כמה מילים על משפחת מקבוק פרו החדשה (2016)

אפל הכריזה לאחרונה על שלישיית מחשבי Macbook Pro חדשים שיהוו שדרוג לגרסאות קודמות. ב-2 גרסאות יש את ה-Touch bar החדש, מסך יותר חדיש, דיסק SSD שעובד ב-NVMe במהירות (תאורתית) של עד 3 ג'יגהבייט לשניה וכמובן, כמיטב המסורת, אפל החליטה להקפיץ קצת מחירים בדרך. שיהיה.

אישית, אינני משתמש מק (גם לא האקינטוש) ואני לא אדבר פה בפוסט זה על מערכת הפעלה ואפליקציות. אני יותר אתרכז ברשותכם ב"בפנוכו".

macbook-pro

כשמפרקים את המקבוק פרו 13 (ללא ה-Touch Bar) כפי ש-iFixit עשו ב-Tear Down אפשר לראות כמה דברים מעניינים:

נתחיל במשפחת המעבדים. אפל מציגה את המחשב הזה כ"המילה האחרונה" בטכנולוגיית המחשוב הנייד מתוצרתה, אולם למען האמת, לקוחות אפל מקבלים כאן מעבד משנה שעברה ממשפחת ה-Sky Lake. האשמה אינה מוטלת על אפל, מי שאשם פה יותר זה אינטל שמשחררת כמות מאוד קטנה של המעבדים החדשים (שם קוד: Kaby Lake) אך יחד עם זאת, אם אפל היתה ממתינה עוד 2-4 חודשים – היא היתה יכולה לשווק מחשבים ניידים עם המעבדים החדשים, אבל הם החליטו שלא לחכות ולשחרר מחשבים עם המעבדים משנה שעברה.

מהמעבד נמשיך לזכרון: ה-Sky Lake תומך בזכרון מסוג DDR3 וגם DDR4. האחרון הוא זכרון מהיר יותר אבל "אוכל" יותר חשמל. אפל, שרצתה להציג את המחשב שלה כיותר חסכוני בחשמל, החליטה להישאר עם DDR3 רק שבדרך היא דפקה את המשתמשים הכבדים שלה, אלו שמוכנים לשלם לא מעט על המחשב הנייד החדש וכך קורה שהמחשבים החדשים הללו מסוגלים לעבוד עם מקסימום זכרון של 16 ג'יגהבייט (לשם השוואה – Kaby Lake עם DDR4 יכול לעבוד עם עד 64 ג'יגהבייט זכרון, פי 4!). החסכון בחשמל, אגב, למי שמסתקרן, הוא משהו בסביבות ה… 12% פחות או יותר, תלוי בסיטואציה, אפליקציות מופעלות, בהירות מסך וכו'.

אפל גם החליטה בדרך להעיף את כניסת ה-SD Card. מדוע? כי לדעת אפל (דעה די מוצדקת, לדעתי) "הטכנולוגיה ישנה" ולדעת אפל – מצלמות רבות מגיעות היום עם מודול של WiFi. הבעיה המרכזית היא שכרטיסי SD נמצאים בכל המצלמות כולל היוקרתיות ביותר והעבודה עם כרטיס SD היא הרבה יותר נוחה מאשר עם WIFI (מה לעשות שרוב מודולי ה-WIFI עובדים בתדר 2.4 ג'יגהרץ בלבד, ואם הצלם מצלם כמות גדולה ב-RAW באופן מהיר [burst] והצילום נעשה בשטח רווי ראוטרים שמשדרים WiFi, מהירות ההעברה תהיה א-י-ט-ית). האמת היא שמבחינת מקום, אפל יכלה בהחלט להנדס את הרמקולים הימניים ולהוסיף כניסה מלאה של כרטיס SD אבל הם החליטו שלא בא להם, אז הם ויתרו. אפל במקרה זה יכלה לקבוע סטנדרט חדש למדיה ניידת כמו הסטנדרט החדש של UFS 2.1 שבהחלט עונה לצרכים של צלמים מקצועיים (מהירות קריאה וכתיבה סופר מהירה, היצרן יכל לחסוך בזכרון במצלמה והמשתמש יכל לקבל במצלמה 15-30 FPS במצב Full Frame בגלל שיש UFS 2.1) והסטנדרט הזה גם תואם אחורה ל-SD מבחינת תושבת ולוגיקה, אבל היי – אפל החליטו שלא מגיע למשתמשים את זה – וזהו.

אותו דבר קרה עם כל הכניסות. תשכחו מחיבור חשמל Magsafe למחשב הנייד, כניסת Thunderbolt, Display Port, USB 3 ועוד. אפל מבחינתם עוברים עכשיו ל-Thunderbolt-3 עם חיבור פיזי של USB-C. במחשבים שאינם Macbook Pro אפל פשוט מציבה ללקוח עובדה פשוטה: פורט יחיד, תשבור את הראש, לך תקנה מפצלים לכניסות שונות או דונגלים. אפל החליטו להרחיב את ההתעללות גם ללקוחות המקצועיים. רוצה לחבר ציוד קיים שלך למקבוק פרו החדש? קדימה, שלוף כרטיס ותרכוש דוגנלים לא במחיר זול (זה מתחיל ב-25 דולר לכבל של מטר לחבר את האייפון שלך לדוגמא).

לשם השוואה ניקח חברה אחרת שיש לה המון לקוחות מקצועיים כמו Lenovo ומשפחת מחשבי ה-Thinkpad (סדרות X, T, W). האם לנובו מטמיעה טכנולוגיות חדשות? בהחלט, רק שהיא לא מבטלת כניסות ידועות. תמיד תמצא כניסת HDMI, Display Port, USB-3, ובדגמים האחרונים גם USB-C (ובחלק מהמקרים אפילו Thunderbolt). רוצה לחבר עוד דברים מבלי להעמיס על הכניסות הקיימות, דברים כמו מסכים חיצוניים, דיסקים חיצוניים ועוד? בשמחה – יש לך Dock עם מגוון כניסות נוספות. ראיתם פעם את אפל מציעה Dock? אל תצחיקו את אפל.

אפל מציגה את עצמה כחדשנית, "אמיצה" ושלל סופרלטיבים אחרים. אין ספק שהמחשבים שלה מבחינה ויזואלית מאוד יפים עם מערכת הפעלה מכובדת, אבל אפל צריכה גם להתחשב בלקוחות הקיימים שלה שרוצים לשדרג מחשבים. אותם לקוחות במקרים רבים רוכשים ציוד נוסף ומשתמשים בו, ופתרונות של דונגלים מתנדנדים הם פתרונות שלעניות דעתי הם פתרונות גרועים. האם זה משנה למישהו שהמחשב הנייד דק או עבה יותר ב-1.2 מילימטר? לא שידוע לי. חדשנות היא דבר טוב ומבורך, אבל התעללות בלקוח זו דרך לגרום להם לחשוב שוב על הרכישה וכפי שזה נראה, אפל כבר מבינה שהפעם היא הלכה קצת רחוק מדי והיא מציעה הנחות (עד סוף השנה בלבד). אפל יכלה לנצל את הוצאת המחשבים החדשים להכניס טכנולוגיות חדשות בנוסף ל-USB-C אבל נראה שעובי המחשב הוא הדבר הכי חשוב לה. פונקציונאליות? פחות.

כמה מילים על ה-Mi Mix של Xiaomi

mi-mixאתמול בלילה הכריזה חברת שיאומי (Xiaomi) על המכשיר שכל פרטיו דלפו עוד לפני האירוע – ה-Note-2 של שיאומי (להבדיל מה-Redmi Note-2 שהוכרז לפני שנה). באותה הזדמנות הם גם הכריזו על מכשיר ה-VR שלהם. ה-Note-2 הוא באמת מכשיר מעולה שנראה כמועתק לחלוטין מהסמסונג Note-7 (ללא העט וללא הפיצוצים כנראה). בקיצור – נחמד, אבל לא מרגש.

ואז שיאומי הכריזו על מכשיר חדש שלא היתה לגביו (כמעט) שום הדלפה, ה-Mi Mix. מכשיר שנראה כאילו הוא מהעתיד, שום מכשיר לא דומה לסמארטפון הזה! מבחינת מפרט, הסמארטפון כולל את כל הטכנולוגיות האחרונות:

  • מסך 6.4 אינטש IPS (להבדיל מטלפוני 6 אינטש ומעלה, בגלל שהמסך כאן לא כולל כמעט שום Bezel – הגודל המציאותי של הסמארטפון עצמו הוא בערך כמו של האייפון 7 פלוס) עם Aspect Ratio של 17:9.
  • מעבד Snapdragon 821
  • זכרון – 4 או 6 ג'יגהבייט (תלוי בדגם)
  • אחסון – 128 או 256 ג'יגהבייט, אחסון UFS 2.0 (המהיר)
  • NFC
  • מערכת הפעלה אנדרואיד 6 עם MIUI (לא ידוע איזו גירסה)
  • חיבור USB 3.0 עם טעינה מהירה
  • סוללה ענקית – 4400 מיליאמפר
  • מצלמה אחורית 16 מגהפיקסל, מצלמה קידמית (נמצאת בחלקו התחתון של המכשיר וניתן לסובב את המכשיר לצילום עצמי) של 5 מגהפיקסל.
  • הרמקול העליון הוחלף במנגנון שמתרגם את האודיו שיוצא לתדרים שעוברים על המתכת של המכשיר, כך כשאתם תצמידו את המכשיר לאוזן – אתם תשמעו דיבור למרות שפיזית אין שם רמקול רגיל.
  • עוד פרטים טכניים ניתן לראות כאן

המכשיר עצמו, אין ספק, נראה מדהים, והמחיר (בהשוואה למכשירי פרימיום אחרים) נראה לא רע: דגם 128 ג'יגהבייט יעלה 520$ ודגם ה-256 ג'יגהבייט יעלה 590$ (לפני מע"מ מסים ומשלוח כמובן). יותר זול מסמסונג, גוגל פיקסל, ו-LG החדש (V20 שהסקירות לגביו החלו לצאת לפני שעות ספורות) אם כי לא בהרבה – אני מעריך שיבוא ישיר של המכשיר כולל תשלום מכס יעלה בסביבות 3400 שקל. המכשיר עצמו יוצע למכירה בסין בלבד החל מ-4 לנובמבר.

אין לי ספק שיהיו רבים שירצו לרכוש אותו בשל מראהו המיוחד ובשביל המפרט הטכני המעולה, ולכאורה קניה כזו בהחלט נראית שווה, אבל כדאי לשים לב לכמה נקודות חשובות:

  • קחו את מכשיר הסמארטפון שלכם והחזיקו אותו והסתכלו מקרוב. סביר להניח שתראו שאצבעותיכם עוקפות את ה-Bezeq מסביב ומגיעות לחלק שמסביב למסך (ה-Bezel). כל הטלפונים עד כה לוקחים את זה בחשבון שאתם לא תעבדו עם המכשיר כשהוא על שולחן אלא שהוא יהיה ביד אחד ויד שניה תנווט. ה-MIX הוא כמעט ללא Bezel, כך שיש מצב שכשתיקחו MIX לידיים, האצבעות ביד שמחזיקה את הטלפון יגעו במסך, מה שיכול להירשם כפעולה. האם שיאומי טיפלו בכך? נצטרך לראות בסקירות.
  • אם אתם מחפשים מצלמות ממש איכותיות כמו האייפון 7, גוגל פיקסל וה-S7 של סמסונג, סביר להניח שתתאכזבו. מהמפרט הטכני ה"יבש" – אין בשורות לגבי המצלמות והן די סטנדרטיות.
  • גירסת אנדרואיד, לפחות לפי אתר GSM ARENA – היא 6.0.
  • המצלמות – לא ממש מרשימות.

אז האם שווה לרכוש את המכשיר? כל אחד כמובן יעשה את השיקולים שלו. גם אני התלהבתי מהצורה שלו אבל אני לא בטוח שפרקטית הוא מוכן לשימוש. במקומו דווקא הייתי הולך על ה-Note-2 (שוב, לא ה-Redmi) שגם נראה מעולה, וגם יותר זול ומומלץ לרכוש את הגירסה הבינלאומית (מה שסביר להניח שישווק בארץ ע"י חברת המילטון).

בהזדמנות זו אני רוצה להתייחס לטענות שמעלים כל מיני אנשים לגבי המחירים המפורזים של LG, סמסונג, גוגל (פיקסל) וכו'. הבדלי המחירים יכולים להגיע בין 300-500$ ורבים תוהים מדוע שיאומי יכולה למכור במחיר כזה והמתחרים לא מוכנים ממש להוריד מחירים (אלא אם הם מציגים דגמים יותר חדשים).

הסיבה העיקרית לכך היא ששיאומי אמנם מכניסה את רוב הטכנולוגיות האחרונות (לא כל כך במצלמות), אך אינה עושה עבודת אופטימיזציה שמצריכה מהנדסים רבים וחודשי עבודה רבים (בחברות כמו סמסונג ו-LG לדוגמא, עובדים על מכשיר בממוצע 12-24 חודשים שלא לדבר על פרוייקטים כמו זיהוי המשתמש עם אינפרא אדום – פרויקט שלקח לסמסונג 5 שנים לפתח) ושיאומי פשוט לא עושה זאת. מבחינתם – יש ציוד, הוא עובד? אפשר לסמן V על השילוב וממשיכים הלאה. היתרון לשיאומי הוא בכך שהם יכולים להנפיק מכשיר חדש בממוצע כל 4-6 חודשים – החסרון הוא שאם אתם מחפשים מצלמה ממש איכותית שיכולה לצלם מעולה גם בערב או בלילה, או בתוך חדר ללא כמות מרובה של אור – המוצרים (כרגע) של שיאומי לא יענו על הדרישה, אז מכיוון שאין את ההשקעה הזו בשיאומי, אפשר לחתוך את המחיר (אם כי בהשוואה ליצרנים סיניים אחרים כמו Meizu,Leeco, Oppo ואחרים – שיאומי עדיין יקרה).

הסוף של גלקסי Note-7

note7

זה היה אמור להיות מכשיר הדגל של סמסונג. המכשיר עם הטכנולוגיה הכי חדשה, אבטחה עדכנית, מצלמת אינפרה לסריקת העיניים (גם דרך משקפי שמש) שבסמסונג עבדו עליה 5 שנים, והיום סמסונג הודיעה רשמית שהמכשיר מת.

קצת היסטוריה: שבועיים לאחר ההשקה של המכשיר החלו להופיע עדויות וידיעות על כך שמכשירים מתפוצצים ונשרפים. לסמסונג לקח זמן אך לבסוף היא הודיעה על Recall של מכשירים והחלפתם במכשירים אחרים תוך האשמת מנגנון טעינת הסוללה בבעיה. הבעיה החדשה שצצה – היא שגם המכשירים החלופיים החלו להתפוצץ. למשווקים בחו"ל נמאס והם הפסיקו למכור את המכשירים (כולל כל ספקיות התקשורת בארה"ב ובאירופה) עד שלבסוף סמסונג הודיעה היום כי היא מפסיקה לייצר את ה-Note-7. הנזק? לפי CNN Money מדובר ב-9.5 מיליארד דולר הפסד במכירות, ו-5 מיליארד דולר ברווחים, ואם זה לא הספיק – מניית סמסונג צנחה ב-8% בבורסה בדרום קוריאה ומחקה איתה בדרך 17 מיליארד דולר שווי.

מה בדיוק גרם לתקלה באמת? אי אפשר לדעת בוודאות, סמסונג כרגע לא אומרת מילה לגבי זה.

אבל – אפשר לנחש.

נsamsung-batteryתחיל במשהו שכולם מאשימים אותו שלא בצדק: הסוללות של סמסונג, למי שלא מכיר – נחשבות סוללות מעולות והן נמכרות לרוב יצרני החומרה. סמסונג מייצרת אותם ע"י יצרני משנה בסין ו-ויאטנם. סמסונג מציידת את כל המכשירים שהיא מייצרת (ושמצריכים סוללה) בסוללות מתוצרתה והעובדה הפשוטה היא כי כמעט לא שומעים על מקרים רבים של סוללות מתוצרת סמסונג שמתפוצצות בטאבלטים, מחשבים אישיים וכו', כך שאינני מקנה להודעה הראשונה של סמסונג אמינות גבוהה, הואיל ואם היה מדובר בתקלת יצור סידרתית מיצרן משנה של סוללות לסמסונג, הרי היו לכך עדויות של מאות אלפי לקוחות (נמכרו בערך 2.5 מיליון מכשירי Note-7) אך עד כה יש לסמסונג עדויות של .. 35 אנשים. תחשבו את האחוזים לבד.

note-7-battery-rectעל מנת לנחש טוב יותר מה הבעיה, נסתכל לרגע בסוללה של ה-Note-7. שימו לב לחץ האדום ולכיתוב ליד – מדובר על סוללה של 3500 מילי-אמפר, שזו בהחלט אחת הסוללות הגדולות ביותר שסמסונג הכניסה למכשיר סמארטפון.

נמשיך במפרט הטכני של המכשיר: אחד המעלות של המכשיר, זה שהוא מדורג כ-IP68 (ה-IP הכוונה Ingress penetration). דירוג זה אומר שהמכשיר אטום לחלוטין נגד אבק והוא יכול לשהות במים עד לעומק 1 מטר למשך 30 דקות, כלומר אם לוקחים את המכשיר לבריכת שחיה (ולא נכנסים איתו למים העמוקים) או למקלחת לשמוע מוסיקה – המכשיר ישרוד בלי שום בעיה (אם כי לא ניתן  לטעון את המכשיר מיד לאחר הוצאה ממים, הוא יתן לכם הודעה שכניסת ה-USB עדיין רטובה).

כלומר ה-Note-7 הוא מכשיר אטום. נוסיף לכך סוללה שמכילה המון, וטעינה מהירה שמחממת מאוד את הסוללה ונקבל בעיה מהותית – לחום אין שום דרך להתפזר או להיספג בשכבה התחתונה באופן יעיל, אז החום מנסה לצאת איכשהו והוא פוגע במכשיר – המכשיר מתחיל "להתנפח", העטיפה מתחילה לקבל עיוותים ועד מצב שהמסך פשוט נשרף יחד עם העטיפה הסובבת את המכשיר.

הדבר המוזר הוא שיש מיקרו בקר של חברת MAXIM (דגם MAX77838 power IC) בתוך המכשיר, כך שהיה ניתן ע"י חברת סמסונג לבצע עדכון תוכנה כשבמקרה המכשיר מגיע לחום מסוים, אז להאט את טעינת הסוללה או להאט את המעבד לדוגמא, אולם סמסונג לא בחרה בדרך הזו. בסמסונג העדיפו את השיטה של הגבלת טעינת הסוללה עד ל-60%, מה שדי הופך את המכשיר לבלוק מאוד יקר אך לא ממש שמיש למשך היום.

ניסיתי לבדוק את התאוריה הזו לפני מספר ימים: רכשתי סוללה חדשה ומקורית לגלקסי Note-4 שלי. הסוללה קטנה יותר בכמות שהיא מאחסנת (3250 מיליאמפר) והטענתי אותה דרך המטען המקורי. סמסונג מתריעה שבזמן טעינת Fast Charge – המכשיר יהיה יותר חם, וממה שבדקתי – הוא לא נהיה חם, הוא נהיה לוהט. כשעברתי למטען הרגיל שלי (מטען גנרי של 2 אמפר) המכשיר נטען מעט יותר לאט אך היה בהחלט ניתן להחזיק במכשיר. אם נחליף את הסוללה ל-Note-7 ונאטום את המכשיר ונחליף את חומר הכיסוי מהפלסטיק שיש ב-Note-4, אז אפשר להבין מדוע קרתה התקלה. אגב, במכשירי S7 ו-S7 EDGE סמסונג הסתפקה בסוללה של 3000 מיליאמפר ושם אין בעיית שריפה למרות שמהכשיר גם אטום וגם עשוי מאותם חומרים כמו ה-Note-7.

לסיכום: כפי הנראה, סמסונג החליטה ללכת על סוללה יותר גדולה, עם טעינה יותר מהירה (ה-QC 3 של קוואלקום) במכשיר אטום (דבר שאף חברה אחרת, אגב, לא עושה. אפל המתחרה נותנת באייפון 7 פלוס סוללה של 2950 מיליאמפר) וכנראה הקומבינציה הזו גורמת להתקלחות.

סמסונג יצטרכו לתכנן מחדש את המכשיר ולהזיז חלקים שונים ועדיף שהיא תבחר עטיפה שונה למכשיר. מדובר בשיעור מאוד יקר וכולי תקווה שסמסונג תבצע תהליך שקיפות ותשתף מה באמת קרה, או שהיא עלולה להפסיד את הבכורה שלה בשוק האנדרואיד. טכנית, סמסונג לא מוכרת הרבה מכשירי Note (סידרת ה-S נמכרת הרבה יותר וסמסונג מרוויחה את רוב הכסף ממכירת מוצרים אחרים – מסכים, SSD, סוללות, מעבדים, ועוד טכנולוגיות רבות) אבל השם שלה ינזק בצורה חדה אם היא לא תגלה פרטים ותמשיך כאילו לא קרה כלום. האזרח הרגיל לא ממש מבין מה ההבדל בין Note למכשירי S7 לדוגמא, ומבחינתו הוא שמע שהמכשירים של סמסונג מתפוצצים אז הוא יעדיף מכשיר של חברה אחרת.

לאלו שרצו לרכוש את המכשיר – מי שמחפש מכשירים מבוססי אנדרואיד ונחשבים כפרימיום (אני לא מדבר על מכשירים של שיאומי, מייזו, One Plus וכו' אלא על מכשירים שעולם בסביבות ה-3500 שקל ומעלה) יכול לרכוש בארץ בחודש הבא את מכשירי הפיקסל של גוגל או LG V20 שיגיע כנראה בדצמבר (אם כי המכשיר V20 של LG סביר להניח שיעלה יותר מהמכשירי פיקסל של גוגל).

מכשירי ה-Pixel וציודים אחרים שגוגל הציגה אתמול

pixel

גוגל הכריזה אתמול על 2 מכשירי טלפון חדשים, ה-Pixel וה-Pixel XL. מנסיון העבר, בד"כ במקרים כאלו אין ממש מה להתלהב מהטלפונים של גוגל: הם תוצר של שיתוף פעולה עם יצרן טלפונים כלשהו בהם גוגל לוקחת עיצוב ומפרט שהיצרן כבר מוכר, והיא משנה כמה דברים קטנים, מכניסה במקום ה-ROM של היצרן ROM רשמי של אנדרואיד ללא תוספות – והיא מוכרת את המכשיר דרך החנות שלה ודרך ערוצי המכירות של היצרן. אלו היו מכשירי ה-Nexus המפורסמים שבראש וראשונה כוונו למפתחי אנדרואיד וליצרני חומרה אחרים כדרך להדגים מה גוגל רוצה. אם היית רוצה תמיכה למכשיר או שאם היית מצפה לחדשנות או לציוד פרימיום – היית מתאכזב.

עם סידרת טלפוני ה-Pixel (שיורחבו בעתיד) גוגל החליטה לשנות כיוון לגמרי. היא החליטה ללמוד מאפל וממיקרוסופט שיעור חשוב: אם אתה רוצה שהמוצר המוגמר יבליט את הדברים שאתה רוצה להבליט ואתה רוצה שהכל יפעל חלק מהדקה הראשונה – אתה צריך לפתח הכל, מהחומרה ועד התוכנה. לא עוד שת"פ עם יצרנים שאתה צריך להסתמך על ה-Design שלהם, ובלי להתפשר על כלום.

וזה מה שגוגל עשו עם מכשירי Pixel.

נתחיל ביעד: בניגוד לעבר, גוגל כבר לא מייעדת את המכשירים שלה למפתחים בלבד. גוגל מכוונת לקהל משתמשי ה-iPhone. לאלו שמחפשים שדברים פשוט יעבדו חלק, מהר, עם שרות מלא 24/7, ועם מעבר חלק בין מכשירי ה-iPhone אל ה-Pixel של גוגל, ולשם כך גוגל אפילו מוסיפה כבל בקופסא שאתה מחבר אותו אל ה-iPhone, מפעיל פונקציה במכשיר ה-Pixel והכל נעשה לבד – כל התכנים שלך מועברים מה-iPhone ל-Pixel, כולל הודעות, צ'אט, תמונות, מייל – הכל.

נעבור מכאן לחומרה: לא חשוב איזו סקירה תקראו על מכשירי ה-Nexus שגוגל מכרה, תמיד תמצאו שהמכשיר היה "בסדר". המצלמות לא היו משהו לרוץ להתפאר בו, ה-Chipset היה די סטנדרטי ולא תמיד "המילה האחרונה". עם Pixel לעומת זאת – גוגל בונה את המכשיר, אז גוגל החליטה ללכת עד הסוף. המצלמה הכי טובה שקיימת בסמארטפון, המעבד הכי חדש, 4 ג'יגהבייט זכרון, חיבור USB-C, ואפשרויות של 32 או 128 ג'יגהבייט אחסון מסוג UFS 2.0 החדש ולא ה-eMMC הישן (אין כרטיס מיקרו SD, כמיטב המסורת של גוגל), מסך AMOLED בגודל 5 אינטש עם רזולוציית FULL HD או מסך AMOLED (ב-Pixel XL) בגודל 5.5 אינטש ברזולוציית 2560X1440. במילים אחרות – גוגל עכשיו עוקפים את הסמסונג גלקסי S7 מבחינת "ברזל".

כשזה מגיע למערכת הפעלה, גוגל היא המפתחת העיקרית של אנדרואיד ולכן גוגל מכניסה את אנדרואיד 7.1 למכשיר, כך שזו המכשיר היחידי כרגע עם האנדרואיד הכי מתקדם שיש, והמעבר למכשיר לא רק שקל מאוד מבחינת משתמשי ה-iPhone, אלא גם מבחינת משתמשי אנדרואיד אחרים: אתה מבצע Login, אתה בוחר את המכשיר הקודם שלך (גם אם הוא כבוי/מת) וגוגל משחזרת את כל האפליקציות והנתונים שלך באפליקציות למכשיר החדש ישירות מהענן של גוגל, ותוך דקות ספורות מכשיר ה-Pixel מוכן לשימוש ללא צורך בהתקנה או הגדרה מחדש של דברים. בדיוק כמו עם מכשירי ה-ChromeBook.

במכשירי ה-Pixel גוגל התרכזה בכמה נקודות חשובות שהן לדעתה הנקודות המרכזיות שחשובות במכשיר הטלפון:

  • זה מתחיל ב"עוזרת" (Assistant) של גוגל. לחיצה ארוכה על כפתור ה-Home תפתח "שיחה" עם העוזרת ואיתה אתה משוחח כמו עם בנאדם. אם לדוגמא אתה רוצה לשמוע שיר ואתה לא זוכר את השם המלא של השיר או המבצע/ת אותו, פשוט תאמר לה. לדוגמא, בקשה ממנה לנגן את השיר Frozen, היא תבין לבד שאתה מתכוון לשיר הנושא של הסרט Frozen בשם Let it go. אם אתה שואל אותה על מישהו מסוים שאלה ואתה רוצה לשאול אותה על אותו אדם שאלה נוספת, אתה פשוט מתייחס לאותו אדם בגוף שלישי גם מבלי להזכיר מחדש את שמו, וכך בדיוק אותו דבר לגבי בחירה של מקום מסוים ואחר כך שאלה לגבי הגעה לשם – מספיק להזכיר את המילה there והעוזרת תבין אותך לבד. העוזרת יכולה להיקרא בכל רגע, גם אם אתה נמצא באפליקציה אחרת – היא תדע להבין לבד מה רץ על המסך וגם תדע להתייחס לנתונים שמופיעים גם אם האפלקיציה חדשה ולא ממש תומכת בעוזרת.
  • מצלמת המכשיר – לפי אתר DXO Mark זוהי המצלמת סמארטפון הכי טובה שהם סקרו והם מרוצים מהמצלמה (אם כי מומלץ לקרוא את ההערות שלהם לגבי צילום HDR רציף בתאורה ב-5 לוקס ומטה). היתרון של המצלמה חוץ מהאופטיקה, הוא שגם כאן ה-AI של המכשיר נכנס לפעולה והוא מצלם בעצם מספר תמונות ובוחר רק את התמונה הכי חדה (כל הסוקרים מתרשמים על הנייר אבל כולם מבטיחים לנסות ולפרסם תוצאות ברורות בסקירה שתגיע, סביר להניח, לקראת ה-20 לחודש זה). בנוסף – כל התמונות מגובות באיכות מקסימלית לחשבון ה-Google Photos שלכם כך שלא יקרה יותר מצב שלא תוכלו לצלם בגלל שהאחסון במכשיר שלכם מלא (ולמען האמת – עם מכשירי אנדרואיד ושימוש ברוב שירותי גוגל, אם אתם לא מתקינים משחקים – אני לא רואה צורך למכשיר עם יותר מ-32 ג'יגה אחסון)

יש עוד יתרונות שאני בטוח שידברו עליהם בסקירות אחרות שיופיעו בהמשך החודש.

אחד הטיעונים של חובבי אפל הוא עניין הפרטיות – אפל שומרת על הפרטיות שלך, אפל לא מתפרנסת מפרסומות שמוצגות לך ואפל לא עושה שימוש במידע שיש על מכשירך או בענן. כל זה טוב ויפה, אבל צריך לזכור שבסופו של דבר זה שעל הפרטיות הזו צריך לשלם והמחירים של אפל בכל מה שמגיע ל-iCloud הם מהגבוהים בשוק (קראו מה כתב על כך תומס ריקר ב-The Verge) ואם אתם לא משלמים על האחסון בענן שלכם ואין גיבוי לענן, בהזדמנות הראשונה שמכשירכם אבד או נגנב, תגידו יפה שלום לתמונות האחרונות שהעלתם, הגדרות אפליקציה אחרונות וכו'. גוגל מצד שני כן משתמשת בתמונות (באופן אנונימי) כדי לסייע ל-AI שלה להכיר יותר חפצים, חיות, צבעים וכו' ובתמורה היא נותנת למי שרוכש מכשירי PIXEL אחסון תמונות באיכות מקור בכמות בלתי מוגבלת, כולל אחסון וידאו 4K ללא הגבלה.

וזה בדיוק ההבדל הענק בין אפל לגוגל: כשאתם נכנסים לפלטפורמה של גוגל, חלק מהפרטיות שלכם אובדת, אי אפשר להכחיש זאת, גוגל סורקת את המייל שלכם ב-GMAIL ואת המסמכים שלכם בגוגל DOCS לדוגמא, ומה שאתם מקבלים זו עוזרת צמודה שמבינה אתכם יותר מאשר כל "סייעת" של המתחרים, כך שלדוגמא בקרוב אם תיכנסו לגוגל DOCS שלכם למסך הראשי, תוכלו לבקש מהעוזרת למצוא מסמכים שיש בהם התייחסות לתוכן כלשהו שכתוב במסמך, או מסמך שכתבתם בחודש האחרון או שלל חיפושים אחרים מבלי להזדקק לדעת מה שם קובץ המסמך.

מבחינת גוגל, טלפוני ה-Pixel זו רק ההתחלה ובהכרזה הוצגו גם מכשירים נוספים לבית. כך לדוגמא ה-Google Wifi נותן לא רק כיסוי טוב לחדר בו יש את הגוגל WIFI, אלא שאתם יכולים בקלות ללא ידע טכני רב להרחיב את הכיסוי לכל הבית בעזרת הוספת מכשירי גוגל WIFI אחרים. כל מה שתצטרכו זה לחבר את המכשיר הנוסף לחשמל, להדליק, להסתכל באפליקציה (שמגיעה ל-IOS ואנדרואיד) שהמכשיר עובד .. וזהו. יש לכם כיסוי מלא ומעבר אוטומטי בין המכשירים תוך 0.2 מילישניות מקסימום כך שתוכלו לשוחח בבית בוידאו וללכת עם המכשיר בין הקומות והחדרים מבלי שהשיחה תתנתק.

מכשיר נוסף שגוגל הציגה הוא הגוגל HOME – העוזרת האישית בקופסא בעלת מיקרופונים שיכולה לא רק לתת תשובות לשאלות קוליות, אלא גם לנגן מוסיקה, להציג וידאו וקליפים במסך הטלויזיה וגם את התמונות שלכם שצילמתם על המסך הגדול, הכל בלי ידיים בצורה חופשית לחלוטין.

גוגל הציגה גם את התשובה שלה ל-VR אבל עם טוויסט קטן: גוגל בהחלט מכירה בחשיבות VR וכמה שזה יכול לסייע ולהציג תכני מולטימדיה בצורה שונה, אבל בניגוד לאחרים שגובים על מכשירי ה-VR שלהם מאות דולרים או חברה מסויימת שמחייבת אותך להחליף את ה-PC שלך – גוגל הולכת על משהו צנוע שכל מה שהוא צריך זה מכשיר סמארטפון להכניס לתוך פתרון ה-VR שלה. אתה מקבל את ה"קופסא", שלט עם חיישנים, כל ההרכבה לוקחת 10 שניות ואתה יכול להתחיל להנות. המחיר – בהשוואה למתחרים, זול מאוד. 79$.

בתחילת המאמר ציינתי שגוגל מכוונת את מכשירי ה-Pixel למשתמשי אייפון, אבל לא רק אותם, גוגל משקיעה סכומים גדולים מאוד בשיווק הציוד עם דגש שהוא לא רק לאנשים טכניים, אלא גם לאנשים שהידע הטכני שלהם אינו גדול, ולאנשים הטכניים גוגל מראה שהציוד עצמו מבחינת הברזל – שווה לא פחות מכל ציוד של סמסונג, LG, סוני ואחרים. עבדכם הנאמן חשב לרכוש Note-7 במקום ה-Note-4 שברשותי כרגע, אך עקב סידרת הפיצוצים (שעדיין לא תקינה למרות ההחלפה שסמסונג יזמה) – נראה לי שאני ארכוש את ה-Pixel XL, תלוי במחיר שטאצ' גרופ (אני מניח שהם יהיו יבואנים של הפיקסל מכיוון שהם היבואנים של HTC) תבקש.

מי שזוכר, בעבר אפל השתמשה בשבבים של אחרים (עד מכשיר האייפון 4) עד שהם רכשו חברה שמתמחה בתכנון מעבדי ARM ומאז השבב העיקרי של אפל (סידרת ה-A) הוא תכנון שכולו של אפל (ומיוצר על ידי .. סמסונג ו-TSMC) וזה מה שבדיוק גוגל הולכת לעשות. לגוגל יש רשיונות שונים לתכנון מעבדים (הם כבר תכננו ויצרו דרך שותף שיצר עבורם 4 מעבדים – החל ממעבדים פשוטים של 32 ביט ועד מעבדי Power לחלק מהשרתים שלהם) והם הולכים לבנות מעבדים ושבבים אחרים משל עצמם במקום לסמוך על מה שיש בשוק (כרומקאסט, HOME, WIFI – הכל תכנון מעגלים וכו' נעשה פנימית בגוגל) – בדיוק כמו שאפל ומיקרוסופט עושים, רק שבמקרה של גוגל – היא תמשיך במקביל עם שיווק של האנדרואיד בשיתוף פעולה עם היצרנים ובעצם יהיה גם שת"פ וגם תחרות.

הולך להיות בהחלט מעניין….

על גניבת טלפונים ופרסום תמונות

לשרון פרי גנבו את הסמארטפון וזה נתן את האות למגוון טוקבקים, פוסטים וכמובן כתבות במדיה – להתחיל להגיב. חלק כתבו דברים נכונים וחלקם שטויות במיץ. תרשו לי להוסיף כמה דברים.

לכל אלו שמציעים לא לצלם.. אני לא חושב שקיים איש טכני אחד בתחום המחשבים שלא שמע על זה שלמאן דהוא מחשבו הותקף בנוזקה, זה יכול להיות סתם מישהו שבקושי מבין ב-PC ועד לאיש הנהלה בכיר שחטף נוזקה. ברוב המקרים – אין גיבוי למחשב. האם מישהו לא יודע שצריך שיהיה גיבוי למחשב? כולם יודעים, אבל מחשבים נותנים אשליה שאם הכל תקין – אז לא צריך לדאוג יותר מדי וכך אנשים שוכחים ליצור גיבוי.

בנוגע לעניין של "אל תצלמי" – גם כאן אנשים שוכחים את הקירבה שיש לרובנו לסמראטפון שלנו. אנחנו מתחילים איתו את היום איך שאנחנו מתעוררים כשאנחנו בקושי פותחים עיניים והולכים לישון כשהוא ליידנו נטען, ובלא מעט פעמים זה המכשיר שגם מרדים אותנו.

לגבי עניין הצילום או אי-צילום: הסמארטפון הוא המכשיר הראשון שמאפשר לנו לצלם בכל זמן ובכל מצב, בלי להוציא מצלמה יעודית, בלי להטעין סוללה למצלמה, בלי לבדוק אם יש כרטיס SD עם מקום פנוי. קליק – ואפליקציית הצילום מוכנה, ובמקרים רבים מאוד אנשים רוצים לצלם או להצטלם גם אם אין שום הגיון ולכן אנשים מצלמים ומצלמים לא מעט, גם אם הם אולי יתחרטו על הצילומים. שום תוכחה לא תעזור בעניין הזה.

מה שאנשים כן צריכים לדעתי לחשוב הם על הנקודות הבאות:

  • יש סיכוי ענק שהטלפון שלך יעלם או יגנב או (סיכוי מאוד גבוה) – יתקלקל בצורה רצינית. לא חשוב כמה אתה שומר עליו, מספיק לעיתים להשאיר תיק לרגע ללא השגחה, ביקור בחוף הים או טיול לחו"ל – והסיכוי שהטלפון שלך "יצא לטיול" – גבוה מאוד. מכאן והלאה כל תוכן שיש בו – חשוף פוטנציאלית.
  • אחסון התמונות במכשיר תוך תקווה שהם ישארו שם לאורן זמן – הרעיון נחמד, אבל מספיק שהוא יתקלקל בצורה שצריך להחליף לוח או אם הוא יגנב – ולא תישאר לכם אפילו תמונה אחת!
  • תמונות מקומן בענן – בחשבון הפרטי שלכם. נשמע מקומם, אבל בהתחשב בכך שמכשיר "מת" בממוצע אחת לשנתיים או שהסיכוי לכך שהוא יאבד או יגנב – גבוה. קחו את ההצעה של גוגל Photos שמאפשרת לך להעלות תמונות אוטומטית לחשבון הפרטי שלך לענן ללא הגבלת כמות תמונות, ואפשרות נוספת שיכולה מאוד לעזור – מחיקת התמונות שקיימות במכשיר לאחר שהם הועלו בהצלחה לענן. כך לא רק שתנקה במקום בטלפון, כך יהיה לך גם גיבוי מאוד אמין.
  • הפעלת אימות דו-שלבי – הפעלת אופציה זו תוודא כי כל פעם שמישהו שאינו אתה ינסה להיכנס לחשבון שלך – אתה תקבל הודעה על כך ותוכל לחסום זאת, כך שגישה לתמונות שלך בענן לדוגמא – לא תתאפשר.
  • נעילת הטלפון – אנשים רבים מתעצלים לעשות זאת, אבל נעילה (ועוד משהו שבסעיף הבא) הם שמבדילים בין גישה מיידית לתוכן הפרטי שלך שבמכשיר – לבין שקט נפשי יחסי. נעל את הטלפון, עדיף עם טביעת אצבע.
  • נעילת אפליקציות – באנדרואיד יש את Applock (ויש בטח עוד אחרים) ואני בטוח שבאייפון יש כמה אפליקציות כאלו. אפליקציות אלו נועלות את האפליקציות הרגילות שלך כמו תמונות, מייל וכו' – כך שרק קוד סודי או טביעת אצבע יפעילו אותן כך שגם אם המכשיר לא היה נעול באותו רגע שהוא נגנב – עדיין הגנב לא יכול להיכנס לאפליקציות.

בסך הכל, מספר פעולות פשוטות באופן חד פעמי יכולות להבטיח לך שתמונותיך יגובו, שאם המכשיר נגנב/התקלקל/נאבד – כל התמונות עדיין זמינות ותוכל לגשת אליהן בביטחה ממכשירך החדש.

קצת על IPXE

יש לא מעט ארגונים שעובדים או עבדו עם PXE. השיטה הזו טובה להתקנת מערכת מאפס בלי להיסחב עם דיסק און קי, קבצי ISO או העתקי מחיצות (Partitions) שהיצרן החליט לשים העתק של מערכת ההפעלה שם (כדי שתתקין יחד עם מערכת ההפעלה את ערימת הזבל שהוא מכניס).

מבחינה טכנית – PXE הוא די פשוט: יש שרת TFTP שמגיש קבצים ב-UDP דרך פורט 69. אתה מקים שרת כזה, מוודא שיש שרת DHCP שיתן כתובות IP זמניות (או קבועות אם אתה נותן כתובות לפי MAC) למכונה שעושה BOOT PXE וכל מה שנשאר לך זה לוודא שתוכנת ה-PXE Client (יש כל מיני ללינוקס ו-Windows) יודע איך להעלות את המערכת שאתה רוצה להעלות.

הפתרון הזה הוא פתרון נחמד למעבדת מחשבים או למקום שצריך PXE פה ושם. אחרי הכל – תן לשרת TFTP להגיש קבצים ל-100 מכונות בו זמנית ותראה את השרות זוחל.

אני רוצה להכיר לכם את IPXE.

אם אנחנו מסתכלים היום על Data Center – בין אם ה-DC מורכב מחצי ארון עם 3 שרתים ועד לאולם שלם שמפוצץ שרתים – הדברים השתנו לחלוטין בעשור האחרון. שיטת העברת הקבצים הכי פופולרית היום היא HTTP, אנחנו יותר משתמשים ב-iSCSI וב-NFS, בחלק מהמקומות יש Infiniband, ועוד ועוד טכנולוגיות מודרניות, ובכלל – כיום כל VM יושב על iSCSI או על NFS והתקנה אוטומטית דרך פרוטוקולים אלו יכולה לסייע מאוד.

היחוד של IPXE הוא בכך שהוא לוקח את PXE המוכר ומקדם אותו לעידן של היום תוך מתן תמיכה טבעית ל-NFS ו-iSCSI והעברת קבצים עצמה יכולה להתבצע דרך HTTP (ולכולם יש כיום מערכות לנטר ולכוון תעבורת HTTP). מה עם שרת ה-TFTP? אותו עדיין נצטרך אך ורק להעביר קובץ יחיד (UNDIONLY.KPXE) ואולי עוד קובץ למערכות UEFI. את השאר אפשר להעביר בפרוטוקולים אחרים.

IPXE נותן לנו במכונה שעושה BOOT PXE גם אפשרויות של סקריפטים בשפה די פשוטה שיקח לכם זמן מאוד קצר ללמוד אותה. אפשר להכניס תנאים, לשרשר קבצי IPXE, וכמובן – יש תמיכה ל-NFS, iSCSI, Infiniband ופרוטוקולים אחרים. כך לדוגמא אם מרימים מערכת ESXi או לינוקס, אפשר להכניס פרמטרים להטענת kickstart להתקנה אוטומטית, להשתמש ב-WIM של Windows ועוד. צריכים מכונות דסקטופ ל-Windows? אתם יכולים לעקוב אחר ההוראות כאן לגבי פתרון שיכול להתאים לכם.

הנה לדוגמא מערכת שאני מקים אצלי ב-LAB בבית (מאז הוספתי עוד כמה שורות). לא משהו מורכב, אבל עם הסקריפט הסופר-פשוט שכתבתי – אני יכול להתקין מגוון מערכות הפעלה לכל VM חדש שאני יוצר מבלי לחפש כל פעם היכן ה-ISO. כל קבצי ההתקנה וסקריפט ה-IPXE יושבים אצלי על שרת NGINX (שרת Web) וסקריפט ה-IPXE פשוט מוריד את כל מה שהוא צריך בהתאם למערכת שבחרתי ולבסוף מריץ פקודת boot. משהו לא עבד? לחיצה על CTRL-B תתן לי "shell" נחמד שאיתו אני יכול לנסות את הפקודות ידנית או לראות את השגיאות לפרק זמן ארוך כדי לתקן אותם ולהפעיל את המערכת מחדש.

ipxe

מערכת נוספת שהכנסתי לתפריט היום (לא מופיע בתמונה) היא מערכת GParted שהיא מערכת לניהול Partitions. נניח שאני צריך לגבות Partitions מסויימים לפני שינוי והשרת עצמו הוא פיזי (ב-VM יש snapshots, במכונות פיזיות – זה קצת יותר מסובך). אני יכול להתקין תוכנת גיבוי ולעשות זאת ולקוות שהגיבוי הצליח, או שאני פשוט יכול למפות iSCSI Volume זמני דרך ה-iPXE, להפעיל את IPXE, לבחור את GParted ולגבות את ה-Partitions. אותו דבר אני יכול לעשות עם NFS ושאר טריקים לאחסון – כל זה מבלי להתקין שום תוכנה נוספת, לרכוש רשיונות וכו'.

הפתרון של IPXE הוא פתרון שמנצל את הכלים שלנו לשימוש מודרני ב-DC, הפתרונות שיש כיום להפצת קבצים יכולים יפה מאוד לעמוד בעומס של עשרות או מאות מכונות שרוצות PXE ועכשיו. בהמשך הדרך, כש-VDI יכנס יותר ויותר לתמונה, ה-Thin Client יוכל לקבל את המערכת שצריכה לרוץ עליו דרך PXE במקום לעדכן קושחות, לבצע טסטים על כל שינוי קטן וכו'.

לסיכום: גם אם יש לכם פתרון PXE, מומלץ להכיר יותר את IPXE. ה-IPXE נותן לנו פתרון שמשתמש בטכנולוגיות של היום ובדרך גם חוסך בכל מה שקשור לתחזוקה והתקנות של מחשבי דסקטופ, שרתים, מכונות VM ואחרים. לא חייבים לשנות כל 3 דקות את הגדרות ה-DHCP (יש ProxyDHCP ותמיכה לזה ל-IPXE) ובטווח הארוך זה חוסך הרבה עבודה. מנסיון.

המעבר ל-MINI PC

לאלו שעוקבים אחרי הבלוג הזה – פירסמתי כאן לאחרונה פוסט על מיני PC, והיתרונות מול PI-3. הזמנתי את ה-Wintel Pro CX-W8 ואחרי שבוע הוא הגיע אליי. בדיוק הגיע אליי גם וירוס מדבק (לא של מחשבים, אלא כזה שדופק את הגרון ומיתרי הקול) כך שהייתי ב"מעצר בית", אז אם כבר – אז כבר. התחלתי לשחק עם הצעצוע.

screenshot-gloimg-gearbest-com-2016-09-17-13-26-01לפני שניכנס לעניינים טכניים, אני רוצה לאמר כמה דברים בנושא "פוליטי טכנולוגי". הצעצוע משמאל (זה שרכשתי) מבוסס על משפחת ה-Cherry Trail של אינטל, וכשזה מגיע ללינוקס, אינטל דווקא עושה עבודה מעולה בכל הקשור לכך שהציוד יפעל ויפעל טוב על הציוד שהם מוכרים, בין אם זה מעבדים, כרטיסי רשת, כונני SSD וכו'. לאינטל יש מספר צוותי לינוקס ובד"כ הדרייברים ללינוקס מופיעים מספר חודשים לפני שהציוד עצמו בכלל קיים בשוק ומפיצי הלינוקס מכניסים אותם לתוך ה-Kernel ומכירים בהם במסגרת ההפצה.

עד שזה מגיע ל-Cherry Trail. אין לי מושג ירוק מדוע, כאן אינטל החליטה לחזור 20 שנה אחורה לזמנים אפלים בהם אינטל תמכה רק ב-Windows, פה אינטל החליטה שה-Cherry Trail יתמך רק ב-Windows 10 ותו לא. אחת התקלות הידועות עקב החלטה תמוהה זו היתה שאנשים ניסו להריץ Kodi בגירסת OpenElec לדוגמא – הם היו מצליחים להתקין ולהריץ, אבל לא היה אפשרי לשמוע Audio דרך חיבור ה-HDMI. גם דרייברים ל-WIFI לא ממש עבדו, אבל בלינוקס כמו לינוקס – יש קהילה שלמה של מפתחים שיש להם פה ושם זמן פנוי והם הצליחו לבצע "השלמות" לתמיכה ב-Cherry Trail כך שהוא עובד די טוב עם לינוקס, למעט בעיה שעליתי עליה ושאינני מוצא לה פתרון – אם אתה מפעיל את הציוד עם לינוקס אך ללא שום חיבור USB לקופסא — הלינוקס עולה, אבל אינך יכול להתחבר אליו. ה"פתרון"? מצא איזה USB דונגל כלשהו שאינך משתמש ותקע אותו במכשיר – עכשיו הכל יעבוד.

ומ"פוליטיקה" נעבור לשלב הטכני.

מכיוון שמשפחת הרכיבים Cherry Trail היא די חדשה (ולמען האמת החל מלפני חודשיים אינטל הכריזה שכל משפחת Atom "מתה" והם פשוט עכשיו מוכרים את המלאי שהם יצרו) – הפצות לינוקס שונות מכירות חלקית בציוד, מכירות בצורה מלאה וכלל לא מכירות. (השימוש שלי במיני PC הזה הוא כ"שרת" ראשי שאמור להחליף כמה מכונות VM קטנטנות ועל כך פוסט זה), אז ניסיתי כמה הפצות לינוקס. מבחינתי הדברים החשובים לי שזה יכיר ב-eMMC (שזה ה"דיסק קשיח" בגודל 32 ג'יגה שנמצא על הלוח אם), וביציאת ה-LAN בצורה טובה ובחיבור ה-USB-3 שקיים בקופסא במצב USB-3. כל השאר לא ממש עניין אותי.

להלן הפצות הלינוקס שניסיתי והערותיי:

  • אובונטו 16.04.01 – ההפצה מכירה בכל הציודים שקיימים בקופסא והיא מתקינה את עצמה בצורה לא רעה, אולם כפי הנראה ישנן בעיות עם דרייבר ה-LAN, התקנת העדכונים היתה מאוד איטית (למרות שלפי ההודעות מערכת הוא עבר ל-Mirror ישראלי). מכיוון שהמערכת התקינה את כל הדסקטופ + אופיס + 1001 דברים שאין לי צורך בהם, הפעלתי tasksel כדי לבחור רק התקנה של שרת SSH. בתגובה ה-tasksel מחק ערימות של דברים וביניהם גם את ה-kernel image (נו באמת, למה צריך שיהיה boot..). מי שמכיר Debian ו-Ubuntu בצורה עמוקה מכיר בוודאי את ה-preseed אבל לי לא היה שום חשק להתחיל לשחק עם זה. עברתי הלאה.
    מסקנה: אם אתה מחפש לך לינוקס דסקטופ על המיני PC ואתה מכיר רק אובונטו – לך על זה.
  • אובונטו 16.04.01 גירסת Server – פה הדברים היו פשוטים. ההפצה לא מכירה לא ב-wifi, ולא ב-LAN. קצת מרגיז שקנוניקל לא יודעת לשחרר את אותם גרסאות קבצים בינאריים של הקרנל בצורה זהה לדסקטופ ולשרתים כמו שאר ההפצות לינוקס.
  • OpenSuSE – לא מכיר ב-LAN. נקסט!
  • Debian Jessie – כנ"ל.
  • CentOS 7.2 – התחיל לעשות Boot ואחרי 5 שניות … Kernel Panic.
  • Fedora 24 Workstation – עובד יפה, אם כי לא בדקתי Wifi (בין כה לא מומלץ לסמוך על ה-Wifi בקופסא – הוא בקושי קולט אות וגם אז – רק 2.4 ג'יגהרץ) אך כמו אובונטו דסקטופ – הוא מתקין יותר מדי שטויות שאני לא צריך.
  • Fedora 24 Server – עובד יפה, התקנה של Minimal עבדה חלק.

החלטה שלי: לעבוד עם Fedora 24 Server. הכנסתי כתובת IP קבועה, DNS של גוגל ויאללה – לעבודה מרחוק.

במהלך היומיים עבודה (חולה, נו…) הרמתי על הקופסא את השרותים הבאים:

  • שרות Active Directory עם שרות DNS פנימי. החלטתי ללכת "על הקצה" ולהשתמש ב-Samba 4.5 שיצא לפני ימים ספורים ובחבילות שקיימות כאן ל-Fedora 24 (שלא תעיזו להרים דבר כזה לפרודקשן או למקום אחר אם אין לכם הבנה טובה בלינוקס, אפילו הפעלת השרות מצריכה ידע בלינוקס, זה לא systemctl start smb!). אחרי כמה משחקים ונסיונות, ה-Samba הוכיח את עצמו כשרת AD מעולה ומכונות Windows 10,7, Server 2012R2 קיבלו אותו בשמחה מבלי לשנות מאומה. גם מבחינת DNS הוא הוכיח את עצמו כעובד מעולה ולעצלנים מבינינו – אפשר לנהל את ה-DNS דרך RSAT של Windows ואת ה-AD גם דרך Windows (אני מעדיף סקריפטיאדה בלינוקס)
  • שרת Mail – הגדרתי SMTP לחשבון שלי בגוגל, אפשרתי קבלת מיילים מ-Class כתובות שלי בבית וגם הצלחתי עם mailx (בלי להתקין sendmail או postfix) בתחנות לשלוח מיילים.
  • שרת NGINX – לשרת דברים סטטיים (בלי PHP או דברים כאלו)
  • שרת TFTP – לשימוש PXE
  • מערכת iPXE – ל-PXE יותר מתקדם (מה לעשות, TFTP די איטי, ואם משתמשים ב-UEFI אז הוא בכלל "זוחל" ו-iPXE מאפשר סקריפטיאדה נחמדה וקלה מאוד.
  • שרת Transmission כולל ממשק Web – טורנטים, אתם יודעים
  • NFS Client – הקבצים הסטטיים והטורנטים ישבו בשרת קבצים אחר, חבל להרוג את המיני PC באירוח קבצים מקומי עם mount ב-fstab כולל אופטימיזציה ל-NFS-3
  • שרת NTP – שיהיה שעון מרכזי

בהמשך אני מתכנן:

  • חיבור למודם סלולרי וסקריפטיאדה אם אין תקשורת דרך ה-DSL
  • מעקב מצלמות (זה הולך להיות כאב ראש בכל הקשור ל-Detection. שום Detection לא מסתדר עם אור חלקי ו-2 חתולים משתוללים בבית) ו-Upload לענן + אפשרות שידור ישיר לפי דרישה.
  • מיני קונטיינר קטן עם SSH שפועל עם מפתחות בלבד ו-Port Knocking – לחיבור מרחוק בעת הצורך.

סה"כ אחרי העבודה הזו נשאר במכונה 14 ג'יגה פנוי ומבחינת RAM יש פחות או יותר 1 ג'יגהבייט זכרון פנוי (תלוי בשרותים שמופעלים, יש כבר 14 סקריפטים ב-crontab).

מסקנות
קופסא שעולה 75$ עושה את העבודה בצורה לא רעה. יש לה UEFI מהגהינום (אין שם אפילו פונקציה להפעיל את הקופסא אוטומטית במקרה שהחשמל הפסיק וחזר) אבל נו .. זה יצרן סיני. האם הייתי קונה קופסא עם יותר RAM? אולי, אך לצערי כל קופסא שראיתי עם אותו מעבד או מעבד Atom X7 מכפילה את המחיר ל-150$ ומעלה ואני לא מוכן לשלם כפול בשביל עוד 2 ג'יגה זכרון.

האם אני ממליץ? כן, אם יש לך סבלנות וידע בלינוקס. האם Windows Server 2012R2 יעבוד על קופסא כזו? לא חושב, במיוחד עם כמות זכרון קטנה ודרייברים שאני לא בטוח שיהיו מוכנים להיות מותקנים על מערכת הפעלה כזו.

למי שרוצה פתרון שקצת יותר נתמך בלינוקס ושישמש כ"שרת" – חפשו קופסא כזו עם מעבד Celeron N3160 לדוגמא. שם אינטל בהחלט משקיעים בתיקון דרייברים ושחרור עדכונים (שמגיעים להפצות לינוקס, לקרנל ומשם למשתמשים)

הצרות של YES

לאחרונה חזינו בפיצוץ גדול שקרה ב-SpaceX כאשר גם הטיל וגם הלווין הלכו קאפוט עקב תקלה כלשהי (שעדיין נבדקת. מי שרוצה פרטים לכשיחשפו, שיעקוב אחרי חשבון הטוויטר של אלון מאסק), מה שמציב את YES בבעיה – עד כה ב-YES השתמשו לקליטת שידורים בלוויינים עמוס-2 ועמוס-3. עמוס-2 עומד לצאת משרות ממש בקרוב, מה שמשאיר את YES עם עמוס-3 בלבד, כך שאם יש תקלה רצינית – אין קליטה של שום ערוץ ללקוחות.

העניין הוא שהתקלות האלו קורות גם כיום במיוחד לתושבי הצפון כאשר יש שלג או מזג אויר מאוד סוער. כבר שמעתי נציגות שרות שממליצות ללקוחות לשפוך מים על הצלחת במצב כזה (מה הלאה? לזרוק גם כמה ירקות פנימה ולהכין מרק?), ובקיצור – YES צריכה פתרון, אבל ל-YES יש כמה בעיות.

בעבר YES פסלו את הרעיון לשדר דרך האינטרנט עקב עניינים של זכויות יוצרים. אין לי מושג מי האיש/האנשים הטכניים שניגשו לשוחח עם בעלי זכויות היוצרים, אבל מה שמקובל בשוק (לפחות בהוליווד) זה שיהיו המגבלות הבאות:

  • הלקוחות שיקבלו שידור חייבים להיות בעל כתובת IP מקומית ישראלית והגוף המשדר חייב לפעול באופן אקטיבי נגד כל מיני פתרונות VPN וכו'.
  • בעלי זכויות היוצרים רוצים DRM (ניהול זכויות קניין או בקצרה – נז"ק) כחלק אינטגרלי מפתרון זרימת התוכן ללקוח. בלי זה – אין שידור אפילו לא של ביט אחד.

נוסף לכך כמה בעיות שיש ל-YES במעבר לשידור באינטרנט כרגע:

  • חלק מהממירים לא ניתנים להרחבה מבחינת תוכנה, חלק אחר כן ניתן להרחבה אך מדובר בעבודה רצינית של שכתוב ROM, דבר לא כל כך זול ולא ניתן ליישם בצורה גורפת אצל כל הלקוחות.
  • שידור ערוץ 1,2,10 דרך האינטרנט יחייב את YES בתשלום של כמה מיליוני שקלים לערוצים – במקרה הטוב
  • תוכניות שהלקוח בוחר להקליט – נמצאות בדיסק הקשיח המקומי, לא בענן
  • מעבר מלא לשידורי אינטרנט יצריך הקמת תשתית רצינית מאוד, הרבה יותר גדולה מפתרון ה-VOD שקיים כיום
  • ואני בטוח שיש עוד כמה בעיות..

אז איך אפשר לפתור זאת? זה, למען האמת ואולי יפתיע חלק מהאנשים – לא כזה מסובך. הפתרונות שיוצעו כאן אינם פתרונות גורפים, אבל הם בהחלט יכולים לתת מענה פרוגרסיבי שלאט לאט לקוחות YES יעברו אליו.

נתחיל בעניין התמלוגים. כפי שסלקום הדגימו היום, YES יכולים לחתום על הסכם עם הערוצים השונים על מנת לקבל אישור לשדר אותם באינטרנט.

כעת ניגש לעניין השידור באינטרנט.

כפי שציינתי לעיל – בעלי הזכויות רוצים DRM, ואת העניין אפשר לכסות די בקלות לפי החלקים הבאים:

צפיה בטאבלט/מובייל
גוגל מציעה DRM מסוג WideVine. ה-DRM הזה קיים ברמות שונות, תלוי במכשירים שנמצאים בלקוח, כאשר הרמה הגבוהה ביותר היא רמה 1 והרמה היותר פופולרית שניתן ליישם בתוכנה היא רמה 3 (כאן ניתן לראות דוגמת קוד כיצד לבדוק איזו גירסה קיימת במכשיר הלקוח). הפתרון של גוגל (WideVine היא בבעלות גוגל) מתאים לשורה של מכשירים כולל אייפון, אייפד, טאבלטים וטלפונים מבוססי אנדרואיד. לאחר בדיקת רמת DRM – אפשר לשדר ללקוח בהתאם, בין אם באיכות SD, או HD או FULL HD, הכל בהתאם להחלטות של YES (רק אל תכתבו אפליקציה גרועה כמו של סלקום TV). אגב, אפליקציה כזו יכולה לרוץ (כל עוד היא תתואם קלות) על סטרימרים מבוססי אנדרואיד שמחוברים לטלויזיה, כך שלא צריך להשקיע לכתוב גרסאות רבות.

צפיה בדסקטופ
ה-WideVine גם תומך בדפדפנים על Windows, מק ולינוקס, גם נטפליקס וגם אמזון משתמשים בו להזרמת פרקים וסדרות, כך ששוב – לא צריך להשקיע בפתרון שונה מבחינת עבודה עם DRM. יש כמובן צורך בכתיבת "נגן" לדפדפן (ב-HTML5/JS ולא ב-Flash), אבל כתיבת קוד טובה לא תצריך עבודה על כל מערכת הפעלה בנפרד.

מה לא מומלץ לעשות: לקחת פתרונות של DRM של מיקרוסופט, אפל או אדובי. כל הספקים האלו תומכים חלקית במערכות הפעלה שונות ובמקרים כמו מיקרוסופט – הם יום אחד פשוט מחליטים להרוג את המערכת (ע.ע. PlayForSure). היו לי בעבר לקוחות שהתעקשו על פתרונות כאלו עד שהם מצאו את עצמם מתמודדים מול תלונות של לקוחות מדוע במכשירים ובדפדפנים המודרניים שלהם הם לא יכולים לצפות בתכנים. גוגל לעומת זאת מתחייבת לתמוך בכל מערכות ההפעלה לדסקטופ, לאנדרואיד ול-iOS.

צפיה בטלויזיה
כפי שציינתי לעיל, כפתרון ראשוני YES יכולים להעלות לגוגל אפליקציה המאפשרת הזרמת כל הערוצים דרך האינטרנט באפליקציה ש-YES תשחרר. ישנם עשרות אלפי לקוחות של YES שכבר יש להם סטרימרים מבוססי אנדרואיד שיוכלו לצפות בערוצים דרך האפליקציה באופן תדיר או במקרה ויש להם תקלה או שיש תקלה ב-YES.

פתרון קבוע יותר יכול להיות בניית ממיר חדש שלשם שינוי יהיה מבוסס על גירסת Android TV הרשמית (לא האנדרואיד שנמצא בסטרימרים סיניים). במכשירים כאלו אין צורך בדיסק קשיח, עדכוני קושחה ואבטחה מתקבלים ישירות מגוגל ויכולים להיות מופצים ע"י גוגל או YES.

אחת הפונקציות היחודיות של Android TV היא ה-TIF שהוא מעין Tuner וירטואלי שיכול לקבל מספר ציודים נוספים בחיבור HDMI (או למכשיר או לטלויזיה) ומאפשר הקמת "ערוצים" כמו הקונסולות שיש ללקוח ומה שיותר חשוב – ערוצים דיגיטליים של YES כך שבמידה ויש תקלה – הלקוח יכול לעבור לדוגמא ל"ערוץ 2 דיגיטלי" בלי לריב עם הממשק. בנוסף – במכשירי Android TV יש DRM רמה 1 כך שניתן לשדר בהגנה מלאה אפילו שידורים ב-4K וכמובן שיש גם תמיכה מלאה ל-EPG (גם בעברית) באנדרואיד עצמו כך שהמעבר מבחינת תכנות מהמערכת הישנה לחדשה לא תצריך עבודה ענקית.

מה נשאר? העברת תכנים, בין אם VOD ובין אם בשידור ישיר, אך מכיוון שהזרמת מדיה של שידור ישיר תצטרך רוחב פס שגדול פי כמה וכמה ממה שקיים כיום ל-YES, שלא לדבר על שרתי הזרמה רבים – יהיה צורך בהשקעה כספית מאסיבית (ובהזדמנות אולי ב-YES ירדו מ-Silverlight? הפלטפורמה מתה, דפדפן Edge וכרום כבר לא תומכים בה) ולא בטוח שהמנהלים למעלה ירצו לשמוע את המחיר לכך..

הפתרון דווקא מגיע מכיוון הענן. לא, לא הענן של אמזון או מיקרוסופט, אלא דווקא הענן של Google. מדוע דווקא הענן של גוגל? מכמה סיבות:

  • גוגל מאפשרת להצפין את התוכן והזרימה דרך ה-CDN שלהם. אחרי הכל, כך הם מוכרים סרטים וסדרות.
  • גוגל היא ספק הענן היחיד הגדול שיש לו נקודות Edge בכל ספקי האינטרנט בארץ. כך שהשידור עובר מסלול קצר מאוד – מהספק אינטרנט של המנוי עד לסטרימטר/טלפון/טאבלט/ממיר.
  • מבחינת עלויות .. טוב, לא נגלה, אבל אם מישהו מ-YES ירים טלפון לגוגל ישראל, הוא יגלה שהמחירים הרבה יותר נמוכים ממה שב-YES חושבים.
  • יש תמיכת DRM מלאה בכל שלב, ואפילו תמיכה בזרימת וידאו ברזולוציית 4K פה בישראל.

לסיכום: חברת YES היקרה, אפשר להסתכל על הבעיה שצצה כבעיה מדאיגה, אך אפשר להסתכל על כך כהזדמנות לעלות מדרגה. אפשר לחלק את הפרויקט לכמה חלקים מבלי שאדון אלוביץ' יכנס לעצבים מהמחיר "שדרוג" ובמקביל אפשר גם לעקוף את המתחרים ממול.

מוגש כחומר למחשבה 🙂

תקלות בצג/מגע במשפחת אייפון 6

אפל בישראל מוכרת לא מעט מכשירים מדגמי אייפון 6 למיניהם ורוב האנשים שרוכשים די מרוצים מהמכשיר. הוא יציב יחסית, עושה את העבודה, מהיר ובקיצור – מה שביקשת, קיבלת…

עד שמגיעים לבעיה מסויימת שטכנאי מעבדות טלפונים לא תמיד יודעים לתקן.

אם נסתכל לדוגמא על לוח אם של אייפון 5 – נראה שמעל השבבים העיקריים נמצאת לה מתכת. למתכת יש 2 מטרות: לקרר את השבבים, ומצד שני להגן על השבבים במידה והמכשיר יושב בכיס ומקבל לחצים מ-2 כיוונים שונים (כשהמכשיר בכיס ואתם יושבים לדוגמא – הלחץ מהכסא והלחץ מהגוף). המתכת הזו בהחלט עוזרת.

משום מה באייפון 6 ו-6 פלוס – אפל החליטה להעיף את המתכת ולשים במקום – מדבקה עם מעט חומר טרמי ומה שקורה למכשירים הללו לאחר מספר חודשים היא בעיה שחלקכם אולי נתקל בה – תצוגה של פס אפור שמופיע ונעלם כריצוד, והפסקת הפעילות של מסך המגע באופן אקראי.

שמעתי מספר פתרונות של טכנאים לבעיה ולמען האמת – לפחות ממה ששמעתי, חלק לא קטן מהטכנאים לא יודעים על מה הם מדברים. חלקם לדוגמא ממליץ להחליף את ה-CHIP שאחראי על הדיגיטייזר (דוגם צד המגע) ואחרים מציעים להחליף את כל המסך. 2 התשובות אינן נכונות והן יכולות להעלים את הבעיה לפרק זמן מסוים אך התקלה תחזור.

הבעיה המרכזית היא שעקב הלחץ שהטלפון צריך לעמוד בו כשיושבים עליו ומכיון שאין מתכת – הצ'יפים שאחראים על התצוגה ועל המגע – מתנתקים חלקית מההלחמות שהם מולחמים ללוח (מה שנקרא BGA, כלומר הכדוריות מתנתקות) ולכן הפתרון הכי טוב הוא לנתק את הצ'יפים, לנקות את המשטח עליו ישבו הכדוריות בצ'יפ ולהלחים מחדש את הצ'יפים (הפתרון אגב לא קיים ברוב המעבדות השכונתיות) ואז להדביק מתכת שתגן על הכל. אין צורך ברכישת מסך אחר או שבבים אחרים.

האם אפל מודעת לבעיה – היא מודעת גם מודעת ולצערי אפל כמו תמיד – מעדיפה למחוק הודעות (הודעות על כך מפורסמות כבר חצי שנה בפורום של אפל ועובדי אפל מוחקים אותן) וכמובן – לא לתקן את הבעיה בלוח.

באתר iFixit החליטו לפני מספר ימים להציף את הבעיה, להלן הוידאו.

לכן, אם יש לכם אייפון 6 פלוס (ואגב, זה קורה לעיתים גם ב-6 הרגיל) – עדיף שתדעו מה צריך שיעשה כדי לתקן את המכשיר במקום סתם לשלם על החלפת חלקים שלא ממש תסייע לפתרון הבעיה שלכם.

עדכון: עניין התיקון הוא מאוד תלוי מה קרה לטלפון. אם לדוגמא הוא חטף "עקמת" רצינית – יש סיכוי שהלוח עצמו נשבר ואז הלחמה מחדש של 2 השבבים לא תעזור ויש צורך בהחלפת הלוח, וזה פתרון קצת יקר.

הרעיון ההזוי של שרת המשפטים איילת שקד

הבוקר התבשרנו בעיתונות כי שרת המשפטים איילת שקד מציעה רעיון "מבריק": יש עומס בתיקים בבתי המשפט? הבה נחייב את כל מי שמעוניין להגיש תביעה יצוגית בתשלום אגורה "פעוט" של 50,000 שקל (אם התביעה היא לבית משפט שלום) או 62,000 שקל (אם התביעה היא לבית משפט מחוזי). תהיה אפשרות לבקש פטור אבל אותו פטור ינתן במשורה, ורק במקרים חריגים.

מי שחשב על הרעיון והציע אותו לשרה כנראה לא לקח בחשבון שמשרדי עו"ד שיש להם את הסכומים האלו לשלם, ישלמו וימשיכו להציף את בית המשפט בתביעות שחלקן תביעות מגוכחות, והטריקים של חילופי עו"ד ושאר "דילים" – ימשיכו להתרחש. האם הצעה כזו תעבור? אני בספק ובכל מקרה אני די בטוח שאם ההצעה הזו תקרום עור וגידים – יהיו מספר גופים שיגישו נגדה בג"צ וסביר להניח שההצעה תיבעט החוצה.

זה לא סוד שבתי המשפט "מפוצצים" בתביעות וכל תביעה (בין אם היא תביעה קטנה או גדולה) לוקחת שנים, אבל עד כה הפתרונות היו פתרונות שלעניות דעתי לא ממש נתנו תשובה רצינית לבעיה. הוספת משמרות לשופטים או הצעות של בוררות כאלטרנטיבה הן נחמדות – אבל אלו פתרונות של "פלסטר".

הבעיה הכי גדולה של מערכות המשפט ומשרד המשפטים – נעוצה במחשוב. כן, כיום ניתן להציץ בפסקי דין ובחלק מהמקרים יש אפילו אפשרות להעלות מסמכים (אם כי משום מה בכל הקשור להעלאת מסמכים להוצל"פ לדוגמא – מי שתכנן את המערכת הצליח לגרום לכך שהדבר יהיה כרוך בתסבוך מיותר לחלוטין), אבל עדיין ברוב המקרים יש צורך ב"טיול" לבתי המשפט כדי להגיש מסמכים, אין שום מערכת "התראות" שמתריעה על קבלת תשובה או התראה כי הזמן להגיש תשובה ו/או בקשה חולף ובכלל המערכת נראית כמו משהו שליש אפוי (לפחות הפעם זה תומך בכרום, שגם זה משהו, אם כי התמיכה נעצרת כשזה מגיע לכרטיס חכם אם אינך משתמש ב-Windows).

בכדי לצמצם את העומס הענקי, יש צורך "להחליף דיסקט" במשרד המשפטים וברשויות הקשורות בכל הקשור לכל ה-Life Cycle של תביעה, בין אם מדובר בתביעה קטנה, הוצל"פ, תביעות גדולות וכו'.

אחד הדברים שנכנסים יותר ויותר כיום בעולם המחשבים, הוא ה"בינה הממוחשבת" (AI). גוגל, מיקרוסופט, פייסבוק, וגם לא מעט חברות פה בארץ עובדות על כך שהמחשב לא רק "יבין" בעצם מה אנו רוצים ממנו, אלא שהוא גם "ילמד" מה הם התהליכים, מה "טוב"/"מותר" ומה "רע"/"אסור" והיתרון הכי גדול – איך אפשר לעשות דברים באופן אופטימלי.

בכל תביעה, בין אם מדובר בתביעה של חברת ביטוח, תביעה קטנה, הוצל"פ וכו' – ישנם תהליכים קבועים שחוזרים על עצמם, בין אם מדובר בתהליך פתיחה, או התדיינות הצדדים, הגשת מסמכים, תהליך גילוי/הרמת מסך ועוד 1001 חלקים – רובם חוזרים על עצמם כשהשוני המרכזי הם הטענות של הצדדים וכמובן ההוכחות והתוכן המוגש. כאן אפשר להפעיל אוטומציה שתתן מספר דברים:

  1. בפתיחת תיק, לפי סוג התיק, המערכת תדע לבקש את המסמכים הרלוונטיים מהצדדים, כך שכל צד יוכל להעלות מסמכי וורד או PDF או תמונות או קבצי מדיה לפי מה שצריך בתיק. לאחר ההעלאה, המערכת תודיע לצד השני כי הועלו תכנים ויש באפשרותו להעלות תכנים שהוא צריך להעלות בתיק.
  2. לאחר ההעלאת הקבצים ובחירת שופט (או רשם, תלוי בתיק) – התיק יעבור ל"עוזר" (בין אם עוזר שהוא בעצם AI או נציג אנושי) שיבדוק שהתוכן שהועלה הוא התוכן הנכון, ואם חסרים תכנים לתיק, הוא יודיע לצדדים. בסיום הבדיקה יתאפשר משהו חדש..
  3. אותו משהו חדש הוא בעצם מעין "צ'אט" או מעין "פוסט" בתוך התיק. כל צד יכול לכתוב את הטקסט שלו (בתצורת Rich Text) ולהעלות עוד מסמכים להוכחת טענותיו. לאחר שהוא יסיים לכתוב את התוכן, תישלח הודעה אלקטרונית לצד השני שצד א' כתב תכנים והמערכת ממתינה לתגובתו. לאחר שהצד השני הגיב, המערכת תשלח הודעה לצד א' שצד ב' הגיב ושוב צד א' יוכל להגיב וכו' וכו'
  4. לאורך כל אותו צ'אט יופיע כפתור אופציונלי של "התייחסות שופט/רשם" – שלחיצה עליו תשלח התראה לשופט או לעוזריו להתייחס לתכנים, והשופט/רשם יוכל לכתוב את התייחסותו ולהחליט מה שיחליט. החלטתו תבלוט ב-Flow של התכנים ומה שנאמר ע"י הצדדים.
  5. כל הצדדים יוכלו לראות את כל התוכן בשרשור פתוח ממוספר, כך כל צד יוכל להתייחס לטקסט שנכתב בעבר ע"י ציון מספרו וכך יהיה קל יותר להגיב על דברים שנאמרו בעבר.
  6. היה והשופט הגיע להחלטה לגבי התיק, לשופט יהיו מספר אופציות מה להחליט והמערכת תוציא אוטומטית את כל המסמכים הרלוונטיים לצדדים, וכל התיק (או חלקו) יהיו זמינים לציבור כפי שהם מופיעים כיום כולל פסק דין וכו'.

אינני עו"ד ואני לא מכיר את מערכות המשפט לעומק, ויכול להיות בהחלט שטעיתי במינוחים או בשרשרת כיצד תיק עובר את חייו, אבל בעקרון – הדרך שציינתי לעיל יכולה לחסוך זמן רב בניהול התיקים, ואני בטוח שהדברים אינם כאלו פשוטים.

משרד המשפטים אינו צריך ללכת ולשכור את אחת מהחברות שהוא עובד איתם לכתוב דבר כזה, הוא צריך להוציא משהו כמו "קול קורא" לחברות בארץ שמפתחות תוכנות ו-AI על מנת שיציעו פתרון כזה, לוח זמנים והדגמה של המערכת. כבונוס משרד המשפטים יוכל לבקש תנאי שהקוד עצמו של המערכת יהיה בקוד פתוח עם API פתוח כך שניתן יהיה לשלב מערכות חיצוניות שידעו "לדבר" עם המערכת הזו, כך גם ניתן יהיה לקבל מקהל המפתחים בארץ תיקוני קוד (אבטחה, שיפורים וכו') וגם לראשונה משרד המשפטים יוכל להכיר קצת פלטפורמות מודרניות שעדיין אינם בשימוש אצלם.

האם פתרון כזה יכול לסייע? לעניות דעתי – בהחלט. מערכת כזו יכולה לקצר משמעותית הן את זמן הטיפול בתיק, הן את הזמן ששופט/רשם צריך להשקיע והיא גם יכולה להקל משמעותית על הצדדים מבחינת בהירות התהליך, שקיפות, והמתנה לתורים ארוכים וישיבות ארוכות בבית המשפט (כמובן שמערכת כזו לא מטפלת בדברים כמו שמיעת עדים וכו'). פיילוט שמבוסס על כמה עשרות תיקים בקטגוריה כמו תביעות קטנות לדוגמא יכול להוכיח כמה המערכת יכולה לייעל דברים והליכים.

הכל תלוי במשרד המשפטים. לא צריך להוסיף הליכים וגם מבחינת עלות מחשוב נוספת, לא מדובר במשהו ש"יאכל" מחצית מתקציב המשרד.