הסיוט המתקרב עם חשבון הפייסבוק

בימינו, לא חשוב מה המקצוע שלך או הוותק והידע שיש לך, אם אתה רוצה לעבוד במשרה כלשהי, תצטרך בד"כ לתת 2 דברים (השני אופציונאלי אך הוא לעיתים קרובות נדרש)

  • קורות חיים
  • ממליצים

לגבי קורות החיים, אם תשאל חברים או רכזות כ"א, הם ידגישו לך את חשיבות בהירות קורות החיים, הדגשת נתונים שאתה רוצה להדגיש, שיהיו תמציתיים ועוד ועוד. רוב האנשים מודעים לכך. בעניין ממליצים – בד"כ כשעוברים ראיון ראשון או שני, מתבקש המועמד לתת פרטי התקשרות עם ממליצים שאיתם החברה המראיינת תיצור קשר לשאול שאלות שונות. (משהו נוסף שמקובל בארה"ב ולא ממש בארץ הוא עניין מכתב ההמלצה מהמעסיק הקודם, אם כי לא שמעתי עד כה בארץ שחברה כלשהי ביקשה דבר כזה ממועמד)

בעקרון, ככל שהמשרה הפנויה שאליה חברה מחפשת מישהו שיכנס וימלא אותה – יותר בכירה, החברה המראיינת רוצה לדעת יותר על המועמד. פעם היו שולחים מועמדים כאלו למבחנים פסיכוטכניים ולבדיקות בטחוניות, אך כל מי שקורא חדשות שומע לאחרונה על מקרים רבים של אנשים שהיו בתפקידים בכירים ועברו את כל הבחינות ובכל זאת הם נתפסו מועלים בתפקידם, מואשמים בענייני שוחד, הונאה, גניבות וכו', וחברות מחפשות דרכים נוספות לדעת על המועמדים ולמנוע סיטואציה כזו בעתיד.

אחד המקומות המועדפים (בינתיים בחו"ל, לא מכיר מקרים בארץ) זה חשבון הפייסבוק שלך. החברה רוצה לדעת מה אתה חושב, איך אתה מגיב לחברים, האם יש לך כל מיני נושאים שהם עבורך Favorite, למי אתה עושה לייק, אחרי מי אתה עוקב ועוד ועוד. קחו לדוגמא את הממשל האמריקאי: פקידים בממשל האמריקאי החלו לבדוק פרופילים של פייסבוק כדי לדעת על דעות פוליטיות של אנשים המבקשים להיכנס לארה"ב.

אחת הטכנולוגיות שיכנסו בעתיד לשוק היא ה-AI (כלומר Artificial Intelligence), כלומר בעתיד (הקרוב) תהיה תוכנה או שרות שהלקוח יכניס את פרטי המשתמש (כן, תצטרך לתת שם משתמש וסיסמא כך שגם הפוסטים שהגדרת "פרטי" יהיו חשופים לבודק/ת), וה-AI יעבור על הפוסטים ויחפש מילות מפתח, למי עשית לייק (מבחינת קטגוריה – נניח אם עשית לייק ליצרן משקאות אלכוהוליים, קבוצות פוליטיות שונות, תחביבים מסויימים וכו' וכו'), מה היו תגובותיך לדברים שונים ולבסוף המערכת תבנה מעין "עץ" של מילות מפתח/נושאים שונים וכמות הפעמים שציינת את אותם נושאים ולסיום יהיה מעין "סיכום" אוטומטי שיוצג לבודק/ת ומשם יוחלט האם להיענות לבקשתו של הפונה או לדחות אותה.

נחזור לראיונות עבודה לבכירים. נתאר לעצמנו שהחברה רכשה מנוי על שרות כזה והמועמד יצטרך לתת פרטי התחברות לפייסבוק שלו. כעת לחברה יש הרבה, הרבה יותר מידע שהוא אותנטי לחלוטין ללא שום סינון – של המועמד והמידע הזה יכול להכריע. דמיינו בכיר שמתנהג בצורה נימוסית ביום יום בעבודה, אבל כשזה מגיע לנושאים פוליטיים, הוא "אש ותמרות עשן" והבכיר אינו בורר את מילותיו ומקלל בחופשיות (Flame) או מתבטא בגסות רוח. אתה ואני יכולים להסכים שזו צורת ההתבטאות שלו בנושאים הקרובים לליבו מבחינה פוליטית (נניח פינוי ישובים), חברה לעומת זאת תחשוב אחרת – מה אם המועמד יגיע עצבני לחברה ויחליט החלטות נמהרות שיגרמו נזק לחברה? מכאן ועד פסילת המועמד – המרחק קצר, כמאמר הפתגם: Better safe than sorry.

רבים מעדיפים לשכוח או להתעלם – אך חשבון הפייסבוק שלך הוא אוצר בלום של מידע עליך. לייקים יכולים לרמוז עליך דברים שאתה אוהב, תגובות מראות את ה"אני האמיתי" שלך, ופוסטים שלך מראים את המצב רוח שלך. זהו מידע שגופים רבים מאוד אוהבים לשים את ידיהם עליו (במיוחד אם מדובר באנשי צבא שנותנים דרור לפיהם ושוכחים שזה פייסבוק ולא מקום פרטי וסגור) ומבחינה בטחונית גם חמאס וגם חיזבאללה (וגופי ביון אחרים) מנסים להשיג ללא הפסק, וכן – גם חברות שמראיינים בכירים, כך שהכנסת בדיקת חשבון הפייסבוק לתהליך בדיקת מועמדים תיכנס בעתיד. זה לא שאלה של "אם", זו שאלה של מתי.

מה אפשר לעשות בנידון? תלוי בסיטואציה:

  • אם יש לך המון פוסטים שכתבת בפייסבוק, ורובם "צבעוניים", אולי יהיה כדאי לסגור את החשבון ולפתוח אחר, ובחשבון האחר לעשות את הכרטיס "משעמם". ערס חתך אותך בכביש וכמעט גרם לך לתאונה? ספר לחברים על כוס בירה במציאות, אל תעלה את שלל ה"מחמאות" לפייסבוק.
  • אם רוב הפוסטים שלך מקצועיים – עבור וודא כי תגובותיך הן מקצועיות ולא נגררות לפן האישי (כן, מאוד מפתה לקטול מישהו שמציג את עצמו כ"מקצוען" בשעה שהמקסימום שניתן להגדיר אותו זה "חובב").
  • רד מהרעיון לסמן פוסטים מסויימים כ"פרטי" – שאתה נותן גישה לפייסבוק שלך עם שם משתמש/סיסמא אז הכל גלוי, כולל הפוסטים והשיחות שלך, לייקים, תגובות וכו'.
  • יש לך שיחות "אחוקים" עם חברים? מחק היסטוריה.
  • רכילות – דבר נחמד, אך יש לא מעט שלא כל כך יאהבו את הרעיון. שקול מחיקה.

והנקודה הכי חשובה: לא חשוב אם אתה כותב פוסטים/תגובות ומשתף חברים בלבד, זכור: החשבון הוא ה"פרצוף" שלך ואינך יכול לדעת אף פעם מתי חברה תתנה קבלה לתפקיד ב"הצצה" לחשבון הפייסבוק שלך בעתיד.

פידבק לראיונות

לפני שנים ספורות, כשהייתי שכיר, הייתי מתראיין מדי פעם לעבודות בכל מיני חברות, בדיוק כמו רבים וטובים בתחום. מתאמים זמן, אני מגיע, מתקיים ראיון עם המנהל/ת, לעיתים הראיון "מתרחב" קצת ומביאים את האיש המקצועי שישאל שאלות מקצועיות ואתה כמרואיין אמור לתת תשובות. אתה יכול גם לשאול שאלות אולם יש שאלות שכמובן לא תקבל עליהם תשובה בהתחלה (כמו .. משכורת)

בד"כ כמה ימים לאחר הראיון, אם יש עניין בך ואתה כנראה המועמד המתאים, תזומן כנראה לראיון נוסף שבו כבר ידברו איתך על המשכורות, תנאי העסקה, תחומי אחריות וכו'. אם לעומת זאת לא נמצאת מתאים, אז בחלק קטן מהחברות תקבל מייל (או מכתב פיזי) כוללני ש"אנחנו שומרים את קורות החיים שלך" (הם לא), וכמובן "לא נמצאת מתאים". רוב החברות, אגב, כלל לא טורחות לענות למועמד לגבי המשרה אם הוא לא נמצא מתאים. לא שמעת מאיתנו? תמשיך הלאה.

כפרילאנסר, בד"כ אין את הבעיה הזו. חברה מעוניינת לשכור את שרותך? הם יוצרים איתך קשר, אין ראיון עם איזו פקידת כ"א, יש בד"כ ראיון מקצועי, ובד"כ זה ימשיך להנהלה לסכם דברים כמו כספים, תקופת עבודה, מהיכן היא תבוצע (בית או אצל הלקוח) ולפעמים גם חותמים חוזה. התהליך עצמו – הרבה יותר קצר מהשכרת שכיר.

אם אני, כפרילאנסר, מעוניין להמשיך לקבל פרויקטים או עבודות מאותו מקום עבודה, אני חייב לבדוק תמיד פידבק. האם הלקוח מרוצה? האם יש איזו בעיה? (ואם כן, לפתור אותה מיד), וגם לבדוק מהצד שלי האם הלקוח משלם בזמן את הסכומים המסוכמים ובאופן כללי לוודא שמערכת היחסים היא תקינה. אחרי הכל, כפרילאנסר, האדם יחיד שאתה יכול לסמוך עליו – הוא עצמך ואתה צריך להיזכר מ"מלכודות" שונות.

נחזור לעניין ראיונות עבודה לשכירים: רק לפני ימים ספורים פגשתי חבר. הבחור מתכנת מוכשר עם ידע מעולה בתחומים שהוא עובד ונסיון רב. הוא פנה למספר חברות (מאחר שהוא מעוניין לעזוב את מקום העבודה הנוכחי שלו) לגבי משרה חדשה, הוא זומן לראיונות, התראיין, אך .. לא קיבל שום תשובה.

וכאן בדיוק נמצאת הבעיה של חברות רבות: חוסר פידבק.

כששכיר מגיע להתראיין, הוא מגיע ממקום של "חסר". הוא יכול לדעת בכלליות מה מקום העבודה דורש, אך את הפרטים המדוייקים הוא יוכל אולי לקבל בזמן הראיון. כך לדוגמא חברה יכולה לזמן לראיון מישהו מומחה ל-Windows אך הוא לא יוכל לדעת שהחברה מעוניינת הרבה יותר בידע הטכני שלו ב-Networking (כי יש להם "חור" רציני בידע מקצועי בתחום הזה בחברה). יש עוד דברים רבים שאי אפשר לדעת (כמו כימיה לדוגמא בין מי שיהיה המנהל לעובד) ורק בראיון ניתן לדעת זאת.

אך חוסר הפידבק מהחברות גורם דווקא "פגיעה" באותו עובד פוטנציאלי. אותו עובד שהתראיין ולא קיבל תשובה (או קיבל תשובה שלילית) כלל אינו מודע מדוע הוא לא התקבל. הסיבות לכך יכולות סיבות לגטימיות לחלוטין, כמו לדוגמא מצב שמישהו התראיין אולם הבחור הבא שהתראיין גילה הרבה יותר בקיאות בנושאים שעליהם מרואיין המועמד, והם החליטו לשכור אותו. לעומת זאת, לעיתים אי הבנה פשוטה יכולה לגרום לחברה לפסול את המועמד וזאת מבלי לתת לו אפשרות להבהיר את העמדה שלו או לנסות לתקן את הרושם.

וכך נשאר המועמד השכיר עם סימני שאלה. האם הידע שלי אינו מספק? האם עניתי לא בצורה נכונה לשאלה כלשהי? האם משהו שגוי בקורות החיים שלי? והשאלה הכי חשובה: כיצד אני יכול לתקן את הדברים כך שאגדיל את סיכויי למצוא עבודה כשכיר במקום עבודה אחר?

לו היה איזה שהוא פידבק מהמראיינ/ת, דברים היו יכולים להיראות אחרת לגמרי. לו היתה החברה מוציאה אימייל פשוט המסביר מדוע הם לא קיבלו את אותו מועמד או האם הם ראו בעיה כלשהו – אז המועמד היה יכול לתקן את הבעיה ולהודות למראיין על הטיפ. חוסר התקשורת הזו לעיתים גם יכול לפגוע בסיכויי החברה לקבל מועמדים טובים אם ה"שם" של החברה נפגע. אישית אני מכיר כמה חברות שהרכילות עליהם זה שעדיף להתראיין במקום אחר ולא אצלן – וחבל.

לכן ההמלצה שלי לחברות: תנו פידבק. פידבק רציני ומפורט יכול לגרום למועמדים לתקן את הבעיות שהמועמדים לא מודעים אליהן ויכול להיות שתקבלו עובדים יותר טובים. אחרי הכל, אם הערתן למועמד שיש לו בעיה X הוא יכול לתקן אותה ואז מועמד כזה יכול להיות מועמד טוב לקבלה לעבודה וה"מאמץ" בשביל לתת פידבק הוא שורה או 2 של פירוט הבעיה שבגינה הוא אינו מתאים.

מוגש כחומר למחשבה 🙂

כללים לעצמאי בהיי-טק (והאם להיות אחד כזה?)

הערה לגבי פוסט זה
מדי פעם אני מקבל שאלות לגבי החלטה להיות עצמאי או לא בתחומים הקשורים להיי-טק. בעבר כתבתי על הנושא ובפוסט זה אנסה לקצר את הדברים ולהציג עמדה מעודכנת

כפרילאנסר 6+ שנים, אני עדיין מקבל שאלות מחברים ועמיתים האם "לחצות את הקוים" ולהיות עצמאי. רבים מסתכלים מהצד של להיות שכיר שנים רבות לעבר הצד השני שנראה במקרים רבים "נוצץ" וחלק לא קטן מהאנשים חושבים לחצות, במיוחד כשהם שומעים את המחירים לשעה שחברות וגופים משלמים לפרילאנסרים.

הנה דוגמא: באחד הפרויקטים שביצעתי, עבדתי עם בחור שכיר באותה חברה. באחד הימים שמתי לב שהבחור מסתכל עליי בצורה מעט מוזרה. שאלתי אותו אם ישנה בעיה כלשהי, והוא הסביר לי שבמקרה יצא לו לראות חשבונית עם הלוגו שלי על שולחן המנמ"ר והוא ראה את המחיר לשעה שאני גובה. הוא ביצע חישוב והוא מקבל רק שליש מזה לשעה (המחיר שגביתי אז היה לאותו פרויקט כ-350 ש"ח לשעה) וסקרנותו גברה – האם כדאי לו לבקש העלאת שכר רצינית? לחפש מקום עבודה אחר עם משכורת הרבה יותר גבוהה? אולי הוא מתמחר את עצמו בשכר החודשי בצורה מאוד נמוכה?

את הנקודות שהסברתי לו במשך היום, אני רוצה להעלות בפוסט זה כדי שאנשים שחושבים לעבור להיות עצמאי – יקחו בחשבון:

  • נכון, 350 ש"ח לשעה נשמע מעולה, אבל אני צריך לחשב דברים נוספים ששכיר לא צריך לחשב. נניח חברה שכרה את שרותיי לבצע 50 שעות עבודה. מה יהיה אחרי ה-50 שעות עבודה? אם יש לי פרויקטים אחרים שלקוחות אחרים שכרו את שרותיי – אז אני אמשיך אליהם ואבצע את עבודתי וארוויח, אבל יש לא מעט מקרים בהם אין עבודה נוספת מעבר לאותם 50 שעות וככל שעובר הזמן  ואין עבודה, אין פרנסה, חד וחלק, כך שהתשלום על אותם 50 שעות הוא יהיה התשלום שממנו אצטרך לשלם הכל ומזה אני אצטרך לחיות, כך שיכול להיות חודש שבו ארוויח 20K וחודש שארוויח בו … 5K וגם זה לא בטוח מבחינת זמן תשלום.
  • עצמאי קם או נופל לפי פרויקטים, בנק שעות וריטיינר ואף אחד מהם לא קל להשגה ולכל קטגוריה כזו יש צדדים חיוביים אבל גם שליליים. פרויקטים לדוגמא לוקחים חודשים ארוכים עד שדברים נחתמים ועוד יותר זמן עד שרואים כסף מהם. ריטיינר (תשלום חודשי של X אלפי שקלים תמורת Y שעות עבודה או Z אחוזי משרה בחודש) זה דבר מעולה, אבל בריטיינר הלקוח יכול לבקש תשלום Fixed של X אלפי שקלים על תחזוקה נניח – ויכול להיות שחודש אחד תצטרך לעשות שעת עבודה יחידה מהבית וחודש אחר תצטרך להקים אוהל במשרדי הלקוח כי בדיוק הם עוברים מפלטפורמה אחת לשניה והלקוח דורש שהמעבר ישולם באותו מחיר של הריטיינר החודשי או ביי.
    בנק שעות הוא פתרון נוח לתת ללקוחות שרותי תמיכה/תחזוקה לדוגמא, אבל בנק שעות יכול להיתקע כעצם בגרון אם אתה בדיוק תפוס על פרויקט גדול – תעזוב עכשיו הכל ולך תתקן שרת סורר ואין לך אפשרות להתחבר ב-Remote.
  • כשכיר – בין אם מחר פורצת מלחמה או שיש חגים (חודשי תשרי וניסן) – אתה תקבל את כספך עד העשירי לחודש ולא חשוב מה יהיה. כעצמאי, אתה תכיר לקוחות שמשלמים כמו שעון בזמן ואתה גם תכיר את הלקוחות לקוחות שבזמן המוסכם לתשלום יתנו לך רק חלק מהסכום או שידחו אותך ב"תלך תבוא" לעוד כמה שבועות או חודשים. אין לך כסף ואתה תלוי בכסף שהלקוח ישלם? בעיה שלך.

אם אתה חושב להיות עצמאי או שאתה כבר כזה, הנה מספר נקודות שאספתי לאורך השנים:

  • כעצמאי שמבצע פרויקטים – אתה חייב להיות עם יכולות חקירה טובות. רוב הפרויקטים אינם משולמים לפי שעה אלא מחיר Fixed ולכן:
    • כדאי לקבוע את התשלום לפי "אבני דרך" – לדוגמא:
      • הקמת POC – אבן א'
      • איסוף פידבק, הקמת מערכת טסטים שיודעת "לדבר" עם מערכות נוספות – אבן ב'
      • הקמת מערכת פרוקדשן שמדברת עם מערכות נוספות – אבן ג'
      • תיקוני באגים, הדרכה, כתיבת ניירת – אבן ד'
    • טיפ חשוב: כשמגיעים לתשלום – קח חלק מהסכום מראש תלוי כמה אבני דרך מדובר, כך שאם נלך לפי הדוגמא לעיל – קח 25-30% מראש. אינך מכיר את החברה והיסטוריית התשלומים שלה ואינך יודע מתי באמת תקבל את שאר הסכום. הבטחות לחוד, מציאות לחוד.
    • לפני שאתה חותם על הקו בחוזה ביניכם, קח כמה שעות, אפילו יום או יומיים ובדוק בהערכה גסה כמה שעות או ימים אתה תצטרך להשקיע. אם לא תעשה זאת, אתה תצא מופסד מהר מאוד מבחינת כמות עבודה שתצטרך להשקיע ביחס לכמות הכסף שסיכמתם.
    • חובה הסכם – גם אם הושכרת לכתוב סקריפט שכותב "Hi dear, I'm home" וזהו – אתה אף פעם לא יודע על איזו מערכת תצטרך לכתוב את הדברים ואלו בקשות "קטנות" יבקשו ממך במסגרת הפרויקט, ולכן יש צורך בכתיבה מפורטת של מה אתה הולך לעשות בפרויקט, וכדאי לציין שכל דבר אקסטרא – בתשלום נוסף.
    • תהיה אסריטיבי בכל מה שקשור לתשלום. ביצעת אבן דרך והכסף מבושש להגיע – מומלץ לעצור את המשך הפרויקט עד לקבלת תשלום (כדאי למען ההגינות לציין זאת בחוזה ולא להפתיע). יש סיכוי לא קטן שאם התשלום על אבן א' לא הגיע – התשלום לאבן ב' יתעכב או לא ישולם, אל תגיע למצב שתהיה רעב!
  • אם אתה חותם עם לקוח על בנק שעות, כדאי שיהיו בו את הדברים הבאים:
    • תפוגה (מדהים כמה עצמאים שוכחים את הסעיף הזה!) – חברה X לוקחת ממך Y שעות, אל תשאיר את הבנק שעות כך שיהיה אפשר לנצל אותו עוד 4 שנים. הגבל אותו לחצי שנה או שנה.
    • בידול שעות – יש שעות עבודה של זמן עסקים (נניח 8 בבוקר עד 5 בערב) ויש זמן מעבר לכך (לא מאמין? תפוס מונית ב-11 בלילה ותראה את ההבדל). כדאי לבדוק אם הלקוח למתי הוא צריך את השרות ובאלו שעות. יש הבדל ענק בין לנסוע מחר ולהיות ב-10 בבוקר אצל הלקוח לבין לקחת את דבריך ב-2 לפנות בוקר ולנסוע לאיזו חוות שרתים בצפון. כנ"ל לגבי סופ"ש וחגים.
    • SLA – חשוב לקבוע עם הלקוח תוך כמה הזמן הבעיה תיפתר. ככל שה-SLA קצר יותר, המחיר עולה.
    • כוננות – הנה סעיף שמעלה אצל עצמאים רבים את תחושת ה"לא נעים". שעות כוננות צריכות להיות משולמות לפי תעריף מסוים בין אם עבדת או לא עבדת.
    • דברים שצריכים להיכלל בבנק שעות ולא נותנים עליהם את הדעת: יש דברים שלא מסוכמים בחוזה אבל עדיין הם גוזלים ממך זמן ולכן צריך לגבות עליהם: הלקוח מבקש שתבדוק עבורו תוכנה מתאימה, הלקוח מבקש שתמצא לו ספק חומרה/תוכנה וכו'
  • כשזה מגיע לריטיינר – חשוב לכלול מספר נקודות:
    • מה כלול בריטיינר: האם אתה צריך לתחזק רק מערכת מסויימת או שזה כללי לגבי תחזוקת מערכות הכוללות X (לדוגמא: מערכת הפעלה ספציפית)?
    • האם הקמת מערכות נוספות או הוספת חלקים נוספים למערכת כלולה בריטיינר? במילים אחרות – הריטיינר הוא רק לגבי תחזוקת דברים קיימים או גם הוספה של חלקים ו/או מערכות נוספות?
    • האם שעות העבודה הן כמות קבועה (FIXED) או לפי מינימום שעות שהלקוח מבקש? כאן חשוב לשים לב שלא ליפול למלכודת של 20-30 שעות ואחרי חודש אתה מוצא את עצמך משקיע 80 שעות ומקבל תשלום רק על ה-20-30 שעות לדוגמא.

ועוד כמה נקודות למי שרוצה להיות עצמאי:

  • את הכסף למע"מ שומרים בצד. לא קל להתרגל לזה, אבל צריך להתרגל, במיוחד שאיחורים בתשלום מע"מ דו חודשי גוררים קנס כפול (כרגע הקנס הרגיל זה 200 ש"ח לשבוע בערך + קנס מנהלתי שיגיע אחרי כמה חודשים בדואר).
  • לעבוד באופן דיגיטלי – אתרים כמו ifreelance בחינם או iCount בתשלום מאפשרים לא רק להוציא חשבוניות מס/חשבוניות עסקה/קבלות דיגיטליות רשמיות חתומות, אלא גם מעקב אחר הוצאות, צ'קים, חשבוניות וכו' ולכן כדאי להירשם. עבודה עם ניירת מבטיחה כאב ראש רציני, במיוחד שצריך לשמור הכל.
  • נסה לשמור סכום של משכורת חודש-חודשיים בצד. יהיו ימים וזמנים שלא תהיה לך עבודה ותטפס על הקירות מעצבים. מנסיון. הסכום הזה יכול לעזור לך באותם זמנים.
  • תכיר את ה"חמקמק" – ביטוח לאומי. מדי פעם הם ינסו לגרום לך להתקף לב קטן עם דרישות תשלום מופרכות, לפעמים עם הצדקה ולפעמים בלי. לכן מומלץ להיכנס לאתר ביטוח לאומי ולראות את מצבך הפיננסי ומצב חובותיך. לא תטפל או שתשכח/תדחה את הטיפול? אתה תכיר מהר מאוד מה זה צו עיקול על חשבונותיך.
  • קנית ברשת בארץ, קנית בחו"ל – קח חשבונית (Invoice) מכל דבר. בחלק מהמקרים אתה יכול להזדכות מיידית (מע"מ), בחלק אחר רק לאחר שנה בדו"ח השנתי של מס הכנסה
  • שימוש ב-Paypal לקבלת תשלומים: בעקרון פייפאל גובה כ-3.6% + 30 סנט (וכמדומני עמלת המרה) על כל קבלת כספים (ללא קשר לסכום). חשוב לציין – על מנת לקבל כספים ב-Paypal עליך להוציא חשבונית מס (אם אתה עוסק מורשה) ולא להסתמך על החשבוניות שאפשר להוציא דרך PayPal הואיל ורשויות המס אינן מכירות בחשבוניות של PayPal.
  • "לידים" – לצערי בזמן האחרון אני רואה כי צצים מדי פעם כל מיני "מתווכים" שמוכרים לידים (Leads) של עסקאות שרות/פרויקטים. אין לי שום בעיה עם לידים, הבעיה שבשיטת המכירות הזו אתה משלם עוד לפני שאתה משוחח עם הלקוח עצמו ואם לא הסכמת על התנאים או על העבודה עם הלקוח – הלך הכסף, לכן מומלץ להימנע מלרכוש כאלו "לידים" (אלא אם לא אכפת לכם להפסיד כסף).
  • ישנם כאלו שרוצים להנות מכל העולמות – להיות שכיר ובחופשים/ערבים/סופ"ש להיות עצמאיים. אין שום בעיה עם זה רק שמומלץ להתייעץ עם רו"ח לפני כן כדי לעשות חישוב ולראות שתרוויח מזה משהו ולא תמצא את עצמך משלם כפל מס ומעלה. אם אתה זקוק לחשבוניות עבור לקוחות ואתה רק עוסק פטור, אתה יכול להוציא חשבונית עיסקה או להשתמש בשרות הזה (לא השתמשתי ולכן אינני יכול להמליץ) כדי להוציא חשבונית.
  • אתה נתקל בעבודות שאינך יכול לבצע אותן עקב חוסר ידע או חוסר זמן או גם וגם? במקום לדחות את הפונה, קבל פרטים ופרסם זאת בפייסבוק או טוויטר. מי יודע, אולי יום אחד מישהו אחר יעשה זאת ותמצא שאתה דווקא מעוניין בעבודה שאחר לא יכול לבצע אותה. מה שנקרא "שלח לחמך".

לסיכום: יש יתרונות ויש חסרונות להיות עצמאי. לא הכל נוצץ ויש לא מעט מכשולים ותסכולים בדרך אבל אם אתה הטיפוס שיכול להסתדר לבד ואינך ביישן – אתה יכול אולי להרוויח לא רע ויותר ממה שקיבלת, אבל לדעתי חשוב מאוד לשים לב לדברים שציינתי (הרבה מהדברים למדתי על בשרי, תאמין לי). אתה יכול להיות עצמאי, להישאר שכיר או גם וגם.

בהצלחה 🙂

כשמיקרוסופט לא מפיקה לקחים

ה"הפתעה" האחרונה (לא ממש הפתעה, יש ביוטיוב הדגמות של זה גם מלפני 10 חודשים) ממיקרוסופט בכל הנוגע ל-Windows היתה גירסת Windows 10 ל-ARM עם תואמות X86 (לא ה-64 ביט) כך שתוכלו להריץ אפליקציות 32 ביט לאינטל על מעבדי ARM.

במבט ראשון, ההישג נראה מרשים. הנה הדגמה:

כפי שאתם רואים – אפשר להריץ אפילו פוטושופ של אינטל על Windows 10 בגירסת ARM. כפיים!

אבל כדאי לצנן מעט את ההתלהבות..

הרעיון המקורי של מיקרוסופט היה להוסיף תאימות בינארית לאפליקציות X86 ב-32 ביט, הואיל וחברות תוכנה כמעט ולא כותבות אפליקציות בפורמט שמיקרוסופט מעדיפה (UWP). יש מאות אלפי תוכנות ל-X86, ואין הרבה ל-UWP. קצת קשה למכור מחשב עם Windows 10 שרץ על ARM, שלא לדבר על מכשיר סלולרי שמריץ Windows Mobile 10 כשאין לך את המאגר הענק של אפליקציות שרצות על אינטל, במיוחד שמיקרוסופט מדגישה את תכונת ה-Continuum שכרגע נראית ומגיבה פחות טוב מאשר לחבר טלפון או טאבלט (iOS או Android) למוניטור חיצוני, אז מיקרוסופט הוסיפה משהו שמזכיר את ה-Rosetta שאפל הוסיפו במעבר מ-PowerPC למעבדי אינטל. זה לא אמולציה, לא VM אלא "תרגום בינארי" דינאמי שהוא מספיק חכם להפנות חלקים ניכרים ישירות ל-API של מיקרוסופט ולחלקים אחרים (מסך – DirectX, וכו'). כך לדוגמא מיקרוסופט הדגימה את פוטושופ שזה בהחלט דבר מרשים, אבל כשמסתכלים מתחת למכסה מבינים בעצם שמי שעושה את העבודה זה .. OpenGL הטבעי ש-Qualcomm כתבו ממזמן, ו-Qualcomm כתבו דרייבר שיודע להתחבר ל-DirectX כמו כל GPU שקיים בשוק. ה-Word שהודגם אגב, הוא אותו Word שרץ על Windows RT רק בגירסה של 2016.

מאז ההדגמה התפרסמו לא מעט כתבות באתרים הטכנולוגיים, כותבי המאמרים פינטזו על מחשב נייד מבוסס  10 Windows עם חיי סוללה ארוכים יותר, משקל יותר קל וכו', כי הנה – עוברים ל-ARM, וזה מה שיש לך בטלפון ובטאבלט, אז זה יהיה קל במשקל עם סוללה יותר ארוכה.

זה נכון, אך בצורה חלקית.

אינטל הוציאו עד לשנה האחרונה את משפחת ה-Atom X (ה-Atom X5 וה-X7). מבחינת ביצועים, המעבדים הללו נתנו Fight מכובד לכל מעבד של Qualcomm בכל מה שקשור ל-GPU וקצת פחות במה שקשור לחיי סוללה. לא היו לך 10 שעות סוללה, היו לך 9 שעות (עם בהירות של 50% בערך) – עדיין מרשים, לא? יצרנים סיניים ניסו להציף את השוק עם טאבלטים זולים (עם/בלי מקלדת – בכולן מקלדת די גרועה ו-TrackPad סיוט!) תוך שילוב של 2 מערכות הפעלה (Android ו-Windows 10), אבל אף אחד מהיצרנים הגדולים לא "קפץ" על המעבד הזה, כל אותם יצרנים גדולים העדיפו ללכת על מעבדים החל מ-Celeron (משפחת J) ובהמשך לסידרת ה-M שנתנה ביצועים מעולים וחיי סוללה לא רעים כלל – אבל המחיר של המעבדים היה הרבה יותר גבוה מה-Atom X.

ואז אינטל החליטה להרוג טוטאלית את משפחת ה-Atom X (ולחברות שרצו משהו קרוב – הם הופנו לסדרות N ו-J). מדוע? כי פשוט המכירות היו מאכזבות גם כשאינטל עשתה הכל כדי לסייע ליצרנים הסיניים, ויצרנים גדולים לא רצו את המעבדים הללו.

מבחינת המעבד שמיקרוסופט הולכת להשתמש בו הן למחשב והן לטלפון, מדובר ב-Snapdragon 835, שהוא מעבד ARM מהיר (ללא שום חלק חומרתי שקשור ל-X86 או שהמחלקה המשפטית של אינטל היתה שולחת ל-Qualcomm מכתב מנומס "לרדת מהעץ", אינטל מאוד קשוחה בקטע הזה). מבחינת Qualcomm – שחרור מחשב עם ARM מתוצרתם זה דבר מבורך, שכרוך בסיכון נורא קטן – הם לא מייצרים מעבדים (סמסונג מייצרת את המעבד עבורם) וההזמנות לייצור הולכות לפי דרישות של חברות שמעוניינות לשלב את המעבד (מינימום כמות של 50K, לסקרנים מביניכם), כך שהסיכון מבחינת Qualcomm להשתתף בדבר החדש של מיקרוסופט – הוא אפסי והם בשמחה משתפים פעולה עם מיקרוסופט (חבל שמיקרוסופט לא יצרו קשר גם עם nVidia – יש להם מעבד ARM שנמצא בשלבים אחרונים של Taping שמגיע לביצועים של Intel i5 ומבחינת GPU הוא הרבה יותר חזק מכל מה שאינטל מציעים בכלל!).

אז אם מחר המחשב הזה יצא, ואתם תרצו לרכוש, מה בעצם תקבלו? אתם תקבלו … נטבוק, כן – שוב נטבוק. מדוע? כי מבחינת התואמות הבינארית ה-Windows יוכל להריץ אפליקציות X86 רק ב-32 ביט, כלומר כל התוכנות X86 יכולות לרוץ בטווח זכרון של 3.5 ג'יגהבייט (ברוטו – תנכו מזה את ה-Windows ARM עצמו, תוסיפו את הזכרון שמערכת התרגום לוקחת, תוסיפו אנטי וירוס ודברים קטנים שאתם צריכים – וסביר להניח שתישארו עם 2.5 ג'יגה) כלומר אם אתם חושבים להריץ מספר אפליקציות במקביל וכולן X86, המחשב "יחנק" די מהר. גם אם יצרנים יוציאו מחשב עם 8 ג'יגהבייט זכרון, עדיין אותן אפליקציות X86 יכולות להשתמש רק ב-3.5 ג'יגה הראשונים ותו לא. כמו שאמרתי – נטבוק.

חלק מהעיתונאים באותם אתרים טכנולוגיים חוזה "מוות" לכרומבוקים, וזו טעות גדולה מ-3 סיבות עיקריות:

  1. מוסדות לימוד (שהם הקהל העיקרי שרוכשים את הכרומבוקים) מאוד אוהבים את ה-אפס תחזוקה של כרומבוקים. נדפק לך הכרומבוק? נשבר? קנה חדש, הוצא מהקופסא, חבר לחשמל, חבר ל-WIFI, בצע Login ותוך דקות ספורות תוכל להמשיך את מה שעשית עם הכרומבוק הקודם כאילו לא קרה כלום. נסו את זה עם מכונת Windows.
  2. כרומבוק לא מתיימר להחליף מכונות Windows. הוא מעולה בהרצת אפליקציות ווביות ובגלישה, ובהרצת אפליקציות Android. זה הכל. אף אחד לא מנסה למכור לך אשליה שעם כרומבוק תוכל להריץ Photoshop CC או שתוכל לעשות עבודות כבדות של עריכת מדיה עליו.
  3. רבים לא יודעים, אך אינטל מכרה את מעבדי ה-Atom X5 בפחות ממה שמעבד Snapdragon עולה, כך עדיין ניתן למצוא מיני PC שעולה 70-80 דולר, וזה לא יקרה עם מחשב מבוסס Snapdragon: מחיר המעבד (BOM) הוא יקר יותר, יש צורך בדיסק הרבה יותר גדול ממה שיש לכרומבוק ממוצע (32 ג'יגה), וצריך גם לשלם מחיר מלא של רשיון ל-Windows (במיוחד אם הדיסק הוא יותר מ-32 ג'יגהבייט או שהמסך הוא מעל 10 אינטש), כך שהמחיר הסופי יהיה גבוה הרבה יותר בהשוואה למחיר ממוצע של כרומבוק.

לסיכום: מחשב נייד עם מעבד ARM שמריץ Windows 10 זה דבר שיכול להיות נחמד מאוד, רק שאי אפשר לעשות איתו הרבה עם מגבלות ה-4 ג'יגה זכרון והתרגום הדינמי כשמריצים אפליקציות X86. אישית הייתי שמח לרכוש אחד כזה ותוך 5 דקות לפרמט אותו ולהתקין עליו הפצת לינוקס כלשהי (Qualcomm תורמים לא מעט קוד כדי שהכל ירוץ חלק על המעבדים שלהם) – במקרה כזה יהיו לי הרבה יותר אפליקציות לינוקס שונות שאני יכול להריץ, הוא קל במשקל והבטריה סוחבת 10+ שעות, אבל זה הכל תלוי במחיר (אני מחכה כרגע שסמסונג תוציא סוף סוף את ה-Samsung Chromebook Pro שלה). מחיר של 450+$ למחשב נייד ARM מבוסס Windows לא ימכור חזק, ומחשבים ב-200$ עם 2 ג'יגה זכרון יהיה חבל בכלל לקנות דבר כזה.
ועוד לא הזכרתי את העניין ה"פעוט" שכמעט הכל היום עובר לענן וכמעט הכל משוחרר בצורה של Web App אבל לא נקלקל את החגיגה למיקרוסופט 🙂

כמה מילים על משפחת מקבוק פרו החדשה (2016)

אפל הכריזה לאחרונה על שלישיית מחשבי Macbook Pro חדשים שיהוו שדרוג לגרסאות קודמות. ב-2 גרסאות יש את ה-Touch bar החדש, מסך יותר חדיש, דיסק SSD שעובד ב-NVMe במהירות (תאורתית) של עד 3 ג'יגהבייט לשניה וכמובן, כמיטב המסורת, אפל החליטה להקפיץ קצת מחירים בדרך. שיהיה.

אישית, אינני משתמש מק (גם לא האקינטוש) ואני לא אדבר פה בפוסט זה על מערכת הפעלה ואפליקציות. אני יותר אתרכז ברשותכם ב"בפנוכו".

macbook-pro

כשמפרקים את המקבוק פרו 13 (ללא ה-Touch Bar) כפי ש-iFixit עשו ב-Tear Down אפשר לראות כמה דברים מעניינים:

נתחיל במשפחת המעבדים. אפל מציגה את המחשב הזה כ"המילה האחרונה" בטכנולוגיית המחשוב הנייד מתוצרתה, אולם למען האמת, לקוחות אפל מקבלים כאן מעבד משנה שעברה ממשפחת ה-Sky Lake. האשמה אינה מוטלת על אפל, מי שאשם פה יותר זה אינטל שמשחררת כמות מאוד קטנה של המעבדים החדשים (שם קוד: Kaby Lake) אך יחד עם זאת, אם אפל היתה ממתינה עוד 2-4 חודשים – היא היתה יכולה לשווק מחשבים ניידים עם המעבדים החדשים, אבל הם החליטו שלא לחכות ולשחרר מחשבים עם המעבדים משנה שעברה.

מהמעבד נמשיך לזכרון: ה-Sky Lake תומך בזכרון מסוג DDR3 וגם DDR4. האחרון הוא זכרון מהיר יותר אבל "אוכל" יותר חשמל. אפל, שרצתה להציג את המחשב שלה כיותר חסכוני בחשמל, החליטה להישאר עם DDR3 רק שבדרך היא דפקה את המשתמשים הכבדים שלה, אלו שמוכנים לשלם לא מעט על המחשב הנייד החדש וכך קורה שהמחשבים החדשים הללו מסוגלים לעבוד עם מקסימום זכרון של 16 ג'יגהבייט (לשם השוואה – Kaby Lake עם DDR4 יכול לעבוד עם עד 64 ג'יגהבייט זכרון, פי 4!). החסכון בחשמל, אגב, למי שמסתקרן, הוא משהו בסביבות ה… 12% פחות או יותר, תלוי בסיטואציה, אפליקציות מופעלות, בהירות מסך וכו'.

אפל גם החליטה בדרך להעיף את כניסת ה-SD Card. מדוע? כי לדעת אפל (דעה די מוצדקת, לדעתי) "הטכנולוגיה ישנה" ולדעת אפל – מצלמות רבות מגיעות היום עם מודול של WiFi. הבעיה המרכזית היא שכרטיסי SD נמצאים בכל המצלמות כולל היוקרתיות ביותר והעבודה עם כרטיס SD היא הרבה יותר נוחה מאשר עם WIFI (מה לעשות שרוב מודולי ה-WIFI עובדים בתדר 2.4 ג'יגהרץ בלבד, ואם הצלם מצלם כמות גדולה ב-RAW באופן מהיר [burst] והצילום נעשה בשטח רווי ראוטרים שמשדרים WiFi, מהירות ההעברה תהיה א-י-ט-ית). האמת היא שמבחינת מקום, אפל יכלה בהחלט להנדס את הרמקולים הימניים ולהוסיף כניסה מלאה של כרטיס SD אבל הם החליטו שלא בא להם, אז הם ויתרו. אפל במקרה זה יכלה לקבוע סטנדרט חדש למדיה ניידת כמו הסטנדרט החדש של UFS 2.1 שבהחלט עונה לצרכים של צלמים מקצועיים (מהירות קריאה וכתיבה סופר מהירה, היצרן יכל לחסוך בזכרון במצלמה והמשתמש יכל לקבל במצלמה 15-30 FPS במצב Full Frame בגלל שיש UFS 2.1) והסטנדרט הזה גם תואם אחורה ל-SD מבחינת תושבת ולוגיקה, אבל היי – אפל החליטו שלא מגיע למשתמשים את זה – וזהו.

אותו דבר קרה עם כל הכניסות. תשכחו מחיבור חשמל Magsafe למחשב הנייד, כניסת Thunderbolt, Display Port, USB 3 ועוד. אפל מבחינתם עוברים עכשיו ל-Thunderbolt-3 עם חיבור פיזי של USB-C. במחשבים שאינם Macbook Pro אפל פשוט מציבה ללקוח עובדה פשוטה: פורט יחיד, תשבור את הראש, לך תקנה מפצלים לכניסות שונות או דונגלים. אפל החליטו להרחיב את ההתעללות גם ללקוחות המקצועיים. רוצה לחבר ציוד קיים שלך למקבוק פרו החדש? קדימה, שלוף כרטיס ותרכוש דוגנלים לא במחיר זול (זה מתחיל ב-25 דולר לכבל של מטר לחבר את האייפון שלך לדוגמא).

לשם השוואה ניקח חברה אחרת שיש לה המון לקוחות מקצועיים כמו Lenovo ומשפחת מחשבי ה-Thinkpad (סדרות X, T, W). האם לנובו מטמיעה טכנולוגיות חדשות? בהחלט, רק שהיא לא מבטלת כניסות ידועות. תמיד תמצא כניסת HDMI, Display Port, USB-3, ובדגמים האחרונים גם USB-C (ובחלק מהמקרים אפילו Thunderbolt). רוצה לחבר עוד דברים מבלי להעמיס על הכניסות הקיימות, דברים כמו מסכים חיצוניים, דיסקים חיצוניים ועוד? בשמחה – יש לך Dock עם מגוון כניסות נוספות. ראיתם פעם את אפל מציעה Dock? אל תצחיקו את אפל.

אפל מציגה את עצמה כחדשנית, "אמיצה" ושלל סופרלטיבים אחרים. אין ספק שהמחשבים שלה מבחינה ויזואלית מאוד יפים עם מערכת הפעלה מכובדת, אבל אפל צריכה גם להתחשב בלקוחות הקיימים שלה שרוצים לשדרג מחשבים. אותם לקוחות במקרים רבים רוכשים ציוד נוסף ומשתמשים בו, ופתרונות של דונגלים מתנדנדים הם פתרונות שלעניות דעתי הם פתרונות גרועים. האם זה משנה למישהו שהמחשב הנייד דק או עבה יותר ב-1.2 מילימטר? לא שידוע לי. חדשנות היא דבר טוב ומבורך, אבל התעללות בלקוח זו דרך לגרום להם לחשוב שוב על הרכישה וכפי שזה נראה, אפל כבר מבינה שהפעם היא הלכה קצת רחוק מדי והיא מציעה הנחות (עד סוף השנה בלבד). אפל יכלה לנצל את הוצאת המחשבים החדשים להכניס טכנולוגיות חדשות בנוסף ל-USB-C אבל נראה שעובי המחשב הוא הדבר הכי חשוב לה. פונקציונאליות? פחות.

כמה מילים על ה-Mi Mix של Xiaomi

mi-mixאתמול בלילה הכריזה חברת שיאומי (Xiaomi) על המכשיר שכל פרטיו דלפו עוד לפני האירוע – ה-Note-2 של שיאומי (להבדיל מה-Redmi Note-2 שהוכרז לפני שנה). באותה הזדמנות הם גם הכריזו על מכשיר ה-VR שלהם. ה-Note-2 הוא באמת מכשיר מעולה שנראה כמועתק לחלוטין מהסמסונג Note-7 (ללא העט וללא הפיצוצים כנראה). בקיצור – נחמד, אבל לא מרגש.

ואז שיאומי הכריזו על מכשיר חדש שלא היתה לגביו (כמעט) שום הדלפה, ה-Mi Mix. מכשיר שנראה כאילו הוא מהעתיד, שום מכשיר לא דומה לסמארטפון הזה! מבחינת מפרט, הסמארטפון כולל את כל הטכנולוגיות האחרונות:

  • מסך 6.4 אינטש IPS (להבדיל מטלפוני 6 אינטש ומעלה, בגלל שהמסך כאן לא כולל כמעט שום Bezel – הגודל המציאותי של הסמארטפון עצמו הוא בערך כמו של האייפון 7 פלוס) עם Aspect Ratio של 17:9.
  • מעבד Snapdragon 821
  • זכרון – 4 או 6 ג'יגהבייט (תלוי בדגם)
  • אחסון – 128 או 256 ג'יגהבייט, אחסון UFS 2.0 (המהיר)
  • NFC
  • מערכת הפעלה אנדרואיד 6 עם MIUI (לא ידוע איזו גירסה)
  • חיבור USB 3.0 עם טעינה מהירה
  • סוללה ענקית – 4400 מיליאמפר
  • מצלמה אחורית 16 מגהפיקסל, מצלמה קידמית (נמצאת בחלקו התחתון של המכשיר וניתן לסובב את המכשיר לצילום עצמי) של 5 מגהפיקסל.
  • הרמקול העליון הוחלף במנגנון שמתרגם את האודיו שיוצא לתדרים שעוברים על המתכת של המכשיר, כך כשאתם תצמידו את המכשיר לאוזן – אתם תשמעו דיבור למרות שפיזית אין שם רמקול רגיל.
  • עוד פרטים טכניים ניתן לראות כאן

המכשיר עצמו, אין ספק, נראה מדהים, והמחיר (בהשוואה למכשירי פרימיום אחרים) נראה לא רע: דגם 128 ג'יגהבייט יעלה 520$ ודגם ה-256 ג'יגהבייט יעלה 590$ (לפני מע"מ מסים ומשלוח כמובן). יותר זול מסמסונג, גוגל פיקסל, ו-LG החדש (V20 שהסקירות לגביו החלו לצאת לפני שעות ספורות) אם כי לא בהרבה – אני מעריך שיבוא ישיר של המכשיר כולל תשלום מכס יעלה בסביבות 3400 שקל. המכשיר עצמו יוצע למכירה בסין בלבד החל מ-4 לנובמבר.

אין לי ספק שיהיו רבים שירצו לרכוש אותו בשל מראהו המיוחד ובשביל המפרט הטכני המעולה, ולכאורה קניה כזו בהחלט נראית שווה, אבל כדאי לשים לב לכמה נקודות חשובות:

  • קחו את מכשיר הסמארטפון שלכם והחזיקו אותו והסתכלו מקרוב. סביר להניח שתראו שאצבעותיכם עוקפות את ה-Bezeq מסביב ומגיעות לחלק שמסביב למסך (ה-Bezel). כל הטלפונים עד כה לוקחים את זה בחשבון שאתם לא תעבדו עם המכשיר כשהוא על שולחן אלא שהוא יהיה ביד אחד ויד שניה תנווט. ה-MIX הוא כמעט ללא Bezel, כך שיש מצב שכשתיקחו MIX לידיים, האצבעות ביד שמחזיקה את הטלפון יגעו במסך, מה שיכול להירשם כפעולה. האם שיאומי טיפלו בכך? נצטרך לראות בסקירות.
  • אם אתם מחפשים מצלמות ממש איכותיות כמו האייפון 7, גוגל פיקסל וה-S7 של סמסונג, סביר להניח שתתאכזבו. מהמפרט הטכני ה"יבש" – אין בשורות לגבי המצלמות והן די סטנדרטיות.
  • גירסת אנדרואיד, לפחות לפי אתר GSM ARENA – היא 6.0.
  • המצלמות – לא ממש מרשימות.

אז האם שווה לרכוש את המכשיר? כל אחד כמובן יעשה את השיקולים שלו. גם אני התלהבתי מהצורה שלו אבל אני לא בטוח שפרקטית הוא מוכן לשימוש. במקומו דווקא הייתי הולך על ה-Note-2 (שוב, לא ה-Redmi) שגם נראה מעולה, וגם יותר זול ומומלץ לרכוש את הגירסה הבינלאומית (מה שסביר להניח שישווק בארץ ע"י חברת המילטון).

בהזדמנות זו אני רוצה להתייחס לטענות שמעלים כל מיני אנשים לגבי המחירים המפורזים של LG, סמסונג, גוגל (פיקסל) וכו'. הבדלי המחירים יכולים להגיע בין 300-500$ ורבים תוהים מדוע שיאומי יכולה למכור במחיר כזה והמתחרים לא מוכנים ממש להוריד מחירים (אלא אם הם מציגים דגמים יותר חדשים).

הסיבה העיקרית לכך היא ששיאומי אמנם מכניסה את רוב הטכנולוגיות האחרונות (לא כל כך במצלמות), אך אינה עושה עבודת אופטימיזציה שמצריכה מהנדסים רבים וחודשי עבודה רבים (בחברות כמו סמסונג ו-LG לדוגמא, עובדים על מכשיר בממוצע 12-24 חודשים שלא לדבר על פרוייקטים כמו זיהוי המשתמש עם אינפרא אדום – פרויקט שלקח לסמסונג 5 שנים לפתח) ושיאומי פשוט לא עושה זאת. מבחינתם – יש ציוד, הוא עובד? אפשר לסמן V על השילוב וממשיכים הלאה. היתרון לשיאומי הוא בכך שהם יכולים להנפיק מכשיר חדש בממוצע כל 4-6 חודשים – החסרון הוא שאם אתם מחפשים מצלמה ממש איכותית שיכולה לצלם מעולה גם בערב או בלילה, או בתוך חדר ללא כמות מרובה של אור – המוצרים (כרגע) של שיאומי לא יענו על הדרישה, אז מכיוון שאין את ההשקעה הזו בשיאומי, אפשר לחתוך את המחיר (אם כי בהשוואה ליצרנים סיניים אחרים כמו Meizu,Leeco, Oppo ואחרים – שיאומי עדיין יקרה).

הסוף של גלקסי Note-7

note7

זה היה אמור להיות מכשיר הדגל של סמסונג. המכשיר עם הטכנולוגיה הכי חדשה, אבטחה עדכנית, מצלמת אינפרה לסריקת העיניים (גם דרך משקפי שמש) שבסמסונג עבדו עליה 5 שנים, והיום סמסונג הודיעה רשמית שהמכשיר מת.

קצת היסטוריה: שבועיים לאחר ההשקה של המכשיר החלו להופיע עדויות וידיעות על כך שמכשירים מתפוצצים ונשרפים. לסמסונג לקח זמן אך לבסוף היא הודיעה על Recall של מכשירים והחלפתם במכשירים אחרים תוך האשמת מנגנון טעינת הסוללה בבעיה. הבעיה החדשה שצצה – היא שגם המכשירים החלופיים החלו להתפוצץ. למשווקים בחו"ל נמאס והם הפסיקו למכור את המכשירים (כולל כל ספקיות התקשורת בארה"ב ובאירופה) עד שלבסוף סמסונג הודיעה היום כי היא מפסיקה לייצר את ה-Note-7. הנזק? לפי CNN Money מדובר ב-9.5 מיליארד דולר הפסד במכירות, ו-5 מיליארד דולר ברווחים, ואם זה לא הספיק – מניית סמסונג צנחה ב-8% בבורסה בדרום קוריאה ומחקה איתה בדרך 17 מיליארד דולר שווי.

מה בדיוק גרם לתקלה באמת? אי אפשר לדעת בוודאות, סמסונג כרגע לא אומרת מילה לגבי זה.

אבל – אפשר לנחש.

נsamsung-batteryתחיל במשהו שכולם מאשימים אותו שלא בצדק: הסוללות של סמסונג, למי שלא מכיר – נחשבות סוללות מעולות והן נמכרות לרוב יצרני החומרה. סמסונג מייצרת אותם ע"י יצרני משנה בסין ו-ויאטנם. סמסונג מציידת את כל המכשירים שהיא מייצרת (ושמצריכים סוללה) בסוללות מתוצרתה והעובדה הפשוטה היא כי כמעט לא שומעים על מקרים רבים של סוללות מתוצרת סמסונג שמתפוצצות בטאבלטים, מחשבים אישיים וכו', כך שאינני מקנה להודעה הראשונה של סמסונג אמינות גבוהה, הואיל ואם היה מדובר בתקלת יצור סידרתית מיצרן משנה של סוללות לסמסונג, הרי היו לכך עדויות של מאות אלפי לקוחות (נמכרו בערך 2.5 מיליון מכשירי Note-7) אך עד כה יש לסמסונג עדויות של .. 35 אנשים. תחשבו את האחוזים לבד.

note-7-battery-rectעל מנת לנחש טוב יותר מה הבעיה, נסתכל לרגע בסוללה של ה-Note-7. שימו לב לחץ האדום ולכיתוב ליד – מדובר על סוללה של 3500 מילי-אמפר, שזו בהחלט אחת הסוללות הגדולות ביותר שסמסונג הכניסה למכשיר סמארטפון.

נמשיך במפרט הטכני של המכשיר: אחד המעלות של המכשיר, זה שהוא מדורג כ-IP68 (ה-IP הכוונה Ingress penetration). דירוג זה אומר שהמכשיר אטום לחלוטין נגד אבק והוא יכול לשהות במים עד לעומק 1 מטר למשך 30 דקות, כלומר אם לוקחים את המכשיר לבריכת שחיה (ולא נכנסים איתו למים העמוקים) או למקלחת לשמוע מוסיקה – המכשיר ישרוד בלי שום בעיה (אם כי לא ניתן  לטעון את המכשיר מיד לאחר הוצאה ממים, הוא יתן לכם הודעה שכניסת ה-USB עדיין רטובה).

כלומר ה-Note-7 הוא מכשיר אטום. נוסיף לכך סוללה שמכילה המון, וטעינה מהירה שמחממת מאוד את הסוללה ונקבל בעיה מהותית – לחום אין שום דרך להתפזר או להיספג בשכבה התחתונה באופן יעיל, אז החום מנסה לצאת איכשהו והוא פוגע במכשיר – המכשיר מתחיל "להתנפח", העטיפה מתחילה לקבל עיוותים ועד מצב שהמסך פשוט נשרף יחד עם העטיפה הסובבת את המכשיר.

הדבר המוזר הוא שיש מיקרו בקר של חברת MAXIM (דגם MAX77838 power IC) בתוך המכשיר, כך שהיה ניתן ע"י חברת סמסונג לבצע עדכון תוכנה כשבמקרה המכשיר מגיע לחום מסוים, אז להאט את טעינת הסוללה או להאט את המעבד לדוגמא, אולם סמסונג לא בחרה בדרך הזו. בסמסונג העדיפו את השיטה של הגבלת טעינת הסוללה עד ל-60%, מה שדי הופך את המכשיר לבלוק מאוד יקר אך לא ממש שמיש למשך היום.

ניסיתי לבדוק את התאוריה הזו לפני מספר ימים: רכשתי סוללה חדשה ומקורית לגלקסי Note-4 שלי. הסוללה קטנה יותר בכמות שהיא מאחסנת (3250 מיליאמפר) והטענתי אותה דרך המטען המקורי. סמסונג מתריעה שבזמן טעינת Fast Charge – המכשיר יהיה יותר חם, וממה שבדקתי – הוא לא נהיה חם, הוא נהיה לוהט. כשעברתי למטען הרגיל שלי (מטען גנרי של 2 אמפר) המכשיר נטען מעט יותר לאט אך היה בהחלט ניתן להחזיק במכשיר. אם נחליף את הסוללה ל-Note-7 ונאטום את המכשיר ונחליף את חומר הכיסוי מהפלסטיק שיש ב-Note-4, אז אפשר להבין מדוע קרתה התקלה. אגב, במכשירי S7 ו-S7 EDGE סמסונג הסתפקה בסוללה של 3000 מיליאמפר ושם אין בעיית שריפה למרות שמהכשיר גם אטום וגם עשוי מאותם חומרים כמו ה-Note-7.

לסיכום: כפי הנראה, סמסונג החליטה ללכת על סוללה יותר גדולה, עם טעינה יותר מהירה (ה-QC 3 של קוואלקום) במכשיר אטום (דבר שאף חברה אחרת, אגב, לא עושה. אפל המתחרה נותנת באייפון 7 פלוס סוללה של 2950 מיליאמפר) וכנראה הקומבינציה הזו גורמת להתלקחות.

סמסונג יצטרכו לתכנן מחדש את המכשיר ולהזיז חלקים שונים ועדיף שהיא תבחר עטיפה שונה למכשיר. מדובר בשיעור מאוד יקר וכולי תקווה שסמסונג תבצע תהליך שקיפות ותשתף מה באמת קרה, או שהיא עלולה להפסיד את הבכורה שלה בשוק האנדרואיד. טכנית, סמסונג לא מוכרת הרבה מכשירי Note (סידרת ה-S נמכרת הרבה יותר וסמסונג מרוויחה את רוב הכסף ממכירת מוצרים אחרים – מסכים, SSD, סוללות, מעבדים, ועוד טכנולוגיות רבות) אבל השם שלה ינזק בצורה חדה אם היא לא תגלה פרטים ותמשיך כאילו לא קרה כלום. האזרח הרגיל לא ממש מבין מה ההבדל בין Note למכשירי S7 לדוגמא, ומבחינתו הוא שמע שהמכשירים של סמסונג מתפוצצים אז הוא יעדיף מכשיר של חברה אחרת.

לאלו שרצו לרכוש את המכשיר – מי שמחפש מכשירים מבוססי אנדרואיד ונחשבים כפרימיום (אני לא מדבר על מכשירים של שיאומי, מייזו, One Plus וכו' אלא על מכשירים שעולם בסביבות ה-3500 שקל ומעלה) יכול לרכוש בארץ בחודש הבא את מכשירי הפיקסל של גוגל או LG V20 שיגיע כנראה בדצמבר (אם כי המכשיר V20 של LG סביר להניח שיעלה יותר מהמכשירי פיקסל של גוגל).

מכשירי ה-Pixel וציודים אחרים שגוגל הציגה אתמול

pixel

גוגל הכריזה אתמול על 2 מכשירי טלפון חדשים, ה-Pixel וה-Pixel XL. מנסיון העבר, בד"כ במקרים כאלו אין ממש מה להתלהב מהטלפונים של גוגל: הם תוצר של שיתוף פעולה עם יצרן טלפונים כלשהו בהם גוגל לוקחת עיצוב ומפרט שהיצרן כבר מוכר, והיא משנה כמה דברים קטנים, מכניסה במקום ה-ROM של היצרן ROM רשמי של אנדרואיד ללא תוספות – והיא מוכרת את המכשיר דרך החנות שלה ודרך ערוצי המכירות של היצרן. אלו היו מכשירי ה-Nexus המפורסמים שבראש וראשונה כוונו למפתחי אנדרואיד וליצרני חומרה אחרים כדרך להדגים מה גוגל רוצה. אם היית רוצה תמיכה למכשיר או שאם היית מצפה לחדשנות או לציוד פרימיום – היית מתאכזב.

עם סידרת טלפוני ה-Pixel (שיורחבו בעתיד) גוגל החליטה לשנות כיוון לגמרי. היא החליטה ללמוד מאפל וממיקרוסופט שיעור חשוב: אם אתה רוצה שהמוצר המוגמר יבליט את הדברים שאתה רוצה להבליט ואתה רוצה שהכל יפעל חלק מהדקה הראשונה – אתה צריך לפתח הכל, מהחומרה ועד התוכנה. לא עוד שת"פ עם יצרנים שאתה צריך להסתמך על ה-Design שלהם, ובלי להתפשר על כלום.

וזה מה שגוגל עשו עם מכשירי Pixel.

נתחיל ביעד: בניגוד לעבר, גוגל כבר לא מייעדת את המכשירים שלה למפתחים בלבד. גוגל מכוונת לקהל משתמשי ה-iPhone. לאלו שמחפשים שדברים פשוט יעבדו חלק, מהר, עם שרות מלא 24/7, ועם מעבר חלק בין מכשירי ה-iPhone אל ה-Pixel של גוגל, ולשם כך גוגל אפילו מוסיפה כבל בקופסא שאתה מחבר אותו אל ה-iPhone, מפעיל פונקציה במכשיר ה-Pixel והכל נעשה לבד – כל התכנים שלך מועברים מה-iPhone ל-Pixel, כולל הודעות, צ'אט, תמונות, מייל – הכל.

נעבור מכאן לחומרה: לא חשוב איזו סקירה תקראו על מכשירי ה-Nexus שגוגל מכרה, תמיד תמצאו שהמכשיר היה "בסדר". המצלמות לא היו משהו לרוץ להתפאר בו, ה-Chipset היה די סטנדרטי ולא תמיד "המילה האחרונה". עם Pixel לעומת זאת – גוגל בונה את המכשיר, אז גוגל החליטה ללכת עד הסוף. המצלמה הכי טובה שקיימת בסמארטפון, המעבד הכי חדש, 4 ג'יגהבייט זכרון, חיבור USB-C, ואפשרויות של 32 או 128 ג'יגהבייט אחסון מסוג UFS 2.0 החדש ולא ה-eMMC הישן (אין כרטיס מיקרו SD, כמיטב המסורת של גוגל), מסך AMOLED בגודל 5 אינטש עם רזולוציית FULL HD או מסך AMOLED (ב-Pixel XL) בגודל 5.5 אינטש ברזולוציית 2560X1440. במילים אחרות – גוגל עכשיו עוקפים את הסמסונג גלקסי S7 מבחינת "ברזל".

כשזה מגיע למערכת הפעלה, גוגל היא המפתחת העיקרית של אנדרואיד ולכן גוגל מכניסה את אנדרואיד 7.1 למכשיר, כך שזו המכשיר היחידי כרגע עם האנדרואיד הכי מתקדם שיש, והמעבר למכשיר לא רק שקל מאוד מבחינת משתמשי ה-iPhone, אלא גם מבחינת משתמשי אנדרואיד אחרים: אתה מבצע Login, אתה בוחר את המכשיר הקודם שלך (גם אם הוא כבוי/מת) וגוגל משחזרת את כל האפליקציות והנתונים שלך באפליקציות למכשיר החדש ישירות מהענן של גוגל, ותוך דקות ספורות מכשיר ה-Pixel מוכן לשימוש ללא צורך בהתקנה או הגדרה מחדש של דברים. בדיוק כמו עם מכשירי ה-ChromeBook.

במכשירי ה-Pixel גוגל התרכזה בכמה נקודות חשובות שהן לדעתה הנקודות המרכזיות שחשובות במכשיר הטלפון:

  • זה מתחיל ב"עוזרת" (Assistant) של גוגל. לחיצה ארוכה על כפתור ה-Home תפתח "שיחה" עם העוזרת ואיתה אתה משוחח כמו עם בנאדם. אם לדוגמא אתה רוצה לשמוע שיר ואתה לא זוכר את השם המלא של השיר או המבצע/ת אותו, פשוט תאמר לה. לדוגמא, בקשה ממנה לנגן את השיר Frozen, היא תבין לבד שאתה מתכוון לשיר הנושא של הסרט Frozen בשם Let it go. אם אתה שואל אותה על מישהו מסוים שאלה ואתה רוצה לשאול אותה על אותו אדם שאלה נוספת, אתה פשוט מתייחס לאותו אדם בגוף שלישי גם מבלי להזכיר מחדש את שמו, וכך בדיוק אותו דבר לגבי בחירה של מקום מסוים ואחר כך שאלה לגבי הגעה לשם – מספיק להזכיר את המילה there והעוזרת תבין אותך לבד. העוזרת יכולה להיקרא בכל רגע, גם אם אתה נמצא באפליקציה אחרת – היא תדע להבין לבד מה רץ על המסך וגם תדע להתייחס לנתונים שמופיעים גם אם האפלקיציה חדשה ולא ממש תומכת בעוזרת.
  • מצלמת המכשיר – לפי אתר DXO Mark זוהי המצלמת סמארטפון הכי טובה שהם סקרו והם מרוצים מהמצלמה (אם כי מומלץ לקרוא את ההערות שלהם לגבי צילום HDR רציף בתאורה ב-5 לוקס ומטה). היתרון של המצלמה חוץ מהאופטיקה, הוא שגם כאן ה-AI של המכשיר נכנס לפעולה והוא מצלם בעצם מספר תמונות ובוחר רק את התמונה הכי חדה (כל הסוקרים מתרשמים על הנייר אבל כולם מבטיחים לנסות ולפרסם תוצאות ברורות בסקירה שתגיע, סביר להניח, לקראת ה-20 לחודש זה). בנוסף – כל התמונות מגובות באיכות מקסימלית לחשבון ה-Google Photos שלכם כך שלא יקרה יותר מצב שלא תוכלו לצלם בגלל שהאחסון במכשיר שלכם מלא (ולמען האמת – עם מכשירי אנדרואיד ושימוש ברוב שירותי גוגל, אם אתם לא מתקינים משחקים – אני לא רואה צורך למכשיר עם יותר מ-32 ג'יגה אחסון)

יש עוד יתרונות שאני בטוח שידברו עליהם בסקירות אחרות שיופיעו בהמשך החודש.

אחד הטיעונים של חובבי אפל הוא עניין הפרטיות – אפל שומרת על הפרטיות שלך, אפל לא מתפרנסת מפרסומות שמוצגות לך ואפל לא עושה שימוש במידע שיש על מכשירך או בענן. כל זה טוב ויפה, אבל צריך לזכור שבסופו של דבר זה שעל הפרטיות הזו צריך לשלם והמחירים של אפל בכל מה שמגיע ל-iCloud הם מהגבוהים בשוק (קראו מה כתב על כך תומס ריקר ב-The Verge) ואם אתם לא משלמים על האחסון בענן שלכם ואין גיבוי לענן, בהזדמנות הראשונה שמכשירכם אבד או נגנב, תגידו יפה שלום לתמונות האחרונות שהעלתם, הגדרות אפליקציה אחרונות וכו'. גוגל מצד שני כן משתמשת בתמונות (באופן אנונימי) כדי לסייע ל-AI שלה להכיר יותר חפצים, חיות, צבעים וכו' ובתמורה היא נותנת למי שרוכש מכשירי PIXEL אחסון תמונות באיכות מקור בכמות בלתי מוגבלת, כולל אחסון וידאו 4K ללא הגבלה.

וזה בדיוק ההבדל הענק בין אפל לגוגל: כשאתם נכנסים לפלטפורמה של גוגל, חלק מהפרטיות שלכם אובדת, אי אפשר להכחיש זאת, גוגל סורקת את המייל שלכם ב-GMAIL ואת המסמכים שלכם בגוגל DOCS לדוגמא, ומה שאתם מקבלים זו עוזרת צמודה שמבינה אתכם יותר מאשר כל "סייעת" של המתחרים, כך שלדוגמא בקרוב אם תיכנסו לגוגל DOCS שלכם למסך הראשי, תוכלו לבקש מהעוזרת למצוא מסמכים שיש בהם התייחסות לתוכן כלשהו שכתוב במסמך, או מסמך שכתבתם בחודש האחרון או שלל חיפושים אחרים מבלי להזדקק לדעת מה שם קובץ המסמך.

מבחינת גוגל, טלפוני ה-Pixel זו רק ההתחלה ובהכרזה הוצגו גם מכשירים נוספים לבית. כך לדוגמא ה-Google Wifi נותן לא רק כיסוי טוב לחדר בו יש את הגוגל WIFI, אלא שאתם יכולים בקלות ללא ידע טכני רב להרחיב את הכיסוי לכל הבית בעזרת הוספת מכשירי גוגל WIFI אחרים. כל מה שתצטרכו זה לחבר את המכשיר הנוסף לחשמל, להדליק, להסתכל באפליקציה (שמגיעה ל-IOS ואנדרואיד) שהמכשיר עובד .. וזהו. יש לכם כיסוי מלא ומעבר אוטומטי בין המכשירים תוך 0.2 מילישניות מקסימום כך שתוכלו לשוחח בבית בוידאו וללכת עם המכשיר בין הקומות והחדרים מבלי שהשיחה תתנתק.

מכשיר נוסף שגוגל הציגה הוא הגוגל HOME – העוזרת האישית בקופסא בעלת מיקרופונים שיכולה לא רק לתת תשובות לשאלות קוליות, אלא גם לנגן מוסיקה, להציג וידאו וקליפים במסך הטלויזיה וגם את התמונות שלכם שצילמתם על המסך הגדול, הכל בלי ידיים בצורה חופשית לחלוטין.

גוגל הציגה גם את התשובה שלה ל-VR אבל עם טוויסט קטן: גוגל בהחלט מכירה בחשיבות VR וכמה שזה יכול לסייע ולהציג תכני מולטימדיה בצורה שונה, אבל בניגוד לאחרים שגובים על מכשירי ה-VR שלהם מאות דולרים או חברה מסויימת שמחייבת אותך להחליף את ה-PC שלך – גוגל הולכת על משהו צנוע שכל מה שהוא צריך זה מכשיר סמארטפון להכניס לתוך פתרון ה-VR שלה. אתה מקבל את ה"קופסא", שלט עם חיישנים, כל ההרכבה לוקחת 10 שניות ואתה יכול להתחיל להנות. המחיר – בהשוואה למתחרים, זול מאוד. 79$.

בתחילת המאמר ציינתי שגוגל מכוונת את מכשירי ה-Pixel למשתמשי אייפון, אבל לא רק אותם, גוגל משקיעה סכומים גדולים מאוד בשיווק הציוד עם דגש שהוא לא רק לאנשים טכניים, אלא גם לאנשים שהידע הטכני שלהם אינו גדול, ולאנשים הטכניים גוגל מראה שהציוד עצמו מבחינת הברזל – שווה לא פחות מכל ציוד של סמסונג, LG, סוני ואחרים. עבדכם הנאמן חשב לרכוש Note-7 במקום ה-Note-4 שברשותי כרגע, אך עקב סידרת הפיצוצים (שעדיין לא תקינה למרות ההחלפה שסמסונג יזמה) – נראה לי שאני ארכוש את ה-Pixel XL, תלוי במחיר שטאצ' גרופ (אני מניח שהם יהיו יבואנים של הפיקסל מכיוון שהם היבואנים של HTC) תבקש.

מי שזוכר, בעבר אפל השתמשה בשבבים של אחרים (עד מכשיר האייפון 4) עד שהם רכשו חברה שמתמחה בתכנון מעבדי ARM ומאז השבב העיקרי של אפל (סידרת ה-A) הוא תכנון שכולו של אפל (ומיוצר על ידי .. סמסונג ו-TSMC) וזה מה שבדיוק גוגל הולכת לעשות. לגוגל יש רשיונות שונים לתכנון מעבדים (הם כבר תכננו ויצרו דרך שותף שיצר עבורם 4 מעבדים – החל ממעבדים פשוטים של 32 ביט ועד מעבדי Power לחלק מהשרתים שלהם) והם הולכים לבנות מעבדים ושבבים אחרים משל עצמם במקום לסמוך על מה שיש בשוק (כרומקאסט, HOME, WIFI – הכל תכנון מעגלים וכו' נעשה פנימית בגוגל) – בדיוק כמו שאפל ומיקרוסופט עושים, רק שבמקרה של גוגל – היא תמשיך במקביל עם שיווק של האנדרואיד בשיתוף פעולה עם היצרנים ובעצם יהיה גם שת"פ וגם תחרות.

הולך להיות בהחלט מעניין….

על גניבת טלפונים ופרסום תמונות

לשרון פרי גנבו את הסמארטפון וזה נתן את האות למגוון טוקבקים, פוסטים וכמובן כתבות במדיה – להתחיל להגיב. חלק כתבו דברים נכונים וחלקם שטויות במיץ. תרשו לי להוסיף כמה דברים.

לכל אלו שמציעים לא לצלם.. אני לא חושב שקיים איש טכני אחד בתחום המחשבים שלא שמע על זה שלמאן דהוא מחשבו הותקף בנוזקה, זה יכול להיות סתם מישהו שבקושי מבין ב-PC ועד לאיש הנהלה בכיר שחטף נוזקה. ברוב המקרים – אין גיבוי למחשב. האם מישהו לא יודע שצריך שיהיה גיבוי למחשב? כולם יודעים, אבל מחשבים נותנים אשליה שאם הכל תקין – אז לא צריך לדאוג יותר מדי וכך אנשים שוכחים ליצור גיבוי.

בנוגע לעניין של "אל תצלמי" – גם כאן אנשים שוכחים את הקירבה שיש לרובנו לסמראטפון שלנו. אנחנו מתחילים איתו את היום איך שאנחנו מתעוררים כשאנחנו בקושי פותחים עיניים והולכים לישון כשהוא ליידנו נטען, ובלא מעט פעמים זה המכשיר שגם מרדים אותנו.

לגבי עניין הצילום או אי-צילום: הסמארטפון הוא המכשיר הראשון שמאפשר לנו לצלם בכל זמן ובכל מצב, בלי להוציא מצלמה יעודית, בלי להטעין סוללה למצלמה, בלי לבדוק אם יש כרטיס SD עם מקום פנוי. קליק – ואפליקציית הצילום מוכנה, ובמקרים רבים מאוד אנשים רוצים לצלם או להצטלם גם אם אין שום הגיון ולכן אנשים מצלמים ומצלמים לא מעט, גם אם הם אולי יתחרטו על הצילומים. שום תוכחה לא תעזור בעניין הזה.

מה שאנשים כן צריכים לדעתי לחשוב הם על הנקודות הבאות:

  • יש סיכוי ענק שהטלפון שלך יעלם או יגנב או (סיכוי מאוד גבוה) – יתקלקל בצורה רצינית. לא חשוב כמה אתה שומר עליו, מספיק לעיתים להשאיר תיק לרגע ללא השגחה, ביקור בחוף הים או טיול לחו"ל – והסיכוי שהטלפון שלך "יצא לטיול" – גבוה מאוד. מכאן והלאה כל תוכן שיש בו – חשוף פוטנציאלית.
  • אחסון התמונות במכשיר תוך תקווה שהם ישארו שם לאורן זמן – הרעיון נחמד, אבל מספיק שהוא יתקלקל בצורה שצריך להחליף לוח או אם הוא יגנב – ולא תישאר לכם אפילו תמונה אחת!
  • תמונות מקומן בענן – בחשבון הפרטי שלכם. נשמע מקומם, אבל בהתחשב בכך שמכשיר "מת" בממוצע אחת לשנתיים או שהסיכוי לכך שהוא יאבד או יגנב – גבוה. קחו את ההצעה של גוגל Photos שמאפשרת לך להעלות תמונות אוטומטית לחשבון הפרטי שלך לענן ללא הגבלת כמות תמונות, ואפשרות נוספת שיכולה מאוד לעזור – מחיקת התמונות שקיימות במכשיר לאחר שהם הועלו בהצלחה לענן. כך לא רק שתנקה במקום בטלפון, כך יהיה לך גם גיבוי מאוד אמין.
  • הפעלת אימות דו-שלבי – הפעלת אופציה זו תוודא כי כל פעם שמישהו שאינו אתה ינסה להיכנס לחשבון שלך – אתה תקבל הודעה על כך ותוכל לחסום זאת, כך שגישה לתמונות שלך בענן לדוגמא – לא תתאפשר.
  • נעילת הטלפון – אנשים רבים מתעצלים לעשות זאת, אבל נעילה (ועוד משהו שבסעיף הבא) הם שמבדילים בין גישה מיידית לתוכן הפרטי שלך שבמכשיר – לבין שקט נפשי יחסי. נעל את הטלפון, עדיף עם טביעת אצבע.
  • נעילת אפליקציות – באנדרואיד יש את Applock (ויש בטח עוד אחרים) ואני בטוח שבאייפון יש כמה אפליקציות כאלו. אפליקציות אלו נועלות את האפליקציות הרגילות שלך כמו תמונות, מייל וכו' – כך שרק קוד סודי או טביעת אצבע יפעילו אותן כך שגם אם המכשיר לא היה נעול באותו רגע שהוא נגנב – עדיין הגנב לא יכול להיכנס לאפליקציות.

בסך הכל, מספר פעולות פשוטות באופן חד פעמי יכולות להבטיח לך שתמונותיך יגובו, שאם המכשיר נגנב/התקלקל/נאבד – כל התמונות עדיין זמינות ותוכל לגשת אליהן בביטחה ממכשירך החדש.

קצת על IPXE

יש לא מעט ארגונים שעובדים או עבדו עם PXE. השיטה הזו טובה להתקנת מערכת מאפס בלי להיסחב עם דיסק און קי, קבצי ISO או העתקי מחיצות (Partitions) שהיצרן החליט לשים העתק של מערכת ההפעלה שם (כדי שתתקין יחד עם מערכת ההפעלה את ערימת הזבל שהוא מכניס).

מבחינה טכנית – PXE הוא די פשוט: יש שרת TFTP שמגיש קבצים ב-UDP דרך פורט 69. אתה מקים שרת כזה, מוודא שיש שרת DHCP שיתן כתובות IP זמניות (או קבועות אם אתה נותן כתובות לפי MAC) למכונה שעושה BOOT PXE וכל מה שנשאר לך זה לוודא שתוכנת ה-PXE Client (יש כל מיני ללינוקס ו-Windows) יודע איך להעלות את המערכת שאתה רוצה להעלות.

הפתרון הזה הוא פתרון נחמד למעבדת מחשבים או למקום שצריך PXE פה ושם. אחרי הכל – תן לשרת TFTP להגיש קבצים ל-100 מכונות בו זמנית ותראה את השרות זוחל.

אני רוצה להכיר לכם את IPXE.

אם אנחנו מסתכלים היום על Data Center – בין אם ה-DC מורכב מחצי ארון עם 3 שרתים ועד לאולם שלם שמפוצץ שרתים – הדברים השתנו לחלוטין בעשור האחרון. שיטת העברת הקבצים הכי פופולרית היום היא HTTP, אנחנו יותר משתמשים ב-iSCSI וב-NFS, בחלק מהמקומות יש Infiniband, ועוד ועוד טכנולוגיות מודרניות, ובכלל – כיום כל VM יושב על iSCSI או על NFS והתקנה אוטומטית דרך פרוטוקולים אלו יכולה לסייע מאוד.

היחוד של IPXE הוא בכך שהוא לוקח את PXE המוכר ומקדם אותו לעידן של היום תוך מתן תמיכה טבעית ל-NFS ו-iSCSI והעברת קבצים עצמה יכולה להתבצע דרך HTTP (ולכולם יש כיום מערכות לנטר ולכוון תעבורת HTTP). מה עם שרת ה-TFTP? אותו עדיין נצטרך אך ורק להעביר קובץ יחיד (UNDIONLY.KPXE) ואולי עוד קובץ למערכות UEFI. את השאר אפשר להעביר בפרוטוקולים אחרים.

IPXE נותן לנו במכונה שעושה BOOT PXE גם אפשרויות של סקריפטים בשפה די פשוטה שיקח לכם זמן מאוד קצר ללמוד אותה. אפשר להכניס תנאים, לשרשר קבצי IPXE, וכמובן – יש תמיכה ל-NFS, iSCSI, Infiniband ופרוטוקולים אחרים. כך לדוגמא אם מרימים מערכת ESXi או לינוקס, אפשר להכניס פרמטרים להטענת kickstart להתקנה אוטומטית, להשתמש ב-WIM של Windows ועוד. צריכים מכונות דסקטופ ל-Windows? אתם יכולים לעקוב אחר ההוראות כאן לגבי פתרון שיכול להתאים לכם.

הנה לדוגמא מערכת שאני מקים אצלי ב-LAB בבית (מאז הוספתי עוד כמה שורות). לא משהו מורכב, אבל עם הסקריפט הסופר-פשוט שכתבתי – אני יכול להתקין מגוון מערכות הפעלה לכל VM חדש שאני יוצר מבלי לחפש כל פעם היכן ה-ISO. כל קבצי ההתקנה וסקריפט ה-IPXE יושבים אצלי על שרת NGINX (שרת Web) וסקריפט ה-IPXE פשוט מוריד את כל מה שהוא צריך בהתאם למערכת שבחרתי ולבסוף מריץ פקודת boot. משהו לא עבד? לחיצה על CTRL-B תתן לי "shell" נחמד שאיתו אני יכול לנסות את הפקודות ידנית או לראות את השגיאות לפרק זמן ארוך כדי לתקן אותם ולהפעיל את המערכת מחדש.

ipxe

מערכת נוספת שהכנסתי לתפריט היום (לא מופיע בתמונה) היא מערכת GParted שהיא מערכת לניהול Partitions. נניח שאני צריך לגבות Partitions מסויימים לפני שינוי והשרת עצמו הוא פיזי (ב-VM יש snapshots, במכונות פיזיות – זה קצת יותר מסובך). אני יכול להתקין תוכנת גיבוי ולעשות זאת ולקוות שהגיבוי הצליח, או שאני פשוט יכול למפות iSCSI Volume זמני דרך ה-iPXE, להפעיל את IPXE, לבחור את GParted ולגבות את ה-Partitions. אותו דבר אני יכול לעשות עם NFS ושאר טריקים לאחסון – כל זה מבלי להתקין שום תוכנה נוספת, לרכוש רשיונות וכו'.

הפתרון של IPXE הוא פתרון שמנצל את הכלים שלנו לשימוש מודרני ב-DC, הפתרונות שיש כיום להפצת קבצים יכולים יפה מאוד לעמוד בעומס של עשרות או מאות מכונות שרוצות PXE ועכשיו. בהמשך הדרך, כש-VDI יכנס יותר ויותר לתמונה, ה-Thin Client יוכל לקבל את המערכת שצריכה לרוץ עליו דרך PXE במקום לעדכן קושחות, לבצע טסטים על כל שינוי קטן וכו'.

לסיכום: גם אם יש לכם פתרון PXE, מומלץ להכיר יותר את IPXE. ה-IPXE נותן לנו פתרון שמשתמש בטכנולוגיות של היום ובדרך גם חוסך בכל מה שקשור לתחזוקה והתקנות של מחשבי דסקטופ, שרתים, מכונות VM ואחרים. לא חייבים לשנות כל 3 דקות את הגדרות ה-DHCP (יש ProxyDHCP ותמיכה לזה ל-IPXE) ובטווח הארוך זה חוסך הרבה עבודה. מנסיון.