כמה מילים על הצעת "חוק הפייסבוק" של שקד וארדן

לפני מס' ימים התחילו להתפרסם כתבות על "חוק הפייסבוק" של ח"כ איילת שקד וח"כ גלעד ארדן. עו"ד יהונתן קלינגר כתב פוסט מאוד מעניין מבחינת משפטית ואני בהחלט ממליץ לקרוא את הפוסט. אני אכתוב על הפוסט מבחינה יותר טכנית.

ראשית, אציין שאין לי ציפיות מח"כ שקד או ארדן. ההבנה שלהם בפייסבוק בפרט או בגוגל ובאינטרנט בכלל – נראית שאינה גדולה והיא פחות או יותר כמעט כמו משתמשים רבים שאינם טכניים. מצד שני, עצוב לראות ש-2 החכ"ים לא ממש לקחו יעוץ מקצועי מהאנשים שכן מבינים בתחומים הנ"ל לפני שהם החליטו לשלוף את השפן הזה.

כלל מספר 1 לגבי האינטרנט הוא שה"אינטרנט זוכל הכל" (או "גוגל זוכר הכל" ליתר דיוק). כתבת פוסט בבלוג ומחקת? הוא עדיין שם. גוגל שומר עותק "מטמון" שנגיש לכל אחד. מעבר לכך, אם פוסט או טוויט הוא מעניין – אנשים יצלמו את החלק הזה (כולה לחיצה של ALT PRINT-SCREEN ולאחר מכן "גזירה" של הקטע הרלוונטי, 10 שניות של עבודה) ויפיצו הלאה, ולא צריך להתאמץ כדי להיזכר ברגעים מביכים. תשאלו את ג'ודי ניר מוזס, יאיר לפיד ועוד – שפרסמו דברים שהם מחקו אותם אך אנשים העלו צילומי קטעים של הטקסטים להנאת גולשים אחרים.

הצעת החוק הזו הגורסת שגוגל ופייסבוק ישתפו פעולה עם המדינה ושופט יוציא צווים לאתרים שמאוחסנים כאן בישראל או בחו"ל – היא בדיחה עצובה מבחינה טכנית מכמה סיבות:

  • גוגל – עם כל הכבוד, גם כשגוגל מוחקת, היא מוחקת אזורית ברוב הזמן, כלומר לגולש הישראלי שיגלוש ל-Google.co.il לא תהיה מוצגת התוצאה אולם אם הוא יגלוש לגוגל USA – סביר להניח שיראה את התוצאה. כך עשתה גוגל עם החלטת האיחוד האירופאי עם "הזכות להישכח" ואני לא בטוח שהפעם זה יהיה שונה.
  • פייסבוק – כן, פייסבוק יכול למחוק פוסטים, תמונות, תגובות וכו' -אבל אם מפרסם הטקסט או מישהו אחר שרוצה לפרסם את הטקסט – יכול להתחכם בקלות ולהעלות תמונה של הטקסט, ואז כל המערכת תצטרך לעבור את התהליך מחדש.
  • הסרת פרסום בחו"ל – זה לא יקרה. כל ספק שפרטיות הלקוחות שלו חשובה (ויש לא מעט כאלו) פשוט יזרוק לפח את הצו ויבקש צו משופט באותה מדינה ועכשיו נראה את המדינה רצה לשופט מקומי להוציא צו חד צדדי. אתרים רבים שאינם "מוצאים חן" בעיני המדינה (כולל אתרים המציינים מיקומי טילים גרעיניים ושאר אמצעי לוחמה עם מיקומים מדוייקים לדוגמא) עדיין נמצאים וכל מה שצריך הוא חיפוש פשוט בגוגל, אז כל הסעיף הזה הוא בדיחה עצובה במקרה הטוב.
  • השר גלעד ארדן מתלונן על תכנים מסיתים שמפרסם החמאס ותנועות אחרות – וגם כאן מדינת ישראל לא יכולה לעשות הרבה. אם  המדינה תרצה להחרים את השרתים שמארחים את האתרים היא תוכל, אבל החמאס יכול להעלות בדיוק את אותם אתרים בשרתים אחרים שלא נגישים לא לצה"ל וצווים ישראליים לא ממש מעניינים אותם. סתם דוגמא – חמאס מבקש לארח את אתריו בשרתים של חיזבאללה או בכל מדינה ערבית אחרת.

גם בלוגרים ישראליים יכולים לפרסם תכנים שצו בית משפט לא יכול להסיר אותם, ולא צריך להיות גאון גדול כדי לבצע זאת. מספיק לשאול כמה אנשים שמבינים בבניית אתר ובאחסונו, רכישת דומיינים, יצירת סאבדומיינים וכו' – כדי "לנטרל" אפשרות הסרה וגם אם יצליחו להסיר, כל מה שצריך זה 5$ כדי לארח את האתר באחד מאלפי חברות Hosting שישמחו לארח את האתר בחו"ל.

הצעת החוק הזו אינה יותר מהצעה פופוליסטית מבלי שחשבו על הדברים לעומק. אם עובד ציבור נעלב מפוסט שפורסם עליו או כל אדם או גוף מוצא את עצמו נפגע מתוכן שפורסם באתר או בבלוג, יתכבד וישיג צו מבית המשפט להסיר את הטקסט או לחלופין – שיתבע את הבלוגר המפרסם. מי שחושב שהמשטרה תוכל לעזור לו בקטע הזה – כדאי שיחשוב שוב. המשטרה לא יכולה להסיר טקסט כי אין לה גישה לשרת. היא יכולה לבקש מספק האירוח להסיר את האתר (בקשה שיכולה להיות מופלת בקלות בבית המשפט הואיל ויש הבדל ענק בין אתר המארח פוסטים רבים לבין פוסט ספציפי). המשטרה יכולה לבקש מגוגל ופייסבוק אבל גם אז אין שום בטחון שהם יסירו או כמה זמן יקח מהגשת התלונה עד להורדת הפוסט אם בכלל.

לסיכום: הצעת החוק הזו גורמת יותר נזק מתועלת. היא מראה שבסופו של יום ישראל אינה כזו "דמוקרטית" כפי שהיא מציגה את עצמה ועם החוק החדש פוסטים מוסרים על ימין ועל שמאל גם מבלי לקיים הליך מלא של תביעה מסודרת. היה אפשר לוותר בקלות על ההצעה ולהשאיר את הנוהל הקיים כיום של "נוהל הודעה והסרה".

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *