סטטוס כרטיסי Debit בישראל – 2018

אם ישנו משהו שמדינת ישראל אינה אוהבת (תודות לבנקים וללוביסטים של הבנקים) זה אנשים שאוהבים את העצמאות שלהם מבחינה פיננסית, אנשים שלא אוהבים לשלם ריביות רבעוניות וחודשיות ופר-שורה ועמלות מכאן עד הודעה חדשה (שמחירן כמובן פי כמה וכמה מהעלות של הבנק). המדינה אוהבת שאתה "בסיסטם" ואם לדוגמא חשקה נפשך בכרטיס אשראי אז אתה יכול להגיע לבנק ולקבל כרטיס חיוב (לא, מה שהבנק נותן לך אינו כרטיס אשראי בהגדרה הרשמית) או לפנות לויזה כא"ל או ללאומי קארד ולקבל כרטיס אשראי, הכל כמובן תלוי בהיסטוריה הפיננסית שלך (כן, יש מספר גופים שעוקבים אחר התנועות הפיננסיות שלך, למרות שיש חסיון על חשבון הבנק שלך, המערכת מחוררת ככברה). כאן בארץ קשה עדיין למדינה לקבל עובדה שמישהו רוצה להתנהל על סמך הכסף שהוא מפקיד לכרטיס וזהו, מבלי לשלם עמלות שורה, עמלות רבעוניות ועוד. אחרי הכל, בשביל רשויות המדינה, זה שאתה משתמש בחשבון בנק מקל עליהן את העובדה שאם אתה חייב כספים, אפשר לעקל לך את הכספים במספר הקלקות אצל הפקידות ברשויות השונות, נוסיף את העובדה שהבנקים מתעלמים לחלוטין מהטקסט שכתוב במסמך העיקול (הרשות מבקשת לשמור בצד סכום מסוים, שום דבר מעבר, הבנק לעומת זאת כשיש צו עיקול יחזיר לך צ'קים ויכול להיות שגם יחסום לך כל כרטיס אשראי או הוראת קבע. למה? "כי יש צו עיקול", גם כשיש לך יותר כסף ממה שהצו עיקול מציין). בקיצור, אם אתה לא מאלו שמחביא שטרות מתחת למזרן, מומלץ שיהיה לך כרטיס טעון למקרה חרום.

אז איך ניתן להשיג את העצמאות הזו בכל זאת?

עד לפני חודשים ספורים, התשובה היתה "לא ניתן" (כלומר תמיד ניתן לפתוח חשבון ע"י קרוב משפחה וכו' אבל אני מדבר על דרכים כשרות ובלי לתחמן). רוצה כרטיס חיוב? בדואר מוכרים כרטיס חיוב חד פעמי (בעבר זה נקרא "ויזה נטען שקלי", כיום זה נקרא .. Gift Card). הבעיות עם הכרטיס הזה? ניתן לטעון אותו עד סכום של 1000 שקלים ובנוסף אתה תיתקע עם הסכומים הקטנים שנשארו בו. מה תעשה כשנשאר נניח בכרטיס 12 שקלים? לא הרבה..

כרטיס נוסף שהדואר הוציא הוא "ויזה נטען דולר" של חברת payoneer הישראלית. אתה יכול להטעין את הכרטיס בסכום מירבי של עד $2500, הכרטיס מבוטח כך שאם הוא נגנב, אתה תקבל את כספך בחזרה. הקוץ בכרטיס זה? הוא טוב לחו"ל, לא לארץ, אלא אם בא לך לשלם עמלה של 2.5% על כל עיסקה שתבצע בשקלים.

כרטיס נוסף שהדואר הציע היה כמו ויזה נטען בדולר, רק ליורו, אולם משיחות עם עובדי דואר הבנתי שהכרטיס בוטל עקב הענות חלשה.

בחודשים האחרונים חתמו חברת דואר ישראל וחברת Cash Passport (חברת בת של מאסטרקארד) על הסכם חדש ובמסגרתו הדואר יציע לציבור את כרטיס ה"סמארטקארד". בתוך אותו כרטיס יהיו 3 "ארנקים" – שקל, יורו וליש"ט, כאשר אתה יכול להטעין כל אחד בנפרד (כל אחד יכול להטעין עבורך את הכרטיס. אתה מקבל מס' חשבון וירטואלי ולמחרת הכסף נטען בכרטיס אלא אם אתה מטעין בדואר ואז זה מיידי). לכאורה, הכרטיס נותן מענה לאזרח הישראלי – אתה יכול להטעין בשקלים את הכרטיס שוב שוב, אבל כמו תמיד, לא כדאי להתלהב. דף העמלות באתר הדואר מבהיר כמה נקודות לא ממש מעודדות, כגון:

  • מעוניין למשוך מזומן עם הכרטיס מכספומט? עד פעמיים בחודש זה בחינם. אחרי זה – זה יעלה לך 5 שקלים.
  • חושב לאכול במסעדה ולשלם? אולי לקנות עם זה שתיה? כדאי שלא תוציא את הכרטיס, הואיל ו-Cash Passport יגבו ממך עמלה מפלצתית של 15%. רוצה למשוך מזומן בכרטיס באיזה כספונט שנמצא בפיצוציות? נוסף על העמלה של הכספונט, תיאלץ להיפרד מ-12 שקלים נוספים.

בקיצור, זהו כרטיס חרום, לא כרטיס לשימוש שוטף (ואגב, אם אתה רוצה לשלם בדולר, תצטרך גם לשלם עמלות המרה לדולר).

בעבר היתה "רפורמת כרטיסי האשראי", אולם רפורמה זו לא נגעה בנקודה חשובה הקשורה לכרטיס חיוב נטען רב פעמי לאזרח הישראלי ולא לעמלות החודשיות שנגבים מאזרחי ישראל. תציצו לרגע בארנק שלכם. כמה כרטיסים יש לכם? אם יש לכם כרטיסים בנקאיים או כרטיסים חיצוניים, העמלה שתשלמו על הכרטיס רק כי יש לך כרטיס הוא בין 12 ל-30 שקלים לחודש, גם אם לא עשית שום שימוש בכרטיס! (אגב, אם יש לך כרטיס זהב או פלטינה, הכרטיס חינם רק בשנה הראשונה. שנה שניה והלאה – חגיגות עליך!) עדיין בישראל אין כרטיס נטען שקלי רב פעמי עם עמלות נמוכות והדבר מוגבל בצורה מלאכותית. קחו לדוגמא כרטיס נטען חד פעמי שקלי – אין שום בעיה שתמשכו כספים איתו ותרכשו איתו באינטרנט בשקל או בדרך (קיימת עמלת המרה אם קניתם במטבע שאינו שקל), ובעבר חברות כמו כא"ל הציעו כרטיסים כאלו שנטענו בצורה רב פעמית אולם בשנים האחרונות כל החברות ביטלו אפשרות זו וועדת הרפורמה אפילו לא התייחסה לכך.

לסיכום: ישנה התקדמות מסויימת בכל הקשור לכרטיסי חיוב אולם עדיין העמלות פשוט גבוהות מדי. אזרח המעוניין בכרטיס חיוב עצמאי שאינו קשור לבנק כלשהו ושאינו מעוניין ב"מערכת יחסים" עם חברת אשראי – לא צריך לדעתי לשלם עמלות כאלו גבוהות על דברים פשוטים כמו תשלום במסעדות וכו'. מדוע בממשלה לא נותנים לאזרחים את האפשרות הזו ומדוע מאפשרים לחברות האשראי להתחמק מלתת שרות כזה? על חברות השידור בכבלים ובלווין כפו לתת חבילות בסיס, מדוע לא לכפות זאת על חברות האשראי הישראליות?

Comments

comments

4 תגובות בנושא “סטטוס כרטיסי Debit בישראל – 2018”

  1. אבל אף אחד לא באמת משלם על הכרטיסי אשראי שלו, זה בחינם

    בלאומי קארד הם ממש מפרסמים שזה בחינם לכולם

  2. יתרות בכרטיסי אשראי של הדואר אפשר לפדות בסניפי הדואר, הם לא אמורות להשאר 'תקועות' לנצח

  3. עמלה על כרטיס אשראי משלם רק מי שלא מתמקח עליה. פעם אחת התמקחתי ואיימתי לבטל את כרטיס האשראי ומאז אני לא משלם עליו.

    בסופו של דבר, חברת האשראי מרוויחה בעיקר מבעלי העסקים והעמלה היא רק כי אפשר.

  4. ועוד לא התחלת לדבר בכלל על כרטיסי דביט בנקאיים…

    לא מדבר על תשלום חודשי יחסית נמוך של ₪8 ואי השתתפות בכל הטבות המפעילה, אלא בהגבלה מהותית שכמעט בלתי אפשרי להסתדר איתו. הוראות קבע. שכמעט שבלתי ניתן בעליל, ועוד בשלל עסקים בהם נתקלים באי נעימות כי אין איך לשלם לאחר קבלת שירות, כי הכרטיס עצמו הוא המזומן שלך, אבל לא!

    הוראות קבע בבנק מסתבר גם סיוט לאשר.

    המצב אסון לבעלי מוגבלות (שאצלנו בכלל נעשתה בטעות, חיוב כפול. אבל למי אכפת שתחסם).

    דווקא על עמלות שורה אין לי מה להגיד, באמת. חוגגים על הדביט ואני לא רואה אף חיוב יוצא דופן מלבד השלמת דמי ניהול חשבון מינימלי, שתמיד היה גם ללא אף פעולה אותו סכום. שזה מדהים אותי. בנק לאומי, לטוב ולרע.

    על דביט חופשי עד היום אין לי על מה לבנות, בדיוק מה שמוצג בפוסט. יותר מזה, רוב הכרטיסים האלה משוייכים בלי סיבה לחוק כרטיסי החיוב, כך שגם אותם אי אפשר לקבל כשחסומים! המעט הזה גם מתבטל… זה מדהים. מה הבעיה לכתוב תקנון הגבלת חיוב ללא שיוך לחוק מגביל?

    ו… כל הכבוד על המשך הבלוג! זה מדהים אותי שהעולם הזה בערך איכשהוא נכחד, ועדיין שורד בין לבין כפלטפורמת שחרור דברים גדולים מכתיבה ברשתות חברתיות. מן הסתם זה לא תחליף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.