לבנות מחשב בזול

ישנם לא מעט מקרים שצריך להחליף בבית מחשב. רבים מנסים לדחות את הקץ בכך שמוסיפים SSD – שזה עוזר, עד גבול מסוים, אבל לפעמים המערכת פשוט "עייפה" – המעבד איטי, כמות הזכרון קטנה (וקשה למצוא זכרון נוסף, שלא לדבר על מקרים שצריך להחליף את כל הזכרון כי התושבות מלאות בזכרון קטן יותר), הדיסק הקשיח זוחל/נגמר – ובקיצור, אחת ל-3-5 שנים – מומלץ להחליף מחשב.

לאלו שלא מבינים בהרכבת מחשב בעצמם, אני אמליץ ללכת לחנות מחשבים ולרכוש, במקום לקנות חלקים ולעשות נזקים לציוד. העניין אינו כה מסובך אבל יש כאלו שאין להם את החוש הטכני לכך, שזה בסדר גמור (גם לי אין חושים בהרבה דברים אחרים). לעומת זאת, אלו שהרכיבו מחשב או 2 בחייהם – פוסט זה הוא בשבילם, מכיוון שהפוסט מזכיר דברים טכניים רבים.

גילוי נאות: רוב הקישורים שאביא כאן הם קישורי Affiliate באמזון, כלומר אם אתם קונים, אני אקבל איזה סנט שחוק לכיווני.

את רוב החלקים המוזכרים כאן אני ממליץ לקנות באמזון ולא בישראל, לא בגלל קישורי ה-Affiliate אלא בגלל סיבה אחרת: בארץ, בכל הקשור להחלפת ציוד (במיוחד ברשתתות חנויות מחשבים), מהרגע שפתחת את הצלופן או קרעת את המדבקה ואתה רוצה להחליף, יוצאים מתוך הנחה שפירקת את הציוד, שפכת 2 בקבוקי קולה משפחתית, סגרת ואתה רוצה להחליף. כל ציוד שנפתח ואתה רוצה להחליף – עובר ל"בדיקה" באיזו מעבדה כלשהי, ורק אם המעבדה מאשרת, תקבל ציוד זהה בלבד. מה קורה אם לדוגמא החלטת לקנות דיסק קשיח ורק כשהוא הגיע, פתחת את האריזה וראית שמהירות הדיסק קטנה מדי ואין לך בעיה להשלים את הסכום, רק שיחליפו לדיסק אחר? תשכח מזה! בקיצור – בכל הקשור לשרות לקוחות לגבי ציודי מחשב בארץ למשתמשים פרטיים – אנחנו עדיין תקועים בשנות ה-90.

באמזון לעומת זאת, רוצה להחליף? אין שום בעיה. תארוז, תשלח, תקבל חדש כמו שאתה צריך. אף אחד לא מפעיל יחידת שב"כ לבדוק אם אתה מרמה אותם, והאמון בלקוח – מלא. בגלל זה הם מקבלים ציונים בשרות לקוחות שוב ושוב. הלוואי עלינו בישראל.

בעקרון המפרט הטכני שאתן כאן הוא למחשב מהקצה הנמוך, עם 2 גרסאות מעבדים (המעבדים שאני ממליץ הם של AMD, המעבדים של אינטל עלו באחרונה ב-10-25% עקב חוסר מלאי ובעיות יצור של אינטל שהחלו לפני חודשיים). האחד מתאים לאלו שמשתמשים באופיס, גלישה באינטרנט ומשחקים בדפדפן, והשני יותר מתאים לאלו שרוצים לשחק משחקי מחשב רגילים. כל הציוד שאזכיר כאן ניתן לשדרוג כך שאפשר לשדרג את המחשב בהמשך ולהגיע גם לביצועים של תחנת עבודה בינונית.

אגב, הקישורים שאתן כאן מתאימים כמובן גם לאלו שיש להם מחשב והם רוצים אולי לשדרג חלק כלשהו ואולי המחיר יתאים להם. כל המחירים כאן הם בדולרים ותצטרכו להוסיף משלוח לארץ ומע"מ.

בואו נתחיל.

מעבדים
בעקרון, אני ממליץ על 2 סוגי מעבדים:

  • מעבד Athlon 200GE. השם אולי מוכר לותיקים אך זהו אינו מעבד עם הארכיטקטורה הישנה. AMD פשוט החליטה להשתמש בשם Athlon למעבדי בגיזרת ה-Value. מעבד זה מכיל 2 ליבות ו-4 נימים, הוא רץ במהירות 3.2 ג'יגהרץ, ויש לו 5 מגהבייט זכרון מטמון. הוא גם כולל בתוכו יחידת עיבוד גרפית עם 3 יחידות עיבוד (CU), כלומר המעבד גם נותן לנו פתרון לתצוגה. זהו מעבד שמתאים יותר למשתמשים שרוב הזמן גולשים בדפדפן, אופיס, ודברים משרדיים אחרים. עלות: 60$
  • מעבד Ryzen 2400G: זהו מעבד ה-Ryzen 5 של AMD שכולל GPU בתוכו שמשתווה בערך לכרטיס GTX 1050 של nVidia. מעבד זה מתאים לאלו שרוצים להריץ משחקים על מסך עם כמות פריימים טובה ברזולוציות עד 1920X1080. המעבד כולל 11 יחידות גרפיות (CU), כ-4 ליבות ו-8 נימים והוא רץ במהירות של עד 3.9 ג'יגהרץ (למעוניינים, אפשר לבצע Overclock). מחיר: 159$

זכרונות
אחת הבעיות הגדולות ביותר במחשבים שמורכבים בארץ, היא שמי שמרכיב את המחשב לא מבין אפילו מה זה זכרון DDR. לאלו שלא מכירים – כשמדובר בזכרון DDR, אז כל זכרון שמוכנס, צריך להיות ב-2, כלומר אם אנחנו רוצים 8 ג'יגהבייט, אנחנו צריכים להכניס 2 מקלות של 4. אפשר להכניס מקל אחד של 8 אבל אז המהירות יורדת כדי למעבד אין אפשרות לחלק את העבודה של הזכרון ל-2.

שימו לב: הזכרונות שאני מציע הם במהירות 2400 מגהרץ, כלומר מהירות בסיסית. יש הרבה יותר מהירים אבל המחיר מטפס.

במקרה הזה ההצעה שאני ממליץ עליה היא זכרון של Corsair Vengeance LPX 8G– אלו 2 מקלות של 4 ג'יגהבייט זכרון המחיר: 80$ (סתם שתדעו, המחיר הכי זול למקל יחיד של זכרון 4 ג'יגה בארץ הוא 200 שקל, ופה אתם מקבלים KIT של 2, אז תעשו חשבון כמה אתם חוסכים). אם אתם רוצים 16 ג'יגהבייט זכרון, אז ה-KIT הזה של Patrior עולה 140$. לדעתי – שווה.

לוח אם:
מכיוון שמדובר במחשב לילדים, ניקח לוח אם פשוט מבוסס Chipset מסידרה A320 של AMD. הלוח שאני ממליץ עליו הוא GIGABYTE GA-A320M-S2H. הלוח הזה כולל כל מה שתרצו למחשב: יש כניסות VGA/DVI/HDMI, יש כניסת רשת 1 ג'יגהביט, יש תושבת M.2 להכנסת מקל אחסון, יש 4 כניסות SATA-3, יש תושבת PCIe X16 להכנסת כרטיס גרפי בהמשך, וגם 2 תושבות PCIe X1 להכנסת ציודים אחרים (כרטיס רשת יותר טוב?) – בקיצור, כל מה שצריך מלוח אם למשתמש ביתי. המחיר: 50$.

הערה: המאוורר מגיע בתוך הקופסא של ה-CPU. יש מאווררים שונים ל-Ryzen ול-Athlon, והחומר הטרמי נמצא בקופסא.

SSD
אם יש משהו שצריך כיום בכל מחשב, גם בסיסי, זה SSD. זה גם יוריד את התחושה שהמחשב "עגלה" (במקרה של דיסק מכני עמוס נתונים), וגם יאיץ את ה-Boot ועליית משחקים ואפליקציות. ה-SSD שבחרתי הוא של ADATA. הוא לא מתחרה בביצועים של סמסונג ואחרים, והוא נמצא אי שם באמצע מבחינת ביצועים.

על מנת שלא להעביר כבלים של SATA ואחר כך להתבלבל מה הדיסק הראשוני ומה השני ב-BIOS, בחרתי בגירסת המקלון M.2, כך שכל מה שצריך זה להכניס לתושבת, להבריג – וזהו. 2 ההצעות הם M.2 SATA, לא NVME.

דיסק קשיח
במקרה של דיסק קשיח, לפעמים 500 ג'יגהבייט של SSD יכול בהחלט להספיק, אולם לפעמים עדיף לרכוש גם דיסק קשיח מכני. המחירים זולים ואפשר לאכסן יותר מידע, ואם משתמשים בתוכנת Macrium Reflect החינמית ב-Windows – אפשר לגבות אחת לשבוע את ה-SSD לתוך הדיסק הקשיח, גיבוי זה תמיד טוב.

לגבי דיסק קשיח, ההמלצה שלי היא על דיסק 2 טרהבייט של Seagate 2TB BarraCuda – הוא גם מהיר (7200 RPM), והוא גם זול: 60$.

ספק כח:
אחד הדברים החשובים במחשב הוא ספק כח טוב. אני ממליץ על EVGA 500 W1. אני משער שרבים יאמרו ש-500W זה מוגזם, אבל לעניות דעתי כדאי לחשוב קדימה, למצבים שבהם יהיה צורך להוסיף GPU למשחקים רציניים (כי הילד רוצה). המחיר, בכל מקרה, זול: 33$.

מארז למחשב
בסופו של דבר, צריך להכניס את את למארז, וכאן אני דווקא פחות ממליץ על אמזון. מבדיקה שעשיתי, גם אם תבחרו מארז זול, המשלוח יהיה יותר יקר מרכישה בארץ. אם מדובר במחשב לילד עם Athlon שאתם לא הולכים להוסיף לו GPU בקרוב, אז KSP מוכרים בארץ גנרי ב-159 שקל שכולל ספק כח צנוע גנרי. לעומת זאת, אם המחשב יורחב בעתיד, כדאי או לקנות מארז ללא ספק ולרכוש את הספק באמזון, או לחפש עיסקת חבילה שכוללת ספק 500W ומארז טוב, ומכיוון שיש הרבה סוגי מארזים, אז זה עניין של טעם ותקציב.

מאווררים:
בד"כ כל מארז מגיע עם 2 מאווררים (אחד מקדימה למטה ואחד מאחור למעלה), ויש מקרים שלא מגיעים מאווררים. איוורור במחשב הוא חשוב מכיוון שמחשב מוציא חום וצריך לשאוב אויר מבחוץ ולהוציא את האוויר החם. אפשר לרכוש מחנות המחשבים (אם אין במארז מאווררים) 2 מאווררים למחשב, אולם אם רוצים שקט אז אני יכול להמליץ על המאווררים ARCTIC F12 Silent שעולים $9 לחתיכה או Noctua 120mm שעולים אמנם כפול (כמעט $20), אבל הם הכי שקטים והכי אמינים שיש כיום בשוק. כלל אצבע: עדיף שיהיו 2 מאווררים מקדימה (בתצורת PULL) ואחד מאחור (בתצורת PUSH). למי שלא מכיר מה הכוונה PUSH/PULL, הוידאו הזה יסביר מה הכוונה.

סך הכל מחירים:

  • מחשב בסיסי (אופיס/ילדים, ללא GPU): המחיר (ללא משלוח ומע"מ): 411$.
  • מחשב לילדים/עבודה בסיסית/משחקים: $600.

הערות:

  • יהיו לא מעט אנשים שיעדיפו לקנות מקומית את הכל מכאן, ולחסוך משלוחים וכו', שזה לחלוטין לגטימי, אולם כדאי לזכור שעל דברים כמו SSD, מעבדים, זכרון וכו' – המחירים בחו"ל דינמיים ובארץ הם בקושי זזים למטה.
  • הפרטים הקטנים: הלוחות אם שמייבאים לארץ, במקרים רבים חסר בהם דברים. כך לדוגמא אני ציינתי בפוסט זה לוח מבוסס A320 Chipset. מה שמייבאים לארץ (בדקתי ב"זאפ") זה את הגירסה ללא M.2 (ובמחיר הרבה יותר גבוה מ-50$). גם מחירי המעבדים בארץ לא ממש מתעדכנים ו-AMD מורידה מחירים תכופות. אגב, מעבד ה-Athlon שהזכרתי? אין בארץ כרגע. הוא יהיה זמין בעוד חודש או חודשיים.
  • לחברות ועסקים שרוצים לקנות מחשבים לעובדי החברה: מחשבים שהם מבוססי Ryzen עולים בין 100-150$ פחות ואתם מקבלים יותר ליבות.
  • אם אתם רוצים ללכת על מעבדי אינטל: באינטל מציעים חבילה הכוללת "SSD" בגודל 16-32 ג'יגה ללא תשלום נוסף (כביכול, זה כבר מגולם במחיר המעבד). ממליץ לוותר מכיוון שהתועלת של SSD כזה מול כל SSD אחר בגודל של 250 ג'יגה – לא קיימת. עדיף לרכוש SSD או כ-M.2 או כ-SATA רגיל.
  • תוכנה שמאיצה את הביצועים בכך שהיא מעבירה אוטומטית חלקים מדיסק ישן ל-SSD ובכך מאיצה את ה-Boot: רוב התוכנות המסופקות עם היצרנים (אני לא מדבר על התוכנה להעתיק מדיסק קשיח קטן ל-SSD) הן תוכנות די גרועות. אני ממליץ על תוכנה בתשלום של 30$ שנקראת Primo Cache וגירסת נסיון שלה ניתנת להורדה כאן.
  • מערכת הפעלה Windows 10 עולה לרכישה כקופסא כ-500-600 שקלים בארץ ואופיס עולה 600-700 שקל. טריק "אפור" שיש הוא לרכוש את התוכנות ב-eBay בדולרים ספורים. מיקרוסופט לא תזנק עליכם עם שוטרים אם תרכשו, אבל יכול להתרחש מצב שבהמשך הדרך מספר הרשיון שלכם פתאום יפסיק לפעול (אתם יכולים לפנות למי שקניתם ב-eBay, סביר להניח שהוא יתן לכם מספר חדש).

 

תכירו את IPFS

מי שקורא את הבלוגים שני עוד מהעשור הקודם, בוודאי קרא בעבר על כל המחקר מיסטיקה שלי (נקצר את המסקנות לשורה אחת: גם אם מחר העסק שלי קורס, הדבר האחרון שאפנה אליו לסיוע ויעוץ – הוא/היא מיסטיקן/ית). מדוע אני מזכיר זאת? כי במהלך אותו מחקר, כמות המכתבים, אימיילים וטלפונים עם איומים להסיר טקסטים (שלא כללו דברי נאצה או השפלה) – היתה ענקית, ולא מעט אנשים רצו שהטקסטים ימחקו (בסוף אני מחקתי, לא בגללם, אלא בגלל שאנשים לקחו את הדברים הפוך, בניגוד לכל הגיון).

בלא מעט מקרים יש צורך להוציא חומרים החוצה לציבור. זה יכול להיות על מאן דהוא שעושה דברים לא חוקיים, זה יכול להיות טקסט פוליטי שאינו נח לממשלה הנמצאת בשלטון (לא חשוב אם זה ימין או שמאל), זה יכול להיות על עוולות שחברות מסויימות מבצעות ומישהו מחליט "לאוורר" זאת בחוץ, ויש עוד 1001 סיבות.

עד היום, הגופים והאנשים שנלחמו ב"הדלפות" הללו – השתמשו בשיטות שונות כדי להעיף את התוכן: תביעות השתקה (SLAPP). קחו לדוגמא את ח"כ לשעבר חיים רמון שתבע את יו"ר תא הסטודנטיות "תל אביביות" באוניברסיטת ת"א, ויש עוד מאות מקרים כאלו. במקרים אחרים מוגשים תביעות להעיף פוסט (ברוב המקרים אותם תובעים רוצים להוריד את כל האתר) מאתרים מסויימים, וזה מגיע גם למקרים שבית המשפט מבקש מהספקים לחסום אתרים מסויימים מסיבות שונות והספקים חוסמים ברמת DNS (טוב נו, אף אחד לא שמע על 8.8.8.8 או על 1.1.1.1 כדי לעקוף זאת..). לא חשוב כמה התוכן הזה חשוב בחלק מהמקרים ברמת ידוע הציבור, תמיד יכולים להגיע בסופו של דבר לספק שמארח את האתר (אם זה בישראל לדוגמא) ואז תוך דקות ספורות האתר יורד. הספק לא מחפש צרות, והוא יעדיף להפסיד לקוח מאשר לריב עם בית המשפט.

עכשיו יש פתרון חדש שיתן כאב ראש לאלו שרוצים לתבוע ויקשה מאוד על הסרת תכנים.

לפתרון קוראים IPFS, והפתרון הזה שואב השראה הן מ-BitCoin והן מה-Bittorrent. אפשר לקרוא את הפרטים הטכניים ואיך להשתמש בזה כאן.

מבלי להיכנס יותר מדי לפרטים הטכניים, השיטה ב-IPFS היא בעצם שיטה שונה מכתיבת והעלאת תכנים לאתר רגיל. באתר רגיל אם לדוגמא הוא מבוסס WordPress כמו אתר זה לדוגמא, אני נכנס לעורך, כותב או מעלה את הטקסט, ומפרסם. מי שרוצה להגיע לטקסט, יצטרך או את שם הדומיין של האתר שלי או URL מלא כדי להגיע לפוסט הספציפי. מי שירצה להעיף את הפוסט או האתר, יצטרך לגלות למי שייך האתר ומשם הוא יחפש לנקוט בצעדים משפטיים על מנת להוריד את התוכן.

עם IPFS, הדברים שונים. אם לדוגמא מאן דהוא רוצה להעלות קובץ WORD או קובץ PDF או קובץ HTML (לא ניתן להשתמש ב-PHP או שפות אחרות ולא ניתן להעלות קבצים או תוכן דינמי) או תמונות. מהרגע שמשתמשים ב-Client להעלות תכנים, התוכנה יוצרת שורת טקסט שנקראת hash. ה-hash הזה מייצג בעצם היכן נמצא התוכן. ב-IPFS כל התוכן מבוזר בשיטת Peer to peer (כמו ביטורנט), כך שהורדה של מכונה שמאחסנת את התוכן לא תעזור מכיוון שהחומר נמצא במכונות אחרים שמארחים תוכן IPFS. הגולשים המעוניינים לגשת לתוכן, יכולים להשתמש באחד משרתי ה-Gateway כדי לקבל את התוכן. לדוגמא: אם נכנסים לכתובת https://ipfs.io/ipfs, יש להזין בסוף את ה-hash שקיבלנו (לדוגמא: https://ipfs.io/ipfs/Qmaisz6NMhDB51cCvNWa1GMS7LU1pAxdF4Ld6Ft9kZEP2a ) ואז נקבל את התוכן. אם מישהו ינסה דרך בית המשפט לחסום לדוגמא את הכתובת ipfs.io, אז לצערו של התובע יש עשרות Gateways ורק לאחרונה גם Cloudflare החליטה להיכנס לתחום ה-IPFS והם מציעים Gateway משלהם, כך שלהסיר תכנים זה כמעט בלתי אפשרי. כמובן ש-IPFS זה סיוט ענק ליצרני תכנים מסחריים (סרטים, סדרות, תוכנות מסחריות) אבל סביר להניח שהם ינסו לנקוט בשיטת ה"תבע את המוריד תכנים".

לסיכום: IPFS נותן דרך חדשה ונוספת לפרסם תכנים שלא כולם רוצים שיהיו מפורסמים ואלו שלא מעוניינים שהתכנים יפורסמו יצטרכו למצוא לעצמם דרכים להסרת התכנים. אם יש משהו שלמדנו מביטורנט – זה שפשוט אי אפשר להסיר תכנים. אפשר כמובן להעיף אתרים רגילים שמארחים קבצי BitTorrent, אבל למי שיש קישור Magnet, הוא לא צריך את קובץ ה-BitTorrent והוא יכול להוריד את התוכן. עכשיו ש-Cloudflare עם עשרות אלפי השרתים שיש להם נכנסו לקלחת, הסרת תוכן IPFS נהפכת לדבר כמעט בלתי אפשרי.

רוצים דוגמא? הנה תמונה שהעליתי ל-IPFS. לחצו על הלינק כאן.

תקלות בפלאפון ומה כולם יכולים ללמוד מכך

מישהו אתמול פתח בפורום IT בפייסבוק הודעה על התקלה הידועה בפלאפון והגבתי אליה. היו לא מעט אנשים שלא אהבו את התגובות שלי, חלקם האשימו אותי בשחצנות (מה הקשר לשחצנות? לא קרו לי תקלות כאלו? קרו), אי ידיעת המערכות של פלאפון ועוד כמה דברים, ובפוסט זה אני מעוניין ליישר את ההדורים.

אז קודם כל – אכן, אני לא מכיר אחד לאחד את המערכות הנוכחיות של פלאפון. בעבר, כשכל חברה סלולרית (פלאפון, סלקום, פרטנר, פלטל) הקימה את התשתית הראשונית, הציודים היו פחות או יותר אותו דבר (מחברות כמו נוקיה או אריקסון. כן – החברות הנ"ל מייצרות ציודים מאוד רציניים לתקשורת סלולרית, ללא קשר לפעילות עבר לייצור מכשירים סלולרים – אלו חברות שונות), תוכנות ה-SMS וה-Billing היו זהות (של אמדוקס) והיו כמובן מערכות אחרות יחודיות לכל חברה. פה ושם הייתי מתעדכן יותר על דברים משיחות עם כל מיני אנשים שעבדו שם, שיחות עם מנהלים בכל מיני כנסים וכו'. אני רוצה להדגיש: יש לי המון הערכה מבחינה טכנולוגית לחברות הסלולר בארץ ולאנשים העובדים שם, ולא הייתי לי שום כוונה לזלזל בהם (מצד שני, על החלק של ה-ISP של אותם ספקים .. יש לי לא מעט ביקורת אך לא לאנשים הטכניים, יותר לכיוון ההנהלה, במיוחד בכל מה שקשור לרוחבי פס).

פלאפון עדיין לא חשפה מה התקלה או התקלות שיש, והנקודה שלי היא: לא משנה מה התקלה. תקלות כאלו ורבות אחרות יכולות לקרות בכל חברה, גם כשלא מדובר בשום חברת תקשורת, לא חשוב מה גודל החברה, החל מסטארט-אפ ועד חברות ענק Multi National.

בכל חברה שיש שרתים, בין אם בענן או מקומית, יהיה צורך אחת לזמן מה לבצע שדרוג. זה יכול להיות שדרוג למערכת הפעלה, ל-VM, יכול להיות שדרוג לאפליקציה, ל-Appliance, למתג או לכל ציוד אחר. אין מה לעשות – באגים מתוקנים, פונקציונאליות נוספת, יש צורך בהרחבה, לא חסר סיבות וצרכים לשדרג.

וכאן מגיעה הבעיה שנמצאת אצל חברות רבות (שוב, לא מדבר ספציפית על פלאפון או על כל חברה אחרת): אין תכנון מספק ל-Roll Back. אני בערך 26 שנה בתחום, והיו לי מאות מקרים שבהם שדרוגים שברו מערכות פרודקשן, גם כשב-LAB הכל עבד פרפקט. מה לעשות, דברים כאלו מתרחשים גם כשעושים את כל המאמצים למנוע את התקלות.

בעבר הרחוק, אמצעי העזר שעמדו לרשותך היו קבצי TAR (בלינוקס, יוניקס) שהכנת לפני השדרוג (אם כמובן גיבית את הכל והתוכנה לא זורקת איזה קובץ so באיזה חור נידח והוא לא כלול בקובץ TAR) או גיבוי לקלטת. עם מערכות Solaris היה אפשר להשתמש ב-Veritas Volume Manager כדי ליצור Snapshot, בלינוקס בזמנו היה LVM אבל לא היה Snapshot וב-Windows (לפני שנות ה-2000) המצב לא היה טוב יותר.

עכשיו ב-2018 דברים השתנו. הרוב רץ על VM כיום אז אין בעיה ליצור Snapshot לכל המכונות המושפעות משדרוג ואם יש תקלה, אפשר לחזור אחורה. כל DB מאפשר לעשות dump שבמקרה הצורך ניתן לשחזרו, ובכל מערכת DR ניתן לעשות את הסינכרון הדו כיווני המתמשך כשעושים עבודת שדרוג.

כיום, גם מבחינת מערכות ההפעלה השדרוגים יותר נוחים. בתחום הלינוקס, כל מערכת ניהול חבילות מאפשרת שדרוג ושנמוך בקלות, וב-Windows אתה יכול לעשות Blacklist ל-KB מסויימים שה-QA של מיקרוסופט, כרגיל, עשה עבודה גרועה בבדיקת תאימות ושחררו זאת בכל זאת.

לכן, שדרוגים לא צריכים רק להיבדק רק על המכונה (או על רפליקציה של המכונה ב-LAB) אלא גם על המכונות שמושפעות מכך, ויש צורך לעשות גיבוי או snapshot לכל דבר שמושפע, כך שאם רכיב מסויים דופק דברים, צריך לעשות rollback לא רק לרכיב, אלא גם למכונות שהושפעו מכך (אם הושפעו). Snapshot, אני מעוניין להזכיר, שומר רק את ה-Delta (שינויים) בין המצב של המערכת לפני ה-Snapshot ולמצב הנוכחי, כך שלא מדובר במקום רב בדיסק, כך שאין צורך לחשוש לגבי מקום בדיסק בגלל Snapshot (כמובן שמומלץ כמה ימים אחרי השדרוג לבטל את ה-Snapshot ואם צריך לשחזר – להשתמש בגיבוי).

לסיכום: לא באתי לאמר שאנשי ה-IT בפלאפון אינם מבינים במה שהם עושים. בטוחני שהם בהחלט מבינים, אבל תקלות כאלו במערכות שונות יכולות לקרות בכל מקום, בכל עסק, בכל חברה. החוכמה היא לדאוג ל-rollback מלא להכל לפני שמריצים את פקודת השדרוג.