כמה מילים על מעבדי ה-EPYC החדשים של AMD

הסיפור עם המעבדים החדשים של AMD הוא סיפור די ארוך שכולל התנהגות מטומטמת, חברה שלא מקשיבה ללקוחותיה, הפתעה גדולה ומענה תמוה.. מישהו עוד יוציא ספר על כך.

ל-AMD בד"כ לא היו הרבה סיפורי הצלחה בכל הקשור למעבדים. בד"כ המעבדים שלה היו יותר איטיים (במעט או בהרבה, תלוי בדגם) מהמעבדים של אינטל ולפיכך AMD לא ניסתה להתחרות בביצועים אלא להתחרות במחירים. באינטל כמובן היו מודעים למעבדים של AMD והיה די קל לשכנע לקוחות לקנות אינטל ולא AMD כך שבסופו של דבר פלח השוק של AMD לא היה גדול ולא ממש איים על אינטל.

… עד שהגיעו מעבדי ה-Opteron ובמיוחד סדרות 6100, 6200, 6300 שהגיעו עם תושבת חדשה (G34, להבדיל מתחנות עבודה ודסקטופים) – שהיו מיועדים לשרתים. המעבדים הגיעו עם כמות ליבות מרשימה: מ-4 ליבות ועד 16 ליבות בכל מעבד. כזה – עוד לא היה בשוק.

כל האתרים שקיבלו את המעבדים הללו והשוו אותם למעבדים של אינטל הגיעו פחות או יותר לאותם מסקנות: זה מעולה שיש הרבה ליבות, אבל אין מספיק זכרון מטמון ובכלל הביצועים של המעבדים הללו נמוכים בצורה משמעותית ממה שאינטל מוכרת באותו זמן. גם AMD ידעה זאת ולכן היא מכרה את המעבדים הללו במחיר זול בהשוואה למעבדי AMD.

וכאן "התפוצץ הסעיף" להנהלת אינטל. אינטל לא היתה מוכנה ש-AMD תיכנס לשוק השרתים, גם כשהמעבדים הציעו ביצועים נמוכים יותר. באינטל החליטו לשלוף את כל כלי הנשק האפשריים ולשבור את השוק בכל צורה אפשרית – חוקית ולא חוקית! אינטל יצרו קשר עם כל יצרן לוחות אם, יצרני שרתים, בוני מכונות (אינטגרטורים) וכו' והיא פתחה ב"דיאלוג" מהסוג שמזכיר שיחות עם גנגסטרים. כך לדוגמא ליצרני שרתים היא "המליצה בחום" להוריד דרסטית את כמות דגמי השרתים שיוצעו עם מעבדי AMD מכמות כמעט דו ספרתית ל-1 או 2 (ואם אפשר 0 – מה טוב). לאלו שהבינו את הרמז, אינטל "פיצתה" אותם דרך Kick Back, אלו שלא ממש הבינו את הרמז, הבינו שפתאום משלוחי מעבדים שצריכים להגיע .. מתעכבים. הסיפורים הללו לא היו ממש סוד שמור, והרגולטרים של האיחוד האירופאי החליטו לחקור לעומק לאחר שהתקבלו תלונות מ-AMD. התוצאה? הרגולטורים הטילו קנס ענק של 1.4 מיליארד דולר על אינטל (קנס שאינטל ערערה עליו, היא נצחה בערעור אבל עדיין סיפור הקנס לא נגמר).

מאז כמובן עברו מים רבים, המעבדים של AMD נהפכו לנישה ואינטל שוב הפכה למלכה הבלתי מעורערת למעבדים על הדסקטופ (ובדרך מתקרבת צרה חדשה דווקא משותפתה הגדולה, מיקרוסופט, עם Windows 10 שרץ על ARM… באינטל ממש לא אוהבים זאת) והשרתים.

בזמן שאינטל שולטת בשוק, אינטל די "נרדמה בעמידה" בכל הקשור להתפתחות המעבדים. כאחד שעוקב צמוד אחר גרסאות מעבדים חדשים שמשוחררים וקורא את כל המפרטים שאפשר, אני יכול לאמר שלא ממש נפלטו ממני קריאות התרגשות לאחרונה בכל הקשור למעבדים הן לדסקטופ והן לשרתים. כן, אינטל החלה להוציא את מעבדי ה-Xeon Phi שלה, מעבדי SkyLake X עם ה-AVX ועוד כמה דברים חדשים, אבל ברמת המאקרו – אין הרבה מה להתרשם. ההבדלים בין דור לדור התבטאו באחוזים בודדים (בתנאי שטח) וגם לא מעט לקוחות הבינו שכשזה מגיע למעבדים לשרתים – ההבדלים בין דור 3 ל-4 (כלומר BroadWell) הוא לא כזה הבדל גדול. יש עוד כמה מעבדים חדשים במשפחה עם יותר ליבות – אך מחיריהם היו מטורפים. בכלל, מעבדי E7 של אינטל (4-8 מעבדים בשרת) היו מטורפים לכל הדעות ואני לא מכיר כמעט אף חברה שרכשה אותם.

ואז AMD הגיעו בחודשים אחרונים עם בשורות חדשות: משפחת ה-Ryzen (ה-7 וה-5, ה-3 יצא בהמשך השנה) ומעבדי X (כלומר Extra). כך לדוגמא AMD הציגה לראשונה מעבד עם 8 ליבות ו-16 שרשרנים (ה-1800X) עולה לצרכן כ-440$. המתחרה הנוכחי הכי קרוב שלו מהצד של אינטל הוא ה-Core i7 6900K עם 8 ליבות במחיר של $845 לצרכן כיום (אחרי הורדות המחירים של אינטל שבוצעו בשבועות האחרונים!). אם אתם תוהים לגבי הביצועים – ה-1800X בועט חזק ב-6900K. היכן ה-1800X והמעבדים של AMD נותנים ביצועים יותר נמוכים? כשמנסים להשוות אותם למעבדי ה-Kaby Lake בדברים כמו משחקים (אבל לא ברינדור וידאו, מבחנים סינטטיים שמצריכים ליבות רבות וכו'), כך שלראשונה AMD נותנת פייט רציני לאינטל גם בביצועים וגם במחירים. AMD פחות מוטרדת ממעבדי "הדור הבא" והיא פונה בעצם לאנשים ושואלת אותם: אתם רוצים יותר ליבות במחירים נמוכים יותר מהמעבדים הנוכחיים? אז הנה..

וכאן אנחנו מגיעים לשוק תחנות העבודה והשרתים. בשוק הזה אינטל שולטת ללא עוררין ומאמללת את כל מי שרוצה יותר. כמות זכרון מקסימלית בדסקטופ? 32 ג'יגה. רוצה יותר? לך קנה לוח אם מבוסס X99 Chipset, ושם תוכל "להשתולל" עד 128 ג'יגהבייט, כולה עוד 160-220$ בערך (על לוח האם בלבד. מעבד זה סיפור שונה במחיר). מה עם אלו שרצו משהו קצת יותר ממעבדי דסקטופ כמו ה-6700? בהתחלה אינטל המליצה ללכת על ה-Xeon E3, אבל שם, אבוי, כמות הזכרון (שוב) מוגבלת ברמת המעבד ל-32 ג'יגהבייט, כך שמי שרצה יותר כח ולא רצה לזרוק אלפי דולרים פר מעבד – היה יכול לרכוש את המעבדים היותר יוקרתיים של אינטל כמו ה-6900K וה-6950K שנתנו 8 ו-10 ליבות בהתאמה. המחירים, גם כאן  – ממש לא היו זולים, אבל לא היתה ברירה אחרת.

מתי אינטל התעוררה? שהשמועות החלו לצאת על כך ש-AMD הולכת לצאת עם מעבדים עשירים בליבות. פתאום אינטל יכלה להוציא מעבדים עם 8,10,12,16 ואפילו 18 ליבות!

ו-AMD די הפתיעו את השוק (כמה שאפשר לאמר "הפתיעו", היו הדלפות..). אינטל מתגאה ב-18 ליבות? מגניב. AMD מציגים: מעבדי EPYC עם עד 32 ליבות, 64 שרשרנים, 4 טרהבייט זכרון, 128 מסלולי PCIE וה-32 ליבות זה על מעבד יחיד, כלומר אם תשים 2 יהיו לך 64 ליבות ו-128 שרשרנים.

ב-AMD החליטו שאם כבר אז כבר, לשנות את השוק. הם יוציאו 2 משפחות של מעבדים. משפחה אחת תהיה משפחת P, אלו יהיו מעבדים עם החל מ-8 ליבות ועד 32 ליבות שישבו על לוח אם שיכול להחזיק מעבד יחיד, עם 128 מסלולי PCIE ועם תמיכת זכרון עד 2 טרהבייט! (זוכרים את המגבלה למעלה עד 128 ג'יגהבייט של אינטל?). מכיוון שלכל מעבד יש 128 מסלולי PCIE, אז יצרני הלוחות יכולים להתחיל להשתולל. רוב יצרני לוחות האם לא פרסמו עדיין את הלוחות שתוכננו למעבדים אלו, אבל SuperMicro שלחו לי לינק ל-PDF הזה שמראה את רוב הלוחות שיצאו עבור EPYC ויש עוד כמה בצינור מ-SuperMicro (ולמי שחושב לבנות סטורג', מומלץ להסתכל על דגם: AS -2123US-TN24R25).

והמחירים? אחרי הכל, מה שחשוב זה כמה המעבדים יעלו, וכאן AMD הציגו מחירים מעניינים. להלן הדגמים והמחירים (דגמי ה-P בשורות אפורות):

שימו לב: המחירים הללו אינם מחירים לצרכן ויש עדיין ויכוחים לגבי המחיר (AMD טוענים לדוגמא שדגם 7351P יעלה 750 ולא 700) כך שסביר להניח שהמחיר ישנה במעט. שוב, בהשוואה לאינטל, המחירים הללו זולים: מעבד Xeon עם 18 ליבות (ה-E5-2696V3) עולה $2125 וכאן מעבד 7551P עם 32 ליבות עולה 2000$, כך שאם תרכוש מעבד כזה תחסוך לך 125$ ותקבל 14 ליבות נוספות.

נקודה מעניינת נוספת לגבי משפחת P היא הנקודה ש-AMD מראה שמעבד P יחיד נותן ביצועים של 2 מעבדי Xeon אחרים כך שבעצם אתה חוסך ברכישה. הנה הגרף של AMD:

בגרף הזה AMD משווה בשורה האפורה 2 מעבדי Xeon מול מעבד יחיד ממשפחת EPYC בסידרת P.

כמובן, אי אפשר בלי סייגים: AMD כרגע מציגה רק תוצאות מבחן סינטטי אחד, ללא בחינה של Workload אמיתי. ברגע שהמעבדים הללו יגיעו לסוקרים המקצועיים באתרים השונים, אז נראה את כל התמונה, כך שכרגע התמונה נראית מאוד מבטיחה, במיוחד לאלו שמעניינים לקנות ו/או לבנות שרתים ותחנות עבודה רציניות (לא למשחקים. לזה קחו את Ryzen) – ולכן מומלץ לעקוב אחר הנושא. נקודה נוספת שחשובה לגופים בטחוניים ולכל אלו שהמידע שלהם חשוב מאין כמוהו והם ממש רוצים לחסום מצב שמישהו מנסה לפרוץ או לגנוב ציוד מהשרת (NVDIMM לדוגמא) זה לקרוא על 3 שכבות האבטחה שבנויות במעבד ונותנות מענה גם לאנשים הכי היסטריים (כמעט) מבחינת אבטחת מידע.

לסיכום: אין ספק ש-AMD הוציאה כאן משהו חדש שיצטרך להוכיח את עצמו מצד אחד, אבל מצד שני כל OEM וכל Vendor כבר הכריז על תמיכה ויצור פתרונות משולבי EPYC, מיקרוסופט הודיעה חגיגית ש-EPYC יקבל מקום של כבוד ב-Azure. לאלו שרוצים להקים לעצמם LAB טוב (ולא מחלקים יד שניה) ואלו שרוצים להקים לעצמם תחנות עבודה רציניות – ה-EPYC נותן פתרון שלא קורע את הכיס. האם חברות ירכשו שרתים מבוססי EPYC? שאלה טובה, תהיו בטוחים שמחלקות השיווק של אינטל יגיבו בעוצמה בנושא.

נשאר עוד חלק אחד, ה-ThreadRipper (שיהיה בעצם 2 מעבדי Ryzen 1800X בשבב גדול מאוד) של AMD, מעבד עם 16 ליבות, 32 שרשרנים ששאר פרטיו עדיין אינם ידועים. AMD תוציא לגביו פרטים כנראה באוגוסט. יהיה מעניין 🙂

2 סקירות קצרות: iJoy EXO XL ו-NITECORE I4

כאחד שמאוד אוהב את הסיגריה האלקטרונית שלו והעשן שיוצא (כן, אני Cloud Chaser, מודה באשמה) – החלטתי לבדוק מה קורה עם המתחרים מ-iJoy. האם ה-EXO XL באמת יותר טוב ונותן תמורה יותר טובה מבחינת טעם עשן, אי-נזילות החומר וזרימת אויר מעולה?

התחלתי בסקירות שהופיעו ביוטיוב. בקופסת ה-EXO XL מגיעים 2 אטומייזרים. הראשון בעל סליל יחד ותפוקה נמוכה (עד 50 וואט) שאף אחד מהסוקרים (לפחות לפי מה שראיתי) לא אהב אותו וכולם עברו מיד לאטומייזר עם ה-3 סלילים. החברה טוענת כי האטומייזר XL C4 יכול לתת את טעם מעולה גם במתחים מופרכים עד 250 וואט. מי שיתנסה כמובן יגלה מהר מאוד שכדאי לו לרדת ל-180 וואט ומטה כדי לקבל את הטעם מהנוזל שהוא יצק לטנק.

מבחינת פירוק והרכבה – הם קלים אם כי הטענת הנוזל אינה כה נוחה, עליך לפרק את ההברגה למעלה בכדי להזריק נוזלים, מה שמקשה לעשות את העבודה באמצע הדרך כשאתה מגלה שנגמר לך הנוזל בטנק. חוץ מזה – הטנק בנוי בצורה מעולה. לא נתקלתי אפילו בפעם אחת בדליפה מהטנק (גם כשמילאתי עד הסוף לגמרי, דבר שגורם להרבה טנקים לדלוף, מנסיון).

כשמשווים את ה-EXO XL ל-TFV12 התוצאה שמקבלים (לפחות אצלי) היא חד משמעית: ה-TFV12 מוביל, הן בכמות העשן, והן בטעם. מכיוון שאני לוקח הרבה "שאכטות" פר דקה (לפעמים פעמיים שלוש בדקה – כמובן שלא כל היום 🙂 ) – גיליתי בעיה מאוד משמעותית: הסלילים מתחממים בעת הלחיצה וכשיוצא העשן מהפיה, אולם כשמנסים לקחת "שאכטה" נוספת לאחר מספר שניות – מקבלים מכת "עשן מר" (הטעם אולי מוכר לאלו שניסו לעבוד על Power גבוה מדי עם אטומייזר שצריך מתח נמוך בהרבה). ניסיתי להנמיך את העוצמה לכיוון ה-130-140 וואט, אבל עדיין מורגש הטעם המר כאילו משהו נשרף. בשבילי זו אכזבה רצינית מכיוון שרכשתי 3 סלילים נוספים (ולא, אני לא חושב שהכותנה כבר נשרפה הואיל ויש לי את הטנק XL בערך שבוע וחצי, טנקים עם אטומייזרים אחרים מחזיקים לי בשימוש רצוף בערך חודש ומעלה).

לסיכום: אם אתם מחפשים משהו כמו ה-TFV8 רק יותר "עדין" מבחינת כמות עשן ושימור הטעם – לכו על זה אבל אל תרכשו ערכת אטומייזרים נוספים לפני שתנסו את המכשיר.

המכשיר הבא שאני סוקר אינו אטומייזר או טנק או מוד כלשהו אלא דווקא .. מטען. ה-Nite Core i4 דגם 2016. קצת רקע: לאלו שברשותם מוד רשמי עם 2, 3 או 4 סוללות בוודאי מכירים את הנושא מקרוב: הטעינה איטית. ב-2 סוללות הטעינה תיקח קצת יותר ממחצית הלילה, ב-3 סוללות כל הלילה וב-4 סוללות – עדיף להטעין מהערב או להצטייד בסוללות חלופיות (גם ב-3 מומלץ שיהיו סוללות חלופיות). חיבור ה-USB שקיים במוד נותן מעט מאוד מתח: כמחצית (0.5) אמפר, ובגלל זה הטעינה לוקחת יותר. כיום כמובן חיבור ה-USB-C יכול להעביר עד 100 אמפר אך לשם כך יש לבנות לוח ומעגלים חדשים ולהוסיף Chip חדש והיצרנים עדיין לא הכניסו זאת, ולכן כשרוצים להטעין מודים של 3-4 סוללות, מומלץ להוציא את הסוללות ולהטעין במטען חיצוני.

מטען ה-Nite Core i4 דגם 2016 כולל יתרון גדול בכך שעוצמת הטעינה משתנה לפי כמות הסוללות שנמצאות במכשיר ולפי מצב הכמות שיש בכל סוללה, כלומר אם מכניסים סוללה אחת למכשיר, היא תיטען בעוצמה של 1.5 אמפר (פי 3 מחיבור המיקרו-USB), עם 2 סוללות העוצמה תהיה 0.75 אמפר (50% מעל חיבור מיקרו-USB) ו-3 סוללות יטענו במהירות 0.5 אמפר ואילו 4 סוללות יטענו במהירות יותר נמוכה ממיקרו USB – כ-0.375 אמפר, אבל ההבדל הגדול הוא שברגע שסוללה אחת נטענה, המכשיר משנה מיד את עוצמת הטעינה לשאר הסוללות ובנוסף – אפשר להשאיר את הסוללות במכשיר, הוא יודע מתי הן טעונות והוא מפסיק להטעין אותם ומנתק אליהן את הזרם. רק היום ביצעתי טסט – הכנסתי בשעה 19:45 למכשיר 2 סוללות לטעינה, ובשעה 22:20 כל הסוללות היו מלאות ומוכנות לשימוש חוזר.

לכן, אם אתם רוכשים סוללות נוספות, מומלץ לקנות בחבילה גם את המטען הנ"ל, במיוחד אם אתם "מעשנים כבדים" שהמוד שלהם "אוכל" את הסוללה כאילו אין מחר (כמו ה.. TFV12 עם אטומייזר ה-T12 בעל 12 הסלילים שפשוט "שותה" את הסוללות בקשית!)

סקירה עבור גיקים: Lenovo 510S

עד לאחרונה השתמשתי במחשב נייד מסוג IdeaPad S510p של לנובו. כשרכשתי אותו לפני בערך כ-3 שנים, לא חיפשתי משהו מיוחד. חיפשתי מחשב גדול (מה לעשות, קשה לי להסתדר עם צעצועים של 12 אינטש ומטה), עם כל החיבורים הנחוצים (2 כניסות USB, כניסת רשת LAN, כניסת כרטיס SD) וכמובן אפשרות להגדיל זכרון ולהחליף דיסק קשיח. במבחני סוללה הוא לא היה משהו (הוא הגיע ל-3-4 שעות) – אבל יחסית הוא עשה את העבודה.

… עד שהחתולים שלי פגשו אותו, הפילו אותו ולקח לי קצת זמן להרכיב אותו מחדש, רק שהמתכת התעקמה וחלק מהפלסטיק נשבר. החלטתי שהגיע הזמן להתקדם ולעבור למחשב אחר.

וזה – לא היה קל. חשבתי תמיד לקחת כרומבוק אולם מחירי הכרומבוקים החלו לעלות לאחרונה ל-400-550 דולר ומעלה. כרומבוק בשבילי הוא מעולה (במיוחד עם גירסת Crouton האחרונה שמאפשרת לבצע אינטגרציה מלאה להפצות לינוקס שונות כולל גרפיקה בתצוגה הראשית מבלי לפתוח תצוגה אלטרנטיבית). הבעיה? משאבים פנימיים: לפעמים צריך להרים VM, להדגים קונטיינרים במסגרת העסק שלי ללקוחות, ורוב המעבדים שיש בכרומבוקים פשוט חלשים כדי להדגים VM עם אפליקציה (שלא לדבר על כך שיש מקסימום 4 ג'יגה זכרון ולא ניתן להרחיב).

הסתכלתי על כמה מחשבים ניידים שמיועדים לשוק הביתי. ראיתי כמה של HP (לא מתקרב אפילו עם מקל עקב בעיות חומרה), כמה של DELL (יש לי כמה חברים שרכשו כאלו וסבלו קשות בכל הקשור למעבדה), כמה של LENOVO עד שמצאתי קומבינציה מעניינת: ה-510S של לנובו. מעבד i5, זכרון 8 ג'יגה, דיסק SSD בגודל 256 ג'יגה (שניתן להחלפה), 3 כניסות USB, כניסת SD (גודל מלא, לא מיקרו), יציאת HDMI, מסך FULL HD IPS, מקלדת טובה עם תאורה אחורית, מצלמת 1.2 מגהפיקסל וכל זה במארז שנראה יפה. המחיר? 2540 שקל ב-KSP (יש הנחה של 100 שקלים כרגע – הם במבצעים על ציודים שונים).

בקיצור – רכשתי (כן, את הגירסה האדומה) ללא מערכת הפעלה (מגניב לראות את FreeDOS עולה..)

אז איך הצעצוע החדש?

מבחינת חומרה, הדברים פועלים די טוב למעט בעיות שהיו לי אתמול עם WiFi (גם בלינוקס וגם ב-Windows 10 Pro עם כל הדרייברים של לנובו). קיבלתי מהירויות זוועה של 8-10 מגהביט, בין אם התחברתי ב-2.4 ג'יגהרץ או 5 ג'יגהרץ. מכיוון שאני טיפוס שלא ממש חובב מעבדות מחשבים חיצוניות (תשאלו כמה אנשי IT ותראו שרבים מהם גם לא סובלים מעבדות כאלו), החלטתי לפרק את המחשב הנייד לחלקיו. פירקתי וחיברתי מחדש את ה-WiFi מהאנטנות והתושבת שלו (תושבת קניינית) והפעלתי עליו Fedora 25 ו.. הפתעה – מ-8 מגה עם ה-WiFi הפנימית המהירות עלתה ל-70  מגהביט. מרשים!

מבחינת דיסק ה-SSD, אין הרבה הפתעות. זה לא מגיע ל-550 מגהבייט, זה מגיע יותר ל-300 מגהבייט בקריאה, ו-180 בכתיבה (לא זוכר מספרים מדויקים, אין יותר Windows על המכונה הזו). מה שכן, קל מאוד לפרק את המחשב הנייד (כמה ברגים ובפנים כמה קליפסים) ולהחליף דיסק SSD כך שאם מחפשים ביצועים, השדרוג יהיה די קל.

אחד הדברים המעצבנים: לנובו החליטו לוותר על ספק כח בתצורה של חוט עבה שהולך לשקע, בלוק וחוט דק למחשב ועתה מה שמקבלים זה בלוג שנכנס לשקע (אני חושב שזה יהיה בעייתי בשקעים של הרכבת שנמצאים מעל הנוסעים) וחוט דקיק מאוד שיכול להוות בעיה לבעלי כלבים וחתולים (שמאוד מאוד אוהבים ללעוס את החוטים הללו, אני אומר זאת מנסיון עגום כבעל חתולים)

דיברתי על סקירה לגיקים, אז החלטתי לנסות את המערכת עם Ubuntu 16 ו-Fedora 25 (האחרון מותקן אצלי כרגע ואני כותב עם מערכת ההפעלה הזו את הפוסט הזה). כל הציוד נתמך מהרגע הראשון למעט כל ה-Gestures ש-Synaptics נותנים בחבילה (יכול להיות שזה עובד, אני מעדיף את ה-Trackpad בגירסה הקלאסית עם לחיצות על החלק התחתון וגלילה ב-2 אצבעות). נקודה שכנראה אנשי לינוקס יאהבו: החלק של ה"מקשים" ב-Trackpad (אין מקשים פיזיים, הכל לוח ברזל אחיד) מחולק במקום ל-2 – ל-3, כך שכפתור העכבר האמצעי (להדבקת טקסטים שסימנת) עובד מעולה ללא צורך של לחיצה על 2 הצדדים ביחד.

מבחינת ה-WiFi, בלינוקס תמצאו חיווי שגוי לגבי מהירות החיבור שלכם. אתם תראו מהירות חיבור של … 1 מגהביט (וזה לא זז). כפי הנראה החלק בדרייבר שחושף את הנתונים, חושף נתון שגוי. המהירות (בדקתי לפני מס' דקות בטרם כתבתי את הפוסט הזה) מעולה.

למשתמשי Windows: אם תתקינו Windows 10 אז המערכת אוטומטית תתקין להם את הדרייבר של Synaptics עם שלל Gestures. הבעיה שמצאתי עם הדרייבר הזה היא שלחיצות האגודל (אם אתם שמים את האגודל בצורה מאוזנת) אינם נרשמים נכונה כשמתכוונים ללחוץ כפתור עכבר ימני. רק לחיצה ישירה (אנכית) עובדת.

מבחינת חיי סוללה – אפשר בעזרת הורדת הבהירות ושימוש ב-PowerSave (גם ב-Windows וגם ב-Desktop Enviroments השונים בלינוקס) להגיע למשהו כמו 8-9 שעות (המחשב מכיל סוללת 2 תאים של 35 וואט/שעה), שזה לא רע בהתחשב במחיר של המחשב הזה. אם אתם עובדים בחושך, לחיצה על מקש FN ומקש רווח תפעיל את התאורה האחורית מתחת למקלדת. לחיצה נוספת תגביר את התאורה ולחיצה נוספת תכבה זאת. אגב, הפונקציונאליות הזו היא בחומרה כך שאין זה משנה איזו מערכת הפעלה תתקין (גם בקונסולה ללא Desktop) – הטריק הזה יעבוד. שימו לב שבשימוש בסוללה, התאורה האחורית יכולה "לאכול" בסביבות 20-30% מחיי הסוללה.

אז למי מיועד המחשב הזה? הוא מיועד לסטודנטים שרוצים לכתוב עבודות ולבצע גלישה ברשת, הוא מיועד למפתחים ולאנשים שלא רוצים (או לא יכולים עקב סיבות שונות) להשקיע סכומים נכבדים ברכישת מחשב נייד. המחשב הזה לא ממש מתאים לעריכות וידאו או עריכות תמונות כבדה בפוטשופ. המחשב גם מתאים לאנשים שמחפשים מחשב נייד שכל הציוד שלו נתמך מההתחלה ועד הסוף בלינוקס מבלי למצוא כל מיני פתרונות עקיפים להפעיל פונקציונאליות של החומרה. בקיצור – לעניות דעתי, המחשב הזה שווה כל שקל ממחירו (2540 שקל).

למעוניינים, הנה הקישור הישיר למחשב זה מאתר KSP (יש מספר דגמים בצבעים שונים עם דיסק SSD או מכני, עם Windows 10 או ללא מערכת הפעלה, עם כרטיס גרפי מובנה של אינטל או AMD).

סקירה: Xiaomi Mi 5S במבט מעט שונה

אחרי כמעט 3 שנים, מכשיר הגלקסי Note-4 שלי החליט שהוא לא עובד יותר. הכל נהיה בו איטי (אבחנתי תקלת חומרה, לא תוכנה), כשהסוללה היתה מגיעה ל-40% המכשיר היה עושה Boot Loop, וכשהחלפתי סוללה העניין חזר ב-32%.. בקיצור – הגיע הזמן להחליף.

ניסיתי לחשוב על כל מיני מכשירים, מהגלקסי S8 או ה-+S8, ה-LG G6, הפיקסל או הפיקסל XL, ה-One Plus (אחד מהאחרונים) ועוד כמה. רובם מכשירים מעולים אבל אחד השיקולים שלי (למעט כמובן מפרט טכני מהמילה האחרונה) זה המצלמה. המצלמות של LG וסמסונג הן טובות, אבל אני רוצה מכשיר שהחברה המייצרת אותו משקיעה הרבה יותר בתוכנה מאשר בבחירת סנסור, ומי שעושה את זה בינתיים הכי טוב, זה גוגל – אז החלטתי להמתין לפיקסל 2 שיצא כנראה באוקטובר ועד אז אסתפק במכשיר זול (עם מפרט טוב) ולאחר מכן אחזיק את המכשיר הנוכחי כגיבוי או שאתרום אותו (למכור מכשיר כיד שניה זה כאב ראש בישראל, מנסיון).

החלטתי לחפש מכשיר שיהיה מצד אחד זול, אבל מצד שני עם מפרט כמה שיותר חדש, אז אחרי חיפושים אחרי מכשיר טוב שיש לו מפרט טכני מעולה – מצאתי את ה-Mi 5S. למי שרוצה לדעת מה ההבדל בין Mi 5, 5S, 5S Plus, אז יש את הטבלה הזו שמציגה משהו די פשוט: שיאומי רצו לשמור על אותו מחיר אז כשהם שדרגו ב-5S את המעבד, איכות המצלמה ירדה וכו'.

מבחינת ברזל – זה בהחלט מכשיר שמחזיק את המילה (הלפני) אחרונה: מעבד Snapdragon 821 (כמו ה-LG G6), זכרון 3 ג'יגה, אחסון 64 ג'יגה (אין כניסת מיקרו SD), מסך Full HD טוב (אבל לא IPS ולא OLED כמו במקרה של סמסונג), גודל מסך 5.1 אינטש, סוללה 3100 מא"ש. המחיר? הכי זול שמצאתי (בצבע אפור) – 1400 שקל כולל מע"מ.

יש לי את המכשיר עתה כבר 3 ימים ואני יכול לאמר כמה דברים:

  • אתה רוצה לרכוש מכשיר שיאומי לדודה, לבת/בן שלך, לאמא או לכל אחד שאינו טכני? אתה לא צריך להשקיע 1400 שקל. יש לשיאומי גם מכשירים ב-700 שקל שהם לא רעים.
  • ה-MIUI – הממשק של שיאומי למכשיר הוא פשוט קללה של דבר. פתאום ה-TouchWiz של סמסונג נראה גאוני ליידו! הוא שואל אותך 1001 שאלות, מקפיא לך את ה-Whatsapp מבחינת קבלת הודעות (בדסקטופ תראה הרבה יותר את ההודעה Phone Not Connected ב-whatsapp בדפדפן – אבל מצד שני זה די קל לתיקון, אם אתה יודע להיכנס לתפריטים ולהפעיל דברים) ואין שם "מגירת אפליקציות". הכל על מסך הבית (או במסכים ליד בגלילה). רוצה להעיף אייקונים מסוימים? בהצלחה – חלק אפשר להסיר (וזו הסרת  תוכנה, לא החבאת אייקון) וחלק אחר .. תאחד אייקונים לריבוע/מגירה אחת. זה הפתרון.
  • מבחינת סוללה – לא עשיתי המון נסיונות, אבל אתמול ישבתי לראות את העונה השניה של Sense8 (זבל פסאודו מדעי בתוספת ערימות בולשיט – אבל מצולם בצורה מדהימה) דרך המכשיר כשהוא מנותק מהחשמל. צפיתי ב-9 פרקים (כל פרק שעה) והסוללה הגיעה ל-25%, שזה בהחלט מרשים. היום עשיתי עוד נסיון והשארתי אותו מנותק מהחשמל כשהוא ליידי ואני לא משחק איתו. אחרי 5 שעות שהוא ישב בצד (עם שיחה אחת וקבלה של 3 הודעות SMS) ירדו 2% מהסוללה. נחמד.
  • מבחינת סורק טביעות אצבע – הרבה התלוננו עליו, לי משום מה זה עבד בערך 7-8 פעמים מתוך 10, שזה לא היה רע (ב-Note-4 אם זה היה עובד במחצית מהמקרים זה היה יכול להיחשב כ-נס!).

לסיכום: למי אני כן ממליץ על מכשיר כזה? למישהו שרוצה ברזל עם טכנולוגיות עדכניות (אם כי המצלמות לא משהו בלילה, כך הסוקרים אומרים, לא ניסיתי עדיין) אבל שהוא רוצה אותו "נקי" והוא מוכן להשקיע קצת זמן בשביל זה. כל מה שצריך לעשות זה בזמן ההפעלה הראשונית להירשם ל-Mi Account ולאחר מכן במחשב להיכנס לאתר Mi Unlock של שיאומי, להזין מייל (או מס' טלפון) ולבקש פתיחת נעילה (הם שולחים הודעת אישור על פתיחת נעילה בין כמה שעות לכמה ימים לאחר הבקשה), ואז להתקין TWRP למכשיר ומשם להתקין את Lineage OS האחרון יחד עם gapps (שזו חבילת ה-Google Apps) בשיטה הזו אתם גם נהנים ממכשיר חדיש וגם לא צריך לחשוש מבאגים/דלתות אחוריות שמשווק סיני עלום הכניס.

על בנקים ישראליים, אבטחה וקידמה

כאן בישראל, כשזה מגיע למצב שרותי הבנקאות שלנו, אנחנו נמצאים במקום לא רע בהשוואה לשאר העולם (מבחינה מחשובית. מבחינה פקידותית – כבר יצא לי לשמוע רק לפני מספר שבועות בבנק כלשהו שהלכתי לישיבה שם – צעקות של פקידה אחת שצועקת ללקוחה אחת "תקווה, את חורגת ב-2000 שקל ובדיוק הגיע צ'ק שצריך להוריד לך 1000 שקל לבית ספר, אני מחזירה לך אותו!" – על פרטיות היא כנראה לא שמעה). פה בישראל אנחנו לא בקידמת הבמה. בחו"ל אתה יכול כבר ממזמן לשלם בסופר ובמקומות אחרים עם הטלפון והשעון החכם שלך, בישראל זה קיים בקושי. הפקדת צ'קים ע"י צילומם נכנסה לישראל רק לאחרונה בשעה שבחו"ל זה קיים כבר שנתיים ורק עכשיו בנקים שונים מתחילים להציע העברות כספים בין אנשים (לדוגמא, BitPay של בנק הפועלים ובנקים אחרים כבר עובדים על פתרונות מתחרים), הוצאת כספים מכספומט ללא צורך בכרטיס המגנטי ועוד ועוד.

כל מי שעובד בבנק או בחברה שעובדת עבור בנק יוכל לאמר לכם שבנקים הם דבר סופר-שמרן. כשבסטארטאפים מדברים ומשתמשים כיום ב-ServerLess Computing, בבנקים מסוימים תצטרכו להסביר (אם תדברו על כך) על מה אתם מדברים. יחד עם זאת, אציין כי יש בנק או שתיים שמתחילים "לשחק" עם טכנולוגיות כמו BlockChain ואחרים – שזה דבר מבורך.

בעבר היו לא מעט באבטחת המידע בענף הבנקאי אנשים שדי זלזלו בכל ענייני פריצה לבנק על מנת לגנוב כספים או לבצע פעולות שונות. אחרי הכל, לכל בנק יש מחלקת סייבר (או שהם משלמים לחברה חיצונית שתעשה זאת) ואם מישהו ינסה לעשות את הדברים מביתו, לבנק יהיו דרכים לזהות אותו (כך היתה המחשבה של לא מעט אנשים ששוחחתי איתם בעבר בנושא). כיום לשמחתי המצב שונה ובנקים מודעים לכך שבמדינות שונות (ויאטנם, הודו ומדינות אחרות) כבר נעשו פריצות ונגנבו מיליוני דולרים.

אבל עדיין – מחלקת סייבר בסופו של דבר היא מחלקה שעוזרת לך לשמור על הקיים. מחלקת הסייבר יכולה להמליץ לבנק או לחברת אשראי להתקין פתרון X כדי לבצע מיטיגציה לבעיה Y, וכך פתרון X שומר על המצב הקיים. הוא לא מקדם את הבנק מבחינה טכנולוגית לחשוב על מתודולוגיות אחרות וכלים אחרים על מנת לשפר יעילות. זה לא התפקיד של המחלקה הזו. אם מחר קובי ינסה לפרוץ לבנק ויצליח לעשות פעולות מסויימות, מחלקת הסייבר (יחד עם מחלקת אבטחת מידע) אחראית על למצוא את קובי ובשיתוף המשטרה – לעצור אותו על כך ולתקן נקודתית את הפירצה. זה התפקיד שלהם.

ועדיין – הבעיה המרכזית של בנקים מסויימים במדינה היא ה-Over שמרנות שיכולה במקרים רבים לחשוף את הבנק לכשלי אבטחה שנעוצים במדיניות עצמה. אני לא אציין שמות, אבל אתן דוגמא פשוטה: בנק גדול מאוד בישראל באתר שלו, לאחר כניסה למערכת, המשתמש מועבר דרך מערכת אחרת שרשמית כבר מתה שנתיים! או דוגמא נוספת שקשורה לכל הבנקים וחברות האשראי: כולם משתמשים ב-SMS כדי לבצע אותנטיקציה, אבל כמה מהבנקים מודעים לכך שמערכת Signal System Number 7 (או בקיצור: SS7) קיימת בה פירצה כבר מעל שנה והרבה חברות תקשורת עדיין לא ביצעו עדכונים לסתימת הפריצה? לא מדובר בפירצה זניחה, מדובר בפירצה שדרכה אפשר להאזין לשיחות טלפון, להאזין להודעות SMS ואף למצוא מיקום של משתמש, ובכל זאת – חברות טלקום רבות עדיין לא עדכנו את המערכות שלהם, והתוצאה: גנבים שהשתמשו בחור ב-SS7 כדי לעקוף Multi Factor Authentication של בנקים כדי לרוקן חשבונות בנק, ועדיין – הבנקים וחברות האשראי משתמשות בשיטה זו. יש תחליף לשיטה זו (שהוא בדרך גם יותר זול מ-SMS: פשוט משתמשים ב-Push Notification שאפל, גוגל וחברות אחרות מציעות שגם מועבר למשתמש בצורה מוצפנת).

שמרנות היא דבר טוב, כשלא צריך "להיסחף" לכל מיני טרנדים, אבל לפעמים חייבים להבין שטכנולוגיה במחשבים היא דבר שמתקדם. לא צריך לאמץ כל טכנולוגיה, אבל כדאי לפעמים לאמץ טכנולוגיות ומתודלוגיות חדשות שיכולות לעזור בתחזוקה ובפיתוח בבנק או בחברות האשראי. קחו לדוגמא עניין די מעצבן: אתה מגיע הביתה בלילה אחרי העבודה ואחרי שהרדמת את הילדים – לטפל בעניינים פיננסיים, אתה נכנס לאתר הבנק, רוצה לבצע Login ו… מופיעה לך הודעה ש"האתר בתחזוקה". חברות רבות בעבר היו עושות זאת (זוכרים את אפל שכל פעם שהיתה הכרזת מוצר, החנות האלקטרונית היתה מושבתת לתחזוקה ועדכון?) אבל כיום יש שיטות יותר טובות: לא צריך להשבית את כל האתר, אפשר לעבוד במתודולוגיית Blue Green Deployment ובשיטה זו קודם כל מצמצמים את ה-Downtime, מצמצמים מאוד סיכונים (אפשר לזוז קדימה ואחורה בהטמעה, בהתאם לדיווחים וללוגים) ובכך אפשר לשפר דברים בצורה הרבה יותר טובה ללא צורך בשינויים מאסיביים בתוכנית העבודה. לפחות ממה שאני שומע בנקים יותר ויותר מאמצים כיום את מתדולוגיות CI/CD שזה מעולה, אבל אני ממליץ לקחת את הדברים טיפה קדימה – ולהתחיל להשתתמש יותר ויותר בקונטיינרים. הרווח? הקמה מהירה יותר של סביבות פיתוח וטסטים, ובנוסף יש בונוס מעניין: לא צריך לחכות מספר חודשים להכניס עדכוני אבטחה (קריטיים ולא קריטיים) כשמשתמשים בקונטיינרים.

לסיכום: כפרילאנסר שנמצא בשוק הטכנולוגי מעל 20 שנה (זה לא קידום עצמי, בנקים לא ממש מתייחסים לפרילאנסרים, הם מתייחסים לחברות בלבד), ראיתי טכנולוגיות שונות שמאוד הלהיבו אבל הגיעו עם שק של בעיות. בשנים האחרונות דברים השתנו וישנם יותר ויותר פתרונות שגם מוסדות שמרניים יכולים להשתמש בהם (ובחלק לא קטן מהמקרים ללא תשלום גבוה על התוכנה) ובכך הם יכולים לא רק להתקדם טכנולוגית, אלא גם להתמודד עם סיכוני אבטחה שקיימים במערכות ותיקות/ישנות. פיתוח שרותים חדשים הוא דבר מעולה, אבל אפשר גם לפתח את ה-Backend ולחסוך זמן יקר, משאבים, וסיכונים שהיו קיימים בעבר וכיום ניתנים לפתרון מהיר ולעיתים מיידי ללא סיכון המערכת.

בהזדמנות זו אני שמח להודיע שפתחתי בפייסבוק קבוצה שמיועדת לפרסום לינקים לפרצות אבטחה מידע עם טלאי תיקון החורים. אתם מוזמנים בשמחה להצטרף.

מחשבות על סיגריה אלקטרונית, משרד הבריאות ומסים

לעיתים קשה לי להשתחרר מהתחושה הזו שבמדינה שלנו כיום ב-2017, אנחנו עדיין מתנהגים כאילו המדינה קמה רק לפני שנה והמדינה צריכה כל שקל כדי לשרוד, ובמיוחד מרגישים את הדברים האלו כשרוצים לרכוש דברים. אם תרצה לרכוש לדוגמא טלויזיה בגודל 55" ומעלה, תצטרך לשלם עוד עשרות אחוזים מכס למרות שההבדל במחיר בין 55" ל-50" הוא קטן ומדובר במאות דולרים בודדים. העניין הרבה יותר בולט כשזה מגיע לרכבים – במחירים שרכבים נמכרים בארץ, אפשר לרכוש בארה"ב ובאירופה רכבים הרבה יותר יוקרתיים. מדוע המדינה ממשיכה עם מדיניות המסים הזו? כי ככה האוצר רוצה, וכך יהיה.

עד לפני שנים ספורות הייתי מעשן סיגריות Winston אדומות, שנחשבות לחזקות מאוד. אהבתי לעשן ואני מודה – לא היה קל להפסיק. ניסיתי סיגריות אחרות, יותר "קלילות" ועוד לפני שסיימתי את הסיגריה הראשונה הייתי זורק את הקופסא וחוזר אל ה-Winston. אני מניח שזה מוכר לרבים מהקוראים שמעשנים סיגריות. קל להתחיל – קשה להפסיק.

הדרך היחידה שהצלחתי להפסיק עם הסיגריות היתה עם סיגריה אלקטרונית. הסיגריה האלקטרונית הראשונה שרכשתי היתה של eGo. סיגריה אלקטרונית ראשונה וכמובן שעשיתי המון טעויות, נוזל היה נשפך לי על ימין ועל שמאל בהתחלה וכשלמדתי איך לעבוד איתה, גיליתי מהר מאוד שאם מעשנים איתה בקצב שעישנתי סיגריות רגילות (קופסא-קופסא וחצי ליום) – הסוללה נגמרת מאוד מהר, אי אפשר להחליף סוללה, חבר את זה למטען USB ו-ת-ח-כ-ה עד שהדבר הזה יטען. לא הבנתי עדיין בחוזק, PG, VG, מה זה RBA, RTA, התנגדות Ohm ושלל מושגים אחרים – אבל זו היתה ההתחלה, ועם כל הבעיות, שמתי לב כי אני כבר .. שבועיים לא עישנתי ולו סיגריית טבק אחת! יותר מזה – אחרי בערך חודשיים לא היתה לי בבוקר ליחה מכוערת שחנקה אותי, יכלתי לאחר חודשים ספורים לנשום ולמלא את ראותיי באויר מבלי להשתעל, האצבעות והלשון כבר לא היו צהובות יותר!

אחד הדברים המעולים בסיגריה אלקטרונית – היא האפשרות לרדת בצריכת הניקוטין. תלוי בסיגריית הטבק שאתה מעשן, כל סיגריה מכילה בין 12 ל-20 מ"ג ניקוטין (כפי שתוכלו לקרוא כאן). במקרה שלי, סיגריות ווינסטון ארוך הכילו 18 מ"ג וקצר 16 מ"ג. זיכרו – מדובר פר סיגריה ולא פר קופסא. לשם השוואה – בנוזל לסיגריה אלקטרונית המקסימום שיש (ושיעלם בקרוב עקב הוראות האיחוד האירופאי) זה 24 מ"ג פר מיכל 15/30/50/100 מ"ל. זה המקסימום ומכאן ניתן לרדת ל-18,12,6,3 וכמובן שיש נוזלים ללא ניקוטין, כך שהמעשן יכול לרדת בקצב שלו בכמות צריכת הניקוטין. האקסטרא הכי גדול של סיגריות הוא כמובן עניין הטעם – בסיגריה רגילה, הטעם זוועתי אבל זה מה יש. בנוזל לסיגריה אלקטרונית יש עשרות טעמים – מפירות, עוגות, קינוחים ועד לטעמים של סיגריות, סיגרים, מנטול ודברים אחרים, כך שיש גם טעם מעניין בפה כשמעשנים סיגריה אלקטרונית.

בקיצור – סיגריה אלקטרונית היא כלי שעוזר לרדת מסיגריות טבק ועוזר להוריד את הנזק מסיגריות. אני לא טוען שסיגריות אלקטרוניות הם דבר בריא, אבל בהשוואה לסיגריות הטבק – הנזק מסיגריות אלקטרוניות נמוך בהרבה. אפילו ממשלת אנגליה מודה בכך.

את משרד הבריאות הישראלי זה כמובן לא עניין. ברגע שסיגריות אלקטרוניות תפסו תאוצה והחל יבוא שלהן ארצה, משרד הבריאות אסר יבוא שלהן (אני ממליץ לקרוא על הערך "סיגריה אלקטרונית" בוויקיפדיה העברית שמספר את הסיפור). מדוע? כי ככה בא להם! "זה מזיק!" קבעו במשרד הבריאות והתעלמו מכך שזה כלי בדרגה מס' 1 שעוזר להיגמל מעישון סיגריות טבק. לשמחתנו – בג"צ זרק את האיסור מכל המדרגות וכיום ניתן לרכוש בחנויות מסודרות (כמו Green Smoking) את הסיגריות, סוללות, נוזלים וכל מה שקשור לנושא. קיימות כמובן מספר חנויות נוספות בארץ.

בניגוד לסיגריות האלקטרוניות שמבוססות על שימוש בנוזלים ובהם PG (פרופילן גלוקול – שמשומש בתוספי מזון) ו-VG (גליצרול צמחי – מה שנותן את הטעמים) ואופציונאלית ניקוטין – נכנסה סיגריה חדשה לישראל, אלקטרונית אך שונה מהסיגריות האלקטרוניות האחרות בכך שהיא משתמשת בטבק וה"סיגריה" בעצם היא כמו סיגריית טבק רגילה, רק שהפעלתה מחממת את החומר ובעצם המשתמש נושם אדי טבק. לסיגריה קוראים IQOS (הנה סקירה והשוואה לסיגריות אלקטרוניות אחרות), ובניגוד לסיגריות האלקטרוניות שמשרד הבריאות התנגד בנמרצות, ה-IQOS נכנס לארץ בלי שום בעיה וללא כל האזהרות וההגבלות החלות על סיגריות טבק רגילות, למרות שמדובר בסופו של דבר ב"רכיב תולדה". איך היצרן (פיליפ מוריס) עשה זאת? לפי השמועות – ע"י תרומות לכל מיני גופים שקשורים למפלגתו של שר הבריאות.

עכשיו במשרד הבריאות מתעוררים לגבי ה-IQOS אבל שוב – משרד הבריאות רוצה "להעניש" את אלו שמעשנים סיגריות אלקטרוניות. איך? עם מסים ומכסים.

זה מאוד אירוני שמשרד הבריאות שופך לא מעט כספים על תוכניות גמילה דרך קופות החולים, אבל שיש סוף סוף כלי שעוזר להיגמל מסיגריות – את זה משרד הבריאות רוצה להעניש ב"מכה בכיס" של המעשנים שמנסים ורוצים להיגמל מסיגריות הטבק!

חומרי הסיגריות האלקטרוניות הם חומרים שקיימים בארץ שנים רבות. קחו לדוגמא את ה-PG: אם הייתם בכל מיני מסיבות במועדונים – שאפתם גם שאפתם חומר PG שמכונת העשן מפזרת בנדיבות באויר המועדון. זה בדיוק אותו PG! לגבי ה-VG – אם אכלתם מוצרי מזון עם תוספים, אז גם בלעתם VG וכפי שאתם שמים לב – אתם עדיין חיים, רק שכמות ה-VG בנוזל לסיגריה אלקטרונית רוב הזמן הוא מיעוט (בד"כ זה 70% PG ו-30% VG. אם רוצים עשן יותר סמיך (מה שנקרא "ענן עשן") – אחוז ה-PG עולה ואם אתם רוצים יותר טעם – ה-VG עולה). לגבי הניקוטין – גם בנוזלים הכי "חזקים" – במיכל של 15/30/50/100/200/500 מ"ל – יש מקסימום 24 מ"ג ניקוטין, כלומר במיכל שלם יש מה שיש בסיגריה אחת! אז על מה בדיוק להוסיף מכסים ומסים? על חומרים שקיימים פה שנים ושהחומר הכי מזיק נמצא בכמות כה מועטה בנוזל??

כל מי שמעשן סיגריות אלקטרוניות יוכל לאמר לכם: בסיגריה אלקטרונית כמות העישון יותר קטנה. בסיגריה רגילה – מדליקים ומעשנים עד שהיא נגמרת. בסיגריה אלקטרונית לעומת זאת, כמות ה"שאכטות" יותר קטנה (תלוי במשתמש) ויש יותר רווח זמן בין "שאכטה" ל"שאכטה". אני יכול להעיד כאחד שעישן קופסא עד קופסא וחצי ליום – שכמות הנוזל היומית שאני משתמש בסיגריה האלקטרונית שלי היא בערך 5-6 מ"ל ובקבוק של 30 מ"ל בדרך כלל מספיק לי לשבוע. מבחינת מחיר – בקבוק נוזל עולה בין 30-60 שקל (תלוי בפירמה). סיגריות ווינסטון עולות בערך כ-30 ש"ח לקופסא, כך שבהשוואה כספית – במחיר של קופסא אחת, אני רוכש נוזל לשבוע ובדרך אם הייתי משתמש במקסימום ניקוטין (24 מ"ג) הייתי מכניס כמות ניקוטין של סיגריה וחצי בשבוע. גם חסכון לריאות, וחסכון ענק בכיס! (אגב, כיום עברתי ל-3 מ"ג ניקוטין, כך שזה כאילו כמו סיגריה וחצי לחודשיים).

אינני מצפה ממשרד הבריאות לעודד שימוש בסיגריות אלקטרוניות לכל האזרחים, אבל כן הייתי מצפה ממשרד הבריאות להצהיר (ולרדת מעניין המכסים והמסים) כי אם מישהו מעשן סיגריות טבק, מומלץ לו לנסות לעבור לסיגריה אלקטרונית. יש עשרות סוגים, בין הפשוטים ביותר לבין ה"חיות" שכוללות 4 סוללות וכל לחיצה על שחרור אדים מפעילה מתח אדיר של 200-260 וואט (אל תנסו את זה עם נוזלים הכוללים 24 מ"ג ניקוטין אלא אם אתם מעוניינים בביקור במחלקת ריאות בבית החולים!). סיגריות אלקטרוניות נמכרות במחירים שמתחילים בסביבות ה-100 שקלים ועולים עד ל-500-600 שקלים ל-KIT עצבני. כדאי להתחיל עם קיטים פשוטים ועם נוזלים בטעמים או נוזלים בטעמי סיגריות (ללא טבק או אדי טבק) ואם אתם רוצים להצליח במעבר – אל תתרכזו בסיגריה עצמה כמו שאינכם מתרכזים בסיגריית טבק, עשו דברים אחרים תוך כדי שאתם מעשנים ואולי תצליחו להיגמל.

בהצלחה 🙂

האם לינוקס כמערכת דסקטופ – שימושית?

קראתי את המאמר של דולב רביד לגבי השימוש שלו באובונטו כמערכת דסקטופ בעבר, על הנסיון החוזר שלו, על האכזבה בגלל דרייבר ועוד כמה דברים. אני שמעתי תלונות כאלו לא מעט פעמים ממשתמשים חדשים בלינוקס ורציתי לכתוב פוסט עדכני שמתייחס לנקודת השימושיות – ולינוקס.

נתחיל – בהיסטוריה..

לינוקס כקהילה היא קהילה מאוד קולנית ודעתנית. מי שחושב שהויכוחים הפוליטיים בין ימין לשמאל בארץ הן דבר אגרסיבי – לא ראה "מלחמות" בין אנשי לינוקס שונים בתוך פרויקטים, ב"מלחמות" בין פרויקטים מתחרים ועוד. דרמות, צעקות, Flames וכו' – יש ויש. לא צריך ללכת רחוק, אפשר לראות איך האיש שהמציא את לינוקס (לינוס טורוולד) מתייחס לפעמים לאנשים שונים ששולחים לו Pull Request לקוד ואם הוא לא אוהב איך שזה נכתב – הוא דופק את השיימינג של הלייף.

במהלך השנים, בלינוקס כשזה הגיע לדסקטופ, קהילות שונות חטפו את מחלת ה"חדשת". רשיון של ספריה לא מתאים? יאללה – נשכתב את הכל מחדש במקום לטפל בבעיה עם יצרן הספריה. כך קיבלנו את GNOME, כשריצ'ארד סטולמן ממש לא אהב את רשיון ה-QT (זו הספריה שעליה נבנתה KDE – אחת המעטפות הגרפיות הרציניות ללינוקס אי שם בשנות ה-90). אחרים שלא אהבו את GNOME פיתחו סביבות דסקטופ אחרות, כמו LXDE, Enlightenment (שאגב, עובדות מעולה עד היום אם תתקינו אותם, אבל הם לא ממש בנויות למשתמשים מאוד חדשים, במיוחד לא Enlightenment שפשוט אוהב להתעלל במשתמשים שלא מכירים טוב לינוקס!).

נוסיף למיקס הזה את אובונטו של קנוניקל – חברה שהחליטה שהיא פשוט שמה פס על הכל. היא לוקחת את דביאן, ומתחילה לבנות את הדסקטופ בעצמה מבלי לשתף אף יצרן לינוקס אחר בעבודה/פרויקט/באגים/הפצה וכו'. גם הם החליטו שלעזאזל KDE ו-GNOME, הם יבנו את UNITY, ומאוחר יותר עלה להם התאבון והם החליטו (אם כי עוד לא הכניסו כברירת מחדל) להכניס שרת תצוגה חדש בשם MIR למרות ששאר יצרני הפצות לינוקס החליטו ללכת על פרויקט בשם Wayland – שעובד לא רע עם GNOME ו-KDE.

רק שקנוניקל, כחברה די חדשה, לא למדה לקח ממה שהפצות יותר ותיקות כמו SuSE ו-Red Hat כבר למדו ממזמן: כשזה מגיע לקהילת הלינוקס ולדסקטופ, פתאום רוב מוחלט של המשתמשים מאוד מהססים לשלם על הפצה כזו, או בעברית פשוטה: אנשים קמצנים, מה שאומר שבכל מה שמגיע לדסקטופ לינוקס – אין שום רווח פיננסי בזה. אנשים צועקים שהם רוצים, אבל לא ממש מוכנים לשלם על זה. אז גם SuSE וגם רד-האט הורידו את ההשקעה בדסקטופ למינימום: רד-האט מחזיקה כמה מפתחים שעובדים על FreeDesktop (ש-GNOME הוא חלק ממנו), ו-SuSE מחזיקה כמה מפתחים להמשיך לפתח ולתחזק את KDE. כל השינויים נמצאים כמובן בחוץ וכל הפצה בונה את החבילות שלה לגירסת לינוקס שלה גם עם KDE וגם עם GNOME, כאשר כל הפצה משנה פה ושם כמה דברים קטנים, ואותן יצרניות משחררות הפצות משתנות (אחת לכמה חודשים או Rolling Release במקרה של SuSE של OpenSuSE, ו-Fedora במקרה של רד-האט).

קנוניקל גם משחררת את ההפצה שלה כל כמה חודשים, אולם כמות הטסטים והתיקונים שהם מבצעים להפצה – קטנים מאוד בהשוואה ל-2 ההפצות האחרות (או להפצות כמו Arch, Gentoo), ודברים בסיסיים כמו שמירת חתימות ואי שבירת חבילות – לפעמים פשוט לא קיימים אצלהם! עכשיו לאחרונה נודע שהחברה (לאחר שהבעלים מארק שאטלוורת' החליט לקחת את המושכות ניהול בחזרה ליידיו) החליטה לזרוק את סביבת הדסקטופ שלה (Unity) לפח החל מגירסה 18. למה? ככה. תסתדרו עם GNOME ולעזאזל לכל אלו שהתרגלו ל-Unity. בניגוד לקנוניקל – אף הפצת לינוקס לא "זרקה" סביבת דסקטופ החוצה! רד האט עברו לפני שנים רבות ל-GNOME אולם בזמן ההתקנה המשתמש יכול בהחלט לבחור להשתמש ב-KDE או בכלל להוריד SPIN (שזה קובץ ISO של ההפצה הרגילה רק עם דברים נוספים כברירת מחדל) של KDE ולגמור עניין, ובשאר ההפצות הדבר זהה פחות או יותר.

כשזה מגיע לעניין קלות שימוש, ללינוקס יש דרייברים ל-98% מהדברים (ותאמינו לי, אני מנסה הרבה חומרות על לינוקס) ואני לא מדבר רק על שרתים אלא גם על סורקים, מדפסות, מצלמות, ג'ויסטיקים, רמקולים ועוד 1001 דברים. הדברים מובנים בפנים ואין צורך בשום התקנה של הדרייברים כשמחברים ציוד (למעט עניין כרטיסים גרפיים ששם ברוב המקרים יש דרייברים שהם קוד פתוח אך ללא כל הפונקציונאליות ודרייברים שהם קוד בינארי סגור שכוללים את כל הפונקציות וכל הפצה נותנת הוראות שונות איך לשנות לדרייבר זה או אחר). הבעיה הכי גדולה היא שבמקרים אין דרך אחידה לשנות הגדרות וכל סביבה גרפית עם הדרכים וההגדרות שלה, וגם אז – יש "חורים" רציניים גם כיום! רוצים לדוגמא "להפוך" את הוידאו שמצלמת ה-Webcam מצלמת? חפשו בגוגל איך. רוצים לכוון רגישות? ב-KDE יש הגדרות, ב-GNOME תחפשו וב-Unity שבאובונטו לא שמעו על זה – ואלו רק 2 דוגמאות מתוך דוגמאות רבות.

מדוע? כי "קהילת מפתחי הלינוקס" (כמה שאפשר לקרוא לזה כך) פרוסה על כל מיני סביבות. אנשים רבים הגיעו בשנים האחרונות ללינוקס בגלל אובונטו, אבל הם הגיעו ל-Unity שעכשיו הולך למות. הם לא הגיעו ל-KDE או GNOME ששם הם יכלו לסייע הן בקוד או בדיווח באגים ובכך לשפר את 2 הסביבות, כך שכל ה"דם החדש" – הלך. בנוסף, כפי שציינתי לעיל – מכיוון שאין כסף בלינוקס בדסקטופ – אף אחד לא משקיע ברצינות בדסקטופ. במקרים של מיקרוסופט ואפל הם מקבלים כסף בצורה ישירה או עקיפה על המאמצים לבנות דסקטופ (באפל הם מרוויחים רווחים אדירים פר מק וחלק מהכסף הולך ל-R&D על MacOS) אז שווה להם להשקיע על דסקטופ אחיד וטיפול בבאגים.

עם כל מה שכתבתי – אני האחרון שאמליץ למישהו לנטוש דסקטופ לינוקס. כל המערכות שלי (למעט אחת לצרכי הקלטה ועריכת וידאו – ואני אוהב את Premiere Pro!) הם CentOS, Fedora וכמה מערכות VM הם אובונטו שרת (גם הבלוג הזה שאתם קוראים עכשיו רץ על שרת שמריץ אובונטו 16 LTS, כך שאין לי איזו "שנאה עיוורת" לאובונטו או קנוניקל) והסיבה היא שב-22 שנה האחרונות אני משתמש כמעט כל הזמן בלינוקס, אז אני עושה את רוב הדברים דרך Terminal וזו בדיוק הנקודה שאנשים שרוצים לעבור ללינוקס צריכים לקחת בחשבון: אתם רוצים לעבור ללינוקס ולהשתמש ברצינות? תצטרכו בלא מעט מקרים לפתוח טרמינל ולכתוב פקודות או אפילו לכתוב סקריפט וגם לדעת לקרוא שגיאות ולהבין מה הם, להבין מה זה Services ועוד המון דברים, ומדובר בהשקעה רצינית. פוחדים מטרמינל? לכו למק או Windows. לינוקס גם יכול להיות מעולה אם אתם רוצים לעשות דברים מאוד בסיסיים כמו גלישה ועבודה דרך ה-Web אבל אז במקרה כזה אני ממליץ לכם להסתכל על כרומבוק או להתקין מערכת כמו Chrome OS.

לינוקס כיום הרבה יותר מתאימה לרוץ על שרתים מצד אחד, ועל ציוד משובץ (Embedded) מצד שני. דסקטופ – לא ממש הצד החזק שלה, אלא אם אתה הטיפוס שמוכן להשקיע.

לסיכום: מערכת הפעלה אינה דת. לינוקס יכול להתאים לי אבל לא להתאים לכל מיני חברים שלי וזה בסדר גמור! כיום Windows 10 ו-MacOS האחרונים בהחלט יציבים ואפשר לעשות איתם עבודה מעולה עם יציבות מצוינת. אם אתם רוצים להשתמש בלינוקס לדברים גדולים ומורכבים או לבצע דברים במקביל – יכול להיות שתצטרכו את הטרמינל ואם זה מפחיד אתכם, אל תיכנסו לזה. בנוסף, תמיד כדאי לחפש פתרונות נוספים לבעיות שאתם נתקלים בהם – אני לא "אפרוץ" טלויזיה כדי להריץ עליה לינוקס בשביל לראות סרטים, אני אשקיע 40$ על כרומקאסט או מכשיר שמריץ Android TV.

כרומבוק (2017): לאן מתקדמים מכאן?

כרומבוקים נמצאים איתנו כבר כמה שנים והם תופסים להם יותר ויותר נפח שוק – במיוחד בתחום בתי הספר בארה"ב ובאירופה. הסיבות לכך די פשוטות: המכשירים זולים, הניהול המרכזי די קל, אין צורך בביצוע עבודה רצינית אם כרומבוק נשבר/התקלקל, פשוט מחליפים, מבצעים Login וממשיכים הלאה.

בשנה האחרונה יותר ויותר חברות החליטו לעבור ממצב "לסמן ✔ ברשימת המחשבים שאנחנו מציעים לשווקים" ליצירת כרומבוקים שעולים הרבה יותר מה-200$ ומצד שני איכות המכשירים יותר טובה, והם פחות נראים כמו חיקוי מחשב נייד שקנית ב-Ali express בעודף מ-50$. איכות הבניה יותר טובה, כבר לא שמים מסכי TN (אלו המסכים שכשמסתכלים מהצד, התמונה המוצגת בעלת צבעים מעוותים) אלא IPS, אין יותר 16 ג'יגהבייט אחסון מקומי אלא 32 או 64 ג'יגהבייט, ומבחינת RAM – הסטנדרט היום הוא 4 ג'יגהבייט.

גוגל מתחילה לצאת בקרוב עם מושג חדש שנשמע אותו בחודשים הקרובים (כולל סלוגן, קמפיין פרסומי, פרסומות וכו') שהכותרת שלו תהיה: Apptop (כאן תוכלו לראות את הסימן הרשום שגוגל ביקשה).

מה זה בעצם Apptop? גוגל רואה שרוב העולם משתמש כיום בסמארטפון ובטאבלט (הרבה יותר בסמארטפון) כדי לגלוש, לצרוך מידע ושירותים ועוד. אנשים לא זורקים את המחשבים שלהם מהחלונות, אבל סביר להניח שאם תהיה עכשיו בסלון או עם חברים ותרצה מידע מסוים, המכשיר הראשון שתשלוף כדי לקבל מידע – יהיה הטלפון שלך אם אתה בחוץ, או טאבלט אם הוא זמין ליידך. אנשים רוצים את האפליקציות שלהם זמינים במכשירים שלהם במקום לרוץ למחשב כדי להשתמש בשירותים, ובמקרה של גוגל – מדובר במכשירים מבוססי אנדרואיד.

לכן גוגל עובדים במרץ כדי לשלב גירסת הרצה (runtime) של אנדרואיד בתוך כרומבוק. מדובר בפרויקט שהוא ממש לא קל (אל תשכחו שרוב האפליקציות מותאמות לא רק לצג מגע, אלא גם לריצה של אפליקציה אחת בחזית, ולקינוח – רוב האפליקציות ובמיוחד הכבדות שבהן – בנויות ל-ARM ואילו רוב הכרומבוקים – מבוססים מעבדי אינטל, כך שיש צורך בביצוע אופטימיזציות רבות כדי שהכל ירוץ בצורה טובה על כרומבוק מבוסס אינטל, שיהיה אפשר להריץ מספר אפליקציות במקביל).

כך שרעיון ה-APPTOP בעצם יהיה: במקום שתקנה טאבלט לבית או מחשב נייד/נייח לילדים שישמש למשחקים וגלישה, קנה APPTOP. כל אפליקציות האנדרואיד שלך ירוצו בצורה מיטבית על המכשיר, יש צג מגע, המסך מסתובב 360 מעלות (ובמקרה של סמסונג יש אפילו סטיילוס) וכמובן שיש את הדפדפן של כרום OS שנותן לך את אותם פונקציות כמו הדפדפן בדסקטופ, כולל תוספים, ניהולי סיסמאות, חוסמי פרסומות ושאר ירקות.

גוגל כמובן אינה היחידה שרוצה לכבוש את השוק. גם אפל מסתכלת ובוחנת כל מיני רעיונות. הציור מימין הוא חלק מבקשת פטנט שאפל הגישה לפני זמן לא רב, רק שאפל כנראה מעדיפה לנסות ללכת על שיטה שיצרנים רבים ניסו בעבר ונכשלו (מוטורולה, HP, PALM ועוד כמה הם רק דוגמאות ספורות לכך) – ה"מחשב" במקרה של אפל אינו יותר מאשר קופסא עם מסך, מקלדת סוללה ועוד כמה רכיבים שאינם יכולים לבצע כלום (כלומר: "קופסא טיפשה") ללא המכשיר עצמו שבעצם משמש כ"מח" שכולל את שאר החלקים החשובים.

איך בעצם יראה ה-Apptop פיזית? הוא יראה במבט ראשון כמו מחשב נייד רגיל, אולם אם תשימו לב בדגמים השונים של הכרומבוקים החדשים, תוכלו לראות שהרמקולים הוזזו הצידה (לא מתחת למחשב אלא בצדדים), כפתור ה-Power גם נמצא בצדדים וכל החיבורים החיצוניים הוחלפו בחיבורי USB-C (כולל טעינה, חיבור למסך חיצוני ועוד) והמסך מגיע עם תמיכת מגע, כך שתוכל להשתמש ב-Apptop הן כלאפטופ, והן כ"טאבלט" בגדלים של 12 אינטש ומעלה וכמובן יש תמיכה למצבי Landscape ו-Portrait. מבחינת אחסון, הם יהיו עם 64 ג'יגהבייט אחסון ו-4 ג'יגהבייט זכרון.

המכשירים הללו כבר החלו להופיע בשוק. סמסונג יצאו עם דגם אחד (Samsung Chromebook Plus – בתמונה לעיל) וחודש הבא הם יצאו עם דגם Pro (ההבדל היחידי: ב-Plus מדובר על מעבד ARM, ב-Pro מדובר על מעבד Core-M3 של אינטל ותוספת מחיר של $50). אסוס יצאה עם ה-C302 (מבוסס אינטל), וחברות כמו HP ו-Acer כבר משווקים דגמים עם המפרט החדש.

אבל גוגל לא עוצרת כאן. גוגל פוזלת גם לכיוון יותר גבוה – שוק המפתחים. אם נסתכל במפרט שתיארתי לעיל, זהו מפרט "בדיחה" למפתחים. היכן בדיוק תתקין אפליקציות מקומיות, קומפיילר ואת הקוד שהמפתח כותב? גוגל רוצה קטגוריה חדשה (שבשלב זה היא לא מפרסמת רשמית עליה כלום) שמזכירה את הכרומבוק Pixel – רק שהפעם היא לא תלך לבד אלא עם יצרנים: מחשב נייד עם מעבד i5 או i7, עם 8/16 ג'יגהבייט זכרון ועם SSD של 256 ג'יגהבייט (או יותר). הרמז הראשון לכך שהתקבל נמצא בקוד של כרומיום OS (זו הגירסת קוד פתוח של כרום OS) – גוגל עובדת על כך ש-Android Studio (שהוא צרכן משאבים לא קטן!) ירוץ טוב על כרום OS, והוא יהווה בעצם "מקדם מכירות" לדגמים יותר "גבוהים" של כרומבוקים. אם גוגל תצליח לשכנע את הציבור לרכוש את הדגמים הגבוהים, היא תוכל ללחוץ על שותפים להתחיל להמיר אפליקציות דסקטופיות לכרום OS.

לסיכום: שוק הכרומבוקים משתנה. המחירים מתחילים עתה ב-400$ מצד אחד אולם המפרטים נהיים יותר ויותר רציניים. אפליקציות של אנדרואיד על כרום OS יהוו Boost רציני מאוד למכירות של כרומבוקים ושימוש בהם מעבר להיותם "דפדפן וזהו". שוק התוכנות שעדיין מנגיש את עצמו ללקוחותיו בתצורת אפליקציה להתקנה על WIndows/Mac יוכל לנצל את ההזדמנות "לערוק" לפלטפורמה יותר פתוחה (וכרום OS שיופיע עד סוף השנה יכלול לא רק אנדרואיד בגירסה עדכנית אלא גם טכנולוגיות כמו WebAssembly להרצת קוד בצורה טבעית על המעבד, Vulkan לגרפיקה ועוד ועוד) ובכך להרוויח מלקוחות חדשים או לקוחות קיימים.

אין ספק, זמנים מעניינים מחכים לנו 🙂

סקירה: SMOK TFV12

שנתיים עברו מאז שעברתי מעישון סיגריות Winston אדום לסיגריה אלקטרונית ואכן יש שיפור מדהים: אין אצבעות צהובות, אין לשון צהובה, לא מרגישים שנשמתך יוצאת בבוקר שאתה מתעורר ומכייח כאילו אין מחר.

עברתי בשנתיים האחרונות בין סיגריות אלקטרוניות שונות, החל מ-eGo וכיום אני יותר מפריד בין ה-KIT לבין ה"ראש". כיום יש לי Cuboid 200 (גירסת 3 סוללות) והיום קיבלתי את ה-TFV12 של SMOK. ה-TFV12 נחשב ל"קצה הגבוה" ולא סתם – מדובר על אטומייזר ש"מכסח" את האחרים עם לא פחות מ-12 סלילים ויכולת עבודה עד 350 וואט. בתוך הערכה קיימים גם קונפיגורציות אחרות כמו 4 סלילים וסליל אחד רציני עם פיית אוויר אימתנית.

כל הסקירות ביוטיוב נתנו למפלצת החדשה ציונים מעולים עם אזהרה – זה לא לכל אחד והם צודקים בהחלט: אם אתה חושב לרכוש ולהשתמש בנוזל עם 18 או 24 מ"ג ניקוטין, אתה תהרוג את עצמך! נסה לדמיין שאתה לוקח שאכטה מ-6 סיגריות במקביל! הריאות שלך, סביר להניח – לא יעמדו בכך, ולכן – אם החלטת ללכך על ה-TFV12, קנה נוזל עם 0 או 3 מ"ג ניקוטין, מקסימום 6 מ"ג (גם עם 6 מ"ג זה קשה, מנסיון).

מבחינת המכשיר עצמו, אם יש לך מכשיר שמקבל 2 סוללות, חבל אפילו לטרוח לרכוש את האטומייזר הנ"ל. אתה צריך קיט עם מינימום 3 סוללות, עדיף 4 סוללות. ה-TFV12 מאוד "אוהב" לעבוד בעוצמות של 100-200 וואט בחוזקה, כלומר עם קיט של 3 סוללות, ועישון של כמה שאכטות כל שעה, אתה תראה את עצמך מחפש שקע חשמל לטעינה עוד באותו יום. (לכן עדיף אם כבר, לקנות ערכה של מטען מהיר ו-3 או 4 סוללות נוספות).

כשאתה רוכש את האטומייזר, הדבר הראשון שאני ממליץ לך לעשות זה לפרק אותו ולהרכיב אותו מחדש. קיבלתי את האטומייזר ודליפות הנוזל הופיעו תוך דקות ספורות. גרוע מכך – מילאתי עד למחצית את המיכל, השארתי אותו בבית, יצאתי לסידורים במשך כמחצית השעה וכשחזרתי – המיכל היה ריק. לכן – אני ממליץ לפרק, להרכיב הכל מחדש ולוודא שהחלק התחתון (עם חור בצורת מלבן) מהודק חזק לגומיה האדומה התחתונה.

איך החוויית עישון עם גירסת ה-12 סלילים? סוף הדרך! עשן סמיך, ותוך כמה שאכטות החדר שאתה מעשן בו יהיה ערפילי לחלוטין! אין טעם של שריפה, ומרגישים בהחלט את הטעם של הנוזל (במיוחד בנוזלים של KILO).

לסיכום: SMOK הוציאו ראשונים את האטומייזר עם 12 סלילים. אני מאמין ששאר המתחרים לא ישארו מאחור וגם הם יוציאו גרסאות כאלו וכולי תקווה שהם יתכננו את האטומייזרים בצורה יותר אטומה מראש.

המכשיר והאטומייזר נרכשו ב-Green Smoking. תודה לאורן על הסיוע.

המעבר מ-Digital Ocean לאמזון Lightsail

בלוג זה התארח עד היום בבוקר אצל Digital Ocean וכלקוח שלהם, אני יכול לאמר שהם אחד הספקים שמעולם לא אכזבו אותי. שרתים יציבים, אפס תקלות חומרה, והמערכת עובדת כמו שעון שוויצרי, ובקיצור איך אומרים אנשי לינוקס רבים: ה-Uptime חוגג 🙂

בשנים האחרונות חשבתי לא פעם להעביר את הבלוג הזה לענן כמו של אמזון או גוגל. אחרי הכל, כשאתם קוראים את הפוסט הזה או כל פוסט בבלוג שלי, בסופו של דבר אתם מקבלים גירסת דפים סטטית כך שהשרת כמעט ולא עושה כלום, את הגרפיקה אני יכול לאחסן ב-S3 במחיר מוזל ויש כל מיני יתרונות נוספים, אך הדבר שהכי הרבה הפריע לי בעננים – היה עניין המחיר ה"דינמי". בבלוג זה ובבלוגים אחרים שלי, יש ימים שהמבקרים היחידים בו זה גוגל ועוד כמה רובוטים, ויש ימים שפתאום כל מיני חברות שמפרסמות תכנים רוצות לפרסם תכנים מהבלוגים ולשלוח לי טראפיק – ואמנם אחרי כמה ימים אני רואה תעבורה של כמה אלפים ליום, מה שאומר – שמחיר הטראפיק שלי יעלה.

אם יש משהו אחד שאני ממש לא אוהב, זה הפתעות בחשבוניות, אז החלטתי להישאר ב-Digital Ocean. המחיר קבוע, זה עובד, אין הפתעות.

אמזון לאחרונה הכריזה על שרות LightSail שמתחרה בדיוק ב-Digital Ocean, Linode וספקי VPS רבים אחרים. היתרון בחבילה זו: המחיר קבוע, גודל המכונה קבועה (מבחינת ליבות, זכרון וגודל דיסק SSD מקומי) ויש לך כמה טרהבייט תעבורה החוצה כלולים במחיר. מכיוון שקיבלתי לאחרונה כמה דולרים בקרדיטים, החלטתי היום להעביר את הכל מהמכונה ב-Digital Ocean למכונה חדשה באמזון LightSail. המכונה הישנה רצה על אובונטו 15, החדשה על 16 וחשבתי שזה לא יהיה מורכב: rsync להעברת קובץ tar (של האתרים עצמם), קובץ dump של ה-SQL, סקריפטים והגדרות שונות – ונגמור עניין. לא אמור להיות מסובך.

מסובך זה לא היה, אבל תקלות – היו גם היו. הנה רשימה חלקית:

  1. האזור היחיד שאפשר להקים בו כרגע מכונה ב-Lightsail – זה אזור צפון וירג'יניה, שום מקום אחר. תרגום: תתכוננו לעוד 150 מילישניות Latency (אלא אתם משתמשים ב-CDN והקבצים הראשונים הם HTML/CSS).
  2. החלטתי לעשות dump ל-mysql כולו, כלומר all-databases ולהרים אותו על MariaDB החדש במכונה באמזון. הפקודה עברה בשלום, אבל restart ל-mysql הוציא הודעה על unix_socket plugin – לא נטען. מי שמקבל את התקלה הזו – יש פתרון כאן. מה שהפתרון לא מזכיר, זה שיש להקים לאחר עצירת ה-mysql תיקיה בשם /var/run/mysql/ כאשר לתיקיית mysql ההרשאות הן mysql:root אחרת לא תצליחו להפעיל את ה-MySQL כי הוא לא יכול לכתוב קובץ PID וההפעלה תיכשל.
  3. אם אתם משתמשים ב-Wordpress, תשמחו לדעת שהוא עובד מעולה עם PHP-7, ומאוד מומלץ לעבוד עם ה-FPM של PHP-7. ההבדל בין גירסה 5.6 של PHP לבין גירסה 7 – מהירות כפולה בלי לשנות אפילו שורת PHP אחת.
  4. המכונה שתקימו ב-LightSail לא תראו אותה ב-Instances או ב-VPC שלכם. אם אתם רוצים להשתמש בשרותים האחרים של אמזון דרך כתובות פנימיות, תצטרכו להפעיל שרות VPC Peering וכאן זה תלוי מתי נרשמתם לאמזון. במקרה שלי, מכיוון שאני רשום ל-AWS בערך מ-2009 אז כל נסיון VPC Peering נכשל, ויש לפתוח קריאה לתמיכה שיסדרו מהצד שלהם את הבעיה מהצד שלהם.
  5. מבחינת בניית חוקים ל-Security Groups/חומת אש – יש באג ב-LightSail: יש לך רשימת שרותים מאוד מצומצמת ש-Lightsail מכיר. רוצה להוסיף דברים כמו ICMP, SMTPS ודברים אחרים? אתה יכול לבחור Custom ולציין את מספר הפורט ואז … החוקים שיכתבו זה פתיחה של כל הפורטים. כרגע, מכיוון שאינך יכול לראות את מכונות ה-Lightsail בתוך VPC כלשהו, אינך יכול להגדיר Security Groups לאותו VPC ומכיוון שאינך רואה את ה-Instance בשום מקום (זולת האתר של LightSail) אינך יכול להגדיר גם שם את ה-Security Group למכונה שיצרת ב-LightSail. בקיצור – רוצה פורטים פתוחים/סגורים? תעשה זאת מתוך ה-VM.
  6. מבחינת השוואת מעבדים בין מה ש-Digital Ocean נתנו לי (המכונה שלי הראשית ששירתה את הבלוגים הוקמה שם לפני 4 שנים) המעבד היה XEON E5 דגם L (כלומר מהירות שעון נמוכה יותר – 1.8 ג'יגהרץ, וכמות ה-Cache היתה כמחצית ממה שיש ב-E5 ממוצע). באמזון דגם ה-E5 היה יותר חדש עם Cache מלא.
  7. מבחינת הפצות לינוקס – אינך יכול להקים מכונות מה-Market או מ-AMI שאתה בנית בעבר. יש לך רק מה שאמזון בנו שזה אמזון לינוקס (תואם CentOS בערך…), ואובונטו 16. לבחירתך ההפצות הללו כ"ערומות" או כהפצות + תוכנות קוד פתוח מוכנות, אבל שום דבר מעבר לזה. תשכחו מרשתות מורכבות וכו'.

לסיכום, המחיר עבורי הוא פחות או יותר אותו מחיר (רק שהפעם יש לי קרדיטים אז אני מאמין שה-3-4 חודשים הקרובים העלות היא על אמזון) – שזה במקרה שלי 40$ על אותה מכונה לחודש (2 ליבות, 4 ג'יגה זכרון, 60 ג'יגה דיסק, 5 טרה תעבורה בחודש החוצה). יש ל-LightSail פה ושם עדיין "מחלות ילדות" (בכל הקשור ל-VPC Peering) אבל אם שיחקת בעבר עם AWS, אתה תצליח להסתדר.

האם אני ממליץ להעביר מכונות שלכם לזה? אני לא ממש עושה SEO לבלוגים שלי כך שעוד 100 מילישניות לא משנים לי ממש (כי בין כה תקבלו את האתר בתצורתו הסטטית מאוד מהר דרך ה-CDN שאני משתמש – CloudFlare). יחד עם זאת, אני ממליץ להמתין שאמזון ירחיבו את השרות לאזורים אחרים גיאוגרפית ויטפלו במחלות הילדות.