כמה מילים על ה-CyberTruck של Tesla

לפני קצת יותר משבוע הציגה חברה טסלה לראשונה את ה-Cybertruck שלה, המענה שלה לכלי רכב מסוג PUT (כלומר Pick Up Truck). במשך זמן רב, אלון מאסק, הבעלים של חברת טסלה, רמז כי הרכב יהיה שונה חזותית לחלוטין מכל רכב אחר והוא רמז שההשראה לרכב מגיעה מסרט ה-Blade Runner. מכיוון שאף אחד לא ידע יותר מדי פרטים (וחברת טסלה הצליחה לשמור את הדברים בסוד), הופיעו מספר רינדורים/סקיצות ברשת מכל מיני מהנדסים וגרפיקאים למה אלון מאסק התכוון.

כשהרכב עלה במסגרת ההצגה של טסלה, כולם נוכחו לדעת שכל הרינדורים פספסו, וכל הצופים היו בהלם. החזות בהחלט שונה מכל דבר, מה שגרר מיד תגובות קיצוניות לכאן או לכאן, בין "מגעיל" לבין "מדהים". האנליסטים, כמיטב המסורת, כמובן "קטלו" את הרכב. חובבי רכבי PUT בארה"ב כמובן שקטלו את הרכב ומי שיחפש את המושג cybertruck ביוטיוב, יוכל למצוא קטילות רבות, עם הצהרות שאין שום סיכוי שרכב זה יוכל להתחרות ב-F150 של פורד או שום כלי PUT של שלושת יצרני הרכב הגדולים.

אם יש משהו אחד שרבים שוכחים – זה ש-טסלה הם מעולים בשיווק, הם ה"אפל" של יצרני הרכבים, במיוחד רכבים חשמליים, ויש לחברה "סטיב ג'ובס" בשם אלון מאסק, שמצליח בכל פעם לחדש ולהפתיע, הן ברכבים, הן ברעיונות, והן בדברים הקשורים לחלליות (SpaceX) ואפילו לחפירה מתחת לקרקע (Boring).

האמת הפשוטה היא, שכשמנסים להבין לאן טסלה חותרת עם הרכב, ומתייחסים לתחרות ומה שקורה בשוק, אפשר להבין משהו מעניין: הסיכוי של טסלה לנצח או להתקרב למכירות של ה-F150 או של המתחרים הגדולים – הוא, כרגע, קטן מאוד. ה-Cybertruck יצטרך לעבור שינויים רבים כדי להיות "סוס עבודה" שיכול לעמוד בתנאי קור רציניים (סולליות ליתיום לא ממש חובבות טמפרטורות מינוס, בין אם זה צלזיוס או פרנהייט), סחיבת משאות כבדים מאוד ש"קוטלים" את הסוללות באופן משמעותי, כמות תחנות טעינה וזמן טעינה של הסוללות, ופונקציות רבות נוספות.

אבל טסלה, למען האמת, לא מכוונת את הרכב לשוק הזה. הוא יותר מכוונת אותו לשוק שלא הולך לסחוב/לגרור עם הרכב 14 טון משקל, אלא ציוד יותר קל, נסיעות עם Camping Trailer בסופ"ש/חגים, ונסיעות שההלוך-חזור שלהם לא מצריך מספר טעינות של הסוללות, כלומר טסלה יותר "קורצת" לשוק ה-SUV אבל למי שרוצה יותר, משהו כמו סוס עבודה, אבל בלי להשתמש ברכב כסוס עבודה, והמחיר ההתחלתי שטסלה מבקשת עבור Cybertruck בקצה התחתון – קורץ במיוחד ללקוחות פוטנציאליים כאלו – $40,000 (כמובן ללא תוספות וכו'). בכל המצגת, לדוגמא, טסלה לא הראתה עבודה של ה-Cybertruck כסוס עבודה. טסלה כן הדגימה איך שילוב של טרקטורון חשמלי יכול להיות דבר מעולה עם ה-Cybertruck (הם ימכרו את הטרקטורון הזה בסמוך ליציאת ה-Cybertruck).

טסלה החלה כמובן בהליך של הזמנות מוקדמות. היא מבקשת רק $100 (שניתנים להחזרה) למעוניינים, וכרגע החברה קיבלה כמות של 200,000 "הזמנות" מוקדמות, ורובן, אגב, לדגמים היותר מתקדמים שעולים יותר מ-40,000$. גם טסלה וגם אחרים מודעים לכך שרבים מאלו ששילמו $100 לא יזמינו את הרכב (שרק יצא ב-2021, סביר להניח שבפועל הוא יצא ב-2022), אבל גם אם 10-20% מאלו ששילמו עכשיו $100 בסופו של דבר ירכשו את מה שהם הזמינו, טסלה ירשמו זאת כהצלחה.

לאלו שבטוחים שה-Crybertruck לא יתאים להיות סוס עבודה – מחכים חדשות מעניינות. פורד הכריזה שגם היא תוציא ב-2021-2022 את ה-F150 בגירסה אלקטרונית וסביר להניח שהם יוציאו באותה משפחה עוד כלי PUT בגירסה אלקטרונית. גם המתחרים עובדים במרץ כדי להוציא לשוק גירסה אלקטרונית של PUT (והאירוניה: בינתיים אין שיתוף פעולה בין היצרניות לגבי פורמט תחנות טעינה, גם כשטסלה הכריזה שהפטנטים שלה פתוחים) – מה אותם חובבי רכב יאמרו? האם הם ישדרגו לגירסה האלקטרונית?

לסיכום: Cybertruck הצליח להפתיע לחלוטין את השוק. בפעם הראשונה שחברה מעיזה לצאת עם PUT שלא מפחד מבחינה חזותית להיות שונה לחלוטין מאחרים והסיקור של כלי הרכב הצליח "לתקוע" את המראה של כלי הרכב בראש של הרבה צופים, הרבה הרבה מעבר לכל הכרזה של כל כלי רכב שהוכרז על ידי יצרן כלשהו וכמעט שבועיים אחרי ההכרזה – רבים עדיין מדברים עליו (וזו בהחלט פנטזיה של כל איש שיווק). האם המתחרים יעתיקו אותו? האם טסלה תצליח לחדור לשוק ה-PUT ולהיות יותר מ-נישה? יהיה בהחלט מעניין לחזות בהתפתחויות.

ה-LAB הביתי – לרכוש שרתים?

בחודשים האחרונים לא פרסמתי פה בבלוג האישי פוסטים לגבי ה-LAB שלי, מהסיבה הפשוטה שדברים השתנו במהירות. היו לי זמנים שהיו לי 2 שרתים והיו לי זמנים שהיו לי 25 שרתים, חלק הושאלו לי והייתי צריך להחזיר, וחלק מהשרתים הושבת עקב תקלות שונות (בכל זאת, שרתים די ישנים, ובגלל זה, אגב, אני לא ממליץ לרכוש את ה-HP G7. בעיות האיוורור שלו הן רציניות, במיוחד ברגע שנשרף לך זוג מאווררים ואז אתה מתחיל להכיר את "תקלת השרשרת").

במהלך החודשים הקרובים אני מתכנן למצוא דירה אחרת להשכרה (אם מישהו מכיר איזו דירת 3-4 חדרים באזור מזרח ראשל"צ, צור איתי קשר בבקשה) וחלק גדול מהציוד לא הולך לעבור איתי דירה, וכשיגיע הזמן אשמח לתרום אותו למעוניינים. בדירה החדשה אני אבנה את רוב התשתית מחדש עם לקחים שהפקתי במהלך השנה וחצי האחרונות – ולשם כך אני כותב את הפוסט הזה.

אתחיל בפתגם עתיק בעברית שאומר "לא כל הנוצץ, זהב הוא", וה"זהב" הוא שרתים ישנים שנמכרים במחיר מפתה. אחרי הכל, יש לא מעט כאלו שישמחו למכור לך שרת HP G7 או שרת Supermicro או IBM X3650 M3 עם 2 מעבדים (בד"כ 4 ליבות כל מעבד), 64 ג'יגה זכרון ואולי 2 דיסקים (מכניים) של 300 ג'יגהבייט (ישנים, ממליץ לקחת ולזרוק אותם ישירות לפח) – ב-1000-1500 ש"ח! שלם, תביא הביתה או לחדר LAB שלך, חבר לחשמל, לרשת, למסך, תגדיר IPMI/ILO – וצא לדרך!

וכאן בעצם נמצאות מספר בעיות:

  • איטיות – יכול להיות שמוכרים לכם מעבדים מסידרה L (הסידרה ה"חסכנית" בחשמל) או סידרה X (הסידרה ה"בזבזנית" בחשמל אך אמורה לתת ביצועים) – אך הביצועים של מעבדים אלו – מאוד נמוכים. כמה נמוכים? אם תשוו מעבד ממשפחה כזו למעבד מודרני מהשנתיים האחרונות של לאפטופ ל-Enterprise (כמו Thinkpad) – הלאפטופ יהיה מהיר פי 2-8 (תלוי במבחן)!
  • צריכת חשמל מבהילה: אם נסתכל בבית ממוצע אלו מכשירים חשמליים ישנם, רובם אינם צורכים חשמל בכמות גבוהה ואלו שכן צורכים, אנחנו משתמשים בהם לזמן קצר: מכונת הכביסה תצרוך כמות רצינית אבל היא תעבוד שעות ספורות, מייבש שיער – חצי שעה? מקררים כיום הם די חכמים ומפעילים את עצמם אחת לזמן מה כדי לקרר והטרמוסטט מנטר את המצב ומפסיק את הקירור לאחר הגעה לטרמפרטורה מסויימת.
    בשרתים לעומת זאת – צריכת החשמל המינימלית מתחילה בסביבות ה-180-200 וואט כשהשרת לא עושה כלום, הוא רק פעיל עם OS, לא מריץ מכונות וירטואליות שמבצעות דברים. הנה לדוגמא גרף של שרת Supermicro שמריץ כאן FreeNAS שלא מבצע כלום:
    כמו שאתם יכולים – גם כשהשרת לא עושה כלום, הוא צורך לא מעט חשמל (ואגב, לא, הוא לא במצב Performance, אחרת הצריכה מטפסת בחינניות גם במצב idle לכיוון ה-350 וואט)

וכל זה מדובר על שרת יחיד. יש לך 3-4? אתה מסתכל על בערך 1 קילוואט חשמל שנשרף על כלום. אם אין לך בעיה לתרום כסף לחברת חשמל – אז הנושא אינו רלוונטי עבורך.

מהצד השני – המחשב שאני משתמש בו כדי לכתוב פוסט זה הוא עם מעבד AMD Ryzen 2700, וצריכת החשמל שלו כרגע (אני עם עוד מספר טאבים פתוחים בכרום, וכמה אפליקציות פעילות) היא בסביבות ה-50 וואט. במצב idle הצריכה נוחתת ל-30 וואט, ומבחינת ביצועים – ה-Ryzen הזה נותן ביצועים פי 4-10 בהשוואה לכל מעבד Xeon V1 וגם כאן יש 8 ליבות ותמיכה של זכרון עד 128 ג'יגה (זכרון רגיל או RDIMM עם ECC). החסרון היחידי: אין לי שליטה מרחוק ברמת חומרה (אם כי גם את זה אפשר לפתוח ברכישת לוח אם כזה).

ולכן, ההמלצה שלי כיום ל-LAB ביתי היא לא לרכוש שרתים, אלא לרכוש דווקא דסקטופים עם מעבדים כמו Ryzen מכמה סיבות:

  • מחיר זול למעבדים (בארץ) וזכרון: מעבד כמו Ryzen 7 3700X עולה בארץ 1510 שקל (Ivory/KSP) – מעבד כזה יכול להתחרות בכבוד גם במעבדי Xeon או מעבדי דסקטופ של אינטל מהדור האחרון. מבחינת זכרון – DDR4 הוא הרבה יותר זול מ-DDR3 ECC ונמצא לרכישה בכל מקום.
  • השקעה לטווח ארוך – הטכנולוגיות הללו לא  הולכות להיעלם בשנתיים שלוש הקרובות, במיוחד לוחות אם עם X570 Chipset שתומך PCIe 4.0.
  • חסכון משמעותי בחשמל – במיוחד אם ה-LAB שלך הולך להיות פעיל 24/7/365
  • אין צורך במזגן, גם אם יש לך 4-5 מכונות כאלו בחדר אחד.
  • פעולה שקטה.
  • לא צריך ארון – אפשר לאלתר פתרון של 2 מדפים: מדף אחד (עם חור בחלק האחורי) למתג, מודם, נתב וכו', ומדף שני למקלדת ועכבר (את המסך אפשר לתלות על הקיר). המחשבים יכולים לשבת על הרצפה (מחשבי דסקטופ עם מארז דסקטופ) או על משטח מוגבה (למהדרין)

לסיכום: הרבה יותר קל לנהל ולעבוד עם LAB שמורכב ממחשבים בתצורת דסקטופ (גם אם יש במארז דסקטופ לוח אם של שרת, כמו לוחות של Supermicro) – הרבה יותר קל לקרר (במקום להסתמך על קירור קנייניי שלא ממש יודע להתחשב בזה שאתה מריץ את זה באיזה מחסן או חדר או ממ"ד בבית בלי מזגן), צריכת החשמל הרבה יותר נמוכה ויש תמיכה מלאה של ציוד סטנדרטי מהשנים האחרונות, והכי חשובים: קבלת ביצועים גבוהים.
אני לא מנסה לטעון כי תצורת פיצה (1U או 2U) היא לחלוטין מיותרת ב-LAB ביתי (מישהו מכיר מארז דסקטופ שיכול לקבל 24 דיסקים 2.5 אינטש בחיבור U.2? יש רק גרסאות של 2U לדברים כאלו למיטב ידיעתי), אבל יש יותר יתרונות בתצורת דסקטופ מאשר תצורת פיצה ל-LAB ביתי.

על לאפטופים,חיישנים של אינטל – ולינוקס

שוק הלאפטופים בעולם נשלט על ידי אינטל ועל ידי מספר יצרנים שמכניסים בשמחה כל פיתוח חדש לתוך הלאפטופים על מנת לתת למשתמש חוויית שימושיות טובה. כך, לדוגמא, בלאפטופים שיצאו בשנה הקרובה תהיה חיבוריות Thunderbolt (המאפשרת חיבור ציוד חיצוני שדורש רוחב פס גבוה – כמו כרטיסי GPU, כרטיסי SSD NVME מהירים ועוד) הואיל ואינטל משלבת במעבדים החדשים שלה למחשבים ניידים (דור 10) את ה-Thunderbolt.

אבל לפעמים, עם כל שילובי הטכנולוגיה, יש בעיה בקשר לתמיכת הציוד במערכות הפעלה אלטרנטיביות כמו הפצות לינוקס שונות. אינטל, כיצרנית מעבד ו-Chipset עושה מאמצים כדי לתמוך בלינוקס ובדרך כלל מחשב נייד חדש ומודרני, כשיתקינו עליו הפצת לינוקס כמו גירסת Fedora או אובונטו אחרונים – רוב הציוד יתמך ישר מהקופסא. בדרך כלל הציוד שלא יתמך – הוא הציוד שיצרן הלאפטופ הוסיף ללוח האם של אותו מחשב נייד. כך לדוגמא יש בעייתיות תמיכה בחלק מקוראי טביעות אצבע או מצלמות אינפרה-אדום (מצלמות ה-Windows Hello). בדרך כלל יהיו כאלו מקהילת מפתחי הלינוקס שיוסיפו תמיכה, אבל לוקח זמן עד שזה נכנס להפצות הלינוקס בגרסאות השונות.

אחת הטכנולוגיות שאינטל הוסיפה בשנתיים פלוס האחרונות היא טכנולוגיות ה-Dynamic Power & Thermal Framework (או DPTF בקיצור). עם טכנולוגיה זו, אינטל משלבת חיישנים בתוך השבבים שלה שידעו לגלות באיזה מצב המחשב הנייד נמצא: האם הוא על השולחן (מצב Desk) או שהוא נמצא על הברכיים שלך (מצב Lap). אם אתה עובד על המחשב הנייד והוא נמצא על ברכיך, המחשב הנייד יוריד את ביצועי המעבד באופן משמעותי כך שבתקרת הביצועים צריכת החשמל של המעבד תהיה 15 וואט. אם הוא על השולחן, המעבד יוכל לרוץ עד מקסימום ביצועים ויצרוך מקסימלית 51 וואט (הכל כמובן בהתאם לקירור ולאיך שהיצרן בנה את הלאפטופ. בחלק מהלאפטופים אם המעבד יעבוד במקסימום מהירות – אתה תשמע רעש חזק מהמאווררים). הנה תמונה שאולי תעזור להבהיר את המצב:

הבעיה עם DPTF פשוטה: אינטל ישמה את הפתרון בלינוקס, אבל רק לכרומבוקים, וגם אז רק לחלק מהמעבדים הישנים (דור 7 וחלק מ-8). כיום בלינוקס – ה-DPTF כלל לא נתמך בלינוקס. בחלק מהמחשבים הניידים ניתן לבטל את פונקציית ה-DPTF, אבל במחשבים של לנובו לדוגמא – אי אפשר לבטל את המצב, כך שהמהירות המקסימלית שהמעבד במחשב ירוץ תהיה בסביבות ה-1.0-2.0 ג'יגהרץ, רחוק מאוד ממהירות ה-4.2-4.3 ג'יגהרץ (תלוי במחשב הנייד ובמעבד) שהמעבד יכול להגיע. לנובו הודיעה ש"בעתיד" היא תוציא קושחה ללינוקס שתאפשר ביטול DPTF, אבל בשלב זה, אם יש לך מחשב נייד מהסדרות כמו Yoga או Thinkpad, יש מצב שתקבל רק חצי או שליש מכח העיבוד אם אתה מריץ לינוקס על הלאפטופ. ב-Windows, אגב, הכל רץ בצורה תקינה.

אחד הדברים שהכי קשה לעשות – זה לשכנע חברות לכתוב דרייברים עבור לינוקס בכל מה שקשור לדסקטופים או לאפטופים, מכיוון שאין ממש מספרים שמראים כמות רכישת מחשבים נייחים/ניידים עם לינוקס. אם ניקח לדוגמא את משפחת ה-Thinkpad של לנובו, ברוב המקרים משתמש הלינוקס שכן ירכוש Thinkpad, הוא יהיה מספיק חכם כדי להתקין בעצמו לינוקס על הלאפטופ מבלי להזדקק ל"טובות" של לנובו. (בשרתים כמובן המצב בדיוק הפוך – שום חברה לא מעזה לשחרר ציוד כלשהו בלי שתהיה תמיכה ללינוקס), כך שהדרך היחידה היא לגגל ציוד שלא נתמך בלאפטופ שלך, לראות אם מישהו התחיל לעשות Reverse Engineering לפרוטוקול של ציוד, אם כתבו איזה דרייבר ואם דרושה עזרה שאתה יכול לעזור בה.

ישנו "טרנד" חדש בו ניתן לרכוש מחשבים ניידים עם לינוקס מותקן עליו (בדרך של אובונטו של קנוניקל) ואותה הפצת לינוקס מקבלת דרייברים ו"אופטימיזציה". אני יכול לאמר לכם שאני משתמש ב-Thinkpad T480s ש"נתמך" בהפצת אובונטו שמשוחררת עבור יצרני הלאפטופים, אבל ציוד כמו קורא טביעות-אצבע שרשום באתר של קנוניקל כ"נתמך" – כלל אינו נתמך ואין לו דרייבר חיצוני. בקיצור – עדיף לרכוש לאפטופ (אם אתם רוצים, במקרים רבים אפשר לרכוש אותו עם FreeDOS כך שלא יהיה צורך לשלם את ה"מס" של מיקרוסופט) ולהתקין עליו הפצת לינוקס מודרנית.

לסיכום: אני מעריך את אינטל שמשקיעה בכתיבת דרייברים ללינוקס ולשילובם ב-Kernel, אבל עם DPTF אינטל די "פישלה" (אגב, ישנם כל מיני "דרייברים" ל-DPTF שתוכלו למצוא להפצות לינוקס שונות, אבל הדבר היחיד שמצאתי שהם עושים – זה שהם לא מאפשרים למעבד לעבור את ה-85 מעלות צלזיוס, הביצועים נשארים נמוכים) ולצערי לא מצאתי עם מי ניתן לשוחח על מנת שאינטל תוכל לטפל בדברים ולתקן. יחד עם זאת, בהשוואה למצב מלפני עשור – רוב הציוד בלאפטופים ודסקטופים נתמך יפה מאוד בלינוקס "ישר מהקופסא".

רעיון כחומר מחשבה לגבי צילום

מצלמה, פלאש, חצובה ועוד – הם רק כלים ליצירת תמונות וסרטים, להראות את הזווית והרעיונות של הצלם לעולם. צלם טוב יכול להוציא תמונה או וידאו סביר גם ממצלמה של 300 שקל בתאורה זוועתית וצלם גרוע יוציא תמונה או וידאו גרועים גם מציוד שעולה 50,000 שקל. הכל תלוי בידע, מקצועיות והכי חשוב – ביצירתיות ובהתמודדות עם אתגרים של אותם רגעים – כדי להוציא את אותן תמונות או וידאו טוב.

יצא לי לראות לא מעט מקרים שבהם מספר חברים נוסעים בארץ או לחו"ל (במסגרת חופשה נניח) לצלם נופים או חיות. כל הצילומים שם נעשים ביחד ולחוד. כל אחד תופס את הפוזיציות שלו, מראה לאחרים, משתף במדיה חברתית, וכחברים הם מוכנים גם לשמוע רעיונות וביקורות של חבריהם לגבי מה שהם צילמו – אולי כדאי לפתוח פה יותר צמצם, שם להעלות את ה-ISO, ואם למישהו אין יותר כרטיסי SD – מישהו ישאיל לו. חברותא.

להלן 2 סיטואציות שונות שמתרחשות לעיתים:

  • סיטואציה ראשונה: חברה כמו Sony מציגה מצלמה או ציוד צילום חדש. בדרך כלל יזמינו מספר צלמים, משפיעים (Influencers) ועוד כדי להסביר על המצלמות, לתת דוגמאות וכו'. לאחר מכן יש כיבוד לאורחים ולבסוף מושאלים למשתתפים מצלמות עם אותו ציוד והחברה מארגנת מספר דוגמניות עם תאורה וכו' כדי שהצלמים והמשתתפים יוכלו לצלם ולנסות את הציוד. בסיום הצילומים הצלם יכול לשמור לעצמו את הכרטיס ולהחזיר את הציוד (כמובן שככל שה-Influencer יותר חשוב – יש סיכוי שהציוד ינתן לו במתנה). מהסיטואציה הזו כולם מרוויחים – הצלמים והמשתתפים בכך שהתנסו והכירו ציוד חדש, החברה (Sony) שמעלה לתודעה ולפרסום את הציוד החדש ובכך מקווה למכור כמות נאה של אותו ציוד.
  • סיטואציה שניה: ברחוב כלשהו בתל אביב מצולם קמפיין אופנה כלשהו. יש את הצלם, מספר עוזרים, מאפרת, אנשי פרסום, נציגים של המותג ועוד. הצלם הוא ה"מנצח" – נותן הוראות, מצלם, מראה לדוגמנית ולמקבלי החלטות את התמונות על המסך הקטן של המצלמה וכו'. אותו שטח של מס' מטרים "סגור" לקהל הרחב ואם אני אבוא לדוגמא ואשלוף מצלמה כלשהי – די מהר יזרקו אותי משם. אפשר להבין אותם – הם משלמים על השעות של הדוגמנית, הם לא רוצים שהמוצרים יחשפו לפני הזמן, לא רוצים הפרעות וכו' וכו'.

וכאן בעצם עלה לי הרעיון: איך אפשר ליצור סיטואציה כמו של צילום נוף, יחד עם צילום של דוגמניות או צילום מסחרי, אך בצורה פתוחה יותר. תרשו לי להרחיב.

לא חשוב מי הצלם, מי הלקוח, מי משרד הפרסום, מה הבריף שנקבע וכו' – צלמים אחרים תמיד יכולים לתת זוויות צילום שונות וצילומים שונים שיכולים בהחלט להלהיב את הלקוח מצד אחד, ולהלהיב את הצלם מצד שני. צלם אחד יכול להיות סופר סולידי וצלם חובב אחר יכול להיות סופר יצירתי.

אז מה בעצם הרעיון? די פשוט: נניח ויש קמפיין בחוץ של 6 שעות לצילומי קולקציית אופנה. צלמים המעוניינים לצלם ירשמו אצל משרד הפרסום של הלקוח ויחתמו על דברים כמו סודיות. הצלם החובב יתחייב לא לפרסם את תצלומיו לפני השקת הקולקציה וגם לאחר הקולקציה הוא לא יוכל להשתמש בצילומים הספציפיים הללו לצרכים מסחריים. הצלם ימסור עותק של כרטיס ה-SD למשרד הפרסום ואם משרד הפרסום יחליט להשתמש בתצלום או צילומים של אותו צלם חובב, ישולם לו סכום כלשהו שיסוכם מראש.

במהלך הצילומים הצלמים החובבים יוכלו לצלם באופן "פאסיבי" בשטח הקמפיין מה שירצו, כאשר "פאסיבי" הכוונה היא שהצלם אינו מפריע ואינו מזיז מהציוד מאומה ואינו מפריע. חלק מהזמן (נניח חשעה) יוקדש לצילום "אקטיבי" שבו הצלם החובב כן יוכל להזיז ציוד ולבקש מהדוגמנ/ית "להתמסר" למצלמה שלו לפוזות או לדגמן בגד כלשהו מהקולקציה. אם ישנם מספר צלמים, אפשר לחלק את הזמן לפי תור.

כך, לעניות דעתי, כל הצדדים מרוויחים: הצלמים החובבים מרוויחים מכך שיש להם אפשרות לצלם בלוקיישן עם דוגמנים/ות מקצועיים/ות מבלי שאף אחד ישב להם על הראש, ומצד שני הם יכולים להרוויח אולי כמה שקלים אם התמונות שלהם מוצאים חן בעיני משרד הפרסום או הלקוח. משרד הפרסום והלקוח מרוויחים מכך שבאפס שקלים השקעה הם מקבלים עוד תמונות מזוויות שונות ומיצירתיות של צלמים אחרים ואם הם מוצאים תמונות שוות, כמות הכספים שהם צריכים לשלם ממש לא גדולה (יחסית).

אשמח לקרוא את תגובותיכם, כאן, בפייסבוק שלי או באינסטגרם שלי.

שימוש ב-NVME SSD RAID לעריכת וידאו מקצועי

במשך שנים רבות צלמי וידאו עובדים בשיטות שונות על מנת לצלם וידאו, לערוך, לקודד ולשחרר אותו. בדרך כלל הוידאו יוקלט ישירות לכרטיס SD, או XQD או כרטיס אחר, לאחר מכן הכרטיס יועבר אחר כבוד למחשב נייד/נייח והתוכן יועתק בעזרת קורא כרטיסים אל הדיסק הקשיח במחשב או אל דיסק קשיח/SSD חיצוני המחובר למחשב. משם תבוצע עריכה, קידוד והעברת החומר המוכן ליעדו.

בחלק מהמקרים, אצל עורכים יותר מקצועיים, קיים מכשיר DAS המחובר דרך SFF-8087 או דרך Thunderbolt למחשב. המכשיר מכיל מספר דיסקים מכניים והעריכה נעשית ישירות מול אותו מכשיר בסטודיו של העורך. היתרון בשיטה זו – אין צורך בערימת SSD חיצוניים פר צילום/פרויקט, מספיק אחד כדי להעביר את הוידאו מהשטח (אם צלם חיצוני או חברת צילום חיצונית מצלמת והעורך הוא מישהו אחר שיושב במקום אחר) אל מכשיר ה-DAS.

הבעיה הגדולה כיום היא שקבצי וידאו הולכים וגדלים גם במצלמות סמי מקצועיות. מצלמות כמו GH5 או Sony A7 R4 ומצלמות מקצועיות כמו Canon C300, או RED או ARRI למיניהן – מקליטות וידאו באיכות יותר ויותר גבוהה וכל שניה של וידאו תופסת יותר ויותר שטח, ואנחנו מדברים רק על וידאו, לא אודיו, לא Assets, לא אפקטים ושום דבר אחר, כך שמגיע מצב שגם SSD חיצוני טוב מתחיל להיות איטי – והמצב לא הולך להשתפר (נכון, קיים קידוד H.265 HEVC, אבל לא מומלץ להקליט איתו וידאו כי קידוד כזה יותר מתאים ל-Delivery מאשר לעריכה). הבעיה מתגלית בחומרתה לא רק בזמן ה"טיול" ב-Timeline, אלא במיוחד בקידוד הוידאו – ה-Encoder יסיים את הקידוד אך יקח עוד דקות ארוכות עד שהתהליך יסתיים מכיוון שצריך להעתיק את הנתונים מהמחשב המקומי ל-DAS (כן, גם אם בחרת לקודד ישירות ל-DAS, המחשב קודם מבצע את הפעילות בדיסק המקומי).

אחד הפתרונות הטובים הקיימים לבעיה כזו הוא שימוש ב-RAID NVME. זהו כרטיס ריק שלתוכו אנחנו מכניסים מקלות SSD NVME בחיבור M.2. עד 4 כרטיסים כאשר כל כרטיס מגיע עד גודל 2 טרהבייט. את הכרטיס נגדיר כ-RAID-0.

מטרת ה-RAID אינה ליצור אמצעי אחסון קבוע לתוכן המדיה שאנחנו רוצים לערוך ולקודד, אלא לשמש כאמצעי אחסון מקומי שאליו אנחנו נעתיק את הפרויקט מהמקום הרגיל שבו אנחנו מאחסנים פרויקטים (DAS לדוגמא), ובתוכנות העריכה שאנחנו נשתמש, אנחנו נפתח את הקבצים מאותו RAID מקומי. לאחר שסיימנו עם הפרויקט, אנחנו נזיז את הפרויקט מה-RAID המקומי בחזרה אל ה-DAS.

היתרון בשיטה זו הוא עצום. לא חשוב איזה חיבור יש לך לאחסון חיצוני גדול (סטורג', DAS) – ה-RAID המדובר נותן ביצועי מהירות של עד 15 ג'יגהבייט לשניה. סתם לשם השווה: אם יש לך DAS של 4 דיסקים, תקבל אולי מהירות של 800 מגהבייט לשניה, כך שההבדל התיאורתי במהירות הוא כמעט פי 20.

ה-RAID שאני מתאר יכול להיות עד גודל 8 טרהבייט, אבל כל מי שקנה פעם SSD NVME M.2 יוכל לאמר לכם שמחירי המקלות לא זולים. התשובה לכך פשוטה: לא חייבים ישר לרוץ ולרכוש את המקלות של 2 טרהבייט פר מקל. אפשר לדוגמא להתחיל עם מקלות SSD של סמסונג מסידרה 970 Evo Plus בגודל חצי טרהבייט. כל מקל כזה עולה 600 שקלים ב-KSP/IVORY, והכרטיס לעיל עולה 250 שקלים כולל משלוח מאמזון. ההרכבה וההגדרות די פשוטות, אולם צריך מחשב נייח די עדכני ודי חזק עם לפחות 2 כניסות PCIe 3 X16 ותמיכה ב-BIOS ב-PCI bifurcation. אם המחשב הנייח שלך הוא בן שנתיים-שלוש ויש לו 6-8 ליבות, סביר להניח שתוכל להטמיע פתרון כזה. אני מקווה בשבועות הקרובים להעלות וידאו כיצד להגדיר זאת.

פתרון זה, כמו שציינתי, הוא למחשב נייח/תחנת עבודה. מה עם מחשבים ניידים? לצערי חיבור Thunderbolt 3 לא מספק מספיק רוחב פס לעשות את הטריק הזה. (ה-RAID הזה משתמש בכל רוחב הפס של PCIe 3.0 X16).

משהו חשוב: ה-RAID הזה לא מחליף אחסון מקומי למערכת הפעלה (אלא אם יש לכם מחשב נייח עם מעבדי Skylake X או מעבדי Threadripper), כך שאם יש לכם מעבד 6-8 ליבות מהדור השביעי ומעלה, עדיין תצטרכו את הדיסק הקשיח המקומי או SSD המקומי שיש לכם במחשב על מנת לעבוד עם מערכת ההפעלה והאפליקציות.

לסיכום: השיטה שהצגתי קצת לא קונבציונאלית, אבל היא יכולה לעזור רבות כשיש תוכן רב שנמדד בטרה בייטים של מידע לפרויקט אחד. השיטה לא מאיצה את מהירות הקידוד, אך היא בהחלט מאיצה את זמן הגישה לקבצים ולנקודות זמן השונות בוידאו/אודיו/תכנים אחרים. אפשר להתחיל בקטן ולגדול בהמשך, ולא צריך תוכנות מיוחדות בשביל להקים זאת.

הסיפור עם כרטיס ויזה דולרי נטען

כל מי שבקיא קצת בכל מה שקשור לאינטרנט ואבטחת מידע, בוודאי מודע לנסיונות הונאה בלתי פוסקים לגנוב כספים מכרטיסים, לנסיונות התחזות לבעל הכרטיס ועוד. לי אישית קרה לי מקרה לפני מס' שנים, נציגת חברת ויזה כא"ל התקשרה לאשר עיסקה, והיא שאלה אם אני באותו זמן בניו יורק רוכש מחשב מק-בוק אייר. באותו זמן הייתי בפתח תקווה ואני ממש לא הטיפוס שרוכש מחשבי מק, אז לשמחתי הכרטיס בוטל מיידית והונפק לי אחר במקומו.

אחד הפתרונות שאני שמח להמליץ עליהם לרכישה באינטרנט – הוא רכישת כרטיס נטען דולרים מהדואר. העמלה היחידה שנגבית ממך היא עמלת המרה בעת טעינה (כאן יש מחשבון). מטעינים בכל פעם בכמה עשרות או מאות דולרים (כל אחד כרצונו) וברגע שנגמר מטעינים שוב, כך שגם אם גונבים את הכרטיס ולא שמת לב שגנבו לך את הכרטיס (כי לא משתמשים בכרטיס הזה לרכישות בתדירות גבוהה) – הנזק אינו גבוה וגם יש ביטוח.

בדרך כלל כשאני רוכש משהו, אני משתדל שהרכישה תהיה דרך Paypal, כך שאם יש בעיה, יש למי לפנות. יש מקרים, לעומת זאת, שאין אפשרות לשלם ב-Paypal, כמו בתשלום למוצרים מאמזון, וכאן הדברים שונים מבחינת חיוב בין אמזון לפייפאל.

במקרה של פייפאל, כשאתה רוכש משהו, סכום החיוב יורד תוך שניות ספורות מכרטיס האשראי. באמזון לעומת זאת, החיוב נעשה בשני שלבים: השלב הראשון נקרא Pre-Auth שבו מבקשת אמזון מחברת האשראי לבדוק אם קיימת יתרה מספקת לגביה. במידה שכאן, חברת האשראי מורידה את הסכום מקו האשראי ושומרת אותו בצד אך עדיין לא מעבירה את הכסף לאמזון. במידה ואמזון יכולה עתה לשלוח את המוצרים ללקוח, מתבצעת העברת הסכום של ה-Pre-Auth אל אמזון.

וכאן מגיעה הבעיה שחוויתי לאחרונה: רכשתי ציוד בשווי 87$. נעשה Pre-Auth והכל עבר כשורה, אבל כשאמזון ניסתה למשוך את ה-Pre-Auth, מערכת האשראי של Payoneer (מי שמנפיקה את הכרטיס הדולרי הנטען לרשות הדואר) הוציאה סירוב. הסיבה? אין כסף מספיק. אני אכן טענתי את הכרטיס ב-100$ ורוב הסכום הלך ל-Pre-Auth של אותה רכישה מאמזון. מדוע אמזון לא משכה פשוט את הכסף שהוקצה עבור הקניה ב-Pre-Auth? כי ה-Authorization code שנוצר עם ה-Pre-Auth שונה, ומכיוון שמערכת האשראי לא הכירה את ה-Authorization code, היא ניסתה לחייב מחדש, אבל אין מספיק כסף בכרטיס הנטען – כך שאמזון חוטפים סירוב.

וכך יוצא שהכסף שיועד עבור העיסקה שמור עבור אמזון עם Pre-Auth ומספר יעודי, אבל המספר שיש לאמזון (והפורמט של המספר) – שונים ממה ש-Payoneer העבירה לאמזון. אני תקוע באמצע. אני לא יכול לקבל בחזרה את הכסף מחברת האשראי מצד אחד, ומצד שני אמזון טוענים שהם מקבלים סירוב והם לא רואים מספר Authorization code אחר…

וכאן מגיע החלק שבא לדפוק את הראש בקיר: הנציגים באמזון נחמדים ואדיבים, אבל כל נסיון לשכנע אותם לשחרר את הכסף שנשמר (בסופו של דבר שילמתי עם כרטיס אחר) – לא מועיל. שיחה עם נציגי חברת Payoneer מגיעה למבוי סתום כאשר הנציגה מקבלת ממני Authorization code שקיבלתי מאמזון אבל הוא לא מופיע לה, אז אין שחרור כספים מהצד שלהם. לשמחתי הבנתי שבסופו של דבר, אם אין בקשה למימוש ה-Pre-Auth, הכסף ישתחרר בעוד שבועיים בחזרה לכרטיס הנטען.

אז מה ניתן ללמוד מכך?

  • אם אתה באותה סיטואציה כמו שתיארתי – תשיג בשלב ראשון את ה-Authorization code מהנציג של אמזון ועדיף לבצע זאת בשיחת טלפון. במקרה של כרטיס נטען דולרי מהדואר, ה-Authorization code הוא מספרים בלבד.
  • חבל שבישראל חברת Paypal לא מנפיקה כרטיס Debit כמו בחו"ל.
  • היתרון הענק של הכרטיס הנטען הדולרי של Payoneer בהשוואה לכל כרטיס ישראלי רגיל – הוא האפשרות לראות אלו עסקאות חויבו בשעות האחרונות יחד עם שם העסק. בכרטיסים ישראליים רואים את זה אחרי 24 שעות או יותר, ובנוסף – מבחינת עמלות הוא הרבה יותר זול מכל כרטיס בנקאי. יש פה ושם עמלות (אפשר לראות כאן, בדואר ישראל עדיין לא למדו ליצור טבלה בדפדפן) אבל עדיין בתור כרטיס חיצוני, הוא הרבה יותר זול מהמתחרים.

לסיכום: ברוב המקרים ברכישת מחו"ל, אתה לא יודע מול מי יש לך עסק, בין אם מדובר בספק סיני שמוכר לך מוצר באיכות זבל, מוצר מזויף או מוצר שפשוט דפוק ולכן כדאי לדאוג לכיסוי פיננסי. אם אפשר – שלם ב-Paypal ואם אפשרות התשלום היחידה שלך היא בהכנסת פרטי כרטיס האשראי שלך, עדיף יהיה להשתמש בכרטיס נטען דולרי ולא בכרטיס האשראי האישי שלך (אגב, אין שום בעיה להשתמש ב-Paypal עם כרטיס נטען דולרי, וכש-Paypal מזכים אותך, הזיכוי מופיע בכרטיס הנטען בתוך שעות ספורות). אל תנסה להטעין את הכרטיס הנטען לסכום המקסימלי (10K בשקלים או 2500$) כי אתה לא תקבל התראות על עסקאות ועד שתיכנס לאתר הכרטיס הנטען כדי לברר יתרה ותגלה שגנבו לך כסף – יהיה מאוחר מדי לבקש זאת בחזרה, ולכן מומלץ להטעין בכמות קטנה יחסית בכל פעם, ואם אתם מגיעים לסיטואציה כמו שתיארתי – תמתינו שבועיים ותקבלו אוטומטית את הכסף בחזרה.

סקירה: DJI Osmo Pocket

רכשתי לפני זמן מה עבור אחד הפרויקטים הנסיוניים שלי את ה-DJI Osmo Pocket ואת ה-DJI Osmo Action. כרגע אינני יכול להרחיב לגבי הפרויקטים ולכן פוסט זה ידבר על ה-Pocket.

ה-Pocket היא מצלמה חדשה בשוק שמצטרפת לשוק ה-Extreme, למצלמות המיועדות לצילום רכיבות אופניים, גלישה בים ודברים רבים נוספים. בניגוד למתחרים, יש לה ראש מסתובב של 270 מעלות והיא יודעת לעקוב אחרי אובייקטים שהיא מזהה או שמגדירים לה. היא מצלמת ברזולוציות עד 4K ועד 60 פריימים לשניה באיכות של 100 מגהביט, ולמקצועיים – היא מאפשרת צילום עם Cinelike-D ל-Color Grading ויש לה יציבות מרשימה בזמן הצילומים (אין רעידות) – כלומר בכל מה שקשור לצילום וידאו, היא עושה פחות או יותר מה ש-Go Pro ומה ש-Osmo Action עושים, רק שאין צורך ב-Gimble כדי לקבל את כל התנועתיות ומעקבים. היא קטנה מאוד ונכנסת לכף היד.

מבחינת ממשק משתמש, ישנן 2 צורות לנהל ולהגדיר את המצלמה: דרך המסך הקטן (שקצת בעייתי למי שיש אצבעות גדולות) ודרך חיבור המכשיר לטלפון סלולרי. לצערי אין דרך לנהל את המצלמה דרך PC או מק.

ניהול דרך המסך הקטן נותן לך את האפשרויות הבסיסיות: בחירת רזולוציה, מעקב אחרי המצולם, צילום סטילס, וידאו, ועוד ועוד – הדברים היחסית בסיסיים. אם רוצים יותר מכך, אז יש צורך להתקין את תוכנת DJI MIMO על הטלפון הסלולרי שלך, לחבר דרך חיבור מיוחד (המסופק) את המצלמה לטלפון הסלולרי שלך ולהגדיר כל דבר אפשרי, החל מהרמה הבסיסית ועד מהירות צמצם, ISO, EV ועוד ועוד. לא חסרות אפשרויות הן לצלם המתחיל והן לצלם המקצועי שמבין במושגים ובתחום. האפליקציה בטלפון הסלולרי מאפשרת לך לראות "שידור חי" ולצלם ישירות מהטלפון הסלולרי (כל עוד המצלמה מחוברת) – שזה כמובן הרבה יותר נוח מלהסתכל על מסך בגודל של 2 ס"מ בערך. אפשר כמובן גם להגדיר דברים בטלפון הסלולרי כשהמצלמה מחוברת, ולאחר מכן לנתק את הטלפון מהמצלמה ולהתחיל לצלם מהמצלמה, ההגדרות יזכרו.

מבחינת אחסון – המצלמה משתמשת בכרטיסי מיקרו SD, ואם רוצים להקליט וידאו ברזולוציית 4K עם 60 פריימים לשניה – ניתן להשתמש בכרטיסים גדולים של 256 ג'יגהבייט.

האם מצלמה כזו יכולה להחליף מצלמות DSLR (כל פורמט)? לא. אחד החסרונות של ציוד צילום לטיולים הוא חסרון העומק. המצלמה עובדת כ-Fixed, כלומר אין אפשרות להתקרב או להתרחק מהמצולם, אלא אם תעשה זאת פיזית, כך שדברים כמו אפקט בוקה (רקע מטושטש בכוונה) לא אפשריים במצלמה כזו.

לאחר שהשתמשתי במצלמה ושיחקתי איתה, אני יכול לאמר מספר דברים:

היתרונות:

  • היא מעולה לצילום וידאו – כל עוד יש תאורה כלשהי, בתאורה ביתית רגילה היא לא ממש מרשימה אלא אם יש לך תאורה טבעית מבחוץ או שהדלקת מספר נורות נוספות.
  • קל לתפעל אותה – לחץ על הכפתור השחור להפעלה, לחץ על הכפתור האדום להקלטה ובסיום ההקלטה לחץ שוב על הכפתור האדום. המצלמה מספיק אוטומטית כדי להגדיר דברים בסיסיים ורוב הפונקציות הבסיסיות זמינות במסך הקטן ללא צורך לחבר בכל פעם את הטלפון הסלולרי.
  • פונקציית מעקב אחר מצולם היא לא רעה בכלל, כל עוד אין דברים עם צבעים קרובים שדומים למצולם – אם אתה מצלם חתול ג'ינג'י ליד עצים, המעקב במצלמה יתחרפן.
  • כמעט ואין צורך מקום מיוחד בשבילה, היא יכולה להיכנס (לא כולל הראש) בכף ידו של אדם בוגר.
  • יש לה ברשת עשרות Accessories לחבר אותה לכל דבר שניתן להעלות על הדעת – החל מחצובה, לתיק גב, לקסדה, לחזה ועוד. יש גם עדשות ND לרכישה לימים שבהם השמש מקשה על צילומים.
  • המחיר שלה כיום בארץ הוא זול – 1549 שקל ב-IVORY או KSP וזה יוצא יותר זול מלרכוש מאמזון (תוסיף על כך מכס ומסים).

החסרונות:

  • היא מתחממת – לא חום שלא ניתן להחזיק ביד, אבל היא בהחלט מתחממת, במיוחד בצילומי וידאו 4K ב-60 פריימים.
  • היא לא ממש מתאימה לצילומי סטילס. אם יש לך טלפון מהקצה הגבוה (אייפון 10 לגרסאותיו, פיקסל 3/3A, גלקסי Note 9, סמסונג 10 לגרסאותיו, One Plus 6T ומעלה ועוד ועוד) – עדיף יהיה לך לשלוף את הטלפון הסלולרי שלך ולצלם.
  • קשה להגדיר מעקב דרך המצלמה בלבד. יש 3 מצבים שלעיתים מבלבלים.
  • לא ניתן להחליף סוללה, והסוללה המובנית קטנה (אבל אפשר לחבר אותה למטען נייד ולהמשיך לעבוד).
  • אין לה יציאת HDMI החוצה.
  • המסך עבור הרבה אנשים – קטן מדי.
  • המיקרופון שלה גרוע ואין לה רמקול. רוצה להקליט אודיו? רכוש את המתאם ל-3.5 מ"מ של DJI (רק הוא עובד עם המצלמה) וחבר מיקרופון חיצוני (דש או אחר).

לסיכום: DJI הוציאו מכשיר חדש שמשלב גם מצלמת אקסטרים וגם Gimble לצילום חלק בחוץ. זו נישה חדשה ו-DJI מנסה את השוק. המכשיר ללא ספק – הוא דור ראשון. מה ש-DJI צריכה לעשות לדעתי, זה לשנות כמה דברים מאוד מהותיים: החלפה לסוללה נשלפת והרבה יותר גדולה, החלפת מיקרופונים, אפשרות צפיה גם ללא כבל בטלפון הסלולרי, הגדלת המכשיר ואולי אפילו אפשרות להחליף עדשות, להגדיל את כמות הפריימים לשניה שהיא מסוגלת להקליט (זה יהיה כרוך בהחלפת מעבד והגדלת המכשיר עצמו).

האם הייתי ממליץ לרכוש אותה? למי שמרבה לטייל, הייתי ממליץ לרכוש אותה אולי כמצלמה נוספת. אם מצד שני אתה הולך לטיול שבת רגלי או טיולים די קצרים, ה-Pocket בהחלט יכולה לעניין אותך. גם לאלו שאוהבים צילומים מאולתרים אני יכול להמליץ אותה כי היא קטנה וניתן לשלב אותה ב-1001 דרכים. צפו לדוגמא בקליפ הבא וראו איך הצלם המוכשר מצלם פרסומת לבית של 20 מיליון דולר עם ה-Pocket בלבד.

כשהביזנס מחייב אותך לשנות

כפרילאנסר, אתה לומד מהר מאוד שכמות העבודות שתקבל בתחומ/ים שאתה נותן בהם שרות קשורה בקשר ישיר לכמות הקשרים שיש לך או כמות הפרסום שיש לך או לעסק שלך. אם מישהו מחברה X מחפש מידע על פלטפורמה או תוכנה מסויימת ומחפש מידע בגוגל ומוצא את המידע באתר שלך או בתוכן שאתה פרסמת – יש סיכוי שיצרו איתך קשר על מנת לבצע את העבודה אצל הלקוח. לעומת זאת, אם אין לך קשרים ואתה לא מפרסם כמעט כלום על עצמך/העסק שלך – הסיכויים שלך לקבל יותר ויותר עבודות – נמוך. יש לא מעט פרילאנסרים בארץ שהתפטרו מעבודתם כשכירים, החלו לעבוד כפרילאנסרים ולאחר כמה חודשים הם נאלצו "לקפל את הזנב" ולמצוא שוב עבודה כשכירים.

מי שעוקב אחרי הפוסטים הקצרים שלי בפייסבוק שלי אולי קרא את הפוסט ששיתפתי לגבי גדילת עסק. הנה גירסה מקוצרת: אין שום מדריך "כך תגדיל את העסק שלך". אני למדתי "על הישבן" שלפעמים חוכמת המונים יכולה להיות משאב מאוד מעניין, ואם יש הגיון בפוסטים תגובות של אנשים, אז אולי כדאי לנהוג כעצתם. כך לדוגמא כשחשבתי לשכור משרדים, היו כמה כאלו שטרחו להסביר שבתחום שלי, משרדים זה הוצאות, לא ממש הכנסות, וירדתי מהעניין.

לאחר שפרסמתי מאות פוסטים, עשרות קליפים ואף חטאתי בכמה קליפים לפודקאסטים, הגעתי למסקנה שיש צורך בשילוב אלמנטים שונים על מנת לעניין את קהל הגולשים. רבים רוצים לקרוא פוסט, אבל חלק לא קטן מהם רוצה גם לראות את הטכנולוגיה, איזה קליפ Demo קצר שמראה על מה מדובר, ואני בהחלט הולך לעבוד על כך..

… מה שמוביל לכך שיש לי צורך לעשות שינוי, לחזור להשתמש ב-Windows כמערכת הפעלה עיקרית במחשב המרכזי שלי. אני בשנים האחרונות עובד עם Fedora (זו הפצת לינוקס) כמערכת הפעלה עיקרית שלי, אבל הבעיות המהותיות איתה קשורות לדברים שלא מאפשרים לעבוד בצורה חלקה כתחנה ליצירת מדיה: אם לדוגמא אני משתמש בכלי כמו OBS כדי להקליט את המסך, אני לא יכול בכלי עריכת וידאו מקצועי כמו Davinci Resolve בלינוקס לערוך את הקליפים האלו (שאר עורכי הוידאו שקיימים בלינוקס בגירסה החופשית לא מגיעים לקרסוליים של פרמייר פרו, צר לי לאמר זאת). אם אתה רוצה כיול צבעים אמיתי ומדויק, DPI שונה בין מסך למסך (עם כרטיס nVidia) – תהיה לך בעיה (Xorg לא תומך, Wayland בעייתי עם nVidia – נתקע), ותוכנת הקלטה כמו Camtasia מוציאה קבצי וידאו הרבה יותר קטנים ויעילים להעלאה ליוטיוב בהשוואה למה שמוציא OBS. אני לא טוען שלא ניתן לעבוד עם לינוקס, אבל לצרכים שלי שמעתה כוללים גם הרבה מדיה, אני צריך לחזור להשתמש ב-Windows.

לסיכום: אין שום דרך לדעת מהיכן יגיע הפרויקט הבא שלי. יכול להיות שהוא יגיע ממישהו שקיבל המלצה עליי מלקוח שביצעתי לו עבודה, ויכול להיות שהוא יגיע אליי מהבלוג העסקי שלי, או מערוץ היוטיוב שלי (קשה לי להאמין, אבל לך תדע). מה שאני כן יכול לעשות – זה לפרסם תוכן, לשתף מידע, ולקוות לקבל פרויקטים כתוצאה מהשקעה ביצירת התכנים, וזה בדיוק מה שאני גם ממליץ לפרילאנסרים אחרים ששואפים לקבל עוד עבודות.

חיים ומוות ביד הלשון (גירסת האינטרנט)

אינני יודע אם קיימים בארץ קורסים למדיה חברתית – אבל אם קיים אחד כזה, חובה שילמדו בו את המקרה המאלף הבא בכל הקשור ליוטיוב, כמות מנויים – וכמובן, איך לא – ביזנס.

ג'יימס צ'ארלס ו-טאטי ווסטברוק הם "חברים טובים" מבחינת המדיה החברתית. ג'יימס, חובב אמנות איפור (ומתאפר בעצמו) מפרסם ומדגים שיטות ומתודות איפור ומפתח תכשירי איפור, ו-טאטי, ה"מלכה" בתחום שעזרה לג'יימס להתחיל במדיה החברתית ולצבור מנויים (ובהמשך גם חסויות) – הסתכסכו ביניהם על דברים שקשורים בחסות. הראשונה לירות ביוטיוב על הסכסוך היתה טאטי, בוידאו דרמתי ו-PC לחלוטין, היא הסבירה מדוע היא מאוכזבת מג'יימס, מדוע ג'יימס צריך לטפל בעצמו ו"לתקן את דרכיו" וכו' וכו'. המנויים של טאטי, שברובם גם מנויים לג'יימס עשו את הדבר האמוציונאלי ופשוט ביטלו את המנוי שלהם לקליפים של ג'יימס ותוך ימים ספורים ג'יימס איבד כ-2 מיליון מנויים, (כמדומני שהוא ירד מ-15 מיליון ל-13 מיליון בערך). בדרך גם נכנס מאפר נוסף לקטטה ושמו ג'פרי סטאר (גם לו יש 14 מיליון מנויים ביוטיוב). מי שמעוניין, יכול לקרוא פרטים נוספים על כך ועל האפקט ביוטיוב – כאן.

מבחינת גילאים, טאטי היא כמדומני בת 40, ג'פרי בן 30 וג'יימס, הצעיר בחבורה – בן 20, ולאחר הוידאו של טאטי (ועוד מאות קליפים שעשו מיקס מכל הקטטה. כסף – אחרי הכל!), הראה ג'יימס, הצעיר שבחבורה – שבכל מה שקשור לשמירת תיעוד, הוא אלוף. הוא פשוט הוציא קליפ והוכיח נקודה נקודה כיצד הדברים שטאטי פירסמה בקליפ שלה .. לא ממש נכונים או מדוייקים, וגם ג'פרי חטף בדרך עם צילומי מסך של טוויטים שהוא שלח. בסופו של דבר, ג'יימס הצליח להעלות את מספר המנויים שלו בחזרה ל-14 מיליון.

הסיבה שאני מספר לכם סיפור על קליפים שרובכם לא יתעניינו בהם בכלל (הם מיועדים לצעירים שקונים בלי לחשוב פעמיים) – כסף. כשיש לך 14 מיליון מנויים ביוטיוב, אתה תקבל כמה עשרות אלפי דולרים בחודש מיוטיוב. כשיש לך 12 אלף, המספר יורד וככל שכמות המנויים יורדת, כמות הספונסרים (שהם הכסף הגדול) יורדת, וההכנסות בהתאם.

שלושת החברים הנכבדים, לפי ההתקוטטות שיצאה ליוטיוב – נראה שעדיין לא הפנימו משהו פשוט אחד: האינטרנט זוכר הכל. ככל שאתה מפורסם יותר, יהיו יותר אנשים שישמרו צילומי מסך של הודעות, תמונות וכמובן קליפים שגם אם היוצר ימחק – יועלו מחדש, ובקיצור – פרסמת משהו? יש סיכוי לא קטן שזה גם ישאר שם ברשת.

אפשר לצחוק על השלישיה, אבל תתפלאו – הרוב בארץ עדיין לא הפנימו את הלקחים הללו, כולל חברות רבות שמתייחסות ללקוחות כאילו אנחנו בשנות ה-80 ועל כל פיפס שמפורסם שאינו מוצא חן בעיני אותם אינדיבידואלים וחברות – מיד משוגר מכתב איום מעו"ד להעיף את התוכן או לחטוף תביעה משפטית (כן, בארץ הרוב גם לא מכירים את אפקט סטרייסנד) במקום להתייחס לתלונה כהווייתה.

לא מעט אנשים יחשבו "אני לא מפורסם, אז מה אכפת לי", ובדיוק אותם אנשים שוכחים משהו חשוב אחד: אם מחר אתה הולך לראיון עבודה, או אפילו סתם לדייט היכרות רומנטי – שמך "יגוגל". בדייט הנזק לא כזה גדול, בראיון עבודה לעומת זאת – הדבר ישפיע, כי אחרי הכל – המראיינים כבר למדו לא לסמוך על ממליצים "מטעם" ולהאמין יותר לגוגל מאשר לאנשים אחרים, וזה רלוונטי במיוחד אם המקום שאתה רוצה להתקבל אליו (בין כשכיר או כפרילאנסר) בכיר יותר או רגיש יותר או שניהם.

כפרילאנסר, יוצא לי לא מעט פעמים לקבל הצעות מחברות לא קטנות לעשות פרויקטים – בסכומים מגוחכים, בתנאי תשלום מופרזים או בכלל – כשלחברה אין מושג מה היא עושה או שאין לה דרך ו/או תקציב להגיע למטרה שהם רוצים להגיע אליה או שהם מעוניינים ביעוץ אך לא מעוניינים לשלם על כך. מסתכל? מאוד, במיוחד אם הכנת חומר או ישבת איתם בישיבות בכדי לזכות בפרויקט מבלי לקבל על כך תשלום כלשהו. האם אלך ו"אלכלך" על אותה חברה? יכול להיות שאפרסם משהו בכלליות על כך (כמובן ללא כל פרטים מזהים של החברה), אבל לא חשוב מה יהיה – אני לא אפרסם שמות של לקוחות או חברות, מתחרים או לא מתחרים – שתסכלו אותי. היחידים שישמעו את הפרטים המלאים – הם החתולים שלי 🙂

לסיכום: במלחמת ויאטנם, יחידת בטחון השדה פרסמו מדבקות ושלטים עם הכיתוב "Charlie is listening" – תחליפו את צ'רלי בגוגל. מה שפורסם קשה מאוד להסיר וזה יכול להשפיע עליך, בין אם אתה סופר סלב ובין אם אתה מפרסם פה ושם חצי שורה בפייסבוק, וזה יכול לעלות לך בכל מיני צמתים בחיים.

נקודות לגבי שרתים לבניה עצמית

אמרה ישנה שמגיעה מ-וודי אלן אומרת: "אם אתה רוצה להצחיק את אלוהים, ספר לו על התוכניות שלך".

כפי שכתבתי בפוסט קודם בסידרת ה-My Labs: אני מעדיף לבנות את ה-LAB שלי בעזרת מחשבים עם מעבדי דסקטופ של AMD מסידרת Ryzen 7 2700. יש לך 8 ליבות ו-16 נימים, עד 64 ג'יגהבייט זכרון, ו-2-3 מכונות כאלו אמורות להספיק לכל LAB קטן..

אמורות.. חשבתי לעצמי..

ואז הגיעו כמה הצעות מעניינות. מצד אחד הרעיון שלי לגבי VDI זול (שמצריך מעבדים כמו Xeon E5 V4), או בקשות לגבי בניית סטורג' מבוסס 100 דיסקים 3.5", בקשות לגבי סטורג' משולב במתודת Scale Out, וירטואליזציה HCI במחיר זול, הקשחת חומרה, וגם בקשות כמו ניטור אפליקציות שונות ב-Scale out ב-Scaling של כמה עשרות Nodes אך לא במובן של אם "זה רץ", אלא מה ההשפעה מבחינת Latency, זמנים וכו'.

המכנה המשותף לרוב הדברים שכתבתי לעיל? אף אחד לא מממן אותך כמעט בכלום, אולי עוזרים לך להשיג ציוד מסוים אבל לא יותר מכך. הכל צריך לבוא במימון משלך ואם אתה מצליח להשיג תוצאות מרשימות – נכנסים למו"מ על מחירים, שעות, ציוד שהלקוח ירכוש וכו', כך שבשלב הראשון, אני צריך להיות יצירתי ברכישת ציוד ובנייתו. לא יותר פשוט לעשות זאת בענן? לא, כי חלק מהדברים מצריכים חומרה יעודית, וענן עולה כסף, גם כשהמכונות כבויות, ורוב הדברים שהזכרתי יקח להקים אותם חודשים, מה גם שחלק מאותן חברות ממש לא רוצה לשמוע על PoC בענן.

אז להלן כמה נקודות שהתחלתי לעבוד עליהן ואני משתף אותן פה לראשונה, אתחיל בבעיות שמצאתי עם שרתי מותג ישנים:

  • שרתי מותג בתצורת 1U או 2U ישנים הם אסון מבחינה אקוסטית כשמתחילים להרחיב אותם. קחו כל שרת 1U ותוסיפו כרטיס או 2. לא חשוב מה הכרטיסים שתוסיפו. ברגע שתפעילו את הכרטיסים ותפעילו מחדש את השרת, תראו איך המאווררים עולים בכמה דציבלים טובים מבחינת רעש, גם אם יש קירור ממזגן או שהמעבדים לא עושים כמעט כלום. הכרטיסים חוסמים חלק מהקירור, שבב ה-BMC שאחראי על ניהול כל הקירור וה-PWM של המאווררים – מחליט על דעת עצמו להעלות ברמה את מאמצי הקירור (למרות שאין ממש צורך. שרת יכול לעבוד יופי גם אם הטמפרטורה בשרת היא 25 מעלות לדוגמא). בשרתים 2U הבעיה פחות קיימת – עד שאתה מכניס כרטיסים של 40 ו-56 ג'יגהביט (לדוגמא: מסידרת ConnectX של Mellanox) – ואז שוב הדצבילים עולים. זו, אגב, אחת הסיבות מדוע שום ספק ענן ציבורי רציני לא רוצה להשתמש בשרתים כאלו – הם בנויים ברמת Engineering של "כיסוי תחת" מושלם, למרות שהציוד יכול לתת יותר ולעבוד בטמפרטורות יותר גבוהות (מה שחוסך לספק הענן כסף בקירור).
  • אחת הבעיות הנוספות בשרתי מותג היא שהטכנולוגיה ישנה למרות שטכנולוגיה חדשה יותר היתה קיימת בעת יצור השרת. קחו שרתים כמו R610 ו-R620 (או G7 ו-G8 של HPE) ותגלו שרוב תושבות ה-PCIe (אם לא כולם) הם PCIe 2.0 ולא PCIe 3.0. רוצה לחבר JBOD ב-SAS 12G? זה פשוט או שלא יעבוד או שיעבוד לאט כי השבבים של LSI ו-Adaptec לדוגמא דורשים PCIe 3.0.
  • בעיה נוספת שאינה נמצאת רק בשרתי מותג היא עניין הזכרון: אם אין לך מקלות זכרון DDR3 ECC כשכל מקל הוא 32 ג'יגהבייט, תוכל להכניס מקסימום 16 מקלות של 16 ג'יגהבייט ולקבל מהירות של 1333 מגהרץ. כל מקל נוסף שתכניס בתושבות הזכרון הפנויות – ומהירות הזכרון של כל השרת יורדת ל-1033 ואם אתה ממלא את כל התושבות (18 או 24, תלוי בלוח אם) – זה ירד גם ל-800 מגהרץ עלובים, כך שמקסימום הזכרון שניתן להשתמש בלוח אם עם מעבדי Xeon E5 V1 או V2 במהירות זכרון מקסימלית – היא 256 ג'יגהבייט זכרון עם מקלות של 16 (מחירי המקלות של 32 ג'יגהבייט זכרון עדיין גבוהים).

מהבעיות – נעבור לפתרונות:

  • מבחינת לוחות אם, אני מעדיף לעבוד עם Supermicro. הם מייצרים לוחות מעולים שידידותיים לשינויים. כך לדוגמא ניתן להוסיף תמיכת NVME לתוך ה-BIOS, גם כש-NVME לא היה קיים בזמן יצור הלוח. אפשרי גם להתקין Coreboot (בחלק מהמקרים, לצרכי אבטחה) במקום ה-BIOS הרגיל, וכל הציוד הקיים על הלוח נתמך גם בהפצות לינוקס ישנות ללא צורך בחיפוש אחר מודולים ודרייברים, כולל שינוי מהירויות מאווררים, שליטה על ה-IPMI ללא צורך להיכנס ל-BIOS וכו'.
  • אחת הנקודות שחשוב לשים לב בבחירת לוח אם – זה הגודל שלו. אפשר למצוא לוחות מעולים של Supermicro אך שהם בגודל EE-ATX. בניגוד לרושם הראשוני, הגודל במקום רבים מופיע כ-Extended EATX ואנשים לא שמים לב לכך (כולל הח"מ) ולוח כזה לא נכנס לשום מארז שרת (וגם לא ברוב מארזי ה-Tower, אלא אם בא לכם להצטייד במקדחה לחורר דברים, לחתוך פלסטיקים וכו' וכו'), ולכן אם רוצים לרכוש לוח אם כזה, כדאי לבחור ATX או E-ATX בלבד.
  • בחירת מעבדים – הנה נקודה שנשמעת די טריוויאלית אך היא אינה כה פשוטה שמסתכלים מקרוב. בלוחות SuperMicro מסוג X8D או X9D אפשר להשתמש ב-Xeon E5 V1 (שלא כתוב עליו V או V1) ובמקרה של X9D אם תכנון הלוח (כתוב כ-Revision על הלוח) הוא מגירסה 1.20 ויש BIOS אחרון – אפשר להשתמש ב-Xeon E5 V2. בלוחות X10D אפשר להשתמש במעבדי Xeon E5 V3 או Xeon E5 V4 עם זכרון DDR4 ECC. אתם לא מחפשים כח עיבוד רציני? אפשר או לרכוש לוחות עם האות S במקום D (ה-S מציין לוח מעבד יחיד ו-D מציין זוג מעבדים) ואז מכניסים מעבד אחד או שאפשר לרכוש 2 מעבדים כשבמעבד מצויינת האות L (הכוונה Low Power).
  • מעבדים וטכנולוגיה – סביר מאוד להניח שכל מי שרוצה לרכוש שרתים, ירצה להריץ עליהם פתרון וירטואליזציה כלשהו, ואין שום בעיה להריץ vSphere על כל המעבדים, החל מהדור ראשון ועד הנוכחי, אבל אם רוצים להשתמש בטכנולוגיית וירטואליזציה כמו SR-IOV (פוסט על הנושא בבלוג העסקי בקרוב) – חייבים מעבד Xeon E5 V4 ומעלה. אפשר לנסות על Xeon E5 V3 אבל המימוש קיים בערך ב-60-80% מהמקרים, תלוי בלוח, ב-BIOS וכו'.
  • מבחינת מארז ללוח אם לשם בניית השרת – ישנם לא מעט מארזי 3U זולים שניתן לרכוש מ-eBay והם יחסית קלים במשקל כך שלא יהיה צורך לשלם סכומי עתק על המשלוח. עם מארזים כאלו ניתן להשתמש בקירור יותר קונבנציונאלי למעבדים, ניתן להשתמש במאווררים 120 מ"מ שקטים וניתן להשתמש בספק ATX רגיל (מי שמעוניין יכול כמובן להכניס 2 ספקי Flex ATX לשרידות), ואם הולכים על מארז 4U, אפשר להשתמש בפתרון קירור עם רדיאטור בגודל 120 מ"מ לכל מעבד ולהשאיר את המאוורר האמצעי לקרר את את הלוח, זכרון וכו' – זה בהחלט מספיק.
  • מעבדים – ניתן למצוא מעבדים זולים מהסידרת Xeon הראשונה, V2 וגם חלק ממעבדי V3 (אלו עם ה-4 ליבות). מעבר לכך – המחיר קופץ. פתרון די פופולרי שקיים הוא לרכוש מעבדים מאותה משפחה מסידרת ES שהם בעצם Engineering Samples. חשוב לציין: אלו מעבדים שאין להם כיתוב שם רשמי על המעבד (כתוב מספר כלשהו ו-Confidential) ובחלק מהשרתים (במיוחד בשרתי מותג) הם לא יעבדו. המהירות שלהם תהיה פחותה מהמהירות הרשמית בהשוואה לדגם הרשמי ויכול להיות (סיכוי מאוד קטן) למצוא בעיית תאימות כלשהי באפליקציות מסויימות (לא נתקלתי בבעיה כזו). אין שום אחריות למעבדים כאלו מצד אינטל. גם כאן, Supermicro הם היחידים שאני מכיר שכל ה-ES עובדים בלי בעיה על לוחות האם של החברה. אפשר לקחת פחות סיכון ולרכוש את ה-QS שהם בעצם שוחררו זמן ממש מועט לפני היציאה הרשמית של המעבד, ושם מהירות השעון היא כמו המעבד הרשמי ואם היו באגים, המיקרוקוד שקיים ב-BIOS כבר מטפל בבעיה. בכל מקרה אני לא ממליץ לאף חברה לרכוש מעבדים דוגמאות ES או QS.

עוד דברים שיכולים לעזור:

  • חושב לעבוד במהירות 10 ג'יגה? (לפחות מהסטורג' שלך למכונות). במקום לחבר Point to point, יש Switch של חברת MicroTik ב-2 גרסאות. יש גירסה של 8 פורטים ו-16 פורטים, חיבורי +SFP. ה-8 פורטים עולה כמה מאות שקלים וה-16 פורטים עולה בסביבות ה-1300 שקל, כך שתצטרך לרכוש כרטיסי רשת וכבלי DAC/TwinAX. חשוב לשים לב – אם אתה עובד עם vSphere אז לא לרכוש כרטיסי רשת ישנים של Chelsio (הם לא נתמכים ואין VIB שנותן להם תמיכה).
  • מחירי UPS צנחו וכיום ניתן לרכוש UPS של 1000VA ולחבר אותו ל-3 מכונות למקרים של הפסקות חשמל קצרצרות (חצי דקה עד דקה גג, תלוי בעומס של המכונות שלך) או כמיישר מתח. מחיר של UPS כזה הוא בסביבות 400-500 שקל (תלוי היכן קונים).
  • אם אתה מתעקש לקחת שרתי מותג ורוצה מקסימום שקט, קח שרת 2U ואל תכניס בו דיסקים (למעט 1 או 2 ל-OS ואם זה ESXI – אז תשתמש ב-Disk On Key בחיבור שקיים לך על לוח האם). אחד הדברים ששמתי לב בכל הקשור לאיוורור – הוא שאם יש דיסקים, המאווררים חייבים ליצור לחץ סטטי גדול מאוד כדי להכניס מספיק אויר לקירור. אם אין דיסקים, לא צריך לחץ סטטי חזק והשרת יותר שקט.

בקרוב אציג וידאו חדש: איך לבנות JBOD טוב ובזול, ללא צורך בזכרונות, מעבד, לוח אם, והכי חשוב – שקט.