מה קורה בעולם הכרומבוקים (עדכון)

זה היה ב-4/10/2017. גוגל שחררה לעולם את ה-Pixelbook שלה. ערוצי המדיה השונים קיבלו את המחשב לסקירה וכולם כתבו את אותו דבר: מבחינת חומרה, מדובר במחשב מעולה, מקלדת נוחה, עט טוב, משטח trackpad מעולה ובקיצור – מחשב נוח שעובד מעולה. הבעיה מתחילה עם מערכת ההפעלה – כרום OS שלא נותנת לך הרבה: לגלוש ברשת ולהפעיל אפליקציות מבוססות Web ולהריץ אפליקציות של אנדרואיד, ואת כל זה אתה יכול לעשות במחשבי כרומבוק אחרים בפחות ממחצית המחיר, אז מדוע גוגל מוציאה מחשב כזה ובמחיר כה גבוה?

לגוגל כמובן היו תוכניות אחרות שהם שמרו קרוב לחזה, ובשום מקרה הם לא חשבו להתחרות ביצרניות הכרומבוקים השותפים שלהם (צעד שדופק את גוגל עד עצם היום הזה עם אנדרואיד ועדכונים ו"יד רפה" בכל הקשור להטמעת Bloatware, בדיוק ההיפך מאפל).

אז מדוע גוגל עשו זאת?

גוגל מודעים לכך שהפעלת אפליקציות Web ואפליקציות אנדרואיד על כרומבוק לא תסייע לה בחדירה לשוק (מעבר לשוק הלימודים בכיתות ה'-י"ב), אבל גוגל כן רוצים לחדור לשוק, ולהיכנס לדוגמא לשוק המפתחים (שם המק כבש מקום מאוד רציני, לכו לכל כנס ותראו במה הקהל משתמש). נכון, אפשר להריץ crouton ולהתקין את הפצת הלינוקס החביבה עליך, אבל לשם כך תצטרך להעביר את הכרומבוק שלך למצב developer mode ובדרך תאבד חצי מההגנות שיש בכרומבוק, שלא לדבר על כך ששילוב אפליקציות לינוקס גרפיות במסך הכרום OS הוא כרגע דבר די גרוע (עם תוסף XIWI). בקיצור אם אני רוצה להריץ כל אפליקציה גרפית עם האצה גרפית, האפשרות היחידה שלי היתה להריץ crouton ולהחליף בין סביבת כרום OS לסביבה מבוססת X.org.

הערה: כל הדברים הבאים לא זמינים לכרומבוקים, אלא רק ל-Pixelbook וגם זה רק בערוץ dev

אז בשלב הראשון, גוגל החליטו להכניס תמיכת קונטיינרים לכרום OS (זה נקרא Crostini), כך שתוכל להריץ את סביבת הלינוקס האהובה עליך (רק שיש שינוי בקונטיינרים וכשאתה מפעיל את הקונטיינר מחדש, הוא לא מתחיל מאפס אלא ממשיך בדיוק מאיפה שיצאת ממנו, כמו VM).

מכאן אנחנו מגיעים לסביבה הגרפית. גוגל לקחה את ה-GTK ויצרה עבורו Theme שמבוסס על Material Design כך שאפליקציות מבוססות GTK יראו כאילו נוצרו עבור אנדרואיד/כרום OS. הנה דוגמא (לחצו להגדלה):

מה עם אפליקציות שמבוססות QT? אל דאגה. להם יש כבר Material, וזה נראה כך (יש בצורה בהירה וגם בצורה כהה, להלן הצורה הבהירה:

הצעד הבא שהמהנדסים בגוגל עובדים עליו ממש בימים אלו הוא האצה גרפית (בכל זאת, אם אני רוצה להריץ VLC, אני מעוניין לקבל את כל הפריימים בקליפ, לא 5 פריימים בשניה), כך שאפליקציות מבוססות לינוקס יוכלו לרוץ במהירות טבעית ולהראות גרפיקה בדיוק באותם ביצועים כאילו הרצת אותם על סביבת Xorg רגילה.

הצעד הבא שגוגל עובדת עליו כרגע נקרא ALTOS (כן, ALT OS) וכשמו כן הוא – לראשונה תוכל באופן רשמי גם להתקין Windows על הכרומבוק שלך, רק שבניגוד למחשבים אחרים, אין יותר BIOS, ואין Management Engine שמלאים חורי אבטחה כרימון. יש את Core boot ועדיין יש את מנגנון העדכונים האוטומטי שמתעדכן ומאפשר לך גם לעשות roll back.

ומה בעתיד? בשלב זה אני יכול רק לנחש שגוגל תכניס את KVM ואת העבודה שאינטל עשתה (ה-GVT) כך שתוכל להפעיל מערכת הפעלה (כמו WIndows) בחלון וירטואלי ולקבל האצה גרפית רצינית (הרבה יותר ממה ש-VirtualBox או VMware workstation מציעים כיום!).

אני מאמין שלקראת אוקטובר, גוגל תצא בהכרזה יחד עם יצרני המחשבים השותפים שלה (כולם בתוכנית השותפות) עם כרומבוקים הכוללים מפרט הרבה יותר משמעותי: 8-32 ג'יגהבייט זכרון, דיסקים SSD בגודל 128-1024 ג'יגהבייט ועם הכרום OS האחרון הכולל שיפורים אלו. חשוב לזכור, שיפורים אלו ירוצו על חלק נכבד מהכרומבוקים הזמינים היום בשוק, רק שלצערי כרומבוק, כמו מק – לא ניתן להרחבה.

לסיכום: לא מעט אנשים מעוניינים לקפוץ למערכת הפעלה אלטרנטיבית וכשהם מתקינים אובונטו או פדורה הם במקרים רבים מתאכזבים – אי אפשר להגדיר כך וכך, זה לא עובד ואין את אפליקציה XYZ שהמשתמש רוצה. נכון, בלא מעט מקרים חיפוש בגוגל וקצת השקעה ואפשר להמשיך לעבוד עם אותה הפצת לינוקס, אבל לא כולם מוכנים להשקיע בכך. כרום OS מצד שני היא מאוד קלה לשימוש (תאמינו לי, חילקתי כרומבוקים למשתמשים שבקושי מצליחים עם Windows ואני לא שומע מהם תלונות) ואני בטוח שגוגל תעשה את הכל כדי להוסיף תמיכה קלה בלינוקס (אני משער שהם גם ירחיבו את החנות שלהם לאפליקציות לינוקס כך שההתקנה והסרה יהיו קלים וקל יהיה למצוא אפליקציות) ובכך סוף סוף שוק הלינוקס בתחום הדסקטופ יוכל רק לגדול ואולי חברות תוכנה אחרות שלא כתבו עד היום אפליקציות למשתמשי לינוקס (היי אדובי) יתחילו להמיר אפליקציות כך שהשוק רק יגדל.

ה-LAB הבא: פרק 11 – החום

אתחיל בתמונה: מה שאתם רואים משמאל לקוח מתוך vSphere (מתוך ה-VCSA) ומציג בעצם את העומס על 2 שרתים שנמצאים כאשכול אצלי (הם ב-DRS כך שהעומס מחולק וב-2 המכונות מצב המעבד נראה כך). כמו שאתם יכולים לראות, העומס על המעבדים הוא קטן מאוד.

ובכל זאת, אם נקשיב למאווררים, נוכל לשמוע שהם לא ממש שקטים (לחצו להאזנה).

האם זה קשור לדגם מסוים של שרת או Brand כלשהו? התשובה היא לא. הבעיה תחזור בכל השרתים בגודל 1U, גם כאשר אין שום עומסים על המערכת. מה הסיבה? החום, כמובן. כך נראית טבלאת החומרה עם הטמפרטורות כרגע (לחצו להגדלה):

כמובן, כל מי שהתעסק או קרא אי פעם על Overclocking או שמבין במעלות חום למעבדים, יבין שהמספרים לא כל כך מדאיגים לגבי מעבד. בכל זאת, הוא יכול לעבוד עד 85 מעלות בלי שום בעיה (אם כי לא מומלץ שיגיע לשם) וכך גם לגבי הזכרון, כך שהמכונות יכולות להמשיך לעבוד ללא בעיה.

מדוע בעצם השרתים מגיעים לחום הזה? נכון, היכן שהם נמצאים אין מזגן, אבל המאווררים אמורים להעיף את החום, לא? אז זהו, שכאן מתחילה הבעיה הגדולה.

בתכנון השרתים.

במחשבי דסקטופ/תחנות עבודה העניין די ברור ופשוט: יש מאוורר ומערכת קירור יעודית למעבד, כנ"ל לגבי הכרטיס הגרפי. שאר המאווררים (תלוי בתצורת ה-Push/Pull שקבענו בעת הבניה) מטרתם בסך הכל להכניס אויר ולהוציא אויר. הם לא יכולים לקרר את המעבד או ה-GPU. אויר בטמפרטורת החדר נכנס, אויר חם יוצא. גם ביום קיץ מהביל, אינכם שומעים מחשב (כל עוד הוא תקין מבחינת מאווררים) "זועק" כמו הדוגמא שהעליתי לעיל.

בשרתים לעומת זאת, אפשר לראות את התכנון הלקוי שאפיין שרתי 1U בעשור האחרון. קשה להאשים את היצרנים – בסופו של דבר, רעש זה הפרמטר האחרון שהם התחשבו בו, ולכן הם החליטו שהפתרון הכי טוב לשרתים הם צלעות על המעבדים, ו-6-7 מאווררים קטנים אך חזקים בחזית השרת (אחרי הכוננים וה-Backplane), כך ששרתי 1U של היצרנים המוכרים מרעישים בברירת המחדל כשחם בחדר, גם כשהמעבדים לא עושים כמעט כלום. אגב, בשרתים מהדור האחרון היצרנים (לפחות HPE) "נזכרו" בחלק מהדגמים להשתמש בפתרונות כמו צינורות נחושת להעברת האויר ובכך השרתים יותר שקטים, רק שרוב האנשים לא ממש חושבים לרכוש שרתים מהדור האחרון ל-LAB הביתה..

הפתרון שכל אחד יציע: סגור את השרתים בחדר עם מזגן. הבעיה היא שגם אם תיישם זאת והמזגן יעבוד באופן רצוף, זה יעלה לך כל שנה כמעט 3000 שקל (כלומר תוספת של 500 שקל לחשבון חשמל דו חודשי):

אז מה? לא לקנות שרתים 1U? אם אתה לא יכול לסגור אותם בחדר ממוזג או לשים אותם במקום שיש בו מיזוג שפועל רצוף (במיוחד בימים כאלו שהחום ביום יכול להגיע ל-36 מעלות ומעלה) – אז יהיה עדיף לוותר על הפיתוי ולחשוב על פתרון אחר.

אם לעומת זאת, אתה רוצה לבנות שרת 1U אז תוכל להשתמש במס' טריקים שיוכלו לעזור לך "להשתיק" את השרת גם ללא צורך במזגן:

  • בחר במעבד נכון. אם לא מדובר בשרת וירטואליזציה אלא שרת קבצים או מדיה, אפשר לקנות לוחות שמשובץ בתוכם מעבד (שלא ניתן להחלפה) או לחלופין קנה מעבד שמעטפת צריכת החשמל שלו נמוכה (AMD לדוגמא הוציאו את ה-Ryzen 5 2400GE שמעטפת צריכת החשמל שלו היא 35 וואט ועדיין יש לו מעבד גרפי מכובד לדברים פשוטים ויש לו 4 ליבות).
  • השתמש בפתרון איוורור אקטיבי הכולל מאוורר. לחברת Dynatron לדוגמא יש מאוורר ל-1U וכל עוד המעבד לא מתאמץ אתה לא ממש תשמע אותו (כך שזה לא ל-HTPC עם מעבד חלש וישן). לעומת זאת לאותו מעבד AMD שציינתי לעיל הוא בהחלט יכול להתאים הואיל וכמות החום שהוא יוציא היא קטנה.
  • את המאווררים בקופסת 1U מומלץ לזרוק לפח ולרכוש מאווררי 40 מ"מ של חברת Noctua. אלו מאווררים שתוכננו מלכתחילה להיות שקטים מאוד והם כוללים גם 2 ערכות חוטים כדי להשתיק את המאווררים עוד יותר, והם כוללים גם גומיות בצדדים להשתקת ויברציות. בקיצור – אלו מאווררים מעולים.

בשרתי 2U יש יותר מקום וניתן לבצע כל מיני Hacks כדי להשתיק אותם ועל כך – בפרק הבא.

ה-LAB הבא פרק 10: חסימת פרסומות למכשירים בבית

קוראי בלוג זה הותיקים בוודאי יודעים על דעתי על פרסומות באתרים (אין לי בעיה עם פרסומות, כל עוד הם לא קופצים לך על הפרצוף ומפעילים מוסיקה בווליום בגלל שהעברת את העכבר בטעות ליידם ובוודאי לא פרסומות שגורמות למחשב לעבוד בצורה איטית!), ולכן החלטתי הפעם להדגים התקנה של אובונטו LTS עם PiHole, תוכנה בקוד חופשי שהופכת את המכונה שהיא רצה עליה לשרת DNS פנימי בבית/LAB כך שכל המשתמשים בבית שמשתמשים ברשת הפנימית/WIFI יוכלו לגלוש ללא פרסומות (כמעט).במילים אחרות, Pi Hole הוא מעין "פרוקסי" למכשירים/מחשבים בבית  שלך שמונע את הפרסומות מבלי שתצטרך להגדיר כל מכשיר/מחשב עם כל מיני חוסמי פרסומות.

לשם כך יש צורך ב-VM אבל למי שאין LAB או מערכת וירטואליזציה בבית, גם פתרון של Raspberry Pi-3 יעודי (ב-69$ כולל כל מה שצריך) יכול להיות פתרון מצוין לכך.

בעקרון מה ש-PiHole עושה הוא בעצם משמש כשרת DNS פנימי ויש צורך להגדיר בנתב הביתי את כתובת ה-DNS לשרות ה-DHCP אל ה-Pi Hole עצמו כך שכל בקשת DNS תעבור דרך האפליקציה ואם האתר מבקש גישה לשרת פרסומות, שרת הפרסומות חסום, וכך מקבלים גלישה טובה נטולת פרסומות (טוב, ברוב המקרים, לא כולם, במיוחד באתרים ישראליים ובפייסבוק). אם יש לכם שרת DNS פנימי כחלק מה-LAB, תוכלו להגדיר את ה-Pi Hole שיפנה אל שרת ה-DNS הפנימי הנוכחי שלכם ואם אתם רוצים שרת DHCP במקום שרות ה-DHCP של הנתב שלכם, אפשר לבטל שרות זה בנתב ולהפעיל זאת ב-Pi Hole.

בוידאו כאן תוכלו לראות הדגמה של הקמת שרת אובונטו LTS, הקמה והגדרות של Pi Hole.

ה-LAB הבא פרק 9: הרפתקאות עם שרתי HP דור 7

השבוע רכשתי (במחיר טוב! כמה? מוזמנים לקרוא את הפוסט שלי בנושא בבלוג העסקי) 3 שרתי HP DL360 G7. אלו שרתים די בסיסיים (בכל זאת, Xeon מלפני 8 שנים!) אבל קיבלתי אותם עם המון זכרון (208 ג'יגה!) ורציתי להקים עליהם VMWare vSphere 6.5 האחרון.

וכאן החלו ההרפתקות שאני רוצה לשתף עמכם, אם תירצו לרכוש שרתים כאלו בעתיד.

הדבר הראשון שהיתה בעיה – מערכת ה-iLO (זו מערכת הגישה מרחוק, ה-KVM המובנה פנימית) היתה לא מעודכנת (גירסה 1.15) וכתוצאה מכך לא היה ניתן כלל להיכנס לשרת מרחוק דרך דפדפן. לאחר בדיקות בגוגל התברר כי קודם כל יש לשדרג את הקושחה לגירסה 1.28 ורק לאחר מכן לשדרג לגירסת הקושחה האחרונה (נכון להרגע: 1.89). מכיוון שזו מערכת ישנה, אם אתם רוצים לראות את המסך מרחוק, תצטרכו .. להתקין JAVA ו"להילחם" בכרום שיתן לכם להוריד את קובץ ה-jnlp כדי שתוכלו להפעיל אותו. אם לעומת זאת אתם עם Firefox, מזלכם האיר לכם, יש תוסף יעודי "טבעי" של iLO ל-Firefox. בכל מקרה אין גירסת HTML5 לממשק ה-KVM לצפיה במסך. זה קיים רק ב-iLO 5 ומעלה ואי אפשר לשדרג iLO בשרת.

אחרי שסידרנו את עניין הגישה מרחוק, הדבר המומלץ הבא הוא לעדכן קושחות של השרתים. עדיין אין לנו מערכת הפעלה מותקנת ולכן מומלץ לעשות זאת עם קובץ ISO של יצרן השרת. כאן מגיעה הפתעה די מאכזבת: ל-HP אין שום בעיה שתורידו דרייברים ללא תשלום או רישום, אבל כשזה מגיע ל-ISO הזה הם רוצים שתשלמו על הארכת אחריות בכדי לקבל גישה לקובץ (שנקרא SPP – שזה Service Platform for Priliant וזו גירסה עצמונית של SUM – מערכת העדכון של HP). מכיוון שאין סיכוי שאני אשלם על שרת ישן "חידוש אחריות", פניתי ל"חבר האינטרנטי" (גוגל). נחסוך לכם את החיפוש, כאן אתם יכולים להוריד את ה-ISO מחודש יולי (מצאתי מקום אחר שנותן להוריד עדכון מהחודש, אבל אין שום הבדלים בין קבצי ה-ISO בכל מה שקשור לשרתים G7).

אז איך נפעיל את ה-ISO? שנתחיל לחפש USB Disk on key? לא צריך, אפשר דרך iLO.. כלומר אפשרי, אבל רק אחרי שתרכוש רשיון של iLO Advanced (אם אין לכם בשרת, לי לא היה באחד מהשרתים). כמה עולה? הו, טוב ששאלתם:

לשנה זה עולה $221 ול-3 שנים $339 וזה כמובן לא מזכה אתכם בשום תמיכה (התמיכה היחידה שתקבלו זה איפה להכניס את המספר ועדכונים.. שהם רק ל-iLO). טוב, גם הפעם אני לא ממש מעוניין לשלם על הרשיון אז שוב – גוגל שנותן לך לינק ל-Reddit כאן עם 2 רשיונות. תכניס, תפעיל (לא, זה לא מתחבר לאינטרנט לבדוק אם הרשיון "כשר").

אחרי שהפעלנו את הרשיון, ניתן להפעיל את ה-Remote Console, וניתן למפות קובץ ISO מהמכונה המקומית שלכם ולהפעיל את ה-SPP. כמות העדכונים שהיו היא .. אחת. עדכון לקושחת כרטיסי Qlogic. אם ציפיתם שהוא יעדכן את ה-iLO באותה הזדמנות – טעיתם. זה לא כולל עדכון של iLO. מדוע? ל-HP הפתרונים…

אז אחרי שהתקננו את העדכונים ל-iLO ויש לנו גישה מהדפדפן, אחרי שהרצנו את ה-SPP והוא עדכן את קושחת כרטיס הרשת הפנימי – נרצה להתקין וירטואליזציה אולי? אולי VMWare? רעיון מעולה, רק ששוב – זה לא כזה פשוט…

ל-HP יש IMAGE מוכן שתוכלו להריץ אותו דרך ה-iLO (אני ממליץ להכניס USB Disk on Key או כרטיס SD לשרת ועליו להתקין את ה-ESXi במקום דיסקים קשיחים). אתם מוזמנים להוריד אותו ולהתקין, הכל ילך חלק עד ש… תנסו להעמיס על השרת ותוך 6 דקות על השעון תיראו במסך ה-KVM מוצף בצבע סגול עם הודעות שגיאה ורגיסטרים. זה נראה כך:

לא, החומרה שלכם לא דפוקה, זה הדרייבר SMX של HP שהותאם לעבוד עם שרתים דור 9 ו-10, אבל בדרך הם שברו תאימות לשרתים דור 7 ו-8. מה עושים? משנסים מותניים, מתקינים VMWare PowerCLI ועוקבים אחר ההוראות כאן איך ליצור ISO חדש הכולל דרייברים מגירסה vSphere 6.0. אחרי שהכננו את ה-ISO, מפעילים דרך ה-iLO ומתקינים על ה-USB Disk on Key או על כרטיס ה-SD. מנסיון – זה עובד מעולה. עכשיו אפשר להתחיל לעבוד …

… בערך.

אם כל ה-Datastore שלכם מאוחסן באיזה סטורג' או NAS – אין בעיה שתתחילו לעבוד עם המערכת. לעומת זאת, אם אתם חושבים להכניס דיסקים SATA – תתבעסו לגלות שמהירות ה-SATA היא 3 ג'יגהביט (במקום 6 ג'יגהביט של SATA 3), כך שאו שתיקחו דיסקים SAS או שתחליפו לבקר אחר (ותשיגו כבל מיני SAS 8087 לחבר בין ה-Backplane לבין הכרטיס). חושבים להכניס SSD? קנו בקר אחר. איזה? כזה. מבחינת הרחבת זכרון, אתם יכולים להכניס עד 192 ג'יגהבייט אם זה זכרון 8500R (במהירות 1066 מגהרץ) או 288 ג'יגהבייט אם זה זכרון 10600R (במהירות 1333 מגהרץ).

ולבסוף רשמים: איך הרעש? כרגע מופעלים 2 מכונות כשבכל אחד מהם מעבדי X5650. אני כרגע מריץ סה"כ 10 מכונות VM (יהיו עוד הרבה) והם בחדר ממול, הרעש שהם עושים הוא פחות ממכונת ה-i5 שמתפקדת אצלי בתור NAS, כך שהם בהחלט שקטים.

לגבי חשמל .. היו רגעים שהגעתי לתצרוכת של 240-260 וואט, כרגע זה נראה כך:

כך שבסופו של דבר זה יחסית לא לוקח הרבה חשמל (כמובן, ברגע שאני אקים עוד כמה VM וייבא עוד כמה, התמונה תשתנה, אבל 200-260 וואט זה עדיין טוב.

לסיכום: האם הייתי ממליץ על רכישת שרתי DL360/DL380 G7? אני חושב שכן (כל עוד אין לך בעיה לעבור את המסכת שתיארתי לעיל אך מצד שני, בכל שרת תצטרך לעשות זאת פחות או יותר. בכל הקשור ל-iLO, פה זה עניין של מפתח מספרים, בשרתים אחרים מדובר במפתח חומרה כך שכן תצטרך לרכוש כזה, אם כי ב-eBay תוכל למצוא זאת בכמה דולרים).

ה-LAB הבא פרק 8: רשת 10 ג'יגהביט?

כשאנחנו בונים LAB לבית שלנו, אחת הנקודות החשובות היא חיבוריות בין אמצעי האחסון (NAS ברוב המקרים) לבין השרתים שלנו. אחרי הכל, לא חשוב איזו מערכת הפעלה השרתים יריצו, צריך לחבר אותם ל-NAS כדי להעביר נתונים, להתקין מכונות VM או קונטיינרים, להעביר נתונים וכו'. יש לנו בעצם 2 "רשתות" – הרשת האחת היא בין השרתים ל-NAS, והשניה היא בין השרתים (והשלישית זה תקשורת כניסה/יציאה לאינטרנט). בד"כ אנחנו נשתמש במתג (Switch) כלשהו כדי לחבר את הכל כך שכל מכונה תקבל כבל תקשורת אחד במהירות 1 ג'יגהביט או שנחבר מספר חיבורים פיזיים ב-Teaming כדי לקבל מהירות יותר גבוהה מ-1 ג'יגהביט.

נשאלת השאלה: האם אנחנו צריכים מהירות יותר גבוהה מ-1 ג'יגהביט? הבה נראה:

נתחיל ב-NAS שלנו (לא חשוב איזו מערכת הפעלה או איזה File System יש על ה-NAS). סביר להניח שהוא יכלול לפחות 4 דיסקים ומעלה. בואו נסתכל לדוגמא על דיסקים Red Pro של Western Digital (המתחרים נותנים את אותם נתונים). לחצו על התמונה להגדלה:

כפי שאתם יכולים לראות, דיסק קשיח שמעביר כמות נתונים גדולה ברציפות, מעביר אותם במהירות החל מ-164 מגהבייט לשניה ועד 240 מגהבייט לשניה במקרה של דיסק 10 טרהבייט. סביר להניח שנשתמש ב-RAID כלשהו (או RAIDZ ב-ZFS) כך שאם נעביר קובץ שמתחיל אפילו בג'יגהבייט אחד, מהר מאוד נגלה שצוואר הבקבוק שלנו הוא חיבור הרשת. אם תסתכלו אצלכם בעבודה, החיבור בין ה-SAN לשרתים כלל אינו מבוצע על כבל רשת נחושת אלא על סיב אופטי במהירות 8 ג'יגהביט ומעלה (או בחיבור SFF-8088 או SFF-8640, תלוי בסטורג'). מכיוון שלרובינו לא יהיה SAN בבית נצטרך בעצם למצוא דרך לבצע חיבור מהיר בין ה-NAS לבין השרתים. יש כמובן את שיטת ה-Teaming לחבר מס' כבלי נחושת Ethernet ביחד ליצור רוחב פס של 4 ג'יגהביט, אבל ישנו פתרון יותר טוב ומה שחשוב – יותר אמין.

לשם כך נצטרך 3 כרטיסי רשת 10 ג'יגהביט +SFP כאשר 2 מהם עם כניסה יחידה וכרטיס אחד עם כניסה כפולה. כאן לדוגמא אפשר לקנות 2 כרטיסים וזה יעלה בסביבות ה-240 שקלים (יכול להיות פחות), וכאן יש לנו כרטיס עם כניסה כפולה במחיר של 208 שקל (כדאי לדבר עם המוכר, הוא ישראלי). כדי לחבר בין הכרטיסים, מומלץ להשתמש בכבל DAC (כלומר Direct Attach Cable) בין ה-NAS לשרתים, נצטרך לפחות 2 כבלים (אם יש לך 2 שרתים) או יותר (אם יש לך יותר). כאן אפשר לרכוש חבילה של 10 כבלים (באורך 2 מטר) מסוג TwinAx Copper במחיר של 660 שקל + משלוח. אם לעומת זאת אתה רוצה לרכוש בבודדים, אתה יכול להציץ כאן ולרכוש ב-20$ כבל באורך 3 מטר. לאחר רכישה והתקנה, כל מה שנשאר לעשות זה להגדיר חיבוריות 10 ג'יגה, הגדרת Jumbo Frames ולהגדיר ב-DNS כתובת IP שונה כדי שקבלת/שליחת קבצים במכונות תהיה דרך ה-10 ג'יגהביט ולא דרך ה-1 ג'יגהביט.

לסיכום: חיבור 10 ג'יגהביט אינו כה יקר בין המחשבים והשרתים ל-NAS (יוצא בסביבות ה-600 שקל פלוס מינוס) והיתרון הגדול בחיבור כזה הוא מהירות תעבורת הנתונים ללא צורך במתג 10 ג'יגהביט וללא צורך בידע רציני כיצד להגדיר זאת. אם לדוגמא אתם עובדים עם "מדף" או עם JBOD שמחובר לשרת כלשהו, אז מחברים כרטיס כניסה כפולה לשרת ומגדירים את הכל כרגיל.

חושבים לקנות מחשב נייח לילד?

אנחנו בשנת 2018, כמעט לכל ילד ברחוב יש טלפון סלולרי, אולי טאבלט בבית, ויכול להיות שיש גם איזה מחשב נייח בבית, שלפעמים הילדים רבים לגבי שימוש בו ולכן חושבים לרכוש מחשב נייח חדש.

ילדים, מה לעשות, לא מחפשים רק לגלוש באינטרנט ובאתרים, אלא הם מחפשים גם לשחק משחקי מחשב עתירי גרפיקה, וכך במקרים רבים מחשבים בסיסיים עם מעבד גרפי מובנה של אינטל אינם מספקים. מה לעשות, אינטל וכל מה שקשור לגרפיקה – לא ממש מובילים בביצועים זה זמן רב, ולפיכך בד"כ גם רוכשים כרטיס גרפי טוב וזול. הבעיה? מחירי כרטיסים גרפיים עלו בשנה האחרונה בעשרות עד מאות אחוזים עקב דרישה גוברת של "חופרי מטבעות" דיגיטליים וכרטיס גרפי בסיסי שעלה בעבר בסכום של 100-150$, נמכר כיום ב-180-220$. יש משפחות שהוצאה כזו היא אינה הוצאה רצינית אולם משפחות ברוכות ילדים לדוגמא – הוצאה כזו היא בהחלט הוצאה משמעותית.

חברת AMD הוציאה בעבר את מעבדי ה-Ryzen שלא ממש התחרו בדור האחרון (Coffee Lake) של אינטל מבחינת ביצועים במשחקים, אבל המחיר היה יותר נמוך מהמעבדים של אינטל. הבעיה המרכזית היא שאם רצית לקנות מחשב מבוסס AMD, היית חייב לרכוש גם כרטיס גרפי יעודי כי המעבד לא כולל שום יחידה גרפית.

הדברים השתנו בחודש האחרון ו-AMD הוציאה את מעבדי ה-Ryzen 3 2200G ו-Ryzen-5 2400G. המעבד הראשון הוא מעבד בסיסי עם 4 ליבות ו-4 נימים (כלומר אין Hyperthreading או כפי ש-AMD קוראים לזה: SMT), והוא עם 8 ליבות GPU לגרפיקה של משחקים, גלישה וכו' וכו'. מחירו בחו"ל הוא 99$. לעומתו מעבד ה-Ryzen 5 2400G כולל 4 ליבות, 8 נימים, ו-11 ליבות GPU ומחירו הוא $130, כלומר אם קונים, עדיף לרכוש את ה-Ryzen-5 2400G.

מבחינת גרפיקה למשחקים ודברים כאלו, המעבד בכל הסקירות הפגין ביצועים מאוד יפים (אפשר לקרוא על כך כאן לדוגמא) כשמריצים משחקים עד רזולוציה של 1920X1080 (כלומר 1080P) עם איכות גרפיקה בינונית (שבינינו, זה מספיק בהחלט לילדים). אם משווים זאת לכרטיס גרפי יעודי, הביצועים נעים בין GT 1030 (שעולה 380 שקל לפי ZAP) לבין GT 1050 (שעולה בין 680 ל-1000 שקל לפי ZAP). בסכום הזה אתם יכולים לקנות דיסק קשיח יותר גדול למחשב שתרכשו לדוגמא.

אבל לפני שרצים לקנות מחשב מבוסס Ryzen 5 2400G, כדאי לשים לב שעל קופסת הלוח אם (אתם מקבלים את זה יחד כשאתם רוכשים את המחשב) יש את המדבקה כמו זו:

הסיבה לכך פשוטה: לוחות אם רבים יצאו בשנה שעברה עם תמיכה למעבדי ה-APU של AMD כמו ה-Ryzen 5 2400G, אבל המעבדים לא היו מוכנים בתצורה הסופית וכשהם שוחררו היו מספר שינויים שמחייבים שדרוג BIOS לפני הכנסת מעבד כזה לתושבת לוח האם. לוחות אם שאין להם את המדבקה עם הכיתוב "AMD Ryzen Desktop 2000 Ready" אינם מעודכנים ויש צורך במעבד אחר של AMD על מנת לעדכן את הלוח, ואם יש את המדבקה, אז הלוח עבר עדכון והוא מוכן לעבודה מלאה עם המעבדים החדשים של AMD.

בהצלחה.

ה-LAB הבא פרק 6: כדאי לארח בחוות שרתים?

הפוסטים בסידרת ה-LAB הבא מקבלים כמות צופים נכבדה ובחלק מהמקרים יש תגובות מחוץ לבלוג. 2 תגובות מסוג שונה היו טלפונים שקיבלתי מ-2 חברות אינטרנט גדולות בארץ לארח שרתים. "בשביל מה לך הרעש והפסקות חשמל? בוא תארח אצלנו" הציעו הנציגים..

אז האם כדאי לארח שרתים בחווה? אחרי הכל זה נשמע מפתה: אתה צריך IP אמיתי אחד כדי להתחבר פנימה והחוצה לאינטרנט, והשאר אתה מבצע את הכל עם כתובות פנימיות ואם יש לך 2 שרתים ואתה רוצה להתחבר ביניהם, אתה צריך כבל רשת מוצלב, לא סיפור גדול.

בשביל לענות על השאלה הזו, צריך לדעת מה אתה בעצם עושה עם השרתים והעלות של החשמל. נצא מתוך הנחה שאירוח 1U בחוות שרתים ידועה עולה 400 ש"ח + מעמ בערך.

נניח ויש לך שרת אחד, נניח שאתה מריץ עליו ESXI + VCSA/VCENTER, השאר מכונות VM שלך. הדבר הכי חשוב לדעת: אלו מעבדים וכמה אתה מאמץ את המעבדים – את זה תוכל לדעת מתוך הגרפים של ה-vCenter שלך. אם אתה משתמש במעבדים דגם L של Xeon – אז צריכת החשמל שלך תהיה בערך כמו של PC במאמץ דרגה בינונית (כלומר 40-50% CPU עמוס), כלומר סביר להניח שחשבון החשמל שלך יהיה בערך 100-150 שקל תוספת. מעבדים דגם E ודגם X צורכים פי 2 חשמל (כמעט) ולכן חשבון החשמל שלך, סביר להניח שבמאמץ דרג בינונית – ההפרש עם השרת יגיע בסביבות ה-300-400 שקל, ואז אם יש לך רק שרת אחד, עדיף אולי לאכסן אותן בחוות שרתים.

לעומת זאת, כאשר יש לך יותר שרתים, אפשר לפזר את העומס על השרתים השונים ואז צריכת החשמל שלך תהיה פחותה. להלן דוגמא של אחד מהשרתים שרכשתי כשרצים עליו (כרגע) 10 מכונות VM והוא עם מעבדים L5640 עם 64 ג'יגה זכרון. הגרף הוא של השבוע האחרון (לחצו להגדלה):

כרגע 2 השרתים שרכשתי מראים את אותה צריכת חשמל, כך ש-2 השרתים שלי ביחד צורכים סה"כ כ-200 וואט (הגרף מייצג שרת אחד וזה הקו הכחול, הקו הכתום הוא הגבול העליון שהספק יכול לתת). לא בדיוק מרקיע שחקים מבחינת חשבון חשמל :). סביר להניח שהצריכה תהיה הרבה יותר גבוהה אם אכניס מעבדים מסידרת E או X, אבל אני מעדיף לקחת מעבדים יותר איטיים עם יותר שרתים מאשר מספר שרתים יותר קטן עם מעבדים יותר חזקים – כשה-Idle שלהם עוקף בקלילות את ה-100 וואט. (רוב המכונות שלי "רעבות" לזכרון, פחות למשאבי CPU), כך שטכנית אם אמשיך בצריכה הנוכחית, בחשבון דו חודשי יתווסף לי לתשלום 160 שקלים ומכיוון שצריכת החשמל של המכונות נמוכה, ולא יוצא הרבה חום, אני לא צריך להפעיל מזגן.

אז אם אתה קונה 4 שרתים עם מעבדי X או מעבדי E5-2670 ומעלה (סה"כ 8 מעבדים) – אז יכול להיות שצריכת החשמל שלך תהיה גבוהה. מחיר קילוואט שעה בארץ הוא 55.29 אגורות, חלק לפי הצריכה הממוצעת (כלומר אם אתה צורך נניח 200 וואט לשעה, אז התשלום יהיה 11.058 אגורות לשעה), תכפיל ב-720 שעות לחודש, תכפיל ב-2 – וזו תהיה תוספת המחיר שתצטרך לשלם (אם צריך מזגן או סטורג', סוויצ' (שבין כה לא לוקח הרבה חשמל), תחשב ותוסיף) – ואז תוכל לדעת אם שווה לאחסן בחווה או לא. כלל הזהב הוא: נסה חודשיים בבית, תראה את החשבון שמגיע, תראה את החישוב שלך ואז תחליט.

היכן זה ממש לא משתלם? אם כל מכונה שלך היא בגודל 2U, אז תצטרך לשלם 700-800 שקל לחודש, ובשום מקרה שום שרת למגיע לצריכת חשמל של 1400-1600 שקל (בהשוואה לחשבון חשמל שהוא דו חודשי).

לסיכום: הרעיון לאחסן בחווה שרתים של LAB ביתי נשמע רעיון מפתה: אין צורך בארון שרתים, אין רעש, אין צורך במזגן בשביל זה. אבל כשחושבים מראש על דברים כמו מעבדים עם צריכת חשמל נמוכה וארון זול (מומלץ עם דלת זכוכית ולא דלת מחוררת שמוציאה את כל הרעש ועם 2 מאווררים מלמעלה) – אז רעיון האירוח מתאדה לו כשחושבים על המחיר שתצטרכו לשלם. במקרים רבים תרצו לבנות לעצמכם אולי שרת שקט (נניח שרת סטורג') ואז תצטרכו מארז 3U או 4U – ואירוח מכונה זו בלבד תעלה לכם 1050-1200 שקל לחודש, ואצלכם בבית – כמעט כלום. לכן מומלץ להרים את הדברים בבית, להריץ למשך חודשיים ולראות כמה חשמל צרכתם (ברוב מערכות ה-IPMI כמו iDRAC, IMM, ILO ניתן לראות זאת) ואז להחליט.

ה-LAB הבא: על צריכת חשמל

במסגרת המאמרים על ה-LAB הבא, שמעתי לא מעט טיפים על הוספת תמיכת תלת-פאזי בביתי בשביל השרתים ואני מעוניין להפריך את המיתוס הזה בהזדמנות זו.

בואו ניקח מחשב דסקטופ רגיל. אנחנו נמצא בו מעבד של AMD או אינטל עם צריכת חשמל של עד 65 או 90 וואט (ללא Overclocking) זה ה-TDP שהוא ממוצע. מעבד כמו אינטל i7-6700K בעומס יצרוך 116 וואט. בחלק מהמקרים שיש שם גם כרטיס גרפי יעודי למשחקים וכו', צריכת החשמל שלו תהיה בין 100-300 וואט (ה-300 במקרים של VEGA מ-AMD, במקרים של nVidia זה בד"כ מגיע גג בצריכה מקסימלית ל-250 וואט). שאר הציודים במחשב לא ממש צורכים הרבה. מאוורר (גם בפעילות מלאה) צורך 0.6 וואט ודיסק קשיח צורך בין 5-9 וואט.

כלומר ספק כח של 300-500 וואט יכול בהחלט להספיק ל-PC רגיל. (שוב, בלי Overclocking)

מכאן נעבור לשרתים: שרת בעקרון בנוי פחות או יותר כמו PC רק בתצורה הרבה יותר "הדוקה" מבחינת אינטגרציה, זרימת אוויר, רכיבים וכו'.

אם נסתכל על החלק שצורך את הכי הרבה חשמל, מדובר כמובן במעבדים. הבה ניקח מעבד פופולרי בשרתים כמו ה-Xeon E5-2620 V4 בזוג. אם תסתכלו על הדף הזה, תראו שהמקסימום צריכה של כל השרת מגיע ל-368 וואט. שוב, ספק 500 וואט יספיק פה לחלוטין.

כל העניין של חיבור תלת פאזי הוא מהסיבה שאנחנו רואים את זה בחוות שרתים. ארון 42U עם 20 שרתי 2U, או 40 שרתי 1U (או הרבה פחות אם השרת הוא עם U יותר גבוה) אז כן – צריכת החשמל עולה ועולה ואז באמת צריך חיבור תלת פאזי.

אבל בבית, מה בדיוק נקים? 2-4 שרתים? ברוב המקרים זה יהיה 2-3), זה יהיה כמו להפעיל 5 מחשבי PC בתצורת Desktop. נוסיף לכך את העניין שמדובר ב-LAB וברוב המקרים מה שנריץ לא יתפוס באופן קבוע את המעבדים בצריכת 100% אלא יותר לכיוון ה-20-40% כך שצריכת החשמל עצמה לא תהיה גבוהה.

בלוח החשמל שלנו יש לנו מתג ראשי שמקבל כמות מסויימת של אמפר (בחלק מהמקומות זה 24, בחלק 32 וכו' – צריך לשאול את חברת חשמל לגבי הבית שלך), והמתגים המשניים יכולים להעביר X אמפר לאותם נקודות להם מחוברת נקודת המשנה (בד"כ זה 10 או 16 אמפר, תלוי במתג המשני). כשמתכננים LAB, כדאי לחשב צריכה פר שרת (Amp = Watt/Volt) וכמובן יש לקחת בחשבון ציודים אחרים שמחוברים לאותו מתג משני, כך שאפשר בהחלט להגיע למצב שלא צריך להגיע לקניית הרחבה לחיבור תלת פאזי.

נקודה נוספת חשובה: סוג המעבד. מעבדים כמו Xxxxx (כמו X5670) ומעבדי E5 צורכים לא מעט וואט, אבל אפשר גם ללכת על מעבדי L עם מעטפת צריכת חשמל נמוכה (65 וואט). החסרון: המהירות נמוכה ב-1 ג'יגהרץ לערך ממעבד E5, כך שאם אתה מוכן לאיטיות קלה, תוכל לחסוך בחשמל.

לסיכום: כל עוד מדובר במספר קטן של שרתים (שוב – משהו כמו 2-5) ואין בנקודת המשנה שום ציוד שצורך וואט גבוה באופן רציף – אפשר להקים LAB מבלי להרחיב חיבור לתלת-פאזי.

ה-LAB הבא: פרק 5, בחירת File system ורשת (חלק ראשון)

בפרק הקודם הזכרתי את עניין קנית JBOD או הקמת שרת קבצים, חיבור ב- +SFP. הפעם נרחיב קצת יותר לגבי אותו חיבור, אבל נתחיל במשהו פשוט. להלן צילום מסך מתוך מכונת VM עם Windows 10 בשרתים שלי:

מה שאתם רואים זה הרצת תוכנת בדיקת מהירות דיסק בשם CrystalDiskMark 6 והתוצאות … לא נראות מי יודע מה, בלשון המעטה. דיסק SSD פשוט ב-400 שקל יתן ביצועים פי 5 מזה ואם תבדקו בתשתית שלכם בעבודה, הביצועים יהיו הרבה יותר גבוהים. (מדוע? כבר אסביר).

נכון להרגע, מכונת ה-ZFS שיש לי היא מכונה די צנועה:

  • מעבד I5 דור שלישי
  • 16 ג'יגהבייט זכרון
  • 4 דיסקים, 2 דיסקים של 2 טרה ו-2 דיסקים של 4 טרה, והם ב-Mirror. הדיסקים כולם של Western Digital מסידרת RED (לא RED PRO) – טעות שעשיתי…
  • 2 דיסקים SSD ממש ישנים בגודל 256 ג'יגה של SANDISK, הם משמשים ל-Cache ול-Log

בקיצור – מכונה מהסוג המאוד נמוך.

ובכל זאת, מה שאנחנו רואים פה, הוא שלמרות שהציוד בקצה המאוד נמוך, המכונה נותנת תוצאות מרשימות. 1 ג'יגהביט בקריאה וכתיבה Sequence, כלומר צוואר הבקבוק איננו מכונת ה-ZFS, אלא התקשורת בינה לשרתים, כלומר לא חשוב איזה מכונה תקנה או תקים, כל עוד היא מחוברת בתקשורת 1 ג'יגהביט, זה מה שתקבל. אפשר כמובן לעשות Teaming ל-2 או 4 חיבורי רשת (לא מומלץ, מקבלים לא מעט נפילות, תלוי בציוד, כבלים) ולקבל תוצאות יותר טובות, אבל עדיין בהשוואה להטמעת ESXI בחברה גדולה – התוצאות יהיו נמוכות יותר.

אז איך נגיע לביצועים טובים מבלי לקחת משכנתא?

נתחיל בתקשורת. בין אם בחרנו להקים שרת קבצים או שרת קטן ולהצמיד לו JBOD, אנחנו צריכים תקשורת מהירה פנימה והחוצה משרת הקבצים לשאר השרתים. לא ניכנס לענייני Teaming כי זה פתרון שאינו אמין כל כך ואנחנו יכולים בין כה לקבל מהירות יותר גבוהה מבלי להשקיע עשרות אלפי שקלים.

האפשרויות שלפנינו הן (אם נצא מתוך הנחה שיש לנו 2 שרתים שמריצים VM/קונטיינרים ושרת קבצים יחיד או שרת עם JBOD):

  • קניית 3 כרטיסי רשת: כרטיס אחד עם זוג פורטים 10GB בחיבור RJ45 ו-2 כרטיסים עם פורט RJ45 במהירות 10 ג'יגה. הכרטיס עם זוג הכניסות ישב בשרת הקבצים ומשם נחבר כבל רשת CAT6 (או 6E) לכל שרת בכרטיס רשת 10GB החדש שרכשנו והתקננו.
  • אופציה נוספת היא רכישת 3 כרטיסי רשת כמו מקודם, רק שהפעם במקום RJ45 אנחנו נקנה כרטיסים שהם +SFP שתומכים ב-Copper (או TwinAx) ונבצע את אותם חיבורים. היתרון? כבלי +SFP הרבה יותר חזקים והחיבור הרבה יותר טוב מ-RJ45.
  • אפשרות נוספת היא כמו האופציה הקודמת, רק עם סיבים אופטיים. אפשר לקנות כרטיסים עם חיבור אופטי (או כרטיסי CNA שמתאימים לעבודה גם עם אופטי וגם עם כבלי Copper). בנוסף לכרטיס ולכבלים יש צורך לרכוש Transceivers על מנת לחבר את הסיבים אליהם ואז לחבר לכרטיס. יש צורך בידע כיצד להגדיר את החיבורי סיבים.
  • אפשרות נוספת וקצת יותר מורכבת היא Infiniband. יש לרכוש כבלים מיוחדים וכרטיסים יעודיים לכך, ויש צורך בידע כיצד להגדיר זאת למערכות הפעלה אחרות.

מבחינת מחירים, כל האופציות שנתתי כאן הם פחות או יותר אותו מחיר (בהבדלים של 100-250 שקל) ואני ממליץ לערוך קצת סקירות שוק ב-eBay לפני קניה.

אם יש לנו יותר מ-2 שרתים שיריצו VM/קונטיינרים, אז אפשר להוסיף לשרת הקבצים עוד כרטיס עם זוג פורטים או לרכוש מלכתחילה כרטיס מרובע פורטים. אם לעומת זאת ה-LAB שלך הוא רחב וכולל 8-10 שרתים פיזיים, כדאי בהחלט לחשוב על Switch לאותו סוג חיבור שאתה רוצה לעבוד איתו.

את כל החיבורים מגדירים כנקודה לנקודה ועדיף להגדיר זאת כ-Subnet אחר מה-Subnet הרגיל שאתם משתמשים על מנת שכל הפעולות הקשורות לדיסק יבוצעו דרך התקשורת המהירה בלבד.

וכאן שוב נחזור לעניין ה-Storage ובמיוחד ל-File system: שום NAS מוכן שתקנו (למעט אלו של iXsystems) לא יתנו ביצועים כמו ש-ZFS נותן. ZFS משתמש ב-RAM וב-SSD בצורה מאוד חכמה ובשעה שפתרונות סטורג' "ביתיים" משתמשים ב-SSD לשם האצת כתיבה/קריאה, ZFS משתמש קודם כל ב-RAM, בשיטת הטרנזאקציות ולוגים ועוד (אפשר לקרוא על כך כאן) ולכן אם אתם רוצים להקים כמה שרתים ועליהם עשרות VM או קונטיינרים, ZFS מתאים לכך הרבה יותר, חוץ מהעובדה שהרבה יותר קל ליצור איתו Snapshots שכוללים לדוגמא את כל מכונות ה-VM או קונטיינרים או תיקיות מסויימות והמערכת יוצרת אוטומטית snapshots יעילים וקטנים לפי מה שמגדירים אותה (אצלי לדוגמא יש snapshots כל רבע שעה, כל שעה, כל יום, כל שבוע, כל חודש וכל רבעון, וכל מה שיש לי ב-ZFS זה דיסקים של 6 טרה, ותתפלאו, כל ה-snapshots לא תפסו הרבה מקום ויחסית קל מאוד לשחזר קובץ/קבצים או תיקיה/תיקיות בעזרת פקודות shell פשוטות מאוד).

בנוסף, מכיוון ש-ZFS עושה המון שימוש ב-RAM כ-Cache רמה ראשונה (רמה שניה, L2 מבוצעת על SSD) – כמה שיותר זכרון שתתנו לו, הביצועים יהיו יותר גבוהים ועם שרתים יד שניה המחירים לא כאלו גבוהים. אם לדוגמא שרתי R610 שרכשתי, אם אכניס להם זכרון שירוץ במהירות 1 ג'יגהרץ אך עם 192 ג'יגהבייט זכרון, עלות הזכרון כולו (12 מקלות של 16 ג'יגהבייט) תעלה לי … 2000 שקלים, שזה פחות או יותר המחיר של .. 32 ג'יגהבייט DDR4. אגב, על R710 (ה"אח" היותר גדול של R610 – אותו דור) אפשר להלביש 288 ג'יגהבייט זכרון מאפס (כלומר ללא המקלות הקודמים ב-3130 ש"ח (פלוס משלוח ומסים לארץ). שוב, לשם השוואה – 64 ג'יגה זכרון DDR4 עולה יותר מ-5000 שקל.

בפרק הבא נדבר על רשתות, VLAN, ציוד מומלץ וכו'.

ה-LAB הבא פרק 4 – בניית Storage חלק שני

בפוסט הקודם דיברתי על בניית Storage ל-LAB שלכם, ודיברתי יותר על תוכנה (OS וכו') מאשר חומרה. הפעם אשלים את הפערים לגבי חומרה.

טכנית, הפתרון הכי פשוט ל-LAB קטן זה לקחת שרת 1U, למלא אותו בדיסקים, להקים בשרת VM, ולייעד חלק מה-Datastore שיהיה שרת iSCSI/NFS/CIFS וכו'. זה לא יתן את הביצועים הכי טובים (בכל זאת, אתם לא יכולים למפות את הכרטיס RAID ל-VM כי המערכת משתמשת בו, אלא אם תפרידו פורטים של SAS מהכרטיס RAID הפנימי לטובת כרטיס RAID אחר) – אבל כשהתקציב מצומצם וצריך משהו פה ועכשיו – זה יכול להיות פתרון.

אבל יש עוד פתרונות.

אחד הפתרונות הפופולריים הוא קניה של JBOD (כלומר Just a Bunch Of Disks, יש גם הסברים אחרים ל-JBOD). בעקרון JBOD הוא דבר די "טיפש" שאינו מכיל מחשב X86 בתוכו אלא בקר יעודי שכל תפקידו הוא להתחבר לחיבורי המיני SAS ב-Backplane (חיבור עם כבל SFF 8087) ולהוציא אותם החוצה, כך שאם יש לך לדוגמא ב-JBOD כ-3 שורות של 4 דיסקים לדוגמא, תצטרך לחבר 3 כבלי SFF-8088 (בתמונה מימין) בין ה-JBOD לבין המכונה שתריץ ה-OS שיתן שרותי קבצים.

ישנם קופסאות עם JBOD עם כרטיסים יותר חכמים שמוציאים את כל תעבורת הדיסקים שלכם על SFF-8088 יחיד ויש עוד כניסה שמאפשרת שרשור מתמשך של קופסאות JBOD (כך ניתן לשרשר עד 1024 דיסקים SATA או SAS), כך שבסופו של דבר, שרת 1U שמריץ פתרון וירטואליזציה, כרטיס RAID עם כניסות חיצוניות שממופה ל-VM – ותוכלו להרים יופי של פתרון שרת קבצים.

ויש כמובן את הפתרון שהרבה יעדיפו – לרכוש מארז 2U גנרי לשרת כמו Chenbro, iStarUSA, NorcoTek ואחרים, להכניס שם לוח אם דסקטופ עם מעבד פשוט וכמות זכרון צנועה וכרטיס רשת, לדחוף דיסקים ולבנות שרת קבצים כמכונה יעודית או לרכוש פשוט שרת 2U יעודי יד שניה. החסרון ברכישת שרת יעודי יד שניה זה שאתה עלול למצוא את עצמך עם ביצועים מופחתים ב-50%, הואיל ושרתים רבים הם ישנים ועדיין עובדים עם SATA 2, כלומר מחצית מהמהירות של SATA-3. במקרים כאלו אם מחליטים לרכוש שרת כזה, קנו כרטיס RAID יעודי וחברו אותו ל-Backplane במקום כרטיס ה-RAID שנמצא בשרת, רק תוודאו שהוא תומך ב-SATA-3.

לסיכום: ה-LAB שלך יכול לתת ביצועים טובים או גרועים – תלוי בפתרון Storage שתבחר להקים/לרכוש. אם בחרת לדוגמא להכניס דיסקים מכניים 2.5 אינטש של לאפטופים (כי מצאת בזול) – יהיה מצב שה-VM יעלו לאט וכל פעולה שדורשת שימוש בדיסקים תהיה איטית בגלל שמהירות הדיסקים הזו היא איטית יחסית (5400 סיבובים לדקה מול 7200 בדיסק טוב). לעומת זאת, אם תבחר דיסקים קשיחים במהירות 7200 RPM ותוסיף דיסק או 2 SSD שישמשו כ-Cache, הביצועים שלך יהיו (יחסית) טובים. נכון, זה רק LAB ביתי, אבל חוק מרפי אומר שלפעמים כשאתה בדיוק צריך לבדוק משהו ועכשיו – ביצועים טובים מאוד יעזרו לך.