מקודדי ביניים – כדאי להשתמש?

אחד ההבדלים הגדולים ביותר שקיימים בשוק יצירת תכנים – קשור למקודדי ביניים, אותם Mezzanine Codecs כמו DNxHD/DNxHR/Prores/Cineform וכו'.

בדרך כלל כשמצלמים סרטים, או כל תוכן במצלמות מקצועיות ויקרות (ואני מתכוון למצלמות שמתחילות במחיר של 10-15 אלף דולר ומעלה), בדרך כלל הוידאו יוקלט עם מקודדים כאלו, או שיוקלט כ-RAW או עם דחיסה לא כל כך משמעותית, כמו במקרים של Red, Arri Alexa ולאחרונה גם מצלמות של חברת Blackmagic Design מאפשרים לשמור ב-RAW או במקודד קרוב לכך (חוץ מאשר אפשרויות שמירה ב-Prores בפרופילים שונים).

לעומת זאת, במצלמות שנמכרות במחירים החל מכמה מאות דולרים ועד כמה אלפי דולרים, קידוד הוידאו יהיה ב-H.264 או H.265 באחד מהפרופילים של ה-Codec, בהתאם להחלטת המשתמש. כך לדוגמא יש את H.264 GOP ששומר את כל הפריימים (כלומר הכל I) והוא יותר קל לעבוד בעריכת וידאו רצינית (אבל הוא עדיין לא "קל לעיכול" למערכת כמו מקודדי הביניים). בדרך כלל מי שיצלם בשיטות האלו יהיו אלו היוטיוברים למיניהם, צלמי חתונות ואירועים ועוד. יש כמובן גם כאלו שמשתמשים במצלמות הנ"ל יחד עם מקליטים חיצוניים כדי להקליט קבצים בקידודי ביניים.

להלן קליפ מהערוץ של Gerald Undone שיסביר את ההבדל המהותי בין ה-H.264/H.265 לבין מקודדי ביניים. שימו לב, הוא מדבר על הדברים בקצרה. יש קליפים אחרים שמסבירים הרבה יותר לעומק, למי שמעוניין..

אפשר לסכם את היתרונות של 2 השיטות כך:

  • קידודי Delivery כמו H.264/H.265 – מעולים בשמירה בקבצים בגודל קטנים, כל תוכנת עריכה תקבל אותם, ואפשר לנגן אותם ישירות בכל מחשב ובכל ציוד.
  • קידודי ביניים – יוצרים קבצים יותר גדולים אך שומרים הרבה יותר פרטים, מעולים לעבודות עריכת וידאו מורכבות ברמות שונות. ניתן להחליט איזה מקודד ואיזה פרופיל מקודד על מנת לשמור על איזון של גודל קובץ (או ליתר דיוק: Bitrate) מול איכות וידאו שתישמר.

חסרונות:

  • H.264/H.265 – ככל שמוסיפים יותר אפקטים, LUT ודברים נוספים לקליפים בעת העריכה, העורך "יגמגם" יותר הואיל והוא צריך לחשב שוב ושוב את מיקום הפריים, אפקטים וכו' על אותו פריים ועוד. דבר זה אינו קיים במקודדי ביניים.
  • קבצים גדולים שמקודדים במקודדי ביניים יהיו בעיה לשימוש ועריכה במחשבים ניידים שאין להם דיסק SSD חיצוני או SSD גדול פנימי (ועם הרבה מקום פנוי)

אז עם איזו שיטה כדאי יותר לעבוד? זה תלוי בעצם בראש ובראשונה מי אתה.

  1. אם אתה יוצר תכנים שמיועדים לפלטפורמות שידור באינטרנט (יוטיוב, Vimeo) וכל מה שחשוב לך זה התוכן, אבל לא כל ביט של צבע, אתה מוסיף אולי LUT, מבצע כמה חיתוכים וכמה אפקטים – אז שמירה ב-H.264 במצלמה יכולה לעשות את העבודה די טוב.
  2. אם אתה לעומת זאת יוצר תכנים עבור גופי שידור גדולים – H.264/H.265 יהיו המקודדים אליהם אתה תייצא את התוכן, וברוב הזמן אתה תצטרך לעבוד מול קבצים גדולים שקודדו במקודדי ביניים, ואם אתה משתמש במצלמות די "זולות" (פאנאסוניק S1H, קאנון אבל לא המקצועיים וכו') – תצטרך להשתמש במקליט חיצוני כדי לשמור את הקבצים מקודדים במקודדי ביניים
  3. אם אתה עורך מהבית עבור אולפן ולהעביר אליך קבצים גדולים זו בעיה, אפשר לקודד קבצים כאלו לפרופיל יותר נמוך (גם Prores וגם DNxHD/DNxHR תומכים בכך) שיצור קבצים יותר קטנים שאותם תוכל לערוך. את הקבצים היותר קטנים שומרים מקומית ומעבירים אליך וכשאתה מסיים עריכה, אתה שולח בחזרה את הקבצים שערכת (לא את הקבצים שקודדו במקודדי הביניים) ובאולפן אפשר בכמה קליקים של עכבר להחליף את הקבצים המקודדים בקבצים מקודדים עם פרופיל יותר גבוה. כל העבודה שעשה העורך – תישמר.

אחת השאלות שרבים שואלים בכל הקשור למקודדי ביניים היא: האם, במידה ויש לי מקום פנוי בדיסק, המחשב יצליח לעבוד עם אותם קבצים? ובכן, עם מקודדי ביניים, דרישות ה-GPU וה-CPU הן די צנועות והכל תלוי בראש ובראשונה בדיסק שיש לך. הנה לדוגמא צילום מסך מהמחשב שלי עם ניסוי על דיסק קשיח מכני:

כפי שניתן לראות בתמונה, וידאו ברזולוציות מסוימות ובקידודי Prores שונים – אפשר לערוך בלי יותר מדי בעיות. כמובן שככל שהרזולוציה עולה, וכמות הפריימים לשניה עולה – תצטרכו SSD במקום דיסק קשיח, ואני ממליץ על דיסק קשיח Samsung EVO 860 (אם זה פנימי) או Samsung T5 SSD אם זה חיצוני. המחירים של הדיסקים הללו נוחים (תלוי בתקציב ובגודל SSD שתרצו).

אפשר כמובן להשתמש בדיסק SSD NVME (בחיבור Thunderbolt 3 במק, במחשבים ניידים ב-PC במקרים רבים יש מקום ל-SSD NVME נוסף, וברוב המחשבים מהשנתיים-שלוש האחרונות יש מקום ל-SSD NVME בתצורת מקל על לוח האם או ע"י הוספת כרטיס PCIe זול שעולה 10$) ואז ניתן לערוך כל קובץ שקודד במקודדי ביניים. כך זה נראה כאן:

(במקרה הזה אני משתמש ב-Western Digital SN720 גודל 2 טרהבייט)

אחת הנקודות הנוספות שעורכים רבים מציינים היא חוסר האפשרות שלהם לאחסן מידע רב, ואני בהחלט יכול להבין זאת, אולם יחד עם זאת, לעניות דעתי, Work flow טוב חייב להכיל אמצעי גיבוי קבוע, כמו NAS. פתרון NAS נחמד שאני יכול להמליץ עליו הוא QNAP TS-228A שעולה 739 שקלים ב-KSP (על זה תצטרכו להוסיף מחיר של 2 דיסקים, כמו אלו לדוגמא שעולים 439 שקלים פר דיסק), ובכך אפשר בכל פעם להעביר פרויקט אל המחשב ולערוך, ובסיום – להעביר אל ה-NAS, ואם צריך לערוך שוב, אפשר להעתיק מה-NAS בחזרה (אם אתם בעלי מחשבים ניידים ואתם גם עורכים בשטח, אל תערכו ישירות מה-NAS. ראיתי מספיק מקרים של עורכים שהגיעו עם מחשבים ניידים ו..הם שכחו את הפרויקט בדיסקים בבית).

מבחינה טכנולוגית, דברים משתנים היום במהירות. בעבר, מקליטים חיצוניים היו יקרים מאוד. כיום לעומת זאת, יש מסכים מקליטים חיצוניים כמו Atomos Ninja V שעולים 2300 שקל כולל משלוח לארץ שיודע להקליט ל-Prores, ל-DNxHD, ל-DNxHR ואין צורך בדיסקים SSD קנייניים סופר יוקרתיים. גם SSD SATA טוב של סמסונג יכול לתת מענה מעולה, ואפשר להחליף דיסקים במהירות ולאחר מכן לחבר אותם בחיבור USB פשוט כדי להעביר נתונים. בגלל זה, כותב שורות אלו מתכונן כבר בקרוב לעבור מהקלטות של H.264 להקלטות DNxHR SQ או Prores 422 (אחד מהפרופילים, אני עדיין בודק, יש ל-Prores יתרונות בתחום ה-VBR). זה שקובץ ישקל 20 ג'יגה במקום 4 ג'יגה, לא כזה עקרוני, במיוחד אם אני לא מוציא אותו החוצה לשום מקום ואני כן מקבל איכות הקלטה הרבה יותר גבוהה.

לסיכום: אין שום רע בלהשתמש ב-H.264/H.265 להקלטה ועריכה, אבל לפעמים צריך לשבת כמה דקות ולחשוב ולראות שהשד אינו נורא כל כך אם מקליטים ועורכים עם מקודדי ביניים. מחירי דיסקים ירדו ויורדים, בין אם מדובר בדיסקים מכניים או SSD, המחשב לא צריך להתאמץ יותר מדי בעריכה כשהקבצים מקודדים במקודדי ביניים, והאיכות היא משמעותית הרבה יותר טובה.

ביי ביי, קניונים

בתוך כל תקופת הקורונה הזו, החליטה מדינת ישראל שאם רוצים לפתוח את הקניונים, אז הקניונים מחוייבים לפתח אפליקציות שמבקרי הקניון יתקינו – כדי לעקוב אחריהם, כך שאם מישהו חולה בוירוס נכנס לקניון, אפשר יהיה לזרוק כמה עשרות או מאות אנשים לבידוד, ולך תסביר שהחולה אולי היה בצד המזרחי של הקניון בשעה שאתה היית בכלל בצד המערבי ובקומה אחרת. אף אחד לא מקשיב – לך לבידוד ל-14 יום וזהו.

הבעיה המרכזית עם השטות החדשה הזו, היא ששוב – המדינה מעדיפה לזרוק את האחריות על גורמים אחרים שלא מבינים כלום בנושאים אלו. אם ניקח לדוגמא את נושא האפליקציות – טיפש יהיה מי שיתקין את האפליקציות הללו, הואיל ובעלי הקניונים משלמים כמה שפחות, ואבטחת מידע, פרטיות וכו' – זה הדבר האחרון שמעניין אותם ועוד יותר את מפתחי האפליקציות (ולך תזהיר אותם מ-חורי אבטחה, כמעט בד"כ מובטח שתקבל הכחשה ואם תתעקש – מכתב איום מעו"ד).

בעיה נוספת בשיטה המפגרת הזו – היא שסקטורים שלמים לא יוכלו להתקין את האפליקציות: אנשים המשתמשים במכשירי טלפונים (פשוטים או סמארטפונים) כשרים, ואנשים שברשותם מכשירי סמארטפון מהעבודה שנעולים להתקנת אפליקציות. האם יסרבו השומרים להכניס את אנשים אלו לקניונים? אם כן, אז יש כאן מקום לתביעה רצינית על אפליה. אם כן יאפשרו להם להיכנס – איך בדיוק "תופסים" מישהו חולה שאין לך מעקב עליו (בגלל עניין הטלפון)? כרגיל, אף אחד לא חשב עליו.

ומה עם הפרטיות שלכם? אל דאגה, כמו תמיד, הרשות להגנת הפרטיות, לפי הכתבה הזו בדה-מרקר עושה קולות של שטיח. מהרשות כלל לא השתתפו ולא מחו בדיונים שהממשלה החליטה להורות לשב"כ לעקוב אחרי אזרחים (יש 5000 ומעלה דיווחים על איכונים שגויים, תמשיכו להאמין שהאיכונים האלו הם על הסנטימטרים ועל מידע אמין), וגם עכשיו כל מה שהיא מבקשת שמשרד האוצר ישנה בהוראות – זה שלא יהיה איסוף מידע. ועל כך נאמר: נו שוין.

כמבקר, לי אין בעיה למסור פרטים מסויימים: שם פרטי, טלפון. מדוע אני צריך למסור כתובת ותעודת זהות? לא ברור לי ואין לי כוונות למסור פרטים אם אשאל מעבר למידע הנ"ל. להתקין אפליקציות? שישכחו מזה. לא המגן, לא שריון ולא כלום. קניונים שמעוניינים בי כמבקר – שיואילו למצוא פתרונות אחרים פחות פולשניים.

ואתם? תתקינו אם יורו לכם בכניסה לקניון?

סקירה: אופה לחם Morphy Richards דגם 48296

בשנים האחרונות ניתן לראות בחנויות ובאתרי מכירות אונליין שונים – יותר ויותר מכשירים שאמורים לעשות לך את החיים יותר קלים, במגוון תחומים: אתה לא חייב לרכוש לך מצלמת DSLR בכמה אלפי דולרים, הא לך מצלמת זום קומפקטית שתוציא תמונות מעולות, גם למי שאין מושג ירוק מה זה מהירות צמצם, ISO או F Stop, פשוט כוון ולחץ. גם בתחומים כמו אבטחה קיימים פתרון "אוטומטיים" כאלו – כמה עשרות דולרים למצלמה, מספר הגדרות פשוטות שכל הדיוט יכול להגדיר, וזהו – המצלמה תצלם ותתריע כאשר יש חשד לפריצה (או כאשר החתולים שלך מחליטים באמצע הלילה לשחק תופסת או לרדוף אחרי זבוב תועה, כולל קפיצות ססגוניות באויר).

בתחום המזון יש לנו כמובן את מכשירי טיגוון האוויר (Air Fryer), טכנולוגיה ישנה שזכתה לעדנה בשנים האחרונות בזכות חברות כמו Ninja שלקחו משהו עתיק, הלבישו לו בקר מודרני כולל (בחלק מהדגמים) חיבור WIFI ואפליקציית מובייל, ובשם כיסוח הקלוריות (ומאוחר יותר כל יצרן זריז שהעתיק) השוק הוצף במכשירים כאלו. תחום נוסף שאליו נכנסו בשנים האחרונות מכשירים "חכמים" – הוא תחום אפיית הלחמים והעוגות: אתה כבר לא צריך לעמול על הכנת בצק, בדיקת התפחה, לישה, לשים בתנור ולקוות שלא תפספס מבחינת זמנים. לא, כל מה שעליך לעשות זה לקחת את התבנית של המכשיר, לזרוק את כל החומרים פנימה, להכניס את התבנית, לבחור תוכנית, משקל המאפה, צבע המאפה, ו"התחל". זהו. המכשיר יודיע לך בסידרת צפצופים מתי זה מוכן.

בשבועות האחרונים, עקב מצב הוירוס בארץ, מצאתי את עצמי רוכש מספר מכשירים למטבח כדי לשפר את כישורי הבישול והאפיה שלי (עד לפני זמן לא רב, חוץ מחביתה פשוטה, כל מאכל שהייתי מכין היה יכול לזכות את האדם שיאכל בטופס 17 + אמבולנס לבית החולים הקרוב), ואחד המכשירים שרכשתי היה של מורפי ריצ'ארדז. החברה לא ממש נותנת שמות מובנים למכשירים אלא מספרים, אז תכירו: 48296. המכשיר עצמו קל מאוד להבנה, התפריטים על המדבקה בעברית והחוברת הפעלה מסבירה בצורה לא רעה (אם מתעלמים משגיאות הכתיב ועוד כמה משפטים תמוהים) איך לעבוד עם המכשיר.

ניסיתי לעבוד עם המכשיר ולאפות מספר לחמים לבנים פשוטים, לחמים עם אגוזים וגרעינים שונים – וזה הצליח, פחות או יותר… אם אפשר לקרוא לטעם ומרקם בצקתיים "הצלחה". בימים האחרונים לעומת זאת, כשניסיתי להתקדם מעט שלבים להכין דברים כמו לחם מלא, לחם שיפון וכו' – המכשיר החליט שזה רעיון מעולה שהלחם יצא במרקם של ספוג רטוב ובגובה של 3-4 ס"מ, מחצית מהגובה הרגיל. ניסיתי ללכת "על המיליגרם" לפי חוברת המתכונים המצורפת, לפי הוראות של אימי היקרה וגם לפי הוראות באינטרנט. עם יותר שמרים, פחות שמרים, יותר בצק, פחות בצק, יותר מים, פחות מים (כן, ניסיתי לא מעט דברים) – התוצאה חזרה על עצמה ולפי החוברת הבעיה היא לא במכשיר, אלא בך, לקוח יקר.

אבל הבעיה הכי גדולה שלי במכשיר כזה ובמכשירים אחרים שאינם בתחום הבישול והאפיה – היא ה"נעילה" של המכשיר. יש לך 12 תוכניות וזהו. אתה לא יכול לדלג שלבים בתוכנית, אתה לא יכול להאריך/לקצר בזמן שלב ספציפי, אתה לא יכול לקבוע טמפרטורה, ובקיצור – אתה לא יכול לקבוע דברים ידנית מעבר לבחירה בתפריטים ואופציות קבועות מראש. לא טוב? זבש"ך.

לא כל המכשירים כך. רכשתי לפני כשבועיים מכשיר Air Fryer של חברת Tefal. המכשיר "עמוס" בתוכניות שונות להכנת מאכלים שונים, אבל המכשיר גם מציע לך לקבוע את הדברים בצורה ידנית וסופר פשוטה: כוון את הטמפרטורה, את משך בישול, אם תהיה הפסקה באמצע (אם צריך להפוך או לערבב) וזהו, לחץ Start והמכשיר עושה את העבודה, מבלי לבחור שום Preset.

נחזור לאופה הלחם. מבחינה טכנית, הקמצנות בהשקעת בניית המכשיר ניכרת לכל מי שיש לו עין טכנית. יש סיכוי שהמאפה הנחמד שאתה אופה, יקבל בסוף גם "מתנה" בדמות להבי לישה שיהיו תקועים בלחם (החברה נותנת מעין חתיכת ברזל להוציא את זה) – כי נורא קשה להוסיף רצועה ומכניקה למשוך את הלהבים החוצה לאחר הלישה. אותו דבר גם לגבי הוספת 2-3 נורות LED לתצוגה – חס ושלום, זה יעלה 2 סנט תוספת עלות למכשיר ועוד לא דיברנו על משהו פשוט כמו סוללה והגדרות שעון (תוספת של 8 סנט לסוללת CR2032 שיתווספו לעלות המכשיר). אין הגדרות לשעון ואם תרצה להתחיל בזמן מסוים, תחשב בראש ותלחץ בהתאם.

אז האם הייתי ממליץ לאחרים על המכשיר? למי שאין סבלנות לנסות שוב ושוב – לא. למי שיש סבלנות, יכול להיות שכן, אבל בכל מקרה הייתי ממליץ לחפש מכשיר שנותן להכניס ידנית את הפרמטרים הכי חשובים ובכך לעקוף את התפריטים: זמן עבודה, טמפרטורה, כמו תנור רגיל, ואולי עם מכשיר כזה אפשר יהיה להגיע לתוצאות טובות גם כאשר שאר הפונקציות האחרות נותנות תוצאות זוועתיות:

ציון (מ-1 עד 10): 5 וחצי.

"בכסף הזה היה אפשר לרכוש מחשבים עם לינוקס"

ראיתי לא מעט מקרים שבהם אנשים מתלוננים על כך שגופים ממשלתיים מוציאים תקציבים על רכישת חומרה (כמו מחשבים) עם Windows, על כך שמשרד האוצר שוב ושוב כמו שעון חותם עם מיקרוסופט על רשיונות לתוכנות שונות – במקום לעבוד עם לינוקס ומוצרי קוד פתוח.

והאמת – אני הייתי גם מהמתלוננים הללו, וכתבתי לא מעט פוסטים על כך.

אבל החיים, כמו תמיד, מלאים בהפתעות, וכפרילאנס יצא לי למצוא את עצמי בלא מעט מקרים מייעץ לאותם גופים לגבי רכישה של חומרה, תוכנה, רשיונות וכו', ואז ראיתי את הדברים בצורה שונה לגמרי בהשוואה לאיך שראיתי את הדברים כאיש לינוקס.

אז בואו נתחיל בעניין רכישת מחשבים, הנה ההודעה באתר החדשות של ערוץ 7. ניקח את המספרים ונחלק: 50 מיליון ל-30,000 מחשבים, יצא לנו בערך 1,666 שקל למחשב, הווה אומר שהמחשב הזה יהיה מחשב מותג, והוא ממש לא יהיה חזק. מה שכן, המחיר הזה כן כולל רשיונות Windows ואופיס. אחד הדברים החשובים לזכור, הוא שכשרוכשים כמות כזו של מחשבים, עלויות הרישוי של Windows ואופיס אינן כה גבוהות ואני בספק אם המחיר שישולם עבור הרשיונות פר מחשב יעברו את ה-150-200 שקלים.

נניח ויבוא מאן דהוא ויאמר "אל תרכשו את האופיס ו-Windows, החברה שלנו תתקין על כל המחשבים הללו הפצת לינוקס + Libre Office והממשלה תקבל מהחברה שרותי תמיכה, הכל תמורת מחיר FIXED שיהיה זול בהרבה מרכישת אותם רשיונות". נשמע רעיון לגטימי, לא?

אם היו שואלים לדעתי לגבי עיסקה כזו עם אותה חברה, תשובתי היתה פשוטה וקצרה: לא.

מדוע? מהסיבה הפשוטה שלצערי רוב אנשי הלינוקס שחושבים שזה רעיון מצוין להתקין לינוקס על כל מחשב דסקטופ – מפספסים, והוא: עניין התמיכה. מה עושים כשהמחשב לא מוכן להשמיע מוסיקה ברמקולים או שהוא עושה בעיות בתצוגה והבעיה קשורה לדרייבר? אפשר לפתוח באג על זה, שיהיה בהצלחה. חברות רוצות יותר, הן רוצות פתרון לבעיות פה ועכשיו והן רוצות זאת מיצרני החומרה. יצרני החומרה (גם אלו שמוכרים מחשבים עם הפצת לינוקס כאופציה) לא יטפלו בתקלה והן תעברנה את התקלה ליצרן הפצת הלינוקס, והוא יהיה מוכן לטפל בבעיה .. רק אם רכשתם רשיונות פר מחשב לאותה הפצת לינוקס, והרשיונות הרשמיים שנמכרים אינם זולים: הם מתחילים ב-199$ לשנה ואם קניתם כמות – המחיר יורד ל-100$ לשנה. יכול להיות שהמחיר יהיה יותר זול אבל הוא לא יהיה יותר זול ממה שמיקרוסופט מבקשת על אותה כמות מחשבים.

ואז מגיעה הבעיה השניה: תאימות. חברות אוהבות שהמחשבים שלהם מריצים תוכנות שאותן חברות משתמשות ומכירות. כן לאופיס, לא ל-Libre Office, ולך תסביר למשתמשים למה Libre Office נראה ומתנהג כאילו מדובר באופיס 97 כולל באגים של המרת מסמכי אופיס בעברית מאופיס ל-Libre Office, ועוד לא דיברתי על שלל התוכנות האחרות שיותקנו על המחשבים שלא קיימות ללינוקס או שקיימות ואין חברה מסחרית שתומכת בהן במקרים של באגים, מפת דרכים לגבי האפליקציה וכו' וכו'.

ולכן, טענותיי הן:

  • הפצת לינוקס לא נותנת יתרון כלשהו על מכונות דסקטופ לארגונים ממשלתיים – בכל הקשור לכסף לדוגמא.
  • על מנת לקבל תמיכה מיצרן הפצת לינוקס, יש לשלם רשיון פר מכונה, ומחירי הרשיונות יהיו יותר יקרים מהרשיונות שמיקרוסופט מבקשים.
  • יש בעיה מהותית של תאימות של תוכנות שכל גוף רוצה להריץ, ואף אחד לא מעוניין להריץ 2 תוכנות שונות בארגון שעושות אותו דבר.
  • עקומת הלימוד תהיה הרבה יותר מורכבת מאחר שכולם לומדים להשתמש במערכת אחת וקשה פתאום להתחיל ללמד אחרים מערכת אחרת.

ומה עם כרומבוקים/כרומבוקסים?

גוגל השקיעה לא מעט ביצירת הפצת לינוקס קניינית שמגיעה אך ורק עם מחשבי כרומבוק/כרומבוקס (למי שרוצה להתקין Chrome OS לא רשמי על מחשב ישן – יכול להשתמש בגירסה הזו) והמחשבים שנמכרים עם מערכת זו הם מחשבים עם משאבים צנועים (מעבדי Celeron, I3, לפעמים מעבדים מבוססי ARM) עם 4 ג'יגהבייט זכרון וכמות אחסון פעוטה של 16 או 32 ג'יגהבייט.

מערכת Chrome OS בנויה רובה ככולה לעבוד עם ה-Eco System של גוגל, מה שאומר שחייבים לרכוש מנוי חודשי פר משתמש ורוב התוכנות שניתן להריץ הן או אפליקציות Web או אפליקציות אנדרואיד (עובד ככה ככה), כך שאפליקציות קיימות של הארגון – לא ירוצו. עם כרומבוק, לצערי – המחיר יצא הרבה יותר גבוה פר מחשב, מאשר רכישה חד פעמית של המחשבים + רשיונות של מיקרוסופט ל-Windows ו-Office.

לסיכום: לינוקס יכול להתאים לי, יכול להתאים לך לשימוש הביתי שלך, ויכול להתאים להרבה אנשים שמוכנים לשבת וללמוד כדי להכיר לינוקס, אבל לינוקס לא מתאים כמערכת הפעלה חלופית לארגונים, הואיל ותמיכה היא דרישה מספר אחת של אותם ארגונים והם רוצים תמיכה ישירות מיצרן הפצת הלינוקס ואז יש לשלם מחיר שדי מוריד כל חסכון שהיה מושג ללא רכישת הרשיונות של מיקרוסופט. גם עניין תאימות אפליקציות משחק תפקיד רציני שדי מבטל שימוש בלינוקס על דסקטופ בארגונים.

מחשבות על הוירוס וחיבורי האינטרנט

מאז השבועות האחרונים בהם מגיפת ה-COVID-19 (קורונה) נכנסה לחיינו, עובדים רבים החלו לעבוד בבית, הילדים עזבו את הגן והבית ספר ו"רותקו" הביתה ובקיצור – נוצר מצב בימים האחרונים שכולם נמצאים בבית וכמובן – כולם משתמשים באינטרנט….

הביתי.

ולסיטואציה הזו – אף ספק אינטרנט בארץ (וצריך להיות הוגן ולאמר – גם לא באירופה או בארה"ב) לא הכין את עצמו.

אחד הדברים החשובים שצריך לזכור בכל מה שקשור לאינטרנט ביתי (כבלים או בזק/DSL) הוא שהחיבור הוא א-סינכרוני, שזה בעצם אומר שאתה "נענש" בכך שמהירות הורדת הנתונים שלך מתקצצת משמעותית בכל פעם שאתה מוציא נתונים החוצה, כך שאם לדוגמא הילדים שלך החליטו שעכשיו זה זמן מעולה לבצע במקביל שיחות וידאו עם החברים שלהם במסנג'ר/פייסטיים/וואטסאפ – איכות הצפיה בוידאו תרד משמעותית ואם תתחבר מרחוק לעבודה לדוגמא ב-RDP עם כל הפונקציות פועלות (32 ביט, AERO וכל האפקטים פעילים וכו') – תקבלו אינטרנט זוחל ואין זה משנה אם קניתם חבילה של 100 מגהביט, 200, 400 או 500 מגהביט.

המצב חמור יותר ברגע שאתה צריך נתונים מחו"ל והם אינם זמינים בנקודת POP של CDN בארץ – במצבים כאלו אתה תראה את מהירות החיבור האמיתית שמוקצת לחיבורי DSL בארץ (כולל הספק שטוען שהוא "מספר 1 בישראל", אתם יכולים לנחש על מי אני מדבר). אם תפנה לתמיכה, התומך יפנה אותך לאתר מדידה ישראלי שיראה לך שאתה מקבל מהירות מלאה (כזה לדוגמא). אם אתה רוצה לבצע בדיקה אמיתית, אתה צריך לעשות בדיקה מול שרת בחו"ל, אז כנס לאתר Speedtest ולפני שאתה לוחץ GO לחץ על Change Server, חפש Amsterdam ובחר ספק כמו NFOrce Entertainment B.V ואז לחץ על GO. אם מהירות החיבור שלך טובה והספק שלך נותן מהירות מספקת, אתה אמור לקבל מספר ב-Down די טוב. נניח בחבילות של 100 מגה, תקבל +60 מגהביט. אם אתה מקבל מספר ממש נמוך (בין 10 ל-20), החיבור שלך בעייתי. אגב, אם תבחר ספק מארה"ב, סביר להניח שבחבילת 100 מגה עם חיבור תקין, תקבל מהירות שנעה בין 40-60 מגהביט ב-Down.

אם יש לך בעיות באיכות צפיית וידאו באתר כמו נטפליקס, יש לך אפשרות לבצע 2 בדיקות:

  • יש את אתר Fast. בשביל וידאו ברזולוציית 4K עם כל הדברים הנוספים (אודיו 5.1, HDR וכו') תצטרך מהירות של 35 מגהביט לשניה. כנס ללינק ותראה מה המהירות שאתה מקבל.
  • אפשרות נוספת היא להיכנס ללינק הזה מהמחשב (אם אתם רוצים לבדוק בטלויזיה אז כנסו לאפליקציית Netflix ותחפשו Test Patterns), בחרו עונה ראשונה, ואת אחד הפרקים. מצד ימין למעלה בצהוב אמור להופיע לכם הרזולוציה הטבעית בו מתנגן הקליפ. חשוב לתת לנגן מספר רגעים עד שהוא יגיע לרזולוציה רצויה (דפדפן כרום במחשב ללא תוסף לא-רשמי יתן עד 720P, דפדפן Edge ינגן עד 1080P אלא אם יש לכם מעבד של אינטל ומסך ברזולוציית 4K – ואז תקבלו תמיכה לרזולוציית 4K). חשוב: שאר ה"פרקים" וה"עונות" ב-Test Pattern הם יותר לבדיקות וכיוונון מקצועי של מסכים ולאו דווקא לבדוק אם רואים וידאו ב-4K.

בעיה נוספת שאולי מתרחשת אצלכם עם Whatsapp בשיחות וידאו: תמונה קופאת לחלקיקי שניה או שיש חוסר סינכרון בין האודיו לוידאו. לצערי אפליקציית Whatsapp גרועה במעבר בין מקודדים שונים כשיש או אין רוחבי פס רצויים והיא מתעדפת כמה שיותר פריימים מאשר להעביר אודיו בצורה חלקה. הוידאו של מסנג'ר יותר טוב וגם יודע להתריע כשיש בעיות תקשורת.

לסיכום: ספקי האינטורנט מוכרים חבילות חיבור לאינטרנט עם המון הבטחות אך רוב ההבטחות לא מתקיימות במציאות, במיוחד כשקצת מנסים להעמיס ולבחון את החבילה. אתם יכולים לנסות לעבור לספקים אחרים אולם לא תמיד זה עוזר (במיוחד שאצל רבים מהספקים זמן ההמתנה יכול להיות 30 דקות ומעלה כיום, ורמת התמיכה היא ברמת ה"תכבה את הראוטר ותפעיל מחדש" או להאשים את המחשב שלך). נסו לפתור את התקלה בעצמכם. אם אתם משפחה עם מספר ילדים, העבירו אותם להשתמש בחבילות הסלולר (כיום רוב חבילות הסלולר הן די גדולות אך מהירות הגלישה בסלולר די קטנה, כך שיש סיכוי נמוך לניצול מלא של החבילה בין כה) כך שיהיה בבית כמה שפחות ניצול חיבור ה-DSL למטרות של עבודה/לימודים.

אפס הגיון

לפני כשבוע כתבתי כמה משפטים יחד עם לינק לכתבה ב-YNET לגבי הוירוס COVID-19 וכמובן שחטפתי על הראש על ימין ועל שמאל. היו כאלו שטענו כי אם אני לא אפידמיולוג, אז אני צריך לשתוק. אני לא אפידמיולוג, אבל אני לא אשתוק כי עדיין – מותר להביע, וזו כל הפואנטה שלי בכתיבת פוסט זה וסטטוסים ברשתות חברתיות – להביע דעה.

על הוירוס הזה ידוע עוד מינואר ומי שנמצא בקשר עם חברות ועסקים בסין – מודע לזה עוד מדצמבר. משרד הבריאות, שעליו אני טוען שאו שהוא לא עושה כלום או שהוא נכנס לפאניקה גמורה – החליט רק בשבועות האחרונים להיכנס למצב פאניקה מוחלטת. מבחינתו – "העיקר הבריאות" ולעזאזל השאר, כולל הכל.

לא מעט הוראות שחילק משרד הבריאות – מתנגשים לחלוטין עם המציאות וכל הגיון. הנה כמה דוגמאות:

  • מישהו חשוד בכך שהוא נדבק בקורונה עבר ליידך? משרד הבריאות ישלח לך SMS בו הינך מצווה להיכנס מיד בביתך לבידוד. מה אם אין לך בבית חדר לבד שבו תוכל להיות 14 יום? מה אם אין לך שרותים/מקלחת נפרדים? אם באמת נדבקת, אז בסיכוי של 90%+ שאתה תדביק את כל מי שנמצא בבית.
  • נניח שצוות להיכנס לבידוד ואתה רווק, גר לבד (כמו כותב שורות אלו). מה אז? מי בדיוק ירכוש לך אוכל? הרי אסור לקבל אף אחד ומשלוחי סופר לא מגיעים לכל מקום (כן, גם פה בדרום תל אביב). מישהו במשרד הבריאות חשב על סיטואציה כזו או סיטואציה שאחרים גרים בשותפות ואין מצב שהשותפים יעשו עבור אותו אחד את הסידורים? לא, אבל העיקר לשלוח בצורה עיוורת לבידוד!
  • ההוראות שהופצו לבנקים, סופרמרקטים ומקומות אחרים שצריכים להישאר פתוחים היו כי יש להכניס כמות קטנה של אנשים, ובכל פעם שיוצא אחד יש להכניס מישהו אחר. כמובן שבמשרד הבריאות אף אחד לא חשב על מה שקורה מחוץ לדלת – עשרות אנשים שנמצאים במרחק קטן ואם אחד מהם חולה, יש סיכוי של מעל 90% שבזמן ההמתנה, רובם ידבקו. גאונים במשרד הבריאות!!!

ויש את הפן הכלכלי שאתרי חדשות כותבים עליו ואומרים את אותו משהו שכלכלנים רבים ציינו בשבועות האחרונים: ההשבתה הזו תעלה מחיר יקר מאוד להרבה מאוד עסקים קטנים ובינוניים, וגם עצמאיים (הממשלה מדברת על מענק לעצמאים ע"ס 6000 שקל. עדיין לא מצאתי שום לינק למלא פרטים על כך). מהמצב הזה – הרבה עסקים קטנים לא יצליחו לקום כי השבתה כזו כלל לא היתה על המפה ורוב העסקים הקטנים והבינוניים כלל לא חסכו או לא יכלו לחסוך ולחזות מצב שלא ידוע מתי יסתיים. שמעתי ממספר אנשים על הלוואות בערבות מדינה, אבל מהיכרות עם לא מעט עצמאים – רבים מהם לא יוכלו להפקיד את אותה ערבות עצמית מהסיבה הפשוטה שהם מעדיפים בכסף הזה לשלם את המשכנתא/שכ"ד לחודש הבא, את הוצאות חג הפסח והוצאות אחרות. סמי פרץ מ-דה מרקר כתב כמה דברים שאני בהחלט ממליץ לקרוא.

המצב הזה, עם כל סגירת העסקים ושרותים שאינם חיוניים, הרעיון לבצע סגר כללי וכו' – יכול להחזיק זמן קצר בלבד. שבועיים, אולי חודש ואז סבלנותם של לא מעט מאזרחי ישראל תפקע – ולעזאזל הבידוד והסגר. האם המשטרה מוכנה לקחת על עצמה עימות מתמשך עם אלפי אזרחים מדי יום שפשוט לא מסוגלים להיות יותר נעולים בביתם? ומה אז? יעצרו אותם? הפתרונות שכרגע מציע המשרד לא יחזיקו מעמד לאורך זמן והתירוץ לשבירת כל הכללים יהיה פשוט: אפס (או מספר מאוד נמוך) של מתים, מה אתם רוצים מאיתנו? המספר כמובן נמוך בגלל טיפול אגרסיבי במחלה ובחולים, אבל כשתיגמר הסבלנות, כמעט לאף אחד לא תהיה סבלנות להקשיב להסברים.

אז אולי, אולי יהיה מישהו בממשלה, במשרד האוצר שיאמרו למשרד הבריאות לחזור לתוכניותיהם כיצד לטפל בוירוס ולהתאים אותם, לפני שלכולם ימאס מהמצב הנוכחי, כולל המצב הפיננסי.

הצד הלא-ממש-נחמד של סמארטקארד

לפני כחודשיים, פרסמתי בבלוג זה מאמר די חיובי על כרטיסי הסמארטקארד שמשווקת רשות הדואר. הכרטיס, למי שאינו זוכר – כולל שלושה ארנקים: שקל, ליש"ט ויורו, אפשר להטעין מכל מקום (גם לא דרך החשבון שלך), אפשר להמיר כספים פנימית בין הארנקים, אפשר לראות מיידית אם חיובת, על ידי מי – וכמה.

עד פה הכל טוב ויפה.

אתמול גיליתי את הצד הפחות נחמד. בדקתי בלילה דרך האפליקציה של סמארטקארד את התנועות האחרונות, ולהפתעתי גיליתי חיוב שלא ביצעתי על סך 140 שקלים, וכאן מתגלה ההבדל הענק בין חברות האשראי המקומיות לבין אלו החיצוניות שרשות הדואר עובדת עימם.

נניח שיש ברשותי כרטיס של אחת מהחברות המקומיות: ויזה כא"ל, לאומי קארד (MAX), ישראכרט. נניח שאני עובר על רשימת החיובים ואני מוצא אחת מוזרה. הנוהל, למיטב ידיעתי – הוא אותו נוהל אצל כולן: אתה מרים טלפון לחברה שמנפיקה את כרטיסך, עובר תהליך זיהוי ואז אתה מציין איזו עיסקה לא ביצעת. הנציג מצידו השני של הקו יכול לתת לך יותר פרטים לגבי העסק עצמו: שם מלא של העסק, כתובת, וגם טלפון. אתה יכול לבקש ביטול עיסקה מהסיבה שאתה לא ביצעת זאת, אולם אם לסוחר יש הוכחה שאתה כן ביצעת את העיסקה, אתה תחויב בסכום העיסקה + 30 שקלים, כך שעם הפרטים שאתה מקבל אתה יכול לבדוק בעצמך אם כן בוצעה העיסקה ואם לא – ליצור שוב קשר ולבטל סופית את העיסקה. במידה ואתה מודיע כי כרטיסך אבד או נגנב – הוא יחסם מיידית, ללא קשר לעיסקה.

בסמארטקארד לעומת זאת – הם יכולים לקבל הצטיינות בבירוקרטיה ובדרכים לייאש את הלקוח.

ראשית, כאשר אתה יוצר קשר עם הנציג/ה לגבי עיסקה שאין לך מושג לגביה, הפרטים שתקבל הם בדיוק הפרטים שמופיעים באפליקציה. לא תקבל שם עסק מלא, לא טלפון, לא כתובת. בנוסף – מהרגע שהתלוננת על עיסקה שאתה לא ביצעת – כרטיסך מיידית מבוטל, גם אם כלל לא ביקשת זאת. אתה מעוניין בכסף? אוקיי, הנציגה תשלח אליך אימייל עם רשימת התנועות האחרונות שבוצעו בכרטיס וטופס PDF שעליך למלא בעברית ולשלוח לאנגליה. באנגליה הטופס שלך יתורגם לאנגלית ובקשתך תיבדק. כל התהליך יקח חודשיים שלושה ואם יוחלט שאתה צודק, חשבון הבנק שלך יזוכה בסכום. הבעיה המרכזית: מה עושים כשמדובר בעיסקה שבוצעה פה בארץ, איך מאנגליה יבדקו זאת…

בקיצור – בכל הקשור לסמארטקארד, נראה שבדואר ישראל לא ממש ישבו למו"מ מול חברת הכרטיס חיוב על דברים כמו החזרי חיובים במקרים שהם בוצעו תוך כדי הונאה/גניבת מספר וכו', ועם הביקורטיה הזו שהם מעבירים לקוחות, המלצתי היא לא לקחת כרטיס כזה מהדואר.

הארנקים האלקטרוניים של הבנקים

לפני בערך שנתיים פתחו הבנקים הישראליים השונים ארנקים אלקטרוניים עבור הלקוחות הפרטיים. הם יצאו בקמפיינים בכל סוגי המדיה והבטיחו פשטות, אפס עמלות, ובדרך גם קרצו ללקוחות עסקיים קטנים עם רמיזה שאולי כדאי לגבות כך תשלום ולקבל את הכסף במהירות.

ואז קרה הדבר שכולם ציפו, רק בעוצמה חזקה – אנשים אשכרה התחילו להשתמש בזה, ובעלי עסקים קטנים לא חשבו פעמיים והחלו לגבות דרך ארנקים אלו תשלומים מלקוחותיהם.

אנרקים אלו מתחרים בעצם בחברות האשראי. כשחברת האשראי סולקת עיסקה, היא גובה מכל הצדדים עמלות שונות, מהמוכר היא גובה אחוזים רציניים, מהלקוח היא גובה בעמלות חודשיות/שנתיות ואם חס ושלום רכשת במטבע שאינו שקל, הם ישמחו לגבות עמלות המרה גבוהות. חברות האשראי לא ממש אוהבות את הארנקים האלקטרוניים של הבנקים (אבל מצד שני, אין להם ברירה אלא לעבוד עם הבנקים, לך תסרב לסלוק לבנק בעמלת 0%), אז בכרטיסים החיצוניים שלהם, החלו חברות האשראי גם להציע העברות כספים פרטיות בין לקוחות בצורה של העברה או בקשה בסכומים של עד 4000 שקל (נכון לגבי כרטיסים של MAX/לאומי קארד, לא בדקתי אחרים).

וכאן – מתחילות הבעיות.

אני מכיר לפחות עצמאית אחת ושני בעלי עסקים קטנים שאשכרה לקחו את עניין התשלום דרך הארנק האלקטרוני ברצינות, ומצאו את עצמם פתאום במצב שהם לא יכולים לגבות כספים, למרות שהם כלל לא הגיעו למסגרת השנתית של קבלת כספים. כמובן שמחלקות השרות השונות סיפקו הסברים הזויים במקרים הללו, ולאותם בעלי עסקים לא היתה ברירה אלא לחזור לשיטות הקודמות או לעבור לארנקים אחרים.

הבעיה השניה קשורה לסכומים: תקרת הסכומים בהעברה אחת היתה די מצחיקה בכל הארנקים, וכיום המצב .. כמעט לא השתנה. ב-BIT נותנים להעביר עד 3,600 שקלים, בפייבוקס – 1500 ובלאומי PAY (לא מצאו שם יותר קליט?) – עד 2000 שקלים. כדי שלא "תחגוג" יותר מדי (גם אם יש לך את הכספים לכך) – ב-לאומי PAY אתה יכול להעביר עד 6000 שקל בחודש, ב-BIT עד 12,000 בחודש, וב-PAYBOX עד 7500 שקל בחודש. תקרת התקבולים השנתית – בלאומי PAY היא עד 50,000 שקל, ב-BIT היא 50,000 שקל ובפייבוק אשכרה חשבו על עסקים קטנים (יותר לכיוון עוסק פטור) – עד 150,000 שקל בשנה.

מה הבעיה עם הסכומים? הכמות האפשרית בהעברה חד פעמית. לשם הדוגמא, נניח ואני צריך לשלם שכ"ד של 4000 שקל, אני לא יכול להעביר אותו דרך אף ארנק. מדוע? מחשש שאני אלבין הון, ותיכף אסביר על כך. גם הכמות המצטברת בחודש של סכומים שאפשר להעביר – היא קטנה מאוד וכלל לא לוקחת בחשבון שלא מעט עסקים קטנים דווקא כן החלו לקבל תשלום דרך ארנקים אלקטרוניים.

ואז החליט בנק ישראל (מוטו: לדרוך על כל מוקש אפשרי, כולל הפוטנציאליים שבהם, עוד מאז קום המדינה!) להקשיח את תנאי השימוש באפליקציה. כבר בקרוב לקוחות הארנקים האלקטרוניים יצטרכו להזדהות עם מינימום של תעודת זהות, ובמקרים מסויימים תצטרכו לעבור הזדהות בוידאו ואמצעי זיהוי אחרים, ואם אתם עצמאיים שמקבלים את הכסף לחשבון הבנק הפרטי שלכם – אז נו נו נו, חס ושלום. בשביל מה הבלאגן הזה? אה, "כדי להשוות את כללי הפתיחת החשבון בין חברות האשראי לאפליקציות התשלום", וכאן בנק ישראל כמובן יתעלם מזה שעסקים קטנים כמו עצמאיים ועוסקים פטורים בורחים כמו מאש מפתיחת חשבונות אצל חברות האשראי ותשלום עמלות מופרזות על כל סליקה עם תנאי קבלת כספים גרועים (חכה לחודש הבא לקבל כסף, גם כשהם קיבלו את הכסף מיידית!).

ושוב – מה החשש של בנק ישראל? כמו תמיד, אותו תירוץ: "הלבנת הון", "הונאה" – למרות שהדרך היחידה להעביר כספים מהארנקים זה או חשבון בנק ישראלי או כרטיס אשראי ישראלי (לא Debit) והכל בשקלים בלבד. אין אפשרות ל-IBAN או SWIFT. אז איך בדיוק מדובר פה בהלבנת הון או הונאה? הרי אם מדובר בהונאה, גם הבנקים וגם חברות האשראי מבוטחות, וכל הכרטיסים וחשבונות הבנק רשומים על שם אנשים אמיתיים לאחר וידוא פרטיהם.

בנק ישראל והבנקים צריכים להחליט אחת ולתמיד – אתם רוצים שעסקים קטנים יוכלו לגבות כספים דרך ארנקים ואפליקציות? מצוין, תפסיקו עם התקרת סכומים המגוכחת הזו. עוסק פטור יכול לקבל בשנה עד 102,000 שקלים, כך שחוץ מ-Paybox, בשום ארנק אלקטרוני או אפליקציה ישראלית של הבנקים הוא לא יכול לעבוד אקסלוסיבית ולגבות במתודה זו כספים, וזה עוסק פטור, לא דיברתי עדיין על עוסק מורשה.

ומה המצב עם אפליקציות תשלומים קצת יותר רציניות כמו אפל פיי או גוגל פיי? ובכן, באותן פלטפורמות, אפשר להעביר עד 10,000 דולר במכה אחת והמגבלה לגבי אותו סכום היא שניתן לעשות זאת פעם אחת בשבוע. כאן בישראל? שקל מעל יותר מ-3600 שקל (במקרה של ביט) והמערכת מיד תחסום פעולה זו! חס ושלום לאשר טרנזאקציות יותר מהסכום הנ"ל.

לסיכום: בנק ישראל והבנקים האחרים צריכים לשאול את עצמם אם הם רוצים לקדם את נושא הארנקים האלקטרוניים ואפליקציות התשלום ברצינות או לא. אם התשובה לכך היא חיובית, יש להגדיל במהירות את הסכומים המותרים להעברה, במיוחד כשמבינים שמדובר בהעברות שהן לא יותר מאשר פנים ארציות ובשקלים בלבד כך שהסיכונים הם נמוכים ומי שבאמת רוצה להלבין כספים, יכול למצוא 1001 דרכים אחרות לשם כך.

חושבים על NAS חדש?

יש כיום לא מעט אנשים פרטיים שמחפשים לעצמם פתרונות אחסון, פתרון עם שרידות, שיהיה קטן, שקט, זול – ועובד טוב. חברות כמו Synology ו-QNAP מציעות מספר מוצרים לשוק זה. בנוסף, חברות כמו Western Digital, Seagate ואחרות גם מציעות פתרונות קטנים (עד 2 דיסקים) לשוק הזה, ולכאורה אין שום בעיה לחפש קצת באינטרנט הישראלי, לשאול חברים – ולרכוש מוצר כזה.

הבעיה בדרך כלל עם מוצרים כאלו (ובמיוחד מוצרים שיכולים להכיל מעל 2 דיסקים) – שהם לא ממש זולים, וזה עוד לפני שדיברנו על מחיר שכולל דיסקים בגודל 4 טרה ומעלה, תמיכה ב-Hotswap, אפליקציות וכו'. כשמוסיפים את הכל יחד, המחיר יכול לגלוש בקלות ליותר מ-9000 שקלים (לפני מע"מ) ולכן אני ממליץ פתרון כזה יותר לעסקים קטנים או לעסקים גדולים יותר שרוצים "לסגור פינה" – גם כשהביצועים אינם משתווים לפתרון אחסון רציני לארגונים.

חברת HPE מוכרת זמן רב את מוצרי ה-Microserver שלה שניתן למצוא אותם באתרים ישראליים כמו Plonter. כשמסתכלים על המחירים זה נראה די זול ואולי אפילו יכול להתאים לעסקים קטנים שצריכים רק לגבות תכנים של מספר מחשבים ודברים קטנים אחרים (שימו לב: רוב ההצעות אינן כוללות דיסקים, ואלו שכן – הדיסקים הללו אינם נתמכים כ-Hot Swap). הסיבה, אגב, למחיר הזול – קשורה לכך ש-HPE חתכו כל מה שניתן מהמערכת: אין בקר RAID, אין iLO לניהול מרוחק של המכונה, ויש מעבדים מלפני 4 דורות של AMD (שלפי השמועות AMD רצתה להיפטר מהמלאי ו-HPE רכשו את המעבדים במחיר של 10 דולר פר מעבד).

הבעיה המרכזית בפתרונות כמו ה-Microserver קשורה ל-Rebuild. המעבד מאוד חלש (הוא יותר איטי ממעבד ATOM ישן ומ-Raspberry Pi-2) וברגע שדיסק מפסיק לפעול (והם יפסיקו לפעול במוקדם או במאוחר, ככה זה, ולא חשוב מאיזו פירמה אתה קונה את הדיסקים), תהליך בניית ה-RAID יקח זמן רב ובאותו זמן שמבוצע Rebuild אתה תאמץ את המערכת (מה שמגדיל את הסיכויים שדיסקים אחרים יפלו) וקריאה/כתיבה אל ה-NAS תהיה איטית במיוחד, לעיתים תהיה בעיה של אי זמינות הפתרון לקריאה/כתיבה של נתונים, ולפיכך אני לא ממליץ על הפתרון הזה לרכישה, בוודאי לא לעסקים קטנים.

אחת התוכניות הקרובות שלי לשנת 2020 היא בניה של מערכת אחסון Scale Out שתבוסס על 3 שרתים שבכל אחד מהם יהיו 12 דיסקים, 2 דיסקים SSD והם יחוברו ביניהם במהירות של 40 ג'יגהביט, וזאת כתחליף למערכת אחסון רגילה שבניתי ושנמצאת אצלי בשימוש כיום. מכיוון שאף אחד לא הולך לממן לי זאת, אני צריך למצוא איך לבנות את המפלצת הזו במחיר הכי זול, אבל לפני כן – אני צריך לבנות מערכת קטנה שתורכב מ-4-8 דיסקים כדי לגבות עם Snapshots את האחסון הנוכחי (ולמי שטוען ש-snapshots זה לא גיבוי, כדאי שיתחיל ללמוד על ZFS, כל האחסון שלי מבוסס על כך), וגם כאן – הצטרכתי לחשוב על פתרון כמה שיותר חסכני…

לשם כך, התחלתי לחשוב על אנשי מחשבים שכן רוצים אחסון קטן בביתם. רובם לא מעוניינים לרכוש מספר מחשבים ומבחינתם כמה שפחות מחשבים שמשמשים כ-LAB – יותר טוב, ולפיכך, כדאי לנצל את המיטב מכל משאב.

אם נחשוב על NAS – זה פתרון די טוב, אבל למען האמת, רוב הזמן המערכת לא עושה כמעט כלום, וניצול המעבד ומשאבים אחרים הם נמוכים. מדוע שלא נשתמש במשאבים הללו להרצת דברים אחרים בתוך ה-NAS כמו שמערכות Synology/QNAP נותנות אך מבלי לרכוש מערכות כאלו? רבים הם האנשים שמעוניינים להריץ לדוגמא מערכות כמו Plex, טורנטים, מערכת ניהול מצלמות אבטחה ועוד ועוד.

אחת הבעיות הכי גדולות במערכות כמו Synology ואחרות – היא מפרט מאוד נמוך מבחינת מעבדים וזכרון (סביר להניח שברגע שתתחיל להשתמש בקונטיינרים כדי להריץ אפליקציות, תרצה להריץ יותר ויותר דברים ותצטרך יותר משאבי עיבוד וזכרון) ולפיכך החלטתי לבדוק מה יש בשוק מבחינת מעבדים במחיר זול, אך שניתן לשדרג למעבדים מודרניים. לאחרונה, AMD הוציאה לשוק את מעבד ה-Athlon 3000G שעולה בארץ 241 שקלים כולל מע"מ! בניגוד למתחרה שלו מאינטל (מעבדי ה-Pentium) – ל-3000G יש 4 נימים (בפנטיום אין בכלל), יש 4 מגהבייט זכרון מטמון (באינטל זה 2.5) והוא רץ במהירות גבוהה יותר מהפנטיום, וכמובן – ה-3000G זמין לרכישה כרגע, את מעבדי הפנטיום החדשים לא תמצאו בשוק הואיל ואינטל מפנה אותם ישירות ליצרני חומרה.

מבחינת לוח אם – כאן יש הפתעה לטובה: המעבד אינו מצריך רכישת לוחות האם מהסדרות החדשות (X570) והוא עובד מצוין על לוחות ישנים יותר וזולים. לוח האם הזה מתוצרת Gigabyte עולה 299 שקלים (כולל מע"מ). 2 מקלות זכרון של 8 ג'יגהבייט (כאלו לדוגמא) שיהיה לנו 16 ג'יגה זכרון (280 שקל כולל מע"מ), 4 דיסקים של 4 טרהבייט (זה החלק הכי יקר – 2196 שקל), ומארז וספק שאתם יכולים למצוא במגוון צורות צבעים ומחירים, כך שללא המארז וספק – המחיר שנשלם הוא: 3016 שקלים. אם נרצה תמיכה ב-Hot Swap נוכל לרכוש כרטיס כמו IBM M1015 שעולה ב-eBay מחיר "מופקע" של 70 שקלים (אל תשכחו לרכוש כבלים SFF-8087 ל-SATA, כל כבל מאפשר חיבור 4 דיסקים). אגב, המחיר הנ"ל יותר זול מכל Microserver של HPE.

אם נבנה מערכת כזו ונתקין עליה FreeNAS, או XPEnology (שזה קצת יותר מורכב אבל יש המון קליפים ביוטיוב איך לעשות זאת) או אם יש לכם ידע בלינוקס – הפצת לינוקס עם ZFS, נוכל לאחר ההתקנה להתחיל להתקין אפליקציות נוספות – ישירות, או כקונטיינרים. רוצים יותר כח עיבוד? כל מה שצריך הוא עדכון BIOS ואפשר לרכוש מעבדים אחרים במשפחת Ryzen 3,5,7,9.

לסיכום: כשזה מגיע לבית וכשרוצים פתרון אחסון זול אבל גם רוצים לנצל את המכונה להרצת דברים נוספים, כדאי לבנות אחת כזו וכפי שהצגתי למעלה – לא צריך להוציא כספים רבים על כך. חשוב לזכור – הפתרון הזה אינו מתאים למשרדים או לחברות מחשבים (אלא אם יש לכם איש לינוקס שיכול לתת לכם תמיכה כשיש תקלה).

כמה מילים על ה-CyberTruck של Tesla

לפני קצת יותר משבוע הציגה חברה טסלה לראשונה את ה-Cybertruck שלה, המענה שלה לכלי רכב מסוג PUT (כלומר Pick Up Truck). במשך זמן רב, אלון מאסק, הבעלים של חברת טסלה, רמז כי הרכב יהיה שונה חזותית לחלוטין מכל רכב אחר והוא רמז שההשראה לרכב מגיעה מסרט ה-Blade Runner. מכיוון שאף אחד לא ידע יותר מדי פרטים (וחברת טסלה הצליחה לשמור את הדברים בסוד), הופיעו מספר רינדורים/סקיצות ברשת מכל מיני מהנדסים וגרפיקאים למה אלון מאסק התכוון.

כשהרכב עלה במסגרת ההצגה של טסלה, כולם נוכחו לדעת שכל הרינדורים פספסו, וכל הצופים היו בהלם. החזות בהחלט שונה מכל דבר, מה שגרר מיד תגובות קיצוניות לכאן או לכאן, בין "מגעיל" לבין "מדהים". האנליסטים, כמיטב המסורת, כמובן "קטלו" את הרכב. חובבי רכבי PUT בארה"ב כמובן שקטלו את הרכב ומי שיחפש את המושג cybertruck ביוטיוב, יוכל למצוא קטילות רבות, עם הצהרות שאין שום סיכוי שרכב זה יוכל להתחרות ב-F150 של פורד או שום כלי PUT של שלושת יצרני הרכב הגדולים.

אם יש משהו אחד שרבים שוכחים – זה ש-טסלה הם מעולים בשיווק, הם ה"אפל" של יצרני הרכבים, במיוחד רכבים חשמליים, ויש לחברה "סטיב ג'ובס" בשם אלון מאסק, שמצליח בכל פעם לחדש ולהפתיע, הן ברכבים, הן ברעיונות, והן בדברים הקשורים לחלליות (SpaceX) ואפילו לחפירה מתחת לקרקע (Boring).

האמת הפשוטה היא, שכשמנסים להבין לאן טסלה חותרת עם הרכב, ומתייחסים לתחרות ומה שקורה בשוק, אפשר להבין משהו מעניין: הסיכוי של טסלה לנצח או להתקרב למכירות של ה-F150 או של המתחרים הגדולים – הוא, כרגע, קטן מאוד. ה-Cybertruck יצטרך לעבור שינויים רבים כדי להיות "סוס עבודה" שיכול לעמוד בתנאי קור רציניים (סולליות ליתיום לא ממש חובבות טמפרטורות מינוס, בין אם זה צלזיוס או פרנהייט), סחיבת משאות כבדים מאוד ש"קוטלים" את הסוללות באופן משמעותי, כמות תחנות טעינה וזמן טעינה של הסוללות, ופונקציות רבות נוספות.

אבל טסלה, למען האמת, לא מכוונת את הרכב לשוק הזה. הוא יותר מכוונת אותו לשוק שלא הולך לסחוב/לגרור עם הרכב 14 טון משקל, אלא ציוד יותר קל, נסיעות עם Camping Trailer בסופ"ש/חגים, ונסיעות שההלוך-חזור שלהם לא מצריך מספר טעינות של הסוללות, כלומר טסלה יותר "קורצת" לשוק ה-SUV אבל למי שרוצה יותר, משהו כמו סוס עבודה, אבל בלי להשתמש ברכב כסוס עבודה, והמחיר ההתחלתי שטסלה מבקשת עבור Cybertruck בקצה התחתון – קורץ במיוחד ללקוחות פוטנציאליים כאלו – $40,000 (כמובן ללא תוספות וכו'). בכל המצגת, לדוגמא, טסלה לא הראתה עבודה של ה-Cybertruck כסוס עבודה. טסלה כן הדגימה איך שילוב של טרקטורון חשמלי יכול להיות דבר מעולה עם ה-Cybertruck (הם ימכרו את הטרקטורון הזה בסמוך ליציאת ה-Cybertruck).

טסלה החלה כמובן בהליך של הזמנות מוקדמות. היא מבקשת רק $100 (שניתנים להחזרה) למעוניינים, וכרגע החברה קיבלה כמות של 200,000 "הזמנות" מוקדמות, ורובן, אגב, לדגמים היותר מתקדמים שעולים יותר מ-40,000$. גם טסלה וגם אחרים מודעים לכך שרבים מאלו ששילמו $100 לא יזמינו את הרכב (שרק יצא ב-2021, סביר להניח שבפועל הוא יצא ב-2022), אבל גם אם 10-20% מאלו ששילמו עכשיו $100 בסופו של דבר ירכשו את מה שהם הזמינו, טסלה ירשמו זאת כהצלחה.

לאלו שבטוחים שה-Crybertruck לא יתאים להיות סוס עבודה – מחכים חדשות מעניינות. פורד הכריזה שגם היא תוציא ב-2021-2022 את ה-F150 בגירסה אלקטרונית וסביר להניח שהם יוציאו באותה משפחה עוד כלי PUT בגירסה אלקטרונית. גם המתחרים עובדים במרץ כדי להוציא לשוק גירסה אלקטרונית של PUT (והאירוניה: בינתיים אין שיתוף פעולה בין היצרניות לגבי פורמט תחנות טעינה, גם כשטסלה הכריזה שהפטנטים שלה פתוחים) – מה אותם חובבי רכב יאמרו? האם הם ישדרגו לגירסה האלקטרונית?

לסיכום: Cybertruck הצליח להפתיע לחלוטין את השוק. בפעם הראשונה שחברה מעיזה לצאת עם PUT שלא מפחד מבחינה חזותית להיות שונה לחלוטין מאחרים והסיקור של כלי הרכב הצליח "לתקוע" את המראה של כלי הרכב בראש של הרבה צופים, הרבה הרבה מעבר לכל הכרזה של כל כלי רכב שהוכרז על ידי יצרן כלשהו וכמעט שבועיים אחרי ההכרזה – רבים עדיין מדברים עליו (וזו בהחלט פנטזיה של כל איש שיווק). האם המתחרים יעתיקו אותו? האם טסלה תצליח לחדור לשוק ה-PUT ולהיות יותר מ-נישה? יהיה בהחלט מעניין לחזות בהתפתחויות.