קטגוריה: כללי

חושבים על NAS חדש?

יש כיום לא מעט אנשים פרטיים שמחפשים לעצמם פתרונות אחסון, פתרון עם שרידות, שיהיה קטן, שקט, זול – ועובד טוב. חברות כמו Synology ו-QNAP מציעות מספר מוצרים לשוק זה. בנוסף, חברות כמו Western Digital, Seagate ואחרות גם מציעות פתרונות קטנים (עד 2 דיסקים) לשוק הזה, ולכאורה אין שום בעיה לחפש קצת באינטרנט הישראלי, לשאול חברים – ולרכוש מוצר כזה.

הבעיה בדרך כלל עם מוצרים כאלו (ובמיוחד מוצרים שיכולים להכיל מעל 2 דיסקים) – שהם לא ממש זולים, וזה עוד לפני שדיברנו על מחיר שכולל דיסקים בגודל 4 טרה ומעלה, תמיכה ב-Hotswap, אפליקציות וכו'. כשמוסיפים את הכל יחד, המחיר יכול לגלוש בקלות ליותר מ-9000 שקלים (לפני מע"מ) ולכן אני ממליץ פתרון כזה יותר לעסקים קטנים או לעסקים גדולים יותר שרוצים "לסגור פינה" – גם כשהביצועים אינם משתווים לפתרון אחסון רציני לארגונים.

חברת HPE מוכרת זמן רב את מוצרי ה-Microserver שלה שניתן למצוא אותם באתרים ישראליים כמו Plonter. כשמסתכלים על המחירים זה נראה די זול ואולי אפילו יכול להתאים לעסקים קטנים שצריכים רק לגבות תכנים של מספר מחשבים ודברים קטנים אחרים (שימו לב: רוב ההצעות אינן כוללות דיסקים, ואלו שכן – הדיסקים הללו אינם נתמכים כ-Hot Swap). הסיבה, אגב, למחיר הזול – קשורה לכך ש-HPE חתכו כל מה שניתן מהמערכת: אין בקר RAID, אין iLO לניהול מרוחק של המכונה, ויש מעבדים מלפני 4 דורות של AMD (שלפי השמועות AMD רצתה להיפטר מהמלאי ו-HPE רכשו את המעבדים במחיר של 10 דולר פר מעבד).

הבעיה המרכזית בפתרונות כמו ה-Microserver קשורה ל-Rebuild. המעבד מאוד חלש (הוא יותר איטי ממעבד ATOM ישן ומ-Raspberry Pi-2) וברגע שדיסק מפסיק לפעול (והם יפסיקו לפעול במוקדם או במאוחר, ככה זה, ולא חשוב מאיזו פירמה אתה קונה את הדיסקים), תהליך בניית ה-RAID יקח זמן רב ובאותו זמן שמבוצע Rebuild אתה תאמץ את המערכת (מה שמגדיל את הסיכויים שדיסקים אחרים יפלו) וקריאה/כתיבה אל ה-NAS תהיה איטית במיוחד, לעיתים תהיה בעיה של אי זמינות הפתרון לקריאה/כתיבה של נתונים, ולפיכך אני לא ממליץ על הפתרון הזה לרכישה, בוודאי לא לעסקים קטנים.

אחת התוכניות הקרובות שלי לשנת 2020 היא בניה של מערכת אחסון Scale Out שתבוסס על 3 שרתים שבכל אחד מהם יהיו 12 דיסקים, 2 דיסקים SSD והם יחוברו ביניהם במהירות של 40 ג'יגהביט, וזאת כתחליף למערכת אחסון רגילה שבניתי ושנמצאת אצלי בשימוש כיום. מכיוון שאף אחד לא הולך לממן לי זאת, אני צריך למצוא איך לבנות את המפלצת הזו במחיר הכי זול, אבל לפני כן – אני צריך לבנות מערכת קטנה שתורכב מ-4-8 דיסקים כדי לגבות עם Snapshots את האחסון הנוכחי (ולמי שטוען ש-snapshots זה לא גיבוי, כדאי שיתחיל ללמוד על ZFS, כל האחסון שלי מבוסס על כך), וגם כאן – הצטרכתי לחשוב על פתרון כמה שיותר חסכני…

לשם כך, התחלתי לחשוב על אנשי מחשבים שכן רוצים אחסון קטן בביתם. רובם לא מעוניינים לרכוש מספר מחשבים ומבחינתם כמה שפחות מחשבים שמשמשים כ-LAB – יותר טוב, ולפיכך, כדאי לנצל את המיטב מכל משאב.

אם נחשוב על NAS – זה פתרון די טוב, אבל למען האמת, רוב הזמן המערכת לא עושה כמעט כלום, וניצול המעבד ומשאבים אחרים הם נמוכים. מדוע שלא נשתמש במשאבים הללו להרצת דברים אחרים בתוך ה-NAS כמו שמערכות Synology/QNAP נותנות אך מבלי לרכוש מערכות כאלו? רבים הם האנשים שמעוניינים להריץ לדוגמא מערכות כמו Plex, טורנטים, מערכת ניהול מצלמות אבטחה ועוד ועוד.

אחת הבעיות הכי גדולות במערכות כמו Synology ואחרות – היא מפרט מאוד נמוך מבחינת מעבדים וזכרון (סביר להניח שברגע שתתחיל להשתמש בקונטיינרים כדי להריץ אפליקציות, תרצה להריץ יותר ויותר דברים ותצטרך יותר משאבי עיבוד וזכרון) ולפיכך החלטתי לבדוק מה יש בשוק מבחינת מעבדים במחיר זול, אך שניתן לשדרג למעבדים מודרניים. לאחרונה, AMD הוציאה לשוק את מעבד ה-Athlon 3000G שעולה בארץ 241 שקלים כולל מע"מ! בניגוד למתחרה שלו מאינטל (מעבדי ה-Pentium) – ל-3000G יש 4 נימים (בפנטיום אין בכלל), יש 4 מגהבייט זכרון מטמון (באינטל זה 2.5) והוא רץ במהירות גבוהה יותר מהפנטיום, וכמובן – ה-3000G זמין לרכישה כרגע, את מעבדי הפנטיום החדשים לא תמצאו בשוק הואיל ואינטל מפנה אותם ישירות ליצרני חומרה.

מבחינת לוח אם – כאן יש הפתעה לטובה: המעבד אינו מצריך רכישת לוחות האם מהסדרות החדשות (X570) והוא עובד מצוין על לוחות ישנים יותר וזולים. לוח האם הזה מתוצרת Gigabyte עולה 299 שקלים (כולל מע"מ). 2 מקלות זכרון של 8 ג'יגהבייט (כאלו לדוגמא) שיהיה לנו 16 ג'יגה זכרון (280 שקל כולל מע"מ), 4 דיסקים של 4 טרהבייט (זה החלק הכי יקר – 2196 שקל), ומארז וספק שאתם יכולים למצוא במגוון צורות צבעים ומחירים, כך שללא המארז וספק – המחיר שנשלם הוא: 3016 שקלים. אם נרצה תמיכה ב-Hot Swap נוכל לרכוש כרטיס כמו IBM M1015 שעולה ב-eBay מחיר "מופקע" של 70 שקלים (אל תשכחו לרכוש כבלים SFF-8087 ל-SATA, כל כבל מאפשר חיבור 4 דיסקים). אגב, המחיר הנ"ל יותר זול מכל Microserver של HPE.

אם נבנה מערכת כזו ונתקין עליה FreeNAS, או XPEnology (שזה קצת יותר מורכב אבל יש המון קליפים ביוטיוב איך לעשות זאת) או אם יש לכם ידע בלינוקס – הפצת לינוקס עם ZFS, נוכל לאחר ההתקנה להתחיל להתקין אפליקציות נוספות – ישירות, או כקונטיינרים. רוצים יותר כח עיבוד? כל מה שצריך הוא עדכון BIOS ואפשר לרכוש מעבדים אחרים במשפחת Ryzen 3,5,7,9.

לסיכום: כשזה מגיע לבית וכשרוצים פתרון אחסון זול אבל גם רוצים לנצל את המכונה להרצת דברים נוספים, כדאי לבנות אחת כזו וכפי שהצגתי למעלה – לא צריך להוציא כספים רבים על כך. חשוב לזכור – הפתרון הזה אינו מתאים למשרדים או לחברות מחשבים (אלא אם יש לכם איש לינוקס שיכול לתת לכם תמיכה כשיש תקלה).

כמה מילים על ה-CyberTruck של Tesla

לפני קצת יותר משבוע הציגה חברה טסלה לראשונה את ה-Cybertruck שלה, המענה שלה לכלי רכב מסוג PUT (כלומר Pick Up Truck). במשך זמן רב, אלון מאסק, הבעלים של חברת טסלה, רמז כי הרכב יהיה שונה חזותית לחלוטין מכל רכב אחר והוא רמז שההשראה לרכב מגיעה מסרט ה-Blade Runner. מכיוון שאף אחד לא ידע יותר מדי פרטים (וחברת טסלה הצליחה לשמור את הדברים בסוד), הופיעו מספר רינדורים/סקיצות ברשת מכל מיני מהנדסים וגרפיקאים למה אלון מאסק התכוון.

כשהרכב עלה במסגרת ההצגה של טסלה, כולם נוכחו לדעת שכל הרינדורים פספסו, וכל הצופים היו בהלם. החזות בהחלט שונה מכל דבר, מה שגרר מיד תגובות קיצוניות לכאן או לכאן, בין "מגעיל" לבין "מדהים". האנליסטים, כמיטב המסורת, כמובן "קטלו" את הרכב. חובבי רכבי PUT בארה"ב כמובן שקטלו את הרכב ומי שיחפש את המושג cybertruck ביוטיוב, יוכל למצוא קטילות רבות, עם הצהרות שאין שום סיכוי שרכב זה יוכל להתחרות ב-F150 של פורד או שום כלי PUT של שלושת יצרני הרכב הגדולים.

אם יש משהו אחד שרבים שוכחים – זה ש-טסלה הם מעולים בשיווק, הם ה"אפל" של יצרני הרכבים, במיוחד רכבים חשמליים, ויש לחברה "סטיב ג'ובס" בשם אלון מאסק, שמצליח בכל פעם לחדש ולהפתיע, הן ברכבים, הן ברעיונות, והן בדברים הקשורים לחלליות (SpaceX) ואפילו לחפירה מתחת לקרקע (Boring).

האמת הפשוטה היא, שכשמנסים להבין לאן טסלה חותרת עם הרכב, ומתייחסים לתחרות ומה שקורה בשוק, אפשר להבין משהו מעניין: הסיכוי של טסלה לנצח או להתקרב למכירות של ה-F150 או של המתחרים הגדולים – הוא, כרגע, קטן מאוד. ה-Cybertruck יצטרך לעבור שינויים רבים כדי להיות "סוס עבודה" שיכול לעמוד בתנאי קור רציניים (סולליות ליתיום לא ממש חובבות טמפרטורות מינוס, בין אם זה צלזיוס או פרנהייט), סחיבת משאות כבדים מאוד ש"קוטלים" את הסוללות באופן משמעותי, כמות תחנות טעינה וזמן טעינה של הסוללות, ופונקציות רבות נוספות.

אבל טסלה, למען האמת, לא מכוונת את הרכב לשוק הזה. הוא יותר מכוונת אותו לשוק שלא הולך לסחוב/לגרור עם הרכב 14 טון משקל, אלא ציוד יותר קל, נסיעות עם Camping Trailer בסופ"ש/חגים, ונסיעות שההלוך-חזור שלהם לא מצריך מספר טעינות של הסוללות, כלומר טסלה יותר "קורצת" לשוק ה-SUV אבל למי שרוצה יותר, משהו כמו סוס עבודה, אבל בלי להשתמש ברכב כסוס עבודה, והמחיר ההתחלתי שטסלה מבקשת עבור Cybertruck בקצה התחתון – קורץ במיוחד ללקוחות פוטנציאליים כאלו – $40,000 (כמובן ללא תוספות וכו'). בכל המצגת, לדוגמא, טסלה לא הראתה עבודה של ה-Cybertruck כסוס עבודה. טסלה כן הדגימה איך שילוב של טרקטורון חשמלי יכול להיות דבר מעולה עם ה-Cybertruck (הם ימכרו את הטרקטורון הזה בסמוך ליציאת ה-Cybertruck).

טסלה החלה כמובן בהליך של הזמנות מוקדמות. היא מבקשת רק $100 (שניתנים להחזרה) למעוניינים, וכרגע החברה קיבלה כמות של 200,000 "הזמנות" מוקדמות, ורובן, אגב, לדגמים היותר מתקדמים שעולים יותר מ-40,000$. גם טסלה וגם אחרים מודעים לכך שרבים מאלו ששילמו $100 לא יזמינו את הרכב (שרק יצא ב-2021, סביר להניח שבפועל הוא יצא ב-2022), אבל גם אם 10-20% מאלו ששילמו עכשיו $100 בסופו של דבר ירכשו את מה שהם הזמינו, טסלה ירשמו זאת כהצלחה.

לאלו שבטוחים שה-Crybertruck לא יתאים להיות סוס עבודה – מחכים חדשות מעניינות. פורד הכריזה שגם היא תוציא ב-2021-2022 את ה-F150 בגירסה אלקטרונית וסביר להניח שהם יוציאו באותה משפחה עוד כלי PUT בגירסה אלקטרונית. גם המתחרים עובדים במרץ כדי להוציא לשוק גירסה אלקטרונית של PUT (והאירוניה: בינתיים אין שיתוף פעולה בין היצרניות לגבי פורמט תחנות טעינה, גם כשטסלה הכריזה שהפטנטים שלה פתוחים) – מה אותם חובבי רכב יאמרו? האם הם ישדרגו לגירסה האלקטרונית?

לסיכום: Cybertruck הצליח להפתיע לחלוטין את השוק. בפעם הראשונה שחברה מעיזה לצאת עם PUT שלא מפחד מבחינה חזותית להיות שונה לחלוטין מאחרים והסיקור של כלי הרכב הצליח "לתקוע" את המראה של כלי הרכב בראש של הרבה צופים, הרבה הרבה מעבר לכל הכרזה של כל כלי רכב שהוכרז על ידי יצרן כלשהו וכמעט שבועיים אחרי ההכרזה – רבים עדיין מדברים עליו (וזו בהחלט פנטזיה של כל איש שיווק). האם המתחרים יעתיקו אותו? האם טסלה תצליח לחדור לשוק ה-PUT ולהיות יותר מ-נישה? יהיה בהחלט מעניין לחזות בהתפתחויות.

ה-LAB הביתי – לרכוש שרתים?

בחודשים האחרונים לא פרסמתי פה בבלוג האישי פוסטים לגבי ה-LAB שלי, מהסיבה הפשוטה שדברים השתנו במהירות. היו לי זמנים שהיו לי 2 שרתים והיו לי זמנים שהיו לי 25 שרתים, חלק הושאלו לי והייתי צריך להחזיר, וחלק מהשרתים הושבת עקב תקלות שונות (בכל זאת, שרתים די ישנים, ובגלל זה, אגב, אני לא ממליץ לרכוש את ה-HP G7. בעיות האיוורור שלו הן רציניות, במיוחד ברגע שנשרף לך זוג מאווררים ואז אתה מתחיל להכיר את "תקלת השרשרת").

במהלך החודשים הקרובים אני מתכנן למצוא דירה אחרת להשכרה (אם מישהו מכיר איזו דירת 3-4 חדרים באזור מזרח ראשל"צ, צור איתי קשר בבקשה) וחלק גדול מהציוד לא הולך לעבור איתי דירה, וכשיגיע הזמן אשמח לתרום אותו למעוניינים. בדירה החדשה אני אבנה את רוב התשתית מחדש עם לקחים שהפקתי במהלך השנה וחצי האחרונות – ולשם כך אני כותב את הפוסט הזה.

אתחיל בפתגם עתיק בעברית שאומר "לא כל הנוצץ, זהב הוא", וה"זהב" הוא שרתים ישנים שנמכרים במחיר מפתה. אחרי הכל, יש לא מעט כאלו שישמחו למכור לך שרת HP G7 או שרת Supermicro או IBM X3650 M3 עם 2 מעבדים (בד"כ 4 ליבות כל מעבד), 64 ג'יגה זכרון ואולי 2 דיסקים (מכניים) של 300 ג'יגהבייט (ישנים, ממליץ לקחת ולזרוק אותם ישירות לפח) – ב-1000-1500 ש"ח! שלם, תביא הביתה או לחדר LAB שלך, חבר לחשמל, לרשת, למסך, תגדיר IPMI/ILO – וצא לדרך!

וכאן בעצם נמצאות מספר בעיות:

  • איטיות – יכול להיות שמוכרים לכם מעבדים מסידרה L (הסידרה ה"חסכנית" בחשמל) או סידרה X (הסידרה ה"בזבזנית" בחשמל אך אמורה לתת ביצועים) – אך הביצועים של מעבדים אלו – מאוד נמוכים. כמה נמוכים? אם תשוו מעבד ממשפחה כזו למעבד מודרני מהשנתיים האחרונות של לאפטופ ל-Enterprise (כמו Thinkpad) – הלאפטופ יהיה מהיר פי 2-8 (תלוי במבחן)!
  • צריכת חשמל מבהילה: אם נסתכל בבית ממוצע אלו מכשירים חשמליים ישנם, רובם אינם צורכים חשמל בכמות גבוהה ואלו שכן צורכים, אנחנו משתמשים בהם לזמן קצר: מכונת הכביסה תצרוך כמות רצינית אבל היא תעבוד שעות ספורות, מייבש שיער – חצי שעה? מקררים כיום הם די חכמים ומפעילים את עצמם אחת לזמן מה כדי לקרר והטרמוסטט מנטר את המצב ומפסיק את הקירור לאחר הגעה לטרמפרטורה מסויימת.
    בשרתים לעומת זאת – צריכת החשמל המינימלית מתחילה בסביבות ה-180-200 וואט כשהשרת לא עושה כלום, הוא רק פעיל עם OS, לא מריץ מכונות וירטואליות שמבצעות דברים. הנה לדוגמא גרף של שרת Supermicro שמריץ כאן FreeNAS שלא מבצע כלום:
    כמו שאתם יכולים – גם כשהשרת לא עושה כלום, הוא צורך לא מעט חשמל (ואגב, לא, הוא לא במצב Performance, אחרת הצריכה מטפסת בחינניות גם במצב idle לכיוון ה-350 וואט)

וכל זה מדובר על שרת יחיד. יש לך 3-4? אתה מסתכל על בערך 1 קילוואט חשמל שנשרף על כלום. אם אין לך בעיה לתרום כסף לחברת חשמל – אז הנושא אינו רלוונטי עבורך.

מהצד השני – המחשב שאני משתמש בו כדי לכתוב פוסט זה הוא עם מעבד AMD Ryzen 2700, וצריכת החשמל שלו כרגע (אני עם עוד מספר טאבים פתוחים בכרום, וכמה אפליקציות פעילות) היא בסביבות ה-50 וואט. במצב idle הצריכה נוחתת ל-30 וואט, ומבחינת ביצועים – ה-Ryzen הזה נותן ביצועים פי 4-10 בהשוואה לכל מעבד Xeon V1 וגם כאן יש 8 ליבות ותמיכה של זכרון עד 128 ג'יגה (זכרון רגיל או RDIMM עם ECC). החסרון היחידי: אין לי שליטה מרחוק ברמת חומרה (אם כי גם את זה אפשר לפתוח ברכישת לוח אם כזה).

ולכן, ההמלצה שלי כיום ל-LAB ביתי היא לא לרכוש שרתים, אלא לרכוש דווקא דסקטופים עם מעבדים כמו Ryzen מכמה סיבות:

  • מחיר זול למעבדים (בארץ) וזכרון: מעבד כמו Ryzen 7 3700X עולה בארץ 1510 שקל (Ivory/KSP) – מעבד כזה יכול להתחרות בכבוד גם במעבדי Xeon או מעבדי דסקטופ של אינטל מהדור האחרון. מבחינת זכרון – DDR4 הוא הרבה יותר זול מ-DDR3 ECC ונמצא לרכישה בכל מקום.
  • השקעה לטווח ארוך – הטכנולוגיות הללו לא  הולכות להיעלם בשנתיים שלוש הקרובות, במיוחד לוחות אם עם X570 Chipset שתומך PCIe 4.0.
  • חסכון משמעותי בחשמל – במיוחד אם ה-LAB שלך הולך להיות פעיל 24/7/365
  • אין צורך במזגן, גם אם יש לך 4-5 מכונות כאלו בחדר אחד.
  • פעולה שקטה.
  • לא צריך ארון – אפשר לאלתר פתרון של 2 מדפים: מדף אחד (עם חור בחלק האחורי) למתג, מודם, נתב וכו', ומדף שני למקלדת ועכבר (את המסך אפשר לתלות על הקיר). המחשבים יכולים לשבת על הרצפה (מחשבי דסקטופ עם מארז דסקטופ) או על משטח מוגבה (למהדרין)

לסיכום: הרבה יותר קל לנהל ולעבוד עם LAB שמורכב ממחשבים בתצורת דסקטופ (גם אם יש במארז דסקטופ לוח אם של שרת, כמו לוחות של Supermicro) – הרבה יותר קל לקרר (במקום להסתמך על קירור קנייניי שלא ממש יודע להתחשב בזה שאתה מריץ את זה באיזה מחסן או חדר או ממ"ד בבית בלי מזגן), צריכת החשמל הרבה יותר נמוכה ויש תמיכה מלאה של ציוד סטנדרטי מהשנים האחרונות, והכי חשובים: קבלת ביצועים גבוהים.
אני לא מנסה לטעון כי תצורת פיצה (1U או 2U) היא לחלוטין מיותרת ב-LAB ביתי (מישהו מכיר מארז דסקטופ שיכול לקבל 24 דיסקים 2.5 אינטש בחיבור U.2? יש רק גרסאות של 2U לדברים כאלו למיטב ידיעתי), אבל יש יותר יתרונות בתצורת דסקטופ מאשר תצורת פיצה ל-LAB ביתי.

רעיון כחומר מחשבה לגבי צילום

מצלמה, פלאש, חצובה ועוד – הם רק כלים ליצירת תמונות וסרטים, להראות את הזווית והרעיונות של הצלם לעולם. צלם טוב יכול להוציא תמונה או וידאו סביר גם ממצלמה של 300 שקל בתאורה זוועתית וצלם גרוע יוציא תמונה או וידאו גרועים גם מציוד שעולה 50,000 שקל. הכל תלוי בידע, מקצועיות והכי חשוב – ביצירתיות ובהתמודדות עם אתגרים של אותם רגעים – כדי להוציא את אותן תמונות או וידאו טוב.

יצא לי לראות לא מעט מקרים שבהם מספר חברים נוסעים בארץ או לחו"ל (במסגרת חופשה נניח) לצלם נופים או חיות. כל הצילומים שם נעשים ביחד ולחוד. כל אחד תופס את הפוזיציות שלו, מראה לאחרים, משתף במדיה חברתית, וכחברים הם מוכנים גם לשמוע רעיונות וביקורות של חבריהם לגבי מה שהם צילמו – אולי כדאי לפתוח פה יותר צמצם, שם להעלות את ה-ISO, ואם למישהו אין יותר כרטיסי SD – מישהו ישאיל לו. חברותא.

להלן 2 סיטואציות שונות שמתרחשות לעיתים:

  • סיטואציה ראשונה: חברה כמו Sony מציגה מצלמה או ציוד צילום חדש. בדרך כלל יזמינו מספר צלמים, משפיעים (Influencers) ועוד כדי להסביר על המצלמות, לתת דוגמאות וכו'. לאחר מכן יש כיבוד לאורחים ולבסוף מושאלים למשתתפים מצלמות עם אותו ציוד והחברה מארגנת מספר דוגמניות עם תאורה וכו' כדי שהצלמים והמשתתפים יוכלו לצלם ולנסות את הציוד. בסיום הצילומים הצלם יכול לשמור לעצמו את הכרטיס ולהחזיר את הציוד (כמובן שככל שה-Influencer יותר חשוב – יש סיכוי שהציוד ינתן לו במתנה). מהסיטואציה הזו כולם מרוויחים – הצלמים והמשתתפים בכך שהתנסו והכירו ציוד חדש, החברה (Sony) שמעלה לתודעה ולפרסום את הציוד החדש ובכך מקווה למכור כמות נאה של אותו ציוד.
  • סיטואציה שניה: ברחוב כלשהו בתל אביב מצולם קמפיין אופנה כלשהו. יש את הצלם, מספר עוזרים, מאפרת, אנשי פרסום, נציגים של המותג ועוד. הצלם הוא ה"מנצח" – נותן הוראות, מצלם, מראה לדוגמנית ולמקבלי החלטות את התמונות על המסך הקטן של המצלמה וכו'. אותו שטח של מס' מטרים "סגור" לקהל הרחב ואם אני אבוא לדוגמא ואשלוף מצלמה כלשהי – די מהר יזרקו אותי משם. אפשר להבין אותם – הם משלמים על השעות של הדוגמנית, הם לא רוצים שהמוצרים יחשפו לפני הזמן, לא רוצים הפרעות וכו' וכו'.

וכאן בעצם עלה לי הרעיון: איך אפשר ליצור סיטואציה כמו של צילום נוף, יחד עם צילום של דוגמניות או צילום מסחרי, אך בצורה פתוחה יותר. תרשו לי להרחיב.

לא חשוב מי הצלם, מי הלקוח, מי משרד הפרסום, מה הבריף שנקבע וכו' – צלמים אחרים תמיד יכולים לתת זוויות צילום שונות וצילומים שונים שיכולים בהחלט להלהיב את הלקוח מצד אחד, ולהלהיב את הצלם מצד שני. צלם אחד יכול להיות סופר סולידי וצלם חובב אחר יכול להיות סופר יצירתי.

אז מה בעצם הרעיון? די פשוט: נניח ויש קמפיין בחוץ של 6 שעות לצילומי קולקציית אופנה. צלמים המעוניינים לצלם ירשמו אצל משרד הפרסום של הלקוח ויחתמו על דברים כמו סודיות. הצלם החובב יתחייב לא לפרסם את תצלומיו לפני השקת הקולקציה וגם לאחר הקולקציה הוא לא יוכל להשתמש בצילומים הספציפיים הללו לצרכים מסחריים. הצלם ימסור עותק של כרטיס ה-SD למשרד הפרסום ואם משרד הפרסום יחליט להשתמש בתצלום או צילומים של אותו צלם חובב, ישולם לו סכום כלשהו שיסוכם מראש.

במהלך הצילומים הצלמים החובבים יוכלו לצלם באופן "פאסיבי" בשטח הקמפיין מה שירצו, כאשר "פאסיבי" הכוונה היא שהצלם אינו מפריע ואינו מזיז מהציוד מאומה ואינו מפריע. חלק מהזמן (נניח חשעה) יוקדש לצילום "אקטיבי" שבו הצלם החובב כן יוכל להזיז ציוד ולבקש מהדוגמנ/ית "להתמסר" למצלמה שלו לפוזות או לדגמן בגד כלשהו מהקולקציה. אם ישנם מספר צלמים, אפשר לחלק את הזמן לפי תור.

כך, לעניות דעתי, כל הצדדים מרוויחים: הצלמים החובבים מרוויחים מכך שיש להם אפשרות לצלם בלוקיישן עם דוגמנים/ות מקצועיים/ות מבלי שאף אחד ישב להם על הראש, ומצד שני הם יכולים להרוויח אולי כמה שקלים אם התמונות שלהם מוצאים חן בעיני משרד הפרסום או הלקוח. משרד הפרסום והלקוח מרוויחים מכך שבאפס שקלים השקעה הם מקבלים עוד תמונות מזוויות שונות ומיצירתיות של צלמים אחרים ואם הם מוצאים תמונות שוות, כמות הכספים שהם צריכים לשלם ממש לא גדולה (יחסית).

אשמח לקרוא את תגובותיכם, כאן, בפייסבוק שלי או באינסטגרם שלי.

הסיפור עם כרטיס ויזה דולרי נטען

כל מי שבקיא קצת בכל מה שקשור לאינטרנט ואבטחת מידע, בוודאי מודע לנסיונות הונאה בלתי פוסקים לגנוב כספים מכרטיסים, לנסיונות התחזות לבעל הכרטיס ועוד. לי אישית קרה לי מקרה לפני מס' שנים, נציגת חברת ויזה כא"ל התקשרה לאשר עיסקה, והיא שאלה אם אני באותו זמן בניו יורק רוכש מחשב מק-בוק אייר. באותו זמן הייתי בפתח תקווה ואני ממש לא הטיפוס שרוכש מחשבי מק, אז לשמחתי הכרטיס בוטל מיידית והונפק לי אחר במקומו.

אחד הפתרונות שאני שמח להמליץ עליהם לרכישה באינטרנט – הוא רכישת כרטיס נטען דולרים מהדואר. העמלה היחידה שנגבית ממך היא עמלת המרה בעת טעינה (כאן יש מחשבון). מטעינים בכל פעם בכמה עשרות או מאות דולרים (כל אחד כרצונו) וברגע שנגמר מטעינים שוב, כך שגם אם גונבים את הכרטיס ולא שמת לב שגנבו לך את הכרטיס (כי לא משתמשים בכרטיס הזה לרכישות בתדירות גבוהה) – הנזק אינו גבוה וגם יש ביטוח.

בדרך כלל כשאני רוכש משהו, אני משתדל שהרכישה תהיה דרך Paypal, כך שאם יש בעיה, יש למי לפנות. יש מקרים, לעומת זאת, שאין אפשרות לשלם ב-Paypal, כמו בתשלום למוצרים מאמזון, וכאן הדברים שונים מבחינת חיוב בין אמזון לפייפאל.

במקרה של פייפאל, כשאתה רוכש משהו, סכום החיוב יורד תוך שניות ספורות מכרטיס האשראי. באמזון לעומת זאת, החיוב נעשה בשני שלבים: השלב הראשון נקרא Pre-Auth שבו מבקשת אמזון מחברת האשראי לבדוק אם קיימת יתרה מספקת לגביה. במידה שכאן, חברת האשראי מורידה את הסכום מקו האשראי ושומרת אותו בצד אך עדיין לא מעבירה את הכסף לאמזון. במידה ואמזון יכולה עתה לשלוח את המוצרים ללקוח, מתבצעת העברת הסכום של ה-Pre-Auth אל אמזון.

וכאן מגיעה הבעיה שחוויתי לאחרונה: רכשתי ציוד בשווי 87$. נעשה Pre-Auth והכל עבר כשורה, אבל כשאמזון ניסתה למשוך את ה-Pre-Auth, מערכת האשראי של Payoneer (מי שמנפיקה את הכרטיס הדולרי הנטען לרשות הדואר) הוציאה סירוב. הסיבה? אין כסף מספיק. אני אכן טענתי את הכרטיס ב-100$ ורוב הסכום הלך ל-Pre-Auth של אותה רכישה מאמזון. מדוע אמזון לא משכה פשוט את הכסף שהוקצה עבור הקניה ב-Pre-Auth? כי ה-Authorization code שנוצר עם ה-Pre-Auth שונה, ומכיוון שמערכת האשראי לא הכירה את ה-Authorization code, היא ניסתה לחייב מחדש, אבל אין מספיק כסף בכרטיס הנטען – כך שאמזון חוטפים סירוב.

וכך יוצא שהכסף שיועד עבור העיסקה שמור עבור אמזון עם Pre-Auth ומספר יעודי, אבל המספר שיש לאמזון (והפורמט של המספר) – שונים ממה ש-Payoneer העבירה לאמזון. אני תקוע באמצע. אני לא יכול לקבל בחזרה את הכסף מחברת האשראי מצד אחד, ומצד שני אמזון טוענים שהם מקבלים סירוב והם לא רואים מספר Authorization code אחר…

וכאן מגיע החלק שבא לדפוק את הראש בקיר: הנציגים באמזון נחמדים ואדיבים, אבל כל נסיון לשכנע אותם לשחרר את הכסף שנשמר (בסופו של דבר שילמתי עם כרטיס אחר) – לא מועיל. שיחה עם נציגי חברת Payoneer מגיעה למבוי סתום כאשר הנציגה מקבלת ממני Authorization code שקיבלתי מאמזון אבל הוא לא מופיע לה, אז אין שחרור כספים מהצד שלהם. לשמחתי הבנתי שבסופו של דבר, אם אין בקשה למימוש ה-Pre-Auth, הכסף ישתחרר בעוד שבועיים בחזרה לכרטיס הנטען.

אז מה ניתן ללמוד מכך?

  • אם אתה באותה סיטואציה כמו שתיארתי – תשיג בשלב ראשון את ה-Authorization code מהנציג של אמזון ועדיף לבצע זאת בשיחת טלפון. במקרה של כרטיס נטען דולרי מהדואר, ה-Authorization code הוא מספרים בלבד.
  • חבל שבישראל חברת Paypal לא מנפיקה כרטיס Debit כמו בחו"ל.
  • היתרון הענק של הכרטיס הנטען הדולרי של Payoneer בהשוואה לכל כרטיס ישראלי רגיל – הוא האפשרות לראות אלו עסקאות חויבו בשעות האחרונות יחד עם שם העסק. בכרטיסים ישראליים רואים את זה אחרי 24 שעות או יותר, ובנוסף – מבחינת עמלות הוא הרבה יותר זול מכל כרטיס בנקאי. יש פה ושם עמלות (אפשר לראות כאן, בדואר ישראל עדיין לא למדו ליצור טבלה בדפדפן) אבל עדיין בתור כרטיס חיצוני, הוא הרבה יותר זול מהמתחרים.

לסיכום: ברוב המקרים ברכישת מחו"ל, אתה לא יודע מול מי יש לך עסק, בין אם מדובר בספק סיני שמוכר לך מוצר באיכות זבל, מוצר מזויף או מוצר שפשוט דפוק ולכן כדאי לדאוג לכיסוי פיננסי. אם אפשר – שלם ב-Paypal ואם אפשרות התשלום היחידה שלך היא בהכנסת פרטי כרטיס האשראי שלך, עדיף יהיה להשתמש בכרטיס נטען דולרי ולא בכרטיס האשראי האישי שלך (אגב, אין שום בעיה להשתמש ב-Paypal עם כרטיס נטען דולרי, וכש-Paypal מזכים אותך, הזיכוי מופיע בכרטיס הנטען בתוך שעות ספורות). אל תנסה להטעין את הכרטיס הנטען לסכום המקסימלי (10K בשקלים או 2500$) כי אתה לא תקבל התראות על עסקאות ועד שתיכנס לאתר הכרטיס הנטען כדי לברר יתרה ותגלה שגנבו לך כסף – יהיה מאוחר מדי לבקש זאת בחזרה, ולכן מומלץ להטעין בכמות קטנה יחסית בכל פעם, ואם אתם מגיעים לסיטואציה כמו שתיארתי – תמתינו שבועיים ותקבלו אוטומטית את הכסף בחזרה.

סקירה: DJI Osmo Pocket

רכשתי לפני זמן מה עבור אחד הפרויקטים הנסיוניים שלי את ה-DJI Osmo Pocket ואת ה-DJI Osmo Action. כרגע אינני יכול להרחיב לגבי הפרויקטים ולכן פוסט זה ידבר על ה-Pocket.

ה-Pocket היא מצלמה חדשה בשוק שמצטרפת לשוק ה-Extreme, למצלמות המיועדות לצילום רכיבות אופניים, גלישה בים ודברים רבים נוספים. בניגוד למתחרים, יש לה ראש מסתובב של 270 מעלות והיא יודעת לעקוב אחרי אובייקטים שהיא מזהה או שמגדירים לה. היא מצלמת ברזולוציות עד 4K ועד 60 פריימים לשניה באיכות של 100 מגהביט, ולמקצועיים – היא מאפשרת צילום עם Cinelike-D ל-Color Grading ויש לה יציבות מרשימה בזמן הצילומים (אין רעידות) – כלומר בכל מה שקשור לצילום וידאו, היא עושה פחות או יותר מה ש-Go Pro ומה ש-Osmo Action עושים, רק שאין צורך ב-Gimble כדי לקבל את כל התנועתיות ומעקבים. היא קטנה מאוד ונכנסת לכף היד.

מבחינת ממשק משתמש, ישנן 2 צורות לנהל ולהגדיר את המצלמה: דרך המסך הקטן (שקצת בעייתי למי שיש אצבעות גדולות) ודרך חיבור המכשיר לטלפון סלולרי. לצערי אין דרך לנהל את המצלמה דרך PC או מק.

ניהול דרך המסך הקטן נותן לך את האפשרויות הבסיסיות: בחירת רזולוציה, מעקב אחרי המצולם, צילום סטילס, וידאו, ועוד ועוד – הדברים היחסית בסיסיים. אם רוצים יותר מכך, אז יש צורך להתקין את תוכנת DJI MIMO על הטלפון הסלולרי שלך, לחבר דרך חיבור מיוחד (המסופק) את המצלמה לטלפון הסלולרי שלך ולהגדיר כל דבר אפשרי, החל מהרמה הבסיסית ועד מהירות צמצם, ISO, EV ועוד ועוד. לא חסרות אפשרויות הן לצלם המתחיל והן לצלם המקצועי שמבין במושגים ובתחום. האפליקציה בטלפון הסלולרי מאפשרת לך לראות "שידור חי" ולצלם ישירות מהטלפון הסלולרי (כל עוד המצלמה מחוברת) – שזה כמובן הרבה יותר נוח מלהסתכל על מסך בגודל של 2 ס"מ בערך. אפשר כמובן גם להגדיר דברים בטלפון הסלולרי כשהמצלמה מחוברת, ולאחר מכן לנתק את הטלפון מהמצלמה ולהתחיל לצלם מהמצלמה, ההגדרות יזכרו.

מבחינת אחסון – המצלמה משתמשת בכרטיסי מיקרו SD, ואם רוצים להקליט וידאו ברזולוציית 4K עם 60 פריימים לשניה – ניתן להשתמש בכרטיסים גדולים של 256 ג'יגהבייט.

האם מצלמה כזו יכולה להחליף מצלמות DSLR (כל פורמט)? לא. אחד החסרונות של ציוד צילום לטיולים הוא חסרון העומק. המצלמה עובדת כ-Fixed, כלומר אין אפשרות להתקרב או להתרחק מהמצולם, אלא אם תעשה זאת פיזית, כך שדברים כמו אפקט בוקה (רקע מטושטש בכוונה) לא אפשריים במצלמה כזו.

לאחר שהשתמשתי במצלמה ושיחקתי איתה, אני יכול לאמר מספר דברים:

היתרונות:

  • היא מעולה לצילום וידאו – כל עוד יש תאורה כלשהי, בתאורה ביתית רגילה היא לא ממש מרשימה אלא אם יש לך תאורה טבעית מבחוץ או שהדלקת מספר נורות נוספות.
  • קל לתפעל אותה – לחץ על הכפתור השחור להפעלה, לחץ על הכפתור האדום להקלטה ובסיום ההקלטה לחץ שוב על הכפתור האדום. המצלמה מספיק אוטומטית כדי להגדיר דברים בסיסיים ורוב הפונקציות הבסיסיות זמינות במסך הקטן ללא צורך לחבר בכל פעם את הטלפון הסלולרי.
  • פונקציית מעקב אחר מצולם היא לא רעה בכלל, כל עוד אין דברים עם צבעים קרובים שדומים למצולם – אם אתה מצלם חתול ג'ינג'י ליד עצים, המעקב במצלמה יתחרפן.
  • כמעט ואין צורך מקום מיוחד בשבילה, היא יכולה להיכנס (לא כולל הראש) בכף ידו של אדם בוגר.
  • יש לה ברשת עשרות Accessories לחבר אותה לכל דבר שניתן להעלות על הדעת – החל מחצובה, לתיק גב, לקסדה, לחזה ועוד. יש גם עדשות ND לרכישה לימים שבהם השמש מקשה על צילומים.
  • המחיר שלה כיום בארץ הוא זול – 1549 שקל ב-IVORY או KSP וזה יוצא יותר זול מלרכוש מאמזון (תוסיף על כך מכס ומסים).

החסרונות:

  • היא מתחממת – לא חום שלא ניתן להחזיק ביד, אבל היא בהחלט מתחממת, במיוחד בצילומי וידאו 4K ב-60 פריימים.
  • היא לא ממש מתאימה לצילומי סטילס. אם יש לך טלפון מהקצה הגבוה (אייפון 10 לגרסאותיו, פיקסל 3/3A, גלקסי Note 9, סמסונג 10 לגרסאותיו, One Plus 6T ומעלה ועוד ועוד) – עדיף יהיה לך לשלוף את הטלפון הסלולרי שלך ולצלם.
  • קשה להגדיר מעקב דרך המצלמה בלבד. יש 3 מצבים שלעיתים מבלבלים.
  • לא ניתן להחליף סוללה, והסוללה המובנית קטנה (אבל אפשר לחבר אותה למטען נייד ולהמשיך לעבוד).
  • אין לה יציאת HDMI החוצה.
  • המסך עבור הרבה אנשים – קטן מדי.
  • המיקרופון שלה גרוע ואין לה רמקול. רוצה להקליט אודיו? רכוש את המתאם ל-3.5 מ"מ של DJI (רק הוא עובד עם המצלמה) וחבר מיקרופון חיצוני (דש או אחר).

לסיכום: DJI הוציאו מכשיר חדש שמשלב גם מצלמת אקסטרים וגם Gimble לצילום חלק בחוץ. זו נישה חדשה ו-DJI מנסה את השוק. המכשיר ללא ספק – הוא דור ראשון. מה ש-DJI צריכה לעשות לדעתי, זה לשנות כמה דברים מאוד מהותיים: החלפה לסוללה נשלפת והרבה יותר גדולה, החלפת מיקרופונים, אפשרות צפיה גם ללא כבל בטלפון הסלולרי, הגדלת המכשיר ואולי אפילו אפשרות להחליף עדשות, להגדיל את כמות הפריימים לשניה שהיא מסוגלת להקליט (זה יהיה כרוך בהחלפת מעבד והגדלת המכשיר עצמו).

האם הייתי ממליץ לרכוש אותה? למי שמרבה לטייל, הייתי ממליץ לרכוש אותה אולי כמצלמה נוספת. אם מצד שני אתה הולך לטיול שבת רגלי או טיולים די קצרים, ה-Pocket בהחלט יכולה לעניין אותך. גם לאלו שאוהבים צילומים מאולתרים אני יכול להמליץ אותה כי היא קטנה וניתן לשלב אותה ב-1001 דרכים. צפו לדוגמא בקליפ הבא וראו איך הצלם המוכשר מצלם פרסומת לבית של 20 מיליון דולר עם ה-Pocket בלבד.

חיים ומוות ביד הלשון (גירסת האינטרנט)

אינני יודע אם קיימים בארץ קורסים למדיה חברתית – אבל אם קיים אחד כזה, חובה שילמדו בו את המקרה המאלף הבא בכל הקשור ליוטיוב, כמות מנויים – וכמובן, איך לא – ביזנס.

ג'יימס צ'ארלס ו-טאטי ווסטברוק הם "חברים טובים" מבחינת המדיה החברתית. ג'יימס, חובב אמנות איפור (ומתאפר בעצמו) מפרסם ומדגים שיטות ומתודות איפור ומפתח תכשירי איפור, ו-טאטי, ה"מלכה" בתחום שעזרה לג'יימס להתחיל במדיה החברתית ולצבור מנויים (ובהמשך גם חסויות) – הסתכסכו ביניהם על דברים שקשורים בחסות. הראשונה לירות ביוטיוב על הסכסוך היתה טאטי, בוידאו דרמתי ו-PC לחלוטין, היא הסבירה מדוע היא מאוכזבת מג'יימס, מדוע ג'יימס צריך לטפל בעצמו ו"לתקן את דרכיו" וכו' וכו'. המנויים של טאטי, שברובם גם מנויים לג'יימס עשו את הדבר האמוציונאלי ופשוט ביטלו את המנוי שלהם לקליפים של ג'יימס ותוך ימים ספורים ג'יימס איבד כ-2 מיליון מנויים, (כמדומני שהוא ירד מ-15 מיליון ל-13 מיליון בערך). בדרך גם נכנס מאפר נוסף לקטטה ושמו ג'פרי סטאר (גם לו יש 14 מיליון מנויים ביוטיוב). מי שמעוניין, יכול לקרוא פרטים נוספים על כך ועל האפקט ביוטיוב – כאן.

מבחינת גילאים, טאטי היא כמדומני בת 40, ג'פרי בן 30 וג'יימס, הצעיר בחבורה – בן 20, ולאחר הוידאו של טאטי (ועוד מאות קליפים שעשו מיקס מכל הקטטה. כסף – אחרי הכל!), הראה ג'יימס, הצעיר שבחבורה – שבכל מה שקשור לשמירת תיעוד, הוא אלוף. הוא פשוט הוציא קליפ והוכיח נקודה נקודה כיצד הדברים שטאטי פירסמה בקליפ שלה .. לא ממש נכונים או מדוייקים, וגם ג'פרי חטף בדרך עם צילומי מסך של טוויטים שהוא שלח. בסופו של דבר, ג'יימס הצליח להעלות את מספר המנויים שלו בחזרה ל-14 מיליון.

הסיבה שאני מספר לכם סיפור על קליפים שרובכם לא יתעניינו בהם בכלל (הם מיועדים לצעירים שקונים בלי לחשוב פעמיים) – כסף. כשיש לך 14 מיליון מנויים ביוטיוב, אתה תקבל כמה עשרות אלפי דולרים בחודש מיוטיוב. כשיש לך 12 אלף, המספר יורד וככל שכמות המנויים יורדת, כמות הספונסרים (שהם הכסף הגדול) יורדת, וההכנסות בהתאם.

שלושת החברים הנכבדים, לפי ההתקוטטות שיצאה ליוטיוב – נראה שעדיין לא הפנימו משהו פשוט אחד: האינטרנט זוכר הכל. ככל שאתה מפורסם יותר, יהיו יותר אנשים שישמרו צילומי מסך של הודעות, תמונות וכמובן קליפים שגם אם היוצר ימחק – יועלו מחדש, ובקיצור – פרסמת משהו? יש סיכוי לא קטן שזה גם ישאר שם ברשת.

אפשר לצחוק על השלישיה, אבל תתפלאו – הרוב בארץ עדיין לא הפנימו את הלקחים הללו, כולל חברות רבות שמתייחסות ללקוחות כאילו אנחנו בשנות ה-80 ועל כל פיפס שמפורסם שאינו מוצא חן בעיני אותם אינדיבידואלים וחברות – מיד משוגר מכתב איום מעו"ד להעיף את התוכן או לחטוף תביעה משפטית (כן, בארץ הרוב גם לא מכירים את אפקט סטרייסנד) במקום להתייחס לתלונה כהווייתה.

לא מעט אנשים יחשבו "אני לא מפורסם, אז מה אכפת לי", ובדיוק אותם אנשים שוכחים משהו חשוב אחד: אם מחר אתה הולך לראיון עבודה, או אפילו סתם לדייט היכרות רומנטי – שמך "יגוגל". בדייט הנזק לא כזה גדול, בראיון עבודה לעומת זאת – הדבר ישפיע, כי אחרי הכל – המראיינים כבר למדו לא לסמוך על ממליצים "מטעם" ולהאמין יותר לגוגל מאשר לאנשים אחרים, וזה רלוונטי במיוחד אם המקום שאתה רוצה להתקבל אליו (בין כשכיר או כפרילאנסר) בכיר יותר או רגיש יותר או שניהם.

כפרילאנסר, יוצא לי לא מעט פעמים לקבל הצעות מחברות לא קטנות לעשות פרויקטים – בסכומים מגוחכים, בתנאי תשלום מופרזים או בכלל – כשלחברה אין מושג מה היא עושה או שאין לה דרך ו/או תקציב להגיע למטרה שהם רוצים להגיע אליה או שהם מעוניינים ביעוץ אך לא מעוניינים לשלם על כך. מסתכל? מאוד, במיוחד אם הכנת חומר או ישבת איתם בישיבות בכדי לזכות בפרויקט מבלי לקבל על כך תשלום כלשהו. האם אלך ו"אלכלך" על אותה חברה? יכול להיות שאפרסם משהו בכלליות על כך (כמובן ללא כל פרטים מזהים של החברה), אבל לא חשוב מה יהיה – אני לא אפרסם שמות של לקוחות או חברות, מתחרים או לא מתחרים – שתסכלו אותי. היחידים שישמעו את הפרטים המלאים – הם החתולים שלי 🙂

לסיכום: במלחמת ויאטנם, יחידת בטחון השדה פרסמו מדבקות ושלטים עם הכיתוב "Charlie is listening" – תחליפו את צ'רלי בגוגל. מה שפורסם קשה מאוד להסיר וזה יכול להשפיע עליך, בין אם אתה סופר סלב ובין אם אתה מפרסם פה ושם חצי שורה בפייסבוק, וזה יכול לעלות לך בכל מיני צמתים בחיים.

סקירה: Thinkpad T480s

כמו כל בנאדם, גם לעבדכם הנאמן יש "נעילות" לדברים מסויימים. בתחום הלינוקס אני בדרך כלל אקים לשרתים שלי הפצת CentOS ועל דסקטופ אקים Fedora מהגירסה האחרונה. זה לא שיש לי "אנטי" להפצת אחרות (ואני בהחלט יודע לעבוד עם הפצות אחרות. בלוג זה לדוגמא רץ על Ubuntu), אבל זו העדפה שלי כבר שנים רבות.

גם בתחום המחשבים הניידים יש לי העדפה מובהקת ללנובו, עוד מהימים ש-IBM היו מפתחים ומייצרים אותם. לאחר ש-IBM מכרה את החטיבה ללנובו, ניסיתי מס' מחשבים זולים של החברה, מה שגרם לי מהר מאוד לנטוש אותם (דגמי IdeaPad) – באחד חלק מסויים התקלקל (לאחר תום האחריות) ולא היה לי חשק אפילו לתקן אותו ובשני שרכשתי – ה-Touchpad היה כל כך גרוע, שהעדפתי לתרום אותו לקרובת משפחה, העיקר שיעוף ממני!

הסיבות שאני אוהב את ה-Thinkpad? יש 2 סיבות: הראשונה – המקלדת! עם המקלדת הזו אני מקליד מהר ועם מקלדות אחרות אני בקושי מסתדר, והשניה – ה-Trackpad ("פיטמה") – עם כל כמה שאני מנסה להתרגל לעבוד עם ה-Touchpad, אני חוזר תוך דקה לעבוד עם ה-Trackpad.

בחודשים האחרונים היה ברשותי Thinkpad T450s. המחשב עבד מצוין, אבל המסך – גרוע בטירוף. מסך TN ברזולוציה של 1400X900, מה שלא איפשר אפילו להקליט וידאו ליוטיוב בצורה רצינית (שלא לדבר על לערוך – למחשב פשוט לא היה כח עיבוד לכך), אז גם הוא, כמו אחרים, "עבר דירה" לידידה טובה שלי.

תודות ללירן מ-InnovateIT הזמנתי את ה-T480s (שהגיע אליי בזמן שיא הביתה, תודות ללירן!). על החוויות, הדברים הטובים והפחות טובים – אדבר בסקירה זו.

ה-T480s הוא מחשב נייד שנמצא באמצע בין 2 מחשבים אחרים: מתחתיו נמצא ה-T480, המחשב היותר "שמן" (ושיש לו עוד פורט) ומעל ה-T480s נמצא ה-X1, דגם ה"עלית" הכי קל במשקל (שעבר גם "דיאטה" בכמות הפורטים). מבחינת מפרט – אין ממש הבדל ביניהם. ניתן לרכוש אותם עם מעבד i5 דור שמיני (8525) או i7 (מעבד דגם 8565) עם 8 או 16 ג'יגהבייט זכרון, ועם 256 או 512 ג'יגהבייט SSD NVME. בגירסה שאני רכשתי, הלכתי על המפרט הגבוה – מעבד i7, זכרון 16 ג'יגה, 512 ג'יגה SSD NVME. המחיר – 8000 שקל + מע"מ.

מבחינת כניסות (פורטים) – יש 3 כניסות USB רגיל, חיבור Thunderbolt (שמשמש גם לחיבור תחנת עיגון צדדית), חיבור USB-C, כניסת HDMI (לא 4K), וכמובן חיבור רשת 1 ג'יגהביט. יש כמובן גם WiFi ו-Bluetooth (לא בדקתי גרסאות).

חוויית השימוש תחת Windows היתה .. בעייתית טיפה. העכבר לא עבד כמו שצריך ודרייבר האודיו היה סופר מינימלי (למרות ש-Windows דיבר על Dolby כמדומני). הפעלה של אפליקציית ה-Vantage הורידה מספר עדכוני דרייברים, ולאחר reboot והפעלה מחדש והפעלת ה-Vantage שוב – המערכת הורידה עוד מספר דרייברים. אחרי שחזרתי על הרוטינה הזו 4 פעמים (בכל פעם היא הורידה מספר דרייברים, כאילו שאי אפשר להוריד הכל במכה!) עניין העכבר לא הסתדר עד שהורדתי ידנית את דרייבר ה-ELAN שלהם ורק לאחר הפעלתו – גם ה-Touchpad וגם ה-Trackpad עבדו כסידרם. במחשב זה יש גם מצלמת אינפרה-אדום לצרכי Windows Hello וגם סריקת טביעת אצבע – שתיהם לא פועלים מהרגע שמחברים את המחשב ל-Active Directory (חיברתי אותו ל-AD הביתי שלי), כך שאינני יכול להעיד על טיבם.

מכיוון שאני רוב הזמן עובד בלינוקס, הכנתי דיסק-און-קי קטן עם Fedora 29. ההתקנה עברה בצורה די חלקה (יש צורך להקטין את ה-Partition שמחזיק את הלינוקס, אצלי מ-480 ג'יגה הוא עבר "דיאטה" ל-200, אולי אצטרך להתקין דברים על Windows בעתיד, אי אפשר לדעת, וגם את זה אפשר להקטין עם GParted). לאחר ההתקנה וההפעלה מחדש – כל הציוד עבד למעט טביעת אצבע (עוד מקרה שיצרן החומרה לא תומך בלינוקס). אפשר להשתמש במצלמה כמו Windows Hello עם תוכנת Howdy (יש בעיות של חוסר תאימות חבילות ב-Fedora 29, אם כי קראתי שאצל הפצות אחרות זה עובד. אני בין כה לא ממש מחפש את זה ואין לזה עדיין אינטגרציה ל-GDM).

הדבר שהכי עיצבן אותי ללא קשר למערכות הפעלה – היתה המקלדת. זה לא שהיא לא נוחה, אלא שהיא מהמקלדת מהסוג הבריטי עם מקש ENTER גדול ומקש \ שנמצא במיקום שמצריך התרגלות. עוד כמה רגעי תסכול ואני מזמין מקלדת בגירסה האמריקאית. זה לא שאני ממש צריך לראות אותיות עבריות…

למי המחשב הזה מיועד? לחברות שרוכשות את המחשבים הניידים של לנובו ומעוניינים לתת לעובדים מחשב מעט יותר "יוקרתי". המחשב הזה "משדר לקילומטרים" – זה מחשב לישיבות, לא מק נוצץ או דברים כאלו. שעמום וקונסרבטיביות זה הוא!

למי המחשב לא מיועד? לכל אלו שרוצים לעשות איתו עבודות מדיה כבדות (עריכת תמונות, וידאו, אפקטים, תלת מימד). אפשר כמובן לחבר eGPU אבל ב-8000 שקל אפשר למצוא מחשב הרבה יותר מתאים לכך.

לסיכום: כשלוקחים את כל הנקודות לגבי מחשב נייד זה, הוא מקבל ציון די טוב לדעתי. יש לו כמות כניסות מספקת לכל הצרכים, יש לו מעבד טוב ומודרני עם 4 ליבות, אפשר להרחיב לו את הזכרון ל-24 ג'יגהבייט ולהחליף SSD למשהו יותר משמעותי כמו ה-970 pro של סמסונג (וכל זה מבלי לבטל את האחריות) והמסך, למרות שאינו באיכות הכי טובה (הוא IPS אבל מבחינת תאורה הוא נע סביב 250 NITS – מצוין במשרד, פחות טוב בשמש הישראלית) – הוא בסופו של יום די דק, קל במשקל (1.5 קילו), עם חיבור החשמל שלו די סטנדרטי (USB-C עם ניצול 65W) – אפשר לאמר שזו חבילה מצוינת.

המעבר מ-ESXi ל-KVM בחצות הלילה

כאן אצלי ב-LAB המערכת בנויה לעמוד לא רע במצב של ברקים/הפסקות חשמל לשניה או 2. בד"כ כשהחשמל קופץ וחוזר, מערכת ה-ZFS שרצה על מחשב דסקטופ (הסיבה לדסקטופ: זמן Boot מאפס קצר מאוד) עולה, ולאחר שהשרתים מואילים בטובים לסיים את שלבי ה-POST, מערכת ESXI עולה, מתחיל מצב HA, בשלב ראשון עולה VM של Windows 2012R2 (מה לעשות, צריך DNS עם AD – צריך AD לבדיקות התחברות מכל מיני פלטפורמות), אחריו עולה VM של שרת מדיה, אחרי זה עולה VM שרת מייל, אחרי זה עולה שרת VM עם VCSA ואחרי זה שורה ארוכה של מכונות VM עולות.

מה שאומר – בד"כ תוך 4-5 דקות אני יכול להמשיך לעבוד בלי שום בעיה. כל מכונות ה-VM יודעות להתאושש יפה כי ZFS יודע לדאוג ל-File System בצורה מעולה במצבו הרגיל ובמצב הוצאת וDatasets כ-iSCSI וכ-NFS.

בד"כ היו לי 2 מכונות פיזיות לצורך HA, אך אחד השרתים החליט לפני שבוע שטמפרטורה פנימית של 17 מעלות זה לא מספיק קר מדי אז הוא מפעיל מאווררים ב-80%, מה שאומר שגם השכנים בבניין ממול ישמעו אותו, כך שנאלצתי לכבות אותו עד שאמצא זמן לטיפול, וכתוצאה מכך אין יותר HA. אתמול שהיתה הפסקת החשמל, החליט שרת ה-HP G7 שלי ששוב מאוורר מקולקל (כבר החלפתי לו 5 מאווררים בחצי השנה האחרונה!) ולפיכך הוא לא מעוניין לעשות Reboot.

אז שרת אחד של IBM מושבת בגלל רעש, שרת שני מושבת בגלל מאוורר. לי אין DNS, אני לא יכול לעבוד. חייב לעשות משהו בנידון.

טוב, יש לי מכונות לינוקס, בוא נשתמש ב-KVM ונשתמש באפליקציית virt-v2v כדי להמיר מכונות מ-VMX ל-KVM! הוצאתי גם וידאו על כך, כך שאני מכיר את הפרוצדורה. התחברתי למכונת לינוקס, ביצעתי mount ל-NFS שמארח את מכונות ה-VM של ESXi והתחלתי להמיר את מכונת ה-Windows 2012 ל-KVM..

כלומר, ניסיתי. ש-Windows יתן לי להמיר? חס ושלום!

אפליקציית virt-v2v סירבה מיידית בטענה שהמכונה עדיין רצה (היא לא), כלומר יש lock. להעיף את ה-lock זה יעזור, נכון? אז זהו, שלא. מבחינת Windows, ה-File system נמצא במצב כמו suspended ולכן אי אפשר לעשות המרה. בקיצור – צריך לשחרר את ה-VM איכשהו.

אבל אין לי ESXI עכשיו, מה אני יעשה?

הורדתי ISO של ESXi ו.. התקנתי אותו על KVM. כמובן ש-ESXi מאוד מאוד בררן בציוד, והוא לא רצה לקבל שום ציוד מודרני (אף אחד לא מצפה שרד-האט תכתוב דרייברים ל-ESXi, נכון?), אז אחרי חיפוש רציני בגוגל (שלא ממש עזר במשהו) התפשרתי על מכונה וירטואלית מבוססת 440FX, דיסק קשיח IDE, ו-CD מבוסס SATA וכרטיס רשת וירטואלי עם אמולציה של  אינטל (e1000). כל הקומבינה הזו בסופו של דבר עבדה. בערך.

הקמתי את ה-ESXi על ה-KVM, ביצעתי mount ל-Datastore של ה-NFS ו… בום. כל קובץ שאני מנסה לגשת – I/O Error ובסופו של דבר ה-VM קפא. ביצוע Reset, ביצוע mount מחדש, ו.. הכל עובד! הפעלתי את ה-VM עם ה-Windows 2012 ו… כן, Windows בטוח שעכשיו זה זמן מעולה להריץ עדכונים! יאללה, תמתין חצי שעה לעדכונים….

בסוף ה-Windows סיים עדכונים, ביצעתי login, ולאחר מכן כיביתי את המכונה. ניסיתי שוב להמיר אותה ל-KVM, והפעם – זה הצליח. אחרי ההמרה הפעלתי, התקנתי את הדרייברים החסרים, הגדרתי את ה-IP הקבוע – וזהו, המכונה עובדת תחת KVM. המרתי עוד כמה מכונות לינוקס (שם לא צריך להתקין דרייברים, הידד!) – והכל תקתק. הגדרתי autostart ל-2 מכונות, וזהו, עכשיו אני אמור להיות מסודר גם במקרה ששוב תהיה הפסקת חשמל (כל מכונות ה-VM נמצאות על הדיסק המקומי של מכונת הלינוקס הפיזית)

הבעיה היחידה שנשארה שם: לצערי ב-libvirt (הספריה וה-daemon שמפעילים את ה-KVM) אין עדיין תעדוף איזו מכונה להפעיל ראשונה, שניה וכו', מה שאומר שכרגע – צריך לכתוב סקריפט שיעשה זאת. בעעע.

מסקנות: אם ה-LAB שלך חשוב לך ובמיוחד אם אתה צריך את השרותים שנותן ה-LAB, תכין תוכנית התאוששות ראשונית ותוכנית משנית. אני משער שלא מעט שיקראו את הדברים יאמרו ש-UPS היה פותר זאת, ויש בכך מן הצדק. מצד שני, קרו לי מקרים שעשיתי Reboot ל-G7 ו.. בום, הוא לא רוצה לפעול, שוב טוען שהלך המאוורר, ולכן תוכניות התאוששות חשובות.

(ולמי ששואל מדוע אין לי UPS – התשובה פשוטה: ה-LAB שלי הולך להשתנות. חשבתי שיהיה שינוי קטן עד אמצע השנה, התברר לי חודש שעבר שכנראה אני אארח כאן כמה "מפלצות", אז צריך למצוא משהו מתאים)

תכירו את IPFS

מי שקורא את הבלוגים שני עוד מהעשור הקודם, בוודאי קרא בעבר על כל המחקר מיסטיקה שלי (נקצר את המסקנות לשורה אחת: גם אם מחר העסק שלי קורס, הדבר האחרון שאפנה אליו לסיוע ויעוץ – הוא/היא מיסטיקן/ית). מדוע אני מזכיר זאת? כי במהלך אותו מחקר, כמות המכתבים, אימיילים וטלפונים עם איומים להסיר טקסטים (שלא כללו דברי נאצה או השפלה) – היתה ענקית, ולא מעט אנשים רצו שהטקסטים ימחקו (בסוף אני מחקתי, לא בגללם, אלא בגלל שאנשים לקחו את הדברים הפוך, בניגוד לכל הגיון).

בלא מעט מקרים יש צורך להוציא חומרים החוצה לציבור. זה יכול להיות על מאן דהוא שעושה דברים לא חוקיים, זה יכול להיות טקסט פוליטי שאינו נח לממשלה הנמצאת בשלטון (לא חשוב אם זה ימין או שמאל), זה יכול להיות על עוולות שחברות מסויימות מבצעות ומישהו מחליט "לאוורר" זאת בחוץ, ויש עוד 1001 סיבות.

עד היום, הגופים והאנשים שנלחמו ב"הדלפות" הללו – השתמשו בשיטות שונות כדי להעיף את התוכן: תביעות השתקה (SLAPP). קחו לדוגמא את ח"כ לשעבר חיים רמון שתבע את יו"ר תא הסטודנטיות "תל אביביות" באוניברסיטת ת"א, ויש עוד מאות מקרים כאלו. במקרים אחרים מוגשים תביעות להעיף פוסט (ברוב המקרים אותם תובעים רוצים להוריד את כל האתר) מאתרים מסויימים, וזה מגיע גם למקרים שבית המשפט מבקש מהספקים לחסום אתרים מסויימים מסיבות שונות והספקים חוסמים ברמת DNS (טוב נו, אף אחד לא שמע על 8.8.8.8 או על 1.1.1.1 כדי לעקוף זאת..). לא חשוב כמה התוכן הזה חשוב בחלק מהמקרים ברמת ידוע הציבור, תמיד יכולים להגיע בסופו של דבר לספק שמארח את האתר (אם זה בישראל לדוגמא) ואז תוך דקות ספורות האתר יורד. הספק לא מחפש צרות, והוא יעדיף להפסיד לקוח מאשר לריב עם בית המשפט.

עכשיו יש פתרון חדש שיתן כאב ראש לאלו שרוצים לתבוע ויקשה מאוד על הסרת תכנים.

לפתרון קוראים IPFS, והפתרון הזה שואב השראה הן מ-BitCoin והן מה-Bittorrent. אפשר לקרוא את הפרטים הטכניים ואיך להשתמש בזה כאן.

מבלי להיכנס יותר מדי לפרטים הטכניים, השיטה ב-IPFS היא בעצם שיטה שונה מכתיבת והעלאת תכנים לאתר רגיל. באתר רגיל אם לדוגמא הוא מבוסס WordPress כמו אתר זה לדוגמא, אני נכנס לעורך, כותב או מעלה את הטקסט, ומפרסם. מי שרוצה להגיע לטקסט, יצטרך או את שם הדומיין של האתר שלי או URL מלא כדי להגיע לפוסט הספציפי. מי שירצה להעיף את הפוסט או האתר, יצטרך לגלות למי שייך האתר ומשם הוא יחפש לנקוט בצעדים משפטיים על מנת להוריד את התוכן.

עם IPFS, הדברים שונים. אם לדוגמא מאן דהוא רוצה להעלות קובץ WORD או קובץ PDF או קובץ HTML (לא ניתן להשתמש ב-PHP או שפות אחרות ולא ניתן להעלות קבצים או תוכן דינמי) או תמונות. מהרגע שמשתמשים ב-Client להעלות תכנים, התוכנה יוצרת שורת טקסט שנקראת hash. ה-hash הזה מייצג בעצם היכן נמצא התוכן. ב-IPFS כל התוכן מבוזר בשיטת Peer to peer (כמו ביטורנט), כך שהורדה של מכונה שמאחסנת את התוכן לא תעזור מכיוון שהחומר נמצא במכונות אחרים שמארחים תוכן IPFS. הגולשים המעוניינים לגשת לתוכן, יכולים להשתמש באחד משרתי ה-Gateway כדי לקבל את התוכן. לדוגמא: אם נכנסים לכתובת https://ipfs.io/ipfs, יש להזין בסוף את ה-hash שקיבלנו (לדוגמא: https://ipfs.io/ipfs/Qmaisz6NMhDB51cCvNWa1GMS7LU1pAxdF4Ld6Ft9kZEP2a ) ואז נקבל את התוכן. אם מישהו ינסה דרך בית המשפט לחסום לדוגמא את הכתובת ipfs.io, אז לצערו של התובע יש עשרות Gateways ורק לאחרונה גם Cloudflare החליטה להיכנס לתחום ה-IPFS והם מציעים Gateway משלהם, כך שלהסיר תכנים זה כמעט בלתי אפשרי. כמובן ש-IPFS זה סיוט ענק ליצרני תכנים מסחריים (סרטים, סדרות, תוכנות מסחריות) אבל סביר להניח שהם ינסו לנקוט בשיטת ה"תבע את המוריד תכנים".

לסיכום: IPFS נותן דרך חדשה ונוספת לפרסם תכנים שלא כולם רוצים שיהיו מפורסמים ואלו שלא מעוניינים שהתכנים יפורסמו יצטרכו למצוא לעצמם דרכים להסרת התכנים. אם יש משהו שלמדנו מביטורנט – זה שפשוט אי אפשר להסיר תכנים. אפשר כמובן להעיף אתרים רגילים שמארחים קבצי BitTorrent, אבל למי שיש קישור Magnet, הוא לא צריך את קובץ ה-BitTorrent והוא יכול להוריד את התוכן. עכשיו ש-Cloudflare עם עשרות אלפי השרתים שיש להם נכנסו לקלחת, הסרת תוכן IPFS נהפכת לדבר כמעט בלתי אפשרי.

רוצים דוגמא? הנה תמונה שהעליתי ל-IPFS. לחצו על הלינק כאן.