לבנות מחשב בזול

ישנם לא מעט מקרים שצריך להחליף בבית מחשב. רבים מנסים לדחות את הקץ בכך שמוסיפים SSD – שזה עוזר, עד גבול מסוים, אבל לפעמים המערכת פשוט "עייפה" – המעבד איטי, כמות הזכרון קטנה (וקשה למצוא זכרון נוסף, שלא לדבר על מקרים שצריך להחליף את כל הזכרון כי התושבות מלאות בזכרון קטן יותר), הדיסק הקשיח זוחל/נגמר – ובקיצור, אחת ל-3-5 שנים – מומלץ להחליף מחשב.

לאלו שלא מבינים בהרכבת מחשב בעצמם, אני אמליץ ללכת לחנות מחשבים ולרכוש, במקום לקנות חלקים ולעשות נזקים לציוד. העניין אינו כה מסובך אבל יש כאלו שאין להם את החוש הטכני לכך, שזה בסדר גמור (גם לי אין חושים בהרבה דברים אחרים). לעומת זאת, אלו שהרכיבו מחשב או 2 בחייהם – פוסט זה הוא בשבילם, מכיוון שהפוסט מזכיר דברים טכניים רבים.

גילוי נאות: רוב הקישורים שאביא כאן הם קישורי Affiliate באמזון, כלומר אם אתם קונים, אני אקבל איזה סנט שחוק לכיווני.

את רוב החלקים המוזכרים כאן אני ממליץ לקנות באמזון ולא בישראל, לא בגלל קישורי ה-Affiliate אלא בגלל סיבה אחרת: בארץ, בכל הקשור להחלפת ציוד (במיוחד ברשתתות חנויות מחשבים), מהרגע שפתחת את הצלופן או קרעת את המדבקה ואתה רוצה להחליף, יוצאים מתוך הנחה שפירקת את הציוד, שפכת 2 בקבוקי קולה משפחתית, סגרת ואתה רוצה להחליף. כל ציוד שנפתח ואתה רוצה להחליף – עובר ל"בדיקה" באיזו מעבדה כלשהי, ורק אם המעבדה מאשרת, תקבל ציוד זהה בלבד. מה קורה אם לדוגמא החלטת לקנות דיסק קשיח ורק כשהוא הגיע, פתחת את האריזה וראית שמהירות הדיסק קטנה מדי ואין לך בעיה להשלים את הסכום, רק שיחליפו לדיסק אחר? תשכח מזה! בקיצור – בכל הקשור לשרות לקוחות לגבי ציודי מחשב בארץ למשתמשים פרטיים – אנחנו עדיין תקועים בשנות ה-90.

באמזון לעומת זאת, רוצה להחליף? אין שום בעיה. תארוז, תשלח, תקבל חדש כמו שאתה צריך. אף אחד לא מפעיל יחידת שב"כ לבדוק אם אתה מרמה אותם, והאמון בלקוח – מלא. בגלל זה הם מקבלים ציונים בשרות לקוחות שוב ושוב. הלוואי עלינו בישראל.

בעקרון המפרט הטכני שאתן כאן הוא למחשב מהקצה הנמוך, עם 2 גרסאות מעבדים (המעבדים שאני ממליץ הם של AMD, המעבדים של אינטל עלו באחרונה ב-10-25% עקב חוסר מלאי ובעיות יצור של אינטל שהחלו לפני חודשיים). האחד מתאים לאלו שמשתמשים באופיס, גלישה באינטרנט ומשחקים בדפדפן, והשני יותר מתאים לאלו שרוצים לשחק משחקי מחשב רגילים. כל הציוד שאזכיר כאן ניתן לשדרוג כך שאפשר לשדרג את המחשב בהמשך ולהגיע גם לביצועים של תחנת עבודה בינונית.

אגב, הקישורים שאתן כאן מתאימים כמובן גם לאלו שיש להם מחשב והם רוצים אולי לשדרג חלק כלשהו ואולי המחיר יתאים להם. כל המחירים כאן הם בדולרים ותצטרכו להוסיף משלוח לארץ ומע"מ.

בואו נתחיל.

מעבדים
בעקרון, אני ממליץ על 2 סוגי מעבדים:

  • מעבד Athlon 200GE. השם אולי מוכר לותיקים אך זהו אינו מעבד עם הארכיטקטורה הישנה. AMD פשוט החליטה להשתמש בשם Athlon למעבדי בגיזרת ה-Value. מעבד זה מכיל 2 ליבות ו-4 נימים, הוא רץ במהירות 3.2 ג'יגהרץ, ויש לו 5 מגהבייט זכרון מטמון. הוא גם כולל בתוכו יחידת עיבוד גרפית עם 3 יחידות עיבוד (CU), כלומר המעבד גם נותן לנו פתרון לתצוגה. זהו מעבד שמתאים יותר למשתמשים שרוב הזמן גולשים בדפדפן, אופיס, ודברים משרדיים אחרים. עלות: 60$
  • מעבד Ryzen 2400G: זהו מעבד ה-Ryzen 5 של AMD שכולל GPU בתוכו שמשתווה בערך לכרטיס GTX 1050 של nVidia. מעבד זה מתאים לאלו שרוצים להריץ משחקים על מסך עם כמות פריימים טובה ברזולוציות עד 1920X1080. המעבד כולל 11 יחידות גרפיות (CU), כ-4 ליבות ו-8 נימים והוא רץ במהירות של עד 3.9 ג'יגהרץ (למעוניינים, אפשר לבצע Overclock). מחיר: 159$

זכרונות
אחת הבעיות הגדולות ביותר במחשבים שמורכבים בארץ, היא שמי שמרכיב את המחשב לא מבין אפילו מה זה זכרון DDR. לאלו שלא מכירים – כשמדובר בזכרון DDR, אז כל זכרון שמוכנס, צריך להיות ב-2, כלומר אם אנחנו רוצים 8 ג'יגהבייט, אנחנו צריכים להכניס 2 מקלות של 4. אפשר להכניס מקל אחד של 8 אבל אז המהירות יורדת כדי למעבד אין אפשרות לחלק את העבודה של הזכרון ל-2.

שימו לב: הזכרונות שאני מציע הם במהירות 2400 מגהרץ, כלומר מהירות בסיסית. יש הרבה יותר מהירים אבל המחיר מטפס.

במקרה הזה ההצעה שאני ממליץ עליה היא זכרון של Corsair Vengeance LPX 8G– אלו 2 מקלות של 4 ג'יגהבייט זכרון המחיר: 80$ (סתם שתדעו, המחיר הכי זול למקל יחיד של זכרון 4 ג'יגה בארץ הוא 200 שקל, ופה אתם מקבלים KIT של 2, אז תעשו חשבון כמה אתם חוסכים). אם אתם רוצים 16 ג'יגהבייט זכרון, אז ה-KIT הזה של Patrior עולה 140$. לדעתי – שווה.

לוח אם:
מכיוון שמדובר במחשב לילדים, ניקח לוח אם פשוט מבוסס Chipset מסידרה A320 של AMD. הלוח שאני ממליץ עליו הוא GIGABYTE GA-A320M-S2H. הלוח הזה כולל כל מה שתרצו למחשב: יש כניסות VGA/DVI/HDMI, יש כניסת רשת 1 ג'יגהביט, יש תושבת M.2 להכנסת מקל אחסון, יש 4 כניסות SATA-3, יש תושבת PCIe X16 להכנסת כרטיס גרפי בהמשך, וגם 2 תושבות PCIe X1 להכנסת ציודים אחרים (כרטיס רשת יותר טוב?) – בקיצור, כל מה שצריך מלוח אם למשתמש ביתי. המחיר: 50$.

הערה: המאוורר מגיע בתוך הקופסא של ה-CPU. יש מאווררים שונים ל-Ryzen ול-Athlon, והחומר הטרמי נמצא בקופסא.

SSD
אם יש משהו שצריך כיום בכל מחשב, גם בסיסי, זה SSD. זה גם יוריד את התחושה שהמחשב "עגלה" (במקרה של דיסק מכני עמוס נתונים), וגם יאיץ את ה-Boot ועליית משחקים ואפליקציות. ה-SSD שבחרתי הוא של ADATA. הוא לא מתחרה בביצועים של סמסונג ואחרים, והוא נמצא אי שם באמצע מבחינת ביצועים.

על מנת שלא להעביר כבלים של SATA ואחר כך להתבלבל מה הדיסק הראשוני ומה השני ב-BIOS, בחרתי בגירסת המקלון M.2, כך שכל מה שצריך זה להכניס לתושבת, להבריג – וזהו. 2 ההצעות הם M.2 SATA, לא NVME.

דיסק קשיח
במקרה של דיסק קשיח, לפעמים 500 ג'יגהבייט של SSD יכול בהחלט להספיק, אולם לפעמים עדיף לרכוש גם דיסק קשיח מכני. המחירים זולים ואפשר לאכסן יותר מידע, ואם משתמשים בתוכנת Macrium Reflect החינמית ב-Windows – אפשר לגבות אחת לשבוע את ה-SSD לתוך הדיסק הקשיח, גיבוי זה תמיד טוב.

לגבי דיסק קשיח, ההמלצה שלי היא על דיסק 2 טרהבייט של Seagate 2TB BarraCuda – הוא גם מהיר (7200 RPM), והוא גם זול: 60$.

ספק כח:
אחד הדברים החשובים במחשב הוא ספק כח טוב. אני ממליץ על EVGA 500 W1. אני משער שרבים יאמרו ש-500W זה מוגזם, אבל לעניות דעתי כדאי לחשוב קדימה, למצבים שבהם יהיה צורך להוסיף GPU למשחקים רציניים (כי הילד רוצה). המחיר, בכל מקרה, זול: 33$.

מארז למחשב
בסופו של דבר, צריך להכניס את את למארז, וכאן אני דווקא פחות ממליץ על אמזון. מבדיקה שעשיתי, גם אם תבחרו מארז זול, המשלוח יהיה יותר יקר מרכישה בארץ. אם מדובר במחשב לילד עם Athlon שאתם לא הולכים להוסיף לו GPU בקרוב, אז KSP מוכרים בארץ גנרי ב-159 שקל שכולל ספק כח צנוע גנרי. לעומת זאת, אם המחשב יורחב בעתיד, כדאי או לקנות מארז ללא ספק ולרכוש את הספק באמזון, או לחפש עיסקת חבילה שכוללת ספק 500W ומארז טוב, ומכיוון שיש הרבה סוגי מארזים, אז זה עניין של טעם ותקציב.

מאווררים:
בד"כ כל מארז מגיע עם 2 מאווררים (אחד מקדימה למטה ואחד מאחור למעלה), ויש מקרים שלא מגיעים מאווררים. איוורור במחשב הוא חשוב מכיוון שמחשב מוציא חום וצריך לשאוב אויר מבחוץ ולהוציא את האוויר החם. אפשר לרכוש מחנות המחשבים (אם אין במארז מאווררים) 2 מאווררים למחשב, אולם אם רוצים שקט אז אני יכול להמליץ על המאווררים ARCTIC F12 Silent שעולים $9 לחתיכה או Noctua 120mm שעולים אמנם כפול (כמעט $20), אבל הם הכי שקטים והכי אמינים שיש כיום בשוק. כלל אצבע: עדיף שיהיו 2 מאווררים מקדימה (בתצורת PULL) ואחד מאחור (בתצורת PUSH). למי שלא מכיר מה הכוונה PUSH/PULL, הוידאו הזה יסביר מה הכוונה.

סך הכל מחירים:

  • מחשב בסיסי (אופיס/ילדים, ללא GPU): המחיר (ללא משלוח ומע"מ): 411$.
  • מחשב לילדים/עבודה בסיסית/משחקים: $600.

הערות:

  • יהיו לא מעט אנשים שיעדיפו לקנות מקומית את הכל מכאן, ולחסוך משלוחים וכו', שזה לחלוטין לגטימי, אולם כדאי לזכור שעל דברים כמו SSD, מעבדים, זכרון וכו' – המחירים בחו"ל דינמיים ובארץ הם בקושי זזים למטה.
  • הפרטים הקטנים: הלוחות אם שמייבאים לארץ, במקרים רבים חסר בהם דברים. כך לדוגמא אני ציינתי בפוסט זה לוח מבוסס A320 Chipset. מה שמייבאים לארץ (בדקתי ב"זאפ") זה את הגירסה ללא M.2 (ובמחיר הרבה יותר גבוה מ-50$). גם מחירי המעבדים בארץ לא ממש מתעדכנים ו-AMD מורידה מחירים תכופות. אגב, מעבד ה-Athlon שהזכרתי? אין בארץ כרגע. הוא יהיה זמין בעוד חודש או חודשיים.
  • לחברות ועסקים שרוצים לקנות מחשבים לעובדי החברה: מחשבים שהם מבוססי Ryzen עולים בין 100-150$ פחות ואתם מקבלים יותר ליבות.
  • אם אתם רוצים ללכת על מעבדי אינטל: באינטל מציעים חבילה הכוללת "SSD" בגודל 16-32 ג'יגה ללא תשלום נוסף (כביכול, זה כבר מגולם במחיר המעבד). ממליץ לוותר מכיוון שהתועלת של SSD כזה מול כל SSD אחר בגודל של 250 ג'יגה – לא קיימת. עדיף לרכוש SSD או כ-M.2 או כ-SATA רגיל.
  • תוכנה שמאיצה את הביצועים בכך שהיא מעבירה אוטומטית חלקים מדיסק ישן ל-SSD ובכך מאיצה את ה-Boot: רוב התוכנות המסופקות עם היצרנים (אני לא מדבר על התוכנה להעתיק מדיסק קשיח קטן ל-SSD) הן תוכנות די גרועות. אני ממליץ על תוכנה בתשלום של 30$ שנקראת Primo Cache וגירסת נסיון שלה ניתנת להורדה כאן.
  • מערכת הפעלה Windows 10 עולה לרכישה כקופסא כ-500-600 שקלים בארץ ואופיס עולה 600-700 שקל. טריק "אפור" שיש הוא לרכוש את התוכנות ב-eBay בדולרים ספורים. מיקרוסופט לא תזנק עליכם עם שוטרים אם תרכשו, אבל יכול להתרחש מצב שבהמשך הדרך מספר הרשיון שלכם פתאום יפסיק לפעול (אתם יכולים לפנות למי שקניתם ב-eBay, סביר להניח שהוא יתן לכם מספר חדש).

 

תכירו את IPFS

מי שקורא את הבלוגים שני עוד מהעשור הקודם, בוודאי קרא בעבר על כל המחקר מיסטיקה שלי (נקצר את המסקנות לשורה אחת: גם אם מחר העסק שלי קורס, הדבר האחרון שאפנה אליו לסיוע ויעוץ – הוא/היא מיסטיקן/ית). מדוע אני מזכיר זאת? כי במהלך אותו מחקר, כמות המכתבים, אימיילים וטלפונים עם איומים להסיר טקסטים (שלא כללו דברי נאצה או השפלה) – היתה ענקית, ולא מעט אנשים רצו שהטקסטים ימחקו (בסוף אני מחקתי, לא בגללם, אלא בגלל שאנשים לקחו את הדברים הפוך, בניגוד לכל הגיון).

בלא מעט מקרים יש צורך להוציא חומרים החוצה לציבור. זה יכול להיות על מאן דהוא שעושה דברים לא חוקיים, זה יכול להיות טקסט פוליטי שאינו נח לממשלה הנמצאת בשלטון (לא חשוב אם זה ימין או שמאל), זה יכול להיות על עוולות שחברות מסויימות מבצעות ומישהו מחליט "לאוורר" זאת בחוץ, ויש עוד 1001 סיבות.

עד היום, הגופים והאנשים שנלחמו ב"הדלפות" הללו – השתמשו בשיטות שונות כדי להעיף את התוכן: תביעות השתקה (SLAPP). קחו לדוגמא את ח"כ לשעבר חיים רמון שתבע את יו"ר תא הסטודנטיות "תל אביביות" באוניברסיטת ת"א, ויש עוד מאות מקרים כאלו. במקרים אחרים מוגשים תביעות להעיף פוסט (ברוב המקרים אותם תובעים רוצים להוריד את כל האתר) מאתרים מסויימים, וזה מגיע גם למקרים שבית המשפט מבקש מהספקים לחסום אתרים מסויימים מסיבות שונות והספקים חוסמים ברמת DNS (טוב נו, אף אחד לא שמע על 8.8.8.8 או על 1.1.1.1 כדי לעקוף זאת..). לא חשוב כמה התוכן הזה חשוב בחלק מהמקרים ברמת ידוע הציבור, תמיד יכולים להגיע בסופו של דבר לספק שמארח את האתר (אם זה בישראל לדוגמא) ואז תוך דקות ספורות האתר יורד. הספק לא מחפש צרות, והוא יעדיף להפסיד לקוח מאשר לריב עם בית המשפט.

עכשיו יש פתרון חדש שיתן כאב ראש לאלו שרוצים לתבוע ויקשה מאוד על הסרת תכנים.

לפתרון קוראים IPFS, והפתרון הזה שואב השראה הן מ-BitCoin והן מה-Bittorrent. אפשר לקרוא את הפרטים הטכניים ואיך להשתמש בזה כאן.

מבלי להיכנס יותר מדי לפרטים הטכניים, השיטה ב-IPFS היא בעצם שיטה שונה מכתיבת והעלאת תכנים לאתר רגיל. באתר רגיל אם לדוגמא הוא מבוסס WordPress כמו אתר זה לדוגמא, אני נכנס לעורך, כותב או מעלה את הטקסט, ומפרסם. מי שרוצה להגיע לטקסט, יצטרך או את שם הדומיין של האתר שלי או URL מלא כדי להגיע לפוסט הספציפי. מי שירצה להעיף את הפוסט או האתר, יצטרך לגלות למי שייך האתר ומשם הוא יחפש לנקוט בצעדים משפטיים על מנת להוריד את התוכן.

עם IPFS, הדברים שונים. אם לדוגמא מאן דהוא רוצה להעלות קובץ WORD או קובץ PDF או קובץ HTML (לא ניתן להשתמש ב-PHP או שפות אחרות ולא ניתן להעלות קבצים או תוכן דינמי) או תמונות. מהרגע שמשתמשים ב-Client להעלות תכנים, התוכנה יוצרת שורת טקסט שנקראת hash. ה-hash הזה מייצג בעצם היכן נמצא התוכן. ב-IPFS כל התוכן מבוזר בשיטת Peer to peer (כמו ביטורנט), כך שהורדה של מכונה שמאחסנת את התוכן לא תעזור מכיוון שהחומר נמצא במכונות אחרים שמארחים תוכן IPFS. הגולשים המעוניינים לגשת לתוכן, יכולים להשתמש באחד משרתי ה-Gateway כדי לקבל את התוכן. לדוגמא: אם נכנסים לכתובת https://ipfs.io/ipfs, יש להזין בסוף את ה-hash שקיבלנו (לדוגמא: https://ipfs.io/ipfs/Qmaisz6NMhDB51cCvNWa1GMS7LU1pAxdF4Ld6Ft9kZEP2a ) ואז נקבל את התוכן. אם מישהו ינסה דרך בית המשפט לחסום לדוגמא את הכתובת ipfs.io, אז לצערו של התובע יש עשרות Gateways ורק לאחרונה גם Cloudflare החליטה להיכנס לתחום ה-IPFS והם מציעים Gateway משלהם, כך שלהסיר תכנים זה כמעט בלתי אפשרי. כמובן ש-IPFS זה סיוט ענק ליצרני תכנים מסחריים (סרטים, סדרות, תוכנות מסחריות) אבל סביר להניח שהם ינסו לנקוט בשיטת ה"תבע את המוריד תכנים".

לסיכום: IPFS נותן דרך חדשה ונוספת לפרסם תכנים שלא כולם רוצים שיהיו מפורסמים ואלו שלא מעוניינים שהתכנים יפורסמו יצטרכו למצוא לעצמם דרכים להסרת התכנים. אם יש משהו שלמדנו מביטורנט – זה שפשוט אי אפשר להסיר תכנים. אפשר כמובן להעיף אתרים רגילים שמארחים קבצי BitTorrent, אבל למי שיש קישור Magnet, הוא לא צריך את קובץ ה-BitTorrent והוא יכול להוריד את התוכן. עכשיו ש-Cloudflare עם עשרות אלפי השרתים שיש להם נכנסו לקלחת, הסרת תוכן IPFS נהפכת לדבר כמעט בלתי אפשרי.

רוצים דוגמא? הנה תמונה שהעליתי ל-IPFS. לחצו על הלינק כאן.

מעבר דסקטופ ללינוקס אצלי

אינני הטיפוס שמתייחס למערכות הפעלה כ"דתות". אין לי שום בעיה להודות שעד לפני זמן לא רב, מערכת ההפעלה העיקרית בדסקטופ שלי היתה Windows 10, וכשאני רוצה לעבור מערכת הפעלה, אני לא עושה זאת כצעד "אנטי מיקרוסופטי" אלא פשוט בגלל נוחות: 90% מהזמן שאני משתמש במחשב לעבודה או לבדיקות, אני נמצא מול חלון טרמינל או דפדפן, וב-Windows די נמאס לי להפעיל Putty, להשתמש ב-WSL ולגלות שהחלון "טרמינל" מתחרפן לו כשאני מגדיל אותו, ואני גם לא אוהב את המעקב של Windows אחרי.

אבל כמו שאומרים: יש רצוי ויש מצוי, והסיבה שנשארתי עד כה עם Windows 10 היו התוכנות, ובמיוחד תוכנת Camtasia Studio ותוכנת Premiere Pro של אדובי. אני רוצה להתייחס לשתיהן והתחליפים שלהן בלינוקס.

למי שלא מכיר את Camtasia Studio, זו אחת התוכנות המעולות ביותר שקיימות להקלטת מסך, עריכת הוידאו ופרסומו. היא לא תוכנה שיכולה להתחרות ב-Premiere מבחינת כלים לטיפול בוידאו, אבל יש בה מספיק פונקציונאליות להקליט מסך, לערוך, להוסיף טקסטים וגרפיקה פשוטה/אנימציה, והיא משלבת העלאת וידאו ישירה ליוטיוב.

בלינוקס קיימים מספר כלים להקלטות מסך (כולל OBS Studio המפורסם), אך הקידוד שהם מקודדים את הוידאו מתאים יותר לשידור מאשר לעריכת וידאו (קידוד של H.264, WebM, OGG וכו') כך שוידאו כזה שאקליט מסך ולאחר מכן אערוך ואוסיף אפקטים, שינוי צבעים וכו' – יעבוד בצורה מאוד איטית בתוכנות כמו Premiere. עם Camtasia Studio לעומת זאת, הם משתמשים במקודדים שלהם (TSCC, TSC2) כך שהעריכה בתוך התוכנה היא לא רק קלה, הקובץ המיוצא קטן ב-90% מכל קובץ שיוצא בתוכנת הקלטת מסך בלינוקס. מדוע זה משנה? מכיוון שאני מחובר ב-ADSL וזמן ההעלאה שונה משמעותית, בין 3-4 דקות (וידאו שהוקלט ונערך עם Camtasia) לבין כל וידאו שנוצר בתוכנה אחרת (40-50 דקות). בנוסף, שום תוכנת הקלטת וידאו לא מאפשרת באופן רציני הקלטה עם Codec מקצועי (Apple ProRes, DNxHD, DNxHR) ו-OBS שכן מאפשר – נותן עיוות בוידאו או חונק את המעבד.

ויש גם את Premiere Pro ועם כל הכבוד למתחרים שלו מבוססי קוד פתוח, הם לחלוטין מחווירים לעומת ה-Premiere, קלות עבודה, תוספים ועוד. אני מכיר את Kdenlive ואת Openshot, ועם שתיהם לא הצלחתי להסתדר. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מלא טענות כרימון כלפי אדובי – היא אינה משפרת מהירות רינדור וידאו (בין אם יש לכם כרטיס GTX 1080Ti יקר או GTX 980 – תקבלו את אותם ביצועי רינדוד אחד לאחד!), אינה יודעת לתמוך במעבדים מרובי ליבות, ושיטת המנוי שלה לא ממש מעודדת אנשים (כמוני) שלא משתמשים ב-Cloud של אדובי ולשלם 175 שקל לחודש רק בשביל הזכות להשתמש בתוכנה נשמע לי חסר פרופורציות. אם אני צריך תוכנה מסחרית, אני אשלם אליה תשלום חד פעמי וזהו. בלי מנויים ובלי הקפצות מחיר בדרך.

להלן הפתרונות שמצאתי:

  • הקלטת וידאו של מסך: אני אשתמש בתוכנות כמו Green Desktop ואחרים. נכון, זה לא יתן וידאו בגודל קטן של קבצים, ולכן אנצל את הוידאו להמרה (עם FFMPEG) ל-DNxHD על מנת לאפשר עריכת וידאו יותר קלה ל-Process מצד תוכנת עריכת הוידאו.
  • תוכנת עריכה מקצועית: אין Premiere Pro? ברוך הבא Davinci Resolve 15 ללינוקס (שמתקן את הבאגים של אודיו ללינוקס שהיה בגירסה 14). יש גירסה חופשית ויש גירסה מסחרית, אני כנראה ארכוש את המסחרית. יש בתוכנה כמעט כל מה שיש ב-Premiere ו-After Effects ומבחינת לימוד התוכנה היא נראית מקליפים שצפיתי – די קלה ללימוד.
  • פתרונות VPN: מי שאינו פרילאנסר אולי לא מכיר זאת, אבל כאן בישראל חברות רבות משתמשות ב-VPN מסוים ואינן זזות ממנו גם כשהמערכת יצאה לגמלאות. חלק מהחברות עדיין משתמש ב-VPN שמצריך ActiveX (אללה יוסטור), חלק משתמשות ב-JAVA, וחלק בכלל קיימות רק כ-Native ל-Windows. לזה אין ממש פתרון בלינוקס, ולכן אצטרך להשתמש כנראה ב-VM או Dual Boot, צריך להחליט..
  • מיקרוסופט אופיס: יש גוגל Docs ולמי שלא נוח, שיעביר קובץ PDF. ביי אופיס.

עם איזו הפצה אעבוד? כמו תמיד, אותה הפצה: Fedora האחרונה.

לסיכום: האם אני ממליץ למשתמשים לנטוש את Windows לטובת לינוקס? לא, אלא אם הם מוכנים להשקיע בלימוד לינוקס בצורה רצינית דרך טרמינל ופקודות. לי יש איזו דקה וחצי נסיון עם לינוקס אז אני יכול לעבור לשם ולהישאר שם רוב הזמן. מדוע אני עובר? כי סוף סוף יש לי פתרונות לרוב הדברים שאני צריך. אם לא היו לי פתרונות, לא הייתי עובר למרות שאני מחבב מאוד את לינוקס. יש לי עוד דברים לפתור (Kodi לא מעוניין להפעיל וידאו בחלון השני, מציג מסך שחור – תיקנתי בזמן שאני כותב את הפוסט הזה) אבל אני מאמין שעם השקעה פה ושם, אצליח להתגבר על הבעיות.

מה קורה לתחום הסיסטם?

כפרילאנסר שמקבל עבודות בתחום הלינוקס, אני יכול לספור על יד אחת את כמות הצעות העבודה שקיבלתי לעשות עבודות סיסטם בלינוקס בשנתיים האחרונות. גם כשמסתכלים באתרים כמו LinkedIn על עבודות בתחום הסיסטם, רואים ירידה מהתחום הסיסטם הקלאסי, ויותר דרישה לכיוון ה"כלבויניק" – תן שרותים לשרתי Windows, עדיף שתדע גם לינוקס, וגם להגדיר סוויצ'ים, ו-VMWare, וחומות אש, ואופיס, וגם לעזור למזכירות, ולמפתחים פה ושם ואם לא אכפת לך בדרך גם להוציא את הכלב של הבוס לטיול פעמיים ביום 🙂

עד לפני מס' שנים, עוד לפני כניסת העננים לסצינה, תחום הסיסטם בחברות גדולות לדוגמא, היה די ברור: היו אנשי סיסטם מיקרוסופט, אנשי סיסטם לינוקס, אבטחת מידע היו אחראים על ה-Firewall ודברים אחרים שהיו קשורים לתחום, וצוות תקשורת שהיו אחראים על סוויצ'ים, כתובות IP, על VLAN וכל הדברים הקשורים לתקשורת, מרכזיות, WIFI וכו'.  אם היה צריך להתקין אפליקציות ושרתי אפליקציות (נניח Exchange, SharePoint ב-Windows, או MySQL/Oracle או שרת אפליקציות כמו Tomcat) – אז הצוות שאחראי על אותה מערכת הפעלה היה מתקין אותה והמשתמשים היו מוגדרים ברמת משתמש, לא ברמת Admin.

ואז הגיע מקצוע חדש "איש Devops". בניגוד לאיש סיסטם ששם ההגדרה נכונה (כי אתה בעצם .. מגדיר מערכות שנחשבות כ"System"), לא היתה אמורה להיות חיה כזו בשם "איש Devops" כי Devops זו לא הגדרה של תחום, זה הגדרה של מתודות עבודה, אבל מה לעשות, זו כמו המלחמה לתקן אנשים ולאמר "שתיים" או "שניים" מתי שצריך – מלחמה די אבודה (ומעצבנת אנשים חובבי דיקציה).

אם נסתכל בתחומים שאותו "איש Devops" צריך להכיר ולתפעל ולכתוב סקריפטים אליו (כן, הרבה פחות שימוש ב-GUI!) – אז הוא בעצם לוקח את תחום הסיסטם לינוקס הבסיסי, ומתרכז הרבה יותר בכלים שרצים על הלינוקס. זה מתחיל בניהול קוד, ממשיך לאוטומציה, סקריפטים, Python, JSON, YAML, ניהול חשבונות ומשאבים בענן כמובן, Jenkin/Travis/CircleCI וכו', והרשימה עוד ארוכה, תלוי בתחומים שהחברה עוסקת בהם, כלומר אם ניקח איש סיסטם לינוקס ממוצע שבחיים לא נגע ברוב הדברים שתיארתי לעיל חוץ מלינוקס, יש לו כיברת דרך ארוכה לעשות השלמות כדי להיות "איש Devops" מקצועי טוב. מה לגבי איש סיסטם מיקרוסופט? ובכן, רוב הכלים שתיארתי קיימים גם ל-Windows (היתרונות של קוד פתוח), אבל אחד הדברים הראשונים שהוא יצטרך להתרגל לרדת מהם, זה ה-GUI, לעבוד עם PowerShell באופן קבוע ומומלץ גם להכיר Python בדרך, ואז כמובן את הדברים שציינתי לעיל בתור התחלה.

אז מה, לכל אלו שההורים/סבתא/מענק שחרור מאפשר להם ללמוד סיסטם מיקרוסופט (MCSA) או לינוקס (RHCA, LPIC) – האם לוותר? בתחום מיקרוסופט לדעתי יש רוויה בשוק (ואשמח שהקוראים יתקנו אותי כי זה לא התחום שלי), בתחום הלינוקס לעומת זאת – יש דרישה, אבל בשתיהם מצפים שהמועמד ידע הרבה יותר ממה שהקורס מספק (ולא, קורס המשך כמו MCSE או RHCE לא יעזרו הרבה, מצפים יותר לידע שמגיע מתוך שימוש ונסיון, לא שתדקלם כמו תוכי). אם לדוגמא תפנה לסטארטאפים, אז הדבר האחרון שהם מחפשים – זה איש סיסטם (אני יודע כי אחרי 7 שנים של להיות פרילאנסר, קיבלתי סך הכל פעמיים בקשה לשרותי סיסטם או בקשות ל"שידוך" איש סיסטם שכיר ע"י חברות סטארטאפ).

בימינו, האתגרים היום נהיו הרבה יותר מורכבים והחלוקה אינה ברורה כבעבר. כיום כבר מצפים לדברים כמו:

  • איך אתה מתקן תקלה X ואיך אתה מבצע זאת להבא באופן אוטומטי?
  • איך אתה פותר בעיות ניהול קוד, קונפליקטים, branching, Stash ועוד ועוד דברים שלא לומדים בשום חלק באיזה קורס סיסטם?
  • איך אתה יוצר חבילות מוצר של החברה באופן אוטומטי? איך אתה בונה "צינורות" (Pipe lines) שכוללים לוגיקות שונות?
  • איך אתה מרים ומנהל קונטיינרים? סטורג' לקונטיינרים? Load balance שלהם? פותח כניסה "מבחוץ" ועוד דברים שקשורים לסביבות פיתוח וייצור?
  • והרשימה עוד ארוכה.

לסיכום: אני מאמין שתחום הסיסטם יורד אט אט מהמכ"ם. כן, הוא בהחלט יהיה עדיין קיים בחברות שיש צוותי IT ושיש צוותים לכל פיפס, אך ככל שאותן חברות מכניסים ומטמיעים בעצם את מתודות ה-Devops, אותם אנשי סיסטם יהיו יותר ויותר מיותרים ומשם הדרך ל"רה-אירגון" ופיטורים (אחרי הכל, אם "איש ה-Devops" יודע לעשות מה שאתה עושה, למה צריכים אותך?)- אינה כה ארוכה ועלולה להגיע בהפתעה לסיום. לכן, אם אתם אנשי סיסטם והקריירה המקצועית שלכם חשובה, הגיע הזמן (אם לא עשיתם עד כה) לשדרג את עצמכם. קנו מחשב או 2, תקימו LAB (יש לי קטגוריה שלמה של פוסטים על כך פה בבלוג) ותתחילו ללמוד את הדברים הקשורים ל-Devops.

התחרות בין AMD לאינטל על ריבוי ליבות

תערוכת Computex שהיתה בטיוואן הסתיימה לפני מס' ימים. חברות הציגו כל מיני מוצרים או דיברו על מוצרים שעתידים לצאת. גם באינטל וגם ב-AMD דיברו על מעבדים שעתידים לצאת לשוק במהלך 2 הרבעונים הקרובים.

נתחיל מאינטל: היא הציגה את המעבד I7-8086K במלאת 40 שנה למעבד הנוסטלגי 8086 שהתחיל את כל מהפכת ה-PC. המעבד הזה הוא בעצם ה-I7-8700K רק שבתוכו יש פיסת סיליקון מובחרת שיכולה להיות מואצת למהירות 5 ג'יגהרץ (בחלק מהליבות, לא כולם) ואינטל דורשת עליו מחיר יותר גבוה מה-8700K.

אבל את עיקר הכותרות קיבלה אינטל מהצגת מעבד עתידי כלשהו שיכיל לא פחות מ-28 ליבות ושהודגם רץ במהירות 5 ג'יגהרץ. כל מי שקצת מבין בכמות ליבות פר מעבד ובמהירות שעון וראה את ההכרזה – חכך את ראשו כי המספרים לא ממש מסתדרים, ורק אחרי ההדגמה התגלה ה"טריק" של אינטל: הם לקחו בעצם מעבד מאוד יקר ממשפחת השרתים (השמועות מדברות על Xeon SP Platinum 8180 שעולה 10000$), ביטלו לו את נעילת ההאצה, והדגימו אותו על לוח אם סופר-מפלצתי והקירור היה קירור מאסיבי – Chiller שדורש 1000W בקירור מים. כל הטרראם הזה הוא אינו פתרון שאינטל יכולה למכור (זה לא פתרון שאתה יכול לרכוש הביתה או לחדר שרתים בחברה אלא אם יש לך מערכת הזנת חשמל מאוד גבוהה) וסביר להניח שאינטל גם לא תמכור מעבד כזה במהירות הזו (תזכרו – בשביל פתרון כזה צריך ספקי כח מיוחדים, לוח אם מיוחד וחתיכת פתרון קירור חיצוני). מדוע אינטל לא ציינו בהדגמה שמדובר ב-Overclock? כי הם "שכחו".

מדוע בעצם אינטל נכנסים לתחרות הזו? כי AMD המתחרים יכריזו למחרת על מעבדי Threadripper עם 32 ליבות (ולאינטל יש מחלקת ריגול שלמה כך שהם יודעים על הדברים מראש) אז הם יצאו בהכרזה מוקדמת על מעבד חדש. האם כדאי להתחיל להתלהב ואולי בהמשך לרכוש מעבד כזה? אני בספק. סביר להניח שכשאינטל תמכור מעבד כזה, המחיר שלו יהיה לא פחות מ-4000$, ועדיף לחברות שרוצות דבר כזה ורק מעבדים של אינטל – לרכוש מכונה עם 2 מעבדים עם 14 ליבות (כמו ה-i9-7940X או מה שאינטל תוציא בחודשים הקרובים), שם המחיר יהיה הרבה זול וצריכת החשמל תהיה נמוכה בהרבה. אינטל גם הכריזה לאחר הכנס כי יהיה גם מעבד עם 22 ליבות לצרכנים (שוב, כמו ה-Xeon SP Gold 6152).

בקיצור, שורת ההכרזות של אינטל היתה די טובה עד שהגיע הקטע עם המעבד 28 ליבות שיצר לאינטל שורה שלמה של יחסי ציבור גרועים וכפי שנראה תיכף – גניבת התשומת לב מ-AMD לא ממש היתה שווה את זה..

נעבור מכך, אם כן – ל-AMD.

בכנס של AMD הכריזו על מספר מוצרים עתידיים (בלי יותר מדי פרטים) ועל מעבדי ה-Threadripper החדשים שיקבלו את ארכיטקטורת +Zen שתשפר ביצועים בכל הקשור לתקשורת פנימית בין הליבות ותקשורת עם הזכרון, וכאן AMD הכריזה על 2 מעבדים חדשים במשפחת ה-Threadripper: מעבד אחד עם 24 ליבות ומעבד שני עם 32 ליבות. AMD שמחו להציג את תוכנת Blender עם השוואה מול המעבד ה-i9-7980XE של אינטל שמכיל 18 ליבות וכמובן שהמעבד עם 24 ליבות של AMD ניצח. באותו הזדמנות AMD הציגו שוב את Blender עם 32 ליבות אולם הפעם ההשוואה היתה ללא תצוגה מהצד של אינטל.

הבעיה ב-2 המעבדים החדשים פשוטה וקשורה למשפחת ה-Threadripper שהוא בעצם גירסה קצוצה של מעבדי EPYC לשרתים של AMD. במעבדי EPYC, תצורת הזכרון היא 8 ערוצים (כלומר אם נניח אתם רוצים שיהיה בשרת 128 ג'יגהבייט זכרון, עליכם למלא את כל 8 התושבות במקלות של 16 ג'יגהבייט ולא 4 מקלות של 32 ג'יגהבייט כדי לקבל ביצועים אופטימליים). ב-Threadripper תצורת הזכרון היא כמחצית מכך (4 ערוצים) כי Threadripper במקור היה עד 16 ליבות והיה צורך על כל רביעיית ליבות למלא זכרון ב-4 תושבות. עם המעבדים החדשים לעומת זאת, תצורת הזכרון נשארת אותו דבר כך שמעבד עם 32 ליבות, כך שמחצית מהליבות לא מקבלים גישה ישירה לזכרון, מה שפוגע בביצועים. נוסיף את הנקודה ש-AMD מדגישה תאימות לאחור (כך שאם יש לך מערכת עם Threadripper ואתה רוצה לשדרג למעבד עם 32 ג'יגהבייט זכרון, כל מה שתצטרך לעשות הוא פשוט לשדרג BIOS/UEFI ולהחליף לאחר מכן מעבד, רק אל תנסו לעשות Overclocking, לשם כך תצטרכו לוח חדש יותר עם אותם חלקים אך עם ערכת VRM משופרת, המעבדים החדשים צריכים יותר מתח).

יוצא מכך שההכרזות של AMD על מעבדי Threadripper החדשים (שיצאו באוגוסט) הם לא משהו שכל כך שווה להתלהב ממנו. כן, סביר להניח ש-AMD ימכרו מעבדי Threadripper עם 32 ליבות ו-64 ניבים במחיר של פחות מ-2000$ (מעבד לשרתים EPYC 7551P עם 32 ליבות עולה כיום 2300$) ומי שרוצה מעבדי AMD עם 32 ליבות ומקסימום ביצועים למעבד, עדיף שירכוש את EPYC (כותב שורות אלו מתכנן להחליף מספר שרתים בפתרונות מבוססי EPYC, הביצועים בוירטואליזציה מעולים בהשוואה למחיר פר מעבד ובצריכת החשמל שלהם).

לסיכום: גם ב-AMD וגם באינטל הבינו – לקוחות תחנות עבודה מקצועיות ומשתמשים מקצועיים רוצים מעבדים עם יותר ליבות ואותן חברות ישמחו לספק זאת, אבל יחד עם זאת, כדאי מעט לצנן את ההתלהבות. כבר כיום ניתן לקבל מספר גבוה של ליבות מבלי לקרוע את הכיס. לגבי שרתים – מלחמת הליבות תתחיל בשנה הבאה, כאשר AMD תכריז על מעבדי EPYC עם 48 ליבות במעבד או 96 ליבות בתצורת מעבדים כפולים ונראה מה אינטל תציג.

מה קורה בעולם הכרומבוקים (עדכון)

זה היה ב-4/10/2017. גוגל שחררה לעולם את ה-Pixelbook שלה. ערוצי המדיה השונים קיבלו את המחשב לסקירה וכולם כתבו את אותו דבר: מבחינת חומרה, מדובר במחשב מעולה, מקלדת נוחה, עט טוב, משטח trackpad מעולה ובקיצור – מחשב נוח שעובד מעולה. הבעיה מתחילה עם מערכת ההפעלה – כרום OS שלא נותנת לך הרבה: לגלוש ברשת ולהפעיל אפליקציות מבוססות Web ולהריץ אפליקציות של אנדרואיד, ואת כל זה אתה יכול לעשות במחשבי כרומבוק אחרים בפחות ממחצית המחיר, אז מדוע גוגל מוציאה מחשב כזה ובמחיר כה גבוה?

לגוגל כמובן היו תוכניות אחרות שהם שמרו קרוב לחזה, ובשום מקרה הם לא חשבו להתחרות ביצרניות הכרומבוקים השותפים שלהם (צעד שדופק את גוגל עד עצם היום הזה עם אנדרואיד ועדכונים ו"יד רפה" בכל הקשור להטמעת Bloatware, בדיוק ההיפך מאפל).

אז מדוע גוגל עשו זאת?

גוגל מודעים לכך שהפעלת אפליקציות Web ואפליקציות אנדרואיד על כרומבוק לא תסייע לה בחדירה לשוק (מעבר לשוק הלימודים בכיתות ה'-י"ב), אבל גוגל כן רוצים לחדור לשוק, ולהיכנס לדוגמא לשוק המפתחים (שם המק כבש מקום מאוד רציני, לכו לכל כנס ותראו במה הקהל משתמש). נכון, אפשר להריץ crouton ולהתקין את הפצת הלינוקס החביבה עליך, אבל לשם כך תצטרך להעביר את הכרומבוק שלך למצב developer mode ובדרך תאבד חצי מההגנות שיש בכרומבוק, שלא לדבר על כך ששילוב אפליקציות לינוקס גרפיות במסך הכרום OS הוא כרגע דבר די גרוע (עם תוסף XIWI). בקיצור אם אני רוצה להריץ כל אפליקציה גרפית עם האצה גרפית, האפשרות היחידה שלי היתה להריץ crouton ולהחליף בין סביבת כרום OS לסביבה מבוססת X.org.

הערה: כל הדברים הבאים לא זמינים לכרומבוקים, אלא רק ל-Pixelbook וגם זה רק בערוץ dev

אז בשלב הראשון, גוגל החליטו להכניס תמיכת קונטיינרים לכרום OS (זה נקרא Crostini), כך שתוכל להריץ את סביבת הלינוקס האהובה עליך (רק שיש שינוי בקונטיינרים וכשאתה מפעיל את הקונטיינר מחדש, הוא לא מתחיל מאפס אלא ממשיך בדיוק מאיפה שיצאת ממנו, כמו VM).

מכאן אנחנו מגיעים לסביבה הגרפית. גוגל לקחה את ה-GTK ויצרה עבורו Theme שמבוסס על Material Design כך שאפליקציות מבוססות GTK יראו כאילו נוצרו עבור אנדרואיד/כרום OS. הנה דוגמא (לחצו להגדלה):

מה עם אפליקציות שמבוססות QT? אל דאגה. להם יש כבר Material, וזה נראה כך (יש בצורה בהירה וגם בצורה כהה, להלן הצורה הבהירה:

הצעד הבא שהמהנדסים בגוגל עובדים עליו ממש בימים אלו הוא האצה גרפית (בכל זאת, אם אני רוצה להריץ VLC, אני מעוניין לקבל את כל הפריימים בקליפ, לא 5 פריימים בשניה), כך שאפליקציות מבוססות לינוקס יוכלו לרוץ במהירות טבעית ולהראות גרפיקה בדיוק באותם ביצועים כאילו הרצת אותם על סביבת Xorg רגילה.

הצעד הבא שגוגל עובדת עליו כרגע נקרא ALTOS (כן, ALT OS) וכשמו כן הוא – לראשונה תוכל באופן רשמי גם להתקין Windows על הכרומבוק שלך, רק שבניגוד למחשבים אחרים, אין יותר BIOS, ואין Management Engine שמלאים חורי אבטחה כרימון. יש את Core boot ועדיין יש את מנגנון העדכונים האוטומטי שמתעדכן ומאפשר לך גם לעשות roll back.

ומה בעתיד? בשלב זה אני יכול רק לנחש שגוגל תכניס את KVM ואת העבודה שאינטל עשתה (ה-GVT) כך שתוכל להפעיל מערכת הפעלה (כמו WIndows) בחלון וירטואלי ולקבל האצה גרפית רצינית (הרבה יותר ממה ש-VirtualBox או VMware workstation מציעים כיום!).

אני מאמין שלקראת אוקטובר, גוגל תצא בהכרזה יחד עם יצרני המחשבים השותפים שלה (כולם בתוכנית השותפות) עם כרומבוקים הכוללים מפרט הרבה יותר משמעותי: 8-32 ג'יגהבייט זכרון, דיסקים SSD בגודל 128-1024 ג'יגהבייט ועם הכרום OS האחרון הכולל שיפורים אלו. חשוב לזכור, שיפורים אלו ירוצו על חלק נכבד מהכרומבוקים הזמינים היום בשוק, רק שלצערי כרומבוק, כמו מק – לא ניתן להרחבה.

לסיכום: לא מעט אנשים מעוניינים לקפוץ למערכת הפעלה אלטרנטיבית וכשהם מתקינים אובונטו או פדורה הם במקרים רבים מתאכזבים – אי אפשר להגדיר כך וכך, זה לא עובד ואין את אפליקציה XYZ שהמשתמש רוצה. נכון, בלא מעט מקרים חיפוש בגוגל וקצת השקעה ואפשר להמשיך לעבוד עם אותה הפצת לינוקס, אבל לא כולם מוכנים להשקיע בכך. כרום OS מצד שני היא מאוד קלה לשימוש (תאמינו לי, חילקתי כרומבוקים למשתמשים שבקושי מצליחים עם Windows ואני לא שומע מהם תלונות) ואני בטוח שגוגל תעשה את הכל כדי להוסיף תמיכה קלה בלינוקס (אני משער שהם גם ירחיבו את החנות שלהם לאפליקציות לינוקס כך שההתקנה והסרה יהיו קלים וקל יהיה למצוא אפליקציות) ובכך סוף סוף שוק הלינוקס בתחום הדסקטופ יוכל רק לגדול ואולי חברות תוכנה אחרות שלא כתבו עד היום אפליקציות למשתמשי לינוקס (היי אדובי) יתחילו להמיר אפליקציות כך שהשוק רק יגדל.

ה-LAB הבא פרק 10: חסימת פרסומות למכשירים בבית

קוראי בלוג זה הותיקים בוודאי יודעים על דעתי על פרסומות באתרים (אין לי בעיה עם פרסומות, כל עוד הם לא קופצים לך על הפרצוף ומפעילים מוסיקה בווליום בגלל שהעברת את העכבר בטעות ליידם ובוודאי לא פרסומות שגורמות למחשב לעבוד בצורה איטית!), ולכן החלטתי הפעם להדגים התקנה של אובונטו LTS עם PiHole, תוכנה בקוד חופשי שהופכת את המכונה שהיא רצה עליה לשרת DNS פנימי בבית/LAB כך שכל המשתמשים בבית שמשתמשים ברשת הפנימית/WIFI יוכלו לגלוש ללא פרסומות (כמעט).במילים אחרות, Pi Hole הוא מעין "פרוקסי" למכשירים/מחשבים בבית  שלך שמונע את הפרסומות מבלי שתצטרך להגדיר כל מכשיר/מחשב עם כל מיני חוסמי פרסומות.

לשם כך יש צורך ב-VM אבל למי שאין LAB או מערכת וירטואליזציה בבית, גם פתרון של Raspberry Pi-3 יעודי (ב-69$ כולל כל מה שצריך) יכול להיות פתרון מצוין לכך.

בעקרון מה ש-PiHole עושה הוא בעצם משמש כשרת DNS פנימי ויש צורך להגדיר בנתב הביתי את כתובת ה-DNS לשרות ה-DHCP אל ה-Pi Hole עצמו כך שכל בקשת DNS תעבור דרך האפליקציה ואם האתר מבקש גישה לשרת פרסומות, שרת הפרסומות חסום, וכך מקבלים גלישה טובה נטולת פרסומות (טוב, ברוב המקרים, לא כולם, במיוחד באתרים ישראליים ובפייסבוק). אם יש לכם שרת DNS פנימי כחלק מה-LAB, תוכלו להגדיר את ה-Pi Hole שיפנה אל שרת ה-DNS הפנימי הנוכחי שלכם ואם אתם רוצים שרת DHCP במקום שרות ה-DHCP של הנתב שלכם, אפשר לבטל שרות זה בנתב ולהפעיל זאת ב-Pi Hole.

בוידאו כאן תוכלו לראות הדגמה של הקמת שרת אובונטו LTS, הקמה והגדרות של Pi Hole.

חושבים לקנות מחשב נייח לילד?

אנחנו בשנת 2018, כמעט לכל ילד ברחוב יש טלפון סלולרי, אולי טאבלט בבית, ויכול להיות שיש גם איזה מחשב נייח בבית, שלפעמים הילדים רבים לגבי שימוש בו ולכן חושבים לרכוש מחשב נייח חדש.

ילדים, מה לעשות, לא מחפשים רק לגלוש באינטרנט ובאתרים, אלא הם מחפשים גם לשחק משחקי מחשב עתירי גרפיקה, וכך במקרים רבים מחשבים בסיסיים עם מעבד גרפי מובנה של אינטל אינם מספקים. מה לעשות, אינטל וכל מה שקשור לגרפיקה – לא ממש מובילים בביצועים זה זמן רב, ולפיכך בד"כ גם רוכשים כרטיס גרפי טוב וזול. הבעיה? מחירי כרטיסים גרפיים עלו בשנה האחרונה בעשרות עד מאות אחוזים עקב דרישה גוברת של "חופרי מטבעות" דיגיטליים וכרטיס גרפי בסיסי שעלה בעבר בסכום של 100-150$, נמכר כיום ב-180-220$. יש משפחות שהוצאה כזו היא אינה הוצאה רצינית אולם משפחות ברוכות ילדים לדוגמא – הוצאה כזו היא בהחלט הוצאה משמעותית.

חברת AMD הוציאה בעבר את מעבדי ה-Ryzen שלא ממש התחרו בדור האחרון (Coffee Lake) של אינטל מבחינת ביצועים במשחקים, אבל המחיר היה יותר נמוך מהמעבדים של אינטל. הבעיה המרכזית היא שאם רצית לקנות מחשב מבוסס AMD, היית חייב לרכוש גם כרטיס גרפי יעודי כי המעבד לא כולל שום יחידה גרפית.

הדברים השתנו בחודש האחרון ו-AMD הוציאה את מעבדי ה-Ryzen 3 2200G ו-Ryzen-5 2400G. המעבד הראשון הוא מעבד בסיסי עם 4 ליבות ו-4 נימים (כלומר אין Hyperthreading או כפי ש-AMD קוראים לזה: SMT), והוא עם 8 ליבות GPU לגרפיקה של משחקים, גלישה וכו' וכו'. מחירו בחו"ל הוא 99$. לעומתו מעבד ה-Ryzen 5 2400G כולל 4 ליבות, 8 נימים, ו-11 ליבות GPU ומחירו הוא $130, כלומר אם קונים, עדיף לרכוש את ה-Ryzen-5 2400G.

מבחינת גרפיקה למשחקים ודברים כאלו, המעבד בכל הסקירות הפגין ביצועים מאוד יפים (אפשר לקרוא על כך כאן לדוגמא) כשמריצים משחקים עד רזולוציה של 1920X1080 (כלומר 1080P) עם איכות גרפיקה בינונית (שבינינו, זה מספיק בהחלט לילדים). אם משווים זאת לכרטיס גרפי יעודי, הביצועים נעים בין GT 1030 (שעולה 380 שקל לפי ZAP) לבין GT 1050 (שעולה בין 680 ל-1000 שקל לפי ZAP). בסכום הזה אתם יכולים לקנות דיסק קשיח יותר גדול למחשב שתרכשו לדוגמא.

אבל לפני שרצים לקנות מחשב מבוסס Ryzen 5 2400G, כדאי לשים לב שעל קופסת הלוח אם (אתם מקבלים את זה יחד כשאתם רוכשים את המחשב) יש את המדבקה כמו זו:

הסיבה לכך פשוטה: לוחות אם רבים יצאו בשנה שעברה עם תמיכה למעבדי ה-APU של AMD כמו ה-Ryzen 5 2400G, אבל המעבדים לא היו מוכנים בתצורה הסופית וכשהם שוחררו היו מספר שינויים שמחייבים שדרוג BIOS לפני הכנסת מעבד כזה לתושבת לוח האם. לוחות אם שאין להם את המדבקה עם הכיתוב "AMD Ryzen Desktop 2000 Ready" אינם מעודכנים ויש צורך במעבד אחר של AMD על מנת לעדכן את הלוח, ואם יש את המדבקה, אז הלוח עבר עדכון והוא מוכן לעבודה מלאה עם המעבדים החדשים של AMD.

בהצלחה.

על "חטיפת" עובדים על ידי המתחרים

לאחרונה פורסמה ב"כלכליסט" כתבה שעסקה בכך שחברת אמזון "חוטפת" עובדים ו"מפתה" אותם בהצעות מאוד אטרקטיביות כשבמקרים רבים המעסיק הנוכחי אינו יכול להשתוות אליה. הדבר שהכי עיצבן את האנשים זה העניין שזו בדיוק אותה חברה שהם משלמים לה מאות אלפי/מיליוני דולרים בחודש על שימוש בענן שלה, כך שמצד אחד הם לקוחות של אמזון ומצד שני – אמזון דופקת אותם.

אז קודם כל גילוי נאות: אני לקוח של אמזון (רוב הבלוגים שלי יושבים באמזון) . מעבר לכך אינני נותן להם שרותים או כל דבר אחר.

רואים את הלוגו משמאל? מישהו זוכר אותו? מפתחים ותיקים בוודאי זוכרים אותו. זו החברה שפיתחה קומפיילרים וכלים אחרים לשפות שונות (פסקל, ++C וכו') וזו היתה חברה מאוד פופולרית. גם חברה זו התעצבנה מחברה אחרת שמצד אחד הם לקוחות שלהם ומצד שני הם חוטפים להם עובדים. מי החברה החוטפת? אולי שמעתם עליה.. מיקרוסופט. מיקרוסופט גם "פיתתה" עובדים מסויימים עם הצעות שכר מדהימות ובונוס מעניין: חתום על חוזה, קבל צ'ק מיליון דולר. הסיפור הזה היה מאוד מפורסם אי שם בשנות ה-90.

גוגל, מיקרוסופט, אמזון, פייסבוק, ועוד חברות רבות אחרות עושות בדיוק את אותו דבר. הם "מטרגטים" עובדים מסויימים שהם בודקים מכל מיני מקורות שיש להם ידע מסויים ואז הם יוצרים קשר ומציעים הצעות מפתות. אתה מקבל משכורת של 30K בחודש? הנה 40K או 50K בחודש (לדוגמא), ואגב – עובדים רגילים שפונים לאמזון וכו' דווקא במקרים רבים לא מקבלים הצעות כה מפוצצות. רק ה"נוצצים" שבהם מקבלים הצעות מפתות. לא מאמינים? פנו לאמזון ולאחר הראיון בקשו הצעת שכר והשוו למה שקיבלתם – בשביל הספורט 🙂

אומרים שלכל מטבע יש 2 צדדים, וגם כאן יש את צד העובדים וצד המעסיקים וצריך להבין את 2 הצדדים ומדוע הסיפור כה חורה למעסיקים מצד אחד ומדוע הוא מעצבן עובדים (ותתפלאו, לא מעט מהם בהחלט מצדיק את אמזון וכו').

אתחיל מהצד של העובדים: כפרילאנסר שעושה עבודות אצל לקוחות, במקרים רבים יש זמנים "מתים" במהלך העבודה שהשרתים עושים דברים מסוימים ונוצר "זמן מת" של 10-20 דקות ויוצא שבזמנים אלו נוצר סמול-טוק ביני לבין עובדי החברה, ונוצרת מעין שיחה שבמקרים רבים מובילה לכך שהעובד סקרן לגבי דברים כמו פרילאנס וגם עבדכם הנאמן מתעניין במה שהעובד עושה, ואולי זה יפליא מעסיקים רבים – אבל עובדים רבים לא בדיוק מרוצים ממקום עבודתם, חלקם לא מרוצה מהיחס אליהם, לחלקם לא מקשיבים מבחינת רעיונות והצעות, חלקם ממורמרים במקום עבודתם ולולא המינוס והמיסים והחובות והצורך לפרנס משפחה – הם מזמן היו אורזים דברים ומחפשים מקומות אחרים, ולאחרונה גם שמעתי חששות ממפתחים שונים מכך שחברות רוצות לייבא עובדים מחו"ל במשכורת זולה יותר והחשש מובן – אם אותו עובד מקבל 25-30K משכורת ברוטו והעובד ההודי ידרוש 10-15K, מדוע שימשיכו להעסיק אותו?

עובדים רוצים תשומת לב להערותיהם, רעיונותיהם, השגותיהם ושאר דברים, ולא תמיד דברים שהם אומרים מגיעים להנהלה וחלק לא קטן מהדברים נעצרים אצל המנהל הישיר, מה שמגביר את התסכול של העובדים. בכל הקשור ל"פינוק" העובדים – עוגות ושתיה בסופ"ש וימי "גיבוש" – לא ממש מרשימים את העובדים ולא ממש גורמים לעובדים "להיקשר" למקום. משהו שכן יכול לעזור זה שאנשים טכניים בהנהלה ישבו עם העובדים ואשכרה יקשיבו להערותיהם, השגותיהם ורעיונות שלהם (אחד שהיה עושה זה את וידוע בכך – הוא אריק שמידט, לשעבר מנכ"ל גוגל. אחד אחר שהיה שומע רעיונות ומעליב את מעלה את הרעיונות הוא מישהו אחר ידוע – ביל גייטס). זה אשכרה יכול לגרום לעובד להרגיש יותר קשר עם החברה.

מהצד של המעסיקים הסיפור ידוע: ההוצאה הכי גדולה לכל חברה, מסטארט-אפ ועד חברת ענק – הן המשכורות החודשיות של העובדים, והמשכורות הן (יחסית) לא קטנות. עובד חדש שנכנס לחברה, יקח לו כמה שבועות עד חודש (ולפעמים יותר) עד שהוא קולט מי נגד מה ועד שהוא לומד את הקוד / תשתית (תלוי בתפקיד) ובלא מעט מקרים לוקח זמן עד שהוא מוכיח את עצמו – ואז מגיעה איזו חברת ענק שפשוט שולפת פנקס צ'קים ודופקת מספרים שהם מבחינתו יעשו חור רציני בתקציב אם הוא ישלם אותם, ולכן הכעס שלהם ברור.

האם ניתן לעשות משהו בנידון? לדעתי יש כמה דברים שכן ניתן לעשות. הם לא ימנעו לחלוטין את המעבר של עובדים מוכשרים, אבל זה יגרום אולי לחלק מאותם בכירים לא לרצות לעזוב. להלן כמה רעיונות:

  • להקשיב: כפי שציינתי לעיל – בהרבה מקרים יש ניתוק בין ההנהלה לעובדים. החוכמה אינה מצויה תמיד אצל ההנהלה ולפעמים עובד או עובדים יכולים לגרום לחברה לחשוב פעמיים מלעשות צעד מסוים שרק בעתיד יתברר כצעד שגוי. פגישות אישיות ודלת פתוחה לעובדים (ללא צורך לתאם עם המנהל/האחראי שממונה על העובד) תוך דגש של "ישיבה בלתי רשמית" שבה ניתן לאמר הכל – יכולה לסייע לקבל פידבק אמיתי.
  • נתינת מענקים נקודתיים: עובד מסוים שכנע את ההנהלה לא לעשות צעד והרעיון התברר כמוצלח? כתבו לו צ'ק מענק. צוות מסוים הצליח לבצע דברים עוד לפני הזמן שנקבע? תנו לצוות מענק, תראו להם שאכפת לכם מהם והמאמץ שהם משקיעים.
  • "דיאטת ריצה לפיטורין": הנה משהו שחוזר בחברות רבות. הרבעון האחרון לא הכניס מספיק או שהחברה לא עמדה ביעדים שנמסרו למשקיעים? מיד רצים "להתייעל" ומקצצים נמרצות במצבת העובדים. אם ניקח לדוגמא צוות של 10 מפתחים שעובדים עד 7-8 בערב ונפטר 4-5 מהם, תקבלו 0% התייעלות ודברים שלא יסתיימו בזמן ולא ניתן להתחמק מכך. רוצים לקצץ? התאמצו לחפש דרכים אחרות לקצץ. עובד שחושש למקום עבודתו הוא עובד שיקפוץ בהזדמנות הראשונה לכל הצעה אחרת, גם אם ההצעה נותנת בדיוק את אותה משכורת ותנאים, ואם חושבים לקצץ בשכר – שההנהלה תתן דוגמא בסקטור הניהולי בקיצוץ שכר.
  • השקיעו בעובדים: הזמינו הרצאות והדרכות על נושאים טכנולוגיים וטכנולוגיות, בצעו רישום כחברה ללימודי Online ותנו לעובדים ללמוד דברים חדשים, גם אם אתם לא מכניסים אותם מחר בבוקר לתשתיות שלכם. תנו לעובד הרגשה שאשכרה משקיעים בו (ולא, ה"השקעה" של HR היא בדיחה עצובה), שלא הולכים לפטר מהיום למחר ושיש לו דלת פתוחה לשטוח את טענותיו. אם אתם מבינים שעובד בצרה פיננסית ואתם יכולים – הציעו לעובד הלוואה או מפרעה (מומלץ גם לפרסם הצעות כאלו בתוך החברה). הוא לא ישכח לכם את זה.
  • העלאות שכר: אין לי מספיק שערות בראש (ואני לא מקריח) מהסיפורים ששמעתי מכל מיני שכירים על ההעלות השכר העלובות שקיבלו. אולי כדאי לחשוב על העלאות טיפה יותר גדולות?

בסופו של יום, עובדים הם לא רובוטים. עבודה בשכר גבוה זה דבר טוב אך זהו אינו התנאי היחידי. גם אם עובד יקבל 50-60K משכורת בחודש והוא מרגיש ממורמר בעבודה, יכול להיות שהוא יסכים לעבור לחברה יותר "משפחתית" תמורת משכורת נמוכה יותר ועובד שמקבל את ה-25-30K בחודש וכיף לו בעבודה – אולי יסרב לעבור למתחרה שמציע 40K.

והערה אחרונה: רוצים לייבא עובדים או לשכור עובדים שיעבדו מחו"ל ב-Remote? עשו זאת כתוספת, נניח למוצר חדש או לתחום חדש אליו אתם חושבים להיכנס עם הצעה לעובדים של החברה להיכנס לאותה מחלקה חדשה. מהרגע שתכניסו עובדים זרים מחו"ל במקום עובדים מקומיים, אתם תאבדו עובדים מוכשרים וחבל.

לסיכום: ה"חטיפות" של אמזון וחברות אחרות צריכות להעיר את החברות ולעשות בדק בית מדוע עובדים מוכשרים עוזבים. אפשר לעצור את הסחף (אם קיים כזה) וניתן לשפר דברים רבים מבלי "לשרוף" מיליוני שקלים.

ה-LAB הבא פרק 6: כדאי לארח בחוות שרתים?

הפוסטים בסידרת ה-LAB הבא מקבלים כמות צופים נכבדה ובחלק מהמקרים יש תגובות מחוץ לבלוג. 2 תגובות מסוג שונה היו טלפונים שקיבלתי מ-2 חברות אינטרנט גדולות בארץ לארח שרתים. "בשביל מה לך הרעש והפסקות חשמל? בוא תארח אצלנו" הציעו הנציגים..

אז האם כדאי לארח שרתים בחווה? אחרי הכל זה נשמע מפתה: אתה צריך IP אמיתי אחד כדי להתחבר פנימה והחוצה לאינטרנט, והשאר אתה מבצע את הכל עם כתובות פנימיות ואם יש לך 2 שרתים ואתה רוצה להתחבר ביניהם, אתה צריך כבל רשת מוצלב, לא סיפור גדול.

בשביל לענות על השאלה הזו, צריך לדעת מה אתה בעצם עושה עם השרתים והעלות של החשמל. נצא מתוך הנחה שאירוח 1U בחוות שרתים ידועה עולה 400 ש"ח + מעמ בערך.

נניח ויש לך שרת אחד, נניח שאתה מריץ עליו ESXI + VCSA/VCENTER, השאר מכונות VM שלך. הדבר הכי חשוב לדעת: אלו מעבדים וכמה אתה מאמץ את המעבדים – את זה תוכל לדעת מתוך הגרפים של ה-vCenter שלך. אם אתה משתמש במעבדים דגם L של Xeon – אז צריכת החשמל שלך תהיה בערך כמו של PC במאמץ דרגה בינונית (כלומר 40-50% CPU עמוס), כלומר סביר להניח שחשבון החשמל שלך יהיה בערך 100-150 שקל תוספת. מעבדים דגם E ודגם X צורכים פי 2 חשמל (כמעט) ולכן חשבון החשמל שלך, סביר להניח שבמאמץ דרג בינונית – ההפרש עם השרת יגיע בסביבות ה-300-400 שקל, ואז אם יש לך רק שרת אחד, עדיף אולי לאכסן אותן בחוות שרתים.

לעומת זאת, כאשר יש לך יותר שרתים, אפשר לפזר את העומס על השרתים השונים ואז צריכת החשמל שלך תהיה פחותה. להלן דוגמא של אחד מהשרתים שרכשתי כשרצים עליו (כרגע) 10 מכונות VM והוא עם מעבדים L5640 עם 64 ג'יגה זכרון. הגרף הוא של השבוע האחרון (לחצו להגדלה):

כרגע 2 השרתים שרכשתי מראים את אותה צריכת חשמל, כך ש-2 השרתים שלי ביחד צורכים סה"כ כ-200 וואט (הגרף מייצג שרת אחד וזה הקו הכחול, הקו הכתום הוא הגבול העליון שהספק יכול לתת). לא בדיוק מרקיע שחקים מבחינת חשבון חשמל :). סביר להניח שהצריכה תהיה הרבה יותר גבוהה אם אכניס מעבדים מסידרת E או X, אבל אני מעדיף לקחת מעבדים יותר איטיים עם יותר שרתים מאשר מספר שרתים יותר קטן עם מעבדים יותר חזקים – כשה-Idle שלהם עוקף בקלילות את ה-100 וואט. (רוב המכונות שלי "רעבות" לזכרון, פחות למשאבי CPU), כך שטכנית אם אמשיך בצריכה הנוכחית, בחשבון דו חודשי יתווסף לי לתשלום 160 שקלים ומכיוון שצריכת החשמל של המכונות נמוכה, ולא יוצא הרבה חום, אני לא צריך להפעיל מזגן.

אז אם אתה קונה 4 שרתים עם מעבדי X או מעבדי E5-2670 ומעלה (סה"כ 8 מעבדים) – אז יכול להיות שצריכת החשמל שלך תהיה גבוהה. מחיר קילוואט שעה בארץ הוא 55.29 אגורות, חלק לפי הצריכה הממוצעת (כלומר אם אתה צורך נניח 200 וואט לשעה, אז התשלום יהיה 11.058 אגורות לשעה), תכפיל ב-720 שעות לחודש, תכפיל ב-2 – וזו תהיה תוספת המחיר שתצטרך לשלם (אם צריך מזגן או סטורג', סוויצ' (שבין כה לא לוקח הרבה חשמל), תחשב ותוסיף) – ואז תוכל לדעת אם שווה לאחסן בחווה או לא. כלל הזהב הוא: נסה חודשיים בבית, תראה את החשבון שמגיע, תראה את החישוב שלך ואז תחליט.

היכן זה ממש לא משתלם? אם כל מכונה שלך היא בגודל 2U, אז תצטרך לשלם 700-800 שקל לחודש, ובשום מקרה שום שרת למגיע לצריכת חשמל של 1400-1600 שקל (בהשוואה לחשבון חשמל שהוא דו חודשי).

לסיכום: הרעיון לאחסן בחווה שרתים של LAB ביתי נשמע רעיון מפתה: אין צורך בארון שרתים, אין רעש, אין צורך במזגן בשביל זה. אבל כשחושבים מראש על דברים כמו מעבדים עם צריכת חשמל נמוכה וארון זול (מומלץ עם דלת זכוכית ולא דלת מחוררת שמוציאה את כל הרעש ועם 2 מאווררים מלמעלה) – אז רעיון האירוח מתאדה לו כשחושבים על המחיר שתצטרכו לשלם. במקרים רבים תרצו לבנות לעצמכם אולי שרת שקט (נניח שרת סטורג') ואז תצטרכו מארז 3U או 4U – ואירוח מכונה זו בלבד תעלה לכם 1050-1200 שקל לחודש, ואצלכם בבית – כמעט כלום. לכן מומלץ להרים את הדברים בבית, להריץ למשך חודשיים ולראות כמה חשמל צרכתם (ברוב מערכות ה-IPMI כמו iDRAC, IMM, ILO ניתן לראות זאת) ואז להחליט.