שימוש ב-NVME SSD RAID לעריכת וידאו מקצועי

במשך שנים רבות צלמי וידאו עובדים בשיטות שונות על מנת לצלם וידאו, לערוך, לקודד ולשחרר אותו. בדרך כלל הוידאו יוקלט ישירות לכרטיס SD, או XQD או כרטיס אחר, לאחר מכן הכרטיס יועבר אחר כבוד למחשב נייד/נייח והתוכן יועתק בעזרת קורא כרטיסים אל הדיסק הקשיח במחשב או אל דיסק קשיח/SSD חיצוני המחובר למחשב. משם תבוצע עריכה, קידוד והעברת החומר המוכן ליעדו.

בחלק מהמקרים, אצל עורכים יותר מקצועיים, קיים מכשיר DAS המחובר דרך SFF-8087 או דרך Thunderbolt למחשב. המכשיר מכיל מספר דיסקים מכניים והעריכה נעשית ישירות מול אותו מכשיר בסטודיו של העורך. היתרון בשיטה זו – אין צורך בערימת SSD חיצוניים פר צילום/פרויקט, מספיק אחד כדי להעביר את הוידאו מהשטח (אם צלם חיצוני או חברת צילום חיצונית מצלמת והעורך הוא מישהו אחר שיושב במקום אחר) אל מכשיר ה-DAS.

הבעיה הגדולה כיום היא שקבצי וידאו הולכים וגדלים גם במצלמות סמי מקצועיות. מצלמות כמו GH5 או Sony A7 R4 ומצלמות מקצועיות כמו Canon C300, או RED או ARRI למיניהן – מקליטות וידאו באיכות יותר ויותר גבוהה וכל שניה של וידאו תופסת יותר ויותר שטח, ואנחנו מדברים רק על וידאו, לא אודיו, לא Assets, לא אפקטים ושום דבר אחר, כך שמגיע מצב שגם SSD חיצוני טוב מתחיל להיות איטי – והמצב לא הולך להשתפר (נכון, קיים קידוד H.265 HEVC, אבל לא מומלץ להקליט איתו וידאו כי קידוד כזה יותר מתאים ל-Delivery מאשר לעריכה). הבעיה מתגלית בחומרתה לא רק בזמן ה"טיול" ב-Timeline, אלא במיוחד בקידוד הוידאו – ה-Encoder יסיים את הקידוד אך יקח עוד דקות ארוכות עד שהתהליך יסתיים מכיוון שצריך להעתיק את הנתונים מהמחשב המקומי ל-DAS (כן, גם אם בחרת לקודד ישירות ל-DAS, המחשב קודם מבצע את הפעילות בדיסק המקומי).

אחד הפתרונות הטובים הקיימים לבעיה כזו הוא שימוש ב-RAID NVME. זהו כרטיס ריק שלתוכו אנחנו מכניסים מקלות SSD NVME בחיבור M.2. עד 4 כרטיסים כאשר כל כרטיס מגיע עד גודל 2 טרהבייט. את הכרטיס נגדיר כ-RAID-0.

מטרת ה-RAID אינה ליצור אמצעי אחסון קבוע לתוכן המדיה שאנחנו רוצים לערוך ולקודד, אלא לשמש כאמצעי אחסון מקומי שאליו אנחנו נעתיק את הפרויקט מהמקום הרגיל שבו אנחנו מאחסנים פרויקטים (DAS לדוגמא), ובתוכנות העריכה שאנחנו נשתמש, אנחנו נפתח את הקבצים מאותו RAID מקומי. לאחר שסיימנו עם הפרויקט, אנחנו נזיז את הפרויקט מה-RAID המקומי בחזרה אל ה-DAS.

היתרון בשיטה זו הוא עצום. לא חשוב איזה חיבור יש לך לאחסון חיצוני גדול (סטורג', DAS) – ה-RAID המדובר נותן ביצועי מהירות של עד 15 ג'יגהבייט לשניה. סתם לשם השווה: אם יש לך DAS של 4 דיסקים, תקבל אולי מהירות של 800 מגהבייט לשניה, כך שההבדל התיאורתי במהירות הוא כמעט פי 20.

ה-RAID שאני מתאר יכול להיות עד גודל 8 טרהבייט, אבל כל מי שקנה פעם SSD NVME M.2 יוכל לאמר לכם שמחירי המקלות לא זולים. התשובה לכך פשוטה: לא חייבים ישר לרוץ ולרכוש את המקלות של 2 טרהבייט פר מקל. אפשר לדוגמא להתחיל עם מקלות SSD של סמסונג מסידרה 970 Evo Plus בגודל חצי טרהבייט. כל מקל כזה עולה 600 שקלים ב-KSP/IVORY, והכרטיס לעיל עולה 250 שקלים כולל משלוח מאמזון. ההרכבה וההגדרות די פשוטות, אולם צריך מחשב נייח די עדכני ודי חזק עם לפחות 2 כניסות PCIe 3 X16 ותמיכה ב-BIOS ב-PCI bifurcation. אם המחשב הנייח שלך הוא בן שנתיים-שלוש ויש לו 6-8 ליבות, סביר להניח שתוכל להטמיע פתרון כזה. אני מקווה בשבועות הקרובים להעלות וידאו כיצד להגדיר זאת.

פתרון זה, כמו שציינתי, הוא למחשב נייח/תחנת עבודה. מה עם מחשבים ניידים? לצערי חיבור Thunderbolt 3 לא מספק מספיק רוחב פס לעשות את הטריק הזה. (ה-RAID הזה משתמש בכל רוחב הפס של PCIe 3.0 X16).

משהו חשוב: ה-RAID הזה לא מחליף אחסון מקומי למערכת הפעלה (אלא אם יש לכם מחשב נייח עם מעבדי Skylake X או מעבדי Threadripper), כך שאם יש לכם מעבד 6-8 ליבות מהדור השביעי ומעלה, עדיין תצטרכו את הדיסק הקשיח המקומי או SSD המקומי שיש לכם במחשב על מנת לעבוד עם מערכת ההפעלה והאפליקציות.

לסיכום: השיטה שהצגתי קצת לא קונבציונאלית, אבל היא יכולה לעזור רבות כשיש תוכן רב שנמדד בטרה בייטים של מידע לפרויקט אחד. השיטה לא מאיצה את מהירות הקידוד, אך היא בהחלט מאיצה את זמן הגישה לקבצים ולנקודות זמן השונות בוידאו/אודיו/תכנים אחרים. אפשר להתחיל בקטן ולגדול בהמשך, ולא צריך תוכנות מיוחדות בשביל להקים זאת.

כשהביזנס מחייב אותך לשנות

כפרילאנסר, אתה לומד מהר מאוד שכמות העבודות שתקבל בתחומ/ים שאתה נותן בהם שרות קשורה בקשר ישיר לכמות הקשרים שיש לך או כמות הפרסום שיש לך או לעסק שלך. אם מישהו מחברה X מחפש מידע על פלטפורמה או תוכנה מסויימת ומחפש מידע בגוגל ומוצא את המידע באתר שלך או בתוכן שאתה פרסמת – יש סיכוי שיצרו איתך קשר על מנת לבצע את העבודה אצל הלקוח. לעומת זאת, אם אין לך קשרים ואתה לא מפרסם כמעט כלום על עצמך/העסק שלך – הסיכויים שלך לקבל יותר ויותר עבודות – נמוך. יש לא מעט פרילאנסרים בארץ שהתפטרו מעבודתם כשכירים, החלו לעבוד כפרילאנסרים ולאחר כמה חודשים הם נאלצו "לקפל את הזנב" ולמצוא שוב עבודה כשכירים.

מי שעוקב אחרי הפוסטים הקצרים שלי בפייסבוק שלי אולי קרא את הפוסט ששיתפתי לגבי גדילת עסק. הנה גירסה מקוצרת: אין שום מדריך "כך תגדיל את העסק שלך". אני למדתי "על הישבן" שלפעמים חוכמת המונים יכולה להיות משאב מאוד מעניין, ואם יש הגיון בפוסטים תגובות של אנשים, אז אולי כדאי לנהוג כעצתם. כך לדוגמא כשחשבתי לשכור משרדים, היו כמה כאלו שטרחו להסביר שבתחום שלי, משרדים זה הוצאות, לא ממש הכנסות, וירדתי מהעניין.

לאחר שפרסמתי מאות פוסטים, עשרות קליפים ואף חטאתי בכמה קליפים לפודקאסטים, הגעתי למסקנה שיש צורך בשילוב אלמנטים שונים על מנת לעניין את קהל הגולשים. רבים רוצים לקרוא פוסט, אבל חלק לא קטן מהם רוצה גם לראות את הטכנולוגיה, איזה קליפ Demo קצר שמראה על מה מדובר, ואני בהחלט הולך לעבוד על כך..

… מה שמוביל לכך שיש לי צורך לעשות שינוי, לחזור להשתמש ב-Windows כמערכת הפעלה עיקרית במחשב המרכזי שלי. אני בשנים האחרונות עובד עם Fedora (זו הפצת לינוקס) כמערכת הפעלה עיקרית שלי, אבל הבעיות המהותיות איתה קשורות לדברים שלא מאפשרים לעבוד בצורה חלקה כתחנה ליצירת מדיה: אם לדוגמא אני משתמש בכלי כמו OBS כדי להקליט את המסך, אני לא יכול בכלי עריכת וידאו מקצועי כמו Davinci Resolve בלינוקס לערוך את הקליפים האלו (שאר עורכי הוידאו שקיימים בלינוקס בגירסה החופשית לא מגיעים לקרסוליים של פרמייר פרו, צר לי לאמר זאת). אם אתה רוצה כיול צבעים אמיתי ומדויק, DPI שונה בין מסך למסך (עם כרטיס nVidia) – תהיה לך בעיה (Xorg לא תומך, Wayland בעייתי עם nVidia – נתקע), ותוכנת הקלטה כמו Camtasia מוציאה קבצי וידאו הרבה יותר קטנים ויעילים להעלאה ליוטיוב בהשוואה למה שמוציא OBS. אני לא טוען שלא ניתן לעבוד עם לינוקס, אבל לצרכים שלי שמעתה כוללים גם הרבה מדיה, אני צריך לחזור להשתמש ב-Windows.

לסיכום: אין שום דרך לדעת מהיכן יגיע הפרויקט הבא שלי. יכול להיות שהוא יגיע ממישהו שקיבל המלצה עליי מלקוח שביצעתי לו עבודה, ויכול להיות שהוא יגיע אליי מהבלוג העסקי שלי, או מערוץ היוטיוב שלי (קשה לי להאמין, אבל לך תדע). מה שאני כן יכול לעשות – זה לפרסם תוכן, לשתף מידע, ולקוות לקבל פרויקטים כתוצאה מהשקעה ביצירת התכנים, וזה בדיוק מה שאני גם ממליץ לפרילאנסרים אחרים ששואפים לקבל עוד עבודות.

כמה מילים על UPS

מי שקורא את הבלוגים שלי (זה הנוכחי והבלוג היותר עסקי) אולי קרא בעבר שאני לא בדיוק חובב UPS. חלק מהאנשים כתבו שאני "אנטי UPS" למרות שאני לא, והייתי רוצה לנצל את הפוסט הזה כדי להסביר את התצורה שלי, היכן UPS עוזר והיכן .. לא כל כך.

עד לפני חודשים ספורים ב-LAB שלי כל המכונות היו שרתי מותג ושרת האחסון מבוסס לינוקס+ZFS היה מכונת Core i5 פשוטה עם 32 ג'יגה זכרון ודיסקים. אם היתה מתרחשת הפסקת חשמל והחשמל היה חוזר לאחר זמן מה, כל השרתים היו מופעלים מיידית, אך מכיוון שלשרתים לוקח זמן רב להגיע למצב שהם מטעינים את ה-OS, הזמן ה"פנוי" הזה היה די והותר עבור מכונת ה-i5 לעלות, לבדוק שהכל תקין מבחינת ZFS, לייצא את ה-NFS ושאר שרותים, כך שכשהשרתים היו מתחילים לעלות, כל השרותים שהם זקוקים להם חיצונית – היו זמינים להם. את ה-UPS עצמו לא הייתי צריך כי רוב הזמן המכונות הוירטואליות היו סטטיות "ריקות" שמריצות Hypervisor (כך ש-reboot פתאומי לא היה ממש משנה משהו) ומכונות ה-VM היו עולות בין כה מחדש, כך שב-99% מהמקרים הפסקת חשמל לא היו ממש מזיקות לי. כל המערכת כולה, החל מהרגע שהחשמל חזר ועד שהכל למעלה – עולה תוך 10 דקות בערך.

UPS באופן עקרוני יכול לעזור במצבים מסויימים. אם יש לך מכונת דסקטופ עם GPU יוקרתי וביצעת Overclock לדוגמא למעבד ו/או לזכרון, המכונה תעבוד 24/7 ותצרוך הרבה יותר חשמל מהמצב הרגיל, מה שאומר ש-UPS של 1000VA (וולט אמפר) יחזיק לך אולי דקה או 2 גג. אתה יכול להגדיר את ה-UPS כך שלא יעשה כלום או שיתחיל את תהליך הכיבוי או להריץ סקריפט משלך כשאין חשמל. כמה זה עוזר? תלוי. יש מקרים ש-Windows לדוגמא בעת כיבוי מציג חלון שאומר שאפליקציות X,Y,Z פתוחות והחומר לא נשמר, מה שדי מבזבז את הזמן שנשאר בסוללת ה-UPS. בלינוקס ובמק המצב יותר טוב והמערכת כשמקבלת פקודת כיבוי מתחילה לכבות את השרותים במקביל עד לחלק ה-poweroff שמורץ ואז המכונה תיכבה מעצמה בצורה חלקה ללא נזקים.

בזמן האחרון ה-LAB שלי קיבל תפנית חדה ועד סוף חודש הבא (תלוי בשירותי השליחויות בחו"ל, מכס וכו') יתווספו ל-LAB שלי עוד 5 שרתים באורח קבע ושרת האחסון שלי יוחלף בשרת עם מעבד Xeon מרובה דיסקים ו-SSD. שרת כזה לא עולה תוך 45 שניות כמו השרת הנוכחי וכששרתי הוירטואליזציה השונים לא מקבלים שרותי NFS ו-iSCSI בזמן boot – הם גם לא מפעילים את המכונות הוירטואליות שאמורות לרוץ עליהם, ולכן מה שאצטרך לעשות בעצם זה לחבר את ה-UPS ל-Raspberry Pi ולדגום את ה-UPS. אם יש הפסקת חשמל, הוא ישלח פקודות דרך ipmitool כדי לכבות את המכונות ושרת הקבצים כמכונה אחרונה. חזר החשמל? הסקריפט ירוץ הפוך (שרת קבצים קודם כל, בדיקת שרותים, ולאחר מכן הפעלת שרתי הוירטואליזציה).

אז למי ששואל אותי לגבי עמדתי בעניין UPS – כן, אני ממליץ לכל אחד, במיוחד שזה עולה רק בסביבות ה-400 שקל ויכול להציל אותך מהפסקות חשמל קצרצרות (כמו שיש כאן באזור). למי שיש LAB לעומת זאת, אני ממליץ לעשות חישובי צריכה ולקנות את ה-UPS בגודל המתאים (אם יש לך נסיון בלינוקס אז אתה לא חייב את הגירסה עם הכרטיס רשת. יש בלינוקס את NUT ואתה יכול לעשות איתו את הכל ופשוט לחבר את ה-UPS לאיזה מכשיר Raspberry Pi או תואם). אני לא אהבתי כל כך UPS כי אני אוהב לחיות מבחינת טכנולוגיה "על הקצה" ואוהב לעשות Stress לציוד שברשותי (ושהינו בבעלותי) ולבדוק אם המערכת חיה גם אחרי אירועי הפסקות חשמל, חום וכו', אבל גם אני עכשיו עם UPS 🙂

התובנות שקיבלתי מה-LAB שלי

בפוסט זה אנסה לעדכן לגבי מספר תובנות שקיבלתי וכמו כן לענות לגבי שאלה עבור אלו שפנו בקשר לשרת עבור תרגולים.

אתחיל עם התרגולים: כפי שפרסמתי לא פעם בבלוג זה ובבלוג העסקי שלי, אני ממליץ לכל אחד, בין אם הוא רק השתחרר מהצבא ובין אם הוא בן 40+ – לשדרג את הידע המקצועי. השוק תחרותי, מתקדם מהר ואם אין לך את הידע העדכני בתחומך או בתחומים "שכנים" – תתקשה להשיג עבודות משתלמות (פיננסית) בעתיד, ובגלל זה אני גם ממליץ בד"כ להקים מכונה יעודית שתשמש כשרת ביתי לצורך הקמת מכונות וירטואליות שיריצו מערכות הפעלה שונות.

אני לא ממליץ לרכוש שרת ישן יד שניה (אלא אם יש לך מחסן שהוא מאוורר) בגלל הרעש והחום שהוא מפיק, במיוחד בקיץ הישראלי החם (אפשר כמובן להתקין מזגן, אך עלות התפעול השוטף מבחינת חשמל אינה שווה זאת, אם מדובר באירוח 1-2 שרתים מקצועיים בבית/מחסן).

מה שאני כן ממליץ זה לבחור את אחת מהאופציות הבאות:

  • לקחת מחשב דסקטופ שקיים אצלכם, למלא אותו בזכרון (במידה וצריך), להתקין עליו כרטיס רשת (אני ממליץ על כרטיס המבוסס על שבבים של אינטל), לרכוש SSD זול ולהתקין לדוגמא ESXi (יש צורך בכרטיס הרשת הנוסף מכיוון ש-ESXi אינו תומך בכניסות רשת שנמצאים על לוח האם).
  • לרכוש מחשב מבוסס AMD Ryzen 7 (כמו ה-2700) ולמלא אותו בזכרון בהתאם לתקציבכם, SSD זול, כרטיס רשת – ולהתקין ESXI. במקרה הזה תקבלו פי 2 יותר ליבות בהשוואה למעבדים של אינטל ותמיכה ב-עד 64 ג'יגהבייט זכרון.

כל אחד יכול כמובן לבחור לעצמו סוגי מאווררים שונים, קירור מים וכו', כל הדברים הללו הינם אופציונליים והכל כמובן תלוי בשיקולכם.

מכאן – נעבור לתובנות.

בקיץ האחרון היו לי מספר שרתים 1U ו-2U של חברות כמו Dell, HPE, IBM. כולם שרתים ישנים (מעבדי E5-2620 דור ראשון ושני) – והיו לי בין 3 ל-8 מכונות, תלוי בחודש ובדילים שהשגתי, מה שמכרתי ועוד. הסביבה שבא נמצאו השרתים היתה ללא מזגן ולפעמים נכנסו גם קרני שמש.

הבעיות בעבודה בשיטה כזו הן פשוטות: או שאתה מתקין מזגן ומפעיל אותו 24/7 (בעייתי אצלי, האזור שהם נמצאים הוא אזור פתוח) או שאתה סובל מהרעש של המאווררים שמנסים לקרר את השרת (גם אם ניצול המעבדים נע על אחוזים בודדים). היו לי מספיק לילות שהייתי צריך לישון עם דלת חדר השינה סגורה. אם אין לך UPS (אני בכוונה לא עובד עם UPS, פרטים על כך בפוסט קרוב) – המצב יותר גרוע אם השרתים לא נמצאים בחדר סגור וחלה הפסקת חשמל – ההפעלה מחדש של השרתים תפעיל את המאווררים למקסימום מהירות למשך מספר דקות, מה שירעיש את כל הבית.

מחשבים – בין אם דסקטופ ואם מדובר בשרתים, יכולים לפעול בלי שום בעיה גם אם בסביבתם הטמפרטורה נעה בין 30-36 מעלות צלזיוס. דווקא במערכות דסקטופ ניתן לבנות את עקומת ה-RPM של המאווררים כך שיפעלו יותר לאט או יותר מהר בטמפרטורות מסויימות (פונקציה זו קיימת בתצורה סופר-בסיסית בשרתים תחת שמות כמו ECO, Silence וכו' אך מבלי להגדיר/לשנות מספרים).

ולהלן תובנותיי:

  • כל עוד מדובר במכונה שלא יבוצע לה Overclock ואין בה כרטיסי GPU, אפשר יהיה להרכיב לה 3-4 מאווררים (2-3 מקדימה בתצורת PULL, מאוורר מאחורה בתצורת PUSH), יחד עם המאוורר שמגיע עם המעבד – מכונה כזו לא צריכה מיזוג או תנאים מיוחדים (יש לי 2 מכונות דסקטופ כאלו שעובדות כך כבר 6 שנים).
  • מתוך הנחה (ולאחר בדיקות) שניצול ה-CPU אינו עובר את ה-60-70% – אפשר להתקין פתרון קירור של Noctua מסידרת ה-Low Profile (כל עוד יש את האיוורור שציינתי לעיל), כך שהמכונה תהיה שקטה גם בקיץ.
  • במידה ובונים מכונה ורוצים עליה שליטה מרחוק עוד ברמת הכיבוי/הפעלה – מומלץ לרכוש לוחות אם עם IPMI. במקרה של אינטל – קשה מאוד למצוא לוחות כאלו שמקבלים מעבדי דסקטופ, ומעבדי Xeon הם יקרים ולכן ניתן לוחות אם שתומכים במעבדי Xeon ישנים יותר (אני ממליץ E5 V2 ומעלה) או שניתן לרכוש לוח כזה עבור מעבד Ryzen מודרני.
  • שרתים מוכנים – ישן, אך לא ישן מדי: מאוד מפתה לרכוש שרת ישן בן 6-7 שנים בכמה מאות או ב-1000-1500 שקל כשכמעט הכל כלול (מעבדים, זכרון, רשת – אין דיסקים), אולם לא ניתן בשרתים כאלו להוסיף ציוד כמו SSD NVME, כרטיסי רשת מרובי כניסות וכו', וכמו כן מבחינת ביצועים – מעבד דסקטופ מודרני זול "בועט" בכל Xeon דור ראשון או שני (כשמדובר על אותה כמות ליבות ולפעמים כשב-Xeon יש כמות ליבות כפולה). ראו, אגב, הערותיי למעלה אם אתם חושבים להקים "LAB" שבעצם מבוסס על מכונה אחת.
  • אם אין לך בעיה שהמערכת לא תעבוד זולת שרותים בסיסיים בהפסקת חשמל ושכל המידע שלך בשרת האחסון לא יזוק כתוצאה מהפסקת החשמל – לא חייבים UPS. פוסט ופרטים על כך – בקרוב.
  • אפשר לבנות שרתים שקטים גם בתצורת 2U. וידאו ופרטים על כך – בקרוב.

הקיץ הזה אני אצטרך כפי הנראה (בהתאם לפרויקטים שיכנסו) מספר שרתים, שרת ה-ZFS העיקרי שלי יוחלף למשהו הרבה יותר מאסיבי (320 ג'יגה זכרון, 20 דיסקים קשיחים, Optane SSD ו-2 מעבדי Xeon וכנראה תקשורת במהירות 40 ג'יגה) ותהיה גם מערכת ניהול חכמה למקרים של הפסקת חשמל והפעלת שרתים עם שרותים בסיסיים שיפעלו ללא תלות בחשמל רציף. הכל יוקלט בוידאו ויפורסם ביוטיוב, פוסטים חדשים יופיעו בנידון וגם הקוד לניהול ישוחרר באופן חופשי ב-GitHub. אתם מוזמנים להירשם לבלוג (או לעקוב אחר הפייסבוק שלי או ערוץ הטוויטר שלי), ואני אשמח לקרוא את תגובתכם.

לבנות מחשב בזול

ישנם לא מעט מקרים שצריך להחליף בבית מחשב. רבים מנסים לדחות את הקץ בכך שמוסיפים SSD – שזה עוזר, עד גבול מסוים, אבל לפעמים המערכת פשוט "עייפה" – המעבד איטי, כמות הזכרון קטנה (וקשה למצוא זכרון נוסף, שלא לדבר על מקרים שצריך להחליף את כל הזכרון כי התושבות מלאות בזכרון קטן יותר), הדיסק הקשיח זוחל/נגמר – ובקיצור, אחת ל-3-5 שנים – מומלץ להחליף מחשב.

לאלו שלא מבינים בהרכבת מחשב בעצמם, אני אמליץ ללכת לחנות מחשבים ולרכוש, במקום לקנות חלקים ולעשות נזקים לציוד. העניין אינו כה מסובך אבל יש כאלו שאין להם את החוש הטכני לכך, שזה בסדר גמור (גם לי אין חושים בהרבה דברים אחרים). לעומת זאת, אלו שהרכיבו מחשב או 2 בחייהם – פוסט זה הוא בשבילם, מכיוון שהפוסט מזכיר דברים טכניים רבים.

גילוי נאות: רוב הקישורים שאביא כאן הם קישורי Affiliate באמזון, כלומר אם אתם קונים, אני אקבל איזה סנט שחוק לכיווני.

את רוב החלקים המוזכרים כאן אני ממליץ לקנות באמזון ולא בישראל, לא בגלל קישורי ה-Affiliate אלא בגלל סיבה אחרת: בארץ, בכל הקשור להחלפת ציוד (במיוחד ברשתתות חנויות מחשבים), מהרגע שפתחת את הצלופן או קרעת את המדבקה ואתה רוצה להחליף, יוצאים מתוך הנחה שפירקת את הציוד, שפכת 2 בקבוקי קולה משפחתית, סגרת ואתה רוצה להחליף. כל ציוד שנפתח ואתה רוצה להחליף – עובר ל"בדיקה" באיזו מעבדה כלשהי, ורק אם המעבדה מאשרת, תקבל ציוד זהה בלבד. מה קורה אם לדוגמא החלטת לקנות דיסק קשיח ורק כשהוא הגיע, פתחת את האריזה וראית שמהירות הדיסק קטנה מדי ואין לך בעיה להשלים את הסכום, רק שיחליפו לדיסק אחר? תשכח מזה! בקיצור – בכל הקשור לשרות לקוחות לגבי ציודי מחשב בארץ למשתמשים פרטיים – אנחנו עדיין תקועים בשנות ה-90.

באמזון לעומת זאת, רוצה להחליף? אין שום בעיה. תארוז, תשלח, תקבל חדש כמו שאתה צריך. אף אחד לא מפעיל יחידת שב"כ לבדוק אם אתה מרמה אותם, והאמון בלקוח – מלא. בגלל זה הם מקבלים ציונים בשרות לקוחות שוב ושוב. הלוואי עלינו בישראל.

בעקרון המפרט הטכני שאתן כאן הוא למחשב מהקצה הנמוך, עם 2 גרסאות מעבדים (המעבדים שאני ממליץ הם של AMD, המעבדים של אינטל עלו באחרונה ב-10-25% עקב חוסר מלאי ובעיות יצור של אינטל שהחלו לפני חודשיים). האחד מתאים לאלו שמשתמשים באופיס, גלישה באינטרנט ומשחקים בדפדפן, והשני יותר מתאים לאלו שרוצים לשחק משחקי מחשב רגילים. כל הציוד שאזכיר כאן ניתן לשדרוג כך שאפשר לשדרג את המחשב בהמשך ולהגיע גם לביצועים של תחנת עבודה בינונית.

אגב, הקישורים שאתן כאן מתאימים כמובן גם לאלו שיש להם מחשב והם רוצים אולי לשדרג חלק כלשהו ואולי המחיר יתאים להם. כל המחירים כאן הם בדולרים ותצטרכו להוסיף משלוח לארץ ומע"מ.

בואו נתחיל.

מעבדים
בעקרון, אני ממליץ על 2 סוגי מעבדים:

  • מעבד Athlon 200GE. השם אולי מוכר לותיקים אך זהו אינו מעבד עם הארכיטקטורה הישנה. AMD פשוט החליטה להשתמש בשם Athlon למעבדי בגיזרת ה-Value. מעבד זה מכיל 2 ליבות ו-4 נימים, הוא רץ במהירות 3.2 ג'יגהרץ, ויש לו 5 מגהבייט זכרון מטמון. הוא גם כולל בתוכו יחידת עיבוד גרפית עם 3 יחידות עיבוד (CU), כלומר המעבד גם נותן לנו פתרון לתצוגה. זהו מעבד שמתאים יותר למשתמשים שרוב הזמן גולשים בדפדפן, אופיס, ודברים משרדיים אחרים. עלות: 60$
  • מעבד Ryzen 2400G: זהו מעבד ה-Ryzen 5 של AMD שכולל GPU בתוכו שמשתווה בערך לכרטיס GTX 1050 של nVidia. מעבד זה מתאים לאלו שרוצים להריץ משחקים על מסך עם כמות פריימים טובה ברזולוציות עד 1920X1080. המעבד כולל 11 יחידות גרפיות (CU), כ-4 ליבות ו-8 נימים והוא רץ במהירות של עד 3.9 ג'יגהרץ (למעוניינים, אפשר לבצע Overclock). מחיר: 159$

זכרונות
אחת הבעיות הגדולות ביותר במחשבים שמורכבים בארץ, היא שמי שמרכיב את המחשב לא מבין אפילו מה זה זכרון DDR. לאלו שלא מכירים – כשמדובר בזכרון DDR, אז כל זכרון שמוכנס, צריך להיות ב-2, כלומר אם אנחנו רוצים 8 ג'יגהבייט, אנחנו צריכים להכניס 2 מקלות של 4. אפשר להכניס מקל אחד של 8 אבל אז המהירות יורדת כדי למעבד אין אפשרות לחלק את העבודה של הזכרון ל-2.

שימו לב: הזכרונות שאני מציע הם במהירות 2400 מגהרץ, כלומר מהירות בסיסית. יש הרבה יותר מהירים אבל המחיר מטפס.

במקרה הזה ההצעה שאני ממליץ עליה היא זכרון של Corsair Vengeance LPX 8G– אלו 2 מקלות של 4 ג'יגהבייט זכרון המחיר: 80$ (סתם שתדעו, המחיר הכי זול למקל יחיד של זכרון 4 ג'יגה בארץ הוא 200 שקל, ופה אתם מקבלים KIT של 2, אז תעשו חשבון כמה אתם חוסכים). אם אתם רוצים 16 ג'יגהבייט זכרון, אז ה-KIT הזה של Patrior עולה 140$. לדעתי – שווה.

לוח אם:
מכיוון שמדובר במחשב לילדים, ניקח לוח אם פשוט מבוסס Chipset מסידרה A320 של AMD. הלוח שאני ממליץ עליו הוא GIGABYTE GA-A320M-S2H. הלוח הזה כולל כל מה שתרצו למחשב: יש כניסות VGA/DVI/HDMI, יש כניסת רשת 1 ג'יגהביט, יש תושבת M.2 להכנסת מקל אחסון, יש 4 כניסות SATA-3, יש תושבת PCIe X16 להכנסת כרטיס גרפי בהמשך, וגם 2 תושבות PCIe X1 להכנסת ציודים אחרים (כרטיס רשת יותר טוב?) – בקיצור, כל מה שצריך מלוח אם למשתמש ביתי. המחיר: 50$.

הערה: המאוורר מגיע בתוך הקופסא של ה-CPU. יש מאווררים שונים ל-Ryzen ול-Athlon, והחומר הטרמי נמצא בקופסא.

SSD
אם יש משהו שצריך כיום בכל מחשב, גם בסיסי, זה SSD. זה גם יוריד את התחושה שהמחשב "עגלה" (במקרה של דיסק מכני עמוס נתונים), וגם יאיץ את ה-Boot ועליית משחקים ואפליקציות. ה-SSD שבחרתי הוא של ADATA. הוא לא מתחרה בביצועים של סמסונג ואחרים, והוא נמצא אי שם באמצע מבחינת ביצועים.

על מנת שלא להעביר כבלים של SATA ואחר כך להתבלבל מה הדיסק הראשוני ומה השני ב-BIOS, בחרתי בגירסת המקלון M.2, כך שכל מה שצריך זה להכניס לתושבת, להבריג – וזהו. 2 ההצעות הם M.2 SATA, לא NVME.

דיסק קשיח
במקרה של דיסק קשיח, לפעמים 500 ג'יגהבייט של SSD יכול בהחלט להספיק, אולם לפעמים עדיף לרכוש גם דיסק קשיח מכני. המחירים זולים ואפשר לאכסן יותר מידע, ואם משתמשים בתוכנת Macrium Reflect החינמית ב-Windows – אפשר לגבות אחת לשבוע את ה-SSD לתוך הדיסק הקשיח, גיבוי זה תמיד טוב.

לגבי דיסק קשיח, ההמלצה שלי היא על דיסק 2 טרהבייט של Seagate 2TB BarraCuda – הוא גם מהיר (7200 RPM), והוא גם זול: 60$.

ספק כח:
אחד הדברים החשובים במחשב הוא ספק כח טוב. אני ממליץ על EVGA 500 W1. אני משער שרבים יאמרו ש-500W זה מוגזם, אבל לעניות דעתי כדאי לחשוב קדימה, למצבים שבהם יהיה צורך להוסיף GPU למשחקים רציניים (כי הילד רוצה). המחיר, בכל מקרה, זול: 33$.

מארז למחשב
בסופו של דבר, צריך להכניס את את למארז, וכאן אני דווקא פחות ממליץ על אמזון. מבדיקה שעשיתי, גם אם תבחרו מארז זול, המשלוח יהיה יותר יקר מרכישה בארץ. אם מדובר במחשב לילד עם Athlon שאתם לא הולכים להוסיף לו GPU בקרוב, אז KSP מוכרים בארץ גנרי ב-159 שקל שכולל ספק כח צנוע גנרי. לעומת זאת, אם המחשב יורחב בעתיד, כדאי או לקנות מארז ללא ספק ולרכוש את הספק באמזון, או לחפש עיסקת חבילה שכוללת ספק 500W ומארז טוב, ומכיוון שיש הרבה סוגי מארזים, אז זה עניין של טעם ותקציב.

מאווררים:
בד"כ כל מארז מגיע עם 2 מאווררים (אחד מקדימה למטה ואחד מאחור למעלה), ויש מקרים שלא מגיעים מאווררים. איוורור במחשב הוא חשוב מכיוון שמחשב מוציא חום וצריך לשאוב אויר מבחוץ ולהוציא את האוויר החם. אפשר לרכוש מחנות המחשבים (אם אין במארז מאווררים) 2 מאווררים למחשב, אולם אם רוצים שקט אז אני יכול להמליץ על המאווררים ARCTIC F12 Silent שעולים $9 לחתיכה או Noctua 120mm שעולים אמנם כפול (כמעט $20), אבל הם הכי שקטים והכי אמינים שיש כיום בשוק. כלל אצבע: עדיף שיהיו 2 מאווררים מקדימה (בתצורת PULL) ואחד מאחור (בתצורת PUSH). למי שלא מכיר מה הכוונה PUSH/PULL, הוידאו הזה יסביר מה הכוונה.

סך הכל מחירים:

  • מחשב בסיסי (אופיס/ילדים, ללא GPU): המחיר (ללא משלוח ומע"מ): 411$.
  • מחשב לילדים/עבודה בסיסית/משחקים: $600.

הערות:

  • יהיו לא מעט אנשים שיעדיפו לקנות מקומית את הכל מכאן, ולחסוך משלוחים וכו', שזה לחלוטין לגטימי, אולם כדאי לזכור שעל דברים כמו SSD, מעבדים, זכרון וכו' – המחירים בחו"ל דינמיים ובארץ הם בקושי זזים למטה.
  • הפרטים הקטנים: הלוחות אם שמייבאים לארץ, במקרים רבים חסר בהם דברים. כך לדוגמא אני ציינתי בפוסט זה לוח מבוסס A320 Chipset. מה שמייבאים לארץ (בדקתי ב"זאפ") זה את הגירסה ללא M.2 (ובמחיר הרבה יותר גבוה מ-50$). גם מחירי המעבדים בארץ לא ממש מתעדכנים ו-AMD מורידה מחירים תכופות. אגב, מעבד ה-Athlon שהזכרתי? אין בארץ כרגע. הוא יהיה זמין בעוד חודש או חודשיים.
  • לחברות ועסקים שרוצים לקנות מחשבים לעובדי החברה: מחשבים שהם מבוססי Ryzen עולים בין 100-150$ פחות ואתם מקבלים יותר ליבות.
  • אם אתם רוצים ללכת על מעבדי אינטל: באינטל מציעים חבילה הכוללת "SSD" בגודל 16-32 ג'יגה ללא תשלום נוסף (כביכול, זה כבר מגולם במחיר המעבד). ממליץ לוותר מכיוון שהתועלת של SSD כזה מול כל SSD אחר בגודל של 250 ג'יגה – לא קיימת. עדיף לרכוש SSD או כ-M.2 או כ-SATA רגיל.
  • תוכנה שמאיצה את הביצועים בכך שהיא מעבירה אוטומטית חלקים מדיסק ישן ל-SSD ובכך מאיצה את ה-Boot: רוב התוכנות המסופקות עם היצרנים (אני לא מדבר על התוכנה להעתיק מדיסק קשיח קטן ל-SSD) הן תוכנות די גרועות. אני ממליץ על תוכנה בתשלום של 30$ שנקראת Primo Cache וגירסת נסיון שלה ניתנת להורדה כאן.
  • מערכת הפעלה Windows 10 עולה לרכישה כקופסא כ-500-600 שקלים בארץ ואופיס עולה 600-700 שקל. טריק "אפור" שיש הוא לרכוש את התוכנות ב-eBay בדולרים ספורים. מיקרוסופט לא תזנק עליכם עם שוטרים אם תרכשו, אבל יכול להתרחש מצב שבהמשך הדרך מספר הרשיון שלכם פתאום יפסיק לפעול (אתם יכולים לפנות למי שקניתם ב-eBay, סביר להניח שהוא יתן לכם מספר חדש).

 

תכירו את IPFS

מי שקורא את הבלוגים שני עוד מהעשור הקודם, בוודאי קרא בעבר על כל המחקר מיסטיקה שלי (נקצר את המסקנות לשורה אחת: גם אם מחר העסק שלי קורס, הדבר האחרון שאפנה אליו לסיוע ויעוץ – הוא/היא מיסטיקן/ית). מדוע אני מזכיר זאת? כי במהלך אותו מחקר, כמות המכתבים, אימיילים וטלפונים עם איומים להסיר טקסטים (שלא כללו דברי נאצה או השפלה) – היתה ענקית, ולא מעט אנשים רצו שהטקסטים ימחקו (בסוף אני מחקתי, לא בגללם, אלא בגלל שאנשים לקחו את הדברים הפוך, בניגוד לכל הגיון).

בלא מעט מקרים יש צורך להוציא חומרים החוצה לציבור. זה יכול להיות על מאן דהוא שעושה דברים לא חוקיים, זה יכול להיות טקסט פוליטי שאינו נח לממשלה הנמצאת בשלטון (לא חשוב אם זה ימין או שמאל), זה יכול להיות על עוולות שחברות מסויימות מבצעות ומישהו מחליט "לאוורר" זאת בחוץ, ויש עוד 1001 סיבות.

עד היום, הגופים והאנשים שנלחמו ב"הדלפות" הללו – השתמשו בשיטות שונות כדי להעיף את התוכן: תביעות השתקה (SLAPP). קחו לדוגמא את ח"כ לשעבר חיים רמון שתבע את יו"ר תא הסטודנטיות "תל אביביות" באוניברסיטת ת"א, ויש עוד מאות מקרים כאלו. במקרים אחרים מוגשים תביעות להעיף פוסט (ברוב המקרים אותם תובעים רוצים להוריד את כל האתר) מאתרים מסויימים, וזה מגיע גם למקרים שבית המשפט מבקש מהספקים לחסום אתרים מסויימים מסיבות שונות והספקים חוסמים ברמת DNS (טוב נו, אף אחד לא שמע על 8.8.8.8 או על 1.1.1.1 כדי לעקוף זאת..). לא חשוב כמה התוכן הזה חשוב בחלק מהמקרים ברמת ידוע הציבור, תמיד יכולים להגיע בסופו של דבר לספק שמארח את האתר (אם זה בישראל לדוגמא) ואז תוך דקות ספורות האתר יורד. הספק לא מחפש צרות, והוא יעדיף להפסיד לקוח מאשר לריב עם בית המשפט.

עכשיו יש פתרון חדש שיתן כאב ראש לאלו שרוצים לתבוע ויקשה מאוד על הסרת תכנים.

לפתרון קוראים IPFS, והפתרון הזה שואב השראה הן מ-BitCoin והן מה-Bittorrent. אפשר לקרוא את הפרטים הטכניים ואיך להשתמש בזה כאן.

מבלי להיכנס יותר מדי לפרטים הטכניים, השיטה ב-IPFS היא בעצם שיטה שונה מכתיבת והעלאת תכנים לאתר רגיל. באתר רגיל אם לדוגמא הוא מבוסס WordPress כמו אתר זה לדוגמא, אני נכנס לעורך, כותב או מעלה את הטקסט, ומפרסם. מי שרוצה להגיע לטקסט, יצטרך או את שם הדומיין של האתר שלי או URL מלא כדי להגיע לפוסט הספציפי. מי שירצה להעיף את הפוסט או האתר, יצטרך לגלות למי שייך האתר ומשם הוא יחפש לנקוט בצעדים משפטיים על מנת להוריד את התוכן.

עם IPFS, הדברים שונים. אם לדוגמא מאן דהוא רוצה להעלות קובץ WORD או קובץ PDF או קובץ HTML (לא ניתן להשתמש ב-PHP או שפות אחרות ולא ניתן להעלות קבצים או תוכן דינמי) או תמונות. מהרגע שמשתמשים ב-Client להעלות תכנים, התוכנה יוצרת שורת טקסט שנקראת hash. ה-hash הזה מייצג בעצם היכן נמצא התוכן. ב-IPFS כל התוכן מבוזר בשיטת Peer to peer (כמו ביטורנט), כך שהורדה של מכונה שמאחסנת את התוכן לא תעזור מכיוון שהחומר נמצא במכונות אחרים שמארחים תוכן IPFS. הגולשים המעוניינים לגשת לתוכן, יכולים להשתמש באחד משרתי ה-Gateway כדי לקבל את התוכן. לדוגמא: אם נכנסים לכתובת https://ipfs.io/ipfs, יש להזין בסוף את ה-hash שקיבלנו (לדוגמא: https://ipfs.io/ipfs/Qmaisz6NMhDB51cCvNWa1GMS7LU1pAxdF4Ld6Ft9kZEP2a ) ואז נקבל את התוכן. אם מישהו ינסה דרך בית המשפט לחסום לדוגמא את הכתובת ipfs.io, אז לצערו של התובע יש עשרות Gateways ורק לאחרונה גם Cloudflare החליטה להיכנס לתחום ה-IPFS והם מציעים Gateway משלהם, כך שלהסיר תכנים זה כמעט בלתי אפשרי. כמובן ש-IPFS זה סיוט ענק ליצרני תכנים מסחריים (סרטים, סדרות, תוכנות מסחריות) אבל סביר להניח שהם ינסו לנקוט בשיטת ה"תבע את המוריד תכנים".

לסיכום: IPFS נותן דרך חדשה ונוספת לפרסם תכנים שלא כולם רוצים שיהיו מפורסמים ואלו שלא מעוניינים שהתכנים יפורסמו יצטרכו למצוא לעצמם דרכים להסרת התכנים. אם יש משהו שלמדנו מביטורנט – זה שפשוט אי אפשר להסיר תכנים. אפשר כמובן להעיף אתרים רגילים שמארחים קבצי BitTorrent, אבל למי שיש קישור Magnet, הוא לא צריך את קובץ ה-BitTorrent והוא יכול להוריד את התוכן. עכשיו ש-Cloudflare עם עשרות אלפי השרתים שיש להם נכנסו לקלחת, הסרת תוכן IPFS נהפכת לדבר כמעט בלתי אפשרי.

רוצים דוגמא? הנה תמונה שהעליתי ל-IPFS. לחצו על הלינק כאן.

מעבר דסקטופ ללינוקס אצלי

אינני הטיפוס שמתייחס למערכות הפעלה כ"דתות". אין לי שום בעיה להודות שעד לפני זמן לא רב, מערכת ההפעלה העיקרית בדסקטופ שלי היתה Windows 10, וכשאני רוצה לעבור מערכת הפעלה, אני לא עושה זאת כצעד "אנטי מיקרוסופטי" אלא פשוט בגלל נוחות: 90% מהזמן שאני משתמש במחשב לעבודה או לבדיקות, אני נמצא מול חלון טרמינל או דפדפן, וב-Windows די נמאס לי להפעיל Putty, להשתמש ב-WSL ולגלות שהחלון "טרמינל" מתחרפן לו כשאני מגדיל אותו, ואני גם לא אוהב את המעקב של Windows אחרי.

אבל כמו שאומרים: יש רצוי ויש מצוי, והסיבה שנשארתי עד כה עם Windows 10 היו התוכנות, ובמיוחד תוכנת Camtasia Studio ותוכנת Premiere Pro של אדובי. אני רוצה להתייחס לשתיהן והתחליפים שלהן בלינוקס.

למי שלא מכיר את Camtasia Studio, זו אחת התוכנות המעולות ביותר שקיימות להקלטת מסך, עריכת הוידאו ופרסומו. היא לא תוכנה שיכולה להתחרות ב-Premiere מבחינת כלים לטיפול בוידאו, אבל יש בה מספיק פונקציונאליות להקליט מסך, לערוך, להוסיף טקסטים וגרפיקה פשוטה/אנימציה, והיא משלבת העלאת וידאו ישירה ליוטיוב.

בלינוקס קיימים מספר כלים להקלטות מסך (כולל OBS Studio המפורסם), אך הקידוד שהם מקודדים את הוידאו מתאים יותר לשידור מאשר לעריכת וידאו (קידוד של H.264, WebM, OGG וכו') כך שוידאו כזה שאקליט מסך ולאחר מכן אערוך ואוסיף אפקטים, שינוי צבעים וכו' – יעבוד בצורה מאוד איטית בתוכנות כמו Premiere. עם Camtasia Studio לעומת זאת, הם משתמשים במקודדים שלהם (TSCC, TSC2) כך שהעריכה בתוך התוכנה היא לא רק קלה, הקובץ המיוצא קטן ב-90% מכל קובץ שיוצא בתוכנת הקלטת מסך בלינוקס. מדוע זה משנה? מכיוון שאני מחובר ב-ADSL וזמן ההעלאה שונה משמעותית, בין 3-4 דקות (וידאו שהוקלט ונערך עם Camtasia) לבין כל וידאו שנוצר בתוכנה אחרת (40-50 דקות). בנוסף, שום תוכנת הקלטת וידאו לא מאפשרת באופן רציני הקלטה עם Codec מקצועי (Apple ProRes, DNxHD, DNxHR) ו-OBS שכן מאפשר – נותן עיוות בוידאו או חונק את המעבד.

ויש גם את Premiere Pro ועם כל הכבוד למתחרים שלו מבוססי קוד פתוח, הם לחלוטין מחווירים לעומת ה-Premiere, קלות עבודה, תוספים ועוד. אני מכיר את Kdenlive ואת Openshot, ועם שתיהם לא הצלחתי להסתדר. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מלא טענות כרימון כלפי אדובי – היא אינה משפרת מהירות רינדור וידאו (בין אם יש לכם כרטיס GTX 1080Ti יקר או GTX 980 – תקבלו את אותם ביצועי רינדוד אחד לאחד!), אינה יודעת לתמוך במעבדים מרובי ליבות, ושיטת המנוי שלה לא ממש מעודדת אנשים (כמוני) שלא משתמשים ב-Cloud של אדובי ולשלם 175 שקל לחודש רק בשביל הזכות להשתמש בתוכנה נשמע לי חסר פרופורציות. אם אני צריך תוכנה מסחרית, אני אשלם אליה תשלום חד פעמי וזהו. בלי מנויים ובלי הקפצות מחיר בדרך.

להלן הפתרונות שמצאתי:

  • הקלטת וידאו של מסך: אני אשתמש בתוכנות כמו Green Desktop ואחרים. נכון, זה לא יתן וידאו בגודל קטן של קבצים, ולכן אנצל את הוידאו להמרה (עם FFMPEG) ל-DNxHD על מנת לאפשר עריכת וידאו יותר קלה ל-Process מצד תוכנת עריכת הוידאו.
  • תוכנת עריכה מקצועית: אין Premiere Pro? ברוך הבא Davinci Resolve 15 ללינוקס (שמתקן את הבאגים של אודיו ללינוקס שהיה בגירסה 14). יש גירסה חופשית ויש גירסה מסחרית, אני כנראה ארכוש את המסחרית. יש בתוכנה כמעט כל מה שיש ב-Premiere ו-After Effects ומבחינת לימוד התוכנה היא נראית מקליפים שצפיתי – די קלה ללימוד.
  • פתרונות VPN: מי שאינו פרילאנסר אולי לא מכיר זאת, אבל כאן בישראל חברות רבות משתמשות ב-VPN מסוים ואינן זזות ממנו גם כשהמערכת יצאה לגמלאות. חלק מהחברות עדיין משתמש ב-VPN שמצריך ActiveX (אללה יוסטור), חלק משתמשות ב-JAVA, וחלק בכלל קיימות רק כ-Native ל-Windows. לזה אין ממש פתרון בלינוקס, ולכן אצטרך להשתמש כנראה ב-VM או Dual Boot, צריך להחליט..
  • מיקרוסופט אופיס: יש גוגל Docs ולמי שלא נוח, שיעביר קובץ PDF. ביי אופיס.

עם איזו הפצה אעבוד? כמו תמיד, אותה הפצה: Fedora האחרונה.

לסיכום: האם אני ממליץ למשתמשים לנטוש את Windows לטובת לינוקס? לא, אלא אם הם מוכנים להשקיע בלימוד לינוקס בצורה רצינית דרך טרמינל ופקודות. לי יש איזו דקה וחצי נסיון עם לינוקס אז אני יכול לעבור לשם ולהישאר שם רוב הזמן. מדוע אני עובר? כי סוף סוף יש לי פתרונות לרוב הדברים שאני צריך. אם לא היו לי פתרונות, לא הייתי עובר למרות שאני מחבב מאוד את לינוקס. יש לי עוד דברים לפתור (Kodi לא מעוניין להפעיל וידאו בחלון השני, מציג מסך שחור – תיקנתי בזמן שאני כותב את הפוסט הזה) אבל אני מאמין שעם השקעה פה ושם, אצליח להתגבר על הבעיות.

מה קורה לתחום הסיסטם?

כפרילאנסר שמקבל עבודות בתחום הלינוקס, אני יכול לספור על יד אחת את כמות הצעות העבודה שקיבלתי לעשות עבודות סיסטם בלינוקס בשנתיים האחרונות. גם כשמסתכלים באתרים כמו LinkedIn על עבודות בתחום הסיסטם, רואים ירידה מהתחום הסיסטם הקלאסי, ויותר דרישה לכיוון ה"כלבויניק" – תן שרותים לשרתי Windows, עדיף שתדע גם לינוקס, וגם להגדיר סוויצ'ים, ו-VMWare, וחומות אש, ואופיס, וגם לעזור למזכירות, ולמפתחים פה ושם ואם לא אכפת לך בדרך גם להוציא את הכלב של הבוס לטיול פעמיים ביום 🙂

עד לפני מס' שנים, עוד לפני כניסת העננים לסצינה, תחום הסיסטם בחברות גדולות לדוגמא, היה די ברור: היו אנשי סיסטם מיקרוסופט, אנשי סיסטם לינוקס, אבטחת מידע היו אחראים על ה-Firewall ודברים אחרים שהיו קשורים לתחום, וצוות תקשורת שהיו אחראים על סוויצ'ים, כתובות IP, על VLAN וכל הדברים הקשורים לתקשורת, מרכזיות, WIFI וכו'.  אם היה צריך להתקין אפליקציות ושרתי אפליקציות (נניח Exchange, SharePoint ב-Windows, או MySQL/Oracle או שרת אפליקציות כמו Tomcat) – אז הצוות שאחראי על אותה מערכת הפעלה היה מתקין אותה והמשתמשים היו מוגדרים ברמת משתמש, לא ברמת Admin.

ואז הגיע מקצוע חדש "איש Devops". בניגוד לאיש סיסטם ששם ההגדרה נכונה (כי אתה בעצם .. מגדיר מערכות שנחשבות כ"System"), לא היתה אמורה להיות חיה כזו בשם "איש Devops" כי Devops זו לא הגדרה של תחום, זה הגדרה של מתודות עבודה, אבל מה לעשות, זו כמו המלחמה לתקן אנשים ולאמר "שתיים" או "שניים" מתי שצריך – מלחמה די אבודה (ומעצבנת אנשים חובבי דיקציה).

אם נסתכל בתחומים שאותו "איש Devops" צריך להכיר ולתפעל ולכתוב סקריפטים אליו (כן, הרבה פחות שימוש ב-GUI!) – אז הוא בעצם לוקח את תחום הסיסטם לינוקס הבסיסי, ומתרכז הרבה יותר בכלים שרצים על הלינוקס. זה מתחיל בניהול קוד, ממשיך לאוטומציה, סקריפטים, Python, JSON, YAML, ניהול חשבונות ומשאבים בענן כמובן, Jenkin/Travis/CircleCI וכו', והרשימה עוד ארוכה, תלוי בתחומים שהחברה עוסקת בהם, כלומר אם ניקח איש סיסטם לינוקס ממוצע שבחיים לא נגע ברוב הדברים שתיארתי לעיל חוץ מלינוקס, יש לו כיברת דרך ארוכה לעשות השלמות כדי להיות "איש Devops" מקצועי טוב. מה לגבי איש סיסטם מיקרוסופט? ובכן, רוב הכלים שתיארתי קיימים גם ל-Windows (היתרונות של קוד פתוח), אבל אחד הדברים הראשונים שהוא יצטרך להתרגל לרדת מהם, זה ה-GUI, לעבוד עם PowerShell באופן קבוע ומומלץ גם להכיר Python בדרך, ואז כמובן את הדברים שציינתי לעיל בתור התחלה.

אז מה, לכל אלו שההורים/סבתא/מענק שחרור מאפשר להם ללמוד סיסטם מיקרוסופט (MCSA) או לינוקס (RHCA, LPIC) – האם לוותר? בתחום מיקרוסופט לדעתי יש רוויה בשוק (ואשמח שהקוראים יתקנו אותי כי זה לא התחום שלי), בתחום הלינוקס לעומת זאת – יש דרישה, אבל בשתיהם מצפים שהמועמד ידע הרבה יותר ממה שהקורס מספק (ולא, קורס המשך כמו MCSE או RHCE לא יעזרו הרבה, מצפים יותר לידע שמגיע מתוך שימוש ונסיון, לא שתדקלם כמו תוכי). אם לדוגמא תפנה לסטארטאפים, אז הדבר האחרון שהם מחפשים – זה איש סיסטם (אני יודע כי אחרי 7 שנים של להיות פרילאנסר, קיבלתי סך הכל פעמיים בקשה לשרותי סיסטם או בקשות ל"שידוך" איש סיסטם שכיר ע"י חברות סטארטאפ).

בימינו, האתגרים היום נהיו הרבה יותר מורכבים והחלוקה אינה ברורה כבעבר. כיום כבר מצפים לדברים כמו:

  • איך אתה מתקן תקלה X ואיך אתה מבצע זאת להבא באופן אוטומטי?
  • איך אתה פותר בעיות ניהול קוד, קונפליקטים, branching, Stash ועוד ועוד דברים שלא לומדים בשום חלק באיזה קורס סיסטם?
  • איך אתה יוצר חבילות מוצר של החברה באופן אוטומטי? איך אתה בונה "צינורות" (Pipe lines) שכוללים לוגיקות שונות?
  • איך אתה מרים ומנהל קונטיינרים? סטורג' לקונטיינרים? Load balance שלהם? פותח כניסה "מבחוץ" ועוד דברים שקשורים לסביבות פיתוח וייצור?
  • והרשימה עוד ארוכה.

לסיכום: אני מאמין שתחום הסיסטם יורד אט אט מהמכ"ם. כן, הוא בהחלט יהיה עדיין קיים בחברות שיש צוותי IT ושיש צוותים לכל פיפס, אך ככל שאותן חברות מכניסים ומטמיעים בעצם את מתודות ה-Devops, אותם אנשי סיסטם יהיו יותר ויותר מיותרים ומשם הדרך ל"רה-אירגון" ופיטורים (אחרי הכל, אם "איש ה-Devops" יודע לעשות מה שאתה עושה, למה צריכים אותך?)- אינה כה ארוכה ועלולה להגיע בהפתעה לסיום. לכן, אם אתם אנשי סיסטם והקריירה המקצועית שלכם חשובה, הגיע הזמן (אם לא עשיתם עד כה) לשדרג את עצמכם. קנו מחשב או 2, תקימו LAB (יש לי קטגוריה שלמה של פוסטים על כך פה בבלוג) ותתחילו ללמוד את הדברים הקשורים ל-Devops.

התחרות בין AMD לאינטל על ריבוי ליבות

תערוכת Computex שהיתה בטיוואן הסתיימה לפני מס' ימים. חברות הציגו כל מיני מוצרים או דיברו על מוצרים שעתידים לצאת. גם באינטל וגם ב-AMD דיברו על מעבדים שעתידים לצאת לשוק במהלך 2 הרבעונים הקרובים.

נתחיל מאינטל: היא הציגה את המעבד I7-8086K במלאת 40 שנה למעבד הנוסטלגי 8086 שהתחיל את כל מהפכת ה-PC. המעבד הזה הוא בעצם ה-I7-8700K רק שבתוכו יש פיסת סיליקון מובחרת שיכולה להיות מואצת למהירות 5 ג'יגהרץ (בחלק מהליבות, לא כולם) ואינטל דורשת עליו מחיר יותר גבוה מה-8700K.

אבל את עיקר הכותרות קיבלה אינטל מהצגת מעבד עתידי כלשהו שיכיל לא פחות מ-28 ליבות ושהודגם רץ במהירות 5 ג'יגהרץ. כל מי שקצת מבין בכמות ליבות פר מעבד ובמהירות שעון וראה את ההכרזה – חכך את ראשו כי המספרים לא ממש מסתדרים, ורק אחרי ההדגמה התגלה ה"טריק" של אינטל: הם לקחו בעצם מעבד מאוד יקר ממשפחת השרתים (השמועות מדברות על Xeon SP Platinum 8180 שעולה 10000$), ביטלו לו את נעילת ההאצה, והדגימו אותו על לוח אם סופר-מפלצתי והקירור היה קירור מאסיבי – Chiller שדורש 1000W בקירור מים. כל הטרראם הזה הוא אינו פתרון שאינטל יכולה למכור (זה לא פתרון שאתה יכול לרכוש הביתה או לחדר שרתים בחברה אלא אם יש לך מערכת הזנת חשמל מאוד גבוהה) וסביר להניח שאינטל גם לא תמכור מעבד כזה במהירות הזו (תזכרו – בשביל פתרון כזה צריך ספקי כח מיוחדים, לוח אם מיוחד וחתיכת פתרון קירור חיצוני). מדוע אינטל לא ציינו בהדגמה שמדובר ב-Overclock? כי הם "שכחו".

מדוע בעצם אינטל נכנסים לתחרות הזו? כי AMD המתחרים יכריזו למחרת על מעבדי Threadripper עם 32 ליבות (ולאינטל יש מחלקת ריגול שלמה כך שהם יודעים על הדברים מראש) אז הם יצאו בהכרזה מוקדמת על מעבד חדש. האם כדאי להתחיל להתלהב ואולי בהמשך לרכוש מעבד כזה? אני בספק. סביר להניח שכשאינטל תמכור מעבד כזה, המחיר שלו יהיה לא פחות מ-4000$, ועדיף לחברות שרוצות דבר כזה ורק מעבדים של אינטל – לרכוש מכונה עם 2 מעבדים עם 14 ליבות (כמו ה-i9-7940X או מה שאינטל תוציא בחודשים הקרובים), שם המחיר יהיה הרבה זול וצריכת החשמל תהיה נמוכה בהרבה. אינטל גם הכריזה לאחר הכנס כי יהיה גם מעבד עם 22 ליבות לצרכנים (שוב, כמו ה-Xeon SP Gold 6152).

בקיצור, שורת ההכרזות של אינטל היתה די טובה עד שהגיע הקטע עם המעבד 28 ליבות שיצר לאינטל שורה שלמה של יחסי ציבור גרועים וכפי שנראה תיכף – גניבת התשומת לב מ-AMD לא ממש היתה שווה את זה..

נעבור מכך, אם כן – ל-AMD.

בכנס של AMD הכריזו על מספר מוצרים עתידיים (בלי יותר מדי פרטים) ועל מעבדי ה-Threadripper החדשים שיקבלו את ארכיטקטורת +Zen שתשפר ביצועים בכל הקשור לתקשורת פנימית בין הליבות ותקשורת עם הזכרון, וכאן AMD הכריזה על 2 מעבדים חדשים במשפחת ה-Threadripper: מעבד אחד עם 24 ליבות ומעבד שני עם 32 ליבות. AMD שמחו להציג את תוכנת Blender עם השוואה מול המעבד ה-i9-7980XE של אינטל שמכיל 18 ליבות וכמובן שהמעבד עם 24 ליבות של AMD ניצח. באותו הזדמנות AMD הציגו שוב את Blender עם 32 ליבות אולם הפעם ההשוואה היתה ללא תצוגה מהצד של אינטל.

הבעיה ב-2 המעבדים החדשים פשוטה וקשורה למשפחת ה-Threadripper שהוא בעצם גירסה קצוצה של מעבדי EPYC לשרתים של AMD. במעבדי EPYC, תצורת הזכרון היא 8 ערוצים (כלומר אם נניח אתם רוצים שיהיה בשרת 128 ג'יגהבייט זכרון, עליכם למלא את כל 8 התושבות במקלות של 16 ג'יגהבייט ולא 4 מקלות של 32 ג'יגהבייט כדי לקבל ביצועים אופטימליים). ב-Threadripper תצורת הזכרון היא כמחצית מכך (4 ערוצים) כי Threadripper במקור היה עד 16 ליבות והיה צורך על כל רביעיית ליבות למלא זכרון ב-4 תושבות. עם המעבדים החדשים לעומת זאת, תצורת הזכרון נשארת אותו דבר כך שמעבד עם 32 ליבות, כך שמחצית מהליבות לא מקבלים גישה ישירה לזכרון, מה שפוגע בביצועים. נוסיף את הנקודה ש-AMD מדגישה תאימות לאחור (כך שאם יש לך מערכת עם Threadripper ואתה רוצה לשדרג למעבד עם 32 ג'יגהבייט זכרון, כל מה שתצטרך לעשות הוא פשוט לשדרג BIOS/UEFI ולהחליף לאחר מכן מעבד, רק אל תנסו לעשות Overclocking, לשם כך תצטרכו לוח חדש יותר עם אותם חלקים אך עם ערכת VRM משופרת, המעבדים החדשים צריכים יותר מתח).

יוצא מכך שההכרזות של AMD על מעבדי Threadripper החדשים (שיצאו באוגוסט) הם לא משהו שכל כך שווה להתלהב ממנו. כן, סביר להניח ש-AMD ימכרו מעבדי Threadripper עם 32 ליבות ו-64 ניבים במחיר של פחות מ-2000$ (מעבד לשרתים EPYC 7551P עם 32 ליבות עולה כיום 2300$) ומי שרוצה מעבדי AMD עם 32 ליבות ומקסימום ביצועים למעבד, עדיף שירכוש את EPYC (כותב שורות אלו מתכנן להחליף מספר שרתים בפתרונות מבוססי EPYC, הביצועים בוירטואליזציה מעולים בהשוואה למחיר פר מעבד ובצריכת החשמל שלהם).

לסיכום: גם ב-AMD וגם באינטל הבינו – לקוחות תחנות עבודה מקצועיות ומשתמשים מקצועיים רוצים מעבדים עם יותר ליבות ואותן חברות ישמחו לספק זאת, אבל יחד עם זאת, כדאי מעט לצנן את ההתלהבות. כבר כיום ניתן לקבל מספר גבוה של ליבות מבלי לקרוע את הכיס. לגבי שרתים – מלחמת הליבות תתחיל בשנה הבאה, כאשר AMD תכריז על מעבדי EPYC עם 48 ליבות במעבד או 96 ליבות בתצורת מעבדים כפולים ונראה מה אינטל תציג.

מה קורה בעולם הכרומבוקים (עדכון)

זה היה ב-4/10/2017. גוגל שחררה לעולם את ה-Pixelbook שלה. ערוצי המדיה השונים קיבלו את המחשב לסקירה וכולם כתבו את אותו דבר: מבחינת חומרה, מדובר במחשב מעולה, מקלדת נוחה, עט טוב, משטח trackpad מעולה ובקיצור – מחשב נוח שעובד מעולה. הבעיה מתחילה עם מערכת ההפעלה – כרום OS שלא נותנת לך הרבה: לגלוש ברשת ולהפעיל אפליקציות מבוססות Web ולהריץ אפליקציות של אנדרואיד, ואת כל זה אתה יכול לעשות במחשבי כרומבוק אחרים בפחות ממחצית המחיר, אז מדוע גוגל מוציאה מחשב כזה ובמחיר כה גבוה?

לגוגל כמובן היו תוכניות אחרות שהם שמרו קרוב לחזה, ובשום מקרה הם לא חשבו להתחרות ביצרניות הכרומבוקים השותפים שלהם (צעד שדופק את גוגל עד עצם היום הזה עם אנדרואיד ועדכונים ו"יד רפה" בכל הקשור להטמעת Bloatware, בדיוק ההיפך מאפל).

אז מדוע גוגל עשו זאת?

גוגל מודעים לכך שהפעלת אפליקציות Web ואפליקציות אנדרואיד על כרומבוק לא תסייע לה בחדירה לשוק (מעבר לשוק הלימודים בכיתות ה'-י"ב), אבל גוגל כן רוצים לחדור לשוק, ולהיכנס לדוגמא לשוק המפתחים (שם המק כבש מקום מאוד רציני, לכו לכל כנס ותראו במה הקהל משתמש). נכון, אפשר להריץ crouton ולהתקין את הפצת הלינוקס החביבה עליך, אבל לשם כך תצטרך להעביר את הכרומבוק שלך למצב developer mode ובדרך תאבד חצי מההגנות שיש בכרומבוק, שלא לדבר על כך ששילוב אפליקציות לינוקס גרפיות במסך הכרום OS הוא כרגע דבר די גרוע (עם תוסף XIWI). בקיצור אם אני רוצה להריץ כל אפליקציה גרפית עם האצה גרפית, האפשרות היחידה שלי היתה להריץ crouton ולהחליף בין סביבת כרום OS לסביבה מבוססת X.org.

הערה: כל הדברים הבאים לא זמינים לכרומבוקים, אלא רק ל-Pixelbook וגם זה רק בערוץ dev

אז בשלב הראשון, גוגל החליטו להכניס תמיכת קונטיינרים לכרום OS (זה נקרא Crostini), כך שתוכל להריץ את סביבת הלינוקס האהובה עליך (רק שיש שינוי בקונטיינרים וכשאתה מפעיל את הקונטיינר מחדש, הוא לא מתחיל מאפס אלא ממשיך בדיוק מאיפה שיצאת ממנו, כמו VM).

מכאן אנחנו מגיעים לסביבה הגרפית. גוגל לקחה את ה-GTK ויצרה עבורו Theme שמבוסס על Material Design כך שאפליקציות מבוססות GTK יראו כאילו נוצרו עבור אנדרואיד/כרום OS. הנה דוגמא (לחצו להגדלה):

מה עם אפליקציות שמבוססות QT? אל דאגה. להם יש כבר Material, וזה נראה כך (יש בצורה בהירה וגם בצורה כהה, להלן הצורה הבהירה:

הצעד הבא שהמהנדסים בגוגל עובדים עליו ממש בימים אלו הוא האצה גרפית (בכל זאת, אם אני רוצה להריץ VLC, אני מעוניין לקבל את כל הפריימים בקליפ, לא 5 פריימים בשניה), כך שאפליקציות מבוססות לינוקס יוכלו לרוץ במהירות טבעית ולהראות גרפיקה בדיוק באותם ביצועים כאילו הרצת אותם על סביבת Xorg רגילה.

הצעד הבא שגוגל עובדת עליו כרגע נקרא ALTOS (כן, ALT OS) וכשמו כן הוא – לראשונה תוכל באופן רשמי גם להתקין Windows על הכרומבוק שלך, רק שבניגוד למחשבים אחרים, אין יותר BIOS, ואין Management Engine שמלאים חורי אבטחה כרימון. יש את Core boot ועדיין יש את מנגנון העדכונים האוטומטי שמתעדכן ומאפשר לך גם לעשות roll back.

ומה בעתיד? בשלב זה אני יכול רק לנחש שגוגל תכניס את KVM ואת העבודה שאינטל עשתה (ה-GVT) כך שתוכל להפעיל מערכת הפעלה (כמו WIndows) בחלון וירטואלי ולקבל האצה גרפית רצינית (הרבה יותר ממה ש-VirtualBox או VMware workstation מציעים כיום!).

אני מאמין שלקראת אוקטובר, גוגל תצא בהכרזה יחד עם יצרני המחשבים השותפים שלה (כולם בתוכנית השותפות) עם כרומבוקים הכוללים מפרט הרבה יותר משמעותי: 8-32 ג'יגהבייט זכרון, דיסקים SSD בגודל 128-1024 ג'יגהבייט ועם הכרום OS האחרון הכולל שיפורים אלו. חשוב לזכור, שיפורים אלו ירוצו על חלק נכבד מהכרומבוקים הזמינים היום בשוק, רק שלצערי כרומבוק, כמו מק – לא ניתן להרחבה.

לסיכום: לא מעט אנשים מעוניינים לקפוץ למערכת הפעלה אלטרנטיבית וכשהם מתקינים אובונטו או פדורה הם במקרים רבים מתאכזבים – אי אפשר להגדיר כך וכך, זה לא עובד ואין את אפליקציה XYZ שהמשתמש רוצה. נכון, בלא מעט מקרים חיפוש בגוגל וקצת השקעה ואפשר להמשיך לעבוד עם אותה הפצת לינוקס, אבל לא כולם מוכנים להשקיע בכך. כרום OS מצד שני היא מאוד קלה לשימוש (תאמינו לי, חילקתי כרומבוקים למשתמשים שבקושי מצליחים עם Windows ואני לא שומע מהם תלונות) ואני בטוח שגוגל תעשה את הכל כדי להוסיף תמיכה קלה בלינוקס (אני משער שהם גם ירחיבו את החנות שלהם לאפליקציות לינוקס כך שההתקנה והסרה יהיו קלים וקל יהיה למצוא אפליקציות) ובכך סוף סוף שוק הלינוקס בתחום הדסקטופ יוכל רק לגדול ואולי חברות תוכנה אחרות שלא כתבו עד היום אפליקציות למשתמשי לינוקס (היי אדובי) יתחילו להמיר אפליקציות כך שהשוק רק יגדל.