קצת עדכונים לגבי דיסקים חדשים

בזמן האחרון הופיעו 2 טכנולוגיות דיסקים חדשות (אחת על דיסק מכני, אחת על SSD). בפוסט זה אסביר מעט על החידושים.

נתחיל עם סיגייט.

Seagate 8TB SMR driveחברת Seagate הכריזה על 3 דיסקים חדשים ששיווקם הרשמי יחל בינואר (אם כי אפשר למצוא אותם כבר עכשיו אך רק בכמויות). היתרון של הדיסקים החדשים – הגודל והמחיר. הדיסק הכי גדול – 8 טרהבייט יעלה לצרכן בארה"ב כ-260 דולר. לאלו שחובבים כמויות אחסון גדולות (כל איש IT רציני תמיד ירצה יותר אחסון) – במחיר של טיפה יותר מ-1000$ יהיו לך 32 טרהבייט של אחסון (ברוטו כמובן, לפני RAID וכו').

נשמע טוב, לא? אז אם תסתכלו על התמונה משמאל, תבינו שהוא לא ממש מיועד להיכנס לאיזו תשתית Storage רצינית לשימוש יומיומי לכל המשתמשים. מדוע? לשם כך, אסביר כמה דברים בסיסיים על דיסק מכני.

דיסקים מכניים מחולקים לפלטות, בכל פלטה יש כמות מסלולים גדולה (Tracks) וכל מסלול כזה מחולק לסקטורים. בדיסקים ישנים כל סקטור היה בגודל 512 בתים אולם מאז שהדיסקים החלו לגדול מעבר ל-2 טרהבייט, הסקטורים גדלו ל-4 קילובייט פר סקטור.

כשהמערכת שלכם כותבת קבצים, הדיסק כותב לסקטורים שנמצאים בתוך אותם מסלולים לפי מפה של מה תפוס, מה פנוי במסלול ולאיזו פלטה לכתוב. כמובן שכל המסלולים קרובים מאוד אחד לשני, אך עדיין יש רווח מינימילי ביניהם שהוא חיוני.

הדיסקים החדשים של Seagate עובדים בשיטה חדשה שנקראת SMR (ר"ת Shingled Magnetic Recording), וההבדלים הם שהפעם במקום שיהיה רווח בין מסלולים, המסלולים פשוט יושבים אחד על השני כמו רעפים שיש על גגות בתים. היתרון בשיטה הזו הוא שכך יש לך יותר מקום בדיסק ואפשר למכור דיסקים של 8 ובקרוב 10 ו-16 טרהבייט.

הבעיות מתחילות בכתיבת הנתונים. בשיטה הישנה, כל סקטור וכל מסלול הוא נפרד, אולם בשיטה החדשה שהמערכת צריכה לשנות סקטור (לעדכן או למחוק), כל המסלול כולל השכבות שמעליו צריכות להשתנות, כך שהכתיבה עצמה היא איטית (כמובן שהכתיבה נעשית ברקע). המסלולים בשיטה החדשה מחולקים לאזורים, כך שכל עדכון מחייב את הדיסק לעדכן את המסלולים והסקטורים כולם באותו אזור.

כל העניין הזה מתורגם להשהיה (Latency) שלא ממש רואים אותה כשכותבים/מוחקים כמה קבצים קטנים, אבל תתחיל לשחק עם כמה ג'יגהבייטים ותראה שההשהיה במקום להיות כמה מילישניות או עשרות מילישניות – תיהפך ל-1000+ מילישניות (שניה ומעלה). פעולה טיפוסית כמו התקנת מערכת הפעלה תהיה דבר איטי בכל מה שקשור לכתיבה ומחיקה (מערכות הפעלה בד"כ בשלב ההתקנה מעתיקות Image זמני כלשהו ומשם הן מתחילות להריץ את ההתקנה – כך זה ב-Windows וגם בלינוקס או כל מערכת אחרת). בקיצור – הסבל שלך רק יגדל.

גרוע מכך – תחשוב שאתה עורך תוכן חשוב מאוד, אין לך UPS או כרטיס RAID מגובה סוללה (או שאתה לא עובד עם ZFS וכונן SSD שמשמש ללוגים) והדיסק כל הזמן עובד כי הקובץ שאתה עורך מאוד גדול. יש הפסקת חשמל? תתכונן לבעיות, כי אם בדיסק רגיל היה הולך סקטור או מספר קטן של סקטורים שבדיוק נכתב עליהם מידע, פה ילכו אזורים שלמים לעזאזל. תתכונן לעצבים.

אז בשביל  מה הדיסק הזה? לארכיבאות. אם אתה עובד בחברה ויש צורך שהעובדים יגשו בגישה של קריאה בלבד לתוכן ישן יותר (חשבוניות ישנות, פרוייקטים ישנים, סרטים ותוכן מדיה שלא מעודכן וכו') – אז פתרון עם דיסקים כאלו (עם SSD שמשמש ל-Cache – הדיסקים האלו מאוד איטיים בקריאה/כתיבה – 150 מגהבייט לשניה בהשוואה ל-500+ מגהבייט של SSD מודרני) יכול להיות פתרון טוב ולשחרר לך מקום חשוב ב-Storage הראשי שלך. (כמובן שזה לא יהיה קל – יקח המון זמן לכתוב את הנתונים).

למתחרים – Western Digital יש גם פתרון שאיתו הם מוכרים דיסקים גדולים (דיסק ממולא הליום) והגודל המקסימלי של הדיסק אצלהם הוא 10 טרהבייט, וגם הם משתמשים ב-SMR כדי לשמור/לקרוא מידע, כך שהשיטה של SMR רק תצבור תאוצה וביצועים בדורות הבאים. בשלב זה, גם Western Digital וגם Seagate מייעדות את הכונן לארכיבאות ואחסון ענן (משהו כמו S3 של אמזון).

מכאן נעבור לדיסק SSD חדש ושיטה חדשה של סמסונג:

סמסונג הוציאה את סידרת הדיסקים EVO 850 המיועדים לשוק הביתי והסמי-מקצועי. היחוד בסידרה זו שזו הסידרה הראשונה המבוססת על טכנולוגיית 3D V-NANO. בשיטה זו שבבי הפלאש בנויים בצורה שונה מ"פרוסות" שיושבות אחת על השניה (32 שכבות) והתקשורת בין השכבות נעשית בצורה תלת מימדית. הליטוגרפיה ברכיבים האלו "ירדה" מ-19 ננומטר ל-40 ננומטר, מה שמתורגם לביצועים יותר גבוהים ולאורך חיים הרבה יותר גבוה (האחריות על הכוננים האלו גדלה מ-3 שנים ל-5 שנים). הנה סרט של סמסונג שמדגים את ה- 3D V-NANO:

המחירים של הכוננים נעים בין 100$ ל-128 ג'יגהבייט ל-500$ ל-1 טרהבייט. מכיוון ששיטה זו חוסכת מקום, סמסונג תצא בשנה הבאה עם כוננים של 2 ו-4 טרהבייט.

לשוק העסקי ול-Storage, סמסונג מציעה את ה-EVO 850 PRO שחוץ מביצועים יותר גבוהים, אתה מקבל גם 10 שנות אחריות לכונן SSD. כמובן שהמחיר יותר גבוה (בסביבות ה-650$ ל-1 טרה). נקודה חשובה למשתמשי ה-מק/לינוקס: התוכנה שמגיעה עם הכונן ומאפשרת לבצע הצפנות ושאר פונקציות קיימת רק ל-Windows, למרות שהכונן עצמו עובד בכל מערכות ההפעלה.

אז איזה כרטיס RAID לרכוש?

בפוסט הקודם דיברתי על כרטיס MegaRaid של LSI מבוסס מעבד 9220/9240 שגם נקרא M1015 של IBM, ויש לו שמות נוספים לפי החברה המשווקת (אינטל, HP, DELL, LENOVO ואחרים משווקים אותו בשמות שונים). אני ממליץ אותו לאלו שמעוניינים להרים שרת עם מערכת ZFS, מכיוון שהכרטיס הזה מצד אחד נותן חיבור אמין ויציב בין הדיסקים למערכת, ומצד שני הוא לא "מתערב" ממש בהעברת נתונים, והמקסימום מבחינת RAID שהוא יכול לעשות זה RAID-1/10. הוא יכול לבצע גם RAID-5/6 אבל אז כל העבודה נופלת על המעבד במחשב, בדיוק כמו RAID תוכנה. ב-ZFS זה יתרון, במערכות מבוססות RAID תוכנה אחרות – זה לא ממש יתרון.

ZFS זה טוב, אבל יש מצבים שאי אפשר (או לא מעוניינים) להשתמש ב-ZFS. אם לדוגמא אתם רוצים להשתמש בשרת Windows כשרת קבצים, או מערכות File System אחרות כמו EXT4 או XFS. במערכות הקבצים הללו מאוד מומלץ שיהיה כרטיס RAID אמיתי שידע לא רק לבצע את ה-RAID (שוב – החל ב-RAID 1/10 וכלה ב-5/50/60), אלא גם ידע לדווח לכם על שגיאות בדיסקים במקרה של תקלה.

אז איזה כרטיס אני ממליץ? תסתכלו בתמונה – ניחשתם נכון, אני עדיין ממליץ על הכרטיסים המבוססים LSI. הם הכי נפוצים בשוק עם התמיכה הכי רחבה שיש, תהיה מערכת ההפעלה שתהיה – הכרטיס נתמך עם כל הפונקציות שלו.

אבל איזה דגם לרכוש? פה זה כבר תלוי בכם. הנה מספר דוגמאות:

  • אם כל הדיסקים יושבים בתוך השרת (או "שרת") – אז כרטיס שמסתיים ב-8i (ה-i זה internal וה-e זה external) עם מעבד 9260 יכול לתת לכם את כל פונקציות ה-RAID בחומרה (צ'יפ 9240 עושה RAID 1/10 בחומרה, אבל שאר מצבי ה-RAID נעשים על המעבד שלכם, לא על הצ'יפ של הכרטיס) ואפשר לחבר אליה עד 8 דיסקים SAS או SATA. אם יש לכם רק 2-3 דיסקים ואתם לא מתכוננים להתרחב, אתם יכולים לרכוש את גירסה 4i שאפשר לחבר עד 4 דיסקים. ההבדל במחירים בין 4i ל-8i זניח ולכן אני ממליץ ללכת על 9260 8i.
  • אם לעומת זאת אתם חושבים להכניס קופסת JBOD חיצונית שבתוכה ישבו הדיסקים ואת הקופסא אתם רוצים לחבר לשרת – אז חפשו כרטיסים 9260 עם אחת האופציות כמו 8e או 4e, הבעיה בד"כ בחיפוש כרטיסים כאלו שקל למצוא – אבל הם יקרים, כמה אלפי שקלים לכרטיסים חדשים. במקום זה הייתי ממליץ לכם לתחמן קצת ולקנות מתאם כמו זה בתמונה מימין – זה עולה בערך 100 שקל (כאן לדוגמא) כך שאתם מחברים את הכרטיסון הזה אל הכרטיס בקר שלכם מבפנים עם כבל SFF 8087 (רכשו כבל קצר של SFF 8087 מ-2 הצדדים) וכבל SFF 8088 בין הכרטיסון לקופסת JBOD. עם החיבור הזה אתם יכולים גם לשרשר בין מספר קופסאות JBOD לשרת.
  • סוללה – הפסקות חשמל קורות ורוב מערכות ה-RAID לא ממש יודעות לעמוד טוב בהפסקת חשמל (אם ה-UPS לא עבד לדוגמא). עם ZFS יש לו פתרון משלו, אבל במקרה של מערכות קבצים אחרות – סוללת גיבוי על כרטיס הבקר תעזור לסנכרן את המידע ברגע שהחשמל יחזור.
  • זכרון נדיף (FLASH) או זכרון RAM כתוסף לכרטיס על מנת להאיץ ביצועים – ותרו. בפוסט הבא נדבר על פתרון הרבה יותר רציני לגבי האצה.

אם אתם קונים שרת יד שניה (אני מדבר על שרת פיזי ולא PC שעשה "גיור" להיות שרת), סביר להניח שיש לכם כבר כרטיס RAID בתוכו. בדקו מה הפונקציות שקיימות והאם יש צורך ברכישת כרטיס RAID חלופי. ספקים רבים עושים טריקים (כמו עם הכרטיסים הנ"ל) על מנת לאלץ אתכם לרכוש "כרטיס אחות" על מנת לקבל פונקציה מסויימת והכרטיסי "אחות" האלו לא ממש זולים.

חשוב לזכור: ישנם כרטיסים רבים שמאפשרים חיבורים של SAS או SATA אולם כרטיסים אלו אינם כרטיסי RAID, הם מאופיינים בכך שהם זולים מאוד (בערך 200-400 שקל). אם אתם רוצים לחסוך ויש לכם JBOD חיצוני – קנו כרטיס 8i, את המתאם בתמונה למעלה מימין וחברו בין כל הציודים. זהו פתרון שמתאים לבית או לעסק קטן. אם מדובר בחברה רצינית, אז תפסו שיחה צפופה עם אחד הסמנכל"ים הטכניים ורכשו כרטיס RAID רציני מבוסס 9280 עם פורטים פנימיים וחיצוניים.

בפוסט הבא נדבר על דיסקים ואיך לקבל ביצועים גבוהים גם עם דיסקים SATA פשוטים.

הסיפור עם כרטיס M1015 ותכירו את ה-Mobile RACK

כשאתה מחליט לבנות שרת קבצים רציני מבוסס ZFS, אחת ההמלצות הכי חשובות היא להעדיף בקר כמה שיותר פשוט כי ZFS לא ישתמש בשום RAID חומרתי, לא ב-Cache שעל הכרטיס ולא בשום פונקציה אחרת למעט כתיבה וקריאה ישירה אל הכוננים (לברזל). אחת ההמלצות האחרות (מ-SUN) היא להעדיף שלא להשתמש ביציאות SATA שיש על לוחות אם בתצורת דסקטופ מכיוון שיש ברבים מהם באגים במימוש/באגים בדרייברים שמדברים עם ה-CHIP שנותן שרותי SATA וכו'. (נוכחתי בכך בשבוע שעבר עם לוח קצת ישן של ASUS).

אחד הבקרי RAID הכי ידועים בשוק ושהם עדיין נמכרים בערימות, הם בקרי RAID של LSI מבוססים צ'יפ עם המספר 92XX. בסידרה יש את המספרים 9211, 9240, 9260, 9270 וכו'. חברת LSI מוכרת אותם ליצרני מחשבים וגם מוכרת אותם בהסכמי OEM כך שהלוח של הכרטיס נושא תוית שונה, אך עדיין בצד הקדמי יש את הלוגו של LSI, אולם כשמפעילים את הכרטיס, השם שמופיע על המסך בנוסף הוא שם ה-OEM. (לנובו, HP, DELL ו-IBM מכניסים את המערכת הזו בלוח האם עד היום)

אני רכשתי כרטיס כזה של IBM. ב-IBM מוכרים את הכרטיס תחת השם ServerRAID M1015, רק שכאן מתגלה הפתעה קטנה ולא נעימה: תחת M1015 ישנם צ'יפים שהזכרתי לעיל, ללא תתי דגמים ואין שום דרך לדעת מה הצ'יפ שלך אלא אם תסתכל פיזית על הצד האחורי ועל מדבקה שם שמציינת מה הצ'יפ. אצלי הצ'יפ היה 9220-8i. חיפוש קושחה לצ'יפ זה גילתה לי עובדה מעניינת – אין את הצ'יפ הזה ב-LSI. יש 9211 ויש 9240. 9220? אין חיה כזו.

החלטתי להתקין (עוד לפני שהסתכלתי על הלוח ועל המדבקה מאחורה) את הקושחה האחרונה שקיימת ל-9240. התקנת הקושחה הצליחה, ה-ROM עולה ואפשר להיכנס ולהגדיר את הדיסקים למצב JBOD, אך הבעיה מתגלה אחר כך – גם ESXI וגם גירסאות לינוקס שונות פשוט לא מראות שום דיסקים והמערכת נתקעת (לזמן מה בלינוקס, לגמרי ב-ESXI) בזמן ה-Boot (תוכלו לראות שגיאות רבות כאלו בחיפוש בגוגל), ובקיצור – כל עוד הכרטיס בתוך המחשב, והדיסקים מחוברים לבקר זה – לא תראה כולם.

מכיוון שמדובר בכרטיס מאוד פופולרי וזול ($100 בערך ב-eBay), מישהו הוציא MOD חדשים לכרטיס, 2 מודים ליתר דיוק. IT שלא נותן לך אפשרות להיכנס למסך הגדרות כרטיס (כי פשוט החלק הזה של ה-ROM לא נמצא) אך הוא כן סורק את הכרטיס + הדיסקים ומיידע את המערכת בהמשך לגבי מה הדיסקים ומאפשר גישה, ומצב IR שנותן אותו מצב כמו IT רק עם ROM כדי שתוכל להיכנס, לפרמט low level את הכונן, להגדיר RAID-1 (אם אתה לא משתמש ב-ZFS).

על מנת לבצע זאת, תצטרך להפעיל את המערכת ב-DOS, ולעקוב אחר ההוראות (שנמצאות כאן), אבל אם יש לך לוח מודרני עם UEFI, הטריק לא יעבוד כי המערכת לא נותנת תאימות מלאה ל-DOS ותקבל שגיאה של PAL. לשם כך תצטרך להפעיל את ה-EFI SHELL מה-UEFI של לוח האם שלך. אין לך SHELL? קח את refind (את ה-CD-R IMAGE) ושפוך אותו על כרטיס USB או כרטיס SD (ותוודא שה-Partition מוגדר ל-boot, תוכל לעשות זאת עם parted או gparted בלינוקס, או diskpart ב-Windows). לאחר ששפכת, כנס לתיקיית ה- EFI/BOOT והעתק לשם את ה-EFI SHELL (גירסה 2) מתוך  Arch wiki (כאן), רק כדאי שתתן לו שם שונה כדי שתזהה את השם. הפעל את ה-USB ב-boot על המחשב, ובחר את ה-shell שלך, ומשם עקוב אחר ההוראות כאן. (לקח לי כמה שעות להבין ולחפש את הקבצים..)

בסופו של דבר הכרטיס שלך יהפוך ל-9211 עם דרייבר שנקרא MPT2SAS, הדרייבר קיים בגירסאות לינוקס עדכניות וגם ישנות יותר וכמו כן מוכר ב-ESXI מגירסה 4 ומעלה.

המלצה נוספת היא שאם אתה מתקין ערימות של דיסקים באותו שרת קבצים והם מבוססות mirror (כלומר RAID-1), עדיף שכל דיסק ישב על בקר שונה. פה דווקא מצאתי שאם כבר mirror אז עדיף שדיסק אחד ישב על הבקר RAID ואחד על ה-SATA על הלוח, כך שגם אם יש בעיה עם ה-SATA על הלוח, המערכת שלך ממשיכה לעבוד. אם יש לך כסף, אז כדאי שפשוט תוסיף כרטיס בקר נוסף (הכרטיס עולה בערך $100 ב-eBay).

מכאן נעבור למודול אחסון דיסקים..

אם שרת הקבצים שלך מורכב מ-2 דיסקים, אז כל מה שצריך הוא להכניס את הדיסקים למארז, לסגור 4 ברגים, לחבר חשמל ו-SATA ולהתחיל לעבוד. הבעיה מתחילה אם אתה מכניס יותר מ-2 ויש לך תקלה – תצטרך לפתוח את השרת קבצים ולהשבית אותו, ואם יש לך שרתי ESXI או שרתים/מכונות אחרות שעובדות עם NFS לדוגמא, תצטרך להוריד אותן קודם ולאחר מכן את שרת הקבצים, להתחיל לחפש מי הדיסק התקול, להחליף, לקוות שהחלפת את הנכון, להפעיל את המחשב מחדש, לראות שהכל תקין ואז להרים את שאר המערכות.

לא כיף.

תכירו את המודול הזה בעל השם המורכב cse-m35t-1b של SuperMicro. מדובר על מודול שנכנס בדיוק במקומות שבעבר הייתם מכניסים צורבים, וכיום בכל מארז MIDI ומעלה קיימים 3 מפרצים כאלו שלא מלאים בכלום. כדי להרכיב את המודול הזה, כל מה שתצטרכו הוא לפרק את הפלסטיקים מהמארז, עם פלייר (או קאטר) לעקם במארז את הבליטות שתופסות את הכונן שהיה אמור להיכנס שם ואז להכניס את המודול הזה, לחבר אליו 5 חיבורי SATA (הוא מגיע עם כבל שמצד אחד יש לו 4 חיבורי SATA ובצידו השני MINI SAS – בדיוק מתאים ל-LSI 9240 שדיברתי עליו מקודם 🙂 ), ו-2 חיבורי MOLEX  לחשמל עבור המודול.

מודול זה מאפשר לכם להכניס ולהוציא בצורה חמה דיסקים, ואם יש תקלה בדיסק, אתם תראו את זה ישירות על הנורה של אותו דיסק (ירוק דלוק כל הזמן – הדיסק פעיל אך יש בו שגיאות, מומלץ להחליף בהזדמנות קרובה. אדום מהבהב או אדום דלוק קבוע – תחליף דיסק כמה שיותר מהר). המודול הוא עצמאי בבדיקות שלו כך שהוא אינו קשור למערכת ההפעלה ולמערכת ניטור שלכם (אם שכחתם להגדיר/להתקין/להפעיל). – אם אתם עובדים עם לינוקס, כדאי שתבדקו כל דיסק עם smartctl.

יש למודול גם מאוורר מאחור שדואג לקירור הדיסקים רק כדאי שתשימו לב – המאוורר מרעיש. לא בצורת רעש של שרת ממוצע, אבל אם זה יהיה ליד אנשים, הם בהחלט ישמעו את הרעש, ולכן כדאי לדאוג למארז כמה שיותר סגור או אכסון השרת במקום שלא יפריע לדיירי הבית. (משהו שלא מומלץ – לנתק את המאוורר. אין לו חיבור חשמל סטנדרטי והחיבור שלו כולל חיישנים של חום ומהירות. ניתקתם – תראו 2 נורות LED דולקות באדום במודול).

המודול קיים בצבעים שחור ולבן ותוכלו לרכוש אותו ב-eBay (הנה קישור) במחיר של 450-500 שקל + משלוח לארץ. אותי הוא כבר הציל עם דיסק תקול.

האם כדאי לרכוש עתה שעון חכם?

Market_Share_Smartwatch_Industry_2013לאחרונה החלה "התקפת" שעונים מחכמים מכל יצרן חומרה כמעט. זה התחיל הרבה לפני שגוגל הוציאו את Android Wear. חברות כמו Pebble הוציאו שעון שזכה להתלהבות גדולה בפרוייקט מימון ההמונים שלו, המשיך עם Nike, Fitbit ואחרים וכעת מגיעים השחקנים הגדולים כמו גוגל, אפל ובקרוב – גם מיקרוסופט תוציא משהו (כרגיל, הם מאחרים).

רבים שואלים – האם כדאי לרכוש שעון שמריץ Android Wear של גוגל? או אולי להמתין לתחילת השנה ל-Apple ולשעון החדש שלה?

לעניות דעתי – התשובה, במקרה של גוגל ואפל – היא שלא כדאי לרכוש אותם עכשיו, גם אם יש לך את הכסף לכך, וברשותכם אסביר.

עניין השעונים החכמים הוזכר במאמרי דעה רבים זמן רב. כל ספר שדיבר על העתיד דיבר על שעון חכם שנותן לך מידע חשוב, יודע לסייע לך בכל מה שקשור לבריאות, וכן – גם מראה לך את השעה ותכונות נוספות. מי שזוכר, כצעירים – היתה סידרה שנקראה Knight Rider שהכוכב שלה היה מדבר עם האוטו שלו דרך שעון ממוחשב (מי חשב שאי פעם נגיע למצב שנוכל להגיב ל-Whatsapp בדיבור עם השעון שלנו?). בשנת 2013 – שווי השוק של שעונים חכמים היה 700 מיליון דולר והוא היה מחולק לפי הגרף משמאל.

חברות רבות ניסו לקיים את החזון הזה. הנה לדוגמא תמונת אב-טיפוס של שעון מבוסס לינוקס שב-IBM עבדו על כך לא מעט. ניתן היה כבר אז לבנות שעון, אך הסוללה לא החזיקה יותר משעה, הממשק היה מזעזע, וכל הרעיון נפל.

בזמן שחברות כמו Pebble הוציאו שעון חכם עם תצוגת E-Ink (תצוגת שחור לבן שאינה מצריכה תאורה, אך מצד שני זמן עדכון המסך הוא איטי כך שלא ניתן לצפות באנימציות מורכבות וכו') שמחזיק שבוע, חברות מחשבים רבות כבר עבדו ב-R&D שלהם על שעון ומדי פעם חברות שונות הוציאו שעונים חכמים כדי לבדוק את השוק. חברת Sony הוציאה בעבר שעון חכם שכולו Android (לא Wear) ונחלה כשלון. גם מוטורולה הוציאה שעון מאוד מוגבל וגם הוא לא הצליח.

השעונים שיוצאים כיום הם מוצרים שהעבודה עליהם לקחה בין שנתיים לשלוש, כלומר הטכנולוגיה שבתוך השעון היא בת שנתיים אם לא יותר בחלק מהמקרים. בחלק אחר (כמו במקרה של LG G Watch R העגול עם מסך ה-P-Oled) – הטכנולוגיה הבשילה רק לפני מספר חודשים והחברה מיד הכניסה אותה לשעון למכירה. במקרה של מוטורולה עם ה-MOTO 360 כש-iFixit פירקו את השעון לגורמים, ראו שהמעבד הוא מעבד ישן מ-2011 במקום מעבד משנת 2012 שדווקא יודע לחסוך בחיי סוללה.

התוצאה: השעונים כיום המבוססים על מערכת ההפעלה מבוססת של אפל או של גוגל מחזיקים בין יום (ללא פעילות אינטנסיבית) עד 2-3 ימים מקסימום (במקרה של סמסונג עם ה-Galaxy Gear Live). השעון של אפל, לפי כל מיני מקורות, מחזיק "מקסימום" עד הלילה וכל לילה חייבים להטעין אותו, נכון להרגע.

בניגוד לטלפון הסלולרי שמתוך הרגל אנו מטעינים אותו כל לילה, אנשים רבים רגילים לישון עם השעון על זרועם, מה שאומר שבמקרים רבים אנשים ישכחו להטעין אותו, ובבקר הם יתעצבנו לגלות שהשעון שלהם הפך לברזל/פלסטיק יקר ולא שמיש עד שיטעינו אותו, כך שאנשים מצפים לשעון שיחזיק לפחות מספר ימים אם לא יותר ולא ישבוק חיים באמצע היום או יום אחד בלבד.

לפיכך, היצרנים חזרו מזמן אל התכנונים שלהם, והם יצטרכו לשנות כמה וכמה דברים:

  1. לאמר "שלום" יפה לכל מסך מבוסס LCD או כל מסך עם תאורה אחורית. OLED, SuperAmoled או כל מסך בתצוגה שלא דורשת תאורה אחורית כלשהי.
  2. הם יצטרכו למצוא (או לתכנן בעצמם) מעבדים חדשים שלוקחים בין רבע לשליש תצרוכת חשמל מהמצב כיום. היצרן הראשון שיוצא SOC שכולל כמעט את כל מה שיש בלוח אם של שעון חכם כולל RAM וצריכת חשמל נמוכה במיוחד, יזכה ברכישות רבות מאותם יצרני שעונים.
  3. הם יצטרכו למצוא דרך איך להכניס סוללה יותר גדולה מבלי לעבות את השעון יותר ממה שהם כרגע. אנשים מסוגלים לסבול עובי של 8-9 מ"מ, לא 15 מ"מ.

ואם כל זה לא הספיק, גוגל ואפל כבר דוחפות תכונות נוספות למכשיריהם. אפל כבר הודיעה שתוכל להאזין למוסיקה ללא טלפון, גוגל הוסיפה גם GPS שיהיה מובנה בשעון (אחרי הכל ה-GPS שבתוך הטלפון כשהוא בכיס אינו קולט תמיד את הלוויינים, שעון שנמצא על היד – דווקא כן) ו-Android Wear 2.0 נמצא ממש מעבר לפינה והוא ישחרר בחלקים מחודש הבא.

אז השעון החכם שתוכלו לרכוש עתה לא יחזיק הרבה זמן מעמד (בכל מובן). אם אתה טיפוס "מאמץ מוקדם" אז בוודאי כבר הזמנת או שתזמין את השעון המועדף עליך, אולם כל אחד אחר שרוכש מכשיר טלפון חכם לשנתיים לפחות (לדוגמא) – עדיף שלא יתפתה למבצעים (סמסונג כבר מכינה מבצע עם ה-Note-4) וימתין לפיתוחים חדשים כמו דור שני (או במקרה של סמסונג – דור עשירי לפחות, הם כבר שחררו 6 שעונים!).

כמה מילים על Apple Pay

לפני מספר ימים הכריזה אפל, כמקובל מדי שנה בספטמבר, על שורת החידושים שהיא מציגה ללקוחותיה. אני בהזדמנות אכתוב פוסט המתייחס למכשירי האייפון ולשעון. הפעם אני רוצה להתייחס למשהו קצת שונה, ל-Apple Pay. הנה הוידאו מההכרזה (החלק של ה-Apple Pay מסתיים בדקה 55:34).

ב-3 שנים האחרונות, חברות האשראי מנסות לדחוף את הצרכן להשתמש בפתרונות ללא-מגע (Contactless), וכרגיל, כשמדובר בבנקים ובחברות אשראי, כל הטעויות נעשות, כולל פה בישראל.

גוגל מנסה ב-3 שנים האחרונות לדחוף פתרון של תשלום עם הטלפון הסלולרי שלך. הפתרון מבוסס על Paypass (שבארץ חברת ישראכרטמייצגת אותו ובנק לאומי, בנק פועלים ומשתמשים בו), אבל הבעיה המרכזית היא שחברות הסלולר לא מעוניינות שהמשתמש יקבל חיים קלים ומאובטחים כמו שגוגל יודעת לבצע, ולכן מכשירים שנמכרו דרך ספקי סלולר כמו Verizon או AT&T נחסמו להתקנת Google Wallet, שהוא הפתרון שגוגל למכשירי NFC וגם לאייפון (כפתרון חלקי). חברות האשראי לא רצו לעבוד עם גוגל (למעט Master Card), כי גוגל רצתה שהמידע ללקוח יהיה שקוף עבורו, כך שהלקוח יקבל היסטוריית רכישה של מה הוא רכש, מתי, והיכן, כך שאם פתאום תראה בחיוב החודשי חיוב של 250$, תוכל לגשת ל-Google Wallet ולראות בדיוק את הפרטים המדוייקים ולא כמו המצב כיום שלעיתים שם העסק שונה לחלוטין מהשם שמופיע בחיוב ואתה מגרד בפדחתך כדי להיזכר מה היתה הרכישה.

בחודשים האחרונים גוגל מצאה פתרון חדש: כרטיס חיוב (Debit Card) של גוגל שאתה מקבל ואליו אתה מעביר כספים מכל כרטיס אשראי אחר או מחשבון הבנק שלך – ואיתם אתה רוכש מוצרים בכל חנות שיש לה Paypass כל עוד למכשירך יש NFC, ורכישות אוןליין יכולות להיות מבוצעות הן עם הכרטיס חיוב של גוגל או כרטיס האשראי הרגיל שלך. פתרון עקום קצת, אבל זה הפתרון שגוגל יכלה להגיע עם חברות האשראי.

iphone-4s-citi-life-mastercard-paypass-sticker-1בארץ, חברת ישראכרט העדיפה להתעלם מכך שלרוב המכשירים שמבוססים אנדרואיד כבר יש NFC והם הלכו על פתרון מדבקה. הסתכלו בבקשה על התמונה מימין – אתם הייתם מוכנים להדביק מדבקה של חברת אשראי על הטלפון שלכם (ולהסיר אותה אם המכשיר הולך לתיקון!)? אני מאמין שלא. גרוע מכך – לפתרון זה אין הגנה כלל וכלל בעת רכישת מוצר, כלומר אני יכול לגנוב למישהו את הטלפון עם המדבקה, להיכנס לחנות ולהשתמש ב-Paypass ללא צורך בשום סיסמא או קוד כלשהו!

אז כן, טים קוק צודק במה שהוא אומר.

אבל הוא שוכח חלק חשוב מאוד – וזה החלק של אפל.

טכנולוגיית NFC קיימת יותר מעשור. מכשירי נוקיה ישנים כמו ה-6131 הכילה רכיבי NFC וזה היה ב-2006. אדי קיו בוידאו מדבר על כל מיני הצפנות, Unique ID ועוד דברים והם קיימים זמן רב בשוק. אפל יכלו להכניס NFC עוד מאייפון 3, בדיוק כמו שסמסונג הכלילה NFC עוד מאז הגלקסי S3, גם LG וגם HTC, סוני, ואחרות הכלילו את הטכנולוגיה הזו במכשיר. גוגל הוסיפה תמיכה רשמית עוד מאז שיצא הסמסונג NEXUS S – וזה היה ב-2010!

אז אפל רק עכשיו מועילה בטובה להוסיף NFC וכמובן שזה יהיה זמין רק לאייפון 6/6 פלוס ורק ל-IOS-8 אחרי עדכון.

אז מה עם כל הטרראם שאפל מבטיחים בוידאו מבחינת הגנות? כן, הגנות יהיו בדיוק כמו שאפליקציית Google Wallet מגינה, אבל אפל משתמשת בדיוק בפרוטוקול 14443-4 שהוא חלק מ-תקן ISO 14443, במילים אחרות – זה עובד על Paypass, כמו גוגל, וזה עובד גם על Paywave של ויזה. בזמן שאפל מדברים על Secure Element חומרה שקיים באייפון 6, גוגל הוסיפו ב-Kitkat חלק שנקרא Host based Card Emulation, שמאפשר גם למכשירים ישנים שיש להם NFC – לעבוד גם עם Paywave וגם עם Paypass בשעה שמשתמשי אפל עם מכשירי 5/5S ומטה יאלצו .. להדביק מדבקות אם הם רוצים לשלם Contactless.

האם הצעד של אפל יקדם נמרצות אפשרות תשלום כזו? לא ממש, לפחות לא בזמן הקרוב עקב כמות מכשירים שתהיה קיימת בשוק. אם אפל היתה עובדת עם גוגל, אז המצב היה אחר, אבל כרגיל באפל, אם זה לא הומצא בקופרטינו – זה לא קיים.

דעה: על המורה, תמונות, אייפד והמון צביעות

ipad-erotic
(תמונת אילוסטרציה)

בימים האחרונים פורסמו מספר כתבות (כמו זו) על מורה מאשקלון שהגיעה לבית הספר עם האייפד שלה ובטעות השאירה אותו בכיתה לאחר שיצאה. התלמידים שראו את האייפד נכנסו, מצאו בו תמונות אירוטיות (או עירום) שלה והם הורידו את התמונות והפיצו אותם. ניתן היה לחשוב שהנהלת בית הספר תעניש את התלמידים, אך לא, היא באה בדרישה למורה להתפטר.

מבחינה טכנולוגית, אחת הבעיות הגדולות בכל מה שקשור לטאבלטים וסמארטפונים היא עניין הסנכרון. באנדרואיד בברירת המחדל אם אינך מפעיל את הגיבוי האוטומטי לגוגל+ או לשרות אחר, התמונות שלך נשארות במכשיר שבו הן צולמו (וכמובן, אם נעלם או ניזוק המכשיר – הלכו גם התמונות, אם לא ביצעת גיבוי). אם לדוגמא יש לך טאבלט אנדרואיד ומכשיר טלפון מבוסס אנדרואיד ועל הטאבלט אין את גוגל+, אף אחד לא יראה את התמונות שלך בטאבלט. באפל לעומת זאת, כשאתה מפעיל את פונקציית ה-Photo Stream, המערכת מייצרת אוטומטית עותקים של התמונות שמאוחסנות מקומית בכל הציודים שלך, כלומר אם צילמת תמונות באייפון (מה שקרה עם המורה), יראו אותם גם באייפד באופן אוטומטי.

בבלוג זה, רוב הקוראים הם אנשים טכניים שמבינים את עניין הסנכרון, אך מה לעשות ורוב האנשים שרוכשים את מוצרי אפל (ובמקרים רבים מכשירים מבוססי אנדרואיד) אינם מבינים את הטרמינולוגיה, הסיכונים, ההגדרות וכו'.

מבחינת התמונות – לכל אחד מאיתנו יש היכן שהוא תמונה או תוכן כלשהו שלא נרצה שאחרים יראו. בת זוג יכולה לשלוח תמונה סקסית שלה לבן זוגה לדוגמא ואין שום בעיה עם כך. במקרים רבים אחרים, אנשים המעוניינים להכיר בנות (או ההיפך) שולחים תמונות שהם די לא-צנועות שלהם בצ'אט של פייסבוק, בסקייפ או בכל תוכנת מסרים אחרת.

בינתיים התפרסמו להם מאמרי דעה, כמו זה של אייל סגל שכתב מאמר שהוא לעניות דעתי מלא בצביעות (שלא לדבר על אי הבנה בטכנולוגיה, כמו העניין ה"פעוט" שהתמונה צולמה בכלל באייפון שלה!) ולצערי רבים תומכים בדעתו מבלי להבין שמי שאשם כאן הם אותם תלמידים שחיטטו ללא רשות ופשוט גנבו את התמונות והפיצו אותם. הנהלת בית הספר צריכה להעניש אותם ולא את המורה שאינה בקיאה בטכנולוגיה. אני בספק אם היא מבינה את עניין הסינכרוניזציה ואם היא היתה מודעת לכך, בטוחני שהיא היתה מבטלת מיידית את האפשרות הזו. האם המורה חטאה בכך שהיא הצטלמה? לא, אלו תמונות פרטיות שלה והיא לא הפיצה אותם לציבור. מי שהפיץ – הם התלמידים והם צריכים להיענש.

אם יש משהו שחברות טכנולוגיה כמו אפל ואחרות צריכות לעשות, הן להפיק קטעי וידאו שיהיו נגישים דרך המכשירים כדי שיסבירו למשתמשים החדשים מה הם הפונקציות, מה מומלץ מבחינת אבטחת מידע, מה לא מומלץ ומהם הסיכונים. אני בספק אם זה יעשה (למרות שההשקעה בכך מאוד קטנה), ולכן אני ממליץ לכל אחד ואחת שרוכשים מכשיר והוא/היא אינו/ה איש/ה עם הבנה עמוקה בטכנולוגיה – לשבת עם מישהו טכנולוגי שמבין כדי ללמוד את המכשיר ובמיוחד את הגדרות האבטחה.

מיקרוסופט ומלחמתה בכרומבוקים

זה לא סוד שמיקרוסופט רואה את מחשבי הכרומבוקים כאיום רציני, במיוחד אם מסתכלים על 20 המקומות הראשונים באמזון מבחינת מחשבים ניידים: 7 מתוך ה-20 מחשבים שנמצאים בטבלה הם כרומבוקים (ACER וסמסונג מקום שני וחמישי בהתאמה). מיקרוסופט ניסתה להוציא פרסומות שכרומבוק זה זבל, כמו פרסומת הוידאו הבאה:

אז מיקרוסופט נוקטת בשיטה הרגילה של הפחדת הצרכנים בכך שאתה לא יכול להתקין אופיס ושאר דברים, מה שנכון (אבל הם כמובן שוכחים לציין שאפשר להפעיל את הגרסאות אוןליין גם של מיקרוסופט וגם של גוגל, אבל לא ניכנס כרגע לזה). הפרסומת לעיל היא מדצמבר 2013, והמספרים שהצגתי לעיל – הם מהיום, כלומר הפרסומת של מיקרוסופט לא ממש משפיעה על הצרכנים.

אז במיקרוסופט החליטו שהם ילחמו באגרסיביות. כך לדוגמא מחיר Windows 8.1 ליצרן המחשב יהיה 0 דולרים כל עוד גודל המסך אינו 10 אינטש ומעלה, ותהיה גירסה מיוחדת שנקרא Windows with Bing שהיא גירסת Windows מוזלת ומנוע בינג (כולל הפרסומות) מותקנים כברירת המחדל (וניתנים לשינוי ע"י המשתמש).

את הפירות הראשונים של השינויים היה אפשר לראות בימים האחרונים, כולל הפלטפורמה המוצעת של אינטל ליצרני אותם מחשבים מוזלים. המעבד בתוך אותם ציודים הוא ATOM Z3735G, מעבד 4 ליבות במהירות עד 1.83 ג'יגהרץ. לא כדאי להתלהב ממנו, ארחיב על כך בהמשך.

טושיבה החליטה להיות בין הראשונים להציע טאבלט בגודל 7 אינטש (WT7-C16) שמבוסס על אותו מעבד וגירסת Windows 8.1, רק שהם החליטו בדרך לקצץ קצת בזכרון ובטאבלט יש 1 ג'יגהבייט זכרון והאחסון הוא 16 ג'יגהבייט. המסך הוא מסך מגע עם רזולוציה שהיתה פופולרית לפני 4 שנים (1024X600) והמעבד רץ במהירות מוקטנת של 1.33 ג'יגהרץ. הוא מגיע עם אופיס 365 Personal (כלומר אופיס מותקן בטאבלט, אבל הוא לשנה בלבד, אחרי זה חייבים מנוי ב-7 דולר לחודש כדי שתוכלו להמשיך להשתמש בו). המחיר – מאוד זול -120$.

גם ACER לא נשארו מאחור והם מציעים 2 דגמים: Iconia tab 8 W ודגם 10W. זוהי אותה חבילה כמו של טושיבה רק עם מסך 8 אינטש (ורזולוציה של 1280X800) ומסך 10 אינטש, בדיוק עם אותו מפרט. המחיר – 150$ לדגם ה-8W ו-200$ ל-10W.

ב-ASUS (הם אלו שבכלל המציאו את קטגוריית ה-Netbook) החליטו שאם כבר נטבוקים, אז נמשיך את הסידרה ממקודם רק עם עדכונים. ASUS יוציאו את אותו מחשב ב-4 צבעים כפי שאתם יכולים לראות בפוסטר ש-ASUS שחררו:ASUS EeeBook X205-colors

מבחינת מפרט טכני – מדובר על מסך 11.6 אינטש ברזולוציה של 1366X768, כ-2 ג'יגהבייט זכרון, אפשרות של 16 או 32 ג'יגהבייט אחסון, אופיס לשנה, 2 חיבורי USB, חיבור מיקרו HDMI וכניסת מיקרו SD. המחיר – 200$.

כל הציודים הללו יהיו זמינים בשבועות הקרובים, למי שמעוניין לרכוש. בכולם יש גם מקום של כמה עשרות ג'יגה אחסון ב"ענן" במתנה (זמנית כמובן!)

אז איך אותם ציודים מבחינת ביצועים עם Windows 8.1? החלטתי לקחת נטבוק שיושב אצלי בארון ולהתקין עליו Windows 8.1 ולראות איך זה. ציידתי את המחשב הנייד ב-2 ג'יגה זכרון, בדיסק 160 ג'יגה (אין על הלוח מקום ל-M-SATA של 16/32 ג'יגה). אמנם המעבד שיש בנטבוק אצלי הוא N280 הישן ולא הדגם החדש, ה-Z3735G (מבחינת ביצועי Z3735G אתם יכולים לראות גרפים כאן. זה מעבד טוב שיכול להתחרות ב-Snapdragon 800 בחלק מהמקרים, כלומר עם אנדרואיד הוא ירוץ די טוב), אך רציתי לראות איך Windows 8.1 גירסת Home (זה מה שיהיה בציודים הנ"ל) רץ.

אז התקנתי Windows 8.1 Home על הנטבוק:

IMG_20140905_181212

בנוסף להתקנה של מערכת הפעלה, התקנתי את הדרייברים הנחוצים בלבד, ושום אפליקציה מעבר לכך (מצב שכמובן לא יהיה בציודים שימכרו, הם יכללו גם אופיס, אנטי וירוס מסחרי ועוד כמה תוכנות זבל, כרגיל).

אקצר את נסיוני בכך שאומר שלא הייתי צריך לבדוק את הדברים זמן רב. ניסיתי לדוגמא את הבלוג שלי האנגלי שלא מכיל כמעט שום גרפיקה, והוא עלה מהר והמחשב הגיב טוב, אולם ברגע  שהתחלתי לגלוש לאתרים כמו וואלה, YNET, יוטיוב, CNN או אפילו Office Online של מיקרוסופט – הדיסק הקשיח פשוט "השתולל" והגלילה היתה מאוד "מגמגמת". פרסומת פלאש פשוט חנקו את המחשב (גם פרסומות אנימציה מבוססות HTML5 "חנקו" את המחשב).

אין לי ספק שהמעבד החדש של אינטל, בתוספת ה-SSD הקטן שמותקן (במקום דיסק מכני איטי) ישפרו את המצב, אבל הבעיה הגדולה היא כמות הזכרון, במיוחד שהטאבלטים של ACER וטושיבה הם רק עם 1 ג'יגהבייט זכרון, אבל אם אתם תולים תקוות ב-EEE BOOK של ASUS, ב-Engadget בדקו את המצב על מחשב הדגמה של ASUS בתצוגת IFA ומצאו שאכן – גם הוא זוחל.

במילים אחרות – לציוד עם המעבד הזה יש יתרון שהוא מחזיק יותר שעות עם הסוללה, אבל החסרון הגדול – שכחו לגמרי מביצועים כלשהם. אם לעומת זאת אתם רוכשים את זה לאחד מבני המשפחה שכל מה שהוא עושה זה גלישה באתרים, קצת מייל וכו', אז תצטרכו לזכור שבמקרה של הטאבלטים, מערכת ההפעלה Windows 8.1 עדיין לא מתאימה כל כך לטאבלט (יש עדיין הרבה חלקים בממשק שהם פשוט קטנים מדי לאצבע , וכדאי להשתמש בעכבר ומקלדת). לעומת זאת, מחשב EEE BOOK יכול להתאים לכאלו שרוצים להתקין מערכת הפעלה אחרת (אובונטו? פדורה?).

כרום OS לעומת זאת, לא מתיימר לתת לך מערכת הפעלה מלאה, הוא מבטיח לתת לך דפדפן נטו וחנות לאפליקציות ווביות, ולכן עם אותו מפרט הוא יכול להסתדר (אם כי מומלץ 4 ג'יגה זכרון ולא 2 אם אתה חובב טאבים מרובים או ריבוי משימות).

פירמטתי שוב את הנטבוק שלי והפעם לכרומיום OS (גירסת הקוד הפתוח של כרום OS). בהתחלה לקח לו זמן עד שהוא התקין את כל התוספים שלי (בסביבות 30), לעשות הגדרות וכו', אבל לאחר מכן… תראו בעצמכם (לחצו להגדלה, שימו לב לשורה ראשונה של ה-TOP):

IMG_20140905_211642

לא רע לנטבוק בן כמעט 4 שנים עם דיסק מכני איטי ומעבד זוחל וישן…

לסיכום: אם מיקרוסופט רוצה להתחרות, היא צריכה להפסיק עם המנהג (הדי מגונה לדעתי) לדחוף לצרכנים ציודים עם חומרה בקצה הכי נמוך האפשרי והבלתי מספק רק בכדי להתחרות. מיקרוסופט צריכה לחתוך במחיר שהיא לוקחת מהיצרנים פר רשיון, היא צריכה להבין שאנשים מחפשים כיום הרבה יותר פתרונות אוןליין דרך דפדפן מאשר עוד שורת אפליקציות שמותקנת מקומית, שהם מחפשים דברים שהם פשוטים לתפעול ולאו דווקא מה שיש להם בבית בחדר או בעבודה. מיקרוסופט כך פספסה את כל עניין ה-iPad וטאבלטים מבוססים אנדרואיד והיא עדיין חוזרת על אותה שגיאה. חבל שהמנכ"ל החדש של מיקרוסופט מסרב להבין זאת.

 

מוטורולה, שוב מאחרים

אם יש משהו אחד טוב שאפשר לאמר על חברת מוטורולה, זה שהם יודעים להמציא דברים מעולים, אחרי הכל, לחברה יש מקום של כבוד בהמצאות של תקשורת דו כיוונית, תקשורת סלולרית וכו'. מוטורולה יודעת למכור את המוצרים בשוק שאין בו תחרות (תשאלו את נהגי המוניות בארץ, צה"ל וכו'), אבל כשזה מגיע לתחרות.. משום מה מוטורולה תמיד מצליחה להכניס לעצמה גול עצמי או שניים.

בשנים האחרונות מוטורולה עברה תהפכות די רציניות. גוגל קנתה אותם (בשביל הפטנטים, מהלך לא מי יודע מה מוצלח מהבחינה הזו, אם כי מוצלח מבחינת מיסוי שגוגל קיבלה), פירקה אותם ומכרה חלקים לחברות אחרות, גוגל גם "בלעה" חלק גדול מצוות ה-R&D לתוך גוגל עצמה (הם היו חלק מהצוות שהמציא את פרויקט Tango) ולאחרונה חטיבת הטלפונים הסלולריים נרכשה ע"י לנובו. תהליך הרכישה עצמה הסתיים לפני זמן קצר.

אחד הדברים שמוטורולה עבדה על פיתוחו (עוד לפני שגוגל חשבו על Android Wear), הוא מחשב לביש בצורת שעון. במוטורולה בד"כ משקיעים קודם כל בחומרה וכפי שניתן לראות מהדלפות שהיו, המעבד המרכזי של השעון הוא מעבד OMAP של TI (כן, צ'יפ שעדיין מיוצר אבל לא מפותח יותר, Texas Instruments ירדו מזה). במוטורולה התחילו לחשוב בשלב שכמעט סיימו עם תכנון החברה על מערכת הפעלה. היו כל מיני רעיונות עד שגוגל שיתפה אותם בכל רעיון ה-Android Wear, לפתע השילוב נראה מלהיב – שעון שנראה מעולה (אפילו חובבי מק מושבעים מציינים זאת) עם מסך עגול ושנראה כמו שעון רגיל, מריץ מערכת הפעלה קטנה ומודרנית. מוטורולה החלה להפיץ תמונות וטיזרים, מה שכמובן גרמו לגולשים לרצות לרכוש את המכשיר ועכשיו..

אבל מוטורולה לא התחילה למכור את המכשיר. היא עדיין לא מוכרת אותו. המחיר שלו הודלף בטעות ע"י Best Buy והוא יהיה 249$ מה שגרם לעוד יותר אנשים טכניים לרצות לרכוש את המכשיר הזה, ועדיין – מוטורולה לא מוכרת אותו והיא תתחיל למכור אותו באמצע חודש הבא לערך וה-Back Log הולך להיות די גדול, מכיוון שגוגל נתנה בחינם ואוצ'רים למשתתפי ה-I/O לרכישת המכשיר ושלחה לאחרונה תזכורת באימייל לקראת יציאת המכשיר.

עד כאן נשמע מעולה, לא? ללנובו יש יכולות יצור הרבה יותר ממה שהיו למוטורולה, והם יכולים להרוויח לא רע מהמכירות.

יש רק בעיה אחת, קטנה.

המתחרים.

בזמן שמוטורולה עשו טיזינג לכל העולם ואחותו על השעון המהמם, בסמסונג וב-LG (וסביר להניח שגם ב-SONY) ההנהלה הבכירה ראתה את התמונות והם הנחיתו הוראות לייצר כזה ועכשיו. סמסונג עובדים על זה עוד ממרץ 2013 והם הגישו בקשות לפטנטים על כך (והפטנטים אושרו). אם יש משהו שמייחד את LG וסמסונג, בשונה ממוטורולה, אותו משהו הוא של-2 החברות יש חטיבות יצור מסכים ופאנלים, הם לא צריכים להסתמך על יצרנים אחרים (כמו מוטורולה), אז ב-2 החברות ניתנה הוראה לייצר פאנלים קטנים עגולים.

התוצאה של LG לפניכם בטיזר ששוחרר שלשום מ-LG:

 

ההבדל הגדול? תסתכלו למעלה על השעון של מוטורולה. רואים את החלק התחתון השחור? הוא שחור כי למוטורולה יש שם רכיבים (מה שנקרא "דרייברים", לא במובן התוכנתי) כך שמוטרולה לא הצליחו לייצר מסך עגול לגמרי. ב-LG דווקא הצליחו גם הצליחו ותהיו בטוחים שגם סמסונג הצליחו לפתור את הבעיה של המסך.

כך יוצא שברגע שמוטורולה תתחיל למכור, גם LG וגם סמסונג (אם כי סמסונג, לפי השמועות, תמכור גירסה עגולה עוד חודש וחצי בערך) פשוט יחטפו את השוק למוטורולה. מוטורולה רוצה 250$? אז LG וסמסונג ימכרו ב-220-240 דולר, ותהיו בטוחים שהם יפמפמו לשוק את הקטע של העיגול המושלם. במוטורולה השעון הוא ברזל? יהיו גם דגמים מברזל. למוטורולה יש כפתור בצד? יהיה כפתור בצד גם למתחרים (כמו שתראו בוידאו לעיל).

בקיצור, ההשתהות של מוטורולה שוב תגרום לה להפסיד קונים.

כולי תקווה שעם הבעלים החדשים של מוטורולה (לנובו), הדברים יהיו אחרים, ומי יודע, אולי סוף סוף היבואנים של לנובו בארץ יחלו לייבא מחדש בצורה רשמית ומסודרת את המוצרים של מוטורולה. הטלפונים מדגמי E ו-X מאוד יכולים להתאים לשוק הישראלי עם המחיר הזול (מאוד) שלהם, ועם חומרה שלא רק נראית טוב, אלא גם עובדת טוב ומעודכנת הרבה יותר מהר מהמתחרים (היבוא שיש היום, למיטב ידיעתי, הוא יבוא לא רשמי).

היכן השרתים מבוססי ARM?

בשנתיים האחרונות ישנו עניין הולך וגובר מצד חברות שונות לגבי שרתים עם מעבדי ARM. שרתים כאלו, יאמר מיד, אינם מיועדים להתחרות ישירות מול מעבדי Xeon חזקים של אינטל וכל נסיון השוואה ביניהם יתן תוצאות מביכות ל-ARM. שרתים אלו נועדו בעיקר לדברים יחסית פשוטים, אך שצריכים הרבה מהם, ועדיף שבדרך יחסכו בצורה רצינית מאוד בחשמל.

תחשבו על כל אתר שיש לו כמה אלפי משתמשים ומעלה. יש שרתי DB ויש שרתים שמריצים את האפליקציות. שרתים אלו ימשיכו לרוץ עם מעבדי Xeon כי המעבדים האלו נותנים תוצאות מעולות מבחינת ביצועים, אולם יש גם שרתי Front End, אלו מגישים בד"כ לדפדפני הגולשים תוכן שהוא כבר מעובד – תמונות, JS, HTML וכו', כלומר שרתים אלו אינם מריצים עיבודים רציניים וכל העיבודים הרציניים נעשים על ה-Back End. היתרון בתצורה כזו היא שאתה חוסך גם בחשמל בצורה ניכרת וגם בקירור (עם ARM בד"כ תצטרך קירור פאסיבי או מאוורר קטן או 2, תלוי כמובן מה הציוד שיש באותו שרת).

נשמע טוב, אז מדוע אין שרתים כאלו?

בניגוד לאינטל שמתכננת את המעבדים שלה, מייצרת ומוכרת אותם, ל-ARM אין חטיבה של יצור ושיווק. מה ש-ARM עושים הם מתכננים מעבדים, וכל יצרן שמעוניין לייצר מעבדים כאלו ולשלב טכנולוגיה משלו ולמכור, חותם הסכם רישוי עם ARM Holdings.

ARM כבר שחררו מפרט ארכיטקטורה למעבדי 64 ביט (ARMv8-A) וגם מפרט ל-2 מעבדים: ה-A57 ו-A53. שוב, אלו אינם מעבדים שלקוחות יכולים לרכוש אלא רק תכנונים ומפרטים שחברות יצרני חומרה רוכשים רשיון, מוסיפים דברים משלהם למעבד (אם בכלל) ומשלבים בציוד שאותו בסוף הם מוכרים ללקוחות.

ואז מתחילה בעיה רצינית שהיתה קיימת לפחות בשנתיים האחרונות.

תסתכלו בכל שרת שיש לכם, ותגלו שלמרות השינויים בין יצרן אחד למשנהו, השרתים הם די זהים ברמת המאקרו. לכולם יש ACPI, לכולם יש BIOS (החדשים כבר מגיעים עם UEFI), ויש פורט רשת לניהול השרת (IPMI). החברות כמובן בונות דברים מסביב כדי לייחד את השרתים שלהם, בין אם זה שילוב ב-AD שקיים ב-Corporate, מערכת ניהול אחידה לכל השרתים ודיווח על תקלות חומרה ועוד, אבל בסופו של יום, התקנת מערכת הפעלה וחיבור השרת נעשה בצורה זהה על כל השרתים, כך שאפילו טכנאי מתחיל יכול להרים שרת בצורה די קלה (טוב, חוץ מההגדרות הפנימיות, ששם עדיף שאיש סיסטם יגדיר).

בעולם ה-ARM לעומת זאת, לא היה שום דבר מהדברים הללו. כל יצרן עם הקושחה הסגורה שלו, אפילו ה-BOOT היה במקרים רבים שונה בין יצרן ליצרן ומבחינת מיפוי חומרה, כתובות וכו', כל חברה לקחה את זה בכיוון אחר, כך שלא היה שום מכנה משותף. בעולם הסמארטפונים והטאבלטים, כל חברה שרצתה לייצר מכשיר אנדרואיד, היתה צריכה לעבוד עם המפרטים והסטנדרטים שגוגל יחד עם חברי ה-Open Handset Alliance קבעו, כך שכיום ציודים כאלו מבחינת רכיבים די זהים אחד לשני (למעט מעבדים ומסכים שונים אך תואמים לסטנדרט)

מי שנכנסו לתמונה הם ארגון Linaro שמורכב מיצרני חומרה ומפתחי מערכות הפעלה. הם החלו לעבוד עם היצרנים. בהתחלה עם AMD ובהמשך חברות אחרות יצאו ממסך הסודיות ויחשפו מוצרים.

המסמך הראשון שיצא ליצרנים הוא מסמך ה-SBSA (ר"ת Server Based System Architecture) והמסמך מתאר את הארכיקטורה ומה יצרנים צריכים להכניס בצ'יפ ויותר חשוב – בלוח אם. אין יותר הגדרות יחודיות פר יצרן.

המסמך השני שיצא שבוע שעבר הוא מסמך ה-SBBR (ר"ת Server Based Boot Requirement) ובו נקבעו החלקי תוכנה והמפרט קישוריות בין החומרה לתוכנה כחובה. דברים כמו UEFI (גירסה 2.4, לשמחת מיקרוסופט), ה-ACPI שמלווה את ה-PC יובא אל מערכות ARM (גירסה 5.1), ה-SMBIOS ולבסוף גם הוסיפו את החלק של תמיכת במספר מעבדי ARM על לוח אחד. בדרך מחקו כבר תאימות ל-16/32 ביט מהסטנדרטים הללו.

מערכת ההפעלה הראשונה שתתמוך ב-ARM לשרתים היא … פדורה 21. הלוח הראשון שיכלול מעבד מבוסס ARM הוא לוח של AMD עם מעבד Opteron A1100. הלוח נראה כך:

 

A1100

בשלב זה הלוח הנ"ל אינו מיועד להכנסה לטסטים או פרודקשן והוא מיועד כרגע לחברות המפתחות אפליקציות. מחירו – אינו זול (3000$) והוא מוגדר כ-Development Kit והואע יגיע עם Fedora 21. (כך שבשלב זה אפשר להזמין דרך AMD אבל הלוח לא יצא לשוק עד כמעט סוף השנה הנוכחית).

בשנה הבאה חברות שמשתתפות בפרויקט יתחילו להוציא שרתים כאלו (גם HP וגם DELL נמצאים בבדיקות סופיות של הלוחות יחד עם Red Hat), ויש כבר התעניינות גוברת מצד מיקרוסופט (שבהתחלה לא רצתה להיכנס לזה) להוציא Windows Server ל-ARM. גירסת RHEL ל-ARM תצא כפי הנראה בחצי השני של שנה הבאה.

כמובן שבשוק הזה, אינטל לא רואה בעין יפה את המאמצים של ARM להיכנס לשוק הזה, לפיכך צפויה להיות תחרות עזה (ונראה כמה הפעם אינטל לא תשתמש בטריקים של שוחד כדי "לעודד" יצרנים לייצר כמה שפחות לוחות כאלו (כמו שהם עשו ל-AMD עם ה-Opteron, מה שכמעט נגמר במשפט ובסוף אינטל שילמה רק קנס וצחקה כל הדרך לכיבוש שוק השרתים)). סביר להניח שנראה את אינטל שוב חוזרת עם מעבדי ATOM לשרתים (ה-C2758 לא ראה עדכון כבר שנה ומחירו יקר – 208$ למעבד לבד עבור יצרן הלוחות, הצ'יפ לא ניתן לרכישה ללקוח סופי).

אין ספק, לקראת סוף השנה הבאה הולך להיות מאוד מעניין בתחרות בין יצרני מעבדים ולוחות מבוססי ARM לאינטל ומתחרות בד"כ הלקוחות מרוויחים.

אז לינוס רוצה לכבוש את הדסקטופ

Linus Torvaldsלפני מספר ימים השתתף לינוס טורבאלד (ה"אבא" של לינוקס) בכנס LinuxCon השנתי. בכנס הזה בד"כ מופיעים מפתחים שונים ומציגים פרוייקטים שהם משתתפים בהם, עובדים עליהם או דברים שהם מתעניינים בהם. אחד הדברים שהכי "מושכים" בתערוכה הזו הם הפאנלים שבהם משתתפים בכירים בקהילת מפתחי הליבה ומערכות אחרות בלינוקס.

אחת מהשאלות שעלתה בפאנל, היא לאיזה תחום הם היו רוצים לראות שם לינוקס. לינוקס כמובן שולט חזק מאוד בתחום השרתים, בתחום הטלפוניה והטאבלטים (עם אנדרואיד) וגם במערכות קריטיות אחרות כמו מערכות תעופה שונות.

לינוס ציין שהוא "עדיין רוצה 'לקחת' את תחום הדסקטופ (המחשב השולחני)". מי שמעוניין, יכול לראות את הוידאו כולו (קצת יותר ממחצית השעה) – הקטע שלינוס מדבר על הדסקטופ ממש בצרה הוא ב-דקה 28.

 

כפי שלינוס ציין בוידאו, הבעיה בהשתלטות היא אינה קשורה לליבה ולדרייברים. דווקא בתחום הזה לינוקס הצליח בצורה מדהימה להדביק פערים שעדיין קיימים במערכות הפעלה פתוחות מתחרות (כמו גרסאות BSD למיניהן). כיום אם תתקין Fedora 20 או Ubuntu 14, סביר להניח שתמצא כי כל הציוד שלך כבר נתמך ישירות ללא צורך בחיפוש דרייברים וגם ציודים שיש להם תמיכה חלקית, סביר להניח שתוכל למצוא הוראות כיצד להשמיש את הציוד בהפצה שלך בחיפוש קליל בגוגל. אובונטו די מצטיינים בקטע התיעוד של הדברים הללו.

העניין הוא שבניגוד לשווקים שלינוקס שולט בהם כיום, תחום הדסקטופ הוא תחום בעייתי לשליטה בגלל כמה סיבות לא כל כך מעודדות:

  1. ראשית, ישנה הבעיה של אפליקציות. ללינוקס יש המון אפליקציות שאנשים וחברות כותבים, אבל התוכנות הפופולריות שקיימות על מק או על Windows – רבות מהן לא קיימות ללינוקס. אם אתה רוצה להשתמש במיקרוסופט אופיס, עריכת תמונה, צליל או וידאו, לא תמצא את האפליקציות של אדובי ומיקרוסופט. אם יש לך תוכנות שונות שרכשת שרצות רק על Windows, חלק גדול מהן לא נמכר ולא קיים בגרסאות ללינוקס. חלופות קיימות, אולם ברוב המקרים, החלופות אינן תמיד אפליקציות מקצועיות שיהיו קלות למשתמש הממוצע להגר אליהן.
  2. הבעיה שניה קשורה דווקא לכסף – משתמשי לינוקס רבים פשוט לא מוכנים לשלם על אפליקציות מסחריות וחברות תוכנה מסחריות רבות רואות את השוק הקטן של לינוקס בתחום הדסקטופ ואת האי רצון לשלם על תוכנות ופשוט לא מוציאות גרסאות ללינוקס. נסו לשכנע את אדובי להוציא את אפליקציות Creative Cloud ללינוקס.
  3. הבעיה השלישית קשורה ל"פוליטיקה" של קוד פתוח – אנשים מעדיפים, אם הם כבר משתמשים בלינוקס – להשתמש באפליקציות בקוד פתוח גם אם המתחרה בקוד פתוח "נחות" יותר מאפליקציה מסחרית וכך קורה לעיתים שחברה שכבר הוציאה מוצר מסחרי בקוד סגור, מפסידה לקוחות לפרויקט כמעט זהה בקוד פתוח, והיו מקרים מעולם.
  4. הבעיה הרביעית קשורה לקצב ההתפתחות של הפצות לינוקס: חלקם יוצא בקצב סופר מהיר (אחת לחצי שנה) ובין גירסה לגירסה נשברים דברים מבחינת תאימות (Fedora ו-Ubuntu), ואילו ההפצות היציבות יותר מתעדכנות באפליקציות חדשות אחת לתקופה של 3 שנים בערך, וגם אז ישנן בעיות תאימות. ברוב האפליקציות שבקוד פתוח הבעיה לא רצינית כל כך ומה שיש לבצע זה הידור (compile) מחדש של קוד המקור, אבל לאפליקציות מסחריות בקוד סגור זה בעייתי.

לינוס אולי שוכח, אבל ישנה מעין גירסה של לינוקס שדווקא כן תופסת בשוק לאט לאט והיא … ChromeOS של גוגל וכמות המחשבים שנמכרים עם ChromeOS הולכת וגודלת (בגלל המחיר הנמוך של מחשב כזה, שבד"כ מגיע גם עם מפרט טכני נמוך מאוד). גוגל, בניגוד ל-Fedora ו-Ubuntu דווקא לא מעוניינת שמשתמשים יריצו אפליקציות לינוקס רגילות על ChromeOS ואכן במצב רגיל אין לך אפשרות להריץ אפליקציות מהפצות לינוקס כפי שהזכרתי לעיל – על ChromeOS. גוגל מעוניינת שמפתחים יפתחו אפליקציות Native תוך שימוש בספריית pnacl שלהם, שמצד אחד יכולות לרוץ ישירות הן על מעבדי X86 והן על מעבדים מבוססים ARM, אבל מצד שני האפליקציה תהיה יותר אפליקציית ++WEB, כלומר אפליקציה שמציגה את הפלט ומקבלת קלט דרך הדפדפן.

גוגל הצליחה להכניס לשוק את אנדרואיד שמבוסס על ליבת לינוקס בצורה שהפתיעה רבים. היא לא השתמשה בספריות שכל הפצת לינוקס משתמשת, אפילו לא בספריה שמאפשרת גרפיקה (Xorg) והיא בנתה הרבה חלקים באנדרואיד מאפס, ובסופו של דבר, בסיוע יצרנים שחיפשו כמה שיותר טלפונים וטאבלטים לשווק – היא כבשה את השוק, כך שניתן לאמר ש(ליבת) לינוקס כבשה את שוק הסלולר והטאבלטים. יכול להיות ש-ChromeOS תכבוש נתחים גדולים יותר בשוק, את זה נראה במהלך השנה שנתיים הקרובות, אבל עם הפצות הלינוקס כיום – אני בספק אם תהיה קפיצה נרחבת בשימוש לינוקס בדסקטופ. נכון, אובונטו כובש Power users רבים, אבל אותם משתמשים מתפתים ולבסוף במקרים רבים גם רוכשים – מחשבי מק לעבודה ולשימוש יומיומי – יש לך ממשק גרפי מעולה, חומרה טובה, וגם טרמינל עם המון אפליקציות שקיימות בלינוקס, שילוב מנצח עבור משתמש כזה.

האם לינוקס יכנס ל-Corporate בתור עמדת עבודה? לא, לא נראה לי. חברות אוהבות את ה"גב" שמיקרוסופט נותנת להם, וברוב המקרים הם לא יוותרו עליו במהירה. אם גוגל רוצה לכבוש את ה-Corporate עם ה-ChromeOS, הם יצטרכו לבצע מספר שינויים כמו הורדת מחיר פר משתמש, תמיכה ב-Active Directory והרבה יותר אפליקציות Clients טובות. גוגל הראתה בכנס I/O האחרון איך הם הולכים להריץ אפליקציות אנדרואיד על ChromeOS, אבל אפליקציות אלו אינן מספקות פתרון מלא שחברות מחפשות ומשתמשים עדיין רוצים אפליקציות מלאות, לא "מסורסות" גם אם הן Native.