קטגוריה: מחשבים

על "חטיפת" עובדים על ידי המתחרים

לאחרונה פורסמה ב"כלכליסט" כתבה שעסקה בכך שחברת אמזון "חוטפת" עובדים ו"מפתה" אותם בהצעות מאוד אטרקטיביות כשבמקרים רבים המעסיק הנוכחי אינו יכול להשתוות אליה. הדבר שהכי עיצבן את האנשים זה העניין שזו בדיוק אותה חברה שהם משלמים לה מאות אלפי/מיליוני דולרים בחודש על שימוש בענן שלה, כך שמצד אחד הם לקוחות של אמזון ומצד שני – אמזון דופקת אותם.

אז קודם כל גילוי נאות: אני לקוח של אמזון (רוב הבלוגים שלי יושבים באמזון) . מעבר לכך אינני נותן להם שרותים או כל דבר אחר.

רואים את הלוגו משמאל? מישהו זוכר אותו? מפתחים ותיקים בוודאי זוכרים אותו. זו החברה שפיתחה קומפיילרים וכלים אחרים לשפות שונות (פסקל, ++C וכו') וזו היתה חברה מאוד פופולרית. גם חברה זו התעצבנה מחברה אחרת שמצד אחד הם לקוחות שלהם ומצד שני הם חוטפים להם עובדים. מי החברה החוטפת? אולי שמעתם עליה.. מיקרוסופט. מיקרוסופט גם "פיתתה" עובדים מסויימים עם הצעות שכר מדהימות ובונוס מעניין: חתום על חוזה, קבל צ'ק מיליון דולר. הסיפור הזה היה מאוד מפורסם אי שם בשנות ה-90.

גוגל, מיקרוסופט, אמזון, פייסבוק, ועוד חברות רבות אחרות עושות בדיוק את אותו דבר. הם "מטרגטים" עובדים מסויימים שהם בודקים מכל מיני מקורות שיש להם ידע מסויים ואז הם יוצרים קשר ומציעים הצעות מפתות. אתה מקבל משכורת של 30K בחודש? הנה 40K או 50K בחודש (לדוגמא), ואגב – עובדים רגילים שפונים לאמזון וכו' דווקא במקרים רבים לא מקבלים הצעות כה מפוצצות. רק ה"נוצצים" שבהם מקבלים הצעות מפתות. לא מאמינים? פנו לאמזון ולאחר הראיון בקשו הצעת שכר והשוו למה שקיבלתם – בשביל הספורט 🙂

אומרים שלכל מטבע יש 2 צדדים, וגם כאן יש את צד העובדים וצד המעסיקים וצריך להבין את 2 הצדדים ומדוע הסיפור כה חורה למעסיקים מצד אחד ומדוע הוא מעצבן עובדים (ותתפלאו, לא מעט מהם בהחלט מצדיק את אמזון וכו').

אתחיל מהצד של העובדים: כפרילאנסר שעושה עבודות אצל לקוחות, במקרים רבים יש זמנים "מתים" במהלך העבודה שהשרתים עושים דברים מסוימים ונוצר "זמן מת" של 10-20 דקות ויוצא שבזמנים אלו נוצר סמול-טוק ביני לבין עובדי החברה, ונוצרת מעין שיחה שבמקרים רבים מובילה לכך שהעובד סקרן לגבי דברים כמו פרילאנס וגם עבדכם הנאמן מתעניין במה שהעובד עושה, ואולי זה יפליא מעסיקים רבים – אבל עובדים רבים לא בדיוק מרוצים ממקום עבודתם, חלקם לא מרוצה מהיחס אליהם, לחלקם לא מקשיבים מבחינת רעיונות והצעות, חלקם ממורמרים במקום עבודתם ולולא המינוס והמיסים והחובות והצורך לפרנס משפחה – הם מזמן היו אורזים דברים ומחפשים מקומות אחרים, ולאחרונה גם שמעתי חששות ממפתחים שונים מכך שחברות רוצות לייבא עובדים מחו"ל במשכורת זולה יותר והחשש מובן – אם אותו עובד מקבל 25-30K משכורת ברוטו והעובד ההודי ידרוש 10-15K, מדוע שימשיכו להעסיק אותו?

עובדים רוצים תשומת לב להערותיהם, רעיונותיהם, השגותיהם ושאר דברים, ולא תמיד דברים שהם אומרים מגיעים להנהלה וחלק לא קטן מהדברים נעצרים אצל המנהל הישיר, מה שמגביר את התסכול של העובדים. בכל הקשור ל"פינוק" העובדים – עוגות ושתיה בסופ"ש וימי "גיבוש" – לא ממש מרשימים את העובדים ולא ממש גורמים לעובדים "להיקשר" למקום. משהו שכן יכול לעזור זה שאנשים טכניים בהנהלה ישבו עם העובדים ואשכרה יקשיבו להערותיהם, השגותיהם ורעיונות שלהם (אחד שהיה עושה זה את וידוע בכך – הוא אריק שמידט, לשעבר מנכ"ל גוגל. אחד אחר שהיה שומע רעיונות ומעליב את מעלה את הרעיונות הוא מישהו אחר ידוע – ביל גייטס). זה אשכרה יכול לגרום לעובד להרגיש יותר קשר עם החברה.

מהצד של המעסיקים הסיפור ידוע: ההוצאה הכי גדולה לכל חברה, מסטארט-אפ ועד חברת ענק – הן המשכורות החודשיות של העובדים, והמשכורות הן (יחסית) לא קטנות. עובד חדש שנכנס לחברה, יקח לו כמה שבועות עד חודש (ולפעמים יותר) עד שהוא קולט מי נגד מה ועד שהוא לומד את הקוד / תשתית (תלוי בתפקיד) ובלא מעט מקרים לוקח זמן עד שהוא מוכיח את עצמו – ואז מגיעה איזו חברת ענק שפשוט שולפת פנקס צ'קים ודופקת מספרים שהם מבחינתו יעשו חור רציני בתקציב אם הוא ישלם אותם, ולכן הכעס שלהם ברור.

האם ניתן לעשות משהו בנידון? לדעתי יש כמה דברים שכן ניתן לעשות. הם לא ימנעו לחלוטין את המעבר של עובדים מוכשרים, אבל זה יגרום אולי לחלק מאותם בכירים לא לרצות לעזוב. להלן כמה רעיונות:

  • להקשיב: כפי שציינתי לעיל – בהרבה מקרים יש ניתוק בין ההנהלה לעובדים. החוכמה אינה מצויה תמיד אצל ההנהלה ולפעמים עובד או עובדים יכולים לגרום לחברה לחשוב פעמיים מלעשות צעד מסוים שרק בעתיד יתברר כצעד שגוי. פגישות אישיות ודלת פתוחה לעובדים (ללא צורך לתאם עם המנהל/האחראי שממונה על העובד) תוך דגש של "ישיבה בלתי רשמית" שבה ניתן לאמר הכל – יכולה לסייע לקבל פידבק אמיתי.
  • נתינת מענקים נקודתיים: עובד מסוים שכנע את ההנהלה לא לעשות צעד והרעיון התברר כמוצלח? כתבו לו צ'ק מענק. צוות מסוים הצליח לבצע דברים עוד לפני הזמן שנקבע? תנו לצוות מענק, תראו להם שאכפת לכם מהם והמאמץ שהם משקיעים.
  • "דיאטת ריצה לפיטורין": הנה משהו שחוזר בחברות רבות. הרבעון האחרון לא הכניס מספיק או שהחברה לא עמדה ביעדים שנמסרו למשקיעים? מיד רצים "להתייעל" ומקצצים נמרצות במצבת העובדים. אם ניקח לדוגמא צוות של 10 מפתחים שעובדים עד 7-8 בערב ונפטר 4-5 מהם, תקבלו 0% התייעלות ודברים שלא יסתיימו בזמן ולא ניתן להתחמק מכך. רוצים לקצץ? התאמצו לחפש דרכים אחרות לקצץ. עובד שחושש למקום עבודתו הוא עובד שיקפוץ בהזדמנות הראשונה לכל הצעה אחרת, גם אם ההצעה נותנת בדיוק את אותה משכורת ותנאים, ואם חושבים לקצץ בשכר – שההנהלה תתן דוגמא בסקטור הניהולי בקיצוץ שכר.
  • השקיעו בעובדים: הזמינו הרצאות והדרכות על נושאים טכנולוגיים וטכנולוגיות, בצעו רישום כחברה ללימודי Online ותנו לעובדים ללמוד דברים חדשים, גם אם אתם לא מכניסים אותם מחר בבוקר לתשתיות שלכם. תנו לעובד הרגשה שאשכרה משקיעים בו (ולא, ה"השקעה" של HR היא בדיחה עצובה), שלא הולכים לפטר מהיום למחר ושיש לו דלת פתוחה לשטוח את טענותיו. אם אתם מבינים שעובד בצרה פיננסית ואתם יכולים – הציעו לעובד הלוואה או מפרעה (מומלץ גם לפרסם הצעות כאלו בתוך החברה). הוא לא ישכח לכם את זה.
  • העלאות שכר: אין לי מספיק שערות בראש (ואני לא מקריח) מהסיפורים ששמעתי מכל מיני שכירים על ההעלות השכר העלובות שקיבלו. אולי כדאי לחשוב על העלאות טיפה יותר גדולות?

בסופו של יום, עובדים הם לא רובוטים. עבודה בשכר גבוה זה דבר טוב אך זהו אינו התנאי היחידי. גם אם עובד יקבל 50-60K משכורת בחודש והוא מרגיש ממורמר בעבודה, יכול להיות שהוא יסכים לעבור לחברה יותר "משפחתית" תמורת משכורת נמוכה יותר ועובד שמקבל את ה-25-30K בחודש וכיף לו בעבודה – אולי יסרב לעבור למתחרה שמציע 40K.

והערה אחרונה: רוצים לייבא עובדים או לשכור עובדים שיעבדו מחו"ל ב-Remote? עשו זאת כתוספת, נניח למוצר חדש או לתחום חדש אליו אתם חושבים להיכנס עם הצעה לעובדים של החברה להיכנס לאותה מחלקה חדשה. מהרגע שתכניסו עובדים זרים מחו"ל במקום עובדים מקומיים, אתם תאבדו עובדים מוכשרים וחבל.

לסיכום: ה"חטיפות" של אמזון וחברות אחרות צריכות להעיר את החברות ולעשות בדק בית מדוע עובדים מוכשרים עוזבים. אפשר לעצור את הסחף (אם קיים כזה) וניתן לשפר דברים רבים מבלי "לשרוף" מיליוני שקלים.

ה-LAB הבא פרק 6: כדאי לארח בחוות שרתים?

הפוסטים בסידרת ה-LAB הבא מקבלים כמות צופים נכבדה ובחלק מהמקרים יש תגובות מחוץ לבלוג. 2 תגובות מסוג שונה היו טלפונים שקיבלתי מ-2 חברות אינטרנט גדולות בארץ לארח שרתים. "בשביל מה לך הרעש והפסקות חשמל? בוא תארח אצלנו" הציעו הנציגים..

אז האם כדאי לארח שרתים בחווה? אחרי הכל זה נשמע מפתה: אתה צריך IP אמיתי אחד כדי להתחבר פנימה והחוצה לאינטרנט, והשאר אתה מבצע את הכל עם כתובות פנימיות ואם יש לך 2 שרתים ואתה רוצה להתחבר ביניהם, אתה צריך כבל רשת מוצלב, לא סיפור גדול.

בשביל לענות על השאלה הזו, צריך לדעת מה אתה בעצם עושה עם השרתים והעלות של החשמל. נצא מתוך הנחה שאירוח 1U בחוות שרתים ידועה עולה 400 ש"ח + מעמ בערך.

נניח ויש לך שרת אחד, נניח שאתה מריץ עליו ESXI + VCSA/VCENTER, השאר מכונות VM שלך. הדבר הכי חשוב לדעת: אלו מעבדים וכמה אתה מאמץ את המעבדים – את זה תוכל לדעת מתוך הגרפים של ה-vCenter שלך. אם אתה משתמש במעבדים דגם L של Xeon – אז צריכת החשמל שלך תהיה בערך כמו של PC במאמץ דרגה בינונית (כלומר 40-50% CPU עמוס), כלומר סביר להניח שחשבון החשמל שלך יהיה בערך 100-150 שקל תוספת. מעבדים דגם E ודגם X צורכים פי 2 חשמל (כמעט) ולכן חשבון החשמל שלך, סביר להניח שבמאמץ דרג בינונית – ההפרש עם השרת יגיע בסביבות ה-300-400 שקל, ואז אם יש לך רק שרת אחד, עדיף אולי לאכסן אותן בחוות שרתים.

לעומת זאת, כאשר יש לך יותר שרתים, אפשר לפזר את העומס על השרתים השונים ואז צריכת החשמל שלך תהיה פחותה. להלן דוגמא של אחד מהשרתים שרכשתי כשרצים עליו (כרגע) 10 מכונות VM והוא עם מעבדים L5640 עם 64 ג'יגה זכרון. הגרף הוא של השבוע האחרון (לחצו להגדלה):

כרגע 2 השרתים שרכשתי מראים את אותה צריכת חשמל, כך ש-2 השרתים שלי ביחד צורכים סה"כ כ-200 וואט (הגרף מייצג שרת אחד וזה הקו הכחול, הקו הכתום הוא הגבול העליון שהספק יכול לתת). לא בדיוק מרקיע שחקים מבחינת חשבון חשמל :). סביר להניח שהצריכה תהיה הרבה יותר גבוהה אם אכניס מעבדים מסידרת E או X, אבל אני מעדיף לקחת מעבדים יותר איטיים עם יותר שרתים מאשר מספר שרתים יותר קטן עם מעבדים יותר חזקים – כשה-Idle שלהם עוקף בקלילות את ה-100 וואט. (רוב המכונות שלי "רעבות" לזכרון, פחות למשאבי CPU), כך שטכנית אם אמשיך בצריכה הנוכחית, בחשבון דו חודשי יתווסף לי לתשלום 160 שקלים ומכיוון שצריכת החשמל של המכונות נמוכה, ולא יוצא הרבה חום, אני לא צריך להפעיל מזגן.

אז אם אתה קונה 4 שרתים עם מעבדי X או מעבדי E5-2670 ומעלה (סה"כ 8 מעבדים) – אז יכול להיות שצריכת החשמל שלך תהיה גבוהה. מחיר קילוואט שעה בארץ הוא 55.29 אגורות, חלק לפי הצריכה הממוצעת (כלומר אם אתה צורך נניח 200 וואט לשעה, אז התשלום יהיה 11.058 אגורות לשעה), תכפיל ב-720 שעות לחודש, תכפיל ב-2 – וזו תהיה תוספת המחיר שתצטרך לשלם (אם צריך מזגן או סטורג', סוויצ' (שבין כה לא לוקח הרבה חשמל), תחשב ותוסיף) – ואז תוכל לדעת אם שווה לאחסן בחווה או לא. כלל הזהב הוא: נסה חודשיים בבית, תראה את החשבון שמגיע, תראה את החישוב שלך ואז תחליט.

היכן זה ממש לא משתלם? אם כל מכונה שלך היא בגודל 2U, אז תצטרך לשלם 700-800 שקל לחודש, ובשום מקרה שום שרת למגיע לצריכת חשמל של 1400-1600 שקל (בהשוואה לחשבון חשמל שהוא דו חודשי).

לסיכום: הרעיון לאחסן בחווה שרתים של LAB ביתי נשמע רעיון מפתה: אין צורך בארון שרתים, אין רעש, אין צורך במזגן בשביל זה. אבל כשחושבים מראש על דברים כמו מעבדים עם צריכת חשמל נמוכה וארון זול (מומלץ עם דלת זכוכית ולא דלת מחוררת שמוציאה את כל הרעש ועם 2 מאווררים מלמעלה) – אז רעיון האירוח מתאדה לו כשחושבים על המחיר שתצטרכו לשלם. במקרים רבים תרצו לבנות לעצמכם אולי שרת שקט (נניח שרת סטורג') ואז תצטרכו מארז 3U או 4U – ואירוח מכונה זו בלבד תעלה לכם 1050-1200 שקל לחודש, ואצלכם בבית – כמעט כלום. לכן מומלץ להרים את הדברים בבית, להריץ למשך חודשיים ולראות כמה חשמל צרכתם (ברוב מערכות ה-IPMI כמו iDRAC, IMM, ILO ניתן לראות זאת) ואז להחליט.

ה-LAB הבא פרק 3 – בניית Storage

בפרק השלישי אנחנו נדבר על Storage. אם יש משהו שאנחנו צריכים ל-LAB – זה Storage. זה יכול להיות משהו קטן וצנוע, וזה יכול להיות 4 שרתים ב-Cluster שמריצים CEPH עם כרטיסים של 10 ג'יגהביט או GlusterFS עם 3-4 שרתים שיתנו לנו מה שאנחנו צריכים. בקיצור – הטווח רחב.

אז לפני שנשלוף את כרטיס האשראי, נרוץ ל-eBay ולאמזון לרכוש ציוד – צריך לבדוק מה הצרכים שלכם. אם לדוגמא אתם רק רוצים לבנות איזה NAS קטן לארח קבצים (ISO, סרטים, סדרות, כמה VMDK קטנים וכו') אז כל מה שאתם צריכים זה לוח אם עם מעבד בינוני (מעבד i5 או i7 מלפני דור או 2), 8-32 ג'יגה זכרון, וכמובן – דיסקים קשיחים. לצרכים כמו שתיארתי לעיל, ערימת דיסקים קשיחים מכניים + כונן SSD יספיקו. אם לעומת זאת אתם רוצים להריץ את כל ה-VM/קונטיינרים שלכם דרך NFS או iSCSI, אז נצטרך משאבים יותר רציניים כמו SSD מכובד (סידרת ה-PRO של סמסונג היא בחירה מעולה, גם Crucial MX300 זו בחירה טובה). אם לעומת זאת אתם רוצים לחבר את כל המכונות (ויש לכם יותר מ-20 מכונות VM רצות) לאותו Storage בחיבור 10 ג'יגהביט (RJ45 או +SFP) – אני ממליץ על 2 כרטיסי Intel Optane 900P בגודל 280 ג'יגה בתצורת RAID-0 שישמשו כ-Cache.

שאלת השאלות כמובן היא – מה להתקין מבחינת OS? יש לכך כמה תשובות:

  • אם אתה לא אוהב לינוקס/שונא לינוקס/לא מכיר לינוקס/פוחד מלינוקס – אתה יכול להתקין את XPEnology של Synology. גירסה זו אינה מקבלת תמיכה רשמית (ולא תמיד היא עובדת על מעבדי AMD בלי לבצע כמה שינויים) – אבל אתה מקבל את מה ש-Synology מוכרים: יצירת RAID, ווליומים, הרמת קונטיינרים ומכונות וירטואליות, שיתוף קבצים ותיקיות, שימוש ב-SSD כ-Cache ועוד ועוד. למעוניינים לראות איך להתקין את זה, כאן הוידאו שמדגים ומסביר בקצרה.
  • אם אתה מחפש לבנות NAS יותר רציני (עם חיבור ל-Active Directory, עם iSCSI יותר רציני, עם ביצועים יותר גבוהים וכו') ואתה לא רוצה להתקרב ללינוקס – FreeNAS יכול להיות פתרון מעולה בשבילך. חשוב מאוד – מכיוון ש-FreeNAS מבוססת על FreeBSD ו-FreeBSD לא מתעדכן תדיר כמו פדורה ואובונטו, אז עדיף להשתמש בלוח אם ומעבד דור או 2 אחורה ולאו דווקא משהו חדש שיצא לפני כמה חודשים (אחרת המערכת אפילו לא תפעל).
  • אם לעומת זאת, אתה רוצה ביצועים מאוד גבוהים ואתה מכיר לינוקס טוב והסטורג' שלך הוא מכונה אחת, לך על ZFS שרץ על לינוקס. תקים מכונת אובונטו 16 LTS (הגירסה לשרת, לא לדסקטופ), תתקין עליה ZFS ותתחיל להגדיר דברים. לא מכיר ZFS טוב או בכלל ויש לך סבלנות? קנה את הספר הזה ותתחיל ללמוד אותו.
  • רוצה לא רק ביצועים ויציבות אלא גם שרידות חומרה? הקם 2 שרתים, תתקין עליהם ZFS ומעל זה הקם לך GlusterFS. לאחר הקמת ה-GlusterFS (הוא לא מצריך מעבד עם 16 ליבות ו-128 ג'יגה זכרון. מעבד עם 4 ליבות, ו-8 או 16 ג'יגה זכרון יספיקו) תוכל להקים שרותים כמו NFS, iSCSI ו-CIFS כדי לשתף. על מנת לקבל שרידות, יהיה צורך להתקין חבילות Corosync ו-PaceMaker שאיתן תוכלו להגדיר VIP. מומלץ להשתמש בגירסת GlusterFS 3.8 (ב-3.10 ו-3.12 יש בעיות שמטופלות בימים אלו). אה … המערכת תהיה Active/Active 🙂

אם אתם משתמשים ב-Storage שלכם למערכות VM/קונטיינרים/Open Stack וכו' – גיבוי יהיה חשוב לכם. במקרה כזה, קנו שרת יד שניה, מעאפן ככל שיהיה, הכניסו בו דיסקים ו-SSD, תתקינו איזו מערכת מההמלצות למעלה, ותייצאו ממנו SHARE ב-NFS (או CIFS) ותגבו לשם, ולמי ששואל – Veeam עובד עם זה מעולה, מנסיון.

אחרי שהקמתם את ה-Storage שלכם, דחפו למכונה (אם אין) כרטיס רשת עם 2 או 4 כניסות (חוץ מהכניסה שאתם משתמשים כרגע) ויצאו את ה-Share פר כניסה או פר זוג (Teaming וכו'). לשם כך תצטרכו מתג טוב שיודע לתמוך טוב ב-VLAN, Tagging, 802.11q ושאר ירקות. איזה? אין לי המלצות קונקרטיות, שאלו חברים 🙂

לסיכום: אם אתם מקימים LAB כדי ללמוד דברים חדשים על מנת לשפר את הקריירה והידע המקצועי שלכם, כדאי לכם מאוד להקים Storage מקומי ולא להשתמש באחסון המקומי בתוך השרתים. לכל חברה שתלכו שמכבדת את עצמה – יש פתרון Storage כלשהו ועדיף שתלמדו איך ליישם פתרונות עם Storage דרך כניסות רשת נפרדות, איך משתמשים ב-Multipath וכו' וכו'.

ה-LAB הבא פרק 2 – שרתים יד שניה

בפוסט הקודם שלי דיברתי על אלו שרתים אני רוצה. יצא לי בימים האחרונים להסתכל על כמה מכירות של שרתים יעודיים יד שניה ב-eBay ובארץ ואני הולך לרכוש 2 שרתים, והחלטתי לשתף כמה טיפים בבחירה, החלפת ציוד פנימי ועוד.

בחברות בד"כ, השרתים שנרכשים נמצאים בחדר יעודי או בחוות שרתים. כל הרעש שהם מפיקים – לא מזיז לאיש. יש דלת, יש מזגן בחדר והכל עובד פיקס (טוב, תיאורתית לפחות. תנסו פעם להכניס לחדר כזה 4 שרתים כשבכל אחד מהם 8 מעבדי Xeon, נראה איך המזגן בחדר יקרר…).

אבל כשזה מגיע לבית ואין איזה חדר פנוי/ממ"ד לאחסן, לשים מזגן ולסגור את הדלת – מתחילה הבעיה במיוחד בשרתים בגדלים של 1U. לשרתים האלו יצא שם של מנועי סילון מבחינת רעש שהמאווררים עושים.

מדוע המאווררים האלו יוצרים רעש כזה חזק? מכמה סיבות. לשם הדוגמא, ניקח שרת של DELL, ה-R710. נתחיל עם צלעות הקירור (לחצו להגדלה).

אם תסתכלו מקרוב על צלעות הקירור, תראו שהם מאוד צפופים. לשם השוואה, אם תסתכלו על כל פתרון קירור עם צלעות וקירור אויר, תראו שהרווח בין הצלעות הרבה יותר גדול. הסיבה לצפיפות היא שישנם הרבה יותר צלעות, מה שעוזר לחום לעלות בהדרגה ולא במכה אחת. נוסיף לכך שבמקרה של שרתים רציניים יש צורך לקרר את הכל, החל מהדיסקים הקשיחים (גם SSD), נמשיך בזכרון, במעבד כמובן, ברכיבים השונים וכלה בכרטיסים שנמצאים בסוף השרת (במיוחד אם יש לכם GPU רעב לוואטים רבים). במאווררי מחשבים רגילים, עצם יצירת הרוח היא פונקציה מספקת כדי לקרר את הציוד. בשרתים לעומת זאת, המאווררים צריכים לרוץ במהירות של עד פי 4-5 (כלומר עד בערך 20,000-25,000 סיבובים לשניה – RPM). מדוע? כי המהירות הזו יוצרת לחץ סטטי של אוויר שנמדד ב-CFM (כלומר Cubit Foot/Minute). במילים אחרות, המאווררים יוצרים מעין "מנהרת רוח" שנכנסת מהחורים היכן שנמצאים הדיסקים (ולכן אפשר להרגיש לפעמים דיסקים "קפואים") והאוורור יוצא בתפזורת מהצד השני. כל הספקים גם מוסיפים פלסטיק בשרתים יעודיים שמחלק את האוורור בין 2 המעבדים בשרת כך שהאוורור יספק את הציוד ב-2 החלקים בשרת.

בקליפים רבים ביוטיוב ניתן לראות אנשים שמחליפים מאווררים אלו במאווררים של Noctua לדוגמא. אלו מאווררים מאוד שקטים, אך זהו אינו פתרון. מאוורר של Noctua מסוגל במקרה הטוב להוציא 5000 RPM, רבע ממה שמאוורר טיפוסי של שרת 1U יכול להוציא כך שהוא אינו יכול ליצור את אותו לחץ סטטי הדרוש לקירור המעבדים ושאר הציוד בשרת. פתרון כזה כן יכול להתאים אם יש לכם מתג או נתב שמרעישים, במקרה הזה – ההחלפה היא מומלצת ויהיה לכם שקט.

נקודה חשובה נוספת היא בבחירת המעבדים בשרת. אם חשקה נפשכם בהכנסת המעבדים הכי חזקים לשרת (כמו ה-E5 2699 V4), תצטרכו לקחת בחשבון חיים מחוץ למטוס בואינג 747 גם כשהשרת לא עושה מאומה. מעבד כזה לוקח 145 וואט, נכפיל ב-2 (2 מעבדים) והרי לנו מפלצת שצריך לקרר אותה כל רגע וכל שניה, כאן המאווררים לא ממש יוכלו "לנוח" ולרדת לרמה סבילה של רעש לבן. לכן – כדאי לבדוק מה ה-TDP (מעטפת צריכת חשמל) של כל מעבד. כמה שיותר נמוך, המאווררים יצטרכו פחות לעבוד ואתם תוכלו לחיות בבית בשקט. בד"כ מעבדים של 60 וואט הם אידיאליים אולם ניתן גם לקחת מעבדים עם TDP של 90 וואט.

עניין נוסף הוא הדיסקים בשרת. ברגע שאין לכם דיסקים בשרת, יכנס הרבה יותר אוויר (אין דיסקים שחוסמים חלק מכניסת האוויר) לשרת והוא יתקרר הרבה יותר מהר, מה שיוריד את מהירות המאווררים ויתן שקט, ולכן אם אתם לדוגמא חובבי VMWare, השתמשו ב-Disk On Key (או בכרטיס SD שישב בשרת) כציוד ל-Boot ללא כמות גדולה של דיסקים (אפשר להכניס SSD או 2 ב-RAID-0 שישמשו כ-Read Cache עבור ה-vSphere) והקימו לכם שרת גדול (4U) עם דיסקים מכניים ו-SSD שישמשו כ-Storage שאותו תשתפו כ-NFS, CIFS, iSCSI לשאר השרתים (ואם יש לכם תקציב, הקימו עוד אחד כזה עם דיסקים יותר איטיים שישמשו לגיבוי). זיכרו: לא חייבים דיסקים בכל שרת ואפשר לעשות BOOT מ-PXE (תכירו את iPXE שנותן הרבה יותר מ-PXE רגיל).

אם אתם רוצים לחסוך בצריכת חשמל וגם לקבל שקט, תצטרכו לבנות לכם שרתים וכאן מומלץ לעבוד עם מארזים בגודל 4U (או 3U, תלוי בצרכים). במארזים כאלו ניתן להכניס 2 מאווררים שקטים של 120 מ"מ, 2 מאווררים מאחורה (בתצורת PULL כדי שישאבו את האויר מהמכונה ויוציאו אותו החוצה) ופתרון קירור רגיל מבוסס אויר למעבד שתבחרו. כל המאווררים לא לוקחים צריכת חשמל רצינית (בערך 0.6 וואט פר מאוורר) כך שהמכונה אולי תהיה גדולה, אבל צריכת החשמל שלה תהיה נמוכה משמעותית מצריכת חשמל של שרת יעודי רגיל.

בפרק הבא: על הקמת NAS טוב.

ה-LAB הבא שלי

מי שקורא את הבלוג הזה בוודאי קרא בעבר על ה-LAB שלי. למען האמת, עד היום היו לי בערך 3 LABS שהורכבו ממחשבים שונים, חלקם היו PC רגילים עם מפרט נמוך, בחלק מהזמן ה-LAB היה מורכב משרתים של HPE ובשנתיים האחרונות היה לי מיקס של מכונות החל ממיני PC ו-Raspberry Pi ועד צמד שרתים עם 8 מעבדי Xeon בכל מכונה (הושאל ע"י לקוח לטסטים עבורו).

אחד הדברים שאני מתכנן לבצע בשנת 2018 זה להקים LAB חדש מאפס, לעשות קונסולידציה (לוותר על הנתב שלי ולאחד את זה עם דברים אחרים), לעבור לפלטפורמה אחידה ואם יהיו פרויקטים רווחיים – להקים Storage חדש (כמובן שמבוסס ZFS) ושכל המכונות יהיו במבנה שרתים (1U, 2U).

אבל לפני שעושים את הדברים האלו, חשוב לדעתי לבדוק מהי הסביבה שכל זה ישב. אם מאן דהוא שוכר/רכש בית של 2 קומות ומעלה עם חיבור חשמל גדול ועתיר אמפרים/וואט, אז הוא יכול לרכוש לעצמו כמה שרתי מותג יד שניה, NAS כמו Synology, להוסיף נתב, להקים את הכל בארון 20U/40U, לאחסן את זה בממ"ד, להקים כמה נקודות AP בבית, אולי להוסיף מזגן (במקרה הצורך, בהתאם לטמפרטורות) ולסגור עניין. משם עושים את כל ההגדרות דרך SSH/RDP/דפדפן מבלי לסבול מהרעש של המכונות.

אני מצד שני חי בדירה שכורה בבניין די ישן. מצב החשמל אינו משהו (אם ידידתי שגרה איתי מפעילה פן וב-2 חדרים פועל מזגן – החשמל נופל) ואין פה שום ממ"ד וזה ישב בסלון, כך שלקנות שרתי מותג לא רלוונטי אם אני רוצה לישון בלילה. גם מעבדי זוללי חשמל כמו Xeon או Threadripper הם בעייתיים כי חשבון החשמל יקפוץ חופשי לאזור ה-2000 שקלים לחשבונית ו-NAS מוכן בד"כ לא ממש יעזור לצרכים שלי.

אז מה הולך להיות לי ב-LAB הבא: (התכנון כמובן אינו סופי ודברים עוד ישתנו)

  • מבחינת מעבדים – כל המכונות (למעט נתב) יהיו מבוססים Ryzen 7-1700. הסיבה? מעטפת חשמלית נמוכה (65W) יחד עם 8 ליבות ו-16 נימים. לינוקס רץ על זה מעולה, וגם vSphere 6.5U1 תומך ב-Ryzen.
  • מבחינת שרתים – 3 מכונות, 64 ג'יגה זכרון, דיסק SSD של 250 ג'יגה פר ESXI (לשימוש כ-Cache). יהיו 2 שרתי vSphere כ-Cluster שיופעלו מ-Disk on Key ועוד מכונה שתריץ לינוקס "על הברזל" כדי להריץ עליה דברים שמצריכים וירטואליזציה כמו VirtualBox (פרויקטים כמו MiniKube, MiniShift ועוד)
  • מבחינת תקשורת – יש לי כל מיני רעיונות בראש. התקשורת המרכזית תהיה על 1 ג'יגהביט אך התקשורת בין ה-ZFS למכונות הוירטואליות תהיה ב-10 ג'יגהביט. מבחינת מכונה שתשמש כנתב אני כנראה אבנה זאת מ:
    • קופסא 2U (או 3U) עם לוח רגיל ומעבד i3-7100T (מעטפת 35W) או לוח עם מעבד ATOM C3XXX. למי ששואל מדוע צריך מעבד כזה – 2 חיבורי VPN, אפליקציה כמו Suricata או כל פתרון IPS/IDS, ניתוב 10G, והמעבד נצרך במלואו.
    • 2 כרטיסי רשת – 1 עם 4 פורטים של ג'יגה והשני 4 פורטים של 10 ג'יגה +SFP כך שאוכל לחסוך רכישת נתב +10G SFP (כן, יש יד שניה זולים כמו של Quanta, תצרוכת החשמל שלהם בשמיים).
  • מבחינת Storage – בהתאם לתקציב ורווח, אני אקנה מארז 2U ל-12 דיסקים 3.5", פלוס 2 דיסקים SSD + מקל M.2 PCIE שישמש ל-SLOG ו-ZFS שנותן את כל השרותים שירוץ על אובונטו LTS או פדורה.
  • הכל ישב בארון 20U עם 2 דלתות ואולי מאוורר פנימי, בהתאם לצורך.

הפוסט הזה הוא פוסט ראשון בסידרת פוסטים. בפוסטים הבאים אני אתאר מדוע בחרתי את אותם דברים (או דברים אחרים), מה האלטרנטיבות והיכן ניתן לחסוך כספים.

מעבד ThreadRipper – הסקירה

סוף סוף הסתיים ה-NDA לגבי משפחת מעבדי Threadripper ועכשיו אפשר קצת יותר להסביר בפרוטרוט לגבי המעבד ומה השוני בינו למעבדים אחרים.

מעבדים מרובי ליבות זה לא דבר חדש. יש 4 ליבות במעבד, 6,8,10, ועכשיו 12, 14,16 ואפילו 18 ליבות במעבד אחד. אינטל במשפחת המעבדים לדסקטופ (Skylake) מכרה מעבד עם 10 ליבות ו-20 נימים ב-1700$ ובמשפחה החדשה (Skylake-X) היא מוציאה ותוציא מעבדים עד 18 ליבות (אותו מעבד יעלה לך $2000). AMD מהצד השני הוציאה את משפחת Ryzen עם 4,6,8 ליבות (עם 8,12,16 נימים בהתאמה) ועתה עם משפחת ה-Threadripper היא מוציאה מעבדים עם 8,12,16 ליבות (ו-16,24,32 נימים בהתאמה). מהצד מי שמסתכל רק על ליבות, לא נראה שיש כזה הבדל גדול. נכון, AMD כרגע מובילה עם מעבד 16 ליבות אבל בחודש הבא אינטל תעקוף זאת עם 18 ליבות. מה הביג דיל?

ההבדל הענק הוא מתחת לכיסוי המעבד, וכאן 2 החברות נוקטות גישות שונות לחלוטין. אם נסתכל עם מיקרוסקופ אלקטרוני לתוך אחד ממעבדי ה-Skylake-X, נראה שהמעבד מורכב מחתיכת סיליקון אחד שעליה תוכננו כל הליבות, מה שנקרא "מעבד מונוליטי" – הכל תחת אותו סיליקון, לכל ליבה יש כמות די גדולה של זכרון מטמון L2 וישנו זכרון מטמון מסוג L3 (שהוא יותר קטן בהשוואה למעבדים הקודמים) שמשותף לכל הליבות והתקשורת בין הליבות עובדת בשיטה שנקראת MESH. לשיטה הזו יש יתרון גדול בכך שאם מריצים אפליקציות שרצות כתהליך יחיד – המעבדים של אינטל יותר מהירים מ-AMD אולם כשאפליקציות מתפרסות על כמה שיותר נימים וליבות – יש יתרון למעבדים של AMD (תלוי כמובן איזה מעבד משווים מול איזה מעבד).

במשפחת מעבדי Threadripper, הדברים שונים בכך שהמעבד בנוי בצורה שונה. אם נעיף את מפזר החום שנמצא על המעבד, נמצא בעצם 4 פיסות סיליקון (בניגוד ל-1 שבאינטל), כאשר 2 מהפיסות הם "סיליקון מת" (כלומר אין בפנים מעגלים או תפקוד כלשהו) ו-2 סיליקונים פעילים כשהם ביחד מהווים את המעבד (ה-2 המתים נמצאים בכדי לעזור בפיזור החום באופן שווה הואיל והמעבדים הללו אוכלים חשמל, לא פחות מאלו של אינטל, וגירסת ה-18 ליבות של אינטל גם אוכלת חשמל הרבה, תלוי מה מריצים ובאיזו מהירות).

מדוע בעצם AMD לא בנו את המעבדים כמו שאינטל בונה? מכיוון שמעבדים אלו מהווים פלטפורמה שהיא שונה ממה שאינטל מציעה ב-Skylake-X והיא יותר מזכירה מה שיש בתחנות עבודה מבוססות Xeon עם 2 מעבדים, כלומר ה-Threadripper זו מערכת שבנויה מ-2 מעבדים ובהתאם העבודה מבוצעת כך. חלק מכם שעובדים על שרתים מכירים זאת כ-SMP וליתר דיוק: NUMA ככל שזה מגיע לפריסת אפליקציות וניהול זכרון. בשיטה הזו ניצול מהירות הגישה של אותם פיסות זכרון מוצמדות גם ל"מעבד" שקרוב לזכרון על מנת לקבל ביצועים מיטביים. אם נחזור לרגע למעבדי Skylake-X של אינטל, המעבדים הללו עובדים בשיטה של UMA בכך שכל הזכרון מדבר עם פיסת סיליקון אחת, יהיה מה שיהיה.

אם ננסה לבדוק מה השיטה היותר טובה להריץ אפליקציות מאוד כבדות (רינדור וידאו, תלת מימד, וירטואליזציה וכו') – גם אינטל וגם AMD יאמרו בפה אחד: NUMA, כך כל מעבדי Xeon של אינטל ומעבדי EPYC (ועכשיו Threadripper) עובדים. כך גם הפצות לינוקס וגם Windows Server 2012/2016 עובדים כבר שנים רבות.

מעבדי Threadripper בעצם באים להתחרות יותר בזוג מעבדי ה-Xeon שיש בתחנת עבודה, אבל במקביל AMD מודעת בהחלט לכך שרוב משתמשי Threadripper יעבדו תחת Windows 10. ימי ה-Windows NT Workstation עברו מזמן מהעולם וזה מה שיש, ולכן AMD הוסיפה מצבים שונים למעבד כשבראשם 2 מצבים (מתחתם יש כל מיני אפשרויות שלא ניכנס אליהם כרגע): מצב היצירה (Creator mode) ומצב משחק (Game mode): בברירת המחדל המעבד עובד במצב Creator שבהם 2 פיסות הסיליקון עובדות, ובמצב Game Mode רק פיסת סיליקון אחת עובדת והמשתמש "מאבד" 8 ליבות ו-16 נימים (בהתאם לסוג המעבד) על מנת להריץ תוכנות ומשחקים ש"מתחרפנים" ברגע שהם רואים שיש יותר מ-20 נימים למכונה ובמצב Game mode אותם תוכנות ומשחקים רצים יותר מהר. הפתרון הזה הוא מעין "מעקף" עד שיצרני תוכנות ומשחקים (ליתר דיוק משחקים) יוסיפו תמיכה ל-Threadripper באופן טבעי.

מבחינת זכרון, ה-Threadripper הוא המעבד הראשון בעולם שנותן תמיכה בזכרון לא רק שקיים בשוק, אלא זכרון שגם עדיין לא מיוצר באותו גודל. כיום מקלות הזכרון DDR-4 מיוצרים בגדלים עד 16 ג'יגהבייט ו-Threadripper תומך בכך בלי שום בעיה אך בעתיד לכשייצרו מקלות של 32 ג'יגהבייט הוא יתמוך בכך ללא שום בעיה. בנוסף, מעבד Threadripper גם תומך בזכרון ECC (מקלות UDIMM בלבד) עד 1 טרהבייט זכרון אך שוב, כרגע מקלות UDIMM מיוצרים בגודל עד 16 ג'יגהבייט, כלומר מבחינת זכרון, המגבלה כרגע היא של גודל המקלות שמיוצרים בשוק, והמעבד אינו מגביל אותך בכמות הזכרון שתכניס.

אחת השאלות הכי חשובות שכל צרכן צריך לשאול את עצמו אם הוא רוצה לשדרג מעבד, היא השאלה: מה אני מריץ ומה אני צריך? אפשר להשוות את זה לעולם הרכב: האם לקנות לדוגמא יונדאי או שצריך Pick Up Track כמו בתמונה? וכאן הכל תלוי בצרכים.

אם לדוגמא הצרכן מריץ משחקים, פה ושם עורך וידאו Full HD, אפליקציות אופיס ואולי אפילו 2-4 מכונות וירטואליות, אז במקרה כזה מעבד Threadripper אינו מתאים. למי הוא כן מתאים? לכל מי שצריך הרבה יותר: וידאו 4K/6K/8K (גם RAW) עם המון זכרון ורינדור וידאו כמה שיותר מהיר, מספר כונני SSD בחיבור NVME, כ-64 ג'יגהבייט זכרון ומעלה, מעל 2 כרטיסי GPU (בתצורה טבעית של X16), ו/או הרצה של vSphere עם הרבה מכונות וירטואליות. מדובר בסופו של דבר במפלצת שנותנת ביצועים ובמקביל לא בדיוק חסה על חשבון החשמל שלך (תצטרך ספק כח של 750 וואט ומעלה, ואם אתה חושב על Overclocking – תתכונן לרכוש ספק של עד 1.5 קילוואט!). תחום נוסף ש-Threadripper יכול "לקרוץ" אליו הוא תחום הקונסולידציה: אם יש לך 3-4 מכונות PC שמריצות דברים שונים, אפשר לאחד אותם למכונה אחת. יש לך מספיק מקום לזכרון, מספיק מקום להכניס מקלות NVME SSD, יש 6 כניסות SATA, ויש במערכת 64 נתיבי PCIe (כאשר 4 מתוכם תפוסים ל-X399 Chipset) כך שאפשר להכניס הכל. מעבד לכך, רוב היצרנים שמוכרים לוחות אם מבוססי X399 ל-Threadripper נותנים לך גם כרטיס 10 ג'יגה (לא SFP אלא חיבור RJ45 רגיל).

המחיר? זול בהשוואה למעבדי ה-12/14/16/18 ליבות של אינטל אך עדיין – זה לא מחשב שרוכשים ברגע. רק המעבד עולה $1000 (בגירסת 16 ליבות, $800 בגירסת 12 ליבות), ומחיר לוח האם נע בין 350-550$. תוסיף ספק כח מינימום 750 וואט, כמות זכרון (הזכרון הוא QDR כך שלביצועים מיטביים יש לקנות קיטים של 4 מקלות, כלומר אם אתה רוצה 32 ג'יגהבייט, יש צורך לרכוש קיט של 4 מקלות עם 8 ג'יגהבייט זכרון פר מקל), SSD מהיר, כרטיס GPU טוב – ואנחנו מגיעים בקלות כמעט ל-10,000 שקל (כולל מע"מ). אם תרצה להזמין חלקים ולהרכיב פה בארץ, הם יהיו זמינים לקראת סוף אוגוסט.

לסיכום: AMD לראשונה נכנסה לתחום שאינטל היתה בו אקסלוסיבית והוא תחום תחנות עבודה רציניות עם תג מחיר זול בהשוואה למה שאינטל מציעה ויחד עם זאת עם ביצועים טובים מאוד כשמשווים PPD (כלומר Performance Per Dollar), ואינטל נאלצה לראשונה בחייה כתוצאה מהתחרות להמציא מעבדים חדשים עם יותר ליבות והצרכנים בהתאם מרוויחים. למי שצריך תחנת עבודה חזקה, ה-Threadripper נותן תשובה מעולה. אם אתם קונים תחנות עבודה ממותגות (HP, לנובו, DELL) – תוכלו לרכוש מחברת Alienware (חברה בת של DELL) ושאר היצרנים יציעו תחנות ממותגות החל מינואר 2018. אם לעומת זאת אינך מפחד מהרכבה עצמית, אני מאמין שבשבוע הקרוב או אחריו תוכל להזמין לוח,ספק,מעבד וכו'.

כמה מילים על מעבדי ה-EPYC החדשים של AMD

הסיפור עם המעבדים החדשים של AMD הוא סיפור די ארוך שכולל התנהגות מטומטמת, חברה שלא מקשיבה ללקוחותיה, הפתעה גדולה ומענה תמוה.. מישהו עוד יוציא ספר על כך.

ל-AMD בד"כ לא היו הרבה סיפורי הצלחה בכל הקשור למעבדים. בד"כ המעבדים שלה היו יותר איטיים (במעט או בהרבה, תלוי בדגם) מהמעבדים של אינטל ולפיכך AMD לא ניסתה להתחרות בביצועים אלא להתחרות במחירים. באינטל כמובן היו מודעים למעבדים של AMD והיה די קל לשכנע לקוחות לקנות אינטל ולא AMD כך שבסופו של דבר פלח השוק של AMD לא היה גדול ולא ממש איים על אינטל.

… עד שהגיעו מעבדי ה-Opteron ובמיוחד סדרות 6100, 6200, 6300 שהגיעו עם תושבת חדשה (G34, להבדיל מתחנות עבודה ודסקטופים) – שהיו מיועדים לשרתים. המעבדים הגיעו עם כמות ליבות מרשימה: מ-4 ליבות ועד 16 ליבות בכל מעבד. כזה – עוד לא היה בשוק.

כל האתרים שקיבלו את המעבדים הללו והשוו אותם למעבדים של אינטל הגיעו פחות או יותר לאותם מסקנות: זה מעולה שיש הרבה ליבות, אבל אין מספיק זכרון מטמון ובכלל הביצועים של המעבדים הללו נמוכים בצורה משמעותית ממה שאינטל מוכרת באותו זמן. גם AMD ידעה זאת ולכן היא מכרה את המעבדים הללו במחיר זול בהשוואה למעבדי AMD.

וכאן "התפוצץ הסעיף" להנהלת אינטל. אינטל לא היתה מוכנה ש-AMD תיכנס לשוק השרתים, גם כשהמעבדים הציעו ביצועים נמוכים יותר. באינטל החליטו לשלוף את כל כלי הנשק האפשריים ולשבור את השוק בכל צורה אפשרית – חוקית ולא חוקית! אינטל יצרו קשר עם כל יצרן לוחות אם, יצרני שרתים, בוני מכונות (אינטגרטורים) וכו' והיא פתחה ב"דיאלוג" מהסוג שמזכיר שיחות עם גנגסטרים. כך לדוגמא ליצרני שרתים היא "המליצה בחום" להוריד דרסטית את כמות דגמי השרתים שיוצעו עם מעבדי AMD מכמות כמעט דו ספרתית ל-1 או 2 (ואם אפשר 0 – מה טוב). לאלו שהבינו את הרמז, אינטל "פיצתה" אותם דרך Kick Back, אלו שלא ממש הבינו את הרמז, הבינו שפתאום משלוחי מעבדים שצריכים להגיע .. מתעכבים. הסיפורים הללו לא היו ממש סוד שמור, והרגולטרים של האיחוד האירופאי החליטו לחקור לעומק לאחר שהתקבלו תלונות מ-AMD. התוצאה? הרגולטורים הטילו קנס ענק של 1.4 מיליארד דולר על אינטל (קנס שאינטל ערערה עליו, היא נצחה בערעור אבל עדיין סיפור הקנס לא נגמר).

מאז כמובן עברו מים רבים, המעבדים של AMD נהפכו לנישה ואינטל שוב הפכה למלכה הבלתי מעורערת למעבדים על הדסקטופ (ובדרך מתקרבת צרה חדשה דווקא משותפתה הגדולה, מיקרוסופט, עם Windows 10 שרץ על ARM… באינטל ממש לא אוהבים זאת) והשרתים.

בזמן שאינטל שולטת בשוק, אינטל די "נרדמה בעמידה" בכל הקשור להתפתחות המעבדים. כאחד שעוקב צמוד אחר גרסאות מעבדים חדשים שמשוחררים וקורא את כל המפרטים שאפשר, אני יכול לאמר שלא ממש נפלטו ממני קריאות התרגשות לאחרונה בכל הקשור למעבדים הן לדסקטופ והן לשרתים. כן, אינטל החלה להוציא את מעבדי ה-Xeon Phi שלה, מעבדי SkyLake X עם ה-AVX ועוד כמה דברים חדשים, אבל ברמת המאקרו – אין הרבה מה להתרשם. ההבדלים בין דור לדור התבטאו באחוזים בודדים (בתנאי שטח) וגם לא מעט לקוחות הבינו שכשזה מגיע למעבדים לשרתים – ההבדלים בין דור 3 ל-4 (כלומר BroadWell) הוא לא כזה הבדל גדול. יש עוד כמה מעבדים חדשים במשפחה עם יותר ליבות – אך מחיריהם היו מטורפים. בכלל, מעבדי E7 של אינטל (4-8 מעבדים בשרת) היו מטורפים לכל הדעות ואני לא מכיר כמעט אף חברה שרכשה אותם.

ואז AMD הגיעו בחודשים אחרונים עם בשורות חדשות: משפחת ה-Ryzen (ה-7 וה-5, ה-3 יצא בהמשך השנה) ומעבדי X (כלומר Extra). כך לדוגמא AMD הציגה לראשונה מעבד עם 8 ליבות ו-16 שרשרנים (ה-1800X) עולה לצרכן כ-440$. המתחרה הנוכחי הכי קרוב שלו מהצד של אינטל הוא ה-Core i7 6900K עם 8 ליבות במחיר של $845 לצרכן כיום (אחרי הורדות המחירים של אינטל שבוצעו בשבועות האחרונים!). אם אתם תוהים לגבי הביצועים – ה-1800X בועט חזק ב-6900K. היכן ה-1800X והמעבדים של AMD נותנים ביצועים יותר נמוכים? כשמנסים להשוות אותם למעבדי ה-Kaby Lake בדברים כמו משחקים (אבל לא ברינדור וידאו, מבחנים סינטטיים שמצריכים ליבות רבות וכו'), כך שלראשונה AMD נותנת פייט רציני לאינטל גם בביצועים וגם במחירים. AMD פחות מוטרדת ממעבדי "הדור הבא" והיא פונה בעצם לאנשים ושואלת אותם: אתם רוצים יותר ליבות במחירים נמוכים יותר מהמעבדים הנוכחיים? אז הנה..

וכאן אנחנו מגיעים לשוק תחנות העבודה והשרתים. בשוק הזה אינטל שולטת ללא עוררין ומאמללת את כל מי שרוצה יותר. כמות זכרון מקסימלית בדסקטופ? 32 ג'יגה. רוצה יותר? לך קנה לוח אם מבוסס X99 Chipset, ושם תוכל "להשתולל" עד 128 ג'יגהבייט, כולה עוד 160-220$ בערך (על לוח האם בלבד. מעבד זה סיפור שונה במחיר). מה עם אלו שרצו משהו קצת יותר ממעבדי דסקטופ כמו ה-6700? בהתחלה אינטל המליצה ללכת על ה-Xeon E3, אבל שם, אבוי, כמות הזכרון (שוב) מוגבלת ברמת המעבד ל-32 ג'יגהבייט, כך שמי שרצה יותר כח ולא רצה לזרוק אלפי דולרים פר מעבד – היה יכול לרכוש את המעבדים היותר יוקרתיים של אינטל כמו ה-6900K וה-6950K שנתנו 8 ו-10 ליבות בהתאמה. המחירים, גם כאן  – ממש לא היו זולים, אבל לא היתה ברירה אחרת.

מתי אינטל התעוררה? שהשמועות החלו לצאת על כך ש-AMD הולכת לצאת עם מעבדים עשירים בליבות. פתאום אינטל יכלה להוציא מעבדים עם 8,10,12,16 ואפילו 18 ליבות!

ו-AMD די הפתיעו את השוק (כמה שאפשר לאמר "הפתיעו", היו הדלפות..). אינטל מתגאה ב-18 ליבות? מגניב. AMD מציגים: מעבדי EPYC עם עד 32 ליבות, 64 שרשרנים, 4 טרהבייט זכרון, 128 מסלולי PCIE וה-32 ליבות זה על מעבד יחיד, כלומר אם תשים 2 יהיו לך 64 ליבות ו-128 שרשרנים.

ב-AMD החליטו שאם כבר אז כבר, לשנות את השוק. הם יוציאו 2 משפחות של מעבדים. משפחה אחת תהיה משפחת P, אלו יהיו מעבדים עם החל מ-8 ליבות ועד 32 ליבות שישבו על לוח אם שיכול להחזיק מעבד יחיד, עם 128 מסלולי PCIE ועם תמיכת זכרון עד 2 טרהבייט! (זוכרים את המגבלה למעלה עד 128 ג'יגהבייט של אינטל?). מכיוון שלכל מעבד יש 128 מסלולי PCIE, אז יצרני הלוחות יכולים להתחיל להשתולל. רוב יצרני לוחות האם לא פרסמו עדיין את הלוחות שתוכננו למעבדים אלו, אבל SuperMicro שלחו לי לינק ל-PDF הזה שמראה את רוב הלוחות שיצאו עבור EPYC ויש עוד כמה בצינור מ-SuperMicro (ולמי שחושב לבנות סטורג', מומלץ להסתכל על דגם: AS -2123US-TN24R25).

והמחירים? אחרי הכל, מה שחשוב זה כמה המעבדים יעלו, וכאן AMD הציגו מחירים מעניינים. להלן הדגמים והמחירים (דגמי ה-P בשורות אפורות):

שימו לב: המחירים הללו אינם מחירים לצרכן ויש עדיין ויכוחים לגבי המחיר (AMD טוענים לדוגמא שדגם 7351P יעלה 750 ולא 700) כך שסביר להניח שהמחיר ישנה במעט. שוב, בהשוואה לאינטל, המחירים הללו זולים: מעבד Xeon עם 18 ליבות (ה-E5-2696V3) עולה $2125 וכאן מעבד 7551P עם 32 ליבות עולה 2000$, כך שאם תרכוש מעבד כזה תחסוך לך 125$ ותקבל 14 ליבות נוספות.

נקודה מעניינת נוספת לגבי משפחת P היא הנקודה ש-AMD מראה שמעבד P יחיד נותן ביצועים של 2 מעבדי Xeon אחרים כך שבעצם אתה חוסך ברכישה. הנה הגרף של AMD:

בגרף הזה AMD משווה בשורה האפורה 2 מעבדי Xeon מול מעבד יחיד ממשפחת EPYC בסידרת P.

כמובן, אי אפשר בלי סייגים: AMD כרגע מציגה רק תוצאות מבחן סינטטי אחד, ללא בחינה של Workload אמיתי. ברגע שהמעבדים הללו יגיעו לסוקרים המקצועיים באתרים השונים, אז נראה את כל התמונה, כך שכרגע התמונה נראית מאוד מבטיחה, במיוחד לאלו שמעניינים לקנות ו/או לבנות שרתים ותחנות עבודה רציניות (לא למשחקים. לזה קחו את Ryzen) – ולכן מומלץ לעקוב אחר הנושא. נקודה נוספת שחשובה לגופים בטחוניים ולכל אלו שהמידע שלהם חשוב מאין כמוהו והם ממש רוצים לחסום מצב שמישהו מנסה לפרוץ או לגנוב ציוד מהשרת (NVDIMM לדוגמא) זה לקרוא על 3 שכבות האבטחה שבנויות במעבד ונותנות מענה גם לאנשים הכי היסטריים (כמעט) מבחינת אבטחת מידע.

לסיכום: אין ספק ש-AMD הוציאה כאן משהו חדש שיצטרך להוכיח את עצמו מצד אחד, אבל מצד שני כל OEM וכל Vendor כבר הכריז על תמיכה ויצור פתרונות משולבי EPYC, מיקרוסופט הודיעה חגיגית ש-EPYC יקבל מקום של כבוד ב-Azure. לאלו שרוצים להקים לעצמם LAB טוב (ולא מחלקים יד שניה) ואלו שרוצים להקים לעצמם תחנות עבודה רציניות – ה-EPYC נותן פתרון שלא קורע את הכיס. האם חברות ירכשו שרתים מבוססי EPYC? שאלה טובה, תהיו בטוחים שמחלקות השיווק של אינטל יגיבו בעוצמה בנושא.

נשאר עוד חלק אחד, ה-ThreadRipper (שיהיה בעצם 2 מעבדי Ryzen 1800X בשבב גדול מאוד) של AMD, מעבד עם 16 ליבות, 32 שרשרנים ששאר פרטיו עדיין אינם ידועים. AMD תוציא לגביו פרטים כנראה באוגוסט. יהיה מעניין 🙂

כללים לעצמאי בהיי-טק (והאם להיות אחד כזה?)

[stextbox id="info" caption="הערה לגבי פוסט זה"]מדי פעם אני מקבל שאלות לגבי החלטה להיות עצמאי או לא בתחומים הקשורים להיי-טק. בעבר כתבתי על הנושא ובפוסט זה אנסה לקצר את הדברים ולהציג עמדה מעודכנת[/stextbox]

כפרילאנסר 6+ שנים, אני עדיין מקבל שאלות מחברים ועמיתים האם "לחצות את הקוים" ולהיות עצמאי. רבים מסתכלים מהצד של להיות שכיר שנים רבות לעבר הצד השני שנראה במקרים רבים "נוצץ" וחלק לא קטן מהאנשים חושבים לחצות, במיוחד כשהם שומעים את המחירים לשעה שחברות וגופים משלמים לפרילאנסרים.

הנה דוגמא: באחד הפרויקטים שביצעתי, עבדתי עם בחור שכיר באותה חברה. באחד הימים שמתי לב שהבחור מסתכל עליי בצורה מעט מוזרה. שאלתי אותו אם ישנה בעיה כלשהי, והוא הסביר לי שבמקרה יצא לו לראות חשבונית עם הלוגו שלי על שולחן המנמ"ר והוא ראה את המחיר לשעה שאני גובה. הוא ביצע חישוב והוא מקבל רק שליש מזה לשעה (המחיר שגביתי אז היה לאותו פרויקט כ-350 ש"ח לשעה) וסקרנותו גברה – האם כדאי לו לבקש העלאת שכר רצינית? לחפש מקום עבודה אחר עם משכורת הרבה יותר גבוהה? אולי הוא מתמחר את עצמו בשכר החודשי בצורה מאוד נמוכה?

את הנקודות שהסברתי לו במשך היום, אני רוצה להעלות בפוסט זה כדי שאנשים שחושבים לעבור להיות עצמאי – יקחו בחשבון:

  • נכון, 350 ש"ח לשעה נשמע מעולה, אבל אני צריך לחשב דברים נוספים ששכיר לא צריך לחשב. נניח חברה שכרה את שרותיי לבצע 50 שעות עבודה. מה יהיה אחרי ה-50 שעות עבודה? אם יש לי פרויקטים אחרים שלקוחות אחרים שכרו את שרותיי – אז אני אמשיך אליהם ואבצע את עבודתי וארוויח, אבל יש לא מעט מקרים בהם אין עבודה נוספת מעבר לאותם 50 שעות וככל שעובר הזמן  ואין עבודה, אין פרנסה, חד וחלק, כך שהתשלום על אותם 50 שעות הוא יהיה התשלום שממנו אצטרך לשלם הכל ומזה אני אצטרך לחיות, כך שיכול להיות חודש שבו ארוויח 20K וחודש שארוויח בו … 5K וגם זה לא בטוח מבחינת זמן תשלום.
  • עצמאי קם או נופל לפי פרויקטים, בנק שעות וריטיינר ואף אחד מהם לא קל להשגה ולכל קטגוריה כזו יש צדדים חיוביים אבל גם שליליים. פרויקטים לדוגמא לוקחים חודשים ארוכים עד שדברים נחתמים ועוד יותר זמן עד שרואים כסף מהם. ריטיינר (תשלום חודשי של X אלפי שקלים תמורת Y שעות עבודה או Z אחוזי משרה בחודש) זה דבר מעולה, אבל בריטיינר הלקוח יכול לבקש תשלום Fixed של X אלפי שקלים על תחזוקה נניח – ויכול להיות שחודש אחד תצטרך לעשות שעת עבודה יחידה מהבית וחודש אחר תצטרך להקים אוהל במשרדי הלקוח כי בדיוק הם עוברים מפלטפורמה אחת לשניה והלקוח דורש שהמעבר ישולם באותו מחיר של הריטיינר החודשי או ביי.
    בנק שעות הוא פתרון נוח לתת ללקוחות שרותי תמיכה/תחזוקה לדוגמא, אבל בנק שעות יכול להיתקע כעצם בגרון אם אתה בדיוק תפוס על פרויקט גדול – תעזוב עכשיו הכל ולך תתקן שרת סורר ואין לך אפשרות להתחבר ב-Remote.
  • כשכיר – בין אם מחר פורצת מלחמה או שיש חגים (חודשי תשרי וניסן) – אתה תקבל את כספך עד העשירי לחודש ולא חשוב מה יהיה. כעצמאי, אתה תכיר לקוחות שמשלמים כמו שעון בזמן ואתה גם תכיר את הלקוחות לקוחות שבזמן המוסכם לתשלום יתנו לך רק חלק מהסכום או שידחו אותך ב"תלך תבוא" לעוד כמה שבועות או חודשים. אין לך כסף ואתה תלוי בכסף שהלקוח ישלם? בעיה שלך.

אם אתה חושב להיות עצמאי או שאתה כבר כזה, הנה מספר נקודות שאספתי לאורך השנים:

  • כעצמאי שמבצע פרויקטים – אתה חייב להיות עם יכולות חקירה טובות. רוב הפרויקטים אינם משולמים לפי שעה אלא מחיר Fixed ולכן:
    • כדאי לקבוע את התשלום לפי "אבני דרך" – לדוגמא:
      • הקמת POC – אבן א'
      • איסוף פידבק, הקמת מערכת טסטים שיודעת "לדבר" עם מערכות נוספות – אבן ב'
      • הקמת מערכת פרוקדשן שמדברת עם מערכות נוספות – אבן ג'
      • תיקוני באגים, הדרכה, כתיבת ניירת – אבן ד'
    • טיפ חשוב: כשמגיעים לתשלום – קח חלק מהסכום מראש תלוי כמה אבני דרך מדובר, כך שאם נלך לפי הדוגמא לעיל – קח 25-30% מראש. אינך מכיר את החברה והיסטוריית התשלומים שלה ואינך יודע מתי באמת תקבל את שאר הסכום. הבטחות לחוד, מציאות לחוד.
    • לפני שאתה חותם על הקו בחוזה ביניכם, קח כמה שעות, אפילו יום או יומיים ובדוק בהערכה גסה כמה שעות או ימים אתה תצטרך להשקיע. אם לא תעשה זאת, אתה תצא מופסד מהר מאוד מבחינת כמות עבודה שתצטרך להשקיע ביחס לכמות הכסף שסיכמתם.
    • חובה הסכם – גם אם הושכרת לכתוב סקריפט שכותב "Hi dear, I'm home" וזהו – אתה אף פעם לא יודע על איזו מערכת תצטרך לכתוב את הדברים ואלו בקשות "קטנות" יבקשו ממך במסגרת הפרויקט, ולכן יש צורך בכתיבה מפורטת של מה אתה הולך לעשות בפרויקט, וכדאי לציין שכל דבר אקסטרא – בתשלום נוסף.
    • תהיה אסריטיבי בכל מה שקשור לתשלום. ביצעת אבן דרך והכסף מבושש להגיע – מומלץ לעצור את המשך הפרויקט עד לקבלת תשלום (כדאי למען ההגינות לציין זאת בחוזה ולא להפתיע). יש סיכוי לא קטן שאם התשלום על אבן א' לא הגיע – התשלום לאבן ב' יתעכב או לא ישולם, אל תגיע למצב שתהיה רעב!
  • אם אתה חותם עם לקוח על בנק שעות, כדאי שיהיו בו את הדברים הבאים:
    • תפוגה (מדהים כמה עצמאים שוכחים את הסעיף הזה!) – חברה X לוקחת ממך Y שעות, אל תשאיר את הבנק שעות כך שיהיה אפשר לנצל אותו עוד 4 שנים. הגבל אותו לחצי שנה או שנה.
    • בידול שעות – יש שעות עבודה של זמן עסקים (נניח 8 בבוקר עד 5 בערב) ויש זמן מעבר לכך (לא מאמין? תפוס מונית ב-11 בלילה ותראה את ההבדל). כדאי לבדוק אם הלקוח למתי הוא צריך את השרות ובאלו שעות. יש הבדל ענק בין לנסוע מחר ולהיות ב-10 בבוקר אצל הלקוח לבין לקחת את דבריך ב-2 לפנות בוקר ולנסוע לאיזו חוות שרתים בצפון. כנ"ל לגבי סופ"ש וחגים.
    • SLA – חשוב לקבוע עם הלקוח תוך כמה הזמן הבעיה תיפתר. ככל שה-SLA קצר יותר, המחיר עולה.
    • כוננות – הנה סעיף שמעלה אצל עצמאים רבים את תחושת ה"לא נעים". שעות כוננות צריכות להיות משולמות לפי תעריף מסוים בין אם עבדת או לא עבדת.
    • דברים שצריכים להיכלל בבנק שעות ולא נותנים עליהם את הדעת: יש דברים שלא מסוכמים בחוזה אבל עדיין הם גוזלים ממך זמן ולכן צריך לגבות עליהם: הלקוח מבקש שתבדוק עבורו תוכנה מתאימה, הלקוח מבקש שתמצא לו ספק חומרה/תוכנה וכו'
  • כשזה מגיע לריטיינר – חשוב לכלול מספר נקודות:
    • מה כלול בריטיינר: האם אתה צריך לתחזק רק מערכת מסויימת או שזה כללי לגבי תחזוקת מערכות הכוללות X (לדוגמא: מערכת הפעלה ספציפית)?
    • האם הקמת מערכות נוספות או הוספת חלקים נוספים למערכת כלולה בריטיינר? במילים אחרות – הריטיינר הוא רק לגבי תחזוקת דברים קיימים או גם הוספה של חלקים ו/או מערכות נוספות?
    • האם שעות העבודה הן כמות קבועה (FIXED) או לפי מינימום שעות שהלקוח מבקש? כאן חשוב לשים לב שלא ליפול למלכודת של 20-30 שעות ואחרי חודש אתה מוצא את עצמך משקיע 80 שעות ומקבל תשלום רק על ה-20-30 שעות לדוגמא.

ועוד כמה נקודות למי שרוצה להיות עצמאי:

  • את הכסף למע"מ שומרים בצד. לא קל להתרגל לזה, אבל צריך להתרגל, במיוחד שאיחורים בתשלום מע"מ דו חודשי גוררים קנס כפול (כרגע הקנס הרגיל זה 200 ש"ח לשבוע בערך + קנס מנהלתי שיגיע אחרי כמה חודשים בדואר).
  • לעבוד באופן דיגיטלי – אתרים כמו ifreelance בחינם או iCount בתשלום מאפשרים לא רק להוציא חשבוניות מס/חשבוניות עסקה/קבלות דיגיטליות רשמיות חתומות, אלא גם מעקב אחר הוצאות, צ'קים, חשבוניות וכו' ולכן כדאי להירשם. עבודה עם ניירת מבטיחה כאב ראש רציני, במיוחד שצריך לשמור הכל.
  • נסה לשמור סכום של משכורת חודש-חודשיים בצד. יהיו ימים וזמנים שלא תהיה לך עבודה ותטפס על הקירות מעצבים. מנסיון. הסכום הזה יכול לעזור לך באותם זמנים.
  • תכיר את ה"חמקמק" – ביטוח לאומי. מדי פעם הם ינסו לגרום לך להתקף לב קטן עם דרישות תשלום מופרכות, לפעמים עם הצדקה ולפעמים בלי. לכן מומלץ להיכנס לאתר ביטוח לאומי ולראות את מצבך הפיננסי ומצב חובותיך. לא תטפל או שתשכח/תדחה את הטיפול? אתה תכיר מהר מאוד מה זה צו עיקול על חשבונותיך.
  • קנית ברשת בארץ, קנית בחו"ל – קח חשבונית (Invoice) מכל דבר. בחלק מהמקרים אתה יכול להזדכות מיידית (מע"מ), בחלק אחר רק לאחר שנה בדו"ח השנתי של מס הכנסה
  • שימוש ב-Paypal לקבלת תשלומים: בעקרון פייפאל גובה כ-3.6% + 30 סנט (וכמדומני עמלת המרה) על כל קבלת כספים (ללא קשר לסכום). חשוב לציין – על מנת לקבל כספים ב-Paypal עליך להוציא חשבונית מס (אם אתה עוסק מורשה) ולא להסתמך על החשבוניות שאפשר להוציא דרך PayPal הואיל ורשויות המס אינן מכירות בחשבוניות של PayPal.
  • "לידים" – לצערי בזמן האחרון אני רואה כי צצים מדי פעם כל מיני "מתווכים" שמוכרים לידים (Leads) של עסקאות שרות/פרויקטים. אין לי שום בעיה עם לידים, הבעיה שבשיטת המכירות הזו אתה משלם עוד לפני שאתה משוחח עם הלקוח עצמו ואם לא הסכמת על התנאים או על העבודה עם הלקוח – הלך הכסף, לכן מומלץ להימנע מלרכוש כאלו "לידים" (אלא אם לא אכפת לכם להפסיד כסף).
  • ישנם כאלו שרוצים להנות מכל העולמות – להיות שכיר ובחופשים/ערבים/סופ"ש להיות עצמאיים. אין שום בעיה עם זה רק שמומלץ להתייעץ עם רו"ח לפני כן כדי לעשות חישוב ולראות שתרוויח מזה משהו ולא תמצא את עצמך משלם כפל מס ומעלה. אם אתה זקוק לחשבוניות עבור לקוחות ואתה רק עוסק פטור, אתה יכול להוציא חשבונית עיסקה או להשתמש בשרות הזה (לא השתמשתי ולכן אינני יכול להמליץ) כדי להוציא חשבונית.
  • אתה נתקל בעבודות שאינך יכול לבצע אותן עקב חוסר ידע או חוסר זמן או גם וגם? במקום לדחות את הפונה, קבל פרטים ופרסם זאת בפייסבוק או טוויטר. מי יודע, אולי יום אחד מישהו אחר יעשה זאת ותמצא שאתה דווקא מעוניין בעבודה שאחר לא יכול לבצע אותה. מה שנקרא "שלח לחמך".

לסיכום: יש יתרונות ויש חסרונות להיות עצמאי. לא הכל נוצץ ויש לא מעט מכשולים ותסכולים בדרך אבל אם אתה הטיפוס שיכול להסתדר לבד ואינך ביישן – אתה יכול אולי להרוויח לא רע ויותר ממה שקיבלת, אבל לדעתי חשוב מאוד לשים לב לדברים שציינתי (הרבה מהדברים למדתי על בשרי, תאמין לי). אתה יכול להיות עצמאי, להישאר שכיר או גם וגם.

בהצלחה 🙂

כשמיקרוסופט לא מפיקה לקחים

ה"הפתעה" האחרונה (לא ממש הפתעה, יש ביוטיוב הדגמות של זה גם מלפני 10 חודשים) ממיקרוסופט בכל הנוגע ל-Windows היתה גירסת Windows 10 ל-ARM עם תואמות X86 (לא ה-64 ביט) כך שתוכלו להריץ אפליקציות 32 ביט לאינטל על מעבדי ARM.

במבט ראשון, ההישג נראה מרשים. הנה הדגמה:

כפי שאתם רואים – אפשר להריץ אפילו פוטושופ של אינטל על Windows 10 בגירסת ARM. כפיים!

אבל כדאי לצנן מעט את ההתלהבות..

הרעיון המקורי של מיקרוסופט היה להוסיף תאימות בינארית לאפליקציות X86 ב-32 ביט, הואיל וחברות תוכנה כמעט ולא כותבות אפליקציות בפורמט שמיקרוסופט מעדיפה (UWP). יש מאות אלפי תוכנות ל-X86, ואין הרבה ל-UWP. קצת קשה למכור מחשב עם Windows 10 שרץ על ARM, שלא לדבר על מכשיר סלולרי שמריץ Windows Mobile 10 כשאין לך את המאגר הענק של אפליקציות שרצות על אינטל, במיוחד שמיקרוסופט מדגישה את תכונת ה-Continuum שכרגע נראית ומגיבה פחות טוב מאשר לחבר טלפון או טאבלט (iOS או Android) למוניטור חיצוני, אז מיקרוסופט הוסיפה משהו שמזכיר את ה-Rosetta שאפל הוסיפו במעבר מ-PowerPC למעבדי אינטל. זה לא אמולציה, לא VM אלא "תרגום בינארי" דינאמי שהוא מספיק חכם להפנות חלקים ניכרים ישירות ל-API של מיקרוסופט ולחלקים אחרים (מסך – DirectX, וכו'). כך לדוגמא מיקרוסופט הדגימה את פוטושופ שזה בהחלט דבר מרשים, אבל כשמסתכלים מתחת למכסה מבינים בעצם שמי שעושה את העבודה זה .. OpenGL הטבעי ש-Qualcomm כתבו ממזמן, ו-Qualcomm כתבו דרייבר שיודע להתחבר ל-DirectX כמו כל GPU שקיים בשוק. ה-Word שהודגם אגב, הוא אותו Word שרץ על Windows RT רק בגירסה של 2016.

מאז ההדגמה התפרסמו לא מעט כתבות באתרים הטכנולוגיים, כותבי המאמרים פינטזו על מחשב נייד מבוסס  10 Windows עם חיי סוללה ארוכים יותר, משקל יותר קל וכו', כי הנה – עוברים ל-ARM, וזה מה שיש לך בטלפון ובטאבלט, אז זה יהיה קל במשקל עם סוללה יותר ארוכה.

זה נכון, אך בצורה חלקית.

אינטל הוציאו עד לשנה האחרונה את משפחת ה-Atom X (ה-Atom X5 וה-X7). מבחינת ביצועים, המעבדים הללו נתנו Fight מכובד לכל מעבד של Qualcomm בכל מה שקשור ל-GPU וקצת פחות במה שקשור לחיי סוללה. לא היו לך 10 שעות סוללה, היו לך 9 שעות (עם בהירות של 50% בערך) – עדיין מרשים, לא? יצרנים סיניים ניסו להציף את השוק עם טאבלטים זולים (עם/בלי מקלדת – בכולן מקלדת די גרועה ו-TrackPad סיוט!) תוך שילוב של 2 מערכות הפעלה (Android ו-Windows 10), אבל אף אחד מהיצרנים הגדולים לא "קפץ" על המעבד הזה, כל אותם יצרנים גדולים העדיפו ללכת על מעבדים החל מ-Celeron (משפחת J) ובהמשך לסידרת ה-M שנתנה ביצועים מעולים וחיי סוללה לא רעים כלל – אבל המחיר של המעבדים היה הרבה יותר גבוה מה-Atom X.

ואז אינטל החליטה להרוג טוטאלית את משפחת ה-Atom X (ולחברות שרצו משהו קרוב – הם הופנו לסדרות N ו-J). מדוע? כי פשוט המכירות היו מאכזבות גם כשאינטל עשתה הכל כדי לסייע ליצרנים הסיניים, ויצרנים גדולים לא רצו את המעבדים הללו.

מבחינת המעבד שמיקרוסופט הולכת להשתמש בו הן למחשב והן לטלפון, מדובר ב-Snapdragon 835, שהוא מעבד ARM מהיר (ללא שום חלק חומרתי שקשור ל-X86 או שהמחלקה המשפטית של אינטל היתה שולחת ל-Qualcomm מכתב מנומס "לרדת מהעץ", אינטל מאוד קשוחה בקטע הזה). מבחינת Qualcomm – שחרור מחשב עם ARM מתוצרתם זה דבר מבורך, שכרוך בסיכון נורא קטן – הם לא מייצרים מעבדים (סמסונג מייצרת את המעבד עבורם) וההזמנות לייצור הולכות לפי דרישות של חברות שמעוניינות לשלב את המעבד (מינימום כמות של 50K, לסקרנים מביניכם), כך שהסיכון מבחינת Qualcomm להשתתף בדבר החדש של מיקרוסופט – הוא אפסי והם בשמחה משתפים פעולה עם מיקרוסופט (חבל שמיקרוסופט לא יצרו קשר גם עם nVidia – יש להם מעבד ARM שנמצא בשלבים אחרונים של Taping שמגיע לביצועים של Intel i5 ומבחינת GPU הוא הרבה יותר חזק מכל מה שאינטל מציעים בכלל!).

אז אם מחר המחשב הזה יצא, ואתם תרצו לרכוש, מה בעצם תקבלו? אתם תקבלו … נטבוק, כן – שוב נטבוק. מדוע? כי מבחינת התואמות הבינארית ה-Windows יוכל להריץ אפליקציות X86 רק ב-32 ביט, כלומר כל התוכנות X86 יכולות לרוץ בטווח זכרון של 3.5 ג'יגהבייט (ברוטו – תנכו מזה את ה-Windows ARM עצמו, תוסיפו את הזכרון שמערכת התרגום לוקחת, תוסיפו אנטי וירוס ודברים קטנים שאתם צריכים – וסביר להניח שתישארו עם 2.5 ג'יגה) כלומר אם אתם חושבים להריץ מספר אפליקציות במקביל וכולן X86, המחשב "יחנק" די מהר. גם אם יצרנים יוציאו מחשב עם 8 ג'יגהבייט זכרון, עדיין אותן אפליקציות X86 יכולות להשתמש רק ב-3.5 ג'יגה הראשונים ותו לא. כמו שאמרתי – נטבוק.

חלק מהעיתונאים באותם אתרים טכנולוגיים חוזה "מוות" לכרומבוקים, וזו טעות גדולה מ-3 סיבות עיקריות:

  1. מוסדות לימוד (שהם הקהל העיקרי שרוכשים את הכרומבוקים) מאוד אוהבים את ה-אפס תחזוקה של כרומבוקים. נדפק לך הכרומבוק? נשבר? קנה חדש, הוצא מהקופסא, חבר לחשמל, חבר ל-WIFI, בצע Login ותוך דקות ספורות תוכל להמשיך את מה שעשית עם הכרומבוק הקודם כאילו לא קרה כלום. נסו את זה עם מכונת Windows.
  2. כרומבוק לא מתיימר להחליף מכונות Windows. הוא מעולה בהרצת אפליקציות ווביות ובגלישה, ובהרצת אפליקציות Android. זה הכל. אף אחד לא מנסה למכור לך אשליה שעם כרומבוק תוכל להריץ Photoshop CC או שתוכל לעשות עבודות כבדות של עריכת מדיה עליו.
  3. רבים לא יודעים, אך אינטל מכרה את מעבדי ה-Atom X5 בפחות ממה שמעבד Snapdragon עולה, כך עדיין ניתן למצוא מיני PC שעולה 70-80 דולר, וזה לא יקרה עם מחשב מבוסס Snapdragon: מחיר המעבד (BOM) הוא יקר יותר, יש צורך בדיסק הרבה יותר גדול ממה שיש לכרומבוק ממוצע (32 ג'יגה), וצריך גם לשלם מחיר מלא של רשיון ל-Windows (במיוחד אם הדיסק הוא יותר מ-32 ג'יגהבייט או שהמסך הוא מעל 10 אינטש), כך שהמחיר הסופי יהיה גבוה הרבה יותר בהשוואה למחיר ממוצע של כרומבוק.

לסיכום: מחשב נייד עם מעבד ARM שמריץ Windows 10 זה דבר שיכול להיות נחמד מאוד, רק שאי אפשר לעשות איתו הרבה עם מגבלות ה-4 ג'יגה זכרון והתרגום הדינמי כשמריצים אפליקציות X86. אישית הייתי שמח לרכוש אחד כזה ותוך 5 דקות לפרמט אותו ולהתקין עליו הפצת לינוקס כלשהי (Qualcomm תורמים לא מעט קוד כדי שהכל ירוץ חלק על המעבדים שלהם) – במקרה כזה יהיו לי הרבה יותר אפליקציות לינוקס שונות שאני יכול להריץ, הוא קל במשקל והבטריה סוחבת 10+ שעות, אבל זה הכל תלוי במחיר (אני מחכה כרגע שסמסונג תוציא סוף סוף את ה-Samsung Chromebook Pro שלה). מחיר של 450+$ למחשב נייד ARM מבוסס Windows לא ימכור חזק, ומחשבים ב-200$ עם 2 ג'יגה זכרון יהיה חבל בכלל לקנות דבר כזה.
ועוד לא הזכרתי את העניין ה"פעוט" שכמעט הכל היום עובר לענן וכמעט הכל משוחרר בצורה של Web App אבל לא נקלקל את החגיגה למיקרוסופט 🙂

קצת על IPXE

יש לא מעט ארגונים שעובדים או עבדו עם PXE. השיטה הזו טובה להתקנת מערכת מאפס בלי להיסחב עם דיסק און קי, קבצי ISO או העתקי מחיצות (Partitions) שהיצרן החליט לשים העתק של מערכת ההפעלה שם (כדי שתתקין יחד עם מערכת ההפעלה את ערימת הזבל שהוא מכניס).

מבחינה טכנית – PXE הוא די פשוט: יש שרת TFTP שמגיש קבצים ב-UDP דרך פורט 69. אתה מקים שרת כזה, מוודא שיש שרת DHCP שיתן כתובות IP זמניות (או קבועות אם אתה נותן כתובות לפי MAC) למכונה שעושה BOOT PXE וכל מה שנשאר לך זה לוודא שתוכנת ה-PXE Client (יש כל מיני ללינוקס ו-Windows) יודע איך להעלות את המערכת שאתה רוצה להעלות.

הפתרון הזה הוא פתרון נחמד למעבדת מחשבים או למקום שצריך PXE פה ושם. אחרי הכל – תן לשרת TFTP להגיש קבצים ל-100 מכונות בו זמנית ותראה את השרות זוחל.

אני רוצה להכיר לכם את IPXE.

אם אנחנו מסתכלים היום על Data Center – בין אם ה-DC מורכב מחצי ארון עם 3 שרתים ועד לאולם שלם שמפוצץ שרתים – הדברים השתנו לחלוטין בעשור האחרון. שיטת העברת הקבצים הכי פופולרית היום היא HTTP, אנחנו יותר משתמשים ב-iSCSI וב-NFS, בחלק מהמקומות יש Infiniband, ועוד ועוד טכנולוגיות מודרניות, ובכלל – כיום כל VM יושב על iSCSI או על NFS והתקנה אוטומטית דרך פרוטוקולים אלו יכולה לסייע מאוד.

היחוד של IPXE הוא בכך שהוא לוקח את PXE המוכר ומקדם אותו לעידן של היום תוך מתן תמיכה טבעית ל-NFS ו-iSCSI והעברת קבצים עצמה יכולה להתבצע דרך HTTP (ולכולם יש כיום מערכות לנטר ולכוון תעבורת HTTP). מה עם שרת ה-TFTP? אותו עדיין נצטרך אך ורק להעביר קובץ יחיד (UNDIONLY.KPXE) ואולי עוד קובץ למערכות UEFI. את השאר אפשר להעביר בפרוטוקולים אחרים.

IPXE נותן לנו במכונה שעושה BOOT PXE גם אפשרויות של סקריפטים בשפה די פשוטה שיקח לכם זמן מאוד קצר ללמוד אותה. אפשר להכניס תנאים, לשרשר קבצי IPXE, וכמובן – יש תמיכה ל-NFS, iSCSI, Infiniband ופרוטוקולים אחרים. כך לדוגמא אם מרימים מערכת ESXi או לינוקס, אפשר להכניס פרמטרים להטענת kickstart להתקנה אוטומטית, להשתמש ב-WIM של Windows ועוד. צריכים מכונות דסקטופ ל-Windows? אתם יכולים לעקוב אחר ההוראות כאן לגבי פתרון שיכול להתאים לכם.

הנה לדוגמא מערכת שאני מקים אצלי ב-LAB בבית (מאז הוספתי עוד כמה שורות). לא משהו מורכב, אבל עם הסקריפט הסופר-פשוט שכתבתי – אני יכול להתקין מגוון מערכות הפעלה לכל VM חדש שאני יוצר מבלי לחפש כל פעם היכן ה-ISO. כל קבצי ההתקנה וסקריפט ה-IPXE יושבים אצלי על שרת NGINX (שרת Web) וסקריפט ה-IPXE פשוט מוריד את כל מה שהוא צריך בהתאם למערכת שבחרתי ולבסוף מריץ פקודת boot. משהו לא עבד? לחיצה על CTRL-B תתן לי "shell" נחמד שאיתו אני יכול לנסות את הפקודות ידנית או לראות את השגיאות לפרק זמן ארוך כדי לתקן אותם ולהפעיל את המערכת מחדש.

ipxe

מערכת נוספת שהכנסתי לתפריט היום (לא מופיע בתמונה) היא מערכת GParted שהיא מערכת לניהול Partitions. נניח שאני צריך לגבות Partitions מסויימים לפני שינוי והשרת עצמו הוא פיזי (ב-VM יש snapshots, במכונות פיזיות – זה קצת יותר מסובך). אני יכול להתקין תוכנת גיבוי ולעשות זאת ולקוות שהגיבוי הצליח, או שאני פשוט יכול למפות iSCSI Volume זמני דרך ה-iPXE, להפעיל את IPXE, לבחור את GParted ולגבות את ה-Partitions. אותו דבר אני יכול לעשות עם NFS ושאר טריקים לאחסון – כל זה מבלי להתקין שום תוכנה נוספת, לרכוש רשיונות וכו'.

הפתרון של IPXE הוא פתרון שמנצל את הכלים שלנו לשימוש מודרני ב-DC, הפתרונות שיש כיום להפצת קבצים יכולים יפה מאוד לעמוד בעומס של עשרות או מאות מכונות שרוצות PXE ועכשיו. בהמשך הדרך, כש-VDI יכנס יותר ויותר לתמונה, ה-Thin Client יוכל לקבל את המערכת שצריכה לרוץ עליו דרך PXE במקום לעדכן קושחות, לבצע טסטים על כל שינוי קטן וכו'.

לסיכום: גם אם יש לכם פתרון PXE, מומלץ להכיר יותר את IPXE. ה-IPXE נותן לנו פתרון שמשתמש בטכנולוגיות של היום ובדרך גם חוסך בכל מה שקשור לתחזוקה והתקנות של מחשבי דסקטופ, שרתים, מכונות VM ואחרים. לא חייבים לשנות כל 3 דקות את הגדרות ה-DHCP (יש ProxyDHCP ותמיכה לזה ל-IPXE) ובטווח הארוך זה חוסך הרבה עבודה. מנסיון.