מקודדי ביניים – כדאי להשתמש?

אחד ההבדלים הגדולים ביותר שקיימים בשוק יצירת תכנים – קשור למקודדי ביניים, אותם Mezzanine Codecs כמו DNxHD/DNxHR/Prores/Cineform וכו'.

בדרך כלל כשמצלמים סרטים, או כל תוכן במצלמות מקצועיות ויקרות (ואני מתכוון למצלמות שמתחילות במחיר של 10-15 אלף דולר ומעלה), בדרך כלל הוידאו יוקלט עם מקודדים כאלו, או שיוקלט כ-RAW או עם דחיסה לא כל כך משמעותית, כמו במקרים של Red, Arri Alexa ולאחרונה גם מצלמות של חברת Blackmagic Design מאפשרים לשמור ב-RAW או במקודד קרוב לכך (חוץ מאשר אפשרויות שמירה ב-Prores בפרופילים שונים).

לעומת זאת, במצלמות שנמכרות במחירים החל מכמה מאות דולרים ועד כמה אלפי דולרים, קידוד הוידאו יהיה ב-H.264 או H.265 באחד מהפרופילים של ה-Codec, בהתאם להחלטת המשתמש. כך לדוגמא יש את H.264 GOP ששומר את כל הפריימים (כלומר הכל I) והוא יותר קל לעבוד בעריכת וידאו רצינית (אבל הוא עדיין לא "קל לעיכול" למערכת כמו מקודדי הביניים). בדרך כלל מי שיצלם בשיטות האלו יהיו אלו היוטיוברים למיניהם, צלמי חתונות ואירועים ועוד. יש כמובן גם כאלו שמשתמשים במצלמות הנ"ל יחד עם מקליטים חיצוניים כדי להקליט קבצים בקידודי ביניים.

להלן קליפ מהערוץ של Gerald Undone שיסביר את ההבדל המהותי בין ה-H.264/H.265 לבין מקודדי ביניים. שימו לב, הוא מדבר על הדברים בקצרה. יש קליפים אחרים שמסבירים הרבה יותר לעומק, למי שמעוניין..

אפשר לסכם את היתרונות של 2 השיטות כך:

  • קידודי Delivery כמו H.264/H.265 – מעולים בשמירה בקבצים בגודל קטנים, כל תוכנת עריכה תקבל אותם, ואפשר לנגן אותם ישירות בכל מחשב ובכל ציוד.
  • קידודי ביניים – יוצרים קבצים יותר גדולים אך שומרים הרבה יותר פרטים, מעולים לעבודות עריכת וידאו מורכבות ברמות שונות. ניתן להחליט איזה מקודד ואיזה פרופיל מקודד על מנת לשמור על איזון של גודל קובץ (או ליתר דיוק: Bitrate) מול איכות וידאו שתישמר.

חסרונות:

  • H.264/H.265 – ככל שמוסיפים יותר אפקטים, LUT ודברים נוספים לקליפים בעת העריכה, העורך "יגמגם" יותר הואיל והוא צריך לחשב שוב ושוב את מיקום הפריים, אפקטים וכו' על אותו פריים ועוד. דבר זה אינו קיים במקודדי ביניים.
  • קבצים גדולים שמקודדים במקודדי ביניים יהיו בעיה לשימוש ועריכה במחשבים ניידים שאין להם דיסק SSD חיצוני או SSD גדול פנימי (ועם הרבה מקום פנוי)

אז עם איזו שיטה כדאי יותר לעבוד? זה תלוי בעצם בראש ובראשונה מי אתה.

  1. אם אתה יוצר תכנים שמיועדים לפלטפורמות שידור באינטרנט (יוטיוב, Vimeo) וכל מה שחשוב לך זה התוכן, אבל לא כל ביט של צבע, אתה מוסיף אולי LUT, מבצע כמה חיתוכים וכמה אפקטים – אז שמירה ב-H.264 במצלמה יכולה לעשות את העבודה די טוב.
  2. אם אתה לעומת זאת יוצר תכנים עבור גופי שידור גדולים – H.264/H.265 יהיו המקודדים אליהם אתה תייצא את התוכן, וברוב הזמן אתה תצטרך לעבוד מול קבצים גדולים שקודדו במקודדי ביניים, ואם אתה משתמש במצלמות די "זולות" (פאנאסוניק S1H, קאנון אבל לא המקצועיים וכו') – תצטרך להשתמש במקליט חיצוני כדי לשמור את הקבצים מקודדים במקודדי ביניים
  3. אם אתה עורך מהבית עבור אולפן ולהעביר אליך קבצים גדולים זו בעיה, אפשר לקודד קבצים כאלו לפרופיל יותר נמוך (גם Prores וגם DNxHD/DNxHR תומכים בכך) שיצור קבצים יותר קטנים שאותם תוכל לערוך. את הקבצים היותר קטנים שומרים מקומית ומעבירים אליך וכשאתה מסיים עריכה, אתה שולח בחזרה את הקבצים שערכת (לא את הקבצים שקודדו במקודדי הביניים) ובאולפן אפשר בכמה קליקים של עכבר להחליף את הקבצים המקודדים בקבצים מקודדים עם פרופיל יותר גבוה. כל העבודה שעשה העורך – תישמר.

אחת השאלות שרבים שואלים בכל הקשור למקודדי ביניים היא: האם, במידה ויש לי מקום פנוי בדיסק, המחשב יצליח לעבוד עם אותם קבצים? ובכן, עם מקודדי ביניים, דרישות ה-GPU וה-CPU הן די צנועות והכל תלוי בראש ובראשונה בדיסק שיש לך. הנה לדוגמא צילום מסך מהמחשב שלי עם ניסוי על דיסק קשיח מכני:

כפי שניתן לראות בתמונה, וידאו ברזולוציות מסוימות ובקידודי Prores שונים – אפשר לערוך בלי יותר מדי בעיות. כמובן שככל שהרזולוציה עולה, וכמות הפריימים לשניה עולה – תצטרכו SSD במקום דיסק קשיח, ואני ממליץ על דיסק קשיח Samsung EVO 860 (אם זה פנימי) או Samsung T5 SSD אם זה חיצוני. המחירים של הדיסקים הללו נוחים (תלוי בתקציב ובגודל SSD שתרצו).

אפשר כמובן להשתמש בדיסק SSD NVME (בחיבור Thunderbolt 3 במק, במחשבים ניידים ב-PC במקרים רבים יש מקום ל-SSD NVME נוסף, וברוב המחשבים מהשנתיים-שלוש האחרונות יש מקום ל-SSD NVME בתצורת מקל על לוח האם או ע"י הוספת כרטיס PCIe זול שעולה 10$) ואז ניתן לערוך כל קובץ שקודד במקודדי ביניים. כך זה נראה כאן:

(במקרה הזה אני משתמש ב-Western Digital SN720 גודל 2 טרהבייט)

אחת הנקודות הנוספות שעורכים רבים מציינים היא חוסר האפשרות שלהם לאחסן מידע רב, ואני בהחלט יכול להבין זאת, אולם יחד עם זאת, לעניות דעתי, Work flow טוב חייב להכיל אמצעי גיבוי קבוע, כמו NAS. פתרון NAS נחמד שאני יכול להמליץ עליו הוא QNAP TS-228A שעולה 739 שקלים ב-KSP (על זה תצטרכו להוסיף מחיר של 2 דיסקים, כמו אלו לדוגמא שעולים 439 שקלים פר דיסק), ובכך אפשר בכל פעם להעביר פרויקט אל המחשב ולערוך, ובסיום – להעביר אל ה-NAS, ואם צריך לערוך שוב, אפשר להעתיק מה-NAS בחזרה (אם אתם בעלי מחשבים ניידים ואתם גם עורכים בשטח, אל תערכו ישירות מה-NAS. ראיתי מספיק מקרים של עורכים שהגיעו עם מחשבים ניידים ו..הם שכחו את הפרויקט בדיסקים בבית).

מבחינה טכנולוגית, דברים משתנים היום במהירות. בעבר, מקליטים חיצוניים היו יקרים מאוד. כיום לעומת זאת, יש מסכים מקליטים חיצוניים כמו Atomos Ninja V שעולים 2300 שקל כולל משלוח לארץ שיודע להקליט ל-Prores, ל-DNxHD, ל-DNxHR ואין צורך בדיסקים SSD קנייניים סופר יוקרתיים. גם SSD SATA טוב של סמסונג יכול לתת מענה מעולה, ואפשר להחליף דיסקים במהירות ולאחר מכן לחבר אותם בחיבור USB פשוט כדי להעביר נתונים. בגלל זה, כותב שורות אלו מתכונן כבר בקרוב לעבור מהקלטות של H.264 להקלטות DNxHR SQ או Prores 422 (אחד מהפרופילים, אני עדיין בודק, יש ל-Prores יתרונות בתחום ה-VBR). זה שקובץ ישקל 20 ג'יגה במקום 4 ג'יגה, לא כזה עקרוני, במיוחד אם אני לא מוציא אותו החוצה לשום מקום ואני כן מקבל איכות הקלטה הרבה יותר גבוהה.

לסיכום: אין שום רע בלהשתמש ב-H.264/H.265 להקלטה ועריכה, אבל לפעמים צריך לשבת כמה דקות ולחשוב ולראות שהשד אינו נורא כל כך אם מקליטים ועורכים עם מקודדי ביניים. מחירי דיסקים ירדו ויורדים, בין אם מדובר בדיסקים מכניים או SSD, המחשב לא צריך להתאמץ יותר מדי בעריכה כשהקבצים מקודדים במקודדי ביניים, והאיכות היא משמעותית הרבה יותר טובה.

סקירה: Decklink mini recorder 4k

לפני מספר שבועות כתבתי פוסט עם הצעה לשינוי ה-Workflow כדי לקבל איכות וידאו יותר טובה והרבה יותר קלה. את הפוסט כתבתי על סמך עבודה עם מחשב מק של חבר (נו, גם זה קורה). בכל מקרה, רכשתי את הכרטיס, שהגיע אליי לפני ימים ספורים (למעוניינים, אני יאמר מראש – קנו את הכרטיס מחו"ל, הנה לינק ל-BHPhoto. התמיכה בארץ פשוט לא קיימת (ניסיתי אותם), וזמן ההמתנה הוא אותו דבר וכנ"ל גם המחיר הסופי).

אז לאחר שהכרטיס הגיע אליי ועבר סידרת בדיקות, אני רוצה לשתף את התרשמותי.

אם יש משהו אחד מעולה שניתן לאמר על הכרטיס הזה – הוא שהכרטיס הזה הוא בהחלט כרטיס מקצועי ללכידת וידאו. הוא תומך ברזולוציות החל מ-525 ועד 4K (ב-30 פריימים לשניה) כפי שניתן לראות ברשימה משמאל (לחצו להגדלה), כך שאם יש לכם תוכן שאתם רוצים ללכוד והוא מרזולוציית HD ומעלה, תוכלו לבחור את הפורמט (בדרך כלל הוא יבחר אוטומטית את הרזולוציה לפי מה שהוא יקלוט דרך חיבור ה-HDMI או דרך חיבור ה-SDI). מה שכן ניתן לראות די מהר – זה שהכרטיס הזה לא ממש מתאים למי שרוצה ללכוד וידאו ברזולוציה של 4K ב-60 פריימים ומעלה (זה קשור לכרטיס עצמו, זה PCIe דור שני בחיבור X4, והחיבור וידאו הוא HDMI 1.4).

מבחינת קידוד, כאן נמצאת אחת החולשות של הכרטיס ממבט ראשון. בלי שום תוכנת עריכה מותקנת במחשב, אלו ה-Codecs שתוכל לבחור מהם (חוץ מהאחד לפני אחרון, ה-Quicktime DVCPRO HD שיופיע לך אם התקנת את פרמייר פרו במחשב). בתמיכה של Blackmagic טוענים כי אם משתמשים ב-AVID, יתווספו לרשימה המקודדים DNxHR, DNxHD, אולם כשניסיתי להתקין את הגירסה החופשית, הם לא הופיעו, וגם כשהתקנתי את ה-Codecs ישירות על ה-Windows, הם – כמו שאתם רואים, לא מופיעים. יכול להיות שהם כן יופיעו עם AVID מסחרי.

תוכנת ההקלטה Blackmagic Media Express המותקנת כחלק מהתקנת הכרטיס (וממנה צילמתי את הרזולוציות וה-Codecs) מאפשרת לך לבחור Codec, רזולוציה, כמות ערוצים וכו' להקליט ישירות למחשב – אולם חשוב לזכור שהקבצים שהיא מייצרת – ענקיים. ה-Codecs שמציינים Uncompressed מוציאים קבצים בגודל של 1 ג'יגהביט לשניה! (ג'יגהביט, לא ג'יגהבייט, לחצו על התמונה משמאל להגדלה). לעומת זאת, שימוש ב-Quicktime DVCPRO HD מקליט ב-Bitrate בסביבות ה-110 מגהביט לשניה.

אם אתם לעומת זאת משתמשים במק (או האקינטוש, דבר שאני חושב עליו יותר ויותר, אם כי חוסר התמיכה בכרטיסי nVidia קצת בעייתי בשבילי) עם הכרטיס הנ"ל, אתם תקבלו מגוון Codecs של Quicktime Prores לבחור מהם בנוסף לרשימה לעיל.

אבל המטרה של Blackmagic עם הכרטיס הנ"ל היא לא להכריח אתכם להשתמש בתוכנה (הדי גרועה) להקלטה/Import שהיא כוללת ב-Installer. התוכנה כוללת ערימת דרייברים שמאפשרים לכם להקליט מהמצלמה (או מהציוד שלכם) ישירות מתוכנת העריכה ומתוכנות אחרות כמו OBS Studio, vMIX עם מגוון Codecs שאותן תוכנות תומכות (חשוב לזכור: הקידוד ברוב המקרים יתבצע על ה-CPU בלבד). מעבר לכך, התוכנה כוללת דרייברים WDM המאפשרים להשתמש בכרטיס ובמצלמות בתוכנות כמו סקייפ, זום, Teams ושאר תוכנות שיחת וידאו. עכשיו אפשר להשוויץ באיכות של ה-DSLR בשיחת וידאו הבאה 🙂

מבחינת תחרות, רוב המתחרים בקטגוריה זו תומכים רק בחלק מהפונקציונליות. כרטיסים כמו של Elgato (למעט Cam Link 4K ו- +HD 60 S שגם אותם לא ניתן להשיג כיום, אגב) יודעים לאפשר ביצוע Capture לתוכנות מסויימות אולם לא מאפשרים שימוש בתוכנות שיחות וידאו עם הכרטיס ואין תמיכה בלינוקס. אלו שכן מאפשרים, תמיכת הקידוד שלהם מוגבלת ל-UVC בלבד, ובהתחשב במחיר הכרטיס ($195 נכון להיום) – הוא נותן פתרון לא רע.

אם רוצים לרכוש את הכרטיס כתחליף ל-Recorder שמתקינים על המצלמה על מנת להקליט ב-Codecs שונים כמו ProRes או DNxHR, הכרטיס יכול להיות פתרון לא רע כתחליף, אך כדאי לקחת בחשבון שהקידוד מתבצע על ה-CPU ולא על הכרטיס.

לינוקס: יש תמיכה מלאה, אם כי לא בדקתי זאת לגבי הפצות לינוקס משתנות כמו אובונטו ו-Fedora. יש תמיכה רשמית ב-CentOS 7 וב-SuSE הרשמי.

מבחינת החסרונות שלו, יש כמה נקודות:

  • אין יציאת HDMI OUT. רוצה לראות מה המצלמה משדרת? תשתמש במפצל או שתצפה בתוכנת ה-Capture. לא ממש מהותי, אבל יש כאלו שירצו לצפות.
  • התמיכה לא משהו, לא בארץ ולא מצד היצרן (טוב, הם נותנים תמיכה הרבה יותר טובה כשמחיר הציוד מתחיל ב-1500$ ומעלה), וכנ"ל לגבי התיעוד – הוא כללי מאוד ומדבר על רוב הציוד שלהם, ובקושי נוגע בכרטיס הזה. מצד שני, ברגע שאתה מבין את הפואנטה של הכרטיס והדרייברים עובדים, לא ממש תצטרך את התמיכה.
  • תוכנת ה-Capture הכלולה – היא בסיסית ולא יותר מכך. יש דיווחים על כך שלפעמים ההקלטות יוצאות מחוסרות סינכרון ולכן מומלץ להשתמש בתוכנות צד ג'.

לסיכום: במחיר הנוכחי של הכרטיס, נראה לי ששווה לרכוש אותו אם רוצים להקליט מיציאת ה-HDMI של המצלמה ישירות ל-PC דרך התוכנה הכלולה (מומלץ להקליט את הקול בנפרד עם מקליט חיצוני כמו עם מכשירי Zoom או Tascam בין כה) וזו גם דרך טובה להשתמש בציוד הנוכחי בשיחות וידאו, במיוחד כשיש צורך להיראות באיכות וידאו טובה וייצוגית.

סקירה קצרה: קורא כרטיסים SanDisk ImageMate PRO USB 3.0

אם יש משהו אחד שמתסכל אותי ברמות בכל הקשור לייבוא של וידאו, זה יהיה עניין יבוא הוידאו מהמצלמה. בין אם יש לך מצלמה שעולה 300$ או מצלמה של 4000$, מהירות החיבור דרך ה-USB שלה הוא פטתי, במיוחד אם אתה חושב בטעות לצפות בתוכן דרך המחשב: זה אפשרי, אבל אם יש לך יותר מכמה עשרות קליפים על אותו כרטיס זכרון, תתאזר בסבלנות.

לכן, אחד התהליכים הראשונים שכל צלם מקצועי רציני עושה בכל הקשור לייבוא הוידאו (או התמונות) – זה להוציא את הכרטיס מהמצלמה ולהשתמש בקורא כרטיסים חיצוני או בקורא כרטיסים המובנה בלאפטופ (אם זה לא לאפטופ מק מה-4 שנים האחרונות). אפשר כמובן לייבא דרך חיבור ה-USB, אבל אז תתכונן למהירות קריאה שנעה בין 10 ל-25 מגהבייט, ואם הקלטת קבצים שכל אחד מהם שוקל כמה ג'יגהבייטים או עשרות ג'יגהבייט – תתאזר בסבלנות.

רוב קוראי הכרטיסים הזולים בשוק הם .. זבל של דבר. רובם כוללים מימוש חלקי של מפרט ה-SD, וכך יוצא שגם כרטיסי SD יוקרתיים יקראו באותם קוראי כרטיסים מאותה מהירות של חיבור USB למצלמה: 10-25 מגהבייט לשניה, ולכן בדרך כלל אני ממליץ לאנשים מקצועיים לזרוק את הדברים האלו או להשאיר אותם למקרי חרום בלבד.

sandisk card readerבמקום זה אני ממליץ לרכוש את קורא הכרטיסים של Sandisk, ובשמו הידוע: SanDisk ImageMate PRO USB 3.0. אפשר לרכוש אותו ב-IVORY לדוגמא ב-95 שקלים. הקורא הזה עובד בחיבור USB 3 ומנסיוני, מהירות קריאת הקבצים קפצה פי 4-5 מקוראי דיסקים זולים והגיעה למהירות של 80-100 מגהבייט לשניה (המהירות כמובן תרד, אם אתה כותב את הנתונים לדיסק מכני). הקורא הנ"ל תומך בכרטיסי SD (כולל SDXC, כלומר הוא יודע להתמודד עם הפינים הנוספים שקיימים בכרטיס), מיקרו SD וגם כרטיסי CF (לא CFast או CF Express!).

לסיכום: אם אתה מצלם הרבה, סטילס או וידאו, רכוש לך קורא כזה והיפטר מהקוראים האחרים. המכשיר שווה כל שקל!

מעבדים חדשים בתחום ה-Value מ-AMD

אחת התופעות שהתרחשו לאחרונה עקב וירוס הקורונה ומצב השהיה בבית (סגר) – הוא שרבים החלו "לגלות" מחדש את המחשבים – בין אם ניידים ובין אם נייחים, במיוחד כשיש צרכים שבעבר לא היו, בין אם מדובר בלימודים מרחוק בכל השכבות, ובין אם מדובר בעבודה מרחוק (מה לעשות, לא כולם קיבלו מהעבודה מחשבים ניידים), וכך גילו לא מעט אנשים ששימוש בטאבלט או בטלפון לעבודה לזמן ממושך – זה לא בדיוק הדבר הכי נוח, והרבה יותר נוח לעבוד מול מקלדת ועכבר פיזיים ומסך גדול יותר מ-6 אינטש.

מבחינת סגר, מקומות עבודה החלו כבר לחזור לשיגרה, במקרים רבים עדיין לא בתפוסה של 100% – אך עדיין מרחפת לה הסכנה שאותו סגר יחזור שוב ולא מעט מדברים על "גל שני" של וירוסים (במיוחד כשאנשים לא ממש מקפידים על חבישת מסיכה, שמירת מרחק וכו'), כך שיכול להיות מצב שבו שוב בני הבית יצטרכו מחשבים. הבעיה הכי גדולה ברכישת מחשבים כרגע – היא בעיית התקציב. רבים מהעובדים הוצאו לחל"ת, חלק לא קטן מהאנשים פוטרו, כך שרבים בודקים כל הוצאה בשבע עיניים.

הן חברת אינטל והן חברת AMD הכריזו רשמית על מעבדים חדשים. AMD הכריזה על 2 מעבדים חדשים בתחום ה-Value ואינטל הכריזה על משפחה חדשה (דור עשירי). אני לא יכול לכתוב על המעבדים של אינטל מהסיבה שאינטל לא רוצים שום פרסום על ביצועים והמלצות עד ה-20/5. ל-2 המעבדים ש-AMD שחררה לעומת זאת, כבר יצאו סקירות ובדיקות ביצועים ועליהם קל לכתוב.

שני המעבדים ש-AMD שחררה הם לקצה הנמוך (Value) המיועדים לאלו שרוצים מעבדים שלא הולכים להריץ תוכנות כבדות או תוכנות הדורשות מספר רב של ליבות, ובמילים אחרות – אלו לא מעבדים המתאימים להריץ תוכנת בניית תלת מימד/עריכת וידאו/אפקטים וכו', והם אינם בנויים גם לתמוך בכרטיסים גרפיים (GPU) מהקצה הגבוה ביותר (RTX 2080/2080TI/2080 Super).

המעבדים הם:

שני המעבדים הראשונים הם בעלי 4 ליבות ו-8 נימים (אפשר לקבל עוד פרטים טכניים בקישורים לעיל), כאשר ה-3100 יעלה כ-100$ וה-3300X יעלה כ-120$ (מחיר לצרכן בארה"ב). מבחינה טכנית, ה-3100 בנוי מ-2 "שבבונים" כאשר בכל אחד מה"שבבונים" (chiplet) ישנם 2 ליבות מופעלות, ולכן אפליקציות שישתמשו בכל/רוב הליבות, יהיו טיפה איטיות יותר הואיל ויש צורך לפנות בכל פעם ל"שבבון" אחר. במעבד ה-3300X לעומת זאת, יש "שבבון" אחד עם 4 ליבות, כך שהביצועים שלו גבוהים מאחיו הקטן יותר בערך ב-10-15 אחוז. אם רוצים פרספקטיבה לגבי המעבדים, אז ה-3300X נותן ביצועים כמו מעבד ה-i7 7700K של אינטל שיצא לפני 3 שנים (ושנמכר בזמנו ב-$307, כמעט פי 3 מהמחיר ש-AMD מבקשת כיום, והביצועים הם אותם ביצועים!

חשוב לדעת: המעבדים הנ"ל אינם כוללים יחידות עיבוד גרפי בתוכם ולכן יש צורך ברכישת כרטיס גרפי מהקצה הנמוך עד הבינוני – בהתאם לתקציב.

לעומת זאת, מעבד ה-Ryzen 4700G (וסביר להניח שיהיה גם 4500G וגם גרסאות GE עם TDP יותר נמוך) יהיו ה"סוס השחור" ברשימת המעבדים ש-AMD הולכים להציע כבר בקרוב: מה יקרה אם ניקח מעבד, נפעיל בו 8 ליבות ב"שבבון" אחד, וב"שבבון" השני על אותו מעבד נאחסן GPU. המעבד הנ"ל יהיה בעצם מעבד ש-AMD מוכרת ליצרני מחשבים ניידים, אך הוא יהיה בתצורת Desktop והוא יכול להתאים לאלו שרוצים יותר כח עיבוד, אך לא מעוניינים/צריכים כח גרפי חזק (ה-GPU במעבד כזה מספיק למשחקים בינוניים ברזולוציית 1080P) – מעבד כזה יכול לדוגמא להתאים לצרכי פיתוח, עריכת וידאו קלה עד בינונית (אל תנסו לערוך קבצים של RED עם מעבד כזה..). על המעבד הנ"ל אין עדיין פרטים רשמיים לפרסום או מחיר, וכשיצא – אשמח לעדכן על כך.

חוץ ממעבדים – צריך לוח אם כדי להפעיל את המעבד. במקרה של מעבדי AMD, ישנם לוחות אם המבוססים על שבב B450 או X470. ה-B450 הוא יחסית זול וניתן לרכוש כאן בארץ מ-KSP או Ivory או Plonter לוח אם כזה במחיר מוערך של כ-320-350 שקל (לוח בסיסי. הנה דוגמא). אם לעומת זאת אתם חושבים לרכוש אחרי חודש יוני, לוחות חדשים המבוססים על שבב B550 יצאו לשוק וגם הם יהיו (יחסית) זולים ויאפשרו לכם לשמור על תאימות קדימה לפחות לשנתיים שלוש כך שתוכלו בהמשך להחליף למעבדים עוצמתיים יותר בקלות.

לסיכום: שני המעבדים הנ"ל מאפשרים לבנות מחשב זול (פחות מ-1500 שקל כולל GPU בסיסי, SSD בגודל 512 ג'יגה, 8 ג'יגהבייט זכרון ומעבד כמובן) שיכול להתאים לרוב המשימות למשתמשים שאינם אנשי מחשב מקצועיים ושאינם דורשים משאבי מחשוב רבים.

לכידת וידאו ושינוי ה-Workflow

מי שקורא את הבלוג הזה ואת הפוסטים בו, בוודאי מודע לעובדה שאני תמיד מחפש לנצל את הציוד שברשותי או ציוד שאני רוכש – בצורה המקסימלית האפשרית, גם כשמדובר בדרכים שהיצרן לא חושב עליהם או לא ממליץ עליהם. המוטו שלי: אם זה אפשרי וזה עובד ולא מזיק לציוד – למה לא?

אחד הדברים ששאפתי להתחיל לבצע לאחרונה קשור להקלטות וידאו לערוצי היוטיוב שלי. יש לי כרגע 2 מצלמות די פשוטות (G85 של פנאסוניק ו-D7100 של ניקון) וכנראה שאני ארכוש עוד אחת (תלוי בתקציב שיהיה לי – A6600 של סוני או GH5S של פנאסוניק. אני לפעמים צריך להקליט ברזולוציית 4K ב-60 פריימים לשניה) ואיכות הוידאו שהן מקליטות היא טובה, אך אינני מרוצה מהקבצים עצמם: הם מוקלטים עם קידוד H.264.

אחד הדברים הבעייתיים ביותר עם קידוד H.264 לוידאו הוא שהמקודד הזה בנוי להזרמת או ניגון ישיר של הוידאו בנגן תוכנה או חומרה, אבל הוא לא בדיוק מתאים לעריכה, הואיל ותוכנת העריכה צריכה לחשב (דרך ה-CPU במקרים רבים) היכן כל פריים נמצא, וכשמבצעים Scrubbing בעורך הוידאו, יכולים לראות במקרים רבים שהמחשב "משתהה" עד שהוא מציג וידאו וגם כשהוא מציג, לפעמים לאחר מספר שניות הוא "נחנק". יוטיוברים רבים מצלמים במצלמות סוני/ניקון/קאנון/פנאסוניק שמקליטות ב-H.264 ואת זה הם עורכים, ובדרך כלל אם כל מה שעושים קשור לחיתוך חלקים שונים, הוספת LUT, כמה אפקטים, סינכרון אודיו/וידאו ויצוא וידאו להעלאה ליוטיוב (כלומר Workflow די קטן יחסית לאדם אחד) – אז אפשר להסתדר עם H.264.

העניין הוא שבדרך כלל כשרוצים איכות וידאו גבוהה ולא דחוסה כל כך (H.264 ו-H.264 דוחסים בלי רחמים) וגם רוצים לערוך קבצים בנוחות, צריך וידאו בפורמט "ביניים" (באנגלית: Mezzanine) בקידוד אחר, קידודים כמו Apple ProRes, DNxHD/DNxHR, CineForm. הבעיה – כמעט שום מצלמה בסקטור ה-Prosumer (כזו שעולה פחות מ-4000 דולר) לא מאפשרת להקליט ישירות בקידודים כאלו, את זה היצרניות שומרות למצלמות הוידאו המקצועיות, ה-CX00 של קנון, ה-FX של Sony וכו' וכו'. מה שכן, במקרים רבים הן מאפשרות להקליט באיכות הרבה יותר גבוהה דרך יציאת ה-HDMI במצלמה. יש צורך להגדיר 2-3 דברים במצלמה ואפשר להקליט ברזולוציות גבוהות ובאיכות צבע יוצאת מן הכלל.

וזה בדיוק מה שרבים עושים עם מסכים חיצוניים קטנים שגם מקליטים, כמו משפחת Atomos: מחברים את המצלמה אל המסך החיצוני הקטן, ובמקום להקליט לכרטיס ה-SD (או בנוסף) – מקליטים במסך עצמו שכולל בד"כ SSD שליף או כרטיס SD משלו. מחירים מסכים מקליטים כאלו מתחילים בסביבות ה-500$ ונעים לכיוון ה-5000$.

למי שרוצה להשיג את אותו אפקט ויש לו מחשב רציני, אפשר להשתמש בכרטיס לוכד וידאו עם כניסת HDMI (דוגמאות: Elgato 4K60 Pro,Elgato Cam link 4K, ויש עוד חברות אחרות) ועם תוכנה כמו OBS Studio. שיטה כזו גם מאפשרת "הלבשה" של LUT ופונקציונות רבות נוספות, כולל תמיכה בקידודי ביניים כפי שציינתי לעיל, וגם להקליט בקידוד H.264 עם Bit-rate הרבה יותר גבוה ממה שהמצלמה מאפשרת פנימית. הבעיה: קידודי הביניים למרות שהם אפשריים מבחינת התוכנה – אינם דבר כה יציב, בלשון המעטה, ויש גם צורך במחשב חזק ומהיר על מנת לבצע את העבודה הזו.

התקופה הנוכחית בה וירוס הקורונה משתולל בחוץ, זימנה סיטואציה די מעניינת: אנשים התנפלו על כל דבר אפשרי שקשור לשידור וידאו דיגיטלי: מצלמות Webcam (מכל הסוגים), לוכדי וידאו זולים (במיוחד של Elgato ו-AverMedia) וכתוצאה מכך המחירים זינקו במאות אחוזים. לעומת זאת, כרטיסי לכידת וידאו מקצועיים שאינם תומכים כברירת מחדל באפליקציות וידאו כמו סקייפ, ZOOM וכו' – מחירם נשאר ואף ירד בחלק מהמקרים/

וכך מצאתי לאחרונה באמזון את הכרטיס המופיע כאן משמאל. זהו כרטיס של חברת Blackmagic ושמו: DeckLink Mini Recorder 4K. הוא יכול לקבל קלט HDMI ו-SDI. (אפשר, אגב, לרכוש את אותו כרטיס בארץ בקישור הזה, אולם יש לקחת בחשבון זמן המתנה של שבועיים, תתעלמו מכך שכתוב שהוא אינו במלאי. הם מייבאים רק כשמזמינים).

היתרון של כרטיס כזה הוא בכך שהכל נעשה על שבב חומרה יעודי ולא על ה-CPU של המחשב, הווה אומר: כל עוד יש במחשב SSD מהיר (עדיף NVME כמו Samsung Evo 970 Plus) ואת הכרטיס הזה, אפשר להקליט וידאו ישירות מהמצלמה ללא צורך בהקלטה על כרטיס SD – ואפשר לבחור מקודדי ביניים או מקודד סופי עם איכות שאפשר לשנות מקצה לקצה, והקידוד יהיה בזמן אמת. בשבילי זה חוסך גם עבודה עם OBS וגם עבודה בעורך הוידאו עם מקודדים סופיים, וכתוצאה מכך העריכה נהיית הרבה יותר קלה ו… אין צורך בקבצי פרוקסי, תודה לאל!

הזמנתי כרטיס כזה (דרך ushops, אמזון לא מאפשרים להזמין אותו ישירות לארץ) ובהמשך הדרך אני אשדרג ל"אח" היותר גדול שלו: Decklink Quad HDMI Recorder, מה שיאפשר לי לחבר במקביל עד 4 מצלמות עם תמיכה של עד 4K ב-60 פריימים לשניה (אם המצלמה מאפשרת זאת כהקלטה חיצונית כמובן).

לסיכום: שיטה זו ו-Workflow זה אינו מתאים לכולם. אלו שמשתמשים במצלמות וידאו מקצועיות, כבר עובדים עם מקודדי ביניים ואותן מצלמות מייצאות פורמטים כאלו. לעומת זאת, אני עם ה-Workflow הזה חוסך לעצמי את ההמרה מ-H.264 למקודד ביניים, וההמרה בסוף (ליצוא) לא תחליף את הקבצים שקודדו עם מקודדי הביניים. אלו יוכלו להישאר אצלי באחסון על דיסקים יותר איטיים וכשיהיה צורך אעביר את הקליפים בין האחסון האיטי למהיר (שנמצא במחשב) ולהיפך וכל זאת מבלי לאבד איכות וידאו בהקלטה.

אשמח לשמוע את דעתכם ומה אתם הייתם משנים ב-Workflow.

ביי ביי, קניונים

בתוך כל תקופת הקורונה הזו, החליטה מדינת ישראל שאם רוצים לפתוח את הקניונים, אז הקניונים מחוייבים לפתח אפליקציות שמבקרי הקניון יתקינו – כדי לעקוב אחריהם, כך שאם מישהו חולה בוירוס נכנס לקניון, אפשר יהיה לזרוק כמה עשרות או מאות אנשים לבידוד, ולך תסביר שהחולה אולי היה בצד המזרחי של הקניון בשעה שאתה היית בכלל בצד המערבי ובקומה אחרת. אף אחד לא מקשיב – לך לבידוד ל-14 יום וזהו.

הבעיה המרכזית עם השטות החדשה הזו, היא ששוב – המדינה מעדיפה לזרוק את האחריות על גורמים אחרים שלא מבינים כלום בנושאים אלו. אם ניקח לדוגמא את נושא האפליקציות – טיפש יהיה מי שיתקין את האפליקציות הללו, הואיל ובעלי הקניונים משלמים כמה שפחות, ואבטחת מידע, פרטיות וכו' – זה הדבר האחרון שמעניין אותם ועוד יותר את מפתחי האפליקציות (ולך תזהיר אותם מ-חורי אבטחה, כמעט בד"כ מובטח שתקבל הכחשה ואם תתעקש – מכתב איום מעו"ד).

בעיה נוספת בשיטה המפגרת הזו – היא שסקטורים שלמים לא יוכלו להתקין את האפליקציות: אנשים המשתמשים במכשירי טלפונים (פשוטים או סמארטפונים) כשרים, ואנשים שברשותם מכשירי סמארטפון מהעבודה שנעולים להתקנת אפליקציות. האם יסרבו השומרים להכניס את אנשים אלו לקניונים? אם כן, אז יש כאן מקום לתביעה רצינית על אפליה. אם כן יאפשרו להם להיכנס – איך בדיוק "תופסים" מישהו חולה שאין לך מעקב עליו (בגלל עניין הטלפון)? כרגיל, אף אחד לא חשב עליו.

ומה עם הפרטיות שלכם? אל דאגה, כמו תמיד, הרשות להגנת הפרטיות, לפי הכתבה הזו בדה-מרקר עושה קולות של שטיח. מהרשות כלל לא השתתפו ולא מחו בדיונים שהממשלה החליטה להורות לשב"כ לעקוב אחרי אזרחים (יש 5000 ומעלה דיווחים על איכונים שגויים, תמשיכו להאמין שהאיכונים האלו הם על הסנטימטרים ועל מידע אמין), וגם עכשיו כל מה שהיא מבקשת שמשרד האוצר ישנה בהוראות – זה שלא יהיה איסוף מידע. ועל כך נאמר: נו שוין.

כמבקר, לי אין בעיה למסור פרטים מסויימים: שם פרטי, טלפון. מדוע אני צריך למסור כתובת ותעודת זהות? לא ברור לי ואין לי כוונות למסור פרטים אם אשאל מעבר למידע הנ"ל. להתקין אפליקציות? שישכחו מזה. לא המגן, לא שריון ולא כלום. קניונים שמעוניינים בי כמבקר – שיואילו למצוא פתרונות אחרים פחות פולשניים.

ואתם? תתקינו אם יורו לכם בכניסה לקניון?

סקירה: אופה לחם Morphy Richards דגם 48296

בשנים האחרונות ניתן לראות בחנויות ובאתרי מכירות אונליין שונים – יותר ויותר מכשירים שאמורים לעשות לך את החיים יותר קלים, במגוון תחומים: אתה לא חייב לרכוש לך מצלמת DSLR בכמה אלפי דולרים, הא לך מצלמת זום קומפקטית שתוציא תמונות מעולות, גם למי שאין מושג ירוק מה זה מהירות צמצם, ISO או F Stop, פשוט כוון ולחץ. גם בתחומים כמו אבטחה קיימים פתרון "אוטומטיים" כאלו – כמה עשרות דולרים למצלמה, מספר הגדרות פשוטות שכל הדיוט יכול להגדיר, וזהו – המצלמה תצלם ותתריע כאשר יש חשד לפריצה (או כאשר החתולים שלך מחליטים באמצע הלילה לשחק תופסת או לרדוף אחרי זבוב תועה, כולל קפיצות ססגוניות באויר).

בתחום המזון יש לנו כמובן את מכשירי טיגוון האוויר (Air Fryer), טכנולוגיה ישנה שזכתה לעדנה בשנים האחרונות בזכות חברות כמו Ninja שלקחו משהו עתיק, הלבישו לו בקר מודרני כולל (בחלק מהדגמים) חיבור WIFI ואפליקציית מובייל, ובשם כיסוח הקלוריות (ומאוחר יותר כל יצרן זריז שהעתיק) השוק הוצף במכשירים כאלו. תחום נוסף שאליו נכנסו בשנים האחרונות מכשירים "חכמים" – הוא תחום אפיית הלחמים והעוגות: אתה כבר לא צריך לעמול על הכנת בצק, בדיקת התפחה, לישה, לשים בתנור ולקוות שלא תפספס מבחינת זמנים. לא, כל מה שעליך לעשות זה לקחת את התבנית של המכשיר, לזרוק את כל החומרים פנימה, להכניס את התבנית, לבחור תוכנית, משקל המאפה, צבע המאפה, ו"התחל". זהו. המכשיר יודיע לך בסידרת צפצופים מתי זה מוכן.

בשבועות האחרונים, עקב מצב הוירוס בארץ, מצאתי את עצמי רוכש מספר מכשירים למטבח כדי לשפר את כישורי הבישול והאפיה שלי (עד לפני זמן לא רב, חוץ מחביתה פשוטה, כל מאכל שהייתי מכין היה יכול לזכות את האדם שיאכל בטופס 17 + אמבולנס לבית החולים הקרוב), ואחד המכשירים שרכשתי היה של מורפי ריצ'ארדז. החברה לא ממש נותנת שמות מובנים למכשירים אלא מספרים, אז תכירו: 48296. המכשיר עצמו קל מאוד להבנה, התפריטים על המדבקה בעברית והחוברת הפעלה מסבירה בצורה לא רעה (אם מתעלמים משגיאות הכתיב ועוד כמה משפטים תמוהים) איך לעבוד עם המכשיר.

ניסיתי לעבוד עם המכשיר ולאפות מספר לחמים לבנים פשוטים, לחמים עם אגוזים וגרעינים שונים – וזה הצליח, פחות או יותר… אם אפשר לקרוא לטעם ומרקם בצקתיים "הצלחה". בימים האחרונים לעומת זאת, כשניסיתי להתקדם מעט שלבים להכין דברים כמו לחם מלא, לחם שיפון וכו' – המכשיר החליט שזה רעיון מעולה שהלחם יצא במרקם של ספוג רטוב ובגובה של 3-4 ס"מ, מחצית מהגובה הרגיל. ניסיתי ללכת "על המיליגרם" לפי חוברת המתכונים המצורפת, לפי הוראות של אימי היקרה וגם לפי הוראות באינטרנט. עם יותר שמרים, פחות שמרים, יותר בצק, פחות בצק, יותר מים, פחות מים (כן, ניסיתי לא מעט דברים) – התוצאה חזרה על עצמה ולפי החוברת הבעיה היא לא במכשיר, אלא בך, לקוח יקר.

אבל הבעיה הכי גדולה שלי במכשיר כזה ובמכשירים אחרים שאינם בתחום הבישול והאפיה – היא ה"נעילה" של המכשיר. יש לך 12 תוכניות וזהו. אתה לא יכול לדלג שלבים בתוכנית, אתה לא יכול להאריך/לקצר בזמן שלב ספציפי, אתה לא יכול לקבוע טמפרטורה, ובקיצור – אתה לא יכול לקבוע דברים ידנית מעבר לבחירה בתפריטים ואופציות קבועות מראש. לא טוב? זבש"ך.

לא כל המכשירים כך. רכשתי לפני כשבועיים מכשיר Air Fryer של חברת Tefal. המכשיר "עמוס" בתוכניות שונות להכנת מאכלים שונים, אבל המכשיר גם מציע לך לקבוע את הדברים בצורה ידנית וסופר פשוטה: כוון את הטמפרטורה, את משך בישול, אם תהיה הפסקה באמצע (אם צריך להפוך או לערבב) וזהו, לחץ Start והמכשיר עושה את העבודה, מבלי לבחור שום Preset.

נחזור לאופה הלחם. מבחינה טכנית, הקמצנות בהשקעת בניית המכשיר ניכרת לכל מי שיש לו עין טכנית. יש סיכוי שהמאפה הנחמד שאתה אופה, יקבל בסוף גם "מתנה" בדמות להבי לישה שיהיו תקועים בלחם (החברה נותנת מעין חתיכת ברזל להוציא את זה) – כי נורא קשה להוסיף רצועה ומכניקה למשוך את הלהבים החוצה לאחר הלישה. אותו דבר גם לגבי הוספת 2-3 נורות LED לתצוגה – חס ושלום, זה יעלה 2 סנט תוספת עלות למכשיר ועוד לא דיברנו על משהו פשוט כמו סוללה והגדרות שעון (תוספת של 8 סנט לסוללת CR2032 שיתווספו לעלות המכשיר). אין הגדרות לשעון ואם תרצה להתחיל בזמן מסוים, תחשב בראש ותלחץ בהתאם.

אז האם הייתי ממליץ לאחרים על המכשיר? למי שאין סבלנות לנסות שוב ושוב – לא. למי שיש סבלנות, יכול להיות שכן, אבל בכל מקרה הייתי ממליץ לחפש מכשיר שנותן להכניס ידנית את הפרמטרים הכי חשובים ובכך לעקוף את התפריטים: זמן עבודה, טמפרטורה, כמו תנור רגיל, ואולי עם מכשיר כזה אפשר יהיה להגיע לתוצאות טובות גם כאשר שאר הפונקציות האחרות נותנות תוצאות זוועתיות:

ציון (מ-1 עד 10): 5 וחצי.

"בכסף הזה היה אפשר לרכוש מחשבים עם לינוקס"

ראיתי לא מעט מקרים שבהם אנשים מתלוננים על כך שגופים ממשלתיים מוציאים תקציבים על רכישת חומרה (כמו מחשבים) עם Windows, על כך שמשרד האוצר שוב ושוב כמו שעון חותם עם מיקרוסופט על רשיונות לתוכנות שונות – במקום לעבוד עם לינוקס ומוצרי קוד פתוח.

והאמת – אני הייתי גם מהמתלוננים הללו, וכתבתי לא מעט פוסטים על כך.

אבל החיים, כמו תמיד, מלאים בהפתעות, וכפרילאנס יצא לי למצוא את עצמי בלא מעט מקרים מייעץ לאותם גופים לגבי רכישה של חומרה, תוכנה, רשיונות וכו', ואז ראיתי את הדברים בצורה שונה לגמרי בהשוואה לאיך שראיתי את הדברים כאיש לינוקס.

אז בואו נתחיל בעניין רכישת מחשבים, הנה ההודעה באתר החדשות של ערוץ 7. ניקח את המספרים ונחלק: 50 מיליון ל-30,000 מחשבים, יצא לנו בערך 1,666 שקל למחשב, הווה אומר שהמחשב הזה יהיה מחשב מותג, והוא ממש לא יהיה חזק. מה שכן, המחיר הזה כן כולל רשיונות Windows ואופיס. אחד הדברים החשובים לזכור, הוא שכשרוכשים כמות כזו של מחשבים, עלויות הרישוי של Windows ואופיס אינן כה גבוהות ואני בספק אם המחיר שישולם עבור הרשיונות פר מחשב יעברו את ה-150-200 שקלים.

נניח ויבוא מאן דהוא ויאמר "אל תרכשו את האופיס ו-Windows, החברה שלנו תתקין על כל המחשבים הללו הפצת לינוקס + Libre Office והממשלה תקבל מהחברה שרותי תמיכה, הכל תמורת מחיר FIXED שיהיה זול בהרבה מרכישת אותם רשיונות". נשמע רעיון לגטימי, לא?

אם היו שואלים לדעתי לגבי עיסקה כזו עם אותה חברה, תשובתי היתה פשוטה וקצרה: לא.

מדוע? מהסיבה הפשוטה שלצערי רוב אנשי הלינוקס שחושבים שזה רעיון מצוין להתקין לינוקס על כל מחשב דסקטופ – מפספסים, והוא: עניין התמיכה. מה עושים כשהמחשב לא מוכן להשמיע מוסיקה ברמקולים או שהוא עושה בעיות בתצוגה והבעיה קשורה לדרייבר? אפשר לפתוח באג על זה, שיהיה בהצלחה. חברות רוצות יותר, הן רוצות פתרון לבעיות פה ועכשיו והן רוצות זאת מיצרני החומרה. יצרני החומרה (גם אלו שמוכרים מחשבים עם הפצת לינוקס כאופציה) לא יטפלו בתקלה והן תעברנה את התקלה ליצרן הפצת הלינוקס, והוא יהיה מוכן לטפל בבעיה .. רק אם רכשתם רשיונות פר מחשב לאותה הפצת לינוקס, והרשיונות הרשמיים שנמכרים אינם זולים: הם מתחילים ב-199$ לשנה ואם קניתם כמות – המחיר יורד ל-100$ לשנה. יכול להיות שהמחיר יהיה יותר זול אבל הוא לא יהיה יותר זול ממה שמיקרוסופט מבקשת על אותה כמות מחשבים.

ואז מגיעה הבעיה השניה: תאימות. חברות אוהבות שהמחשבים שלהם מריצים תוכנות שאותן חברות משתמשות ומכירות. כן לאופיס, לא ל-Libre Office, ולך תסביר למשתמשים למה Libre Office נראה ומתנהג כאילו מדובר באופיס 97 כולל באגים של המרת מסמכי אופיס בעברית מאופיס ל-Libre Office, ועוד לא דיברתי על שלל התוכנות האחרות שיותקנו על המחשבים שלא קיימות ללינוקס או שקיימות ואין חברה מסחרית שתומכת בהן במקרים של באגים, מפת דרכים לגבי האפליקציה וכו' וכו'.

ולכן, טענותיי הן:

  • הפצת לינוקס לא נותנת יתרון כלשהו על מכונות דסקטופ לארגונים ממשלתיים – בכל הקשור לכסף לדוגמא.
  • על מנת לקבל תמיכה מיצרן הפצת לינוקס, יש לשלם רשיון פר מכונה, ומחירי הרשיונות יהיו יותר יקרים מהרשיונות שמיקרוסופט מבקשים.
  • יש בעיה מהותית של תאימות של תוכנות שכל גוף רוצה להריץ, ואף אחד לא מעוניין להריץ 2 תוכנות שונות בארגון שעושות אותו דבר.
  • עקומת הלימוד תהיה הרבה יותר מורכבת מאחר שכולם לומדים להשתמש במערכת אחת וקשה פתאום להתחיל ללמד אחרים מערכת אחרת.

ומה עם כרומבוקים/כרומבוקסים?

גוגל השקיעה לא מעט ביצירת הפצת לינוקס קניינית שמגיעה אך ורק עם מחשבי כרומבוק/כרומבוקס (למי שרוצה להתקין Chrome OS לא רשמי על מחשב ישן – יכול להשתמש בגירסה הזו) והמחשבים שנמכרים עם מערכת זו הם מחשבים עם משאבים צנועים (מעבדי Celeron, I3, לפעמים מעבדים מבוססי ARM) עם 4 ג'יגהבייט זכרון וכמות אחסון פעוטה של 16 או 32 ג'יגהבייט.

מערכת Chrome OS בנויה רובה ככולה לעבוד עם ה-Eco System של גוגל, מה שאומר שחייבים לרכוש מנוי חודשי פר משתמש ורוב התוכנות שניתן להריץ הן או אפליקציות Web או אפליקציות אנדרואיד (עובד ככה ככה), כך שאפליקציות קיימות של הארגון – לא ירוצו. עם כרומבוק, לצערי – המחיר יצא הרבה יותר גבוה פר מחשב, מאשר רכישה חד פעמית של המחשבים + רשיונות של מיקרוסופט ל-Windows ו-Office.

לסיכום: לינוקס יכול להתאים לי, יכול להתאים לך לשימוש הביתי שלך, ויכול להתאים להרבה אנשים שמוכנים לשבת וללמוד כדי להכיר לינוקס, אבל לינוקס לא מתאים כמערכת הפעלה חלופית לארגונים, הואיל ותמיכה היא דרישה מספר אחת של אותם ארגונים והם רוצים תמיכה ישירות מיצרן הפצת הלינוקס ואז יש לשלם מחיר שדי מוריד כל חסכון שהיה מושג ללא רכישת הרשיונות של מיקרוסופט. גם עניין תאימות אפליקציות משחק תפקיד רציני שדי מבטל שימוש בלינוקס על דסקטופ בארגונים.

שידור וידאו ללא השקעה מאסיבית

כשעברתי מלהיות שכיר – לעצמאי, הקמתי עסק שהיה רובו ככולו קשור לשרותי Hosting של מכונות וירטואליות ואירוח אתרים. אחת הבקשות שקיבלתי שוב ושוב במסגרת העסק דאז, היתה מצד כל מיני גורמים דתיים שרצו לשדר וידאו משיעור תורה, אירוע דתי גדול וכו' – לקהל גדול בחוץ, בארץ ובעולם. להזכירכם, בזמנו (בסביבות 2010) לא היה שידור חי דרך יוטיוב (או כל אתר אחר) בחינם.

אף אחת מהפניות לא הסתיימה בעיסקה, מהסיבה הפשוטה שבאותו זמן, בשביל לשדר וידאו חי לקהל גדול, היית צריך לשכור שרתים, להריץ עליהם תוכנה לשידור וידאו (כמו Wowza) או תוכנות כמו FMS של אדובי, השכרת רוחב פס רציני מספקי האינטרנט, וכמובן שבזמנו בארץ לא היה שום CDN רציני שתמך בשידורי וידאו במחיר נורמלי, כך שאף אחד לא רצה לשלם את המחיר הכרוך בכך, למעט גופים גדולים שהקימו לעצמם את הפתרונות שהם רוצים.

משנת 2013 דברים החלו להשתנות, יוטיוב החלה לתת אפשרות לשדר וידאו (בהתחלה היה ניתן לשדר שידורים די קצרים), ב-2015 זה התרחב גם לפייסבוק ומאוחר יותר דרך רשתות אחרות (אינסטגרם ועוד) וכיום הגענו למצב שאם אתה נמצא בחוץ ואתה רוצה לשדר בשידור חי לחברים כמה יפה היום בחוץ, כל מה שאתה צריך זה את הטלפון הסלולרי שלך, אפליקציית פלטפורמה חברתית כלשהי או יוטיוב, כמה קליקים – ותוך שניות ספורות אתה באוויר, ו-ב-ח-י-נ-ם. (ביוטיוב אתה צריך שהערוץ שלך יהיו לו 1000 מנויים כדי לשדר ישירות מהטלפון, אבל זה כבר עניין אחר).

עד לפני שנים ספורות, על מנת לשדר ממצלמה כלשהי אל האינטרנט, היית צריך למצוא דרך לחבר את המצלמה אל המחשב (אם לא היה מדובר במצלמת Webcam אלא מצלמת DSLR לדוגמא), להריץ תוכנת קידוד (Encoder) ולהזין את פרטי פלטפורת השידור (יוטיוב, פייסבוק וכו') אל תוכנת הקידוד שתשדר את הוידאו אל הפלטפורמה. הקהל שלך היה מקבל ממך קישור לאותה פלטפורמת שידור וכולם היו מתחברים לפלטפורמה על מנת לצפות. הבעיה המרכזית היתה שצריך מישהו טכני שישגיח ויכיר את תוכנת הקידוד כדי לטפל בבעיות כמו חוסר סינכרון בין אודיו לוידאו, לא שומעים, בעיות שידור לפלטפורמה וכו'.

בשנים האחרונות, מספר יצרניות מצלמות אקשן (Go Pro, Xiaomi, DJI ואחרות) החלו לשלב בתוך המצלמה – אפשרות לשדר דרך טלפון או כל חיבור WIFI – אל הפלטפורמות. היתרון של שידור ממצלמות כאלו על פני שידור של טלפון היה קודם כל עניין האיכות (עדשה רחבה, רזולוציות וכמות פריימים), כמו כן, מדובר בדבר יעודי לצילום ולא עוד משהו שיכול לקבל פתאום שיחות או לקרוס תוך כדי צילום וכו'. כל אותם מכשירים ומצלמות מממשים שימוש בפרוטוקול RTMP כדי לשדר את הוידאו. כיום ניתן להשיג שבבים חדשים במחירים מאוד נמוכים (וללא צריכת חשמל גבוהה כלל) כדי לשלב במכשירים שונים שידור RTMP החוצה לשירותים שונים – ציבוריים או קנייניים של חברות – וחברות בהחלט רוכשות ומטמיעות זאת במוצריהן.

כיום, ב-2020, אנחנו יכולים להשתמש במצלמות אקשן זולות כחלק משידור מרכזי אחד. אם נחזור שוב לדוגמא של שידור שיעור תורה, הרצאה של מרצה וכו', אפשר להשתמש במצלמת וידאו רצינית מול המרצה ומצלמות אקשן אחרות יפוזרו בחדר ויוצבו בצורה גבוהה (לתת לדוגמא מבט פנורמי) – וכולן ישדרו אל מחשב אחד (המצלמה היוקרתית יכולה להיות מחוברת דרך HDMI או דרך כבל רשת, תלוי בסוג המצלמה) שמריץ תוכנה כמו XSplit או OBS לדוגמא, ואותה תוכנה תשמש מעין "Mixer" לשדר ממצלמה אחת או ממספר מצלמות או שהתוכנה תחליף כל כמה שניות בין המצלמות (אין גבול לדברים הללו) ואותה תוכנה תשדר את התוצאה החוצה אל פלטפורמת השידור, וכך יכול כל גוף לשדר בזול ובאיכות טובה החוצה.

אם נתייחס למצבנו כרגע, כשכולנו מצווים להישאר בבית, ובמידה ויש צורך לשדר וידאו החוצה לקהל רחב בצורה חד כיוונית (עם אפשרות לתת לקהל להגיב בצורה טקסטואלית) – לא צריך להשקיע יותר מדי ולא צריך ZOOM. מצלמת Go Pro Hero 8 או +Yi 4K או DJI OSMO Action (שימו לב שיש לה מספר באגים שיתוקנו בקרוב) יכולים בהחלט להספיק מבלי לקרוע את הכיס (זו לדוגמא עולה 815 שקל פה בארץ). מצלמות כאלו בדרך כלל יתנו איכות וידאו טובה, צילום רחב, והגדרות פשוטות כדי להתחבר לפלטפורמת שידור.

בפוסט הבא (יקח זמן לפרסם אותו הואיל ואין ציוד בארץ וקשה להזמין מחו"ל) אסביר לגבי שימוש במספר מצלמות מקצועיות ושידור החוצה ברזולוציה של 4K.

מחשבות על הוירוס וחיבורי האינטרנט

מאז השבועות האחרונים בהם מגיפת ה-COVID-19 (קורונה) נכנסה לחיינו, עובדים רבים החלו לעבוד בבית, הילדים עזבו את הגן והבית ספר ו"רותקו" הביתה ובקיצור – נוצר מצב בימים האחרונים שכולם נמצאים בבית וכמובן – כולם משתמשים באינטרנט….

הביתי.

ולסיטואציה הזו – אף ספק אינטרנט בארץ (וצריך להיות הוגן ולאמר – גם לא באירופה או בארה"ב) לא הכין את עצמו.

אחד הדברים החשובים שצריך לזכור בכל מה שקשור לאינטרנט ביתי (כבלים או בזק/DSL) הוא שהחיבור הוא א-סינכרוני, שזה בעצם אומר שאתה "נענש" בכך שמהירות הורדת הנתונים שלך מתקצצת משמעותית בכל פעם שאתה מוציא נתונים החוצה, כך שאם לדוגמא הילדים שלך החליטו שעכשיו זה זמן מעולה לבצע במקביל שיחות וידאו עם החברים שלהם במסנג'ר/פייסטיים/וואטסאפ – איכות הצפיה בוידאו תרד משמעותית ואם תתחבר מרחוק לעבודה לדוגמא ב-RDP עם כל הפונקציות פועלות (32 ביט, AERO וכל האפקטים פעילים וכו') – תקבלו אינטרנט זוחל ואין זה משנה אם קניתם חבילה של 100 מגהביט, 200, 400 או 500 מגהביט.

המצב חמור יותר ברגע שאתה צריך נתונים מחו"ל והם אינם זמינים בנקודת POP של CDN בארץ – במצבים כאלו אתה תראה את מהירות החיבור האמיתית שמוקצת לחיבורי DSL בארץ (כולל הספק שטוען שהוא "מספר 1 בישראל", אתם יכולים לנחש על מי אני מדבר). אם תפנה לתמיכה, התומך יפנה אותך לאתר מדידה ישראלי שיראה לך שאתה מקבל מהירות מלאה (כזה לדוגמא). אם אתה רוצה לבצע בדיקה אמיתית, אתה צריך לעשות בדיקה מול שרת בחו"ל, אז כנס לאתר Speedtest ולפני שאתה לוחץ GO לחץ על Change Server, חפש Amsterdam ובחר ספק כמו NFOrce Entertainment B.V ואז לחץ על GO. אם מהירות החיבור שלך טובה והספק שלך נותן מהירות מספקת, אתה אמור לקבל מספר ב-Down די טוב. נניח בחבילות של 100 מגה, תקבל +60 מגהביט. אם אתה מקבל מספר ממש נמוך (בין 10 ל-20), החיבור שלך בעייתי. אגב, אם תבחר ספק מארה"ב, סביר להניח שבחבילת 100 מגה עם חיבור תקין, תקבל מהירות שנעה בין 40-60 מגהביט ב-Down.

אם יש לך בעיות באיכות צפיית וידאו באתר כמו נטפליקס, יש לך אפשרות לבצע 2 בדיקות:

  • יש את אתר Fast. בשביל וידאו ברזולוציית 4K עם כל הדברים הנוספים (אודיו 5.1, HDR וכו') תצטרך מהירות של 35 מגהביט לשניה. כנס ללינק ותראה מה המהירות שאתה מקבל.
  • אפשרות נוספת היא להיכנס ללינק הזה מהמחשב (אם אתם רוצים לבדוק בטלויזיה אז כנסו לאפליקציית Netflix ותחפשו Test Patterns), בחרו עונה ראשונה, ואת אחד הפרקים. מצד ימין למעלה בצהוב אמור להופיע לכם הרזולוציה הטבעית בו מתנגן הקליפ. חשוב לתת לנגן מספר רגעים עד שהוא יגיע לרזולוציה רצויה (דפדפן כרום במחשב ללא תוסף לא-רשמי יתן עד 720P, דפדפן Edge ינגן עד 1080P אלא אם יש לכם מעבד של אינטל ומסך ברזולוציית 4K – ואז תקבלו תמיכה לרזולוציית 4K). חשוב: שאר ה"פרקים" וה"עונות" ב-Test Pattern הם יותר לבדיקות וכיוונון מקצועי של מסכים ולאו דווקא לבדוק אם רואים וידאו ב-4K.

בעיה נוספת שאולי מתרחשת אצלכם עם Whatsapp בשיחות וידאו: תמונה קופאת לחלקיקי שניה או שיש חוסר סינכרון בין האודיו לוידאו. לצערי אפליקציית Whatsapp גרועה במעבר בין מקודדים שונים כשיש או אין רוחבי פס רצויים והיא מתעדפת כמה שיותר פריימים מאשר להעביר אודיו בצורה חלקה. הוידאו של מסנג'ר יותר טוב וגם יודע להתריע כשיש בעיות תקשורת.

לסיכום: ספקי האינטורנט מוכרים חבילות חיבור לאינטרנט עם המון הבטחות אך רוב ההבטחות לא מתקיימות במציאות, במיוחד כשקצת מנסים להעמיס ולבחון את החבילה. אתם יכולים לנסות לעבור לספקים אחרים אולם לא תמיד זה עוזר (במיוחד שאצל רבים מהספקים זמן ההמתנה יכול להיות 30 דקות ומעלה כיום, ורמת התמיכה היא ברמת ה"תכבה את הראוטר ותפעיל מחדש" או להאשים את המחשב שלך). נסו לפתור את התקלה בעצמכם. אם אתם משפחה עם מספר ילדים, העבירו אותם להשתמש בחבילות הסלולר (כיום רוב חבילות הסלולר הן די גדולות אך מהירות הגלישה בסלולר די קטנה, כך שיש סיכוי נמוך לניצול מלא של החבילה בין כה) כך שיהיה בבית כמה שפחות ניצול חיבור ה-DSL למטרות של עבודה/לימודים.