על לאפטופים,חיישנים של אינטל – ולינוקס

שוק הלאפטופים בעולם נשלט על ידי אינטל ועל ידי מספר יצרנים שמכניסים בשמחה כל פיתוח חדש לתוך הלאפטופים על מנת לתת למשתמש חוויית שימושיות טובה. כך, לדוגמא, בלאפטופים שיצאו בשנה הקרובה תהיה חיבוריות Thunderbolt (המאפשרת חיבור ציוד חיצוני שדורש רוחב פס גבוה – כמו כרטיסי GPU, כרטיסי SSD NVME מהירים ועוד) הואיל ואינטל משלבת במעבדים החדשים שלה למחשבים ניידים (דור 10) את ה-Thunderbolt.

אבל לפעמים, עם כל שילובי הטכנולוגיה, יש בעיה בקשר לתמיכת הציוד במערכות הפעלה אלטרנטיביות כמו הפצות לינוקס שונות. אינטל, כיצרנית מעבד ו-Chipset עושה מאמצים כדי לתמוך בלינוקס ובדרך כלל מחשב נייד חדש ומודרני, כשיתקינו עליו הפצת לינוקס כמו גירסת Fedora או אובונטו אחרונים – רוב הציוד יתמך ישר מהקופסא. בדרך כלל הציוד שלא יתמך – הוא הציוד שיצרן הלאפטופ הוסיף ללוח האם של אותו מחשב נייד. כך לדוגמא יש בעייתיות תמיכה בחלק מקוראי טביעות אצבע או מצלמות אינפרה-אדום (מצלמות ה-Windows Hello). בדרך כלל יהיו כאלו מקהילת מפתחי הלינוקס שיוסיפו תמיכה, אבל לוקח זמן עד שזה נכנס להפצות הלינוקס בגרסאות השונות.

אחת הטכנולוגיות שאינטל הוסיפה בשנתיים פלוס האחרונות היא טכנולוגיות ה-Dynamic Power & Thermal Framework (או DPTF בקיצור). עם טכנולוגיה זו, אינטל משלבת חיישנים בתוך השבבים שלה שידעו לגלות באיזה מצב המחשב הנייד נמצא: האם הוא על השולחן (מצב Desk) או שהוא נמצא על הברכיים שלך (מצב Lap). אם אתה עובד על המחשב הנייד והוא נמצא על ברכיך, המחשב הנייד יוריד את ביצועי המעבד באופן משמעותי כך שבתקרת הביצועים צריכת החשמל של המעבד תהיה 15 וואט. אם הוא על השולחן, המעבד יוכל לרוץ עד מקסימום ביצועים ויצרוך מקסימלית 51 וואט (הכל כמובן בהתאם לקירור ולאיך שהיצרן בנה את הלאפטופ. בחלק מהלאפטופים אם המעבד יעבוד במקסימום מהירות – אתה תשמע רעש חזק מהמאווררים). הנה תמונה שאולי תעזור להבהיר את המצב:

הבעיה עם DPTF פשוטה: אינטל ישמה את הפתרון בלינוקס, אבל רק לכרומבוקים, וגם אז רק לחלק מהמעבדים הישנים (דור 7 וחלק מ-8). כיום בלינוקס – ה-DPTF כלל לא נתמך בלינוקס. בחלק מהמחשבים הניידים ניתן לבטל את פונקציית ה-DPTF, אבל במחשבים של לנובו לדוגמא – אי אפשר לבטל את המצב, כך שהמהירות המקסימלית שהמעבד במחשב ירוץ תהיה בסביבות ה-1.0-2.0 ג'יגהרץ, רחוק מאוד ממהירות ה-4.2-4.3 ג'יגהרץ (תלוי במחשב הנייד ובמעבד) שהמעבד יכול להגיע. לנובו הודיעה ש"בעתיד" היא תוציא קושחה ללינוקס שתאפשר ביטול DPTF, אבל בשלב זה, אם יש לך מחשב נייד מהסדרות כמו Yoga או Thinkpad, יש מצב שתקבל רק חצי או שליש מכח העיבוד אם אתה מריץ לינוקס על הלאפטופ. ב-Windows, אגב, הכל רץ בצורה תקינה.

אחד הדברים שהכי קשה לעשות – זה לשכנע חברות לכתוב דרייברים עבור לינוקס בכל מה שקשור לדסקטופים או לאפטופים, מכיוון שאין ממש מספרים שמראים כמות רכישת מחשבים נייחים/ניידים עם לינוקס. אם ניקח לדוגמא את משפחת ה-Thinkpad של לנובו, ברוב המקרים משתמש הלינוקס שכן ירכוש Thinkpad, הוא יהיה מספיק חכם כדי להתקין בעצמו לינוקס על הלאפטופ מבלי להזדקק ל"טובות" של לנובו. (בשרתים כמובן המצב בדיוק הפוך – שום חברה לא מעזה לשחרר ציוד כלשהו בלי שתהיה תמיכה ללינוקס), כך שהדרך היחידה היא לגגל ציוד שלא נתמך בלאפטופ שלך, לראות אם מישהו התחיל לעשות Reverse Engineering לפרוטוקול של ציוד, אם כתבו איזה דרייבר ואם דרושה עזרה שאתה יכול לעזור בה.

ישנו "טרנד" חדש בו ניתן לרכוש מחשבים ניידים עם לינוקס מותקן עליו (בדרך של אובונטו של קנוניקל) ואותה הפצת לינוקס מקבלת דרייברים ו"אופטימיזציה". אני יכול לאמר לכם שאני משתמש ב-Thinkpad T480s ש"נתמך" בהפצת אובונטו שמשוחררת עבור יצרני הלאפטופים, אבל ציוד כמו קורא טביעות-אצבע שרשום באתר של קנוניקל כ"נתמך" – כלל אינו נתמך ואין לו דרייבר חיצוני. בקיצור – עדיף לרכוש לאפטופ (אם אתם רוצים, במקרים רבים אפשר לרכוש אותו עם FreeDOS כך שלא יהיה צורך לשלם את ה"מס" של מיקרוסופט) ולהתקין עליו הפצת לינוקס מודרנית.

לסיכום: אני מעריך את אינטל שמשקיעה בכתיבת דרייברים ללינוקס ולשילובם ב-Kernel, אבל עם DPTF אינטל די "פישלה" (אגב, ישנם כל מיני "דרייברים" ל-DPTF שתוכלו למצוא להפצות לינוקס שונות, אבל הדבר היחיד שמצאתי שהם עושים – זה שהם לא מאפשרים למעבד לעבור את ה-85 מעלות צלזיוס, הביצועים נשארים נמוכים) ולצערי לא מצאתי עם מי ניתן לשוחח על מנת שאינטל תוכל לטפל בדברים ולתקן. יחד עם זאת, בהשוואה למצב מלפני עשור – רוב הציוד בלאפטופים ודסקטופים נתמך יפה מאוד בלינוקס "ישר מהקופסא".

על Windows ומעבדים מעל 16 ליבות

בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר מעבדים חדשים מ-AMD עם יותר ויותר ליבות במחירים מאוד מפתיעים, הן לתחנות עבודה והן לשרתים. להלן 2 דוגמאות:

  • מעבד AMD Threadripper 2990WX עם 32 ליבות ו-64 נימים עולה 1700$ (מיועד לתחנות עבודה)
  • מעבד AMD EPYC 7551P עם 32 ליבות ו-64 נימים עולה $2700 (מיועד לשרתים בעלי תושבת מעבד יחידה)

לשם השוואה: המעבד לתחנות עבודה ושרתים הכי זול עם 16 ליבות מאינטל (Xeon SP Gold 6130) עולה נכון להיום $1932. ההצעה הזולה ביותר מעל 16 ליבות של אינטל היא מעבד Xeon Gold 6140 וכיום מחירה הוא $2500, כך שבמחיר של מעבד אחד מאינטל אפשר לקנות מעבד עם כמות כפולה של ליבות לתחנות עבודה, ובתוספת של 200$ אפשר לרכוש מעבד לשרת עם כמות כפולה של ליבות (בהשוואה ל-6140 של אינטל).

אם נרצה להקים מכונה כזו להריץ מכונות וירטואליות, לא חשוב איזה פתרון וירטואליזציה נבחר (למעט Hyper-V) – המעבדים של AMD יתנו תוצאות מצוינות וסקירות שונות הראו זאת. אם נרצה להשתמש במעבדים כאלו כתחנות עבודה מבוססות לינוקס, כל עוד יש לנו את העדכונים האחרונים להפצת הלינוקס שנבחר – הכל ירוץ מצוין.

אך מה יקרה אם נרצה לקנות מכונה כזו להריץ אותה כתחנת עבודה או כשרת Windows (לא וירטואלי)? צפו לביצועים נמוכים ב-30-50% בהשוואה ללינוקס עם אותם מעבדים.

כשאינטל שחררה את משפחת Xeon SP, אינטל הציגה בגאווה כמה המעבדים לשרתים (אז לא היה Threadripper) שלה הרבה יותר מהירים ממעבדי EPYC של AMD. סקירות עצמאיות הוכיחו שאינטל פחות או יותר צודקת (יש מספר מבחנים די תמוהים של אינטל ועל כך הופיע פוסט ב-Anandtech). רוב הסוקרים ציינו כי הבעיה של הביצועים קשורה לארכיטקטורת ה-NUMA של AMD.

שנתיים חלפו מאז ש-AMD הוציאה את משפחת מעבדי EPYC לשרתים. AMD הוציאה באותו זמן את משפחת ה-Threadripper דור ראשון (עד 16 ליבות) ואת משפחת ה-Threadripper דור שני (מבוסס על ארכיטקטורת +ZEN). עם הדור השני, AMD הוציאה את המעבדים 2970WX ואת 2990WX -האחד עם 24 ליבות והשני עם 32 ליבות. ההבדל בין מעבדים אלו לבין המעבדים ממשפחת EPYC – היא שמעבדי Threadripper משתמשים ב-4 ערוצי זכרון ולחלק מהליבות אין גישה ישירה לזכרון, בשעה שמעבדי EPYC מקבלים גישה ל-8 ערוצי זכרון.

המחיר הזול גרם ללא מעט אנשים להתעניין לראשונה במעבדים עם 24 ו-32 ליבות ולא מעט אנשים רכשו אותם. המעבדים עובדים מצוין אולם מי שבחן אותם על Windows קיבל "הפתעה" – גם כאן, Windows הציג ביצועים נמוכים ב-30-50% בהשוואה ללינוקס (הבעיה אינה קיימת בדגמים כמו 2950X שהם עם 16 ליבות).

ואז מספר אנשים מקצועיים החליטו לחקור מדוע הביצועים ב-Windows יותר איטיים. בהתחלה האשימו את המעבדים בכך שלא כל הליבות מקבלים גישה לזכרון, אולם אז מספר אנשים לקחו מעבדי EPYC שאין שם את הבעיה בעניין הליבות והזכרון – והתוצאות נשארו בעינם, Windows פשוט יותר איטי בהרבה.

יש בחור בשם וונדל מ-Level1tech שלקח את הנושא ברצינות, ויחד עם עוד מספר אנשים – החליטו לבדוק את העניין, ו-וונדל הוציא וידאו על כך (אזהרה: הוידאו מאוד טכני). להלן הוידאו:

למי שראה את הוידאו ולא הבין: הבעיה נמצאת עם ה-Windows Scheduler, ה"מתזמן" של Windows שמקים תהליכים (Processes) על ליבות שונות לפי העומסים שלהם, ועם המעבדים המוזכרים לעיל וכמות הליבות הגדולה, ה-Scheduler של Windows – "מתחרפן", ומה שיותר גרוע – מיקרוסופט לא עושה סימנים שהיא עובדת על תיקון הבעיה, ומה שהכי גרוע – זה קורה בכל גרסאות ה-Windows, כולל Windows Server.

אחד הדברים שוונדל מזכיר בוידאו זה אפליקציה בשם Coreprio שעוזרת למגר חלק מהבעיה. ב-Phoronix מנהל האתר בדק כמה זה עוזר. התוצאה: בחלק מהמקרים זה עוזר במעט, בחלק הרבה, אבל עדיין – ישנה בעיה שמצריכה שינוי קוד פנימי ב-Windows ע"י מיקרוסופט.

לכאורה ניתן להחליט משהו פשוט: לא רוכשים מעבדים של AMD אם מריצים Windows כמערכת הפעלה מרכזית "על הברזל", ואני יכול בהחלט להבין החלטה כזו, אולם הבעיה המרכזית אינה רק במעבדים של AMD. גם אינטל הולכים להוציא מעבדים חדשים עם אותה ארכיטקטורה כמו של AMD (הם יתחילו להופיע תחת משפחת Cascade Lake שתצא השנה). הבעיה היותר גדולה שקיימת בצד של מיקרוסופט היא תמיכה במעבדים מעל 16 ליבות ולא חשוב מי היצרן (גם אינטל). הסיבה שאף אחד לא התלונן עד כה? אף חברה שרוכשת שרת עם מעבדים מעל 16 ליבות לא מריצה ישירות Windows "על הברזל". עם Scheduler יותר טוב, גם מעבדים של אינטל ירוויחו מכך.

לסיכום: אין מנוס מלציין משהו פשוט. מיקרוסופט נרדמה בעמידה. מיקרוסופט עם Windows 2019 בהחלט מעוניינת שתריצו Kubernetes וקונטיינרים, אבל אם נסתכל לדוגמא במבחנים של Phoronix על מכונה עם 40 ליבות שמריצה Windows Server בגרסאות שונות ("על הברזל") מול הפצות לינוקס שונות – לינוקס ברוב המקרים פשוט "בועט" ב-Windows, גם כשלא מדובר כלל במעבדים של AMD. מישהו שם צריך להתעורר.

התחרות בין AMD לאינטל על ריבוי ליבות

תערוכת Computex שהיתה בטיוואן הסתיימה לפני מס' ימים. חברות הציגו כל מיני מוצרים או דיברו על מוצרים שעתידים לצאת. גם באינטל וגם ב-AMD דיברו על מעבדים שעתידים לצאת לשוק במהלך 2 הרבעונים הקרובים.

נתחיל מאינטל: היא הציגה את המעבד I7-8086K במלאת 40 שנה למעבד הנוסטלגי 8086 שהתחיל את כל מהפכת ה-PC. המעבד הזה הוא בעצם ה-I7-8700K רק שבתוכו יש פיסת סיליקון מובחרת שיכולה להיות מואצת למהירות 5 ג'יגהרץ (בחלק מהליבות, לא כולם) ואינטל דורשת עליו מחיר יותר גבוה מה-8700K.

אבל את עיקר הכותרות קיבלה אינטל מהצגת מעבד עתידי כלשהו שיכיל לא פחות מ-28 ליבות ושהודגם רץ במהירות 5 ג'יגהרץ. כל מי שקצת מבין בכמות ליבות פר מעבד ובמהירות שעון וראה את ההכרזה – חכך את ראשו כי המספרים לא ממש מסתדרים, ורק אחרי ההדגמה התגלה ה"טריק" של אינטל: הם לקחו בעצם מעבד מאוד יקר ממשפחת השרתים (השמועות מדברות על Xeon SP Platinum 8180 שעולה 10000$), ביטלו לו את נעילת ההאצה, והדגימו אותו על לוח אם סופר-מפלצתי והקירור היה קירור מאסיבי – Chiller שדורש 1000W בקירור מים. כל הטרראם הזה הוא אינו פתרון שאינטל יכולה למכור (זה לא פתרון שאתה יכול לרכוש הביתה או לחדר שרתים בחברה אלא אם יש לך מערכת הזנת חשמל מאוד גבוהה) וסביר להניח שאינטל גם לא תמכור מעבד כזה במהירות הזו (תזכרו – בשביל פתרון כזה צריך ספקי כח מיוחדים, לוח אם מיוחד וחתיכת פתרון קירור חיצוני). מדוע אינטל לא ציינו בהדגמה שמדובר ב-Overclock? כי הם "שכחו".

מדוע בעצם אינטל נכנסים לתחרות הזו? כי AMD המתחרים יכריזו למחרת על מעבדי Threadripper עם 32 ליבות (ולאינטל יש מחלקת ריגול שלמה כך שהם יודעים על הדברים מראש) אז הם יצאו בהכרזה מוקדמת על מעבד חדש. האם כדאי להתחיל להתלהב ואולי בהמשך לרכוש מעבד כזה? אני בספק. סביר להניח שכשאינטל תמכור מעבד כזה, המחיר שלו יהיה לא פחות מ-4000$, ועדיף לחברות שרוצות דבר כזה ורק מעבדים של אינטל – לרכוש מכונה עם 2 מעבדים עם 14 ליבות (כמו ה-i9-7940X או מה שאינטל תוציא בחודשים הקרובים), שם המחיר יהיה הרבה זול וצריכת החשמל תהיה נמוכה בהרבה. אינטל גם הכריזה לאחר הכנס כי יהיה גם מעבד עם 22 ליבות לצרכנים (שוב, כמו ה-Xeon SP Gold 6152).

בקיצור, שורת ההכרזות של אינטל היתה די טובה עד שהגיע הקטע עם המעבד 28 ליבות שיצר לאינטל שורה שלמה של יחסי ציבור גרועים וכפי שנראה תיכף – גניבת התשומת לב מ-AMD לא ממש היתה שווה את זה..

נעבור מכך, אם כן – ל-AMD.

בכנס של AMD הכריזו על מספר מוצרים עתידיים (בלי יותר מדי פרטים) ועל מעבדי ה-Threadripper החדשים שיקבלו את ארכיטקטורת +Zen שתשפר ביצועים בכל הקשור לתקשורת פנימית בין הליבות ותקשורת עם הזכרון, וכאן AMD הכריזה על 2 מעבדים חדשים במשפחת ה-Threadripper: מעבד אחד עם 24 ליבות ומעבד שני עם 32 ליבות. AMD שמחו להציג את תוכנת Blender עם השוואה מול המעבד ה-i9-7980XE של אינטל שמכיל 18 ליבות וכמובן שהמעבד עם 24 ליבות של AMD ניצח. באותו הזדמנות AMD הציגו שוב את Blender עם 32 ליבות אולם הפעם ההשוואה היתה ללא תצוגה מהצד של אינטל.

הבעיה ב-2 המעבדים החדשים פשוטה וקשורה למשפחת ה-Threadripper שהוא בעצם גירסה קצוצה של מעבדי EPYC לשרתים של AMD. במעבדי EPYC, תצורת הזכרון היא 8 ערוצים (כלומר אם נניח אתם רוצים שיהיה בשרת 128 ג'יגהבייט זכרון, עליכם למלא את כל 8 התושבות במקלות של 16 ג'יגהבייט ולא 4 מקלות של 32 ג'יגהבייט כדי לקבל ביצועים אופטימליים). ב-Threadripper תצורת הזכרון היא כמחצית מכך (4 ערוצים) כי Threadripper במקור היה עד 16 ליבות והיה צורך על כל רביעיית ליבות למלא זכרון ב-4 תושבות. עם המעבדים החדשים לעומת זאת, תצורת הזכרון נשארת אותו דבר כך שמעבד עם 32 ליבות, כך שמחצית מהליבות לא מקבלים גישה ישירה לזכרון, מה שפוגע בביצועים. נוסיף את הנקודה ש-AMD מדגישה תאימות לאחור (כך שאם יש לך מערכת עם Threadripper ואתה רוצה לשדרג למעבד עם 32 ג'יגהבייט זכרון, כל מה שתצטרך לעשות הוא פשוט לשדרג BIOS/UEFI ולהחליף לאחר מכן מעבד, רק אל תנסו לעשות Overclocking, לשם כך תצטרכו לוח חדש יותר עם אותם חלקים אך עם ערכת VRM משופרת, המעבדים החדשים צריכים יותר מתח).

יוצא מכך שההכרזות של AMD על מעבדי Threadripper החדשים (שיצאו באוגוסט) הם לא משהו שכל כך שווה להתלהב ממנו. כן, סביר להניח ש-AMD ימכרו מעבדי Threadripper עם 32 ליבות ו-64 ניבים במחיר של פחות מ-2000$ (מעבד לשרתים EPYC 7551P עם 32 ליבות עולה כיום 2300$) ומי שרוצה מעבדי AMD עם 32 ליבות ומקסימום ביצועים למעבד, עדיף שירכוש את EPYC (כותב שורות אלו מתכנן להחליף מספר שרתים בפתרונות מבוססי EPYC, הביצועים בוירטואליזציה מעולים בהשוואה למחיר פר מעבד ובצריכת החשמל שלהם).

לסיכום: גם ב-AMD וגם באינטל הבינו – לקוחות תחנות עבודה מקצועיות ומשתמשים מקצועיים רוצים מעבדים עם יותר ליבות ואותן חברות ישמחו לספק זאת, אבל יחד עם זאת, כדאי מעט לצנן את ההתלהבות. כבר כיום ניתן לקבל מספר גבוה של ליבות מבלי לקרוע את הכיס. לגבי שרתים – מלחמת הליבות תתחיל בשנה הבאה, כאשר AMD תכריז על מעבדי EPYC עם 48 ליבות במעבד או 96 ליבות בתצורת מעבדים כפולים ונראה מה אינטל תציג.

מעבדי השנה

הערה: יש עוד 3 וחצי חודשים עד שמסתיימת השנה, אך מכיוון שראש השנה חל בקרוב ומשפחת מעבדים חדשים לא עומדת לצאת בקרוב – אז החלטתי לדרג את המעבדים מוקדם 🙂

כשזה מגיע למעבדי X86-64, שנת 2017 בהחלט תירשם כשנת מפנה, הן עבור AMD והן עבור אינטל. 2 החברות הוציאו משפחות מעבדים שונות השנה והצרכן – רק הרוויח מכך (פחות או יותר, על כך בהמשך).

נתחיל עם AMD:

חברת AMD הוציאה השנה מעבדים המבוססים ארכיטקטורה חדשה שלהם, ה-ZEN. לפני ZEN, חברת AMD הוציאה מעבדים הכוללים מעבד גרפי (ובקיצור: APU) שביצועיהם לא ממש הרשימו אך המחירים שלהם היו מאוד נמוכים. עם ZEN המעבדים של AMD קיבלו תפנית רצינית ולראשונה AMD הציגה משפחת מעבדים בשנת 2017 החל מ-Ryzen 3 ועד Ryzen-7 שהצליחו להתחרות בכבוד במעבדים של אינטל בכל מה שקשור לעבודה בריבוי משימות. AMD לא הצליחה להגיע לביצועים יותר גבוהים ממעבדי אינטל בכל הקשור למשימות שמשתמשות בליבה אחת (Single Threading) אך AMD העמידה אתגר מעניין לצרכנים: שלם פחות, קבל יותר ליבות ממה שאינטל נותנת לך. התוצאה? הסתערות המונית של צרכנים שהחליטו לנצל את המחירים היותר נמוכים ע"מ לשדרג את המכונות שלהם.

גם בתחום השרתים AMD השתמשתה בפלטפורמת ה-ZEN שלהם וגם כאן, לראשונה לאחר 5 שנים, AMD הוציאה משפחת מעבדים לשרתים (ה-EPYC) עם מחירים מאוד מפתים וביצועים מעולים ברוב המטלות – בהשוואה למעבדי דור 4 ו-5 של אינטל. גם כאן, לראשונה, לאינטל יש תחרות וחברות גדולות מאוד כמו מיקרוסופט ו-Ali Baba החליטו לרכוש הרבה מאוד מעבדים לעננים הציבוריים שלהם מ-AMD.

ואז.. צצה ההפתעה של AMD, הפתעה ש-AMD בעצמה לא תכננה..

אם תשאלו כל יצרן מעבדים, לוקח בין שנתיים ל-3 שנים ליצור מעבד. ב-AMD לעומת זאת מספר מהנדסים החליטו לפתח להם פרויקט צד קטן. הם לקחו את תכנון מעבדי EPYC, לקחו את ה-Chipset מסידרה X370 שיועד ל-Ryzen והם החליטו "לשחק" קצת…

  • הם העיפו את כל מה שקשור לניהול המערכת מה-EPYC.
  • הם בנו את ה-X370 מחדש כך שיתמוך בתושבת העצומה של המעבד החדש
  • הם הפעילו תמיכה בעד 1 טרהבייט זכרון ECC
  • הם שינו את תמיכת הזכרון ל-QDR
  • הם ביטלו 2 חתיכות סיליקון מהתוכנית של ה-EPYC.

התוצאה? משפחת מעבדים חדשה, ה-Threadripper שנבנה ב-3 חודשים ובדגם בקצה הגבוה נותן לצרכן 16 ליבות, 32 נימים, 64 נתיבי PCIE, עד 1 טרהבייט זכרון ECC (כולל תמיכה בזכרון שאינו ECC), ובמחיר שרבים לא ציפו לו – 999$, הרבה פחות מהתחזיות שציפו למחיר של 1500-2000$. ההפתעה היותר גדולה (ש-AMD כלל לא דיברה עליה) התגלתה רק לפני מס' ימים: רבים הניחו ש-2 החתיכות סיליקון שאינם עובדים ב-Threadripper הם סתם סיליקון ללא טרנזיסטורים, אבל אז אחד המומחים לפריקה של מעבדים רכש מעבד Threadripper ופירק לו את הצורה והתוצאה שהתגלתה – שהסיליקונים הללו הם פשוט סיליקונים פגומים, כלומר אם AMD תרצה מחר להוציא מעבדים לדסקטופ עם 24 או 32 ליבות – הם פשוט יכולים להנמיך במעט את מהירות השעון, ולשנות מס' דברים קטנים במעבד – ויש להם דגמים חדשים.

AMD השנה תציג גם את מעבדי ה-Ravenridge, אלו המעבדים החדשים (סידרה 2500U) של AMD שמיועדים למחשבים ניידים. הם יהיו יותר חסכוניים בסוללה בכ-50% בהשוואה לדור קודם של AMD, הם יהיו מבוססי Ryzen עם 4 ליבות והם יכללו GPU מסידרת VEGA בתוך המעבד. התוצאות הראשונות שדלפו הראו שיש ל-AMD במה להתגאות. מחשבים ניידים מבוססי RavenRidge יצאו לקראת קניות חג המולד.

בקיצור: בכל הקשור ל-AMD, שנת 2017 תירשם כשנה בהחלט מוצלחת (בכל הקשור לכרטיסים גרפיים… קצת פחות, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר).

מכאן נעבור למתחרה הכחולה הגדולה: אינטל.

את שנת 2017 אפשר לסכם לגבי אינטל כשנה שאינטל ירתה לכל הכיוונים. אין לי שום בעיה עם זה שאינטל הוציאה מעבדים לכל הסגמנטים בשוק, הבעיה מתחילה בכך שחלק מהמעבדים הם תמוהים וחלק אחר – מתחרה במעבדים אחרים .. של אינטל.

בתחילת השנה הגיעו מעבדי Kaby Lake לשוק, ולמען האמת – לא היו חידושים כה סוערים וגם במבחני הביצועים לא נרשמו התלהבויות. תוספת של 10% במקרה הטוב. אינטל נאלצה להשתמש בגימיקים כמו תמיכה ב-4K עם דפדפן Edge ב-Netflix, והוצאת מקלון SSD מסוג Optane שפועל רק עם Kaby Lake על מנת להאיץ דיסק קשיח (פתרון לא משהו, במיוחד שדיסק SSD בגודל 128 ג'יגהבייט יכול לבצע את אותה מטלה במחיר זהה רק עם יותר Cache).

בהמשך השנה אינטל הוציאו 2 משפחות מעבדים לדסקטופ: ה-Sky Lake X וה-Kaby Lake X. נתחיל ב-Kaby Lake X: עד היום, אף אחד לא מבין מדוע אינטל הוציאו חלק מהמעבדים הללו (כמו 7640X ו-7740X). הם נחותים מה-Kaby Lake בכך שיש להם פחות נתיבי PCIE ואין להם יחידת עיבוד גרפי פנימית, מה שמכריח את הצרכן לקנות GPU. מיטב הסוקרים לא מצאו תשובה מדוע אינטל הוציאו את אותם מעבדים. יחד עם זאת, אם הצרכן מוכן לחיות עם המגבלות, ישנם מעבדים בסידרה כמו 7800X עם 6 ליבות ו-7820X עם 8 ליבות.

במקביל אינטל, כפי שציינתי, הוציאו את ה-Sky Lake X, ועם מעבדים אלו (ולוח אם שמבוסס על Chipsets כמו X299 ו-Z270) אינטל לראשונה הוציאו סדרת מעבדים חדשה שמאפשרת לצרכן לרכוש מעבדים עם יותר מ-4 ליבות מבלי למכור כליה (ע.ע. 6950X ב-1700$). המעבדים הללו (שנקראים Core-i9) הגיעו עם מספר ליבות שנע בין 6 ליבות (7800X) וכלה ב-18 ליבות (7980XE) ואלו מעבדים שאינטל בהחלט יכולים להתגאות בהם בכך שהם נותנים ביצועים (כמעט) בכל סוג של מטלה. הבעיה היחידה שלהם – היא תמחור. במחיר של מעבד 10 ליבות כמו 7900X, אפשר לרכוש Threadripper שנותן הרבה יותר. בינתיים, בשלב זה אינטל לא מורידה מחירים.

חשבתם שגמרנו עם Kaby Lake? טעיתם. אינטל הציגה לאחרונה את ה-Kaby Lake Refresh. אלו מעבדים שמיועדים למחשבים ניידים בסידרה 8 של אינטל. החידוש העיקרי – אינטל החליטה לתת קצת יותר לצרכן והפעם יש 4 ליבות ו-8 נימים במקום 2 ליבות ו-4 נימים. מחשבים ניידים עם המעבדים הללו יוצאים בימים אלו.

כשזה מגיע לשרתים, אינטל החליטה להוציא את המעבדי Xeon-SP (שם קוד: Purley) ב-4 משפחות: ברונזה, כסף, זהב, ו-פלטיניום. כל אחד מהצבעים מתאים לצרכים שונים. אם הייתם רגילים לדוגמא ל-Xeon E5 עם 8 ליבות ו-2 מעבדים, הסתכלו על משפחת הברונזה. המעבדים הללו יקרים בהרבה מהמעבדים הקודמים מדור 4 ומבחינת ביצועים – הם נותנים ביצועים טובים אולם יש לא מעט מבחנים שבהם דווקא מעבדי EPYC מובילים.

בקיצור: אינטל בהחלט הוציאה השנה מעבדים לכל הסגמנטים בשוק, ומדובר במעבדים טובים עם ביצועים מעולים, אך יש תחרות מול AMD ואינטל עדיין לא ממש מתייחסת אל התחרות.

אם הייתי נותן דירוג לחברות, הייתי נותן 9 ל-AMD ו-7.5 לאינטל. להלן הסיבות:

  • ל-AMD מגיע הציון 9 בשחרור המעבדים החדשים ובהוכחה לשוק שהם בהחלט רלוונטיים. הם הוכיחו את זה גם מבחינת תמחור שלראשונה מאפשר גם לאנשים עם תקציב קטן (בסביבות ה-500$) לרכוש מחשב עם ביצועים יפים ועם כמות נאה של ליבות. הנקודה שהורדתי היא בגלל ש-AMD לא ממש עבדו טוב מול יצרני הלוחות מה שהוביל לאנדרלמוסיה שלמה בכל הקשור לתמיכה בזכרונות וגם לא היתה מספיק עבודה מול יצרני תוכנות ומשחקים על מנת לבצע אופטימיזציה של התוכנות ומשחקים.
  • ל-אינטל אני נותן ציון 7.5: המעבדים שלהם מעולים, אך ישנם מספר בעיות:
    • התמחור שלהם במקרים רבים כלל אינו לוקח בחשבון את המתחרים הירוקים (AMD). מחיר של $2000 על מעבד 18 ליבות? מדוע?
    • ההגבלות שאינטל מטילה על המעבדים החדשים שוב מגחיכים את אינטל. תשלם $2000 על מעבד וכמות הזכרון המקסימלית היא 128 ג'יגהבייט, אין תמיכה ב-ECC, אין תמיכת RAS. כמו כן, מדוע להוציא מעבדים ללא יחידת GPU פנימית כשמדובר בקצה הנמוך של Kaby Lake X?
    • הקמפיין לשיווק ה-Xeon SP עם ההשוואות ל-AMD נראה כאילו הוא נכתב ע"י ילד בכיין ולא ע"י גוף מקצועי, במיוחד בכל הקשור להשוואות ולסלוגנים על המתחרים – וחבל.

לסיכום: שנת 2017 היא השנה שגם אינטל וגם AMD יצאו לקרב לשכנע אותך הצרכן שהגיע הזמן לשדרג את ה-PC שלך ו-2 החברות מציעות לך שורה של מעבדים שאחד מהם סביר להניח שיתאים לתקציבך. בשנה הבאה אנחנו נראה מאינטל את ה-Coffee Lake (המעבדים לקצה הנמוך לדסקטופ ששם יהיו יותר ליבות) וה-Ice Lake (שיחליפו את ה-Sky Lake X). מהצד של AMD אנחנו נראה יותר מעבדים למחשבים ניידים (RavenRidge) ומעבדים חדשים עם פלטפורמת Zen-2 המשופרת.

מי אמר שתחרות זה רע? 🙂

שנה טובה לכולם.