כמה מילים על הדרייברים של NVIDIA וה"פריצות" החדשות

בשבועות האחרונים אנחנו עדים למגוון פוסטים של חדשות טכניות בהם אנשים שונים מפרסמים כי הם הצליחו "לפרוץ" את ההגבלה על מהירות HASH של כריית מטבעות וירטואליות (LHR) ש-NVIDIA הכניסו בכרטיסי GPU שונים. לקח יומיים עד שבאותם אתרים הופיעו החדשות כי ה"פריצה" היא לא יותר מאשר קובץ המכיל מספר סוגי וירוסים וסקריפטים שונים שרק מעמיסים תולעים ומזיקים למחשב.

בסוף השבוע האחרון הודיעה קבוצה דרום-אפריקאית כי הם הצליחו לפרוץ ל-NVIDIA (כפי הנראה דרך שרת הדואר), והם הצליחו לגנוב חומר חשוב בגודל 1 טרהבייט מהחברה, כולל מפרטים שונים, קוד וכו'. חברת NVIDIA, בצעד לא טיפוסי, הצליחה לפרוץ בחזרה אל הפורצים והחברה הצליחה להצפין עם כופרה את המחשב שבעזרתו נגנב התוכן. הפורצים הודיעו בתגובה כי הם הצליחו לגבות את החומר לפני ש-NVIDIA הצליחו להצפין את המחשב (שהוא בכלל VM).

כמובן שהפורצים התחילו לפרסם שלל הצהרות (כפי שניתן לראות כאן) עם איומים על NVIDIA שתפרסם "שחרור נעילה" של כרטיסי LHR ושלל דרישות אחרות – או שהם ישחררו דרייברים ועדכוני BIOS שיפתחו נעילות רבות ש-NVIDIA הכניסו על מנת להגביל את הכרטיסים השונים.

אז אחרי שראינו מה הפורצים רוצים, ומה ש-NVIDIA יכולים לעשות לפורצים, אולי כדאי יהיה להבהיר מספר דברים חשובים לכל אלו שמשתמשים בכרטיסים של NVIDIA לצורך כריה או שרוצים לשפר את ביצועי הכרטיסים שלהם:

  • חברת NVIDIA בעברה הרחוק, כלל לא חתמה ולא הצפינה את ה-BIOS לכרטיסיה, וכתוצאה מכך – סוחרים מפוקפקים רבים הצליחו לשים את ידם על כרטיסים ישנים, לשנות BIOS ולמכור את הכרטיסים הללו ככרטיסי GTX 1070, GTX 2060 וזיופים של כרטיסי NVIDIA אחרים, כאשר בתוך אותו כרטיס ישנו מעבד גרפי ישן מאוד. כיום, אם מישהו חושב שהוא קנה כרטיס גרפי במחיר מציאה וחושש שעבדו עליו, הוא יוכל להתקין את תוכנת HWinfo ולבדוק זאת, והתוכנה תתריע מיידית אם מדובר בכרטיס עם מעבד גרפי מזויף או אותנטי.
  • ב-NVIDIA משתמשים במספר טריקים שונים בכדי ליצור דרייברים לכרטיסים השונים. כך, לדוגמא, כל דורם שמבצע סקירה על כרטיס שלא שוחרר של NVIDIA, יקבל בדואר את הכרטיס, אך הוא לא יוכל להפעילו עד ש-NVIDIA לא תשחרר רשמית דרייברים לאותו כרטיס באתר יעודי סגור. כל מי שינסה לקחת דרייברים קיימים ולנסות לשנות אותם (לפי PCI ID לדוגמא) יגלה מהר מאוד שהדרייברים הקיימים פשוט לא עובדים על הכרטיס החדש והלא מוכרז. הסיבה: החלק ששונה בין הכרטיסים הישנים לחדשים נמצא, באופן מוצפן וחתום, על הקושחה שמגיעה עם הדרייבר.
  • חברת NVIDIA מאפשרת עבודה די בסיסית עם הכרטיסים שלה, כל עוד הכרטיס מופעל במהירות שעון בסיסית בלבד, וכאשר רוב פונקציות התלת מימד והקידוד/פריסת וידאו אינן פעילות במלואם – כל זאת ניתן לעשות בלינוקס עם דרייבר ה-Nouveau, וגם כאן – כל עוד יש קובץ קושחה אותנטי, מוצפן וחתום. הסיבה לכך: NVIDIA רוצה שלמשתמשים תהיה סביבה גרפית פעילה באופן מספק על מנת שהמשתמש יוכל להוריד בקלות בלינוקס דרייבר מלא ושיוכל להתקינו מבלי לעבור תהליכי "פליק פלאק" שונים.
  • תהליך יצירת וחתימת דרייברים, גם עבור שותפים עסקיים של NVIDIA, לא מבוצע Online אלא לחלוטין Offline בצורה הכי ידנית שיש ובשימוש מספר כלים בכדי לייצר דרייבר וקושחה – כשהם מוצפנים במפתחות יעודיים (ושונים: אפשר לדוגמא להריץ דרייברים של RTX ה"ביתיים" על כרטיסי GTX, אך לא לקבל את כל הפונקציות החזקות על הכרטיסים המקצועיים מסידרת A, לדוגמא).

ולכן – כאשר כל מיני "פורצים" מבטיחים כי הם יוכלו לבטל LHR או מגבלות אחרות בכרטיס, מדובר בלא יותר מעבודה בעיניים. אכן, בעבר, NVIDIA הגבילה את ה-LHR ברמת הדרייבר ועקב טעות של מהנדס, ההגבלה שהיתה ברמת דרייבר בלבד – בוטלה, אולם מאז החברה למדה לקח, והגבלת ה-LHR היא ברמת הסיליקון, הווה אומר – הגבלה חומרתית במעבד הגרפי, ושום עדכון BIOS/קושחה לא יוכל לבטל זאת.

אז אם אתם קוראים על כל מיני "פריצות" חדשות ל-GPU שיאפשרו דברים טובים וביצועים משמעותית יותר גבוהים, וכל זאת ב"דרייבר" להתקנה – שמרו מרחק מ"דרייבר" כזה. אגב, כל מה שתיארתי לעיל על NVIDIA, תקף (ברובו) גם על AMD.

סקירה קצרה: קורא כרטיסים SanDisk ImageMate PRO USB 3.0

אם יש משהו אחד שמתסכל אותי ברמות בכל הקשור לייבוא של וידאו, זה יהיה עניין יבוא הוידאו מהמצלמה. בין אם יש לך מצלמה שעולה 300$ או מצלמה של 4000$, מהירות החיבור דרך ה-USB שלה הוא פטתי, במיוחד אם אתה חושב בטעות לצפות בתוכן דרך המחשב: זה אפשרי, אבל אם יש לך יותר מכמה עשרות קליפים על אותו כרטיס זכרון, תתאזר בסבלנות.

לכן, אחד התהליכים הראשונים שכל צלם מקצועי רציני עושה בכל הקשור לייבוא הוידאו (או התמונות) – זה להוציא את הכרטיס מהמצלמה ולהשתמש בקורא כרטיסים חיצוני או בקורא כרטיסים המובנה בלאפטופ (אם זה לא לאפטופ מק מה-4 שנים האחרונות). אפשר כמובן לייבא דרך חיבור ה-USB, אבל אז תתכונן למהירות קריאה שנעה בין 10 ל-25 מגהבייט, ואם הקלטת קבצים שכל אחד מהם שוקל כמה ג'יגהבייטים או עשרות ג'יגהבייט – תתאזר בסבלנות.

רוב קוראי הכרטיסים הזולים בשוק הם .. זבל של דבר. רובם כוללים מימוש חלקי של מפרט ה-SD, וכך יוצא שגם כרטיסי SD יוקרתיים יקראו באותם קוראי כרטיסים מאותה מהירות של חיבור USB למצלמה: 10-25 מגהבייט לשניה, ולכן בדרך כלל אני ממליץ לאנשים מקצועיים לזרוק את הדברים האלו או להשאיר אותם למקרי חרום בלבד.

sandisk card readerבמקום זה אני ממליץ לרכוש את קורא הכרטיסים של Sandisk, ובשמו הידוע: SanDisk ImageMate PRO USB 3.0. אפשר לרכוש אותו ב-IVORY לדוגמא ב-95 שקלים. הקורא הזה עובד בחיבור USB 3 ומנסיוני, מהירות קריאת הקבצים קפצה פי 4-5 מקוראי דיסקים זולים והגיעה למהירות של 80-100 מגהבייט לשניה (המהירות כמובן תרד, אם אתה כותב את הנתונים לדיסק מכני). הקורא הנ"ל תומך בכרטיסי SD (כולל SDXC, כלומר הוא יודע להתמודד עם הפינים הנוספים שקיימים בכרטיס), מיקרו SD וגם כרטיסי CF (לא CFast או CF Express!).

לסיכום: אם אתה מצלם הרבה, סטילס או וידאו, רכוש לך קורא כזה והיפטר מהקוראים האחרים. המכשיר שווה כל שקל!

הצד הלא-ממש-נחמד של סמארטקארד

לפני כחודשיים, פרסמתי בבלוג זה מאמר די חיובי על כרטיסי הסמארטקארד שמשווקת רשות הדואר. הכרטיס, למי שאינו זוכר – כולל שלושה ארנקים: שקל, ליש"ט ויורו, אפשר להטעין מכל מקום (גם לא דרך החשבון שלך), אפשר להמיר כספים פנימית בין הארנקים, אפשר לראות מיידית אם חיובת, על ידי מי – וכמה.

עד פה הכל טוב ויפה.

אתמול גיליתי את הצד הפחות נחמד. בדקתי בלילה דרך האפליקציה של סמארטקארד את התנועות האחרונות, ולהפתעתי גיליתי חיוב שלא ביצעתי על סך 140 שקלים, וכאן מתגלה ההבדל הענק בין חברות האשראי המקומיות לבין אלו החיצוניות שרשות הדואר עובדת עימם.

נניח שיש ברשותי כרטיס של אחת מהחברות המקומיות: ויזה כא"ל, לאומי קארד (MAX), ישראכרט. נניח שאני עובר על רשימת החיובים ואני מוצא אחת מוזרה. הנוהל, למיטב ידיעתי – הוא אותו נוהל אצל כולן: אתה מרים טלפון לחברה שמנפיקה את כרטיסך, עובר תהליך זיהוי ואז אתה מציין איזו עיסקה לא ביצעת. הנציג מצידו השני של הקו יכול לתת לך יותר פרטים לגבי העסק עצמו: שם מלא של העסק, כתובת, וגם טלפון. אתה יכול לבקש ביטול עיסקה מהסיבה שאתה לא ביצעת זאת, אולם אם לסוחר יש הוכחה שאתה כן ביצעת את העיסקה, אתה תחויב בסכום העיסקה + 30 שקלים, כך שעם הפרטים שאתה מקבל אתה יכול לבדוק בעצמך אם כן בוצעה העיסקה ואם לא – ליצור שוב קשר ולבטל סופית את העיסקה. במידה ואתה מודיע כי כרטיסך אבד או נגנב – הוא יחסם מיידית, ללא קשר לעיסקה.

בסמארטקארד לעומת זאת – הם יכולים לקבל הצטיינות בבירוקרטיה ובדרכים לייאש את הלקוח.

ראשית, כאשר אתה יוצר קשר עם הנציג/ה לגבי עיסקה שאין לך מושג לגביה, הפרטים שתקבל הם בדיוק הפרטים שמופיעים באפליקציה. לא תקבל שם עסק מלא, לא טלפון, לא כתובת. בנוסף – מהרגע שהתלוננת על עיסקה שאתה לא ביצעת – כרטיסך מיידית מבוטל, גם אם כלל לא ביקשת זאת. אתה מעוניין בכסף? אוקיי, הנציגה תשלח אליך אימייל עם רשימת התנועות האחרונות שבוצעו בכרטיס וטופס PDF שעליך למלא בעברית ולשלוח לאנגליה. באנגליה הטופס שלך יתורגם לאנגלית ובקשתך תיבדק. כל התהליך יקח חודשיים שלושה ואם יוחלט שאתה צודק, חשבון הבנק שלך יזוכה בסכום. הבעיה המרכזית: מה עושים כשמדובר בעיסקה שבוצעה פה בארץ, איך מאנגליה יבדקו זאת…

בקיצור – בכל הקשור לסמארטקארד, נראה שבדואר ישראל לא ממש ישבו למו"מ מול חברת הכרטיס חיוב על דברים כמו החזרי חיובים במקרים שהם בוצעו תוך כדי הונאה/גניבת מספר וכו', ועם הביקורטיה הזו שהם מעבירים לקוחות, המלצתי היא לא לקחת כרטיס כזה מהדואר.