ההתנגשות המשפטית הקריבה בין מיסטיקנים לספקנים בארץ

בימים האחרונים יצא לי להיות בזמני הפנוי עסוק בכתיבת כתבי הגנה גם בתביעה של יצחק שחר וגם בתביעתה של אריאן לב. כמובן שאינני יכול לפרסם כתב הגנה מבלי שאגיש אותו קודם לעו"ד לשמוע הערות ולשכתב לפני הגשה, אך מקריאה מעמיקה של 2 כתבי התביעה, אפשר לאמר שבשניהם יש חורים שאפשר להטיס בואינג 777 דרכם, יש אפקט קלאסי של ירי עצמי מאסיבי ברגלים, ובכתבי ההגנה אני כמובן הולך לנצל זאת.

במהלך הכתיבה ניסיתי לחפש באינטרנט מה אמר בית המשפט על בלוגים מבחינת פרסום ביקורות. לצערי לא מצאתי ממש דברים (אם יש למישהו לינקים, אשמח לראות אותם). מצאתי הרבה יותר תוכן שבתי המשפט התייחסו אליו – בענייני טוקבקים, רק שבמקרה שלי הטוקבקים לא אלו שגרמו לתביעה, אלא הפוסטים שלי.

בהשוואה למדינות הסובבות אותנו, בכל מה שנוגע לחופש ביטוי, אנחנו "דמוקרטיה נאורה". (כמובן שבעולם יש מדינות שלוקחות אותנו בסיבוב בנושא זה) ובלוגרים יכולים וכותבים כל אשר עולה על דעתם והבלוגר עצמו אחראי על תכניו. יש בלוגרים הכתובים בצורה מנומסת וישנם בלוגים "פרועים" המשתלחים באחרים כאילו אין מחר. בפלטפורמות מסויימות (תפוז וכו') יעופו פוסטים ע"י ההנהלה אם הפוסט יגיע לידיהם וימצא כי הוא פוגע במאן דהוא, אולם בבלוגים המאוחסנים באופן פרטי בחברות אחסון שונות, הבלוגר הוא האחראי על התוכן באופן בלעדי, והאפשרויות להוריד טקסט ממנו הם או בשיחה ו/או איום על הבלוגר, או דרך צו שופט לבלוגר להוריד את אותו פוסט או במקרים קיצוניים יותר: צו שופט המבקש מספק האחסון להוריד את המכונה ו/או חשבון האירוח.

מעיון בתיקים המדברים על תביעות מיסטיקנים באינטרנט, ניתן לראות כי בית המשפט אינו נוקט קו מסוים, ויש "זיגזגים". כך לדוגמא, המיסטיקנית מלי דאוי תבעה את כלבוטק לאחר שכלבוטק הראה כי גב' דאוי משתמשת כביכול במאגרי מידע. רפי גינת לא נשאר חייב וגם הוא תבע את מלי דאוי על השמצות בפורום כלבוטק בסכום של 480,000 ש"ח. התוצאה? שני התביעות נידחו ובית המשפט קבע כי מלי דאוי השתמשה במאגרי מידע. השופטת דחתה את תביעתו של רפי גינת ופסקה כי "דבריה של דאוי שנכתבו בפורום כלבוטק באתר תפוז, חוסים תחת עקרון הבעת הדעה ותום הלב", ואילו לגבי גב' דאוי, בית המשפט פסק: היא משתמשת במאגרי מידע כדי לקבל מידע על הלקוחות.

אלו פסיקות הגיוניות, אך שימו לב לתביעה הבאה (שלצערי כמה שחיפשתי לא מצאתי לה לינק): לקוחה תבעה את מיכאל מדמון על כך שמכר לה חומר מסוים באלפי שקלים והחומר ופעולותיו של מדמון היו אמורים להחזיר אהבה. אהבה כמובן לא חזרה, והלקוחה תבעה את מדמון. בתביעה המקורית היא זכתה אך מדמון עירער .. וזכה! מהי טענתו של מדמון? אותה טענה שהוא משתמש בה עד היום והוא מחתים את לקוחותיו עליה: החומרים שלו פועלים רק על מי שמאמין במיסטיקה ובדברים אלו ומי שלא מאמין ו/או אמונתו "לא חזקה", הדברים לא יפעלו. הזוי? הרי אין לנו אפשרות לכמת אמונה, זו לא מדידת מים. בית המשפט העדיף לקחת את טענתו במקום להתמודד עם שאלה פשוטה: אם מדמון כה "מומחה" בתחום, מדוע הוא לא מכר חומר המתאים לאמונתה של הלקוחה? אם הוא כל כך מומחה בזיהוי צרות רוחניות, איך זה שאינו יכול לדעת מהי כמות אמונתה של הלקוחה?

בבריטניה נערך "ציד מכשפות" על כירופרקטים, ואם ה"ציד" הזה יצליח, המיסטיקנים/מתקשרים/מכשפות/קוראי קלפים יהיו המטרות הבאות בתור. בישראל יש חוק נגד כישוף (סעיף 417 א' לחוק העונשין. סעיף ב' מכניס גם את כל מגידי העתידות שמקבלים כספים על כך), אולם מעולם לא נעשה שימוש בחוק. כל המכשפים פשוט עוקפים את החוק: לא נקרא לזה כישוף, נקרא לזה "החזרת אהבה". פה בינתיים בארץ היו תביעות נגד ביקורת מיסטיקנים של המדיה (לדוגמא: רמי שקלים תבע את אמנון לוי וזכה), אבל תביעות של מיסטיקנים נגד בלוגרים או אתרים עוד לא היו. נראה לי ש"זכיתי" להיות הראשון, אבל היי, זה יכול להיות מעניין. שי הציע בפוסט אצל עירא ידידי בפוסט על מיסטיקנים "לבייש מיסטיקנים". אולי שי יבייש, אולי לא, אך במצב כיום כשיותר ויותר אנשים פונים לכל מיני מיסטיקנים/מתקשרים/מטפלים אלטרנטיבים לקבלת סיוע/עצה/פתרון ומהצד השני כמות הספקנים גודלת, זה רק עניין של זמן (ולא זמן רב) עד שיתחילו לעוף פה תביעות דיבה/לשון הרע בין הצדדים.

אם יש משהו שאין לנו, הבלוגרים, זה משהו כמו "תקנון", הקובע בעצם את הגבולות. כמובן שישנה הגנת "אמת דיברתי" (הידועה בשם "הגנת סעיף 14", אך הדרך להתגונן כרוכה בד"כ בכתיבת כתב הגנה, שכירת עורך דין והוצאה לא קטנה). תקנון מוסכם וקבוע יכול לתת מרווח נשימה בו ניתן לכתוב ביקורת מבלי לחשוש לתביעה שמא הצד שקורא יקום בצד שמאל ויתבע את הבלוגר.

השאלה אם יהיו גורמים שירימו את הכפפה.