שילוב טאבלטים בתוך חברות

חברות מטבען הן דבר שמרני שזז לאט, יש שיאמרו אפילו מאוד לאט. טרנדים שונים שצצו לפני שנה שנתיים לא נכנסים באופן רשמי לחברות מחר בבוקר אלא אולי עוד שנה, וגם זה לאחר בדיקות כדאיות שונות. אם לדוגמא אתם באים לראות הרצאות על תחומי IT מסורתיים מאנשים שהם סמנכל"ים, מנמ"רים, ראשי IT וכו', סביר להניח שהמציג יעלה לבמה ומולו יהיה המחשב שלו. ברוב הפעמים אתם תראו דגם מחשב שבתמונה משמאל, ה-Thinkpad האלמותי. בחלק קטן מהמקרים תראו מחשבים אחרים כמו Dell או HP או אולי אפילו איזה Macbook של אפל, אבל שוב, זה רק בחלק קטן מהמקרים.

קצת היסטוריה
ב-4 שנים האחרונות חלו 2 שינויים מהותיים בתחום הציודים האישיים שנכנסו ל-Corporate כאשר אחד מהם נכנס בצורה מאסיבית והשני יותר בטיפין. השינוי הראשון שהחל בערך ב-2009 הוא כניסת מכשירי הסלולר (הכוונה מכשיר סלולרי מטעם העבודה, לא מכשיר שהוא רכוש פרטי של העובד) החכמים עם מסך מגע שהחלו להחליף לאט לאט מכשירי טלפון סלולריים פשוטים ובשנתיים האחרונות מכשירי סמארטפון עם מקלדות פיזיות (כדוגמת ה-BlackBerry ומכשירי הנוקיה מסידרה C ו-E). כיום רוב החברות הכניסו או שהם בשלבים מתקדמים של הכנסת סמארטפונים כמו iPhone או סמארטפונים אחרים מבוססי Android וההחלפה הזו חלה גם בחברות ישראליות גדולות מאוד כמו חברת החשמל שתכניס השנה 10,000 מכשירי HTC או צה"ל שמכניס מכשירים מ-2 ה"מחנות". סביר להניח שגם יורוקום תנסה להיכנס חזק בשוק ה-Corporate עם מכשירי ה-Lumia 820,920 אך להם מחכה מאבק לא קטן.

השינוי השני שהחל בשנתיים-שלוש האחרונות הוא כניסתם של מכשירי טאבלט ל-Corporate. החדירה של טאבלטים החלה בד"כ מהדרגים העליונים ואנשי IT מכירים את הסיטואציה: המנכ"ל או אחד הסמנכל"ים רכש טאבלט חדש והוא רוצה שהמכשיר יחובר לתשתית של החברה כדי שהוא יוכל לעיין במיילים, לראות מסמכים וכו', וכיום המצב מגיע לכך שיותר ויותר חברות חושבות לרכוש טאבלטים בכמות גדולה, בין כתחליף ובין כתוספת – לעובדים מסויימים. עד לפני מספר שנים, היו טאבלטים מבוססי Windows בעיקר בחו"ל בסקטור ה-Vertical Market כאשר נציגים שהיו עם רכבים נוסעים ללקוחות, אותו מכשיר היה מריץ אפליקציה מיוחדת שמשרתת את הנציג. עם השנים המכשירים הללו הוחלפו במכשירי Pocket PC שאותם ניתן לראות גם כיום אצל נציגים בארץ של מובילי סחורות, טכנאי בזק ועוד. מיקרוסופט ניסתה יחד עם שותפות החומרה שלה להכניס את הטאבלטים לשוק, אולם השוק לא היה מעוניין בכך ממגוון סיבות: מכשירים כבדים, חיי סוללה קצרים, הכרח להשתמש ב-Stylus, וקושי עבודה עם המכשיר.

עד שאפל הגיעו.

אפל הפכה את הטאבלט למוצר נחשק עם GUI שמותאים לאצבעות, עם חיי סוללה רציניים (10 שעות), ובמשקל קל. אפל ב-2010 וב-2011 כבשו את שוק הטאבלטים, ושוב כולם ראו כיצד אפל מנצחת את מיקרוסופט, כאשר האחרונה נרדמה בשמירה, כמו שקרה לה בעשור האחרון גם עם האייפון.

באוקטובר 2011 גוגל שחררה את אנדרואיד 4.0 (ICS) ומכאן החלה התחרות לאפל. עד אותו תאריך היו טאבלטים עם אנדרואיד גירסאות ישנות יותר (עד אס היתה גירסה 3 היתה בעצם גירסה 2 + שפצורים שנתנו הרגשה שזו מערכת שנועדה לטלפון סלולרי אבל עם מסך יותר גדול, לא משהו ששווה להתלהב ממנו, במיוחד כשהמכשיר הדגל, הלו הוא מוטורולה XOOM עלה בגירסה הבסיסית שלו פי 1.5 מטאבלט של אפל – כ-800 דולר, הוא נחל כשלון חרוץ בשוק), אך מהרגע ששוחררה גירסה 4, יצרניות חומרה החלו לייצר במרץ טאבלטים מבוססי אנדרואיד כאשר כמעט כל יצרן מוכר הוציא מספר טאבלטים לשוק: ACER,ASUS,SAMSUNG,LENOVO,HTC ולאחרונה גם HP ועוד.

מיקרוסופט, כרגיל, הגיעו באיחור לשוק, עם ה-Surface שמבוסס על ARM וה-Surface Pro שמבוסס על אינטל. 2 הטאבלטים מריצים גירסת Windows 8 אולם ה-Surface לא יכול להריץ אפליקציות רגילות שרצות על PC מכיוון שמדובר במעבד על ארכיטקטורה שונה. כיום ה-Surface וטאבלטים אחרים מבוססי Windows 8 על מעבדי ARM קיימים כ-4 חודשים בשוק, אך עד כה הם נוחלים כשלון כה חרוץ, שחברת סמסונג, אחת היצרניות העיקריות של מכשירים כאלו, הודיעה לאחרונה שהיא מפסיקה לשווק אותו באירופה כי לקוחות פשוט לא רוכשים זאת. גרוע מכך, סמנכ"ל בכיר בסמסונג הכריז על Windows 8 כ"Windows Vista". מיקרוסופט מצידה מאשימה את יצרני החומרה במספרים הנמוכים שמכשירי טאבלט ומחשבים ניידים עם Windows 8 נמכרים.

האם טאבלטים יכנסו לשוק ה-Corporate? כן. יש להם יתרונות רבים, אך ראשית יש צורך לענות על מספר שאלות כדי לתכנן הטמעת טאבלטים ב-Corporate, ופוסט זה ינסה לענות על חלק מהשאלות והצרכים.

מהם יתרונות הטאבלט על מחשב נייד?

יתרונות הטאבלט על מחשב נייד הם:

  1. חיי סוללה כפולים בהשוואה לכל מחשב נייד ממוצע
  2. תחזוקה יותר קלה
  3. זמן לימוד קצר כדי להשתמש בטאבלט
  4. יכול להתחבר לתשתית החברה מרחוק
  5. קל משקל
  6. פתרון מתאים לחלק מהעובדים במקום המחשב הנייד שברשותם
  7. קלות התאוששות במידה וטאבלט אבד או נגנב 
  8. ניתן לשליטה מרחוק וניתן למחוק מרחוק מידע במידה והוא אבד או נגנב

מהם החסרונות של טאבלט?

  1. לא ניתן להריץ עליו אפליקציות שרצות על PC (למעט Surface Pro ולגביו אתייחס בהמשך הפוסט)
  2. בחלק מהמקרים לא ניתן להשתמש בפתרון ניהול מרכזי – על הטאבלטים (תלוי בסוג, שוב, אתייחס לכך בהמשך הפוסט)
  3. לא בנוי לעבודות כבדות (תכנות, גרפיקה וכו')
  4. כמות האחסון שניתן לאחסן פיזית על הטאבלט – די קטנה
  5. מערכות הפעלה "צעירות".
  6. יש צורך בתכנון מיוחד על מנת לאפשר לטאבלט להשתמש במשאבים שונים בחברה (הדפסה, השתתפות ברשתות שונות, ניתוב וכו')

תחרות בשוק
כפי שציינתי, כיום בשוק הטאבלטים יש תחרות עזה בשוק וברשותכם אחלק את השוק ל-3 לפי מערכות ההפעלה:

אפל (iOS) עם ה-iPad / iPad-Mini

אפל היו הראשונים בשוק הטאבלטים המודרניים ומערכת ההפעלה שלהם (כיום בגירסה 6.1.2) עובדת בצורה יציבה ומרשימה. 

יתרונות: לטאבלטים של אפל קיים שוק תוסס של תוספי חומרה ואפליקציות. מבחינת כמות אפליקציות, לאפל יש את הכמות הגדולה ביותר של אפליקציות (אם כי בניגוד לאנדרואיד לדוגמא, באפל רוב האפליקציות הן בתשלום) ורוב האפליקציות שקיימות ל-iPad גם רצות בצורה מיטבית על המכשיר, כאשר הן אינן סובלות ממחלת ה"מתיחה" (אפליקציה שנועדה לטלפון והיא "נמתחת" ע"י מערכת ההפעלה, והתוצאה לא נראית טוב). קיימים פתרונות תוכנה שונים לחיבור ל-VPN, ולהסתנכרנות ל-LDAP של החברה. קיימים פתרונות ניהול מרכזי, ומחיקה מרחוק. עקומת הלימוד היא מאוד קטנה ואם מישהו יודע להשתמש באייפון, הוא יודע להשתמש ב-iPad. יש נציגות רשמית בארץ לענייני תמיכה ושרות למכשירים (איידיגיטל).

חסרונות: אפל עובדים בשיטת "My Way or the high way". אינך יכול לשנות תפריטים ולהסיר אפליקציות שהגיעו עם המערכת, ואינך יכול לעשות root למכשיר בצורה רשמית (כדי לעשות קאסטומיזציה שתתאים לחברה). מבחינת אפליקציות, אין אפשרות לשייך אפליקציית צד ג' כדי שיפתחו סוגי מידע שונים (כך לדוגמא אם יש לך פתרון כמו CloudOn לצפיה/עריכה של מסמכי אופיס, לא תוכל לשייך את האפליקציה שתפתח מסמכי אופיס). אין תחרות מצד יצרנים שונים עם אותה מערכת הפעלה.

אנדרואיד (4.1. 4.2)

מערכת ההפעלה אנדרואיד (של גוגל) היא מערכת יציבה שתומכת במגוון גדול של חומרה וקיימים יצרנים רבים של טאבלטים מבוססי אנדרואיד. חברות כמו Asus (עם דגמי ה-Transformer), סמסונג (עם דגמי ה-TAB וה-NOTE 10.1), לנובו, ACER, HP ועוד מייצרים טאבלטים שמתאימים לשווקים שונים ולצרכים שונים כאשר כל חברה לעיתים מבדלת את עצמה (כמו סמסונג ולנובו), ואחרים פשוט מתקינים את מערכת ההפעלה ומוסיפים עליה מספר דברים קטנים, כך שמבחינת ה-Corporate יש מספיק חברות מוכרות שאפשר להוציא מיכרז לטאבלטים+תוספים, לחתום חוזה שרות לציוד ועוד.

יתרונות: מבחינת קאסטומיזציה, מהרגע שפותחים את הנעילה של הטאבלט (אפשר לפתוח ולא לאבד אחריות אם סוגרים זאת במסגרת חוזה רכישה רציני), ניתן לעשות קאסטומיזציה מכאן ועד להודעה חדשה באנדרואיד. ניתן להוסיף ולהסיר אפליקציות, שרותים, לנעול את המכשיר מבחינת התקנת אפליקציות שהחברה לא מרשה, לאפשר הצגה רק של דברים מסויימים. מבחינת חיבוריות, כל האפשרויות של התחברות נמצאות מהרגע הראשון ובד"כ אין צורך בתוכנות צד ג' להתחברות. בנוסף לכך, קיימות מגוון אפליקציות לריכוז וניהול טאבלטים מבוססי אנדרואיד המאפשרות נעילה מרחוק, מחיקה מרחוק, התחברות ל-Active Directory ועוד דברים רבים אחרים שמחלקת IT צריכה.

חסרונות: עדכונים. כשרוכשים את המכשירי NEXUS של גוגל, אתם תקבלו עדכונים מדי פעם. כשרוכשים מכשירים של יצרניות חומרה אחרות, לוקח חודשים עד שמקבלים עדכון. (רשמית זה יכול להוות אולי בעיה וחסרון, אך לאנדרואיד יש קהילה מאוד תוססת וחברים רבים בה משחררים עדכונים, טלאים ותוספות בחינם ואפשר לראות לפי התגובות האם העדכונים עובדים או לא. מעבר לכך, העדכונים הלא רשמיים ממשיכים גם כאשר היצרן כבר לא מייצר/לא נותן אחריות למוצר, וכך מכשיר בן שנתיים אפשר למצוא עבורו ROM שיתן יותר פונקציונאליות למכשיר ממה שהוא נרכש!). חסרון נוסף (שמתייחס ספציפית לישראל) הם שהיבואנים לא מכירים מי-יודע-מה אנדרואיד וכשיש שאלות טכניות על תוכנות/הגדרות, לא תמיד תמצאו מי שיענה (אפשר כמובן לפתור זאת בכך ששוכרים מישהו או חברה שיתן לכם שרות על תוכנה/הגדרות).

מיקרוסופט (Windows RT)

(הערה: אני בכוונה לא מתייחס ל-Windows 8 על X86 עם מכשיר Surface Pro הרגיל הואיל ומדובר במחשב לכל דבר ועניין, כך שאין לו קשר לפוסט זה)

מיקרוסופט שחררה באוקטובר 2012 את Windows RT שהוא Windows 8 גירסת HOME מקומפלת ל-ARM. כיום חלק מהיצרנים מייצרים טאבלטים מבוססי Windows RT, כאשר המגמה כרגע היא שחלק מהחברות "יורדות מהעץ" כדוגמת סמסונג, ו-HP אשר העדיפו כלל לא לייצר טאבלט כזה. 

Windows RT אינו תואם בינארית לשום דבר. מבחינת אפליקציות, לא ניתן להתקין שום אפליקציה במכשיר באופן עצמאי (במסגרת Mastering בחברה עצמה כ-Image מרכזי שיותקן על כל המכשירים) אלא אך ורק דרך החנות של מיקרוסופט. מערכת ההפעלה כוללת חלק מאופיס 2013 (גירסה קצוצת רגליים) ללא Outlook. לא ניתן "לשדך" בין מכשיר כזה לבין Active Directory ללא תשלום תוספת של 100$ לערך וכמות האפליקציות שקיימות לו כרגע היא מגוכחת. רוב האפליקציות הן לא יותר מאשר קישור לאתר מיוחד, כלומר Web Application. לא ניתן להתקין עליו כל כלי עבודה אחר שנמצא בחברה כי אין תאימות בינארית. בנוסף, הטאבלט סובל ממחלת ה"אמצע" – כאשר חלק מה-GUI בנוי לעבודה עם אצבעות וחלק אחר יגרום עצבים למשתמשים, במיוחד כאשר צריך להרחיב חלון במצב Desktop או כאשר יש לשנות הגדרות ואין לאותן הגדרות ממשק מגע נוח. 

Windows RT כפי שהינכם יכולים לנחש עד כה אינו מומלץ לשימוש במסגרת ה-Corporate ולמען האמת מיקרוסופט עשתה הכל על מנת שהוא לא יכנס ל-Corporate וזאת כדי להרוויח מגירסת ה-PRO של הטאבלט וגירסאות ה-PRO למערכת ההפעלה שלהם.

לאלו עובדים בחברה טאבלט יתאים?

טאבלט יכול להתאים בחברה לאנשים שעובדים עם המון מיילים ו-Web, כמו אנשי שיווק שנמצאים רוב הזמן בשטח. חיי הסוללה הארוכים, והמשקל הקל של הטאבלט יכולים להקל משמעותית על איש השיווק. דוגמאות נוספות הם טכנאי שטח (שוב, סוללה ומשקל), כמכשיר נוסף למנהלים, ושאר מקצועות שפחות צריכים להכין תוכן אלא יותר להציג תוכן ולעשות עריכות טקסט קלות, מענה למייל, גישה לקבצים מרחוק ועוד.

האם יש צורך בציוד נוסף?

כן. אם מחליטים לרכוש טאבלטים, מומלץ להוסיף את הדברים הבאים:

  1. מטען נוסף לכל מכשיר (מכירים את הצעקות "למי יש מטען לאייפון?" אז אתם יודעים על מה אני מדבר).
  2. מקלדת נוחה עם תושבת לטאבלט (שלא תהיה עם מקשים צפופים, שהטאבלט לא יעוף כשמחברים את המקלדת, שניתן יהיה להקליד גם כשהטאבלט+המקלדת נמצאים על הברכיים).
  3. חיבור ל-HDMI (חיבור ממיקרו ל-HDMI מלא) על מנת שאפשר לראות את התצוגה על מסך יותר גדול (בעת מצגת וכו'). מומלץ גם לרכוש מספר פלאגים לחיבור HDMI ל-VGA ול-DVI.
  4. כרטיס מיקרו SD (במקרים שלא מדובר על iPad) כך שהתכנים של העובד ישבו שם ולא יגמרו את האחסון הקטן של הטאבלט.
  5. לסגור חבילות DATA עם הספק הסלולרי המועדף על החברה.

האם יש צורך מבחינת ה-IT בהתאמות לתשתית ה-Corporate?

תלוי לאיזה מידע משתמש הטאבלט צריך לגשת. אם לדוגמא רק למייל והחברה נותנת שרותי OWA, אז הגדרה פשוטה בטאבלט תספיק.

אם לעומת זאת יש צורך להשתמש בחלק או רוב או כל השרותים שכל מחשב משתמש (קבצים, LDAP, הדפסה, Active Directory Authentication, Sharepoint, Lync וכו') והטאבלט ינוהל בניהול מרכזי, אז יש צורך בתכנון מקדים של הדברים ועדיף לשכור מישהו חיצוני שיעזור בהטמעה גם בצד הטאבלט וגם בצד ה-IT. מדובר בתהליך מורכב וחשוב להתייעץ ולהחליט לפני שרוכשים את הטאבלטים ובוחרים פלטפורמה של טאבלטים.

לסיכום: בניגוד לכל מיני אנשים שחושבים שטאבלטים הם צעצועים ותו לא, טאבלטים יכולים לסייע במקצועות שונים ולאנשים שונים בחברה, הן מבחינת הוזלת עלויות שונות (הדרכה, תחזוקה, ניהול), והן מבחינת החזרת השקעה (ROI). בטאבלטים מבוססי אנדרואיד אם אפליקציה אינה מגיבה, אפשר מרחוק למחוק את ה-User Data (שיכול "להישאב" לאחר מכן מהשרת) ומיד לחזור לעבודה הרגילה. קל יותר לקרוא טקסטים, מחלקת ה-IT יכולה לעקוב אחרי המכשיר בקלות, וניתן במקרים של גניבה/אבדה להשמיד מרחוק מידע סודי וחשוב. טאבלט שעובר הטמעה ונעילה בצורה נכונה, סביר להניח שגם לא יסבול מוירוסים/תולעים/בוטים ומכיוון שרוב האפליקציות שירוצו בו מבוססי ענן, כמות התקלות תהיה נמוכה.

גילוי נאות: הח"מ נותן כפרילאנסר שרותי יעוץ והטמעה לטאבלטים וסמארטפונים לחברות ועסוקים.

לצפות ב-Netflix בקלות ובנוחות – מישראל

אם יש משהו שעדיין מעצבן אותי בכל הקשור לאינטרנט בארץ, זה איכות הוידאו שמשודרת באתרים ישראלים, החל ב"וואלה", "תפוז" וכלה ב-Mako ועוד. איכות ה-"HD" (גם אחרי שאתה מתקין את תוספי הפרסומות המפגרים הללו!) פשוט זוועתית, פרקים שמקודדים ב-Single Encoding ולא בקידוד כפול, פריימים עיקריים (K Frame) חסרים, אף אחד לא פותח גוגל לבדוק מה זה Quantizer כדי להבין איכות קידוד על חשבון פרמטרים אחרים (יותר/פחות חשוב), פיקסליזציה מכאן ועד הודעה חדשה כשרואים את זה על מוניטור איכותי ובקיצור – ישראל מפגרת שוב בעשור בהשוואה לארה"ב. כמובן שספקים שונים מייבבים על רוחב פס, ומידיעה שלי – שטויות במיץ עגבניות.

כשמסתכלים על Netflix לעומת זאת (גם Hulu+ במובנים מסויימים) – אז רואים איכות וידאו! 1080P זה באמת 1080P ולא וידאו קטן שנפרס על מסך מלא. גם מבחינת תוכן לא חסר לנט פליקס כיום בהשוואה לאחרים, ובקיצור – עם נט-פליקס שרואים סרטים וסדרות - נהנים. הדוגמא האחרונה התרחשה בשבוע שעבר, ש-Netflix נתנו לצפיה את הסידרה המעולה House of cards. לא פרק בשבוע, אלא את כל 13 הפרקים במכה אחת, כך שהיית יכול לארגן חטיפים, להזמין חברים, ולראות בכיף את הסידרה המעולה. אני ראיתי ומאוד נהניתי.

אבל כפי שכל אחד יודע, נט-פליקס לא ממש קלה לצפיה בישראל. 

ולכן פוסט זה יכול לסייע :)

ראשית, יש צורך לדאוג לאפשרות להגיע לאתר ולצפות בו מישראל. לא צריך לרכוש מנוי VPN, מספיק להתקין את Hola בדפדפן פיירפוקס או כרום. זה יאפשר לך להיכנס לאתר של Netflix. אם אתה רוצה לצפות בשביל לנסות, קח את הפרק הראשון של House of cards מכאן. אין צורך ברישום בשביל לצפות בפרק, רק לוודא שהתוסף של Hola רץ.

נהנית? עכשיו נפתור את הבעיות הבאות:

  • רישום ב-Netflix מצריך כתובת ומיקוד בארה"ב. אתה יכול לבקר בכל מיני סוכניות תיווך אוןליין שנותנות כתובות ומיקוד. תירשם לכתובת כלשהי בעת פתיחת המשתמש.
  • תשלום עבור המנוי: Netflix בודקת את כרטיס האשראי שלך ובמיוחד היכן הוא הונפק (לפי ה-4 ספרות ראשונות), כך שכל כרטיס שהונפק בארץ, גם פלטיניום, לא יעבוד. הפתרון? להירשם ל-Entropay. זהו אתר (בשיתוף ויזה העולמית) שמנפיק עבורך כרטיס אשראי וירטואלי תקף. כנס לאתר, תירשם (תכניס כתובת אמיתית בישראל, אין צורך להגדיר את זה כתושב ארה"ב), ולאחר הרישום תצטרך להכניס את פרטי כרטיס האשראי שלך ולהכניס לכרטיס הוירטואלי כסף, מינימום 20 דולר (זה 21, דולר אחד זה עמלה). לאחר שתקיש את הכרטיס שלך תצטרך לעבור הליך זיהוי עם מצלמת ה-Webcam שלך שבה תצטרך להציג את הכרטיס שלך מול המצלמה. אחרי התהליך הזה המנוי שלך יאושר ואתה תקבל כרטיס חיוב וירטואלי שתוכל להשתמש בו היכן שתרצה.
  • ברגע שיש לך את כרטיס החיוב הוירטואלי, כנס לאתר של Netflix והזן את המספר. אם אתה מנוי חדש, תקבל חודש חינם ולאחר חודש תחויב ב-8 דולר לחודש.

זהו, עכשיו נשאר לך רק לבחור את הסרט או הסידרה שאתה רוצה לצפות, ולהנות.

משתמשי לינוקס: לצערי Netflix משתמשים בטכנולוגיית Silverlight של מיקרוסופט (Mono לא יעזור) ולכן יש צורך להשתמש ב-Wine. אם יש לכם אובונטו, כנסו לכאן. אם אתם משתמשים בפדורה, כנסו לכאן. אם אתם משתמשים בגירסאות לינוקס 64-ביט, תריצו התקנה של Wine לפני כן (דרך DEB או איך שההפצה שלכם מעדיפה) ואז תשתמשו בהוראות הנ"ל. זה פתרון זמני. Netflix הוציאו אפליקציה וובית לכרום-בוק, ואני משער שתוך זמן קצר מישהו ידע איך לעשות לה port ללינוקס רגיל.

תהנו.

לגבי ההתלהמות על בר רפאלי, ולגבי המצב

bar refaeli

ביומיים האחרונים יצא לי לראות איזו התקפה על בר רפאלי ע”י כל מיני סלבריטיז בשקל וגם ע”י כל מיני מתלהמים שאני מכנה אותם “מפגרים”.

קודם כל אני רוצה להבהיר משהו לגביי: אני לא מהגרופיז של בר רפאלי, היא לא מכירה אותי, אני לא מכיר אותה. היא דוגמנית/שחקנית/אשת-עסקים עם שם עולמי ואני מאחל לה בהצלחה, כך שכל מה שאני כותב לא בא ללקק כאן למישהי ולא להרוויח בצורה כלשהי מהפוסט.

אז מה בר כתבה? הנה צילום הטוויט.

tweet bar

בתרגום לעברית: “אני מתפללת לבטחונם של אזרחי 2 הצדדים וליום שנחיה בשלום ואחווה אמן”.

כידוע, פה בישראל יש לא מעט כאלו המפנטזים שעזה תהפך למגרש חניה גדול, עדיף בלי שום פלסטיני חי ויש כאלו המייחלים למצוא את עזה כחלק ממדינת ישראל (בניכוי הערבים שם כמובן). זה פה בצד שלנו. בצד השני ישנם כאלו שמייחלים לי ולך שנלמד קורס שחיה מזורז כדי שהם יזרקו אותנו לים ושנטבע.

קיצונים יש ב-2 הצדדים, גם פה וגם שם, אבל ב-2 הצדדים יש גם לא מעט אזרחים ואנשים שלא רוצים מלחמה, לא רוצים עימותים ופיגועים, הם רוצים לחיות את החיים שלהם בשלום ובשלווה. תנו לחיות וזהו.

בר, כבעלת שם ידוע נעקבת בטוויטר שלה ע”י לא מעט ישראלים, אך גם לא מעט אזרחים ממדינות שונות וגם מישויות שלחלק מהאנשים פה לא נוח איתם, כמו הרשות הפלסטינית, עזה, מדינות ערב וכו’. היא מאמינה בשלום והיא לא מסתירה את זה, בדיוק כמו שאחרים מאמינים בשלום. זו האמונה האישית שלה.

היא בסופו של דבר איחלה לבטחונם של אזרחים מ-2 הצדדים. היא לא צידדה בחמאס ומצד שני היא לא כתבה טוויט בסגנון “צה”ל – כנסו בהם!”.

מהטוויט הזה אנשים נכנסו לאטרף טוטאלי והתחילו להתקיף אותה, ואלו בדיוק האנשים שאינם יודעים להבחין בין חמאס וארגוני טרור אחרים שיורים עלינו טילים, לבין אזרחים שרוצים שקט ואלו שמתעלמים מקיומם של אותם אזרחים פשוט “עיוורים” לקיום הצד השני.

גם אני מאחל לבטחונם של 2 הצדדים. האם זה הופך אותי ל”סמולני עוכר ישראל”?

ומ-בר רפאלי, נעבור לעניין הטילים והמצב המלחמתי בין ישראל לעזה.

אלו הקיצונים בימין מעדיפים במקרים רבים לא להתעדכן בחדשות שאינם ממקורות בימין. כך לדוגמא, רבים אינם יודעים שדווקא רוב ירי הרקטות שבוצע טרום מבצע “עמוד ענן” לא ירה החמאס אלא ארגונים אחרים. היחסים של חמאס והספונסר הראשי שלהם (אירן) מזמן נקטעו וההוכחה הפשוטה היא ביקור שליט קטאר בעזה לפני זמן מה, ולמי שלא יודע – יש יחסי איבה רציניים בין האיראנים לקטארים (הקטארים הם אלו שמממנים את המורדים בסוריה והאיראנים הם אלו שמממנים את הצבא הסורי ואסד), אז האיראנים מעבירים ומממנים גופים כמו ג’יהאד בעזה שהם אלו שירו את רוב הרקטות לישובי הדרום. אני לא מנסה לאמר שהחמאס הם “צדיקים”, אלא שצריך להסתכל על כל הגורמים, ומה לעשות שהתקשורת בימין מעדיפה להתעלם מכך.

האם אפשר להגיע להסדר עם החמאס שיניב פירות ל-2 הצדדים? התשובה היא כן, אבל בישראל מעדיפים להתעלם מכך. כך לדוגמא החמאס רוצה שיסירו את המצור הימי ויתנו להם לפתוח נמל, ישראל מתנגדת בטענה שהחמאס ישתמש בכך להברחת טילים ואמצעי לחימה אחרים וזו טענה שיקרית וטיפשית. מדוע? מכיוון שהיה אפשר למצוא פתרון לוגיסטי שכולל את הנקודות הבאות:

  1. לישראל תישאר הזכות לפטרל בשטח הימי הסמוך לעזה ולעלות לביקורת לספינות שלישראל יש חשד שמוברח דרכם אמל”ח.
  2. בנמל עצמו כל ספינה וכל מכולה תעבור ביקורת ע”י נציגי מדינות מוסכמות על דעת 2 הצדדים, כך פותרים את בעיית הברחות האמל”ח.

הסכם רציני היה כולל סעיפים נוספים כמובן, אבל כמו שאתם רואים אפשר למצוא פתרונות, הכל תלוי ברצון של מדינת ישראל וראשיה לנהל מו”מ רציני. צריך לזכור שחמאס שכבש את עזה הוא לא החמאס שנמצא כיום בשלטון. החמאס בעבר רצה לכפות את השריעה בעזה כדבר חובה. היום הוא לא מעלה את זה אפילו.

ההסכם שיחתם בימים הקרובים בין ישראל לחמאס בתיווך מצרים לא יחזיק מעמד זמן רב מסיבה פשוטה מאוד: אם החמאס לא ירה, הג’יהאד ירה. אם לא הג’יהאד אז אנשי אל-קעידה ירו, ואם לא הם, תהיו בטוחים שיהיו גופים אחרים שירו. אחרי הכל, יש ספונסרים שגם דואגים להברחות האמל”ח וזו אירן. ישראל לא יכולה להפיל את החמאס כי אז זה יכריח את ישראל לשהות בעזה שוב, וכל מנהיג יודע שזה מתכונת להמון גופות של חיילים. גם אם מחר הפתח יקח שליטה על עזה זה לא יפתור את הבעיה שתיארתי. אחרי הכל – תראו לי אמא אחת שתהיה מוכנה שהבן שלה ישרת בעזה בשביל שישראל תיפטר מהחמאס ותתן אותו לפתח…

אנחנו חוזרים על הסיטואציה הזו שוב ושוב. זוכרים את עופרת יצוקה? זוכרים עוד מבצעים? היינו בדיוק באותו מצב ושוב אנו חוזרים אליו. מתי הממשלה תפסיק להקשיב לימין הקיצוני שמעדיף לדפוק ראש בקיר במקום להגיע להסכם כולל? שאלה מצוינת.