ארכיון הקטגוריה: קוד פתוח

כמה מילים על הגדרת מסכים בלינוקס, פדורה 18, וכאב ראש גדול

פורסם בתאריך על ידי
4

הבוקר החלטתי שהגיע הזמן שארים פה את המכונה העיקרית שלי מחדש, מההתחלה, אחרי שהצלחתי לארגן לעצמי סלט אחד ענק שמורכב מלא פחות מ-4 הפצות לינוקס די חופפות. החלטתי, כמכור רד-האט, לנסות את גירסת פדורה 18 האחרונה. אני אחרי הכל לא חדש בלינוקס, מה כבר הם יכולים להפתיע אותי?

וכמו תמיד, שאתה אומר משפט כזה, מרפי מגיע לביקור. הורדתי את ה-ISO, שמתי על כרטיס SD ו… טראח, ההתקנה לא עובדת, הוא לא מצליח להפעיל שרות Plymoth והוא לא מוצא dev/root/ – באמת… תקלות שטותיות, רק לחפש את חבילת האקמול הקרובה אליך…

לטובת הקוראים שאינם בקיאים בלינוקס אני לא אפצח ב-2 עמודים על הסברים לגבי אותם תקלות, אבל אני כן אתן הסבר קצת בכלליות לגבי לינוקס מהעבר ומה קורה כיום.

מאז שלינוקס נוצר כהפצה (בערך ב-93-94) ועד בערך התחלת שנות ה-2000 (בסביבות 2004-2006), לינוקס היה דבר לא קל להתקנה. רוצה להתקין כרטיס קול? חפש מה ה-DMA וה-IRQ ותוודא שאין לך התנגשות. רוצה להגדיר גרפיקה? תצטרך להכיר את הקובץ המקולל x11.conf, לוודא שיש דרייבר לכרטיס מסך שלך, לוודא שהדרייבר בכלל תומך בכרטיס מסך שלך וזו רק ההתחלה. אתה רוצה גם שהמסך שלך יציג את התמונה ב-Refresh Rate גבוה? חבוב, תתחיל להכיר את השורה המקוללת שמתחילה ב-Mode Line. קח, תתחיל לקרוא.

עם הזמן, הפצות הלינוקס השונות החלו להקל את החיים של המשתמשים בכל הקשור להתקנת לינוקס על המחשב. עדיין היית צריך לדאוג לדיסק קשיח נוסף או להשתמש בתוכנות צד ג' כדי לפנות לך מקום בדיסק, ליצור Partitions וכו', אבל החיים היו קצת יותר קלים. הפצת הלינוקס הראשונה שהציעה התקנה גרפית היתה של חברת Caldera ז"ל (מי זוכר אותם?) והיא עשתה כמעט הכל. שאלה אותך על כמה הגדרות וזהו… 20 דקות של התקנה שאתה לא עושה כלום, אז ההתקנה נותנת לך .. לשחק טטריס! אני רציני!

נחזור ל-2013. כיום, התקנות לינוקס כמו של פדורה, אובונטו או SuSE היא משחק ילדים וברוב המקרים היא יותר קלה מהתקנה של Windows. תאמר לתוכנה מה הסיסמא שאתה רוצה לקבוע כ-root, תבחר דיסק שאליו ההפצה תותקן, בחר תאריך וזמן ויאללה, התוכנה כבר מתקינה את עצמה. (הפעם אין טטריס. חבל). אחרי שהיא מסיימת אתה מפעיל את המחשב מחדש ו.. אם לא נוצר הפאק של אובונטו עם GRUB, אתה אמור לקבל מסך בחירה בין לינוקס ל-Windows, בחר לינוקס, ואחרי מספר רגעים תכניס שם משתמש וסיסמא – ואתה בתוך סביבה גרפית. תתחיל לעבוד.

מבחינת תמיכה בציוד, גם פה לינוקס עושה את החיים יותר קלים מ-Windows. אין שום CD להכניס כדי להתקין דרייברים, אין לך שרות כמו Windows Update שמחליט להתקין לך איזה דרייבר סופר-בסיסי וחפש אחר כך את הדרייבר המלא לבד (אהלן nVidia!), ובאופן עקרוני אם תחבר סורק, מצלמה, מדפסת, מיקרופון, אוזניות וכו' – אם גירסת הלינוקס שלך מעודכנת, הוא יכיר אותם ישר ויגדיר אוטומטית את המערכת. כל מה שנשאר לך לעשות זה להתקין את אחת מהתוכנות שתרצה כדי להשתמש בציוד. כנ"ל לגבי מסכים – פשוט תחבר, המערכת כבר תכיר לבד ותגדיר את עצמה, לך ישאר להגדיר אם המסך הנוסף הוא מימין, משמאל, מלמעלה או מלמטה וגם לזה יש ממשק גרפי פשוט.

נחזור עכשיו אליי. לי יש על השולחן 2 מסכים. מסך 24 אינטש של סמסונג ומסך 27 אינטש IPS שנקנה דרך EBAY במחיר של 330 דולר. איך הלינוקס מכיר את המסכים? דרך טכנולוגיה שנקראת EDID או Extended Display Identification Data. מה שהטכנולוגיה הזו עושה די פשוט: היא פונה למסך ומבקשת ממנו שיתן פרטים על עצמו: שם יצרן, דגם, מהם הרזולוציות שהוא תומך בהם ואלו מהירויות רענון מסך הוא מציג, כמו כן מהו החיבור שדרכו הוא מחובר למחשב. המערכת אוספת את הנתונים ועל פיהם היא מציגה אוטומטית את התמונה הטובה ביותר שהמסך יכול לתת וכל זאת בלי להגדיר שום דבר. 

ב-Windows ו-MAC הטריק הזה עובד מעולה. בלינוקס לעומת זאת, המערכת יותר ביקורטית. היא לא מסתפקת בנתונים האלו ומבקשת מהמסך גם Checksum של כל הנתונים, היא מחשבת בעצמה גם Checksum ומשווה. יש השוואה? מעולה, ממשיכים. אין השוואה? שהמשתמש ישבור את הראש…

שזה בדיוק מה שקרה אצלי. ה-Checksum לא נכון, כל עניין הגרפיקה נפל. 

יותר מ-4 שעות חיפשתי פתרון. אנשים רבים קנו את המסכים, אבל ההגדרות שהם נתנו התאימו למסך יחיד IPS או 2 מסכי IPS זהים. לי יש את הסמסונג, הוא לא IPS, הוא ברזולוציה אחרת. 

מה עושים? לאחר 4 שעות של חיפושים והצלחות חלקיות, מצאתי פתרון: לוקחים מה שהמסך מוציא, יוצרים Checksum חדש, משחילים אותו דרך Hex Editor ואז מגדירים בקובץ xorg.conf שמסך ספציפי מסוים יהיה בעל קובץ EDID עצמאי, נוותר על שרותי הקריאה של הסרבר הגרפי (X). לקח לי עוד חצי שעה להבין את הקטע של הספציפי אחרי שראיתי שמסך הסמסונג מציג גרפיקה עם המון רעשים — אבל בסוף נפל האסימון וכרגע אני כותב את הפוסט מתוך הפדורה 18.

ואם כבר הזכרנו את פדורה 18.. יש לי מספר הערות הקשורות לתצוגת ההתקנה. מי לכל הרוחות בנה את התצוגה הזו? במקום לתת תצוגה שהיא בעצם "סריאלית" (כלומר צעד מוביל לצעד), המערכת נותנת לך מסך ו.. תתחיל לבחור מה לעשות, ויש פה ושם אייקונים שמראים לך איפה טעית. את הממשק לסידור הדיסק מבחינת התקנה שינו לחלוטין והוא נראה מבלבל מאוד, וההתקנה נראית כאילו חזרנו לימי המסכים שחור לבן. גם הכפתורים פוזרו במקומות שונים. אם היית רגיל לאשר פעולה בלחיצה על כפתור מצד ימין למטה, עכשיו חלק מהפעולות הכפתור שלהן נמצא … למעלה משמאל. למה? ככה.

אחרי הטראומה של ממשק ההתקנה ולאחר שהתקנתי את המערכת, שרפתי כמה שעות על הגדרת המסכים, הוספת פונטים, ועוד 1001 Repositories למיניהם, המצב נראה נהדר (פרסומת עצמית בלי בושה: רואים מה זה פרילאנסר סיסטם לינוקס שלא מתייאש? :-) ). כמובן שזו פדורה, ומה שעכשיו נמצא בפדורה יופיע בגירסה הבאה של RHEL/CENTOS/SL או אחריה, וגם הפעם ישנם המון שינויים מהותיים, כמו חומת האש, ועוד דברים נוספים שהתווספו ושונו. הרשימה כאן. אגב, אנשי הסיסטם מביניכם שמנהלים מערכות מיקרוסופט – פדורה היא ההפצה הראשונה שנותנת לכם להקים AD ולנהל אותו/להשתתף בו בקלות מרשימה ללא צורך בספריות צד שלישי.

לסיכום: הייתי שמח אם ממשק ה-Installer היה משתנה (מדוע עדיין לא הופכים אותו לסביבה וובית?), אך גם ללא זאת פדורה עדיין מציעה סביבות נוחות (KDE, GNOME וכו') עם קהילה גדולה ואת חזית הטכנולוגיה והמילה האחרונה בסביבה ידידותית. שאפו לפדורה.

מחשבות על טכנולוגיות המחשב נייד הבא

פורסם בתאריך על ידי
4

notebookבמהלך היום ניסיתי לחשוב על המחשב הבא שיצא. אני לא מדבר על מחשב נייד שאתם או אני נרכוש בחודשים הקרובים, אלא על התצורה של מחשב נייד בעתיד הקרוב, מה הוא צריך להיות, מה יש כיום והיכן ניתן לשפר.

אז מה הבעיה שיש כיום עם מחשבים ניידים? הבעיות בדרך כלל נעוצות בגורם עיקרי אחד: סוללה. בזמן שטאבלטים מגיעים בקלות ל-8-10 שעות, מחשבים ניידים ברובם מגיעים ל-5-6 שעות, חלקם ל-8 וגם זה אם תוריד מהירות של המעבד, תשתמש בשליש תאורת מסך ותתפלל שהאנטי וירוס או תוכנת האבטחה שלך לא ירצו בדיוק ברגע שיש לך 20% חיי סוללה (ואתה לא ליד שקע חשמל) לבדוק לך את כל הדיסק הקשיח שלך.

במהלך השנים האחרונות חל שיפור בצריכת החשמל בכל המובנים, החל מדיסקים קשיחים (SSD לוקח פחות וגם דיסקים מכניים למחשבים ניידים צורכים פחות חשמל), מסכים (תאורת LED במקום תאורת פלורסצנט, טכנולוגיות AMOLED ו-OLED עדיין לא נכנסו לייצור המוני למחשבים ניידים למעט דגמים מסויימים) ועוד רכיבים יודעים לצרוך פחות חשמל.

אבל המעבדים שנמצאים במחשבים הניידים עדיין צורכים הרבה חשמל, במיוחד המעבדים של אינטל ו-AMD בהשוואה למעבדים מבוססי ARM. עובדה פשוטה: עם הגלקסי Note-2 שלי אני יכול לעבור יום וערב עד חצות בלי לטעון את המכשיר מחדש ובכל זאת לגלוש, לענות למיילים ולהתחבר ל-SSH. עם מחשב נייד ממוצע אני יוכל מקסימום להגיע לאחר הצהרים ואז המחשב ישווע לשקע חשמל.

אין מה לעשות, ל-ARM יש יתרון ענקי בחסכון בחשמל בהשוואה לאינטל, אבל המעבדים של אינטל (סדרות ה-Ivy/Sandy Bridge) נותנות ביצועים הרבה יותר גבוהים מכל מעבד מבוסס ARM. ישנם עיתונאים שחושבים שזה בגלל ההבדל בין CISC ל-RISC ועקב כך הביצועים החלשים, אבל כפי ש-IBM עם מעבדי ה-Power (במיוחד ה-Power7 של IBM) הדגימה, עם תכנון נכון אפשר גם להרביץ למעבדי XEON הכי חדשים של אינטל מבחינת ביצועים.

נסתכל מי החברות שבונות את העתיד: אפל, גוגל, ומיקרוסופט. את הפתרון של מיקרוסופט לגבי מחשב הנייד הנוכחי והעתידי ראינו, הלא הוא ה-Surface. בעוד חודשיים יצא ה-Surface Pro שיהיה מבוסס על מעבד אינטל, אבל מבחינת סוללה – תתכוננו להיות קרובים לשקע חשמלי. לפי מיקרוסופט, הסוללה תחזיק בערך כ…4 שעות.

באפל, השמועה אומרת, עובדים על להמיר את מערכת OS X ל-ARM. יכול להיות שהשמועה נכונה, אבל אפל תצטרך להשקיע המון עם הרבה החלטות קשות, הנה חלק מהן:

  • המעבדים הנוכחיים של אפל ממש לא יסייעו. הם 32 ביט עם תמיכת זכרון מוגבלת ל-4 ג’יגהבייט. אפל תצטרך לעבור לארכיטקטורה A15 של ARM ולבנות מעבדים חדשים לגמרי.
  • מבחינה גרפית, אפל יצטרכו לעבור למערכת גרפית אחרת, הואיל והמערכת הנוכחית לא יכולה לתת ביצועי Desktop טובים בכל הקשור לתלת מימד. אין מספיק זכרון לגרפיקה ולדברים כמו Z-buffer ודברים נוספים, ותוכנות שירצו להשתמש ברצינות ב-GPU יצטרכו משהו הרבה יותר רציני ממה שקיים כיום ב-iPad הרביעי לדוגמא.
  • אפל תצטרך לבחור כיוון: או לשדרג בצורה מאסיבית את iOS כדי שיתן פונקציונאליות של OS X או לקחת חלקים מ-iOS ולשלב ב-OS X, וזה כאב ראש ענק.
  • אפל תצטרך למצוא פתרונות יצירתיים לכל עניין החיבוריות. ביי ביי USB OTG, שכתוב ה-USB 3.0 לעבוד עם ARM, כנ”ל לגבי Thunderbolt, איפוס אפיקי PCI תחת ARM, שכתוב Scheduler שידע לעבוד עם ה-SMP של ARM (ששונה מהותית מה-SMP של אינטל), ועוד הרבה דברים. הם כמובן יכולים לקחת חלק מ-iOS וחלק מ-BSD, אבל עדיין מדובר בהרבה מאוד עבודה.
  • תכנון מחדש של לוח האם, סוללות וכו’.

בקיצור, מדובר בעבודה לא קטנה שמצריכה צבא של מתכנתים. לאפל יש את הכח אדם, אבל עדיין זה לוקח זמן. בטווח הארוך זה עוזר לשורה התחתונה של אפל (במקום לשלם יותר מ-100$ למעבד של אינטל כפי שאפל משלמת כיום, זה יעלה לה 20-30 דולר), אבל השאלה אם השוק ילך לסיבוב שלישי של שינוי מעבדים של אפל. סביר להניח שכן, ואפל בהחלט מסוגלת לבצע את השינוי. רבים לא יאהבו את השינוי (שוב הולכת התאימות) בהתחלה, אבל הם כנראה יזרמו עם זה בסוף.

עם גוגל הסיפור אחר לגמרי…

גוגל מנסה זמן רב לקדם את כל הסיפור של ChromeOS, שהוא בעצם לינוקס מינימלי עם דפדפן מולבש עליו ושמבצעים הכל דרך הדפדפן. אפליקציות ווביות זה טוב ונחמד, אבל יש להן המון מגבלות מבחינת ביצועים, גם כשגוגל הופכים את העולם כדי לעשות אופטימיזציות. תשאלו את סטיב ג’ובס ואפל ששחררו בהתחלה SDK לפתח אפליקציות ווביות בלבד ורק לאחר לחץ שחררו SDK חדש לכתוב אפליקציות Native. תשאלו את פייסבוק שלא חשוב כמה הם עבדו על אפליקציות שמריצות שכבת דפדפן כדי להציג סטטוסים, והמשתמשים המשיכו להתלונן על איטיות עד שפייסבוק זעקה על גוגל ואפל שיעשו עוד אופטימיזציות לדפדפנים ולמנועים שלהם (זה לא עזר ולבסוף פייסבוק שחררה לאנדרואיד גירסת Native אתמול ואפל נתנה פתרון אחר שגם הוא Native ולא HTML).

בקיצור, עם כל הכבוד ל-HTML5, יש עדיין המון דברים שהוא לא יכול לבצע ולשם כך יש צורך באפליקציות Native. הרחבה של ChromeOS לאפליקציות Native היא חסרת כל הגיון, כי אז אתה צריך שוב להוסיף חלקים רבים, לבנות API שונה ובקיצור – לתת לעולם מערכת הפעלה שניה ששונה לחלוטין מהראשונה שלך (אנדרואיד).

כאן, בעצם, גוגל יכולה לעשות משהו שכפי הנראה היא התחילה בשקט לעשות…

לפי דיווחים שונים ברשת שהופיעו בשבועיים האחרונים, גוגל מתכננת בעצמה מחשב נייד עם מסך מגע. גוגל עבדה בעבר עם Acer וסמסונג על מחשבי ChromeBook אבל הפעם גוגל עובדת לבד ישירות מול יצרן סיני מוכר שיבנה עבורה את המחשבים לפי עיצוב ומפרט שהיא מכינה. בשונה מה-ChromeBooks הנוכחיים, למחשב הזה יהיה מסך 12.85 אינטש עם מסך מגע.

תכל’ס אלו לא אמורות להיות חדשות כאלו מרעישות. מסך מגע הוא בסך הכל תוספת של שכבת דיגיטייזר + 2 צ’יפים על לוח האם (בחלק מהמקרים צ’יפ יחיד). סמסונג יכולה להכין לגוגל דבר כזה תוך שבוע.

כל הדיווחים מדברים על CrhomeOS כמערכת הפעלה עיקרית. יכול להיות שזה נכון, אבל אין בזה ממש הגיון. בשביל מה מסך מגע כאשר כל מה שרץ זה דפדפן ומדוע שגוגל תטרח לתכנן מחשב נייד משלה? היא לא תקבל מחיר זול משמעותי מכל העניין בהשוואה למחיר שסמסונג גובה ממנה כיום וכל הדבר הזה לא נותן יותר פרודקטיביות או יותר נוחות משמעותית בהשוואה למה שיש כיום…

אלא שכאן יכול לקרות משהו מעניין שאו שגוגל תבצע או שהקהילה תבצע: יש לנו מחשב נייד עם מעבד ARM חזק (בדגמים האחרונים של הסמסונג ChromeBook יש ARM חייתי Exynos 5 כפול ליבה), מסך גדול (12.85 אינטש) עם יכולות מגע, מקלדת מלאה.. מה הכי מתאים לדבר כזה?

נכון .. אנדרואיד.

אנדרואיד יכול לתרום פה כמה דברים:

  • מגוון עצום של תוכנות מוכנות לשימוש (אם כי חלקם לא יתאימו לתצורת מחשב נייד..)
  • מערכת שמוכרת להרבה מאוד מפתחים.
  • תמיכה עשירה בחומרה (דרייברים של לינוקס כמובן)
  • קהילה שמאוד תשמח לקנות את המחשב ולשפר דברים מכאן עד הודעה חדשה
  • קהל משתמשים חדש/נוסף שיוכל להשתמש בכלי לעבודות הדורשות מקלדת (כתיבת טקסט ארוך וכו’) עם מסך יותר גדול ועם ממשק מגע קל ללימוד ולשימוש.

חברת ASUS שחררה את משפחת ה-Transformer אבל ASUS מבחינת פיתוח חומרת ה-Transformer פספסו לא מעט: מקלדת גרועה, משטח מגע (Touchpad) זול וגרוע, ו-ASUS כמובן לא פיתחו כמעט כלום לאנדרואיד עצמו. כאן המקום שגוגל יכולים לשכלל את אנדרואיד ולהפוך אותו לקצת יותר “דסקטופי” אם הוא רץ על מחשב נייד כזה, שלא לדבר על כך שמחשב נייד כזה יחזיק עם סוללה לפחות 12-16 שעות בקלות.

מכיוון שגוגל משחררת את אנדרואיד כקוד פתוח, ויצרני מחשבים אוהבים להעתיק ולמכור, סביר להניח שאם גוגל תוציא מחשב כזה, סמסונג, אסוס, אייסר, לנובו ואחרים יוציאו תוך זמן קצר גם מחשבים כאלו. הסכמי רישוי עם גוגל כבר יש להם, וכל מה שנותר להם הוא לקחת עיצובים שהם כבר הכינו עבור Surface, להכין לוח אם חדש עם מעבדים חדשים (רפרנטים ניתנים ע”י יצרני המעבדים, אז אין להם הרבה עבודה), לשנות קצת את המקלדת (להעיף מקשי Windows ובמקומם לשים מקשים אחרים קצת יותר עוזרים), ולהכניס מערכת הפעלה של גוגל + אפליקציות / ממשק משלהם (סמסונג עם TouchWiz, וכמובן HTC עם Sense לדוגמא) – ויש להם מוצר חדש למכור.

אם גוגל לא תעשה זאת אבל כן תתחיל למכור מחשב כזה, אני מאמין שקהילת ההאקרים/מפתחי מודים בהחלט יתקינו תוך זמן קצר אנדרואיד על מכשיר כזה. לגוגל יש מסורת ארוכה של נעילה מאוד חלשה של המכשירים שלהם (סתם דוגמא: נקסוס 10 ו-4 יצאו לפני מס’ שבועות, ואם תיכנסו לכאן תמצאו אפליקציה למחשב שלכם איך לפתוח את המכשיר לרומים אחרים, איך לבצע root וכו’) ואני מאמין שתוך זמן קצר כבר יהיו מודים של אנדרואיד מלא עם תמיכה מלאה למקלדת ועוד. כולי תקווה שגוגל יעשו את הצעד הזה לפני הקהילה.

איך לינוקס יכול לכבוש את ה-Desktop?

פורסם בתאריך על ידי
14

מי שעוקב בשנים האחרונות אחרי ההתפשטות של לינוקס לכל עבר, לא יכול שלא להשתאות מהמצב הנוכחי כיום בשוק.

  • מבחינת שרתים, לינוקס מכה שוק על ירך לא רק את מיקרוסופט, אלא כל יצרן יוניקס אחר (כולל אורקל/סולאריס). כספק שרתי VPS להשכרה אני יכול לציין כי הרוב המוחץ לוקח שרתי לינוקס, וההפצות השולטות הן: Centos במקום ראשון, אובונטו LTS במקום שני, דביאן שלישי. כמות הלקוחות שלוקחים שרתי Windows ולא רק בעסק שלי – היא די קטנה.
  • מבחינת סמארטפונים – זה די ברור. בישראל לדוגמא, כך כל בעל טלפון סלולרי, ורוב הסיכויים שתמצא יותר משתמשים עם מערכות אנדרואיד (שזו גירסת לינוקס בסופו של דבר) מאשר אייפונים. הסיבה לכך כמובן זה השיווק האגרסיבי של חברות הסלולר וגם של יצרני הסלולר כמו סמסונג שעשו עבודה מאוד מרשימה בהצפת השוק במכשירי הגלקסי S לגרסאותיו השונות.
  • בתחום הדסקטופ – יותר ויותר משתמשים מתנסים בגרסאות אובונטו. חלקם לומדים וחלק כבר עובדים על הפצה כזו לפיתוח תוכנות ואפליקציות שלהם. המספר כמובן נמוך משמעותית בהשוואה אפילו למשתמשי מק, שלא לדבר על כמות משתמשי ה-Windows בארץ ובעולם.

saintignuciusכשזה מגיע ללינוקס על הדסקטופ, אני נזכר (ולא בצורה חיובית) בספרו של דן-בראון על מלאכים ושדים. כשקבוצת מתנדבים אירופאית התחילו לפתח ולשחרר את KDE, קם לו ריצ’רד סטולמן (ועדר מעריצים אחרים) וצווח שהקוד של הספריה העיקרית (QT) אינו משוחרר תחת רשיון GPL, ומכיוון שכך, הקוד “טמא”, משוקץ ואסור לשימוש בכל מיני הפצות “טהורות” (דביאן וכו’) והוא לא ממליץ לקהילת מעריציו להשתמש בכך, ולפיכך הוא ואחרים יקימו סביבת דסקטופ מתחרה (GNOME)

עם השנים הצטרפו לקהילת מפתחי ה-GNOME כל מיני אנשים וארגונים ששינו את הצורה של הדסקטופ (עם GNOME) לצורה שחשבו שאנשים יאהבו יותר ובדרך החליטו להעיף כל מיני דברים הכרחיים. אתה רוצה אייקונים של האפליקציות שלך על שולחן העבודה? לך מכאן יא סוטה! גם ה-Notifications קיבלו “טיפול” לא מחמיא, ובסופו של דבר לאנשים כל כך נמאס, עד שרד-האט, אחת החברות שעמדה בגאון מאחורי GNOME החליטה שנשבר לה, ובגירסת פדורה הבאה (18) הם יתקינו אצל המשתמש גירסת FORK של GNOME מהגרסאות הקודמות, כלומר 2 נקודה משהו, לא 3 האחרונה.

בחברת קנוניקל, יצרנית אובונטו, ההפצה עם הכי הרבה משתמשי דסקטופ, ממשיכים עם GNOME ועם UNITY (אותו חלק שעיצבן רבים) ובגירסה 12.10 של ההפצה, UNITY-2D, הגירסה שהיתה אמורה לרוץ על מחשבים חלשים שאין להם האצת 3D רצינית – נזרקה החוצה. זה כמובן עיצבן לא מעט אנשים. הסיבה, אגב, לדחיפה של UNITY לגרונם של המשתמשים, היא הרצון של קנוניקל לתמוך גם בדסקטופ וגם בטאבלטים (אפשר לקרוא את כל הסאגה כאן).

גם ב-KDE לא ליקקו דבש במהלך השנים. המעבר מגירסה 3 לגירסה 4 הרגיזה משתמשים רבים כי השינוי היה מאוד מהותי, ורק לאחר מספר גרסאות נקודה הדברים החלו להירגע והיציבות של המערכת חזרה. גירסה 5 שתצא כפי הנראה בשנה הקרובה (כפי הנראה לקראת סוף 2013. גירסה 4.10 תצא בינואר, גירסה 4.9 יצאה בחודש שעבר וכיום ההפצות המעודכנות מכילות את 4.9.1) לא תכיל שינויים מהותיים כמו שהיו בין 3 ל-4. ככלל, כמות המשתמשים ב-KDE קטנה משמעותית מכמות משתמשי GNOME (זאת, שוב, תודות לאובונטו שבגירסת ברירת המחדל מגיע עם GNOME).

זה, על קצה המזלג, ההיסטוריה של הדסקטופ לינוקס. למי שלא יודע – קהילת משתמשי הלינוקס היא קהילה מאוד צבעונית וקולנית ואם יש להם ביקורת, תהיה בטוח שהיא תושמע בכל מקום.

אז איך לינוקס יכול בעצם לכבוש את הדסקטופ? KDE כבר לא יכבוש מקומות רבים, GNOME נמצא בפיצול אישיות.

לעניות דעתי – הפתרון נמצא (בערך, תיכף אסביר) – מתחת לאף.

אנדרואיד.

מבחינת מערכת הפעלה, אנדרואיד הוא לינוקס לכל דבר ועניין. הוא שונה מבחינת הסיסטם (מיקום קבצים), מבחינת Scheduling (תיכף ארחיב), אין לו X Server ויש לו שכבות אחרות. אנדרואיד מריץ אפליקציות ב-JAVA עם המכונה הוירטואלית Dalvik ודברים שם שונים מהותית מהפצת לינוקס רגילה, אבל עדיין, התקנה של Busybox ועוד מספר שפצורים – והמשתמש הכי מכור לטרמינל ירגיש כמו בבית, בשעה שהמשתמש הרגיל עם הגלקסי S יצטרך אולי תרגול של חצי דקה (לגבי חזרה אחורה, אולי קצת מקשי קיצור/תפריט, אם כי גם זה לא צריך עם ICE או Jellybean).

כלומר תאורתית, אם מחר תצא הפצת לינוקס שהיא בעצם אנדרואיד, יהיה קל יותר להכניס אותה לשימוש יומיומי אצל משתמשים ביתיים. אתה כבר משתמש בטלפון שלך באנדואיד, הדסקטופ – אותו דבר, רק במקום עם אצבעות, עם עכבר.

אני אומר “תיאורתית”, כי ישנן כמה בעיות שצריך לפתור:

  • ניהול הזכרון וה-Scheduling של אנדרואיד גרועים. קחו את המכשיר החדש ביותר עם המעבד המהיר ביותר ותעמיסו עליו אפליקציות. לא מבקש שתריצו את האפליקציות אלא רק תתקינו, ותראו לאחר זמן קצר איך המכשיר בקושי מגיב (לפחות מהנסיון שלי עד ICS). השיטה של “אין צורך לצאת מהאפליקציה, אני אנהל את הזכרון והתזמון” פשוט בעייתית, ואם ניקח את זה לדסקטפ, ששם התקנת ברירת מחדל של לינוקס מתקינה לך כמה מאות אפליקציות למחשב, זה פשוט יהיה אסון, ואני לא בטוח ש-Jelly beans מתקן את זה טוב.
  • מבחינת דרייברים המצב הוא טוב כי אנדרואיד בעצם משתמש בדרייברים שקיימים בליבת לינוקס שיש בכל הפצה (ואם צריך דרייברים נוספים, פשוט מקמפלים את הקרנל). גם מבחינת הכרת הציוד בחיבור/ניתוק יש לאנדרואיד את כל הטרראם של UDEV אבל עדיין יש צורך בשכתוב דרייברים מחדש לצ’יפים הגרפיים, כי באנדרואיד אין X, יש לו סביבה משלו עם Launcher וכו’, ואין דרייברים לכרטיסים הגרפיים לדסקטופ בגירסת הקוד הפתוח של אנדרואיד, מה שאומר שצריך לבקש מ-nVidia לכתוב דרייברים לכרטיסי דסקטפ וגם מ-AMD/ATI ואינטל ואת זה אני לא בטוח שהם ישמחו לעשות.
  • תואמות לאחור: לאנדרואיד אין X, אין מפת צבעים משתנה (אנדרואיד יודע לתמוך ב-24 ביט וזהו), אין תוספות נחמדות כמו RENDER, ותשכחו לגמרי מתוספים כמו Xv ואחרים שעליהם אפשר להרים X server. יש כיום X server לאנדרואיד אבל הוא לא יכול להריץ אפליקציות מודרניות (כולל Libre Office). יש פתרון עקיף של הרצת שרת VNC על אנדרואיד, אבל זה פתרון די כבד מבחינת משאבים.

לסיכום: לעניות דעתי, אנדרואיד יכול להוות את אותו “קלף” שימשוך משתמשים לנסות אלטרנטיבות, וכמו שראינו עם מכשירי טלפון מבוססים אנדרואיד, הקהל בהחלט שמח לקבל אותם. יש בהחלט צורך בעבודה משמעותית כדי להריץ את אנדרואיד בצורה חלקה ומלאה לדסקטופ (חברות כמו ASUS כבר עשו את העבודה בחלק מהדגמים שלהם ובחלק מהטבאלטים החדשים שיופיעו בקרוב, ששם תוכל לעשות Multi Boot בין אנדרואיד לבין מערכת ההפעלה העיקרית). לא חסרות אפליקציות לאנדרואיד ומה שלא קיים אפשר להריץ תחת סביבה כמו VNC, ובקיצור – אם חברה או קבוצת מפתחים ישקיעו בזה, יש סיכוי לא רע לגנוב למיקרוסופט משתמשים גם מסביבת ה-Desktop.

מה דעתכם?