כמה מילים על תווי קניה

rav-tav

כמדי שנה בתקופות החגרים, מקבלים אלפי עובדים ממקומות העבודה שלהם תווי קניה לרכישות ברשתות וחנויות שונות. יש “תו הזהב”, יש “רב תו”, ובשניהם מתגלה תופעה לא ממש נחמדה, כמו שרואים פה בתמונה למעלה: תו של 100 ש”ח, שבמקומות מסויימים שווה פחות: 90 ש”ח, יש מקומות של 95 ש”ח ויש מקומות שגם פחות. אותה תופעה גם נמצאת בתווים יותר גדולים ויותר קטנים: יש ערך תו ויש “מיוחסים” (לרעה) שבשבילם התו שווה פחות.

אני מצטער, אבל אני לא מבין. למה? הרי התווים האלו משולמים וזה לא איזה “טובה” שעושים למישהו. העובדים משלמים על כך במשכורת “הטבת שי” (כך קוראים לזה כמדומני), אז מדוע ששטר רגיל של 100 ש”ח הוא 100 ש”ח בכל מקום ואילו תו בערך נקוב קבוע שווה בחנות אחת 100 אך בחנות שניה “מתעופפים” להם אחוזים החוצה מהשווי? הרי בעלי עסק דווקא מרוויחים מהקניות האלו, במיוחד שהם אינם מחזירים ברוב המקרים כסף אמיתי כעודף אלא תלושים אחרים ו/או תעודות זיכוי, כלומר מהקופה ברוב המקרים לא יוצא כסף!

האם לא הגיע הזמן להפסיק עם המנהג המגונה הזה? האם לא הגיע העת להנהיג שיטה שבה השווי הוא כמו שטר כסף אמיתי? מדוע יש צורך בכל מיני טריקים אלו? בד”כ בכרטיסים שהם Pre-Paid (כמו לדוגמא הכרטיס הנטען בסופר-פארם), המחיר שאתה מטעין הוא המחיר שאתה מזוכה בו, כנ”ל גם בכרטיסי Pre-Paid אחרים, אז מדוע האיפה ואיפה האלו?

נקודה נוספת שהייתי רוצה להתייחס אליה, היא חוסר הפרופורציונאליות של המתנות בחברות מסויימות (תרגום לעברית: קמצנות כרונית!). שמעתי מלא מעט חברים שעובדים בכל מיני חברות, על סכומים מגוחכים לחלוטין של תווי שי. חברת היי-טק מסויימת שזה עתה סיימה רבעון עם רווחי עתק, חילקה לעובדיה (בין אם האדם 10 שנים בחברה או 3 ימים) סכום של 350 ש”ח בתווי קניה, בחברה אחרת זה היה 200, בחברה נוספת שלא אנקוב בשמה, הלכו ממש לפי המסורת היהודית וחילקו … 180 ש”ח.

בוסים יקרים: בעונת החגים ההוצאות עולות בטירוף כלפי מעלה (כן, זה כולל גם את החילונים שצריכים לקנות יותר אוכל בחגים), וכל שקל נוסף שנותנים לעובדים – מבורך. הגיע הזמן שגם בוסים קשוחים יתרככו קצת אם החברה הרויחה יפה ברבעונים האחרונים ויתגמלו את העובדים ביותר תווי קניה (ולא, בקבוקי יין מעפנים עם 3 דגימות שוקולדים של מקס ברנר ממש ממש לא נחשבים בתור תוספת רצינית למתנה!), או אולי אפילו בונוס מסויים חד פעמי בשכר, ולא – לא בדצמבר, במשכורת 09/08! (לא, אני לא כותב את זה על עצמי ולא לבוס שלי). העובדים, בוסים יקרים, הם הנכס של החברה וכשהחברה מתקמצנת במתנות ובונוסים והעובדים רואים שהכסף הולך לכיוון בעלי המניות, העובדים מאבדים מוטיבציה. קצת פה, קצת שם, עד שלבסוף העובד מעדיף למצוא מקום עבודה אחר בלי שום נקיפות מצפון.

יותר תווים לעובדים, יותר בונוסים לעובדים בשכר = עובדים יותר מרוצים. אנחנו נמצאים בתחילת שנה עברית חדשה, אז אולי הגיע הזמן לעשות פתיחת שנה טובה עם קצת יותר כסף בכיסם של העובדים?