פוסט My-Lab – לוחות אם לשרת קבצים

[box color="green" icon="info"]ברוכים הבאים לפוסטים בסידרת My-Lab. פוסטים אלו יופיעו מפעם לפעם בבלוג זה והם מיועדים לאיש המחשבים שרוצה להקים לעצמו בבית מעין "מעבדה" עם שרת אחד או יותר או שרת קבצים וכו'. בפוסטים אלו אני אכתוב הן מהצד של חומרה והן מהצד של איך להגדיר שרותים שונים בלינוקס או מערכות הפעלה אחרות – לשימוש המעבדה שלך. מי שמעוניין לראות את כל הפוסטים בנושא, יכול בשלב זה ללחוץ על הקטגוריה My-Lab מצד ימין בקוביית הקטגוריות והוא יקבל את כל הפוסטים בנושא. תודה.[/box]

הבה נדבר על שרתים לבית. ברוב הבתים אין שרתים בבית והמשתמשים שומרים את הכל על המחשבים האישיים שלהם, אולם אנשי מחשבים רבים מקימים לעצמם שרת אחד או יותר בבית. בד"כ זה שרת קבצים (כדי לאחסן חומרים, מדיה וכו'), ובמקרים רבים אותו שרת גם משתמשים בו להקמת מערכות הפעלה אחרות על מנת ללמוד אותן, ולנסות כלים חדשים.

בפוסט זה אני כותב לגבי שרת קבצים.

כמעט בכל פורום על שרתי קבצים, ההמלצה הגורפת היא לקחת את המחשב הישן שלך, להחליף לו דיסק, להגדיל זכרון ולהשתמש בו כשרת קבצים. אחרי הכל – שרת קבצים אינו צורך משאבים רבים. הוא מאחסן ונותן קבצים, והפעילות הזו לא ממש צריכה משאבי מעבד רציניים.

הבעיה עם ההצהרה לעיל, שהיא לא כל כך מתאימה למצבים מודרניים כיום. אם לדוגמא תשתמש במערכת קבצים ZFS, תרצה בוודאי להשתמש ביכולות שלה כמו Deduplication (על מנת שתוכן לא ישמר בצורה כפולה ויותר בדיסקים), דחיסה, snapshots, הצפנה, שרות CIFS (ל-Windows) או NFS (ללינוקס/ESXI) ופונקציות רבות אחרות, ואלו דווקא כן צריכים משאבי מעבד. נקודה נוספת היא עניין הבלאי והצריכת חשמל: מעבד של מחשב רגיל מלפני שנתיים ויותר צורך לא מעט חשמל כשהוא עושה עבודה, נוסיף לזה מאווררים שמסתובבים כל הזמן ושהשרת עצמו יעבוד 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, ואם אנחנו גם נפעיל שרותי Streaming (כמו Plex) על אותו שרת – נצטרך להבין שאותו שרת שנקים יעלה לנו את המחיר החודשי לתשלום לחברת חשמל.

לכן אני ממליץ לחשוב על רעיון קצת אחר.

בשנתיים האחרונות אינטל החלה להוציא מעבדי Atom לשרתים. בניגוד למעבדי Atom שמיועדים למחשבי קצה נמוכים או מחשבים ניידים, ה-Atom לשרתים הוא מעבד הרבה יותר חזק. יש יותר זכרון מטמון, יש יותר ליבות, יש תמיכה ב-VT לסוגיו השונים, ויש גם תמיכת חומרה בהצפנה. בנוסף – אין צורך במאווררים (יכול להיות שתצטרך מאוורר אחד או 2 לדיסקים הקשיחים במארז, אך זהו עניין אחר). אני אתרכז ב-2 מעבדים, ה-Avoton C2750 וה-Rangeley C-2758. יש מספר הבדלים קטנים בין 2 המעבדים. צריכת החשמל שלהם – מזערית, וגם כשהמעבד נמצא בצריכת 100% עם כל הליבות, הוא לא מושך יותר מ-20 וואט. תשוו את זה לכל מעבד דסקטופ אחר.

להלן 3 לוחות אם שמגיעים עם המעבד מולחם ללוח, כולל צלעות קירור:

הלוח לבעלי דיסקים קשיחים מרובים

ישנם לא מעט אנשי מחשבים שיעדיפו להקים שרת קבצים עם דיסקים רבים על פני כמות קטנה של דיסקים קשיחים גדולים (יתרונות כמו מחיר זול בהרבה פר דיסק, זמן rebuild יותר קצר, וסיכון קטן יותר). לקנות בקר דיסקים בשביל כמות של 5 דיסקים ומעלה הופך את עניין הקמת השרת למשהו קצת יותר יקר משחשבנו (תוספת של בערך 1300 שקל לבקר). אם אנחנו משתמשים ב-File System כמו ZFS, הרי שעניין צורך בבקר מיוחד הופך למיותר ואפשר להשתמש בחיבורי ה-SATA שעל לוח האם.

בחטיבת לוחות השרתים של חברת ASRock חשבו על אנשים כאלו והם הוציאו את ה-C2750D4I – לוח שמתאים בול לאנשים שתיארתי לעיל. יש לך לא פחות מ-12 כניסות SATA, עד 64 ג'יגהבייט זכרון, יש 2 יציאות רשת 1 ג'יגהביט + יציאת רשת שמשמשת ל-IPMI/KVM לשליטה מרחוק, ואפילו כניסת Serial (בכל זאת, מדובר על לוח שמיועד לשרתים). חלק מכניסות ה-SATA הם SATA-2, אך בין כה דיסקים קשיחים של SATA לא ממש מוציאים (פר דיסק) 6 ג'יגהביט. חיבור החשמל ללוח הוא ATX רגיל, והלוח הוא Mini-ITX, כך שלא יהיה מסובך להכניס אותו למארז מודרני. לקינוח יש גם כניסת כרטיס PCI-E X8, אם אתה רוצה להכניס כרטיס רשת כפול/מרובע כניסות לדוגמא.

הלוח הבא (תמונה מימין) הוא של חברת SuperMicro והוא דגם A1SAi-2750F. בדגם זה הזכרון הוא בצורה של כרטיסי SODIMM (עד 64 ג'יגהבייט), והיחודיות של לוח זה היא ביותר כניסות רשת – יש לך 4 כניסות של 1 ג'יגהביט פר כניסה + כניסת IPMI/KVM. טריק נוסף (שהוא יותר "סימן מסחרי" של SuperMicro) הוא כניסת USB שנמצאת על הלוח ומופנית כלפי מעלה, כך שאתה יכול להתקין את המערכת הפעלה על Disk On Key ולהכניס אותו לכניסה על הלוח ולנעול את המארז. כמות היציאות הנפרדות מתאימה למצבים שבהם אתה רוצה להוציא iSCSI בפורט אחד, NFS באחר ואולי לעשות Teaming/Aggregation או Fail Over.

הלוח הבא מתאים במיוחד לאלו שיש להם מספר שרתים בבית או בעסק והם מעוניינים להקים Firewall עצבני או נתב מתוחכם. גם כאן מדובר בלוח של SuperMicro והוא נושא את השם המסובך A1SRM-LN7F-2758. בלוח זה קיימים לא פחות מ-8 כניסות רשת, כאשר 7 מהם שמישים ל-LAN וכולם ניתנים לתכנות (Bypass, Passive וכו') ולא מדובר בבקר רשת יחיד כי אם ב-3 בקרים (4 אם נוסיף את ה-IPMI). בנוסף אפשר להתקין על הלוח כרטיס אחסון mSATA (יעיל אם אתם לוקחים את הלוח לבניית פתרון סגור עבור לקוח).

מחיר: מחירי הלוחות הנ"ל נעים בין 300-500$ (האחרון הוא הכי יקר) לערך, מכיוון שמדובר בלוחות בקטגוריית שרתים עם מעבד כלול. זהו פתרון שיכול לעבוד בלי שום בעיה 3-5 שנים, כאשר הטיפולים היחידים שצריך הוא להחליף דיסק (אם נדפק) או להגדיל זכרון.

עוד משהו שקשור ללוחות, הוא ספק כח. נכון, לוחות אלו אינם צורכים חשמל רב, וגם הדיסקים הקשיחים לא צורכים הרבה חשמל, אך כשמפעילים מחשב כזה, צריכת החשמל בשניות הראשונות היא בשיא לשם הפעלת הדיסקים (Spin-Up), ולכן חשוב לשים לב לכמה וואט הספק תומך (עדיף ספק כח אקטיבי). אם יש לך לדוגמא 4 דיסקים, ספק כח של 300-350 וואט אמור לעבוד בלי שום בעיה (אני ממליץ על האתר הזה על מנת לבצע חישובים לגבי ספק כח). מצד שני, אם החלטת לאחסן כמויות ענק של סרטים על 20 דיסקים קשיחים גדולים, כדאי שתחשוב על ספק כח עם 4 ספרות בוואט..

אלו פתרונות שהם יחסית שווים את מחירם, אך זהו אינו המחיר הסופי. מארז פשוט וספק טוב יעלו יחד בסביבות ה-300-400 שקלים, ולכך צריך להוסיף כמות זכרון, וכאן כלל האצבע (אם משתמשים בפתרון מבוסס ZFS כמו FreeNAS או ZFS On Linux – יהיה על כך פוסט נפרד) הוא שעל כל 1 טרה דיסק (לפני בתצורת RAID/RAIDZ) יש להוסיף 1 ג'יגהבייט זכרון, כך שאם יש לך 5 דיסקים של 2 טרהבייט – אז יש לך צורך ב-16 ג'יגהבייט זכרון (חשוב להתחיל עם 4 ג'יגהבייט זכרון מינימום + 1 ג'יגה פר 1 טרה דיסק). שימו לב – אם אתם מזמינים לוח מחו"ל ומזמינים זכרון, תסתכלו איזה זכרון הלוח תומך. חלק מהלוחות כאן תומכים רק ב-ECC ואחרים מוכנים לקבל גם ECC וגם זכרון רגיל.

בפוסט הבא נדבר על דיסקים קשיחים.

סקירה: גלקסי Note 4

[box color="blue" icon="warning"]הערה: סקירה זו היא יותר סקירה לאנשים טכניים. למשתמשי קצה שמעוניינים בסקירה יותר פשוטה על המכשיר – בסוף הפוסט ישנו וידאו שנותן סקירה מעולה[/box]

כשסמסונג המציאו את קטגרויית ה-Phablet, רבים צחקו על המכשיר. אמרו שהוא גדול מדי, עבה מדי, ומה לכל הרוחות צריך סטיילוס בעידן שמשתמשים באצבעות? סמסונג, בניגוד למקרים אחרים, החליטה לא להקשיב לביקורת והמשיכה בקו המוצרים. ה-Note הראשון לא כל כך הצליח מבחינת מכירות אך הוא כן גרם לסקרנות. ב-Note-2 סמסונג שיפרו דברים וגם הגדילו עוד יותר את המסך – וגרף המכירות החל לעלות.

גלקסי Note 4 אינו מכשיר מהפכני. הוא מכשיר שמקבל את הטכנולוגיות האחרונות שסמסונג פיתחה או שילבה/משלבת במוצרים שלה. הסוללה לדוגמא היא אותה סוללה כמו Note-3 בערך (הבדל של 20 מיליאמפר), הסטיילוס עצמו הוא אותו סטיילוס אך הרכיבים בפנים הקשורים לסטיילוס נותנים רגישות יותר גבוהה מבחינת לחץ כך שאפשר לצייר איתו בצורה יותר מדוייקת וישנם עוד כמה שיפורים שאזכיר אותם בהמשך.

ה-Note 4 עבר שיפוץ ויזואלי בכל מה שקשור לרכיבים. המסגרת מסביב למכשיר עשויה אלומיניום ולא פלסטיק שנראה אלומיניום כבעבר, מה שנותן למכשיר מראה יוקרתי. ה"עור" המזויף מאחור נשאר אותו דבר אך לשם שינוי סמסונג נפתרו מה"תפרים" – דבר שהיה נראה מגוחך. המכשיר גדל ל-5.7 אינטש אך מנסיוני (היה לי Note-2) לא ממש מרגישים מהבדל, ואם אין לך אצבעות ממש ממש ארוכות, תצטרך להשתמש במכשיר ב-2 ידיים (או לעבור למצב One Hand).

כשזה מגיע למסך – סמסונג שיחקה אותה בגדול. טכנולוגיית ה-Super AMOLED שנמצאת במכשיר נותנת את התמונה הכי טובה שאפשר, הן מבחינת דיוק צבעים, והן מבחינת תאורה (מכיוון שהטכנולוגיה היא בעצם OLED, אין למכשיר תאורה אחורית, אין צורך בכך). מי שהשתמש בעבר במכשירי ה-Note הקודמים או ה-S5 וקודמיו, ידע שהחיישן שמגדיר את בהירות המסך לא עובד מי יודע מה ובשביל תוצאות טובות, עדיף לבטל את החיישן האוטומטי ולהגדיר ידנית את עוצמת הבהירות. במקרה של Note-4 יש שיפור משמעותי לחיישן ורוב הזמן הוא מצליח להגדיר בצורה אוטומטית את עוצמת הבהירות הנכונה וסמסונג הוסיפו בהגדרות האוטומטיות את האפשרות להגדיל במעט את הבהירות תוך התחשבות בחיישן, אבל ההפתעה מגיעה אם אתה מבטל את החיישן האוטומטי במיוחד בלילה: בהירות המסך כזו חזקה בהגדרות הידניות, שאם תכוון למקסימום, יהיה לך פרוז'קטור ביד, כך שאם חשוב לך בהירות, דיוק צבעים, מסך גדול – ה-Note-4 בהחלט יכול להתאים לך.

בכל הקשור ל-TouchWiz והכפתורים למטה – סמסונג שיפרו במעט את הממשק. כפתור התפריט (משמאל למטה) שונה ומעתה הוא מציג כרטיסיות של האפליקציות האחרונות שהפעלת או הדפים האחרונים שגלשת. בממשק ה-TouchWiz עצמו נראה שסמסונג עשו קצת דיאטה לעומס ההגדרות (במיוחד רואים זאת כששולפים את הסטיילוס). תפריט ההגדרות לדוגמא עבר שינוי מרענן ובמקום 4 טאבים שהופיעו בעבר ולך תחפש את מה שאתה צריך, מופיעים עתה בעמוד אחד מתגלגל שהוא מחולק לקטגוריות שונות, ובחלק העליון אתה יכול להגדיר כפתורים עגולים של פונקציות שאתה משתמש בהם הרבה. אם תעביר אצבע בדף הבית הראשי משמאל לימין, תקבל את Flipboard (במכשירים אחרים מעודכנים תקבל בד"כ את Google Now). גם כמות המסכים לגלילה עם כל השטויות של סמסונג – צומצמה ל-4 במקום ל-8 שהיה בעבר. ה-Widgets של סמסונג נמצאים עדיין אך תצטרך להפעיל את ה-Widgets ולגרור אותם לדף שתרצה.

מבחינת מעבד ושאר מפרט טכני, אין הרבה חדשות. המעבד שודרג ל-Snapdragon 805 (זה מה שימכר ע"י היבואן הרשמי בארץ, דגם SM-N910F) ובגרסאות אחרות של המכשיר יש דגם יותר עוצמתי של מעבד Exynos של סמסונג). כמות הזכרון נשארה זהה – 3 ג'יגהבייט והמכשיר נמכר בגירסה של 32 או 64 ג'יגהבייט זכרון. תמיכה לכרטיס מיקרו-SD תוקנה סוף סוף וניתן להכניס כרטיסים של 128 ג'יגהבייט ומעלה.

בכל הקשור למצלמה – סמסונג לקחו את המצלמה של S5 והוסיפו לה יצוב תמונה אופטי. כמו ב-S5 אפשר להקליט וידאו ברזלוציית "4K", אפשר להקליט וידאו במהירות 240 פריימים לשניה, ויש לא פחות מ-5 דרכים לצלם סלפי עם המצלמה הקדמית ששופרה.

מבחינת סוללה – סמסונג טוענים לשיפור משמעותי בכל הקשור לטעינה. אם תשתמש במטען שמגיע עם המכשיר בקופסא (ולא עם מטען אחר שיש לך) תוכל להטעין את הסוללה מאפס ל-50% תוך חצי שעה. איך הם עשו את זה? ע"י שינוי בספק עצמו שמעתה מוציא גם 5V וגם 9V. מה קורה כשאתה מנסה להטעין דרך מטען שאינו סמסונג או דרך חיבור ה-USB (כן, גם USB-3) במחשב שלך? תתכונן לטעינה איטית של 360 מיליאמפר ומנסיון שלי: ממצב סוללה של 72% ל-97% לקח למכשיר 6 שעות להיטען דרך חיבור ה-USB-3 במחשב שלי. איך פותרים זאת? תמשיכו לקרוא…

המכשיר מגיע עם KITKAT 4.4.4 ועדכון לאנדרואיד 5 יצא למכשיר זה בעוד כ-3 חודשים לערך (אין עדיין הכרזה רשמית). מבחינת ה-Kernel עצמו הוא בגירסה 3.10 עם ערימת טלאים שסמסונג הכניסה. לאלו שרוצים לעשות root למכשיר, chainfire כבר הוציא root למכשיר זה אך זכרו – ברגע שתעשו root אין יותר עדכונים (לפחות לא בצורה של OTA אלא רק עם ODIN) וישנו ביט שמשתנה שמבטל את האחריות למכשיר (כך שאם תיקחו אותו לתיקון, במעבדה יראו ישר שעשיתם root גם אם ביטלתם את ה-root). יש דרכים לאפס את ה-BIT הזה אך עדיין לא לגלקסי Note 4. ישנו טלאי שמסתובב ברשת להפעיל Fast Charging גם דרך ה-USB במחשב אך שוב – מכיוון שאין עדיין קוד קרנל בחוץ, יהיה קשה לקמפל קרנל אחר למכשיר. ברגע שיצא הקוד, אני אחפש את הטלאי ואשלב אותו בקרנל ואוציא חבילה שתתאים להתקנה עם CWM/TWRP.

לסיכום: זהו מכשיר הדגל של סמסונג לשנה הקרובה. האם שווה לרכוש את המכשיר? אם הגודל הפיזי מתאים לך ואין לך Note-3, אז כן, אני בהחלט ממליץ עליו (הוא נמכר ביבוא רשמי במחיר של 3999 שקל כולל מע"מ). אם יש לך Note-3, אז כל מה שתצטרך זה פשוט להמתין לעדכון הקרוב שיתן לך את רוב הפונקציונאליות (אך כמובן לא את המסך המהמם).

למי שמעוניין בסקירה פחות טכנית ויותר תמציתית על Note-4, ב-The Verge פרסמו סקירה שתוכלו לקרוא אותה פה. הנה הוידאו שמצורף לסקירה שלהם:

אנדרואיד 5.0 (Lollipop)

 

[dropcap type="round"]א[/dropcap]נדרואיד 5.0 היא המערכת הפעלה החדשה של גוגל המיועדת לתחום המובייל ומעלה. אנדרואיד 5 באה לענות על צרכים שלא היו בעבר נתמכים (שעונים, רכבים וכו'), יחד עם שיפורים גדולים לכל מה שהיה קיים עד כה. אם נשווה זאת למערכות הפעלה אחרות שעשו קפיצה משמעותית, אז אפשר להשוות זאת כמו הקפיצה מ-Windows 9X ל-NT/2000/XP – הקפיצה שמיקרוסופט רשמית נטשה את כל ה-DOS וה-16 ביט.

גוגל של שנת 2014 שונה מגוגל של 2011 בכל הקשור לאנדרואיד. בעבר גוגל עשתה הכל על מנת שמערכת האנדרואיד שלה תהיה בתוך מכשירים והיא נתנה ליצרנים הסלולרים ולחברות התקשורת יד חופשית לשנות את המערכת כרצונם והתוצאות כמובן בהתאם – מכשירים רבים שאמנם מגיעים עם אנדרואיד, אך מגיעים עם ערימות תוכנות זבל, איטיים ועדכונים שבקושי מגיעים למכשירים (תודות לחברות הסלולר והיצרנים שלא היה להם כל כך רצון לעדכן מכשיר שכבר נמכר). אנדרואיד של 2011 היה "ספגטי" למשתמש הפשוט והמערכת של אפל היתה נראית כמו גן-עדן למשתמש הפשוט, בזמן שהמשתמש הטכני הכבד יכל לבצע שינויים מכאן עד הודעה חדשה. אנדרואיד 3 היה יותר Hack של אנדרואיד 2 בשביל לתמוך בטאבלטים, וגוגל הוציאה את אנדרואיד 4.0 ששם הדברים החלו להסתדר, עם יותר הגיון בהגדרות ואפליקציות שמגיעות עם המכשיר. גוגל המשיכה להוציא תת גרסאות ל-4 כדי לענות על כל מיני צרכים וכדי לתמוך ביותר טכנולוגיות, אך בשנתיים האחרונות, במקביל להוצאת הגרסאות הנ"ל, ישבו בגוגל על אנדרואיד 5.0, הגירסה שבה דברים משתנים מקצה לקצה.

אנדרואיד 5.0, כפי שציינתי לעיל, תומך בשורה של פלטפורמות חדשות שבעבר לא היו קיימים או שהם עברו שיפורים רציניים. כך לדוגמא גוגל הוציאה את Android Wear (שכבר בקרוב יצא לו עדכון גם ל-5.0) שתומך במשקפיים של גוגל, ובשעונים חכמים. אנדרואיד 5.0 גם מגדיר מחדש את הטלויזיה עם Android TV ואת הרכב עם Android Auto. בכל אותם ציודים מערכת ההפעלה היא אותה מערכת הפעלה, אך ממשק המשתמש שונה, הופשט והותאם למימדים של הציוד. אחרי הכל, אנדרואיד שרץ על שעון לא יכול להציג מה שרץ על טלויזיה 50 אינטש בסלון, ומה שרץ בסלון בעייתי לתצוגה על טלפון סלולרי שמוחזק בצורה אנכית והטלויזיה שמציגה בצורה אופקית.

חוויית המשתמש באנדרואיד 5.0 הוחלפה ונכתבה מאפס. היא נקראת Material Design והיא רצה על כל ציוד שיריץ אנדרואיד 5. בחוויית המשתמש הזו, הגרפיקה דינמית לחלוטין. כאשר אתה לוחץ על משהו, אתה רואה את הלחיצה, אתה רואה איך הלחיצה מגיבה והאנימציה מסייעת בזרימת חוויית המשתמש, החל מבחירת אפליקציה, דרך הקשה של טקסט, גרירה מצידי המסך מחשיכה חלקים מסויימים על מנת לאפשר למשתמש להתרכז בחלק החדש, הודעות חשובות מופיעות במלואן בחלק העליון של המסך ולא חשוב איזו אפליקציה אתה מריץ, כך שתוכל להגיב מבלי לצאת מהאפליקציה ועוד, ומכיוון שכל ה-Material Design רץ על המעבד הגרפי, המכשיר שלך מגיב יותר מהר, וקל יותר לנווט ולעשות דברים. הנה הדגמה קצרה איך זה נראה:

אם רכשת מכשיר חדש עם אנדרואיד 5 או ששדרגת (עם wipe) לאנדרואיד 5, תוכל לראות את ה-Material Design כבר לאחר אנימציית ה-Boot. זה מתחיל בדברים פשוטים כמו במכשיר חדש – הגדרות של יבוא הפרטים שלך, אנשי קשר, אפליקציות וכו' (לחץ על התמונות להגדלה). מעתה באנדרואיד 5 אם המכשיר הישן והחדש תומכים ב-NFC, כל מה שתצטרך הוא פשוט להצמיד לרגע מכשיר למכשיר בגב, ואנדרואיד יעשה את השאר. אין NFC? אל דאגה, גוגל יכול לעשות את אותם דברים גם דרך Bluetooth. 

אבטחה: באנדרואיד 5 גוגל מפעילה בברירת המחדל הצפנה של המכשיר שלך, כך שמהרגע הראשון הכל מוצפן, אבל גוגל לא עוצרת כאן. גוגל ממליצה למשתמש להפעיל אותנטיקציה דו שלבית, כך שאם מישהו ינסה לפרוץ לחשבונך או להיכנס אליו ממכשיר/מחשב שאינו שלך, אתה תקבל הודעה על כך. עוד פונקציה מועילה מאוד שגוגל הוסיפה היא חסימת האפשרות לאפס את המכשיר – אלא אם יש למאפס המכשיר את הסיסמא שלך, כך שאם מישהו גונב את מכשירך, הוא לא יכול לאפס אותו ולמכור אותו, אולם מצד שני אם אבד מכשירך ומצאת אותו, תוכל להמשיך להשתמש בו ללא צורך באיפוס, שחזור וכו'. אגב, את מכשירכם אתם יכולים למצוא דרך גוגל ולנעול אותו כבר היום באתר הזה של גוגל ולגרום למכשיר לצלצל, לנעול או למחוק אותו.

הודעות (Notifications): מעתה תוכלו לראות את ההודעות שלכם גם ממסך הנעילה (כן, כמו באייפון/אייפד), אבל שוב – גוגל לקחו את זה צעד קדימה, ומעתה כשתלחצו לחיצה ארוכה, תוכלו לראות מי האפליקציה שיצרה את ההודעה. מאוד יעיל כשאתם מקבלים פרסומות בהודעות ולא יודעים מי האפליקציה שיצרה את ההודעה, כך שתוכלו ללחוץ לחיצה ארוכה, לראות את שם האפליקציה (והאייקון שלה) ולהחליט אם להעיף אותה ממכשירכם. פונקציונאליות חדשה שהתווספה – האפשרות לא לקבל הודעות שאינן חשובות לכם בזמן שאתם בישיבה או עסוקים בפעילות ואינכם מעוניינים שיפריעו לכם.

גם מסך ה-Recents (אפליקציות אחרונות שרצו) עודכן, כך שמעתה ניתן ללחוץ על הכפתור הימני למטה (מכשירי סמסונג – לחיצה ארוכה על כפתור ה-HOME) ולקבל ערימת כרטיסיות של כל האפליקציות שאתם מריצים כעת, לגלול ביניהם ולבחור לאן אתם רוצים לחזור (יעיל מאוד כשרוצים להעתיק תוכן טקסטואלי ממסך אחד לאחר), ומעתה ניתן גם לסגור את כולם בלחיצה אחת. גם הטאבים מהדפדפן יופיעו כל אחד ככרטיסיה נפרדת ובנוסף גם שורת החיפוש נוספה למעלה (לא מופיעה בתמונה מימין). אגב, בניגוד לעבר, אם עשיתם Reboot למכשיר, ההיסטוריה תחזור בדיוק לאותו מצב מלפני ה-Reboot. נקודה שרבים טועים בה: אלו אפליקציות שרצו במכשיר, זה לא אומר שהם רצים כרגע.

מעוניינים לשתף תוכן/דף/לינק? אנדרואיד נותן שיתוף בצורה מעולה, אך בעבר היתה בעיה שרשימת האפשרויות שיתוף היתה מסודרת לפי ABC, והיית צריך לגלול בכל פעם כדי למצוא את אפליקציית השיתוף המועדפת עליך. לא עוד. מעתה הרשימה תהיה מסודרת לפי השימוש שלך, כך שאם אתה משתף הרבה דרך כפתור הפייסבוק, הוא יופיע ראשון ואחריו יופיעו אפשרויות השיתוף לפי מה שהשתמשת יותר בעבר.

ביצועים: אנדרואיד 5 נוטש בצורה רשמית את Dalvik (ה-JVM שמריץ אפליקציות אנדרואיד במכשיר) ועובר ל-ART 2.0 כברירת מחדל, מה שאומר שברגע שעדכנתם את מכשירכם לאנדרואיד 5, צפו לביצועים כפולים במהירות הרצת האפליקציות שלכם (בין פי 2 לפי 2.5 לפי גוגל) על אותו מכשיר. החסרון הגדול הוא תאימות של אפליקציות – לא כל האפליקציות יודעות לרוץ תחת ART 2, במיוחד אפליקציות שדורשות root כמו Titanium Backup (במקרה של האפליקציה הנ"ל – יש לה כבר גירסה שתומכת ב-ART), לכן אם אתם מחליטים לשדרג והמכשיר שלכם עבר root, בצעו גיבוי מלא או דרך Titanium Backup או דרך CWM/TWRP ברמת ROM.

כיף עם אנדרואיד, אבל מה עם עבודה? בגוגל 5 תוכל להגדיר מספר משתמשים שונים כשלכל אחד מהם חשבון שונה עם מאפיינים שונים, וגוגל הוסיפו את Android for Work, מה שמאפשר למחלקת ה-IT בחברה להכניס למכשירים אפליקציות שהעובד/מנהל צריך בקלות, עם הצפנת הנתונים ואבטחה של KNOX (גם למכשירים שאינם מיוצרים ע"י סמסונג). מעתה גם ניתן יותר בקלות לנהל את המכשירים, לאפס, למחוק או להטעין את האפליקציות מחדש ואין צורך בשינויים/טלאים למערכת ההפעלה – הכל כבר בתוך אנדרואיד 5.

נחזור לכיף: באנדרואיד 5 כל תשתית הצילום שונתה ומעתה ניתן לקבוע הרבה יותר פרמטרים מבלי לסמוך על הצילום האוטומטי וה"חכם" של המצלמה. אפליקציות חדשות שידעו לנצל את ה-API החדש (Camera2) עדיין לא יצאו ורוב האפליקציות צילום שמגיעות עם המכשירים של חברות כמו סוני, LG וסמסונג – מתעלמים לחלוטין מה-API הקודם של גוגל, כך שסביר להניח שעדכון חדש למכשירכם שיצא – ידע לתמוך ב-API החדש או יאפשר לכל הפחות לאפליקציות לדבר בצורה "יותר חופשית" עם חומרת המצלמה.

עדכונים: עדיין התמונה אינה מלאה, אולם לפי מה שנראה כרגע, חברת SONY תשחרר עדכון לאנדרואיד 5 לכל מכשירי ה-Z, מוטורולה תשחרר עדכון לאנדרואיד 5 לכל המכשירים שיצאו בשנתיים האחרונות, וסמסונג תשחרר עדכון לסידרת Note 2,3,4 וסידרת S-4 ומעלה (הם עדיין לא הוציאו הודעה רשמית, זה מה ששמעתי מאחד מהמהנדסים שם). חברות אחרות עדיין לא הודיעו על מדיניות עדכון לאנדרואיד 5 וסביר להניח שנשמע בימים הקרובים (למעוניינים, אני מפרסם עדכונים בדף הפייסבוק שלי). מכשירי נקסוס יקבלו כולם (כולל נקסוס 4 ונקסוס 7 ו-10 הישנים) עדכון לאנדרואיד 5.

וכרגיל, במסגרת המסורת של גוגל, כשיוצא אנדרואיד חדש, יוצאים מכשירים חדשים, אסקור אותם בקצרה:

  • נקסוס 6 – מפלצת של פאבלט. מסך 5.92 אינטש, רזולוציית 2560X1440, מעבד Snapdragon 805, כ-2 ג'יגה זכרון, מצלמה 13 מגהפיקסל שיודעת לצלם גם וידאו ברזולוציית 4K, סוללת 3220 מיליאמפר, טעינה אלחוטית, וזכרון 32/64 ג'יגהבייט (אין אפשרות להכניס כרטיס מיקרו SD, לפי המסורת של גוגל). מכשיר חייתי ומפלצתי, מתאים לבעלי ידיים גדולות. סקירות עדיין לא יצאו על המכשיר, כשיצאו – אפרסם קישור. מחיר לא זול – $679, אך יותר זול מ-Note-4. הוא ימכר בארץ בסוף השנה.
  • נקסוס 9 – בגוגל החליטו הפעם ליישר קו עם אפל ולהוציא טאבלט עם מסך באספקט 4:3 (אין לי מושג ירוק מדוע). מדובר על הטאבלט הראשון שמבוסס אנדרואיד ושהוא 64 ביט ורץ על מעבד Tegra-K של nVidia. מבחינת ביצועים – חיה רעה! במבחן GeekBench שפורסם לאחרונה, התברר שהמכשיר "מרביץ" לכל מכשיר אחר בשוק כולל מחשבים ישנים והוא משתווה למק-פרו משנת 2012! לא רע לטאבלט! יש לו 2 ג'יגה זכרון, מסך IPS, ואחסון 32/64. מחיר – די זול – 399$.
  • נקסוס Player – ושוב גוגל משתפים פעולה עם ASUS והפעם הם מוציאים מכשיר שמיועד לחיבור לטלויזיה שלך. תוכל לצפות בו בסדרות האהובות עליך (לתושבי ארה"ב או לכאלו שיש להם מנוי ל-unblock-us/Unotelly מישראל), להריץ משחקים (ג'ויסטיק למכשיר נמכר בנפרד), ויש לו גם את כל הפונקציונאליות של ChromeCast – כך שתוכל להזרים אליו וידאו ישירות מהמחשב/טאבלט/טלפון שלך. מדובר על מכשיר עם מעבד ATOM מרובע ליבות, 1 ג'יגה זכרון, 8 ג'יגה אחסון, ומעבד גרפי PowerVR שנמצא גם באייפד האחרונים (לא אלו שהוכרזו השבוע) כך שמבחינת משחקים – סביר להניח שמדובר במשהו לא רע. מחיר – 99$, כך שאם אתם חושבים לקנות או להחליף סטרימר – חכו למכשיר זה (הוא גם ימכר בארץ בסוף השנה).

אנדרואיד 5 זו ה"מהפכה" של גוגל בכל מובן אפשרי. גוגל נותנת כאן כלים חדשים ו-5000 API חדשים/משופרים למתכנתים לכתוב אפליקציות והיא פותחת אפיקים חדשים שלמתחרים עדיין אין שום תשובה אליהם (אהלן מיקרוסופט). אנדרואיד הולך וגודל ונכנס גם לעסקים ויותר ויותר לשימושים רציניים. גוגל עדיין עובדת על הכנסת אפליקציות אנדרואיד שיפעלו דרך הדפדפן וכרום OS, וגם כרום OS (יחד עם כרומבוקים) קיבל לאחרונה תוכנית חדשה לחברות אשר מאפשרת סוף סוף אפשרות להכניס כרומבוקים ולאפשר אותנטיקציה ודברים נוספים עם Active Directory, אינטגרציה עם Citrix וכו'. כמה זמן יקח עד שלרוב המשתמשי אנדרואיד תהיה גירסה 5? שאלה טובה. יקח זמן אבל הרבה פחות מבעבר, במיוחד שגוגל דוחקת בחברות לשחרר עדכונים ולאפשר למשתמשים לקבל מהמכשירים שלהם יותר.

כמה מילים על אחסון גיבוי בענן (חלק 2/2)

בחלק הראשון של המאמר הסברתי בקצרה על אחסון גיבוי בענן, מדוע הפתרונות שבישראל אינם מומלצים ומה הפתרונות שכן מומלצים – המבוססים על טכנולוגיית S3 שאותה המציאה אמזון.

מהו אותו S3 של אמזון? S3 הם ראשי תיבות של 3 S (כלומר: Simple Storage Solution). אמזון עצמה לא מרחיבה בפירוט איך זה בנוי, אך מתחרים שהצליחו לעשות Reverse Engineering לטכנולוגיה, מדברים על כך שמדובר במערכת אחסון שמשתמשת מצד אחד בדיסקים זולים, אך מצד שני, הגיבוי עצמו נמצא במספר ארונות שונים בצורה משוכפלת מספר פעמים. השרידות של S3 היא מדהימה – 99.999999999% עם זמינות של 99.99%, כך שהסיכוי שהתוכן שתעלה יעלם עקב תקלת דיסק/בקר – הוא אפסי.

באחוסן רגיל כשאתה מבקש שיוסיפו לך אחסון, בד"כ מוסיפים לך דיסק קשיח וירטואלי שבנוי על איזו מערכת SAN כלשהי או מערכת אחרת שאותו ספק אחסון משתמש בה (הספקים הגדולים משתמשים בדברים שהם in house – ולאו דווקא פתרונות כמו Netapp, EMC וכו') וגם אחסון זה משוכפל עם שרידות של 99.999%. החסרון שלו לעומת זאת הוא המחיר – 10 סנט לג'יגה בייט אם זה מאוחסן על SSD או 5 סנט אם זה מאוחסן על דיסק מכני. אחסון זה אינו גודל אוטומטית ויש צורך לבצע תהליך מיגרציה כשעוברים בין דיסקים (אפשר כמובן לעקוף ופשוט לבצע Linking ברמת File system אבל זה לא פתרון מומלץ כל כך …)

S3 לעומת זאת – זו חיה אחרת לגמרי.

מערכת S3 היא מערכת שמורכבת בראש משמות של "דליים" (Buckets) כאשר בתוך כל דלי אתה יכול "לשפוך" כמות בלתי מוגבלת של קבצים, החל מקובץ קטן של 1 בייט (אם כי הוא יתפוס בעצם 3 קילובייט כי 2 קילובייט נוספים הולכים על Meta Data), ועד לקבצים בגודל 5 טרהבייט פר קובץ.

מבחינת אבטחה – לכל אובייקט אתה יכול להגדיר ACL (כלומר Access Control List), ואותו ACL יכול להשפיע על הקובץ או על קבצים אחרים או על כל הדלי. אם אתה משתמש במספר חשבונות ב-AWS של אמזון (או Cloud Platform של גוגל) עם IAM, תוכל להגדיר את המשתמשים המתחברים לפלטפורמה כקבוצות ולהחיל הרשאות לקבצים ב-S3 שהם יכולים לגשת ו/או לדלי שהם יכולים לגשת.

אחד הדברים המעניינים ב-S3 זו העובדה שאין מערכת קבצים ב-S3. הכלים של ה-S3 יכולים "להבין" שהכנסת קבצים, אבל הרשאות ברמת File System או דברים כמו תיקיות, Links – פשוט לא קיימים ובשביל שהם יהיו קיימים, יש צורך לבחור במימוש שאתה מעוניין על ה-S3.

מימוש כזה כמובן יכול להתבצע ע"י המפתחים בחברה שלך שיכולים להחליט שסוג X יהיה בעצם Directory וכו' אבל זהו ממש קנייני משלכם.

בגוגל לדוגמא ישנו כלי שניתן על ידיהם שנקרא gsutil. כלי זה יודע להעלות ולהוריד קבצים באופן מאוד יעיל והוא בין הכלים היחידים שיודע לקחת קובץ, לפצל אותו למספר חלקים כדי שניתן להעלות אותו/להוריד אותו במהירות ובסופו של דבר יהיה קובץ יחיד, וכך גם להעלות/להוריד קבצים רבים במכה אחת.

שימו לב: ישנם מימושים שונים למשהו כמו File System על S3 ופתרונות מתחרים מגוגל ומיקרוסופט. במקרה של ה-gsutil של גוגל לדוגמא, אין לי צורך ליצור מחיצות עם פקודה, מספיק שאכניס לוכסן קדמי (/) והוא ידע שמדובר בתיקיה, כך שאם אני מעלה קובץ בשם my-docs/cv.doc, הוא יצור "תיקיה" בשם my-docs ובתוכה ישים את הקובץ cv.doc אבל שימוש במימוש אחר יראה את my-docs כקובץ ולא כתיקיה, כך שלא אוכל להיכנס לתוך my-docs ולכן חשוב מאוד לבחור מערכת מימוש מתאימה.

להלן מספר צורות מימוש:

  • מערכת gsutil – היא אינה מאפשרת לעשות mount ל-bucket אך היא מתאימה להורדה ולהעלאה של קבצים מתוך כל סקריפט שתכתוב ללא צורך בהרשאות root
  • מערכת s3fs – מערכת זו מאפשרת ליצור משהו קרוב ל-file system לינוקסי אך אין לינקים, ואין משתמשים. אפשר להגדיר את s3fs לאפשר לאחרים לקרוא/לכתוב/למחוק/לשנות עם אופציית allow_others, אך לא ברמה של משתמשים בודדים/קבוצות שונות.
  • מערכת s3ql – זו המערכת שנותנת לך תוצאות הכי קרובות לדיסק פיזי מבחינת הרשאות כתיבה ו-file system רגיל עם כל האפשרויות. יחד עם זאת, אם מתנתק הקשר בין השרת שלך ל-S3, תצטרך לבצע fsck ל"דלי" בדיוק כמו שמתנתק דיסק פיזי מהמכונה. הוא גם מהיר מאוד מבחינת ביצועים.

מי משתמש ב-S3? חברות רבות ופרוייקטים רבים, החל מ-Apache Hadoop וחברות כמו Dropbox, Tumblr, Pinterest, wikihow ועוד רבים אחרים.

יתרון נוסף מחוץ לעניין של אחסון גיבויים, הוא האפשרות לאכסן אתרים סטטיים, כך שאם אתה בונה מיני אתר פרומו למוצר מסויים, אתה יכול להמיר אותו ל-HTML סטטי ולאחסן אותו בדלי ב-S3 ולאפשר שיתוף פתוח שלו, ללא צורך בשרת Web כלשהו, מכיוון שאובייקטים ב-S3 נגישים דרך HTTP ללא בעיה ובצורה טבעית.

S3 עם כל יתרונותיו אינו מתאים לדברים אחרים כמו לארח עליו אתרים דינמיים, או להשתמש בו כדיסק מהיר. מהירות זה לא הצד החזק של S3 בשום מקרה.

לסיכום: S3 של אמזון (או Cloud Storage של גוגל או Azure Blob Storage של מיקרוסופט) מציעים את אותו דבר: אחסון בלתי מוגבל כשהתשלום בפועל הוא על האחסון שאתה משתמש בו (פר ג'יגהבייט – 0.26 סנט בגוגל, 0.3 באמזון) + עלות תעבורת הורדה (תעבורת Upload היא בחינם). מכיוון שהתקשורת בארץ אל חו"ל היא יקרה ואיטית, מומלץ להעלות הקבצים בלילה או אם מדובר בג'יגהבייטים – בסופ"ש. מכיוון שמדובר עם אחסון בעל שרידות יוצאת דופן, אפשר להיות רגועים מהחשש שהחומר גיבוי ימחק. מבחינת השימוש עצמו ב-S3 – כל סקריפט פשוט יכול להעלות את הגיבוי וכלי גיבוי ל-Enterprise כמו Netbackup כבר כוללים תמיכה ל-S3. למען השקט ניתן כמובן להצפין את הקבצים טרם שליחתם.

מיקרוסופט מציגים: ריקוד תימני עם חלונות 10

מיקרוסופט הציגה אתמול את Windows 10 ("חלונות 10") עם דגש על לקוחות ה-Enterprise, היכן שהיא מרוויחה את רוב הכספים.

למי שמעוניין לצפות בוידאו ההכרזה – הנה הוא לפניכם:

 

צפיתי בהדגמות, קראתי סקירות ודעות של כתבים שונים, ואני רוצה לאמר מספר מילים.

אין ספק שמיקרוסופט ביצעה כאן "צעד תימני" – צעידה קדימה מבחינת איחוד פלטפורמות, אבל הליכה לאחור מבחינת תפריט Start ועוד מספר דברים. הסיבה להחזרת תפריט ה-Start ידועה:השינוי בין חלונות 7 ל-8 היה שינוי ענקי שלקוחות עסקיים רבים לא ידעו איך "לאכול" אותו. תפריט ה-Start שליווה את Windows עוד  מימי ה-Windows 95 (וה-NT 4.0) נעלם לחלוטין. אנשים ראו אייקון למטה מצד שמאל, לחצו וחשבו שיקבלו תפריט ובמקום זה הם קיבלו מסך עם אייקונים ענקיים ורק מהסתכלות קרובה היה ניתן למצוא אייקון קטן של חץ למטה שלחיצה עליו היתה נותנת את האייקונים של התוכנות ב"ערימה" מבהילה. היה כמובן ניתן להתחיל לכתוב את שם האפליקציה ולקבל מצד ימין את תוצאות החיפוש במחשב, אבל נוח – זה לא היה. גם עניין ה-Charms למיניהם לא היה ברור להרבה אנשים, במיוחד לאלו שהתקינו על ה-PC שלהם ואין להם מסך מגע – תגרור את העכבר לצד ימין למטה ותקווה שזה יופיע, וזה גם יופיע לך בדיוק בזמן שתלחץ על האייקונים ליד השעון לפעמים.

ישנו גם העניין של אפליקציות מה שנקרא בעבר "מטרו" – אפליקציות על מסך מלא. היכן הכפתורים להקטין את האפליקציה? למזער? ומה אני עושה שיש לי שיחת סקייפ ואני במצב Desktop? רבים תהו מדוע צריך לעבור ממצב של אפליקציה בחלון לאפליקציה במסך מלא, והרעיון של "חצי חצי" (להראות 2 אפליקציות על מסך) לא ממש תפס. גם מצב הדסקטופ על מסכי מגע לא כל כך תפס, במיוחד כשהחלק העליון של חלונות אפליקציה היה צר והיה מאתגר מבחינת אצבעות לתפוס ולגרור, לסגור, למזער וכו'.

כתוצאה מכל הפיאסקו הזה, חברות המוכרות מחשבים ל-Enterprise חזרו להציע ללקוחות חלונות 7 כאופציה ברכישה, ו-HP לקחה החלטה רצינית להציע שורת מחשבים לעסקים רק עם חלונות 7, גם DELL ושאר יצרניות העתיקו את ההחלטה וגם הם הציעו אותו דבר. במיקרוסופט החלו לראות שיותר ויותר לקוחות או שרוכשים מחשבים עם Windows 7 או שלא משדרגים בכלל ונשארים עם רשיונות של 7.

השינויים שמיקרוסופט ביצעו בחלונות 10 מהווים שיפור משמעותי לעומת המצב ב-8. סוף סוף אפשר להקטין את האפליקציות שתפסו מסך מלא ועתה גם ניתן (אם האפליקציה תומכת בכך) לשנות את גודל האפליקציה כך שהיא תציג תצוגה שונה – העתקה בוטה מה-Touchwiz שקיים במכשירי הגלקסי S4 ומכשירי ה-Note של סמסונג. מיקרוסופט הוסיפו גם דסקטופים נוספים, כמו שקיים במק ולינוקס כבר שנים רבות (מי יודע, אולי הם יעתיקו את הרעיון של KIO Slaves מ-KDE בהמשך..)

במיקרוסופט החליטו שהם מאחדים את הממשק של Windows 10 כך שהוא יקבל 2 צורות – הקלאסי שקיים ב-7 + Tiles (כשיש עכבר ומקלדת) ומצב כמו שקיים ב-8 (פלוס מספר שינויים) כשמדובר במכשיר עם מסך מגע בלבד. למפתחים דווקא לא הולכים להיות חיים יותר קלים, והם עדיין יצטרכו לפתח מספר Layouts לגודלי מסך שונים ולמעבדים שונים. מזכיר משהו? כן, פיתוח אפליקציות לאנדרואיד. (אם כי כמובן כל מפתח Windows יוכל לציין שהכלים שמיקרוסופט נותנים הם הרבה יותר טובים ממה שגוגל נותנת).

האם אסטרטגיה זו תצליח? סביר להניח שכן וכפי הנראה חלונות 10 יצליח להעביר משתמשי חלונות 7 ומטה רבים – לחלונות 10.

אין ספק שמיקרוסופט תצטרך GUI חדש בהמשך הדרך (ואולי פחות להעתיק את אנדרואיד? (כמו … כפתור "אחורה" בחלונות 10 במצב טאבלט?)), אבל מיקרוסופט תצטרך לחשוב איך לשנות מבלי לעצבן את המשתמשים הקיימים שאינם טכניים מיקרוסופט החליטה לאחרונה שהם ישחררו כל שנה-שנתיים גירסת Windows והם יכולים בהחלט לשפר, אבל עדיף להשאיר גם מצב "7 קלאסי" או משהו קרוב לכך למשתמשים שעדיין מעוניינים בתפריט ההתחל וכו'.

Exit mobile version