חיים ומוות ביד הלשון (גירסת האינטרנט)

אינני יודע אם קיימים בארץ קורסים למדיה חברתית – אבל אם קיים אחד כזה, חובה שילמדו בו את המקרה המאלף הבא בכל הקשור ליוטיוב, כמות מנויים – וכמובן, איך לא – ביזנס.

ג'יימס צ'ארלס ו-טאטי ווסטברוק הם "חברים טובים" מבחינת המדיה החברתית. ג'יימס, חובב אמנות איפור (ומתאפר בעצמו) מפרסם ומדגים שיטות ומתודות איפור ומפתח תכשירי איפור, ו-טאטי, ה"מלכה" בתחום שעזרה לג'יימס להתחיל במדיה החברתית ולצבור מנויים (ובהמשך גם חסויות) – הסתכסכו ביניהם על דברים שקשורים בחסות. הראשונה לירות ביוטיוב על הסכסוך היתה טאטי, בוידאו דרמתי ו-PC לחלוטין, היא הסבירה מדוע היא מאוכזבת מג'יימס, מדוע ג'יימס צריך לטפל בעצמו ו"לתקן את דרכיו" וכו' וכו'. המנויים של טאטי, שברובם גם מנויים לג'יימס עשו את הדבר האמוציונאלי ופשוט ביטלו את המנוי שלהם לקליפים של ג'יימס ותוך ימים ספורים ג'יימס איבד כ-2 מיליון מנויים, (כמדומני שהוא ירד מ-15 מיליון ל-13 מיליון בערך). בדרך גם נכנס מאפר נוסף לקטטה ושמו ג'פרי סטאר (גם לו יש 14 מיליון מנויים ביוטיוב). מי שמעוניין, יכול לקרוא פרטים נוספים על כך ועל האפקט ביוטיוב – כאן.

מבחינת גילאים, טאטי היא כמדומני בת 40, ג'פרי בן 30 וג'יימס, הצעיר בחבורה – בן 20, ולאחר הוידאו של טאטי (ועוד מאות קליפים שעשו מיקס מכל הקטטה. כסף – אחרי הכל!), הראה ג'יימס, הצעיר שבחבורה – שבכל מה שקשור לשמירת תיעוד, הוא אלוף. הוא פשוט הוציא קליפ והוכיח נקודה נקודה כיצד הדברים שטאטי פירסמה בקליפ שלה .. לא ממש נכונים או מדוייקים, וגם ג'פרי חטף בדרך עם צילומי מסך של טוויטים שהוא שלח. בסופו של דבר, ג'יימס הצליח להעלות את מספר המנויים שלו בחזרה ל-14 מיליון.

הסיבה שאני מספר לכם סיפור על קליפים שרובכם לא יתעניינו בהם בכלל (הם מיועדים לצעירים שקונים בלי לחשוב פעמיים) – כסף. כשיש לך 14 מיליון מנויים ביוטיוב, אתה תקבל כמה עשרות אלפי דולרים בחודש מיוטיוב. כשיש לך 12 אלף, המספר יורד וככל שכמות המנויים יורדת, כמות הספונסרים (שהם הכסף הגדול) יורדת, וההכנסות בהתאם.

שלושת החברים הנכבדים, לפי ההתקוטטות שיצאה ליוטיוב – נראה שעדיין לא הפנימו משהו פשוט אחד: האינטרנט זוכר הכל. ככל שאתה מפורסם יותר, יהיו יותר אנשים שישמרו צילומי מסך של הודעות, תמונות וכמובן קליפים שגם אם היוצר ימחק – יועלו מחדש, ובקיצור – פרסמת משהו? יש סיכוי לא קטן שזה גם ישאר שם ברשת.

אפשר לצחוק על השלישיה, אבל תתפלאו – הרוב בארץ עדיין לא הפנימו את הלקחים הללו, כולל חברות רבות שמתייחסות ללקוחות כאילו אנחנו בשנות ה-80 ועל כל פיפס שמפורסם שאינו מוצא חן בעיני אותם אינדיבידואלים וחברות – מיד משוגר מכתב איום מעו"ד להעיף את התוכן או לחטוף תביעה משפטית (כן, בארץ הרוב גם לא מכירים את אפקט סטרייסנד) במקום להתייחס לתלונה כהווייתה.

לא מעט אנשים יחשבו "אני לא מפורסם, אז מה אכפת לי", ובדיוק אותם אנשים שוכחים משהו חשוב אחד: אם מחר אתה הולך לראיון עבודה, או אפילו סתם לדייט היכרות רומנטי – שמך "יגוגל". בדייט הנזק לא כזה גדול, בראיון עבודה לעומת זאת – הדבר ישפיע, כי אחרי הכל – המראיינים כבר למדו לא לסמוך על ממליצים "מטעם" ולהאמין יותר לגוגל מאשר לאנשים אחרים, וזה רלוונטי במיוחד אם המקום שאתה רוצה להתקבל אליו (בין כשכיר או כפרילאנסר) בכיר יותר או רגיש יותר או שניהם.

כפרילאנסר, יוצא לי לא מעט פעמים לקבל הצעות מחברות לא קטנות לעשות פרויקטים – בסכומים מגוחכים, בתנאי תשלום מופרזים או בכלל – כשלחברה אין מושג מה היא עושה או שאין לה דרך ו/או תקציב להגיע למטרה שהם רוצים להגיע אליה או שהם מעוניינים ביעוץ אך לא מעוניינים לשלם על כך. מסתכל? מאוד, במיוחד אם הכנת חומר או ישבת איתם בישיבות בכדי לזכות בפרויקט מבלי לקבל על כך תשלום כלשהו. האם אלך ו"אלכלך" על אותה חברה? יכול להיות שאפרסם משהו בכלליות על כך (כמובן ללא כל פרטים מזהים של החברה), אבל לא חשוב מה יהיה – אני לא אפרסם שמות של לקוחות או חברות, מתחרים או לא מתחרים – שתסכלו אותי. היחידים שישמעו את הפרטים המלאים – הם החתולים שלי 🙂

לסיכום: במלחמת ויאטנם, יחידת בטחון השדה פרסמו מדבקות ושלטים עם הכיתוב "Charlie is listening" – תחליפו את צ'רלי בגוגל. מה שפורסם קשה מאוד להסיר וזה יכול להשפיע עליך, בין אם אתה סופר סלב ובין אם אתה מפרסם פה ושם חצי שורה בפייסבוק, וזה יכול לעלות לך בכל מיני צמתים בחיים.

Exit mobile version