רעיון כחומר מחשבה לגבי צילום

מצלמה, פלאש, חצובה ועוד – הם רק כלים ליצירת תמונות וסרטים, להראות את הזווית והרעיונות של הצלם לעולם. צלם טוב יכול להוציא תמונה או וידאו סביר גם ממצלמה של 300 שקל בתאורה זוועתית וצלם גרוע יוציא תמונה או וידאו גרועים גם מציוד שעולה 50,000 שקל. הכל תלוי בידע, מקצועיות והכי חשוב – ביצירתיות ובהתמודדות עם אתגרים של אותם רגעים – כדי להוציא את אותן תמונות או וידאו טוב.

יצא לי לראות לא מעט מקרים שבהם מספר חברים נוסעים בארץ או לחו"ל (במסגרת חופשה נניח) לצלם נופים או חיות. כל הצילומים שם נעשים ביחד ולחוד. כל אחד תופס את הפוזיציות שלו, מראה לאחרים, משתף במדיה חברתית, וכחברים הם מוכנים גם לשמוע רעיונות וביקורות של חבריהם לגבי מה שהם צילמו – אולי כדאי לפתוח פה יותר צמצם, שם להעלות את ה-ISO, ואם למישהו אין יותר כרטיסי SD – מישהו ישאיל לו. חברותא.

להלן 2 סיטואציות שונות שמתרחשות לעיתים:

  • סיטואציה ראשונה: חברה כמו Sony מציגה מצלמה או ציוד צילום חדש. בדרך כלל יזמינו מספר צלמים, משפיעים (Influencers) ועוד כדי להסביר על המצלמות, לתת דוגמאות וכו'. לאחר מכן יש כיבוד לאורחים ולבסוף מושאלים למשתתפים מצלמות עם אותו ציוד והחברה מארגנת מספר דוגמניות עם תאורה וכו' כדי שהצלמים והמשתתפים יוכלו לצלם ולנסות את הציוד. בסיום הצילומים הצלם יכול לשמור לעצמו את הכרטיס ולהחזיר את הציוד (כמובן שככל שה-Influencer יותר חשוב – יש סיכוי שהציוד ינתן לו במתנה). מהסיטואציה הזו כולם מרוויחים – הצלמים והמשתתפים בכך שהתנסו והכירו ציוד חדש, החברה (Sony) שמעלה לתודעה ולפרסום את הציוד החדש ובכך מקווה למכור כמות נאה של אותו ציוד.
  • סיטואציה שניה: ברחוב כלשהו בתל אביב מצולם קמפיין אופנה כלשהו. יש את הצלם, מספר עוזרים, מאפרת, אנשי פרסום, נציגים של המותג ועוד. הצלם הוא ה"מנצח" – נותן הוראות, מצלם, מראה לדוגמנית ולמקבלי החלטות את התמונות על המסך הקטן של המצלמה וכו'. אותו שטח של מס' מטרים "סגור" לקהל הרחב ואם אני אבוא לדוגמא ואשלוף מצלמה כלשהי – די מהר יזרקו אותי משם. אפשר להבין אותם – הם משלמים על השעות של הדוגמנית, הם לא רוצים שהמוצרים יחשפו לפני הזמן, לא רוצים הפרעות וכו' וכו'.

וכאן בעצם עלה לי הרעיון: איך אפשר ליצור סיטואציה כמו של צילום נוף, יחד עם צילום של דוגמניות או צילום מסחרי, אך בצורה פתוחה יותר. תרשו לי להרחיב.

לא חשוב מי הצלם, מי הלקוח, מי משרד הפרסום, מה הבריף שנקבע וכו' – צלמים אחרים תמיד יכולים לתת זוויות צילום שונות וצילומים שונים שיכולים בהחלט להלהיב את הלקוח מצד אחד, ולהלהיב את הצלם מצד שני. צלם אחד יכול להיות סופר סולידי וצלם חובב אחר יכול להיות סופר יצירתי.

אז מה בעצם הרעיון? די פשוט: נניח ויש קמפיין בחוץ של 6 שעות לצילומי קולקציית אופנה. צלמים המעוניינים לצלם ירשמו אצל משרד הפרסום של הלקוח ויחתמו על דברים כמו סודיות. הצלם החובב יתחייב לא לפרסם את תצלומיו לפני השקת הקולקציה וגם לאחר הקולקציה הוא לא יוכל להשתמש בצילומים הספציפיים הללו לצרכים מסחריים. הצלם ימסור עותק של כרטיס ה-SD למשרד הפרסום ואם משרד הפרסום יחליט להשתמש בתצלום או צילומים של אותו צלם חובב, ישולם לו סכום כלשהו שיסוכם מראש.

במהלך הצילומים הצלמים החובבים יוכלו לצלם באופן "פאסיבי" בשטח הקמפיין מה שירצו, כאשר "פאסיבי" הכוונה היא שהצלם אינו מפריע ואינו מזיז מהציוד מאומה ואינו מפריע. חלק מהזמן (נניח חשעה) יוקדש לצילום "אקטיבי" שבו הצלם החובב כן יוכל להזיז ציוד ולבקש מהדוגמנ/ית "להתמסר" למצלמה שלו לפוזות או לדגמן בגד כלשהו מהקולקציה. אם ישנם מספר צלמים, אפשר לחלק את הזמן לפי תור.

כך, לעניות דעתי, כל הצדדים מרוויחים: הצלמים החובבים מרוויחים מכך שיש להם אפשרות לצלם בלוקיישן עם דוגמנים/ות מקצועיים/ות מבלי שאף אחד ישב להם על הראש, ומצד שני הם יכולים להרוויח אולי כמה שקלים אם התמונות שלהם מוצאים חן בעיני משרד הפרסום או הלקוח. משרד הפרסום והלקוח מרוויחים מכך שבאפס שקלים השקעה הם מקבלים עוד תמונות מזוויות שונות ומיצירתיות של צלמים אחרים ואם הם מוצאים תמונות שוות, כמות הכספים שהם צריכים לשלם ממש לא גדולה (יחסית).

אשמח לקרוא את תגובותיכם, כאן, בפייסבוק שלי או באינסטגרם שלי.

שימוש ב-NVME SSD RAID לעריכת וידאו מקצועי

במשך שנים רבות צלמי וידאו עובדים בשיטות שונות על מנת לצלם וידאו, לערוך, לקודד ולשחרר אותו. בדרך כלל הוידאו יוקלט ישירות לכרטיס SD, או XQD או כרטיס אחר, לאחר מכן הכרטיס יועבר אחר כבוד למחשב נייד/נייח והתוכן יועתק בעזרת קורא כרטיסים אל הדיסק הקשיח במחשב או אל דיסק קשיח/SSD חיצוני המחובר למחשב. משם תבוצע עריכה, קידוד והעברת החומר המוכן ליעדו.

בחלק מהמקרים, אצל עורכים יותר מקצועיים, קיים מכשיר DAS המחובר דרך SFF-8087 או דרך Thunderbolt למחשב. המכשיר מכיל מספר דיסקים מכניים והעריכה נעשית ישירות מול אותו מכשיר בסטודיו של העורך. היתרון בשיטה זו – אין צורך בערימת SSD חיצוניים פר צילום/פרויקט, מספיק אחד כדי להעביר את הוידאו מהשטח (אם צלם חיצוני או חברת צילום חיצונית מצלמת והעורך הוא מישהו אחר שיושב במקום אחר) אל מכשיר ה-DAS.

הבעיה הגדולה כיום היא שקבצי וידאו הולכים וגדלים גם במצלמות סמי מקצועיות. מצלמות כמו GH5 או Sony A7 R4 ומצלמות מקצועיות כמו Canon C300, או RED או ARRI למיניהן – מקליטות וידאו באיכות יותר ויותר גבוהה וכל שניה של וידאו תופסת יותר ויותר שטח, ואנחנו מדברים רק על וידאו, לא אודיו, לא Assets, לא אפקטים ושום דבר אחר, כך שמגיע מצב שגם SSD חיצוני טוב מתחיל להיות איטי – והמצב לא הולך להשתפר (נכון, קיים קידוד H.265 HEVC, אבל לא מומלץ להקליט איתו וידאו כי קידוד כזה יותר מתאים ל-Delivery מאשר לעריכה). הבעיה מתגלית בחומרתה לא רק בזמן ה"טיול" ב-Timeline, אלא במיוחד בקידוד הוידאו – ה-Encoder יסיים את הקידוד אך יקח עוד דקות ארוכות עד שהתהליך יסתיים מכיוון שצריך להעתיק את הנתונים מהמחשב המקומי ל-DAS (כן, גם אם בחרת לקודד ישירות ל-DAS, המחשב קודם מבצע את הפעילות בדיסק המקומי).

אחד הפתרונות הטובים הקיימים לבעיה כזו הוא שימוש ב-RAID NVME. זהו כרטיס ריק שלתוכו אנחנו מכניסים מקלות SSD NVME בחיבור M.2. עד 4 כרטיסים כאשר כל כרטיס מגיע עד גודל 2 טרהבייט. את הכרטיס נגדיר כ-RAID-0.

מטרת ה-RAID אינה ליצור אמצעי אחסון קבוע לתוכן המדיה שאנחנו רוצים לערוך ולקודד, אלא לשמש כאמצעי אחסון מקומי שאליו אנחנו נעתיק את הפרויקט מהמקום הרגיל שבו אנחנו מאחסנים פרויקטים (DAS לדוגמא), ובתוכנות העריכה שאנחנו נשתמש, אנחנו נפתח את הקבצים מאותו RAID מקומי. לאחר שסיימנו עם הפרויקט, אנחנו נזיז את הפרויקט מה-RAID המקומי בחזרה אל ה-DAS.

היתרון בשיטה זו הוא עצום. לא חשוב איזה חיבור יש לך לאחסון חיצוני גדול (סטורג', DAS) – ה-RAID המדובר נותן ביצועי מהירות של עד 15 ג'יגהבייט לשניה. סתם לשם השווה: אם יש לך DAS של 4 דיסקים, תקבל אולי מהירות של 800 מגהבייט לשניה, כך שההבדל התיאורתי במהירות הוא כמעט פי 20.

ה-RAID שאני מתאר יכול להיות עד גודל 8 טרהבייט, אבל כל מי שקנה פעם SSD NVME M.2 יוכל לאמר לכם שמחירי המקלות לא זולים. התשובה לכך פשוטה: לא חייבים ישר לרוץ ולרכוש את המקלות של 2 טרהבייט פר מקל. אפשר לדוגמא להתחיל עם מקלות SSD של סמסונג מסידרה 970 Evo Plus בגודל חצי טרהבייט. כל מקל כזה עולה 600 שקלים ב-KSP/IVORY, והכרטיס לעיל עולה 250 שקלים כולל משלוח מאמזון. ההרכבה וההגדרות די פשוטות, אולם צריך מחשב נייח די עדכני ודי חזק עם לפחות 2 כניסות PCIe 3 X16 ותמיכה ב-BIOS ב-PCI bifurcation. אם המחשב הנייח שלך הוא בן שנתיים-שלוש ויש לו 6-8 ליבות, סביר להניח שתוכל להטמיע פתרון כזה. אני מקווה בשבועות הקרובים להעלות וידאו כיצד להגדיר זאת.

פתרון זה, כמו שציינתי, הוא למחשב נייח/תחנת עבודה. מה עם מחשבים ניידים? לצערי חיבור Thunderbolt 3 לא מספק מספיק רוחב פס לעשות את הטריק הזה. (ה-RAID הזה משתמש בכל רוחב הפס של PCIe 3.0 X16).

משהו חשוב: ה-RAID הזה לא מחליף אחסון מקומי למערכת הפעלה (אלא אם יש לכם מחשב נייח עם מעבדי Skylake X או מעבדי Threadripper), כך שאם יש לכם מעבד 6-8 ליבות מהדור השביעי ומעלה, עדיין תצטרכו את הדיסק הקשיח המקומי או SSD המקומי שיש לכם במחשב על מנת לעבוד עם מערכת ההפעלה והאפליקציות.

לסיכום: השיטה שהצגתי קצת לא קונבציונאלית, אבל היא יכולה לעזור רבות כשיש תוכן רב שנמדד בטרה בייטים של מידע לפרויקט אחד. השיטה לא מאיצה את מהירות הקידוד, אך היא בהחלט מאיצה את זמן הגישה לקבצים ולנקודות זמן השונות בוידאו/אודיו/תכנים אחרים. אפשר להתחיל בקטן ולגדול בהמשך, ולא צריך תוכנות מיוחדות בשביל להקים זאת.

הסיפור עם כרטיס ויזה דולרי נטען

כל מי שבקיא קצת בכל מה שקשור לאינטרנט ואבטחת מידע, בוודאי מודע לנסיונות הונאה בלתי פוסקים לגנוב כספים מכרטיסים, לנסיונות התחזות לבעל הכרטיס ועוד. לי אישית קרה לי מקרה לפני מס' שנים, נציגת חברת ויזה כא"ל התקשרה לאשר עיסקה, והיא שאלה אם אני באותו זמן בניו יורק רוכש מחשב מק-בוק אייר. באותו זמן הייתי בפתח תקווה ואני ממש לא הטיפוס שרוכש מחשבי מק, אז לשמחתי הכרטיס בוטל מיידית והונפק לי אחר במקומו.

אחד הפתרונות שאני שמח להמליץ עליהם לרכישה באינטרנט – הוא רכישת כרטיס נטען דולרים מהדואר. העמלה היחידה שנגבית ממך היא עמלת המרה בעת טעינה (כאן יש מחשבון). מטעינים בכל פעם בכמה עשרות או מאות דולרים (כל אחד כרצונו) וברגע שנגמר מטעינים שוב, כך שגם אם גונבים את הכרטיס ולא שמת לב שגנבו לך את הכרטיס (כי לא משתמשים בכרטיס הזה לרכישות בתדירות גבוהה) – הנזק אינו גבוה וגם יש ביטוח.

בדרך כלל כשאני רוכש משהו, אני משתדל שהרכישה תהיה דרך Paypal, כך שאם יש בעיה, יש למי לפנות. יש מקרים, לעומת זאת, שאין אפשרות לשלם ב-Paypal, כמו בתשלום למוצרים מאמזון, וכאן הדברים שונים מבחינת חיוב בין אמזון לפייפאל.

במקרה של פייפאל, כשאתה רוכש משהו, סכום החיוב יורד תוך שניות ספורות מכרטיס האשראי. באמזון לעומת זאת, החיוב נעשה בשני שלבים: השלב הראשון נקרא Pre-Auth שבו מבקשת אמזון מחברת האשראי לבדוק אם קיימת יתרה מספקת לגביה. במידה שכאן, חברת האשראי מורידה את הסכום מקו האשראי ושומרת אותו בצד אך עדיין לא מעבירה את הכסף לאמזון. במידה ואמזון יכולה עתה לשלוח את המוצרים ללקוח, מתבצעת העברת הסכום של ה-Pre-Auth אל אמזון.

וכאן מגיעה הבעיה שחוויתי לאחרונה: רכשתי ציוד בשווי 87$. נעשה Pre-Auth והכל עבר כשורה, אבל כשאמזון ניסתה למשוך את ה-Pre-Auth, מערכת האשראי של Payoneer (מי שמנפיקה את הכרטיס הדולרי הנטען לרשות הדואר) הוציאה סירוב. הסיבה? אין כסף מספיק. אני אכן טענתי את הכרטיס ב-100$ ורוב הסכום הלך ל-Pre-Auth של אותה רכישה מאמזון. מדוע אמזון לא משכה פשוט את הכסף שהוקצה עבור הקניה ב-Pre-Auth? כי ה-Authorization code שנוצר עם ה-Pre-Auth שונה, ומכיוון שמערכת האשראי לא הכירה את ה-Authorization code, היא ניסתה לחייב מחדש, אבל אין מספיק כסף בכרטיס הנטען – כך שאמזון חוטפים סירוב.

וכך יוצא שהכסף שיועד עבור העיסקה שמור עבור אמזון עם Pre-Auth ומספר יעודי, אבל המספר שיש לאמזון (והפורמט של המספר) – שונים ממה ש-Payoneer העבירה לאמזון. אני תקוע באמצע. אני לא יכול לקבל בחזרה את הכסף מחברת האשראי מצד אחד, ומצד שני אמזון טוענים שהם מקבלים סירוב והם לא רואים מספר Authorization code אחר…

וכאן מגיע החלק שבא לדפוק את הראש בקיר: הנציגים באמזון נחמדים ואדיבים, אבל כל נסיון לשכנע אותם לשחרר את הכסף שנשמר (בסופו של דבר שילמתי עם כרטיס אחר) – לא מועיל. שיחה עם נציגי חברת Payoneer מגיעה למבוי סתום כאשר הנציגה מקבלת ממני Authorization code שקיבלתי מאמזון אבל הוא לא מופיע לה, אז אין שחרור כספים מהצד שלהם. לשמחתי הבנתי שבסופו של דבר, אם אין בקשה למימוש ה-Pre-Auth, הכסף ישתחרר בעוד שבועיים בחזרה לכרטיס הנטען.

אז מה ניתן ללמוד מכך?

  • אם אתה באותה סיטואציה כמו שתיארתי – תשיג בשלב ראשון את ה-Authorization code מהנציג של אמזון ועדיף לבצע זאת בשיחת טלפון. במקרה של כרטיס נטען דולרי מהדואר, ה-Authorization code הוא מספרים בלבד.
  • חבל שבישראל חברת Paypal לא מנפיקה כרטיס Debit כמו בחו"ל.
  • היתרון הענק של הכרטיס הנטען הדולרי של Payoneer בהשוואה לכל כרטיס ישראלי רגיל – הוא האפשרות לראות אלו עסקאות חויבו בשעות האחרונות יחד עם שם העסק. בכרטיסים ישראליים רואים את זה אחרי 24 שעות או יותר, ובנוסף – מבחינת עמלות הוא הרבה יותר זול מכל כרטיס בנקאי. יש פה ושם עמלות (אפשר לראות כאן, בדואר ישראל עדיין לא למדו ליצור טבלה בדפדפן) אבל עדיין בתור כרטיס חיצוני, הוא הרבה יותר זול מהמתחרים.

לסיכום: ברוב המקרים ברכישת מחו"ל, אתה לא יודע מול מי יש לך עסק, בין אם מדובר בספק סיני שמוכר לך מוצר באיכות זבל, מוצר מזויף או מוצר שפשוט דפוק ולכן כדאי לדאוג לכיסוי פיננסי. אם אפשר – שלם ב-Paypal ואם אפשרות התשלום היחידה שלך היא בהכנסת פרטי כרטיס האשראי שלך, עדיף יהיה להשתמש בכרטיס נטען דולרי ולא בכרטיס האשראי האישי שלך (אגב, אין שום בעיה להשתמש ב-Paypal עם כרטיס נטען דולרי, וכש-Paypal מזכים אותך, הזיכוי מופיע בכרטיס הנטען בתוך שעות ספורות). אל תנסה להטעין את הכרטיס הנטען לסכום המקסימלי (10K בשקלים או 2500$) כי אתה לא תקבל התראות על עסקאות ועד שתיכנס לאתר הכרטיס הנטען כדי לברר יתרה ותגלה שגנבו לך כסף – יהיה מאוחר מדי לבקש זאת בחזרה, ולכן מומלץ להטעין בכמות קטנה יחסית בכל פעם, ואם אתם מגיעים לסיטואציה כמו שתיארתי – תמתינו שבועיים ותקבלו אוטומטית את הכסף בחזרה.

סקירה: DJI Osmo Pocket

רכשתי לפני זמן מה עבור אחד הפרויקטים הנסיוניים שלי את ה-DJI Osmo Pocket ואת ה-DJI Osmo Action. כרגע אינני יכול להרחיב לגבי הפרויקטים ולכן פוסט זה ידבר על ה-Pocket.

ה-Pocket היא מצלמה חדשה בשוק שמצטרפת לשוק ה-Extreme, למצלמות המיועדות לצילום רכיבות אופניים, גלישה בים ודברים רבים נוספים. בניגוד למתחרים, יש לה ראש מסתובב של 270 מעלות והיא יודעת לעקוב אחרי אובייקטים שהיא מזהה או שמגדירים לה. היא מצלמת ברזולוציות עד 4K ועד 60 פריימים לשניה באיכות של 100 מגהביט, ולמקצועיים – היא מאפשרת צילום עם Cinelike-D ל-Color Grading ויש לה יציבות מרשימה בזמן הצילומים (אין רעידות) – כלומר בכל מה שקשור לצילום וידאו, היא עושה פחות או יותר מה ש-Go Pro ומה ש-Osmo Action עושים, רק שאין צורך ב-Gimble כדי לקבל את כל התנועתיות ומעקבים. היא קטנה מאוד ונכנסת לכף היד.

מבחינת ממשק משתמש, ישנן 2 צורות לנהל ולהגדיר את המצלמה: דרך המסך הקטן (שקצת בעייתי למי שיש אצבעות גדולות) ודרך חיבור המכשיר לטלפון סלולרי. לצערי אין דרך לנהל את המצלמה דרך PC או מק.

ניהול דרך המסך הקטן נותן לך את האפשרויות הבסיסיות: בחירת רזולוציה, מעקב אחרי המצולם, צילום סטילס, וידאו, ועוד ועוד – הדברים היחסית בסיסיים. אם רוצים יותר מכך, אז יש צורך להתקין את תוכנת DJI MIMO על הטלפון הסלולרי שלך, לחבר דרך חיבור מיוחד (המסופק) את המצלמה לטלפון הסלולרי שלך ולהגדיר כל דבר אפשרי, החל מהרמה הבסיסית ועד מהירות צמצם, ISO, EV ועוד ועוד. לא חסרות אפשרויות הן לצלם המתחיל והן לצלם המקצועי שמבין במושגים ובתחום. האפליקציה בטלפון הסלולרי מאפשרת לך לראות "שידור חי" ולצלם ישירות מהטלפון הסלולרי (כל עוד המצלמה מחוברת) – שזה כמובן הרבה יותר נוח מלהסתכל על מסך בגודל של 2 ס"מ בערך. אפשר כמובן גם להגדיר דברים בטלפון הסלולרי כשהמצלמה מחוברת, ולאחר מכן לנתק את הטלפון מהמצלמה ולהתחיל לצלם מהמצלמה, ההגדרות יזכרו.

מבחינת אחסון – המצלמה משתמשת בכרטיסי מיקרו SD, ואם רוצים להקליט וידאו ברזולוציית 4K עם 60 פריימים לשניה – ניתן להשתמש בכרטיסים גדולים של 256 ג'יגהבייט.

האם מצלמה כזו יכולה להחליף מצלמות DSLR (כל פורמט)? לא. אחד החסרונות של ציוד צילום לטיולים הוא חסרון העומק. המצלמה עובדת כ-Fixed, כלומר אין אפשרות להתקרב או להתרחק מהמצולם, אלא אם תעשה זאת פיזית, כך שדברים כמו אפקט בוקה (רקע מטושטש בכוונה) לא אפשריים במצלמה כזו.

לאחר שהשתמשתי במצלמה ושיחקתי איתה, אני יכול לאמר מספר דברים:

היתרונות:

  • היא מעולה לצילום וידאו – כל עוד יש תאורה כלשהי, בתאורה ביתית רגילה היא לא ממש מרשימה אלא אם יש לך תאורה טבעית מבחוץ או שהדלקת מספר נורות נוספות.
  • קל לתפעל אותה – לחץ על הכפתור השחור להפעלה, לחץ על הכפתור האדום להקלטה ובסיום ההקלטה לחץ שוב על הכפתור האדום. המצלמה מספיק אוטומטית כדי להגדיר דברים בסיסיים ורוב הפונקציות הבסיסיות זמינות במסך הקטן ללא צורך לחבר בכל פעם את הטלפון הסלולרי.
  • פונקציית מעקב אחר מצולם היא לא רעה בכלל, כל עוד אין דברים עם צבעים קרובים שדומים למצולם – אם אתה מצלם חתול ג'ינג'י ליד עצים, המעקב במצלמה יתחרפן.
  • כמעט ואין צורך מקום מיוחד בשבילה, היא יכולה להיכנס (לא כולל הראש) בכף ידו של אדם בוגר.
  • יש לה ברשת עשרות Accessories לחבר אותה לכל דבר שניתן להעלות על הדעת – החל מחצובה, לתיק גב, לקסדה, לחזה ועוד. יש גם עדשות ND לרכישה לימים שבהם השמש מקשה על צילומים.
  • המחיר שלה כיום בארץ הוא זול – 1549 שקל ב-IVORY או KSP וזה יוצא יותר זול מלרכוש מאמזון (תוסיף על כך מכס ומסים).

החסרונות:

  • היא מתחממת – לא חום שלא ניתן להחזיק ביד, אבל היא בהחלט מתחממת, במיוחד בצילומי וידאו 4K ב-60 פריימים.
  • היא לא ממש מתאימה לצילומי סטילס. אם יש לך טלפון מהקצה הגבוה (אייפון 10 לגרסאותיו, פיקסל 3/3A, גלקסי Note 9, סמסונג 10 לגרסאותיו, One Plus 6T ומעלה ועוד ועוד) – עדיף יהיה לך לשלוף את הטלפון הסלולרי שלך ולצלם.
  • קשה להגדיר מעקב דרך המצלמה בלבד. יש 3 מצבים שלעיתים מבלבלים.
  • לא ניתן להחליף סוללה, והסוללה המובנית קטנה (אבל אפשר לחבר אותה למטען נייד ולהמשיך לעבוד).
  • אין לה יציאת HDMI החוצה.
  • המסך עבור הרבה אנשים – קטן מדי.
  • המיקרופון שלה גרוע ואין לה רמקול. רוצה להקליט אודיו? רכוש את המתאם ל-3.5 מ"מ של DJI (רק הוא עובד עם המצלמה) וחבר מיקרופון חיצוני (דש או אחר).

לסיכום: DJI הוציאו מכשיר חדש שמשלב גם מצלמת אקסטרים וגם Gimble לצילום חלק בחוץ. זו נישה חדשה ו-DJI מנסה את השוק. המכשיר ללא ספק – הוא דור ראשון. מה ש-DJI צריכה לעשות לדעתי, זה לשנות כמה דברים מאוד מהותיים: החלפה לסוללה נשלפת והרבה יותר גדולה, החלפת מיקרופונים, אפשרות צפיה גם ללא כבל בטלפון הסלולרי, הגדלת המכשיר ואולי אפילו אפשרות להחליף עדשות, להגדיל את כמות הפריימים לשניה שהיא מסוגלת להקליט (זה יהיה כרוך בהחלפת מעבד והגדלת המכשיר עצמו).

האם הייתי ממליץ לרכוש אותה? למי שמרבה לטייל, הייתי ממליץ לרכוש אותה אולי כמצלמה נוספת. אם מצד שני אתה הולך לטיול שבת רגלי או טיולים די קצרים, ה-Pocket בהחלט יכולה לעניין אותך. גם לאלו שאוהבים צילומים מאולתרים אני יכול להמליץ אותה כי היא קטנה וניתן לשלב אותה ב-1001 דרכים. צפו לדוגמא בקליפ הבא וראו איך הצלם המוכשר מצלם פרסומת לבית של 20 מיליון דולר עם ה-Pocket בלבד.

Exit mobile version