ראש השנה – ושוב אנחנו בסגר

כמו בחג הפסח, גם עכשיו, בראש השנה – שוב אנחנו נמצאים במצב סגר. מבט קל באתר מצלמות התנועה באתר של "נתיבי ישראל" מראה את המצב: מכוניות בודדות (שלוקחות סיכון) נוסעות בכביש, מצב הפוך לחלוטין בהשוואה למצב בערבי חג או בחגים עצמם.

לא מעט אנשים מאשימים גורמים שונים בממשלה, את משרד הבריאות וגופים אחרים, אבל אני חושב שהטעות הראשית שנעשתה קשורה יותר לטעות פסיכולוגית…

והטעות קשורה להפחדה.

כשהתחיל הוירוס וכשהיינו כבר בדרך לסגר הראשון, המומחים של משרד הבריאות התריעו על מאות ואלפי אנשים שימותו בגלל הוירוס הזה. אנשים הקשיבו וחלק גדול האמינו למסרים הללו והתנהגו בהתאם ויישמו את ההוראות והנהלים. מהרגע שעבר הגל הראשון והתברר כי כמות האנשים שנפטרו מהמחלה עצמה – קטן, רבים פשוט לקחו את ההתרעות כדבר שבמשרד הבריאות פשוט הגזימו ולא מעט הגיעו למסקנה שכדאי להמעיט בחשיבות ההידבקות בוירוס, ואנשים פשוט הפסיקו לקיים את הנהלים וההוראות. מהצד השני, מהרגע שנגמר הסגר הראשון ודברים חזרו לקדמותם מבחינות שונות, לא היה שום נסיון ממשי מצד הממשלה והרשויות השלטוניות לחזק את הפיקוח על הציבור לקיים את הנהלים, לא ראית שוטרים או פקחים שמחלקים קנסות על ימין ועל שמאל ובקיצור, בכל הקשור לקיום נהלים – היתה התרופפות מוחלטת.

ההתרופפות התחזקה ונהפכה לחוסר אמון במערכות – כשהפוליטיקאים עשו מה שהם אוהבים לעשות: איפה ואיפה. מכריזים על נוהל X, ואז שר או מישהו בכיר בממשלה מתערב ועוקף ברגל גסה את הנהלים. זוכרים את הקטע עם 17,000 חרדים שיגיעו לארץ? (שהתברר אחר כך כלא ממש נכון), או את הקטע עם איקאה? יש עוד דוגמאות רבות שהראו שהמקורבים לצלחת מקבלים פטורים שונים ושאר הציבור – צריך לקיים נהלים, גם אם אין בהם הגיון.

עכשיו אנחנו נמצאים בגל השני של המחלה, רק שהפעם ציבור לא קטן לא מוכן לקיים את הנהלים, במיוחד כשמדובר על סגר למשך שלושה שבועות. הציבור פשוט ישים פס. בממשלה הוציאו נהלים שאסור להתרחק מהבית יותר מקילומטר, אבל נתנו מצד שני שורה של היתרים שדי מגחיכים את האיסורים הנ"ל.

הבעיה הנוספת היא ששוב – מחליטים דברים ברמת המאקרו, אבל לא ממש נכנסים לרמת המיקרו. שוב מחליטים שהתפוסה באוטובוסים וברכבות תרד ל-50%, אבל לא מגדילים את כמות האוטובוסים בקווים כדי שהציבור לא "יתבשל" בחום הנוראי בחוץ. שוב משרד האוצר זורה מלח בעיני עצמאים בכך ששוב שולפים שיטת חישוב די מפגרת שכלל לא מתייחסת לכך שבמצב סגר עצמאים רבים כלל לא יכולים לעבוד גם אם הם רוצים, והמשרד ממשיך עם הצעות עוד יותר דביליות כמו ביטול ארנונה (נכון להרגע, תשכחו מזה, זה צריך לעבור אישור שלטון מקומי, ובאוצר בכלל לא דיברו איתם על כך עדיין).

בקיצור, מחר, כשיסתיים החג, יתחילו משחקי החתול והעכבר בין אזרחים שממש לא מעניין אותם קורונה ונהלים, לבין כוחות שיטור שלא ממש יכולים לעשות הרבה בנידון, ובקיצור – במצב הנוכחי, אפשר לשכוח מ"השטחה" של עקומות גרפיות.

מתי יבינו פה את החומרה ויתחילו לעבוד על נהלים רציניים והגיוניים, תוך שיתוף הציבור? שאלה מצוינת.

Print Friendly, PDF & Email

Comments

comments

3 תגובות בנושא “ראש השנה – ושוב אנחנו בסגר”

  1. בממשלה ובמשרד הבריאות פועלים בגישת גננת של גן ילדים של 'אנחנו נגיד לכם מה לעשות ואתם תצייתו, כי אנחנו מבינים ויודעים ואתם לא', ומקבלים בתגובה נגד חזק. אם היו פועלים בגישה של מבוגרים של: 'אנחנו ממליצים לכם לעשות א. ב. ג., וסומכים עליכם שתקחו אחריות על עצמכם', כנראה שהיו מקבלים תגובה ידידותית יותר.

    הגישה במדינת ישראל בשנים האחרונות היא של מדינה שלא סומכת על האזרחים שלה מצד אחד, ומצד שני מתייחסת לאזרחים כמו לילדים קטנים שלא יודעים לקחת אחריות על עצמם, כעת זה רק הדגמה חדה של תהליך ישן

    1. לגבי השטחת עקומה, ישנם 3 מוקדים עיקריים של הדבקות: בחוג המשפחה, בבתי ספר/גני ילדים/ישיבות ואירועים המוניים, בדגש על אירועים במקומות סגורים. על הראשון אין אפשרות שליטה, השלישי ככה-ככה. השני ניתן לשליטה בקלות יחסית. בשאר המקומות ניתן להקפיד בקלות על מסיכות, וההדבקה בהם כשישנה הקפדה סבירה על ההנחיות – שולית. בסטטיסטיקות ניתן לראות ירידה מתונה במספר הנדבקים החדשים לאורך חופשת הקיץ, ועליה חדה עם פתיחת הישיבות, ולאחריהם בתי הספר. כעת כשמוסדות החינוך נסגרים, תוך ימים בודדים אנו צפויים לראות ירידה במספר המאומתים החדשים, כבר כעת ניתן לראות בלימה.

      ההשפעה של הגבלות התנועה ושאר ההגבלות החדשות כעת די שולית, לא זה מה שיעצור את ההדבקה ההמונית, שמקורה בבתי הספר ובמוסדות החינוך

  2. בישראל מתייחסים להרבה דברים בתור "מלחמה" (כנראה קצת בהשפעת ארה"ב, קצת בהשפעת הסכסוך) ואנשים פה מונעים מפחד. בגלל גישת ה-"מלחמה בקורונה" הציבור מקבל החלטות כמו חסיון על הדיונים בממשלה, מעקב גלוי אחרי אזרחי המדינה, "סגר" שמרכז אנשים במקומות סגורים, ואכיפת עטיית מסיכות במרחב פתוח שיוצרת לחץ חברתי וחוסר אמון בסיסי בין אנשים, שאינם רואים את הפנים של האחר.

    הפוליטיקאים מנחיתים על הציבור את כל אלה, מקיימים קמפיינים להפחדה המונית, תעמולה פנימית על כמה המצב טוב פה ורע בחו"ל, משסעים קבוצות בציבור אלה באלה, וכמובן יש את המשפט… בסוף הם מאשימים את הציבור ושואלים למה אין אמון?

    https://www.meida.org.il/?p=10583

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.