סקירת וידאו: QNAP TS-253D

קיבלתי לידיי מכשיר NAS לבדיקה מחברת ויז'ואל (גילוי נאות: הם שלחו לי את המכשיר לסקירה והוא נשאר אצלי, אך כל מה שאפרסם זו דעתי האישית ללא שום התערבות מהחברה).

אודה ולא אבוש – המכשיר בהחלט הפתיע אותי לטובה (ואומר את זה אחד שעבר כבר כמה מכשירי NAS שלא הצליחו אפילו לעמוד במבחנים פשוטים של גיבויים, RSYNC או דברים כאלו!). הוא בהחלט נותן מספר פתרונות לגיבוי של תכנים שונים, הוא נותן שיתוף קבצים בצורה קלה מאוד, גם לאלו שלא ממש מבינים מה זה smb.conf או etc/exports/. הוא יודע לגבות מכונות מ-VMware ו-Hyper-V ללא תשלום נוסף, הוא יודע לגבות מהענן אופיס 365 או גוגל Workspaces, הוא יודע לשמש כ-Cache ל-Object Storage, הרצת מכונות וירטואליות, קונטיינרים, ואפליקציות מהחנות של QNAP, ועוד לא מעט תופינים.

בקיצור – מכשיר, שבמקור נועד להימכר כפתרון גיבוי עבור VEEAM, נותן הרבה, הרבה יותר, בהתחשב במחירו ובהתחשב במפרט הטכני הצנוע שלו, כך שעסק שרוכש אותו, יכול להפיק ממנו הרבה, הרבה יותר מאשר NAS במחיר של כמה מאות שקלים או מכונת לינוקס שמריצה משימה אחת.

להלן סקירת הוידאו שהכנתי. שימו לב – בימים הקרובים אקליט ואעלה (ברגע שאפתור את הבעיה עם המיקרופון שלי ו-OBS) מספר הדגמות דרך ממשק ה-Web.

בעניין פוסטים חדשים בבלוגים

קוראיי היקרים רגילים לראות לא מעט פוסטים ממני בבלוג זה, ובבלוג העסקי שלי, אולם במחצית השנה האחרונה הבחינו רבים כי כמות הפוסטים צנחה משמעותית, והחלו להופיע וידאו קליפים.

אני חש כי אני חייב הסברים לגולשים היקרים ולהסביר מה קרה, מדוע, ומה הולך להיות בהמשך.

קצת הסבר לגבי הבלוג המקצועי: הוא לא כוון מעולם להיות פרסומת ישירה של "חץ ביז" במובן של כל פוסט "דוחף" אותך לשכור את שרותי העסק שלי, אלא להיות שיתוף נטו של דברים/טכנולוגיות שאני עוסק בהם באותו זמן ואני מוצא שפוסט בנושא יכול אולי לעניין את הקוראים, ולכן – מעט לאחר שאני מסיים את הפרויקט או אותו משהו שהתעסקתי איתו, אני כותב את הפוסט ומשחרר. אני לא חושב על הדברים יותר מדי ולא משקיע יותר מדי בפוסט, כי אני מעדיף להנגיש את הפוסט בצורה כללית של Overview ומי שרוצה – יש לא מעט חומר זמין בנושאים הנ"ל ברחבי האינטרנט.

הבלוג האישי הוא יותר לדעות אישיות שלי וגם לנושאים טכניים שאין להם שום נגיעה לעסק שלי – דעות, סקירות של חומרה, התנסויות בתוכנות ומערכות שונות וכו'. גם שם, אני מעדיף לכתוב משהו שהוא די כללי מאשר להיכנס ל"בפנוכו" ולשעמם למוות גולשים מזדמנים.

הבעיה שלי מתחילה בי – לי קצת קשה גם להתנסח בצורה נאותה ונכונה וגם לכתוב פוסט שוטף מבלי "להסתובב סביב הזנב". קרו לי לא מעט מקרים שכתבתי פוסט שלא ממש רואים בו התחלה/אמצע/סוף, ולא נעים לי לגלות זאת לאחר שפירסמתי את הדברים וקראתי מחדש את הפוסט יותר מאוחר.

מצאתי לעומת זאת, כי הרבה יותר קל לי כיום להתבטא בצורה הויזואלית בוידאו, תוך כדי תרגול דיבור בצורה קצרה ועניינית, והכי חשוב – אני יותר שומר על התחלה/אמצע/סוף. אני פשוט ומקליט את עצמי, מתקן תוך כדי הקלטה, ולאחר מכן אני עורך, חותך חלקים שלא צריך בעריכה, ומעלה ליוטיוב. כל התהליך לוקח לי פחות או יותר זמן כמו כתיבה ועריכה של פוסט, ולפיכך – התחלתי להעלות יותר ויותר קליפים לערוץ האישי העברי, והערוץ היותר טכני/עסקי/לועזי שלי (קחו את הזמן, תעשו Subscribe 🙂 ).

חלק מהאנשים לא כל כך אהבו את המעבר שלי לוידאו, מכיוון שהם מעדיפים לקרוא טקסטואלית את הפוסט וחלק אהבו את הקליפים, וכאן אני רוצה להסביר נקודה חשובה: אני רוצה להנגיש את התוכן שאני משתף לכמה שיותר אנשים, אבל אינני יכול גם להכין קליפים (ושוב – זהו דבר שדי עוזר לי אישית באימון על התנסחות והעברת מסרים) וגם לכתוב פוסטים טקסטואליים ארוכים. מבחינת הקליפים עצמם, למי שלא יודע, רוב מוחלט של הקליפים אינו מצריך צפיה, הואיל ואני מצלם בפורמט של Talking head – כך שהגולש יכול ללחוץ Play על הוידאו, ולעבור ל-TAB אחר או להמשיך את עבודתו. הוא פשוט ישמע את הפוסט ממני.

ולכן החלטתי לעשות משהו פשוט: אני אפרסם את הקליפים כאן בבלוג, ואני אוסיף מספר פסקאות המסכמות את הפוסט עם קישור לוידאו. (לגבי כתיבת/הוספת תרגום – אני מתנצל בפני המעוניינים, אבל פשוט אין לי את המשאבים לכך. אם מישהו/י רוצה לתרגם ולשלוח לי קובץ להעלאה ליוטיוב – אשמח להעלות).

אני משער שאנשים סקרנים לדעת איזה פורמט יותר "תופס" – הטקסטואלי או החזותי, והתשובה היא: אותו דבר. לא ראיתי קפיצה משמעותית במעבר לוידאו, ופוסטים טקסטואליים שפרסמתי פה לאחרונה קיבלו פחות או יותר את אותה כמות גולשים. היתרון הגדול של יוטיוב מבחינת סטטיסטיקות, היא הצפיה בזמן אמת בכמויות שגולשים לקליפ, כמות זמן שנשארים ופילוחים שונים, דבר שה-Jetpack בוורדפרס לא ממש מצטיין בו (אם כי אני בטוח שיש 1001 תוספים שיתנו את המספרים הנ"ל).

לסיכום: אינני הולך לעבור לעולם הוידאו ולזרוק לחלוטין את הבלוגים הטקסטואליים ואינני הולך לזרוק את יוטיוב ולחזור חזרה לעולם הבלוגים הטקסטואליים. אנסה לעשות כמיטב יכולתי, אבל אינני יכול לשחרר 2 גרסאות מלאות (וידאו + טקסט) לכל פוסט.

מקווה שהדברים יתקבלו בהבנה. תרגישו חופשי להגיב.

חודש הגאווה, טרנסג'נדרים וימין שלא מבין

למי שלא שם לב, אנחנו נמצאים בחודש הגאווה. במשרד החוץ תלו את דגל הגאווה בהוראתו של שר החוץ יאיר לפיד (ובכך גרמו לאיתמר בן גביר להתחרפן קלות.)

המאמר שלי לחודש הגאווה הזה ידבר על טרנסג'נדרים/ות והסבל שנגרם להם/ן מבורות או מטמטום, קשה עדיין להחליט…

ישנם בארץ ובעולם לא מעט צעירים ובוגרים, צעירות ובוגרות – ששינו או משנים או רוצים להתחיל לשנות את מינם/ן למין השני. לכל מי שעובר/ת את התהליך, ברור להם/ן שזה הולך להיות הגהינום עלי אדמות, לא רק מבחינה הורמונלית, ניתוחים וכו' – אלא גם מבחינת סביבה, עבודה, יחס מהחברה וכו'. אחרי הכל, גם במקומות שמקבלים טרנסג'נדרים/ות ומתייחסים אליהם/ן יפה, תמיד יהיה הקרציה/האידיוט שיתן יחס גרוע, משפיל, מביך. לא חסרים כאלו.

כעת נציץ אל ארה"ב, מדינה שדוגלת בזכויות שונות לכל מיני סקטורים – מיעוטים, להט"ב, שמרנים וכו'. יש בארה"ב לא מעט מדינות שהעבירו חוקים שבהם עושים הכל כדי לגרום סבל לטרנסנג'נדרים/ות. שימוש בשרותי המין השני? (כלומר בשרותי נשים למי שעברה שינוי מזכר לנקבה) – חס ושלום! הטרנסג'נדרית היא בוודאי איזה גבר עם ליפסטיק וביגוד נשי שמחפש להטריד נשים (טוב, הרפובליקנים לא ממש מבינים שיש דבר כמו Cross Dressing שזה לא טרנסג'נדר/ית ששם מדובר על גברים לכל דבר ועניין שלפעמים אוהבים להתלבש כמו נשים, אך אין להם כוונה לשנות את מינם או לחיות כאשה לכל ימי חייהם) ולפיכך טרנסג'נדרית סובלות לא מעט – והכל בחסות אותה מדינה.

לאחרונה הועלתה טענה חדשה ישנה עם דרישה שלא לאפשר לטרנסג'נדריות להתחרות בענפי ספורט כאשה … כי … "הוא היה גבר ומבנה הגוף שלו נותן לו יתרונות על פני נשים טבעיות"… לצערי נראה כי זה גם מגיע ארצה ומתחילים לשמוע את זה מכל מיני גופים בימין.

אז בואו נהרוג את הטיעון הדבילי הזה שיכול להיות מופרך ע"י כל אנדוקרינולוג מתחיל.

כשבחור מתחיל תהליך לשינוי מין מזכר לנקבה, הוא מקבל באופן קבוע, 2 סוגי כדורים: כדור שחוסם את הורמוון הטסטוסטרון (Blockers, כמו Endrocure) והורמונים נשיים (כדורים כמו Estrofem ויש עוד כמה וכמה תחליפים), כך שאם אותה טרנסג'נדרית היתה עושה כושר לפני התחלת שינוי המין, ההתפתחות הגופנית שלה תואט בגלל ההורמונים, וככל שהזמן עובר, מצב ההורמונים בגוף שלה יהיה, ברמת המאקרו, פחות או יותר כמו של בחורה רגילה (עד לשינוי התחתון בו הגוף יפסיק להפיק טסטוסטרון שבין כה נחסם). יוצא מכך כי אין יתרון ממשי לטרנסג'נדרית בטיפול הורמונלי ארוך על פני בחורה רגילה, כך שהטענה מהצד הימני של המפה הפוליטית היא פשוט טענה מגוכחת שמגיעה מפוביה לכל דבר שאינו סטרייט.

שוחחתי לאחרונה עם מספר טרנסג'נדרים/ות וביקשתי מהן/ם לציין איך המצב בארץ מבחינתם/ן. מסיכום השיחות, ניתן לאמר שהמצב בישראל משתפר, בהשוואה למדינות שונות (ועדיין, אירופה מובילה) – יש יותר קבלה מצד אלו שאינם בקהילה, אך יש עדיין מקום לשיפור: עדיין יש לא מעט מקומות שמסרבים לקבל טרסנג'נדריות לעבודה, ויש עדיין קושי רב לצעירים ולצעירות לעבור את תהליך שינוי המין במימון המדינה ועדיין יש לא מעט שיסוי נגד חברי הקהילה מצד גורמים דתיים וחרדים.

יש לך אתר? הוא מעודכן?

יצא לי בעבר לבדוק לשם סקרנות – אתרים של כל מיני ידוענים מקומיים. הבדיקה היתה די פשוטה, בדיקת גירסת וורדפרס ותוספים. אם הייתי מוצא כי גירסת הוורדפרס ו/או התוספים היו ישנים, הייתי שולח הודעה או אימייל לבעל האתר ומסביר בפשטות מה הוא צריך לעשות כדי לעדכן. אני הפסקתי עם הנוהג ברגע שאידיוט או שתיים החליטו לשסות בי עורכי דין – כי הרי עדיף להפחיד מישהו שרצה לעזור מאשר ללחוץ כמה קליקים לעדכון אתר…

יש כיום לא מעט ידוענים עם אתרים שניבנו עבורם ע"י כל מיני חברות בוני אתרים. הרבה משתמשים בוורדפרס, אחרים משתמשים במערכות CMS (כלומר: Content Management System) כמו דרופל ואחרות, בהתאם לעסק – בין אם זה קידום עצמי (וורדפרס מעולה לכך) או ביזנס (דרופל ואחרים גם טובים לכך).

הבעיה בדרך כלל היא שלא תמיד קיים הסכם בין בעל האתר לבין החברה שבנתה אותו. מה לעשות, לא כולם מוכנים לשלם סכום חודשי כלשהו לשם "תחזוקה" (אלא אם האתר מתארח על התשתית של החברה שבונה את האתרים), אך מצד שני – רוב הידוענים ועסקים שעבורם נבנו האתרים – אינם מבינים ממש ב"בפנוכו" של האתר.

עדכונים לאתרים הם דבר חשוב מאוד, גם אם התכנים באתר אינם משתנים, אינם מכילים תכנים סודיים או כל מידע פרטי או קנייני. הסיבה לכך קשורה במשאבים שעליהם האתר מאוחסן: השרת, כתובת ה-IP, דיסק, רשת, מעבד וכו'.

כדי להבין את הדברים, צריך לזכור כי יש לא מעט גורמים עבריינים שמחפשים להשתמש במשאבים האלו לצרכיהם. במקרים רבים משאבים אלו משומשים לדוגמא להקמת אתר מתחזה לבנק, פייפאל ואתרי מסחר פופולריים אחרים, כחלק ממתקפת פישינג. האתר של בעל האתר נשאר כמו שהוא, והעבריין פשוט מנצל את המקום הפנוי בדיסק וחורי אבטחה באתר – כדי להקים את האתר המתחזה. משם הדרך להפצת מיילים עם קישור לאתר המזויף שיושב על משאבי בעל האתר הרגיל – קצרה.

שימוש נוסף במשאבים אלו הוא "מקור תקיפה" – עבריין ש"השתלט" על משאבי אתר פרוץ, במקרים רבים יתקין כל מיני כלים וינסה לסרוק, לתקוף וכו' אתרים שונים כחלק מעבודה "לבד" או כחלק מרשת אתרים ומחשבים פרוצים כדי לתקוף מטרה מסויימת (DDoS וכו'). במקרים של התקפה בודדת, דווקא בעל האתר הלגטימי יכול להיות בצרות, הואיל והמשאבים שהפורץ משתמש ובכלל זה כתובת ה-IP – רשומים על שמו של בעל האתר ששוכר את המשאבים, ולך תסביר למשטרה או לגופים אחרים שלא אתה ניסית לפרוץ לאתר מאן דהוא.

לכן, חשוב לטפל בעניין זה בדחיפות, אם יש לך אתר ואינך מבין מאומה בקוד או בטכנולוגיה או בלינוקס או בתחזוקת האתר. אפשר לסגור עם חברת בוני האתרים חוזה שרות, אפשר לסגור עם אחרים שמוכרים שרות כזה, ובמקרה של וורדפרס ניתן גם לבצע את רוב העבודה באופן אוטומטי עם Jetpack (ההוראות כאן).

כמה מילים על "זכות" ועל "אחריות"

אני רוצה להתחיל בדוגמא תאורתית: נניח ואני נשוי, עם 4 ילדים, 2 כלבים, חתול ודג זהב. נניח שבת זוגי עובדת, ואני עובד, המצב הפיננסי שלנו לא בשמיים, אבל איך אומרים – "מסתדרים".

יום אחד אני רואה באפליקציה של הבנק הודעה מוקפצת שאני יכול ללוות כאן ועכשיו 50 אלף שקלים בשניות ספורות! אני לוחץ על ההודעה, ממלא את הטופס אונליין ואכן תוך רגעים ספורים מתווספים לחשבון המשותף שלנו 50 אלף שקלים! אני מושך במזומן חלק מהסכום ומשתמש בכרטיס חיוב כדי "לחגוג" בקניות של מותרות, (אני כמובן לא שוחחתי עם בת הזוג על כך).

סביר להניח שמי שיקרא את הטקסט הזה, יחשוב ובצדק כי אני אדם חסר אחריות, לא ממש חכם שלא חושב קדימה ומוכן לסכן את משפחתו תמורת שטויות "נוצצות".

אבל בואו נעזוב לרגע את עניין חוסר האחריות, הטמטום והטיפשות לעשות צעד כזה, ונתמקד ברמת הפיקסל הבודד בדבר קטן ומהותי? האם זוהי זכותי לקחת את אותה הלוואה מהבנק? מבחינה טכנית, התשובה היא "כן" (כל עוד אני מוגדר כמורשה חתימה בחשבון וכו', אבל שוב, לא ניכנס לפרטים הללו, זו רק דוגמא תיאורתית).

וכאן בדיוק הדבר שצריך לזכור – כמעט בכל דבר של "זכות" – מוצמד לכך חלק של אחריות. זכותך המלאה עכשיו לקום ולהתפטר בגלל הבוס המעצבן או בגלל תנאים שלדעתך אינם הולמים עבורך, אבל יש עליך אחריות לדאוג לגבי משפחתך (אם אתה בעל משפחה) ולגבי תשלומים שאתה צריך לשלם בהמשך החודש, חודש הבא – משכנתא, מסים, וכו', ובמילים פשוטות – מימוש הזכות שלך להתפטר יכול לגרום לצרות אם לא תיקח את כל הדברים בחשבון לפני שתגיש את מכתב ההתפטרות.

מבחינה טכנית, אני די בטוח שאני לא מחדש עד כה שום דבר לקוראים, כולם מבינים את עניין הזכות ומה שנכרך אחרי מימוש הזכות, אולם בתקופה האחרונה, בכל הקשור לחיסונים, אפשר לראות משהו מעניין – אנשים שצועקים בקולי קולות על זכותם לא להתחסן, ולרבים יש סיבות שונות לבחור ולממש את הזכות הזו.

העניין הוא, שלרבים מאותם אלו שצועקים לגבי זכותם לא להתחסן, העניין הלוגי של אחריות הקשורה לאותה זכות – לא מתחבר אצלם, ורבים מתפלאים על החלק שמגיע בעקבות מימוש אותה זכות: הצורה בה אחרים מסתכלים עליך, ובהתאם – איך מתנהגים איתך, או – איך מתייחסים אליך.

זוכרים את עניין ההלוואה שהזכרתי בתחילת הפוסט? איך בדיוק המשפחה, חברים ואחרים שישמעו על כך יתייחסו אליי? כ-דביל מושלם, אידיוט, אדם שלא כדאי להפקיד שום דבר שצריך אחריות! וכך בדיוק אחרים יתייחסו לאלו שבוחרים לא להתחסן.

הסיבה לכך פשוטה: כ-עם אנחנו בעצם כרגע "עם חצוי" – יש את אלו שחוסנו, ויש את אלו שבחרו לא להתחסן (לא ניכנס לאלו שלא יכולים להתחסן ודווקא בימים אלו יש הוראות חדשות לגביהם, פרטים בקופות החולים). המחוסנים לא מבינים ולא מסכימים על הבלתי מחוסנים – וההיפך. בסופו של יום, המחוסנים מסתכנים על הבלתי מחוסנים כ"פצצה מתקתקת" שיכולים פוטנציאלית להדביק אחרים שלא יכולים להתחסן (תינוקות וצעירים עד גיל 16 לדוגמא) אבל כן יכולים להידבק ולחלות מהוירוס, והפער הזה רק הולך וגדל: בסופו של יום, אותו בלתי מתחסן צריך לקחת בחשבון שהוא עלול להפסיד כמה קשרי דם ובפועל לקבל "נידוי" מכל מיני אירועים משפחתיים (אם לדוגמא כולם במשפחה חוסנו, חוץ מהעקשן שלא מתחסן) וכאן אנחנו נכנסים לסיטואציות שאינן קשורות ישירות למחלה, אלא לפער הגדול שנוצר בין המשפחה לבין אותו עקשן, דבר שלא נסגר כל כך מהר, ורבים מהבלתי מתחסנים מתחילים או חווים אותו כיום.

בפוסט זה לא באתי לנסות לשכנע בלתי מחוסנים – ללכת להתחסן (עבדכם הנאמן התחסן ואף קיבל תעודה, וישמור האל לגבי אבטחה של התעודה.. כי אין אבטחה), אבל אני חושב שאפשר להציע לבלתי מתחסנים מספר נקודות פשוטות למחשבה:

  • לא לכרוך את ה"מסביב" עם החיסון. לדוגמא – כל ההתנהגות הממשלתית, משרד הבריאות, אכיפה סלקטיבית, חוזים תמוהים, סודיות ל-30 שנה ועוד נקודות שונות, אינן משפיעות או משנות את החיסון או מרכיביו. במילים אחרות – כן, זה מעצבן, אבל אל תכרוך את זה עם החיסון עצמו.
  • השאלות הטכניות – אנחנו שפני נסיון? מה עם ההשפעה לטווח ארוך ושאר שאלות – כולן נענו במספר גרסאות ובמספר שפות. יש מענה באתרים כמו משרד הבריאות, מכון ויצמן ובעוד אתרים (קצת גוגל, לא להתעצל!) בגירסה פשוטה ומובנת לאנשים שאין להם ידע מקצועי, ויש גם אתרים אחרים (באנגלית) עם הסברים מקצועיים. לפעמים (וזה צעד לא קל לעשות, לחלק מהאנשים) צריך להתנתק מכל מיני רבנים ומכל מיני קבוצות עם דעה אחידה – כדי לחפש מידע אחר, ואולי גם לשאול במקומות יותר מקצועיים ויותר ניטרליים את השאלות שמטרידות אותך בקשר לחיסון. זכור – רוב מוחלט של השאלות נענו, הקבוצות המתנגדות לחיסון מפזרות שקרים לעוסים שוב ושוב, ואילו במקומות אחרים תמצא רוב הזמן מידע עדכני.
  • אחריות הפוכה: אותו בלתי מתחסן יכול לחטוף את הוירוס, גם אם הוא יגן על עצמו בצורה מקסימלית. הקניונים נפתחים (עם צפיפות תורים גדולה וסביר להניח שלא ישמרו שם על מרחק של 2 מטר בין הקונים), יש סופרמרקטים שגם שם לא נשמר מרחק, ובקיצור – אם אינך מחוסן, הסיכוי שתידבק מבלתי מחוסנים אחרים – לא קטן. השאלה פשוטה: אתה באמת רוצה לעבור את הסיוט הזה, ואת הבידוד? סתם תהיה..

לסיכום: יש לכל אחד זכות להתחסן או לא להתחסן, אבל חשוב לזכור שלכל זכות יש דבר מוצמד שנקרא "אחריות" שאי אפשר להתחמק ממנה, כלפיך וכלפי אחרים, ולכן כדאי, לעניות דעתי, להקדיש פה ושם כמה דקות כדי להכיר את הדברים מעט יותר לעומק, ולא להסתפק בטיעונים חלולים או מעוותים או שקריים.

הערת אגב לגבי הלוואות: לא חשוב כמה אתם צריכים כסף פה ועכשיו, אף פעם אל תיטלו הלוואה דרך האפליקציה (לא חשוב אם זו אפליקציה של הבנק, או חברת אשראי). צרו קשר עם הבנק או חברת האשראי והתווכחו על העמלות והריביות, אתם רק תרוויחו מכך.

התרשמות מסוני ZV-1

לפני מספר שבועות רכשתי את הסוני ZV-1. ראיתי את הסקירות עליה והחלטתי שגם לי יתאים אם תהיה לי מצלמה קומפקטית, איכותית, שאפשר להכניס אותה לכל תיק ולשלוף בעת הצורך. כי עם כל הכבוד, טלפונים סלולריים עדיין לא נותנים את אותה פונקציונאלית של מצלמת Point & Shoot כמו ה-ZV-1.

מאז שרכשתי את המצלמה, השתמשתי בה לצרכים שונים, החל מצילום וידאו, השתתפות בשיחות זום, צילומי "דוגמנות" של החתולים שלי ועוד, ורציתי לשתף עמכם את חוויית השימוש במצלמה.

לאלו המקצוענים שקוראים את הבלוג הזה ורוצים לדעת איך המצלמה, אומר כך: קחו מצלמה של סוני מסידרת האלפא (כמו A6500), החליפו לה מסך לגירסה מסתובבת, הקטינו אותה פיזית ברוחב ב-2 ס"מ בערך ובגובה ב-0.6 ס"מ לערך, ובדרך גם תקטינו את הכפתורים. נוריד רזולוציית צילום וידאו מרמה מקסימלית של 4K ב-60 פריימים ל-4K ב-30 פריימים. כמובן שלא נכניס 10 ביט בשום מצב, ואת החיישן נשנה למה שקיים בסידרת ה-RX האחרונים. את חיי הסוללה נקצץ קשות (פתאום סוללת ה-FW50 לא כזו גרועה…) וכמובן שאין שום אפשרות להחליף עדשה.

עם מה נשארנו? עם מצלמה די טובה!

מבחינת וידאו, יש לנו כל מה שצריך לרמה ההתחלתית עד בינונית. יש IBIS לא רע בכלל (כמובן שזה במחיר של Crop סימלי), יש פוקוס אוטומטי מעולה (והרבה יותר מהיר ממה שקיים גם ב-A6600, אגב) ואפשר להקליט עד 75 דקות עד שהסוללה נגמרת (אפשר להקליט יותר, אם מחברים Power Bank לחיבור ה-USB – כך ניתן לצלם יותר משעתיים, מנסיון). פרופילי תמונה (כולל S-LOG3, HLG וכו') קיימים וניתנים לשימוש, אם כי ב-8 ביט בלבד (בניגוד ל-A6100 שסוני הורידו את הפונקציונאליות הזו בדגם הנ"ל). מבחינת Bit rate – ב-4K אפשר להגיע מ-60 עד 100 מגהביט, ב-Full HD ניתן להגיע בין 16-100 מגהביט, ומבחינת כמות פריימים לשניה – ניתן להגיע עד 120. בקיצור – אם מצליחים להסתדר עם הטווח הקצר של העדשה (24-70 מ"מ עם F/1.8-2.8) – אפשר להגיע לאחלה וידאו. יכול להיות שתצטרכו להיות קצת יצירתיים…

מבחינת סטילס – זה קצת פחות מה-A6000 למיניהם, כאשר החיישן הפעם הוא 20 מגה-פיקסל, אך עדיין ניתן לצלם תמונות מדהימות, במיוחד שמייצב התמונה עובד מעולה ו"סולח" לידיים שאינן כל כך יציבות. אם אתם מצלמים בחוץ, תשמחו לדעת שהמצלמה כוללת כבר ND שעושה עבודה לא רעה (הוא די בסיסי, תשכחו מ-רמות של ND, זה לא C70 של קאנון). למי שעוקב אחר דף הפייסבוק שלי, התמונות שהעליתי בימים האחרונים – צולמו ב-ZV-1. מכיוון שסוני די "כיסחה" כפתורי Custom, תצטרכו להגדיר את הכפתורים שתרצו מחדש, אם אתם רוצים דברים כמו Exposure Lock (או AEL) ודברים נוספים שרגילים אליהם ממצלמות אחרות. מה שאני כן יכול להזהיר לגביו – הוא ה-Auto ISO – המצלמה "משתוללת" בערכים וקופצת בחופשיות בין 1000, 1600, 3200 ועוד, מה שגורם לתמונות להיראות מאוד גרעיניות, ולכן כדאי אולי להגדיר את ה-ISO ידנית, ואם אפשר – לצלם ב-RAW כך שניתן יהיה לסדר בפוסט את החשיפה, אם צריך.

עם כל הדברים הטובים – היו גם כמה דברים .. לא כל כך טובים:

  • אם אתה מחבר את המצלמה לחצובה, שכח מהחלפת כרטיס SD או סוללה. צריך לנתק מהחצובה כל פעם כדי לשלוף את הסוללה או את הכרטיס.
  • הכפתורים קטנים – אם יש לך ידיים גדולות ואתה חושב לרכוש את ה-ZV-1 (מחיר בארץ, אגב, 2850 שקל כולל מע"מ) – כדאי שתבדוק בחנות אם זה נוח לך.
  • אם אתה רוצה להשתמש במצלמה כ-Webcam לשיחות זום/סקייפ, רכוש לך דונגל לוכד HDMI (כזה עולה 17$ פלוס משלוח, יש לי 2 כאלו, הוא לא נותן איכות שידור וידאו מטורפת, אבל זה בהחלט מספיק לשיחות וידאו), חבר ב-HDMI את המצלמה ותקבל איכות הרבה יותר טובה ממה שסוני נותנים עם הקושחה החדשה שלהם למצלמה זו (עם הקושחה מקבלים 720P, בין 15-30 פריימים לשניה).
  • אם אתה רוצה לצלם לאורך זמן, הצטייד ב-Power Bank, חבר דרך המיקרו USB וצלם. זה מחזיק יפה גם שעתיים, שלוש ומעלה.
  • אם אתה רוצה להשתמש במצלמה זו למטרה שסוני הגדירו אותה (Vlogging) – קח בחשבון שתצטרך להרחיק אותה באופן משמעותי ממך (תצטרך להפעיל Steady shot, זה crop, וה-F/1.8 הוא רק במילימטרים הראשונים בלבד). זו אחת התלונות העיקריות של רוב סוקרי המצלמה הזו.

לסיכום: רבים האנשים שרכשו את ה-ZV1 ואהבו את המצלמה (לא מעט מאותם אנשים הם גם בעלים של מצלמות A6XXX, A7, A9) ויש בהחלט סיבות לכך. אפשר להוציא ממנה תמונות סטילס ווידאו מעולות, אם רק קצת משקיעים בתכנון הצילום. יחד עם זאת, אני ממליץ לנסות אותה בחנות לפני שמחליטים לרכוש, ולבדוק אם היא מתאימה לידיים שלכם (כבעל ידיים לא ממש קטנות, אני נאבק ללחוץ על הכפתורים הקטנים). מבחינת מחיר – לדעתי המחיר שווה בהחלט.

תכירו: Raspberry Pi Pico

בשנים האחרונות הוציאה קרן Raspberry Pi מחשבים קטנים שיועדו בהתחלה לקהל צעיר שרצה להיכנס לעולם המחשבים. מחירי המחשבים היו נמוכים מאוד, מה שגרם לחברות רבות להסתער על ההצעות של הקרן, ולקרן להוציא גרסאות שונות שמתאימות יותר לשוק המסחרי (כולל כל ה-Compute Module). אחד הדברים הטובים שניתן לאמר על הקרן – הוא שהקרן לא שכחה את הקהל המקורי והיא אף הוציאה לאחרונה את ה-Raspberry Pi 400 – מקלדת שבתוכה מחשב, כמו המחשבים שהיו בשנות ה-80 המאוחרות ושנות ה-90 המוקדמות.

לאחרונה הוציאה הקרן משהו חדש, שלא כולם יודעים איך "לבלוע". פוסט זה ינסה להבהיר במה מדובר, במה זה שונה משאר לוחות ה-Pi ומדוע בעצם כל המתחרים של ה-Pi – די מתלהבים.

לפניכם מצד ימין ה-Pi Pico. מי שיסתכל מקרוב, יזהה משהו די מוזר: אין שום חיבורים למסך, יש חיבור מיקרו USB יחיד, נורת LED, הרבה חורים, כפתור, כמה שבבים ו.. זהו. מה זה?

ה-Pico, בניגוד לאחיו בסידרת ה-Raspberry Pi, אינו מחשב כללי מבוסס ARM (ולא, הוא לא מריץ לינוקס). מה שיש ב-Pico הוא בעצם מיקרו-בקר (Microcontroller) שמכיל כמה דברים, כמו מעבד +ARM-M0 דו ליבתי שרץ במהירות 133 מגהרץ, כ-264 קילובייט של זכרון סטטי, ו-2 מגהבייט אחסון Flash. הרעיון המרכזי כאן, שאין כאן OS כמו לינוקס, וכל מה שהבקר מריץ – רץ בזמן אמת.

ה-Pico עצמו לא יתן לך הרבה אם תרכוש אותו (הוא נמכר בזול: 4$ לחתיכה), הואיל ובברירת מחדל אין לך הרבה מול מה לעבוד, וזו בדיוק כל הנקודה של ה-Pico: את ה-Pico משלבים יחד עם חלקים אחרים (בשביל זה החורים בלוח) אם אנחנו רוצים לשלב סנסורים או אם אנחנו בכלל רוצים ליצור תקשורת כלשהי החוצה (ל-Pico אין WIFI או Bluetooth).

הקרן בנתה מיקרו-בקר שלראשונה פונה לקהל חדש – אלו שלא ממש חובבים/יודעים לכתוב ב-C ואף פעם לא תכנתו מיקרו-בקר. את ה-Pico אפשר לתכנת עם MicroPython שניתן להוריד למחשב, להתקין ל-Pico, וניתן בקלות לעבוד עם ה-Python, הן במצב REPL (כלומר – הכנסת פקודות וקבלת פלט בצורה מיידית דרך חיבור ה-USB של ה-Pico והתוכנה במחשב) או לשמור ב-2 מגהבייט Flash תוכנות פייתון ולהריץ אותן. כעת, כל מה שצריך זה הבנה די בסיסית בפייתון כדי להתחיל לתכנת מיקרו-בקר, וזו בהחלט גישה מרעננת.

אולם הקרן לא עצרה כאן ולא ניסתה להתחרות בלוחות של יצרנים אחרים, אלא להיפך: הקרן פנתה לכל ה"מתחרים" והציעה להם לבנות פתרונות שגם יתחרו ב-Pico וגם יתנו פונקציונאליות משלימה כמו תצוגה, אודיו, תקשורת, חיישנים ועוד, וחברות כמו Pimoroni, Adafruit, Arduino ואחרים – הכריזו על מוצרים חדשים שמבוססים על ה-RP2040 – המיקרו-בקר החדש של הקרן.

למי שתוהה איך המיקרו-בקר בהשוואה לאחרים: מדובר בסופו של דבר ב"מפלצת". אם נשווה לדוגמא מול Arduino Uno, אז ל-UNO מהירות השעון של המיקרו-בקר היא 16 מגהרץ עם ליבה יחידה בשעה שה-Pico הוא עם ליבה כפולה ורץ במהירות 133 מגהרץ. ל-UNO יש 32K אחסון Flash בשעה של-Pico יש 2 מגהבייט, זכרון ל-UNO יש 2K ול-Pico יש 264K, ומבחינת מחיר – ה-Pico עולה 4$. אפשר לקנות באלי-אקספרס UNO ב-3-5$, אך יש גם סיכוי די גדול שתקבל מיקרו-בקר מזויף. לכן, גם אם אתה חובב ומשתמש ב-Arduino, תוכל לרכוש בקרוב את ה-Arduino Nano RP2040 Connect (בתמונה משמאל) ותוכל להשתמש בכל הספריות והכלים שאתה רגיל אליהם.

לסיכום: ה-Pico הוא כיוון חדש שהקרן לוקחת (לא, היא לא הולכת לרדת מסידרת ה-Pi בקרוב) בכך שהיא מפתחת מיקרו-בקר חדש (היא עבדה עליו במשך ה-6 שנים האחרונות) ולא מנסה להתחרות באחרים אלא להציע להם את המיקרו-בקר עם הרבה יותר פונקציות וביצועים יותר גבוהים, ובמחיר שחותך את רוב המתחרים. לראשונה – גם אלו שאין להם שום נסיון עם תכנות מיקרו-בקרים – יכולים להתחיל מאפס עם תיעוד עשיר ובמחיר שווה לכל נפש.

בואו נדבר קצת על נתוני אשראי

בשנים האחרונות, ישראל, כמו שאר מדינות מפותחות, התקדמה והקימה בבנק ישראל מערכת של נתוני אשראי. מערכת זו אוספת מידע פיננסי על כל אזרח ממוסדות שונים, החל מבנקים, חברות אשראי וגופים נוספים. בנתונים האלו משתמשות אותן חברות פיננסיות בבואן לתת קו אשראי או הלוואה או מוצרים נוספים ללקוחותיהם, הפרטיים והעסקיים.

בנק ישראל, "בטוב ליבו", מעניק לאזרח הקטן אפשרות להוריד פעם בשנה בחינם דו"ח נתוני אשראי. הדו"ח הזה יראה לאזרח אלו הלוואות הוא לקח, אלו מסגרות אשראי הוא ניצל בחשבונות ובכרטיסי האשראי שלו, מצבים כספיים של הוצל"פ ועוד מידע שהתקבל על הלקוח מגופים שונים, כלומר – המידע עצמו ב-99% מהמקרים לא יחדשו משהו בצורה משמעותית ללקוח. מעבר לכך, בדיקה פשוטה באפליקציות של הבנק וחברות האשראי תתן תמונה הרבה יותר מפורטת ועדכנית על מצב חשבונות הלקוח (בבדיקה שלי שמתי לב שהדו"ח של בנק ישראל אינו עדכני, גם אם עברו מספר שבועות מאז שכיסית חוב או הלוואה או שנטלת הלוואה חדשה, לדוגמא).

כאן מגיעה סיטואציה מעניינת: נניח, לשם הדוגמא התיאורתית, שאני מעוניין להלוות מיליון שקל לעסק שלי לצרכי הרחבה (אני לא). נניח שאני אפנה ל-5 גופים פיננסיים להתעניין בהלוואה. כל הגופים יתחברו לאתר של בנק ישראל ויקבלו את אותו מידע שאני קיבלתי, וכאן אנו נראה משהו מעניין: כל גוף בתשובתו יציע משהו אחר – האחד יציע 100K, השני יציע 500K, השלישי יציע 750K והרביעי יציע 400K והחמישי לא ירצה להלוות כלל.

איך זה שכל גוף פיננסי מציע סכום אחר? סביר להניח שכל אחד מהגופים מסתכל על הנתונים בצורה אחרת: יכול להיות שהמערכת המנתחת את הנתונים של גוף מסויים, תראה שביצעתי בשנים קודמות מספר הלוואות ששולמו בזמן או שנפרעו לפני הזמן והיא "תעלה" את הדירוג הפנימי שלי באותו מושג. יכול להיות שגוף אחר יראה שכמות החסכונות שיש לי בגופים השונים קטנה משמעותית בהשוואה לכמות החובות שלי ואז המערכת של אותו גוף אחר "תוריד" את הדירוג הפנימי שלי.

בכדי להדגים את הדברים, אספר משהו פשוט: לפני מספר שנים החלטתי לסיים מוקדם מספר חוזים שיש לעסק שלי עם כמה לקוחות, הואיל וההכנסה מאותו לקוח היא זעירה או שמגיעה למצב של הפסדים. מטבע הדברים, הייתי צריך להחזיר כספים על מנת לסיים מוקדם את אותם חוזים, בהתאם לכתוב בחוזה. ה"מחיר" לעסק היה שבמשך מספר חודשים, ההכנסות היו קטנות מאוד. באותו זמן, נכנסתי מתוך סקרנות לאפליקציית "קפטן קרדיט" כדי לראות מצב שהמערכת שלהם מדרגת אותי. לא אלאה אתכם בפרטים – המספר לא נראה טוב.

חלפו מספר שנים והיום בדקתי את מצבי באותה אפליקציה. כמה מוזר – הדירוג שלי נשאר אותו דירוג, בלי שהתווספה אפילו נקודת זכות אחת. מוזר, כי בניגוד לעבר, ביררתי לאחרונה בבנקים שונים אפשרות הלוואה, ובניגוד לעבר – כל בנק שפניתי אליו, שמח להציע לי הלוואה של 6 ספרות, שזה די שונה ממה ש"קפטן קרדיט" הראה (למרות שלאפליקציה היתה גישה למידע עדכני).

וכאן בדיוק הדבר שאיני מוצא: מה בעצם אני צריך לעשות, על מנת להעלות את "ערך השווי" של נתוני האשראי? כל אחד יוכל לאמר לך שאתה צריך לשלם הוראות קבע, לא לחרוג ממסגרות אשראי שהבנק ו/או חברת האשראי ו/או המוסד הפיננסי העניקו לך (ועדיף שתהיה רחוק מאוד מניצול קו האשראי. כן – גם זה משפיע), לשלם צ'קים, משכנתא, וכדאי שגם תחסוך כמה שקלים כל חודש. את כל זה גם אימי היקרה יכולה לאמר לי.

אבל מהו החלק שיותר מעניין את המוסדות הפיננסיים, אותו X או Y שיכול להעלות את ערך השווי? סתם דוגמא: שמעתי שבארה"ב אם מישהו לדוגמא רוצה לרכוש נדל"ן ויש ברשותו את האפשרות לשלם על הנדל"ן במזומן, יהיה עדיף לו לקחת הלוואה או משכנתא ולשלם בתשלומים, מכיוון שכך, הקרדיט שלו יגדל. האם זה רלוונטי בישראל? אם לא, אלו נקודות ודברים יותר חשובים לאותן מוסדות פיננסיים על מנת לשפר את הדירוג? ומדוע הדברים אינם מפורסמים כך שכל אזרח שמעוניין, יוכל לשפר את דירוג האשראי שלו?

לסיכום: אני חושב שבנק ישראל, הבנקים וחברות האשראי, צריכים להיות יותר שקופים עם לקוחותיהם/ן ולעניות דעתי, כדאי להם לפרסם יותר מידע קונקרטי כיצד לשפר את דירוג האשראי – לאלו המעוניינים בכך, ולא להסתפק בפרסום נקודות מאוד כלליות.

(ולמי שתוהה מדוע אני מתעניין בהלוואות: אינני מחפש לבצע הלוואות, אבל הבדיקות הללו מאפשרות לדעת אם במקרה שתצוץ הזדמנות להתרחב [ובקרוב יצוצו מספר הזדמנויות כאלו, אינני יכול להרחיב על כך כרגע] – אם אוכל לגייס סכומים כאלו או אחרים לעסק).

בדיקת התאמה לעבודה מקצועית: Sony Xperia Pro

לפני מספר ימים פנה אליי מישהו (שהוא כנראה חתיכת קומבינטור) שביקש ממני טובה קטנה: הוא הלווה לי מכשיר טלפון Sony Xperia Pro (אין לי מושג מאיפה הוא השיג את זה, במיוחד שזה לא יצא רשמית למכירה באותו זמן) לכמה שעות והוא ביקש ממני לבדוק האם המכשיר יכול לשמש כמוניטור חיצוני טוב למצלמות סוני כמו A7S-III. במידה וכן, הוא ירכוש מספר מכשירים.

המחיר של המכשיר: 2500$. היחודיות של המכשיר – יש לו כניסת HDMI IN (כלומר .. יש כניסת מיקרו HDMI..)

כמכשיר טלפון, המכשיר הוא בדיוק אותו מכשיר Xperia 1 II, רק שהפעם ביצעו לו את השיפורים הבאים:

  • יש יותר אנטנות ל-5G כך שהוא יכול להחזיק תקשורת 5G בצורה יותר יציבה (הגירסה של המכשיר שהלוו לי לא התחברה לשום 5G בארץ, כך שאינני יכול להעיד על איכות התקשורת)
  • העיפו את הטעינה האלחוטית
  • הוסיפו תוכנת צפיה ב-HDMI, כולל שידור דרך FTP (כנראה שבסוני אף אחד לא שמע ש-FTP זה הדבר הכי גרוע מבחינת אבטחה)

בשביל לחבר את המכשיר למסך, תצטרך כלוב, כך שאם אין למצלמה שלך כלוב, צור קשר עם Smallrig. כמו כן כדאי להצטייד בכבל HDMI למיקרו HDMI איכותי אם אתה רוצה לצפות (ולשדר דרך הטלפון) קבצי 4K.

אחרי כל הטרראם הזה, הפעלתי את הכל ו… זה היה מדהים! מסך OLED ברזולוציית 4K טבעית בטלפון פשוט נתן תוצאה איכותית מדהימה של הוידאו. בהשוואה למסכים חיצוניים אחרים כמו של SmallHD או Atomos – המכשיר של סוני נותן HDR מלא ב-1000 NITS (כמובן שלמתחרה כמו SmallHD יש מסך כמו 703 UltraBright On עם 2200 NITS כך שהמכשיר של סוני לא ממש יכול לתת מענה מול הפתרונות בקצה הגבוה של המתחרים).

מכאן – האכזבות מתחילות.

מכשיר הטלפון יכול לשדר דרך FTP או שידור חי לשרותי סטרימינג שונים (יוטיוב, Twitch ואחרים) אבל התוכנה והטלפון עצמו אינם כוללים את הפונקציונאליות שמסכים חיצוניים מתחרים נותנים, כמו False colors, גרפים שונים לכיוונון הצבע ועוד – ואלו דברים שמקבלים גם ממסכים זולים כמו Atomos Ninja, כך שזה מאוד מוזר שסוני לא הכלילה את הדברים הללו באפליקציה.

הבעיה השניה והיותר מהותית – זה שהחיבור HDMI והאפליקציה, לא נותנים שום דבר שהטלפון יכול לתת, הווה אומר – מגע. אתה לא יכול לנגוע בטלפון ולגרום למצלמה עצמה להתפקס בנקודה שנגעת, וכמו כן אתה לא יכול להשתמש בכלל בתפריטים של המצלמה על הטלפון. סוני פשוט לא הוסיפו קוד בקושחת המצלמות להעביר ב-USB את כל המידע על מגע ממסך הטלפון אל המצלמה.

בנוסף – באגים, המון באגים. אם השידור הוא הפרנסה שלך, זה לא הפתרון.

לסיכום – הרעיון של המכשיר הוא רעיון נחמד, אבל סוני צריכים קודם כל לדאוג לנקודות האחרות. לא חשוב אם מדובר במצלמות פשוטות מסידרה A5XXX/A6XXX, או A7C או משפחת A7S/A7R – סוני עדיין מקובעים עם ההגבלות על מסכי מגע: כשאתה מגדיר שאתה רוצה את ה-INFO על מסך חיצוני, כל אפשרוית המגע במסך האינטגרלי של המצלמה – מבוטלות. אם סוני רוצים למכור ברצינות את הרעיון של טלפון כמסך חיצוני – הם צריכים גם להשקיע בעדכון קושחת המצלמות ובאפליקציית הצפיה כדי לתת לאנשים מקצועיים את מה שהם צריכים, חוץ מאשר פונקציית סטרימינג/FTP פשוט – בשביל זה 300$ יפתרו את הבעיה עם ATEM MINI של בלאק מג'יק.

שורה תחתונה: האם שווה לרכוש את הטלפון? לא.

צילום ואימוץ טכנולוגיה

רכשתי לאחרונה את העדשה החדשה של Tamron למצלמות APS-C של סוני. זו העדשה הראשונה שיצאה מחברת Tamron שמאפשרת טווח רחב (17-70, לפני חישוב MFT) ועם F-STOP של 2.8, עם תמיכה לאוטו-פוקוס, עם יצוב תמונה – וכל זה במחיר של 3299 שקל. בשבילי – הפונקציונאליות הזו והמחיר הזה, גרם לי להיות בין הראשונים בארץ לרכוש זאת מהיבואן המקומי. (אגב, אם אתם חושבים לרכוש את העדשה הזו עבור מצלמת סוני מסידרה A5XXX-A6XXX ואתם נוסעים [לא בזמן קורונה] הרבה לארה"ב – עדיף לרכוש אותה משם, הואיל ושם מקבלים אותה עם 6 שנות אחריות לארה"ב).

בזמן שחקרתי את הנושא אם לרכוש את העדשה הזו, נזכרתי בכמה שיחות ובכל מיני דברים שצלמים ותיקים כתבו (בין אם צלמי וידאו או סטילס). אחד הקליפים שראיתי בנושא הוא של מרקוס רות'קרנץ, שמספר על הזמנים בעבר שלא היה דיגיטל, שאפשר היה לראות תוצאות של צילום על פילם רק למחרת, ועוד כל מיני דברים. הנה הקליפ, למי שרוצה לראות:

מרקוס הוא אדם מדהים עם לב זהב שתורם בערוץ שלו מצלמות כמעט כל הזמן, והוא גם ממשיך לרכוש ציוד זול ויקר, והוא מראה גם איך הוא מוציא איכות טובה של וידאו ותמונות ממצלמות די זולות, כאשר המוטו המרכזי שלו הוא – אתה לא חייב את הציוד הכי יקר כדי להוציא תמונה או וידאו איכותי, וכדאי מאוד להשקיע ב-Creative מאשר רק ב"ברזל".

יהיו רבים שיסכימו איתו לגבי ההצהרה לעיל, וגם אני ביניהם, אבל עם הבדל אחד ענק: אימוץ טכנולוגיה הוא אינו דבר רע.

צילום ב-4K הוא כמובן שאינו חובה, אבל יש טכנולוגיות רבות שיצאו בשנים האחרונות שכדאי מאוד לאמץ אותם, בין אם מדובר בסטילס או וידאו. קחו ןלדוגמא את עניין הצילום ב-RAW (סטילס) או LOG (וידאו): ב-2 המקרים, הצילום בפורמטים הנ"ל מאפשרים להוציא תמונה הרבה יותר טובה, גם אם היא צולמה בתנאים גרועים. מרקוס לדוגמא (והוא אינו היחיד) מתעקש לצלם ב-JPEG, שזו דרך מצויינת "לחסל" אפשרות שיפור תמונה לאחר שצולמה.

נקודה אחרת שאפשר לראות ממש "2 מחנות" (אחד בעד ואחד נגד) הוא עניין האוטו-פוקוס. יש כאלו שנשבעים לא להשתמש ומצהירים שאין בכך צורך בשעה שהמחנה השני לא ירכוש מצלמה שאין לה אוטו-פוקוס מעולה (סוני או קאנון, למעט ה-R5 שהוא גרוע בפוקוס בוידאו. מנסיון!). אני במחנה של ה-אוטו-פוקוס מסיבה אחת פשוטה: כשאין לי (ואין לי) משאבים לשכור צלם, אני רוצה להתרכז יותר בהכנה וצילום תוכן ולא לדאוג שאינני בפוקוס או לחטוף עצבים מפוקוס "נושם"' ולכן – בשבילי מצלמות של פאנאסוניק היא מצלמה די גרועה לצילום וידאו (היא ממש גרועה באוטו-פוקוס) ולעומת זאת מצלמות כמו ZV1 ו-A6300 של סוני שיש ברשותי – מעולות. ההתנגדות ל-אוטו-פוקוס של אחרים כיום, נראית לי למען האמת די מוזרה: צלם נשלח לצלם ראיון עם 2-3 מצלמות. מה עדיף – מצלמה ש"ננעלת" על העין של המרואיין ונותנת פוקוס מעולה לאורך כל ההקלטה, או בדיקה מתמשכת בין כל המצלמות שהכל נמצא בפוקוס, כל זמן הצילום?

יש לי כבוד גדול לאנשים שיודעים להסתדר גם עם עדשות ידניות ללא פוקוס אוטומטי שמשתמשים איתם לצילום אירועים, טיולים וכו'. כיום יש הצעות מצויינות של עדשות רוסיות ואחרות שנמכרות במחירים זולים מאוד, כל עוד אתה הצלם ואתה מצלם אחרים, אבל כשזה מגיע לרכישת מצלמות ועדשות באלפי דולרים, יהיה כדאי, לעניות דעתי, אשכרה להשתמש בפונקציונאליות של הציוד כאילו אנחנו ב-2021 ולא ב-1960.