אינסטגרם – לימונים ולימונדה

יוצא לי לשוטט באינסטגרם מדי פעם (דחיפה עצמית: אתם מוזמנים לבקר בשלי) ולראות לא מעט אנשים עצמאיים שמפרסמים את שרותיהם או שמפרסמים מוצרים של חברות ועסקים שונים. אינסטגרם היא לא בדיוק פלטפורמה קלה לפרסם דברים ולקבל מזה כספים בצורה רצינית ומשמעותית, וחשבתי על נקודות שראיתי אצל אחרים שלדעתי יכולים קצת לשפר ולראות תוצאות יותר טובות.

  • אתרים: אתחיל בנקודה טכנית חשובה מאוד. אתר צריך להיטען מהר (אפשר לבדוק את המהירות ולקבל טיפים כאן). ככל שאתר יהיה יותר איטי, יותר ויותר גולשים יתייאשו ויוותרו על ביקור באתר. באותה הזדמנות שמשפרים את מהירות האתר, אני ממליץ להתחיל להשתמש בשרות החינמי של Cloudflare כדי להאיץ את קבלת תוכן האתר.
  • לא להעביר את הגולשים לדף ראשי רגיל: אחת הטעויות הכי מהותיות שמפרסמים/משווקים/בלוגרים מסחריים עושים – היא הפניה לדף הראשי של האתר שלהם. גולש ממוצע שיגיע לאתר, בדרך כלל לא יחזור יותר לאתר (אלא אם יש לו סיבה ספציפית לחזור). במקום לקשר בדף הביוגרפיה לאתר הראשי, קשרו את דף הביוגרפיה לדף קישורים (הנה דוגמא שלי). כך, כשהגולש נמצא בדף כזה, והוא לוחץ על הלינקים, הם נפתחים לו ב-TAB חדש, וכשהוא סוגר את ה-TAB, הוא מגיע בחזרה ל-TAB עם הקישורים שלכם. (אגב, אם אתם משתמשים ב-וורדפרס כדי לארח/לבנות את האתר שלכם, תוסף בשם Social Link Pages יכול ליצור לכם דף כמו שלי בקלות ובמהירות). כך, בדף הזה אתם יכולים לציין קישורים שחשובים לכם ושאליהם יגיעו הגולשים כשילחצו על הקישורים הנ"ל.
  • תוכן מושך: את הנקודה הבאה אני מציין מתוך נסיון בתור אחד שגובה מאות שקלים לשעה על יעוץ ואינטגרציה. ככל שהלקוח יצטרך לשלם יותר על המוצר/שרות, תצטרכו יותר להשקיע ב"תוכן מושך". בין אם מנסים למכור ליפסטיק יוקרתי, חופשה בצימר עם 4 חתולים, מסחטת מיצים טורבו, מייקאפ במחיר של 4 ספרות או שרותים שאתם מציעים ללקוחות – הלקוח לא יוציא סכומים גבוהים סתם כך (מה לעשות, רובם סקפטיים בשלב ראשון). תצטרכו "למשוך" אותו, הן באספקט הויזואלי (רמז: תמונות בגודל בול ללא קישור לגודל מלא, זה רעיון לא ממש מוצלח), הן באספקט הטקסטואלי (הסברים שיגרמו לסקרנות, לא טקסט חנפני שמצריך זריקת אינסולין לאחר הקריאה), וכן – אם אפשר, וידאו שיציג את הצדדים החיוביים ופחות חיוביים של המוצר/שרות.
  • Follow Up – הנקודה הזו מאוד חשובה אם מדובר בשרות שאתם מציעים כעצמאיים: כפי שציינתי לעיל, חשוב לעורר סקרנות אצל לקוחות פוטנציאליים לרכוש את המוצר/שרות, אבל סקרנות נכבית ונדלקת מהר מאוד, ולפיכך "תקיפה" של הנושא מאספקט אחר בפוסטים נוספים יכולה "להדליק" את הסקרנות מחדש ולהגדיל את הסיכוי שלקוח פוטנציאלי שקורא את הטקסט/צופה בוידאו – ירכוש את המוצר/שרות. אני מכיר את זה אישית, מכיוון שרוב לקוחותיי מגיעים מהבלוגים שלי.

לסיכום: לא קל למכור ללקוחות, במיוחד כשמדובר על שרות או מוצר שעולה מאות, אלפי ועשרות אלפי שקלים, וישנם לא מעט דוגמאות איך לא לעשות דברים (תציצו בעשרות חשבונות אינסטגרם של דוגמניות/ים מהארץ והעולם ותקבלו דוגמא מושלמת איך לא לעשות דברים. בפוסט הבא אתייחס לפרסומי ה-"Hit" באינסטגרם ועל היעילות שלהם).
רוצים להפוך את הלימונים ללימונדה? תתחילו לחשוב איך או מה צריך לעשות כדי לגרום לכם לרכוש שרותים/מוצרים שאתם מציעים. נסו לחשוב על האספקט איך לגרום ללקוח לזכור את המוצר/שרות שלך. נסו לחשוב איך ליצור "מענה" עם המוצר או השרות לדבר שהלקוח כלל לא היה מודע שהוא צריך/נמשך/"חייב", ומשם תמשיכו לפרסום מועיל (גם לכיס שלכם).

בהצלחה 🙂

ראש השנה – ושוב אנחנו בסגר

כמו בחג הפסח, גם עכשיו, בראש השנה – שוב אנחנו נמצאים במצב סגר. מבט קל באתר מצלמות התנועה באתר של "נתיבי ישראל" מראה את המצב: מכוניות בודדות (שלוקחות סיכון) נוסעות בכביש, מצב הפוך לחלוטין בהשוואה למצב בערבי חג או בחגים עצמם.

לא מעט אנשים מאשימים גורמים שונים בממשלה, את משרד הבריאות וגופים אחרים, אבל אני חושב שהטעות הראשית שנעשתה קשורה יותר לטעות פסיכולוגית…

והטעות קשורה להפחדה.

כשהתחיל הוירוס וכשהיינו כבר בדרך לסגר הראשון, המומחים של משרד הבריאות התריעו על מאות ואלפי אנשים שימותו בגלל הוירוס הזה. אנשים הקשיבו וחלק גדול האמינו למסרים הללו והתנהגו בהתאם ויישמו את ההוראות והנהלים. מהרגע שעבר הגל הראשון והתברר כי כמות האנשים שנפטרו מהמחלה עצמה – קטן, רבים פשוט לקחו את ההתרעות כדבר שבמשרד הבריאות פשוט הגזימו ולא מעט הגיעו למסקנה שכדאי להמעיט בחשיבות ההידבקות בוירוס, ואנשים פשוט הפסיקו לקיים את הנהלים וההוראות. מהצד השני, מהרגע שנגמר הסגר הראשון ודברים חזרו לקדמותם מבחינות שונות, לא היה שום נסיון ממשי מצד הממשלה והרשויות השלטוניות לחזק את הפיקוח על הציבור לקיים את הנהלים, לא ראית שוטרים או פקחים שמחלקים קנסות על ימין ועל שמאל ובקיצור, בכל הקשור לקיום נהלים – היתה התרופפות מוחלטת.

ההתרופפות התחזקה ונהפכה לחוסר אמון במערכות – כשהפוליטיקאים עשו מה שהם אוהבים לעשות: איפה ואיפה. מכריזים על נוהל X, ואז שר או מישהו בכיר בממשלה מתערב ועוקף ברגל גסה את הנהלים. זוכרים את הקטע עם 17,000 חרדים שיגיעו לארץ? (שהתברר אחר כך כלא ממש נכון), או את הקטע עם איקאה? יש עוד דוגמאות רבות שהראו שהמקורבים לצלחת מקבלים פטורים שונים ושאר הציבור – צריך לקיים נהלים, גם אם אין בהם הגיון.

עכשיו אנחנו נמצאים בגל השני של המחלה, רק שהפעם ציבור לא קטן לא מוכן לקיים את הנהלים, במיוחד כשמדובר על סגר למשך שלושה שבועות. הציבור פשוט ישים פס. בממשלה הוציאו נהלים שאסור להתרחק מהבית יותר מקילומטר, אבל נתנו מצד שני שורה של היתרים שדי מגחיכים את האיסורים הנ"ל.

הבעיה הנוספת היא ששוב – מחליטים דברים ברמת המאקרו, אבל לא ממש נכנסים לרמת המיקרו. שוב מחליטים שהתפוסה באוטובוסים וברכבות תרד ל-50%, אבל לא מגדילים את כמות האוטובוסים בקווים כדי שהציבור לא "יתבשל" בחום הנוראי בחוץ. שוב משרד האוצר זורה מלח בעיני עצמאים בכך ששוב שולפים שיטת חישוב די מפגרת שכלל לא מתייחסת לכך שבמצב סגר עצמאים רבים כלל לא יכולים לעבוד גם אם הם רוצים, והמשרד ממשיך עם הצעות עוד יותר דביליות כמו ביטול ארנונה (נכון להרגע, תשכחו מזה, זה צריך לעבור אישור שלטון מקומי, ובאוצר בכלל לא דיברו איתם על כך עדיין).

בקיצור, מחר, כשיסתיים החג, יתחילו משחקי החתול והעכבר בין אזרחים שממש לא מעניין אותם קורונה ונהלים, לבין כוחות שיטור שלא ממש יכולים לעשות הרבה בנידון, ובקיצור – במצב הנוכחי, אפשר לשכוח מ"השטחה" של עקומות גרפיות.

מתי יבינו פה את החומרה ויתחילו לעבוד על נהלים רציניים והגיוניים, תוך שיתוף הציבור? שאלה מצוינת.

אינסטגרם – סטוריז מול פיד

אם יש פלטפורמה אחת ש"תשומת לב" היא גם צד חזק וגם צד חלש בה – זוהי פלטפורמת אינסטגרם (שהועתקה לאט לאט לתוך פייסבוק מבחינת Stories וכו').

מבחינת הצד החלש – ה-Story הוא אחד הדברים החלשים, דבר שיקבל (פר סטורי) חשיפה של 15 שניות ותו לא. אפשר לחזור אחורה חלקית ולראות כמה סטוריז קודמים בחלק מהמקרים, אך רוב הגולשים לא יטרחו לעשות זאת, כך שמבחינה סטטיסטית, עקומת הצפיה בסטורי היא די אכזרית – המנויים צופים בסטורי עד 15 שניות (הרוב יעבירו הלאה ב-2-3 שניות הראשונות) – וזהו, הסטורי עשה את שלו. פחית קולה מחזיקה יותר מעמד 🙂

בפיד לאינסטגרם (פוסטים) לעומת זאת – הדברים די שונים. הפוסטים מזכירים מעט את הפוסטים של פייסבוק (ועדיין יש בעיות עברית RTL מהותיות באינסטגרם, כאילו אנחנו בשנות ה-90!) בכך שאפשר לראות הודעות וגם להגיב, אך בניגוד לפייסבוק, אינך יכול להתחיל לכתוב הודעה מבלי לבחור תמונה להודעה, מה שמחייב אותך קודם להשקיע בויז'ואל, ואחר כך בתוכן ההודעה עצמה. היתרון של פוסט לעומת סטורי – זה שאפשר לחזור זמן רב אחורה בפוסטים (כמדומני עד יצירת הפרופיל של המשתמש) ועדיין להגיב, דבר שלא קיים בסטורי.

יצא לי להסתכל על לא מעט כרטיסים של ידוענים/משפיענים ואחרים, ושמתי לב לתופעה מעניינת: יש כאלו שמחפשים את הכמות המספרית של עוקבים, ויש כאלו שמשקיעים כדי לקבל איכות של עוקבים. מבחינת כמות, לדוגמא – בלא מעט מקרים העוקבים הם לא יותר מאשר חשבונות מזוייפים, בוטים וכו'. אפשר לרכוש כמה אלפים כאלו תמורת מחיר של כמה עשרות דולרים ואני מאמין שלא מעט מאותם ידוענים/משפיענים משתמשים בטריק הזה. בשבילם זה שווה – כי כך אפשר לקבל יותר ויותר הזדמנויות פרסום ולגבות מחירים יותר גבוהים. הבעיה: פייסבוק לא ממש אוהבת שגונבים לה מעוגת ה-"Promote" (יש לא מעט סיפורים ברשת על כך שגם הקידום של פייסבוק אינו יותר טוב, וישנם האשמת שגם כאן משתמשים בבוטים ובחשבונות מזוייפים) ולכן סביר להניח שמדי פעם הידוען/משפיען יסבול מדי פעם "הנחתות" שבהם נגרע מספר העוקבים באלפים/עשרות/מאות אלפים – במכה אחת (וככל שכמות העוקבים יורדת, המחיר שהוא/היא יכולים לגבות עבור פרסומת – נמוך יותר).

לעומת זאת, אם הידוען/משפיען מצליח להשיג יותר ויותר עוקבים אמיתיים שמגיבים בפוסטים שלו, והוא יפרסם יותר פוסטים במקום סטוריז, הרי ש"מכות" כמו שציינתי לעיל יתרחשו לעיתים הרבה יותר נדירות (או במקרים בהם הידוען/משפיען נתפס בקלקלתו) והעוקבים שלו דווקא ישמחו לעקוב אחר האינסטגרם שלו ולהגיב על הפוסטים. בשבילו הפרסום כך יותר אורגני ויש לא מעט סקרים שהראו שגולשים מעדיפים תוכן שהם יכולים להגיב עליו מאשר להיות רק פאסיביים שמעבירים סטוריז עם האצבע..

בסופו של יום, בין אם מדובר במשתמש רגיל או ידוען או משפיען – אינסטגרם ברוב המקרים הוא לא יותר מאשר Redirector. (כיום, גם מפרסמים דורשים שאם שוכרים את המשפיען/ידוען – שהוא יפרסם את המוצר בכל הרשתות החברתיות) ולכן, אם אתה כמנוי רוצה לראות את אותם אנשים עוקבים אחריך ואתה רוצה לשמוע מהם יותר, לדוגמא, אז את התוכן האמיתי תפרסם ברשתות החברתיות כמו פייסבוק ויוטיוב. האינסטגרם זו דרך נחמדה להוביל אנשים לעשות "Swipe Up" (אם יש לך מעל 10,000 עוקבים) או להפנות אנשים לדף ה-BIO/פרופיל כדי ללחוץ על לינק ולראות את התוכן החדש – ותו לא.

אגב, אתם מוזמנים לעקוב אחר האינסטגרם שלי 🙂

צ'יטה שליחויות – והמשלוח שנעלם

אם יש משהו אחד שישראלים רבים עושים יותר ויותר – הוא לרכוש דברים, בין אם הכרחיים או לא – בחו"ל, באתרים כמו אמזון, eBay, אלי אקספרס ועוד, ואותן חברות חותמות הסכמים עם חברות שליחויות מקומיות בכדי להפיץ את החבילות, ובדרך – לזרוק *פס* ענק על הלקוח הישראלי מבחינת שרות. לא כולן, תיכף אכנס לזה.

כל חובבי השוק החופשי מייחלים ליום בו יופרט דואר ישראל. "השרות בטוח ישתפר", הם מציינים בשיחות, אך אבוי – חברות כמו צ'יטה שליחויות, קבוצת בר ועוד כמה חברות שליחויות שאינן ממשלתיות כלל וכלל – מדגימות שוב ושוב איך אפשר לתת את השרות הכי גרוע ללקוח הישראלי!

הנה דוגמא: רכשתי מ-eBay מעמותה שמוכרת מחשבים ובכסף משתמשת כדי לעזור לצעירים – מחשב קטן כדי לצלם אותו בוידאו ולעודד אחרים לרכוש גם. אני לא מרוויח מזה שקל, אבל המחירים שאותה עמותה מוכרת מחשבים – הם מחירים שווים לכל נפש, ויש לא מעט משפחות שישמחו לרכוש מחשבים כאלו. הזמנתי את המחשב כדי לצלם ולאחר מכן לתת אותו למי שזקוק לאחד.

בתמונה משמאל (לחצו להגדלה) – כל המסלול שהחבילה עברה, וכפי שניתן לראות, מה-23/8 החבילה שוחררה מהמכס, הכל שולם ו… כלום. היא לא התקדמה לשום נקודת איסוף. קיבלתי SMS לבחור נקודת איסוף, בחרתי נקודת איסוף ברחוב אלנבי פה בתל אביב – אבל כלום.

כל נסיון להתקשר לחברה מגיע למענה ש"יחזרו אליך תוך 90 דקות". גם 24 וגם 48 שעות חולפות, איש לא מרים אליך טלפון, וגם אם אתה מצליח לגרום להם לענות במסנג'ר (פשוט לתייג אותם בפוסט) – המענה שלהם שווה בערך למענה שהחתולים שלי נותנים .. לא ממש עוזר. איש אינו יודע היכן החבילה תקועה, איך אפשר לקדם, אם אפשר לשנות שפשוט יביאו אותה ישירות או שלכל הרוחות יניחו אותה בנקודת האיסוף באלנבי.. כלום.

ניתן לבדוק באתר החברה את גורל החבילה, שם רואים את התוצאה הבאה:

מה זה לכל הרוחות "משרד ליעד"? שאלה מצוינת! זה אומר (כנראה) שזה עדיין לא הגיע לנקודת האיסוף. איפה זה? איש אינו יודע. "צור קשר מחר" (יצרתי, זה היה אתמול, לא זז כלום)

הפוסט הזה יכל להיות עוד פוסט של תלונות וטרוניה על צ'יטה, אבל למען האמת, בשבוע וחצי האחרון הגיעו אליי עוד 2 חבילות דרכם, והם הגיעו בזמן, כך שכשזה עובד – זה עובד, אבל כשלא, זה כמו לדבר לקיר!

אם יש משהו אחד שאני חושב שצריך לעשות על ידי כל אחד שלא מקבל את החבילה שלו – זה להתלונן, ולא אצל חברת השליחויות הישראלית – אלא מעליהן. במקרה שלי לדוגמא, אני התלוננתי לחברת Aramex, אולי אם הם יקבלו מספיק תלונות, Aramex יתחילו לחפש חברת שליחויות אחרת (עם הדואר זה עבד וכיום הם עושים הכל כדי שהחבילות של אמזון יגיעו כמה שיותר מהר ללקוחות, גם אם מדובר בעיכוב חבילות אחרות לצערי…)

לסיכום: מנסיוני, למעט Fedex, DHL ו-UPS, חברות השילוח האחרות (כולל הדואר) פשוט מאמללות את הלקוחות ומשתמשות בתירוצים כמו "קורונה" כדי לתת שרות מתחת לכל ביקורת ובגלל זה אני ממליץ – לא לשתוק, להתלונן. יהיו כאלו שיאמרו שתלונה אחת לא עושה מאומה, אבל האמינו לי, תלונה ועוד תלונה ועוד תלונה – וחברת השליחויות תפסיד לקוחות גדולים, וזה קרה. חברה כמו אמזון כבר הבינה שלסמוך על חברת שליחויות אחת בארץ, זה רעיון רע, והתחרות קצת מסייעת.

ומה איתכם? גם אתם סבלתם מחברות השליחויות ובהמתנה אין קץ לחבילות מאמזון/איביי?

בעל מצלמה/ות? אין צורך לרכוש עוד ועוד סוללות

לפני מספר ימים ביקרתי בחנות צילום כדי להתייעץ לגבי עדשה שמסקרנת אותי. במהלך השיחה עם אחד הנציגים, נכנס בסערה לקוח שביקש בדחיפות 2-3 סוללות למצלמת הקאנון שלו. הוא באמצע צילומים והוא גילה לחרדתו כי יש לו כרגע רק סוללה אחת פעילה. קורה.

אחד הדברים שחשוב לדעת לגבי סוללות ומצלמות במגזר הביתי/סמי-מקצועי – זה שיצרניות המצלמה מרוויחות אחוזים מרשימים ממכירת הסוללות. קחו לדוגמא את סוני בסידרת ה-6XXX שלה: עד ה-A6600 הוציאה סוני סוללות מיניאטוריות למצלמות, כך שאם היית רוצה ברצינות לעבוד עם המצלמה ולעבוד יום עבודה שלם איתה, היית צריך לגרור איתך לפחות 2-3 סוללות נוספות. סוני כמובן אינה היחידה עם הטריקים הללו, גם סוני, ניקון, פאנאסוניק, פנטקס ואחרות משתמשות באותו טריק.

רוב הצלמים המקצועיים מכירים את העניין ורבים מהם משתמשים בסוללת דמה, דבר שרבים מאלו שצלמים חובבים רבים – דווקא אינם מכירים.

לשם הדוגמא, אשתמש בסוני A6400 שברשותי. כמו כל בעל מצלמה, הייתי צריך להחליט אם לרכוש סוללות נוספות או לא, אך במקום זאת החלטתי לרכוש את שני הדברים החדשים:

הרכישה הראשונה שלי היתה סוללת דמה + ספק כח מאמזון. לסוללה עצמה אין כמובן כל כח אולם ספק הכח מדמה את העוצמה של סוללה רגילה, והוא מזרים אותו דרך סוללת הדמה אל המצלמה.

היתרון בפתרון זה הוא שאם אתה צריך לצלם במקום סגור שיש נקודות חשמל/גנרטור פעיל – תוכל לחבר את הספק ולצלם בלי הפסקה מבלי לדאוג כלל לסוללה.

אבל מה עושים אם צריך לצלם בחוץ ואין שום נקודת חשמל באזור? ובכן, לשם כך יש את הפתרון הבא המופיע בתמונה מימין.

גם כאן ישנה סוללת דמה, אך היא מחוברת לתקעי USB. מחברים חיבור USB אחד לתוך Power Bank ומתחילים לעבוד. חשוב להשתמש כמובן ב-Power bank רציני ואני יכול להמליץ בחום על ה-Power bank של חברת Xiaomi או Anker ועל הגרסאות של 20,000 מא"ש או 26800 מא"ש (ניתן לרכוש את גירסת ה-26800 של Anker מחברת באג בקישור כאן). פתרונות הכח הללו מחזיקים כמובן הרבה יותר זמן מכל סוללה רגילה שתכניס למצלמה, ואפשר לעבוד כך למשך שעות ארוכות, במיוחד אם רוצים לצלם Time lapse או צילומי כוכבים בלילה.

כיום, לכל מצלמה בחתך המשפחתי עד ה-סמי מקצועי קיימות סוללות דמה בשוק, רובן העתק של חברות כמו Tether tools ואחרות, כך שאם אתם חושבים לרכוש, בדקו מה אתם צריכים (גירסת חיבור לקיר או חיבור USB. את גירסת חיבור ה-USB ניתן לחבר גם למטעני USB רגילים, כל עוד הם מוציאים 5 וולט ויותר מ-2 אמפר באופן רציף. רוב המטענים החכמים (QI) יודעים לעשות זאת) ווודאו כי דגם המצלמה שלכם מכוסה!

נקודה נוספת וחשובה (לפחות במקרים של מצלמות סוני בסידרה 7, או 5XXX או 6XXX) – ישנן מצלמות שלא כל כך "מבינות" מה הן סוללות דמה, והן מנסות לחשב את אחוז הכח הנותר ולהציג אותו באחוזים, גם כשה"סוללה" תמיד כמובן תהיה טעונה (אם הסוללת דמה מחוברת דרך ספק לקיר לדוגמא) – וכך קורה שהאחוזים מתחילים לרדת. הכי חשוב: לא להתרגש מזה. בדרך כלל זה עוצר לאחר אחוזים ספורים, וגם אם תגיעו לאחוזים בודדים, כל מה שתצטרכו לעשות, זה לנתק את הסוללה ממקור הכח, להמתין מספר שניות, לחבר והופס – חזרנו ל-100%. אישית, זולת ירידה ל-94-95% לא היתה לי בעיה כזו, גם כששידרתי דרך המצלמה שידור דרך ה-HDMI למספר שעות ברציפות.

לסיכום: חבל לרכוש סוללות קנייניות במחיר יקר. סוללות דמה, בשילוב ספקי כח או Power Banks מודרניים יכולים לתת מספר גדול יותר של שעות עבודה וכל זאת ללא מורכבות מיותרת (יש חוט יחיד ל-Power bank לדוגמא, ואת הסוללה אפשר להכניס לכיס).

ה-NAS החדש

בשנים האחרונות היו לי מספר מכונות ששימשו כ-NAS ל-LAB שלי, ועל מנת להשאיר תשתית אופטימלית, צמצמתי את כמות המכונות שברשותי, כך שישארו רק מכונות שאני צריך, וכך במהלך החצי שנה האחרונה התפטרתי ממספר שרתים ומספר מכונות NAS שבניתי. מכונה אחת שירתה אותי בנאמנה במשך 8 שנים, וה-NAS האחרון שהיה רץ על שרת 2U של Supermicro – נתרם (ללא הדיסקים כמובן).

החלטתי לבנות מכונה חדשה, שהדברים החשובים לי בה היו:

  1. קיבולת גבוהה של דיסקים (הכנסתי בה 17 דיסקים, עוד 2 בקרוב)
  2. שקטה לגמרי
  3. נגישות מהירה לחלקים שונים כמו החלפת דיסקים/מעבד/זכרונות/כרטיסים וכו'
  4. בלי כל מיני "צעצועים" כמו RGB.

תודות לחברי היקר רפי אינשטיין, מצאתי את המארז האידיאלי – Antec P101 Silent שנמכר בארץ במחיר של 370 שקל. רכשתי את המארז, הוא הגיע והתחלתי להרכיב. להלן המפרט שאני משתמש במכונה:

  • מעבד: AMD Ryzen 2700 (תיכף אסביר מדוע)
  • זכרון: 64 ג'יגהבייט
  • לוח אם: ASUS X470-F
  • כרטיסי רשת: כרטיס רשת של Mellanox (דור שני) עם חיבורי +SFP ל-10 ג'יגה, וכרטיס רשת Broadcom NetXtreme BCM5715 (כרטיס עם 2 חיבורי 1 ג'יגה)
  • כרטיס תצוגה – GT 710 של Zotac (אני מאוד ממליץ על הכרטיס הזה. הוא נותן חיבורי מסך פופולריים – HDMI,DVI,VGA, והחיבור שלו הוא PCIe X1, כך שהוא לא יתפוס כניסות PCIe חשובות)
  • כרטיס Intel Optane 900p – הכרטיס הוא SSD מיוחד בגודל 280 ג'יגה. יקר (תציצו בלינק) – אבל שווה כל שקל אם אתם משתמשים ב-ZFS ובחיבור של 10 ג'יגהביט ומעלה.

מבחינת דיסקים, אלו הדיסקים שבפנים:

  • 8 דיסקים בגודל 6 טרהבייט של טושיבה מסידרת ה-Performance (כ-7200 RPM) – בהחלט סוסי עבודה
  • 6 דיסקים SSD SATA – סמסונג 860 EVO בגודל 512 ג'יגהבייט
  • 2 דיסקים SSD NVME מסוג סמסונג 960 EVO בגודל 512 ג'יגהבייט

(ברצוני להודות לחברת דגן מולטימדיה על הסיוע המהיר בכבלים ומפצלים – בלעדיהם הכל היה נתקע)

אחרי כמה שעות של חישובים וניסויים (אחרי הכל, ברגע שאתה מכניס כרטיס כלשהו, כמות נתיבי ה-PCIe הפנויים משתנה, ולפעמים יש גם "הפתעות". תודה מלאנוקס!), חיבור החלקים השונים – מגיע החלק הקריטי: מה להתקין על המערכת?

פתגם עתיק אומר "לכל 2 יהודים יש 3 דעות" – אז שאלתי לתומי וקיבלתי מגוון המלצות והצעות (רובם בהודעות פרטיות), אז להלן ההצעות ומדוע לא בחרתי בהן:

  • Proxmox, Xen Server, UnRaid – כל הפתרונות הללו מתאימים אם רוצים להריץ פתרון וירטואליזציה בראש ובראשונה על הברזל עם סבירות גבוהה שזה יהיה הברזל היחידי (כלומר "השרת היחידי"). במקרה שלי רציתי NAS שיהיה עצמאי ושיתן שרותי קבצים (ועוד מספר שרותים שירוצו כקונטיינרים עם Podman), כך שפתרונות אלו אינם מתאימים לי.
  • XPEnology – זהו פתרון בקוד פתוח של Synology והוא יכול להתאים ללא מעט אנשים, כל עוד הדרישות הן צנועות. במקרה שלי, אוטומטית הוא לא היה מכיר במחצית מהכרטיסים במחשב, אז הוא ירד מהאופציות עוד בהתחלה.
  • FreeNAS – זהו פתרון מעולה למי שמחפש פתרון "קופסתי פשוט" – כלומר קופסא שזורקים אליה כמות דיסקים, מתקינים FreeNAS, מבצעים כמה הגדרות פשוטות ומתחילים לעבוד. הבעיות עם פתרון כזה הן שמערכת כזו היא מצומצמת וקשה להוציא ממנה ביצועים משמעותיים (תאמינו לי, השתמשתי ב-FreeNAS במערכת הקודמת ובזבזתי ימים שלמים עליה) כשצריך מהירות גבוהה יותר מ-10 ג'יגהביט.
  • אובונטו – תהליך הטמעת ה-ZFS בהפצה זו הוא יותר "work in progress" וה-LTS (כלומר Long term support) זו בדיחה לא מוצלחת, למען האמת. מוותר על התענוג.

בסופו של דבר בחרתי ב-CentOS 8 (ליתר דיוק – CentOS 8.2.2004) מכמה סיבות פשוטות:

  • רקורד מוכח ב-Long Term: ה-NAS שהיה לי לתקופה של 8 שנים הריץ CentOS 6 (ששודרג בהמשך ל-CentOS 7) והוא נתן לי יציבות מעולה.
  • ZFS על CentOS – אחד הדברים הכי מנוסים והכי יציבים. לא מעט אלו שמריצים לינוקס עם ZFS מהמפתחים של ZFS on Linux (וכיום OpenZFS) מריצים ZFS על CentOS.
  • קלות התקנה: 3 פקודות. יבוא מפתח, 2 פקודות DNF – ויש ZFS במערכת.
  • לא חסר תמיכה.

יחד עם זאת: האם אמליץ על ה-OS הזה ל-ZFS לאנשים שאין להם נסיון בלינוקס או ZFS? לא. בוא נהיה מציאותיים: CentOS ו-ZFS מצריכים השקעה בלימוד דברים שונים, ואם מחפשים חיים יותר קלים (ולא מצפים לביצועים בשמיים) – אז FreeNAS ואובונטו הם פתרונות טובים.

מבחינת הגדרות, הגדרתי את הדברים כך:

  • 8 דיסקים מכניים הוכנסו ל-Pool בתצורת RAIDZ-2 (כלומר RAID 6 למי שלא מכיר את ZFS) כך שקיבלתי כ-43.7 טרהבייט מקום פנוי
  • 6 דיסקים SSD SATA הוכנסו ל-Pool שגם הוא בתצורת RAIDZ-2 כך שקיבלתי 2.78 טרהבייט מקום פנוי
  • SSD NVME אחד "הוקרב" לטובת ה-OS עצמו (כך שהוא אינו חלק מ-ZFS. יש היום תמיכת Boot ב-GRUB2 מ-ZFS אבל ליתר בטחון אני מעדיף שדיסק ה-OS יהיה עצמאי ולא כחלק מ-ZFS ואם הוא נדפק, דיסק און קי עם CentOS ו-ZFS יכול לשמש כתחליף חרום).
  • ה-SSD NVME השני חולק ל-2, כך שכל Pool מקבל 240 ג'יגהבייט כ-Cache.
  • ה-Optane חולק ל-2 כך שכל Pool קיבל 40 ג'יגהבייט ZIL. מכיוון ש-Optane 900p (והגירסה היותר מתקדמת שלו 905P או גירסאות ה-Enterprise – ה-P4800X) ניחנים ב-Latency הרבה יותר נמוך מכל SSD שקיים בשוק (הוא לא משתמש ב-Flash) – ביצועי הכתיבה – גבוהים.

אז .. איך הביצועים? להלן צילום מסך (לחצו להגדלה).

מה שרואים בתמונה זו הוא שכל הדיסקים המכניים כותבים במקסימום מהירות אפשרית, וה-ZIL (שמופיע כ-logs) מקבל כמות זהה של נתונים לכתיבה (ה-ZIL בעצם מקבל את הנתונים שאמורים להיכתב – לפני שהם מגיעים לדיסקים הקשיחים לכתיבה מעשית). בפועל זה נראה יותר כך:

כלומר קצב הכתיבה נע בין 300-800 מגהבייט לשניה, תלוי מה הנתונים ותלוי אם ה-ZFS יכול לדחוס אותם (לדוגמא: קבצי VMDK שהם flat – יש לא מעט מקום לדחיסה, כך שבמקרים כאלו אני מקבל קצב כתיבה ממוצע של 770 מגהבייט לשניה). מבחינת קצב קריאה – אני מקבל רצוף בסביבות ה-700 מגהבייט לשניה (זה מה שקורה כשמנסים להכניס כרטיס רשת Mellanox ConnectX-3 לתוך כניסת PCIe 2.0, טופל בעת כתיבת פוסט זה)

וכך זה נראה במכונת Windows וירטואלית שרצה תחת vSphere 6.7 כאשר ה-Datastore מגיע מ-NFS V3 והתוצאות הן ללא טריקים של Cache, Write back וכו'.

עד כה המערכת רצה ללא תקלות, אך יחד עם זאת – יש לי עוד דברים לבדוק, כמו העניין הדי תמוה שכתיבה על הדיסקים SSD שנמצאים ב-pool משלהם – מהירות הכתיבה מגיעה עד 160 מגה במקום 550 מגה (לא קשור לכרטיס HBA כלשהו) ועוד כמה דברים פה ושם שאני רוצה לבדוק, לחבר למערכת ניטור וכו' וכו'.

האם הייתי ממליץ להקים מערכת כזו לאחרים? תלוי למי. למשרד או לארגון? לא, אלא אם מוכנים ורוצים להשקיע שם בלבצע אופטימיזציה. לכל מי שרוצה פתרון קל או מוכן, הייתי ממליץ לרכוש קופסא, להכניס דיסקים, לבצע הגדרות ראשוניות ולהתחיל לעבוד. במקרים אחרים שרוצים ביצועים גבוהים ומוכנים להשקיע – ZFS יכול להיות פתרון טוב מאוד, אך שוב – זהו פתרון שמצריך השקעה וזמן, יש המון הגדרות והמון סיטואציות שמצריכות הגדרות ספציפיות על מנת לקבל תוצאות גבוהות. לאלו שיש להם את הציוד בבית ורוצים להשקיע בלימוד אחסון ו-ZFS – אני בהחלט ממליץ ללמוד.

סקירה קצרה: מקליט Zoom H6

עדכון (3/7) – תודה לאבי נישניבר על התיקון לגבי PAD.

יצא לי לאחרונה להקליט מספר וידאו קליפים, חלק ללקוחות וחלק ליוטיוב, והאמת – שלא ממש הייתי מרוצה מהתוצאה בכל הקשור לאודיו, והסיבה היתה קשורה לחלוטין בי. העדפתי להקליט דרך לינוקס עם Pulse Audio ועם Audacity מבלי לשים לב שההקלטה היתה על 44.1 קילוהרץ. התוצאה: אודיו שמוקלט חיצונית לא מצליח להיות מסונכרן עם הוידאו שמוקלט מ-Atomos Ninja V. בתוכנת עריכה כמו דה וינצ'י – היא לא מוכנה לקבל בכלל את קובץ האודיו לסינכרון (הוא נופל) ובפרמייר האודיו החיצוני מסתנכרן עם הוידאו, אולם לאחר 3-4 דקות מתחיל חוסר הסינכרון להופיע עד למצב שצריך לסנכרן כמעט כל כמה שניות.

לא כיף.

אז החלטתי לחסוך קצת ב-Workflow ולרכוש מקליט חיצוני יעודי. יש לי את ה-H1 של Zoom שהוא מכשיר מעולה, אבל לא תומך במיקרופון דינמי עם חיבור XLR, אז רכשתי את ה-H6, ואת ה-H6 אני מחבר ל-Ninja ואז האודיו משובץ ישירות לוידאו שהנינג'ה מקליט ב-Prores. חסכון שעוזר 🙂

אז איך ה-H6?

אפשר לאמר שה-H6 הוא גירסה "בוגרת" יותר מה-H1 או H1n של Zoom. יש כניסה ל-4 מיקרופונים עם חיבור XLR או מיקרופונים עם חיבור 3.5 מ"מ. אתה מקבל בקופסא 2 חיבורי מיקרופון (האחד הוא L,R מוצלב, השני Sphere להקלטה "סביבתית") ובאחד המחברים יש לך גם Line In אם אתה מעוניין לחבר אינסטרומנט כלשהו בחיבור 3.5 מ"מ ואם אתה רוצה לחבר יותר מ-4 מיקרופונים XLR, יש תוסף שניתן לרכוש בתשלום שמאפשר לחבר עוד 2 מיקרופונים (אבל במקרה כזה – עדיף לך לקפוץ לדגם Zoom F6).

מבחינת הכפתורים – כמו תמיד במיטב המסורת של Zoom, הכפתורים פשוטים, נגישים ולמי שמבין טיפה בתחום (באמת טיפה, אני לא מומחה) – קל מאוד להתמצא. יש כפתורי PAD -20DB פר ערוץ "לחתוך" ב-20 דציבלים כלים/מיקרופונים שמנפיקים אודיו "יותר מדי חזק". יש גם 6 כפתורים כדי להחליט מאיזה ערוץ להקליט (L, R, 1,2,3,4) ויש מסך צבעוני עם 2 כפתורים שקצת מזכיר ניווט בתפריטים בצג מחשב וכמובן כפתורי ויסות עוצמה פר ערוץ (יש ל-4 הראשיים, השאר – דרך התפריט)

מבחינת הקלטה – אפשר להקליט הכל כערוץ אחד או כערוצים נפרדים (אך עדיין – כקובץ אחד), יש תמיכה ל-Phantom עם מתחים שונים (12, 48), יש מיקסר שניתן לכוון את כל ה-EQ פר ערוץ, ובקיצור – כמעט כל דבר שתרצו ותצטרכו כדי להקליט מבחינת אפשרויות – יש במכשיר. "כמעט" – למעט 32 ביט Float המאפשר בעצם להימנע מ"פיקים".

יש במכשיר חיבור Line Out שיכול לעזור לצלמים שמשתמשים במקליטי וידאו חיצוניים ולא מחפשים להקליט פר ערוץ. בעזרת השימוש בחיבור הזה, ניתן לחבר למקליט וכלל לא להשתמש בפונקציית ההקלטה של ה-H6 (כך אני עובד עם המכשיר). דבר נחמד שיש ב-H6 לגבי ה-Line Out הוא היכולת לקבוע את כמות הדציבלים שהמכשיר המקליט יקבל, בין אם צריך "לחתוך" או "להוסיף".

עוד דבר שיכול לעזור לאלו שמשתמשים בתוכנות קוד פתוח (Audacity) או תוכנות כמו CuBase (בין אם הגירסה LE החינמית או הגירסה המסחרית) – הוא האפשרות לחבר את המקליט ישירות למחשב דרך ה-USB ולקבוע במכשיר האם החיבור ישמש כ-Storage או שישמש כממשק אודיו, ואז כ-Mixed (כל הערוצים) או Multi Track, וכך, בשימוש פונקציה זו, ה-H6 יכול להפוך בעצם לממשק אודיו ובכך לבצע את רוב הפעולות – במחשב, בתוכנות כמו אלו שציינתי לעיל. שימו לב – לגבי מיקרופונים הדורשים Phantom – תצטרכו להחליט אם הם יקבלו את החשמל מה-PC או מהמקליט (חיבור ה-USB "יגזול" מהמחשב 5V DC, ואפשר (ורצוי) לחבר מטען מיני USB [כן, חבל שהם לא התקדמו ל-USB C או לפחות למיקרו USB] אם אתם משתמשים במיקרופונים שצריכים כח).

לסיכום: ממעט ההתנסות שהיתה לי עם המכשיר עד כה, המכשיר עושה את העבודה בצורה מעולה, נותן להקליט במגוון פורמטים, עם או בלי UP/DOWN MIX לערוצים, והוא קל מאוד לשימוש, ולא דורש מומחיות בנושא אודיו. רכשתי אותו כך שיהיה לי קל בהמשך הדרך לשלוף מיקרופונים ולקיים ראיונות עם אנשים שונים או לבצע פודקאסטים – בקלות, ואת זה ניתן לעשות עם המכשיר. האם הוא שווה את המחיר? (1500 שקל בערך בארץ) – לדעתי, כן, במיוחד אם מנסים להשוות מכשיר של Tascam באותו מחיר (DR-60D שמאפשר רק 2 חיבורי XLR, אין מיקרופונים כ-Plugins כמו מה ש-ZOOM נותנים עם ה-H6 והמסך נראה הרבה יותר טוב).

מקודדי ביניים – כדאי להשתמש?

אחד ההבדלים הגדולים ביותר שקיימים בשוק יצירת תכנים – קשור למקודדי ביניים, אותם Mezzanine Codecs כמו DNxHD/DNxHR/Prores/Cineform וכו'.

בדרך כלל כשמצלמים סרטים, או כל תוכן במצלמות מקצועיות ויקרות (ואני מתכוון למצלמות שמתחילות במחיר של 10-15 אלף דולר ומעלה), בדרך כלל הוידאו יוקלט עם מקודדים כאלו, או שיוקלט כ-RAW או עם דחיסה לא כל כך משמעותית, כמו במקרים של Red, Arri Alexa ולאחרונה גם מצלמות של חברת Blackmagic Design מאפשרים לשמור ב-RAW או במקודד קרוב לכך (חוץ מאשר אפשרויות שמירה ב-Prores בפרופילים שונים).

לעומת זאת, במצלמות שנמכרות במחירים החל מכמה מאות דולרים ועד כמה אלפי דולרים, קידוד הוידאו יהיה ב-H.264 או H.265 באחד מהפרופילים של ה-Codec, בהתאם להחלטת המשתמש. כך לדוגמא יש את H.264 GOP ששומר את כל הפריימים (כלומר הכל I) והוא יותר קל לעבוד בעריכת וידאו רצינית (אבל הוא עדיין לא "קל לעיכול" למערכת כמו מקודדי הביניים). בדרך כלל מי שיצלם בשיטות האלו יהיו אלו היוטיוברים למיניהם, צלמי חתונות ואירועים ועוד. יש כמובן גם כאלו שמשתמשים במצלמות הנ"ל יחד עם מקליטים חיצוניים כדי להקליט קבצים בקידודי ביניים.

להלן קליפ מהערוץ של Gerald Undone שיסביר את ההבדל המהותי בין ה-H.264/H.265 לבין מקודדי ביניים. שימו לב, הוא מדבר על הדברים בקצרה. יש קליפים אחרים שמסבירים הרבה יותר לעומק, למי שמעוניין..

אפשר לסכם את היתרונות של 2 השיטות כך:

  • קידודי Delivery כמו H.264/H.265 – מעולים בשמירה בקבצים בגודל קטנים, כל תוכנת עריכה תקבל אותם, ואפשר לנגן אותם ישירות בכל מחשב ובכל ציוד.
  • קידודי ביניים – יוצרים קבצים יותר גדולים אך שומרים הרבה יותר פרטים, מעולים לעבודות עריכת וידאו מורכבות ברמות שונות. ניתן להחליט איזה מקודד ואיזה פרופיל מקודד על מנת לשמור על איזון של גודל קובץ (או ליתר דיוק: Bitrate) מול איכות וידאו שתישמר.

חסרונות:

  • H.264/H.265 – ככל שמוסיפים יותר אפקטים, LUT ודברים נוספים לקליפים בעת העריכה, העורך "יגמגם" יותר הואיל והוא צריך לחשב שוב ושוב את מיקום הפריים, אפקטים וכו' על אותו פריים ועוד. דבר זה אינו קיים במקודדי ביניים.
  • קבצים גדולים שמקודדים במקודדי ביניים יהיו בעיה לשימוש ועריכה במחשבים ניידים שאין להם דיסק SSD חיצוני או SSD גדול פנימי (ועם הרבה מקום פנוי)

אז עם איזו שיטה כדאי יותר לעבוד? זה תלוי בעצם בראש ובראשונה מי אתה.

  1. אם אתה יוצר תכנים שמיועדים לפלטפורמות שידור באינטרנט (יוטיוב, Vimeo) וכל מה שחשוב לך זה התוכן, אבל לא כל ביט של צבע, אתה מוסיף אולי LUT, מבצע כמה חיתוכים וכמה אפקטים – אז שמירה ב-H.264 במצלמה יכולה לעשות את העבודה די טוב.
  2. אם אתה לעומת זאת יוצר תכנים עבור גופי שידור גדולים – H.264/H.265 יהיו המקודדים אליהם אתה תייצא את התוכן, וברוב הזמן אתה תצטרך לעבוד מול קבצים גדולים שקודדו במקודדי ביניים, ואם אתה משתמש במצלמות די "זולות" (פאנאסוניק S1H, קאנון אבל לא המקצועיים וכו') – תצטרך להשתמש במקליט חיצוני כדי לשמור את הקבצים מקודדים במקודדי ביניים
  3. אם אתה עורך מהבית עבור אולפן ולהעביר אליך קבצים גדולים זו בעיה, אפשר לקודד קבצים כאלו לפרופיל יותר נמוך (גם Prores וגם DNxHD/DNxHR תומכים בכך) שיצור קבצים יותר קטנים שאותם תוכל לערוך. את הקבצים היותר קטנים שומרים מקומית ומעבירים אליך וכשאתה מסיים עריכה, אתה שולח בחזרה את הקבצים שערכת (לא את הקבצים שקודדו במקודדי הביניים) ובאולפן אפשר בכמה קליקים של עכבר להחליף את הקבצים המקודדים בקבצים מקודדים עם פרופיל יותר גבוה. כל העבודה שעשה העורך – תישמר.

אחת השאלות שרבים שואלים בכל הקשור למקודדי ביניים היא: האם, במידה ויש לי מקום פנוי בדיסק, המחשב יצליח לעבוד עם אותם קבצים? ובכן, עם מקודדי ביניים, דרישות ה-GPU וה-CPU הן די צנועות והכל תלוי בראש ובראשונה בדיסק שיש לך. הנה לדוגמא צילום מסך מהמחשב שלי עם ניסוי על דיסק קשיח מכני:

כפי שניתן לראות בתמונה, וידאו ברזולוציות מסוימות ובקידודי Prores שונים – אפשר לערוך בלי יותר מדי בעיות. כמובן שככל שהרזולוציה עולה, וכמות הפריימים לשניה עולה – תצטרכו SSD במקום דיסק קשיח, ואני ממליץ על דיסק קשיח Samsung EVO 860 (אם זה פנימי) או Samsung T5 SSD אם זה חיצוני. המחירים של הדיסקים הללו נוחים (תלוי בתקציב ובגודל SSD שתרצו).

אפשר כמובן להשתמש בדיסק SSD NVME (בחיבור Thunderbolt 3 במק, במחשבים ניידים ב-PC במקרים רבים יש מקום ל-SSD NVME נוסף, וברוב המחשבים מהשנתיים-שלוש האחרונות יש מקום ל-SSD NVME בתצורת מקל על לוח האם או ע"י הוספת כרטיס PCIe זול שעולה 10$) ואז ניתן לערוך כל קובץ שקודד במקודדי ביניים. כך זה נראה כאן:

(במקרה הזה אני משתמש ב-Western Digital SN720 גודל 2 טרהבייט)

אחת הנקודות הנוספות שעורכים רבים מציינים היא חוסר האפשרות שלהם לאחסן מידע רב, ואני בהחלט יכול להבין זאת, אולם יחד עם זאת, לעניות דעתי, Work flow טוב חייב להכיל אמצעי גיבוי קבוע, כמו NAS. פתרון NAS נחמד שאני יכול להמליץ עליו הוא QNAP TS-228A שעולה 739 שקלים ב-KSP (על זה תצטרכו להוסיף מחיר של 2 דיסקים, כמו אלו לדוגמא שעולים 439 שקלים פר דיסק), ובכך אפשר בכל פעם להעביר פרויקט אל המחשב ולערוך, ובסיום – להעביר אל ה-NAS, ואם צריך לערוך שוב, אפשר להעתיק מה-NAS בחזרה (אם אתם בעלי מחשבים ניידים ואתם גם עורכים בשטח, אל תערכו ישירות מה-NAS. ראיתי מספיק מקרים של עורכים שהגיעו עם מחשבים ניידים ו..הם שכחו את הפרויקט בדיסקים בבית).

מבחינה טכנולוגית, דברים משתנים היום במהירות. בעבר, מקליטים חיצוניים היו יקרים מאוד. כיום לעומת זאת, יש מסכים מקליטים חיצוניים כמו Atomos Ninja V שעולים 2300 שקל כולל משלוח לארץ שיודע להקליט ל-Prores, ל-DNxHD, ל-DNxHR ואין צורך בדיסקים SSD קנייניים סופר יוקרתיים. גם SSD SATA טוב של סמסונג יכול לתת מענה מעולה, ואפשר להחליף דיסקים במהירות ולאחר מכן לחבר אותם בחיבור USB פשוט כדי להעביר נתונים. בגלל זה, כותב שורות אלו מתכונן כבר בקרוב לעבור מהקלטות של H.264 להקלטות DNxHR SQ או Prores 422 (אחד מהפרופילים, אני עדיין בודק, יש ל-Prores יתרונות בתחום ה-VBR). זה שקובץ ישקל 20 ג'יגה במקום 4 ג'יגה, לא כזה עקרוני, במיוחד אם אני לא מוציא אותו החוצה לשום מקום ואני כן מקבל איכות הקלטה הרבה יותר גבוהה.

לסיכום: אין שום רע בלהשתמש ב-H.264/H.265 להקלטה ועריכה, אבל לפעמים צריך לשבת כמה דקות ולחשוב ולראות שהשד אינו נורא כל כך אם מקליטים ועורכים עם מקודדי ביניים. מחירי דיסקים ירדו ויורדים, בין אם מדובר בדיסקים מכניים או SSD, המחשב לא צריך להתאמץ יותר מדי בעריכה כשהקבצים מקודדים במקודדי ביניים, והאיכות היא משמעותית הרבה יותר טובה.

ביי ביי, קניונים

בתוך כל תקופת הקורונה הזו, החליטה מדינת ישראל שאם רוצים לפתוח את הקניונים, אז הקניונים מחוייבים לפתח אפליקציות שמבקרי הקניון יתקינו – כדי לעקוב אחריהם, כך שאם מישהו חולה בוירוס נכנס לקניון, אפשר יהיה לזרוק כמה עשרות או מאות אנשים לבידוד, ולך תסביר שהחולה אולי היה בצד המזרחי של הקניון בשעה שאתה היית בכלל בצד המערבי ובקומה אחרת. אף אחד לא מקשיב – לך לבידוד ל-14 יום וזהו.

הבעיה המרכזית עם השטות החדשה הזו, היא ששוב – המדינה מעדיפה לזרוק את האחריות על גורמים אחרים שלא מבינים כלום בנושאים אלו. אם ניקח לדוגמא את נושא האפליקציות – טיפש יהיה מי שיתקין את האפליקציות הללו, הואיל ובעלי הקניונים משלמים כמה שפחות, ואבטחת מידע, פרטיות וכו' – זה הדבר האחרון שמעניין אותם ועוד יותר את מפתחי האפליקציות (ולך תזהיר אותם מ-חורי אבטחה, כמעט בד"כ מובטח שתקבל הכחשה ואם תתעקש – מכתב איום מעו"ד).

בעיה נוספת בשיטה המפגרת הזו – היא שסקטורים שלמים לא יוכלו להתקין את האפליקציות: אנשים המשתמשים במכשירי טלפונים (פשוטים או סמארטפונים) כשרים, ואנשים שברשותם מכשירי סמארטפון מהעבודה שנעולים להתקנת אפליקציות. האם יסרבו השומרים להכניס את אנשים אלו לקניונים? אם כן, אז יש כאן מקום לתביעה רצינית על אפליה. אם כן יאפשרו להם להיכנס – איך בדיוק "תופסים" מישהו חולה שאין לך מעקב עליו (בגלל עניין הטלפון)? כרגיל, אף אחד לא חשב עליו.

ומה עם הפרטיות שלכם? אל דאגה, כמו תמיד, הרשות להגנת הפרטיות, לפי הכתבה הזו בדה-מרקר עושה קולות של שטיח. מהרשות כלל לא השתתפו ולא מחו בדיונים שהממשלה החליטה להורות לשב"כ לעקוב אחרי אזרחים (יש 5000 ומעלה דיווחים על איכונים שגויים, תמשיכו להאמין שהאיכונים האלו הם על הסנטימטרים ועל מידע אמין), וגם עכשיו כל מה שהיא מבקשת שמשרד האוצר ישנה בהוראות – זה שלא יהיה איסוף מידע. ועל כך נאמר: נו שוין.

כמבקר, לי אין בעיה למסור פרטים מסויימים: שם פרטי, טלפון. מדוע אני צריך למסור כתובת ותעודת זהות? לא ברור לי ואין לי כוונות למסור פרטים אם אשאל מעבר למידע הנ"ל. להתקין אפליקציות? שישכחו מזה. לא המגן, לא שריון ולא כלום. קניונים שמעוניינים בי כמבקר – שיואילו למצוא פתרונות אחרים פחות פולשניים.

ואתם? תתקינו אם יורו לכם בכניסה לקניון?

סקירה: אופה לחם Morphy Richards דגם 48296

בשנים האחרונות ניתן לראות בחנויות ובאתרי מכירות אונליין שונים – יותר ויותר מכשירים שאמורים לעשות לך את החיים יותר קלים, במגוון תחומים: אתה לא חייב לרכוש לך מצלמת DSLR בכמה אלפי דולרים, הא לך מצלמת זום קומפקטית שתוציא תמונות מעולות, גם למי שאין מושג ירוק מה זה מהירות צמצם, ISO או F Stop, פשוט כוון ולחץ. גם בתחומים כמו אבטחה קיימים פתרון "אוטומטיים" כאלו – כמה עשרות דולרים למצלמה, מספר הגדרות פשוטות שכל הדיוט יכול להגדיר, וזהו – המצלמה תצלם ותתריע כאשר יש חשד לפריצה (או כאשר החתולים שלך מחליטים באמצע הלילה לשחק תופסת או לרדוף אחרי זבוב תועה, כולל קפיצות ססגוניות באויר).

בתחום המזון יש לנו כמובן את מכשירי טיגוון האוויר (Air Fryer), טכנולוגיה ישנה שזכתה לעדנה בשנים האחרונות בזכות חברות כמו Ninja שלקחו משהו עתיק, הלבישו לו בקר מודרני כולל (בחלק מהדגמים) חיבור WIFI ואפליקציית מובייל, ובשם כיסוח הקלוריות (ומאוחר יותר כל יצרן זריז שהעתיק) השוק הוצף במכשירים כאלו. תחום נוסף שאליו נכנסו בשנים האחרונות מכשירים "חכמים" – הוא תחום אפיית הלחמים והעוגות: אתה כבר לא צריך לעמול על הכנת בצק, בדיקת התפחה, לישה, לשים בתנור ולקוות שלא תפספס מבחינת זמנים. לא, כל מה שעליך לעשות זה לקחת את התבנית של המכשיר, לזרוק את כל החומרים פנימה, להכניס את התבנית, לבחור תוכנית, משקל המאפה, צבע המאפה, ו"התחל". זהו. המכשיר יודיע לך בסידרת צפצופים מתי זה מוכן.

בשבועות האחרונים, עקב מצב הוירוס בארץ, מצאתי את עצמי רוכש מספר מכשירים למטבח כדי לשפר את כישורי הבישול והאפיה שלי (עד לפני זמן לא רב, חוץ מחביתה פשוטה, כל מאכל שהייתי מכין היה יכול לזכות את האדם שיאכל בטופס 17 + אמבולנס לבית החולים הקרוב), ואחד המכשירים שרכשתי היה של מורפי ריצ'ארדז. החברה לא ממש נותנת שמות מובנים למכשירים אלא מספרים, אז תכירו: 48296. המכשיר עצמו קל מאוד להבנה, התפריטים על המדבקה בעברית והחוברת הפעלה מסבירה בצורה לא רעה (אם מתעלמים משגיאות הכתיב ועוד כמה משפטים תמוהים) איך לעבוד עם המכשיר.

ניסיתי לעבוד עם המכשיר ולאפות מספר לחמים לבנים פשוטים, לחמים עם אגוזים וגרעינים שונים – וזה הצליח, פחות או יותר… אם אפשר לקרוא לטעם ומרקם בצקתיים "הצלחה". בימים האחרונים לעומת זאת, כשניסיתי להתקדם מעט שלבים להכין דברים כמו לחם מלא, לחם שיפון וכו' – המכשיר החליט שזה רעיון מעולה שהלחם יצא במרקם של ספוג רטוב ובגובה של 3-4 ס"מ, מחצית מהגובה הרגיל. ניסיתי ללכת "על המיליגרם" לפי חוברת המתכונים המצורפת, לפי הוראות של אימי היקרה וגם לפי הוראות באינטרנט. עם יותר שמרים, פחות שמרים, יותר בצק, פחות בצק, יותר מים, פחות מים (כן, ניסיתי לא מעט דברים) – התוצאה חזרה על עצמה ולפי החוברת הבעיה היא לא במכשיר, אלא בך, לקוח יקר.

אבל הבעיה הכי גדולה שלי במכשיר כזה ובמכשירים אחרים שאינם בתחום הבישול והאפיה – היא ה"נעילה" של המכשיר. יש לך 12 תוכניות וזהו. אתה לא יכול לדלג שלבים בתוכנית, אתה לא יכול להאריך/לקצר בזמן שלב ספציפי, אתה לא יכול לקבוע טמפרטורה, ובקיצור – אתה לא יכול לקבוע דברים ידנית מעבר לבחירה בתפריטים ואופציות קבועות מראש. לא טוב? זבש"ך.

לא כל המכשירים כך. רכשתי לפני כשבועיים מכשיר Air Fryer של חברת Tefal. המכשיר "עמוס" בתוכניות שונות להכנת מאכלים שונים, אבל המכשיר גם מציע לך לקבוע את הדברים בצורה ידנית וסופר פשוטה: כוון את הטמפרטורה, את משך בישול, אם תהיה הפסקה באמצע (אם צריך להפוך או לערבב) וזהו, לחץ Start והמכשיר עושה את העבודה, מבלי לבחור שום Preset.

נחזור לאופה הלחם. מבחינה טכנית, הקמצנות בהשקעת בניית המכשיר ניכרת לכל מי שיש לו עין טכנית. יש סיכוי שהמאפה הנחמד שאתה אופה, יקבל בסוף גם "מתנה" בדמות להבי לישה שיהיו תקועים בלחם (החברה נותנת מעין חתיכת ברזל להוציא את זה) – כי נורא קשה להוסיף רצועה ומכניקה למשוך את הלהבים החוצה לאחר הלישה. אותו דבר גם לגבי הוספת 2-3 נורות LED לתצוגה – חס ושלום, זה יעלה 2 סנט תוספת עלות למכשיר ועוד לא דיברנו על משהו פשוט כמו סוללה והגדרות שעון (תוספת של 8 סנט לסוללת CR2032 שיתווספו לעלות המכשיר). אין הגדרות לשעון ואם תרצה להתחיל בזמן מסוים, תחשב בראש ותלחץ בהתאם.

אז האם הייתי ממליץ לאחרים על המכשיר? למי שאין סבלנות לנסות שוב ושוב – לא. למי שיש סבלנות, יכול להיות שכן, אבל בכל מקרה הייתי ממליץ לחפש מכשיר שנותן להכניס ידנית את הפרמטרים הכי חשובים ובכך לעקוף את התפריטים: זמן עבודה, טמפרטורה, כמו תנור רגיל, ואולי עם מכשיר כזה אפשר יהיה להגיע לתוצאות טובות גם כאשר שאר הפונקציות האחרות נותנות תוצאות זוועתיות:

ציון (מ-1 עד 10): 5 וחצי.