צילום ואימוץ טכנולוגיה

רכשתי לאחרונה את העדשה החדשה של Tamron למצלמות APS-C של סוני. זו העדשה הראשונה שיצאה מחברת Tamron שמאפשרת טווח רחב (17-70, לפני חישוב MFT) ועם F-STOP של 2.8, עם תמיכה לאוטו-פוקוס, עם יצוב תמונה – וכל זה במחיר של 3299 שקל. בשבילי – הפונקציונאליות הזו והמחיר הזה, גרם לי להיות בין הראשונים בארץ לרכוש זאת מהיבואן המקומי. (אגב, אם אתם חושבים לרכוש את העדשה הזו עבור מצלמת סוני מסידרה A5XXX-A6XXX ואתם נוסעים [לא בזמן קורונה] הרבה לארה"ב – עדיף לרכוש אותה משם, הואיל ושם מקבלים אותה עם 6 שנות אחריות לארה"ב).

בזמן שחקרתי את הנושא אם לרכוש את העדשה הזו, נזכרתי בכמה שיחות ובכל מיני דברים שצלמים ותיקים כתבו (בין אם צלמי וידאו או סטילס). אחד הקליפים שראיתי בנושא הוא של מרקוס רות'קרנץ, שמספר על הזמנים בעבר שלא היה דיגיטל, שאפשר היה לראות תוצאות של צילום על פילם רק למחרת, ועוד כל מיני דברים. הנה הקליפ, למי שרוצה לראות:

מרקוס הוא אדם מדהים עם לב זהב שתורם בערוץ שלו מצלמות כמעט כל הזמן, והוא גם ממשיך לרכוש ציוד זול ויקר, והוא מראה גם איך הוא מוציא איכות טובה של וידאו ותמונות ממצלמות די זולות, כאשר המוטו המרכזי שלו הוא – אתה לא חייב את הציוד הכי יקר כדי להוציא תמונה או וידאו איכותי, וכדאי מאוד להשקיע ב-Creative מאשר רק ב"ברזל".

יהיו רבים שיסכימו איתו לגבי ההצהרה לעיל, וגם אני ביניהם, אבל עם הבדל אחד ענק: אימוץ טכנולוגיה הוא אינו דבר רע.

צילום ב-4K הוא כמובן שאינו חובה, אבל יש טכנולוגיות רבות שיצאו בשנים האחרונות שכדאי מאוד לאמץ אותם, בין אם מדובר בסטילס או וידאו. קחו ןלדוגמא את עניין הצילום ב-RAW (סטילס) או LOG (וידאו): ב-2 המקרים, הצילום בפורמטים הנ"ל מאפשרים להוציא תמונה הרבה יותר טובה, גם אם היא צולמה בתנאים גרועים. מרקוס לדוגמא (והוא אינו היחיד) מתעקש לצלם ב-JPEG, שזו דרך מצויינת "לחסל" אפשרות שיפור תמונה לאחר שצולמה.

נקודה אחרת שאפשר לראות ממש "2 מחנות" (אחד בעד ואחד נגד) הוא עניין האוטו-פוקוס. יש כאלו שנשבעים לא להשתמש ומצהירים שאין בכך צורך בשעה שהמחנה השני לא ירכוש מצלמה שאין לה אוטו-פוקוס מעולה (סוני או קאנון, למעט ה-R5 שהוא גרוע בפוקוס בוידאו. מנסיון!). אני במחנה של ה-אוטו-פוקוס מסיבה אחת פשוטה: כשאין לי (ואין לי) משאבים לשכור צלם, אני רוצה להתרכז יותר בהכנה וצילום תוכן ולא לדאוג שאינני בפוקוס או לחטוף עצבים מפוקוס "נושם"' ולכן – בשבילי מצלמות של פאנאסוניק היא מצלמה די גרועה לצילום וידאו (היא ממש גרועה באוטו-פוקוס) ולעומת זאת מצלמות כמו ZV1 ו-A6300 של סוני שיש ברשותי – מעולות. ההתנגדות ל-אוטו-פוקוס של אחרים כיום, נראית לי למען האמת די מוזרה: צלם נשלח לצלם ראיון עם 2-3 מצלמות. מה עדיף – מצלמה ש"ננעלת" על העין של המרואיין ונותנת פוקוס מעולה לאורך כל ההקלטה, או בדיקה מתמשכת בין כל המצלמות שהכל נמצא בפוקוס, כל זמן הצילום?

יש לי כבוד גדול לאנשים שיודעים להסתדר גם עם עדשות ידניות ללא פוקוס אוטומטי שמשתמשים איתם לצילום אירועים, טיולים וכו'. כיום יש הצעות מצויינות של עדשות רוסיות ואחרות שנמכרות במחירים זולים מאוד, כל עוד אתה הצלם ואתה מצלם אחרים, אבל כשזה מגיע לרכישת מצלמות ועדשות באלפי דולרים, יהיה כדאי, לעניות דעתי, אשכרה להשתמש בפונקציונאליות של הציוד כאילו אנחנו ב-2021 ולא ב-1960.

סקירה קצרה: געגוע בין השורות

יצא לי לקרוא לאחרונה את הטור הזה ב-YNET על "רווקת השבוע" של הטור, אלמוג בר, ואחד הדברים המעניינים שקראתי שם – זה שאלמוג סופרת.

נו, סופרת צעירה, יש את הספרים בגירסה דיגיטלית – אני שמח לעודד יצירה ישראלית, אז רכשתי את הספר האחרון בשמו המעניין "געגוע בין השורות", והנה כמה דברים שחשבתי על הספר לאחר שקראתי אותו.

  • אם מישהו חושב שהספר הוא בעצם "ספר פתוח" על הסופרת, כדאי שינמיך ציפיות כבר מעכשיו. ניתוח קליל של הטקסט בספר מראה שיש סיפורים מהצד הגברי, סיפורים מהצד הנשי, ולא מעט סיפורים ויראליים. אני לא חושב שזה דבר רע, אבל חשוב לזכור שזו אסופת סיפורים, לא בדיוק "יומני היקר".
  • מי שראה את הסידרה "היהודים באים" בוודאי נתקל במושג "עם של קקות", ואני מתכוון לגברים שבחבורה. יש לא מעט גברים שמתנהגים כמו בבונים, שאוהבים ללכת על דברים בעייתיים (להיות עם מישהי, אבל חס ושלום עם טייטל של "בקשר"), שאוהבים לשלוח הודעות דביליות וחסרות טאקט (מישהי שבורת לב מפרידה, ואז האינפנטיל שולח לך הודעה של "מתגעגע") ועוד – ובנות צריכות לקחת זאת בחשבון
  • אבל גם בצד הנשי יש צורך לקחת בחשבון שרגש ושכל אלו 2 דברים שלא תמיד (אם בכלל) הולכים ביחד. אני יכול להמר שבכ-90% ממערכות היחסים שהסתיימו – היו סימנים מוקדמים לכך שהקשר הולך להיות בעייתי במקרה הטוב, או להסתיים במקרה הפחות נעים. אם בן הזוג אינו מתנהג כתמול שלשום, וגם אם הוא מכחיש זאת – כדאי לבדוק את הדברים לעומק, אם הקשר חשוב לך.
  • לפעמים כשאני קורא ספרים, אני מנסה לחשוב על איזו שאלה (או יותר) הייתי שואל את הסופר. במקרה הזה הייתי רוצה לשמוע מאלמוג – אלו לקחים היא הפיקה ממערכות היחסים הקודמות? מה באמת היא מחפשת כיום מבחינת קשר, והאם היא הפעם כן תשים לב לסימנים כשיופיעו (אם יופיעו) עננים אפורים מעל קשר מתהווה?

לסיכום: סיפורים נחמדים. הרבה אי אפשר ללמוד מהם (אוקיי, יש סיפורים שבא לצרוח על המספר, ובמקרים אחרים לתהות מה עובר עליו/ה), ואני חושב שבהחלט שווה להשקיע בספר הדיגיטלי 35 שקל.

פוסט תגובה על המלצות מערך הסייבר (שירביט)

זזמערך הסייבר הלאומי, הגוף שאמור לרכז את כל עניין אבטחת המידע הממשלתית – פירסם מאמר ובו המלצות לציבור הישראלי בעקבות הפריצה לחברת שירביט.

מי שקורא את הבלוג הזה, יודע שאני לא ממש מחבב את מערך הסייבר ובמיוחד לא את המלצותיו שנראות כאילו הועתקו מהמלצות שפורסמו לפני יותר מעשור, מבלי להתחשב כלל בטכנולוגיות חדשות ובנהלים/המלצות חדשות שפורסמו מאז, ולכן החלטתי לטובת הציבור לעבור על ההמלצות שפורסמו, להגיב עליהם ולפרסם מספר נקודות נוספות עבור אלו שמחפשים לקבל אבטחה קצת יותר רצינית לגבי חשבונותיהם וכו'.

  1. סעיפים 1-3 – ההמלצה הראשונה של מערך הסייבר היא "ההמלצה למי שיודע שצילום תעודת הזהות שלו זלג היא ההמלצה למי שיודע שצילום תעודת הזהות שלו זלג היא להנפיק תעודת זהות חדשה חכמה". כפי הנראה במערך הנכבד שכחו שפרטי זהות כבר דלפו ממזמן עוד מאירוע של דליפת פנקס הבוחרים בגלל הליכוד (וכמובן שאף אחד לא נענש על כך, כנראה שרשות הגנת הפרטיות אינה אקטיבית), כך ששם פרטי, שם משפחה, תאריך לידה ומספר זהות של רוב (אם לא כל) האזרחים – כבר בחוץ. בממשלה, אגב, עדיין לא נתנו את הדעת על כך למרות שעברו 10 חודשים מאז האירוע.
    לגבי הנפקת תעודת זהות חלופית – יש לי 2 הערות:
    1. עדיין לא ידוע מה קורה לגבי טביעות האצבע והמאגר הביומטרי. בפעם האחרונה ששמענו על כך – הגיבוי שלו יושב לו בבזק בינלאומי, כך שכשמספרים לכם שהמאגר "מאובטח" – אני לא ממליץ להאמין לסיפורים הנ"ל.
    2. יש אחד, אולי שמעתם עליו – מבקר המדינה, ויש לו כמה מילים לאמר על התעודת זהות החכמה. ציטוט חלקי: ""התעודה לא מגשימה את תכליתה בנוגע לחיזוק תהליך האימות וההזדהות, ויש למשטרה אחוזי כישלון גבוהים בשימוש בה"". אפילו המשטרה, חסידה לא קטנה של התעודה, מציינת כי ישנם אחוזי כשלון גבוהים.אז תסלחו לי, ההמלצה הזו אינה רצינית. אינני חושב שפיתוח (עתידי) של אפליקציה כזו יעזור הרבה במובן הזה, ויקח זמן רב עד שמשרדי ממשלה, בנקים וגופים אחרים יאמצו את עניין האותנטיקציה העתידית החדשה. כבר היינו בסרט הזה בעבר. לא צריך ללכת רחוק – אתר GOV.IL לדוגמא – עדיין משתמש בעניין תאריך הנפקת תעודת זהות וההוראות לא להשתמש בתאריך ההנפקה כבר נמסרו בשנה שעברה. מישהו עשה עם זה משהו? לא.

שאר ההמלצות:

  • לא ללחוץ על לינק אלא להעתיק אותו ידנית. המלצה לא ממש חכמה!. אם פורץ מאן דהוא שולח לינק למשתמש תמים לכתובת http://1.2.3.4/CrackYourPC.html והלינק לדוגמא נחסם על ידי תוכנת המיילים (כמו Outlook), העתקה של הלינק באופן ידני לדפדפן תפעיל אותו ולכן לא מומלץ להעתיק לינקים באופן ידני.
  • "אין לתת פרטים לגורם המחייג אליכם גם אם יש לו מידע שכביכול קיים בחברה כיוון וייתכן שמדובר במתחזה" – ובפעם המי יודע כמה: הן המשתמש הפרטי והן הארגון צריכים לצאת מתוך הנחה שפרטים ימסרו.
  • סיסמאות ארוכות/מורכבות – אולי כותב המאמר לא השתמש בדפדפן מעודכן זמן רב, אולם כל הדפדפנים המודרניים, כמו Firefox, Chrome, Edge כבר כוללים מנגנון הן ליצירת והן לשמירת סיסמאות מורכבות. עדיף לוותר על ה"יצירתיות" של סיסמאות מורכבות על ידי משתמשים.
  • עניין אמצעי אימות נוסף – אכתוב עליו בהמשך פוסט זה.
  • בדיקת חיובי אשראי: אתם מוזמנים לשוחח עם כל נציגת חברת אשראי שתשמח לספר לכם שרוב הישראלים מתקשים לגבי חיובי אשראי רק כשיש חיובים מבהילים ב-2/10/15 לחודש, עד אז, מי שגנב כסף מהכרטיס – כבר מזמן העביר את הסכום למקום מבטחים (אם כי חברת האשראי תחזיר את הכסף, לאחר תהליך מייגע).
    בעניין זה, אם כבר, לדעתי נחוצה התערבות מצד הרגולטור לחייב את הבנקים וחברות האשראי לשלוח כברירת מחדל (Opt Out) הודעות SMS/פוש על כל חיוב מעל 100 שקלים, גם אם הם נעשו בשקלים ובישראל.

בעניין אמצעי אימות נוסף: לא מעט אתרים מאפשרים אמצעי אימות נוסף כמו משלוח OTP דרך SMS, אולם דרך זו היא בעייתית הואיל ומסננים שונים (תוכנת True Caller לדוגמא) מעבירים הודעות כאלו ל-SPAM והלקוח שאינו מבין בטכנולוגיה סתם יתעצבן שאינו מקבל הודעות. בנוסף -בלא מעט מקרים ישנה בעיה עם מערכת העברת ה-SMS ולמשתמש כלל לא מגיעה ההודעה עם המספר, ולעניות דעתי – זהו פתרון די בעייתי שיש להעדיפו רק כאפשרות אחרונה.

פתרונות יותר טובים אך לא מסובכים יכולים להיות:

  • ברמה ההתחלתית (במקומות שאין מידע מסווג/אישי/פיננסי) – שימוש ב-TOTP כאשר המשתמש יתקין אפליקציית Authenticator (לגוגל, למיקרוסופט יש כאלו, ויש את Authy שמאפשר גישה הן מהטלפון והן מהדפדפן) ויזין את המספר כשהאפליקציה מבקשת זאת.
  • למקומות בהם יש צורך באבטחת תקשורת יותר גבוהה, שימוש במתודות שונות המכוסות תחת FIDO2 Alliance ושימוש במפתחות פיזיים כמו Yubikey המשתמשים ב-Challenge & Response ללא / בתוספת שימוש בסיסמאות בהקשה ידנית. כיום יש מפתחות שניתן להפעיל דרך NFC או חיבור USB באותו Dongle ובנוסף, חברת Yubico שחררה את אפליקציית Yubico Authenticator לכל מערכות ההפעלה לדסקטופ, כך שניתן להשתמש ב-TOTP עם הגנה נוספת של ה-Yubikey.

ארגונים, לדעתי, צריכים להגדיר את הדברים כבר "אתמול", אבל גם במערכת הפיננסית צריכים להכניס דברים כאלו לשימוש והם עדיין לא הוכנסו. כלקוח של בנק לאומי ובנק דיסקונט, אני עדיין יכול להיכנס לחשבונותיי ולעשות פעולות באמצעות סיסמא בהתחברות מבלי לבצע כל הזדהות נוספת במכשיר סלולרי או כל ציוד אחר וזהו דבר די חמור שלדעתי יש לטפל בו בדחיפות. למשתמשים הפרטיים, לעומת זאת – אני ממליץ לכל הפחות להתקין אפליקציות Authentication ולהגדיר איתה MFA לשרותים השונים ואם הבטחון חשוב לכם, לרכוש את המפתח הזה, וכך – גם אם פרטיך דלפו, הפורץ לא יוכל להשתמש בהם לביצוע פעולות.

סקירה: מסך 55" של Xiaomi (דגם Mi TV 4s)

אחד הדברים הטובים שמתרחשים בעולם הטכנולוגיה שאפשר לברך עליו בכל הזדמנות – הוא עניין החידושים שכתוצאה מכך, הלקוח מקבל מוצר יותר איכותי ובמחיר יותר זול מבעבר. אם יש משהו שאפשר לאמר על מסכי הטלויזיה של חברת שיאומי – זה שסוף סוף הלקוח שאינו מבין גדול בטכנולוגיה, צבעים, HDR, סטנדרטים ועוד – מקבל מוצר כלל לא רע בסכום שנע בין 1700 ל-1900 שקלים.

רכשתי את המסך מדגם L55M5-5ASP דרך שופרסל. המסך הגיע לאחר יומיים מרגע ההזמנה. הרכבתי אותו והתחלתי לבדוק את ההגדרות, ולהלן התרשמותי:

מבחינת תצוגה, מסך זה מכיל פאנל מסוג VA. פאנל זה נחשב לפאנל שמציג צבעים בצורה די טובה, עם רמת ניגודיות די גבוהה, גווני שחורים כהים ועוד. החסרון של פאנל זה לעומת זאת קשור בזווית הצפיה – אלו שצופים בצורה ישירה במסך, יזכו לראות תמונה מעולה, ואילו אלו שצופים מהצדדים, יראו יותר גוונים אפורים כהים במקום גוונים שחורים לדוגמא. (אגב, בארץ משום מה כותבים שהמסך הוא "LED". הוא לא, זו התאורה האחורית, לא הפאנל).

מבחינת שימושיות והגדרות – שיאומי, כמו חברות רבות אחרות, משתמשות ב-Android TV מההתחלה ועד הסוף. המסך תומך בכל הכניסות הסטנדרטיות (כבלים, אנטנה, לוויין, 3 כניסות HDMI כולל תמיכה ב-ARC וגם 2 כניסות USB 2.0 – נחמד!), ומערכת האנדרואיד יודעת לסרוק את התחנות ולהציג מעין "קיר" שעליו מופיעות התחנות והתוכניות משובצות על אותו "קיר" יחד עם תוכן אונליין כמו נטפליקס, אמזון פריים, יוטיוב ועוד. ההגדרות במסך הן פשוטות (לפעמים פשוטות מדי, הווה אומר: חסרה פונקציונאליות, על כך – בהמשך) ולמי שיודע להסתדר בקלות עם הטלפון שלו, יוכל להסתדר בקלות עם הטלויזיה הזו.

כמו שכולם יודעים, ישנה תחרות עזה בין היבואנים שמייבאים מסכי טלויזיה שונים ולכן קשה לדעת מה לבחור, וכאן חשוב לזכור משהו אחד: מיהו הצופה? אם הצופה הנכבד לא מבין בעניין של רוויית צבעים, הוא "מתלהב" מאיכות הוידאו שמוצגת בחנות החשמל ו"כזה הוא רוצה" – אז אותו צרכן נכבד יכול לעצור את החיפושים ולרכוש את מסכי הטלויזיה של שיאומי בהתאם לגודל מסך שהוא מעוניין (יש מספר יבואנים בארץ, כולל היבואן הרשמי, לא מצאתי יתרון לאף אחד מהם, וכששוחחתי עם 2 חברות לגבי תקלות/באגים – לא ניתנה שום עזרה רצינית). כשמנסים להשוות את המסכים של שיאומי מול מסכים מתחרים באותו מחיר, מוצאים מסכים בני שנתיים ויותר עם איכות צבעים זהה או נמוכה יותר.

מי שמחפש תמיכה ב-HDR יוכל למצוא זאת גם בטלויזיות של שיאומי, אולם חשוב לזכור ש-HDR הוא תקן די רחב, ומסכים שונים מציגים תמונה באיכות שונה. אל תצפו לקבל ממסך של שיאומי תמונה כמו שתקבלו ממסכי סמסונג, LG או סוני היוקרתיים. יש תמיכה, האיכות היא בינונית פלוס והיא מופעלת אוטומטית בשידורי וידאו אונליין שמשדרים HDR.

מבחינת האנדרואיד שמגיע עם המסכים – מדובר באנדרואיד 9 (כן, כולם מחכים ששיאומי תשדרג לאנדרואיד 10) ויש תמיכה מלאה לחנות, תמיכה מלאה בעברית, ואפשר להתקין אפליקציות וגם פה ושם כמה משחקים נחמדים שניתן להתקנה לשחק עם השלט (לא כדאי "להשתולל" יותר מדי – למכשיר יש 8 ג'יגהבייט אחסון ו-2 ג'יגהבייט זכרון, זה לא טלפון אנדרואיד מודרני), ואם חשקה נפשכם לצפות בתכנים אונליין שאינם משודרים בארץ – אתם במרחק קצר מהתקנת VPN דרך החנות, ותוך דקות ספורות תוכלו לצפות באמזון פריים או נטפליקס ממדינות אחרות (לגבי אמזון פריים – פעם עובד לי, פעם לא…)

עד כאן – הנקודות הטובות. עכשיו מגיע החלק של נקודות קצת פחות טובות…

שיאומי בדרך כלל עושים עבודה די טובה בכל הקשור לחומרה – הן מבחינת טלפונים והן מבחינת ציוד רב אחר שהחברה מוכרת, אולם כשזה מגיע לתוכנה… הייתי ממליץ לחברה להיות קצת יותר בקשר עם הלקוחות ולתקן באגים בתכיפות יותר גבוהה. להלן מספר באגים שגיליתי, חלקם יכול להיות Deal Breaker וחלקם לא ממש:

  • תמיכת SPDIF – אם חשקה נפשכם לחבר את מסך הטלויזיה למקרן הקול (Soundbar) שלכם דרך סיב אופטי, או למערכת הגברה אחרת שברשותכם, תגלו מהר מאוד בעיה "קטנה" – הווליום שהיציאה הזו מספקת – מאוד מאוד נמוך. לא מצאתי לכך פתרון ישיר.
    פתרון עקיף: חבר כבל HDMI מכניסת HDMI2 אל HDMI OUT במקרן הקול שלך. זה יפעיל את פונקציית ARC (כך שכיבוי המסך יכבה גם את מקרן הקול) והחיווי במקרן הקול שלך יהפך ל"TV ARC". איכות הקול תהיה מעולה וגבוהה.
  • לא ניתן לשנות הגדרות HDR: אם תנגן סרט או קליפ שמוקלט ב-HDR, המסך יעבור להגדרות HDR עם צבעים מאוד חזקים וחמים. אפשר לשנות את ההגדרות, אולם לאחר שתנסה לנגן סרט/קליפ אחר שגם הוא HDR – ההגדרות יחזרו שוב להגדרות ברירת מחדל. הבאג קיים לאחר העדכון שיצא בתחילת החודש למסכים.
  • ביטול Motion Smooth – גם כאן, כשהמסך עובר למצב HDR הוא מפעיל Motion Smooth שמשווה איכות של "אופרת סבון" לוידאו (המערכת מנסה "להחליק" את הפריימים). אפשר לבטל, אבל שוב – ניגון של סרט/קליפ אחר ב-HDR – וזה חוזר לסורו.

לסיכום: האם הייתי ממליץ לקוראים שמחפשים לרכוש מסך טלויזיה לרכוש את המסך הזה? אם דיוק צבעים אינו פקטור חשוב – אז כן, בהחלט. אם לעומת זאת עומק צבעים, בהירות ודברים אחרים בנושא חשובים לאותו מתעניין – עדיף לחפש מסך אחר.

האם לעבור מהפצת לינוקס X להפצת לינוקס Y?

כל מי שנכנס לעולם הלינוקס וחושב להתקין, רואה במקרים רבים עובדה די פשוטה: יש המון הפצות לינוקס, חלק מהאנשים ממליצים על הפצה X, חלק אחר רומז שהפצה X היא זבל וכדאי ללכת על הפצה Y, וחלק אחר יצרחו במלוא הגרון כי אם אתה חדש, לך בכלל על הפצה Z שהיא "מעולה".

אז איזו הפצת לינוקס כדאי לבחור, והאם כדאי לעבור מהפצת לינוקס נוכחית (X) להפצת לינוקס Y?

התשובה לנושא קצת מורכבת.

מבחינה טכנית, הפצות לינוקס שונות מתחלקות לקהלים שונים:

  • אובונטו, Manjero, Mint ותתי גרסאות של ההפצות (kubuntu, xubuntu, lubuntu) מיועדות בדרך כלל לקהל שמגיע מעולם ה-Windows ושלא ממש מחפש לחטט בקרביים של הפצת התוכנה רק כדי לחבר ציוד Bluetooth או להתקין codecs רק בשביל לצפות באיזה קובץ MP4.
  • הפצות כמו Debian, Arch, Gentoo, Slackware – הן הפצות שמיועדות לאנשים שנכנסים לעולם הלינוקס עם הכרות מסויימת מעולמות היוניקס, למפתחים, ולאנשים שמושגים כמו Terminal, GCC, פייתון, BASH ומושגים אחרים – לא מפחידים אותם והם מוכנים להשקיע קצת זמן להכיר אותם ולהשתמש בהם. הפצות כמו Arch ו-Gentoo לדוגמא – לא מגיעים עם GUI והכל מבוצע דרך פקודות.
  • הפצות כמו SLES, RHEL, CentOS – הן הפצות לינוקס "שמרניות". הן הפצות שיותר מקובל להשתמש בהן בחברות ובמקרים בהם לקוחות רוכשים תוכנות מסחריות (במקרים כאלו הדרישה מיצרן התוכנה תהיה להשתמש בהפצות כמו RHEL ובחלק מהמקרים SLES של סוזה). הפצת ה-CentOS היא חריגה, הואיל והיא מיועדת לשמש כגירסה חינמית וחופשית הזמינה גם לניסוי/dev/testing וגם פתוחה לשימוש הציבור.
    נקודה חשובה: ההפצות הנ"ל מאוד בררניות בתוכנות שהן מאחסנות במאגריהן הרשמיים, ולכן לא תמצאו בהן תוכנות שמנגנות קבצי מדיה מסוגים שונים ותוכנות רבות אחרות שקיימות בהפצות לינוקס אחרות. את התוכנות הללו תוכל למצוא במאגרים חופשיים צד ג'.
  • הפצות לצרכי ניסוי כגון Fedora, OpenSuSE – אלו הפצות לינוקס שיצרניהן מוציאות אותן לציבור לצרכי ניסוי ושימוש ללא תמיכה רשמית. היצרניות משתמשות בפידבק מהפצות לינוקס הללו כדי לשפר את ההפצות המסחריות שהן מוכרות.
  • ישנן עוד הפצות כמו Yocto, OpenEmbed ואחרות שלא רלוונטיות לפוסט זה והן מיועדות למערכות משובצות קטנות ולצרכים מסחריים.

מבחינה טכנית, עם כל הפצת לינוקס ניתן להגיע לתוצאות כמו הפצת הלינוקס המתחרה. אם לדוגמא סביבת הדסקטופ שלכם מבוססת GNOME, אפשר במספר קטן של פקודות לעבור לסביבת דסקטופ כמו KDE, LXDE ואחרות, וכל זאת מבלי לפרמט את המחשב, ואפשר כמובן גם לשנות מראה שיראה כמו ההפצה המתחרה.

ישנן מספר נקודות חשובות שכדאי לזכור בקשר לכל הפצת לינוקס שבוחרים ומשתמשים קדימה:

  • לבחור הפצת לינוקס עדכנית אם אתם משתמשים בלינוקס על המחשב האישי שלכם או המחשב הנייד שלכם. מערכת מעודכנת תתן לכם תמיכה לציוד חדש, תיקוני באגים ועוד, ולכן הפצות מסחריות והפצות כמו CentOS פחות מתאימות לשימוש במחשב האישי/נייד. מומלץ, אגב, מדי פעם, גם לעדכן ולשדרג את המחשב מגירסה אחת לגירסה היותר עדכנית.
  • כשיש תקלה – לא לחשוב על זריקת/החלפת הפצה. הפצות לינוקס הן שונות, אבל הן לא עד כדי כך שונות. תקלה שציינתי לדוגמא בפוסט קודם שפרסמתי – מצאתי לה פתרון דווקא בתיעוד של Arch ואילו התקלה עם ה-Scale שציינתי אתמול נפתרה בכך שעברתי לסביבת דסקטופ KDE, שם כבר טיפלו בבעיה שעדיין לא טופלה ב-GNOME. התיקונים עצמם ב-98% מהמקרים יהיו זהים בין הפצת לינוקס אחת לשניה, כאשר ישנם פה ושם הבדלים במיקומי קבצים (באובונטו נהנים כנראה לשנות סטנדרטים) ושמות חבילות תוכנה.
  • לחפש יותר לעומק: אחת ההמלצות שלי לכל משתמש לינוקס, היא לא לחפש פתרון מהיר לתקלה, אלא גם להבין ולהכיר מהי התקלה. נסה להשקיע עוד כמה דקות כדי להכיר מה הם הקונפיגורציות השונות באותה תוכנה בעייתית, ומי יודע, יכול להיות שלא רק תפתור את התקלה, תוכל אולי גם לשפר ביצועים במחשבך.
  • גיבוי גיבוי גיבוי. יש לך בעיה, מצאת לה פתרון באינטרנט שכרוך בשינוי קובץ או קבצי קונפיגורציה. רגע לפני שאתה משנה את הקבצים, השתמש בפקודת cp כדי לגבות את הקובץ לפני שאתה מבצע שינוי. זה פשוט: cp file file.backup יצור לקובץ file גיבוי בשם file.backup ואם השינוי שביצעת רק דפק את הדברים, תמיד תוכל לחזור אחורה.
  • שמור את הדיסק-און-קי של ההפצה בצד. במקרים מסויימים, שינוי של הפצת הלינוקס יכול לגרום לכך שהמערכת תקרוס או לא תרצה אפילו לעלות. תמיד תוכל בעזרת הדיסק און קי לעלות במצב "LIVE" ולתקן את המערכת ולאחר מכן לבצע reboot ולהשתמש בה כרגיל.
  • אף אחד לא קורא מחשבות: לא מעט אנשים שנכנסים לעולם הלינוקס ונתקלים בבעיה, מעלים מיד שאלה באחד הפורומים ומצפים לעזרה. הבעיה בדרך כלל היא שברוב המקרים, אין מספיק מידע מכותב השאלה, ולכן תמיד מומלץ לפרט מה אתה מנסה לעשות, מה התוצאה שקיבלת, איזו הפצת לינוקס (וגירסה) אתה משתמש, ואת מפרט הציוד שלך. בלי זה, תקבל המון תשובות שרובן לא יהיה רלוונטי.
  • להפריד בין עבודה לפרטי: הפצות כמו אובונטו (לא LTS) על שרתים הן אסון הואיל וברוב המקרים אף אחד לא ישדרג או לא יעדכן אותן. השתמשו בהפצות אחרות המיועדות לשרתים ול-Enterprise לצרכים אלו, ולא הפצות כמו Fedora או אובונטו רגיל או OpenSuSE לדוגמא.

לסיכום: בחירת הפצת לינוקס ושימוש בה משול בלא מעט מקרים ליציאה להרפתקה. לא צריך להרים ידיים על כל תקלה, וסביר להניח שברוב המקרים, היו כבר אנשים שנתקלו באותה תקלה, אולי בהפצת לינוקס אחרת ממה שאתה משתמש, ופתרו אותה. כל עוד הפצת הלינוקס שלך היא עדכנית, אין צורך להחליף לאחרת (כן, כולל לחובבי ה-KALI לינוקס, שחלק מהם עדיין לא מבין שניתן ליצור את אותה סביבה בכל הפצת לינוקס). לא צריך להיות "דתי" לגבי הפצת הלינוקס שלך ואין צורך להקניט אחרים שמשתמשים במשהו אחר ממה שאתה אוהב/משתמש.

בהצלחה.

לינוקס על הדסקטופ אצלי – סוף 2020

בחודשים האחרונים התחלתי לפצל את העבודות שאני עושה במחשב הדסקטופ שלי ל-2 מחשבים נפרדים. בראשון אני מבצע את כל הדברים שקשורים ליצירת מדיה (וידאו, מצגות וכו') ובשני – המחשב העיקרי ליצירת מסמכים, גלישה באינטרנט, כתיבת סקריפטים ב-Shell/Python ועוד. המחשבים עצמם מבוססי Windows אבל עתה אני יכול להשאיר אחד על Windows ואת השני אני יכול לפרמט ולהתקין הפצת לינוקס מודרנית ועדכנית, וזה מה שעשיתי.

בפוסט זה אתאר את ה"חוויות" שהיו לי כאיש לינוקס. אני אציין מראש שהפוסט יהיה טכני ואולי פחות מובן לאנשים שאינם מכירים/משתמשים בלינוקס.

על מנת לתת פרטים מלאים, אתאר את המחשב המדובר שעובר להיות עם לינוקס:

  • מעבד: Ryzen 7 2700 (בלי Overclocking)
  • זכרון: 48 ג'יגהבייט (ערוץ כפול)
  • אחסון: NVME SSD בגודל 2 טרהבייט של WD ועוד דיסק קשיח מכני בגודל 4 טרה של טושיבה.
  • כרטיס גרפי: GTX 1070
  • תצוגה: 2 מסכים בגודל 27" כשכל אחד מהם ברזולוציה של 2560X1440
  • אודיו: Soundbar של LG בחיבור TOSLINK (אופטי) למחשב

כמו שניתן להבין, לא בדיוק מחשב מהקצה הגבוה, אבל בהחלט מספיק לצרכיי

החלטתי בשלב ראשון לנסות את גירסת האובונטו האחרונה – 20.04. הורדתי את ה-ISO והוספתי אותו לדיסק און קי שלי (אני ממליץ מאוד על תוכנת VENTOY – מתקינים אותה חד פעמית על הדיסק און קי, וכל מה שנשאר זה פשוט להוסיף עוד ועוד קבצי ISO שאותם ניתן לבחור במהלך תהליך ה-boot) והוספתי גם את ה-ISO של פדורה 33 האחרונה שיצאה שלשום.

התקנת האובונטו עברה בצורה חלקה, בלי יותר מדי שאלות, הוא התקין את הדרייברים הבינאריים האחרונים של NVIDIA, וכל הציוד עבד מיד לאחר ה-boot אחר ההתקנה… עד שהגעתי לכמה בעיות מהותיות:

  • מכיוון שאני משתמש ב-DPI גבוה במסכים, רציתי להגדיל את ה-Scale ל-125% כדי לראות את הטקסט בצורה גדולה וברורה יותר. לשמחתי הוא איפשר זאת על המסך הראשון, אבל לא על המסך השני, ולא הראה שום שגיאות מהותיות ב-journal או כל מקום אחר שהסתכלתי. ניסיתי את המוצא האחרון (reboot) וראה זה פלא, עכשיו הוא מוכן לתת לבצע Fractal Scaling גם במסך השני! נקודה מעניינת: רד האט עובדים יחד עם קנוניקל על ה-GNOME. אובונטו מאפשרים Scale עם דרייברים של NVIDIA, רד-האט חוסמים זאת ב-GUI או דרך הטרמינל.
  • ניסיתי לצפות ביוטיוב. הכל עובד טוב ויפה עד ש.. לוחצים להציג את הוידאו במסך מלא. כאן המערכת מתחרפנת ומכבה לי את המסכים. לחיצה על ESC מחזירה לי את המסכים לחיים ובדיקה ב-journal מראה שמשום מה, המערכת מנסה לגרום למסכים לעבור לרזולוציה מפלצתית (ב-2 המסכים) מה שגורם לכיבויים. לא מצאתי שום פתרון לכך (כלומר… מצאתי 1001 הצעות לפתרונות שלחלוטין אינם קשורים לתקלה, כולל הצעות כמו "הכרטיס הגרפי שלך תקול, תחליף אותו". הוא לא).
  • מסך ה-Login – המערכת מתעקשת להציג אותו במסך הלא נכון. מכיוון שאובונטו 20 עבר ל-GNOME ומשתמש ב-GDM כמסך לחיבור משתמשים, ניסיתי לשחק עם הגדרות בקובץ בקבצים כמו custom.conf ואחרים (שנמצא ב-/var/lib/gdm אבל באובונטו החליטו להעביר את זה ל-etc/gdm3/ כי למה לשמור על אחידות…) – לא עזר.

אסכם את החוויה כך: הם (קנוניקל) עשו עבודה מעולה וההפצה היא די טובה, אך יחד עם זאת – יש עדיין תקלות, בדיוק כמו לכל הפצת לינוקס אחרת (וכן, גם ל-Windows).

מכאן עברתי לפדורה. למי שתוהה מדוע פדורה – עניין של הרגל, פרויקטים של וירטואליזציה שאני מריץ על מערכת כזו ועוד. אינני מה"מתלהבים" שירוצו לאמר למעוניינים לזרוק את הכל ולהתקין פדורה. גם לפדורה, לאובונטו ולכל הפצת לינוקס יש יתרונות ויש ערימות באגים ובעיות.

ואם כבר מדברים על בעיות, בפדורה גם לא חסרים כאלו:

  • מכיוון שאני משתמש ב-NVIDIA ומעדיף בכל הזמן את הדרייבר הבינארי, אחרי ההתקנה יהיה צורך להסיר את הדרייבר בקוד פתוח (Nouveau). הבעיה: הדרייבר מוטמע בצורה עמוקה בתוך ה-Image של ה-kernel וכל נסיון blacklist לא עוזר, ולכן יהיה צורך להשתמש ב-dracut כדי ליצור initramfs חדש ללא המודול וגם לוודא שהוא מבוטל בקובץ etc/grub/default/. אם משתמשים ב-repo כמו rpmfusion כדי להתקין דרייברים בצורה כמה שיותר אוטומטית, כדאי ראשית להוסיף את ה-REPO, להריץ dnf update, לבצע reboot ורק אז להריץ את הפקודות מהקישור. בסופו של דבר – זה עובד…
  • ..ואז מגלים שבפדורה החליטו שדרייבר בינארי של NVIDIA ו-GNOME – לא יאפשרו Scale של ה-DPI, לא חשוב מה תעשה (היו טריקים שפעלו בפדורה 31, הם בוטלו בפדורה 32). הפתרון שלי – ביי GNOME, אני עובר ל-KDE Plasme. התקנה פשוטה (פשוט להריץ את הפקודה: sudo dnf groupinstall -y "KDE Plasma Workspaces" ולאחר מכן לבצע logout, לבחור את שם המשתמש שלך ומצד ימין למטה לבחור את Plasma ואז להקיש סיסמא) ויש מערכת דסקטופ חלופית.
  • הבעיה הבאה – פונטים. אלוהים ישמור כמה זה נראה מגעיל (במיוחד אתרים בעברית). הפתרון: להשתמש בפונטים שמיקרוסופט שחררה. ההוראות – כאן, אפשר להתקין את החבילות או שאפשר להעתיק את הפונטים ממכונת/Partition של Windows. לאחר שתתקינו, אל תשכחו להגדיר את הפונטים בדפדפן המועדף עליכם (תסתכלו על ההגדרות ב-Windows)
  • ניגון וידאו. יוטיוב עובד חלק, כל אתר אחר – לא. אפשר להתקין את דפדפן כרום אך אם אתם מעדיפים להמשיך להשתמש בפיירפוקס כדפדפן עיקרי, תצטרכו להתקין כמה חבילות נוספות (ההוראות כאן).
  • נגן סרטים – כרגע הנגן הפופולרי היחיד שעובד (ממה שבדקתי) הוא VLC. נגן כמו KODI – קורס תוך 2 דקות, סביר להניח שבימים הקרובים תצא גירסה מתוקנת.
  • ה-Sound bar לא "מתגלה" למערכת לאחר יקיצה ממצב שינה (זה קורה אם מחברים את מקרן הקול בחיבור אופטי, לא בחיבור HDMI או חיבור אנלוגי). התיקון במצב כזה הוא קצת יותר מורכב ויש צורך ליצור קובץ systemd שירוץ לאחר היקיצה ושיהרוג (תחת המשתמש הרגיל, לא root) את pulseaudio כדי שהמערכת "תגלה" מחדש את מקרן הקול.
  • עוד "הפתעות" – עם מקרן קול: המערכת מפסיקה לשלוח signal למקרן הקול, ולאחר מספר שניות הוא נכבה. הפתרון: לערוך (כ-root) את הקובץ etc/pulse/default.pa/ ולחפש את השורה load-module module-suspend-on-idle ולשים # בהתחלה. לשמור, לצאת, ואז כמשתמש רגיל יש להריץ את הפקודה: pulseaudio -k וזה אמור לפתור זאת.
    פתרון נוסף – להפעיל מיקסר (עם הפקודה: alsamixer), לבחור את "כרטיס הקול" עם מקש F6 (אם אתם מחברים מקרן קול בחיבור אופטי, אז זה יופיע כ-HD AUDIO), ללכת עם החיצים ימינה עד Auto Mute וללחוץ חץ למטה כדי שיהיה Disabled ולאחר מכן ללחוץ ESC ליציאה.

נקודות שעדיין לא פתרתי:

  • בעיות בתצוגת וידאו במסך מלא – tearings (תמונה "נקרעת"). יש הצעות כמו בקישור הזה, שלא עובדות וצריך להשקיע יותר לבדוק זאת לעומק. (עדכון: הבעיה נמצאת ב-Firefox. בכרום אין בעיה אז חזרתי לכרום).
  • הפניית ציוד USB ל-RDP דרך תוכנת Remmina. תיעוד – אפס.

אז מדוע בעצם כתבתי את הפוסט? לייאש אנשים מלהשתמש בלינוקס? התשובה לכך היא: לא. כל התקלות שהיו לי ושציינתי את חלקם כאן – רובם כבר חוו אותם וכתבו תשובות במקומות שונים איך לפתור אותם, כך שבסופו של דבר ניתן בהחלט לבנות מערכות לינוקס יציבות לשימוש במחשב הרגיל, אך יחד עם זאת חשוב לזכור: אם ציפית לעבודה חלקה ב-100% של המקרים ובכל הסיטואציות – אתה טועה, ואם אתה רוצה להשתמש בכל הפצת לינוקס, תתכונן להכיר את הטרמינל

לסיכום: לינוקס על הדסקטופ זה טוב, אפשרי ועובד לא רע (ואם אתם בעניין משחקים, אז כדאי שתכירו את Proton), אך יחד עם זאת, גם לאנשים ש"חיים" לינוקס – הפצות לינוקס עושות צרות. אני בהחלט ממליץ לאנשים להכיר לינוקס, אבל גם להתאזר בסבלנות ולמצוא את הפורומים שיסייעו לכם במסע.

ובהזדמנות זו, אם אתם משתמשים בלינוקס ואתם חובבים של htop, אולי כדאי שתכירו את bpytop שמרשים אנשים רבים שחובבים תמונות "היי טק". זה נראה כך (לחצו להגדלה):

אינסטגרם – לימונים ולימונדה

יוצא לי לשוטט באינסטגרם מדי פעם (דחיפה עצמית: אתם מוזמנים לבקר בשלי) ולראות לא מעט אנשים עצמאיים שמפרסמים את שרותיהם או שמפרסמים מוצרים של חברות ועסקים שונים. אינסטגרם היא לא בדיוק פלטפורמה קלה לפרסם דברים ולקבל מזה כספים בצורה רצינית ומשמעותית, וחשבתי על נקודות שראיתי אצל אחרים שלדעתי יכולים קצת לשפר ולראות תוצאות יותר טובות.

  • אתרים: אתחיל בנקודה טכנית חשובה מאוד. אתר צריך להיטען מהר (אפשר לבדוק את המהירות ולקבל טיפים כאן). ככל שאתר יהיה יותר איטי, יותר ויותר גולשים יתייאשו ויוותרו על ביקור באתר. באותה הזדמנות שמשפרים את מהירות האתר, אני ממליץ להתחיל להשתמש בשרות החינמי של Cloudflare כדי להאיץ את קבלת תוכן האתר.
  • לא להעביר את הגולשים לדף ראשי רגיל: אחת הטעויות הכי מהותיות שמפרסמים/משווקים/בלוגרים מסחריים עושים – היא הפניה לדף הראשי של האתר שלהם. גולש ממוצע שיגיע לאתר, בדרך כלל לא יחזור יותר לאתר (אלא אם יש לו סיבה ספציפית לחזור). במקום לקשר בדף הביוגרפיה לאתר הראשי, קשרו את דף הביוגרפיה לדף קישורים (הנה דוגמא שלי). כך, כשהגולש נמצא בדף כזה, והוא לוחץ על הלינקים, הם נפתחים לו ב-TAB חדש, וכשהוא סוגר את ה-TAB, הוא מגיע בחזרה ל-TAB עם הקישורים שלכם. (אגב, אם אתם משתמשים ב-וורדפרס כדי לארח/לבנות את האתר שלכם, תוסף בשם Social Link Pages יכול ליצור לכם דף כמו שלי בקלות ובמהירות). כך, בדף הזה אתם יכולים לציין קישורים שחשובים לכם ושאליהם יגיעו הגולשים כשילחצו על הקישורים הנ"ל.
  • תוכן מושך: את הנקודה הבאה אני מציין מתוך נסיון בתור אחד שגובה מאות שקלים לשעה על יעוץ ואינטגרציה. ככל שהלקוח יצטרך לשלם יותר על המוצר/שרות, תצטרכו יותר להשקיע ב"תוכן מושך". בין אם מנסים למכור ליפסטיק יוקרתי, חופשה בצימר עם 4 חתולים, מסחטת מיצים טורבו, מייקאפ במחיר של 4 ספרות או שרותים שאתם מציעים ללקוחות – הלקוח לא יוציא סכומים גבוהים סתם כך (מה לעשות, רובם סקפטיים בשלב ראשון). תצטרכו "למשוך" אותו, הן באספקט הויזואלי (רמז: תמונות בגודל בול ללא קישור לגודל מלא, זה רעיון לא ממש מוצלח), הן באספקט הטקסטואלי (הסברים שיגרמו לסקרנות, לא טקסט חנפני שמצריך זריקת אינסולין לאחר הקריאה), וכן – אם אפשר, וידאו שיציג את הצדדים החיוביים ופחות חיוביים של המוצר/שרות.
  • Follow Up – הנקודה הזו מאוד חשובה אם מדובר בשרות שאתם מציעים כעצמאיים: כפי שציינתי לעיל, חשוב לעורר סקרנות אצל לקוחות פוטנציאליים לרכוש את המוצר/שרות, אבל סקרנות נכבית ונדלקת מהר מאוד, ולפיכך "תקיפה" של הנושא מאספקט אחר בפוסטים נוספים יכולה "להדליק" את הסקרנות מחדש ולהגדיל את הסיכוי שלקוח פוטנציאלי שקורא את הטקסט/צופה בוידאו – ירכוש את המוצר/שרות. אני מכיר את זה אישית, מכיוון שרוב לקוחותיי מגיעים מהבלוגים שלי.

לסיכום: לא קל למכור ללקוחות, במיוחד כשמדובר על שרות או מוצר שעולה מאות, אלפי ועשרות אלפי שקלים, וישנם לא מעט דוגמאות איך לא לעשות דברים (תציצו בעשרות חשבונות אינסטגרם של דוגמניות/ים מהארץ והעולם ותקבלו דוגמא מושלמת איך לא לעשות דברים. בפוסט הבא אתייחס לפרסומי ה-"Hit" באינסטגרם ועל היעילות שלהם).
רוצים להפוך את הלימונים ללימונדה? תתחילו לחשוב איך או מה צריך לעשות כדי לגרום לכם לרכוש שרותים/מוצרים שאתם מציעים. נסו לחשוב על האספקט איך לגרום ללקוח לזכור את המוצר/שרות שלך. נסו לחשוב איך ליצור "מענה" עם המוצר או השרות לדבר שהלקוח כלל לא היה מודע שהוא צריך/נמשך/"חייב", ומשם תמשיכו לפרסום מועיל (גם לכיס שלכם).

בהצלחה 🙂

ראש השנה – ושוב אנחנו בסגר

כמו בחג הפסח, גם עכשיו, בראש השנה – שוב אנחנו נמצאים במצב סגר. מבט קל באתר מצלמות התנועה באתר של "נתיבי ישראל" מראה את המצב: מכוניות בודדות (שלוקחות סיכון) נוסעות בכביש, מצב הפוך לחלוטין בהשוואה למצב בערבי חג או בחגים עצמם.

לא מעט אנשים מאשימים גורמים שונים בממשלה, את משרד הבריאות וגופים אחרים, אבל אני חושב שהטעות הראשית שנעשתה קשורה יותר לטעות פסיכולוגית…

והטעות קשורה להפחדה.

כשהתחיל הוירוס וכשהיינו כבר בדרך לסגר הראשון, המומחים של משרד הבריאות התריעו על מאות ואלפי אנשים שימותו בגלל הוירוס הזה. אנשים הקשיבו וחלק גדול האמינו למסרים הללו והתנהגו בהתאם ויישמו את ההוראות והנהלים. מהרגע שעבר הגל הראשון והתברר כי כמות האנשים שנפטרו מהמחלה עצמה – קטן, רבים פשוט לקחו את ההתרעות כדבר שבמשרד הבריאות פשוט הגזימו ולא מעט הגיעו למסקנה שכדאי להמעיט בחשיבות ההידבקות בוירוס, ואנשים פשוט הפסיקו לקיים את הנהלים וההוראות. מהצד השני, מהרגע שנגמר הסגר הראשון ודברים חזרו לקדמותם מבחינות שונות, לא היה שום נסיון ממשי מצד הממשלה והרשויות השלטוניות לחזק את הפיקוח על הציבור לקיים את הנהלים, לא ראית שוטרים או פקחים שמחלקים קנסות על ימין ועל שמאל ובקיצור, בכל הקשור לקיום נהלים – היתה התרופפות מוחלטת.

ההתרופפות התחזקה ונהפכה לחוסר אמון במערכות – כשהפוליטיקאים עשו מה שהם אוהבים לעשות: איפה ואיפה. מכריזים על נוהל X, ואז שר או מישהו בכיר בממשלה מתערב ועוקף ברגל גסה את הנהלים. זוכרים את הקטע עם 17,000 חרדים שיגיעו לארץ? (שהתברר אחר כך כלא ממש נכון), או את הקטע עם איקאה? יש עוד דוגמאות רבות שהראו שהמקורבים לצלחת מקבלים פטורים שונים ושאר הציבור – צריך לקיים נהלים, גם אם אין בהם הגיון.

עכשיו אנחנו נמצאים בגל השני של המחלה, רק שהפעם ציבור לא קטן לא מוכן לקיים את הנהלים, במיוחד כשמדובר על סגר למשך שלושה שבועות. הציבור פשוט ישים פס. בממשלה הוציאו נהלים שאסור להתרחק מהבית יותר מקילומטר, אבל נתנו מצד שני שורה של היתרים שדי מגחיכים את האיסורים הנ"ל.

הבעיה הנוספת היא ששוב – מחליטים דברים ברמת המאקרו, אבל לא ממש נכנסים לרמת המיקרו. שוב מחליטים שהתפוסה באוטובוסים וברכבות תרד ל-50%, אבל לא מגדילים את כמות האוטובוסים בקווים כדי שהציבור לא "יתבשל" בחום הנוראי בחוץ. שוב משרד האוצר זורה מלח בעיני עצמאים בכך ששוב שולפים שיטת חישוב די מפגרת שכלל לא מתייחסת לכך שבמצב סגר עצמאים רבים כלל לא יכולים לעבוד גם אם הם רוצים, והמשרד ממשיך עם הצעות עוד יותר דביליות כמו ביטול ארנונה (נכון להרגע, תשכחו מזה, זה צריך לעבור אישור שלטון מקומי, ובאוצר בכלל לא דיברו איתם על כך עדיין).

בקיצור, מחר, כשיסתיים החג, יתחילו משחקי החתול והעכבר בין אזרחים שממש לא מעניין אותם קורונה ונהלים, לבין כוחות שיטור שלא ממש יכולים לעשות הרבה בנידון, ובקיצור – במצב הנוכחי, אפשר לשכוח מ"השטחה" של עקומות גרפיות.

מתי יבינו פה את החומרה ויתחילו לעבוד על נהלים רציניים והגיוניים, תוך שיתוף הציבור? שאלה מצוינת.

אינסטגרם – סטוריז מול פיד

אם יש פלטפורמה אחת ש"תשומת לב" היא גם צד חזק וגם צד חלש בה – זוהי פלטפורמת אינסטגרם (שהועתקה לאט לאט לתוך פייסבוק מבחינת Stories וכו').

מבחינת הצד החלש – ה-Story הוא אחד הדברים החלשים, דבר שיקבל (פר סטורי) חשיפה של 15 שניות ותו לא. אפשר לחזור אחורה חלקית ולראות כמה סטוריז קודמים בחלק מהמקרים, אך רוב הגולשים לא יטרחו לעשות זאת, כך שמבחינה סטטיסטית, עקומת הצפיה בסטורי היא די אכזרית – המנויים צופים בסטורי עד 15 שניות (הרוב יעבירו הלאה ב-2-3 שניות הראשונות) – וזהו, הסטורי עשה את שלו. פחית קולה מחזיקה יותר מעמד 🙂

בפיד לאינסטגרם (פוסטים) לעומת זאת – הדברים די שונים. הפוסטים מזכירים מעט את הפוסטים של פייסבוק (ועדיין יש בעיות עברית RTL מהותיות באינסטגרם, כאילו אנחנו בשנות ה-90!) בכך שאפשר לראות הודעות וגם להגיב, אך בניגוד לפייסבוק, אינך יכול להתחיל לכתוב הודעה מבלי לבחור תמונה להודעה, מה שמחייב אותך קודם להשקיע בויז'ואל, ואחר כך בתוכן ההודעה עצמה. היתרון של פוסט לעומת סטורי – זה שאפשר לחזור זמן רב אחורה בפוסטים (כמדומני עד יצירת הפרופיל של המשתמש) ועדיין להגיב, דבר שלא קיים בסטורי.

יצא לי להסתכל על לא מעט כרטיסים של ידוענים/משפיענים ואחרים, ושמתי לב לתופעה מעניינת: יש כאלו שמחפשים את הכמות המספרית של עוקבים, ויש כאלו שמשקיעים כדי לקבל איכות של עוקבים. מבחינת כמות, לדוגמא – בלא מעט מקרים העוקבים הם לא יותר מאשר חשבונות מזוייפים, בוטים וכו'. אפשר לרכוש כמה אלפים כאלו תמורת מחיר של כמה עשרות דולרים ואני מאמין שלא מעט מאותם ידוענים/משפיענים משתמשים בטריק הזה. בשבילם זה שווה – כי כך אפשר לקבל יותר ויותר הזדמנויות פרסום ולגבות מחירים יותר גבוהים. הבעיה: פייסבוק לא ממש אוהבת שגונבים לה מעוגת ה-"Promote" (יש לא מעט סיפורים ברשת על כך שגם הקידום של פייסבוק אינו יותר טוב, וישנם האשמת שגם כאן משתמשים בבוטים ובחשבונות מזוייפים) ולכן סביר להניח שמדי פעם הידוען/משפיען יסבול מדי פעם "הנחתות" שבהם נגרע מספר העוקבים באלפים/עשרות/מאות אלפים – במכה אחת (וככל שכמות העוקבים יורדת, המחיר שהוא/היא יכולים לגבות עבור פרסומת – נמוך יותר).

לעומת זאת, אם הידוען/משפיען מצליח להשיג יותר ויותר עוקבים אמיתיים שמגיבים בפוסטים שלו, והוא יפרסם יותר פוסטים במקום סטוריז, הרי ש"מכות" כמו שציינתי לעיל יתרחשו לעיתים הרבה יותר נדירות (או במקרים בהם הידוען/משפיען נתפס בקלקלתו) והעוקבים שלו דווקא ישמחו לעקוב אחר האינסטגרם שלו ולהגיב על הפוסטים. בשבילו הפרסום כך יותר אורגני ויש לא מעט סקרים שהראו שגולשים מעדיפים תוכן שהם יכולים להגיב עליו מאשר להיות רק פאסיביים שמעבירים סטוריז עם האצבע..

בסופו של יום, בין אם מדובר במשתמש רגיל או ידוען או משפיען – אינסטגרם ברוב המקרים הוא לא יותר מאשר Redirector. (כיום, גם מפרסמים דורשים שאם שוכרים את המשפיען/ידוען – שהוא יפרסם את המוצר בכל הרשתות החברתיות) ולכן, אם אתה כמנוי רוצה לראות את אותם אנשים עוקבים אחריך ואתה רוצה לשמוע מהם יותר, לדוגמא, אז את התוכן האמיתי תפרסם ברשתות החברתיות כמו פייסבוק ויוטיוב. האינסטגרם זו דרך נחמדה להוביל אנשים לעשות "Swipe Up" (אם יש לך מעל 10,000 עוקבים) או להפנות אנשים לדף ה-BIO/פרופיל כדי ללחוץ על לינק ולראות את התוכן החדש – ותו לא.

אגב, אתם מוזמנים לעקוב אחר האינסטגרם שלי 🙂

צ'יטה שליחויות – והמשלוח שנעלם

אם יש משהו אחד שישראלים רבים עושים יותר ויותר – הוא לרכוש דברים, בין אם הכרחיים או לא – בחו"ל, באתרים כמו אמזון, eBay, אלי אקספרס ועוד, ואותן חברות חותמות הסכמים עם חברות שליחויות מקומיות בכדי להפיץ את החבילות, ובדרך – לזרוק *פס* ענק על הלקוח הישראלי מבחינת שרות. לא כולן, תיכף אכנס לזה.

כל חובבי השוק החופשי מייחלים ליום בו יופרט דואר ישראל. "השרות בטוח ישתפר", הם מציינים בשיחות, אך אבוי – חברות כמו צ'יטה שליחויות, קבוצת בר ועוד כמה חברות שליחויות שאינן ממשלתיות כלל וכלל – מדגימות שוב ושוב איך אפשר לתת את השרות הכי גרוע ללקוח הישראלי!

הנה דוגמא: רכשתי מ-eBay מעמותה שמוכרת מחשבים ובכסף משתמשת כדי לעזור לצעירים – מחשב קטן כדי לצלם אותו בוידאו ולעודד אחרים לרכוש גם. אני לא מרוויח מזה שקל, אבל המחירים שאותה עמותה מוכרת מחשבים – הם מחירים שווים לכל נפש, ויש לא מעט משפחות שישמחו לרכוש מחשבים כאלו. הזמנתי את המחשב כדי לצלם ולאחר מכן לתת אותו למי שזקוק לאחד.

בתמונה משמאל (לחצו להגדלה) – כל המסלול שהחבילה עברה, וכפי שניתן לראות, מה-23/8 החבילה שוחררה מהמכס, הכל שולם ו… כלום. היא לא התקדמה לשום נקודת איסוף. קיבלתי SMS לבחור נקודת איסוף, בחרתי נקודת איסוף ברחוב אלנבי פה בתל אביב – אבל כלום.

כל נסיון להתקשר לחברה מגיע למענה ש"יחזרו אליך תוך 90 דקות". גם 24 וגם 48 שעות חולפות, איש לא מרים אליך טלפון, וגם אם אתה מצליח לגרום להם לענות במסנג'ר (פשוט לתייג אותם בפוסט) – המענה שלהם שווה בערך למענה שהחתולים שלי נותנים .. לא ממש עוזר. איש אינו יודע היכן החבילה תקועה, איך אפשר לקדם, אם אפשר לשנות שפשוט יביאו אותה ישירות או שלכל הרוחות יניחו אותה בנקודת האיסוף באלנבי.. כלום.

ניתן לבדוק באתר החברה את גורל החבילה, שם רואים את התוצאה הבאה:

מה זה לכל הרוחות "משרד ליעד"? שאלה מצוינת! זה אומר (כנראה) שזה עדיין לא הגיע לנקודת האיסוף. איפה זה? איש אינו יודע. "צור קשר מחר" (יצרתי, זה היה אתמול, לא זז כלום)

הפוסט הזה יכל להיות עוד פוסט של תלונות וטרוניה על צ'יטה, אבל למען האמת, בשבוע וחצי האחרון הגיעו אליי עוד 2 חבילות דרכם, והם הגיעו בזמן, כך שכשזה עובד – זה עובד, אבל כשלא, זה כמו לדבר לקיר!

אם יש משהו אחד שאני חושב שצריך לעשות על ידי כל אחד שלא מקבל את החבילה שלו – זה להתלונן, ולא אצל חברת השליחויות הישראלית – אלא מעליהן. במקרה שלי לדוגמא, אני התלוננתי לחברת Aramex, אולי אם הם יקבלו מספיק תלונות, Aramex יתחילו לחפש חברת שליחויות אחרת (עם הדואר זה עבד וכיום הם עושים הכל כדי שהחבילות של אמזון יגיעו כמה שיותר מהר ללקוחות, גם אם מדובר בעיכוב חבילות אחרות לצערי…)

לסיכום: מנסיוני, למעט Fedex, DHL ו-UPS, חברות השילוח האחרות (כולל הדואר) פשוט מאמללות את הלקוחות ומשתמשות בתירוצים כמו "קורונה" כדי לתת שרות מתחת לכל ביקורת ובגלל זה אני ממליץ – לא לשתוק, להתלונן. יהיו כאלו שיאמרו שתלונה אחת לא עושה מאומה, אבל האמינו לי, תלונה ועוד תלונה ועוד תלונה – וחברת השליחויות תפסיד לקוחות גדולים, וזה קרה. חברה כמו אמזון כבר הבינה שלסמוך על חברת שליחויות אחת בארץ, זה רעיון רע, והתחרות קצת מסייעת.

ומה איתכם? גם אתם סבלתם מחברות השליחויות ובהמתנה אין קץ לחבילות מאמזון/איביי?