מעבר דסקטופ ללינוקס אצלי

אינני הטיפוס שמתייחס למערכות הפעלה כ"דתות". אין לי שום בעיה להודות שעד לפני זמן לא רב, מערכת ההפעלה העיקרית בדסקטופ שלי היתה Windows 10, וכשאני רוצה לעבור מערכת הפעלה, אני לא עושה זאת כצעד "אנטי מיקרוסופטי" אלא פשוט בגלל נוחות: 90% מהזמן שאני משתמש במחשב לעבודה או לבדיקות, אני נמצא מול חלון טרמינל או דפדפן, וב-Windows די נמאס לי להפעיל Putty, להשתמש ב-WSL ולגלות שהחלון "טרמינל" מתחרפן לו כשאני מגדיל אותו, ואני גם לא אוהב את המעקב של Windows אחרי.

אבל כמו שאומרים: יש רצוי ויש מצוי, והסיבה שנשארתי עד כה עם Windows 10 היו התוכנות, ובמיוחד תוכנת Camtasia Studio ותוכנת Premiere Pro של אדובי. אני רוצה להתייחס לשתיהן והתחליפים שלהן בלינוקס.

למי שלא מכיר את Camtasia Studio, זו אחת התוכנות המעולות ביותר שקיימות להקלטת מסך, עריכת הוידאו ופרסומו. היא לא תוכנה שיכולה להתחרות ב-Premiere מבחינת כלים לטיפול בוידאו, אבל יש בה מספיק פונקציונאליות להקליט מסך, לערוך, להוסיף טקסטים וגרפיקה פשוטה/אנימציה, והיא משלבת העלאת וידאו ישירה ליוטיוב.

בלינוקס קיימים מספר כלים להקלטות מסך (כולל OBS Studio המפורסם), אך הקידוד שהם מקודדים את הוידאו מתאים יותר לשידור מאשר לעריכת וידאו (קידוד של H.264, WebM, OGG וכו') כך שוידאו כזה שאקליט מסך ולאחר מכן אערוך ואוסיף אפקטים, שינוי צבעים וכו' – יעבוד בצורה מאוד איטית בתוכנות כמו Premiere. עם Camtasia Studio לעומת זאת, הם משתמשים במקודדים שלהם (TSCC, TSC2) כך שהעריכה בתוך התוכנה היא לא רק קלה, הקובץ המיוצא קטן ב-90% מכל קובץ שיוצא בתוכנת הקלטת מסך בלינוקס. מדוע זה משנה? מכיוון שאני מחובר ב-ADSL וזמן ההעלאה שונה משמעותית, בין 3-4 דקות (וידאו שהוקלט ונערך עם Camtasia) לבין כל וידאו שנוצר בתוכנה אחרת (40-50 דקות). בנוסף, שום תוכנת הקלטת וידאו לא מאפשרת באופן רציני הקלטה עם Codec מקצועי (Apple ProRes, DNxHD, DNxHR) ו-OBS שכן מאפשר – נותן עיוות בוידאו או חונק את המעבד.

ויש גם את Premiere Pro ועם כל הכבוד למתחרים שלו מבוססי קוד פתוח, הם לחלוטין מחווירים לעומת ה-Premiere, קלות עבודה, תוספים ועוד. אני מכיר את Kdenlive ואת Openshot, ועם שתיהם לא הצלחתי להסתדר. שלא תבינו אותי לא נכון, אני מלא טענות כרימון כלפי אדובי – היא אינה משפרת מהירות רינדור וידאו (בין אם יש לכם כרטיס GTX 1080Ti יקר או GTX 980 – תקבלו את אותם ביצועי רינדוד אחד לאחד!), אינה יודעת לתמוך במעבדים מרובי ליבות, ושיטת המנוי שלה לא ממש מעודדת אנשים (כמוני) שלא משתמשים ב-Cloud של אדובי ולשלם 175 שקל לחודש רק בשביל הזכות להשתמש בתוכנה נשמע לי חסר פרופורציות. אם אני צריך תוכנה מסחרית, אני אשלם אליה תשלום חד פעמי וזהו. בלי מנויים ובלי הקפצות מחיר בדרך.

להלן הפתרונות שמצאתי:

  • הקלטת וידאו של מסך: אני אשתמש בתוכנות כמו Green Desktop ואחרים. נכון, זה לא יתן וידאו בגודל קטן של קבצים, ולכן אנצל את הוידאו להמרה (עם FFMPEG) ל-DNxHD על מנת לאפשר עריכת וידאו יותר קלה ל-Process מצד תוכנת עריכת הוידאו.
  • תוכנת עריכה מקצועית: אין Premiere Pro? ברוך הבא Davinci Resolve 15 ללינוקס (שמתקן את הבאגים של אודיו ללינוקס שהיה בגירסה 14). יש גירסה חופשית ויש גירסה מסחרית, אני כנראה ארכוש את המסחרית. יש בתוכנה כמעט כל מה שיש ב-Premiere ו-After Effects ומבחינת לימוד התוכנה היא נראית מקליפים שצפיתי – די קלה ללימוד.
  • פתרונות VPN: מי שאינו פרילאנסר אולי לא מכיר זאת, אבל כאן בישראל חברות רבות משתמשות ב-VPN מסוים ואינן זזות ממנו גם כשהמערכת יצאה לגמלאות. חלק מהחברות עדיין משתמש ב-VPN שמצריך ActiveX (אללה יוסטור), חלק משתמשות ב-JAVA, וחלק בכלל קיימות רק כ-Native ל-Windows. לזה אין ממש פתרון בלינוקס, ולכן אצטרך להשתמש כנראה ב-VM או Dual Boot, צריך להחליט..
  • מיקרוסופט אופיס: יש גוגל Docs ולמי שלא נוח, שיעביר קובץ PDF. ביי אופיס.

עם איזו הפצה אעבוד? כמו תמיד, אותה הפצה: Fedora האחרונה.

לסיכום: האם אני ממליץ למשתמשים לנטוש את Windows לטובת לינוקס? לא, אלא אם הם מוכנים להשקיע בלימוד לינוקס בצורה רצינית דרך טרמינל ופקודות. לי יש איזו דקה וחצי נסיון עם לינוקס אז אני יכול לעבור לשם ולהישאר שם רוב הזמן. מדוע אני עובר? כי סוף סוף יש לי פתרונות לרוב הדברים שאני צריך. אם לא היו לי פתרונות, לא הייתי עובר למרות שאני מחבב מאוד את לינוקס. יש לי עוד דברים לפתור (Kodi לא מעוניין להפעיל וידאו בחלון השני, מציג מסך שחור – תיקנתי בזמן שאני כותב את הפוסט הזה) אבל אני מאמין שעם השקעה פה ושם, אצליח להתגבר על הבעיות.

אז אתם רוצים ללמוד על לינוקס

אנחנו נמצאים בשנת 2018 וחדירת מערכת הלינוקס לחברות השונות נמצאת בעיצומה. כל סטארטאפ יודע מהיום הראשון שככל שמדובר בשרתים, הוא מהר מאוד יצטרך לעבוד על לינוקס. תחום מתודות ה-Devops והכלים שמשתמשים? סביר להניח שחלק גדול מהכלים יצטרכו שרת לינוקס לעבוד עליו. קונטיינרים? ב-Windows יש אבל זו בדיחה לא מצחיקה (שם זה בכלל VM) – אתם תצטרכו לינוקס להריץ את זה ואם אתם עובדים על עננים ציבוריים עם כלי אוטומציה, סביר להניח שהחיים יהיו יותר קלים עם טרמינל לינוקס (כן, מיקרוסופט משפרת את הקונסולות של ה-CMD וה-PowerShell אבל מספיק להריץ פקודת TOP ולהגדיל את החלון כדי לראות את הקונסולה Freak out ופתאום לא רואים כלום. במקרים כאלו פקודת reset תעזור, אגב).

בקיצור, לא חשוב איך נסתכל על זה, לינוקס נכנס כמעט לכל מקום אפשרי, כולל מקומות שהיו שמורים בעבר אך ורק למערכות מיקרוסופט. ב-Enterprise הכניסה הרבה יותר איטית – אבל היא מתרחשת.

מטבע הדברים, כשמערכת חדשה נכנסת, יהיו יותר ויותר אנשים שירצו ללמוד אותה. אחרי הכל, עולם ההייטק הוא תחרותי מאוד ומי שלא משקיע בעצמו במשך מספר שנים "גוזר" על עצמו להיתקע בתחומים שתהיה להם פחות ופחות דרישה. בל נשכח שהיום, למעט כל מיני מקומות ממשלתיים וחברות בטחוניות גדולות, אבטחת תעסוקה זה לא דבר שמובטח לך. יכול תמיד להיות מצב שבחודשים הקרובים תצטרך לאמר שלום למשרתך הנוכחית ותצטרך למצוא משהו אחר, ואם כל הידע שיש לך שווה לידע שהיה שווה משהו מלפני עשור ומעלה – אתה בצרות.

אז קודם כל, הדבר הכי חשוב שצריך לזכור לגבי תחום הלינוקס – זה שהתחום מתפתח בקצב רצחני. אנשים לומדים עכשיו קונטיינרים על Docker ו-Kubernetes? הגיע הזמן שתכירו את ה"אח" שלו – cri-o. משתמשים בפתרונות של Docker ל-Enterprise? זה מת, תעברו ל-Kubernetes או OpenShift (תלוי בסביבה ובכל מיני פרמטרים).

בשביל להתחיל ללמוד לינוקס, מתחילים תמיד בבסיס, ומומלץ כמה שפחות להיות "תלוים" בממשק הגרפי, כי כשתגיעו לנהל שרתי לינוקס כלשהם, לא תמצא שם ממשק גרפי (ואם תתקין דבר כזה, בוא נאמר שצוות ה-IT לא יתפוס ממך כאיש לינוקס רציני), ולכן הדבר הראשון זה להכיר בצורה הכי קרובה את המסוף (Terminal). להכיר את מערכת הקבצים בלינוקס, להכיר הרשאות, פקודות, ואם אפשר – להכיר כמה הפצות לינוקס. אובונטו זה נחמד ודי פופולרי בענן, לא ממש פופולרי ב-Enterprise, שם RHEL (של רד-האט) או CentOS עדיין שולטים. הפצות לינוקס כמו Debian ו-Arch או Gentoo הן טובות – למי שרוצה להשקיע ממש לעומק בלינוקס.

אחרי שמכירים הרשאות קבצים ותיקיות, sudo, כדאי להכיר דברים כמו הפניות (redirection) כמו > | < שמאפשרות לקחת פלט מסוים ולהעביר אותו לפקודות/אפליקציות אחרות, כדאי להכיר גם פקודות המאפשרות לבצע מניפולציות לקבצים, פקודות כמו SED, AWK, GREP ועוד. יש כמובן לא מעט פקודות, ותמיד לכל פקודה ניתן למצוא את ה"מדריך" שלה עם פקודת man, כך שלדוגמא אם אין לי מושג ירקרק מה לכל הרוחות עושה awk, פקודת man awk תתן לך הסברים. חלק מה-manuals ארוכים מאוד ומפורטים מאוד (תסתכל על man awk כמה הוא ארוך!) וחלק מאוד קצרים וחיפוש בגוגל יוכל לעזור.

אחרי שנלמד כמה וכמה פקודות, יגיע הזמן שנצטרך שפת סקריפטים כדי להריץ את הפקודות ביחד מתוך קובץ. למי שמגיע מעולם מיקרוסופט, מכיר בוודאי קבצי Batch או PowerShell. בלינוקס כיום הדבר הכי פופולרי זה BASH, ועם BASH תוכלו לכתוב סקריפטים קצרים או ארוכים. השפה עצמה די קלה ללימוד אך מצד שני BASH מאוד פדנטי לגבי רווחים. יהיו לכם הרבה מקרים שתשברו את הראש מדוע סקריפט לא עובד ורק אחרי שעות חיפוש תגלו ש… ששכחתם רווח בין פקודה לסוגריים או שחסר איזה ; ואחד החסרונות הגדולים של BASH הוא שאין לך debug אמיתי.

עוד דבר חשוב – עורך טקסטים. כאן אני ממליץ להכיר את VIM למרות שרבים מעדיפים את nano, רק ש-nano לא יהיה זמין לכם בשרתים רבים של אחרים ו-VIM אחרי שמתרגלים אליו, אפשר לעבוד ולעשות דברים במהירות. עוד אופציה שאני יכול להמליץ עליה היא emacs (יש מלחמה בין אנשי לינוקס בין עורכי הטקסט לגבי מי יותר טוב ומי יותר נוח. הכל תלוי במשתמש).

בשביל לכתוב סקריפטים ואפליקציות רציניות, נצטרך משהו יותר "כבד" מ-BASH, ואחת ההמלצות הכי פופולריות היא שפת Python. עם Python אנחנו יכולים לכתוב דברים שיכלנו גם לכתוב ב-BASH, אבל היתרון הגדול של Python זו הכמות העצומה של הספריות שאנחנו יכולים להתממשק אליהם ולבצע דברים. כמעט כל אפליקציה או שרות שקיימים ללינוקס תומכים ב-API כלשהו ו-Python יכול לעזור לנו להתממשק ולבצע דברים. אגב, לפי מאמר שפורסם מלפני מס' ימים, Python היא שפת התכנות הכי פופולרית כיום, כך שמאוד מומלץ להכיר אותה.

ברגע שאנחנו מכירים לא רע את שפת Python ו-BASH, מכירים פקודות פופולריות של לינוקס ואנחנו מרגישים די נוח עם הטרמינל, יהיה כדאי להכיר כלי אוטומציה, כלים אלו יעזרו לכם לבצע דברים שונים בשרתים אחרים כך שלא תצטרכו להמציא את הגלגל מחדש בכל פעם ולא תצטרכו להריץ פקודה 20 פעם רק כי יש לכם 20 שרתים שונים. כלי האוטומציה שאני ממליץ עליו הוא Ansible שמאפשר לעשות כמעט כל דבר תוך כתיבת Playbook (שזה בעצם ה"תסריט") בפורמט YAML ומודולים ב.. Python. יש גם כלים אחרים ואם אתם עובדים עם עננים ציבוריים, סביר להניח שימליצו לכם לעבוד על consul או עם terraform. כל חברה והעדפותיה, כך שאם אתם חושבים לעבוד בתפקיד "Devops", כדאי שתכירו גם את terraform ותלמדו איך להתחבר לעננים כמו AWS כדי לעשות דברים שונים דרך ה-API של אמזון לדוגמא. עוד תחום שכדאי ללמוד, הוא ניהול קוד (כן, גם לדברים הקטנים שלך) עם כלי כמו GIT. אתה יכול להרים לעצמך בבית לדוגמא את GOGS, מנהל GIT קטן וחמוד שיכול לעזור לך הרבה.

דבר נוסף שחשוב הם השרותים שנמצאים בלינוקס. תכירו את SystemD, תכירו כלי כמו TOP (למפונקים שביניכם – htop), תכירו איך לנהל דיסק עם Volume Management, ועוד ועוד. כל קורס טוב שמדריך לינוקס מסביר פחות או יותר על הדברים רק שחשוב לזכור: הקורסים מסבירים דברים בצורה בסיסית בלבד וה"חבר" הכי טוב שלך הם פקודת ה-man לפקודות השונות.

מכאן – הכל תלוי לאן אתם רוצים לקחת את ההכרות שלכם עם לינוקס. תכנות? תכירו את השפות והכלים, ויש מאלו המון. כך לדוגמא אם אתם רוצים ללמוד על Kernel, פיתוח דרייברים וכו', תצטרכו להכיר עמוק את ה-GNU Chaintools ואת GCC, את GDB כ-Debugger ואת ה-proc filesystem, ניהול זכרון, scheduling, ועוד ועוד. שפות כמו PHP? תכירו את השפה וערימות המודולים שלה ואת הדרך להטעין דינמית מודולים, וכו' וכו'.

לסיכום: אם אתה רציני לגבי לימוד לינוקס, תתחיל בדברים שתיארתי לעיל. זה לוקח זמן ותרגול, זה לא MCITP של מיקרוסופט! חשוב שתגדיר לעצמך מה אתה רוצה ללמוד בלינוקס. חושב ללמוד על הכל בלינוקס? שכח מזה. הצצה לדוגמא בגירסאות Fedora שונות יכולה להראות לך כמה דברים משתנים בחודשים ספורים כך שמדובר ב"מטרה נעה". לכן חשוב להתפקס בדברים שאתה רוצה ו/או צריך ללמוד. את השאר תלמד בזמנך החופשי לפי הצרכים שלך.

לינוקס כדסקטופ בשימושים אצלי

יוצא לי לא מעט לראות ויכוחים שונים בפורום לינוקס בפייסבוק וחשבתי להציג את הזווית שלי שאולי תסביר כמה דברים לגבי שימושיות לינוקס ודסקטופ במצבים שונים.

מבחינתי, אצלי בבית יש לי כמה עשרות מכונות וירטואליות, לאפטופ ודסקטופ, בנוסף לכמה שרתים פיזיים. כמות מכונות ה-Windows שיש לי היא 3: מכונת הדסקטופ הראשית שלי היא Windows 10, יש לי מכונה וירטואלית שהיא גם Windows 10 (שמשמשת לצרכי חיבור VPN כשיש צורך להתחבר ללקוחות ממערכת נפרדת), ושרת וירטואלי (VM) שמריץ Windows 2012R2 שמשמש כשרת AD לצרכי בדיקת תאימות של תוכנות שונות. השאר – לינוקס, FreeBSD ומדי פעם אפילו Solaris כשצריך לבדוק אפליקציות כלשהן.

מי שלא מכיר אותי – יש לי איזה דקה ורבע של נסיון בלינוקס. אני לא הטיפוס שאם משהו לא עובד אז מיד נכנע ורץ להתלונן כמה לינוקס לא ידידותי. אישית, עוד מאז הימים שהתחילה מהפכת ה-ADSL בארץ, ישבתי לשבור את הראש כדי לגרום למודמי ADSL בחיבור USB שבזק חילקו – לעבוד בלינוקס, כך שעקשנות – לא חסרה לי. אחרי הכל, זו הפרנסה שלי כפרילאנסר ואני לא יכול לזרוק עבודה/פרויקט של לקוח, רק בגלל אתגרים במערכות לינוקס…

יחד עם זאת, לעניות דעתי, צריך להכיר בעובדות קיימות.

הסיבה שלי שאני מריץ Windows 10 על המכונת דסקטופ שלי היא די פשוטה: יש לא מעט תוכנות שאני צריך שקיימות רק ל-Windows ושום אמולציה או שימוש ב-Wine לא יעזרו. כך לדוגמא, כשאני מפרסם הדרכות/הדגמות תוכנות/אפליקציות/שרותים – אני משתמש בתוכנת Camtasia להקלטה, עריכה ויצוא הוידאו לפורמט H.264. האם אפשר להקליט מסך עם לינוקס תוך שימוש במיקרופון? בהחלט, אבל הקידוד של Camtasia ב-Windows יוצר קבצים שהם בגודל 10% בהשוואה להקלטת מסך בלינוקס. במקרים אחרים כשאני מקליט וידאו שבו אני מופיע, אני משתמש בתוכנת digicamControl שהיא בקוד פתוח ששולטת על מצלמת ה-Nikon (המעפנה) שלי ואת הוידאו אני עורך ב-Premiere. נכון, קיימות תוכנות עריכת וידאו בלינוקס, אבל את פרמייר Pro אני מוצא הכי נוחה (וכן, ניסיתי את Kdenlive ואחרות). פה ושם אני עובד טיפה עם פוטושופ לערוך תמונות, ואני פשוט לא מסתדר עם GIMP.

בלאפטופ שלי לעומת זאת מותקנת הפצת Fedora 28 עם KDE. אין שם Windows ואני כותב עם הלאפטופ כרגע את הפוסט הזה, ואני משתמש שם רק בלינוקס כי כל הצרכים שלי יכולים להתבצע בקלות על לינוקס. אני לא אערוך וידאו על הלאפטופ גם אם אדובי מחר תוציא את חבילת התוכנות שלה ללינוקס מהסיבה הפשוטה שאותו לאפטופ לא נוח מספיק (והמסך באיכות זוועה!), אבל בשבילי רוב העבודה על הלאפטופ זה טרמינל ודפדפן, וברוב המקרים, אפילו כרומבוק מספיק בשביל זה.

לאלו ששואלים אותי אם לעבור ללינוקס, אני אומר משהו פשוט: בדוק מה התוכנות שאתה צריך, האם תוכנות חליפיות יכולות לספק אותך והאם אתה מוכן לבצע Multiboot או להשתמש בוירטואליזציה. לינוקס לא יכול להחליף ב-100% כל מערכת Windows ואפליקציות שרצות עליה. לינוקס מבחינת שימושיות כדסקטופ עשתה צעדים גדולים בשנים האחרונות והפצות לינוקס מודרניות יודעות לתמוך ברוב הציוד מבלי שתצטרך להגדיר משהו, אבל מבחינת אפליקציות – יש אלטרנטיביות ראויות לתוכנות שונות ויש אלטרנטיבות גרועות ויש מקרים שאין אלטרנטיבות ואז יש צורך להגדיר את המכונה כ-Multiboot או להשתמש בוירטואליזציה (אם אין צורך בשימוש רציני ב-GPU ע"י האפליקציה – כמו באפליקציות של אדובי), והכי חשוב זה להכיר במציאות: דברים אינם שחור או לבן. אין שום דבר רע בשימוש ב-Windows כמו שאין שום דבר רע בשימוש בלינוקס.

על מצלמות אבטחה ופרצות

בשנים האחרונות יש טרנד מאוד אופנתי שנקרא "הבית החכם". מדובר בשוק פוטנציאלי ענק שכל חברה מנסה לתפוס בו איזו תפיסת רגל. המכשירים הכי ידועים שנמצאים כבר בבתים רבים הם ה"עוזרים הדיגיטליים", כמו Alexa של אמזון עם Google Home של גוגל שמאפשרים לך לא רק לשאול שאלות ולקבל תשובות, אלא גם לשלוט בציודים בבית. רוצים להדליק אור איך שאתם נכנסים הביתה? פקודה אחת והאורות דלוקים ואפשר לעשות דברים שונים.

אספקט אחר שתופס יותר ויותר מקום הם ה"עזרים הדיגיטליים" ששם נמצאים כל שאר הציודים לבית, החל מתוארה, מתגים חכמים שיכולים לשלוט על ציוד "טיפש", מזגנים ושאר ציודים שכוללים חיבור ל-WIFI והשימוש נעשה דרך אפליקציה יעודית בטלפון שלך ועד מערכות אזעקה מתוחכמות שמאפשרות לך לנטר מה קורה בבית ולבצע פעולות שונות.

ב-3 שנים האחרונות נכנסות גם המצלמות האבטחה החכמות הביתה. המצלמה לא דורשת מחשב אלא רק חיבור ל-WIFI, אפשר להגדיר אזורים "חמים" שאם בהם תהיה פעולה (כמו מישהו שנכנס הביתה והמצלמה מצלמת את אזור הכניסה לבית) – תקבל התראה, הוידאו עולה לענן ולא נשמר למחשב או ל-NAS בבית כך שגם אם פורץ חודר הביתה ומנסה להזיק למצלמה – רוב הסיכויים שעד שהוא יזיק – תמונתו עולה לענן וגם אם הוא ישבור את המצלמה לרסיסים – תמונתו תהיה קלה לשחזור.

יש כל מיני חברות שמייצרות מצלמות וחיישנים לצרכי אבטחה ביתית. אחת הדוגמאות שמפורסמת בחו"ל (אבל משום מה קשה למצוא אותה בארץ) הן המערכות של RING (אמזון רכשה אותם לפני זמן לא רב). אתה מקבל התראה אם מישהו נכנס לאזור המוגדר, אתה יכול לדבר דו-כיווני מהטלפון שלך לפורצים ואתה יכול גם להפעיל אזעקה.

אבל מי שנכנס לשוק ב-3 שנים האחרונות בצורה מאסיבית הן מצלמות האבטחה הסיניות. מבחינת חומרה במקרים רבים היא נותנת תוצאת וידאו בינונית פלוס. גם שיאומי נכנסה לשוק עם מצלמות כמו זו בתמונה משמאל (יש גם דגם מכני שהמצלמה מסתובבת) עם וידאו/תמונות באיכות מעולה, ממשק די קל לשימוש, ושמירה בענן של הוידאו והתמונות לשבוע בענן של שיאומי בחינם.

הבעיה המרכזית בכל אותן מצלמות סיניות זה שאולי החומרה הטובה ובחלק מהמקרים הממשק טוב, אבל מבחינת אבטחה – מדובר באסון. מי שיציץ לדוגמא בסקירות באמזון יוכל לקרוא סיפורים על איך אנשים גילו שיש להם צופים בלתי מוזמנים שמציצים להם הביתה ועדיין – רבים מתפתים ויתפתו למחיר (בכל זאת, סט של 4 מצלמות כמו המצלמה בתמונה כאן של שיאומי עולה 100$+מסים באמזון).

אז מה ניתן לעשות בנידון?

מי שקורא את הבלוגים שלי יודע שאני האחרון שימליץ לדוגמא לזרוק את הטלפון הסלולרי מקומה עשירית לאחר 2-3 שנות שימוש. בעזרת חבר שמבין טוב במחשבים ניתן (בטלפונים מבוססי אנדרואיד) להחליף מערכת הפעלה וכך לקבל את רוב הפונקציות החדשות במכשיר הישן שלכם ולהמשיך להשתמש בו עוד שנתיים שלוש ויותר בלי בעיה. אותו דבר ניתן לעשות עם המצלמות הללו (אגב, התמונה שמשודרת לענן של שיאומי מוצפנת, היא מוצפנת במכשיר ואז נשלחת).

במהלך הפוסטים הבאים אני אנסה מספר מצלמות ושינויי קושחה (לשמחתי כל המצלמות "החכמות" הנמכרות היום מבוססות לינוקס) ואפרסם זאת כאן על מנת שתוכלו לשפר את השימוש במכשיר ותוכלו להפעיל פונקציות נוספות. אחת המצלמות הראשונות שאני הולך לנסות עליה דברים תהיה כנראה אחת מהמצלמות של שיאומי.

מה קורה בעולם הכרומבוקים (עדכון)

זה היה ב-4/10/2017. גוגל שחררה לעולם את ה-Pixelbook שלה. ערוצי המדיה השונים קיבלו את המחשב לסקירה וכולם כתבו את אותו דבר: מבחינת חומרה, מדובר במחשב מעולה, מקלדת נוחה, עט טוב, משטח trackpad מעולה ובקיצור – מחשב נוח שעובד מעולה. הבעיה מתחילה עם מערכת ההפעלה – כרום OS שלא נותנת לך הרבה: לגלוש ברשת ולהפעיל אפליקציות מבוססות Web ולהריץ אפליקציות של אנדרואיד, ואת כל זה אתה יכול לעשות במחשבי כרומבוק אחרים בפחות ממחצית המחיר, אז מדוע גוגל מוציאה מחשב כזה ובמחיר כה גבוה?

לגוגל כמובן היו תוכניות אחרות שהם שמרו קרוב לחזה, ובשום מקרה הם לא חשבו להתחרות ביצרניות הכרומבוקים השותפים שלהם (צעד שדופק את גוגל עד עצם היום הזה עם אנדרואיד ועדכונים ו"יד רפה" בכל הקשור להטמעת Bloatware, בדיוק ההיפך מאפל).

אז מדוע גוגל עשו זאת?

גוגל מודעים לכך שהפעלת אפליקציות Web ואפליקציות אנדרואיד על כרומבוק לא תסייע לה בחדירה לשוק (מעבר לשוק הלימודים בכיתות ה'-י"ב), אבל גוגל כן רוצים לחדור לשוק, ולהיכנס לדוגמא לשוק המפתחים (שם המק כבש מקום מאוד רציני, לכו לכל כנס ותראו במה הקהל משתמש). נכון, אפשר להריץ crouton ולהתקין את הפצת הלינוקס החביבה עליך, אבל לשם כך תצטרך להעביר את הכרומבוק שלך למצב developer mode ובדרך תאבד חצי מההגנות שיש בכרומבוק, שלא לדבר על כך ששילוב אפליקציות לינוקס גרפיות במסך הכרום OS הוא כרגע דבר די גרוע (עם תוסף XIWI). בקיצור אם אני רוצה להריץ כל אפליקציה גרפית עם האצה גרפית, האפשרות היחידה שלי היתה להריץ crouton ולהחליף בין סביבת כרום OS לסביבה מבוססת X.org.

הערה: כל הדברים הבאים לא זמינים לכרומבוקים, אלא רק ל-Pixelbook וגם זה רק בערוץ dev

אז בשלב הראשון, גוגל החליטו להכניס תמיכת קונטיינרים לכרום OS (זה נקרא Crostini), כך שתוכל להריץ את סביבת הלינוקס האהובה עליך (רק שיש שינוי בקונטיינרים וכשאתה מפעיל את הקונטיינר מחדש, הוא לא מתחיל מאפס אלא ממשיך בדיוק מאיפה שיצאת ממנו, כמו VM).

מכאן אנחנו מגיעים לסביבה הגרפית. גוגל לקחה את ה-GTK ויצרה עבורו Theme שמבוסס על Material Design כך שאפליקציות מבוססות GTK יראו כאילו נוצרו עבור אנדרואיד/כרום OS. הנה דוגמא (לחצו להגדלה):

מה עם אפליקציות שמבוססות QT? אל דאגה. להם יש כבר Material, וזה נראה כך (יש בצורה בהירה וגם בצורה כהה, להלן הצורה הבהירה:

הצעד הבא שהמהנדסים בגוגל עובדים עליו ממש בימים אלו הוא האצה גרפית (בכל זאת, אם אני רוצה להריץ VLC, אני מעוניין לקבל את כל הפריימים בקליפ, לא 5 פריימים בשניה), כך שאפליקציות מבוססות לינוקס יוכלו לרוץ במהירות טבעית ולהראות גרפיקה בדיוק באותם ביצועים כאילו הרצת אותם על סביבת Xorg רגילה.

הצעד הבא שגוגל עובדת עליו כרגע נקרא ALTOS (כן, ALT OS) וכשמו כן הוא – לראשונה תוכל באופן רשמי גם להתקין Windows על הכרומבוק שלך, רק שבניגוד למחשבים אחרים, אין יותר BIOS, ואין Management Engine שמלאים חורי אבטחה כרימון. יש את Core boot ועדיין יש את מנגנון העדכונים האוטומטי שמתעדכן ומאפשר לך גם לעשות roll back.

ומה בעתיד? בשלב זה אני יכול רק לנחש שגוגל תכניס את KVM ואת העבודה שאינטל עשתה (ה-GVT) כך שתוכל להפעיל מערכת הפעלה (כמו WIndows) בחלון וירטואלי ולקבל האצה גרפית רצינית (הרבה יותר ממה ש-VirtualBox או VMware workstation מציעים כיום!).

אני מאמין שלקראת אוקטובר, גוגל תצא בהכרזה יחד עם יצרני המחשבים השותפים שלה (כולם בתוכנית השותפות) עם כרומבוקים הכוללים מפרט הרבה יותר משמעותי: 8-32 ג'יגהבייט זכרון, דיסקים SSD בגודל 128-1024 ג'יגהבייט ועם הכרום OS האחרון הכולל שיפורים אלו. חשוב לזכור, שיפורים אלו ירוצו על חלק נכבד מהכרומבוקים הזמינים היום בשוק, רק שלצערי כרומבוק, כמו מק – לא ניתן להרחבה.

לסיכום: לא מעט אנשים מעוניינים לקפוץ למערכת הפעלה אלטרנטיבית וכשהם מתקינים אובונטו או פדורה הם במקרים רבים מתאכזבים – אי אפשר להגדיר כך וכך, זה לא עובד ואין את אפליקציה XYZ שהמשתמש רוצה. נכון, בלא מעט מקרים חיפוש בגוגל וקצת השקעה ואפשר להמשיך לעבוד עם אותה הפצת לינוקס, אבל לא כולם מוכנים להשקיע בכך. כרום OS מצד שני היא מאוד קלה לשימוש (תאמינו לי, חילקתי כרומבוקים למשתמשים שבקושי מצליחים עם Windows ואני לא שומע מהם תלונות) ואני בטוח שגוגל תעשה את הכל כדי להוסיף תמיכה קלה בלינוקס (אני משער שהם גם ירחיבו את החנות שלהם לאפליקציות לינוקס כך שההתקנה והסרה יהיו קלים וקל יהיה למצוא אפליקציות) ובכך סוף סוף שוק הלינוקס בתחום הדסקטופ יוכל רק לגדול ואולי חברות תוכנה אחרות שלא כתבו עד היום אפליקציות למשתמשי לינוקס (היי אדובי) יתחילו להמיר אפליקציות כך שהשוק רק יגדל.

ה-LAB הבא פרק 10: חסימת פרסומות למכשירים בבית

קוראי בלוג זה הותיקים בוודאי יודעים על דעתי על פרסומות באתרים (אין לי בעיה עם פרסומות, כל עוד הם לא קופצים לך על הפרצוף ומפעילים מוסיקה בווליום בגלל שהעברת את העכבר בטעות ליידם ובוודאי לא פרסומות שגורמות למחשב לעבוד בצורה איטית!), ולכן החלטתי הפעם להדגים התקנה של אובונטו LTS עם PiHole, תוכנה בקוד חופשי שהופכת את המכונה שהיא רצה עליה לשרת DNS פנימי בבית/LAB כך שכל המשתמשים בבית שמשתמשים ברשת הפנימית/WIFI יוכלו לגלוש ללא פרסומות (כמעט).במילים אחרות, Pi Hole הוא מעין "פרוקסי" למכשירים/מחשבים בבית  שלך שמונע את הפרסומות מבלי שתצטרך להגדיר כל מכשיר/מחשב עם כל מיני חוסמי פרסומות.

לשם כך יש צורך ב-VM אבל למי שאין LAB או מערכת וירטואליזציה בבית, גם פתרון של Raspberry Pi-3 יעודי (ב-69$ כולל כל מה שצריך) יכול להיות פתרון מצוין לכך.

בעקרון מה ש-PiHole עושה הוא בעצם משמש כשרת DNS פנימי ויש צורך להגדיר בנתב הביתי את כתובת ה-DNS לשרות ה-DHCP אל ה-Pi Hole עצמו כך שכל בקשת DNS תעבור דרך האפליקציה ואם האתר מבקש גישה לשרת פרסומות, שרת הפרסומות חסום, וכך מקבלים גלישה טובה נטולת פרסומות (טוב, ברוב המקרים, לא כולם, במיוחד באתרים ישראליים ובפייסבוק). אם יש לכם שרת DNS פנימי כחלק מה-LAB, תוכלו להגדיר את ה-Pi Hole שיפנה אל שרת ה-DNS הפנימי הנוכחי שלכם ואם אתם רוצים שרת DHCP במקום שרות ה-DHCP של הנתב שלכם, אפשר לבטל שרות זה בנתב ולהפעיל זאת ב-Pi Hole.

בוידאו כאן תוכלו לראות הדגמה של הקמת שרת אובונטו LTS, הקמה והגדרות של Pi Hole.

ה-LAB הבא פרק 8: רשת 10 ג'יגהביט?

כשאנחנו בונים LAB לבית שלנו, אחת הנקודות החשובות היא חיבוריות בין אמצעי האחסון (NAS ברוב המקרים) לבין השרתים שלנו. אחרי הכל, לא חשוב איזו מערכת הפעלה השרתים יריצו, צריך לחבר אותם ל-NAS כדי להעביר נתונים, להתקין מכונות VM או קונטיינרים, להעביר נתונים וכו'. יש לנו בעצם 2 "רשתות" – הרשת האחת היא בין השרתים ל-NAS, והשניה היא בין השרתים (והשלישית זה תקשורת כניסה/יציאה לאינטרנט). בד"כ אנחנו נשתמש במתג (Switch) כלשהו כדי לחבר את הכל כך שכל מכונה תקבל כבל תקשורת אחד במהירות 1 ג'יגהביט או שנחבר מספר חיבורים פיזיים ב-Teaming כדי לקבל מהירות יותר גבוהה מ-1 ג'יגהביט.

נשאלת השאלה: האם אנחנו צריכים מהירות יותר גבוהה מ-1 ג'יגהביט? הבה נראה:

נתחיל ב-NAS שלנו (לא חשוב איזו מערכת הפעלה או איזה File System יש על ה-NAS). סביר להניח שהוא יכלול לפחות 4 דיסקים ומעלה. בואו נסתכל לדוגמא על דיסקים Red Pro של Western Digital (המתחרים נותנים את אותם נתונים). לחצו על התמונה להגדלה:

כפי שאתם יכולים לראות, דיסק קשיח שמעביר כמות נתונים גדולה ברציפות, מעביר אותם במהירות החל מ-164 מגהבייט לשניה ועד 240 מגהבייט לשניה במקרה של דיסק 10 טרהבייט. סביר להניח שנשתמש ב-RAID כלשהו (או RAIDZ ב-ZFS) כך שאם נעביר קובץ שמתחיל אפילו בג'יגהבייט אחד, מהר מאוד נגלה שצוואר הבקבוק שלנו הוא חיבור הרשת. אם תסתכלו אצלכם בעבודה, החיבור בין ה-SAN לשרתים כלל אינו מבוצע על כבל רשת נחושת אלא על סיב אופטי במהירות 8 ג'יגהביט ומעלה (או בחיבור SFF-8088 או SFF-8640, תלוי בסטורג'). מכיוון שלרובינו לא יהיה SAN בבית נצטרך בעצם למצוא דרך לבצע חיבור מהיר בין ה-NAS לבין השרתים. יש כמובן את שיטת ה-Teaming לחבר מס' כבלי נחושת Ethernet ביחד ליצור רוחב פס של 4 ג'יגהביט, אבל ישנו פתרון יותר טוב ומה שחשוב – יותר אמין.

לשם כך נצטרך 3 כרטיסי רשת 10 ג'יגהביט +SFP כאשר 2 מהם עם כניסה יחידה וכרטיס אחד עם כניסה כפולה. כאן לדוגמא אפשר לקנות 2 כרטיסים וזה יעלה בסביבות ה-240 שקלים (יכול להיות פחות), וכאן יש לנו כרטיס עם כניסה כפולה במחיר של 208 שקל (כדאי לדבר עם המוכר, הוא ישראלי). כדי לחבר בין הכרטיסים, מומלץ להשתמש בכבל DAC (כלומר Direct Attach Cable) בין ה-NAS לשרתים, נצטרך לפחות 2 כבלים (אם יש לך 2 שרתים) או יותר (אם יש לך יותר). כאן אפשר לרכוש חבילה של 10 כבלים (באורך 2 מטר) מסוג TwinAx Copper במחיר של 660 שקל + משלוח. אם לעומת זאת אתה רוצה לרכוש בבודדים, אתה יכול להציץ כאן ולרכוש ב-20$ כבל באורך 3 מטר. לאחר רכישה והתקנה, כל מה שנשאר לעשות זה להגדיר חיבוריות 10 ג'יגה, הגדרת Jumbo Frames ולהגדיר ב-DNS כתובת IP שונה כדי שקבלת/שליחת קבצים במכונות תהיה דרך ה-10 ג'יגהביט ולא דרך ה-1 ג'יגהביט.

לסיכום: חיבור 10 ג'יגהביט אינו כה יקר בין המחשבים והשרתים ל-NAS (יוצא בסביבות ה-600 שקל פלוס מינוס) והיתרון הגדול בחיבור כזה הוא מהירות תעבורת הנתונים ללא צורך במתג 10 ג'יגהביט וללא צורך בידע רציני כיצד להגדיר זאת. אם לדוגמא אתם עובדים עם "מדף" או עם JBOD שמחובר לשרת כלשהו, אז מחברים כרטיס כניסה כפולה לשרת ומגדירים את הכל כרגיל.

ה-LAB הבא: על צריכת חשמל

במסגרת המאמרים על ה-LAB הבא, שמעתי לא מעט טיפים על הוספת תמיכת תלת-פאזי בביתי בשביל השרתים ואני מעוניין להפריך את המיתוס הזה בהזדמנות זו.

בואו ניקח מחשב דסקטופ רגיל. אנחנו נמצא בו מעבד של AMD או אינטל עם צריכת חשמל של עד 65 או 90 וואט (ללא Overclocking) זה ה-TDP שהוא ממוצע. מעבד כמו אינטל i7-6700K בעומס יצרוך 116 וואט. בחלק מהמקרים שיש שם גם כרטיס גרפי יעודי למשחקים וכו', צריכת החשמל שלו תהיה בין 100-300 וואט (ה-300 במקרים של VEGA מ-AMD, במקרים של nVidia זה בד"כ מגיע גג בצריכה מקסימלית ל-250 וואט). שאר הציודים במחשב לא ממש צורכים הרבה. מאוורר (גם בפעילות מלאה) צורך 0.6 וואט ודיסק קשיח צורך בין 5-9 וואט.

כלומר ספק כח של 300-500 וואט יכול בהחלט להספיק ל-PC רגיל. (שוב, בלי Overclocking)

מכאן נעבור לשרתים: שרת בעקרון בנוי פחות או יותר כמו PC רק בתצורה הרבה יותר "הדוקה" מבחינת אינטגרציה, זרימת אוויר, רכיבים וכו'.

אם נסתכל על החלק שצורך את הכי הרבה חשמל, מדובר כמובן במעבדים. הבה ניקח מעבד פופולרי בשרתים כמו ה-Xeon E5-2620 V4 בזוג. אם תסתכלו על הדף הזה, תראו שהמקסימום צריכה של כל השרת מגיע ל-368 וואט. שוב, ספק 500 וואט יספיק פה לחלוטין.

כל העניין של חיבור תלת פאזי הוא מהסיבה שאנחנו רואים את זה בחוות שרתים. ארון 42U עם 20 שרתי 2U, או 40 שרתי 1U (או הרבה פחות אם השרת הוא עם U יותר גבוה) אז כן – צריכת החשמל עולה ועולה ואז באמת צריך חיבור תלת פאזי.

אבל בבית, מה בדיוק נקים? 2-4 שרתים? ברוב המקרים זה יהיה 2-3), זה יהיה כמו להפעיל 5 מחשבי PC בתצורת Desktop. נוסיף לכך את העניין שמדובר ב-LAB וברוב המקרים מה שנריץ לא יתפוס באופן קבוע את המעבדים בצריכת 100% אלא יותר לכיוון ה-20-40% כך שצריכת החשמל עצמה לא תהיה גבוהה.

בלוח החשמל שלנו יש לנו מתג ראשי שמקבל כמות מסויימת של אמפר (בחלק מהמקומות זה 24, בחלק 32 וכו' – צריך לשאול את חברת חשמל לגבי הבית שלך), והמתגים המשניים יכולים להעביר X אמפר לאותם נקודות להם מחוברת נקודת המשנה (בד"כ זה 10 או 16 אמפר, תלוי במתג המשני). כשמתכננים LAB, כדאי לחשב צריכה פר שרת (Amp = Watt/Volt) וכמובן יש לקחת בחשבון ציודים אחרים שמחוברים לאותו מתג משני, כך שאפשר בהחלט להגיע למצב שלא צריך להגיע לקניית הרחבה לחיבור תלת פאזי.

נקודה נוספת חשובה: סוג המעבד. מעבדים כמו Xxxxx (כמו X5670) ומעבדי E5 צורכים לא מעט וואט, אבל אפשר גם ללכת על מעבדי L עם מעטפת צריכת חשמל נמוכה (65 וואט). החסרון: המהירות נמוכה ב-1 ג'יגהרץ לערך ממעבד E5, כך שאם אתה מוכן לאיטיות קלה, תוכל לחסוך בחשמל.

לסיכום: כל עוד מדובר במספר קטן של שרתים (שוב – משהו כמו 2-5) ואין בנקודת המשנה שום ציוד שצורך וואט גבוה באופן רציף – אפשר להקים LAB מבלי להרחיב חיבור לתלת-פאזי.

כאב ראש: התקנת אפליקציות כבדות וממשקי משתמש בהווה

תסתכלו כיום על התשתית IT אצלכם בחברה ואתם תמצאו בד"כ מערכות כבדות שמצריכות ידע ומומחיות כדי להגדיר אותם, לטפל בהם וכו'. קחו מערכות לינוקס לדוגמא: כל ה-GUI שבעולם לא יעזור לך לפתור תקלות מורכבות כי בסופו של דבר אתה צריך לפתוח את הטרמינל ולטפל בבעיות דרך פקודות Shell, עורכי טקסט וכו' ובגלל זה בד"כ אנשי לינוקס מקצועיים לא ממש צריכים את הדסקטופ הגרפי כשהם מגיעים ללקוח כדי לטפל בתקלות. תנו לו דפדפן (במקרה והפלט של האפליקציה הוא דרך ה-WEB), טרמינל – והוא מסודר.

אחת הבעיות היותר מתסכלות בכל מיני אפליקציות כבדות – היא התקנה במערכות לינוקס (ואני לא מדבר על התקנת אפליקציות ב-DEB או RPM שבהם פקודת yum או apt עושה לך את העבודה). תרשו לי לתת 2 דוגמאות להקמת מערכת POC של אפליקציות כבדות כאלו.

נתחיל עם OpenStack. חברת קוקי יבואני נעליים (כן, שם מהסרטים) החליטה ש-Openstack זה יכול להיות אחלה פתרון בשבילם, אבל הם קודם רוצים ללמוד בכלל מה זה, ואם אפשר – שיקימו על VM את המערכת שהחבר'ה יוכלו להתרשם וקצת לשחק עם זה. בשום מקרה ה-VM לא הולך להיות שרת פרודקשן. במקרה כזה אם מישהו מחברת קוקי יצור איתי כפרילאנסר קשר לגבי זה, אשמח לדוגמא להפנות אותם לדף פרויקט ה-RDO כדי להקים את ה-OpenStack. כל איש סיסטם, גם אחד כזה שאין לו הרבה נסיון עם לינוקס יוכל לעקוב אחר ההוראות הכי פשוטות ולהקים מערכת. אחרי הכל, כל מה שאיש הסיסטם יצטרך לעשות זה להקים VM עם מערכת הפעלה CentOS 7, עם 32 ג'יגהבייט זכרון ועם 4 ליבות, לבצע SSH למערכת, לוודא ששם ה-hostname הוא אכן תקין ומופיע ב-DNS של החברה, ולהריץ את הפקודות. משם הכל יבוצע באופן אוטומטי ולבסוף גם יופיעו לו הוראות איך להתחבר למערכת.

האם זה שנתתי לו את הלינק, גרם לי בעצם כפרילאנסר להפסיד עבודה? לא ממש. כלל מס' 1 כאינטגרטור הוא שעצם ההתקנה לא ממש תתן לך רווח רציני (כמה רווח תעשה מ-1-4 שעות?). מה שכן יוצר רווח הוא חוזה תמיכה/בנק שעות לתמוך ב-OpenStack. זיכרו: התקנת OpenStack כוללת יותר מ-1700 חבילות ומאות הגדרות שונות במערכת שרצה על מספר שרתים. תקלה קטנה בקוד – וחלק מהשרותים פשוט לא פעילים ושום מערכת אוטומציה לא ממש תעזור. מישהו צריך להסביר לחברה על החלקים הגדולים השונים מה הם עושים ואיך עושים, מה צריך לעשות וכשצריך – גם לטפל בתקלות וכמובן לחברות לא מומלץ להשתמש בגירסה החופשית אלא בגירסה המסחרית כדי לקבל עדכוני תוכנה.

ויש גם דוגמאות הפוכות: אותה חברת קוקי, נניח שהיא קראה בבלוג העסקי שלי על OpenShift והיא רוצה להקים אותו אצלה כדי "לשחק" עם הפלטפורמה. בחברה יש כבר נסיון עם קונטיינרים והם שוב פונים אליי, ואני אשמח להפנות אותם לדף הזה אם הם משתמשים במערכות Red Hat או לדף הזה אם הם משתמשים ב-CentOS וספציפית לחלק של הקונטיינרים עם Docker. הפקודה שם לא תעבוד כי מישהו שכח להוסיף פרמטר
(v /sys/fs/cgroup:/sys/fs/cgroup:rw-) ורק אחרי הוספת הפרמטר הקונטיינרים יעלו והמערכת תעבוד, אבל אחרי שהם יכנסו למערכת הם יראו שיש מספר "הפתעות" לא נעימות כמו:

  • אין Templates. למה? שאלה טובה. אפשר להשלים את זה כשעוקבים אחר ההוראות בדף הזה (ההוראות שם לא תמיד עובדות, יש צורך בידע ב-BASH) כדי להתגבר.
  • על מנת להקים קונטיינרים ולאכסן אותם – יש צורך ב-Container Registry. הפתעה! יש קונטיינר עם Registry אבל הקונטיינר של ה-OpenShift והוא "לא מדברים", בהצלחה עם השילוב ביניהם.

אז אולי יש דרך אחרת להקים OpenShift? כן, יש Installer כלשהו וזה זמין כאן אך מכיוון שרובנו עובדים עם CentOS ולא עם RedHat אז עדיף לך ללכת לקישור לדף העליון שמוזכר לגבי CentOS, רק שאל תבנה על כך יותר מדי, רד-האט הוציאו את ה-Installer הזה לפנסיה מוקדמת. פתרון חלופי ל-Installer? רעיון טוב, בינתיים אין משהו. יש כמובן את הדרך של ההתקנה עם Ansible, רק שהיא מצריכה ידע כלשהו ב-Ansible והיא דרך די מעולה… לגרום לך להוציא שערות מהאף (אם אתה לא מכיר Ansible). יש כמובן דוגמאות באינטרנט איך אתה יוצר קובץ הגדרות די מינימלי ומריץ אותו מול תיקיה מסויימת ב-openshift-ansible (שאותו אתה צריך לשכפל מה-GIT) עם קובץ מה-GIT בשם openshift-ansible/playbook/byo/config.yml רק ש.. הפתעה, הקובץ config.yml לא קיים, ואף אחד לא טרח לעדכן את זה וגם כשאתה מצליח למצוא פתרון חלופי (כאן) תקבל כמה שגיאות בהרצת ה-playbook (הנה הטיקט שלי על כך) כאן.

(אגב, מי שמחפש להקים על הלאפטופ שלו את OpenShift, יש את minishift שהוא באמת קל להתקנה ולחובבי Kubernetes יש את minikube – הכל רץ על Windows, Mac ולינוקס כל עוד מותקן לכם פתרון וירטואליזציה בלאפטופ, אם כי יש בעיה להקים את זה על ESXI, המערכת מקימה בתוכה VM פנימי עם NAT ואז אינך יכול לגשת לשם ממשק web או לאפליקציות שלך. שינוי מ-NAT ל-Bridge לא עוזר).

זה לא רק OpenShift וזה קורה לא רק אצל רד-האט, זה גם אצל פלטפורמות אחרות וגם אצל יצרני הפצות לינוקס שונים ששוכחים שאנחנו נמצאים ב-2017. ישנם מאות פתרונות Web שבהם ניתן לבצע מספר דברים פשוטים:

  1. לבנות ממשק Web או ממשק טרמינל עם ncurses (זוהי ספריה שמאפשרת לך ליצור "GUI" טקסטואלי, משהו שמזכיר בעבר הרחוק את Magic ב-DOS למי שזוכר) שאיתם ניתן לבנות ממשק ששואל את המשתמש קבוצת שאלות כל פעם.
  2. ממשק ה-Web/GUI אמור לבדוק את הפרמטרים מיידית. הכנסת שם FQDN לא נכון? כתובת לא נכונה? פורט לא נכון? תיקיה לא נכונה? המערכת אמורה מיידית לסמן שהפרמטר בשדה זה שגוי (בד"כ עם מסגרת מלבנית אדומה סביב אותו שדה) ולא לתת למשתמש להמשיך הלאה עד שזה יתוקן.
  3. אפשרות חביבה שקיימת ב-oVirt היא שמירת קובץ תשובות, כך שאפשר במסגרת ממשק ההתקנה לאפשר למשתמש להעלות קובץ תשובות קודם, כך שאם צריך להקים את המערכת בשרת אחר, הדברים יהיו קלים ומהירים בהרבה.
  4. התקנה אוטומטית דרך SALT או Ansible הכלולים בחבילה אמורה להוציא גם פלט קריא אנושית כך שגם מישהו שאינו מומחה אוטומציה יוכל להבין מה בדיוק התקלה ואולי יוכל לתקן אותה. אחרי הכל – אם מישהו נמצא במסגרת Trial, הוא לא תמיד זכאי לתמיכה.

לסיכום: בעבר היה צריך ממשק גרפי בשביל לתת Installer נורמלי, אבל כיום יש Web ואפשר להפנות את המשתמש לדפדפן על מנת להתקין אפליקציה מורכבת או פלפטפורמה וכיום ממשקי ה-Web הם דינמיים וניתן לאחר כל מילוי שדה לבדוק דברים. שווה להשקיע בכך כי פלטפורמות שאולי ימכרו לחברות לא ינטשו את המוצר עקב בעייתיות בהתקנה.

ה-LAB הבא: פרק 5, בחירת File system ורשת (חלק ראשון)

בפרק הקודם הזכרתי את עניין קנית JBOD או הקמת שרת קבצים, חיבור ב- +SFP. הפעם נרחיב קצת יותר לגבי אותו חיבור, אבל נתחיל במשהו פשוט. להלן צילום מסך מתוך מכונת VM עם Windows 10 בשרתים שלי:

מה שאתם רואים זה הרצת תוכנת בדיקת מהירות דיסק בשם CrystalDiskMark 6 והתוצאות … לא נראות מי יודע מה, בלשון המעטה. דיסק SSD פשוט ב-400 שקל יתן ביצועים פי 5 מזה ואם תבדקו בתשתית שלכם בעבודה, הביצועים יהיו הרבה יותר גבוהים. (מדוע? כבר אסביר).

נכון להרגע, מכונת ה-ZFS שיש לי היא מכונה די צנועה:

  • מעבד I5 דור שלישי
  • 16 ג'יגהבייט זכרון
  • 4 דיסקים, 2 דיסקים של 2 טרה ו-2 דיסקים של 4 טרה, והם ב-Mirror. הדיסקים כולם של Western Digital מסידרת RED (לא RED PRO) – טעות שעשיתי…
  • 2 דיסקים SSD ממש ישנים בגודל 256 ג'יגה של SANDISK, הם משמשים ל-Cache ול-Log

בקיצור – מכונה מהסוג המאוד נמוך.

ובכל זאת, מה שאנחנו רואים פה, הוא שלמרות שהציוד בקצה המאוד נמוך, המכונה נותנת תוצאות מרשימות. 1 ג'יגהביט בקריאה וכתיבה Sequence, כלומר צוואר הבקבוק איננו מכונת ה-ZFS, אלא התקשורת בינה לשרתים, כלומר לא חשוב איזה מכונה תקנה או תקים, כל עוד היא מחוברת בתקשורת 1 ג'יגהביט, זה מה שתקבל. אפשר כמובן לעשות Teaming ל-2 או 4 חיבורי רשת (לא מומלץ, מקבלים לא מעט נפילות, תלוי בציוד, כבלים) ולקבל תוצאות יותר טובות, אבל עדיין בהשוואה להטמעת ESXI בחברה גדולה – התוצאות יהיו נמוכות יותר.

אז איך נגיע לביצועים טובים מבלי לקחת משכנתא?

נתחיל בתקשורת. בין אם בחרנו להקים שרת קבצים או שרת קטן ולהצמיד לו JBOD, אנחנו צריכים תקשורת מהירה פנימה והחוצה משרת הקבצים לשאר השרתים. לא ניכנס לענייני Teaming כי זה פתרון שאינו אמין כל כך ואנחנו יכולים בין כה לקבל מהירות יותר גבוהה מבלי להשקיע עשרות אלפי שקלים.

האפשרויות שלפנינו הן (אם נצא מתוך הנחה שיש לנו 2 שרתים שמריצים VM/קונטיינרים ושרת קבצים יחיד או שרת עם JBOD):

  • קניית 3 כרטיסי רשת: כרטיס אחד עם זוג פורטים 10GB בחיבור RJ45 ו-2 כרטיסים עם פורט RJ45 במהירות 10 ג'יגה. הכרטיס עם זוג הכניסות ישב בשרת הקבצים ומשם נחבר כבל רשת CAT6 (או 6E) לכל שרת בכרטיס רשת 10GB החדש שרכשנו והתקננו.
  • אופציה נוספת היא רכישת 3 כרטיסי רשת כמו מקודם, רק שהפעם במקום RJ45 אנחנו נקנה כרטיסים שהם +SFP שתומכים ב-Copper (או TwinAx) ונבצע את אותם חיבורים. היתרון? כבלי +SFP הרבה יותר חזקים והחיבור הרבה יותר טוב מ-RJ45.
  • אפשרות נוספת היא כמו האופציה הקודמת, רק עם סיבים אופטיים. אפשר לקנות כרטיסים עם חיבור אופטי (או כרטיסי CNA שמתאימים לעבודה גם עם אופטי וגם עם כבלי Copper). בנוסף לכרטיס ולכבלים יש צורך לרכוש Transceivers על מנת לחבר את הסיבים אליהם ואז לחבר לכרטיס. יש צורך בידע כיצד להגדיר את החיבורי סיבים.
  • אפשרות נוספת וקצת יותר מורכבת היא Infiniband. יש לרכוש כבלים מיוחדים וכרטיסים יעודיים לכך, ויש צורך בידע כיצד להגדיר זאת למערכות הפעלה אחרות.

מבחינת מחירים, כל האופציות שנתתי כאן הם פחות או יותר אותו מחיר (בהבדלים של 100-250 שקל) ואני ממליץ לערוך קצת סקירות שוק ב-eBay לפני קניה.

אם יש לנו יותר מ-2 שרתים שיריצו VM/קונטיינרים, אז אפשר להוסיף לשרת הקבצים עוד כרטיס עם זוג פורטים או לרכוש מלכתחילה כרטיס מרובע פורטים. אם לעומת זאת ה-LAB שלך הוא רחב וכולל 8-10 שרתים פיזיים, כדאי בהחלט לחשוב על Switch לאותו סוג חיבור שאתה רוצה לעבוד איתו.

את כל החיבורים מגדירים כנקודה לנקודה ועדיף להגדיר זאת כ-Subnet אחר מה-Subnet הרגיל שאתם משתמשים על מנת שכל הפעולות הקשורות לדיסק יבוצעו דרך התקשורת המהירה בלבד.

וכאן שוב נחזור לעניין ה-Storage ובמיוחד ל-File system: שום NAS מוכן שתקנו (למעט אלו של iXsystems) לא יתנו ביצועים כמו ש-ZFS נותן. ZFS משתמש ב-RAM וב-SSD בצורה מאוד חכמה ובשעה שפתרונות סטורג' "ביתיים" משתמשים ב-SSD לשם האצת כתיבה/קריאה, ZFS משתמש קודם כל ב-RAM, בשיטת הטרנזאקציות ולוגים ועוד (אפשר לקרוא על כך כאן) ולכן אם אתם רוצים להקים כמה שרתים ועליהם עשרות VM או קונטיינרים, ZFS מתאים לכך הרבה יותר, חוץ מהעובדה שהרבה יותר קל ליצור איתו Snapshots שכוללים לדוגמא את כל מכונות ה-VM או קונטיינרים או תיקיות מסויימות והמערכת יוצרת אוטומטית snapshots יעילים וקטנים לפי מה שמגדירים אותה (אצלי לדוגמא יש snapshots כל רבע שעה, כל שעה, כל יום, כל שבוע, כל חודש וכל רבעון, וכל מה שיש לי ב-ZFS זה דיסקים של 6 טרה, ותתפלאו, כל ה-snapshots לא תפסו הרבה מקום ויחסית קל מאוד לשחזר קובץ/קבצים או תיקיה/תיקיות בעזרת פקודות shell פשוטות מאוד).

בנוסף, מכיוון ש-ZFS עושה המון שימוש ב-RAM כ-Cache רמה ראשונה (רמה שניה, L2 מבוצעת על SSD) – כמה שיותר זכרון שתתנו לו, הביצועים יהיו יותר גבוהים ועם שרתים יד שניה המחירים לא כאלו גבוהים. אם לדוגמא שרתי R610 שרכשתי, אם אכניס להם זכרון שירוץ במהירות 1 ג'יגהרץ אך עם 192 ג'יגהבייט זכרון, עלות הזכרון כולו (12 מקלות של 16 ג'יגהבייט) תעלה לי … 2000 שקלים, שזה פחות או יותר המחיר של .. 32 ג'יגהבייט DDR4. אגב, על R710 (ה"אח" היותר גדול של R610 – אותו דור) אפשר להלביש 288 ג'יגהבייט זכרון מאפס (כלומר ללא המקלות הקודמים ב-3130 ש"ח (פלוס משלוח ומסים לארץ). שוב, לשם השוואה – 64 ג'יגה זכרון DDR4 עולה יותר מ-5000 שקל.

בפרק הבא נדבר על רשתות, VLAN, ציוד מומלץ וכו'.