קצת על הבדלים בין כבלי USB Type C

אחת הטכנולוגיות המדהימות בתחומי מחשבים שנכנסה לחיינו לפני מספר עשורים – היא טכנולוגיית התממשקות USB עם ציוד מסוגים שונים. זו הטכנולוגיה שסוף סוף "הרגה" חיבורים שונים שהיה צריך להתמודד איתם, החל מחיבורי ה-PS/2, חיבורים סריאליים, חיבורי מדפסות, וחיבורים אחרים (זוכרים SCSI??).

אבל, כמו תמיד, כשבונים מפרט לטכנולוגיה ע"י מספר חברות ובאמצע נכנסים אינטרסים, לחצים ו"כיפופי ידיים", יוצא סלט איום – כמו הסלט שקשור לשמות החיבורים, מהו "דור" החיבור ועוד. כך אפשר לדוגמא למצוא שיש USB 3.1 אבל בעצם יש ל-3.1 שני דורות, Gen 1 ו-Gen 2 כאשר Gen 1 יכול להעביר נתונים במהירות עד 5 ג'יגהביט ו-Gen 2 מאפשר להעביר נתונים במהירות מדהימה של 10 ג'יגהביט, אבל … אם אין כיתוב מדויק מהו החיבור עצמו בציוד או בלוח האם, ואם אין לך את הכבל המתאים – זה פשוט לא יעבוד.

וכאן מתחילה הבעיה המהותית: כבלי USB Type C נראים זהים אחד לשני. עם Thunderbolt לדוגמא אפשר להבדיל בקלות בגלל סימון הברק שקיים על החיבורים בכבל ובחיבור במחשב. עם USB, המקסימום שתמצא אולי, אולי, זה סימון קטן של "10" שמציין שמדובר ב-USB 3.1 Type C Gen 2, אבל גם את זה לא תמצא במחשבים ניידים רבים.

אז לפני שאנחנו נכנסים לתוך הסלט הזה, חשוב לדעת קודם כל מה אנחנו מחפשים ומה ניתן למצוא כיום בשוק ברוב הזמן.

נתחיל בכבל USB Type C פשוט שניתן לרכוש בכל חנות מחשבים (שימו לב, כבל כזה כולל חיבור Type C בשני הצדדים). כבל כזה בדרך כלל יוכל להעביר מידע במהירות של עד 10 ג'יגהביט (תלוי אם ה-Port שאנחנו מחברים אותו תומך בחיבור Gen 2 מינימום) ויכול להעביר עד 60 וואט (W) חשמל מספק הכח. בחלק מהמקרים – מספרים אלו יצנחו מטה אם אנחנו מנסים לגרום לכבל להעביר גם מתח וגם נתונים (המספרים דינמיים, אבל מבחינת חשמל זה יכול לצנוח ל-9 וואט ולגבי מהירות נתונים – 5 ג'יגהביט ומטה). נקודה חשובה כשרוכשים כבל כזה היא אורך הכבל: ככל שהכבל יותר ארוך, מהירות העברת הנתונים תצנח למעט אם מדובר בכבל הכולל שבב בתוך חיבור ה-USB Type C בכבל עצמו – על כך אתייחס בהמשך פוסט זה.

אם אנחנו מעוניינים לחבר ספק כח בחיבור Type C אל המחשב הנייד, חשוב לבדוק כמה וואט (הכפלה של וולט X אמפר) הספק מציע. אם הספק מציע מעל 60 וואט, נצטרך כבל Type C PD – כבל זה יוכל להעביר עד 100 וואט, אך מבחינת העברת נתונים, המהירות בכבל כזה היא מהירות של USB 2.0 (כלומר – עד 480 מגהביט ברוטו).

אם אנחנו רוצים גם להעביר יותר מ-60 וואט וגם מהירות נתונים גבוהה, ישנן מספר חברות שמציעות כבלים כאלו (כמו UGREEN ואחרים), אך הכבלים הזולים מגיעים באורך כבל קצר – עד כמעט מטר (ברוב המקרים זה 80 ס"מ) ובדרך כלל הם יקראו בפשטות 100W PD USB C Cable (הנה דוגמא), כפי שאתם יכולים לראות בלינק – הכבל באורך 1 מטר אך הוא מסוגל להעביר וידאו 4K, נתונים במהירות 10 ג'יגהביט וחשמל 100W. כבל כזה יכול להתאים למקרים בהם רוצים לחבר מסך בחיבור Type C ללאפטופ קרוב. צריכים כבל באורך 1.80? יש את הכבל הזה, או את הכבל הזה, אך כפי שניתן לראות – אין מבחר רב, ולכן, בהתאם לצרכים – כדאי לרכוש גם כבלים קצרים (לתקשורת מהירה) וגם כבלים יותר ארוכים (טעינה עוצמתית).

בכל הקשור לכבלי USB Type C והעברת נתונים במהירות מעל 10 ג'יגהביט (USB 3.1 Gen 1 מעביר 5 ג'יגהביט, Gen 2 מעביר 10 ג'יגהביט, ו-USB 3.2 2X2 מעביר 40 ג'יגהביט) – כאן, לצערי, המצב יותר מורכב ומטעה – כבלים רבים המציינים כי הם מסוג USB 3.2 2X2 עם יכולת העברת נתונים במהירות 20 ג'יגהביט – הם לא יותר מכבלים שיכולים להעביר עד 10 ג'יגהביט (הנה דוגמא) ולכן אם אתם מחפשים כבל כזה (מתוך הנחה שהציוד שלכם אכן תומך במהירות 20 ו-40 ג'יגהביט) – יהיה מומלץ להסתכל על כבלים של Thunderbolt (ברוב המקרים זה יהיה תואם במהירויות הנ"ל, אך בכל מקרה כדאי לבדוק עם היצרן/המשווק של הציוד).

עניין חשוב נוסף הוא תמיכה בפיצול ב-USB Type C. יש לא מעט מפצלי USB שמוציאים מתוכם שלל חיבורים שלא קיימים במחשב הנייד (מספר חיבורי USB Type A, כניסה לכרטיסי SD, מיקרו SD, חיבור HDMI, חיבור Display Port ועוד). מפצלים אלו הם מעולים, אולם בדרך כלל כדאי לבדוק את הנקודות הבאות:

  • את חיבור החשמל למחשב הנייד יש להעביר דרך המפצל ולא ישירות למחשב הנייד. כך, ציוד אחר שמחובר ל-USB במפצל יקבל את החשמל הדרוש, וגם המחשב הנייד יקבל את צרכיו מבחינת חשמל.
  • אם צריך לחבר יותר ממסך אחד וברזולוציית 4K עם 60 פריימים לשניה דרך חיבור USB Type C – עדיף לחבר אותם ישירות מהמחשב למסך, הואיל וצריכת הנתונים שלהם גבוהה ורוב המסכים כיום עדיין לא תומכים בצורה מלאה ב-DSC (דחיסת העברת נתונים בין המחשב למסך), ואם ישנם מספר מכשירי USB הצורכים תעבורת נתונים גבוהה – נקבל תופעה של Frame drops.
  • אם יש למחשב חיבורי USB Type C ו-Thunderbolt, עדיף לחבר את המסך ישירות דרך ה-Thunderbolt.

לסיכום: פוסט זה נגע "על קצה המזלג" בעולם המורכב של USB ובמיוחד Type C. לא כל כבל USB Type C יכול להתאים למטרות שלנו ולא כל פרסום שיווקי על כבלים כאלו הוא נכון. אם אתם מחפשים מעל הכל חיבורים להעברת נתונים מאוד מהירה (מעל 10 ג'יגה) אני ממליץ לכם לחפש פתרונות של Thunderbolt, ואם אתם מחפשים לחבר סוגים שונים של ציוד לצורך טעינה ותצוגה – הסתכלו בפרטים שכתבתי לעיל.

לאפטופים חדשים, דרייברים, לינוקס – דברים שצריך לדעת

הנה אחד הדברים שניתן למצוא שוב ושוב בפורומים שונים הקשורים ללינוקס: מישהו לוקח מחשב נייד (בדרך כלל מהשנה שנתיים האחרונות), מתקין לינוקס, ואז הוא מתלונן על דברים שונים שלא עובדים: ה-WIFI, הגרפיקה איטית, קורא האצבעות לא עובד, וכמובן – איך אפשר לגשת לקבצים שנמצאים על המחיצה (Partition) של Windows…

על מנת להבין את הדברים, צריך להסתכל מה קורה אצל יצרני מחשבים ניידים.

יצרן מחשבים ניידים נמצא בדרך כלל בשיתוף פעולה עם מאות יצרני חומרה שונים שמעוניינים למכור חלקים ליצרן המחשב בכדי שישלב אותם. היצרן לא מייצר כרטיסון WIFI/Bluetooth, הוא לא מייצר קורא טביעות אצבע, הוא בטח שלא מייצר שבבים גרפיים. הוא מייצר עשרות דגמים של מחשבים ניידים בשנה שכוללים חלקים שונים. חלק מהשיתוף פעולה הוא בכך שיצרני החומרה השונים שולחים או קוד מקור או דרייברים, שיצרן המחשב חותם אותם ומכליל אותם ב-build של ה-image למחשב הנייד. ה-Image גם יכלול תוכנות שונות, קצת (או הרבה) זבל (כן, יצרנים רבים עדיין כוללים את הזבל התעשייתי שנקרא Mcafee Anti Virus) וכמובן גירסת Windows לאותו שוק עם תמיכה בשפה/שפות לאותו סגמנט. בזמן יצור המחשב, ה-Image "ישפך" ל-SSD שנמצא באותו מחשב נייד, ובהמשך הדרך היצרן מדי פעם יעדכן דרייברים בהתאם למה שהוא קיבל מיצרני החומרה השונים. במחשבים זולים מיצרנים סיניים עלומים, אתה לא תקבל שום עדכון לדרייברים ואם יש עדכון דרך Windows Update – זה מה שתקבל וזהו.

אם לעומת זאת, תיקח את המחשב הנייד, תפרמט אותו ותתקין Windows משלך (לא מה שהיצרן משאיר בתוך ה-SSD ב-Recovery), בלא מעט מקרים תצטרך להוריד מספר דרייברים נוספים מאתר התמיכה של יצרן המחשב על מנת להפעיל את כל הציוד בצורה נאותה. Windows עושה עבודה לא רעה בהתקנה אוטומטית של דרייברים לחלק מהציוד, אבל עדיין בשביל ה-GPU, ה-WIFI, קורא טביעות אצבע ועוד כמה דברים – תצטרך להוריד ולהתקין דרייברים מאתר היצרן.

מכאן – נעבור ללינוקס.

בלינוקס, ברוב המקרים, אין לאן ללכת "להוריד דרייברים" (למעט במקרים מסויימים כמו כרטיסי GPU של Nvidia, אם רוצים לקבל את כל פונקציונאליות הכרטיס, בכרטיסי רשת יקרים כמו Solar Flare, ובכרטיסי FPGA ובעוד כמה מקרים). הדרייברים עצמם נכללים בדבר נקרא "ליבה" (kernel) שהיא חלק מהפצת הלינוקס. הדרייברים בלינוקס נקראים מודולים, הם קבצים קטנים וה-kernel יודע להטעין את המודולים יחד עם תתי מערכות אחרות שבודקות מה קיים מבחינת חומרה במחשב ומה להטעין (מערכת הלינוקס בדרך כלל כיום לא ממש "תזכור" מה קיים מבחינת חומרה, ובכל reboot התהליך יבוצע ברובו מחדש, כך שאם תעביר את הפצת הלינוקס שלך ממחשב אחד לשני, ברוב המקרים לא תצטרך לעשות כמעט כלום).

יצרניות הפצות לינוקס כמו SuSE, רד-האט, קנוניקל, בדרך כלל משחררות הפצה חינמית ונסיונית (ללא שום תמיכה רשמית) אחת לחצי שנה או שנה. הפצות לינוקס אלו בדרך כלל את הגרסאות האחרונות של ה-Kernel היציב הזמין, ובדרך כלל אותן הפצות גם יכניסו דרייברים נוספים שלא נכללו רשמית עדיין, תיקוני אבטחה ודברים נוספים, ובמהלך חיי אותה גירסת הפצה, היצרן ישחרר עדכונים לגירסת ה-kernel, אם כי בדרך כלל כלל הם לא יכללו דרייברים נוספים – על מנת לשמור על יציבות המערכת.

לכן, אם מישהו רוצה להתקין הפצת לינוקס, קודם כל כדאי לו לקחת disk on key, תוכנת rufus (ב-windows) וקובץ ISO בגירסת LIVE של אחת ההפצות שהזכרתי בגירסה האחרונה, ולהתקין אותה על הדיסק און קי, ולאחר מכן במחשב שאנחנו רוצים להתקין לינוקס – להיכנס ל-BIOS/UEFI ולבחור לבצע boot מה-Disk On Key ולהפעיל את המחשב כך שיפעיל משם את הלינוקס. גירסת לינוקס זו אינה כותבת מאומה על המחשב והיא מצוינת לצרכי התנסות מבלי לגרום נזק. אם הלינוקס במחשב שלכם עולה, העכבר וה-WIFI ושאר ציוד עובד תקין – אז אפשר להפעיל בלינוקס את ההתקנה. לאחר ההתקנה והפעלה מחדש, מומלץ להפעיל בדיקת עדכונים על מנת להתקין את ה-kernel, הספריות והאפליקציות שעודכנו מאז שוחררה הפצת הלינוקס.

הפצות הלינוקס כיום מנסות לעשות את החיים מעט יותר קלים למשתמשים שאין להם מושג ירוק בלינוקס, אבל הן אינן תחליף מלא. במקרים מסוימים תצטרכו לפתוח Terminal ולהקיש פקודות (ומומלץ באותה הזדמנות גם ללמוד מה אתם מקישים, אחרת למה אתם מתקינים לינוקס?) על מנת להתקין/להפעיל/להגדיר דברים. בכל מקרה, תמיד מומלץ להשתמש בגוגל ולחפש מידע על הפצת לינוקס שאתם רוצים להתקין על המחשב הנייח/נייד שלכם לפני שאתם מתחילים את המסע. יש לא מעט כאלו שמפרסמים פוסטים באנגלית על התקנות כאלו על מחשבים כמו שיש לכם, כולל הבעיות שהם נתקלו ואיך הם פתרו אותם.

כאן אני רוצה להוסיף חלק שקשור לסיוע, סבלנות, ראש קטן, ו"קריאת מחשבות".

בשביל להכיר לינוקס טוב, חייבים סבלנות. אנשים רבים מעתיקים שורות כמו תוכי מפורומים ומתפלאים למה דברים לא עובדים, וזאת בשעה שהם לא מודעים לכך שיש הבדלים ענקיים בין דברים כמו ` לבין ' לדוגמא, וזאת רק דוגמא אחת. דוגמא שכיחה נוספת לאלו שמכירים CMD מעולם ה-Windows היא ההבדל בין \ לבין / (בלינוקס, ה \ הוא בעצם "שובר שורה" וה-/ מציין כניסה לתיקיה, כמו \ ב-Windows), ולכן צריך להשקיע זמן בהבנת הדברים, מה שמוביל לעניין בקשות תמיכה: לא מעט בקשות תמיכה בקושי מקבלים סיוע הואיל והפונה חושב שכל מי שקורא את הבקשה מצויד במכשיר קריאת מחשבות, והפניה מנוסחת בלשון של "ניסיתי X וזה לא עובד". איך בדיוק יעזרו החברים? מערכות לינוקס אוהבות ליצור ערימות על ערימות של לוגים, ולכן פלט של 20-30 שורות אחרונות מה-journal (זו המערכת שכותבת בעצם "יומן" מכל הפעולות והפלט של שרותים שונים) כחלק מבקשת הסיוע – יכולה לעזור רבות (כאן ניתן לראות איך ניתן לשלוף את המידע עם פקודת journalctl ועם פרמטרים שונים). באותה הזדמנות כדאי לזכור שחלק מהתשובות שתקבל שוות בערך לתשובות שהחתולים שלי ינפיקו לך. זכור מה כתבתי: סבלנות.

לסיכום: לינוקס עובד לא רע בכלל עם מחשבים ניידים ונייחים, אולם לא הכל יעבוד לך בפעם הראשונה. יש לא מעט מקרים שתצטרך "להפשיל שרוולים" ולהקיש פקודות כדי לגרום לדברים לעבוד ויש מקרים שלא חשוב מה תעשה – זה לא יעבוד כדי להפעיל ציוד מסוים, כי יצרן הציוד היה עצלן לכתוב מודולים ללינוקס (טוב, יצרן המחשבים לא ביקש ממנו את זה כחלק מהתנאים). אם אתה נבהל ובורח מכל בעיה קטנה, תהיה לך בעיה להסתדר עם לינוקס.

בהצלחה.

המחשב שלך מכניס לך פרנסה? קרא את הפוסט

כפרילאנסר יועץ, אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשבניתי את ה-Workflow שלי, זה להכין סביבה שהיא כמה שיותר "מעוננת". אם מחר בבוקר מחשב הדסקטופ שלי מפסיק לעבוד, הלאפטופ גם מפסיק לעבוד ובנוסף יש לי הפסקת חשמל, תהיה לי אפשרות לספק פתרונות ללקוחות ברוב המקרים. בסופו של יום, פרילאנסר רציני בתחומים שלי חייב לצפות לסיטואציות שהלקוח ירצה מסמכים שונים או קישורים שונים פה ועכשיו בכדי להבין דברים או בכדי לחזק את מה שאתה מצהיר.

יש לעומת זאת מקרים בהם אין אפשרות לעבוד בענן הציבורי ועדיין צריך מחשב נייח או נייד. קחו לדוגמא את עורכי האודיו והוידאו, אפקטים, תלת מימד וכו'. ברוב מוחלט של המקרים הם צריכים את החומרה שלהם וסביר מאוד להניח שהתוכן נמצא מאוחסן באותו מחשב (מתוך תקווה שיש להם גיבוי בדיסק חיצוני או NAS).

עובדה פשוטה וידועה היא, ש-Windows זו מערכת הפעלה שאוהבת .. להפתיע, ולא לטובה. לפעמים מערכת ההפעלה קורסת עם מסך כחול וסמיילי עצוב, לפעמים אפליקציות נתקעות, ולפעמים המחשב לא מגיב, סתם כך, בפתאומיות, ולך תחפש פתרון לבעיה. מיקרוסופט נוטה להפוך את המשתמשים שלה לבוחני BETA, ושילכו לכל הרוחות אם דברים נתקעים (תקראו את ה-EULA של Windows).

וכאן מתחילה הבעיה של חיפוש פתרון: אתרים רבים מתחזים לתת פתרונות – בכך שהם דוחפים רכישה של מוצר (שכמובן לא יעזור לפתרון הבעיה), התמיכה הוובית של מיקרוסופט (answers.microsoft.com, אני מעדיף אפילו לא לקשר לשם!) שווה בערך כמו לשאול את החתולים שלי לגבי הצעות לפתרונות, ובפורומים שונים ברוב המקרים תקבל כמה וכמה תשובות, כאשר רובן כלל לא רלוונטיות או לא נכונות. מה לגבי טכנאי מחשבים שונים ששומעים עליהם את הלל כמה הם מעולים ומקצועיים? חלקם אולי כאלו, אך לצערי חלקם הגדול עדיין לא יודע אפילו לשאוב את כל הפרטים מ-Windows (רמז, זה קצת יותר מ-Event Viewer) לגבי התקלות. דוגמא? נסו לפתור תקלה עם Code 10 שלא נפתרת גם כשהתקנתם דרייברים מחדש, או דרייברים אחרים.

לכן, אם מישהו הוא פרילאנסר והמחשב שלו מייצר בתחומו את פרנסתו, אותו אדם צריך לבצע כמה דברים כדי להמעיט כמה שיותר מקרים של Down Time:

  1. הדבר הראשון שחשוב לעשות, הוא לרכוש/להשתמש במחשב יעודי שעליו יותקנו וירוצו רק האפליקציות המשמשות לעבודה ותו לא. לא משחקים, לא כלים אחרים, לא מייל, וכו'. רק את התוכנות שצריך.
  2. הדבר השני החשוב – הוא לעבוד בתצורה של 2 דיסקים תמיד. דיסק אחד הוא דיסק עם מערכת הפעלה, ודיסק שני הוא דיסק מדיה לאחסון התכנים, כאשר הכל נשמע מבחינת תכנים בדיסק השני ואם עובדים על יצירת/עריכת תכנים – עובדים אך ורק על הדיסק השני. מחירי דיסקים SSD ירדו וממשיכים לרדת וכדאי לנצל זאת, ואם אין מקום במחשב הנייד לדיסק SSD שני, תמיד קיימים דיסקים SSD חיצוניים או שאפשר לרכוש מתאמים חיצוניים שלתוכם מלבישים דיסקים SSD שבמקור יועדו להיות פנימיים (זה גם יוצא יותר זול, אל תהיו iJustine וחבריה).
  3. הדבר השלישי שהוא הכי חשוב – הוא לרכוש או להתקין תוכנת גיבוי שיודעת לגבות דיסקים (לא רק לגבות קבצים). תוכנות כמו Macrium Reflect (היא חינמית וניתנת לשדרוג תמורת סכום נמוך) יכולה לגבות את המחשב שלכם לדיסק חיצוני או NAS כל כמה זמן שתרצו ולכן מומלץ להגדיר לה פרק זמן גיבוי של לפחות אחת לשבוע לדיסק חיצוני או NAS. הגיבוי עצמו יכלול רק את ה-SSD שכולל את מערכות ההפעלה. את התכנים תגבו בצורה אחרת לדיסק חיצוני או NAS.
  4. עבדו בחוכמה – אל תחליפו/תשדרגו תוכנות רק כי שמעתם דברים חיוביים לגבי תוכנות אלו ואחרות. קודם כל צרו גיבוי ואז התקינו את מה שאתם רוצים.
  5. רוצים לחזור אחורה? הפעילו את ה-Boot Media שתוכנת הגיבוי יוצרת (זה דרך כלל דיסק און קי שהתוכנה מאפשרת ליצור), התחברו לדיסק החיצוני או ל-NAS ושחזרו גיבוי אחרון. אם שמרתם את קבצי המדיה/פרויקטים וכו' בדיסק השני בלבד, השחזור לא ידפוק שום דבר בתהליך. אם לעומת זאת "בטעות" שמרתם על הדיסק הראשון, העבירו לדיסק שני ואז תשחזרו.

לסיכום: מחשב יעודי שלא מתקינים עליו כל מיני אפליקציות זבל/משחקים/תוכנות לא נחוצות, שמגובה תדיר – יעזור מאוד ב-Workflow שמכניס עבורכם כסף. תמיכה בפורומים או מ-לא מעט טכנאי מחשבים תהיה שווה כמו כוסות רוח למת. גיבוי, שחזור יכול להיות הדבר שיעזור לכם במקרים הכי דחופים והתהליך גיבוי/שחזור הוא יחסית די קצר וברוב המקרים יעזור המון.

בהצלחה.

רכישת מחשב לעריכה – הנקודות היותר טכניות

בחודש שעבר פרסמתי את הפוסט הזה שדיבר בכלליות על רכישת מחשב, וציינתי מספר נקודות שכל רוכש צריך לדעת לפני הרכישה. אני רוצה בהזדמנות זו להודות לקוראים ששלחו אליי אימייל והשאירו לי הודעות לגבי הפוסט.

הפוסט הנוכחי יהיה יותר טכני (אנסה שלא להיכנס יותר מדי לעומק, כדי שקוראים שאינם גיקים יוכלו להבין את הדברים פחות או יותר) ויתעסק יותר בכיוון ביצועים, פרמייר פרו 14.2 ו-Davinci Resolve 16.2 (אני פשוט אתייחס לזה בקצרה כ-ריזולב).

מבחינת חומרה, נתחיל במעבד. ראיתי בפורומים שונים הצעות שונות שכמעט כולן כוללות מעבדי אינטל דור תשיעי או אפילו דור עשירי. אל תרכשו את מעבדי אינטל. רבים מנסים להשוות את המעבדים הנ"ל למעבדי AMD מבחינת מהירות שעון, אך השוואה זו אינה נכונה הואיל ומעבדים אלו בנויים בצורה שונה לחלוטין ומהירות שעון של כל חברה היא משהו אחר. היתרון למעבדי Ryzen 3xxx של AMD בכל הקשור לעריכה (אודיו, וידאו) קשור ב-Cache שיש בתוך המעבד: מכיוון שתוכנות עריכה/יצוא/יבוא/קידוד מאוד "אוהבות" Cache – המעבדים של AMD נותנים ביצועים גבוהים יותר מהמעבדים של אינטל. היתרון היחידי נכון להיום למעבדי אינטל מבחינת עריכה – זה בתוכנות פוטושופ, שם היתרון של אינטל נע בין 4-7 אחוזים בהשוואה למעבדים עם כמות ליבות זהה של AMD. היתרון הזה, אגב, הולך (לפי השמועות) להימחק כבר בגירסא הבאה של פוטושופ, מכיוון שהם מעבירים עוד ועוד חלקים ל-GPU ויתרון מהירות השעון של אינטל כבר לא יהווה יתרון גדול.

אלו מעבדים כדאי? תלוי בתקציב. אני יכול להמליץ על 3 מעבדים:

  • Ryzen 3600X – מעבד עם 6 ליבות ו-12 Threads, עם 32 מגהבייט זכרון מטמון. המחיר שלו בארץ נע בסביבות ה-920 שקלים. לשם השוואה, i5-9600K מגיע עם 6 ליבות, 6 Threads וכמות זכרון המטמון היא .. 9 מגהבייט.
  • Ryzen 3800X – מעבד עם 8 ליבות ו-16 Threads, השאר אותו מפרט, המחיר בערך – 1600 שקל. המעבד המתחרה של אינטל – 1700 שקל. כמות זכרון המטמון במקרה של אינטל עולה ל-12 מגהבייט.
  • Ryzen 3900X – מעבד עם 12 ליבות ו-32 Threads. כאן עדיף לבדוק מחירים ממי שקונים מכיוון שבאתרים כמו ZAP המחירים אינם נכונים (מוצג מחיר בסביבות 2000, אפשר להשיג ב-1800 שקל). כמות זכרון המטמון מוכפלת ל-64 מגהבייט.
  • Threadripper 3960X, 3970X, 3990X – שלושת המעבדים הללו מתאימים יותר למי שצריך מכונה חזקה (או מפלצת, אם בוחרים ב-3970X או 3990X שמתאימה יותר לעריכה של RED ברזולוצייה מקסימלית ובדחיסה מינימלית). המעבדים בעלי 24, 32, ו-64 ליבות בהתאמה והמחירים (בדולרים בחו"ל): 1400$, 2000$, 3900$. מבחינת תחרות – הם לא משאירים שום סיכוי לשום מעבד עם כמות ליבות זהה (לאינטל אין מעבדים עם יותר מ-28 ליבות) – גם כאן, כמות זכרון המטמון מאוד נדיבה, מה שמאוד עוזרת לביצועים של התוכנות השונות.
  • 3950X – מעבד ה"מפלצת בקופסא". מעבדי ה-Threadripper מצריכים השקעה לא קטנה "מסביב" – איוורור לא כל כך זול, לוח אם יקר וכו'. ה-3950X לעומת זאת מאפשר לקבל ביצועים גבוהים, אך יחד עם זאת אינו מצריך השקעה כה גדולה באיוורור ולוח אם (מומלץ לוח אם מבוסס שבב X470 או X570) והוא עולה בערך 3600 שקל. משהו אירוני: אינטל מוכרת מעבד i9-10980XE שכולל 18 ליבות (ומבקשת על המעבד כ-5100 שקל בערך), אבל כמעט בכל המבחנים – ה-3950X עוקף אותו, כולל בפרמייר.

אין צורך לרכוש מיד את המעבדים מהקצה הכי גבוה, אפשר להתחיל באמצע, ללכת לפי התקציב, ובהמשך להחליף במעבד יותר חזק (עבודה של 5 דקות) מבלי להחליף את שאר הציוד.

ממעבדים – נעבור לאחסון. לצערי, גם פה לא מעט סוחרים מציינים מהירות קריאה של SSD NVME, רק שהם לא טורחים לציין כי גם SSD NVME שעולה 100 שקל יתן מהירות קריאה גבוהה. המבחן האמיתי הוא במהירות כתיבה וכמות כתיבה רציפה במהירות גבוהה. אם לדוגמא נערוך קובץ שמקודד ב-Proress LT בגודל 10 ג'יגהבייט (לדוגמא) – ב-SSD שרק יודע לקרוא בצורה מהירה, ברגע שנבצע שינויים (למרות שבפועל אין שינוי אמית לקובץ), האיטיות תגיע בגלל הכתיבה, ולכן יש צורך ב-SSD NVME טוב ומהיר, במיוחד אם יש לכם בפרויקט המון שכבות והרבה קבצים שאתם עובדים עליהם בתוך Timeline יחיד או רבים במקביל. מבחינת המלצות, אני ממליץ על סידרת ה-PRO של סמסונג כמו ה-970 PRO, או על ה-970 EVO Plus לדוגמא. בפרויקטים המורכבים ברובם מקבצי H.264/H.264, דיסק SSD SATA יספק, אבל אם מדובר על קבצים מקודדים ב-Cinewave/DNX/ProRes (לא חשוב איזה פרופיל) – אני ממליץ להוסיף למחשב SSD NVME מהדגמים הנ"ל ואת קבצי המדיה באותם דיסקים ולערוך משם.

נקודה חשובה נוספת: מהירות קידוד. אדובי יצאה בפרמייר 14.2 בהכרזה כי מהירות הקידוד שלה עתה בגירסה החדשה הרבה יותר מהירה, והאמת? זה נכון..

חלקית.

על מנת להבין מה הקידודים שנתמכים בקידוד מהיר (הן בפרמייר והן בריזולב), כדאי להציץ במפרטים הטכניים של כרטיסי ה-GPU הן של חברת Nvidia והן של חברת AMD. שם תוכלו לראות כי המקודדים היחידים שהם נותנים ברמת חומרה הם: H.264. HEVC/H.265 ו-VP9 – בפרופילים שונים, כאשר הדור הבא של הכרטיסים יתמוך כנראה גם במקודד AV1. כלומר אם הקבצים שקיבלת לעריכה הם BRAW (של בלאק מג'יק), או Prores או DNxHD/DNxHR או Cinewave או RED – העזרה של ה-GPU תהיה מינימלית הואיל ול-GPU אין חומרה שיודעת לפרוס את הפריימים ולכן יש כאלו שמשתמשים ב-CUDA ו-OpenCL כדי לכתוב קוד לפרוס ולעבוד עם הקודקים הללו (בריזולב) ואילו באדובי רוב העבודה הזו נופלת על המעבד, ולכן מעבדים כמו 3900X, 3950X או Threadripper (במיוחד ה-3970X) "אוכלים" את העבודה הזו בקלות. בכל מה שקשור ל-RED – הם יצאו עם תוסף שמקל את העבודה, אבל 3970X ובמיוחד 3990X עושים את העבודה בצורה יותר טובה ויעילה. אפל פתרו זאת עם חומרה (כרטיס After Burner בעלות של $2000, רק אם יש לך מק-פרו) שהם פיתחו וכוללת שבב FPGA עם קוד משלהם, רק שדבר זה תומך רק ב-Prores, אפילו לא ב-RED או כל מקודד ביניים אחר.

ולכן, אם רוצים לייצא קבצים בקידוד ביניים (Prores, DNX וכו') – גירסת פרמייר החדשה תתן פחות או יותר את אותן תוצאות כמו גירסה 14.0 או תוצאות יותר גרועות בכמה שניות. ההאצה היחידה – זה רק אם אתם מייצאים או עובדים בקבצים בקידוד H.264/H.265 בפרופילים השונים.

נקודות למחשבה ברכישת/שדרוג מחשב לעריכת/יצירת תכני וידאו

יוצא לי מדי פעם לקבל שאלות מיוצרי תוכן שונים לגבי שדרוג או רכישת מחשב ליצירת תכנים או עריכה של תכנים כמו וידאו, אנימציה וכו'. במקרים רבים אפשר לקרוא בפורומים שונים על אנשים שמפרסמים שהם רוצים לרכוש מחשב חדש או לשדרג, יש להם X שקלים בתקציב לכך והם תוהים מה מומלץ לרכוש.

מראש אני מעוניין להצהיר – אני לא מוכר שרותי יעוץ לרכישות פרטיות של מחשבים ואינני בונה/מוכר מחשבים לאנשים פרטיים, כך שפוסט זה אינו מהווה פרסומת לשרותים שכפרילאנסר אני מציע. מעבר לכך, בפוסט זה אני לא אפרסם לינקים או "רשימות קניות" מוכנה, אלא יותר כללי אצבע ושכל אחד יוכל לקחת את זה להיכן שהוא רוצה.

השאלה הראשונה בדרך כלל אינה קשורה למפרט טכני ומה לרכוש, אלא יותר להכיר את העבודה של אותו אדם. מה בעצם אותו אדם עושה למחייתו וסוג התכנים שהוא יוצר/עורך. יש הבדל ענק בין אדם שעורך וידאו AVC/H.264 של חתונות ואירועים אחרים, קצת עובר על תמונות בפוטושופ ואולי קצת נוגע באפטר. אותו אדם לא צריך ממש מחשב חזק. לעומת זאת, אותו אחד שעורך סרטים שצולמו ב-RED, שעורך תכנים שקודדו ל-DNxHR/Prores, ועושה גם דירוג צבע – יצטרך מחשב יותר חזק ומסך הרבה יותר רציני ומדויק מבחינת צבעים שעולה לא מעט. בין האחד לשני יש לא מעט שנמצאים ב"אמצע" ויש כמובן אלו שנמצאים בקצוות היותר גבוהים שעבורם צריך חומרה מאוד יקרה, והם הראשונים שיקנו לעצמם איזה Mac Pro (זריקת כספים, אבל היי, כל אחד וכרטיס האשראי שלו…)

מכאן נעבור לנושא הכרויות… בניגוד למה שחושבים, לא חייבים להכיר כל פיפס במחשבים, כל שבב וכל פין וכל טכנולוגיה חדשה או ישנה. מה שכן, צריך להכיר טכנולוגיות ברמת המאקרו, כך שאם משוחחים על שדרוג/רכישה, תהיה הבנה לשני הצדדים על מה באופן עקרוני מדבר, ואת ההכרות הזו אחלק כאן לכמה חלקים:

  • מעבד – הליבה של המחשב. עד לאחרונה כשדובר על מעבד למחשב יצירת/עריכת תכנים, הרוב המוחלט בחרו במעבדים של אינטל. המעבדים של המתחרה, AMD, עבדו טוב, אבל עדיין המעבדים של אינטל נתנו ביצועים יותר גבוהים. במעבדי הדור האחרון של AMD (סידרת Ryzen 3000 במחשבים נייחים, סידרה Ryzen Mobile 4000 במחשבים ניידים) המספרים התהפכו, אחרי ש-AMD החליטה לא לחכות לחברות כמו Adobe ובעזרת שימוש בטריקים שונים (Cache מפלצתי במיוחד) המעבדים של החברה מראים שוב ושוב שהם נותנים ביצועים יותר גבוהים באפליקציות של אדובי/בלאק מג'יק/AVID בהשוואה למעבדים של אינטל. המקום היחיד שאינטל עדיין בתחום זה מובילה – זה בביצועים של פוטושופ, וגם שם – מדובר בהבדל של אחוזים בודדים.
    לפיכך – המעבדים של AMD עדיפים, הן מבחינת מחיר (יותר זולים מהמעבדים של אינטל), והן מבחינת כמות ליבות שמקבלים באותו מעבד. לחברה יש קטלוג מעבדים שמתחיל במעבדים שעולים 99$ ועד 4000$ לשוק הדסקטופ.
  • ה-GPU – זהו הכרטיס הגרפי. אחת הטעויות הקלאסיות שלא מעט עושים היא לרכוש כרטיסים גרפיים יקרים בשעה שהם כלל לא מנצלים אותה. הכלל הוא פשוט: אדובי פרמייר אינו מנצל את רוב הזכרון הקיים ברוב הזמן וגם כשצריך, הוא יודע לבדוק כמה זכרון לכרטיס הגרפי (לכרטיס הגרפי יש זכרון משלו שנקרא VRAM ולמחשב יש זכרון משלו שנקרא DRAM) ולחלק את העבודה בהתאם. לכן, אם לדוגמא רק מריצים תוכנת עריכת וידאו, כרטיסים כמו RTX2060 של Nvidia או RX5700/RX5600/RX5500 של AMD יכולים לעשות את העבודה בצורה מצויינת. אם לעומת זאת יש לכם הרבה עבודה על אפטר או על Davinci Resolve – כדאי לבחור באחד הכרטיסים של AMD או RTX 2070 (או 2070 Super) או RTX 2080. שוב, הכל תלוי בתקציב ובצורך במהירות.
    נקודה חשובה: אם אתם משתמשים בפרמייר, גירסה 14.2 בטא כוללת תמיכה הרבה יותר מאסיבית ב-GPU וכתוצאה מכך ה-Export (ישירות או דרך Media Encoder) יהיה מהיר פי 3-4 מהמהירות שאתם רגילים אליה, וזאת מבלי לשנות שום ציוד.
  • זכרון: הכלל הוא פשוט – כמה שיותר, יותר טוב, אך עד גבול מסוים. המינימום המומלץ הוא 16 ג'יגהבייט והכמות המומלצת בדרך כלל היא 32 ג'יגהבייט. במחשבים ניידים זולים הזכרון מולחם ולכן תצטרכו לבחור מראש כמות זכרון, ואם תבחרו 32 ג'יגהבייט זכרון תגלו שמחיר המחשב הנייד הינו גבוה מאוד. אם אפשר, חפשו מחשב נייד PC שניתן להוסיף לו מקלון זכרון, וכך תוכלו לרכוש מחשב עם 8 ג'יגהבייט ולהכניס מקלון של 8 ג'יגהבייט זכרון (ויותר מאוחר להחליף למקלון של 16 ג'יגהבייט ובכך הזכרון הטוטאלי יהיה 24 ג'יגהבייט).
    כמות זכרון של 64 ג'יגהבייט ומעלה דרושה אך ורק אם מריצים המון תוכנות יצירת/עריכת תכנים במקביל ולא סוגרים אף אחת מהן.
    מבחינת תמחור: מקלות זכרון DDR4 2666 בגודל 4 ג'יגהבייט הם המקלות הכי זולים (וברוב המחשבים הנייחים הזולים ניתן להכניס 2 או 4 מקלות כאלו), וישנם "קיטים" של 16 ג'יגהבייט שמורכבים מ-2 מקלות של 8 ג'יגהבייט זכרון, קיטים של 32 ג'יגה וקיטים של 64 ג'יגה, ככל שהקיט כולל יותר זכרון, המחיר עולה.
    שימו לב: לא ניתן להגדיל זכרון של כרטיס גרפי (ה-VRAM). לשם כך, יש צורך בהחלפתו בדגם אחר יקר יותר.
  • דיסק SSD: דיסקים מבוססי שבבי NAND קיימים כבר מספר שנים ומחירם צונח בכל תקופה בעוד ועוד אחוזים, לפי ההמלצות שלי קצת שונות מהמקובל. במקרים רבים ההמלצה היא לרכוש אחד ולחלק אותו ל-Partitions, רק שבניגוד לדיסקים מכניים, במקרים רבים כשה-SSD מתקלקל, שום דבר לא יהיה זמין, לא מערכת ההפעלה, לא האפליקציות ולא עבודות שנשמרו על אותו SSD, ולכן אני דווקא ממליץ כשזה מגיע למחשב נייח, לרכוש 2 דיסקים SSD (אחד בגודל חצי טרהבייט ואחד בגודל 1 או 2 טרהבייט). את העבודות לאחסן ולעבוד על ה-SSD הגדול, ואת האפליקציות ומערכות ההפעלה לאחסן על הקטן. תתפלאו, המחירים אינם יקרים, רק חשוב לציין בחנות שבוחרים את ה-SSD שיהיה מבוסס על תאי TLC ולא QLC (ההבדלים הם בכך ש-SSD מבוסס QLC יותר זול אך הכתיבה איטית בהרבה).
  • דיסק קשיח מכני: אם אתם קונים מחשב נייח, קנו גם דיסק קשיח מכני בגודל 2-6 טרהבייט. בדיסק הזה תאכסנו את הפרויקטים לאחר העבודה, ומה שהכי חשוב: לא לעבוד על הפרויקטים בזמן שהם מאוכנסים בדיסק הקשיח המכני. השאירו אותו רק לצרכי גיבוי, ואם אתם יכולים לרכוש לעצמכם NAS לאחסון חיצוני, זה יעזור בתור גיבוי משני. אתם אף פעם לא יודעים מתי לקוח יפנה מחדש וירצה שינויים על פרויקט מלפני שנה וכמובן שאין לו את קבצי המקור.
  • מסך: המסכים הפופולריים ביותר כיום לעריכה הם מסכי 27 אינטש עם פאנל IPS. יחד עם זאת, רוב הפאנלים הללו במחירים הזולים אינם מדוייקים בצבעים (באף אחד מהם, sRGB, AdobeRGB, DCI-P3, NTSC). אם רוצים מסכים מדוייקים (לאלו שהם קולוריסטים) – מסכים טובים קיימים במחירים שמתחילים בסביבות 4000 שקל וכוללים מסכים כמו Pro Art של Asus, ה-Ultra Sharp של Dell, ה-Color Pro של Viewsonic, וכל אחד מיצרני המחשבים הנייחים מוכר גם מסכים מקצועיים עם הלייבל שלו.
  • תוכנת גיבוי: אחד הדברים שכמעט כולם שוכחים. רכשו או התקינו תוכנת גיבוי שיכולה לגבות לדיסק מכני או ל-NAS את כל המחשב אחת לזמן מה (נניח אחת לחודש). יש תוכנות חינמיות ב-Windows כמו Macrium Reflect ויש תוכנות אחרות שעולות בסביבות ה-50$. שווה בהחלט להשקיע!

בחירה אם לרכוש נייח או נייד: אם העבודה תהיה בבית, תמיד עדיף נייח הואיל וקל לשדרג אותו, אפשר להוסיף דיסקים לצרכי גיבוי ועוד. אם לעומת זאת העבודה היא בדרכים – קחו מחשב נייד, רק שכדאי לבחור מחשב נייד שניתן להרחיב בו זכרון ולהכניס מקלון SSD נוסף בתוכו.

מק או Windows: לא נכנס לויכוח הזה, עניין של טעם, נוחות וכו' 🙂

אחרי שהכרתם את המושגים, אפשר להסתכל באתרים שונים ולשאול חברים או בפורומים שאלות. יש עוד חלקים שעליהם לא דיברתי כמו חשיבות של ספק כח חזק וטוב (מומלץ 700 וואט), מארז מחשב (עניין של טעם ומה נכנס פנימה) ואיוורור (אני ממליץ מאווררים של חברת Noctua, הם שקטים מאוד). אם אתם בונים מחשב בחנויות כמו KSP או IVORY, שבו עם נציג, הוא יוכל לעזור לכם בבחירה בהתאם לתקציב שלכם, הואיל ותוכלו לראות כמה כל חלק יעלה. אל תשכחו לרכוש Windows 10 ואת התוכנות הרלוונטיות.

בהצלחה 🙂

פרוקסי קטן, אישי – ובזריזות

בפוסט זה אסביר דרך קצרה וזריזה ליצור לעצמך "פרוקסי" דרך חיבור למחשב מרוחק על מנת לגלוש ולהעביר את הנתונים דרך המחשב המרוחק.

כולם מכירים מה זה VPN. זו דרך מצוינת לגלוש לאתרים שונים כשאתה מעוניין לעקוף את תשתית הגלישה הרגילה שאתה משתמש בה, ויש לכך כל מיני סיבות – אתרים שונים חסומים לקהל הישראלי, אתה בונה אתר ואתה רוצה לראות איך זה נראה "מבחוץ" (במקרים שהאתר מציג לדוגמא שפה אחרת לגולשים) ועוד. פתרון ה-VPN הוא פתרון קל ומצוין למקרים כאלו.

אבל ישנם מקרים שאתה צריך פה ועכשיו לבדוק משהו באתר בלתי נגיש לך עקב כל מיני חסימות, ו-VPN במקרה כזה הוא לא הכי זריז לשימוש/התקנה: אם אין לך מנוי VPN אז אתה צריך לרכוש או להקים אחד (עם OpenVPN או Wireguard לדוגמא), להגדיר פרמטרים בשרת, להגדיר פרמטרים אצלך – וכל התהליך הזה יותר מתאים שצריך את הפתרון באופן קבוע או במקרים תכופים.

שיטה אחרת שיש היא SSH Tunneling. בשיטה זו, אם יש לך מכונת לינוקס פיזית/וירטואלית אצל אחד מספקי ה-Hosting בחו"ל או אצל אחד מספקי הענן הציבוריים, וכל עוד יש לך גישת SSH – אפשר להקים מעין "פרוקסי" בקלות.

איך עושים זאת? די פשוט.

התקן במחשבך תוכנת SSH Client (אם יש לך Windows 10 אתה יכול לעקוב אחרי ההוראות כאן ולאחר מכן לפתוח CMD ולהריץ פקודת ssh. אתה יכול גם ב-Windows להשתמש ב-Putty ולגמור עניין. בשאר מערכות ההפעלה – זה כבר מובנה פנימית, יש צורך פשוט רק לפתוח טרמינל.

הכנס את הפקודה הבאה:

ssh -D 2345 -q -C -N [email protected]

החלף את ה-myuser לשם המשתמש האמיתי שלך, ואת ה-1.2.3.4 לכתובת ה-IP או כתובת ה-DNS של השרת לינוקס שלך. שאר הפרמטרים, למעוניינים לדעת: D- מציין איזה פורט אנחנו נשתמש לשם הפרוקסי, q- זה שהמערכת "תשתוק" ולא תציג הודעות, C- זה להפעיל דחיסה בעת העברת הנתונים, N- אומר שלא להריץ שום פקודות, רק לבצע Forward של הפאקטות. המספר 2345 הוא סתם מספר פורט שבחרתי, אתם יכולים לבחור לכם כל מספר מ-1024 עד 65535.

אם הקלדת נכון והפעלת את הפקודה, החלון יראה כאילו הוא "נתקע". הוא לא, ה"פרוקסי" פעיל. שים לב שבחלק מספקי ה-Hosting וספקי הענן הציבורי, יכול להיות שתצטרך לפתוח את פורט 2345 החוצה דרך ניהול ה-Firewall בחשבון שלך.

עכשיו הזמן להגדיר את הדפדפן. בדפדפן כמו Firefox יש להיכנס ל-Options לחפש את המילה proxy וללחוץ על כפתור ה-Settings. בחלון שנפתח נלחץ על הכפתור (עיגול) Manual proxy configuration ובשורת ההגדרות SOCKS host נכתוב localhost וב-Port נכתוב 2345. ליד השורה Proxy DNS when using SOCKS v5 יש ריבוע, לחצו עליו, ולסיום לחצו על OK לאישור.

זהו, אתם יכולים לגלוש. אתם יכולים לוודא שאתם מחוץ לישראל אם תבדקו את כתובת ה-IP שלכם מבחינה גיאוגרפית כאן.

לפני שמתלהבים ומבצעים את הטריק החביב הזה, חשוב לזכור כמה נקודות:

  • זה לא יעבוד לכם אם אתם מחפשים לראות את התכנים ש-Netflix מנגישה לאמריקאים לדוגמא.
  • יכול להיות שהטריק הזה לא יפעל אצלכם בעבודה – אם ה-Firewall שלכם תנועה מבחוץ בפורטים לא מאושרים.
  • אל תהפכו את זה לשימוע קבוע – אם אתם שוכרים VPS או מכונה וירטואלית אצל ספקים שונים בחו"ל, יש מגבלת תעבורה ובעננים ציבוריים בשרותים כמו EC2 אתם משלמים עבור כל ביט יוצא. במקרים כאלו – לכו על פתרון VPN.

שימוש ב-NVME SSD RAID לעריכת וידאו מקצועי

במשך שנים רבות צלמי וידאו עובדים בשיטות שונות על מנת לצלם וידאו, לערוך, לקודד ולשחרר אותו. בדרך כלל הוידאו יוקלט ישירות לכרטיס SD, או XQD או כרטיס אחר, לאחר מכן הכרטיס יועבר אחר כבוד למחשב נייד/נייח והתוכן יועתק בעזרת קורא כרטיסים אל הדיסק הקשיח במחשב או אל דיסק קשיח/SSD חיצוני המחובר למחשב. משם תבוצע עריכה, קידוד והעברת החומר המוכן ליעדו.

בחלק מהמקרים, אצל עורכים יותר מקצועיים, קיים מכשיר DAS המחובר דרך SFF-8087 או דרך Thunderbolt למחשב. המכשיר מכיל מספר דיסקים מכניים והעריכה נעשית ישירות מול אותו מכשיר בסטודיו של העורך. היתרון בשיטה זו – אין צורך בערימת SSD חיצוניים פר צילום/פרויקט, מספיק אחד כדי להעביר את הוידאו מהשטח (אם צלם חיצוני או חברת צילום חיצונית מצלמת והעורך הוא מישהו אחר שיושב במקום אחר) אל מכשיר ה-DAS.

הבעיה הגדולה כיום היא שקבצי וידאו הולכים וגדלים גם במצלמות סמי מקצועיות. מצלמות כמו GH5 או Sony A7 R4 ומצלמות מקצועיות כמו Canon C300, או RED או ARRI למיניהן – מקליטות וידאו באיכות יותר ויותר גבוהה וכל שניה של וידאו תופסת יותר ויותר שטח, ואנחנו מדברים רק על וידאו, לא אודיו, לא Assets, לא אפקטים ושום דבר אחר, כך שמגיע מצב שגם SSD חיצוני טוב מתחיל להיות איטי – והמצב לא הולך להשתפר (נכון, קיים קידוד H.265 HEVC, אבל לא מומלץ להקליט איתו וידאו כי קידוד כזה יותר מתאים ל-Delivery מאשר לעריכה). הבעיה מתגלית בחומרתה לא רק בזמן ה"טיול" ב-Timeline, אלא במיוחד בקידוד הוידאו – ה-Encoder יסיים את הקידוד אך יקח עוד דקות ארוכות עד שהתהליך יסתיים מכיוון שצריך להעתיק את הנתונים מהמחשב המקומי ל-DAS (כן, גם אם בחרת לקודד ישירות ל-DAS, המחשב קודם מבצע את הפעילות בדיסק המקומי).

אחד הפתרונות הטובים הקיימים לבעיה כזו הוא שימוש ב-RAID NVME. זהו כרטיס ריק שלתוכו אנחנו מכניסים מקלות SSD NVME בחיבור M.2. עד 4 כרטיסים כאשר כל כרטיס מגיע עד גודל 2 טרהבייט. את הכרטיס נגדיר כ-RAID-0.

מטרת ה-RAID אינה ליצור אמצעי אחסון קבוע לתוכן המדיה שאנחנו רוצים לערוך ולקודד, אלא לשמש כאמצעי אחסון מקומי שאליו אנחנו נעתיק את הפרויקט מהמקום הרגיל שבו אנחנו מאחסנים פרויקטים (DAS לדוגמא), ובתוכנות העריכה שאנחנו נשתמש, אנחנו נפתח את הקבצים מאותו RAID מקומי. לאחר שסיימנו עם הפרויקט, אנחנו נזיז את הפרויקט מה-RAID המקומי בחזרה אל ה-DAS.

היתרון בשיטה זו הוא עצום. לא חשוב איזה חיבור יש לך לאחסון חיצוני גדול (סטורג', DAS) – ה-RAID המדובר נותן ביצועי מהירות של עד 15 ג'יגהבייט לשניה. סתם לשם השווה: אם יש לך DAS של 4 דיסקים, תקבל אולי מהירות של 800 מגהבייט לשניה, כך שההבדל התיאורתי במהירות הוא כמעט פי 20.

ה-RAID שאני מתאר יכול להיות עד גודל 8 טרהבייט, אבל כל מי שקנה פעם SSD NVME M.2 יוכל לאמר לכם שמחירי המקלות לא זולים. התשובה לכך פשוטה: לא חייבים ישר לרוץ ולרכוש את המקלות של 2 טרהבייט פר מקל. אפשר לדוגמא להתחיל עם מקלות SSD של סמסונג מסידרה 970 Evo Plus בגודל חצי טרהבייט. כל מקל כזה עולה 600 שקלים ב-KSP/IVORY, והכרטיס לעיל עולה 250 שקלים כולל משלוח מאמזון. ההרכבה וההגדרות די פשוטות, אולם צריך מחשב נייח די עדכני ודי חזק עם לפחות 2 כניסות PCIe 3 X16 ותמיכה ב-BIOS ב-PCI bifurcation. אם המחשב הנייח שלך הוא בן שנתיים-שלוש ויש לו 6-8 ליבות, סביר להניח שתוכל להטמיע פתרון כזה. אני מקווה בשבועות הקרובים להעלות וידאו כיצד להגדיר זאת.

פתרון זה, כמו שציינתי, הוא למחשב נייח/תחנת עבודה. מה עם מחשבים ניידים? לצערי חיבור Thunderbolt 3 לא מספק מספיק רוחב פס לעשות את הטריק הזה. (ה-RAID הזה משתמש בכל רוחב הפס של PCIe 3.0 X16).

משהו חשוב: ה-RAID הזה לא מחליף אחסון מקומי למערכת הפעלה (אלא אם יש לכם מחשב נייח עם מעבדי Skylake X או מעבדי Threadripper), כך שאם יש לכם מעבד 6-8 ליבות מהדור השביעי ומעלה, עדיין תצטרכו את הדיסק הקשיח המקומי או SSD המקומי שיש לכם במחשב על מנת לעבוד עם מערכת ההפעלה והאפליקציות.

לסיכום: השיטה שהצגתי קצת לא קונבציונאלית, אבל היא יכולה לעזור רבות כשיש תוכן רב שנמדד בטרה בייטים של מידע לפרויקט אחד. השיטה לא מאיצה את מהירות הקידוד, אך היא בהחלט מאיצה את זמן הגישה לקבצים ולנקודות זמן השונות בוידאו/אודיו/תכנים אחרים. אפשר להתחיל בקטן ולגדול בהמשך, ולא צריך תוכנות מיוחדות בשביל להקים זאת.

כשהביזנס מחייב אותך לשנות

כפרילאנסר, אתה לומד מהר מאוד שכמות העבודות שתקבל בתחומ/ים שאתה נותן בהם שרות קשורה בקשר ישיר לכמות הקשרים שיש לך או כמות הפרסום שיש לך או לעסק שלך. אם מישהו מחברה X מחפש מידע על פלטפורמה או תוכנה מסויימת ומחפש מידע בגוגל ומוצא את המידע באתר שלך או בתוכן שאתה פרסמת – יש סיכוי שיצרו איתך קשר על מנת לבצע את העבודה אצל הלקוח. לעומת זאת, אם אין לך קשרים ואתה לא מפרסם כמעט כלום על עצמך/העסק שלך – הסיכויים שלך לקבל יותר ויותר עבודות – נמוך. יש לא מעט פרילאנסרים בארץ שהתפטרו מעבודתם כשכירים, החלו לעבוד כפרילאנסרים ולאחר כמה חודשים הם נאלצו "לקפל את הזנב" ולמצוא שוב עבודה כשכירים.

מי שעוקב אחרי הפוסטים הקצרים שלי בפייסבוק שלי אולי קרא את הפוסט ששיתפתי לגבי גדילת עסק. הנה גירסה מקוצרת: אין שום מדריך "כך תגדיל את העסק שלך". אני למדתי "על הישבן" שלפעמים חוכמת המונים יכולה להיות משאב מאוד מעניין, ואם יש הגיון בפוסטים תגובות של אנשים, אז אולי כדאי לנהוג כעצתם. כך לדוגמא כשחשבתי לשכור משרדים, היו כמה כאלו שטרחו להסביר שבתחום שלי, משרדים זה הוצאות, לא ממש הכנסות, וירדתי מהעניין.

לאחר שפרסמתי מאות פוסטים, עשרות קליפים ואף חטאתי בכמה קליפים לפודקאסטים, הגעתי למסקנה שיש צורך בשילוב אלמנטים שונים על מנת לעניין את קהל הגולשים. רבים רוצים לקרוא פוסט, אבל חלק לא קטן מהם רוצה גם לראות את הטכנולוגיה, איזה קליפ Demo קצר שמראה על מה מדובר, ואני בהחלט הולך לעבוד על כך..

… מה שמוביל לכך שיש לי צורך לעשות שינוי, לחזור להשתמש ב-Windows כמערכת הפעלה עיקרית במחשב המרכזי שלי. אני בשנים האחרונות עובד עם Fedora (זו הפצת לינוקס) כמערכת הפעלה עיקרית שלי, אבל הבעיות המהותיות איתה קשורות לדברים שלא מאפשרים לעבוד בצורה חלקה כתחנה ליצירת מדיה: אם לדוגמא אני משתמש בכלי כמו OBS כדי להקליט את המסך, אני לא יכול בכלי עריכת וידאו מקצועי כמו Davinci Resolve בלינוקס לערוך את הקליפים האלו (שאר עורכי הוידאו שקיימים בלינוקס בגירסה החופשית לא מגיעים לקרסוליים של פרמייר פרו, צר לי לאמר זאת). אם אתה רוצה כיול צבעים אמיתי ומדויק, DPI שונה בין מסך למסך (עם כרטיס nVidia) – תהיה לך בעיה (Xorg לא תומך, Wayland בעייתי עם nVidia – נתקע), ותוכנת הקלטה כמו Camtasia מוציאה קבצי וידאו הרבה יותר קטנים ויעילים להעלאה ליוטיוב בהשוואה למה שמוציא OBS. אני לא טוען שלא ניתן לעבוד עם לינוקס, אבל לצרכים שלי שמעתה כוללים גם הרבה מדיה, אני צריך לחזור להשתמש ב-Windows.

לסיכום: אין שום דרך לדעת מהיכן יגיע הפרויקט הבא שלי. יכול להיות שהוא יגיע ממישהו שקיבל המלצה עליי מלקוח שביצעתי לו עבודה, ויכול להיות שהוא יגיע אליי מהבלוג העסקי שלי, או מערוץ היוטיוב שלי (קשה לי להאמין, אבל לך תדע). מה שאני כן יכול לעשות – זה לפרסם תוכן, לשתף מידע, ולקוות לקבל פרויקטים כתוצאה מהשקעה ביצירת התכנים, וזה בדיוק מה שאני גם ממליץ לפרילאנסרים אחרים ששואפים לקבל עוד עבודות.

כמה מילים על UPS

מי שקורא את הבלוגים שלי (זה הנוכחי והבלוג היותר עסקי) אולי קרא בעבר שאני לא בדיוק חובב UPS. חלק מהאנשים כתבו שאני "אנטי UPS" למרות שאני לא, והייתי רוצה לנצל את הפוסט הזה כדי להסביר את התצורה שלי, היכן UPS עוזר והיכן .. לא כל כך.

עד לפני חודשים ספורים ב-LAB שלי כל המכונות היו שרתי מותג ושרת האחסון מבוסס לינוקס+ZFS היה מכונת Core i5 פשוטה עם 32 ג'יגה זכרון ודיסקים. אם היתה מתרחשת הפסקת חשמל והחשמל היה חוזר לאחר זמן מה, כל השרתים היו מופעלים מיידית, אך מכיוון שלשרתים לוקח זמן רב להגיע למצב שהם מטעינים את ה-OS, הזמן ה"פנוי" הזה היה די והותר עבור מכונת ה-i5 לעלות, לבדוק שהכל תקין מבחינת ZFS, לייצא את ה-NFS ושאר שרותים, כך שכשהשרתים היו מתחילים לעלות, כל השרותים שהם זקוקים להם חיצונית – היו זמינים להם. את ה-UPS עצמו לא הייתי צריך כי רוב הזמן המכונות הוירטואליות היו סטטיות "ריקות" שמריצות Hypervisor (כך ש-reboot פתאומי לא היה ממש משנה משהו) ומכונות ה-VM היו עולות בין כה מחדש, כך שב-99% מהמקרים הפסקת חשמל לא היו ממש מזיקות לי. כל המערכת כולה, החל מהרגע שהחשמל חזר ועד שהכל למעלה – עולה תוך 10 דקות בערך.

UPS באופן עקרוני יכול לעזור במצבים מסויימים. אם יש לך מכונת דסקטופ עם GPU יוקרתי וביצעת Overclock לדוגמא למעבד ו/או לזכרון, המכונה תעבוד 24/7 ותצרוך הרבה יותר חשמל מהמצב הרגיל, מה שאומר ש-UPS של 1000VA (וולט אמפר) יחזיק לך אולי דקה או 2 גג. אתה יכול להגדיר את ה-UPS כך שלא יעשה כלום או שיתחיל את תהליך הכיבוי או להריץ סקריפט משלך כשאין חשמל. כמה זה עוזר? תלוי. יש מקרים ש-Windows לדוגמא בעת כיבוי מציג חלון שאומר שאפליקציות X,Y,Z פתוחות והחומר לא נשמר, מה שדי מבזבז את הזמן שנשאר בסוללת ה-UPS. בלינוקס ובמק המצב יותר טוב והמערכת כשמקבלת פקודת כיבוי מתחילה לכבות את השרותים במקביל עד לחלק ה-poweroff שמורץ ואז המכונה תיכבה מעצמה בצורה חלקה ללא נזקים.

בזמן האחרון ה-LAB שלי קיבל תפנית חדה ועד סוף חודש הבא (תלוי בשירותי השליחויות בחו"ל, מכס וכו') יתווספו ל-LAB שלי עוד 5 שרתים באורח קבע ושרת האחסון שלי יוחלף בשרת עם מעבד Xeon מרובה דיסקים ו-SSD. שרת כזה לא עולה תוך 45 שניות כמו השרת הנוכחי וכששרתי הוירטואליזציה השונים לא מקבלים שרותי NFS ו-iSCSI בזמן boot – הם גם לא מפעילים את המכונות הוירטואליות שאמורות לרוץ עליהם, ולכן מה שאצטרך לעשות בעצם זה לחבר את ה-UPS ל-Raspberry Pi ולדגום את ה-UPS. אם יש הפסקת חשמל, הוא ישלח פקודות דרך ipmitool כדי לכבות את המכונות ושרת הקבצים כמכונה אחרונה. חזר החשמל? הסקריפט ירוץ הפוך (שרת קבצים קודם כל, בדיקת שרותים, ולאחר מכן הפעלת שרתי הוירטואליזציה).

אז למי ששואל אותי לגבי עמדתי בעניין UPS – כן, אני ממליץ לכל אחד, במיוחד שזה עולה רק בסביבות ה-400 שקל ויכול להציל אותך מהפסקות חשמל קצרצרות (כמו שיש כאן באזור). למי שיש LAB לעומת זאת, אני ממליץ לעשות חישובי צריכה ולקנות את ה-UPS בגודל המתאים (אם יש לך נסיון בלינוקס אז אתה לא חייב את הגירסה עם הכרטיס רשת. יש בלינוקס את NUT ואתה יכול לעשות איתו את הכל ופשוט לחבר את ה-UPS לאיזה מכשיר Raspberry Pi או תואם). אני לא אהבתי כל כך UPS כי אני אוהב לחיות מבחינת טכנולוגיה "על הקצה" ואוהב לעשות Stress לציוד שברשותי (ושהינו בבעלותי) ולבדוק אם המערכת חיה גם אחרי אירועי הפסקות חשמל, חום וכו', אבל גם אני עכשיו עם UPS 🙂

התובנות שקיבלתי מה-LAB שלי

בפוסט זה אנסה לעדכן לגבי מספר תובנות שקיבלתי וכמו כן לענות לגבי שאלה עבור אלו שפנו בקשר לשרת עבור תרגולים.

אתחיל עם התרגולים: כפי שפרסמתי לא פעם בבלוג זה ובבלוג העסקי שלי, אני ממליץ לכל אחד, בין אם הוא רק השתחרר מהצבא ובין אם הוא בן 40+ – לשדרג את הידע המקצועי. השוק תחרותי, מתקדם מהר ואם אין לך את הידע העדכני בתחומך או בתחומים "שכנים" – תתקשה להשיג עבודות משתלמות (פיננסית) בעתיד, ובגלל זה אני גם ממליץ בד"כ להקים מכונה יעודית שתשמש כשרת ביתי לצורך הקמת מכונות וירטואליות שיריצו מערכות הפעלה שונות.

אני לא ממליץ לרכוש שרת ישן יד שניה (אלא אם יש לך מחסן שהוא מאוורר) בגלל הרעש והחום שהוא מפיק, במיוחד בקיץ הישראלי החם (אפשר כמובן להתקין מזגן, אך עלות התפעול השוטף מבחינת חשמל אינה שווה זאת, אם מדובר באירוח 1-2 שרתים מקצועיים בבית/מחסן).

מה שאני כן ממליץ זה לבחור את אחת מהאופציות הבאות:

  • לקחת מחשב דסקטופ שקיים אצלכם, למלא אותו בזכרון (במידה וצריך), להתקין עליו כרטיס רשת (אני ממליץ על כרטיס המבוסס על שבבים של אינטל), לרכוש SSD זול ולהתקין לדוגמא ESXi (יש צורך בכרטיס הרשת הנוסף מכיוון ש-ESXi אינו תומך בכניסות רשת שנמצאים על לוח האם).
  • לרכוש מחשב מבוסס AMD Ryzen 7 (כמו ה-2700) ולמלא אותו בזכרון בהתאם לתקציבכם, SSD זול, כרטיס רשת – ולהתקין ESXI. במקרה הזה תקבלו פי 2 יותר ליבות בהשוואה למעבדים של אינטל ותמיכה ב-עד 64 ג'יגהבייט זכרון.

כל אחד יכול כמובן לבחור לעצמו סוגי מאווררים שונים, קירור מים וכו', כל הדברים הללו הינם אופציונליים והכל כמובן תלוי בשיקולכם.

מכאן – נעבור לתובנות.

בקיץ האחרון היו לי מספר שרתים 1U ו-2U של חברות כמו Dell, HPE, IBM. כולם שרתים ישנים (מעבדי E5-2620 דור ראשון ושני) – והיו לי בין 3 ל-8 מכונות, תלוי בחודש ובדילים שהשגתי, מה שמכרתי ועוד. הסביבה שבא נמצאו השרתים היתה ללא מזגן ולפעמים נכנסו גם קרני שמש.

הבעיות בעבודה בשיטה כזו הן פשוטות: או שאתה מתקין מזגן ומפעיל אותו 24/7 (בעייתי אצלי, האזור שהם נמצאים הוא אזור פתוח) או שאתה סובל מהרעש של המאווררים שמנסים לקרר את השרת (גם אם ניצול המעבדים נע על אחוזים בודדים). היו לי מספיק לילות שהייתי צריך לישון עם דלת חדר השינה סגורה. אם אין לך UPS (אני בכוונה לא עובד עם UPS, פרטים על כך בפוסט קרוב) – המצב יותר גרוע אם השרתים לא נמצאים בחדר סגור וחלה הפסקת חשמל – ההפעלה מחדש של השרתים תפעיל את המאווררים למקסימום מהירות למשך מספר דקות, מה שירעיש את כל הבית.

מחשבים – בין אם דסקטופ ואם מדובר בשרתים, יכולים לפעול בלי שום בעיה גם אם בסביבתם הטמפרטורה נעה בין 30-36 מעלות צלזיוס. דווקא במערכות דסקטופ ניתן לבנות את עקומת ה-RPM של המאווררים כך שיפעלו יותר לאט או יותר מהר בטמפרטורות מסויימות (פונקציה זו קיימת בתצורה סופר-בסיסית בשרתים תחת שמות כמו ECO, Silence וכו' אך מבלי להגדיר/לשנות מספרים).

ולהלן תובנותיי:

  • כל עוד מדובר במכונה שלא יבוצע לה Overclock ואין בה כרטיסי GPU, אפשר יהיה להרכיב לה 3-4 מאווררים (2-3 מקדימה בתצורת PULL, מאוורר מאחורה בתצורת PUSH), יחד עם המאוורר שמגיע עם המעבד – מכונה כזו לא צריכה מיזוג או תנאים מיוחדים (יש לי 2 מכונות דסקטופ כאלו שעובדות כך כבר 6 שנים).
  • מתוך הנחה (ולאחר בדיקות) שניצול ה-CPU אינו עובר את ה-60-70% – אפשר להתקין פתרון קירור של Noctua מסידרת ה-Low Profile (כל עוד יש את האיוורור שציינתי לעיל), כך שהמכונה תהיה שקטה גם בקיץ.
  • במידה ובונים מכונה ורוצים עליה שליטה מרחוק עוד ברמת הכיבוי/הפעלה – מומלץ לרכוש לוחות אם עם IPMI. במקרה של אינטל – קשה מאוד למצוא לוחות כאלו שמקבלים מעבדי דסקטופ, ומעבדי Xeon הם יקרים ולכן ניתן לוחות אם שתומכים במעבדי Xeon ישנים יותר (אני ממליץ E5 V2 ומעלה) או שניתן לרכוש לוח כזה עבור מעבד Ryzen מודרני.
  • שרתים מוכנים – ישן, אך לא ישן מדי: מאוד מפתה לרכוש שרת ישן בן 6-7 שנים בכמה מאות או ב-1000-1500 שקל כשכמעט הכל כלול (מעבדים, זכרון, רשת – אין דיסקים), אולם לא ניתן בשרתים כאלו להוסיף ציוד כמו SSD NVME, כרטיסי רשת מרובי כניסות וכו', וכמו כן מבחינת ביצועים – מעבד דסקטופ מודרני זול "בועט" בכל Xeon דור ראשון או שני (כשמדובר על אותה כמות ליבות ולפעמים כשב-Xeon יש כמות ליבות כפולה). ראו, אגב, הערותיי למעלה אם אתם חושבים להקים "LAB" שבעצם מבוסס על מכונה אחת.
  • אם אין לך בעיה שהמערכת לא תעבוד זולת שרותים בסיסיים בהפסקת חשמל ושכל המידע שלך בשרת האחסון לא יזוק כתוצאה מהפסקת החשמל – לא חייבים UPS. פוסט ופרטים על כך – בקרוב.
  • אפשר לבנות שרתים שקטים גם בתצורת 2U. וידאו ופרטים על כך – בקרוב.

הקיץ הזה אני אצטרך כפי הנראה (בהתאם לפרויקטים שיכנסו) מספר שרתים, שרת ה-ZFS העיקרי שלי יוחלף למשהו הרבה יותר מאסיבי (320 ג'יגה זכרון, 20 דיסקים קשיחים, Optane SSD ו-2 מעבדי Xeon וכנראה תקשורת במהירות 40 ג'יגה) ותהיה גם מערכת ניהול חכמה למקרים של הפסקת חשמל והפעלת שרתים עם שרותים בסיסיים שיפעלו ללא תלות בחשמל רציף. הכל יוקלט בוידאו ויפורסם ביוטיוב, פוסטים חדשים יופיעו בנידון וגם הקוד לניהול ישוחרר באופן חופשי ב-GitHub. אתם מוזמנים להירשם לבלוג (או לעקוב אחר הפייסבוק שלי או ערוץ הטוויטר שלי), ואני אשמח לקרוא את תגובתכם.