מעבדים חדשים בתחום ה-Value מ-AMD

אחת התופעות שהתרחשו לאחרונה עקב וירוס הקורונה ומצב השהיה בבית (סגר) – הוא שרבים החלו "לגלות" מחדש את המחשבים – בין אם ניידים ובין אם נייחים, במיוחד כשיש צרכים שבעבר לא היו, בין אם מדובר בלימודים מרחוק בכל השכבות, ובין אם מדובר בעבודה מרחוק (מה לעשות, לא כולם קיבלו מהעבודה מחשבים ניידים), וכך גילו לא מעט אנשים ששימוש בטאבלט או בטלפון לעבודה לזמן ממושך – זה לא בדיוק הדבר הכי נוח, והרבה יותר נוח לעבוד מול מקלדת ועכבר פיזיים ומסך גדול יותר מ-6 אינטש.

מבחינת סגר, מקומות עבודה החלו כבר לחזור לשיגרה, במקרים רבים עדיין לא בתפוסה של 100% – אך עדיין מרחפת לה הסכנה שאותו סגר יחזור שוב ולא מעט מדברים על "גל שני" של וירוסים (במיוחד כשאנשים לא ממש מקפידים על חבישת מסיכה, שמירת מרחק וכו'), כך שיכול להיות מצב שבו שוב בני הבית יצטרכו מחשבים. הבעיה הכי גדולה ברכישת מחשבים כרגע – היא בעיית התקציב. רבים מהעובדים הוצאו לחל"ת, חלק לא קטן מהאנשים פוטרו, כך שרבים בודקים כל הוצאה בשבע עיניים.

הן חברת אינטל והן חברת AMD הכריזו רשמית על מעבדים חדשים. AMD הכריזה על 2 מעבדים חדשים בתחום ה-Value ואינטל הכריזה על משפחה חדשה (דור עשירי). אני לא יכול לכתוב על המעבדים של אינטל מהסיבה שאינטל לא רוצים שום פרסום על ביצועים והמלצות עד ה-20/5. ל-2 המעבדים ש-AMD שחררה לעומת זאת, כבר יצאו סקירות ובדיקות ביצועים ועליהם קל לכתוב.

שני המעבדים ש-AMD שחררה הם לקצה הנמוך (Value) המיועדים לאלו שרוצים מעבדים שלא הולכים להריץ תוכנות כבדות או תוכנות הדורשות מספר רב של ליבות, ובמילים אחרות – אלו לא מעבדים המתאימים להריץ תוכנת בניית תלת מימד/עריכת וידאו/אפקטים וכו', והם אינם בנויים גם לתמוך בכרטיסים גרפיים (GPU) מהקצה הגבוה ביותר (RTX 2080/2080TI/2080 Super).

המעבדים הם:

שני המעבדים הראשונים הם בעלי 4 ליבות ו-8 נימים (אפשר לקבל עוד פרטים טכניים בקישורים לעיל), כאשר ה-3100 יעלה כ-100$ וה-3300X יעלה כ-120$ (מחיר לצרכן בארה"ב). מבחינה טכנית, ה-3100 בנוי מ-2 "שבבונים" כאשר בכל אחד מה"שבבונים" (chiplet) ישנם 2 ליבות מופעלות, ולכן אפליקציות שישתמשו בכל/רוב הליבות, יהיו טיפה איטיות יותר הואיל ויש צורך לפנות בכל פעם ל"שבבון" אחר. במעבד ה-3300X לעומת זאת, יש "שבבון" אחד עם 4 ליבות, כך שהביצועים שלו גבוהים מאחיו הקטן יותר בערך ב-10-15 אחוז. אם רוצים פרספקטיבה לגבי המעבדים, אז ה-3300X נותן ביצועים כמו מעבד ה-i7 7700K של אינטל שיצא לפני 3 שנים (ושנמכר בזמנו ב-$307, כמעט פי 3 מהמחיר ש-AMD מבקשת כיום, והביצועים הם אותם ביצועים!

חשוב לדעת: המעבדים הנ"ל אינם כוללים יחידות עיבוד גרפי בתוכם ולכן יש צורך ברכישת כרטיס גרפי מהקצה הנמוך עד הבינוני – בהתאם לתקציב.

לעומת זאת, מעבד ה-Ryzen 4700G (וסביר להניח שיהיה גם 4500G וגם גרסאות GE עם TDP יותר נמוך) יהיו ה"סוס השחור" ברשימת המעבדים ש-AMD הולכים להציע כבר בקרוב: מה יקרה אם ניקח מעבד, נפעיל בו 8 ליבות ב"שבבון" אחד, וב"שבבון" השני על אותו מעבד נאחסן GPU. המעבד הנ"ל יהיה בעצם מעבד ש-AMD מוכרת ליצרני מחשבים ניידים, אך הוא יהיה בתצורת Desktop והוא יכול להתאים לאלו שרוצים יותר כח עיבוד, אך לא מעוניינים/צריכים כח גרפי חזק (ה-GPU במעבד כזה מספיק למשחקים בינוניים ברזולוציית 1080P) – מעבד כזה יכול לדוגמא להתאים לצרכי פיתוח, עריכת וידאו קלה עד בינונית (אל תנסו לערוך קבצים של RED עם מעבד כזה..). על המעבד הנ"ל אין עדיין פרטים רשמיים לפרסום או מחיר, וכשיצא – אשמח לעדכן על כך.

חוץ ממעבדים – צריך לוח אם כדי להפעיל את המעבד. במקרה של מעבדי AMD, ישנם לוחות אם המבוססים על שבב B450 או X470. ה-B450 הוא יחסית זול וניתן לרכוש כאן בארץ מ-KSP או Ivory או Plonter לוח אם כזה במחיר מוערך של כ-320-350 שקל (לוח בסיסי. הנה דוגמא). אם לעומת זאת אתם חושבים לרכוש אחרי חודש יוני, לוחות חדשים המבוססים על שבב B550 יצאו לשוק וגם הם יהיו (יחסית) זולים ויאפשרו לכם לשמור על תאימות קדימה לפחות לשנתיים שלוש כך שתוכלו בהמשך להחליף למעבדים עוצמתיים יותר בקלות.

לסיכום: שני המעבדים הנ"ל מאפשרים לבנות מחשב זול (פחות מ-1500 שקל כולל GPU בסיסי, SSD בגודל 512 ג'יגה, 8 ג'יגהבייט זכרון ומעבד כמובן) שיכול להתאים לרוב המשימות למשתמשים שאינם אנשי מחשב מקצועיים ושאינם דורשים משאבי מחשוב רבים.

לכידת וידאו ושינוי ה-Workflow

מי שקורא את הבלוג הזה ואת הפוסטים בו, בוודאי מודע לעובדה שאני תמיד מחפש לנצל את הציוד שברשותי או ציוד שאני רוכש – בצורה המקסימלית האפשרית, גם כשמדובר בדרכים שהיצרן לא חושב עליהם או לא ממליץ עליהם. המוטו שלי: אם זה אפשרי וזה עובד ולא מזיק לציוד – למה לא?

אחד הדברים ששאפתי להתחיל לבצע לאחרונה קשור להקלטות וידאו לערוצי היוטיוב שלי. יש לי כרגע 2 מצלמות די פשוטות (G85 של פנאסוניק ו-D7100 של ניקון) וכנראה שאני ארכוש עוד אחת (תלוי בתקציב שיהיה לי – A6600 של סוני או GH5S של פנאסוניק. אני לפעמים צריך להקליט ברזולוציית 4K ב-60 פריימים לשניה) ואיכות הוידאו שהן מקליטות היא טובה, אך אינני מרוצה מהקבצים עצמם: הם מוקלטים עם קידוד H.264.

אחד הדברים הבעייתיים ביותר עם קידוד H.264 לוידאו הוא שהמקודד הזה בנוי להזרמת או ניגון ישיר של הוידאו בנגן תוכנה או חומרה, אבל הוא לא בדיוק מתאים לעריכה, הואיל ותוכנת העריכה צריכה לחשב (דרך ה-CPU במקרים רבים) היכן כל פריים נמצא, וכשמבצעים Scrubbing בעורך הוידאו, יכולים לראות במקרים רבים שהמחשב "משתהה" עד שהוא מציג וידאו וגם כשהוא מציג, לפעמים לאחר מספר שניות הוא "נחנק". יוטיוברים רבים מצלמים במצלמות סוני/ניקון/קאנון/פנאסוניק שמקליטות ב-H.264 ואת זה הם עורכים, ובדרך כלל אם כל מה שעושים קשור לחיתוך חלקים שונים, הוספת LUT, כמה אפקטים, סינכרון אודיו/וידאו ויצוא וידאו להעלאה ליוטיוב (כלומר Workflow די קטן יחסית לאדם אחד) – אז אפשר להסתדר עם H.264.

העניין הוא שבדרך כלל כשרוצים איכות וידאו גבוהה ולא דחוסה כל כך (H.264 ו-H.264 דוחסים בלי רחמים) וגם רוצים לערוך קבצים בנוחות, צריך וידאו בפורמט "ביניים" (באנגלית: Mezzanine) בקידוד אחר, קידודים כמו Apple ProRes, DNxHD/DNxHR, CineForm. הבעיה – כמעט שום מצלמה בסקטור ה-Prosumer (כזו שעולה פחות מ-4000 דולר) לא מאפשרת להקליט ישירות בקידודים כאלו, את זה היצרניות שומרות למצלמות הוידאו המקצועיות, ה-CX00 של קנון, ה-FX של Sony וכו' וכו'. מה שכן, במקרים רבים הן מאפשרות להקליט באיכות הרבה יותר גבוהה דרך יציאת ה-HDMI במצלמה. יש צורך להגדיר 2-3 דברים במצלמה ואפשר להקליט ברזולוציות גבוהות ובאיכות צבע יוצאת מן הכלל.

וזה בדיוק מה שרבים עושים עם מסכים חיצוניים קטנים שגם מקליטים, כמו משפחת Atomos: מחברים את המצלמה אל המסך החיצוני הקטן, ובמקום להקליט לכרטיס ה-SD (או בנוסף) – מקליטים במסך עצמו שכולל בד"כ SSD שליף או כרטיס SD משלו. מחירים מסכים מקליטים כאלו מתחילים בסביבות ה-500$ ונעים לכיוון ה-5000$.

למי שרוצה להשיג את אותו אפקט ויש לו מחשב רציני, אפשר להשתמש בכרטיס לוכד וידאו עם כניסת HDMI (דוגמאות: Elgato 4K60 Pro,Elgato Cam link 4K, ויש עוד חברות אחרות) ועם תוכנה כמו OBS Studio. שיטה כזו גם מאפשרת "הלבשה" של LUT ופונקציונות רבות נוספות, כולל תמיכה בקידודי ביניים כפי שציינתי לעיל, וגם להקליט בקידוד H.264 עם Bit-rate הרבה יותר גבוה ממה שהמצלמה מאפשרת פנימית. הבעיה: קידודי הביניים למרות שהם אפשריים מבחינת התוכנה – אינם דבר כה יציב, בלשון המעטה, ויש גם צורך במחשב חזק ומהיר על מנת לבצע את העבודה הזו.

התקופה הנוכחית בה וירוס הקורונה משתולל בחוץ, זימנה סיטואציה די מעניינת: אנשים התנפלו על כל דבר אפשרי שקשור לשידור וידאו דיגיטלי: מצלמות Webcam (מכל הסוגים), לוכדי וידאו זולים (במיוחד של Elgato ו-AverMedia) וכתוצאה מכך המחירים זינקו במאות אחוזים. לעומת זאת, כרטיסי לכידת וידאו מקצועיים שאינם תומכים כברירת מחדל באפליקציות וידאו כמו סקייפ, ZOOM וכו' – מחירם נשאר ואף ירד בחלק מהמקרים/

וכך מצאתי לאחרונה באמזון את הכרטיס המופיע כאן משמאל. זהו כרטיס של חברת Blackmagic ושמו: DeckLink Mini Recorder 4K. הוא יכול לקבל קלט HDMI ו-SDI. (אפשר, אגב, לרכוש את אותו כרטיס בארץ בקישור הזה, אולם יש לקחת בחשבון זמן המתנה של שבועיים, תתעלמו מכך שכתוב שהוא אינו במלאי. הם מייבאים רק כשמזמינים).

היתרון של כרטיס כזה הוא בכך שהכל נעשה על שבב חומרה יעודי ולא על ה-CPU של המחשב, הווה אומר: כל עוד יש במחשב SSD מהיר (עדיף NVME כמו Samsung Evo 970 Plus) ואת הכרטיס הזה, אפשר להקליט וידאו ישירות מהמצלמה ללא צורך בהקלטה על כרטיס SD – ואפשר לבחור מקודדי ביניים או מקודד סופי עם איכות שאפשר לשנות מקצה לקצה, והקידוד יהיה בזמן אמת. בשבילי זה חוסך גם עבודה עם OBS וגם עבודה בעורך הוידאו עם מקודדים סופיים, וכתוצאה מכך העריכה נהיית הרבה יותר קלה ו… אין צורך בקבצי פרוקסי, תודה לאל!

הזמנתי כרטיס כזה (דרך ushops, אמזון לא מאפשרים להזמין אותו ישירות לארץ) ובהמשך הדרך אני אשדרג ל"אח" היותר גדול שלו: Decklink Quad HDMI Recorder, מה שיאפשר לי לחבר במקביל עד 4 מצלמות עם תמיכה של עד 4K ב-60 פריימים לשניה (אם המצלמה מאפשרת זאת כהקלטה חיצונית כמובן).

לסיכום: שיטה זו ו-Workflow זה אינו מתאים לכולם. אלו שמשתמשים במצלמות וידאו מקצועיות, כבר עובדים עם מקודדי ביניים ואותן מצלמות מייצאות פורמטים כאלו. לעומת זאת, אני עם ה-Workflow הזה חוסך לעצמי את ההמרה מ-H.264 למקודד ביניים, וההמרה בסוף (ליצוא) לא תחליף את הקבצים שקודדו עם מקודדי הביניים. אלו יוכלו להישאר אצלי באחסון על דיסקים יותר איטיים וכשיהיה צורך אעביר את הקליפים בין האחסון האיטי למהיר (שנמצא במחשב) ולהיפך וכל זאת מבלי לאבד איכות וידאו בהקלטה.

אשמח לשמוע את דעתכם ומה אתם הייתם משנים ב-Workflow.

ביי ביי, קניונים

בתוך כל תקופת הקורונה הזו, החליטה מדינת ישראל שאם רוצים לפתוח את הקניונים, אז הקניונים מחוייבים לפתח אפליקציות שמבקרי הקניון יתקינו – כדי לעקוב אחריהם, כך שאם מישהו חולה בוירוס נכנס לקניון, אפשר יהיה לזרוק כמה עשרות או מאות אנשים לבידוד, ולך תסביר שהחולה אולי היה בצד המזרחי של הקניון בשעה שאתה היית בכלל בצד המערבי ובקומה אחרת. אף אחד לא מקשיב – לך לבידוד ל-14 יום וזהו.

הבעיה המרכזית עם השטות החדשה הזו, היא ששוב – המדינה מעדיפה לזרוק את האחריות על גורמים אחרים שלא מבינים כלום בנושאים אלו. אם ניקח לדוגמא את נושא האפליקציות – טיפש יהיה מי שיתקין את האפליקציות הללו, הואיל ובעלי הקניונים משלמים כמה שפחות, ואבטחת מידע, פרטיות וכו' – זה הדבר האחרון שמעניין אותם ועוד יותר את מפתחי האפליקציות (ולך תזהיר אותם מ-חורי אבטחה, כמעט בד"כ מובטח שתקבל הכחשה ואם תתעקש – מכתב איום מעו"ד).

בעיה נוספת בשיטה המפגרת הזו – היא שסקטורים שלמים לא יוכלו להתקין את האפליקציות: אנשים המשתמשים במכשירי טלפונים (פשוטים או סמארטפונים) כשרים, ואנשים שברשותם מכשירי סמארטפון מהעבודה שנעולים להתקנת אפליקציות. האם יסרבו השומרים להכניס את אנשים אלו לקניונים? אם כן, אז יש כאן מקום לתביעה רצינית על אפליה. אם כן יאפשרו להם להיכנס – איך בדיוק "תופסים" מישהו חולה שאין לך מעקב עליו (בגלל עניין הטלפון)? כרגיל, אף אחד לא חשב עליו.

ומה עם הפרטיות שלכם? אל דאגה, כמו תמיד, הרשות להגנת הפרטיות, לפי הכתבה הזו בדה-מרקר עושה קולות של שטיח. מהרשות כלל לא השתתפו ולא מחו בדיונים שהממשלה החליטה להורות לשב"כ לעקוב אחרי אזרחים (יש 5000 ומעלה דיווחים על איכונים שגויים, תמשיכו להאמין שהאיכונים האלו הם על הסנטימטרים ועל מידע אמין), וגם עכשיו כל מה שהיא מבקשת שמשרד האוצר ישנה בהוראות – זה שלא יהיה איסוף מידע. ועל כך נאמר: נו שוין.

כמבקר, לי אין בעיה למסור פרטים מסויימים: שם פרטי, טלפון. מדוע אני צריך למסור כתובת ותעודת זהות? לא ברור לי ואין לי כוונות למסור פרטים אם אשאל מעבר למידע הנ"ל. להתקין אפליקציות? שישכחו מזה. לא המגן, לא שריון ולא כלום. קניונים שמעוניינים בי כמבקר – שיואילו למצוא פתרונות אחרים פחות פולשניים.

ואתם? תתקינו אם יורו לכם בכניסה לקניון?

סקירה: אופה לחם Morphy Richards דגם 48296

בשנים האחרונות ניתן לראות בחנויות ובאתרי מכירות אונליין שונים – יותר ויותר מכשירים שאמורים לעשות לך את החיים יותר קלים, במגוון תחומים: אתה לא חייב לרכוש לך מצלמת DSLR בכמה אלפי דולרים, הא לך מצלמת זום קומפקטית שתוציא תמונות מעולות, גם למי שאין מושג ירוק מה זה מהירות צמצם, ISO או F Stop, פשוט כוון ולחץ. גם בתחומים כמו אבטחה קיימים פתרון "אוטומטיים" כאלו – כמה עשרות דולרים למצלמה, מספר הגדרות פשוטות שכל הדיוט יכול להגדיר, וזהו – המצלמה תצלם ותתריע כאשר יש חשד לפריצה (או כאשר החתולים שלך מחליטים באמצע הלילה לשחק תופסת או לרדוף אחרי זבוב תועה, כולל קפיצות ססגוניות באויר).

בתחום המזון יש לנו כמובן את מכשירי טיגוון האוויר (Air Fryer), טכנולוגיה ישנה שזכתה לעדנה בשנים האחרונות בזכות חברות כמו Ninja שלקחו משהו עתיק, הלבישו לו בקר מודרני כולל (בחלק מהדגמים) חיבור WIFI ואפליקציית מובייל, ובשם כיסוח הקלוריות (ומאוחר יותר כל יצרן זריז שהעתיק) השוק הוצף במכשירים כאלו. תחום נוסף שאליו נכנסו בשנים האחרונות מכשירים "חכמים" – הוא תחום אפיית הלחמים והעוגות: אתה כבר לא צריך לעמול על הכנת בצק, בדיקת התפחה, לישה, לשים בתנור ולקוות שלא תפספס מבחינת זמנים. לא, כל מה שעליך לעשות זה לקחת את התבנית של המכשיר, לזרוק את כל החומרים פנימה, להכניס את התבנית, לבחור תוכנית, משקל המאפה, צבע המאפה, ו"התחל". זהו. המכשיר יודיע לך בסידרת צפצופים מתי זה מוכן.

בשבועות האחרונים, עקב מצב הוירוס בארץ, מצאתי את עצמי רוכש מספר מכשירים למטבח כדי לשפר את כישורי הבישול והאפיה שלי (עד לפני זמן לא רב, חוץ מחביתה פשוטה, כל מאכל שהייתי מכין היה יכול לזכות את האדם שיאכל בטופס 17 + אמבולנס לבית החולים הקרוב), ואחד המכשירים שרכשתי היה של מורפי ריצ'ארדז. החברה לא ממש נותנת שמות מובנים למכשירים אלא מספרים, אז תכירו: 48296. המכשיר עצמו קל מאוד להבנה, התפריטים על המדבקה בעברית והחוברת הפעלה מסבירה בצורה לא רעה (אם מתעלמים משגיאות הכתיב ועוד כמה משפטים תמוהים) איך לעבוד עם המכשיר.

ניסיתי לעבוד עם המכשיר ולאפות מספר לחמים לבנים פשוטים, לחמים עם אגוזים וגרעינים שונים – וזה הצליח, פחות או יותר… אם אפשר לקרוא לטעם ומרקם בצקתיים "הצלחה". בימים האחרונים לעומת זאת, כשניסיתי להתקדם מעט שלבים להכין דברים כמו לחם מלא, לחם שיפון וכו' – המכשיר החליט שזה רעיון מעולה שהלחם יצא במרקם של ספוג רטוב ובגובה של 3-4 ס"מ, מחצית מהגובה הרגיל. ניסיתי ללכת "על המיליגרם" לפי חוברת המתכונים המצורפת, לפי הוראות של אימי היקרה וגם לפי הוראות באינטרנט. עם יותר שמרים, פחות שמרים, יותר בצק, פחות בצק, יותר מים, פחות מים (כן, ניסיתי לא מעט דברים) – התוצאה חזרה על עצמה ולפי החוברת הבעיה היא לא במכשיר, אלא בך, לקוח יקר.

אבל הבעיה הכי גדולה שלי במכשיר כזה ובמכשירים אחרים שאינם בתחום הבישול והאפיה – היא ה"נעילה" של המכשיר. יש לך 12 תוכניות וזהו. אתה לא יכול לדלג שלבים בתוכנית, אתה לא יכול להאריך/לקצר בזמן שלב ספציפי, אתה לא יכול לקבוע טמפרטורה, ובקיצור – אתה לא יכול לקבוע דברים ידנית מעבר לבחירה בתפריטים ואופציות קבועות מראש. לא טוב? זבש"ך.

לא כל המכשירים כך. רכשתי לפני כשבועיים מכשיר Air Fryer של חברת Tefal. המכשיר "עמוס" בתוכניות שונות להכנת מאכלים שונים, אבל המכשיר גם מציע לך לקבוע את הדברים בצורה ידנית וסופר פשוטה: כוון את הטמפרטורה, את משך בישול, אם תהיה הפסקה באמצע (אם צריך להפוך או לערבב) וזהו, לחץ Start והמכשיר עושה את העבודה, מבלי לבחור שום Preset.

נחזור לאופה הלחם. מבחינה טכנית, הקמצנות בהשקעת בניית המכשיר ניכרת לכל מי שיש לו עין טכנית. יש סיכוי שהמאפה הנחמד שאתה אופה, יקבל בסוף גם "מתנה" בדמות להבי לישה שיהיו תקועים בלחם (החברה נותנת מעין חתיכת ברזל להוציא את זה) – כי נורא קשה להוסיף רצועה ומכניקה למשוך את הלהבים החוצה לאחר הלישה. אותו דבר גם לגבי הוספת 2-3 נורות LED לתצוגה – חס ושלום, זה יעלה 2 סנט תוספת עלות למכשיר ועוד לא דיברנו על משהו פשוט כמו סוללה והגדרות שעון (תוספת של 8 סנט לסוללת CR2032 שיתווספו לעלות המכשיר). אין הגדרות לשעון ואם תרצה להתחיל בזמן מסוים, תחשב בראש ותלחץ בהתאם.

אז האם הייתי ממליץ לאחרים על המכשיר? למי שאין סבלנות לנסות שוב ושוב – לא. למי שיש סבלנות, יכול להיות שכן, אבל בכל מקרה הייתי ממליץ לחפש מכשיר שנותן להכניס ידנית את הפרמטרים הכי חשובים ובכך לעקוף את התפריטים: זמן עבודה, טמפרטורה, כמו תנור רגיל, ואולי עם מכשיר כזה אפשר יהיה להגיע לתוצאות טובות גם כאשר שאר הפונקציות האחרות נותנות תוצאות זוועתיות:

ציון (מ-1 עד 10): 5 וחצי.

"בכסף הזה היה אפשר לרכוש מחשבים עם לינוקס"

ראיתי לא מעט מקרים שבהם אנשים מתלוננים על כך שגופים ממשלתיים מוציאים תקציבים על רכישת חומרה (כמו מחשבים) עם Windows, על כך שמשרד האוצר שוב ושוב כמו שעון חותם עם מיקרוסופט על רשיונות לתוכנות שונות – במקום לעבוד עם לינוקס ומוצרי קוד פתוח.

והאמת – אני הייתי גם מהמתלוננים הללו, וכתבתי לא מעט פוסטים על כך.

אבל החיים, כמו תמיד, מלאים בהפתעות, וכפרילאנס יצא לי למצוא את עצמי בלא מעט מקרים מייעץ לאותם גופים לגבי רכישה של חומרה, תוכנה, רשיונות וכו', ואז ראיתי את הדברים בצורה שונה לגמרי בהשוואה לאיך שראיתי את הדברים כאיש לינוקס.

אז בואו נתחיל בעניין רכישת מחשבים, הנה ההודעה באתר החדשות של ערוץ 7. ניקח את המספרים ונחלק: 50 מיליון ל-30,000 מחשבים, יצא לנו בערך 1,666 שקל למחשב, הווה אומר שהמחשב הזה יהיה מחשב מותג, והוא ממש לא יהיה חזק. מה שכן, המחיר הזה כן כולל רשיונות Windows ואופיס. אחד הדברים החשובים לזכור, הוא שכשרוכשים כמות כזו של מחשבים, עלויות הרישוי של Windows ואופיס אינן כה גבוהות ואני בספק אם המחיר שישולם עבור הרשיונות פר מחשב יעברו את ה-150-200 שקלים.

נניח ויבוא מאן דהוא ויאמר "אל תרכשו את האופיס ו-Windows, החברה שלנו תתקין על כל המחשבים הללו הפצת לינוקס + Libre Office והממשלה תקבל מהחברה שרותי תמיכה, הכל תמורת מחיר FIXED שיהיה זול בהרבה מרכישת אותם רשיונות". נשמע רעיון לגטימי, לא?

אם היו שואלים לדעתי לגבי עיסקה כזו עם אותה חברה, תשובתי היתה פשוטה וקצרה: לא.

מדוע? מהסיבה הפשוטה שלצערי רוב אנשי הלינוקס שחושבים שזה רעיון מצוין להתקין לינוקס על כל מחשב דסקטופ – מפספסים, והוא: עניין התמיכה. מה עושים כשהמחשב לא מוכן להשמיע מוסיקה ברמקולים או שהוא עושה בעיות בתצוגה והבעיה קשורה לדרייבר? אפשר לפתוח באג על זה, שיהיה בהצלחה. חברות רוצות יותר, הן רוצות פתרון לבעיות פה ועכשיו והן רוצות זאת מיצרני החומרה. יצרני החומרה (גם אלו שמוכרים מחשבים עם הפצת לינוקס כאופציה) לא יטפלו בתקלה והן תעברנה את התקלה ליצרן הפצת הלינוקס, והוא יהיה מוכן לטפל בבעיה .. רק אם רכשתם רשיונות פר מחשב לאותה הפצת לינוקס, והרשיונות הרשמיים שנמכרים אינם זולים: הם מתחילים ב-199$ לשנה ואם קניתם כמות – המחיר יורד ל-100$ לשנה. יכול להיות שהמחיר יהיה יותר זול אבל הוא לא יהיה יותר זול ממה שמיקרוסופט מבקשת על אותה כמות מחשבים.

ואז מגיעה הבעיה השניה: תאימות. חברות אוהבות שהמחשבים שלהם מריצים תוכנות שאותן חברות משתמשות ומכירות. כן לאופיס, לא ל-Libre Office, ולך תסביר למשתמשים למה Libre Office נראה ומתנהג כאילו מדובר באופיס 97 כולל באגים של המרת מסמכי אופיס בעברית מאופיס ל-Libre Office, ועוד לא דיברתי על שלל התוכנות האחרות שיותקנו על המחשבים שלא קיימות ללינוקס או שקיימות ואין חברה מסחרית שתומכת בהן במקרים של באגים, מפת דרכים לגבי האפליקציה וכו' וכו'.

ולכן, טענותיי הן:

  • הפצת לינוקס לא נותנת יתרון כלשהו על מכונות דסקטופ לארגונים ממשלתיים – בכל הקשור לכסף לדוגמא.
  • על מנת לקבל תמיכה מיצרן הפצת לינוקס, יש לשלם רשיון פר מכונה, ומחירי הרשיונות יהיו יותר יקרים מהרשיונות שמיקרוסופט מבקשים.
  • יש בעיה מהותית של תאימות של תוכנות שכל גוף רוצה להריץ, ואף אחד לא מעוניין להריץ 2 תוכנות שונות בארגון שעושות אותו דבר.
  • עקומת הלימוד תהיה הרבה יותר מורכבת מאחר שכולם לומדים להשתמש במערכת אחת וקשה פתאום להתחיל ללמד אחרים מערכת אחרת.

ומה עם כרומבוקים/כרומבוקסים?

גוגל השקיעה לא מעט ביצירת הפצת לינוקס קניינית שמגיעה אך ורק עם מחשבי כרומבוק/כרומבוקס (למי שרוצה להתקין Chrome OS לא רשמי על מחשב ישן – יכול להשתמש בגירסה הזו) והמחשבים שנמכרים עם מערכת זו הם מחשבים עם משאבים צנועים (מעבדי Celeron, I3, לפעמים מעבדים מבוססי ARM) עם 4 ג'יגהבייט זכרון וכמות אחסון פעוטה של 16 או 32 ג'יגהבייט.

מערכת Chrome OS בנויה רובה ככולה לעבוד עם ה-Eco System של גוגל, מה שאומר שחייבים לרכוש מנוי חודשי פר משתמש ורוב התוכנות שניתן להריץ הן או אפליקציות Web או אפליקציות אנדרואיד (עובד ככה ככה), כך שאפליקציות קיימות של הארגון – לא ירוצו. עם כרומבוק, לצערי – המחיר יצא הרבה יותר גבוה פר מחשב, מאשר רכישה חד פעמית של המחשבים + רשיונות של מיקרוסופט ל-Windows ו-Office.

לסיכום: לינוקס יכול להתאים לי, יכול להתאים לך לשימוש הביתי שלך, ויכול להתאים להרבה אנשים שמוכנים לשבת וללמוד כדי להכיר לינוקס, אבל לינוקס לא מתאים כמערכת הפעלה חלופית לארגונים, הואיל ותמיכה היא דרישה מספר אחת של אותם ארגונים והם רוצים תמיכה ישירות מיצרן הפצת הלינוקס ואז יש לשלם מחיר שדי מוריד כל חסכון שהיה מושג ללא רכישת הרשיונות של מיקרוסופט. גם עניין תאימות אפליקציות משחק תפקיד רציני שדי מבטל שימוש בלינוקס על דסקטופ בארגונים.

שידור וידאו ללא השקעה מאסיבית

כשעברתי מלהיות שכיר – לעצמאי, הקמתי עסק שהיה רובו ככולו קשור לשרותי Hosting של מכונות וירטואליות ואירוח אתרים. אחת הבקשות שקיבלתי שוב ושוב במסגרת העסק דאז, היתה מצד כל מיני גורמים דתיים שרצו לשדר וידאו משיעור תורה, אירוע דתי גדול וכו' – לקהל גדול בחוץ, בארץ ובעולם. להזכירכם, בזמנו (בסביבות 2010) לא היה שידור חי דרך יוטיוב (או כל אתר אחר) בחינם.

אף אחת מהפניות לא הסתיימה בעיסקה, מהסיבה הפשוטה שבאותו זמן, בשביל לשדר וידאו חי לקהל גדול, היית צריך לשכור שרתים, להריץ עליהם תוכנה לשידור וידאו (כמו Wowza) או תוכנות כמו FMS של אדובי, השכרת רוחב פס רציני מספקי האינטרנט, וכמובן שבזמנו בארץ לא היה שום CDN רציני שתמך בשידורי וידאו במחיר נורמלי, כך שאף אחד לא רצה לשלם את המחיר הכרוך בכך, למעט גופים גדולים שהקימו לעצמם את הפתרונות שהם רוצים.

משנת 2013 דברים החלו להשתנות, יוטיוב החלה לתת אפשרות לשדר וידאו (בהתחלה היה ניתן לשדר שידורים די קצרים), ב-2015 זה התרחב גם לפייסבוק ומאוחר יותר דרך רשתות אחרות (אינסטגרם ועוד) וכיום הגענו למצב שאם אתה נמצא בחוץ ואתה רוצה לשדר בשידור חי לחברים כמה יפה היום בחוץ, כל מה שאתה צריך זה את הטלפון הסלולרי שלך, אפליקציית פלטפורמה חברתית כלשהי או יוטיוב, כמה קליקים – ותוך שניות ספורות אתה באוויר, ו-ב-ח-י-נ-ם. (ביוטיוב אתה צריך שהערוץ שלך יהיו לו 1000 מנויים כדי לשדר ישירות מהטלפון, אבל זה כבר עניין אחר).

עד לפני שנים ספורות, על מנת לשדר ממצלמה כלשהי אל האינטרנט, היית צריך למצוא דרך לחבר את המצלמה אל המחשב (אם לא היה מדובר במצלמת Webcam אלא מצלמת DSLR לדוגמא), להריץ תוכנת קידוד (Encoder) ולהזין את פרטי פלטפורת השידור (יוטיוב, פייסבוק וכו') אל תוכנת הקידוד שתשדר את הוידאו אל הפלטפורמה. הקהל שלך היה מקבל ממך קישור לאותה פלטפורמת שידור וכולם היו מתחברים לפלטפורמה על מנת לצפות. הבעיה המרכזית היתה שצריך מישהו טכני שישגיח ויכיר את תוכנת הקידוד כדי לטפל בבעיות כמו חוסר סינכרון בין אודיו לוידאו, לא שומעים, בעיות שידור לפלטפורמה וכו'.

בשנים האחרונות, מספר יצרניות מצלמות אקשן (Go Pro, Xiaomi, DJI ואחרות) החלו לשלב בתוך המצלמה – אפשרות לשדר דרך טלפון או כל חיבור WIFI – אל הפלטפורמות. היתרון של שידור ממצלמות כאלו על פני שידור של טלפון היה קודם כל עניין האיכות (עדשה רחבה, רזולוציות וכמות פריימים), כמו כן, מדובר בדבר יעודי לצילום ולא עוד משהו שיכול לקבל פתאום שיחות או לקרוס תוך כדי צילום וכו'. כל אותם מכשירים ומצלמות מממשים שימוש בפרוטוקול RTMP כדי לשדר את הוידאו. כיום ניתן להשיג שבבים חדשים במחירים מאוד נמוכים (וללא צריכת חשמל גבוהה כלל) כדי לשלב במכשירים שונים שידור RTMP החוצה לשירותים שונים – ציבוריים או קנייניים של חברות – וחברות בהחלט רוכשות ומטמיעות זאת במוצריהן.

כיום, ב-2020, אנחנו יכולים להשתמש במצלמות אקשן זולות כחלק משידור מרכזי אחד. אם נחזור שוב לדוגמא של שידור שיעור תורה, הרצאה של מרצה וכו', אפשר להשתמש במצלמת וידאו רצינית מול המרצה ומצלמות אקשן אחרות יפוזרו בחדר ויוצבו בצורה גבוהה (לתת לדוגמא מבט פנורמי) – וכולן ישדרו אל מחשב אחד (המצלמה היוקרתית יכולה להיות מחוברת דרך HDMI או דרך כבל רשת, תלוי בסוג המצלמה) שמריץ תוכנה כמו XSplit או OBS לדוגמא, ואותה תוכנה תשמש מעין "Mixer" לשדר ממצלמה אחת או ממספר מצלמות או שהתוכנה תחליף כל כמה שניות בין המצלמות (אין גבול לדברים הללו) ואותה תוכנה תשדר את התוצאה החוצה אל פלטפורמת השידור, וכך יכול כל גוף לשדר בזול ובאיכות טובה החוצה.

אם נתייחס למצבנו כרגע, כשכולנו מצווים להישאר בבית, ובמידה ויש צורך לשדר וידאו החוצה לקהל רחב בצורה חד כיוונית (עם אפשרות לתת לקהל להגיב בצורה טקסטואלית) – לא צריך להשקיע יותר מדי ולא צריך ZOOM. מצלמת Go Pro Hero 8 או +Yi 4K או DJI OSMO Action (שימו לב שיש לה מספר באגים שיתוקנו בקרוב) יכולים בהחלט להספיק מבלי לקרוע את הכיס (זו לדוגמא עולה 815 שקל פה בארץ). מצלמות כאלו בדרך כלל יתנו איכות וידאו טובה, צילום רחב, והגדרות פשוטות כדי להתחבר לפלטפורמת שידור.

בפוסט הבא (יקח זמן לפרסם אותו הואיל ואין ציוד בארץ וקשה להזמין מחו"ל) אסביר לגבי שימוש במספר מצלמות מקצועיות ושידור החוצה ברזולוציה של 4K.

מחשבות על הוירוס וחיבורי האינטרנט

מאז השבועות האחרונים בהם מגיפת ה-COVID-19 (קורונה) נכנסה לחיינו, עובדים רבים החלו לעבוד בבית, הילדים עזבו את הגן והבית ספר ו"רותקו" הביתה ובקיצור – נוצר מצב בימים האחרונים שכולם נמצאים בבית וכמובן – כולם משתמשים באינטרנט….

הביתי.

ולסיטואציה הזו – אף ספק אינטרנט בארץ (וצריך להיות הוגן ולאמר – גם לא באירופה או בארה"ב) לא הכין את עצמו.

אחד הדברים החשובים שצריך לזכור בכל מה שקשור לאינטרנט ביתי (כבלים או בזק/DSL) הוא שהחיבור הוא א-סינכרוני, שזה בעצם אומר שאתה "נענש" בכך שמהירות הורדת הנתונים שלך מתקצצת משמעותית בכל פעם שאתה מוציא נתונים החוצה, כך שאם לדוגמא הילדים שלך החליטו שעכשיו זה זמן מעולה לבצע במקביל שיחות וידאו עם החברים שלהם במסנג'ר/פייסטיים/וואטסאפ – איכות הצפיה בוידאו תרד משמעותית ואם תתחבר מרחוק לעבודה לדוגמא ב-RDP עם כל הפונקציות פועלות (32 ביט, AERO וכל האפקטים פעילים וכו') – תקבלו אינטרנט זוחל ואין זה משנה אם קניתם חבילה של 100 מגהביט, 200, 400 או 500 מגהביט.

המצב חמור יותר ברגע שאתה צריך נתונים מחו"ל והם אינם זמינים בנקודת POP של CDN בארץ – במצבים כאלו אתה תראה את מהירות החיבור האמיתית שמוקצת לחיבורי DSL בארץ (כולל הספק שטוען שהוא "מספר 1 בישראל", אתם יכולים לנחש על מי אני מדבר). אם תפנה לתמיכה, התומך יפנה אותך לאתר מדידה ישראלי שיראה לך שאתה מקבל מהירות מלאה (כזה לדוגמא). אם אתה רוצה לבצע בדיקה אמיתית, אתה צריך לעשות בדיקה מול שרת בחו"ל, אז כנס לאתר Speedtest ולפני שאתה לוחץ GO לחץ על Change Server, חפש Amsterdam ובחר ספק כמו NFOrce Entertainment B.V ואז לחץ על GO. אם מהירות החיבור שלך טובה והספק שלך נותן מהירות מספקת, אתה אמור לקבל מספר ב-Down די טוב. נניח בחבילות של 100 מגה, תקבל +60 מגהביט. אם אתה מקבל מספר ממש נמוך (בין 10 ל-20), החיבור שלך בעייתי. אגב, אם תבחר ספק מארה"ב, סביר להניח שבחבילת 100 מגה עם חיבור תקין, תקבל מהירות שנעה בין 40-60 מגהביט ב-Down.

אם יש לך בעיות באיכות צפיית וידאו באתר כמו נטפליקס, יש לך אפשרות לבצע 2 בדיקות:

  • יש את אתר Fast. בשביל וידאו ברזולוציית 4K עם כל הדברים הנוספים (אודיו 5.1, HDR וכו') תצטרך מהירות של 35 מגהביט לשניה. כנס ללינק ותראה מה המהירות שאתה מקבל.
  • אפשרות נוספת היא להיכנס ללינק הזה מהמחשב (אם אתם רוצים לבדוק בטלויזיה אז כנסו לאפליקציית Netflix ותחפשו Test Patterns), בחרו עונה ראשונה, ואת אחד הפרקים. מצד ימין למעלה בצהוב אמור להופיע לכם הרזולוציה הטבעית בו מתנגן הקליפ. חשוב לתת לנגן מספר רגעים עד שהוא יגיע לרזולוציה רצויה (דפדפן כרום במחשב ללא תוסף לא-רשמי יתן עד 720P, דפדפן Edge ינגן עד 1080P אלא אם יש לכם מעבד של אינטל ומסך ברזולוציית 4K – ואז תקבלו תמיכה לרזולוציית 4K). חשוב: שאר ה"פרקים" וה"עונות" ב-Test Pattern הם יותר לבדיקות וכיוונון מקצועי של מסכים ולאו דווקא לבדוק אם רואים וידאו ב-4K.

בעיה נוספת שאולי מתרחשת אצלכם עם Whatsapp בשיחות וידאו: תמונה קופאת לחלקיקי שניה או שיש חוסר סינכרון בין האודיו לוידאו. לצערי אפליקציית Whatsapp גרועה במעבר בין מקודדים שונים כשיש או אין רוחבי פס רצויים והיא מתעדפת כמה שיותר פריימים מאשר להעביר אודיו בצורה חלקה. הוידאו של מסנג'ר יותר טוב וגם יודע להתריע כשיש בעיות תקשורת.

לסיכום: ספקי האינטורנט מוכרים חבילות חיבור לאינטרנט עם המון הבטחות אך רוב ההבטחות לא מתקיימות במציאות, במיוחד כשקצת מנסים להעמיס ולבחון את החבילה. אתם יכולים לנסות לעבור לספקים אחרים אולם לא תמיד זה עוזר (במיוחד שאצל רבים מהספקים זמן ההמתנה יכול להיות 30 דקות ומעלה כיום, ורמת התמיכה היא ברמת ה"תכבה את הראוטר ותפעיל מחדש" או להאשים את המחשב שלך). נסו לפתור את התקלה בעצמכם. אם אתם משפחה עם מספר ילדים, העבירו אותם להשתמש בחבילות הסלולר (כיום רוב חבילות הסלולר הן די גדולות אך מהירות הגלישה בסלולר די קטנה, כך שיש סיכוי נמוך לניצול מלא של החבילה בין כה) כך שיהיה בבית כמה שפחות ניצול חיבור ה-DSL למטרות של עבודה/לימודים.

אפס הגיון

לפני כשבוע כתבתי כמה משפטים יחד עם לינק לכתבה ב-YNET לגבי הוירוס COVID-19 וכמובן שחטפתי על הראש על ימין ועל שמאל. היו כאלו שטענו כי אם אני לא אפידמיולוג, אז אני צריך לשתוק. אני לא אפידמיולוג, אבל אני לא אשתוק כי עדיין – מותר להביע, וזו כל הפואנטה שלי בכתיבת פוסט זה וסטטוסים ברשתות חברתיות – להביע דעה.

על הוירוס הזה ידוע עוד מינואר ומי שנמצא בקשר עם חברות ועסקים בסין – מודע לזה עוד מדצמבר. משרד הבריאות, שעליו אני טוען שאו שהוא לא עושה כלום או שהוא נכנס לפאניקה גמורה – החליט רק בשבועות האחרונים להיכנס למצב פאניקה מוחלטת. מבחינתו – "העיקר הבריאות" ולעזאזל השאר, כולל הכל.

לא מעט הוראות שחילק משרד הבריאות – מתנגשים לחלוטין עם המציאות וכל הגיון. הנה כמה דוגמאות:

  • מישהו חשוד בכך שהוא נדבק בקורונה עבר ליידך? משרד הבריאות ישלח לך SMS בו הינך מצווה להיכנס מיד בביתך לבידוד. מה אם אין לך בבית חדר לבד שבו תוכל להיות 14 יום? מה אם אין לך שרותים/מקלחת נפרדים? אם באמת נדבקת, אז בסיכוי של 90%+ שאתה תדביק את כל מי שנמצא בבית.
  • נניח שצוות להיכנס לבידוד ואתה רווק, גר לבד (כמו כותב שורות אלו). מה אז? מי בדיוק ירכוש לך אוכל? הרי אסור לקבל אף אחד ומשלוחי סופר לא מגיעים לכל מקום (כן, גם פה בדרום תל אביב). מישהו במשרד הבריאות חשב על סיטואציה כזו או סיטואציה שאחרים גרים בשותפות ואין מצב שהשותפים יעשו עבור אותו אחד את הסידורים? לא, אבל העיקר לשלוח בצורה עיוורת לבידוד!
  • ההוראות שהופצו לבנקים, סופרמרקטים ומקומות אחרים שצריכים להישאר פתוחים היו כי יש להכניס כמות קטנה של אנשים, ובכל פעם שיוצא אחד יש להכניס מישהו אחר. כמובן שבמשרד הבריאות אף אחד לא חשב על מה שקורה מחוץ לדלת – עשרות אנשים שנמצאים במרחק קטן ואם אחד מהם חולה, יש סיכוי של מעל 90% שבזמן ההמתנה, רובם ידבקו. גאונים במשרד הבריאות!!!

ויש את הפן הכלכלי שאתרי חדשות כותבים עליו ואומרים את אותו משהו שכלכלנים רבים ציינו בשבועות האחרונים: ההשבתה הזו תעלה מחיר יקר מאוד להרבה מאוד עסקים קטנים ובינוניים, וגם עצמאיים (הממשלה מדברת על מענק לעצמאים ע"ס 6000 שקל. עדיין לא מצאתי שום לינק למלא פרטים על כך). מהמצב הזה – הרבה עסקים קטנים לא יצליחו לקום כי השבתה כזו כלל לא היתה על המפה ורוב העסקים הקטנים והבינוניים כלל לא חסכו או לא יכלו לחסוך ולחזות מצב שלא ידוע מתי יסתיים. שמעתי ממספר אנשים על הלוואות בערבות מדינה, אבל מהיכרות עם לא מעט עצמאים – רבים מהם לא יוכלו להפקיד את אותה ערבות עצמית מהסיבה הפשוטה שהם מעדיפים בכסף הזה לשלם את המשכנתא/שכ"ד לחודש הבא, את הוצאות חג הפסח והוצאות אחרות. סמי פרץ מ-דה מרקר כתב כמה דברים שאני בהחלט ממליץ לקרוא.

המצב הזה, עם כל סגירת העסקים ושרותים שאינם חיוניים, הרעיון לבצע סגר כללי וכו' – יכול להחזיק זמן קצר בלבד. שבועיים, אולי חודש ואז סבלנותם של לא מעט מאזרחי ישראל תפקע – ולעזאזל הבידוד והסגר. האם המשטרה מוכנה לקחת על עצמה עימות מתמשך עם אלפי אזרחים מדי יום שפשוט לא מסוגלים להיות יותר נעולים בביתם? ומה אז? יעצרו אותם? הפתרונות שכרגע מציע המשרד לא יחזיקו מעמד לאורך זמן והתירוץ לשבירת כל הכללים יהיה פשוט: אפס (או מספר מאוד נמוך) של מתים, מה אתם רוצים מאיתנו? המספר כמובן נמוך בגלל טיפול אגרסיבי במחלה ובחולים, אבל כשתיגמר הסבלנות, כמעט לאף אחד לא תהיה סבלנות להקשיב להסברים.

אז אולי, אולי יהיה מישהו בממשלה, במשרד האוצר שיאמרו למשרד הבריאות לחזור לתוכניותיהם כיצד לטפל בוירוס ולהתאים אותם, לפני שלכולם ימאס מהמצב הנוכחי, כולל המצב הפיננסי.

הצד הלא-ממש-נחמד של סמארטקארד

לפני כחודשיים, פרסמתי בבלוג זה מאמר די חיובי על כרטיסי הסמארטקארד שמשווקת רשות הדואר. הכרטיס, למי שאינו זוכר – כולל שלושה ארנקים: שקל, ליש"ט ויורו, אפשר להטעין מכל מקום (גם לא דרך החשבון שלך), אפשר להמיר כספים פנימית בין הארנקים, אפשר לראות מיידית אם חיובת, על ידי מי – וכמה.

עד פה הכל טוב ויפה.

אתמול גיליתי את הצד הפחות נחמד. בדקתי בלילה דרך האפליקציה של סמארטקארד את התנועות האחרונות, ולהפתעתי גיליתי חיוב שלא ביצעתי על סך 140 שקלים, וכאן מתגלה ההבדל הענק בין חברות האשראי המקומיות לבין אלו החיצוניות שרשות הדואר עובדת עימם.

נניח שיש ברשותי כרטיס של אחת מהחברות המקומיות: ויזה כא"ל, לאומי קארד (MAX), ישראכרט. נניח שאני עובר על רשימת החיובים ואני מוצא אחת מוזרה. הנוהל, למיטב ידיעתי – הוא אותו נוהל אצל כולן: אתה מרים טלפון לחברה שמנפיקה את כרטיסך, עובר תהליך זיהוי ואז אתה מציין איזו עיסקה לא ביצעת. הנציג מצידו השני של הקו יכול לתת לך יותר פרטים לגבי העסק עצמו: שם מלא של העסק, כתובת, וגם טלפון. אתה יכול לבקש ביטול עיסקה מהסיבה שאתה לא ביצעת זאת, אולם אם לסוחר יש הוכחה שאתה כן ביצעת את העיסקה, אתה תחויב בסכום העיסקה + 30 שקלים, כך שעם הפרטים שאתה מקבל אתה יכול לבדוק בעצמך אם כן בוצעה העיסקה ואם לא – ליצור שוב קשר ולבטל סופית את העיסקה. במידה ואתה מודיע כי כרטיסך אבד או נגנב – הוא יחסם מיידית, ללא קשר לעיסקה.

בסמארטקארד לעומת זאת – הם יכולים לקבל הצטיינות בבירוקרטיה ובדרכים לייאש את הלקוח.

ראשית, כאשר אתה יוצר קשר עם הנציג/ה לגבי עיסקה שאין לך מושג לגביה, הפרטים שתקבל הם בדיוק הפרטים שמופיעים באפליקציה. לא תקבל שם עסק מלא, לא טלפון, לא כתובת. בנוסף – מהרגע שהתלוננת על עיסקה שאתה לא ביצעת – כרטיסך מיידית מבוטל, גם אם כלל לא ביקשת זאת. אתה מעוניין בכסף? אוקיי, הנציגה תשלח אליך אימייל עם רשימת התנועות האחרונות שבוצעו בכרטיס וטופס PDF שעליך למלא בעברית ולשלוח לאנגליה. באנגליה הטופס שלך יתורגם לאנגלית ובקשתך תיבדק. כל התהליך יקח חודשיים שלושה ואם יוחלט שאתה צודק, חשבון הבנק שלך יזוכה בסכום. הבעיה המרכזית: מה עושים כשמדובר בעיסקה שבוצעה פה בארץ, איך מאנגליה יבדקו זאת…

בקיצור – בכל הקשור לסמארטקארד, נראה שבדואר ישראל לא ממש ישבו למו"מ מול חברת הכרטיס חיוב על דברים כמו החזרי חיובים במקרים שהם בוצעו תוך כדי הונאה/גניבת מספר וכו', ועם הביקורטיה הזו שהם מעבירים לקוחות, המלצתי היא לא לקחת כרטיס כזה מהדואר.

הארנקים האלקטרוניים של הבנקים

לפני בערך שנתיים פתחו הבנקים הישראליים השונים ארנקים אלקטרוניים עבור הלקוחות הפרטיים. הם יצאו בקמפיינים בכל סוגי המדיה והבטיחו פשטות, אפס עמלות, ובדרך גם קרצו ללקוחות עסקיים קטנים עם רמיזה שאולי כדאי לגבות כך תשלום ולקבל את הכסף במהירות.

ואז קרה הדבר שכולם ציפו, רק בעוצמה חזקה – אנשים אשכרה התחילו להשתמש בזה, ובעלי עסקים קטנים לא חשבו פעמיים והחלו לגבות דרך ארנקים אלו תשלומים מלקוחותיהם.

אנרקים אלו מתחרים בעצם בחברות האשראי. כשחברת האשראי סולקת עיסקה, היא גובה מכל הצדדים עמלות שונות, מהמוכר היא גובה אחוזים רציניים, מהלקוח היא גובה בעמלות חודשיות/שנתיות ואם חס ושלום רכשת במטבע שאינו שקל, הם ישמחו לגבות עמלות המרה גבוהות. חברות האשראי לא ממש אוהבות את הארנקים האלקטרוניים של הבנקים (אבל מצד שני, אין להם ברירה אלא לעבוד עם הבנקים, לך תסרב לסלוק לבנק בעמלת 0%), אז בכרטיסים החיצוניים שלהם, החלו חברות האשראי גם להציע העברות כספים פרטיות בין לקוחות בצורה של העברה או בקשה בסכומים של עד 4000 שקל (נכון לגבי כרטיסים של MAX/לאומי קארד, לא בדקתי אחרים).

וכאן – מתחילות הבעיות.

אני מכיר לפחות עצמאית אחת ושני בעלי עסקים קטנים שאשכרה לקחו את עניין התשלום דרך הארנק האלקטרוני ברצינות, ומצאו את עצמם פתאום במצב שהם לא יכולים לגבות כספים, למרות שהם כלל לא הגיעו למסגרת השנתית של קבלת כספים. כמובן שמחלקות השרות השונות סיפקו הסברים הזויים במקרים הללו, ולאותם בעלי עסקים לא היתה ברירה אלא לחזור לשיטות הקודמות או לעבור לארנקים אחרים.

הבעיה השניה קשורה לסכומים: תקרת הסכומים בהעברה אחת היתה די מצחיקה בכל הארנקים, וכיום המצב .. כמעט לא השתנה. ב-BIT נותנים להעביר עד 3,600 שקלים, בפייבוקס – 1500 ובלאומי PAY (לא מצאו שם יותר קליט?) – עד 2000 שקלים. כדי שלא "תחגוג" יותר מדי (גם אם יש לך את הכספים לכך) – ב-לאומי PAY אתה יכול להעביר עד 6000 שקל בחודש, ב-BIT עד 12,000 בחודש, וב-PAYBOX עד 7500 שקל בחודש. תקרת התקבולים השנתית – בלאומי PAY היא עד 50,000 שקל, ב-BIT היא 50,000 שקל ובפייבוק אשכרה חשבו על עסקים קטנים (יותר לכיוון עוסק פטור) – עד 150,000 שקל בשנה.

מה הבעיה עם הסכומים? הכמות האפשרית בהעברה חד פעמית. לשם הדוגמא, נניח ואני צריך לשלם שכ"ד של 4000 שקל, אני לא יכול להעביר אותו דרך אף ארנק. מדוע? מחשש שאני אלבין הון, ותיכף אסביר על כך. גם הכמות המצטברת בחודש של סכומים שאפשר להעביר – היא קטנה מאוד וכלל לא לוקחת בחשבון שלא מעט עסקים קטנים דווקא כן החלו לקבל תשלום דרך ארנקים אלקטרוניים.

ואז החליט בנק ישראל (מוטו: לדרוך על כל מוקש אפשרי, כולל הפוטנציאליים שבהם, עוד מאז קום המדינה!) להקשיח את תנאי השימוש באפליקציה. כבר בקרוב לקוחות הארנקים האלקטרוניים יצטרכו להזדהות עם מינימום של תעודת זהות, ובמקרים מסויימים תצטרכו לעבור הזדהות בוידאו ואמצעי זיהוי אחרים, ואם אתם עצמאיים שמקבלים את הכסף לחשבון הבנק הפרטי שלכם – אז נו נו נו, חס ושלום. בשביל מה הבלאגן הזה? אה, "כדי להשוות את כללי הפתיחת החשבון בין חברות האשראי לאפליקציות התשלום", וכאן בנק ישראל כמובן יתעלם מזה שעסקים קטנים כמו עצמאיים ועוסקים פטורים בורחים כמו מאש מפתיחת חשבונות אצל חברות האשראי ותשלום עמלות מופרזות על כל סליקה עם תנאי קבלת כספים גרועים (חכה לחודש הבא לקבל כסף, גם כשהם קיבלו את הכסף מיידית!).

ושוב – מה החשש של בנק ישראל? כמו תמיד, אותו תירוץ: "הלבנת הון", "הונאה" – למרות שהדרך היחידה להעביר כספים מהארנקים זה או חשבון בנק ישראלי או כרטיס אשראי ישראלי (לא Debit) והכל בשקלים בלבד. אין אפשרות ל-IBAN או SWIFT. אז איך בדיוק מדובר פה בהלבנת הון או הונאה? הרי אם מדובר בהונאה, גם הבנקים וגם חברות האשראי מבוטחות, וכל הכרטיסים וחשבונות הבנק רשומים על שם אנשים אמיתיים לאחר וידוא פרטיהם.

בנק ישראל והבנקים צריכים להחליט אחת ולתמיד – אתם רוצים שעסקים קטנים יוכלו לגבות כספים דרך ארנקים ואפליקציות? מצוין, תפסיקו עם התקרת סכומים המגוכחת הזו. עוסק פטור יכול לקבל בשנה עד 102,000 שקלים, כך שחוץ מ-Paybox, בשום ארנק אלקטרוני או אפליקציה ישראלית של הבנקים הוא לא יכול לעבוד אקסלוסיבית ולגבות במתודה זו כספים, וזה עוסק פטור, לא דיברתי עדיין על עוסק מורשה.

ומה המצב עם אפליקציות תשלומים קצת יותר רציניות כמו אפל פיי או גוגל פיי? ובכן, באותן פלטפורמות, אפשר להעביר עד 10,000 דולר במכה אחת והמגבלה לגבי אותו סכום היא שניתן לעשות זאת פעם אחת בשבוע. כאן בישראל? שקל מעל יותר מ-3600 שקל (במקרה של ביט) והמערכת מיד תחסום פעולה זו! חס ושלום לאשר טרנזאקציות יותר מהסכום הנ"ל.

לסיכום: בנק ישראל והבנקים האחרים צריכים לשאול את עצמם אם הם רוצים לקדם את נושא הארנקים האלקטרוניים ואפליקציות התשלום ברצינות או לא. אם התשובה לכך היא חיובית, יש להגדיל במהירות את הסכומים המותרים להעברה, במיוחד כשמבינים שמדובר בהעברות שהן לא יותר מאשר פנים ארציות ובשקלים בלבד כך שהסיכונים הם נמוכים ומי שבאמת רוצה להלבין כספים, יכול למצוא 1001 דרכים אחרות לשם כך.