מקודדי ביניים – כדאי להשתמש?

אחד ההבדלים הגדולים ביותר שקיימים בשוק יצירת תכנים – קשור למקודדי ביניים, אותם Mezzanine Codecs כמו DNxHD/DNxHR/Prores/Cineform וכו'.

בדרך כלל כשמצלמים סרטים, או כל תוכן במצלמות מקצועיות ויקרות (ואני מתכוון למצלמות שמתחילות במחיר של 10-15 אלף דולר ומעלה), בדרך כלל הוידאו יוקלט עם מקודדים כאלו, או שיוקלט כ-RAW או עם דחיסה לא כל כך משמעותית, כמו במקרים של Red, Arri Alexa ולאחרונה גם מצלמות של חברת Blackmagic Design מאפשרים לשמור ב-RAW או במקודד קרוב לכך (חוץ מאשר אפשרויות שמירה ב-Prores בפרופילים שונים).

לעומת זאת, במצלמות שנמכרות במחירים החל מכמה מאות דולרים ועד כמה אלפי דולרים, קידוד הוידאו יהיה ב-H.264 או H.265 באחד מהפרופילים של ה-Codec, בהתאם להחלטת המשתמש. כך לדוגמא יש את H.264 GOP ששומר את כל הפריימים (כלומר הכל I) והוא יותר קל לעבוד בעריכת וידאו רצינית (אבל הוא עדיין לא "קל לעיכול" למערכת כמו מקודדי הביניים). בדרך כלל מי שיצלם בשיטות האלו יהיו אלו היוטיוברים למיניהם, צלמי חתונות ואירועים ועוד. יש כמובן גם כאלו שמשתמשים במצלמות הנ"ל יחד עם מקליטים חיצוניים כדי להקליט קבצים בקידודי ביניים.

להלן קליפ מהערוץ של Gerald Undone שיסביר את ההבדל המהותי בין ה-H.264/H.265 לבין מקודדי ביניים. שימו לב, הוא מדבר על הדברים בקצרה. יש קליפים אחרים שמסבירים הרבה יותר לעומק, למי שמעוניין..

אפשר לסכם את היתרונות של 2 השיטות כך:

  • קידודי Delivery כמו H.264/H.265 – מעולים בשמירה בקבצים בגודל קטנים, כל תוכנת עריכה תקבל אותם, ואפשר לנגן אותם ישירות בכל מחשב ובכל ציוד.
  • קידודי ביניים – יוצרים קבצים יותר גדולים אך שומרים הרבה יותר פרטים, מעולים לעבודות עריכת וידאו מורכבות ברמות שונות. ניתן להחליט איזה מקודד ואיזה פרופיל מקודד על מנת לשמור על איזון של גודל קובץ (או ליתר דיוק: Bitrate) מול איכות וידאו שתישמר.

חסרונות:

  • H.264/H.265 – ככל שמוסיפים יותר אפקטים, LUT ודברים נוספים לקליפים בעת העריכה, העורך "יגמגם" יותר הואיל והוא צריך לחשב שוב ושוב את מיקום הפריים, אפקטים וכו' על אותו פריים ועוד. דבר זה אינו קיים במקודדי ביניים.
  • קבצים גדולים שמקודדים במקודדי ביניים יהיו בעיה לשימוש ועריכה במחשבים ניידים שאין להם דיסק SSD חיצוני או SSD גדול פנימי (ועם הרבה מקום פנוי)

אז עם איזו שיטה כדאי יותר לעבוד? זה תלוי בעצם בראש ובראשונה מי אתה.

  1. אם אתה יוצר תכנים שמיועדים לפלטפורמות שידור באינטרנט (יוטיוב, Vimeo) וכל מה שחשוב לך זה התוכן, אבל לא כל ביט של צבע, אתה מוסיף אולי LUT, מבצע כמה חיתוכים וכמה אפקטים – אז שמירה ב-H.264 במצלמה יכולה לעשות את העבודה די טוב.
  2. אם אתה לעומת זאת יוצר תכנים עבור גופי שידור גדולים – H.264/H.265 יהיו המקודדים אליהם אתה תייצא את התוכן, וברוב הזמן אתה תצטרך לעבוד מול קבצים גדולים שקודדו במקודדי ביניים, ואם אתה משתמש במצלמות די "זולות" (פאנאסוניק S1H, קאנון אבל לא המקצועיים וכו') – תצטרך להשתמש במקליט חיצוני כדי לשמור את הקבצים מקודדים במקודדי ביניים
  3. אם אתה עורך מהבית עבור אולפן ולהעביר אליך קבצים גדולים זו בעיה, אפשר לקודד קבצים כאלו לפרופיל יותר נמוך (גם Prores וגם DNxHD/DNxHR תומכים בכך) שיצור קבצים יותר קטנים שאותם תוכל לערוך. את הקבצים היותר קטנים שומרים מקומית ומעבירים אליך וכשאתה מסיים עריכה, אתה שולח בחזרה את הקבצים שערכת (לא את הקבצים שקודדו במקודדי הביניים) ובאולפן אפשר בכמה קליקים של עכבר להחליף את הקבצים המקודדים בקבצים מקודדים עם פרופיל יותר גבוה. כל העבודה שעשה העורך – תישמר.

אחת השאלות שרבים שואלים בכל הקשור למקודדי ביניים היא: האם, במידה ויש לי מקום פנוי בדיסק, המחשב יצליח לעבוד עם אותם קבצים? ובכן, עם מקודדי ביניים, דרישות ה-GPU וה-CPU הן די צנועות והכל תלוי בראש ובראשונה בדיסק שיש לך. הנה לדוגמא צילום מסך מהמחשב שלי עם ניסוי על דיסק קשיח מכני:

כפי שניתן לראות בתמונה, וידאו ברזולוציות מסוימות ובקידודי Prores שונים – אפשר לערוך בלי יותר מדי בעיות. כמובן שככל שהרזולוציה עולה, וכמות הפריימים לשניה עולה – תצטרכו SSD במקום דיסק קשיח, ואני ממליץ על דיסק קשיח Samsung EVO 860 (אם זה פנימי) או Samsung T5 SSD אם זה חיצוני. המחירים של הדיסקים הללו נוחים (תלוי בתקציב ובגודל SSD שתרצו).

אפשר כמובן להשתמש בדיסק SSD NVME (בחיבור Thunderbolt 3 במק, במחשבים ניידים ב-PC במקרים רבים יש מקום ל-SSD NVME נוסף, וברוב המחשבים מהשנתיים-שלוש האחרונות יש מקום ל-SSD NVME בתצורת מקל על לוח האם או ע"י הוספת כרטיס PCIe זול שעולה 10$) ואז ניתן לערוך כל קובץ שקודד במקודדי ביניים. כך זה נראה כאן:

(במקרה הזה אני משתמש ב-Western Digital SN720 גודל 2 טרהבייט)

אחת הנקודות הנוספות שעורכים רבים מציינים היא חוסר האפשרות שלהם לאחסן מידע רב, ואני בהחלט יכול להבין זאת, אולם יחד עם זאת, לעניות דעתי, Work flow טוב חייב להכיל אמצעי גיבוי קבוע, כמו NAS. פתרון NAS נחמד שאני יכול להמליץ עליו הוא QNAP TS-228A שעולה 739 שקלים ב-KSP (על זה תצטרכו להוסיף מחיר של 2 דיסקים, כמו אלו לדוגמא שעולים 439 שקלים פר דיסק), ובכך אפשר בכל פעם להעביר פרויקט אל המחשב ולערוך, ובסיום – להעביר אל ה-NAS, ואם צריך לערוך שוב, אפשר להעתיק מה-NAS בחזרה (אם אתם בעלי מחשבים ניידים ואתם גם עורכים בשטח, אל תערכו ישירות מה-NAS. ראיתי מספיק מקרים של עורכים שהגיעו עם מחשבים ניידים ו..הם שכחו את הפרויקט בדיסקים בבית).

מבחינה טכנולוגית, דברים משתנים היום במהירות. בעבר, מקליטים חיצוניים היו יקרים מאוד. כיום לעומת זאת, יש מסכים מקליטים חיצוניים כמו Atomos Ninja V שעולים 2300 שקל כולל משלוח לארץ שיודע להקליט ל-Prores, ל-DNxHD, ל-DNxHR ואין צורך בדיסקים SSD קנייניים סופר יוקרתיים. גם SSD SATA טוב של סמסונג יכול לתת מענה מעולה, ואפשר להחליף דיסקים במהירות ולאחר מכן לחבר אותם בחיבור USB פשוט כדי להעביר נתונים. בגלל זה, כותב שורות אלו מתכונן כבר בקרוב לעבור מהקלטות של H.264 להקלטות DNxHR SQ או Prores 422 (אחד מהפרופילים, אני עדיין בודק, יש ל-Prores יתרונות בתחום ה-VBR). זה שקובץ ישקל 20 ג'יגה במקום 4 ג'יגה, לא כזה עקרוני, במיוחד אם אני לא מוציא אותו החוצה לשום מקום ואני כן מקבל איכות הקלטה הרבה יותר גבוהה.

לסיכום: אין שום רע בלהשתמש ב-H.264/H.265 להקלטה ועריכה, אבל לפעמים צריך לשבת כמה דקות ולחשוב ולראות שהשד אינו נורא כל כך אם מקליטים ועורכים עם מקודדי ביניים. מחירי דיסקים ירדו ויורדים, בין אם מדובר בדיסקים מכניים או SSD, המחשב לא צריך להתאמץ יותר מדי בעריכה כשהקבצים מקודדים במקודדי ביניים, והאיכות היא משמעותית הרבה יותר טובה.