כשאנחנו בונים LAB לבית שלנו, אחת הנקודות החשובות היא חיבוריות בין אמצעי האחסון (NAS ברוב המקרים) לבין השרתים שלנו. אחרי הכל, לא חשוב איזו מערכת הפעלה השרתים יריצו, צריך לחבר אותם ל-NAS כדי להעביר נתונים, להתקין מכונות VM או קונטיינרים, להעביר נתונים וכו'. יש לנו בעצם 2 "רשתות" – הרשת האחת היא בין השרתים ל-NAS, והשניה היא בין השרתים (והשלישית זה תקשורת כניסה/יציאה לאינטרנט). בד"כ אנחנו נשתמש במתג (Switch) כלשהו כדי לחבר את הכל כך שכל מכונה תקבל כבל תקשורת אחד במהירות 1 ג'יגהביט או שנחבר מספר חיבורים פיזיים ב-Teaming כדי לקבל מהירות יותר גבוהה מ-1 ג'יגהביט.
נשאלת השאלה: האם אנחנו צריכים מהירות יותר גבוהה מ-1 ג'יגהביט? הבה נראה:
נתחיל ב-NAS שלנו (לא חשוב איזו מערכת הפעלה או איזה File System יש על ה-NAS). סביר להניח שהוא יכלול לפחות 4 דיסקים ומעלה. בואו נסתכל לדוגמא על דיסקים Red Pro של Western Digital (המתחרים נותנים את אותם נתונים). לחצו על התמונה להגדלה:
כפי שאתם יכולים לראות, דיסק קשיח שמעביר כמות נתונים גדולה ברציפות, מעביר אותם במהירות החל מ-164 מגהבייט לשניה ועד 240 מגהבייט לשניה במקרה של דיסק 10 טרהבייט. סביר להניח שנשתמש ב-RAID כלשהו (או RAIDZ ב-ZFS) כך שאם נעביר קובץ שמתחיל אפילו בג'יגהבייט אחד, מהר מאוד נגלה שצוואר הבקבוק שלנו הוא חיבור הרשת. אם תסתכלו אצלכם בעבודה, החיבור בין ה-SAN לשרתים כלל אינו מבוצע על כבל רשת נחושת אלא על סיב אופטי במהירות 8 ג'יגהביט ומעלה (או בחיבור SFF-8088 או SFF-8640, תלוי בסטורג'). מכיוון שלרובינו לא יהיה SAN בבית נצטרך בעצם למצוא דרך לבצע חיבור מהיר בין ה-NAS לבין השרתים. יש כמובן את שיטת ה-Teaming לחבר מס' כבלי נחושת Ethernet ביחד ליצור רוחב פס של 4 ג'יגהביט, אבל ישנו פתרון יותר טוב ומה שחשוב – יותר אמין.
לסיכום: חיבור 10 ג'יגהביט אינו כה יקר בין המחשבים והשרתים ל-NAS (יוצא בסביבות ה-600 שקל פלוס מינוס) והיתרון הגדול בחיבור כזה הוא מהירות תעבורת הנתונים ללא צורך במתג 10 ג'יגהביט וללא צורך בידע רציני כיצד להגדיר זאת. אם לדוגמא אתם עובדים עם "מדף" או עם JBOD שמחובר לשרת כלשהו, אז מחברים כרטיס כניסה כפולה לשרת ומגדירים את הכל כרגיל.