רעיון כחומר מחשבה לגבי צילום

מצלמה, פלאש, חצובה ועוד – הם רק כלים ליצירת תמונות וסרטים, להראות את הזווית והרעיונות של הצלם לעולם. צלם טוב יכול להוציא תמונה או וידאו סביר גם ממצלמה של 300 שקל בתאורה זוועתית וצלם גרוע יוציא תמונה או וידאו גרועים גם מציוד שעולה 50,000 שקל. הכל תלוי בידע, מקצועיות והכי חשוב – ביצירתיות ובהתמודדות עם אתגרים של אותם רגעים – כדי להוציא את אותן תמונות או וידאו טוב.

יצא לי לראות לא מעט מקרים שבהם מספר חברים נוסעים בארץ או לחו"ל (במסגרת חופשה נניח) לצלם נופים או חיות. כל הצילומים שם נעשים ביחד ולחוד. כל אחד תופס את הפוזיציות שלו, מראה לאחרים, משתף במדיה חברתית, וכחברים הם מוכנים גם לשמוע רעיונות וביקורות של חבריהם לגבי מה שהם צילמו – אולי כדאי לפתוח פה יותר צמצם, שם להעלות את ה-ISO, ואם למישהו אין יותר כרטיסי SD – מישהו ישאיל לו. חברותא.

להלן 2 סיטואציות שונות שמתרחשות לעיתים:

  • סיטואציה ראשונה: חברה כמו Sony מציגה מצלמה או ציוד צילום חדש. בדרך כלל יזמינו מספר צלמים, משפיעים (Influencers) ועוד כדי להסביר על המצלמות, לתת דוגמאות וכו'. לאחר מכן יש כיבוד לאורחים ולבסוף מושאלים למשתתפים מצלמות עם אותו ציוד והחברה מארגנת מספר דוגמניות עם תאורה וכו' כדי שהצלמים והמשתתפים יוכלו לצלם ולנסות את הציוד. בסיום הצילומים הצלם יכול לשמור לעצמו את הכרטיס ולהחזיר את הציוד (כמובן שככל שה-Influencer יותר חשוב – יש סיכוי שהציוד ינתן לו במתנה). מהסיטואציה הזו כולם מרוויחים – הצלמים והמשתתפים בכך שהתנסו והכירו ציוד חדש, החברה (Sony) שמעלה לתודעה ולפרסום את הציוד החדש ובכך מקווה למכור כמות נאה של אותו ציוד.
  • סיטואציה שניה: ברחוב כלשהו בתל אביב מצולם קמפיין אופנה כלשהו. יש את הצלם, מספר עוזרים, מאפרת, אנשי פרסום, נציגים של המותג ועוד. הצלם הוא ה"מנצח" – נותן הוראות, מצלם, מראה לדוגמנית ולמקבלי החלטות את התמונות על המסך הקטן של המצלמה וכו'. אותו שטח של מס' מטרים "סגור" לקהל הרחב ואם אני אבוא לדוגמא ואשלוף מצלמה כלשהי – די מהר יזרקו אותי משם. אפשר להבין אותם – הם משלמים על השעות של הדוגמנית, הם לא רוצים שהמוצרים יחשפו לפני הזמן, לא רוצים הפרעות וכו' וכו'.

וכאן בעצם עלה לי הרעיון: איך אפשר ליצור סיטואציה כמו של צילום נוף, יחד עם צילום של דוגמניות או צילום מסחרי, אך בצורה פתוחה יותר. תרשו לי להרחיב.

לא חשוב מי הצלם, מי הלקוח, מי משרד הפרסום, מה הבריף שנקבע וכו' – צלמים אחרים תמיד יכולים לתת זוויות צילום שונות וצילומים שונים שיכולים בהחלט להלהיב את הלקוח מצד אחד, ולהלהיב את הצלם מצד שני. צלם אחד יכול להיות סופר סולידי וצלם חובב אחר יכול להיות סופר יצירתי.

אז מה בעצם הרעיון? די פשוט: נניח ויש קמפיין בחוץ של 6 שעות לצילומי קולקציית אופנה. צלמים המעוניינים לצלם ירשמו אצל משרד הפרסום של הלקוח ויחתמו על דברים כמו סודיות. הצלם החובב יתחייב לא לפרסם את תצלומיו לפני השקת הקולקציה וגם לאחר הקולקציה הוא לא יוכל להשתמש בצילומים הספציפיים הללו לצרכים מסחריים. הצלם ימסור עותק של כרטיס ה-SD למשרד הפרסום ואם משרד הפרסום יחליט להשתמש בתצלום או צילומים של אותו צלם חובב, ישולם לו סכום כלשהו שיסוכם מראש.

במהלך הצילומים הצלמים החובבים יוכלו לצלם באופן "פאסיבי" בשטח הקמפיין מה שירצו, כאשר "פאסיבי" הכוונה היא שהצלם אינו מפריע ואינו מזיז מהציוד מאומה ואינו מפריע. חלק מהזמן (נניח חשעה) יוקדש לצילום "אקטיבי" שבו הצלם החובב כן יוכל להזיז ציוד ולבקש מהדוגמנ/ית "להתמסר" למצלמה שלו לפוזות או לדגמן בגד כלשהו מהקולקציה. אם ישנם מספר צלמים, אפשר לחלק את הזמן לפי תור.

כך, לעניות דעתי, כל הצדדים מרוויחים: הצלמים החובבים מרוויחים מכך שיש להם אפשרות לצלם בלוקיישן עם דוגמנים/ות מקצועיים/ות מבלי שאף אחד ישב להם על הראש, ומצד שני הם יכולים להרוויח אולי כמה שקלים אם התמונות שלהם מוצאים חן בעיני משרד הפרסום או הלקוח. משרד הפרסום והלקוח מרוויחים מכך שבאפס שקלים השקעה הם מקבלים עוד תמונות מזוויות שונות ומיצירתיות של צלמים אחרים ואם הם מוצאים תמונות שוות, כמות הכספים שהם צריכים לשלם ממש לא גדולה (יחסית).

אשמח לקרוא את תגובותיכם, כאן, בפייסבוק שלי או באינסטגרם שלי.

Print Friendly, PDF & Email

Comments

comments

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

This site uses Akismet to reduce spam. Learn how your comment data is processed.