המעבר מ-Digital Ocean לאמזון Lightsail

בלוג זה התארח עד היום בבוקר אצל Digital Ocean וכלקוח שלהם, אני יכול לאמר שהם אחד הספקים שמעולם לא אכזבו אותי. שרתים יציבים, אפס תקלות חומרה, והמערכת עובדת כמו שעון שוויצרי, ובקיצור איך אומרים אנשי לינוקס רבים: ה-Uptime חוגג 🙂

בשנים האחרונות חשבתי לא פעם להעביר את הבלוג הזה לענן כמו של אמזון או גוגל. אחרי הכל, כשאתם קוראים את הפוסט הזה או כל פוסט בבלוג שלי, בסופו של דבר אתם מקבלים גירסת דפים סטטית כך שהשרת כמעט ולא עושה כלום, את הגרפיקה אני יכול לאחסן ב-S3 במחיר מוזל ויש כל מיני יתרונות נוספים, אך הדבר שהכי הרבה הפריע לי בעננים – היה עניין המחיר ה"דינמי". בבלוג זה ובבלוגים אחרים שלי, יש ימים שהמבקרים היחידים בו זה גוגל ועוד כמה רובוטים, ויש ימים שפתאום כל מיני חברות שמפרסמות תכנים רוצות לפרסם תכנים מהבלוגים ולשלוח לי טראפיק – ואמנם אחרי כמה ימים אני רואה תעבורה של כמה אלפים ליום, מה שאומר – שמחיר הטראפיק שלי יעלה.

אם יש משהו אחד שאני ממש לא אוהב, זה הפתעות בחשבוניות, אז החלטתי להישאר ב-Digital Ocean. המחיר קבוע, זה עובד, אין הפתעות.

אמזון לאחרונה הכריזה על שרות LightSail שמתחרה בדיוק ב-Digital Ocean, Linode וספקי VPS רבים אחרים. היתרון בחבילה זו: המחיר קבוע, גודל המכונה קבועה (מבחינת ליבות, זכרון וגודל דיסק SSD מקומי) ויש לך כמה טרהבייט תעבורה החוצה כלולים במחיר. מכיוון שקיבלתי לאחרונה כמה דולרים בקרדיטים, החלטתי היום להעביר את הכל מהמכונה ב-Digital Ocean למכונה חדשה באמזון LightSail. המכונה הישנה רצה על אובונטו 15, החדשה על 16 וחשבתי שזה לא יהיה מורכב: rsync להעברת קובץ tar (של האתרים עצמם), קובץ dump של ה-SQL, סקריפטים והגדרות שונות – ונגמור עניין. לא אמור להיות מסובך.

מסובך זה לא היה, אבל תקלות – היו גם היו. הנה רשימה חלקית:

  1. האזור היחיד שאפשר להקים בו כרגע מכונה ב-Lightsail – זה אזור צפון וירג'יניה, שום מקום אחר. תרגום: תתכוננו לעוד 150 מילישניות Latency (אלא אתם משתמשים ב-CDN והקבצים הראשונים הם HTML/CSS).
  2. החלטתי לעשות dump ל-mysql כולו, כלומר all-databases ולהרים אותו על MariaDB החדש במכונה באמזון. הפקודה עברה בשלום, אבל restart ל-mysql הוציא הודעה על unix_socket plugin – לא נטען. מי שמקבל את התקלה הזו – יש פתרון כאן. מה שהפתרון לא מזכיר, זה שיש להקים לאחר עצירת ה-mysql תיקיה בשם /var/run/mysql/ כאשר לתיקיית mysql ההרשאות הן mysql:root אחרת לא תצליחו להפעיל את ה-MySQL כי הוא לא יכול לכתוב קובץ PID וההפעלה תיכשל.
  3. אם אתם משתמשים ב-Wordpress, תשמחו לדעת שהוא עובד מעולה עם PHP-7, ומאוד מומלץ לעבוד עם ה-FPM של PHP-7. ההבדל בין גירסה 5.6 של PHP לבין גירסה 7 – מהירות כפולה בלי לשנות אפילו שורת PHP אחת.
  4. המכונה שתקימו ב-LightSail לא תראו אותה ב-Instances או ב-VPC שלכם. אם אתם רוצים להשתמש בשרותים האחרים של אמזון דרך כתובות פנימיות, תצטרכו להפעיל שרות VPC Peering וכאן זה תלוי מתי נרשמתם לאמזון. במקרה שלי, מכיוון שאני רשום ל-AWS בערך מ-2009 אז כל נסיון VPC Peering נכשל, ויש לפתוח קריאה לתמיכה שיסדרו מהצד שלהם את הבעיה מהצד שלהם.
  5. מבחינת בניית חוקים ל-Security Groups/חומת אש – יש באג ב-LightSail: יש לך רשימת שרותים מאוד מצומצמת ש-Lightsail מכיר. רוצה להוסיף דברים כמו ICMP, SMTPS ודברים אחרים? אתה יכול לבחור Custom ולציין את מספר הפורט ואז … החוקים שיכתבו זה פתיחה של כל הפורטים. כרגע, מכיוון שאינך יכול לראות את מכונות ה-Lightsail בתוך VPC כלשהו, אינך יכול להגדיר Security Groups לאותו VPC ומכיוון שאינך רואה את ה-Instance בשום מקום (זולת האתר של LightSail) אינך יכול להגדיר גם שם את ה-Security Group למכונה שיצרת ב-LightSail. בקיצור – רוצה פורטים פתוחים/סגורים? תעשה זאת מתוך ה-VM.
  6. מבחינת השוואת מעבדים בין מה ש-Digital Ocean נתנו לי (המכונה שלי הראשית ששירתה את הבלוגים הוקמה שם לפני 4 שנים) המעבד היה XEON E5 דגם L (כלומר מהירות שעון נמוכה יותר – 1.8 ג'יגהרץ, וכמות ה-Cache היתה כמחצית ממה שיש ב-E5 ממוצע). באמזון דגם ה-E5 היה יותר חדש עם Cache מלא.
  7. מבחינת הפצות לינוקס – אינך יכול להקים מכונות מה-Market או מ-AMI שאתה בנית בעבר. יש לך רק מה שאמזון בנו שזה אמזון לינוקס (תואם CentOS בערך…), ואובונטו 16. לבחירתך ההפצות הללו כ"ערומות" או כהפצות + תוכנות קוד פתוח מוכנות, אבל שום דבר מעבר לזה. תשכחו מרשתות מורכבות וכו'.

לסיכום, המחיר עבורי הוא פחות או יותר אותו מחיר (רק שהפעם יש לי קרדיטים אז אני מאמין שה-3-4 חודשים הקרובים העלות היא על אמזון) – שזה במקרה שלי 40$ על אותה מכונה לחודש (2 ליבות, 4 ג'יגה זכרון, 60 ג'יגה דיסק, 5 טרה תעבורה בחודש החוצה). יש ל-LightSail פה ושם עדיין "מחלות ילדות" (בכל הקשור ל-VPC Peering) אבל אם שיחקת בעבר עם AWS, אתה תצליח להסתדר.

האם אני ממליץ להעביר מכונות שלכם לזה? אני לא ממש עושה SEO לבלוגים שלי כך שעוד 100 מילישניות לא משנים לי ממש (כי בין כה תקבלו את האתר בתצורתו הסטטית מאוד מהר דרך ה-CDN שאני משתמש – CloudFlare). יחד עם זאת, אני ממליץ להמתין שאמזון ירחיבו את השרות לאזורים אחרים גיאוגרפית ויטפלו במחלות הילדות.

קצת עדכונים לגבי דיסקים חדשים

בזמן האחרון הופיעו 2 טכנולוגיות דיסקים חדשות (אחת על דיסק מכני, אחת על SSD). בפוסט זה אסביר מעט על החידושים.

נתחיל עם סיגייט.

Seagate 8TB SMR driveחברת Seagate הכריזה על 3 דיסקים חדשים ששיווקם הרשמי יחל בינואר (אם כי אפשר למצוא אותם כבר עכשיו אך רק בכמויות). היתרון של הדיסקים החדשים – הגודל והמחיר. הדיסק הכי גדול – 8 טרהבייט יעלה לצרכן בארה"ב כ-260 דולר. לאלו שחובבים כמויות אחסון גדולות (כל איש IT רציני תמיד ירצה יותר אחסון) – במחיר של טיפה יותר מ-1000$ יהיו לך 32 טרהבייט של אחסון (ברוטו כמובן, לפני RAID וכו').

נשמע טוב, לא? אז אם תסתכלו על התמונה משמאל, תבינו שהוא לא ממש מיועד להיכנס לאיזו תשתית Storage רצינית לשימוש יומיומי לכל המשתמשים. מדוע? לשם כך, אסביר כמה דברים בסיסיים על דיסק מכני.

דיסקים מכניים מחולקים לפלטות, בכל פלטה יש כמות מסלולים גדולה (Tracks) וכל מסלול כזה מחולק לסקטורים. בדיסקים ישנים כל סקטור היה בגודל 512 בתים אולם מאז שהדיסקים החלו לגדול מעבר ל-2 טרהבייט, הסקטורים גדלו ל-4 קילובייט פר סקטור.

כשהמערכת שלכם כותבת קבצים, הדיסק כותב לסקטורים שנמצאים בתוך אותם מסלולים לפי מפה של מה תפוס, מה פנוי במסלול ולאיזו פלטה לכתוב. כמובן שכל המסלולים קרובים מאוד אחד לשני, אך עדיין יש רווח מינימילי ביניהם שהוא חיוני.

הדיסקים החדשים של Seagate עובדים בשיטה חדשה שנקראת SMR (ר"ת Shingled Magnetic Recording), וההבדלים הם שהפעם במקום שיהיה רווח בין מסלולים, המסלולים פשוט יושבים אחד על השני כמו רעפים שיש על גגות בתים. היתרון בשיטה הזו הוא שכך יש לך יותר מקום בדיסק ואפשר למכור דיסקים של 8 ובקרוב 10 ו-16 טרהבייט.

הבעיות מתחילות בכתיבת הנתונים. בשיטה הישנה, כל סקטור וכל מסלול הוא נפרד, אולם בשיטה החדשה שהמערכת צריכה לשנות סקטור (לעדכן או למחוק), כל המסלול כולל השכבות שמעליו צריכות להשתנות, כך שהכתיבה עצמה היא איטית (כמובן שהכתיבה נעשית ברקע). המסלולים בשיטה החדשה מחולקים לאזורים, כך שכל עדכון מחייב את הדיסק לעדכן את המסלולים והסקטורים כולם באותו אזור.

כל העניין הזה מתורגם להשהיה (Latency) שלא ממש רואים אותה כשכותבים/מוחקים כמה קבצים קטנים, אבל תתחיל לשחק עם כמה ג'יגהבייטים ותראה שההשהיה במקום להיות כמה מילישניות או עשרות מילישניות – תיהפך ל-1000+ מילישניות (שניה ומעלה). פעולה טיפוסית כמו התקנת מערכת הפעלה תהיה דבר איטי בכל מה שקשור לכתיבה ומחיקה (מערכות הפעלה בד"כ בשלב ההתקנה מעתיקות Image זמני כלשהו ומשם הן מתחילות להריץ את ההתקנה – כך זה ב-Windows וגם בלינוקס או כל מערכת אחרת). בקיצור – הסבל שלך רק יגדל.

גרוע מכך – תחשוב שאתה עורך תוכן חשוב מאוד, אין לך UPS או כרטיס RAID מגובה סוללה (או שאתה לא עובד עם ZFS וכונן SSD שמשמש ללוגים) והדיסק כל הזמן עובד כי הקובץ שאתה עורך מאוד גדול. יש הפסקת חשמל? תתכונן לבעיות, כי אם בדיסק רגיל היה הולך סקטור או מספר קטן של סקטורים שבדיוק נכתב עליהם מידע, פה ילכו אזורים שלמים לעזאזל. תתכונן לעצבים.

אז בשביל  מה הדיסק הזה? לארכיבאות. אם אתה עובד בחברה ויש צורך שהעובדים יגשו בגישה של קריאה בלבד לתוכן ישן יותר (חשבוניות ישנות, פרוייקטים ישנים, סרטים ותוכן מדיה שלא מעודכן וכו') – אז פתרון עם דיסקים כאלו (עם SSD שמשמש ל-Cache – הדיסקים האלו מאוד איטיים בקריאה/כתיבה – 150 מגהבייט לשניה בהשוואה ל-500+ מגהבייט של SSD מודרני) יכול להיות פתרון טוב ולשחרר לך מקום חשוב ב-Storage הראשי שלך. (כמובן שזה לא יהיה קל – יקח המון זמן לכתוב את הנתונים).

למתחרים – Western Digital יש גם פתרון שאיתו הם מוכרים דיסקים גדולים (דיסק ממולא הליום) והגודל המקסימלי של הדיסק אצלהם הוא 10 טרהבייט, וגם הם משתמשים ב-SMR כדי לשמור/לקרוא מידע, כך שהשיטה של SMR רק תצבור תאוצה וביצועים בדורות הבאים. בשלב זה, גם Western Digital וגם Seagate מייעדות את הכונן לארכיבאות ואחסון ענן (משהו כמו S3 של אמזון).

מכאן נעבור לדיסק SSD חדש ושיטה חדשה של סמסונג:

סמסונג הוציאה את סידרת הדיסקים EVO 850 המיועדים לשוק הביתי והסמי-מקצועי. היחוד בסידרה זו שזו הסידרה הראשונה המבוססת על טכנולוגיית 3D V-NANO. בשיטה זו שבבי הפלאש בנויים בצורה שונה מ"פרוסות" שיושבות אחת על השניה (32 שכבות) והתקשורת בין השכבות נעשית בצורה תלת מימדית. הליטוגרפיה ברכיבים האלו "ירדה" מ-19 ננומטר ל-40 ננומטר, מה שמתורגם לביצועים יותר גבוהים ולאורך חיים הרבה יותר גבוה (האחריות על הכוננים האלו גדלה מ-3 שנים ל-5 שנים). הנה סרט של סמסונג שמדגים את ה- 3D V-NANO:

המחירים של הכוננים נעים בין 100$ ל-128 ג'יגהבייט ל-500$ ל-1 טרהבייט. מכיוון ששיטה זו חוסכת מקום, סמסונג תצא בשנה הבאה עם כוננים של 2 ו-4 טרהבייט.

לשוק העסקי ול-Storage, סמסונג מציעה את ה-EVO 850 PRO שחוץ מביצועים יותר גבוהים, אתה מקבל גם 10 שנות אחריות לכונן SSD. כמובן שהמחיר יותר גבוה (בסביבות ה-650$ ל-1 טרה). נקודה חשובה למשתמשי ה-מק/לינוקס: התוכנה שמגיעה עם הכונן ומאפשרת לבצע הצפנות ושאר פונקציות קיימת רק ל-Windows, למרות שהכונן עצמו עובד בכל מערכות ההפעלה.

אז איזה כרטיס RAID לרכוש?

בפוסט הקודם דיברתי על כרטיס MegaRaid של LSI מבוסס מעבד 9220/9240 שגם נקרא M1015 של IBM, ויש לו שמות נוספים לפי החברה המשווקת (אינטל, HP, DELL, LENOVO ואחרים משווקים אותו בשמות שונים). אני ממליץ אותו לאלו שמעוניינים להרים שרת עם מערכת ZFS, מכיוון שהכרטיס הזה מצד אחד נותן חיבור אמין ויציב בין הדיסקים למערכת, ומצד שני הוא לא "מתערב" ממש בהעברת נתונים, והמקסימום מבחינת RAID שהוא יכול לעשות זה RAID-1/10. הוא יכול לבצע גם RAID-5/6 אבל אז כל העבודה נופלת על המעבד במחשב, בדיוק כמו RAID תוכנה. ב-ZFS זה יתרון, במערכות מבוססות RAID תוכנה אחרות – זה לא ממש יתרון.

ZFS זה טוב, אבל יש מצבים שאי אפשר (או לא מעוניינים) להשתמש ב-ZFS. אם לדוגמא אתם רוצים להשתמש בשרת Windows כשרת קבצים, או מערכות File System אחרות כמו EXT4 או XFS. במערכות הקבצים הללו מאוד מומלץ שיהיה כרטיס RAID אמיתי שידע לא רק לבצע את ה-RAID (שוב – החל ב-RAID 1/10 וכלה ב-5/50/60), אלא גם ידע לדווח לכם על שגיאות בדיסקים במקרה של תקלה.

אז איזה כרטיס אני ממליץ? תסתכלו בתמונה – ניחשתם נכון, אני עדיין ממליץ על הכרטיסים המבוססים LSI. הם הכי נפוצים בשוק עם התמיכה הכי רחבה שיש, תהיה מערכת ההפעלה שתהיה – הכרטיס נתמך עם כל הפונקציות שלו.

אבל איזה דגם לרכוש? פה זה כבר תלוי בכם. הנה מספר דוגמאות:

  • אם כל הדיסקים יושבים בתוך השרת (או "שרת") – אז כרטיס שמסתיים ב-8i (ה-i זה internal וה-e זה external) עם מעבד 9260 יכול לתת לכם את כל פונקציות ה-RAID בחומרה (צ'יפ 9240 עושה RAID 1/10 בחומרה, אבל שאר מצבי ה-RAID נעשים על המעבד שלכם, לא על הצ'יפ של הכרטיס) ואפשר לחבר אליה עד 8 דיסקים SAS או SATA. אם יש לכם רק 2-3 דיסקים ואתם לא מתכוננים להתרחב, אתם יכולים לרכוש את גירסה 4i שאפשר לחבר עד 4 דיסקים. ההבדל במחירים בין 4i ל-8i זניח ולכן אני ממליץ ללכת על 9260 8i.
  • אם לעומת זאת אתם חושבים להכניס קופסת JBOD חיצונית שבתוכה ישבו הדיסקים ואת הקופסא אתם רוצים לחבר לשרת – אז חפשו כרטיסים 9260 עם אחת האופציות כמו 8e או 4e, הבעיה בד"כ בחיפוש כרטיסים כאלו שקל למצוא – אבל הם יקרים, כמה אלפי שקלים לכרטיסים חדשים. במקום זה הייתי ממליץ לכם לתחמן קצת ולקנות מתאם כמו זה בתמונה מימין – זה עולה בערך 100 שקל (כאן לדוגמא) כך שאתם מחברים את הכרטיסון הזה אל הכרטיס בקר שלכם מבפנים עם כבל SFF 8087 (רכשו כבל קצר של SFF 8087 מ-2 הצדדים) וכבל SFF 8088 בין הכרטיסון לקופסת JBOD. עם החיבור הזה אתם יכולים גם לשרשר בין מספר קופסאות JBOD לשרת.
  • סוללה – הפסקות חשמל קורות ורוב מערכות ה-RAID לא ממש יודעות לעמוד טוב בהפסקת חשמל (אם ה-UPS לא עבד לדוגמא). עם ZFS יש לו פתרון משלו, אבל במקרה של מערכות קבצים אחרות – סוללת גיבוי על כרטיס הבקר תעזור לסנכרן את המידע ברגע שהחשמל יחזור.
  • זכרון נדיף (FLASH) או זכרון RAM כתוסף לכרטיס על מנת להאיץ ביצועים – ותרו. בפוסט הבא נדבר על פתרון הרבה יותר רציני לגבי האצה.

אם אתם קונים שרת יד שניה (אני מדבר על שרת פיזי ולא PC שעשה "גיור" להיות שרת), סביר להניח שיש לכם כבר כרטיס RAID בתוכו. בדקו מה הפונקציות שקיימות והאם יש צורך ברכישת כרטיס RAID חלופי. ספקים רבים עושים טריקים (כמו עם הכרטיסים הנ"ל) על מנת לאלץ אתכם לרכוש "כרטיס אחות" על מנת לקבל פונקציה מסויימת והכרטיסי "אחות" האלו לא ממש זולים.

חשוב לזכור: ישנם כרטיסים רבים שמאפשרים חיבורים של SAS או SATA אולם כרטיסים אלו אינם כרטיסי RAID, הם מאופיינים בכך שהם זולים מאוד (בערך 200-400 שקל). אם אתם רוצים לחסוך ויש לכם JBOD חיצוני – קנו כרטיס 8i, את המתאם בתמונה למעלה מימין וחברו בין כל הציודים. זהו פתרון שמתאים לבית או לעסק קטן. אם מדובר בחברה רצינית, אז תפסו שיחה צפופה עם אחד הסמנכל"ים הטכניים ורכשו כרטיס RAID רציני מבוסס 9280 עם פורטים פנימיים וחיצוניים.

בפוסט הבא נדבר על דיסקים ואיך לקבל ביצועים גבוהים גם עם דיסקים SATA פשוטים.

הסיפור עם כרטיס M1015 ותכירו את ה-Mobile RACK

כשאתה מחליט לבנות שרת קבצים רציני מבוסס ZFS, אחת ההמלצות הכי חשובות היא להעדיף בקר כמה שיותר פשוט כי ZFS לא ישתמש בשום RAID חומרתי, לא ב-Cache שעל הכרטיס ולא בשום פונקציה אחרת למעט כתיבה וקריאה ישירה אל הכוננים (לברזל). אחת ההמלצות האחרות (מ-SUN) היא להעדיף שלא להשתמש ביציאות SATA שיש על לוחות אם בתצורת דסקטופ מכיוון שיש ברבים מהם באגים במימוש/באגים בדרייברים שמדברים עם ה-CHIP שנותן שרותי SATA וכו'. (נוכחתי בכך בשבוע שעבר עם לוח קצת ישן של ASUS).

אחד הבקרי RAID הכי ידועים בשוק ושהם עדיין נמכרים בערימות, הם בקרי RAID של LSI מבוססים צ'יפ עם המספר 92XX. בסידרה יש את המספרים 9211, 9240, 9260, 9270 וכו'. חברת LSI מוכרת אותם ליצרני מחשבים וגם מוכרת אותם בהסכמי OEM כך שהלוח של הכרטיס נושא תוית שונה, אך עדיין בצד הקדמי יש את הלוגו של LSI, אולם כשמפעילים את הכרטיס, השם שמופיע על המסך בנוסף הוא שם ה-OEM. (לנובו, HP, DELL ו-IBM מכניסים את המערכת הזו בלוח האם עד היום)

אני רכשתי כרטיס כזה של IBM. ב-IBM מוכרים את הכרטיס תחת השם ServerRAID M1015, רק שכאן מתגלה הפתעה קטנה ולא נעימה: תחת M1015 ישנם צ'יפים שהזכרתי לעיל, ללא תתי דגמים ואין שום דרך לדעת מה הצ'יפ שלך אלא אם תסתכל פיזית על הצד האחורי ועל מדבקה שם שמציינת מה הצ'יפ. אצלי הצ'יפ היה 9220-8i. חיפוש קושחה לצ'יפ זה גילתה לי עובדה מעניינת – אין את הצ'יפ הזה ב-LSI. יש 9211 ויש 9240. 9220? אין חיה כזו.

החלטתי להתקין (עוד לפני שהסתכלתי על הלוח ועל המדבקה מאחורה) את הקושחה האחרונה שקיימת ל-9240. התקנת הקושחה הצליחה, ה-ROM עולה ואפשר להיכנס ולהגדיר את הדיסקים למצב JBOD, אך הבעיה מתגלה אחר כך – גם ESXI וגם גירסאות לינוקס שונות פשוט לא מראות שום דיסקים והמערכת נתקעת (לזמן מה בלינוקס, לגמרי ב-ESXI) בזמן ה-Boot (תוכלו לראות שגיאות רבות כאלו בחיפוש בגוגל), ובקיצור – כל עוד הכרטיס בתוך המחשב, והדיסקים מחוברים לבקר זה – לא תראה כולם.

מכיוון שמדובר בכרטיס מאוד פופולרי וזול ($100 בערך ב-eBay), מישהו הוציא MOD חדשים לכרטיס, 2 מודים ליתר דיוק. IT שלא נותן לך אפשרות להיכנס למסך הגדרות כרטיס (כי פשוט החלק הזה של ה-ROM לא נמצא) אך הוא כן סורק את הכרטיס + הדיסקים ומיידע את המערכת בהמשך לגבי מה הדיסקים ומאפשר גישה, ומצב IR שנותן אותו מצב כמו IT רק עם ROM כדי שתוכל להיכנס, לפרמט low level את הכונן, להגדיר RAID-1 (אם אתה לא משתמש ב-ZFS).

על מנת לבצע זאת, תצטרך להפעיל את המערכת ב-DOS, ולעקוב אחר ההוראות (שנמצאות כאן), אבל אם יש לך לוח מודרני עם UEFI, הטריק לא יעבוד כי המערכת לא נותנת תאימות מלאה ל-DOS ותקבל שגיאה של PAL. לשם כך תצטרך להפעיל את ה-EFI SHELL מה-UEFI של לוח האם שלך. אין לך SHELL? קח את refind (את ה-CD-R IMAGE) ושפוך אותו על כרטיס USB או כרטיס SD (ותוודא שה-Partition מוגדר ל-boot, תוכל לעשות זאת עם parted או gparted בלינוקס, או diskpart ב-Windows). לאחר ששפכת, כנס לתיקיית ה- EFI/BOOT והעתק לשם את ה-EFI SHELL (גירסה 2) מתוך  Arch wiki (כאן), רק כדאי שתתן לו שם שונה כדי שתזהה את השם. הפעל את ה-USB ב-boot על המחשב, ובחר את ה-shell שלך, ומשם עקוב אחר ההוראות כאן. (לקח לי כמה שעות להבין ולחפש את הקבצים..)

בסופו של דבר הכרטיס שלך יהפוך ל-9211 עם דרייבר שנקרא MPT2SAS, הדרייבר קיים בגירסאות לינוקס עדכניות וגם ישנות יותר וכמו כן מוכר ב-ESXI מגירסה 4 ומעלה.

המלצה נוספת היא שאם אתה מתקין ערימות של דיסקים באותו שרת קבצים והם מבוססות mirror (כלומר RAID-1), עדיף שכל דיסק ישב על בקר שונה. פה דווקא מצאתי שאם כבר mirror אז עדיף שדיסק אחד ישב על הבקר RAID ואחד על ה-SATA על הלוח, כך שגם אם יש בעיה עם ה-SATA על הלוח, המערכת שלך ממשיכה לעבוד. אם יש לך כסף, אז כדאי שפשוט תוסיף כרטיס בקר נוסף (הכרטיס עולה בערך $100 ב-eBay).

מכאן נעבור למודול אחסון דיסקים..

אם שרת הקבצים שלך מורכב מ-2 דיסקים, אז כל מה שצריך הוא להכניס את הדיסקים למארז, לסגור 4 ברגים, לחבר חשמל ו-SATA ולהתחיל לעבוד. הבעיה מתחילה אם אתה מכניס יותר מ-2 ויש לך תקלה – תצטרך לפתוח את השרת קבצים ולהשבית אותו, ואם יש לך שרתי ESXI או שרתים/מכונות אחרות שעובדות עם NFS לדוגמא, תצטרך להוריד אותן קודם ולאחר מכן את שרת הקבצים, להתחיל לחפש מי הדיסק התקול, להחליף, לקוות שהחלפת את הנכון, להפעיל את המחשב מחדש, לראות שהכל תקין ואז להרים את שאר המערכות.

לא כיף.

תכירו את המודול הזה בעל השם המורכב cse-m35t-1b של SuperMicro. מדובר על מודול שנכנס בדיוק במקומות שבעבר הייתם מכניסים צורבים, וכיום בכל מארז MIDI ומעלה קיימים 3 מפרצים כאלו שלא מלאים בכלום. כדי להרכיב את המודול הזה, כל מה שתצטרכו הוא לפרק את הפלסטיקים מהמארז, עם פלייר (או קאטר) לעקם במארז את הבליטות שתופסות את הכונן שהיה אמור להיכנס שם ואז להכניס את המודול הזה, לחבר אליו 5 חיבורי SATA (הוא מגיע עם כבל שמצד אחד יש לו 4 חיבורי SATA ובצידו השני MINI SAS – בדיוק מתאים ל-LSI 9240 שדיברתי עליו מקודם 🙂 ), ו-2 חיבורי MOLEX  לחשמל עבור המודול.

מודול זה מאפשר לכם להכניס ולהוציא בצורה חמה דיסקים, ואם יש תקלה בדיסק, אתם תראו את זה ישירות על הנורה של אותו דיסק (ירוק דלוק כל הזמן – הדיסק פעיל אך יש בו שגיאות, מומלץ להחליף בהזדמנות קרובה. אדום מהבהב או אדום דלוק קבוע – תחליף דיסק כמה שיותר מהר). המודול הוא עצמאי בבדיקות שלו כך שהוא אינו קשור למערכת ההפעלה ולמערכת ניטור שלכם (אם שכחתם להגדיר/להתקין/להפעיל). – אם אתם עובדים עם לינוקס, כדאי שתבדקו כל דיסק עם smartctl.

יש למודול גם מאוורר מאחור שדואג לקירור הדיסקים רק כדאי שתשימו לב – המאוורר מרעיש. לא בצורת רעש של שרת ממוצע, אבל אם זה יהיה ליד אנשים, הם בהחלט ישמעו את הרעש, ולכן כדאי לדאוג למארז כמה שיותר סגור או אכסון השרת במקום שלא יפריע לדיירי הבית. (משהו שלא מומלץ – לנתק את המאוורר. אין לו חיבור חשמל סטנדרטי והחיבור שלו כולל חיישנים של חום ומהירות. ניתקתם – תראו 2 נורות LED דולקות באדום במודול).

המודול קיים בצבעים שחור ולבן ותוכלו לרכוש אותו ב-eBay (הנה קישור) במחיר של 450-500 שקל + משלוח לארץ. אותי הוא כבר הציל עם דיסק תקול.

פוסט My-Lab – לוחות אם לשרת קבצים

ברוכים הבאים לפוסטים בסידרת My-Lab. פוסטים אלו יופיעו מפעם לפעם בבלוג זה והם מיועדים לאיש המחשבים שרוצה להקים לעצמו בבית מעין "מעבדה" עם שרת אחד או יותר או שרת קבצים וכו'. בפוסטים אלו אני אכתוב הן מהצד של חומרה והן מהצד של איך להגדיר שרותים שונים בלינוקס או מערכות הפעלה אחרות – לשימוש המעבדה שלך. מי שמעוניין לראות את כל הפוסטים בנושא, יכול בשלב זה ללחוץ על הקטגוריה My-Lab מצד ימין בקוביית הקטגוריות והוא יקבל את כל הפוסטים בנושא. תודה.

הבה נדבר על שרתים לבית. ברוב הבתים אין שרתים בבית והמשתמשים שומרים את הכל על המחשבים האישיים שלהם, אולם אנשי מחשבים רבים מקימים לעצמם שרת אחד או יותר בבית. בד"כ זה שרת קבצים (כדי לאחסן חומרים, מדיה וכו'), ובמקרים רבים אותו שרת גם משתמשים בו להקמת מערכות הפעלה אחרות על מנת ללמוד אותן, ולנסות כלים חדשים.

בפוסט זה אני כותב לגבי שרת קבצים.

כמעט בכל פורום על שרתי קבצים, ההמלצה הגורפת היא לקחת את המחשב הישן שלך, להחליף לו דיסק, להגדיל זכרון ולהשתמש בו כשרת קבצים. אחרי הכל – שרת קבצים אינו צורך משאבים רבים. הוא מאחסן ונותן קבצים, והפעילות הזו לא ממש צריכה משאבי מעבד רציניים.

הבעיה עם ההצהרה לעיל, שהיא לא כל כך מתאימה למצבים מודרניים כיום. אם לדוגמא תשתמש במערכת קבצים ZFS, תרצה בוודאי להשתמש ביכולות שלה כמו Deduplication (על מנת שתוכן לא ישמר בצורה כפולה ויותר בדיסקים), דחיסה, snapshots, הצפנה, שרות CIFS (ל-Windows) או NFS (ללינוקס/ESXI) ופונקציות רבות אחרות, ואלו דווקא כן צריכים משאבי מעבד. נקודה נוספת היא עניין הבלאי והצריכת חשמל: מעבד של מחשב רגיל מלפני שנתיים ויותר צורך לא מעט חשמל כשהוא עושה עבודה, נוסיף לזה מאווררים שמסתובבים כל הזמן ושהשרת עצמו יעבוד 24 שעות ביממה, 7 ימים בשבוע, ואם אנחנו גם נפעיל שרותי Streaming (כמו Plex) על אותו שרת – נצטרך להבין שאותו שרת שנקים יעלה לנו את המחיר החודשי לתשלום לחברת חשמל.

לכן אני ממליץ לחשוב על רעיון קצת אחר.

בשנתיים האחרונות אינטל החלה להוציא מעבדי Atom לשרתים. בניגוד למעבדי Atom שמיועדים למחשבי קצה נמוכים או מחשבים ניידים, ה-Atom לשרתים הוא מעבד הרבה יותר חזק. יש יותר זכרון מטמון, יש יותר ליבות, יש תמיכה ב-VT לסוגיו השונים, ויש גם תמיכת חומרה בהצפנה. בנוסף – אין צורך במאווררים (יכול להיות שתצטרך מאוורר אחד או 2 לדיסקים הקשיחים במארז, אך זהו עניין אחר). אני אתרכז ב-2 מעבדים, ה-Avoton C2750 וה-Rangeley C-2758. יש מספר הבדלים קטנים בין 2 המעבדים. צריכת החשמל שלהם – מזערית, וגם כשהמעבד נמצא בצריכת 100% עם כל הליבות, הוא לא מושך יותר מ-20 וואט. תשוו את זה לכל מעבד דסקטופ אחר.

להלן 3 לוחות אם שמגיעים עם המעבד מולחם ללוח, כולל צלעות קירור:

הלוח לבעלי דיסקים קשיחים מרובים

ישנם לא מעט אנשי מחשבים שיעדיפו להקים שרת קבצים עם דיסקים רבים על פני כמות קטנה של דיסקים קשיחים גדולים (יתרונות כמו מחיר זול בהרבה פר דיסק, זמן rebuild יותר קצר, וסיכון קטן יותר). לקנות בקר דיסקים בשביל כמות של 5 דיסקים ומעלה הופך את עניין הקמת השרת למשהו קצת יותר יקר משחשבנו (תוספת של בערך 1300 שקל לבקר). אם אנחנו משתמשים ב-File System כמו ZFS, הרי שעניין צורך בבקר מיוחד הופך למיותר ואפשר להשתמש בחיבורי ה-SATA שעל לוח האם.

C2750D4I-1(L)בחטיבת לוחות השרתים של חברת ASRock חשבו על אנשים כאלו והם הוציאו את ה-C2750D4I – לוח שמתאים בול לאנשים שתיארתי לעיל. יש לך לא פחות מ-12 כניסות SATA, עד 64 ג'יגהבייט זכרון, יש 2 יציאות רשת 1 ג'יגהביט + יציאת רשת שמשמשת ל-IPMI/KVM לשליטה מרחוק, ואפילו כניסת Serial (בכל זאת, מדובר על לוח שמיועד לשרתים). חלק מכניסות ה-SATA הם SATA-2, אך בין כה דיסקים קשיחים של SATA לא ממש מוציאים (פר דיסק) 6 ג'יגהביט. חיבור החשמל ללוח הוא ATX רגיל, והלוח הוא Mini-ITX, כך שלא יהיה מסובך להכניס אותו למארז מודרני. לקינוח יש גם כניסת כרטיס PCI-E X8, אם אתה רוצה להכניס כרטיס רשת כפול/מרובע כניסות לדוגמא.

IMG_20131015_215341הלוח הבא (תמונה מימין) הוא של חברת SuperMicro והוא דגם A1SAi-2750F. בדגם זה הזכרון הוא בצורה של כרטיסי SODIMM (עד 64 ג'יגהבייט), והיחודיות של לוח זה היא ביותר כניסות רשת – יש לך 4 כניסות של 1 ג'יגהביט פר כניסה + כניסת IPMI/KVM. טריק נוסף (שהוא יותר "סימן מסחרי" של SuperMicro) הוא כניסת USB שנמצאת על הלוח ומופנית כלפי מעלה, כך שאתה יכול להתקין את המערכת הפעלה על Disk On Key ולהכניס אותו לכניסה על הלוח ולנעול את המארז. כמות היציאות הנפרדות מתאימה למצבים שבהם אתה רוצה להוציא iSCSI בפורט אחד, NFS באחר ואולי לעשות Teaming/Aggregation או Fail Over.

supermicroהלוח הבא מתאים במיוחד לאלו שיש להם מספר שרתים בבית או בעסק והם מעוניינים להקים Firewall עצבני או נתב מתוחכם. גם כאן מדובר בלוח של SuperMicro והוא נושא את השם המסובך A1SRM-LN7F-2758. בלוח זה קיימים לא פחות מ-8 כניסות רשת, כאשר 7 מהם שמישים ל-LAN וכולם ניתנים לתכנות (Bypass, Passive וכו') ולא מדובר בבקר רשת יחיד כי אם ב-3 בקרים (4 אם נוסיף את ה-IPMI). בנוסף אפשר להתקין על הלוח כרטיס אחסון mSATA (יעיל אם אתם לוקחים את הלוח לבניית פתרון סגור עבור לקוח).

מחיר: מחירי הלוחות הנ"ל נעים בין 300-500$ (האחרון הוא הכי יקר) לערך, מכיוון שמדובר בלוחות בקטגוריית שרתים עם מעבד כלול. זהו פתרון שיכול לעבוד בלי שום בעיה 3-5 שנים, כאשר הטיפולים היחידים שצריך הוא להחליף דיסק (אם נדפק) או להגדיל זכרון.

עוד משהו שקשור ללוחות, הוא ספק כח. נכון, לוחות אלו אינם צורכים חשמל רב, וגם הדיסקים הקשיחים לא צורכים הרבה חשמל, אך כשמפעילים מחשב כזה, צריכת החשמל בשניות הראשונות היא בשיא לשם הפעלת הדיסקים (Spin-Up), ולכן חשוב לשים לב לכמה וואט הספק תומך (עדיף ספק כח אקטיבי). אם יש לך לדוגמא 4 דיסקים, ספק כח של 300-350 וואט אמור לעבוד בלי שום בעיה (אני ממליץ על האתר הזה על מנת לבצע חישובים לגבי ספק כח). מצד שני, אם החלטת לאחסן כמויות ענק של סרטים על 20 דיסקים קשיחים גדולים, כדאי שתחשוב על ספק כח עם 4 ספרות בוואט..

אלו פתרונות שהם יחסית שווים את מחירם, אך זהו אינו המחיר הסופי. מארז פשוט וספק טוב יעלו יחד בסביבות ה-300-400 שקלים, ולכך צריך להוסיף כמות זכרון, וכאן כלל האצבע (אם משתמשים בפתרון מבוסס ZFS כמו FreeNAS או ZFS On Linux – יהיה על כך פוסט נפרד) הוא שעל כל 1 טרה דיסק (לפני בתצורת RAID/RAIDZ) יש להוסיף 1 ג'יגהבייט זכרון, כך שאם יש לך 5 דיסקים של 2 טרהבייט – אז יש לך צורך ב-16 ג'יגהבייט זכרון (חשוב להתחיל עם 4 ג'יגהבייט זכרון מינימום + 1 ג'יגה פר 1 טרה דיסק). שימו לב – אם אתם מזמינים לוח מחו"ל ומזמינים זכרון, תסתכלו איזה זכרון הלוח תומך. חלק מהלוחות כאן תומכים רק ב-ECC ואחרים מוכנים לקבל גם ECC וגם זכרון רגיל.

בפוסט הבא נדבר על דיסקים קשיחים.