כשהסקירות לא ממש נכונות לגבי מכשירים שונים

יוצא לי לא מעט פעמים לשמוע מאנשים (או לקרוא בכל מיני אתרים) חוויות ו"סקירות" של אנשים על כל מיני מכשירים שהם רכשו או שהם שמעו מאנשים אחרים – והם מעבירים הלאה. הדוגמא הכי נפוצה היא לגבי מכשירי טלפון כמו של סמסונג, שאנשים רבים מעלים טקסט באתרים כמו ZAP ובמקומות אחרים – כמה המכשירים נתקעים, איטיים, לא מגיבים טוב ואפליקציות קורסות להם.

רכשתי היום את המכשיר שבתמונה משמאל: מכשיר Mi Box S של חברת שיאומי. המכשיר הוא סטרימר מבוסס אנדרואיד TV – בלי כל מיני תוספות ויזואליות או ממשק משתמש שונה (באנדרואיד TV, בניגוד לאנדרואיד רגיל, גוגל די קשוחה ולא מאפשרת לבצע הרבה שינויים, אפילו לא במפרט הטכני, ולכן המפרט הוא ממש חלש – 2 ג'יגהבייט זכרון, 8 ג'יגהבייט אחסון). את המכשיר קניתי עבור פוסט חדש שאפרסם בקרוב.

אחד הדברים ששמתי אליהם לב בכל מיני אתרים כמו Reddit ופורומים אחרים – זה שאנשים קוטלים את המכשיר על ימין ועל שמאל, במיוחד לאחר עדכון גירסת אנדרואיד ששחררה גוגל (כן, מכשירי הסטרימינג שמבוססים על אנרואיד TV [ולא על אנדרואיד רגיל] מעודכנים ישירות על ידי גוגל בלבד, לא על ידי יצרן הקופסא/טלויזיה, אם כי מי שבונה את הדרייברים/מודולים זה יצרן השבב ויצרן הקופסא בודק אותם, והכל עובר לגוגל – לחתימה ושחרור).

העניין הוא שאנשים התקינו את גרסאות הבטא של אנדרואיד 9, ושם בהחלט היו תקלות, אבל היה ניתן לחזור אחורה (אם כי זה קצת היה מורכב). אנשים פשוט "מהתלהבות" התלוננו תחת כל עץ רענן ופשוט התעלמו מכך שזה בטא. כמובן שאם הם היו קוראים לדוגמא את התוכן הזה, אולי הם לא היו רצים להתקין את הבטא, הואיל וגוגל עצמם אישרו שיש בעיית Bluetooth כללית. כיום, אגב, לאחר העדכון, מומלץ לעשות לקופסא Reset או לחלופין להסיר כל ציוד Bluetooth שחובר לקופסא ולבצע Pair מחדש לציוד. היתה לי בדיוק התופעה הזו וזה מה שעשיתי – והפלא ופלא, הכל עובד בצורה תקינה וחלקה.

הדברים נהיים יותר גרועים מבחינת "סקירות" ו"המלצות" כשמדובר על טלפונים. אנשים משום מה חושבים שטלפון אמור "לטוס" גם אם התקנת עליו עשרות משחקים, תוכנות דוחפות פרסומות, תוכנות שמרגלות אחריך וכו' – והם מתפלאים איך טלפונים חדשים לגמרי שבקושי עובדים כמה ימים – נתקעים, עובדים לאט וכו', וכאן הבעיה: אף אחד לא מסביר לאותם אנשים שלא חשוב כמה זכרון וכמה אחסון יהיו במכשיר החדש, אם תתקין חצי מהאפליקציות שקיימות בחנות גוגל בטלפון – המכשיר בסופו של דבר יזחל, ואנדרואיד עדיין לא יודע לנהל טוב זכרון כשרצים 100 אפליקציות במקביל.

בשביל לבדוק ברצינות מכשיר סלולרי או טאבלט, חשוב לשים לב לכמה דברים:

  • יצרן ידוע – מכשירים סיניים זולים ללא שם הם אולי זולים ומפתים במחיר, אבל ברוב המקרים הם עתירי באגים מבחינת אנדרואיד ובדרך כלל כבר לאחר כמה חודשים שהמכשיר יצא לשוק, היצרן לא יטרח אפילו לנסות לתקן את הבאגים, וכך תקבלו מכשיר שבאמת לא חשוב מה תעשו – תלוי בבאגים, המכשיר יפעל טוב או שאפליקציות יעופו, או שתהיה חוסר יציבות. לכן, גם אם רוצים מכשיר זול וסיני, קחו מכשיר עם שם: שיאומי, הוואוואי, ZTE, OnePlus, Oppo. אלו חברות שמתקנות באגים אחרי שהמכשיר יצא, וברוב המקרים גם שנה אחרי.
    אם אתם רוצים מכשירים של יצרנים מוכרים אך זולים – אז כולם מציעים מכשירים כאלו, כולל חברות כמו סמסונג, LG ואחרים. פשוט תסתכלו מה הדגמים ואז חפשו אותם בזאפ.
  • בעת ההפעלה הראשונית של המכשיר וכניסה עם שם משתמש/סיסמא שלכם בגוגל, המערכת תציע לכם להתקין כמעט את כל האפליקציות שלכם ממכשיר קודם. אל תעשו זאת. תתחילו לעבוד עם המכשיר ותראו איך הוא מגיב. אם הכל תקין אחרי כמה שעות – כנסו לחנות של גוגל, בתפריט עם ה-3 קווים מאוזנים בחרו ב"האפליקציות שלי", בחרו ב"ספריה" ואז תבחרו כמות קטנה של אפליקציות: וואטסאפ, דברים כאלו שאתם רוצים וזקוקים להם (אל תשכחו במכשיר הישן לבדוק שיש גיבוי, ואם לא – צרו גיבוי במכשיר הישן כשה-SIM עדיין בתוכו). אל תתקינו עוד 30-50 אפליקציות במכה, תתקינו עוד 5-8, תנו לזה יום ותראו איך הדברים עובדים, והמשיכו כך תוך תשומת לב להתקין רק מה שצריכים, רבים מתקינים כמויות זבל אדירות ושוכחים להסיר את האפליקציות.
  • העדיפו מכשיר כמה שיותר "נקי" או "קרוב לנקי" מבחינת האנדרואיד. מכשירים כמו Xiaomi ואחרים שנותנים את החוויה של אנדרואיד מבלי שהם מוסיפים ממשק משלהם וממשקים אחרים, אלו בדרך כלל המכשירים עם יציבות פחותה (במיוחד ה-MIUI של שיאומי או EMUI של Huawei). אני ממליץ להסתכל על המכשירים של גוגל כמו ה-Pixel 2, Pixel 3a, ו-Pixel 4a שאמור לצאת כבר בקרוב במחיר של 350$. אלו מכשירים שבדרך כלל גם יתנו יציבות יותר טובה.

לסיכום: לא מעט "סקירות" של כל מיני אנשים (ולצערי גם לא מעט סקירות שאמורות להיות מקצועיות) עושים צעדים שגויים ומטעים (עם או בלי כוונה) לקוחות פוטנציאליים המתעניינים במכשיר זה או אחר. תמיד כדאי קצת לעשות "עבודת בילוש" ולראות אם החברה שאתם מעוניינים במוצר שלה משחררת עדכונים, תיקונים וכו' ולא רק להתייחס לתלונות של "האוזניות כבר לא מתחברות לי" (שבמקרים רבים מדובר על משתמש אידיוט שלא יודע אפילו לקרוא את חוברת ההפעלה שמגיעה עם האוזניות).

בהצלחה ברכישה 🙂

נקודות למחשבה ברכישת/שדרוג מחשב לעריכת/יצירת תכני וידאו

יוצא לי מדי פעם לקבל שאלות מיוצרי תוכן שונים לגבי שדרוג או רכישת מחשב ליצירת תכנים או עריכה של תכנים כמו וידאו, אנימציה וכו'. במקרים רבים אפשר לקרוא בפורומים שונים על אנשים שמפרסמים שהם רוצים לרכוש מחשב חדש או לשדרג, יש להם X שקלים בתקציב לכך והם תוהים מה מומלץ לרכוש.

מראש אני מעוניין להצהיר – אני לא מוכר שרותי יעוץ לרכישות פרטיות של מחשבים ואינני בונה/מוכר מחשבים לאנשים פרטיים, כך שפוסט זה אינו מהווה פרסומת לשרותים שכפרילאנסר אני מציע. מעבר לכך, בפוסט זה אני לא אפרסם לינקים או "רשימות קניות" מוכנה, אלא יותר כללי אצבע ושכל אחד יוכל לקחת את זה להיכן שהוא רוצה.

השאלה הראשונה בדרך כלל אינה קשורה למפרט טכני ומה לרכוש, אלא יותר להכיר את העבודה של אותו אדם. מה בעצם אותו אדם עושה למחייתו וסוג התכנים שהוא יוצר/עורך. יש הבדל ענק בין אדם שעורך וידאו AVC/H.264 של חתונות ואירועים אחרים, קצת עובר על תמונות בפוטושופ ואולי קצת נוגע באפטר. אותו אדם לא צריך ממש מחשב חזק. לעומת זאת, אותו אחד שעורך סרטים שצולמו ב-RED, שעורך תכנים שקודדו ל-DNxHR/Prores, ועושה גם דירוג צבע – יצטרך מחשב יותר חזק ומסך הרבה יותר רציני ומדויק מבחינת צבעים שעולה לא מעט. בין האחד לשני יש לא מעט שנמצאים ב"אמצע" ויש כמובן אלו שנמצאים בקצוות היותר גבוהים שעבורם צריך חומרה מאוד יקרה, והם הראשונים שיקנו לעצמם איזה Mac Pro (זריקת כספים, אבל היי, כל אחד וכרטיס האשראי שלו…)

מכאן נעבור לנושא הכרויות… בניגוד למה שחושבים, לא חייבים להכיר כל פיפס במחשבים, כל שבב וכל פין וכל טכנולוגיה חדשה או ישנה. מה שכן, צריך להכיר טכנולוגיות ברמת המאקרו, כך שאם משוחחים על שדרוג/רכישה, תהיה הבנה לשני הצדדים על מה באופן עקרוני מדבר, ואת ההכרות הזו אחלק כאן לכמה חלקים:

  • מעבד – הליבה של המחשב. עד לאחרונה כשדובר על מעבד למחשב יצירת/עריכת תכנים, הרוב המוחלט בחרו במעבדים של אינטל. המעבדים של המתחרה, AMD, עבדו טוב, אבל עדיין המעבדים של אינטל נתנו ביצועים יותר גבוהים. במעבדי הדור האחרון של AMD (סידרת Ryzen 3000 במחשבים נייחים, סידרה Ryzen Mobile 4000 במחשבים ניידים) המספרים התהפכו, אחרי ש-AMD החליטה לא לחכות לחברות כמו Adobe ובעזרת שימוש בטריקים שונים (Cache מפלצתי במיוחד) המעבדים של החברה מראים שוב ושוב שהם נותנים ביצועים יותר גבוהים באפליקציות של אדובי/בלאק מג'יק/AVID בהשוואה למעבדים של אינטל. המקום היחיד שאינטל עדיין בתחום זה מובילה – זה בביצועים של פוטושופ, וגם שם – מדובר בהבדל של אחוזים בודדים.
    לפיכך – המעבדים של AMD עדיפים, הן מבחינת מחיר (יותר זולים מהמעבדים של אינטל), והן מבחינת כמות ליבות שמקבלים באותו מעבד. לחברה יש קטלוג מעבדים שמתחיל במעבדים שעולים 99$ ועד 4000$ לשוק הדסקטופ.
  • ה-GPU – זהו הכרטיס הגרפי. אחת הטעויות הקלאסיות שלא מעט עושים היא לרכוש כרטיסים גרפיים יקרים בשעה שהם כלל לא מנצלים אותה. הכלל הוא פשוט: אדובי פרמייר אינו מנצל את רוב הזכרון הקיים ברוב הזמן וגם כשצריך, הוא יודע לבדוק כמה זכרון לכרטיס הגרפי (לכרטיס הגרפי יש זכרון משלו שנקרא VRAM ולמחשב יש זכרון משלו שנקרא DRAM) ולחלק את העבודה בהתאם. לכן, אם לדוגמא רק מריצים תוכנת עריכת וידאו, כרטיסים כמו RTX2060 של Nvidia או RX5700/RX5600/RX5500 של AMD יכולים לעשות את העבודה בצורה מצויינת. אם לעומת זאת יש לכם הרבה עבודה על אפטר או על Davinci Resolve – כדאי לבחור באחד הכרטיסים של AMD או RTX 2070 (או 2070 Super) או RTX 2080. שוב, הכל תלוי בתקציב ובצורך במהירות.
    נקודה חשובה: אם אתם משתמשים בפרמייר, גירסה 14.2 בטא כוללת תמיכה הרבה יותר מאסיבית ב-GPU וכתוצאה מכך ה-Export (ישירות או דרך Media Encoder) יהיה מהיר פי 3-4 מהמהירות שאתם רגילים אליה, וזאת מבלי לשנות שום ציוד.
  • זכרון: הכלל הוא פשוט – כמה שיותר, יותר טוב, אך עד גבול מסוים. המינימום המומלץ הוא 16 ג'יגהבייט והכמות המומלצת בדרך כלל היא 32 ג'יגהבייט. במחשבים ניידים זולים הזכרון מולחם ולכן תצטרכו לבחור מראש כמות זכרון, ואם תבחרו 32 ג'יגהבייט זכרון תגלו שמחיר המחשב הנייד הינו גבוה מאוד. אם אפשר, חפשו מחשב נייד PC שניתן להוסיף לו מקלון זכרון, וכך תוכלו לרכוש מחשב עם 8 ג'יגהבייט ולהכניס מקלון של 8 ג'יגהבייט זכרון (ויותר מאוחר להחליף למקלון של 16 ג'יגהבייט ובכך הזכרון הטוטאלי יהיה 24 ג'יגהבייט).
    כמות זכרון של 64 ג'יגהבייט ומעלה דרושה אך ורק אם מריצים המון תוכנות יצירת/עריכת תכנים במקביל ולא סוגרים אף אחת מהן.
    מבחינת תמחור: מקלות זכרון DDR4 2666 בגודל 4 ג'יגהבייט הם המקלות הכי זולים (וברוב המחשבים הנייחים הזולים ניתן להכניס 2 או 4 מקלות כאלו), וישנם "קיטים" של 16 ג'יגהבייט שמורכבים מ-2 מקלות של 8 ג'יגהבייט זכרון, קיטים של 32 ג'יגה וקיטים של 64 ג'יגה, ככל שהקיט כולל יותר זכרון, המחיר עולה.
    שימו לב: לא ניתן להגדיל זכרון של כרטיס גרפי (ה-VRAM). לשם כך, יש צורך בהחלפתו בדגם אחר יקר יותר.
  • דיסק SSD: דיסקים מבוססי שבבי NAND קיימים כבר מספר שנים ומחירם צונח בכל תקופה בעוד ועוד אחוזים, לפי ההמלצות שלי קצת שונות מהמקובל. במקרים רבים ההמלצה היא לרכוש אחד ולחלק אותו ל-Partitions, רק שבניגוד לדיסקים מכניים, במקרים רבים כשה-SSD מתקלקל, שום דבר לא יהיה זמין, לא מערכת ההפעלה, לא האפליקציות ולא עבודות שנשמרו על אותו SSD, ולכן אני דווקא ממליץ כשזה מגיע למחשב נייח, לרכוש 2 דיסקים SSD (אחד בגודל חצי טרהבייט ואחד בגודל 1 או 2 טרהבייט). את העבודות לאחסן ולעבוד על ה-SSD הגדול, ואת האפליקציות ומערכות ההפעלה לאחסן על הקטן. תתפלאו, המחירים אינם יקרים, רק חשוב לציין בחנות שבוחרים את ה-SSD שיהיה מבוסס על תאי TLC ולא QLC (ההבדלים הם בכך ש-SSD מבוסס QLC יותר זול אך הכתיבה איטית בהרבה).
  • דיסק קשיח מכני: אם אתם קונים מחשב נייח, קנו גם דיסק קשיח מכני בגודל 2-6 טרהבייט. בדיסק הזה תאכסנו את הפרויקטים לאחר העבודה, ומה שהכי חשוב: לא לעבוד על הפרויקטים בזמן שהם מאוכנסים בדיסק הקשיח המכני. השאירו אותו רק לצרכי גיבוי, ואם אתם יכולים לרכוש לעצמכם NAS לאחסון חיצוני, זה יעזור בתור גיבוי משני. אתם אף פעם לא יודעים מתי לקוח יפנה מחדש וירצה שינויים על פרויקט מלפני שנה וכמובן שאין לו את קבצי המקור.
  • מסך: המסכים הפופולריים ביותר כיום לעריכה הם מסכי 27 אינטש עם פאנל IPS. יחד עם זאת, רוב הפאנלים הללו במחירים הזולים אינם מדוייקים בצבעים (באף אחד מהם, sRGB, AdobeRGB, DCI-P3, NTSC). אם רוצים מסכים מדוייקים (לאלו שהם קולוריסטים) – מסכים טובים קיימים במחירים שמתחילים בסביבות 4000 שקל וכוללים מסכים כמו Pro Art של Asus, ה-Ultra Sharp של Dell, ה-Color Pro של Viewsonic, וכל אחד מיצרני המחשבים הנייחים מוכר גם מסכים מקצועיים עם הלייבל שלו.
  • תוכנת גיבוי: אחד הדברים שכמעט כולם שוכחים. רכשו או התקינו תוכנת גיבוי שיכולה לגבות לדיסק מכני או ל-NAS את כל המחשב אחת לזמן מה (נניח אחת לחודש). יש תוכנות חינמיות ב-Windows כמו Macrium Reflect ויש תוכנות אחרות שעולות בסביבות ה-50$. שווה בהחלט להשקיע!

בחירה אם לרכוש נייח או נייד: אם העבודה תהיה בבית, תמיד עדיף נייח הואיל וקל לשדרג אותו, אפשר להוסיף דיסקים לצרכי גיבוי ועוד. אם לעומת זאת העבודה היא בדרכים – קחו מחשב נייד, רק שכדאי לבחור מחשב נייד שניתן להרחיב בו זכרון ולהכניס מקלון SSD נוסף בתוכו.

מק או Windows: לא נכנס לויכוח הזה, עניין של טעם, נוחות וכו' 🙂

אחרי שהכרתם את המושגים, אפשר להסתכל באתרים שונים ולשאול חברים או בפורומים שאלות. יש עוד חלקים שעליהם לא דיברתי כמו חשיבות של ספק כח חזק וטוב (מומלץ 700 וואט), מארז מחשב (עניין של טעם ומה נכנס פנימה) ואיוורור (אני ממליץ מאווררים של חברת Noctua, הם שקטים מאוד). אם אתם בונים מחשב בחנויות כמו KSP או IVORY, שבו עם נציג, הוא יוכל לעזור לכם בבחירה בהתאם לתקציב שלכם, הואיל ותוכלו לראות כמה כל חלק יעלה. אל תשכחו לרכוש Windows 10 ואת התוכנות הרלוונטיות.

בהצלחה 🙂

מקודדי ביניים – כדאי להשתמש?

אחד ההבדלים הגדולים ביותר שקיימים בשוק יצירת תכנים – קשור למקודדי ביניים, אותם Mezzanine Codecs כמו DNxHD/DNxHR/Prores/Cineform וכו'.

בדרך כלל כשמצלמים סרטים, או כל תוכן במצלמות מקצועיות ויקרות (ואני מתכוון למצלמות שמתחילות במחיר של 10-15 אלף דולר ומעלה), בדרך כלל הוידאו יוקלט עם מקודדים כאלו, או שיוקלט כ-RAW או עם דחיסה לא כל כך משמעותית, כמו במקרים של Red, Arri Alexa ולאחרונה גם מצלמות של חברת Blackmagic Design מאפשרים לשמור ב-RAW או במקודד קרוב לכך (חוץ מאשר אפשרויות שמירה ב-Prores בפרופילים שונים).

לעומת זאת, במצלמות שנמכרות במחירים החל מכמה מאות דולרים ועד כמה אלפי דולרים, קידוד הוידאו יהיה ב-H.264 או H.265 באחד מהפרופילים של ה-Codec, בהתאם להחלטת המשתמש. כך לדוגמא יש את H.264 GOP ששומר את כל הפריימים (כלומר הכל I) והוא יותר קל לעבוד בעריכת וידאו רצינית (אבל הוא עדיין לא "קל לעיכול" למערכת כמו מקודדי הביניים). בדרך כלל מי שיצלם בשיטות האלו יהיו אלו היוטיוברים למיניהם, צלמי חתונות ואירועים ועוד. יש כמובן גם כאלו שמשתמשים במצלמות הנ"ל יחד עם מקליטים חיצוניים כדי להקליט קבצים בקידודי ביניים.

להלן קליפ מהערוץ של Gerald Undone שיסביר את ההבדל המהותי בין ה-H.264/H.265 לבין מקודדי ביניים. שימו לב, הוא מדבר על הדברים בקצרה. יש קליפים אחרים שמסבירים הרבה יותר לעומק, למי שמעוניין..

אפשר לסכם את היתרונות של 2 השיטות כך:

  • קידודי Delivery כמו H.264/H.265 – מעולים בשמירה בקבצים בגודל קטנים, כל תוכנת עריכה תקבל אותם, ואפשר לנגן אותם ישירות בכל מחשב ובכל ציוד.
  • קידודי ביניים – יוצרים קבצים יותר גדולים אך שומרים הרבה יותר פרטים, מעולים לעבודות עריכת וידאו מורכבות ברמות שונות. ניתן להחליט איזה מקודד ואיזה פרופיל מקודד על מנת לשמור על איזון של גודל קובץ (או ליתר דיוק: Bitrate) מול איכות וידאו שתישמר.

חסרונות:

  • H.264/H.265 – ככל שמוסיפים יותר אפקטים, LUT ודברים נוספים לקליפים בעת העריכה, העורך "יגמגם" יותר הואיל והוא צריך לחשב שוב ושוב את מיקום הפריים, אפקטים וכו' על אותו פריים ועוד. דבר זה אינו קיים במקודדי ביניים.
  • קבצים גדולים שמקודדים במקודדי ביניים יהיו בעיה לשימוש ועריכה במחשבים ניידים שאין להם דיסק SSD חיצוני או SSD גדול פנימי (ועם הרבה מקום פנוי)

אז עם איזו שיטה כדאי יותר לעבוד? זה תלוי בעצם בראש ובראשונה מי אתה.

  1. אם אתה יוצר תכנים שמיועדים לפלטפורמות שידור באינטרנט (יוטיוב, Vimeo) וכל מה שחשוב לך זה התוכן, אבל לא כל ביט של צבע, אתה מוסיף אולי LUT, מבצע כמה חיתוכים וכמה אפקטים – אז שמירה ב-H.264 במצלמה יכולה לעשות את העבודה די טוב.
  2. אם אתה לעומת זאת יוצר תכנים עבור גופי שידור גדולים – H.264/H.265 יהיו המקודדים אליהם אתה תייצא את התוכן, וברוב הזמן אתה תצטרך לעבוד מול קבצים גדולים שקודדו במקודדי ביניים, ואם אתה משתמש במצלמות די "זולות" (פאנאסוניק S1H, קאנון אבל לא המקצועיים וכו') – תצטרך להשתמש במקליט חיצוני כדי לשמור את הקבצים מקודדים במקודדי ביניים
  3. אם אתה עורך מהבית עבור אולפן ולהעביר אליך קבצים גדולים זו בעיה, אפשר לקודד קבצים כאלו לפרופיל יותר נמוך (גם Prores וגם DNxHD/DNxHR תומכים בכך) שיצור קבצים יותר קטנים שאותם תוכל לערוך. את הקבצים היותר קטנים שומרים מקומית ומעבירים אליך וכשאתה מסיים עריכה, אתה שולח בחזרה את הקבצים שערכת (לא את הקבצים שקודדו במקודדי הביניים) ובאולפן אפשר בכמה קליקים של עכבר להחליף את הקבצים המקודדים בקבצים מקודדים עם פרופיל יותר גבוה. כל העבודה שעשה העורך – תישמר.

אחת השאלות שרבים שואלים בכל הקשור למקודדי ביניים היא: האם, במידה ויש לי מקום פנוי בדיסק, המחשב יצליח לעבוד עם אותם קבצים? ובכן, עם מקודדי ביניים, דרישות ה-GPU וה-CPU הן די צנועות והכל תלוי בראש ובראשונה בדיסק שיש לך. הנה לדוגמא צילום מסך מהמחשב שלי עם ניסוי על דיסק קשיח מכני:

כפי שניתן לראות בתמונה, וידאו ברזולוציות מסוימות ובקידודי Prores שונים – אפשר לערוך בלי יותר מדי בעיות. כמובן שככל שהרזולוציה עולה, וכמות הפריימים לשניה עולה – תצטרכו SSD במקום דיסק קשיח, ואני ממליץ על דיסק קשיח Samsung EVO 860 (אם זה פנימי) או Samsung T5 SSD אם זה חיצוני. המחירים של הדיסקים הללו נוחים (תלוי בתקציב ובגודל SSD שתרצו).

אפשר כמובן להשתמש בדיסק SSD NVME (בחיבור Thunderbolt 3 במק, במחשבים ניידים ב-PC במקרים רבים יש מקום ל-SSD NVME נוסף, וברוב המחשבים מהשנתיים-שלוש האחרונות יש מקום ל-SSD NVME בתצורת מקל על לוח האם או ע"י הוספת כרטיס PCIe זול שעולה 10$) ואז ניתן לערוך כל קובץ שקודד במקודדי ביניים. כך זה נראה כאן:

(במקרה הזה אני משתמש ב-Western Digital SN720 גודל 2 טרהבייט)

אחת הנקודות הנוספות שעורכים רבים מציינים היא חוסר האפשרות שלהם לאחסן מידע רב, ואני בהחלט יכול להבין זאת, אולם יחד עם זאת, לעניות דעתי, Work flow טוב חייב להכיל אמצעי גיבוי קבוע, כמו NAS. פתרון NAS נחמד שאני יכול להמליץ עליו הוא QNAP TS-228A שעולה 739 שקלים ב-KSP (על זה תצטרכו להוסיף מחיר של 2 דיסקים, כמו אלו לדוגמא שעולים 439 שקלים פר דיסק), ובכך אפשר בכל פעם להעביר פרויקט אל המחשב ולערוך, ובסיום – להעביר אל ה-NAS, ואם צריך לערוך שוב, אפשר להעתיק מה-NAS בחזרה (אם אתם בעלי מחשבים ניידים ואתם גם עורכים בשטח, אל תערכו ישירות מה-NAS. ראיתי מספיק מקרים של עורכים שהגיעו עם מחשבים ניידים ו..הם שכחו את הפרויקט בדיסקים בבית).

מבחינה טכנולוגית, דברים משתנים היום במהירות. בעבר, מקליטים חיצוניים היו יקרים מאוד. כיום לעומת זאת, יש מסכים מקליטים חיצוניים כמו Atomos Ninja V שעולים 2300 שקל כולל משלוח לארץ שיודע להקליט ל-Prores, ל-DNxHD, ל-DNxHR ואין צורך בדיסקים SSD קנייניים סופר יוקרתיים. גם SSD SATA טוב של סמסונג יכול לתת מענה מעולה, ואפשר להחליף דיסקים במהירות ולאחר מכן לחבר אותם בחיבור USB פשוט כדי להעביר נתונים. בגלל זה, כותב שורות אלו מתכונן כבר בקרוב לעבור מהקלטות של H.264 להקלטות DNxHR SQ או Prores 422 (אחד מהפרופילים, אני עדיין בודק, יש ל-Prores יתרונות בתחום ה-VBR). זה שקובץ ישקל 20 ג'יגה במקום 4 ג'יגה, לא כזה עקרוני, במיוחד אם אני לא מוציא אותו החוצה לשום מקום ואני כן מקבל איכות הקלטה הרבה יותר גבוהה.

לסיכום: אין שום רע בלהשתמש ב-H.264/H.265 להקלטה ועריכה, אבל לפעמים צריך לשבת כמה דקות ולחשוב ולראות שהשד אינו נורא כל כך אם מקליטים ועורכים עם מקודדי ביניים. מחירי דיסקים ירדו ויורדים, בין אם מדובר בדיסקים מכניים או SSD, המחשב לא צריך להתאמץ יותר מדי בעריכה כשהקבצים מקודדים במקודדי ביניים, והאיכות היא משמעותית הרבה יותר טובה.

סקירה: Decklink mini recorder 4k

לפני מספר שבועות כתבתי פוסט עם הצעה לשינוי ה-Workflow כדי לקבל איכות וידאו יותר טובה והרבה יותר קלה. את הפוסט כתבתי על סמך עבודה עם מחשב מק של חבר (נו, גם זה קורה). בכל מקרה, רכשתי את הכרטיס, שהגיע אליי לפני ימים ספורים (למעוניינים, אני יאמר מראש – קנו את הכרטיס מחו"ל, הנה לינק ל-BHPhoto. התמיכה בארץ פשוט לא קיימת (ניסיתי אותם), וזמן ההמתנה הוא אותו דבר וכנ"ל גם המחיר הסופי).

אז לאחר שהכרטיס הגיע אליי ועבר סידרת בדיקות, אני רוצה לשתף את התרשמותי.

אם יש משהו אחד מעולה שניתן לאמר על הכרטיס הזה – הוא שהכרטיס הזה הוא בהחלט כרטיס מקצועי ללכידת וידאו. הוא תומך ברזולוציות החל מ-525 ועד 4K (ב-30 פריימים לשניה) כפי שניתן לראות ברשימה משמאל (לחצו להגדלה), כך שאם יש לכם תוכן שאתם רוצים ללכוד והוא מרזולוציית HD ומעלה, תוכלו לבחור את הפורמט (בדרך כלל הוא יבחר אוטומטית את הרזולוציה לפי מה שהוא יקלוט דרך חיבור ה-HDMI או דרך חיבור ה-SDI). מה שכן ניתן לראות די מהר – זה שהכרטיס הזה לא ממש מתאים למי שרוצה ללכוד וידאו ברזולוציה של 4K ב-60 פריימים ומעלה (זה קשור לכרטיס עצמו, זה PCIe דור שני בחיבור X4, והחיבור וידאו הוא HDMI 1.4).

מבחינת קידוד, כאן נמצאת אחת החולשות של הכרטיס ממבט ראשון. בלי שום תוכנת עריכה מותקנת במחשב, אלו ה-Codecs שתוכל לבחור מהם (חוץ מהאחד לפני אחרון, ה-Quicktime DVCPRO HD שיופיע לך אם התקנת את פרמייר פרו במחשב). בתמיכה של Blackmagic טוענים כי אם משתמשים ב-AVID, יתווספו לרשימה המקודדים DNxHR, DNxHD, אולם כשניסיתי להתקין את הגירסה החופשית, הם לא הופיעו, וגם כשהתקנתי את ה-Codecs ישירות על ה-Windows, הם – כמו שאתם רואים, לא מופיעים. יכול להיות שהם כן יופיעו עם AVID מסחרי.

תוכנת ההקלטה Blackmagic Media Express המותקנת כחלק מהתקנת הכרטיס (וממנה צילמתי את הרזולוציות וה-Codecs) מאפשרת לך לבחור Codec, רזולוציה, כמות ערוצים וכו' להקליט ישירות למחשב – אולם חשוב לזכור שהקבצים שהיא מייצרת – ענקיים. ה-Codecs שמציינים Uncompressed מוציאים קבצים בגודל של 1 ג'יגהביט לשניה! (ג'יגהביט, לא ג'יגהבייט, לחצו על התמונה משמאל להגדלה). לעומת זאת, שימוש ב-Quicktime DVCPRO HD מקליט ב-Bitrate בסביבות ה-110 מגהביט לשניה.

אם אתם לעומת זאת משתמשים במק (או האקינטוש, דבר שאני חושב עליו יותר ויותר, אם כי חוסר התמיכה בכרטיסי nVidia קצת בעייתי בשבילי) עם הכרטיס הנ"ל, אתם תקבלו מגוון Codecs של Quicktime Prores לבחור מהם בנוסף לרשימה לעיל.

אבל המטרה של Blackmagic עם הכרטיס הנ"ל היא לא להכריח אתכם להשתמש בתוכנה (הדי גרועה) להקלטה/Import שהיא כוללת ב-Installer. התוכנה כוללת ערימת דרייברים שמאפשרים לכם להקליט מהמצלמה (או מהציוד שלכם) ישירות מתוכנת העריכה ומתוכנות אחרות כמו OBS Studio, vMIX עם מגוון Codecs שאותן תוכנות תומכות (חשוב לזכור: הקידוד ברוב המקרים יתבצע על ה-CPU בלבד). מעבר לכך, התוכנה כוללת דרייברים WDM המאפשרים להשתמש בכרטיס ובמצלמות בתוכנות כמו סקייפ, זום, Teams ושאר תוכנות שיחת וידאו. עכשיו אפשר להשוויץ באיכות של ה-DSLR בשיחת וידאו הבאה 🙂

מבחינת תחרות, רוב המתחרים בקטגוריה זו תומכים רק בחלק מהפונקציונליות. כרטיסים כמו של Elgato (למעט Cam Link 4K ו- +HD 60 S שגם אותם לא ניתן להשיג כיום, אגב) יודעים לאפשר ביצוע Capture לתוכנות מסויימות אולם לא מאפשרים שימוש בתוכנות שיחות וידאו עם הכרטיס ואין תמיכה בלינוקס. אלו שכן מאפשרים, תמיכת הקידוד שלהם מוגבלת ל-UVC בלבד, ובהתחשב במחיר הכרטיס ($195 נכון להיום) – הוא נותן פתרון לא רע.

אם רוצים לרכוש את הכרטיס כתחליף ל-Recorder שמתקינים על המצלמה על מנת להקליט ב-Codecs שונים כמו ProRes או DNxHR, הכרטיס יכול להיות פתרון לא רע כתחליף, אך כדאי לקחת בחשבון שהקידוד מתבצע על ה-CPU ולא על הכרטיס.

לינוקס: יש תמיכה מלאה, אם כי לא בדקתי זאת לגבי הפצות לינוקס משתנות כמו אובונטו ו-Fedora. יש תמיכה רשמית ב-CentOS 7 וב-SuSE הרשמי.

מבחינת החסרונות שלו, יש כמה נקודות:

  • אין יציאת HDMI OUT. רוצה לראות מה המצלמה משדרת? תשתמש במפצל או שתצפה בתוכנת ה-Capture. לא ממש מהותי, אבל יש כאלו שירצו לצפות.
  • התמיכה לא משהו, לא בארץ ולא מצד היצרן (טוב, הם נותנים תמיכה הרבה יותר טובה כשמחיר הציוד מתחיל ב-1500$ ומעלה), וכנ"ל לגבי התיעוד – הוא כללי מאוד ומדבר על רוב הציוד שלהם, ובקושי נוגע בכרטיס הזה. מצד שני, ברגע שאתה מבין את הפואנטה של הכרטיס והדרייברים עובדים, לא ממש תצטרך את התמיכה.
  • תוכנת ה-Capture הכלולה – היא בסיסית ולא יותר מכך. יש דיווחים על כך שלפעמים ההקלטות יוצאות מחוסרות סינכרון ולכן מומלץ להשתמש בתוכנות צד ג'.

לסיכום: במחיר הנוכחי של הכרטיס, נראה לי ששווה לרכוש אותו אם רוצים להקליט מיציאת ה-HDMI של המצלמה ישירות ל-PC דרך התוכנה הכלולה (מומלץ להקליט את הקול בנפרד עם מקליט חיצוני כמו עם מכשירי Zoom או Tascam בין כה) וזו גם דרך טובה להשתמש בציוד הנוכחי בשיחות וידאו, במיוחד כשיש צורך להיראות באיכות וידאו טובה וייצוגית.

סקירה קצרה: קורא כרטיסים SanDisk ImageMate PRO USB 3.0

אם יש משהו אחד שמתסכל אותי ברמות בכל הקשור לייבוא של וידאו, זה יהיה עניין יבוא הוידאו מהמצלמה. בין אם יש לך מצלמה שעולה 300$ או מצלמה של 4000$, מהירות החיבור דרך ה-USB שלה הוא פטתי, במיוחד אם אתה חושב בטעות לצפות בתוכן דרך המחשב: זה אפשרי, אבל אם יש לך יותר מכמה עשרות קליפים על אותו כרטיס זכרון, תתאזר בסבלנות.

לכן, אחד התהליכים הראשונים שכל צלם מקצועי רציני עושה בכל הקשור לייבוא הוידאו (או התמונות) – זה להוציא את הכרטיס מהמצלמה ולהשתמש בקורא כרטיסים חיצוני או בקורא כרטיסים המובנה בלאפטופ (אם זה לא לאפטופ מק מה-4 שנים האחרונות). אפשר כמובן לייבא דרך חיבור ה-USB, אבל אז תתכונן למהירות קריאה שנעה בין 10 ל-25 מגהבייט, ואם הקלטת קבצים שכל אחד מהם שוקל כמה ג'יגהבייטים או עשרות ג'יגהבייט – תתאזר בסבלנות.

רוב קוראי הכרטיסים הזולים בשוק הם .. זבל של דבר. רובם כוללים מימוש חלקי של מפרט ה-SD, וכך יוצא שגם כרטיסי SD יוקרתיים יקראו באותם קוראי כרטיסים מאותה מהירות של חיבור USB למצלמה: 10-25 מגהבייט לשניה, ולכן בדרך כלל אני ממליץ לאנשים מקצועיים לזרוק את הדברים האלו או להשאיר אותם למקרי חרום בלבד.

sandisk card readerבמקום זה אני ממליץ לרכוש את קורא הכרטיסים של Sandisk, ובשמו הידוע: SanDisk ImageMate PRO USB 3.0. אפשר לרכוש אותו ב-IVORY לדוגמא ב-95 שקלים. הקורא הזה עובד בחיבור USB 3 ומנסיוני, מהירות קריאת הקבצים קפצה פי 4-5 מקוראי דיסקים זולים והגיעה למהירות של 80-100 מגהבייט לשניה (המהירות כמובן תרד, אם אתה כותב את הנתונים לדיסק מכני). הקורא הנ"ל תומך בכרטיסי SD (כולל SDXC, כלומר הוא יודע להתמודד עם הפינים הנוספים שקיימים בכרטיס), מיקרו SD וגם כרטיסי CF (לא CFast או CF Express!).

לסיכום: אם אתה מצלם הרבה, סטילס או וידאו, רכוש לך קורא כזה והיפטר מהקוראים האחרים. המכשיר שווה כל שקל!

מעבדים חדשים בתחום ה-Value מ-AMD

אחת התופעות שהתרחשו לאחרונה עקב וירוס הקורונה ומצב השהיה בבית (סגר) – הוא שרבים החלו "לגלות" מחדש את המחשבים – בין אם ניידים ובין אם נייחים, במיוחד כשיש צרכים שבעבר לא היו, בין אם מדובר בלימודים מרחוק בכל השכבות, ובין אם מדובר בעבודה מרחוק (מה לעשות, לא כולם קיבלו מהעבודה מחשבים ניידים), וכך גילו לא מעט אנשים ששימוש בטאבלט או בטלפון לעבודה לזמן ממושך – זה לא בדיוק הדבר הכי נוח, והרבה יותר נוח לעבוד מול מקלדת ועכבר פיזיים ומסך גדול יותר מ-6 אינטש.

מבחינת סגר, מקומות עבודה החלו כבר לחזור לשיגרה, במקרים רבים עדיין לא בתפוסה של 100% – אך עדיין מרחפת לה הסכנה שאותו סגר יחזור שוב ולא מעט מדברים על "גל שני" של וירוסים (במיוחד כשאנשים לא ממש מקפידים על חבישת מסיכה, שמירת מרחק וכו'), כך שיכול להיות מצב שבו שוב בני הבית יצטרכו מחשבים. הבעיה הכי גדולה ברכישת מחשבים כרגע – היא בעיית התקציב. רבים מהעובדים הוצאו לחל"ת, חלק לא קטן מהאנשים פוטרו, כך שרבים בודקים כל הוצאה בשבע עיניים.

הן חברת אינטל והן חברת AMD הכריזו רשמית על מעבדים חדשים. AMD הכריזה על 2 מעבדים חדשים בתחום ה-Value ואינטל הכריזה על משפחה חדשה (דור עשירי). אני לא יכול לכתוב על המעבדים של אינטל מהסיבה שאינטל לא רוצים שום פרסום על ביצועים והמלצות עד ה-20/5. ל-2 המעבדים ש-AMD שחררה לעומת זאת, כבר יצאו סקירות ובדיקות ביצועים ועליהם קל לכתוב.

שני המעבדים ש-AMD שחררה הם לקצה הנמוך (Value) המיועדים לאלו שרוצים מעבדים שלא הולכים להריץ תוכנות כבדות או תוכנות הדורשות מספר רב של ליבות, ובמילים אחרות – אלו לא מעבדים המתאימים להריץ תוכנת בניית תלת מימד/עריכת וידאו/אפקטים וכו', והם אינם בנויים גם לתמוך בכרטיסים גרפיים (GPU) מהקצה הגבוה ביותר (RTX 2080/2080TI/2080 Super).

המעבדים הם:

שני המעבדים הראשונים הם בעלי 4 ליבות ו-8 נימים (אפשר לקבל עוד פרטים טכניים בקישורים לעיל), כאשר ה-3100 יעלה כ-100$ וה-3300X יעלה כ-120$ (מחיר לצרכן בארה"ב). מבחינה טכנית, ה-3100 בנוי מ-2 "שבבונים" כאשר בכל אחד מה"שבבונים" (chiplet) ישנם 2 ליבות מופעלות, ולכן אפליקציות שישתמשו בכל/רוב הליבות, יהיו טיפה איטיות יותר הואיל ויש צורך לפנות בכל פעם ל"שבבון" אחר. במעבד ה-3300X לעומת זאת, יש "שבבון" אחד עם 4 ליבות, כך שהביצועים שלו גבוהים מאחיו הקטן יותר בערך ב-10-15 אחוז. אם רוצים פרספקטיבה לגבי המעבדים, אז ה-3300X נותן ביצועים כמו מעבד ה-i7 7700K של אינטל שיצא לפני 3 שנים (ושנמכר בזמנו ב-$307, כמעט פי 3 מהמחיר ש-AMD מבקשת כיום, והביצועים הם אותם ביצועים!

חשוב לדעת: המעבדים הנ"ל אינם כוללים יחידות עיבוד גרפי בתוכם ולכן יש צורך ברכישת כרטיס גרפי מהקצה הנמוך עד הבינוני – בהתאם לתקציב.

לעומת זאת, מעבד ה-Ryzen 4700G (וסביר להניח שיהיה גם 4500G וגם גרסאות GE עם TDP יותר נמוך) יהיו ה"סוס השחור" ברשימת המעבדים ש-AMD הולכים להציע כבר בקרוב: מה יקרה אם ניקח מעבד, נפעיל בו 8 ליבות ב"שבבון" אחד, וב"שבבון" השני על אותו מעבד נאחסן GPU. המעבד הנ"ל יהיה בעצם מעבד ש-AMD מוכרת ליצרני מחשבים ניידים, אך הוא יהיה בתצורת Desktop והוא יכול להתאים לאלו שרוצים יותר כח עיבוד, אך לא מעוניינים/צריכים כח גרפי חזק (ה-GPU במעבד כזה מספיק למשחקים בינוניים ברזולוציית 1080P) – מעבד כזה יכול לדוגמא להתאים לצרכי פיתוח, עריכת וידאו קלה עד בינונית (אל תנסו לערוך קבצים של RED עם מעבד כזה..). על המעבד הנ"ל אין עדיין פרטים רשמיים לפרסום או מחיר, וכשיצא – אשמח לעדכן על כך.

חוץ ממעבדים – צריך לוח אם כדי להפעיל את המעבד. במקרה של מעבדי AMD, ישנם לוחות אם המבוססים על שבב B450 או X470. ה-B450 הוא יחסית זול וניתן לרכוש כאן בארץ מ-KSP או Ivory או Plonter לוח אם כזה במחיר מוערך של כ-320-350 שקל (לוח בסיסי. הנה דוגמא). אם לעומת זאת אתם חושבים לרכוש אחרי חודש יוני, לוחות חדשים המבוססים על שבב B550 יצאו לשוק וגם הם יהיו (יחסית) זולים ויאפשרו לכם לשמור על תאימות קדימה לפחות לשנתיים שלוש כך שתוכלו בהמשך להחליף למעבדים עוצמתיים יותר בקלות.

לסיכום: שני המעבדים הנ"ל מאפשרים לבנות מחשב זול (פחות מ-1500 שקל כולל GPU בסיסי, SSD בגודל 512 ג'יגה, 8 ג'יגהבייט זכרון ומעבד כמובן) שיכול להתאים לרוב המשימות למשתמשים שאינם אנשי מחשב מקצועיים ושאינם דורשים משאבי מחשוב רבים.

לכידת וידאו ושינוי ה-Workflow

מי שקורא את הבלוג הזה ואת הפוסטים בו, בוודאי מודע לעובדה שאני תמיד מחפש לנצל את הציוד שברשותי או ציוד שאני רוכש – בצורה המקסימלית האפשרית, גם כשמדובר בדרכים שהיצרן לא חושב עליהם או לא ממליץ עליהם. המוטו שלי: אם זה אפשרי וזה עובד ולא מזיק לציוד – למה לא?

אחד הדברים ששאפתי להתחיל לבצע לאחרונה קשור להקלטות וידאו לערוצי היוטיוב שלי. יש לי כרגע 2 מצלמות די פשוטות (G85 של פנאסוניק ו-D7100 של ניקון) וכנראה שאני ארכוש עוד אחת (תלוי בתקציב שיהיה לי – A6600 של סוני או GH5S של פנאסוניק. אני לפעמים צריך להקליט ברזולוציית 4K ב-60 פריימים לשניה) ואיכות הוידאו שהן מקליטות היא טובה, אך אינני מרוצה מהקבצים עצמם: הם מוקלטים עם קידוד H.264.

אחד הדברים הבעייתיים ביותר עם קידוד H.264 לוידאו הוא שהמקודד הזה בנוי להזרמת או ניגון ישיר של הוידאו בנגן תוכנה או חומרה, אבל הוא לא בדיוק מתאים לעריכה, הואיל ותוכנת העריכה צריכה לחשב (דרך ה-CPU במקרים רבים) היכן כל פריים נמצא, וכשמבצעים Scrubbing בעורך הוידאו, יכולים לראות במקרים רבים שהמחשב "משתהה" עד שהוא מציג וידאו וגם כשהוא מציג, לפעמים לאחר מספר שניות הוא "נחנק". יוטיוברים רבים מצלמים במצלמות סוני/ניקון/קאנון/פנאסוניק שמקליטות ב-H.264 ואת זה הם עורכים, ובדרך כלל אם כל מה שעושים קשור לחיתוך חלקים שונים, הוספת LUT, כמה אפקטים, סינכרון אודיו/וידאו ויצוא וידאו להעלאה ליוטיוב (כלומר Workflow די קטן יחסית לאדם אחד) – אז אפשר להסתדר עם H.264.

העניין הוא שבדרך כלל כשרוצים איכות וידאו גבוהה ולא דחוסה כל כך (H.264 ו-H.264 דוחסים בלי רחמים) וגם רוצים לערוך קבצים בנוחות, צריך וידאו בפורמט "ביניים" (באנגלית: Mezzanine) בקידוד אחר, קידודים כמו Apple ProRes, DNxHD/DNxHR, CineForm. הבעיה – כמעט שום מצלמה בסקטור ה-Prosumer (כזו שעולה פחות מ-4000 דולר) לא מאפשרת להקליט ישירות בקידודים כאלו, את זה היצרניות שומרות למצלמות הוידאו המקצועיות, ה-CX00 של קנון, ה-FX של Sony וכו' וכו'. מה שכן, במקרים רבים הן מאפשרות להקליט באיכות הרבה יותר גבוהה דרך יציאת ה-HDMI במצלמה. יש צורך להגדיר 2-3 דברים במצלמה ואפשר להקליט ברזולוציות גבוהות ובאיכות צבע יוצאת מן הכלל.

וזה בדיוק מה שרבים עושים עם מסכים חיצוניים קטנים שגם מקליטים, כמו משפחת Atomos: מחברים את המצלמה אל המסך החיצוני הקטן, ובמקום להקליט לכרטיס ה-SD (או בנוסף) – מקליטים במסך עצמו שכולל בד"כ SSD שליף או כרטיס SD משלו. מחירים מסכים מקליטים כאלו מתחילים בסביבות ה-500$ ונעים לכיוון ה-5000$.

למי שרוצה להשיג את אותו אפקט ויש לו מחשב רציני, אפשר להשתמש בכרטיס לוכד וידאו עם כניסת HDMI (דוגמאות: Elgato 4K60 Pro,Elgato Cam link 4K, ויש עוד חברות אחרות) ועם תוכנה כמו OBS Studio. שיטה כזו גם מאפשרת "הלבשה" של LUT ופונקציונות רבות נוספות, כולל תמיכה בקידודי ביניים כפי שציינתי לעיל, וגם להקליט בקידוד H.264 עם Bit-rate הרבה יותר גבוה ממה שהמצלמה מאפשרת פנימית. הבעיה: קידודי הביניים למרות שהם אפשריים מבחינת התוכנה – אינם דבר כה יציב, בלשון המעטה, ויש גם צורך במחשב חזק ומהיר על מנת לבצע את העבודה הזו.

התקופה הנוכחית בה וירוס הקורונה משתולל בחוץ, זימנה סיטואציה די מעניינת: אנשים התנפלו על כל דבר אפשרי שקשור לשידור וידאו דיגיטלי: מצלמות Webcam (מכל הסוגים), לוכדי וידאו זולים (במיוחד של Elgato ו-AverMedia) וכתוצאה מכך המחירים זינקו במאות אחוזים. לעומת זאת, כרטיסי לכידת וידאו מקצועיים שאינם תומכים כברירת מחדל באפליקציות וידאו כמו סקייפ, ZOOM וכו' – מחירם נשאר ואף ירד בחלק מהמקרים/

וכך מצאתי לאחרונה באמזון את הכרטיס המופיע כאן משמאל. זהו כרטיס של חברת Blackmagic ושמו: DeckLink Mini Recorder 4K. הוא יכול לקבל קלט HDMI ו-SDI. (אפשר, אגב, לרכוש את אותו כרטיס בארץ בקישור הזה, אולם יש לקחת בחשבון זמן המתנה של שבועיים, תתעלמו מכך שכתוב שהוא אינו במלאי. הם מייבאים רק כשמזמינים).

היתרון של כרטיס כזה הוא בכך שהכל נעשה על שבב חומרה יעודי ולא על ה-CPU של המחשב, הווה אומר: כל עוד יש במחשב SSD מהיר (עדיף NVME כמו Samsung Evo 970 Plus) ואת הכרטיס הזה, אפשר להקליט וידאו ישירות מהמצלמה ללא צורך בהקלטה על כרטיס SD – ואפשר לבחור מקודדי ביניים או מקודד סופי עם איכות שאפשר לשנות מקצה לקצה, והקידוד יהיה בזמן אמת. בשבילי זה חוסך גם עבודה עם OBS וגם עבודה בעורך הוידאו עם מקודדים סופיים, וכתוצאה מכך העריכה נהיית הרבה יותר קלה ו… אין צורך בקבצי פרוקסי, תודה לאל!

הזמנתי כרטיס כזה (דרך ushops, אמזון לא מאפשרים להזמין אותו ישירות לארץ) ובהמשך הדרך אני אשדרג ל"אח" היותר גדול שלו: Decklink Quad HDMI Recorder, מה שיאפשר לי לחבר במקביל עד 4 מצלמות עם תמיכה של עד 4K ב-60 פריימים לשניה (אם המצלמה מאפשרת זאת כהקלטה חיצונית כמובן).

לסיכום: שיטה זו ו-Workflow זה אינו מתאים לכולם. אלו שמשתמשים במצלמות וידאו מקצועיות, כבר עובדים עם מקודדי ביניים ואותן מצלמות מייצאות פורמטים כאלו. לעומת זאת, אני עם ה-Workflow הזה חוסך לעצמי את ההמרה מ-H.264 למקודד ביניים, וההמרה בסוף (ליצוא) לא תחליף את הקבצים שקודדו עם מקודדי הביניים. אלו יוכלו להישאר אצלי באחסון על דיסקים יותר איטיים וכשיהיה צורך אעביר את הקליפים בין האחסון האיטי למהיר (שנמצא במחשב) ולהיפך וכל זאת מבלי לאבד איכות וידאו בהקלטה.

אשמח לשמוע את דעתכם ומה אתם הייתם משנים ב-Workflow.

ביי ביי, קניונים

בתוך כל תקופת הקורונה הזו, החליטה מדינת ישראל שאם רוצים לפתוח את הקניונים, אז הקניונים מחוייבים לפתח אפליקציות שמבקרי הקניון יתקינו – כדי לעקוב אחריהם, כך שאם מישהו חולה בוירוס נכנס לקניון, אפשר יהיה לזרוק כמה עשרות או מאות אנשים לבידוד, ולך תסביר שהחולה אולי היה בצד המזרחי של הקניון בשעה שאתה היית בכלל בצד המערבי ובקומה אחרת. אף אחד לא מקשיב – לך לבידוד ל-14 יום וזהו.

הבעיה המרכזית עם השטות החדשה הזו, היא ששוב – המדינה מעדיפה לזרוק את האחריות על גורמים אחרים שלא מבינים כלום בנושאים אלו. אם ניקח לדוגמא את נושא האפליקציות – טיפש יהיה מי שיתקין את האפליקציות הללו, הואיל ובעלי הקניונים משלמים כמה שפחות, ואבטחת מידע, פרטיות וכו' – זה הדבר האחרון שמעניין אותם ועוד יותר את מפתחי האפליקציות (ולך תזהיר אותם מ-חורי אבטחה, כמעט בד"כ מובטח שתקבל הכחשה ואם תתעקש – מכתב איום מעו"ד).

בעיה נוספת בשיטה המפגרת הזו – היא שסקטורים שלמים לא יוכלו להתקין את האפליקציות: אנשים המשתמשים במכשירי טלפונים (פשוטים או סמארטפונים) כשרים, ואנשים שברשותם מכשירי סמארטפון מהעבודה שנעולים להתקנת אפליקציות. האם יסרבו השומרים להכניס את אנשים אלו לקניונים? אם כן, אז יש כאן מקום לתביעה רצינית על אפליה. אם כן יאפשרו להם להיכנס – איך בדיוק "תופסים" מישהו חולה שאין לך מעקב עליו (בגלל עניין הטלפון)? כרגיל, אף אחד לא חשב עליו.

ומה עם הפרטיות שלכם? אל דאגה, כמו תמיד, הרשות להגנת הפרטיות, לפי הכתבה הזו בדה-מרקר עושה קולות של שטיח. מהרשות כלל לא השתתפו ולא מחו בדיונים שהממשלה החליטה להורות לשב"כ לעקוב אחרי אזרחים (יש 5000 ומעלה דיווחים על איכונים שגויים, תמשיכו להאמין שהאיכונים האלו הם על הסנטימטרים ועל מידע אמין), וגם עכשיו כל מה שהיא מבקשת שמשרד האוצר ישנה בהוראות – זה שלא יהיה איסוף מידע. ועל כך נאמר: נו שוין.

כמבקר, לי אין בעיה למסור פרטים מסויימים: שם פרטי, טלפון. מדוע אני צריך למסור כתובת ותעודת זהות? לא ברור לי ואין לי כוונות למסור פרטים אם אשאל מעבר למידע הנ"ל. להתקין אפליקציות? שישכחו מזה. לא המגן, לא שריון ולא כלום. קניונים שמעוניינים בי כמבקר – שיואילו למצוא פתרונות אחרים פחות פולשניים.

ואתם? תתקינו אם יורו לכם בכניסה לקניון?