ה-NAS החדש

בשנים האחרונות היו לי מספר מכונות ששימשו כ-NAS ל-LAB שלי, ועל מנת להשאיר תשתית אופטימלית, צמצמתי את כמות המכונות שברשותי, כך שישארו רק מכונות שאני צריך, וכך במהלך החצי שנה האחרונה התפטרתי ממספר שרתים ומספר מכונות NAS שבניתי. מכונה אחת שירתה אותי בנאמנה במשך 8 שנים, וה-NAS האחרון שהיה רץ על שרת 2U של Supermicro – נתרם (ללא הדיסקים כמובן).

החלטתי לבנות מכונה חדשה, שהדברים החשובים לי בה היו:

  1. קיבולת גבוהה של דיסקים (הכנסתי בה 17 דיסקים, עוד 2 בקרוב)
  2. שקטה לגמרי
  3. נגישות מהירה לחלקים שונים כמו החלפת דיסקים/מעבד/זכרונות/כרטיסים וכו'
  4. בלי כל מיני "צעצועים" כמו RGB.

תודות לחברי היקר רפי אינשטיין, מצאתי את המארז האידיאלי – Antec P101 Silent שנמכר בארץ במחיר של 370 שקל. רכשתי את המארז, הוא הגיע והתחלתי להרכיב. להלן המפרט שאני משתמש במכונה:

  • מעבד: AMD Ryzen 2700 (תיכף אסביר מדוע)
  • זכרון: 64 ג'יגהבייט
  • לוח אם: ASUS X470-F
  • כרטיסי רשת: כרטיס רשת של Mellanox (דור שני) עם חיבורי +SFP ל-10 ג'יגה, וכרטיס רשת Broadcom NetXtreme BCM5715 (כרטיס עם 2 חיבורי 1 ג'יגה)
  • כרטיס תצוגה – GT 710 של Zotac (אני מאוד ממליץ על הכרטיס הזה. הוא נותן חיבורי מסך פופולריים – HDMI,DVI,VGA, והחיבור שלו הוא PCIe X1, כך שהוא לא יתפוס כניסות PCIe חשובות)
  • כרטיס Intel Optane 900p – הכרטיס הוא SSD מיוחד בגודל 280 ג'יגה. יקר (תציצו בלינק) – אבל שווה כל שקל אם אתם משתמשים ב-ZFS ובחיבור של 10 ג'יגהביט ומעלה.

מבחינת דיסקים, אלו הדיסקים שבפנים:

  • 8 דיסקים בגודל 6 טרהבייט של טושיבה מסידרת ה-Performance (כ-7200 RPM) – בהחלט סוסי עבודה
  • 6 דיסקים SSD SATA – סמסונג 860 EVO בגודל 512 ג'יגהבייט
  • 2 דיסקים SSD NVME מסוג סמסונג 960 EVO בגודל 512 ג'יגהבייט

(ברצוני להודות לחברת דגן מולטימדיה על הסיוע המהיר בכבלים ומפצלים – בלעדיהם הכל היה נתקע)

אחרי כמה שעות של חישובים וניסויים (אחרי הכל, ברגע שאתה מכניס כרטיס כלשהו, כמות נתיבי ה-PCIe הפנויים משתנה, ולפעמים יש גם "הפתעות". תודה מלאנוקס!), חיבור החלקים השונים – מגיע החלק הקריטי: מה להתקין על המערכת?

פתגם עתיק אומר "לכל 2 יהודים יש 3 דעות" – אז שאלתי לתומי וקיבלתי מגוון המלצות והצעות (רובם בהודעות פרטיות), אז להלן ההצעות ומדוע לא בחרתי בהן:

  • Proxmox, Xen Server, UnRaid – כל הפתרונות הללו מתאימים אם רוצים להריץ פתרון וירטואליזציה בראש ובראשונה על הברזל עם סבירות גבוהה שזה יהיה הברזל היחידי (כלומר "השרת היחידי"). במקרה שלי רציתי NAS שיהיה עצמאי ושיתן שרותי קבצים (ועוד מספר שרותים שירוצו כקונטיינרים עם Podman), כך שפתרונות אלו אינם מתאימים לי.
  • XPEnology – זהו פתרון בקוד פתוח של Synology והוא יכול להתאים ללא מעט אנשים, כל עוד הדרישות הן צנועות. במקרה שלי, אוטומטית הוא לא היה מכיר במחצית מהכרטיסים במחשב, אז הוא ירד מהאופציות עוד בהתחלה.
  • FreeNAS – זהו פתרון מעולה למי שמחפש פתרון "קופסתי פשוט" – כלומר קופסא שזורקים אליה כמות דיסקים, מתקינים FreeNAS, מבצעים כמה הגדרות פשוטות ומתחילים לעבוד. הבעיות עם פתרון כזה הן שמערכת כזו היא מצומצמת וקשה להוציא ממנה ביצועים משמעותיים (תאמינו לי, השתמשתי ב-FreeNAS במערכת הקודמת ובזבזתי ימים שלמים עליה) כשצריך מהירות גבוהה יותר מ-10 ג'יגהביט.
  • אובונטו – תהליך הטמעת ה-ZFS בהפצה זו הוא יותר "work in progress" וה-LTS (כלומר Long term support) זו בדיחה לא מוצלחת, למען האמת. מוותר על התענוג.

בסופו של דבר בחרתי ב-CentOS 8 (ליתר דיוק – CentOS 8.2.2004) מכמה סיבות פשוטות:

  • רקורד מוכח ב-Long Term: ה-NAS שהיה לי לתקופה של 8 שנים הריץ CentOS 6 (ששודרג בהמשך ל-CentOS 7) והוא נתן לי יציבות מעולה.
  • ZFS על CentOS – אחד הדברים הכי מנוסים והכי יציבים. לא מעט אלו שמריצים לינוקס עם ZFS מהמפתחים של ZFS on Linux (וכיום OpenZFS) מריצים ZFS על CentOS.
  • קלות התקנה: 3 פקודות. יבוא מפתח, 2 פקודות DNF – ויש ZFS במערכת.
  • לא חסר תמיכה.

יחד עם זאת: האם אמליץ על ה-OS הזה ל-ZFS לאנשים שאין להם נסיון בלינוקס או ZFS? לא. בוא נהיה מציאותיים: CentOS ו-ZFS מצריכים השקעה בלימוד דברים שונים, ואם מחפשים חיים יותר קלים (ולא מצפים לביצועים בשמיים) – אז FreeNAS ואובונטו הם פתרונות טובים.

מבחינת הגדרות, הגדרתי את הדברים כך:

  • 8 דיסקים מכניים הוכנסו ל-Pool בתצורת RAIDZ-2 (כלומר RAID 6 למי שלא מכיר את ZFS) כך שקיבלתי כ-43.7 טרהבייט מקום פנוי
  • 6 דיסקים SSD SATA הוכנסו ל-Pool שגם הוא בתצורת RAIDZ-2 כך שקיבלתי 2.78 טרהבייט מקום פנוי
  • SSD NVME אחד "הוקרב" לטובת ה-OS עצמו (כך שהוא אינו חלק מ-ZFS. יש היום תמיכת Boot ב-GRUB2 מ-ZFS אבל ליתר בטחון אני מעדיף שדיסק ה-OS יהיה עצמאי ולא כחלק מ-ZFS ואם הוא נדפק, דיסק און קי עם CentOS ו-ZFS יכול לשמש כתחליף חרום).
  • ה-SSD NVME השני חולק ל-2, כך שכל Pool מקבל 240 ג'יגהבייט כ-Cache.
  • ה-Optane חולק ל-2 כך שכל Pool קיבל 40 ג'יגהבייט ZIL. מכיוון ש-Optane 900p (והגירסה היותר מתקדמת שלו 905P או גירסאות ה-Enterprise – ה-P4800X) ניחנים ב-Latency הרבה יותר נמוך מכל SSD שקיים בשוק (הוא לא משתמש ב-Flash) – ביצועי הכתיבה – גבוהים.

אז .. איך הביצועים? להלן צילום מסך (לחצו להגדלה).

מה שרואים בתמונה זו הוא שכל הדיסקים המכניים כותבים במקסימום מהירות אפשרית, וה-ZIL (שמופיע כ-logs) מקבל כמות זהה של נתונים לכתיבה (ה-ZIL בעצם מקבל את הנתונים שאמורים להיכתב – לפני שהם מגיעים לדיסקים הקשיחים לכתיבה מעשית). בפועל זה נראה יותר כך:

כלומר קצב הכתיבה נע בין 300-800 מגהבייט לשניה, תלוי מה הנתונים ותלוי אם ה-ZFS יכול לדחוס אותם (לדוגמא: קבצי VMDK שהם flat – יש לא מעט מקום לדחיסה, כך שבמקרים כאלו אני מקבל קצב כתיבה ממוצע של 770 מגהבייט לשניה). מבחינת קצב קריאה – אני מקבל רצוף בסביבות ה-700 מגהבייט לשניה (זה מה שקורה כשמנסים להכניס כרטיס רשת Mellanox ConnectX-3 לתוך כניסת PCIe 2.0, טופל בעת כתיבת פוסט זה)

וכך זה נראה במכונת Windows וירטואלית שרצה תחת vSphere 6.7 כאשר ה-Datastore מגיע מ-NFS V3 והתוצאות הן ללא טריקים של Cache, Write back וכו'.

עד כה המערכת רצה ללא תקלות, אך יחד עם זאת – יש לי עוד דברים לבדוק, כמו העניין הדי תמוה שכתיבה על הדיסקים SSD שנמצאים ב-pool משלהם – מהירות הכתיבה מגיעה עד 160 מגה במקום 550 מגה (לא קשור לכרטיס HBA כלשהו) ועוד כמה דברים פה ושם שאני רוצה לבדוק, לחבר למערכת ניטור וכו' וכו'.

האם הייתי ממליץ להקים מערכת כזו לאחרים? תלוי למי. למשרד או לארגון? לא, אלא אם מוכנים ורוצים להשקיע שם בלבצע אופטימיזציה. לכל מי שרוצה פתרון קל או מוכן, הייתי ממליץ לרכוש קופסא, להכניס דיסקים, לבצע הגדרות ראשוניות ולהתחיל לעבוד. במקרים אחרים שרוצים ביצועים גבוהים ומוכנים להשקיע – ZFS יכול להיות פתרון טוב מאוד, אך שוב – זהו פתרון שמצריך השקעה וזמן, יש המון הגדרות והמון סיטואציות שמצריכות הגדרות ספציפיות על מנת לקבל תוצאות גבוהות. לאלו שיש להם את הציוד בבית ורוצים להשקיע בלימוד אחסון ו-ZFS – אני בהחלט ממליץ ללמוד.

במזל טוב, VVC Codec הוכרז, מה זה אומר?

לאחרונה התבשרנו כי ה- Joint Video Experts Team (JVET) הכריז על Codec חדש, ה-VCC, או בשם היותר פופולרי H.266. תכנון ה-Codec במכון Fraunhofer הסתיים וכבר בחורף הקרוב יצא קוד אב-טיפוס לפענוח וקידוד תכנים בתוכנה (על לינוקס) – בעזרת Codec זה.

מה זה בעצם אומר?

כשזה מגיע לתכנון ושימוש ב-Codecs, יש לא מעט Codecs שקיימים בשוק. רובם לא מוכרים לאלו העובדים בתחום האודיו/וידאו אך בהחלט מוכרים בעולם התוכנה והחומרה. קחו לדוגמא Codecs כמו DIRAC או AV1 או או SNOW (אלו רק דוגמאות ספורות ל-Video Codecs) או OGG, Flac, Vorbix, CELT, OPUS, Speex (כולם Codecs ל-Audio) מוכרים לכם? כמה השתמשתם בהם? ברוב המקרים התשובה תהיה "לא משתמשים" – אולם אם אתם משתמשים ב-Whatsapp, Messenger, ותוכנות וידאו צ'אט אחרות – שם בהחלט נעשה שימוש בחלק מאותם Codecs שציינתי. ה-Codecs היותר מוכרים נמצאים בשימוש מתמיד בעולם הוידאו/אודיו המסחרי לשידור תכנים בזרימה.

החלק הבעייתי ביותר לכל Codec הוא אדפטציה ושימוש בו, הן מבחינה טכנית והן מבחינה "פוליטית".

בואו ניקח לדוגמא את ה-Codec הידוע H.265 (או כפי שהוא יותר ידוע – HEVC): הוא יצא לשוק ב-2013, אך האימוץ שלו בשוק היה מאוחר, הוא ומי שבעצם גרם לחברות "לברוח" מאימוץ שלו הוא הגוף שאחראי על רישוי ה-Codec כולל פטנטים וכו', ה-MPEG LA. כשה-Codec יצא, התנאים לשימוש בו היו מטורפים לחלוטין מבחינת סכומים לתשלום פר מכשיר/פר תוכנה שתשתמש ב-Codec, ומחירים מטורפים ליצרני מצלמות – הצליחו להניא את רוב ה"לקוחות הפוטנציאלים" משימוש באותו Codec למשך מספר שנים, עד שה-MEPG LA ירד מהעץ, ואז החל אימוץ של ה-Codec ע"י רוב החברות.

עוד Codec שמתחיל לתפוס תאוצה הוא ה-AV1. בניגוד ל-H.265, כאן הלקוחות הפוטנציאליים (יצרני ציוד, טלויזיות וכו' וכו') לא יצטרכו לשלם תמלוגים על שימוש ב-Codec זה, אך התחרות מול H.266 הולכת להיות מעניינת. בשני המקרים מדובר על Codecs תחרותיים שיודעים לחסוך בתעבורת נתונים – אך כולם מחכים לראות אלו גופים גדולים יעמדו מאחורי ה-Codecs, וכרגע – רוב החברות המסורתיות (יצרני מצלמות וטלויזיות לדוגמא) עומדים מאחורי שני ה-Codecs אולם גוגל נותנת יותר דגש ל-AV1 בשעה שאפל נותנת יותר גב ל-H.266, כך שיקחו כמה שנים טובות עד שנוכל לדעת מי ניצח במלחמת ה-Codecs הספציפיים הללו.

מה לגבי שימוש ב-Codecs הללו בעריכה? (הרי בסופו של יום, אם יצרני מצלמות יאמצו את ה-H.266, מצלמות בקצה התחתון והבינוני פשוט יקליטו רק ב-Codec זה) – כאן בדרך כלל הבעיה מתחילה להתעורר: משאבי עיבוד. Codecs כמו H.264/H.265 נתמכים על הסיליקון של כרטיסי ה-GPU ומעבדים שונים (בטלפון, מעבדים למחשבים, טלויזיות, טאבלטים וכו') ובכך ניתן להציג וידאו מקודד באותם Codecs שהשבבים תומכים – מבלי לצרוך יותר מדי חשמל (עניין חשוב במכשירים כמו טאבלטים וטלפונים), אולם ברגע שה-Codecs אינם נתמכים בצורה טבעית – יהיה צורך לפענח/לקודד את הוידאו עם המעבדים עצמם ובעזרת תוכנות ללא כל "סיוע" של המעבד, וזהו דבר שהוא לא רק איטי, הוא גם צורך משאבים מרובים, ולכן כל יצרני תוכנות עריכת וידאו אינן תומכות ב-Export ב-Codecs שאין להם תמיכת חומרה – עד שיוצאים פתרונות הכוללים תמיכה באותו Codecs כמו כרטיסים גרפיים חדשים, ומעבדים חדשים ל-PC, סלולר וכו'.

ומה קורה כיום?

כיום, כל יצרני החומרה השונים תומכים ב-H.264, H.265, וב-VP9 של גוגל (למעט אפל). כיום, התמיכה הולכת וגודלת (בקצב איטי) ל-AV1. סמסונג ו-LG הכריזו כי בטלויזיות ה-8K שלהם תהיה תמיכה לניגון וידאו AV1, חברת MediaTek הכריזה על מעבד Dimensity 1000 שיתמוך ב-AV1 עם ניגון עד 4K ב-60 פריימים לשניה ואילו חברת Chip&Media החליטה להתעלות מעל כולם ולהציע תמיכה וניגון קבצים בקידוד AV1 עם רזולוציה של 4K עד 120 פריימים לשניה (שימושי? לא חושב). הכרזה חשובה נוספת יצאה מחברת Amlogic על 3 מעבדים חדשים שיכללו תמיכה ב-AV1. הסיבה לחשיבות ההכרזה – כמעט כל יצרני מכשירי אנדרואיד TV (בטלויזיה עצמה או כסטרימר) כוללים את השבבים של Amlogic. ישנה גם חברות שהחלו להזרים וידאו ב-AV1 לחלק ממכשירי האנדרואיד, אולי שמעתם עליהן: נטפליקס ו-יוטיוב. (אתם יכולים לצפות בערימת קליפים שמקודדים ב-AV1 כאן. שימו לב שהרזולוציה המקסימלית של הקליפים היא 1080P). אתם יכולים גם להשוות בין HEVC ל-AV1 כאן.

הבעיה? אין חומרה שתומכת ב-AV1.

תמיכה ב-AV1 (פריסה בלבד) תהיה במעבדים בדור הבא של אינטל (Tiger Lake) וכפי הנראה שתמיכת חומרה ב-GPU תהיה בכרטיסי RTX 3XXX שיצאו כפי הנראה לקראת סוף השנה ותחילת השנה הבאה, ורק אז נראה תמיכה את תחילתה של תמיכה בקידוד קבצי AV1 בתוכנות עריכה (מי שמתעקש ורוצה להוציא AV1 כיום מתוכנות כמו Premiere Pro, יצטרך קצת להפשיל שרוולים ולעקוב אחר ההוראות כאן כיצד לחבר בין Premiere Pro ל-FFMPEG ומשם לקודד כ-AV1 (שימו לב שהמקום היחידי שמקבל קבצים כאלו זה יוטיוב וגם אז – עד 1080P, וצריך מעבד די חזק לעבד את הוידאו).

לסיכום: ל-Codec לוקח לפחות 2-4 שנים עד שדברים מתחילים לזוז להיכן שהוא, ולא חשוב אם יש לו גב מסחרי כמו MPEG-LA או Codec שעומדת מאחוריו גוגל וחברות רבות הצטרפו ואין צורך בתשלום תמלוגים. H.266 נשמע נחמד, אבל זו בדיוק גם הפינה של AV1 (לחתוך ב-50% תעבורה של H.265) ולכן אני מאמין שיהיה מאבק, ובכל מקרה לא נראה תמיכה משמעותית לאף Codec מבחינת חומרה לפחות עד השנה הבאה.

סקירה קצרה: מקליט Zoom H6

עדכון (3/7) – תודה לאבי נישניבר על התיקון לגבי PAD.

יצא לי לאחרונה להקליט מספר וידאו קליפים, חלק ללקוחות וחלק ליוטיוב, והאמת – שלא ממש הייתי מרוצה מהתוצאה בכל הקשור לאודיו, והסיבה היתה קשורה לחלוטין בי. העדפתי להקליט דרך לינוקס עם Pulse Audio ועם Audacity מבלי לשים לב שההקלטה היתה על 44.1 קילוהרץ. התוצאה: אודיו שמוקלט חיצונית לא מצליח להיות מסונכרן עם הוידאו שמוקלט מ-Atomos Ninja V. בתוכנת עריכה כמו דה וינצ'י – היא לא מוכנה לקבל בכלל את קובץ האודיו לסינכרון (הוא נופל) ובפרמייר האודיו החיצוני מסתנכרן עם הוידאו, אולם לאחר 3-4 דקות מתחיל חוסר הסינכרון להופיע עד למצב שצריך לסנכרן כמעט כל כמה שניות.

לא כיף.

אז החלטתי לחסוך קצת ב-Workflow ולרכוש מקליט חיצוני יעודי. יש לי את ה-H1 של Zoom שהוא מכשיר מעולה, אבל לא תומך במיקרופון דינמי עם חיבור XLR, אז רכשתי את ה-H6, ואת ה-H6 אני מחבר ל-Ninja ואז האודיו משובץ ישירות לוידאו שהנינג'ה מקליט ב-Prores. חסכון שעוזר 🙂

אז איך ה-H6?

אפשר לאמר שה-H6 הוא גירסה "בוגרת" יותר מה-H1 או H1n של Zoom. יש כניסה ל-4 מיקרופונים עם חיבור XLR או מיקרופונים עם חיבור 3.5 מ"מ. אתה מקבל בקופסא 2 חיבורי מיקרופון (האחד הוא L,R מוצלב, השני Sphere להקלטה "סביבתית") ובאחד המחברים יש לך גם Line In אם אתה מעוניין לחבר אינסטרומנט כלשהו בחיבור 3.5 מ"מ ואם אתה רוצה לחבר יותר מ-4 מיקרופונים XLR, יש תוסף שניתן לרכוש בתשלום שמאפשר לחבר עוד 2 מיקרופונים (אבל במקרה כזה – עדיף לך לקפוץ לדגם Zoom F6).

מבחינת הכפתורים – כמו תמיד במיטב המסורת של Zoom, הכפתורים פשוטים, נגישים ולמי שמבין טיפה בתחום (באמת טיפה, אני לא מומחה) – קל מאוד להתמצא. יש כפתורי PAD -20DB פר ערוץ "לחתוך" ב-20 דציבלים כלים/מיקרופונים שמנפיקים אודיו "יותר מדי חזק". יש גם 6 כפתורים כדי להחליט מאיזה ערוץ להקליט (L, R, 1,2,3,4) ויש מסך צבעוני עם 2 כפתורים שקצת מזכיר ניווט בתפריטים בצג מחשב וכמובן כפתורי ויסות עוצמה פר ערוץ (יש ל-4 הראשיים, השאר – דרך התפריט)

מבחינת הקלטה – אפשר להקליט הכל כערוץ אחד או כערוצים נפרדים (אך עדיין – כקובץ אחד), יש תמיכה ל-Phantom עם מתחים שונים (12, 48), יש מיקסר שניתן לכוון את כל ה-EQ פר ערוץ, ובקיצור – כמעט כל דבר שתרצו ותצטרכו כדי להקליט מבחינת אפשרויות – יש במכשיר. "כמעט" – למעט 32 ביט Float המאפשר בעצם להימנע מ"פיקים".

יש במכשיר חיבור Line Out שיכול לעזור לצלמים שמשתמשים במקליטי וידאו חיצוניים ולא מחפשים להקליט פר ערוץ. בעזרת השימוש בחיבור הזה, ניתן לחבר למקליט וכלל לא להשתמש בפונקציית ההקלטה של ה-H6 (כך אני עובד עם המכשיר). דבר נחמד שיש ב-H6 לגבי ה-Line Out הוא היכולת לקבוע את כמות הדציבלים שהמכשיר המקליט יקבל, בין אם צריך "לחתוך" או "להוסיף".

עוד דבר שיכול לעזור לאלו שמשתמשים בתוכנות קוד פתוח (Audacity) או תוכנות כמו CuBase (בין אם הגירסה LE החינמית או הגירסה המסחרית) – הוא האפשרות לחבר את המקליט ישירות למחשב דרך ה-USB ולקבוע במכשיר האם החיבור ישמש כ-Storage או שישמש כממשק אודיו, ואז כ-Mixed (כל הערוצים) או Multi Track, וכך, בשימוש פונקציה זו, ה-H6 יכול להפוך בעצם לממשק אודיו ובכך לבצע את רוב הפעולות – במחשב, בתוכנות כמו אלו שציינתי לעיל. שימו לב – לגבי מיקרופונים הדורשים Phantom – תצטרכו להחליט אם הם יקבלו את החשמל מה-PC או מהמקליט (חיבור ה-USB "יגזול" מהמחשב 5V DC, ואפשר (ורצוי) לחבר מטען מיני USB [כן, חבל שהם לא התקדמו ל-USB C או לפחות למיקרו USB] אם אתם משתמשים במיקרופונים שצריכים כח).

לסיכום: ממעט ההתנסות שהיתה לי עם המכשיר עד כה, המכשיר עושה את העבודה בצורה מעולה, נותן להקליט במגוון פורמטים, עם או בלי UP/DOWN MIX לערוצים, והוא קל מאוד לשימוש, ולא דורש מומחיות בנושא אודיו. רכשתי אותו כך שיהיה לי קל בהמשך הדרך לשלוף מיקרופונים ולקיים ראיונות עם אנשים שונים או לבצע פודקאסטים – בקלות, ואת זה ניתן לעשות עם המכשיר. האם הוא שווה את המחיר? (1500 שקל בערך בארץ) – לדעתי, כן, במיוחד אם מנסים להשוות מכשיר של Tascam באותו מחיר (DR-60D שמאפשר רק 2 חיבורי XLR, אין מיקרופונים כ-Plugins כמו מה ש-ZOOM נותנים עם ה-H6 והמסך נראה הרבה יותר טוב).

לאפטופים חדשים, דרייברים, לינוקס – דברים שצריך לדעת

הנה אחד הדברים שניתן למצוא שוב ושוב בפורומים שונים הקשורים ללינוקס: מישהו לוקח מחשב נייד (בדרך כלל מהשנה שנתיים האחרונות), מתקין לינוקס, ואז הוא מתלונן על דברים שונים שלא עובדים: ה-WIFI, הגרפיקה איטית, קורא האצבעות לא עובד, וכמובן – איך אפשר לגשת לקבצים שנמצאים על המחיצה (Partition) של Windows…

על מנת להבין את הדברים, צריך להסתכל מה קורה אצל יצרני מחשבים ניידים.

יצרן מחשבים ניידים נמצא בדרך כלל בשיתוף פעולה עם מאות יצרני חומרה שונים שמעוניינים למכור חלקים ליצרן המחשב בכדי שישלב אותם. היצרן לא מייצר כרטיסון WIFI/Bluetooth, הוא לא מייצר קורא טביעות אצבע, הוא בטח שלא מייצר שבבים גרפיים. הוא מייצר עשרות דגמים של מחשבים ניידים בשנה שכוללים חלקים שונים. חלק מהשיתוף פעולה הוא בכך שיצרני החומרה השונים שולחים או קוד מקור או דרייברים, שיצרן המחשב חותם אותם ומכליל אותם ב-build של ה-image למחשב הנייד. ה-Image גם יכלול תוכנות שונות, קצת (או הרבה) זבל (כן, יצרנים רבים עדיין כוללים את הזבל התעשייתי שנקרא Mcafee Anti Virus) וכמובן גירסת Windows לאותו שוק עם תמיכה בשפה/שפות לאותו סגמנט. בזמן יצור המחשב, ה-Image "ישפך" ל-SSD שנמצא באותו מחשב נייד, ובהמשך הדרך היצרן מדי פעם יעדכן דרייברים בהתאם למה שהוא קיבל מיצרני החומרה השונים. במחשבים זולים מיצרנים סיניים עלומים, אתה לא תקבל שום עדכון לדרייברים ואם יש עדכון דרך Windows Update – זה מה שתקבל וזהו.

אם לעומת זאת, תיקח את המחשב הנייד, תפרמט אותו ותתקין Windows משלך (לא מה שהיצרן משאיר בתוך ה-SSD ב-Recovery), בלא מעט מקרים תצטרך להוריד מספר דרייברים נוספים מאתר התמיכה של יצרן המחשב על מנת להפעיל את כל הציוד בצורה נאותה. Windows עושה עבודה לא רעה בהתקנה אוטומטית של דרייברים לחלק מהציוד, אבל עדיין בשביל ה-GPU, ה-WIFI, קורא טביעות אצבע ועוד כמה דברים – תצטרך להוריד ולהתקין דרייברים מאתר היצרן.

מכאן – נעבור ללינוקס.

בלינוקס, ברוב המקרים, אין לאן ללכת "להוריד דרייברים" (למעט במקרים מסויימים כמו כרטיסי GPU של Nvidia, אם רוצים לקבל את כל פונקציונאליות הכרטיס, בכרטיסי רשת יקרים כמו Solar Flare, ובכרטיסי FPGA ובעוד כמה מקרים). הדרייברים עצמם נכללים בדבר נקרא "ליבה" (kernel) שהיא חלק מהפצת הלינוקס. הדרייברים בלינוקס נקראים מודולים, הם קבצים קטנים וה-kernel יודע להטעין את המודולים יחד עם תתי מערכות אחרות שבודקות מה קיים מבחינת חומרה במחשב ומה להטעין (מערכת הלינוקס בדרך כלל כיום לא ממש "תזכור" מה קיים מבחינת חומרה, ובכל reboot התהליך יבוצע ברובו מחדש, כך שאם תעביר את הפצת הלינוקס שלך ממחשב אחד לשני, ברוב המקרים לא תצטרך לעשות כמעט כלום).

יצרניות הפצות לינוקס כמו SuSE, רד-האט, קנוניקל, בדרך כלל משחררות הפצה חינמית ונסיונית (ללא שום תמיכה רשמית) אחת לחצי שנה או שנה. הפצות לינוקס אלו בדרך כלל את הגרסאות האחרונות של ה-Kernel היציב הזמין, ובדרך כלל אותן הפצות גם יכניסו דרייברים נוספים שלא נכללו רשמית עדיין, תיקוני אבטחה ודברים נוספים, ובמהלך חיי אותה גירסת הפצה, היצרן ישחרר עדכונים לגירסת ה-kernel, אם כי בדרך כלל כלל הם לא יכללו דרייברים נוספים – על מנת לשמור על יציבות המערכת.

לכן, אם מישהו רוצה להתקין הפצת לינוקס, קודם כל כדאי לו לקחת disk on key, תוכנת rufus (ב-windows) וקובץ ISO בגירסת LIVE של אחת ההפצות שהזכרתי בגירסה האחרונה, ולהתקין אותה על הדיסק און קי, ולאחר מכן במחשב שאנחנו רוצים להתקין לינוקס – להיכנס ל-BIOS/UEFI ולבחור לבצע boot מה-Disk On Key ולהפעיל את המחשב כך שיפעיל משם את הלינוקס. גירסת לינוקס זו אינה כותבת מאומה על המחשב והיא מצוינת לצרכי התנסות מבלי לגרום נזק. אם הלינוקס במחשב שלכם עולה, העכבר וה-WIFI ושאר ציוד עובד תקין – אז אפשר להפעיל בלינוקס את ההתקנה. לאחר ההתקנה והפעלה מחדש, מומלץ להפעיל בדיקת עדכונים על מנת להתקין את ה-kernel, הספריות והאפליקציות שעודכנו מאז שוחררה הפצת הלינוקס.

הפצות הלינוקס כיום מנסות לעשות את החיים מעט יותר קלים למשתמשים שאין להם מושג ירוק בלינוקס, אבל הן אינן תחליף מלא. במקרים מסוימים תצטרכו לפתוח Terminal ולהקיש פקודות (ומומלץ באותה הזדמנות גם ללמוד מה אתם מקישים, אחרת למה אתם מתקינים לינוקס?) על מנת להתקין/להפעיל/להגדיר דברים. בכל מקרה, תמיד מומלץ להשתמש בגוגל ולחפש מידע על הפצת לינוקס שאתם רוצים להתקין על המחשב הנייח/נייד שלכם לפני שאתם מתחילים את המסע. יש לא מעט כאלו שמפרסמים פוסטים באנגלית על התקנות כאלו על מחשבים כמו שיש לכם, כולל הבעיות שהם נתקלו ואיך הם פתרו אותם.

כאן אני רוצה להוסיף חלק שקשור לסיוע, סבלנות, ראש קטן, ו"קריאת מחשבות".

בשביל להכיר לינוקס טוב, חייבים סבלנות. אנשים רבים מעתיקים שורות כמו תוכי מפורומים ומתפלאים למה דברים לא עובדים, וזאת בשעה שהם לא מודעים לכך שיש הבדלים ענקיים בין דברים כמו ` לבין ' לדוגמא, וזאת רק דוגמא אחת. דוגמא שכיחה נוספת לאלו שמכירים CMD מעולם ה-Windows היא ההבדל בין \ לבין / (בלינוקס, ה \ הוא בעצם "שובר שורה" וה-/ מציין כניסה לתיקיה, כמו \ ב-Windows), ולכן צריך להשקיע זמן בהבנת הדברים, מה שמוביל לעניין בקשות תמיכה: לא מעט בקשות תמיכה בקושי מקבלים סיוע הואיל והפונה חושב שכל מי שקורא את הבקשה מצויד במכשיר קריאת מחשבות, והפניה מנוסחת בלשון של "ניסיתי X וזה לא עובד". איך בדיוק יעזרו החברים? מערכות לינוקס אוהבות ליצור ערימות על ערימות של לוגים, ולכן פלט של 20-30 שורות אחרונות מה-journal (זו המערכת שכותבת בעצם "יומן" מכל הפעולות והפלט של שרותים שונים) כחלק מבקשת הסיוע – יכולה לעזור רבות (כאן ניתן לראות איך ניתן לשלוף את המידע עם פקודת journalctl ועם פרמטרים שונים). באותה הזדמנות כדאי לזכור שחלק מהתשובות שתקבל שוות בערך לתשובות שהחתולים שלי ינפיקו לך. זכור מה כתבתי: סבלנות.

לסיכום: לינוקס עובד לא רע בכלל עם מחשבים ניידים ונייחים, אולם לא הכל יעבוד לך בפעם הראשונה. יש לא מעט מקרים שתצטרך "להפשיל שרוולים" ולהקיש פקודות כדי לגרום לדברים לעבוד ויש מקרים שלא חשוב מה תעשה – זה לא יעבוד כדי להפעיל ציוד מסוים, כי יצרן הציוד היה עצלן לכתוב מודולים ללינוקס (טוב, יצרן המחשבים לא ביקש ממנו את זה כחלק מהתנאים). אם אתה נבהל ובורח מכל בעיה קטנה, תהיה לך בעיה להסתדר עם לינוקס.

בהצלחה.

המחשב שלך מכניס לך פרנסה? קרא את הפוסט

כפרילאנסר יועץ, אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשבניתי את ה-Workflow שלי, זה להכין סביבה שהיא כמה שיותר "מעוננת". אם מחר בבוקר מחשב הדסקטופ שלי מפסיק לעבוד, הלאפטופ גם מפסיק לעבוד ובנוסף יש לי הפסקת חשמל, תהיה לי אפשרות לספק פתרונות ללקוחות ברוב המקרים. בסופו של יום, פרילאנסר רציני בתחומים שלי חייב לצפות לסיטואציות שהלקוח ירצה מסמכים שונים או קישורים שונים פה ועכשיו בכדי להבין דברים או בכדי לחזק את מה שאתה מצהיר.

יש לעומת זאת מקרים בהם אין אפשרות לעבוד בענן הציבורי ועדיין צריך מחשב נייח או נייד. קחו לדוגמא את עורכי האודיו והוידאו, אפקטים, תלת מימד וכו'. ברוב מוחלט של המקרים הם צריכים את החומרה שלהם וסביר מאוד להניח שהתוכן נמצא מאוחסן באותו מחשב (מתוך תקווה שיש להם גיבוי בדיסק חיצוני או NAS).

עובדה פשוטה וידועה היא, ש-Windows זו מערכת הפעלה שאוהבת .. להפתיע, ולא לטובה. לפעמים מערכת ההפעלה קורסת עם מסך כחול וסמיילי עצוב, לפעמים אפליקציות נתקעות, ולפעמים המחשב לא מגיב, סתם כך, בפתאומיות, ולך תחפש פתרון לבעיה. מיקרוסופט נוטה להפוך את המשתמשים שלה לבוחני BETA, ושילכו לכל הרוחות אם דברים נתקעים (תקראו את ה-EULA של Windows).

וכאן מתחילה הבעיה של חיפוש פתרון: אתרים רבים מתחזים לתת פתרונות – בכך שהם דוחפים רכישה של מוצר (שכמובן לא יעזור לפתרון הבעיה), התמיכה הוובית של מיקרוסופט (answers.microsoft.com, אני מעדיף אפילו לא לקשר לשם!) שווה בערך כמו לשאול את החתולים שלי לגבי הצעות לפתרונות, ובפורומים שונים ברוב המקרים תקבל כמה וכמה תשובות, כאשר רובן כלל לא רלוונטיות או לא נכונות. מה לגבי טכנאי מחשבים שונים ששומעים עליהם את הלל כמה הם מעולים ומקצועיים? חלקם אולי כאלו, אך לצערי חלקם הגדול עדיין לא יודע אפילו לשאוב את כל הפרטים מ-Windows (רמז, זה קצת יותר מ-Event Viewer) לגבי התקלות. דוגמא? נסו לפתור תקלה עם Code 10 שלא נפתרת גם כשהתקנתם דרייברים מחדש, או דרייברים אחרים.

לכן, אם מישהו הוא פרילאנסר והמחשב שלו מייצר בתחומו את פרנסתו, אותו אדם צריך לבצע כמה דברים כדי להמעיט כמה שיותר מקרים של Down Time:

  1. הדבר הראשון שחשוב לעשות, הוא לרכוש/להשתמש במחשב יעודי שעליו יותקנו וירוצו רק האפליקציות המשמשות לעבודה ותו לא. לא משחקים, לא כלים אחרים, לא מייל, וכו'. רק את התוכנות שצריך.
  2. הדבר השני החשוב – הוא לעבוד בתצורה של 2 דיסקים תמיד. דיסק אחד הוא דיסק עם מערכת הפעלה, ודיסק שני הוא דיסק מדיה לאחסון התכנים, כאשר הכל נשמע מבחינת תכנים בדיסק השני ואם עובדים על יצירת/עריכת תכנים – עובדים אך ורק על הדיסק השני. מחירי דיסקים SSD ירדו וממשיכים לרדת וכדאי לנצל זאת, ואם אין מקום במחשב הנייד לדיסק SSD שני, תמיד קיימים דיסקים SSD חיצוניים או שאפשר לרכוש מתאמים חיצוניים שלתוכם מלבישים דיסקים SSD שבמקור יועדו להיות פנימיים (זה גם יוצא יותר זול, אל תהיו iJustine וחבריה).
  3. הדבר השלישי שהוא הכי חשוב – הוא לרכוש או להתקין תוכנת גיבוי שיודעת לגבות דיסקים (לא רק לגבות קבצים). תוכנות כמו Macrium Reflect (היא חינמית וניתנת לשדרוג תמורת סכום נמוך) יכולה לגבות את המחשב שלכם לדיסק חיצוני או NAS כל כמה זמן שתרצו ולכן מומלץ להגדיר לה פרק זמן גיבוי של לפחות אחת לשבוע לדיסק חיצוני או NAS. הגיבוי עצמו יכלול רק את ה-SSD שכולל את מערכות ההפעלה. את התכנים תגבו בצורה אחרת לדיסק חיצוני או NAS.
  4. עבדו בחוכמה – אל תחליפו/תשדרגו תוכנות רק כי שמעתם דברים חיוביים לגבי תוכנות אלו ואחרות. קודם כל צרו גיבוי ואז התקינו את מה שאתם רוצים.
  5. רוצים לחזור אחורה? הפעילו את ה-Boot Media שתוכנת הגיבוי יוצרת (זה דרך כלל דיסק און קי שהתוכנה מאפשרת ליצור), התחברו לדיסק החיצוני או ל-NAS ושחזרו גיבוי אחרון. אם שמרתם את קבצי המדיה/פרויקטים וכו' בדיסק השני בלבד, השחזור לא ידפוק שום דבר בתהליך. אם לעומת זאת "בטעות" שמרתם על הדיסק הראשון, העבירו לדיסק שני ואז תשחזרו.

לסיכום: מחשב יעודי שלא מתקינים עליו כל מיני אפליקציות זבל/משחקים/תוכנות לא נחוצות, שמגובה תדיר – יעזור מאוד ב-Workflow שמכניס עבורכם כסף. תמיכה בפורומים או מ-לא מעט טכנאי מחשבים תהיה שווה כמו כוסות רוח למת. גיבוי, שחזור יכול להיות הדבר שיעזור לכם במקרים הכי דחופים והתהליך גיבוי/שחזור הוא יחסית די קצר וברוב המקרים יעזור המון.

בהצלחה.

רכישת מחשב לעריכה – הנקודות היותר טכניות

בחודש שעבר פרסמתי את הפוסט הזה שדיבר בכלליות על רכישת מחשב, וציינתי מספר נקודות שכל רוכש צריך לדעת לפני הרכישה. אני רוצה בהזדמנות זו להודות לקוראים ששלחו אליי אימייל והשאירו לי הודעות לגבי הפוסט.

הפוסט הנוכחי יהיה יותר טכני (אנסה שלא להיכנס יותר מדי לעומק, כדי שקוראים שאינם גיקים יוכלו להבין את הדברים פחות או יותר) ויתעסק יותר בכיוון ביצועים, פרמייר פרו 14.2 ו-Davinci Resolve 16.2 (אני פשוט אתייחס לזה בקצרה כ-ריזולב).

מבחינת חומרה, נתחיל במעבד. ראיתי בפורומים שונים הצעות שונות שכמעט כולן כוללות מעבדי אינטל דור תשיעי או אפילו דור עשירי. אל תרכשו את מעבדי אינטל. רבים מנסים להשוות את המעבדים הנ"ל למעבדי AMD מבחינת מהירות שעון, אך השוואה זו אינה נכונה הואיל ומעבדים אלו בנויים בצורה שונה לחלוטין ומהירות שעון של כל חברה היא משהו אחר. היתרון למעבדי Ryzen 3xxx של AMD בכל הקשור לעריכה (אודיו, וידאו) קשור ב-Cache שיש בתוך המעבד: מכיוון שתוכנות עריכה/יצוא/יבוא/קידוד מאוד "אוהבות" Cache – המעבדים של AMD נותנים ביצועים גבוהים יותר מהמעבדים של אינטל. היתרון היחידי נכון להיום למעבדי אינטל מבחינת עריכה – זה בתוכנות פוטושופ, שם היתרון של אינטל נע בין 4-7 אחוזים בהשוואה למעבדים עם כמות ליבות זהה של AMD. היתרון הזה, אגב, הולך (לפי השמועות) להימחק כבר בגירסא הבאה של פוטושופ, מכיוון שהם מעבירים עוד ועוד חלקים ל-GPU ויתרון מהירות השעון של אינטל כבר לא יהווה יתרון גדול.

אלו מעבדים כדאי? תלוי בתקציב. אני יכול להמליץ על 3 מעבדים:

  • Ryzen 3600X – מעבד עם 6 ליבות ו-12 Threads, עם 32 מגהבייט זכרון מטמון. המחיר שלו בארץ נע בסביבות ה-920 שקלים. לשם השוואה, i5-9600K מגיע עם 6 ליבות, 6 Threads וכמות זכרון המטמון היא .. 9 מגהבייט.
  • Ryzen 3800X – מעבד עם 8 ליבות ו-16 Threads, השאר אותו מפרט, המחיר בערך – 1600 שקל. המעבד המתחרה של אינטל – 1700 שקל. כמות זכרון המטמון במקרה של אינטל עולה ל-12 מגהבייט.
  • Ryzen 3900X – מעבד עם 12 ליבות ו-32 Threads. כאן עדיף לבדוק מחירים ממי שקונים מכיוון שבאתרים כמו ZAP המחירים אינם נכונים (מוצג מחיר בסביבות 2000, אפשר להשיג ב-1800 שקל). כמות זכרון המטמון מוכפלת ל-64 מגהבייט.
  • Threadripper 3960X, 3970X, 3990X – שלושת המעבדים הללו מתאימים יותר למי שצריך מכונה חזקה (או מפלצת, אם בוחרים ב-3970X או 3990X שמתאימה יותר לעריכה של RED ברזולוצייה מקסימלית ובדחיסה מינימלית). המעבדים בעלי 24, 32, ו-64 ליבות בהתאמה והמחירים (בדולרים בחו"ל): 1400$, 2000$, 3900$. מבחינת תחרות – הם לא משאירים שום סיכוי לשום מעבד עם כמות ליבות זהה (לאינטל אין מעבדים עם יותר מ-28 ליבות) – גם כאן, כמות זכרון המטמון מאוד נדיבה, מה שמאוד עוזרת לביצועים של התוכנות השונות.
  • 3950X – מעבד ה"מפלצת בקופסא". מעבדי ה-Threadripper מצריכים השקעה לא קטנה "מסביב" – איוורור לא כל כך זול, לוח אם יקר וכו'. ה-3950X לעומת זאת מאפשר לקבל ביצועים גבוהים, אך יחד עם זאת אינו מצריך השקעה כה גדולה באיוורור ולוח אם (מומלץ לוח אם מבוסס שבב X470 או X570) והוא עולה בערך 3600 שקל. משהו אירוני: אינטל מוכרת מעבד i9-10980XE שכולל 18 ליבות (ומבקשת על המעבד כ-5100 שקל בערך), אבל כמעט בכל המבחנים – ה-3950X עוקף אותו, כולל בפרמייר.

אין צורך לרכוש מיד את המעבדים מהקצה הכי גבוה, אפשר להתחיל באמצע, ללכת לפי התקציב, ובהמשך להחליף במעבד יותר חזק (עבודה של 5 דקות) מבלי להחליף את שאר הציוד.

ממעבדים – נעבור לאחסון. לצערי, גם פה לא מעט סוחרים מציינים מהירות קריאה של SSD NVME, רק שהם לא טורחים לציין כי גם SSD NVME שעולה 100 שקל יתן מהירות קריאה גבוהה. המבחן האמיתי הוא במהירות כתיבה וכמות כתיבה רציפה במהירות גבוהה. אם לדוגמא נערוך קובץ שמקודד ב-Proress LT בגודל 10 ג'יגהבייט (לדוגמא) – ב-SSD שרק יודע לקרוא בצורה מהירה, ברגע שנבצע שינויים (למרות שבפועל אין שינוי אמית לקובץ), האיטיות תגיע בגלל הכתיבה, ולכן יש צורך ב-SSD NVME טוב ומהיר, במיוחד אם יש לכם בפרויקט המון שכבות והרבה קבצים שאתם עובדים עליהם בתוך Timeline יחיד או רבים במקביל. מבחינת המלצות, אני ממליץ על סידרת ה-PRO של סמסונג כמו ה-970 PRO, או על ה-970 EVO Plus לדוגמא. בפרויקטים המורכבים ברובם מקבצי H.264/H.264, דיסק SSD SATA יספק, אבל אם מדובר על קבצים מקודדים ב-Cinewave/DNX/ProRes (לא חשוב איזה פרופיל) – אני ממליץ להוסיף למחשב SSD NVME מהדגמים הנ"ל ואת קבצי המדיה באותם דיסקים ולערוך משם.

נקודה חשובה נוספת: מהירות קידוד. אדובי יצאה בפרמייר 14.2 בהכרזה כי מהירות הקידוד שלה עתה בגירסה החדשה הרבה יותר מהירה, והאמת? זה נכון..

חלקית.

על מנת להבין מה הקידודים שנתמכים בקידוד מהיר (הן בפרמייר והן בריזולב), כדאי להציץ במפרטים הטכניים של כרטיסי ה-GPU הן של חברת Nvidia והן של חברת AMD. שם תוכלו לראות כי המקודדים היחידים שהם נותנים ברמת חומרה הם: H.264. HEVC/H.265 ו-VP9 – בפרופילים שונים, כאשר הדור הבא של הכרטיסים יתמוך כנראה גם במקודד AV1. כלומר אם הקבצים שקיבלת לעריכה הם BRAW (של בלאק מג'יק), או Prores או DNxHD/DNxHR או Cinewave או RED – העזרה של ה-GPU תהיה מינימלית הואיל ול-GPU אין חומרה שיודעת לפרוס את הפריימים ולכן יש כאלו שמשתמשים ב-CUDA ו-OpenCL כדי לכתוב קוד לפרוס ולעבוד עם הקודקים הללו (בריזולב) ואילו באדובי רוב העבודה הזו נופלת על המעבד, ולכן מעבדים כמו 3900X, 3950X או Threadripper (במיוחד ה-3970X) "אוכלים" את העבודה הזו בקלות. בכל מה שקשור ל-RED – הם יצאו עם תוסף שמקל את העבודה, אבל 3970X ובמיוחד 3990X עושים את העבודה בצורה יותר טובה ויעילה. אפל פתרו זאת עם חומרה (כרטיס After Burner בעלות של $2000, רק אם יש לך מק-פרו) שהם פיתחו וכוללת שבב FPGA עם קוד משלהם, רק שדבר זה תומך רק ב-Prores, אפילו לא ב-RED או כל מקודד ביניים אחר.

ולכן, אם רוצים לייצא קבצים בקידוד ביניים (Prores, DNX וכו') – גירסת פרמייר החדשה תתן פחות או יותר את אותן תוצאות כמו גירסה 14.0 או תוצאות יותר גרועות בכמה שניות. ההאצה היחידה – זה רק אם אתם מייצאים או עובדים בקבצים בקידוד H.264/H.265 בפרופילים השונים.

כשהסקירות לא ממש נכונות לגבי מכשירים שונים

יוצא לי לא מעט פעמים לשמוע מאנשים (או לקרוא בכל מיני אתרים) חוויות ו"סקירות" של אנשים על כל מיני מכשירים שהם רכשו או שהם שמעו מאנשים אחרים – והם מעבירים הלאה. הדוגמא הכי נפוצה היא לגבי מכשירי טלפון כמו של סמסונג, שאנשים רבים מעלים טקסט באתרים כמו ZAP ובמקומות אחרים – כמה המכשירים נתקעים, איטיים, לא מגיבים טוב ואפליקציות קורסות להם.

רכשתי היום את המכשיר שבתמונה משמאל: מכשיר Mi Box S של חברת שיאומי. המכשיר הוא סטרימר מבוסס אנדרואיד TV – בלי כל מיני תוספות ויזואליות או ממשק משתמש שונה (באנדרואיד TV, בניגוד לאנדרואיד רגיל, גוגל די קשוחה ולא מאפשרת לבצע הרבה שינויים, אפילו לא במפרט הטכני, ולכן המפרט הוא ממש חלש – 2 ג'יגהבייט זכרון, 8 ג'יגהבייט אחסון). את המכשיר קניתי עבור פוסט חדש שאפרסם בקרוב.

אחד הדברים ששמתי אליהם לב בכל מיני אתרים כמו Reddit ופורומים אחרים – זה שאנשים קוטלים את המכשיר על ימין ועל שמאל, במיוחד לאחר עדכון גירסת אנדרואיד ששחררה גוגל (כן, מכשירי הסטרימינג שמבוססים על אנרואיד TV [ולא על אנדרואיד רגיל] מעודכנים ישירות על ידי גוגל בלבד, לא על ידי יצרן הקופסא/טלויזיה, אם כי מי שבונה את הדרייברים/מודולים זה יצרן השבב ויצרן הקופסא בודק אותם, והכל עובר לגוגל – לחתימה ושחרור).

העניין הוא שאנשים התקינו את גרסאות הבטא של אנדרואיד 9, ושם בהחלט היו תקלות, אבל היה ניתן לחזור אחורה (אם כי זה קצת היה מורכב). אנשים פשוט "מהתלהבות" התלוננו תחת כל עץ רענן ופשוט התעלמו מכך שזה בטא. כמובן שאם הם היו קוראים לדוגמא את התוכן הזה, אולי הם לא היו רצים להתקין את הבטא, הואיל וגוגל עצמם אישרו שיש בעיית Bluetooth כללית. כיום, אגב, לאחר העדכון, מומלץ לעשות לקופסא Reset או לחלופין להסיר כל ציוד Bluetooth שחובר לקופסא ולבצע Pair מחדש לציוד. היתה לי בדיוק התופעה הזו וזה מה שעשיתי – והפלא ופלא, הכל עובד בצורה תקינה וחלקה.

הדברים נהיים יותר גרועים מבחינת "סקירות" ו"המלצות" כשמדובר על טלפונים. אנשים משום מה חושבים שטלפון אמור "לטוס" גם אם התקנת עליו עשרות משחקים, תוכנות דוחפות פרסומות, תוכנות שמרגלות אחריך וכו' – והם מתפלאים איך טלפונים חדשים לגמרי שבקושי עובדים כמה ימים – נתקעים, עובדים לאט וכו', וכאן הבעיה: אף אחד לא מסביר לאותם אנשים שלא חשוב כמה זכרון וכמה אחסון יהיו במכשיר החדש, אם תתקין חצי מהאפליקציות שקיימות בחנות גוגל בטלפון – המכשיר בסופו של דבר יזחל, ואנדרואיד עדיין לא יודע לנהל טוב זכרון כשרצים 100 אפליקציות במקביל.

בשביל לבדוק ברצינות מכשיר סלולרי או טאבלט, חשוב לשים לב לכמה דברים:

  • יצרן ידוע – מכשירים סיניים זולים ללא שם הם אולי זולים ומפתים במחיר, אבל ברוב המקרים הם עתירי באגים מבחינת אנדרואיד ובדרך כלל כבר לאחר כמה חודשים שהמכשיר יצא לשוק, היצרן לא יטרח אפילו לנסות לתקן את הבאגים, וכך תקבלו מכשיר שבאמת לא חשוב מה תעשו – תלוי בבאגים, המכשיר יפעל טוב או שאפליקציות יעופו, או שתהיה חוסר יציבות. לכן, גם אם רוצים מכשיר זול וסיני, קחו מכשיר עם שם: שיאומי, הוואוואי, ZTE, OnePlus, Oppo. אלו חברות שמתקנות באגים אחרי שהמכשיר יצא, וברוב המקרים גם שנה אחרי.
    אם אתם רוצים מכשירים של יצרנים מוכרים אך זולים – אז כולם מציעים מכשירים כאלו, כולל חברות כמו סמסונג, LG ואחרים. פשוט תסתכלו מה הדגמים ואז חפשו אותם בזאפ.
  • בעת ההפעלה הראשונית של המכשיר וכניסה עם שם משתמש/סיסמא שלכם בגוגל, המערכת תציע לכם להתקין כמעט את כל האפליקציות שלכם ממכשיר קודם. אל תעשו זאת. תתחילו לעבוד עם המכשיר ותראו איך הוא מגיב. אם הכל תקין אחרי כמה שעות – כנסו לחנות של גוגל, בתפריט עם ה-3 קווים מאוזנים בחרו ב"האפליקציות שלי", בחרו ב"ספריה" ואז תבחרו כמות קטנה של אפליקציות: וואטסאפ, דברים כאלו שאתם רוצים וזקוקים להם (אל תשכחו במכשיר הישן לבדוק שיש גיבוי, ואם לא – צרו גיבוי במכשיר הישן כשה-SIM עדיין בתוכו). אל תתקינו עוד 30-50 אפליקציות במכה, תתקינו עוד 5-8, תנו לזה יום ותראו איך הדברים עובדים, והמשיכו כך תוך תשומת לב להתקין רק מה שצריכים, רבים מתקינים כמויות זבל אדירות ושוכחים להסיר את האפליקציות.
  • העדיפו מכשיר כמה שיותר "נקי" או "קרוב לנקי" מבחינת האנדרואיד. מכשירים כמו Xiaomi ואחרים שנותנים את החוויה של אנדרואיד מבלי שהם מוסיפים ממשק משלהם וממשקים אחרים, אלו בדרך כלל המכשירים עם יציבות פחותה (במיוחד ה-MIUI של שיאומי או EMUI של Huawei). אני ממליץ להסתכל על המכשירים של גוגל כמו ה-Pixel 2, Pixel 3a, ו-Pixel 4a שאמור לצאת כבר בקרוב במחיר של 350$. אלו מכשירים שבדרך כלל גם יתנו יציבות יותר טובה.

לסיכום: לא מעט "סקירות" של כל מיני אנשים (ולצערי גם לא מעט סקירות שאמורות להיות מקצועיות) עושים צעדים שגויים ומטעים (עם או בלי כוונה) לקוחות פוטנציאליים המתעניינים במכשיר זה או אחר. תמיד כדאי קצת לעשות "עבודת בילוש" ולראות אם החברה שאתם מעוניינים במוצר שלה משחררת עדכונים, תיקונים וכו' ולא רק להתייחס לתלונות של "האוזניות כבר לא מתחברות לי" (שבמקרים רבים מדובר על משתמש אידיוט שלא יודע אפילו לקרוא את חוברת ההפעלה שמגיעה עם האוזניות).

בהצלחה ברכישה 🙂

נקודות למחשבה ברכישת/שדרוג מחשב לעריכת/יצירת תכני וידאו

יוצא לי מדי פעם לקבל שאלות מיוצרי תוכן שונים לגבי שדרוג או רכישת מחשב ליצירת תכנים או עריכה של תכנים כמו וידאו, אנימציה וכו'. במקרים רבים אפשר לקרוא בפורומים שונים על אנשים שמפרסמים שהם רוצים לרכוש מחשב חדש או לשדרג, יש להם X שקלים בתקציב לכך והם תוהים מה מומלץ לרכוש.

מראש אני מעוניין להצהיר – אני לא מוכר שרותי יעוץ לרכישות פרטיות של מחשבים ואינני בונה/מוכר מחשבים לאנשים פרטיים, כך שפוסט זה אינו מהווה פרסומת לשרותים שכפרילאנסר אני מציע. מעבר לכך, בפוסט זה אני לא אפרסם לינקים או "רשימות קניות" מוכנה, אלא יותר כללי אצבע ושכל אחד יוכל לקחת את זה להיכן שהוא רוצה.

השאלה הראשונה בדרך כלל אינה קשורה למפרט טכני ומה לרכוש, אלא יותר להכיר את העבודה של אותו אדם. מה בעצם אותו אדם עושה למחייתו וסוג התכנים שהוא יוצר/עורך. יש הבדל ענק בין אדם שעורך וידאו AVC/H.264 של חתונות ואירועים אחרים, קצת עובר על תמונות בפוטושופ ואולי קצת נוגע באפטר. אותו אדם לא צריך ממש מחשב חזק. לעומת זאת, אותו אחד שעורך סרטים שצולמו ב-RED, שעורך תכנים שקודדו ל-DNxHR/Prores, ועושה גם דירוג צבע – יצטרך מחשב יותר חזק ומסך הרבה יותר רציני ומדויק מבחינת צבעים שעולה לא מעט. בין האחד לשני יש לא מעט שנמצאים ב"אמצע" ויש כמובן אלו שנמצאים בקצוות היותר גבוהים שעבורם צריך חומרה מאוד יקרה, והם הראשונים שיקנו לעצמם איזה Mac Pro (זריקת כספים, אבל היי, כל אחד וכרטיס האשראי שלו…)

מכאן נעבור לנושא הכרויות… בניגוד למה שחושבים, לא חייבים להכיר כל פיפס במחשבים, כל שבב וכל פין וכל טכנולוגיה חדשה או ישנה. מה שכן, צריך להכיר טכנולוגיות ברמת המאקרו, כך שאם משוחחים על שדרוג/רכישה, תהיה הבנה לשני הצדדים על מה באופן עקרוני מדבר, ואת ההכרות הזו אחלק כאן לכמה חלקים:

  • מעבד – הליבה של המחשב. עד לאחרונה כשדובר על מעבד למחשב יצירת/עריכת תכנים, הרוב המוחלט בחרו במעבדים של אינטל. המעבדים של המתחרה, AMD, עבדו טוב, אבל עדיין המעבדים של אינטל נתנו ביצועים יותר גבוהים. במעבדי הדור האחרון של AMD (סידרת Ryzen 3000 במחשבים נייחים, סידרה Ryzen Mobile 4000 במחשבים ניידים) המספרים התהפכו, אחרי ש-AMD החליטה לא לחכות לחברות כמו Adobe ובעזרת שימוש בטריקים שונים (Cache מפלצתי במיוחד) המעבדים של החברה מראים שוב ושוב שהם נותנים ביצועים יותר גבוהים באפליקציות של אדובי/בלאק מג'יק/AVID בהשוואה למעבדים של אינטל. המקום היחיד שאינטל עדיין בתחום זה מובילה – זה בביצועים של פוטושופ, וגם שם – מדובר בהבדל של אחוזים בודדים.
    לפיכך – המעבדים של AMD עדיפים, הן מבחינת מחיר (יותר זולים מהמעבדים של אינטל), והן מבחינת כמות ליבות שמקבלים באותו מעבד. לחברה יש קטלוג מעבדים שמתחיל במעבדים שעולים 99$ ועד 4000$ לשוק הדסקטופ.
  • ה-GPU – זהו הכרטיס הגרפי. אחת הטעויות הקלאסיות שלא מעט עושים היא לרכוש כרטיסים גרפיים יקרים בשעה שהם כלל לא מנצלים אותה. הכלל הוא פשוט: אדובי פרמייר אינו מנצל את רוב הזכרון הקיים ברוב הזמן וגם כשצריך, הוא יודע לבדוק כמה זכרון לכרטיס הגרפי (לכרטיס הגרפי יש זכרון משלו שנקרא VRAM ולמחשב יש זכרון משלו שנקרא DRAM) ולחלק את העבודה בהתאם. לכן, אם לדוגמא רק מריצים תוכנת עריכת וידאו, כרטיסים כמו RTX2060 של Nvidia או RX5700/RX5600/RX5500 של AMD יכולים לעשות את העבודה בצורה מצויינת. אם לעומת זאת יש לכם הרבה עבודה על אפטר או על Davinci Resolve – כדאי לבחור באחד הכרטיסים של AMD או RTX 2070 (או 2070 Super) או RTX 2080. שוב, הכל תלוי בתקציב ובצורך במהירות.
    נקודה חשובה: אם אתם משתמשים בפרמייר, גירסה 14.2 בטא כוללת תמיכה הרבה יותר מאסיבית ב-GPU וכתוצאה מכך ה-Export (ישירות או דרך Media Encoder) יהיה מהיר פי 3-4 מהמהירות שאתם רגילים אליה, וזאת מבלי לשנות שום ציוד.
  • זכרון: הכלל הוא פשוט – כמה שיותר, יותר טוב, אך עד גבול מסוים. המינימום המומלץ הוא 16 ג'יגהבייט והכמות המומלצת בדרך כלל היא 32 ג'יגהבייט. במחשבים ניידים זולים הזכרון מולחם ולכן תצטרכו לבחור מראש כמות זכרון, ואם תבחרו 32 ג'יגהבייט זכרון תגלו שמחיר המחשב הנייד הינו גבוה מאוד. אם אפשר, חפשו מחשב נייד PC שניתן להוסיף לו מקלון זכרון, וכך תוכלו לרכוש מחשב עם 8 ג'יגהבייט ולהכניס מקלון של 8 ג'יגהבייט זכרון (ויותר מאוחר להחליף למקלון של 16 ג'יגהבייט ובכך הזכרון הטוטאלי יהיה 24 ג'יגהבייט).
    כמות זכרון של 64 ג'יגהבייט ומעלה דרושה אך ורק אם מריצים המון תוכנות יצירת/עריכת תכנים במקביל ולא סוגרים אף אחת מהן.
    מבחינת תמחור: מקלות זכרון DDR4 2666 בגודל 4 ג'יגהבייט הם המקלות הכי זולים (וברוב המחשבים הנייחים הזולים ניתן להכניס 2 או 4 מקלות כאלו), וישנם "קיטים" של 16 ג'יגהבייט שמורכבים מ-2 מקלות של 8 ג'יגהבייט זכרון, קיטים של 32 ג'יגה וקיטים של 64 ג'יגה, ככל שהקיט כולל יותר זכרון, המחיר עולה.
    שימו לב: לא ניתן להגדיל זכרון של כרטיס גרפי (ה-VRAM). לשם כך, יש צורך בהחלפתו בדגם אחר יקר יותר.
  • דיסק SSD: דיסקים מבוססי שבבי NAND קיימים כבר מספר שנים ומחירם צונח בכל תקופה בעוד ועוד אחוזים, לפי ההמלצות שלי קצת שונות מהמקובל. במקרים רבים ההמלצה היא לרכוש אחד ולחלק אותו ל-Partitions, רק שבניגוד לדיסקים מכניים, במקרים רבים כשה-SSD מתקלקל, שום דבר לא יהיה זמין, לא מערכת ההפעלה, לא האפליקציות ולא עבודות שנשמרו על אותו SSD, ולכן אני דווקא ממליץ כשזה מגיע למחשב נייח, לרכוש 2 דיסקים SSD (אחד בגודל חצי טרהבייט ואחד בגודל 1 או 2 טרהבייט). את העבודות לאחסן ולעבוד על ה-SSD הגדול, ואת האפליקציות ומערכות ההפעלה לאחסן על הקטן. תתפלאו, המחירים אינם יקרים, רק חשוב לציין בחנות שבוחרים את ה-SSD שיהיה מבוסס על תאי TLC ולא QLC (ההבדלים הם בכך ש-SSD מבוסס QLC יותר זול אך הכתיבה איטית בהרבה).
  • דיסק קשיח מכני: אם אתם קונים מחשב נייח, קנו גם דיסק קשיח מכני בגודל 2-6 טרהבייט. בדיסק הזה תאכסנו את הפרויקטים לאחר העבודה, ומה שהכי חשוב: לא לעבוד על הפרויקטים בזמן שהם מאוכנסים בדיסק הקשיח המכני. השאירו אותו רק לצרכי גיבוי, ואם אתם יכולים לרכוש לעצמכם NAS לאחסון חיצוני, זה יעזור בתור גיבוי משני. אתם אף פעם לא יודעים מתי לקוח יפנה מחדש וירצה שינויים על פרויקט מלפני שנה וכמובן שאין לו את קבצי המקור.
  • מסך: המסכים הפופולריים ביותר כיום לעריכה הם מסכי 27 אינטש עם פאנל IPS. יחד עם זאת, רוב הפאנלים הללו במחירים הזולים אינם מדוייקים בצבעים (באף אחד מהם, sRGB, AdobeRGB, DCI-P3, NTSC). אם רוצים מסכים מדוייקים (לאלו שהם קולוריסטים) – מסכים טובים קיימים במחירים שמתחילים בסביבות 4000 שקל וכוללים מסכים כמו Pro Art של Asus, ה-Ultra Sharp של Dell, ה-Color Pro של Viewsonic, וכל אחד מיצרני המחשבים הנייחים מוכר גם מסכים מקצועיים עם הלייבל שלו.
  • תוכנת גיבוי: אחד הדברים שכמעט כולם שוכחים. רכשו או התקינו תוכנת גיבוי שיכולה לגבות לדיסק מכני או ל-NAS את כל המחשב אחת לזמן מה (נניח אחת לחודש). יש תוכנות חינמיות ב-Windows כמו Macrium Reflect ויש תוכנות אחרות שעולות בסביבות ה-50$. שווה בהחלט להשקיע!

בחירה אם לרכוש נייח או נייד: אם העבודה תהיה בבית, תמיד עדיף נייח הואיל וקל לשדרג אותו, אפשר להוסיף דיסקים לצרכי גיבוי ועוד. אם לעומת זאת העבודה היא בדרכים – קחו מחשב נייד, רק שכדאי לבחור מחשב נייד שניתן להרחיב בו זכרון ולהכניס מקלון SSD נוסף בתוכו.

מק או Windows: לא נכנס לויכוח הזה, עניין של טעם, נוחות וכו' 🙂

אחרי שהכרתם את המושגים, אפשר להסתכל באתרים שונים ולשאול חברים או בפורומים שאלות. יש עוד חלקים שעליהם לא דיברתי כמו חשיבות של ספק כח חזק וטוב (מומלץ 700 וואט), מארז מחשב (עניין של טעם ומה נכנס פנימה) ואיוורור (אני ממליץ מאווררים של חברת Noctua, הם שקטים מאוד). אם אתם בונים מחשב בחנויות כמו KSP או IVORY, שבו עם נציג, הוא יוכל לעזור לכם בבחירה בהתאם לתקציב שלכם, הואיל ותוכלו לראות כמה כל חלק יעלה. אל תשכחו לרכוש Windows 10 ואת התוכנות הרלוונטיות.

בהצלחה 🙂

מקודדי ביניים – כדאי להשתמש?

אחד ההבדלים הגדולים ביותר שקיימים בשוק יצירת תכנים – קשור למקודדי ביניים, אותם Mezzanine Codecs כמו DNxHD/DNxHR/Prores/Cineform וכו'.

בדרך כלל כשמצלמים סרטים, או כל תוכן במצלמות מקצועיות ויקרות (ואני מתכוון למצלמות שמתחילות במחיר של 10-15 אלף דולר ומעלה), בדרך כלל הוידאו יוקלט עם מקודדים כאלו, או שיוקלט כ-RAW או עם דחיסה לא כל כך משמעותית, כמו במקרים של Red, Arri Alexa ולאחרונה גם מצלמות של חברת Blackmagic Design מאפשרים לשמור ב-RAW או במקודד קרוב לכך (חוץ מאשר אפשרויות שמירה ב-Prores בפרופילים שונים).

לעומת זאת, במצלמות שנמכרות במחירים החל מכמה מאות דולרים ועד כמה אלפי דולרים, קידוד הוידאו יהיה ב-H.264 או H.265 באחד מהפרופילים של ה-Codec, בהתאם להחלטת המשתמש. כך לדוגמא יש את H.264 GOP ששומר את כל הפריימים (כלומר הכל I) והוא יותר קל לעבוד בעריכת וידאו רצינית (אבל הוא עדיין לא "קל לעיכול" למערכת כמו מקודדי הביניים). בדרך כלל מי שיצלם בשיטות האלו יהיו אלו היוטיוברים למיניהם, צלמי חתונות ואירועים ועוד. יש כמובן גם כאלו שמשתמשים במצלמות הנ"ל יחד עם מקליטים חיצוניים כדי להקליט קבצים בקידודי ביניים.

להלן קליפ מהערוץ של Gerald Undone שיסביר את ההבדל המהותי בין ה-H.264/H.265 לבין מקודדי ביניים. שימו לב, הוא מדבר על הדברים בקצרה. יש קליפים אחרים שמסבירים הרבה יותר לעומק, למי שמעוניין..

אפשר לסכם את היתרונות של 2 השיטות כך:

  • קידודי Delivery כמו H.264/H.265 – מעולים בשמירה בקבצים בגודל קטנים, כל תוכנת עריכה תקבל אותם, ואפשר לנגן אותם ישירות בכל מחשב ובכל ציוד.
  • קידודי ביניים – יוצרים קבצים יותר גדולים אך שומרים הרבה יותר פרטים, מעולים לעבודות עריכת וידאו מורכבות ברמות שונות. ניתן להחליט איזה מקודד ואיזה פרופיל מקודד על מנת לשמור על איזון של גודל קובץ (או ליתר דיוק: Bitrate) מול איכות וידאו שתישמר.

חסרונות:

  • H.264/H.265 – ככל שמוסיפים יותר אפקטים, LUT ודברים נוספים לקליפים בעת העריכה, העורך "יגמגם" יותר הואיל והוא צריך לחשב שוב ושוב את מיקום הפריים, אפקטים וכו' על אותו פריים ועוד. דבר זה אינו קיים במקודדי ביניים.
  • קבצים גדולים שמקודדים במקודדי ביניים יהיו בעיה לשימוש ועריכה במחשבים ניידים שאין להם דיסק SSD חיצוני או SSD גדול פנימי (ועם הרבה מקום פנוי)

אז עם איזו שיטה כדאי יותר לעבוד? זה תלוי בעצם בראש ובראשונה מי אתה.

  1. אם אתה יוצר תכנים שמיועדים לפלטפורמות שידור באינטרנט (יוטיוב, Vimeo) וכל מה שחשוב לך זה התוכן, אבל לא כל ביט של צבע, אתה מוסיף אולי LUT, מבצע כמה חיתוכים וכמה אפקטים – אז שמירה ב-H.264 במצלמה יכולה לעשות את העבודה די טוב.
  2. אם אתה לעומת זאת יוצר תכנים עבור גופי שידור גדולים – H.264/H.265 יהיו המקודדים אליהם אתה תייצא את התוכן, וברוב הזמן אתה תצטרך לעבוד מול קבצים גדולים שקודדו במקודדי ביניים, ואם אתה משתמש במצלמות די "זולות" (פאנאסוניק S1H, קאנון אבל לא המקצועיים וכו') – תצטרך להשתמש במקליט חיצוני כדי לשמור את הקבצים מקודדים במקודדי ביניים
  3. אם אתה עורך מהבית עבור אולפן ולהעביר אליך קבצים גדולים זו בעיה, אפשר לקודד קבצים כאלו לפרופיל יותר נמוך (גם Prores וגם DNxHD/DNxHR תומכים בכך) שיצור קבצים יותר קטנים שאותם תוכל לערוך. את הקבצים היותר קטנים שומרים מקומית ומעבירים אליך וכשאתה מסיים עריכה, אתה שולח בחזרה את הקבצים שערכת (לא את הקבצים שקודדו במקודדי הביניים) ובאולפן אפשר בכמה קליקים של עכבר להחליף את הקבצים המקודדים בקבצים מקודדים עם פרופיל יותר גבוה. כל העבודה שעשה העורך – תישמר.

אחת השאלות שרבים שואלים בכל הקשור למקודדי ביניים היא: האם, במידה ויש לי מקום פנוי בדיסק, המחשב יצליח לעבוד עם אותם קבצים? ובכן, עם מקודדי ביניים, דרישות ה-GPU וה-CPU הן די צנועות והכל תלוי בראש ובראשונה בדיסק שיש לך. הנה לדוגמא צילום מסך מהמחשב שלי עם ניסוי על דיסק קשיח מכני:

כפי שניתן לראות בתמונה, וידאו ברזולוציות מסוימות ובקידודי Prores שונים – אפשר לערוך בלי יותר מדי בעיות. כמובן שככל שהרזולוציה עולה, וכמות הפריימים לשניה עולה – תצטרכו SSD במקום דיסק קשיח, ואני ממליץ על דיסק קשיח Samsung EVO 860 (אם זה פנימי) או Samsung T5 SSD אם זה חיצוני. המחירים של הדיסקים הללו נוחים (תלוי בתקציב ובגודל SSD שתרצו).

אפשר כמובן להשתמש בדיסק SSD NVME (בחיבור Thunderbolt 3 במק, במחשבים ניידים ב-PC במקרים רבים יש מקום ל-SSD NVME נוסף, וברוב המחשבים מהשנתיים-שלוש האחרונות יש מקום ל-SSD NVME בתצורת מקל על לוח האם או ע"י הוספת כרטיס PCIe זול שעולה 10$) ואז ניתן לערוך כל קובץ שקודד במקודדי ביניים. כך זה נראה כאן:

(במקרה הזה אני משתמש ב-Western Digital SN720 גודל 2 טרהבייט)

אחת הנקודות הנוספות שעורכים רבים מציינים היא חוסר האפשרות שלהם לאחסן מידע רב, ואני בהחלט יכול להבין זאת, אולם יחד עם זאת, לעניות דעתי, Work flow טוב חייב להכיל אמצעי גיבוי קבוע, כמו NAS. פתרון NAS נחמד שאני יכול להמליץ עליו הוא QNAP TS-228A שעולה 739 שקלים ב-KSP (על זה תצטרכו להוסיף מחיר של 2 דיסקים, כמו אלו לדוגמא שעולים 439 שקלים פר דיסק), ובכך אפשר בכל פעם להעביר פרויקט אל המחשב ולערוך, ובסיום – להעביר אל ה-NAS, ואם צריך לערוך שוב, אפשר להעתיק מה-NAS בחזרה (אם אתם בעלי מחשבים ניידים ואתם גם עורכים בשטח, אל תערכו ישירות מה-NAS. ראיתי מספיק מקרים של עורכים שהגיעו עם מחשבים ניידים ו..הם שכחו את הפרויקט בדיסקים בבית).

מבחינה טכנולוגית, דברים משתנים היום במהירות. בעבר, מקליטים חיצוניים היו יקרים מאוד. כיום לעומת זאת, יש מסכים מקליטים חיצוניים כמו Atomos Ninja V שעולים 2300 שקל כולל משלוח לארץ שיודע להקליט ל-Prores, ל-DNxHD, ל-DNxHR ואין צורך בדיסקים SSD קנייניים סופר יוקרתיים. גם SSD SATA טוב של סמסונג יכול לתת מענה מעולה, ואפשר להחליף דיסקים במהירות ולאחר מכן לחבר אותם בחיבור USB פשוט כדי להעביר נתונים. בגלל זה, כותב שורות אלו מתכונן כבר בקרוב לעבור מהקלטות של H.264 להקלטות DNxHR SQ או Prores 422 (אחד מהפרופילים, אני עדיין בודק, יש ל-Prores יתרונות בתחום ה-VBR). זה שקובץ ישקל 20 ג'יגה במקום 4 ג'יגה, לא כזה עקרוני, במיוחד אם אני לא מוציא אותו החוצה לשום מקום ואני כן מקבל איכות הקלטה הרבה יותר גבוהה.

לסיכום: אין שום רע בלהשתמש ב-H.264/H.265 להקלטה ועריכה, אבל לפעמים צריך לשבת כמה דקות ולחשוב ולראות שהשד אינו נורא כל כך אם מקליטים ועורכים עם מקודדי ביניים. מחירי דיסקים ירדו ויורדים, בין אם מדובר בדיסקים מכניים או SSD, המחשב לא צריך להתאמץ יותר מדי בעריכה כשהקבצים מקודדים במקודדי ביניים, והאיכות היא משמעותית הרבה יותר טובה.

סקירה: Decklink mini recorder 4k

לפני מספר שבועות כתבתי פוסט עם הצעה לשינוי ה-Workflow כדי לקבל איכות וידאו יותר טובה והרבה יותר קלה. את הפוסט כתבתי על סמך עבודה עם מחשב מק של חבר (נו, גם זה קורה). בכל מקרה, רכשתי את הכרטיס, שהגיע אליי לפני ימים ספורים (למעוניינים, אני יאמר מראש – קנו את הכרטיס מחו"ל, הנה לינק ל-BHPhoto. התמיכה בארץ פשוט לא קיימת (ניסיתי אותם), וזמן ההמתנה הוא אותו דבר וכנ"ל גם המחיר הסופי).

אז לאחר שהכרטיס הגיע אליי ועבר סידרת בדיקות, אני רוצה לשתף את התרשמותי.

אם יש משהו אחד מעולה שניתן לאמר על הכרטיס הזה – הוא שהכרטיס הזה הוא בהחלט כרטיס מקצועי ללכידת וידאו. הוא תומך ברזולוציות החל מ-525 ועד 4K (ב-30 פריימים לשניה) כפי שניתן לראות ברשימה משמאל (לחצו להגדלה), כך שאם יש לכם תוכן שאתם רוצים ללכוד והוא מרזולוציית HD ומעלה, תוכלו לבחור את הפורמט (בדרך כלל הוא יבחר אוטומטית את הרזולוציה לפי מה שהוא יקלוט דרך חיבור ה-HDMI או דרך חיבור ה-SDI). מה שכן ניתן לראות די מהר – זה שהכרטיס הזה לא ממש מתאים למי שרוצה ללכוד וידאו ברזולוציה של 4K ב-60 פריימים ומעלה (זה קשור לכרטיס עצמו, זה PCIe דור שני בחיבור X4, והחיבור וידאו הוא HDMI 1.4).

מבחינת קידוד, כאן נמצאת אחת החולשות של הכרטיס ממבט ראשון. בלי שום תוכנת עריכה מותקנת במחשב, אלו ה-Codecs שתוכל לבחור מהם (חוץ מהאחד לפני אחרון, ה-Quicktime DVCPRO HD שיופיע לך אם התקנת את פרמייר פרו במחשב). בתמיכה של Blackmagic טוענים כי אם משתמשים ב-AVID, יתווספו לרשימה המקודדים DNxHR, DNxHD, אולם כשניסיתי להתקין את הגירסה החופשית, הם לא הופיעו, וגם כשהתקנתי את ה-Codecs ישירות על ה-Windows, הם – כמו שאתם רואים, לא מופיעים. יכול להיות שהם כן יופיעו עם AVID מסחרי.

תוכנת ההקלטה Blackmagic Media Express המותקנת כחלק מהתקנת הכרטיס (וממנה צילמתי את הרזולוציות וה-Codecs) מאפשרת לך לבחור Codec, רזולוציה, כמות ערוצים וכו' להקליט ישירות למחשב – אולם חשוב לזכור שהקבצים שהיא מייצרת – ענקיים. ה-Codecs שמציינים Uncompressed מוציאים קבצים בגודל של 1 ג'יגהביט לשניה! (ג'יגהביט, לא ג'יגהבייט, לחצו על התמונה משמאל להגדלה). לעומת זאת, שימוש ב-Quicktime DVCPRO HD מקליט ב-Bitrate בסביבות ה-110 מגהביט לשניה.

אם אתם לעומת זאת משתמשים במק (או האקינטוש, דבר שאני חושב עליו יותר ויותר, אם כי חוסר התמיכה בכרטיסי nVidia קצת בעייתי בשבילי) עם הכרטיס הנ"ל, אתם תקבלו מגוון Codecs של Quicktime Prores לבחור מהם בנוסף לרשימה לעיל.

אבל המטרה של Blackmagic עם הכרטיס הנ"ל היא לא להכריח אתכם להשתמש בתוכנה (הדי גרועה) להקלטה/Import שהיא כוללת ב-Installer. התוכנה כוללת ערימת דרייברים שמאפשרים לכם להקליט מהמצלמה (או מהציוד שלכם) ישירות מתוכנת העריכה ומתוכנות אחרות כמו OBS Studio, vMIX עם מגוון Codecs שאותן תוכנות תומכות (חשוב לזכור: הקידוד ברוב המקרים יתבצע על ה-CPU בלבד). מעבר לכך, התוכנה כוללת דרייברים WDM המאפשרים להשתמש בכרטיס ובמצלמות בתוכנות כמו סקייפ, זום, Teams ושאר תוכנות שיחת וידאו. עכשיו אפשר להשוויץ באיכות של ה-DSLR בשיחת וידאו הבאה 🙂

מבחינת תחרות, רוב המתחרים בקטגוריה זו תומכים רק בחלק מהפונקציונליות. כרטיסים כמו של Elgato (למעט Cam Link 4K ו- +HD 60 S שגם אותם לא ניתן להשיג כיום, אגב) יודעים לאפשר ביצוע Capture לתוכנות מסויימות אולם לא מאפשרים שימוש בתוכנות שיחות וידאו עם הכרטיס ואין תמיכה בלינוקס. אלו שכן מאפשרים, תמיכת הקידוד שלהם מוגבלת ל-UVC בלבד, ובהתחשב במחיר הכרטיס ($195 נכון להיום) – הוא נותן פתרון לא רע.

אם רוצים לרכוש את הכרטיס כתחליף ל-Recorder שמתקינים על המצלמה על מנת להקליט ב-Codecs שונים כמו ProRes או DNxHR, הכרטיס יכול להיות פתרון לא רע כתחליף, אך כדאי לקחת בחשבון שהקידוד מתבצע על ה-CPU ולא על הכרטיס.

לינוקס: יש תמיכה מלאה, אם כי לא בדקתי זאת לגבי הפצות לינוקס משתנות כמו אובונטו ו-Fedora. יש תמיכה רשמית ב-CentOS 7 וב-SuSE הרשמי.

מבחינת החסרונות שלו, יש כמה נקודות:

  • אין יציאת HDMI OUT. רוצה לראות מה המצלמה משדרת? תשתמש במפצל או שתצפה בתוכנת ה-Capture. לא ממש מהותי, אבל יש כאלו שירצו לצפות.
  • התמיכה לא משהו, לא בארץ ולא מצד היצרן (טוב, הם נותנים תמיכה הרבה יותר טובה כשמחיר הציוד מתחיל ב-1500$ ומעלה), וכנ"ל לגבי התיעוד – הוא כללי מאוד ומדבר על רוב הציוד שלהם, ובקושי נוגע בכרטיס הזה. מצד שני, ברגע שאתה מבין את הפואנטה של הכרטיס והדרייברים עובדים, לא ממש תצטרך את התמיכה.
  • תוכנת ה-Capture הכלולה – היא בסיסית ולא יותר מכך. יש דיווחים על כך שלפעמים ההקלטות יוצאות מחוסרות סינכרון ולכן מומלץ להשתמש בתוכנות צד ג'.

לסיכום: במחיר הנוכחי של הכרטיס, נראה לי ששווה לרכוש אותו אם רוצים להקליט מיציאת ה-HDMI של המצלמה ישירות ל-PC דרך התוכנה הכלולה (מומלץ להקליט את הקול בנפרד עם מקליט חיצוני כמו עם מכשירי Zoom או Tascam בין כה) וזו גם דרך טובה להשתמש בציוד הנוכחי בשיחות וידאו, במיוחד כשיש צורך להיראות באיכות וידאו טובה וייצוגית.