מעבדי השנה

הערה: יש עוד 3 וחצי חודשים עד שמסתיימת השנה, אך מכיוון שראש השנה חל בקרוב ומשפחת מעבדים חדשים לא עומדת לצאת בקרוב – אז החלטתי לדרג את המעבדים מוקדם 🙂

כשזה מגיע למעבדי X86-64, שנת 2017 בהחלט תירשם כשנת מפנה, הן עבור AMD והן עבור אינטל. 2 החברות הוציאו משפחות מעבדים שונות השנה והצרכן – רק הרוויח מכך (פחות או יותר, על כך בהמשך).

נתחיל עם AMD:

חברת AMD הוציאה השנה מעבדים המבוססים ארכיטקטורה חדשה שלהם, ה-ZEN. לפני ZEN, חברת AMD הוציאה מעבדים הכוללים מעבד גרפי (ובקיצור: APU) שביצועיהם לא ממש הרשימו אך המחירים שלהם היו מאוד נמוכים. עם ZEN המעבדים של AMD קיבלו תפנית רצינית ולראשונה AMD הציגה משפחת מעבדים בשנת 2017 החל מ-Ryzen 3 ועד Ryzen-7 שהצליחו להתחרות בכבוד במעבדים של אינטל בכל מה שקשור לעבודה בריבוי משימות. AMD לא הצליחה להגיע לביצועים יותר גבוהים ממעבדי אינטל בכל הקשור למשימות שמשתמשות בליבה אחת (Single Threading) אך AMD העמידה אתגר מעניין לצרכנים: שלם פחות, קבל יותר ליבות ממה שאינטל נותנת לך. התוצאה? הסתערות המונית של צרכנים שהחליטו לנצל את המחירים היותר נמוכים ע"מ לשדרג את המכונות שלהם.

גם בתחום השרתים AMD השתמשתה בפלטפורמת ה-ZEN שלהם וגם כאן, לראשונה לאחר 5 שנים, AMD הוציאה משפחת מעבדים לשרתים (ה-EPYC) עם מחירים מאוד מפתים וביצועים מעולים ברוב המטלות – בהשוואה למעבדי דור 4 ו-5 של אינטל. גם כאן, לראשונה, לאינטל יש תחרות וחברות גדולות מאוד כמו מיקרוסופט ו-Ali Baba החליטו לרכוש הרבה מאוד מעבדים לעננים הציבוריים שלהם מ-AMD.

ואז.. צצה ההפתעה של AMD, הפתעה ש-AMD בעצמה לא תכננה..

אם תשאלו כל יצרן מעבדים, לוקח בין שנתיים ל-3 שנים ליצור מעבד. ב-AMD לעומת זאת מספר מהנדסים החליטו לפתח להם פרויקט צד קטן. הם לקחו את תכנון מעבדי EPYC, לקחו את ה-Chipset מסידרה X370 שיועד ל-Ryzen והם החליטו "לשחק" קצת…

  • הם העיפו את כל מה שקשור לניהול המערכת מה-EPYC.
  • הם בנו את ה-X370 מחדש כך שיתמוך בתושבת העצומה של המעבד החדש
  • הם הפעילו תמיכה בעד 1 טרהבייט זכרון ECC
  • הם שינו את תמיכת הזכרון ל-QDR
  • הם ביטלו 2 חתיכות סיליקון מהתוכנית של ה-EPYC.

התוצאה? משפחת מעבדים חדשה, ה-Threadripper שנבנה ב-3 חודשים ובדגם בקצה הגבוה נותן לצרכן 16 ליבות, 32 נימים, 64 נתיבי PCIE, עד 1 טרהבייט זכרון ECC (כולל תמיכה בזכרון שאינו ECC), ובמחיר שרבים לא ציפו לו – 999$, הרבה פחות מהתחזיות שציפו למחיר של 1500-2000$. ההפתעה היותר גדולה (ש-AMD כלל לא דיברה עליה) התגלתה רק לפני מס' ימים: רבים הניחו ש-2 החתיכות סיליקון שאינם עובדים ב-Threadripper הם סתם סיליקון ללא טרנזיסטורים, אבל אז אחד המומחים לפריקה של מעבדים רכש מעבד Threadripper ופירק לו את הצורה והתוצאה שהתגלתה – שהסיליקונים הללו הם פשוט סיליקונים פגומים, כלומר אם AMD תרצה מחר להוציא מעבדים לדסקטופ עם 24 או 32 ליבות – הם פשוט יכולים להנמיך במעט את מהירות השעון, ולשנות מס' דברים קטנים במעבד – ויש להם דגמים חדשים.

AMD השנה תציג גם את מעבדי ה-Ravenridge, אלו המעבדים החדשים (סידרה 2500U) של AMD שמיועדים למחשבים ניידים. הם יהיו יותר חסכוניים בסוללה בכ-50% בהשוואה לדור קודם של AMD, הם יהיו מבוססי Ryzen עם 4 ליבות והם יכללו GPU מסידרת VEGA בתוך המעבד. התוצאות הראשונות שדלפו הראו שיש ל-AMD במה להתגאות. מחשבים ניידים מבוססי RavenRidge יצאו לקראת קניות חג המולד.

בקיצור: בכל הקשור ל-AMD, שנת 2017 תירשם כשנה בהחלט מוצלחת (בכל הקשור לכרטיסים גרפיים… קצת פחות, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר).

מכאן נעבור למתחרה הכחולה הגדולה: אינטל.

את שנת 2017 אפשר לסכם לגבי אינטל כשנה שאינטל ירתה לכל הכיוונים. אין לי שום בעיה עם זה שאינטל הוציאה מעבדים לכל הסגמנטים בשוק, הבעיה מתחילה בכך שחלק מהמעבדים הם תמוהים וחלק אחר – מתחרה במעבדים אחרים .. של אינטל.

בתחילת השנה הגיעו מעבדי Kaby Lake לשוק, ולמען האמת – לא היו חידושים כה סוערים וגם במבחני הביצועים לא נרשמו התלהבויות. תוספת של 10% במקרה הטוב. אינטל נאלצה להשתמש בגימיקים כמו תמיכה ב-4K עם דפדפן Edge ב-Netflix, והוצאת מקלון SSD מסוג Optane שפועל רק עם Kaby Lake על מנת להאיץ דיסק קשיח (פתרון לא משהו, במיוחד שדיסק SSD בגודל 128 ג'יגהבייט יכול לבצע את אותה מטלה במחיר זהה רק עם יותר Cache).

בהמשך השנה אינטל הוציאו 2 משפחות מעבדים לדסקטופ: ה-Sky Lake X וה-Kaby Lake X. נתחיל ב-Kaby Lake X: עד היום, אף אחד לא מבין מדוע אינטל הוציאו חלק מהמעבדים הללו (כמו 7640X ו-7740X). הם נחותים מה-Kaby Lake בכך שיש להם פחות נתיבי PCIE ואין להם יחידת עיבוד גרפי פנימית, מה שמכריח את הצרכן לקנות GPU. מיטב הסוקרים לא מצאו תשובה מדוע אינטל הוציאו את אותם מעבדים. יחד עם זאת, אם הצרכן מוכן לחיות עם המגבלות, ישנם מעבדים בסידרה כמו 7800X עם 6 ליבות ו-7820X עם 8 ליבות.

במקביל אינטל, כפי שציינתי, הוציאו את ה-Sky Lake X, ועם מעבדים אלו (ולוח אם שמבוסס על Chipsets כמו X299 ו-Z270) אינטל לראשונה הוציאו סדרת מעבדים חדשה שמאפשרת לצרכן לרכוש מעבדים עם יותר מ-4 ליבות מבלי למכור כליה (ע.ע. 6950X ב-1700$). המעבדים הללו (שנקראים Core-i9) הגיעו עם מספר ליבות שנע בין 6 ליבות (7800X) וכלה ב-18 ליבות (7980XE) ואלו מעבדים שאינטל בהחלט יכולים להתגאות בהם בכך שהם נותנים ביצועים (כמעט) בכל סוג של מטלה. הבעיה היחידה שלהם – היא תמחור. במחיר של מעבד 10 ליבות כמו 7900X, אפשר לרכוש Threadripper שנותן הרבה יותר. בינתיים, בשלב זה אינטל לא מורידה מחירים.

חשבתם שגמרנו עם Kaby Lake? טעיתם. אינטל הציגה לאחרונה את ה-Kaby Lake Refresh. אלו מעבדים שמיועדים למחשבים ניידים בסידרה 8 של אינטל. החידוש העיקרי – אינטל החליטה לתת קצת יותר לצרכן והפעם יש 4 ליבות ו-8 נימים במקום 2 ליבות ו-4 נימים. מחשבים ניידים עם המעבדים הללו יוצאים בימים אלו.

כשזה מגיע לשרתים, אינטל החליטה להוציא את המעבדי Xeon-SP (שם קוד: Purley) ב-4 משפחות: ברונזה, כסף, זהב, ו-פלטיניום. כל אחד מהצבעים מתאים לצרכים שונים. אם הייתם רגילים לדוגמא ל-Xeon E5 עם 8 ליבות ו-2 מעבדים, הסתכלו על משפחת הברונזה. המעבדים הללו יקרים בהרבה מהמעבדים הקודמים מדור 4 ומבחינת ביצועים – הם נותנים ביצועים טובים אולם יש לא מעט מבחנים שבהם דווקא מעבדי EPYC מובילים.

בקיצור: אינטל בהחלט הוציאה השנה מעבדים לכל הסגמנטים בשוק, ומדובר במעבדים טובים עם ביצועים מעולים, אך יש תחרות מול AMD ואינטל עדיין לא ממש מתייחסת אל התחרות.

אם הייתי נותן דירוג לחברות, הייתי נותן 9 ל-AMD ו-7.5 לאינטל. להלן הסיבות:

  • ל-AMD מגיע הציון 9 בשחרור המעבדים החדשים ובהוכחה לשוק שהם בהחלט רלוונטיים. הם הוכיחו את זה גם מבחינת תמחור שלראשונה מאפשר גם לאנשים עם תקציב קטן (בסביבות ה-500$) לרכוש מחשב עם ביצועים יפים ועם כמות נאה של ליבות. הנקודה שהורדתי היא בגלל ש-AMD לא ממש עבדו טוב מול יצרני הלוחות מה שהוביל לאנדרלמוסיה שלמה בכל הקשור לתמיכה בזכרונות וגם לא היתה מספיק עבודה מול יצרני תוכנות ומשחקים על מנת לבצע אופטימיזציה של התוכנות ומשחקים.
  • ל-אינטל אני נותן ציון 7.5: המעבדים שלהם מעולים, אך ישנם מספר בעיות:
    • התמחור שלהם במקרים רבים כלל אינו לוקח בחשבון את המתחרים הירוקים (AMD). מחיר של $2000 על מעבד 18 ליבות? מדוע?
    • ההגבלות שאינטל מטילה על המעבדים החדשים שוב מגחיכים את אינטל. תשלם $2000 על מעבד וכמות הזכרון המקסימלית היא 128 ג'יגהבייט, אין תמיכה ב-ECC, אין תמיכת RAS. כמו כן, מדוע להוציא מעבדים ללא יחידת GPU פנימית כשמדובר בקצה הנמוך של Kaby Lake X?
    • הקמפיין לשיווק ה-Xeon SP עם ההשוואות ל-AMD נראה כאילו הוא נכתב ע"י ילד בכיין ולא ע"י גוף מקצועי, במיוחד בכל הקשור להשוואות ולסלוגנים על המתחרים – וחבל.

לסיכום: שנת 2017 היא השנה שגם אינטל וגם AMD יצאו לקרב לשכנע אותך הצרכן שהגיע הזמן לשדרג את ה-PC שלך ו-2 החברות מציעות לך שורה של מעבדים שאחד מהם סביר להניח שיתאים לתקציבך. בשנה הבאה אנחנו נראה מאינטל את ה-Coffee Lake (המעבדים לקצה הנמוך לדסקטופ ששם יהיו יותר ליבות) וה-Ice Lake (שיחליפו את ה-Sky Lake X). מהצד של AMD אנחנו נראה יותר מעבדים למחשבים ניידים (RavenRidge) ומעבדים חדשים עם פלטפורמת Zen-2 המשופרת.

מי אמר שתחרות זה רע? 🙂

שנה טובה לכולם.

מדוע מכשיר הסמארטפון שלי זוחל?

לא מעט אנשים נתקלים בסיטואציה הבאה: יש להם מכשיר סמארטפון (טלפון חכם) בן 3-4 שנים (לפעמים פחות מכך) והמכשיר היקר שנרכש מתחיל להתנהג בצורה מוזרה. לוחצים על משהו, הוא לא מגיב או מגיב לאט מאוד. הטלפון מצלצל וכשמנסים להחליק אצבע כדי לענות, לוקח לו שניה או שתיים כדי "לקבל" זאת ולתת לשיחה לזרום. זה לא קשור למכשיר מסוים וזה יכול לקרות במכשירים מבוססי אנדרואיד וגם באייפונים.

מדוע זה קורה, ומה ניתן לעשות בנידון?

כדי להבין מדוע זה קורה, נחזור מספר שנים אחורה לימים בהם היו מכשירים כמו המכשיר משמאל (נוקיה 3310). בהשוואה לכל סמארטפון שקיים כיום, המכשיר הזה נראה כיום "נכה" לחלוטין. כמות הפונקציונאליות שהיתה לו היתה אולי מאית ממה שכל סמארטפון מודרני נותן כיום והוא נתן את הדברים הבסיסיים ביותר: קבלת והוצאת שיחות, הודעות SMS, מצלמה סופר בסיסית וגרועה (בהשוואה לכל סמארטפון היום), וכמובן … סנייק. טלפונים משופרים יותר הציעו מסכים צבעוניים, מוסיקה פוליפונית ואפילו ניגון של קבצי MP3!

בסופו של דבר, המכשירים הללו, עם כל המגבלות שלהם, עבדו בצורה יוצאת מן הכלל למטרה היעודית שלהם ואם שכחת לטעון אותם בלילה אז לא היית צריך לדאוג, הם היו מחזיקים גם מספר ימים ללא טעינה. המכשירים עצמם נתנו עבודה מעולה במשך מספר שנים מזמן הרכישה בלי בעיות מיוחדות.

אנשים היו רגילים בדיוק לדברים הללו, בדיוק כמו הטלויזיה, המיקרוגל, המקרר ומכונת הכביסה שלכם: אתם לא מחליפים אותם כל שנתיים שלוש, ורוב האנשים מחזיקים את המכשירים האלו 5 שנים ומעלה.

ואז הגיעו הסמארטפונים (ולא, אפל לא היתה הראשונה. נוקיה היתה קודם עם מערכת הפעלה Symbian S60) שעודדו להתקין אפליקציות. אייפון ואנדרואיד לקחו את זה קדימה והציעו הרבה יותר ממכשירי הסלולר הפשוטים: רוצה פונקציונאליות מסויימת? תתקין אפליקציה וזהו. וכאן בעצם מכשירי הסמארטפון מתחילים להתנהג כמו ה-PC: אתה מתקין אפליקציות, האפליקציות תופסות משאבים שונים, מריצים דברים שונים ברקע ואם אתה לא איש טכני עם ידע טוב, ה-PC שלך יתחיל להתנהג כמו "משוגע" לפעמים, וזה גם הגיע לסמארטפונים ושוב – גם באייפון וגם במכשירי אנדרואיד (וכן, גם ב-Windows Phone/Mobile).

האפליקציות כיום דורשות לא מעט זכרון, הן מריצות שרותים רבים ברקע, ומכשירים בני 3-4 שנים אינם מכילים הרבה זכרון, כך שאפליקציות עדכניות על מכשירים כאלו – די מבטיחים תוצאה ברורה: המכשיר יזחל, לא יגיב, יקרוס, ושלל צרות אחרות.

אם ניקח לדוגמא את המכשיר מימין (גלקסי Note-4), מכשיר שרבים מחשיבים כמודרני למרות שעברו 3 שנים מאז שהוא יוצר. המכשיר כיום עם אפליקציות מודרניות רבות יכול בהחלט להגיע למצב של "זחילה" (למרות שיש לו מעבד לא רע ו-3 ג'יגהבייט זכרון) בגלל אפליקציות כמו פייסבוק ואפליקציות נוספות שמתקינות חלקים נוספים שכל מטרתם היא לזרוק לך הודעות על מבצעים ושאר הודעות מטרידות (ניו-פארם, 365, סופר-פארם, קופות חולים שונים ושאר אפליקציות שטורחות להזכיר לך שממש עכשיו יש מבצע שאם לא תרכוש – אלוהים יעניש אותך!). כל הדברים הללו צורכים זכרון כל הזמן וגורמים להאטת המכשיר.

אז מה עושים בנידון? הנה כמה דברים, נעבור מה"קל" אל "הכבד":

  • מסירים אפליקציות. כנסו לסמארטפון שלכם והתחילו להסיר אפליקציות לא נחוצות. האפליקציות שציינתי לעיל? רובן חסרות תוכלת (אני מדבר על אפליקציות ישראליות) וכל מטרתן היא להציף אתכם בפרסומות. במקרים רבים בגלישה לאתר תוכלו לקבל את אותם פונקציונאליות ולכן כדאי להסיר אותן. מקסימום תוכלו להתקין אותם מחדש בעת הצורך.
  • מחפשים גרסאות Lite של אפליקציות. פייסבוק לדוגמא היא תוכנה שאוכלת סוללה וזכרון בלי חשבון, אז חפשו Facebook lite בחנות האפליקציות, כנ"ל לגבי Whatsapp ותוכנות אחרות. הסירו את האפליקציה הקיימת (אם לא ניתן להסיר – ניתן לבטל אותן מלרוץ (הוראות לדוגמא כאן) ואז התקינו את גרסאות ה-Lite.
  • עשיתם את הכל ולא עזר? הגיע הזמן לאפס את המכשיר (כאן תוכלו לראות כיצד לבצע זאת במכשירי אנדרואיד). שימו לב לנקודות הבאות לפני איפוס:
    • תצטרכו את שם המשתמש והסיסמא שלכם ב-GMAIL כדי להתחבר לשרותי גוגל השונים.
    • תמונות וסרטים – הם ימחקו, ולכן כדאי לפני הכל להתקין Google Photos (או "תמונות גוגל" בעברית) ואז לגבות את התמונות (עזרה לכך תמצאו בלינק הזה) כדי שהכל ישב בענן (כך שגם אם קורה משהו – התמונות והסרטונים שמורים).
    • אם יש ברשותכם מכשירים כמו של סמסונג, תוכנת Samsung Kies תוכל לסייע לכם בכל הקשור לגיבוי המכשיר ל-PC ושדרוג קושחה שלו. התוכנה זמינה גם בעברית. אם יש לכם מכשירים אחרים, החברות האחרות יצרו תוכנות דומות, תוכלו לגבות איתם את כל התכנים שבמכשיר ישירות ל-PC.
    • לאחר האיפוס, יתכן ותצטרכו להתקין אפליקציות שונות, בחרו רק את מה שאתם צריכים. יכול להיות שתצטרכו להזין שם משתמש וסיסמא בתוכנות שונות בהתאם לשרות שהתקנתם.

עשיתם את כל הכל כולל איפוס ולא עזר? נצטרך לעבור לכלים יותר כבדים. בשלב הבא הדברים שאתאר יבטלו אחריות למכשירכם (אם עדיין קיימת אחריות). אם המכשיר שלכם ניתן לכם מהעבודה או שאתם מקבלים שרות ממקום העבודה שלכם לגבי המכשיר – אל תבצעו זאת.

למכשירי מסארטפון רבים (וטאבלטים) מבוססי אנדרואיד ישנן מערכות הפעלה אלטרנטיביות שגם מבוססות אנדרואיד. יתרונן בכך שהם רזות מאוד ומכילות רק את הפונקציות ההכרחיות. כאן לא תמצאו במערכת אפליקציות כפולות (כפי שסמסונג עדיין נוהגת להתקין במכשיר – 2 אפליקציות מייל, 2 אפליקציות יומן, 2 דפדפנים וכו' וכו') אלא רק הדברים ההכרחיים בלבד, ומשם אתם נכנסים לחנות של גוגל (ה-Play Store) ומתקינים מה שאתם רוצים (אפשר גם להיכנס במחשב לקישור הזה כל עוד אתם משתמשים באותו שם משתמש וסיסמא ל-GMAIL ולהתקין אפליקציות משם והם יותקנו על המכשיר אוטומטית ללא צורך בחיבור כבל או חיבור אחר למעט חיבור סלולרי לאינטרנט או WIFI).

לשם ביצוע עבודה זו, יש צורך ב"פריצת" המכשיר על מנת להחליף תוכנת שחזור (Recovery) ומשם להתקין מערכת הפעלה אלטרנטיבית כמו Lineage OS ואחרות. אם אינכם מכירים את הנושא, אל תנסו לבצע זאת בעצמכם – אתם עלולים להשבית טוטאלית את מכשירכם! פנו לחבר או טכנאי (אני מאמין שחנויות רבות ישמחו לעשות זאת עבורכם בתשלום כלשהו) שיבצעו זאת עבורכם.

יתכן וגם אחרי כל הפעולות הללו המכשיר לא יעבוד כנדרש. דוגמא נפוצה היא מכשירי ה-Note-4 שגם אחרי החלפת מערכת ההפעלה – הסוללה נגמרת תוך שעות ספורות גם אם תחליפו סוללה. אלו באגים (תקלות) שקשורים לרכיבים פנימיים ובמקרים כאלו אין ברירה אלא להחליף מכשיר סלולרי. לשמחתינו, כיום ישנם מכשירים כמו של חברת Xiaomi לדוגמא, שאינם עולים הרבה (שימו לב, באתרים כמו ZAP חנויות רבות מציעים מחירים מפתים מאוד, אולם במקרים רבים אתם תקבלו מכשיר ללא מטען מקורי, ללא אריזה מקורית ואחריות מאוד "חפיפניקית", ולכן אם אתם קונים מכשירים של Xiaomi, דירשו אחריות מקורית של חברת המילטון, היבואנית הרשמית ולא אחריות של החנות!) בסכומים מ-750 ועד 2000 שקלים. מנסיון אישי – מכשירים אלו בהחלט מספיקים לאנשים שאינם טכניים וגם קלים לשימוש – במיוחד לאלו שמגיעים ממכשירי אייפון.

לסיכום: מכשירי סמארטפון במוקדם או במאוחר יעבדו לא כמו שצריך. לקידמה הזו שקיימת כיום יש מחיר ורובם לא רוצים לחזור למכשירים עם המקשים הפיזיים והפונקצינאליות המאוד מוגבלת. יחד עם זאת ניתן לטפל בבעיות אלו וברוב המקרים אין צורך להוציא אלפי שקלים מחדש על מכשיר חדש ונוצץ, ואם רוצים לשמור המכשיר לאורך זמן, כדאי לעבור עליו מדי פעם ולבצע "נקיון אביב" מבחינת אפליקציות מיותרות. אם זה לא עוזר – אתם יכולים לראות לעיל את הצעדים שיכולים לסייע לכם.

מעבד ThreadRipper – הסקירה

סוף סוף הסתיים ה-NDA לגבי משפחת מעבדי Threadripper ועכשיו אפשר קצת יותר להסביר בפרוטרוט לגבי המעבד ומה השוני בינו למעבדים אחרים.

מעבדים מרובי ליבות זה לא דבר חדש. יש 4 ליבות במעבד, 6,8,10, ועכשיו 12, 14,16 ואפילו 18 ליבות במעבד אחד. אינטל במשפחת המעבדים לדסקטופ (Skylake) מכרה מעבד עם 10 ליבות ו-20 נימים ב-1700$ ובמשפחה החדשה (Skylake-X) היא מוציאה ותוציא מעבדים עד 18 ליבות (אותו מעבד יעלה לך $2000). AMD מהצד השני הוציאה את משפחת Ryzen עם 4,6,8 ליבות (עם 8,12,16 נימים בהתאמה) ועתה עם משפחת ה-Threadripper היא מוציאה מעבדים עם 8,12,16 ליבות (ו-16,24,32 נימים בהתאמה). מהצד מי שמסתכל רק על ליבות, לא נראה שיש כזה הבדל גדול. נכון, AMD כרגע מובילה עם מעבד 16 ליבות אבל בחודש הבא אינטל תעקוף זאת עם 18 ליבות. מה הביג דיל?

ההבדל הענק הוא מתחת לכיסוי המעבד, וכאן 2 החברות נוקטות גישות שונות לחלוטין. אם נסתכל עם מיקרוסקופ אלקטרוני לתוך אחד ממעבדי ה-Skylake-X, נראה שהמעבד מורכב מחתיכת סיליקון אחד שעליה תוכננו כל הליבות, מה שנקרא "מעבד מונוליטי" – הכל תחת אותו סיליקון, לכל ליבה יש כמות די גדולה של זכרון מטמון L2 וישנו זכרון מטמון מסוג L3 (שהוא יותר קטן בהשוואה למעבדים הקודמים) שמשותף לכל הליבות והתקשורת בין הליבות עובדת בשיטה שנקראת MESH. לשיטה הזו יש יתרון גדול בכך שאם מריצים אפליקציות שרצות כתהליך יחיד – המעבדים של אינטל יותר מהירים מ-AMD אולם כשאפליקציות מתפרסות על כמה שיותר נימים וליבות – יש יתרון למעבדים של AMD (תלוי כמובן איזה מעבד משווים מול איזה מעבד).

במשפחת מעבדי Threadripper, הדברים שונים בכך שהמעבד בנוי בצורה שונה. אם נעיף את מפזר החום שנמצא על המעבד, נמצא בעצם 4 פיסות סיליקון (בניגוד ל-1 שבאינטל), כאשר 2 מהפיסות הם "סיליקון מת" (כלומר אין בפנים מעגלים או תפקוד כלשהו) ו-2 סיליקונים פעילים כשהם ביחד מהווים את המעבד (ה-2 המתים נמצאים בכדי לעזור בפיזור החום באופן שווה הואיל והמעבדים הללו אוכלים חשמל, לא פחות מאלו של אינטל, וגירסת ה-18 ליבות של אינטל גם אוכלת חשמל הרבה, תלוי מה מריצים ובאיזו מהירות).

מדוע בעצם AMD לא בנו את המעבדים כמו שאינטל בונה? מכיוון שמעבדים אלו מהווים פלטפורמה שהיא שונה ממה שאינטל מציעה ב-Skylake-X והיא יותר מזכירה מה שיש בתחנות עבודה מבוססות Xeon עם 2 מעבדים, כלומר ה-Threadripper זו מערכת שבנויה מ-2 מעבדים ובהתאם העבודה מבוצעת כך. חלק מכם שעובדים על שרתים מכירים זאת כ-SMP וליתר דיוק: NUMA ככל שזה מגיע לפריסת אפליקציות וניהול זכרון. בשיטה הזו ניצול מהירות הגישה של אותם פיסות זכרון מוצמדות גם ל"מעבד" שקרוב לזכרון על מנת לקבל ביצועים מיטביים. אם נחזור לרגע למעבדי Skylake-X של אינטל, המעבדים הללו עובדים בשיטה של UMA בכך שכל הזכרון מדבר עם פיסת סיליקון אחת, יהיה מה שיהיה.

אם ננסה לבדוק מה השיטה היותר טובה להריץ אפליקציות מאוד כבדות (רינדור וידאו, תלת מימד, וירטואליזציה וכו') – גם אינטל וגם AMD יאמרו בפה אחד: NUMA, כך כל מעבדי Xeon של אינטל ומעבדי EPYC (ועכשיו Threadripper) עובדים. כך גם הפצות לינוקס וגם Windows Server 2012/2016 עובדים כבר שנים רבות.

מעבדי Threadripper בעצם באים להתחרות יותר בזוג מעבדי ה-Xeon שיש בתחנת עבודה, אבל במקביל AMD מודעת בהחלט לכך שרוב משתמשי Threadripper יעבדו תחת Windows 10. ימי ה-Windows NT Workstation עברו מזמן מהעולם וזה מה שיש, ולכן AMD הוסיפה מצבים שונים למעבד כשבראשם 2 מצבים (מתחתם יש כל מיני אפשרויות שלא ניכנס אליהם כרגע): מצב היצירה (Creator mode) ומצב משחק (Game mode): בברירת המחדל המעבד עובד במצב Creator שבהם 2 פיסות הסיליקון עובדות, ובמצב Game Mode רק פיסת סיליקון אחת עובדת והמשתמש "מאבד" 8 ליבות ו-16 נימים (בהתאם לסוג המעבד) על מנת להריץ תוכנות ומשחקים ש"מתחרפנים" ברגע שהם רואים שיש יותר מ-20 נימים למכונה ובמצב Game mode אותם תוכנות ומשחקים רצים יותר מהר. הפתרון הזה הוא מעין "מעקף" עד שיצרני תוכנות ומשחקים (ליתר דיוק משחקים) יוסיפו תמיכה ל-Threadripper באופן טבעי.

מבחינת זכרון, ה-Threadripper הוא המעבד הראשון בעולם שנותן תמיכה בזכרון לא רק שקיים בשוק, אלא זכרון שגם עדיין לא מיוצר באותו גודל. כיום מקלות הזכרון DDR-4 מיוצרים בגדלים עד 16 ג'יגהבייט ו-Threadripper תומך בכך בלי שום בעיה אך בעתיד לכשייצרו מקלות של 32 ג'יגהבייט הוא יתמוך בכך ללא שום בעיה. בנוסף, מעבד Threadripper גם תומך בזכרון ECC (מקלות UDIMM בלבד) עד 1 טרהבייט זכרון אך שוב, כרגע מקלות UDIMM מיוצרים בגודל עד 16 ג'יגהבייט, כלומר מבחינת זכרון, המגבלה כרגע היא של גודל המקלות שמיוצרים בשוק, והמעבד אינו מגביל אותך בכמות הזכרון שתכניס.

אחת השאלות הכי חשובות שכל צרכן צריך לשאול את עצמו אם הוא רוצה לשדרג מעבד, היא השאלה: מה אני מריץ ומה אני צריך? אפשר להשוות את זה לעולם הרכב: האם לקנות לדוגמא יונדאי או שצריך Pick Up Track כמו בתמונה? וכאן הכל תלוי בצרכים.

אם לדוגמא הצרכן מריץ משחקים, פה ושם עורך וידאו Full HD, אפליקציות אופיס ואולי אפילו 2-4 מכונות וירטואליות, אז במקרה כזה מעבד Threadripper אינו מתאים. למי הוא כן מתאים? לכל מי שצריך הרבה יותר: וידאו 4K/6K/8K (גם RAW) עם המון זכרון ורינדור וידאו כמה שיותר מהיר, מספר כונני SSD בחיבור NVME, כ-64 ג'יגהבייט זכרון ומעלה, מעל 2 כרטיסי GPU (בתצורה טבעית של X16), ו/או הרצה של vSphere עם הרבה מכונות וירטואליות. מדובר בסופו של דבר במפלצת שנותנת ביצועים ובמקביל לא בדיוק חסה על חשבון החשמל שלך (תצטרך ספק כח של 750 וואט ומעלה, ואם אתה חושב על Overclocking – תתכונן לרכוש ספק של עד 1.5 קילוואט!). תחום נוסף ש-Threadripper יכול "לקרוץ" אליו הוא תחום הקונסולידציה: אם יש לך 3-4 מכונות PC שמריצות דברים שונים, אפשר לאחד אותם למכונה אחת. יש לך מספיק מקום לזכרון, מספיק מקום להכניס מקלות NVME SSD, יש 6 כניסות SATA, ויש במערכת 64 נתיבי PCIe (כאשר 4 מתוכם תפוסים ל-X399 Chipset) כך שאפשר להכניס הכל. מעבד לכך, רוב היצרנים שמוכרים לוחות אם מבוססי X399 ל-Threadripper נותנים לך גם כרטיס 10 ג'יגה (לא SFP אלא חיבור RJ45 רגיל).

המחיר? זול בהשוואה למעבדי ה-12/14/16/18 ליבות של אינטל אך עדיין – זה לא מחשב שרוכשים ברגע. רק המעבד עולה $1000 (בגירסת 16 ליבות, $800 בגירסת 12 ליבות), ומחיר לוח האם נע בין 350-550$. תוסיף ספק כח מינימום 750 וואט, כמות זכרון (הזכרון הוא QDR כך שלביצועים מיטביים יש לקנות קיטים של 4 מקלות, כלומר אם אתה רוצה 32 ג'יגהבייט, יש צורך לרכוש קיט של 4 מקלות עם 8 ג'יגהבייט זכרון פר מקל), SSD מהיר, כרטיס GPU טוב – ואנחנו מגיעים בקלות כמעט ל-10,000 שקל (כולל מע"מ). אם תרצה להזמין חלקים ולהרכיב פה בארץ, הם יהיו זמינים לקראת סוף אוגוסט.

לסיכום: AMD לראשונה נכנסה לתחום שאינטל היתה בו אקסלוסיבית והוא תחום תחנות עבודה רציניות עם תג מחיר זול בהשוואה למה שאינטל מציעה ויחד עם זאת עם ביצועים טובים מאוד כשמשווים PPD (כלומר Performance Per Dollar), ואינטל נאלצה לראשונה בחייה כתוצאה מהתחרות להמציא מעבדים חדשים עם יותר ליבות והצרכנים בהתאם מרוויחים. למי שצריך תחנת עבודה חזקה, ה-Threadripper נותן תשובה מעולה. אם אתם קונים תחנות עבודה ממותגות (HP, לנובו, DELL) – תוכלו לרכוש מחברת Alienware (חברה בת של DELL) ושאר היצרנים יציעו תחנות ממותגות החל מינואר 2018. אם לעומת זאת אינך מפחד מהרכבה עצמית, אני מאמין שבשבוע הקרוב או אחריו תוכל להזמין לוח,ספק,מעבד וכו'.

התחרות החלה ואינטל מפיצה דיסאינפורמציה

הגענו לזמנים טובים, בהם סוף סוף לאינטל יש תחרות הן במעבדים לדסקטופ, הן במעבדי קצה-גבוה-מאוד לדסקטופ (Super High End Desktop – או SHED בקיצור) והן במעבדים לשרתים, בין אם מדובר בשרת עם תושבת למעבד אחד או 2 (אינטל עדיין ממשיכה עם 4 ו-8 מעבדים על לוח אבל רוב החברות כלל לא רוכשות את זה. יותר זול לרכוש מספר שרתים עם 2 מעבדים מאשר אחד עם 4 או 8 מעבדים).

ועם התחרות, מגיעים נסיונות השכנוע לגרום לחברות לרכוש את המעבדים והשרתים. כל יצרני השרתים מייצרים שרתים הן עם מעבדי AMD Epyc והן עם מעבדי ה-Skylake-SP. יצרניות המעבדים מפרסמים השוואות מאוד סלקטיביות (Cherry Picking) בין המעבד שלהם לזה של המתחרה וזה לחלוטין לגטימי. ב-AMD החליטו לא להשוות למעבדי ה-Skylake-SP אלא למעבדי דור 4 של Xeon.

באינטל לעומת זאת, בחרו מוטו אחד שמסביב לו הם בנו את כל הקמפיין והם הוציאו מצגת שרצה סביב המוטו הזה. מהו המוטו? שמעבדי Epyc הם בעצם 4 מעבדי Ryzen 7 1800X של AMD "מודבקים ביחד", שזה בערך כמו לאמר שמעבדי Skylake-SP הם מספר מעבדי Skylake-X מודבקים ביחד.

האם לטיעון הזה יש רגליים? לא. למעבדי Epyc יש דברים שאין בשום מעבד Ryzen דסקטופ, דברים כמו:

  • כמות זכרון מטמון L3 כפולה (64 מגהבייט)
  • כמות מסלולי PCIe – ב-Epyc יש 128, ב-Ryzen 7 יש 24
  • תמיכה בעד 4 טרהבייט זכרון (ב-Ryzen זה נגמר ב-64 ג'יגהבייט)
  • ב-Epyc אין Chipset כלל וכלל בשעה ש-Ryzen חייב את ה-X399 Chipset.
  • ה-TDP (מעטפת צריכת חשמל) שונה – ב-Epyc היא נעה סביב 170-180 וואט ואילו ב-Ryzen היא מקסימום 95W (ללא Overclocking). לפי ההגיון של אינטל זה היה אמור להיות 380W.
  • אין את ה-Infinity Fabric שמאפשר לחבר 2 מעבדים יחד ותקשורת ביניהם (שמבוצעת על 64 כניסות PCIe – בכדי להוזיל את המחיר).

ויש עוד דברים שהם ממש שונים שוני של יום ולילה בין מעבדי הדסקטופ של AMD למעבדי השרתים.

כפי שציינתי, כל חברה בוחרת לה איך "למדוד" הבדלים בין המעבדים שלה למעבדים של המתחרה וכך עשתה גם אינטל, רק שהיא עושה זאת בצורה הכי עקומה. הביטו בגרף הבא (לחצו להגדלה):

המעבד של אינטל בהחלט מנצח, נכון? נחמד, רק שהמעבד שאינטל הביאה להשוואה עולה 2200$ והוא לשרת והמעבד שהיא בחרה משורת המעבדים של AMD הוא את ה-Ryzen שרץ רק על דסקטופ ועולה $420. אני קורא לזה: השוואה בין תפוחים למטאטאים.

מכאן נעבור לשיטת ה"לנו יש הכל, להם אין כלום". צפו:

שוב אינטל חוזרים על ההטעיה של Epyc שמורכב כביכול מ-4 מעבדי Ryzen, ולגבי ה-Track Record, חבל שאינטל מזכירה זאת בשעה שהיא עברה על כל חוק אפשרי כדי לגרום לכל היצרנים לא לייצר שום שרת עם מעבדי AMD והאיחוד האירופאי דפק לאינטל קנס של 1.4 מיליארד יורו על כך (אינטל עדיין מערערת על כך), ולקינוי – Lack of Ecosystem… אהמממ… כל יצרני הלוחות והשרתים תומכים במעבדים של AMD, חברת Baidu החליטה לרכוש כמות גדולה של המעבדים ומיקרוסופט… מכניסה אותם ל-Azure.בנוסף, כל חברות התוכנה הגדולות (כולל VMware, יצרני הפצות לינוקס, Oracle ואחרים) תומכים בהם לחלוטין. לא הייתי קורא לזה Ecosystem גרוע.

את השקף לעיל .. חבל שאינטל יצרו והם מנסים להפוך אנשים שהפרנסה שלהם היא וירטואליזציה – לטיפשים/מטומטמים. כל מי שניסה אי פעם Live Migration יודע שאתה מאבד תכונות מסויימות ברגע שאתה מעביר VM בין שרת לשרת ב-Live Migration כאשר בכל שרת יש דור אחר של מעבדי אינטל, וכן, אותו דבר קורה גם עם מעבדי Epyc אך יש דרכים לעקוף זאת.

בנוסף, אם אנחנו כבר מדברים על וירטואליזציה, אולי תשמחו לשמוע על "סוד" קטן: עם VT-D של אינטל, אם יש לכם נניח כרטיס רשת עם 4 או 6 פורטים (יש לי 2 כאלו של 6 פורטים פה בבית, דבר מדהים!) תוכלו למפות אל הכרטיס כולו ל-VM בלבד. עם SR-IOV של AMD לעומת זאת, תוכלו למפות כל כניסה ישירות ל-VM ללא כל שכבות התרגום ולקבל 95% ביצועים! בנוסף, עם Epyc יש 64 מסלולי PCIe כך שאפשר לדחוף מספר רב כרטיסים לשרת ולמפות כל אחד פר VM ומימוש ה-SR-IOV עושה את החיים הרבה יותר קלים, וזה נתמך ב-VMWare 6, Xen, KVM.

בקיצור – אם כבר מדברים על וירטואליזציה, יש לאינטל לא מעט מה לשפר ואולי לגמור סוף סוף עם הבעיה שעדיין כיום ב-2017 חלק לא קטן מהמחשבים מגיע ללא VT-D? זה כבר פאדיחה.

אבל יש נקודה אחת שאינטל מתעלמת ממנה באלגנטיות ובכך מתעלמת מהפיל באמצע החדר והדבר שבגינו חברות יחליטו אם לרכוש מעבדי אינטל או AMD – וזה המחיר. על זה הכל נופל וקם.

לפנינו טבלת המחירים של אינטל למעבדי Skylake-SP. יש מגוון מעבדים (58) שמחולקים ל-4 משפחות, בטבלה למעלה רואים את המשפחה הכי יקרה וה-5 המעבדים העליונים – הם היחידים עם 28 ליבות (המקסימום שאינטל מוכרים) עם אפשרויות כמו הכפלת זכרון (תמיכה ב-LR DIMM), תמיכה ב-Omnipath ועוד.

שימו לב למחירים מצד ימין. רוצה מעבד עם הכי הרבה ליבות? המינימום שתצטרך להיפרד ממנו זה 8719$. המעבד הכי יקר של AMD לשרתים הוא ה-Epyc 6701 והוא עולה פחות ממחצית מהסכום של אינטל – כ-4200$. רק מההפרש אפשר לרכוש 2 שרתים בתצורת בסיסית של HPE או DELL או שרת אחד עם כמות זכרון ודיסקים גדולה.

אלו המחירים של AMD, הטבלה העליונה היא למעבדים עבור לוחות בעלי 2 תושבות ואילו הטבלה למטה הם ללוחות עם תושבת מעבד אחת, כך שכפי שאתם יכולים לראות, אתם יכולים לרכוש שרת עם לוח ומעבד יחיד עם 32 ליבות, 64 נימים, עד 2 טרה זכרון ו-64 מסלולי PCIe – ב-2100$, רבע מהמחיר שאינטל מבקשת על מעבד יחיד עם 28 ליבות. חתיכת חסכון, לא?

לכל חברה יש ארכיקטורה משלה למעבדים ויש דברים שאינטל מעולה בהם אך יש דברים ש-AMD מעולים בהם והכל תלוי בצרכים שלכם. אם מחר תרצה לדוגמא להקים שרת Microsoft SQL Server "על הברזל" ולא ב-VM (באמת???) – אז קנה את המעבדים של אינטל. וירטואליזציה? המעבדים של AMD נותנים פתרון יותר טוב הן ברמת מיפוי ציוד והן ברמת ביצועים (שים לב שעם מעבדי Epyc ו-VMWare תצטרך את VMWare vSphere 6.5U1) ויש עוד סיטואציות רבות ולכן מומלץ לקרוא סקירות עצמאיות ולא להקשיב לסוכני מכירות הן של אינטל או AMD. יחד עם זאת, אני כן ממליץ לחשוב עם ראש פתוח ולקחת בחשבון את התחרות במקום "להינעל" על יצרן מעבדים מסוים. בניגוד להצהרות של אינטל, כש-AMD מכרו את מעבדי ה-Opteron הם בהחלט נתנו תמיכה ללינוקס על המעבדים ול-AMD יש היסטוריה מכובדת של תמיכה בלינוקס עוד לפני שאינטל החליטו להסתכל על לינוקס בצורה רצינית.

לסיכום: לאינטל יש כח שיווק עצום ותהיו בטוחים שהם או יצרני השרתים שאתם רוכשים מהם "ברזלים" יצרו עמכם קשר על מנת למכור לכם ציוד והם יעבירו לכם את הנקודות של אינטל ולצערי הפעם הנקודות של אינטל רוויים בשקרים והטעיות. פתרונות ה-2 תושבות (sockets) של אינטל בסידרת "הכסף" שלהם לא ממש מרשימה מבחינת מה שהיא נותנת בהשוואה למחירים שהיא גובה. יחד עם זאת, כפי שציינתי, יש מקרים בהם לאינטל יש יתרונות ואם העבודה שאתם רוצים לעשות נעשית בצורה יותר טובה על מעבדי אינטל – לכו על זה.

אשמח אם תוכלו לשתף פוסט זה עם מנמר"ים / מנהלי IT אחרים.

כמה מילים על מעבדי ה-EPYC החדשים של AMD

הסיפור עם המעבדים החדשים של AMD הוא סיפור די ארוך שכולל התנהגות מטומטמת, חברה שלא מקשיבה ללקוחותיה, הפתעה גדולה ומענה תמוה.. מישהו עוד יוציא ספר על כך.

ל-AMD בד"כ לא היו הרבה סיפורי הצלחה בכל הקשור למעבדים. בד"כ המעבדים שלה היו יותר איטיים (במעט או בהרבה, תלוי בדגם) מהמעבדים של אינטל ולפיכך AMD לא ניסתה להתחרות בביצועים אלא להתחרות במחירים. באינטל כמובן היו מודעים למעבדים של AMD והיה די קל לשכנע לקוחות לקנות אינטל ולא AMD כך שבסופו של דבר פלח השוק של AMD לא היה גדול ולא ממש איים על אינטל.

… עד שהגיעו מעבדי ה-Opteron ובמיוחד סדרות 6100, 6200, 6300 שהגיעו עם תושבת חדשה (G34, להבדיל מתחנות עבודה ודסקטופים) – שהיו מיועדים לשרתים. המעבדים הגיעו עם כמות ליבות מרשימה: מ-4 ליבות ועד 16 ליבות בכל מעבד. כזה – עוד לא היה בשוק.

כל האתרים שקיבלו את המעבדים הללו והשוו אותם למעבדים של אינטל הגיעו פחות או יותר לאותם מסקנות: זה מעולה שיש הרבה ליבות, אבל אין מספיק זכרון מטמון ובכלל הביצועים של המעבדים הללו נמוכים בצורה משמעותית ממה שאינטל מוכרת באותו זמן. גם AMD ידעה זאת ולכן היא מכרה את המעבדים הללו במחיר זול בהשוואה למעבדי AMD.

וכאן "התפוצץ הסעיף" להנהלת אינטל. אינטל לא היתה מוכנה ש-AMD תיכנס לשוק השרתים, גם כשהמעבדים הציעו ביצועים נמוכים יותר. באינטל החליטו לשלוף את כל כלי הנשק האפשריים ולשבור את השוק בכל צורה אפשרית – חוקית ולא חוקית! אינטל יצרו קשר עם כל יצרן לוחות אם, יצרני שרתים, בוני מכונות (אינטגרטורים) וכו' והיא פתחה ב"דיאלוג" מהסוג שמזכיר שיחות עם גנגסטרים. כך לדוגמא ליצרני שרתים היא "המליצה בחום" להוריד דרסטית את כמות דגמי השרתים שיוצעו עם מעבדי AMD מכמות כמעט דו ספרתית ל-1 או 2 (ואם אפשר 0 – מה טוב). לאלו שהבינו את הרמז, אינטל "פיצתה" אותם דרך Kick Back, אלו שלא ממש הבינו את הרמז, הבינו שפתאום משלוחי מעבדים שצריכים להגיע .. מתעכבים. הסיפורים הללו לא היו ממש סוד שמור, והרגולטרים של האיחוד האירופאי החליטו לחקור לעומק לאחר שהתקבלו תלונות מ-AMD. התוצאה? הרגולטורים הטילו קנס ענק של 1.4 מיליארד דולר על אינטל (קנס שאינטל ערערה עליו, היא נצחה בערעור אבל עדיין סיפור הקנס לא נגמר).

מאז כמובן עברו מים רבים, המעבדים של AMD נהפכו לנישה ואינטל שוב הפכה למלכה הבלתי מעורערת למעבדים על הדסקטופ (ובדרך מתקרבת צרה חדשה דווקא משותפתה הגדולה, מיקרוסופט, עם Windows 10 שרץ על ARM… באינטל ממש לא אוהבים זאת) והשרתים.

בזמן שאינטל שולטת בשוק, אינטל די "נרדמה בעמידה" בכל הקשור להתפתחות המעבדים. כאחד שעוקב צמוד אחר גרסאות מעבדים חדשים שמשוחררים וקורא את כל המפרטים שאפשר, אני יכול לאמר שלא ממש נפלטו ממני קריאות התרגשות לאחרונה בכל הקשור למעבדים הן לדסקטופ והן לשרתים. כן, אינטל החלה להוציא את מעבדי ה-Xeon Phi שלה, מעבדי SkyLake X עם ה-AVX ועוד כמה דברים חדשים, אבל ברמת המאקרו – אין הרבה מה להתרשם. ההבדלים בין דור לדור התבטאו באחוזים בודדים (בתנאי שטח) וגם לא מעט לקוחות הבינו שכשזה מגיע למעבדים לשרתים – ההבדלים בין דור 3 ל-4 (כלומר BroadWell) הוא לא כזה הבדל גדול. יש עוד כמה מעבדים חדשים במשפחה עם יותר ליבות – אך מחיריהם היו מטורפים. בכלל, מעבדי E7 של אינטל (4-8 מעבדים בשרת) היו מטורפים לכל הדעות ואני לא מכיר כמעט אף חברה שרכשה אותם.

ואז AMD הגיעו בחודשים אחרונים עם בשורות חדשות: משפחת ה-Ryzen (ה-7 וה-5, ה-3 יצא בהמשך השנה) ומעבדי X (כלומר Extra). כך לדוגמא AMD הציגה לראשונה מעבד עם 8 ליבות ו-16 שרשרנים (ה-1800X) עולה לצרכן כ-440$. המתחרה הנוכחי הכי קרוב שלו מהצד של אינטל הוא ה-Core i7 6900K עם 8 ליבות במחיר של $845 לצרכן כיום (אחרי הורדות המחירים של אינטל שבוצעו בשבועות האחרונים!). אם אתם תוהים לגבי הביצועים – ה-1800X בועט חזק ב-6900K. היכן ה-1800X והמעבדים של AMD נותנים ביצועים יותר נמוכים? כשמנסים להשוות אותם למעבדי ה-Kaby Lake בדברים כמו משחקים (אבל לא ברינדור וידאו, מבחנים סינטטיים שמצריכים ליבות רבות וכו'), כך שלראשונה AMD נותנת פייט רציני לאינטל גם בביצועים וגם במחירים. AMD פחות מוטרדת ממעבדי "הדור הבא" והיא פונה בעצם לאנשים ושואלת אותם: אתם רוצים יותר ליבות במחירים נמוכים יותר מהמעבדים הנוכחיים? אז הנה..

וכאן אנחנו מגיעים לשוק תחנות העבודה והשרתים. בשוק הזה אינטל שולטת ללא עוררין ומאמללת את כל מי שרוצה יותר. כמות זכרון מקסימלית בדסקטופ? 32 ג'יגה. רוצה יותר? לך קנה לוח אם מבוסס X99 Chipset, ושם תוכל "להשתולל" עד 128 ג'יגהבייט, כולה עוד 160-220$ בערך (על לוח האם בלבד. מעבד זה סיפור שונה במחיר). מה עם אלו שרצו משהו קצת יותר ממעבדי דסקטופ כמו ה-6700? בהתחלה אינטל המליצה ללכת על ה-Xeon E3, אבל שם, אבוי, כמות הזכרון (שוב) מוגבלת ברמת המעבד ל-32 ג'יגהבייט, כך שמי שרצה יותר כח ולא רצה לזרוק אלפי דולרים פר מעבד – היה יכול לרכוש את המעבדים היותר יוקרתיים של אינטל כמו ה-6900K וה-6950K שנתנו 8 ו-10 ליבות בהתאמה. המחירים, גם כאן  – ממש לא היו זולים, אבל לא היתה ברירה אחרת.

מתי אינטל התעוררה? שהשמועות החלו לצאת על כך ש-AMD הולכת לצאת עם מעבדים עשירים בליבות. פתאום אינטל יכלה להוציא מעבדים עם 8,10,12,16 ואפילו 18 ליבות!

ו-AMD די הפתיעו את השוק (כמה שאפשר לאמר "הפתיעו", היו הדלפות..). אינטל מתגאה ב-18 ליבות? מגניב. AMD מציגים: מעבדי EPYC עם עד 32 ליבות, 64 שרשרנים, 4 טרהבייט זכרון, 128 מסלולי PCIE וה-32 ליבות זה על מעבד יחיד, כלומר אם תשים 2 יהיו לך 64 ליבות ו-128 שרשרנים.

ב-AMD החליטו שאם כבר אז כבר, לשנות את השוק. הם יוציאו 2 משפחות של מעבדים. משפחה אחת תהיה משפחת P, אלו יהיו מעבדים עם החל מ-8 ליבות ועד 32 ליבות שישבו על לוח אם שיכול להחזיק מעבד יחיד, עם 128 מסלולי PCIE ועם תמיכת זכרון עד 2 טרהבייט! (זוכרים את המגבלה למעלה עד 128 ג'יגהבייט של אינטל?). מכיוון שלכל מעבד יש 128 מסלולי PCIE, אז יצרני הלוחות יכולים להתחיל להשתולל. רוב יצרני לוחות האם לא פרסמו עדיין את הלוחות שתוכננו למעבדים אלו, אבל SuperMicro שלחו לי לינק ל-PDF הזה שמראה את רוב הלוחות שיצאו עבור EPYC ויש עוד כמה בצינור מ-SuperMicro (ולמי שחושב לבנות סטורג', מומלץ להסתכל על דגם: AS -2123US-TN24R25).

והמחירים? אחרי הכל, מה שחשוב זה כמה המעבדים יעלו, וכאן AMD הציגו מחירים מעניינים. להלן הדגמים והמחירים (דגמי ה-P בשורות אפורות):

שימו לב: המחירים הללו אינם מחירים לצרכן ויש עדיין ויכוחים לגבי המחיר (AMD טוענים לדוגמא שדגם 7351P יעלה 750 ולא 700) כך שסביר להניח שהמחיר ישנה במעט. שוב, בהשוואה לאינטל, המחירים הללו זולים: מעבד Xeon עם 18 ליבות (ה-E5-2696V3) עולה $2125 וכאן מעבד 7551P עם 32 ליבות עולה 2000$, כך שאם תרכוש מעבד כזה תחסוך לך 125$ ותקבל 14 ליבות נוספות.

נקודה מעניינת נוספת לגבי משפחת P היא הנקודה ש-AMD מראה שמעבד P יחיד נותן ביצועים של 2 מעבדי Xeon אחרים כך שבעצם אתה חוסך ברכישה. הנה הגרף של AMD:

בגרף הזה AMD משווה בשורה האפורה 2 מעבדי Xeon מול מעבד יחיד ממשפחת EPYC בסידרת P.

כמובן, אי אפשר בלי סייגים: AMD כרגע מציגה רק תוצאות מבחן סינטטי אחד, ללא בחינה של Workload אמיתי. ברגע שהמעבדים הללו יגיעו לסוקרים המקצועיים באתרים השונים, אז נראה את כל התמונה, כך שכרגע התמונה נראית מאוד מבטיחה, במיוחד לאלו שמעניינים לקנות ו/או לבנות שרתים ותחנות עבודה רציניות (לא למשחקים. לזה קחו את Ryzen) – ולכן מומלץ לעקוב אחר הנושא. נקודה נוספת שחשובה לגופים בטחוניים ולכל אלו שהמידע שלהם חשוב מאין כמוהו והם ממש רוצים לחסום מצב שמישהו מנסה לפרוץ או לגנוב ציוד מהשרת (NVDIMM לדוגמא) זה לקרוא על 3 שכבות האבטחה שבנויות במעבד ונותנות מענה גם לאנשים הכי היסטריים (כמעט) מבחינת אבטחת מידע.

לסיכום: אין ספק ש-AMD הוציאה כאן משהו חדש שיצטרך להוכיח את עצמו מצד אחד, אבל מצד שני כל OEM וכל Vendor כבר הכריז על תמיכה ויצור פתרונות משולבי EPYC, מיקרוסופט הודיעה חגיגית ש-EPYC יקבל מקום של כבוד ב-Azure. לאלו שרוצים להקים לעצמם LAB טוב (ולא מחלקים יד שניה) ואלו שרוצים להקים לעצמם תחנות עבודה רציניות – ה-EPYC נותן פתרון שלא קורע את הכיס. האם חברות ירכשו שרתים מבוססי EPYC? שאלה טובה, תהיו בטוחים שמחלקות השיווק של אינטל יגיבו בעוצמה בנושא.

נשאר עוד חלק אחד, ה-ThreadRipper (שיהיה בעצם 2 מעבדי Ryzen 1800X בשבב גדול מאוד) של AMD, מעבד עם 16 ליבות, 32 שרשרנים ששאר פרטיו עדיין אינם ידועים. AMD תוציא לגביו פרטים כנראה באוגוסט. יהיה מעניין 🙂

2 סקירות קצרות: iJoy EXO XL ו-NITECORE I4

כאחד שמאוד אוהב את הסיגריה האלקטרונית שלו והעשן שיוצא (כן, אני Cloud Chaser, מודה באשמה) – החלטתי לבדוק מה קורה עם המתחרים מ-iJoy. האם ה-EXO XL באמת יותר טוב ונותן תמורה יותר טובה מבחינת טעם עשן, אי-נזילות החומר וזרימת אויר מעולה?

התחלתי בסקירות שהופיעו ביוטיוב. בקופסת ה-EXO XL מגיעים 2 אטומייזרים. הראשון בעל סליל יחד ותפוקה נמוכה (עד 50 וואט) שאף אחד מהסוקרים (לפחות לפי מה שראיתי) לא אהב אותו וכולם עברו מיד לאטומייזר עם ה-3 סלילים. החברה טוענת כי האטומייזר XL C4 יכול לתת את טעם מעולה גם במתחים מופרכים עד 250 וואט. מי שיתנסה כמובן יגלה מהר מאוד שכדאי לו לרדת ל-180 וואט ומטה כדי לקבל את הטעם מהנוזל שהוא יצק לטנק.

מבחינת פירוק והרכבה – הם קלים אם כי הטענת הנוזל אינה כה נוחה, עליך לפרק את ההברגה למעלה בכדי להזריק נוזלים, מה שמקשה לעשות את העבודה באמצע הדרך כשאתה מגלה שנגמר לך הנוזל בטנק. חוץ מזה – הטנק בנוי בצורה מעולה. לא נתקלתי אפילו בפעם אחת בדליפה מהטנק (גם כשמילאתי עד הסוף לגמרי, דבר שגורם להרבה טנקים לדלוף, מנסיון).

כשמשווים את ה-EXO XL ל-TFV12 התוצאה שמקבלים (לפחות אצלי) היא חד משמעית: ה-TFV12 מוביל, הן בכמות העשן, והן בטעם. מכיוון שאני לוקח הרבה "שאכטות" פר דקה (לפעמים פעמיים שלוש בדקה – כמובן שלא כל היום 🙂 ) – גיליתי בעיה מאוד משמעותית: הסלילים מתחממים בעת הלחיצה וכשיוצא העשן מהפיה, אולם כשמנסים לקחת "שאכטה" נוספת לאחר מספר שניות – מקבלים מכת "עשן מר" (הטעם אולי מוכר לאלו שניסו לעבוד על Power גבוה מדי עם אטומייזר שצריך מתח נמוך בהרבה). ניסיתי להנמיך את העוצמה לכיוון ה-130-140 וואט, אבל עדיין מורגש הטעם המר כאילו משהו נשרף. בשבילי זו אכזבה רצינית מכיוון שרכשתי 3 סלילים נוספים (ולא, אני לא חושב שהכותנה כבר נשרפה הואיל ויש לי את הטנק XL בערך שבוע וחצי, טנקים עם אטומייזרים אחרים מחזיקים לי בשימוש רצוף בערך חודש ומעלה).

לסיכום: אם אתם מחפשים משהו כמו ה-TFV8 רק יותר "עדין" מבחינת כמות עשן ושימור הטעם – לכו על זה אבל אל תרכשו ערכת אטומייזרים נוספים לפני שתנסו את המכשיר.

המכשיר הבא שאני סוקר אינו אטומייזר או טנק או מוד כלשהו אלא דווקא .. מטען. ה-Nite Core i4 דגם 2016. קצת רקע: לאלו שברשותם מוד רשמי עם 2, 3 או 4 סוללות בוודאי מכירים את הנושא מקרוב: הטעינה איטית. ב-2 סוללות הטעינה תיקח קצת יותר ממחצית הלילה, ב-3 סוללות כל הלילה וב-4 סוללות – עדיף להטעין מהערב או להצטייד בסוללות חלופיות (גם ב-3 מומלץ שיהיו סוללות חלופיות). חיבור ה-USB שקיים במוד נותן מעט מאוד מתח: כמחצית (0.5) אמפר, ובגלל זה הטעינה לוקחת יותר. כיום כמובן חיבור ה-USB-C יכול להעביר עד 100 אמפר אך לשם כך יש לבנות לוח ומעגלים חדשים ולהוסיף Chip חדש והיצרנים עדיין לא הכניסו זאת, ולכן כשרוצים להטעין מודים של 3-4 סוללות, מומלץ להוציא את הסוללות ולהטעין במטען חיצוני.

מטען ה-Nite Core i4 דגם 2016 כולל יתרון גדול בכך שעוצמת הטעינה משתנה לפי כמות הסוללות שנמצאות במכשיר ולפי מצב הכמות שיש בכל סוללה, כלומר אם מכניסים סוללה אחת למכשיר, היא תיטען בעוצמה של 1.5 אמפר (פי 3 מחיבור המיקרו-USB), עם 2 סוללות העוצמה תהיה 0.75 אמפר (50% מעל חיבור מיקרו-USB) ו-3 סוללות יטענו במהירות 0.5 אמפר ואילו 4 סוללות יטענו במהירות יותר נמוכה ממיקרו USB – כ-0.375 אמפר, אבל ההבדל הגדול הוא שברגע שסוללה אחת נטענה, המכשיר משנה מיד את עוצמת הטעינה לשאר הסוללות ובנוסף – אפשר להשאיר את הסוללות במכשיר, הוא יודע מתי הן טעונות והוא מפסיק להטעין אותם ומנתק אליהן את הזרם. רק היום ביצעתי טסט – הכנסתי בשעה 19:45 למכשיר 2 סוללות לטעינה, ובשעה 22:20 כל הסוללות היו מלאות ומוכנות לשימוש חוזר.

לכן, אם אתם רוכשים סוללות נוספות, מומלץ לקנות בחבילה גם את המטען הנ"ל, במיוחד אם אתם "מעשנים כבדים" שהמוד שלהם "אוכל" את הסוללה כאילו אין מחר (כמו ה.. TFV12 עם אטומייזר ה-T12 בעל 12 הסלילים שפשוט "שותה" את הסוללות בקשית!)

סקירה עבור גיקים: Lenovo 510S

עד לאחרונה השתמשתי במחשב נייד מסוג IdeaPad S510p של לנובו. כשרכשתי אותו לפני בערך כ-3 שנים, לא חיפשתי משהו מיוחד. חיפשתי מחשב גדול (מה לעשות, קשה לי להסתדר עם צעצועים של 12 אינטש ומטה), עם כל החיבורים הנחוצים (2 כניסות USB, כניסת רשת LAN, כניסת כרטיס SD) וכמובן אפשרות להגדיל זכרון ולהחליף דיסק קשיח. במבחני סוללה הוא לא היה משהו (הוא הגיע ל-3-4 שעות) – אבל יחסית הוא עשה את העבודה.

… עד שהחתולים שלי פגשו אותו, הפילו אותו ולקח לי קצת זמן להרכיב אותו מחדש, רק שהמתכת התעקמה וחלק מהפלסטיק נשבר. החלטתי שהגיע הזמן להתקדם ולעבור למחשב אחר.

וזה – לא היה קל. חשבתי תמיד לקחת כרומבוק אולם מחירי הכרומבוקים החלו לעלות לאחרונה ל-400-550 דולר ומעלה. כרומבוק בשבילי הוא מעולה (במיוחד עם גירסת Crouton האחרונה שמאפשרת לבצע אינטגרציה מלאה להפצות לינוקס שונות כולל גרפיקה בתצוגה הראשית מבלי לפתוח תצוגה אלטרנטיבית). הבעיה? משאבים פנימיים: לפעמים צריך להרים VM, להדגים קונטיינרים במסגרת העסק שלי ללקוחות, ורוב המעבדים שיש בכרומבוקים פשוט חלשים כדי להדגים VM עם אפליקציה (שלא לדבר על כך שיש מקסימום 4 ג'יגה זכרון ולא ניתן להרחיב).

הסתכלתי על כמה מחשבים ניידים שמיועדים לשוק הביתי. ראיתי כמה של HP (לא מתקרב אפילו עם מקל עקב בעיות חומרה), כמה של DELL (יש לי כמה חברים שרכשו כאלו וסבלו קשות בכל הקשור למעבדה), כמה של LENOVO עד שמצאתי קומבינציה מעניינת: ה-510S של לנובו. מעבד i5, זכרון 8 ג'יגה, דיסק SSD בגודל 256 ג'יגה (שניתן להחלפה), 3 כניסות USB, כניסת SD (גודל מלא, לא מיקרו), יציאת HDMI, מסך FULL HD IPS, מקלדת טובה עם תאורה אחורית, מצלמת 1.2 מגהפיקסל וכל זה במארז שנראה יפה. המחיר? 2540 שקל ב-KSP (יש הנחה של 100 שקלים כרגע – הם במבצעים על ציודים שונים).

בקיצור – רכשתי (כן, את הגירסה האדומה) ללא מערכת הפעלה (מגניב לראות את FreeDOS עולה..)

אז איך הצעצוע החדש?

מבחינת חומרה, הדברים פועלים די טוב למעט בעיות שהיו לי אתמול עם WiFi (גם בלינוקס וגם ב-Windows 10 Pro עם כל הדרייברים של לנובו). קיבלתי מהירויות זוועה של 8-10 מגהביט, בין אם התחברתי ב-2.4 ג'יגהרץ או 5 ג'יגהרץ. מכיוון שאני טיפוס שלא ממש חובב מעבדות מחשבים חיצוניות (תשאלו כמה אנשי IT ותראו שרבים מהם גם לא סובלים מעבדות כאלו), החלטתי לפרק את המחשב הנייד לחלקיו. פירקתי וחיברתי מחדש את ה-WiFi מהאנטנות והתושבת שלו (תושבת קניינית) והפעלתי עליו Fedora 25 ו.. הפתעה – מ-8 מגה עם ה-WiFi הפנימית המהירות עלתה ל-70  מגהביט. מרשים!

מבחינת דיסק ה-SSD, אין הרבה הפתעות. זה לא מגיע ל-550 מגהבייט, זה מגיע יותר ל-300 מגהבייט בקריאה, ו-180 בכתיבה (לא זוכר מספרים מדויקים, אין יותר Windows על המכונה הזו). מה שכן, קל מאוד לפרק את המחשב הנייד (כמה ברגים ובפנים כמה קליפסים) ולהחליף דיסק SSD כך שאם מחפשים ביצועים, השדרוג יהיה די קל.

אחד הדברים המעצבנים: לנובו החליטו לוותר על ספק כח בתצורה של חוט עבה שהולך לשקע, בלוק וחוט דק למחשב ועתה מה שמקבלים זה בלוג שנכנס לשקע (אני חושב שזה יהיה בעייתי בשקעים של הרכבת שנמצאים מעל הנוסעים) וחוט דקיק מאוד שיכול להוות בעיה לבעלי כלבים וחתולים (שמאוד מאוד אוהבים ללעוס את החוטים הללו, אני אומר זאת מנסיון עגום כבעל חתולים)

דיברתי על סקירה לגיקים, אז החלטתי לנסות את המערכת עם Ubuntu 16 ו-Fedora 25 (האחרון מותקן אצלי כרגע ואני כותב עם מערכת ההפעלה הזו את הפוסט הזה). כל הציוד נתמך מהרגע הראשון למעט כל ה-Gestures ש-Synaptics נותנים בחבילה (יכול להיות שזה עובד, אני מעדיף את ה-Trackpad בגירסה הקלאסית עם לחיצות על החלק התחתון וגלילה ב-2 אצבעות). נקודה שכנראה אנשי לינוקס יאהבו: החלק של ה"מקשים" ב-Trackpad (אין מקשים פיזיים, הכל לוח ברזל אחיד) מחולק במקום ל-2 – ל-3, כך שכפתור העכבר האמצעי (להדבקת טקסטים שסימנת) עובד מעולה ללא צורך של לחיצה על 2 הצדדים ביחד.

מבחינת ה-WiFi, בלינוקס תמצאו חיווי שגוי לגבי מהירות החיבור שלכם. אתם תראו מהירות חיבור של … 1 מגהביט (וזה לא זז). כפי הנראה החלק בדרייבר שחושף את הנתונים, חושף נתון שגוי. המהירות (בדקתי לפני מס' דקות בטרם כתבתי את הפוסט הזה) מעולה.

למשתמשי Windows: אם תתקינו Windows 10 אז המערכת אוטומטית תתקין להם את הדרייבר של Synaptics עם שלל Gestures. הבעיה שמצאתי עם הדרייבר הזה היא שלחיצות האגודל (אם אתם שמים את האגודל בצורה מאוזנת) אינם נרשמים נכונה כשמתכוונים ללחוץ כפתור עכבר ימני. רק לחיצה ישירה (אנכית) עובדת.

מבחינת חיי סוללה – אפשר בעזרת הורדת הבהירות ושימוש ב-PowerSave (גם ב-Windows וגם ב-Desktop Enviroments השונים בלינוקס) להגיע למשהו כמו 8-9 שעות (המחשב מכיל סוללת 2 תאים של 35 וואט/שעה), שזה לא רע בהתחשב במחיר של המחשב הזה. אם אתם עובדים בחושך, לחיצה על מקש FN ומקש רווח תפעיל את התאורה האחורית מתחת למקלדת. לחיצה נוספת תגביר את התאורה ולחיצה נוספת תכבה זאת. אגב, הפונקציונאליות הזו היא בחומרה כך שאין זה משנה איזו מערכת הפעלה תתקין (גם בקונסולה ללא Desktop) – הטריק הזה יעבוד. שימו לב שבשימוש בסוללה, התאורה האחורית יכולה "לאכול" בסביבות 20-30% מחיי הסוללה.

אז למי מיועד המחשב הזה? הוא מיועד לסטודנטים שרוצים לכתוב עבודות ולבצע גלישה ברשת, הוא מיועד למפתחים ולאנשים שלא רוצים (או לא יכולים עקב סיבות שונות) להשקיע סכומים נכבדים ברכישת מחשב נייד. המחשב הזה לא ממש מתאים לעריכות וידאו או עריכות תמונות כבדה בפוטשופ. המחשב גם מתאים לאנשים שמחפשים מחשב נייד שכל הציוד שלו נתמך מההתחלה ועד הסוף בלינוקס מבלי למצוא כל מיני פתרונות עקיפים להפעיל פונקציונאליות של החומרה. בקיצור – לעניות דעתי, המחשב הזה שווה כל שקל ממחירו (2540 שקל).

למעוניינים, הנה הקישור הישיר למחשב זה מאתר KSP (יש מספר דגמים בצבעים שונים עם דיסק SSD או מכני, עם Windows 10 או ללא מערכת הפעלה, עם כרטיס גרפי מובנה של אינטל או AMD).

סקירה: Xiaomi Mi 5S במבט מעט שונה

אחרי כמעט 3 שנים, מכשיר הגלקסי Note-4 שלי החליט שהוא לא עובד יותר. הכל נהיה בו איטי (אבחנתי תקלת חומרה, לא תוכנה), כשהסוללה היתה מגיעה ל-40% המכשיר היה עושה Boot Loop, וכשהחלפתי סוללה העניין חזר ב-32%.. בקיצור – הגיע הזמן להחליף.

ניסיתי לחשוב על כל מיני מכשירים, מהגלקסי S8 או ה-+S8, ה-LG G6, הפיקסל או הפיקסל XL, ה-One Plus (אחד מהאחרונים) ועוד כמה. רובם מכשירים מעולים אבל אחד השיקולים שלי (למעט כמובן מפרט טכני מהמילה האחרונה) זה המצלמה. המצלמות של LG וסמסונג הן טובות, אבל אני רוצה מכשיר שהחברה המייצרת אותו משקיעה הרבה יותר בתוכנה מאשר בבחירת סנסור, ומי שעושה את זה בינתיים הכי טוב, זה גוגל – אז החלטתי להמתין לפיקסל 2 שיצא כנראה באוקטובר ועד אז אסתפק במכשיר זול (עם מפרט טוב) ולאחר מכן אחזיק את המכשיר הנוכחי כגיבוי או שאתרום אותו (למכור מכשיר כיד שניה זה כאב ראש בישראל, מנסיון).

החלטתי לחפש מכשיר שיהיה מצד אחד זול, אבל מצד שני עם מפרט כמה שיותר חדש, אז אחרי חיפושים אחרי מכשיר טוב שיש לו מפרט טכני מעולה – מצאתי את ה-Mi 5S. למי שרוצה לדעת מה ההבדל בין Mi 5, 5S, 5S Plus, אז יש את הטבלה הזו שמציגה משהו די פשוט: שיאומי רצו לשמור על אותו מחיר אז כשהם שדרגו ב-5S את המעבד, איכות המצלמה ירדה וכו'.

מבחינת ברזל – זה בהחלט מכשיר שמחזיק את המילה (הלפני) אחרונה: מעבד Snapdragon 821 (כמו ה-LG G6), זכרון 3 ג'יגה, אחסון 64 ג'יגה (אין כניסת מיקרו SD), מסך Full HD טוב (אבל לא IPS ולא OLED כמו במקרה של סמסונג), גודל מסך 5.1 אינטש, סוללה 3100 מא"ש. המחיר? הכי זול שמצאתי (בצבע אפור) – 1400 שקל כולל מע"מ.

יש לי את המכשיר עתה כבר 3 ימים ואני יכול לאמר כמה דברים:

  • אתה רוצה לרכוש מכשיר שיאומי לדודה, לבת/בן שלך, לאמא או לכל אחד שאינו טכני? אתה לא צריך להשקיע 1400 שקל. יש לשיאומי גם מכשירים ב-700 שקל שהם לא רעים.
  • ה-MIUI – הממשק של שיאומי למכשיר הוא פשוט קללה של דבר. פתאום ה-TouchWiz של סמסונג נראה גאוני ליידו! הוא שואל אותך 1001 שאלות, מקפיא לך את ה-Whatsapp מבחינת קבלת הודעות (בדסקטופ תראה הרבה יותר את ההודעה Phone Not Connected ב-whatsapp בדפדפן – אבל מצד שני זה די קל לתיקון, אם אתה יודע להיכנס לתפריטים ולהפעיל דברים) ואין שם "מגירת אפליקציות". הכל על מסך הבית (או במסכים ליד בגלילה). רוצה להעיף אייקונים מסוימים? בהצלחה – חלק אפשר להסיר (וזו הסרת  תוכנה, לא החבאת אייקון) וחלק אחר .. תאחד אייקונים לריבוע/מגירה אחת. זה הפתרון.
  • מבחינת סוללה – לא עשיתי המון נסיונות, אבל אתמול ישבתי לראות את העונה השניה של Sense8 (זבל פסאודו מדעי בתוספת ערימות בולשיט – אבל מצולם בצורה מדהימה) דרך המכשיר כשהוא מנותק מהחשמל. צפיתי ב-9 פרקים (כל פרק שעה) והסוללה הגיעה ל-25%, שזה בהחלט מרשים. היום עשיתי עוד נסיון והשארתי אותו מנותק מהחשמל כשהוא ליידי ואני לא משחק איתו. אחרי 5 שעות שהוא ישב בצד (עם שיחה אחת וקבלה של 3 הודעות SMS) ירדו 2% מהסוללה. נחמד.
  • מבחינת סורק טביעות אצבע – הרבה התלוננו עליו, לי משום מה זה עבד בערך 7-8 פעמים מתוך 10, שזה לא היה רע (ב-Note-4 אם זה היה עובד במחצית מהמקרים זה היה יכול להיחשב כ-נס!).

לסיכום: למי אני כן ממליץ על מכשיר כזה? למישהו שרוצה ברזל עם טכנולוגיות עדכניות (אם כי המצלמות לא משהו בלילה, כך הסוקרים אומרים, לא ניסיתי עדיין) אבל שהוא רוצה אותו "נקי" והוא מוכן להשקיע קצת זמן בשביל זה. כל מה שצריך לעשות זה בזמן ההפעלה הראשונית להירשם ל-Mi Account ולאחר מכן במחשב להיכנס לאתר Mi Unlock של שיאומי, להזין מייל (או מס' טלפון) ולבקש פתיחת נעילה (הם שולחים הודעת אישור על פתיחת נעילה בין כמה שעות לכמה ימים לאחר הבקשה), ואז להתקין TWRP למכשיר ומשם להתקין את Lineage OS האחרון יחד עם gapps (שזו חבילת ה-Google Apps) בשיטה הזו אתם גם נהנים ממכשיר חדיש וגם לא צריך לחשוש מבאגים/דלתות אחוריות שמשווק סיני עלום הכניס.

על בנקים ישראליים, אבטחה וקידמה

כאן בישראל, כשזה מגיע למצב שרותי הבנקאות שלנו, אנחנו נמצאים במקום לא רע בהשוואה לשאר העולם (מבחינה מחשובית. מבחינה פקידותית – כבר יצא לי לשמוע רק לפני מספר שבועות בבנק כלשהו שהלכתי לישיבה שם – צעקות של פקידה אחת שצועקת ללקוחה אחת "תקווה, את חורגת ב-2000 שקל ובדיוק הגיע צ'ק שצריך להוריד לך 1000 שקל לבית ספר, אני מחזירה לך אותו!" – על פרטיות היא כנראה לא שמעה). פה בישראל אנחנו לא בקידמת הבמה. בחו"ל אתה יכול כבר ממזמן לשלם בסופר ובמקומות אחרים עם הטלפון והשעון החכם שלך, בישראל זה קיים בקושי. הפקדת צ'קים ע"י צילומם נכנסה לישראל רק לאחרונה בשעה שבחו"ל זה קיים כבר שנתיים ורק עכשיו בנקים שונים מתחילים להציע העברות כספים בין אנשים (לדוגמא, BitPay של בנק הפועלים ובנקים אחרים כבר עובדים על פתרונות מתחרים), הוצאת כספים מכספומט ללא צורך בכרטיס המגנטי ועוד ועוד.

כל מי שעובד בבנק או בחברה שעובדת עבור בנק יוכל לאמר לכם שבנקים הם דבר סופר-שמרן. כשבסטארטאפים מדברים ומשתמשים כיום ב-ServerLess Computing, בבנקים מסוימים תצטרכו להסביר (אם תדברו על כך) על מה אתם מדברים. יחד עם זאת, אציין כי יש בנק או שתיים שמתחילים "לשחק" עם טכנולוגיות כמו BlockChain ואחרים – שזה דבר מבורך.

בעבר היו לא מעט באבטחת המידע בענף הבנקאי אנשים שדי זלזלו בכל ענייני פריצה לבנק על מנת לגנוב כספים או לבצע פעולות שונות. אחרי הכל, לכל בנק יש מחלקת סייבר (או שהם משלמים לחברה חיצונית שתעשה זאת) ואם מישהו ינסה לעשות את הדברים מביתו, לבנק יהיו דרכים לזהות אותו (כך היתה המחשבה של לא מעט אנשים ששוחחתי איתם בעבר בנושא). כיום לשמחתי המצב שונה ובנקים מודעים לכך שבמדינות שונות (ויאטנם, הודו ומדינות אחרות) כבר נעשו פריצות ונגנבו מיליוני דולרים.

אבל עדיין – מחלקת סייבר בסופו של דבר היא מחלקה שעוזרת לך לשמור על הקיים. מחלקת הסייבר יכולה להמליץ לבנק או לחברת אשראי להתקין פתרון X כדי לבצע מיטיגציה לבעיה Y, וכך פתרון X שומר על המצב הקיים. הוא לא מקדם את הבנק מבחינה טכנולוגית לחשוב על מתודולוגיות אחרות וכלים אחרים על מנת לשפר יעילות. זה לא התפקיד של המחלקה הזו. אם מחר קובי ינסה לפרוץ לבנק ויצליח לעשות פעולות מסויימות, מחלקת הסייבר (יחד עם מחלקת אבטחת מידע) אחראית על למצוא את קובי ובשיתוף המשטרה – לעצור אותו על כך ולתקן נקודתית את הפירצה. זה התפקיד שלהם.

ועדיין – הבעיה המרכזית של בנקים מסויימים במדינה היא ה-Over שמרנות שיכולה במקרים רבים לחשוף את הבנק לכשלי אבטחה שנעוצים במדיניות עצמה. אני לא אציין שמות, אבל אתן דוגמא פשוטה: בנק גדול מאוד בישראל באתר שלו, לאחר כניסה למערכת, המשתמש מועבר דרך מערכת אחרת שרשמית כבר מתה שנתיים! או דוגמא נוספת שקשורה לכל הבנקים וחברות האשראי: כולם משתמשים ב-SMS כדי לבצע אותנטיקציה, אבל כמה מהבנקים מודעים לכך שמערכת Signal System Number 7 (או בקיצור: SS7) קיימת בה פירצה כבר מעל שנה והרבה חברות תקשורת עדיין לא ביצעו עדכונים לסתימת הפריצה? לא מדובר בפירצה זניחה, מדובר בפירצה שדרכה אפשר להאזין לשיחות טלפון, להאזין להודעות SMS ואף למצוא מיקום של משתמש, ובכל זאת – חברות טלקום רבות עדיין לא עדכנו את המערכות שלהם, והתוצאה: גנבים שהשתמשו בחור ב-SS7 כדי לעקוף Multi Factor Authentication של בנקים כדי לרוקן חשבונות בנק, ועדיין – הבנקים וחברות האשראי משתמשות בשיטה זו. יש תחליף לשיטה זו (שהוא בדרך גם יותר זול מ-SMS: פשוט משתמשים ב-Push Notification שאפל, גוגל וחברות אחרות מציעות שגם מועבר למשתמש בצורה מוצפנת).

שמרנות היא דבר טוב, כשלא צריך "להיסחף" לכל מיני טרנדים, אבל לפעמים חייבים להבין שטכנולוגיה במחשבים היא דבר שמתקדם. לא צריך לאמץ כל טכנולוגיה, אבל כדאי לפעמים לאמץ טכנולוגיות ומתודלוגיות חדשות שיכולות לעזור בתחזוקה ובפיתוח בבנק או בחברות האשראי. קחו לדוגמא עניין די מעצבן: אתה מגיע הביתה בלילה אחרי העבודה ואחרי שהרדמת את הילדים – לטפל בעניינים פיננסיים, אתה נכנס לאתר הבנק, רוצה לבצע Login ו… מופיעה לך הודעה ש"האתר בתחזוקה". חברות רבות בעבר היו עושות זאת (זוכרים את אפל שכל פעם שהיתה הכרזת מוצר, החנות האלקטרונית היתה מושבתת לתחזוקה ועדכון?) אבל כיום יש שיטות יותר טובות: לא צריך להשבית את כל האתר, אפשר לעבוד במתודולוגיית Blue Green Deployment ובשיטה זו קודם כל מצמצמים את ה-Downtime, מצמצמים מאוד סיכונים (אפשר לזוז קדימה ואחורה בהטמעה, בהתאם לדיווחים וללוגים) ובכך אפשר לשפר דברים בצורה הרבה יותר טובה ללא צורך בשינויים מאסיביים בתוכנית העבודה. לפחות ממה שאני שומע בנקים יותר ויותר מאמצים כיום את מתדולוגיות CI/CD שזה מעולה, אבל אני ממליץ לקחת את הדברים טיפה קדימה – ולהתחיל להשתתמש יותר ויותר בקונטיינרים. הרווח? הקמה מהירה יותר של סביבות פיתוח וטסטים, ובנוסף יש בונוס מעניין: לא צריך לחכות מספר חודשים להכניס עדכוני אבטחה (קריטיים ולא קריטיים) כשמשתמשים בקונטיינרים.

לסיכום: כפרילאנסר שנמצא בשוק הטכנולוגי מעל 20 שנה (זה לא קידום עצמי, בנקים לא ממש מתייחסים לפרילאנסרים, הם מתייחסים לחברות בלבד), ראיתי טכנולוגיות שונות שמאוד הלהיבו אבל הגיעו עם שק של בעיות. בשנים האחרונות דברים השתנו וישנם יותר ויותר פתרונות שגם מוסדות שמרניים יכולים להשתמש בהם (ובחלק לא קטן מהמקרים ללא תשלום גבוה על התוכנה) ובכך הם יכולים לא רק להתקדם טכנולוגית, אלא גם להתמודד עם סיכוני אבטחה שקיימים במערכות ותיקות/ישנות. פיתוח שרותים חדשים הוא דבר מעולה, אבל אפשר גם לפתח את ה-Backend ולחסוך זמן יקר, משאבים, וסיכונים שהיו קיימים בעבר וכיום ניתנים לפתרון מהיר ולעיתים מיידי ללא סיכון המערכת.

בהזדמנות זו אני שמח להודיע שפתחתי בפייסבוק קבוצה שמיועדת לפרסום לינקים לפרצות אבטחה מידע עם טלאי תיקון החורים. אתם מוזמנים בשמחה להצטרף.

מחשבות על סיגריה אלקטרונית, משרד הבריאות ומסים

לעיתים קשה לי להשתחרר מהתחושה הזו שבמדינה שלנו כיום ב-2017, אנחנו עדיין מתנהגים כאילו המדינה קמה רק לפני שנה והמדינה צריכה כל שקל כדי לשרוד, ובמיוחד מרגישים את הדברים האלו כשרוצים לרכוש דברים. אם תרצה לרכוש לדוגמא טלויזיה בגודל 55" ומעלה, תצטרך לשלם עוד עשרות אחוזים מכס למרות שההבדל במחיר בין 55" ל-50" הוא קטן ומדובר במאות דולרים בודדים. העניין הרבה יותר בולט כשזה מגיע לרכבים – במחירים שרכבים נמכרים בארץ, אפשר לרכוש בארה"ב ובאירופה רכבים הרבה יותר יוקרתיים. מדוע המדינה ממשיכה עם מדיניות המסים הזו? כי ככה האוצר רוצה, וכך יהיה.

עד לפני שנים ספורות הייתי מעשן סיגריות Winston אדומות, שנחשבות לחזקות מאוד. אהבתי לעשן ואני מודה – לא היה קל להפסיק. ניסיתי סיגריות אחרות, יותר "קלילות" ועוד לפני שסיימתי את הסיגריה הראשונה הייתי זורק את הקופסא וחוזר אל ה-Winston. אני מניח שזה מוכר לרבים מהקוראים שמעשנים סיגריות. קל להתחיל – קשה להפסיק.

הדרך היחידה שהצלחתי להפסיק עם הסיגריות היתה עם סיגריה אלקטרונית. הסיגריה האלקטרונית הראשונה שרכשתי היתה של eGo. סיגריה אלקטרונית ראשונה וכמובן שעשיתי המון טעויות, נוזל היה נשפך לי על ימין ועל שמאל בהתחלה וכשלמדתי איך לעבוד איתה, גיליתי מהר מאוד שאם מעשנים איתה בקצב שעישנתי סיגריות רגילות (קופסא-קופסא וחצי ליום) – הסוללה נגמרת מאוד מהר, אי אפשר להחליף סוללה, חבר את זה למטען USB ו-ת-ח-כ-ה עד שהדבר הזה יטען. לא הבנתי עדיין בחוזק, PG, VG, מה זה RBA, RTA, התנגדות Ohm ושלל מושגים אחרים – אבל זו היתה ההתחלה, ועם כל הבעיות, שמתי לב כי אני כבר .. שבועיים לא עישנתי ולו סיגריית טבק אחת! יותר מזה – אחרי בערך חודשיים לא היתה לי בבוקר ליחה מכוערת שחנקה אותי, יכלתי לאחר חודשים ספורים לנשום ולמלא את ראותיי באויר מבלי להשתעל, האצבעות והלשון כבר לא היו צהובות יותר!

אחד הדברים המעולים בסיגריה אלקטרונית – היא האפשרות לרדת בצריכת הניקוטין. תלוי בסיגריית הטבק שאתה מעשן, כל סיגריה מכילה בין 12 ל-20 מ"ג ניקוטין (כפי שתוכלו לקרוא כאן). במקרה שלי, סיגריות ווינסטון ארוך הכילו 18 מ"ג וקצר 16 מ"ג. זיכרו – מדובר פר סיגריה ולא פר קופסא. לשם השוואה – בנוזל לסיגריה אלקטרונית המקסימום שיש (ושיעלם בקרוב עקב הוראות האיחוד האירופאי) זה 24 מ"ג פר מיכל 15/30/50/100 מ"ל. זה המקסימום ומכאן ניתן לרדת ל-18,12,6,3 וכמובן שיש נוזלים ללא ניקוטין, כך שהמעשן יכול לרדת בקצב שלו בכמות צריכת הניקוטין. האקסטרא הכי גדול של סיגריות הוא כמובן עניין הטעם – בסיגריה רגילה, הטעם זוועתי אבל זה מה יש. בנוזל לסיגריה אלקטרונית יש עשרות טעמים – מפירות, עוגות, קינוחים ועד לטעמים של סיגריות, סיגרים, מנטול ודברים אחרים, כך שיש גם טעם מעניין בפה כשמעשנים סיגריה אלקטרונית.

בקיצור – סיגריה אלקטרונית היא כלי שעוזר לרדת מסיגריות טבק ועוזר להוריד את הנזק מסיגריות. אני לא טוען שסיגריות אלקטרוניות הם דבר בריא, אבל בהשוואה לסיגריות הטבק – הנזק מסיגריות אלקטרוניות נמוך בהרבה. אפילו ממשלת אנגליה מודה בכך.

את משרד הבריאות הישראלי זה כמובן לא עניין. ברגע שסיגריות אלקטרוניות תפסו תאוצה והחל יבוא שלהן ארצה, משרד הבריאות אסר יבוא שלהן (אני ממליץ לקרוא על הערך "סיגריה אלקטרונית" בוויקיפדיה העברית שמספר את הסיפור). מדוע? כי ככה בא להם! "זה מזיק!" קבעו במשרד הבריאות והתעלמו מכך שזה כלי בדרגה מס' 1 שעוזר להיגמל מעישון סיגריות טבק. לשמחתנו – בג"צ זרק את האיסור מכל המדרגות וכיום ניתן לרכוש בחנויות מסודרות (כמו Green Smoking) את הסיגריות, סוללות, נוזלים וכל מה שקשור לנושא. קיימות כמובן מספר חנויות נוספות בארץ.

בניגוד לסיגריות האלקטרוניות שמבוססות על שימוש בנוזלים ובהם PG (פרופילן גלוקול – שמשומש בתוספי מזון) ו-VG (גליצרול צמחי – מה שנותן את הטעמים) ואופציונאלית ניקוטין – נכנסה סיגריה חדשה לישראל, אלקטרונית אך שונה מהסיגריות האלקטרוניות האחרות בכך שהיא משתמשת בטבק וה"סיגריה" בעצם היא כמו סיגריית טבק רגילה, רק שהפעלתה מחממת את החומר ובעצם המשתמש נושם אדי טבק. לסיגריה קוראים IQOS (הנה סקירה והשוואה לסיגריות אלקטרוניות אחרות), ובניגוד לסיגריות האלקטרוניות שמשרד הבריאות התנגד בנמרצות, ה-IQOS נכנס לארץ בלי שום בעיה וללא כל האזהרות וההגבלות החלות על סיגריות טבק רגילות, למרות שמדובר בסופו של דבר ב"רכיב תולדה". איך היצרן (פיליפ מוריס) עשה זאת? לפי השמועות – ע"י תרומות לכל מיני גופים שקשורים למפלגתו של שר הבריאות.

עכשיו במשרד הבריאות מתעוררים לגבי ה-IQOS אבל שוב – משרד הבריאות רוצה "להעניש" את אלו שמעשנים סיגריות אלקטרוניות. איך? עם מסים ומכסים.

זה מאוד אירוני שמשרד הבריאות שופך לא מעט כספים על תוכניות גמילה דרך קופות החולים, אבל שיש סוף סוף כלי שעוזר להיגמל מסיגריות – את זה משרד הבריאות רוצה להעניש ב"מכה בכיס" של המעשנים שמנסים ורוצים להיגמל מסיגריות הטבק!

חומרי הסיגריות האלקטרוניות הם חומרים שקיימים בארץ שנים רבות. קחו לדוגמא את ה-PG: אם הייתם בכל מיני מסיבות במועדונים – שאפתם גם שאפתם חומר PG שמכונת העשן מפזרת בנדיבות באויר המועדון. זה בדיוק אותו PG! לגבי ה-VG – אם אכלתם מוצרי מזון עם תוספים, אז גם בלעתם VG וכפי שאתם שמים לב – אתם עדיין חיים, רק שכמות ה-VG בנוזל לסיגריה אלקטרונית רוב הזמן הוא מיעוט (בד"כ זה 70% PG ו-30% VG. אם רוצים עשן יותר סמיך (מה שנקרא "ענן עשן") – אחוז ה-PG עולה ואם אתם רוצים יותר טעם – ה-VG עולה). לגבי הניקוטין – גם בנוזלים הכי "חזקים" – במיכל של 15/30/50/100/200/500 מ"ל – יש מקסימום 24 מ"ג ניקוטין, כלומר במיכל שלם יש מה שיש בסיגריה אחת! אז על מה בדיוק להוסיף מכסים ומסים? על חומרים שקיימים פה שנים ושהחומר הכי מזיק נמצא בכמות כה מועטה בנוזל??

כל מי שמעשן סיגריות אלקטרוניות יוכל לאמר לכם: בסיגריה אלקטרונית כמות העישון יותר קטנה. בסיגריה רגילה – מדליקים ומעשנים עד שהיא נגמרת. בסיגריה אלקטרונית לעומת זאת, כמות ה"שאכטות" יותר קטנה (תלוי במשתמש) ויש יותר רווח זמן בין "שאכטה" ל"שאכטה". אני יכול להעיד כאחד שעישן קופסא עד קופסא וחצי ליום – שכמות הנוזל היומית שאני משתמש בסיגריה האלקטרונית שלי היא בערך 5-6 מ"ל ובקבוק של 30 מ"ל בדרך כלל מספיק לי לשבוע. מבחינת מחיר – בקבוק נוזל עולה בין 30-60 שקל (תלוי בפירמה). סיגריות ווינסטון עולות בערך כ-30 ש"ח לקופסא, כך שבהשוואה כספית – במחיר של קופסא אחת, אני רוכש נוזל לשבוע ובדרך אם הייתי משתמש במקסימום ניקוטין (24 מ"ג) הייתי מכניס כמות ניקוטין של סיגריה וחצי בשבוע. גם חסכון לריאות, וחסכון ענק בכיס! (אגב, כיום עברתי ל-3 מ"ג ניקוטין, כך שזה כאילו כמו סיגריה וחצי לחודשיים).

אינני מצפה ממשרד הבריאות לעודד שימוש בסיגריות אלקטרוניות לכל האזרחים, אבל כן הייתי מצפה ממשרד הבריאות להצהיר (ולרדת מעניין המכסים והמסים) כי אם מישהו מעשן סיגריות טבק, מומלץ לו לנסות לעבור לסיגריה אלקטרונית. יש עשרות סוגים, בין הפשוטים ביותר לבין ה"חיות" שכוללות 4 סוללות וכל לחיצה על שחרור אדים מפעילה מתח אדיר של 200-260 וואט (אל תנסו את זה עם נוזלים הכוללים 24 מ"ג ניקוטין אלא אם אתם מעוניינים בביקור במחלקת ריאות בבית החולים!). סיגריות אלקטרוניות נמכרות במחירים שמתחילים בסביבות ה-100 שקלים ועולים עד ל-500-600 שקלים ל-KIT עצבני. כדאי להתחיל עם קיטים פשוטים ועם נוזלים בטעמים או נוזלים בטעמי סיגריות (ללא טבק או אדי טבק) ואם אתם רוצים להצליח במעבר – אל תתרכזו בסיגריה עצמה כמו שאינכם מתרכזים בסיגריית טבק, עשו דברים אחרים תוך כדי שאתם מעשנים ואולי תצליחו להיגמל.

בהצלחה 🙂