אינסטגרם – לימונים ולימונדה

יוצא לי לשוטט באינסטגרם מדי פעם (דחיפה עצמית: אתם מוזמנים לבקר בשלי) ולראות לא מעט אנשים עצמאיים שמפרסמים את שרותיהם או שמפרסמים מוצרים של חברות ועסקים שונים. אינסטגרם היא לא בדיוק פלטפורמה קלה לפרסם דברים ולקבל מזה כספים בצורה רצינית ומשמעותית, וחשבתי על נקודות שראיתי אצל אחרים שלדעתי יכולים קצת לשפר ולראות תוצאות יותר טובות.

  • אתרים: אתחיל בנקודה טכנית חשובה מאוד. אתר צריך להיטען מהר (אפשר לבדוק את המהירות ולקבל טיפים כאן). ככל שאתר יהיה יותר איטי, יותר ויותר גולשים יתייאשו ויוותרו על ביקור באתר. באותה הזדמנות שמשפרים את מהירות האתר, אני ממליץ להתחיל להשתמש בשרות החינמי של Cloudflare כדי להאיץ את קבלת תוכן האתר.
  • לא להעביר את הגולשים לדף ראשי רגיל: אחת הטעויות הכי מהותיות שמפרסמים/משווקים/בלוגרים מסחריים עושים – היא הפניה לדף הראשי של האתר שלהם. גולש ממוצע שיגיע לאתר, בדרך כלל לא יחזור יותר לאתר (אלא אם יש לו סיבה ספציפית לחזור). במקום לקשר בדף הביוגרפיה לאתר הראשי, קשרו את דף הביוגרפיה לדף קישורים (הנה דוגמא שלי). כך, כשהגולש נמצא בדף כזה, והוא לוחץ על הלינקים, הם נפתחים לו ב-TAB חדש, וכשהוא סוגר את ה-TAB, הוא מגיע בחזרה ל-TAB עם הקישורים שלכם. (אגב, אם אתם משתמשים ב-וורדפרס כדי לארח/לבנות את האתר שלכם, תוסף בשם Social Link Pages יכול ליצור לכם דף כמו שלי בקלות ובמהירות). כך, בדף הזה אתם יכולים לציין קישורים שחשובים לכם ושאליהם יגיעו הגולשים כשילחצו על הקישורים הנ"ל.
  • תוכן מושך: את הנקודה הבאה אני מציין מתוך נסיון בתור אחד שגובה מאות שקלים לשעה על יעוץ ואינטגרציה. ככל שהלקוח יצטרך לשלם יותר על המוצר/שרות, תצטרכו יותר להשקיע ב"תוכן מושך". בין אם מנסים למכור ליפסטיק יוקרתי, חופשה בצימר עם 4 חתולים, מסחטת מיצים טורבו, מייקאפ במחיר של 4 ספרות או שרותים שאתם מציעים ללקוחות – הלקוח לא יוציא סכומים גבוהים סתם כך (מה לעשות, רובם סקפטיים בשלב ראשון). תצטרכו "למשוך" אותו, הן באספקט הויזואלי (רמז: תמונות בגודל בול ללא קישור לגודל מלא, זה רעיון לא ממש מוצלח), הן באספקט הטקסטואלי (הסברים שיגרמו לסקרנות, לא טקסט חנפני שמצריך זריקת אינסולין לאחר הקריאה), וכן – אם אפשר, וידאו שיציג את הצדדים החיוביים ופחות חיוביים של המוצר/שרות.
  • Follow Up – הנקודה הזו מאוד חשובה אם מדובר בשרות שאתם מציעים כעצמאיים: כפי שציינתי לעיל, חשוב לעורר סקרנות אצל לקוחות פוטנציאליים לרכוש את המוצר/שרות, אבל סקרנות נכבית ונדלקת מהר מאוד, ולפיכך "תקיפה" של הנושא מאספקט אחר בפוסטים נוספים יכולה "להדליק" את הסקרנות מחדש ולהגדיל את הסיכוי שלקוח פוטנציאלי שקורא את הטקסט/צופה בוידאו – ירכוש את המוצר/שרות. אני מכיר את זה אישית, מכיוון שרוב לקוחותיי מגיעים מהבלוגים שלי.

לסיכום: לא קל למכור ללקוחות, במיוחד כשמדובר על שרות או מוצר שעולה מאות, אלפי ועשרות אלפי שקלים, וישנם לא מעט דוגמאות איך לא לעשות דברים (תציצו בעשרות חשבונות אינסטגרם של דוגמניות/ים מהארץ והעולם ותקבלו דוגמא מושלמת איך לא לעשות דברים. בפוסט הבא אתייחס לפרסומי ה-"Hit" באינסטגרם ועל היעילות שלהם).
רוצים להפוך את הלימונים ללימונדה? תתחילו לחשוב איך או מה צריך לעשות כדי לגרום לכם לרכוש שרותים/מוצרים שאתם מציעים. נסו לחשוב על האספקט איך לגרום ללקוח לזכור את המוצר/שרות שלך. נסו לחשוב איך ליצור "מענה" עם המוצר או השרות לדבר שהלקוח כלל לא היה מודע שהוא צריך/נמשך/"חייב", ומשם תמשיכו לפרסום מועיל (גם לכיס שלכם).

בהצלחה 🙂

ראש השנה – ושוב אנחנו בסגר

כמו בחג הפסח, גם עכשיו, בראש השנה – שוב אנחנו נמצאים במצב סגר. מבט קל באתר מצלמות התנועה באתר של "נתיבי ישראל" מראה את המצב: מכוניות בודדות (שלוקחות סיכון) נוסעות בכביש, מצב הפוך לחלוטין בהשוואה למצב בערבי חג או בחגים עצמם.

לא מעט אנשים מאשימים גורמים שונים בממשלה, את משרד הבריאות וגופים אחרים, אבל אני חושב שהטעות הראשית שנעשתה קשורה יותר לטעות פסיכולוגית…

והטעות קשורה להפחדה.

כשהתחיל הוירוס וכשהיינו כבר בדרך לסגר הראשון, המומחים של משרד הבריאות התריעו על מאות ואלפי אנשים שימותו בגלל הוירוס הזה. אנשים הקשיבו וחלק גדול האמינו למסרים הללו והתנהגו בהתאם ויישמו את ההוראות והנהלים. מהרגע שעבר הגל הראשון והתברר כי כמות האנשים שנפטרו מהמחלה עצמה – קטן, רבים פשוט לקחו את ההתרעות כדבר שבמשרד הבריאות פשוט הגזימו ולא מעט הגיעו למסקנה שכדאי להמעיט בחשיבות ההידבקות בוירוס, ואנשים פשוט הפסיקו לקיים את הנהלים וההוראות. מהצד השני, מהרגע שנגמר הסגר הראשון ודברים חזרו לקדמותם מבחינות שונות, לא היה שום נסיון ממשי מצד הממשלה והרשויות השלטוניות לחזק את הפיקוח על הציבור לקיים את הנהלים, לא ראית שוטרים או פקחים שמחלקים קנסות על ימין ועל שמאל ובקיצור, בכל הקשור לקיום נהלים – היתה התרופפות מוחלטת.

ההתרופפות התחזקה ונהפכה לחוסר אמון במערכות – כשהפוליטיקאים עשו מה שהם אוהבים לעשות: איפה ואיפה. מכריזים על נוהל X, ואז שר או מישהו בכיר בממשלה מתערב ועוקף ברגל גסה את הנהלים. זוכרים את הקטע עם 17,000 חרדים שיגיעו לארץ? (שהתברר אחר כך כלא ממש נכון), או את הקטע עם איקאה? יש עוד דוגמאות רבות שהראו שהמקורבים לצלחת מקבלים פטורים שונים ושאר הציבור – צריך לקיים נהלים, גם אם אין בהם הגיון.

עכשיו אנחנו נמצאים בגל השני של המחלה, רק שהפעם ציבור לא קטן לא מוכן לקיים את הנהלים, במיוחד כשמדובר על סגר למשך שלושה שבועות. הציבור פשוט ישים פס. בממשלה הוציאו נהלים שאסור להתרחק מהבית יותר מקילומטר, אבל נתנו מצד שני שורה של היתרים שדי מגחיכים את האיסורים הנ"ל.

הבעיה הנוספת היא ששוב – מחליטים דברים ברמת המאקרו, אבל לא ממש נכנסים לרמת המיקרו. שוב מחליטים שהתפוסה באוטובוסים וברכבות תרד ל-50%, אבל לא מגדילים את כמות האוטובוסים בקווים כדי שהציבור לא "יתבשל" בחום הנוראי בחוץ. שוב משרד האוצר זורה מלח בעיני עצמאים בכך ששוב שולפים שיטת חישוב די מפגרת שכלל לא מתייחסת לכך שבמצב סגר עצמאים רבים כלל לא יכולים לעבוד גם אם הם רוצים, והמשרד ממשיך עם הצעות עוד יותר דביליות כמו ביטול ארנונה (נכון להרגע, תשכחו מזה, זה צריך לעבור אישור שלטון מקומי, ובאוצר בכלל לא דיברו איתם על כך עדיין).

בקיצור, מחר, כשיסתיים החג, יתחילו משחקי החתול והעכבר בין אזרחים שממש לא מעניין אותם קורונה ונהלים, לבין כוחות שיטור שלא ממש יכולים לעשות הרבה בנידון, ובקיצור – במצב הנוכחי, אפשר לשכוח מ"השטחה" של עקומות גרפיות.

מתי יבינו פה את החומרה ויתחילו לעבוד על נהלים רציניים והגיוניים, תוך שיתוף הציבור? שאלה מצוינת.

אינסטגרם – סטוריז מול פיד

אם יש פלטפורמה אחת ש"תשומת לב" היא גם צד חזק וגם צד חלש בה – זוהי פלטפורמת אינסטגרם (שהועתקה לאט לאט לתוך פייסבוק מבחינת Stories וכו').

מבחינת הצד החלש – ה-Story הוא אחד הדברים החלשים, דבר שיקבל (פר סטורי) חשיפה של 15 שניות ותו לא. אפשר לחזור אחורה חלקית ולראות כמה סטוריז קודמים בחלק מהמקרים, אך רוב הגולשים לא יטרחו לעשות זאת, כך שמבחינה סטטיסטית, עקומת הצפיה בסטורי היא די אכזרית – המנויים צופים בסטורי עד 15 שניות (הרוב יעבירו הלאה ב-2-3 שניות הראשונות) – וזהו, הסטורי עשה את שלו. פחית קולה מחזיקה יותר מעמד 🙂

בפיד לאינסטגרם (פוסטים) לעומת זאת – הדברים די שונים. הפוסטים מזכירים מעט את הפוסטים של פייסבוק (ועדיין יש בעיות עברית RTL מהותיות באינסטגרם, כאילו אנחנו בשנות ה-90!) בכך שאפשר לראות הודעות וגם להגיב, אך בניגוד לפייסבוק, אינך יכול להתחיל לכתוב הודעה מבלי לבחור תמונה להודעה, מה שמחייב אותך קודם להשקיע בויז'ואל, ואחר כך בתוכן ההודעה עצמה. היתרון של פוסט לעומת סטורי – זה שאפשר לחזור זמן רב אחורה בפוסטים (כמדומני עד יצירת הפרופיל של המשתמש) ועדיין להגיב, דבר שלא קיים בסטורי.

יצא לי להסתכל על לא מעט כרטיסים של ידוענים/משפיענים ואחרים, ושמתי לב לתופעה מעניינת: יש כאלו שמחפשים את הכמות המספרית של עוקבים, ויש כאלו שמשקיעים כדי לקבל איכות של עוקבים. מבחינת כמות, לדוגמא – בלא מעט מקרים העוקבים הם לא יותר מאשר חשבונות מזוייפים, בוטים וכו'. אפשר לרכוש כמה אלפים כאלו תמורת מחיר של כמה עשרות דולרים ואני מאמין שלא מעט מאותם ידוענים/משפיענים משתמשים בטריק הזה. בשבילם זה שווה – כי כך אפשר לקבל יותר ויותר הזדמנויות פרסום ולגבות מחירים יותר גבוהים. הבעיה: פייסבוק לא ממש אוהבת שגונבים לה מעוגת ה-"Promote" (יש לא מעט סיפורים ברשת על כך שגם הקידום של פייסבוק אינו יותר טוב, וישנם האשמת שגם כאן משתמשים בבוטים ובחשבונות מזוייפים) ולכן סביר להניח שמדי פעם הידוען/משפיען יסבול מדי פעם "הנחתות" שבהם נגרע מספר העוקבים באלפים/עשרות/מאות אלפים – במכה אחת (וככל שכמות העוקבים יורדת, המחיר שהוא/היא יכולים לגבות עבור פרסומת – נמוך יותר).

לעומת זאת, אם הידוען/משפיען מצליח להשיג יותר ויותר עוקבים אמיתיים שמגיבים בפוסטים שלו, והוא יפרסם יותר פוסטים במקום סטוריז, הרי ש"מכות" כמו שציינתי לעיל יתרחשו לעיתים הרבה יותר נדירות (או במקרים בהם הידוען/משפיען נתפס בקלקלתו) והעוקבים שלו דווקא ישמחו לעקוב אחר האינסטגרם שלו ולהגיב על הפוסטים. בשבילו הפרסום כך יותר אורגני ויש לא מעט סקרים שהראו שגולשים מעדיפים תוכן שהם יכולים להגיב עליו מאשר להיות רק פאסיביים שמעבירים סטוריז עם האצבע..

בסופו של יום, בין אם מדובר במשתמש רגיל או ידוען או משפיען – אינסטגרם ברוב המקרים הוא לא יותר מאשר Redirector. (כיום, גם מפרסמים דורשים שאם שוכרים את המשפיען/ידוען – שהוא יפרסם את המוצר בכל הרשתות החברתיות) ולכן, אם אתה כמנוי רוצה לראות את אותם אנשים עוקבים אחריך ואתה רוצה לשמוע מהם יותר, לדוגמא, אז את התוכן האמיתי תפרסם ברשתות החברתיות כמו פייסבוק ויוטיוב. האינסטגרם זו דרך נחמדה להוביל אנשים לעשות "Swipe Up" (אם יש לך מעל 10,000 עוקבים) או להפנות אנשים לדף ה-BIO/פרופיל כדי ללחוץ על לינק ולראות את התוכן החדש – ותו לא.

אגב, אתם מוזמנים לעקוב אחר האינסטגרם שלי 🙂

צ'יטה שליחויות – והמשלוח שנעלם

אם יש משהו אחד שישראלים רבים עושים יותר ויותר – הוא לרכוש דברים, בין אם הכרחיים או לא – בחו"ל, באתרים כמו אמזון, eBay, אלי אקספרס ועוד, ואותן חברות חותמות הסכמים עם חברות שליחויות מקומיות בכדי להפיץ את החבילות, ובדרך – לזרוק *פס* ענק על הלקוח הישראלי מבחינת שרות. לא כולן, תיכף אכנס לזה.

כל חובבי השוק החופשי מייחלים ליום בו יופרט דואר ישראל. "השרות בטוח ישתפר", הם מציינים בשיחות, אך אבוי – חברות כמו צ'יטה שליחויות, קבוצת בר ועוד כמה חברות שליחויות שאינן ממשלתיות כלל וכלל – מדגימות שוב ושוב איך אפשר לתת את השרות הכי גרוע ללקוח הישראלי!

הנה דוגמא: רכשתי מ-eBay מעמותה שמוכרת מחשבים ובכסף משתמשת כדי לעזור לצעירים – מחשב קטן כדי לצלם אותו בוידאו ולעודד אחרים לרכוש גם. אני לא מרוויח מזה שקל, אבל המחירים שאותה עמותה מוכרת מחשבים – הם מחירים שווים לכל נפש, ויש לא מעט משפחות שישמחו לרכוש מחשבים כאלו. הזמנתי את המחשב כדי לצלם ולאחר מכן לתת אותו למי שזקוק לאחד.

בתמונה משמאל (לחצו להגדלה) – כל המסלול שהחבילה עברה, וכפי שניתן לראות, מה-23/8 החבילה שוחררה מהמכס, הכל שולם ו… כלום. היא לא התקדמה לשום נקודת איסוף. קיבלתי SMS לבחור נקודת איסוף, בחרתי נקודת איסוף ברחוב אלנבי פה בתל אביב – אבל כלום.

כל נסיון להתקשר לחברה מגיע למענה ש"יחזרו אליך תוך 90 דקות". גם 24 וגם 48 שעות חולפות, איש לא מרים אליך טלפון, וגם אם אתה מצליח לגרום להם לענות במסנג'ר (פשוט לתייג אותם בפוסט) – המענה שלהם שווה בערך למענה שהחתולים שלי נותנים .. לא ממש עוזר. איש אינו יודע היכן החבילה תקועה, איך אפשר לקדם, אם אפשר לשנות שפשוט יביאו אותה ישירות או שלכל הרוחות יניחו אותה בנקודת האיסוף באלנבי.. כלום.

ניתן לבדוק באתר החברה את גורל החבילה, שם רואים את התוצאה הבאה:

מה זה לכל הרוחות "משרד ליעד"? שאלה מצוינת! זה אומר (כנראה) שזה עדיין לא הגיע לנקודת האיסוף. איפה זה? איש אינו יודע. "צור קשר מחר" (יצרתי, זה היה אתמול, לא זז כלום)

הפוסט הזה יכל להיות עוד פוסט של תלונות וטרוניה על צ'יטה, אבל למען האמת, בשבוע וחצי האחרון הגיעו אליי עוד 2 חבילות דרכם, והם הגיעו בזמן, כך שכשזה עובד – זה עובד, אבל כשלא, זה כמו לדבר לקיר!

אם יש משהו אחד שאני חושב שצריך לעשות על ידי כל אחד שלא מקבל את החבילה שלו – זה להתלונן, ולא אצל חברת השליחויות הישראלית – אלא מעליהן. במקרה שלי לדוגמא, אני התלוננתי לחברת Aramex, אולי אם הם יקבלו מספיק תלונות, Aramex יתחילו לחפש חברת שליחויות אחרת (עם הדואר זה עבד וכיום הם עושים הכל כדי שהחבילות של אמזון יגיעו כמה שיותר מהר ללקוחות, גם אם מדובר בעיכוב חבילות אחרות לצערי…)

לסיכום: מנסיוני, למעט Fedex, DHL ו-UPS, חברות השילוח האחרות (כולל הדואר) פשוט מאמללות את הלקוחות ומשתמשות בתירוצים כמו "קורונה" כדי לתת שרות מתחת לכל ביקורת ובגלל זה אני ממליץ – לא לשתוק, להתלונן. יהיו כאלו שיאמרו שתלונה אחת לא עושה מאומה, אבל האמינו לי, תלונה ועוד תלונה ועוד תלונה – וחברת השליחויות תפסיד לקוחות גדולים, וזה קרה. חברה כמו אמזון כבר הבינה שלסמוך על חברת שליחויות אחת בארץ, זה רעיון רע, והתחרות קצת מסייעת.

ומה איתכם? גם אתם סבלתם מחברות השליחויות ובהמתנה אין קץ לחבילות מאמזון/איביי?

בעל מצלמה/ות? אין צורך לרכוש עוד ועוד סוללות

לפני מספר ימים ביקרתי בחנות צילום כדי להתייעץ לגבי עדשה שמסקרנת אותי. במהלך השיחה עם אחד הנציגים, נכנס בסערה לקוח שביקש בדחיפות 2-3 סוללות למצלמת הקאנון שלו. הוא באמצע צילומים והוא גילה לחרדתו כי יש לו כרגע רק סוללה אחת פעילה. קורה.

אחד הדברים שחשוב לדעת לגבי סוללות ומצלמות במגזר הביתי/סמי-מקצועי – זה שיצרניות המצלמה מרוויחות אחוזים מרשימים ממכירת הסוללות. קחו לדוגמא את סוני בסידרת ה-6XXX שלה: עד ה-A6600 הוציאה סוני סוללות מיניאטוריות למצלמות, כך שאם היית רוצה ברצינות לעבוד עם המצלמה ולעבוד יום עבודה שלם איתה, היית צריך לגרור איתך לפחות 2-3 סוללות נוספות. סוני כמובן אינה היחידה עם הטריקים הללו, גם סוני, ניקון, פאנאסוניק, פנטקס ואחרות משתמשות באותו טריק.

רוב הצלמים המקצועיים מכירים את העניין ורבים מהם משתמשים בסוללת דמה, דבר שרבים מאלו שצלמים חובבים רבים – דווקא אינם מכירים.

לשם הדוגמא, אשתמש בסוני A6400 שברשותי. כמו כל בעל מצלמה, הייתי צריך להחליט אם לרכוש סוללות נוספות או לא, אך במקום זאת החלטתי לרכוש את שני הדברים החדשים:

הרכישה הראשונה שלי היתה סוללת דמה + ספק כח מאמזון. לסוללה עצמה אין כמובן כל כח אולם ספק הכח מדמה את העוצמה של סוללה רגילה, והוא מזרים אותו דרך סוללת הדמה אל המצלמה.

היתרון בפתרון זה הוא שאם אתה צריך לצלם במקום סגור שיש נקודות חשמל/גנרטור פעיל – תוכל לחבר את הספק ולצלם בלי הפסקה מבלי לדאוג כלל לסוללה.

אבל מה עושים אם צריך לצלם בחוץ ואין שום נקודת חשמל באזור? ובכן, לשם כך יש את הפתרון הבא המופיע בתמונה מימין.

גם כאן ישנה סוללת דמה, אך היא מחוברת לתקעי USB. מחברים חיבור USB אחד לתוך Power Bank ומתחילים לעבוד. חשוב להשתמש כמובן ב-Power bank רציני ואני יכול להמליץ בחום על ה-Power bank של חברת Xiaomi או Anker ועל הגרסאות של 20,000 מא"ש או 26800 מא"ש (ניתן לרכוש את גירסת ה-26800 של Anker מחברת באג בקישור כאן). פתרונות הכח הללו מחזיקים כמובן הרבה יותר זמן מכל סוללה רגילה שתכניס למצלמה, ואפשר לעבוד כך למשך שעות ארוכות, במיוחד אם רוצים לצלם Time lapse או צילומי כוכבים בלילה.

כיום, לכל מצלמה בחתך המשפחתי עד ה-סמי מקצועי קיימות סוללות דמה בשוק, רובן העתק של חברות כמו Tether tools ואחרות, כך שאם אתם חושבים לרכוש, בדקו מה אתם צריכים (גירסת חיבור לקיר או חיבור USB. את גירסת חיבור ה-USB ניתן לחבר גם למטעני USB רגילים, כל עוד הם מוציאים 5 וולט ויותר מ-2 אמפר באופן רציף. רוב המטענים החכמים (QI) יודעים לעשות זאת) ווודאו כי דגם המצלמה שלכם מכוסה!

נקודה נוספת וחשובה (לפחות במקרים של מצלמות סוני בסידרה 7, או 5XXX או 6XXX) – ישנן מצלמות שלא כל כך "מבינות" מה הן סוללות דמה, והן מנסות לחשב את אחוז הכח הנותר ולהציג אותו באחוזים, גם כשה"סוללה" תמיד כמובן תהיה טעונה (אם הסוללת דמה מחוברת דרך ספק לקיר לדוגמא) – וכך קורה שהאחוזים מתחילים לרדת. הכי חשוב: לא להתרגש מזה. בדרך כלל זה עוצר לאחר אחוזים ספורים, וגם אם תגיעו לאחוזים בודדים, כל מה שתצטרכו לעשות, זה לנתק את הסוללה ממקור הכח, להמתין מספר שניות, לחבר והופס – חזרנו ל-100%. אישית, זולת ירידה ל-94-95% לא היתה לי בעיה כזו, גם כששידרתי דרך המצלמה שידור דרך ה-HDMI למספר שעות ברציפות.

לסיכום: חבל לרכוש סוללות קנייניות במחיר יקר. סוללות דמה, בשילוב ספקי כח או Power Banks מודרניים יכולים לתת מספר גדול יותר של שעות עבודה וכל זאת ללא מורכבות מיותרת (יש חוט יחיד ל-Power bank לדוגמא, ואת הסוללה אפשר להכניס לכיס).

ה-NAS החדש

בשנים האחרונות היו לי מספר מכונות ששימשו כ-NAS ל-LAB שלי, ועל מנת להשאיר תשתית אופטימלית, צמצמתי את כמות המכונות שברשותי, כך שישארו רק מכונות שאני צריך, וכך במהלך החצי שנה האחרונה התפטרתי ממספר שרתים ומספר מכונות NAS שבניתי. מכונה אחת שירתה אותי בנאמנה במשך 8 שנים, וה-NAS האחרון שהיה רץ על שרת 2U של Supermicro – נתרם (ללא הדיסקים כמובן).

החלטתי לבנות מכונה חדשה, שהדברים החשובים לי בה היו:

  1. קיבולת גבוהה של דיסקים (הכנסתי בה 17 דיסקים, עוד 2 בקרוב)
  2. שקטה לגמרי
  3. נגישות מהירה לחלקים שונים כמו החלפת דיסקים/מעבד/זכרונות/כרטיסים וכו'
  4. בלי כל מיני "צעצועים" כמו RGB.

תודות לחברי היקר רפי אינשטיין, מצאתי את המארז האידיאלי – Antec P101 Silent שנמכר בארץ במחיר של 370 שקל. רכשתי את המארז, הוא הגיע והתחלתי להרכיב. להלן המפרט שאני משתמש במכונה:

  • מעבד: AMD Ryzen 2700 (תיכף אסביר מדוע)
  • זכרון: 64 ג'יגהבייט
  • לוח אם: ASUS X470-F
  • כרטיסי רשת: כרטיס רשת של Mellanox (דור שני) עם חיבורי +SFP ל-10 ג'יגה, וכרטיס רשת Broadcom NetXtreme BCM5715 (כרטיס עם 2 חיבורי 1 ג'יגה)
  • כרטיס תצוגה – GT 710 של Zotac (אני מאוד ממליץ על הכרטיס הזה. הוא נותן חיבורי מסך פופולריים – HDMI,DVI,VGA, והחיבור שלו הוא PCIe X1, כך שהוא לא יתפוס כניסות PCIe חשובות)
  • כרטיס Intel Optane 900p – הכרטיס הוא SSD מיוחד בגודל 280 ג'יגה. יקר (תציצו בלינק) – אבל שווה כל שקל אם אתם משתמשים ב-ZFS ובחיבור של 10 ג'יגהביט ומעלה.

מבחינת דיסקים, אלו הדיסקים שבפנים:

  • 8 דיסקים בגודל 6 טרהבייט של טושיבה מסידרת ה-Performance (כ-7200 RPM) – בהחלט סוסי עבודה
  • 6 דיסקים SSD SATA – סמסונג 860 EVO בגודל 512 ג'יגהבייט
  • 2 דיסקים SSD NVME מסוג סמסונג 960 EVO בגודל 512 ג'יגהבייט

(ברצוני להודות לחברת דגן מולטימדיה על הסיוע המהיר בכבלים ומפצלים – בלעדיהם הכל היה נתקע)

אחרי כמה שעות של חישובים וניסויים (אחרי הכל, ברגע שאתה מכניס כרטיס כלשהו, כמות נתיבי ה-PCIe הפנויים משתנה, ולפעמים יש גם "הפתעות". תודה מלאנוקס!), חיבור החלקים השונים – מגיע החלק הקריטי: מה להתקין על המערכת?

פתגם עתיק אומר "לכל 2 יהודים יש 3 דעות" – אז שאלתי לתומי וקיבלתי מגוון המלצות והצעות (רובם בהודעות פרטיות), אז להלן ההצעות ומדוע לא בחרתי בהן:

  • Proxmox, Xen Server, UnRaid – כל הפתרונות הללו מתאימים אם רוצים להריץ פתרון וירטואליזציה בראש ובראשונה על הברזל עם סבירות גבוהה שזה יהיה הברזל היחידי (כלומר "השרת היחידי"). במקרה שלי רציתי NAS שיהיה עצמאי ושיתן שרותי קבצים (ועוד מספר שרותים שירוצו כקונטיינרים עם Podman), כך שפתרונות אלו אינם מתאימים לי.
  • XPEnology – זהו פתרון בקוד פתוח של Synology והוא יכול להתאים ללא מעט אנשים, כל עוד הדרישות הן צנועות. במקרה שלי, אוטומטית הוא לא היה מכיר במחצית מהכרטיסים במחשב, אז הוא ירד מהאופציות עוד בהתחלה.
  • FreeNAS – זהו פתרון מעולה למי שמחפש פתרון "קופסתי פשוט" – כלומר קופסא שזורקים אליה כמות דיסקים, מתקינים FreeNAS, מבצעים כמה הגדרות פשוטות ומתחילים לעבוד. הבעיות עם פתרון כזה הן שמערכת כזו היא מצומצמת וקשה להוציא ממנה ביצועים משמעותיים (תאמינו לי, השתמשתי ב-FreeNAS במערכת הקודמת ובזבזתי ימים שלמים עליה) כשצריך מהירות גבוהה יותר מ-10 ג'יגהביט.
  • אובונטו – תהליך הטמעת ה-ZFS בהפצה זו הוא יותר "work in progress" וה-LTS (כלומר Long term support) זו בדיחה לא מוצלחת, למען האמת. מוותר על התענוג.

בסופו של דבר בחרתי ב-CentOS 8 (ליתר דיוק – CentOS 8.2.2004) מכמה סיבות פשוטות:

  • רקורד מוכח ב-Long Term: ה-NAS שהיה לי לתקופה של 8 שנים הריץ CentOS 6 (ששודרג בהמשך ל-CentOS 7) והוא נתן לי יציבות מעולה.
  • ZFS על CentOS – אחד הדברים הכי מנוסים והכי יציבים. לא מעט אלו שמריצים לינוקס עם ZFS מהמפתחים של ZFS on Linux (וכיום OpenZFS) מריצים ZFS על CentOS.
  • קלות התקנה: 3 פקודות. יבוא מפתח, 2 פקודות DNF – ויש ZFS במערכת.
  • לא חסר תמיכה.

יחד עם זאת: האם אמליץ על ה-OS הזה ל-ZFS לאנשים שאין להם נסיון בלינוקס או ZFS? לא. בוא נהיה מציאותיים: CentOS ו-ZFS מצריכים השקעה בלימוד דברים שונים, ואם מחפשים חיים יותר קלים (ולא מצפים לביצועים בשמיים) – אז FreeNAS ואובונטו הם פתרונות טובים.

מבחינת הגדרות, הגדרתי את הדברים כך:

  • 8 דיסקים מכניים הוכנסו ל-Pool בתצורת RAIDZ-2 (כלומר RAID 6 למי שלא מכיר את ZFS) כך שקיבלתי כ-43.7 טרהבייט מקום פנוי
  • 6 דיסקים SSD SATA הוכנסו ל-Pool שגם הוא בתצורת RAIDZ-2 כך שקיבלתי 2.78 טרהבייט מקום פנוי
  • SSD NVME אחד "הוקרב" לטובת ה-OS עצמו (כך שהוא אינו חלק מ-ZFS. יש היום תמיכת Boot ב-GRUB2 מ-ZFS אבל ליתר בטחון אני מעדיף שדיסק ה-OS יהיה עצמאי ולא כחלק מ-ZFS ואם הוא נדפק, דיסק און קי עם CentOS ו-ZFS יכול לשמש כתחליף חרום).
  • ה-SSD NVME השני חולק ל-2, כך שכל Pool מקבל 240 ג'יגהבייט כ-Cache.
  • ה-Optane חולק ל-2 כך שכל Pool קיבל 40 ג'יגהבייט ZIL. מכיוון ש-Optane 900p (והגירסה היותר מתקדמת שלו 905P או גירסאות ה-Enterprise – ה-P4800X) ניחנים ב-Latency הרבה יותר נמוך מכל SSD שקיים בשוק (הוא לא משתמש ב-Flash) – ביצועי הכתיבה – גבוהים.

אז .. איך הביצועים? להלן צילום מסך (לחצו להגדלה).

מה שרואים בתמונה זו הוא שכל הדיסקים המכניים כותבים במקסימום מהירות אפשרית, וה-ZIL (שמופיע כ-logs) מקבל כמות זהה של נתונים לכתיבה (ה-ZIL בעצם מקבל את הנתונים שאמורים להיכתב – לפני שהם מגיעים לדיסקים הקשיחים לכתיבה מעשית). בפועל זה נראה יותר כך:

כלומר קצב הכתיבה נע בין 300-800 מגהבייט לשניה, תלוי מה הנתונים ותלוי אם ה-ZFS יכול לדחוס אותם (לדוגמא: קבצי VMDK שהם flat – יש לא מעט מקום לדחיסה, כך שבמקרים כאלו אני מקבל קצב כתיבה ממוצע של 770 מגהבייט לשניה). מבחינת קצב קריאה – אני מקבל רצוף בסביבות ה-700 מגהבייט לשניה (זה מה שקורה כשמנסים להכניס כרטיס רשת Mellanox ConnectX-3 לתוך כניסת PCIe 2.0, טופל בעת כתיבת פוסט זה)

וכך זה נראה במכונת Windows וירטואלית שרצה תחת vSphere 6.7 כאשר ה-Datastore מגיע מ-NFS V3 והתוצאות הן ללא טריקים של Cache, Write back וכו'.

עד כה המערכת רצה ללא תקלות, אך יחד עם זאת – יש לי עוד דברים לבדוק, כמו העניין הדי תמוה שכתיבה על הדיסקים SSD שנמצאים ב-pool משלהם – מהירות הכתיבה מגיעה עד 160 מגה במקום 550 מגה (לא קשור לכרטיס HBA כלשהו) ועוד כמה דברים פה ושם שאני רוצה לבדוק, לחבר למערכת ניטור וכו' וכו'.

האם הייתי ממליץ להקים מערכת כזו לאחרים? תלוי למי. למשרד או לארגון? לא, אלא אם מוכנים ורוצים להשקיע שם בלבצע אופטימיזציה. לכל מי שרוצה פתרון קל או מוכן, הייתי ממליץ לרכוש קופסא, להכניס דיסקים, לבצע הגדרות ראשוניות ולהתחיל לעבוד. במקרים אחרים שרוצים ביצועים גבוהים ומוכנים להשקיע – ZFS יכול להיות פתרון טוב מאוד, אך שוב – זהו פתרון שמצריך השקעה וזמן, יש המון הגדרות והמון סיטואציות שמצריכות הגדרות ספציפיות על מנת לקבל תוצאות גבוהות. לאלו שיש להם את הציוד בבית ורוצים להשקיע בלימוד אחסון ו-ZFS – אני בהחלט ממליץ ללמוד.

במזל טוב, VVC Codec הוכרז, מה זה אומר?

לאחרונה התבשרנו כי ה- Joint Video Experts Team (JVET) הכריז על Codec חדש, ה-VCC, או בשם היותר פופולרי H.266. תכנון ה-Codec במכון Fraunhofer הסתיים וכבר בחורף הקרוב יצא קוד אב-טיפוס לפענוח וקידוד תכנים בתוכנה (על לינוקס) – בעזרת Codec זה.

מה זה בעצם אומר?

כשזה מגיע לתכנון ושימוש ב-Codecs, יש לא מעט Codecs שקיימים בשוק. רובם לא מוכרים לאלו העובדים בתחום האודיו/וידאו אך בהחלט מוכרים בעולם התוכנה והחומרה. קחו לדוגמא Codecs כמו DIRAC או AV1 או או SNOW (אלו רק דוגמאות ספורות ל-Video Codecs) או OGG, Flac, Vorbix, CELT, OPUS, Speex (כולם Codecs ל-Audio) מוכרים לכם? כמה השתמשתם בהם? ברוב המקרים התשובה תהיה "לא משתמשים" – אולם אם אתם משתמשים ב-Whatsapp, Messenger, ותוכנות וידאו צ'אט אחרות – שם בהחלט נעשה שימוש בחלק מאותם Codecs שציינתי. ה-Codecs היותר מוכרים נמצאים בשימוש מתמיד בעולם הוידאו/אודיו המסחרי לשידור תכנים בזרימה.

החלק הבעייתי ביותר לכל Codec הוא אדפטציה ושימוש בו, הן מבחינה טכנית והן מבחינה "פוליטית".

בואו ניקח לדוגמא את ה-Codec הידוע H.265 (או כפי שהוא יותר ידוע – HEVC): הוא יצא לשוק ב-2013, אך האימוץ שלו בשוק היה מאוחר, הוא ומי שבעצם גרם לחברות "לברוח" מאימוץ שלו הוא הגוף שאחראי על רישוי ה-Codec כולל פטנטים וכו', ה-MPEG LA. כשה-Codec יצא, התנאים לשימוש בו היו מטורפים לחלוטין מבחינת סכומים לתשלום פר מכשיר/פר תוכנה שתשתמש ב-Codec, ומחירים מטורפים ליצרני מצלמות – הצליחו להניא את רוב ה"לקוחות הפוטנציאלים" משימוש באותו Codec למשך מספר שנים, עד שה-MEPG LA ירד מהעץ, ואז החל אימוץ של ה-Codec ע"י רוב החברות.

עוד Codec שמתחיל לתפוס תאוצה הוא ה-AV1. בניגוד ל-H.265, כאן הלקוחות הפוטנציאליים (יצרני ציוד, טלויזיות וכו' וכו') לא יצטרכו לשלם תמלוגים על שימוש ב-Codec זה, אך התחרות מול H.266 הולכת להיות מעניינת. בשני המקרים מדובר על Codecs תחרותיים שיודעים לחסוך בתעבורת נתונים – אך כולם מחכים לראות אלו גופים גדולים יעמדו מאחורי ה-Codecs, וכרגע – רוב החברות המסורתיות (יצרני מצלמות וטלויזיות לדוגמא) עומדים מאחורי שני ה-Codecs אולם גוגל נותנת יותר דגש ל-AV1 בשעה שאפל נותנת יותר גב ל-H.266, כך שיקחו כמה שנים טובות עד שנוכל לדעת מי ניצח במלחמת ה-Codecs הספציפיים הללו.

מה לגבי שימוש ב-Codecs הללו בעריכה? (הרי בסופו של יום, אם יצרני מצלמות יאמצו את ה-H.266, מצלמות בקצה התחתון והבינוני פשוט יקליטו רק ב-Codec זה) – כאן בדרך כלל הבעיה מתחילה להתעורר: משאבי עיבוד. Codecs כמו H.264/H.265 נתמכים על הסיליקון של כרטיסי ה-GPU ומעבדים שונים (בטלפון, מעבדים למחשבים, טלויזיות, טאבלטים וכו') ובכך ניתן להציג וידאו מקודד באותם Codecs שהשבבים תומכים – מבלי לצרוך יותר מדי חשמל (עניין חשוב במכשירים כמו טאבלטים וטלפונים), אולם ברגע שה-Codecs אינם נתמכים בצורה טבעית – יהיה צורך לפענח/לקודד את הוידאו עם המעבדים עצמם ובעזרת תוכנות ללא כל "סיוע" של המעבד, וזהו דבר שהוא לא רק איטי, הוא גם צורך משאבים מרובים, ולכן כל יצרני תוכנות עריכת וידאו אינן תומכות ב-Export ב-Codecs שאין להם תמיכת חומרה – עד שיוצאים פתרונות הכוללים תמיכה באותו Codecs כמו כרטיסים גרפיים חדשים, ומעבדים חדשים ל-PC, סלולר וכו'.

ומה קורה כיום?

כיום, כל יצרני החומרה השונים תומכים ב-H.264, H.265, וב-VP9 של גוגל (למעט אפל). כיום, התמיכה הולכת וגודלת (בקצב איטי) ל-AV1. סמסונג ו-LG הכריזו כי בטלויזיות ה-8K שלהם תהיה תמיכה לניגון וידאו AV1, חברת MediaTek הכריזה על מעבד Dimensity 1000 שיתמוך ב-AV1 עם ניגון עד 4K ב-60 פריימים לשניה ואילו חברת Chip&Media החליטה להתעלות מעל כולם ולהציע תמיכה וניגון קבצים בקידוד AV1 עם רזולוציה של 4K עד 120 פריימים לשניה (שימושי? לא חושב). הכרזה חשובה נוספת יצאה מחברת Amlogic על 3 מעבדים חדשים שיכללו תמיכה ב-AV1. הסיבה לחשיבות ההכרזה – כמעט כל יצרני מכשירי אנדרואיד TV (בטלויזיה עצמה או כסטרימר) כוללים את השבבים של Amlogic. ישנה גם חברות שהחלו להזרים וידאו ב-AV1 לחלק ממכשירי האנדרואיד, אולי שמעתם עליהן: נטפליקס ו-יוטיוב. (אתם יכולים לצפות בערימת קליפים שמקודדים ב-AV1 כאן. שימו לב שהרזולוציה המקסימלית של הקליפים היא 1080P). אתם יכולים גם להשוות בין HEVC ל-AV1 כאן.

הבעיה? אין חומרה שתומכת ב-AV1.

תמיכה ב-AV1 (פריסה בלבד) תהיה במעבדים בדור הבא של אינטל (Tiger Lake) וכפי הנראה שתמיכת חומרה ב-GPU תהיה בכרטיסי RTX 3XXX שיצאו כפי הנראה לקראת סוף השנה ותחילת השנה הבאה, ורק אז נראה תמיכה את תחילתה של תמיכה בקידוד קבצי AV1 בתוכנות עריכה (מי שמתעקש ורוצה להוציא AV1 כיום מתוכנות כמו Premiere Pro, יצטרך קצת להפשיל שרוולים ולעקוב אחר ההוראות כאן כיצד לחבר בין Premiere Pro ל-FFMPEG ומשם לקודד כ-AV1 (שימו לב שהמקום היחידי שמקבל קבצים כאלו זה יוטיוב וגם אז – עד 1080P, וצריך מעבד די חזק לעבד את הוידאו).

לסיכום: ל-Codec לוקח לפחות 2-4 שנים עד שדברים מתחילים לזוז להיכן שהוא, ולא חשוב אם יש לו גב מסחרי כמו MPEG-LA או Codec שעומדת מאחוריו גוגל וחברות רבות הצטרפו ואין צורך בתשלום תמלוגים. H.266 נשמע נחמד, אבל זו בדיוק גם הפינה של AV1 (לחתוך ב-50% תעבורה של H.265) ולכן אני מאמין שיהיה מאבק, ובכל מקרה לא נראה תמיכה משמעותית לאף Codec מבחינת חומרה לפחות עד השנה הבאה.

סקירה קצרה: מקליט Zoom H6

עדכון (3/7) – תודה לאבי נישניבר על התיקון לגבי PAD.

יצא לי לאחרונה להקליט מספר וידאו קליפים, חלק ללקוחות וחלק ליוטיוב, והאמת – שלא ממש הייתי מרוצה מהתוצאה בכל הקשור לאודיו, והסיבה היתה קשורה לחלוטין בי. העדפתי להקליט דרך לינוקס עם Pulse Audio ועם Audacity מבלי לשים לב שההקלטה היתה על 44.1 קילוהרץ. התוצאה: אודיו שמוקלט חיצונית לא מצליח להיות מסונכרן עם הוידאו שמוקלט מ-Atomos Ninja V. בתוכנת עריכה כמו דה וינצ'י – היא לא מוכנה לקבל בכלל את קובץ האודיו לסינכרון (הוא נופל) ובפרמייר האודיו החיצוני מסתנכרן עם הוידאו, אולם לאחר 3-4 דקות מתחיל חוסר הסינכרון להופיע עד למצב שצריך לסנכרן כמעט כל כמה שניות.

לא כיף.

אז החלטתי לחסוך קצת ב-Workflow ולרכוש מקליט חיצוני יעודי. יש לי את ה-H1 של Zoom שהוא מכשיר מעולה, אבל לא תומך במיקרופון דינמי עם חיבור XLR, אז רכשתי את ה-H6, ואת ה-H6 אני מחבר ל-Ninja ואז האודיו משובץ ישירות לוידאו שהנינג'ה מקליט ב-Prores. חסכון שעוזר 🙂

אז איך ה-H6?

אפשר לאמר שה-H6 הוא גירסה "בוגרת" יותר מה-H1 או H1n של Zoom. יש כניסה ל-4 מיקרופונים עם חיבור XLR או מיקרופונים עם חיבור 3.5 מ"מ. אתה מקבל בקופסא 2 חיבורי מיקרופון (האחד הוא L,R מוצלב, השני Sphere להקלטה "סביבתית") ובאחד המחברים יש לך גם Line In אם אתה מעוניין לחבר אינסטרומנט כלשהו בחיבור 3.5 מ"מ ואם אתה רוצה לחבר יותר מ-4 מיקרופונים XLR, יש תוסף שניתן לרכוש בתשלום שמאפשר לחבר עוד 2 מיקרופונים (אבל במקרה כזה – עדיף לך לקפוץ לדגם Zoom F6).

מבחינת הכפתורים – כמו תמיד במיטב המסורת של Zoom, הכפתורים פשוטים, נגישים ולמי שמבין טיפה בתחום (באמת טיפה, אני לא מומחה) – קל מאוד להתמצא. יש כפתורי PAD -20DB פר ערוץ "לחתוך" ב-20 דציבלים כלים/מיקרופונים שמנפיקים אודיו "יותר מדי חזק". יש גם 6 כפתורים כדי להחליט מאיזה ערוץ להקליט (L, R, 1,2,3,4) ויש מסך צבעוני עם 2 כפתורים שקצת מזכיר ניווט בתפריטים בצג מחשב וכמובן כפתורי ויסות עוצמה פר ערוץ (יש ל-4 הראשיים, השאר – דרך התפריט)

מבחינת הקלטה – אפשר להקליט הכל כערוץ אחד או כערוצים נפרדים (אך עדיין – כקובץ אחד), יש תמיכה ל-Phantom עם מתחים שונים (12, 48), יש מיקסר שניתן לכוון את כל ה-EQ פר ערוץ, ובקיצור – כמעט כל דבר שתרצו ותצטרכו כדי להקליט מבחינת אפשרויות – יש במכשיר. "כמעט" – למעט 32 ביט Float המאפשר בעצם להימנע מ"פיקים".

יש במכשיר חיבור Line Out שיכול לעזור לצלמים שמשתמשים במקליטי וידאו חיצוניים ולא מחפשים להקליט פר ערוץ. בעזרת השימוש בחיבור הזה, ניתן לחבר למקליט וכלל לא להשתמש בפונקציית ההקלטה של ה-H6 (כך אני עובד עם המכשיר). דבר נחמד שיש ב-H6 לגבי ה-Line Out הוא היכולת לקבוע את כמות הדציבלים שהמכשיר המקליט יקבל, בין אם צריך "לחתוך" או "להוסיף".

עוד דבר שיכול לעזור לאלו שמשתמשים בתוכנות קוד פתוח (Audacity) או תוכנות כמו CuBase (בין אם הגירסה LE החינמית או הגירסה המסחרית) – הוא האפשרות לחבר את המקליט ישירות למחשב דרך ה-USB ולקבוע במכשיר האם החיבור ישמש כ-Storage או שישמש כממשק אודיו, ואז כ-Mixed (כל הערוצים) או Multi Track, וכך, בשימוש פונקציה זו, ה-H6 יכול להפוך בעצם לממשק אודיו ובכך לבצע את רוב הפעולות – במחשב, בתוכנות כמו אלו שציינתי לעיל. שימו לב – לגבי מיקרופונים הדורשים Phantom – תצטרכו להחליט אם הם יקבלו את החשמל מה-PC או מהמקליט (חיבור ה-USB "יגזול" מהמחשב 5V DC, ואפשר (ורצוי) לחבר מטען מיני USB [כן, חבל שהם לא התקדמו ל-USB C או לפחות למיקרו USB] אם אתם משתמשים במיקרופונים שצריכים כח).

לסיכום: ממעט ההתנסות שהיתה לי עם המכשיר עד כה, המכשיר עושה את העבודה בצורה מעולה, נותן להקליט במגוון פורמטים, עם או בלי UP/DOWN MIX לערוצים, והוא קל מאוד לשימוש, ולא דורש מומחיות בנושא אודיו. רכשתי אותו כך שיהיה לי קל בהמשך הדרך לשלוף מיקרופונים ולקיים ראיונות עם אנשים שונים או לבצע פודקאסטים – בקלות, ואת זה ניתן לעשות עם המכשיר. האם הוא שווה את המחיר? (1500 שקל בערך בארץ) – לדעתי, כן, במיוחד אם מנסים להשוות מכשיר של Tascam באותו מחיר (DR-60D שמאפשר רק 2 חיבורי XLR, אין מיקרופונים כ-Plugins כמו מה ש-ZOOM נותנים עם ה-H6 והמסך נראה הרבה יותר טוב).

לאפטופים חדשים, דרייברים, לינוקס – דברים שצריך לדעת

הנה אחד הדברים שניתן למצוא שוב ושוב בפורומים שונים הקשורים ללינוקס: מישהו לוקח מחשב נייד (בדרך כלל מהשנה שנתיים האחרונות), מתקין לינוקס, ואז הוא מתלונן על דברים שונים שלא עובדים: ה-WIFI, הגרפיקה איטית, קורא האצבעות לא עובד, וכמובן – איך אפשר לגשת לקבצים שנמצאים על המחיצה (Partition) של Windows…

על מנת להבין את הדברים, צריך להסתכל מה קורה אצל יצרני מחשבים ניידים.

יצרן מחשבים ניידים נמצא בדרך כלל בשיתוף פעולה עם מאות יצרני חומרה שונים שמעוניינים למכור חלקים ליצרן המחשב בכדי שישלב אותם. היצרן לא מייצר כרטיסון WIFI/Bluetooth, הוא לא מייצר קורא טביעות אצבע, הוא בטח שלא מייצר שבבים גרפיים. הוא מייצר עשרות דגמים של מחשבים ניידים בשנה שכוללים חלקים שונים. חלק מהשיתוף פעולה הוא בכך שיצרני החומרה השונים שולחים או קוד מקור או דרייברים, שיצרן המחשב חותם אותם ומכליל אותם ב-build של ה-image למחשב הנייד. ה-Image גם יכלול תוכנות שונות, קצת (או הרבה) זבל (כן, יצרנים רבים עדיין כוללים את הזבל התעשייתי שנקרא Mcafee Anti Virus) וכמובן גירסת Windows לאותו שוק עם תמיכה בשפה/שפות לאותו סגמנט. בזמן יצור המחשב, ה-Image "ישפך" ל-SSD שנמצא באותו מחשב נייד, ובהמשך הדרך היצרן מדי פעם יעדכן דרייברים בהתאם למה שהוא קיבל מיצרני החומרה השונים. במחשבים זולים מיצרנים סיניים עלומים, אתה לא תקבל שום עדכון לדרייברים ואם יש עדכון דרך Windows Update – זה מה שתקבל וזהו.

אם לעומת זאת, תיקח את המחשב הנייד, תפרמט אותו ותתקין Windows משלך (לא מה שהיצרן משאיר בתוך ה-SSD ב-Recovery), בלא מעט מקרים תצטרך להוריד מספר דרייברים נוספים מאתר התמיכה של יצרן המחשב על מנת להפעיל את כל הציוד בצורה נאותה. Windows עושה עבודה לא רעה בהתקנה אוטומטית של דרייברים לחלק מהציוד, אבל עדיין בשביל ה-GPU, ה-WIFI, קורא טביעות אצבע ועוד כמה דברים – תצטרך להוריד ולהתקין דרייברים מאתר היצרן.

מכאן – נעבור ללינוקס.

בלינוקס, ברוב המקרים, אין לאן ללכת "להוריד דרייברים" (למעט במקרים מסויימים כמו כרטיסי GPU של Nvidia, אם רוצים לקבל את כל פונקציונאליות הכרטיס, בכרטיסי רשת יקרים כמו Solar Flare, ובכרטיסי FPGA ובעוד כמה מקרים). הדרייברים עצמם נכללים בדבר נקרא "ליבה" (kernel) שהיא חלק מהפצת הלינוקס. הדרייברים בלינוקס נקראים מודולים, הם קבצים קטנים וה-kernel יודע להטעין את המודולים יחד עם תתי מערכות אחרות שבודקות מה קיים מבחינת חומרה במחשב ומה להטעין (מערכת הלינוקס בדרך כלל כיום לא ממש "תזכור" מה קיים מבחינת חומרה, ובכל reboot התהליך יבוצע ברובו מחדש, כך שאם תעביר את הפצת הלינוקס שלך ממחשב אחד לשני, ברוב המקרים לא תצטרך לעשות כמעט כלום).

יצרניות הפצות לינוקס כמו SuSE, רד-האט, קנוניקל, בדרך כלל משחררות הפצה חינמית ונסיונית (ללא שום תמיכה רשמית) אחת לחצי שנה או שנה. הפצות לינוקס אלו בדרך כלל את הגרסאות האחרונות של ה-Kernel היציב הזמין, ובדרך כלל אותן הפצות גם יכניסו דרייברים נוספים שלא נכללו רשמית עדיין, תיקוני אבטחה ודברים נוספים, ובמהלך חיי אותה גירסת הפצה, היצרן ישחרר עדכונים לגירסת ה-kernel, אם כי בדרך כלל כלל הם לא יכללו דרייברים נוספים – על מנת לשמור על יציבות המערכת.

לכן, אם מישהו רוצה להתקין הפצת לינוקס, קודם כל כדאי לו לקחת disk on key, תוכנת rufus (ב-windows) וקובץ ISO בגירסת LIVE של אחת ההפצות שהזכרתי בגירסה האחרונה, ולהתקין אותה על הדיסק און קי, ולאחר מכן במחשב שאנחנו רוצים להתקין לינוקס – להיכנס ל-BIOS/UEFI ולבחור לבצע boot מה-Disk On Key ולהפעיל את המחשב כך שיפעיל משם את הלינוקס. גירסת לינוקס זו אינה כותבת מאומה על המחשב והיא מצוינת לצרכי התנסות מבלי לגרום נזק. אם הלינוקס במחשב שלכם עולה, העכבר וה-WIFI ושאר ציוד עובד תקין – אז אפשר להפעיל בלינוקס את ההתקנה. לאחר ההתקנה והפעלה מחדש, מומלץ להפעיל בדיקת עדכונים על מנת להתקין את ה-kernel, הספריות והאפליקציות שעודכנו מאז שוחררה הפצת הלינוקס.

הפצות הלינוקס כיום מנסות לעשות את החיים מעט יותר קלים למשתמשים שאין להם מושג ירוק בלינוקס, אבל הן אינן תחליף מלא. במקרים מסוימים תצטרכו לפתוח Terminal ולהקיש פקודות (ומומלץ באותה הזדמנות גם ללמוד מה אתם מקישים, אחרת למה אתם מתקינים לינוקס?) על מנת להתקין/להפעיל/להגדיר דברים. בכל מקרה, תמיד מומלץ להשתמש בגוגל ולחפש מידע על הפצת לינוקס שאתם רוצים להתקין על המחשב הנייח/נייד שלכם לפני שאתם מתחילים את המסע. יש לא מעט כאלו שמפרסמים פוסטים באנגלית על התקנות כאלו על מחשבים כמו שיש לכם, כולל הבעיות שהם נתקלו ואיך הם פתרו אותם.

כאן אני רוצה להוסיף חלק שקשור לסיוע, סבלנות, ראש קטן, ו"קריאת מחשבות".

בשביל להכיר לינוקס טוב, חייבים סבלנות. אנשים רבים מעתיקים שורות כמו תוכי מפורומים ומתפלאים למה דברים לא עובדים, וזאת בשעה שהם לא מודעים לכך שיש הבדלים ענקיים בין דברים כמו ` לבין ' לדוגמא, וזאת רק דוגמא אחת. דוגמא שכיחה נוספת לאלו שמכירים CMD מעולם ה-Windows היא ההבדל בין \ לבין / (בלינוקס, ה \ הוא בעצם "שובר שורה" וה-/ מציין כניסה לתיקיה, כמו \ ב-Windows), ולכן צריך להשקיע זמן בהבנת הדברים, מה שמוביל לעניין בקשות תמיכה: לא מעט בקשות תמיכה בקושי מקבלים סיוע הואיל והפונה חושב שכל מי שקורא את הבקשה מצויד במכשיר קריאת מחשבות, והפניה מנוסחת בלשון של "ניסיתי X וזה לא עובד". איך בדיוק יעזרו החברים? מערכות לינוקס אוהבות ליצור ערימות על ערימות של לוגים, ולכן פלט של 20-30 שורות אחרונות מה-journal (זו המערכת שכותבת בעצם "יומן" מכל הפעולות והפלט של שרותים שונים) כחלק מבקשת הסיוע – יכולה לעזור רבות (כאן ניתן לראות איך ניתן לשלוף את המידע עם פקודת journalctl ועם פרמטרים שונים). באותה הזדמנות כדאי לזכור שחלק מהתשובות שתקבל שוות בערך לתשובות שהחתולים שלי ינפיקו לך. זכור מה כתבתי: סבלנות.

לסיכום: לינוקס עובד לא רע בכלל עם מחשבים ניידים ונייחים, אולם לא הכל יעבוד לך בפעם הראשונה. יש לא מעט מקרים שתצטרך "להפשיל שרוולים" ולהקיש פקודות כדי לגרום לדברים לעבוד ויש מקרים שלא חשוב מה תעשה – זה לא יעבוד כדי להפעיל ציוד מסוים, כי יצרן הציוד היה עצלן לכתוב מודולים ללינוקס (טוב, יצרן המחשבים לא ביקש ממנו את זה כחלק מהתנאים). אם אתה נבהל ובורח מכל בעיה קטנה, תהיה לך בעיה להסתדר עם לינוקס.

בהצלחה.

המחשב שלך מכניס לך פרנסה? קרא את הפוסט

כפרילאנסר יועץ, אחד הדברים הראשונים שעשיתי כשבניתי את ה-Workflow שלי, זה להכין סביבה שהיא כמה שיותר "מעוננת". אם מחר בבוקר מחשב הדסקטופ שלי מפסיק לעבוד, הלאפטופ גם מפסיק לעבוד ובנוסף יש לי הפסקת חשמל, תהיה לי אפשרות לספק פתרונות ללקוחות ברוב המקרים. בסופו של יום, פרילאנסר רציני בתחומים שלי חייב לצפות לסיטואציות שהלקוח ירצה מסמכים שונים או קישורים שונים פה ועכשיו בכדי להבין דברים או בכדי לחזק את מה שאתה מצהיר.

יש לעומת זאת מקרים בהם אין אפשרות לעבוד בענן הציבורי ועדיין צריך מחשב נייח או נייד. קחו לדוגמא את עורכי האודיו והוידאו, אפקטים, תלת מימד וכו'. ברוב מוחלט של המקרים הם צריכים את החומרה שלהם וסביר מאוד להניח שהתוכן נמצא מאוחסן באותו מחשב (מתוך תקווה שיש להם גיבוי בדיסק חיצוני או NAS).

עובדה פשוטה וידועה היא, ש-Windows זו מערכת הפעלה שאוהבת .. להפתיע, ולא לטובה. לפעמים מערכת ההפעלה קורסת עם מסך כחול וסמיילי עצוב, לפעמים אפליקציות נתקעות, ולפעמים המחשב לא מגיב, סתם כך, בפתאומיות, ולך תחפש פתרון לבעיה. מיקרוסופט נוטה להפוך את המשתמשים שלה לבוחני BETA, ושילכו לכל הרוחות אם דברים נתקעים (תקראו את ה-EULA של Windows).

וכאן מתחילה הבעיה של חיפוש פתרון: אתרים רבים מתחזים לתת פתרונות – בכך שהם דוחפים רכישה של מוצר (שכמובן לא יעזור לפתרון הבעיה), התמיכה הוובית של מיקרוסופט (answers.microsoft.com, אני מעדיף אפילו לא לקשר לשם!) שווה בערך כמו לשאול את החתולים שלי לגבי הצעות לפתרונות, ובפורומים שונים ברוב המקרים תקבל כמה וכמה תשובות, כאשר רובן כלל לא רלוונטיות או לא נכונות. מה לגבי טכנאי מחשבים שונים ששומעים עליהם את הלל כמה הם מעולים ומקצועיים? חלקם אולי כאלו, אך לצערי חלקם הגדול עדיין לא יודע אפילו לשאוב את כל הפרטים מ-Windows (רמז, זה קצת יותר מ-Event Viewer) לגבי התקלות. דוגמא? נסו לפתור תקלה עם Code 10 שלא נפתרת גם כשהתקנתם דרייברים מחדש, או דרייברים אחרים.

לכן, אם מישהו הוא פרילאנסר והמחשב שלו מייצר בתחומו את פרנסתו, אותו אדם צריך לבצע כמה דברים כדי להמעיט כמה שיותר מקרים של Down Time:

  1. הדבר הראשון שחשוב לעשות, הוא לרכוש/להשתמש במחשב יעודי שעליו יותקנו וירוצו רק האפליקציות המשמשות לעבודה ותו לא. לא משחקים, לא כלים אחרים, לא מייל, וכו'. רק את התוכנות שצריך.
  2. הדבר השני החשוב – הוא לעבוד בתצורה של 2 דיסקים תמיד. דיסק אחד הוא דיסק עם מערכת הפעלה, ודיסק שני הוא דיסק מדיה לאחסון התכנים, כאשר הכל נשמע מבחינת תכנים בדיסק השני ואם עובדים על יצירת/עריכת תכנים – עובדים אך ורק על הדיסק השני. מחירי דיסקים SSD ירדו וממשיכים לרדת וכדאי לנצל זאת, ואם אין מקום במחשב הנייד לדיסק SSD שני, תמיד קיימים דיסקים SSD חיצוניים או שאפשר לרכוש מתאמים חיצוניים שלתוכם מלבישים דיסקים SSD שבמקור יועדו להיות פנימיים (זה גם יוצא יותר זול, אל תהיו iJustine וחבריה).
  3. הדבר השלישי שהוא הכי חשוב – הוא לרכוש או להתקין תוכנת גיבוי שיודעת לגבות דיסקים (לא רק לגבות קבצים). תוכנות כמו Macrium Reflect (היא חינמית וניתנת לשדרוג תמורת סכום נמוך) יכולה לגבות את המחשב שלכם לדיסק חיצוני או NAS כל כמה זמן שתרצו ולכן מומלץ להגדיר לה פרק זמן גיבוי של לפחות אחת לשבוע לדיסק חיצוני או NAS. הגיבוי עצמו יכלול רק את ה-SSD שכולל את מערכות ההפעלה. את התכנים תגבו בצורה אחרת לדיסק חיצוני או NAS.
  4. עבדו בחוכמה – אל תחליפו/תשדרגו תוכנות רק כי שמעתם דברים חיוביים לגבי תוכנות אלו ואחרות. קודם כל צרו גיבוי ואז התקינו את מה שאתם רוצים.
  5. רוצים לחזור אחורה? הפעילו את ה-Boot Media שתוכנת הגיבוי יוצרת (זה דרך כלל דיסק און קי שהתוכנה מאפשרת ליצור), התחברו לדיסק החיצוני או ל-NAS ושחזרו גיבוי אחרון. אם שמרתם את קבצי המדיה/פרויקטים וכו' בדיסק השני בלבד, השחזור לא ידפוק שום דבר בתהליך. אם לעומת זאת "בטעות" שמרתם על הדיסק הראשון, העבירו לדיסק שני ואז תשחזרו.

לסיכום: מחשב יעודי שלא מתקינים עליו כל מיני אפליקציות זבל/משחקים/תוכנות לא נחוצות, שמגובה תדיר – יעזור מאוד ב-Workflow שמכניס עבורכם כסף. תמיכה בפורומים או מ-לא מעט טכנאי מחשבים תהיה שווה כמו כוסות רוח למת. גיבוי, שחזור יכול להיות הדבר שיעזור לכם במקרים הכי דחופים והתהליך גיבוי/שחזור הוא יחסית די קצר וברוב המקרים יעזור המון.

בהצלחה.