בעל מצלמה/ות? אין צורך לרכוש עוד ועוד סוללות

לפני מספר ימים ביקרתי בחנות צילום כדי להתייעץ לגבי עדשה שמסקרנת אותי. במהלך השיחה עם אחד הנציגים, נכנס בסערה לקוח שביקש בדחיפות 2-3 סוללות למצלמת הקאנון שלו. הוא באמצע צילומים והוא גילה לחרדתו כי יש לו כרגע רק סוללה אחת פעילה. קורה.

אחד הדברים שחשוב לדעת לגבי סוללות ומצלמות במגזר הביתי/סמי-מקצועי – זה שיצרניות המצלמה מרוויחות אחוזים מרשימים ממכירת הסוללות. קחו לדוגמא את סוני בסידרת ה-6XXX שלה: עד ה-A6600 הוציאה סוני סוללות מיניאטוריות למצלמות, כך שאם היית רוצה ברצינות לעבוד עם המצלמה ולעבוד יום עבודה שלם איתה, היית צריך לגרור איתך לפחות 2-3 סוללות נוספות. סוני כמובן אינה היחידה עם הטריקים הללו, גם סוני, ניקון, פאנאסוניק, פנטקס ואחרות משתמשות באותו טריק.

רוב הצלמים המקצועיים מכירים את העניין ורבים מהם משתמשים בסוללת דמה, דבר שרבים מאלו שצלמים חובבים רבים – דווקא אינם מכירים.

לשם הדוגמא, אשתמש בסוני A6400 שברשותי. כמו כל בעל מצלמה, הייתי צריך להחליט אם לרכוש סוללות נוספות או לא, אך במקום זאת החלטתי לרכוש את שני הדברים החדשים:

הרכישה הראשונה שלי היתה סוללת דמה + ספק כח מאמזון. לסוללה עצמה אין כמובן כל כח אולם ספק הכח מדמה את העוצמה של סוללה רגילה, והוא מזרים אותו דרך סוללת הדמה אל המצלמה.

היתרון בפתרון זה הוא שאם אתה צריך לצלם במקום סגור שיש נקודות חשמל/גנרטור פעיל – תוכל לחבר את הספק ולצלם בלי הפסקה מבלי לדאוג כלל לסוללה.

אבל מה עושים אם צריך לצלם בחוץ ואין שום נקודת חשמל באזור? ובכן, לשם כך יש את הפתרון הבא המופיע בתמונה מימין.

גם כאן ישנה סוללת דמה, אך היא מחוברת לתקעי USB. מחברים חיבור USB אחד לתוך Power Bank ומתחילים לעבוד. חשוב להשתמש כמובן ב-Power bank רציני ואני יכול להמליץ בחום על ה-Power bank של חברת Xiaomi או Anker ועל הגרסאות של 20,000 מא”ש או 26800 מא”ש (ניתן לרכוש את גירסת ה-26800 של Anker מחברת באג בקישור כאן). פתרונות הכח הללו מחזיקים כמובן הרבה יותר זמן מכל סוללה רגילה שתכניס למצלמה, ואפשר לעבוד כך למשך שעות ארוכות, במיוחד אם רוצים לצלם Time lapse או צילומי כוכבים בלילה.

כיום, לכל מצלמה בחתך המשפחתי עד ה-סמי מקצועי קיימות סוללות דמה בשוק, רובן העתק של חברות כמו Tether tools ואחרות, כך שאם אתם חושבים לרכוש, בדקו מה אתם צריכים (גירסת חיבור לקיר או חיבור USB. את גירסת חיבור ה-USB ניתן לחבר גם למטעני USB רגילים, כל עוד הם מוציאים 5 וולט ויותר מ-2 אמפר באופן רציף. רוב המטענים החכמים (QI) יודעים לעשות זאת) ווודאו כי דגם המצלמה שלכם מכוסה!

נקודה נוספת וחשובה (לפחות במקרים של מצלמות סוני בסידרה 7, או 5XXX או 6XXX) – ישנן מצלמות שלא כל כך “מבינות” מה הן סוללות דמה, והן מנסות לחשב את אחוז הכח הנותר ולהציג אותו באחוזים, גם כשה”סוללה” תמיד כמובן תהיה טעונה (אם הסוללת דמה מחוברת דרך ספק לקיר לדוגמא) – וכך קורה שהאחוזים מתחילים לרדת. הכי חשוב: לא להתרגש מזה. בדרך כלל זה עוצר לאחר אחוזים ספורים, וגם אם תגיעו לאחוזים בודדים, כל מה שתצטרכו לעשות, זה לנתק את הסוללה ממקור הכח, להמתין מספר שניות, לחבר והופס – חזרנו ל-100%. אישית, זולת ירידה ל-94-95% לא היתה לי בעיה כזו, גם כששידרתי דרך המצלמה שידור דרך ה-HDMI למספר שעות ברציפות.

לסיכום: חבל לרכוש סוללות קנייניות במחיר יקר. סוללות דמה, בשילוב ספקי כח או Power Banks מודרניים יכולים לתת מספר גדול יותר של שעות עבודה וכל זאת ללא מורכבות מיותרת (יש חוט יחיד ל-Power bank לדוגמא, ואת הסוללה אפשר להכניס לכיס).

ה-NAS החדש

בשנים האחרונות היו לי מספר מכונות ששימשו כ-NAS ל-LAB שלי, ועל מנת להשאיר תשתית אופטימלית, צמצמתי את כמות המכונות שברשותי, כך שישארו רק מכונות שאני צריך, וכך במהלך החצי שנה האחרונה התפטרתי ממספר שרתים ומספר מכונות NAS שבניתי. מכונה אחת שירתה אותי בנאמנה במשך 8 שנים, וה-NAS האחרון שהיה רץ על שרת 2U של Supermicro – נתרם (ללא הדיסקים כמובן).

החלטתי לבנות מכונה חדשה, שהדברים החשובים לי בה היו:

  1. קיבולת גבוהה של דיסקים (הכנסתי בה 17 דיסקים, עוד 2 בקרוב)
  2. שקטה לגמרי
  3. נגישות מהירה לחלקים שונים כמו החלפת דיסקים/מעבד/זכרונות/כרטיסים וכו’
  4. בלי כל מיני “צעצועים” כמו RGB.

תודות לחברי היקר רפי אינשטיין, מצאתי את המארז האידיאלי – Antec P101 Silent שנמכר בארץ במחיר של 370 שקל. רכשתי את המארז, הוא הגיע והתחלתי להרכיב. להלן המפרט שאני משתמש במכונה:

  • מעבד: AMD Ryzen 2700 (תיכף אסביר מדוע)
  • זכרון: 64 ג’יגהבייט
  • לוח אם: ASUS X470-F
  • כרטיסי רשת: כרטיס רשת של Mellanox (דור שני) עם חיבורי +SFP ל-10 ג’יגה, וכרטיס רשת Broadcom NetXtreme BCM5715 (כרטיס עם 2 חיבורי 1 ג’יגה)
  • כרטיס תצוגה – GT 710 של Zotac (אני מאוד ממליץ על הכרטיס הזה. הוא נותן חיבורי מסך פופולריים – HDMI,DVI,VGA, והחיבור שלו הוא PCIe X1, כך שהוא לא יתפוס כניסות PCIe חשובות)
  • כרטיס Intel Optane 900p – הכרטיס הוא SSD מיוחד בגודל 280 ג’יגה. יקר (תציצו בלינק) – אבל שווה כל שקל אם אתם משתמשים ב-ZFS ובחיבור של 10 ג’יגהביט ומעלה.

מבחינת דיסקים, אלו הדיסקים שבפנים:

  • 8 דיסקים בגודל 6 טרהבייט של טושיבה מסידרת ה-Performance (כ-7200 RPM) – בהחלט סוסי עבודה
  • 6 דיסקים SSD SATA – סמסונג 860 EVO בגודל 512 ג’יגהבייט
  • 2 דיסקים SSD NVME מסוג סמסונג 960 EVO בגודל 512 ג’יגהבייט

(ברצוני להודות לחברת דגן מולטימדיה על הסיוע המהיר בכבלים ומפצלים – בלעדיהם הכל היה נתקע)

אחרי כמה שעות של חישובים וניסויים (אחרי הכל, ברגע שאתה מכניס כרטיס כלשהו, כמות נתיבי ה-PCIe הפנויים משתנה, ולפעמים יש גם “הפתעות”. תודה מלאנוקס!), חיבור החלקים השונים – מגיע החלק הקריטי: מה להתקין על המערכת?

פתגם עתיק אומר “לכל 2 יהודים יש 3 דעות” – אז שאלתי לתומי וקיבלתי מגוון המלצות והצעות (רובם בהודעות פרטיות), אז להלן ההצעות ומדוע לא בחרתי בהן:

  • Proxmox, Xen Server, UnRaid – כל הפתרונות הללו מתאימים אם רוצים להריץ פתרון וירטואליזציה בראש ובראשונה על הברזל עם סבירות גבוהה שזה יהיה הברזל היחידי (כלומר “השרת היחידי”). במקרה שלי רציתי NAS שיהיה עצמאי ושיתן שרותי קבצים (ועוד מספר שרותים שירוצו כקונטיינרים עם Podman), כך שפתרונות אלו אינם מתאימים לי.
  • XPEnology – זהו פתרון בקוד פתוח של Synology והוא יכול להתאים ללא מעט אנשים, כל עוד הדרישות הן צנועות. במקרה שלי, אוטומטית הוא לא היה מכיר במחצית מהכרטיסים במחשב, אז הוא ירד מהאופציות עוד בהתחלה.
  • FreeNAS – זהו פתרון מעולה למי שמחפש פתרון “קופסתי פשוט” – כלומר קופסא שזורקים אליה כמות דיסקים, מתקינים FreeNAS, מבצעים כמה הגדרות פשוטות ומתחילים לעבוד. הבעיות עם פתרון כזה הן שמערכת כזו היא מצומצמת וקשה להוציא ממנה ביצועים משמעותיים (תאמינו לי, השתמשתי ב-FreeNAS במערכת הקודמת ובזבזתי ימים שלמים עליה) כשצריך מהירות גבוהה יותר מ-10 ג’יגהביט.
  • אובונטו – תהליך הטמעת ה-ZFS בהפצה זו הוא יותר “work in progress” וה-LTS (כלומר Long term support) זו בדיחה לא מוצלחת, למען האמת. מוותר על התענוג.

בסופו של דבר בחרתי ב-CentOS 8 (ליתר דיוק – CentOS 8.2.2004) מכמה סיבות פשוטות:

  • רקורד מוכח ב-Long Term: ה-NAS שהיה לי לתקופה של 8 שנים הריץ CentOS 6 (ששודרג בהמשך ל-CentOS 7) והוא נתן לי יציבות מעולה.
  • ZFS על CentOS – אחד הדברים הכי מנוסים והכי יציבים. לא מעט אלו שמריצים לינוקס עם ZFS מהמפתחים של ZFS on Linux (וכיום OpenZFS) מריצים ZFS על CentOS.
  • קלות התקנה: 3 פקודות. יבוא מפתח, 2 פקודות DNF – ויש ZFS במערכת.
  • לא חסר תמיכה.

יחד עם זאת: האם אמליץ על ה-OS הזה ל-ZFS לאנשים שאין להם נסיון בלינוקס או ZFS? לא. בוא נהיה מציאותיים: CentOS ו-ZFS מצריכים השקעה בלימוד דברים שונים, ואם מחפשים חיים יותר קלים (ולא מצפים לביצועים בשמיים) – אז FreeNAS ואובונטו הם פתרונות טובים.

מבחינת הגדרות, הגדרתי את הדברים כך:

  • 8 דיסקים מכניים הוכנסו ל-Pool בתצורת RAIDZ-2 (כלומר RAID 6 למי שלא מכיר את ZFS) כך שקיבלתי כ-43.7 טרהבייט מקום פנוי
  • 6 דיסקים SSD SATA הוכנסו ל-Pool שגם הוא בתצורת RAIDZ-2 כך שקיבלתי 2.78 טרהבייט מקום פנוי
  • SSD NVME אחד “הוקרב” לטובת ה-OS עצמו (כך שהוא אינו חלק מ-ZFS. יש היום תמיכת Boot ב-GRUB2 מ-ZFS אבל ליתר בטחון אני מעדיף שדיסק ה-OS יהיה עצמאי ולא כחלק מ-ZFS ואם הוא נדפק, דיסק און קי עם CentOS ו-ZFS יכול לשמש כתחליף חרום).
  • ה-SSD NVME השני חולק ל-2, כך שכל Pool מקבל 240 ג’יגהבייט כ-Cache.
  • ה-Optane חולק ל-2 כך שכל Pool קיבל 40 ג’יגהבייט ZIL. מכיוון ש-Optane 900p (והגירסה היותר מתקדמת שלו 905P או גירסאות ה-Enterprise – ה-P4800X) ניחנים ב-Latency הרבה יותר נמוך מכל SSD שקיים בשוק (הוא לא משתמש ב-Flash) – ביצועי הכתיבה – גבוהים.

אז .. איך הביצועים? להלן צילום מסך (לחצו להגדלה).

מה שרואים בתמונה זו הוא שכל הדיסקים המכניים כותבים במקסימום מהירות אפשרית, וה-ZIL (שמופיע כ-logs) מקבל כמות זהה של נתונים לכתיבה (ה-ZIL בעצם מקבל את הנתונים שאמורים להיכתב – לפני שהם מגיעים לדיסקים הקשיחים לכתיבה מעשית). בפועל זה נראה יותר כך:

כלומר קצב הכתיבה נע בין 300-800 מגהבייט לשניה, תלוי מה הנתונים ותלוי אם ה-ZFS יכול לדחוס אותם (לדוגמא: קבצי VMDK שהם flat – יש לא מעט מקום לדחיסה, כך שבמקרים כאלו אני מקבל קצב כתיבה ממוצע של 770 מגהבייט לשניה). מבחינת קצב קריאה – אני מקבל רצוף בסביבות ה-700 מגהבייט לשניה (זה מה שקורה כשמנסים להכניס כרטיס רשת Mellanox ConnectX-3 לתוך כניסת PCIe 2.0, טופל בעת כתיבת פוסט זה)

וכך זה נראה במכונת Windows וירטואלית שרצה תחת vSphere 6.7 כאשר ה-Datastore מגיע מ-NFS V3 והתוצאות הן ללא טריקים של Cache, Write back וכו’.

עד כה המערכת רצה ללא תקלות, אך יחד עם זאת – יש לי עוד דברים לבדוק, כמו העניין הדי תמוה שכתיבה על הדיסקים SSD שנמצאים ב-pool משלהם – מהירות הכתיבה מגיעה עד 160 מגה במקום 550 מגה (לא קשור לכרטיס HBA כלשהו) ועוד כמה דברים פה ושם שאני רוצה לבדוק, לחבר למערכת ניטור וכו’ וכו’.

האם הייתי ממליץ להקים מערכת כזו לאחרים? תלוי למי. למשרד או לארגון? לא, אלא אם מוכנים ורוצים להשקיע שם בלבצע אופטימיזציה. לכל מי שרוצה פתרון קל או מוכן, הייתי ממליץ לרכוש קופסא, להכניס דיסקים, לבצע הגדרות ראשוניות ולהתחיל לעבוד. במקרים אחרים שרוצים ביצועים גבוהים ומוכנים להשקיע – ZFS יכול להיות פתרון טוב מאוד, אך שוב – זהו פתרון שמצריך השקעה וזמן, יש המון הגדרות והמון סיטואציות שמצריכות הגדרות ספציפיות על מנת לקבל תוצאות גבוהות. לאלו שיש להם את הציוד בבית ורוצים להשקיע בלימוד אחסון ו-ZFS – אני בהחלט ממליץ ללמוד.

במזל טוב, VVC Codec הוכרז, מה זה אומר?

לאחרונה התבשרנו כי ה- Joint Video Experts Team (JVET) הכריז על Codec חדש, ה-VCC, או בשם היותר פופולרי H.266. תכנון ה-Codec במכון Fraunhofer הסתיים וכבר בחורף הקרוב יצא קוד אב-טיפוס לפענוח וקידוד תכנים בתוכנה (על לינוקס) – בעזרת Codec זה.

מה זה בעצם אומר?

כשזה מגיע לתכנון ושימוש ב-Codecs, יש לא מעט Codecs שקיימים בשוק. רובם לא מוכרים לאלו העובדים בתחום האודיו/וידאו אך בהחלט מוכרים בעולם התוכנה והחומרה. קחו לדוגמא Codecs כמו DIRAC או AV1 או או SNOW (אלו רק דוגמאות ספורות ל-Video Codecs) או OGG, Flac, Vorbix, CELT, OPUS, Speex (כולם Codecs ל-Audio) מוכרים לכם? כמה השתמשתם בהם? ברוב המקרים התשובה תהיה “לא משתמשים” – אולם אם אתם משתמשים ב-Whatsapp, Messenger, ותוכנות וידאו צ’אט אחרות – שם בהחלט נעשה שימוש בחלק מאותם Codecs שציינתי. ה-Codecs היותר מוכרים נמצאים בשימוש מתמיד בעולם הוידאו/אודיו המסחרי לשידור תכנים בזרימה.

החלק הבעייתי ביותר לכל Codec הוא אדפטציה ושימוש בו, הן מבחינה טכנית והן מבחינה “פוליטית”.

בואו ניקח לדוגמא את ה-Codec הידוע H.265 (או כפי שהוא יותר ידוע – HEVC): הוא יצא לשוק ב-2013, אך האימוץ שלו בשוק היה מאוחר, הוא ומי שבעצם גרם לחברות “לברוח” מאימוץ שלו הוא הגוף שאחראי על רישוי ה-Codec כולל פטנטים וכו’, ה-MPEG LA. כשה-Codec יצא, התנאים לשימוש בו היו מטורפים לחלוטין מבחינת סכומים לתשלום פר מכשיר/פר תוכנה שתשתמש ב-Codec, ומחירים מטורפים ליצרני מצלמות – הצליחו להניא את רוב ה”לקוחות הפוטנציאלים” משימוש באותו Codec למשך מספר שנים, עד שה-MEPG LA ירד מהעץ, ואז החל אימוץ של ה-Codec ע”י רוב החברות.

עוד Codec שמתחיל לתפוס תאוצה הוא ה-AV1. בניגוד ל-H.265, כאן הלקוחות הפוטנציאליים (יצרני ציוד, טלויזיות וכו’ וכו’) לא יצטרכו לשלם תמלוגים על שימוש ב-Codec זה, אך התחרות מול H.266 הולכת להיות מעניינת. בשני המקרים מדובר על Codecs תחרותיים שיודעים לחסוך בתעבורת נתונים – אך כולם מחכים לראות אלו גופים גדולים יעמדו מאחורי ה-Codecs, וכרגע – רוב החברות המסורתיות (יצרני מצלמות וטלויזיות לדוגמא) עומדים מאחורי שני ה-Codecs אולם גוגל נותנת יותר דגש ל-AV1 בשעה שאפל נותנת יותר גב ל-H.266, כך שיקחו כמה שנים טובות עד שנוכל לדעת מי ניצח במלחמת ה-Codecs הספציפיים הללו.

מה לגבי שימוש ב-Codecs הללו בעריכה? (הרי בסופו של יום, אם יצרני מצלמות יאמצו את ה-H.266, מצלמות בקצה התחתון והבינוני פשוט יקליטו רק ב-Codec זה) – כאן בדרך כלל הבעיה מתחילה להתעורר: משאבי עיבוד. Codecs כמו H.264/H.265 נתמכים על הסיליקון של כרטיסי ה-GPU ומעבדים שונים (בטלפון, מעבדים למחשבים, טלויזיות, טאבלטים וכו’) ובכך ניתן להציג וידאו מקודד באותם Codecs שהשבבים תומכים – מבלי לצרוך יותר מדי חשמל (עניין חשוב במכשירים כמו טאבלטים וטלפונים), אולם ברגע שה-Codecs אינם נתמכים בצורה טבעית – יהיה צורך לפענח/לקודד את הוידאו עם המעבדים עצמם ובעזרת תוכנות ללא כל “סיוע” של המעבד, וזהו דבר שהוא לא רק איטי, הוא גם צורך משאבים מרובים, ולכן כל יצרני תוכנות עריכת וידאו אינן תומכות ב-Export ב-Codecs שאין להם תמיכת חומרה – עד שיוצאים פתרונות הכוללים תמיכה באותו Codecs כמו כרטיסים גרפיים חדשים, ומעבדים חדשים ל-PC, סלולר וכו’.

ומה קורה כיום?

כיום, כל יצרני החומרה השונים תומכים ב-H.264, H.265, וב-VP9 של גוגל (למעט אפל). כיום, התמיכה הולכת וגודלת (בקצב איטי) ל-AV1. סמסונג ו-LG הכריזו כי בטלויזיות ה-8K שלהם תהיה תמיכה לניגון וידאו AV1, חברת MediaTek הכריזה על מעבד Dimensity 1000 שיתמוך ב-AV1 עם ניגון עד 4K ב-60 פריימים לשניה ואילו חברת Chip&Media החליטה להתעלות מעל כולם ולהציע תמיכה וניגון קבצים בקידוד AV1 עם רזולוציה של 4K עד 120 פריימים לשניה (שימושי? לא חושב). הכרזה חשובה נוספת יצאה מחברת Amlogic על 3 מעבדים חדשים שיכללו תמיכה ב-AV1. הסיבה לחשיבות ההכרזה – כמעט כל יצרני מכשירי אנדרואיד TV (בטלויזיה עצמה או כסטרימר) כוללים את השבבים של Amlogic. ישנה גם חברות שהחלו להזרים וידאו ב-AV1 לחלק ממכשירי האנדרואיד, אולי שמעתם עליהן: נטפליקס ו-יוטיוב. (אתם יכולים לצפות בערימת קליפים שמקודדים ב-AV1 כאן. שימו לב שהרזולוציה המקסימלית של הקליפים היא 1080P). אתם יכולים גם להשוות בין HEVC ל-AV1 כאן.

הבעיה? אין חומרה שתומכת ב-AV1.

תמיכה ב-AV1 (פריסה בלבד) תהיה במעבדים בדור הבא של אינטל (Tiger Lake) וכפי הנראה שתמיכת חומרה ב-GPU תהיה בכרטיסי RTX 3XXX שיצאו כפי הנראה לקראת סוף השנה ותחילת השנה הבאה, ורק אז נראה תמיכה את תחילתה של תמיכה בקידוד קבצי AV1 בתוכנות עריכה (מי שמתעקש ורוצה להוציא AV1 כיום מתוכנות כמו Premiere Pro, יצטרך קצת להפשיל שרוולים ולעקוב אחר ההוראות כאן כיצד לחבר בין Premiere Pro ל-FFMPEG ומשם לקודד כ-AV1 (שימו לב שהמקום היחידי שמקבל קבצים כאלו זה יוטיוב וגם אז – עד 1080P, וצריך מעבד די חזק לעבד את הוידאו).

לסיכום: ל-Codec לוקח לפחות 2-4 שנים עד שדברים מתחילים לזוז להיכן שהוא, ולא חשוב אם יש לו גב מסחרי כמו MPEG-LA או Codec שעומדת מאחוריו גוגל וחברות רבות הצטרפו ואין צורך בתשלום תמלוגים. H.266 נשמע נחמד, אבל זו בדיוק גם הפינה של AV1 (לחתוך ב-50% תעבורה של H.265) ולכן אני מאמין שיהיה מאבק, ובכל מקרה לא נראה תמיכה משמעותית לאף Codec מבחינת חומרה לפחות עד השנה הבאה.

סקירה קצרה: מקליט Zoom H6

עדכון (3/7) – תודה לאבי נישניבר על התיקון לגבי PAD.

יצא לי לאחרונה להקליט מספר וידאו קליפים, חלק ללקוחות וחלק ליוטיוב, והאמת – שלא ממש הייתי מרוצה מהתוצאה בכל הקשור לאודיו, והסיבה היתה קשורה לחלוטין בי. העדפתי להקליט דרך לינוקס עם Pulse Audio ועם Audacity מבלי לשים לב שההקלטה היתה על 44.1 קילוהרץ. התוצאה: אודיו שמוקלט חיצונית לא מצליח להיות מסונכרן עם הוידאו שמוקלט מ-Atomos Ninja V. בתוכנת עריכה כמו דה וינצ’י – היא לא מוכנה לקבל בכלל את קובץ האודיו לסינכרון (הוא נופל) ובפרמייר האודיו החיצוני מסתנכרן עם הוידאו, אולם לאחר 3-4 דקות מתחיל חוסר הסינכרון להופיע עד למצב שצריך לסנכרן כמעט כל כמה שניות.

לא כיף.

אז החלטתי לחסוך קצת ב-Workflow ולרכוש מקליט חיצוני יעודי. יש לי את ה-H1 של Zoom שהוא מכשיר מעולה, אבל לא תומך במיקרופון דינמי עם חיבור XLR, אז רכשתי את ה-H6, ואת ה-H6 אני מחבר ל-Ninja ואז האודיו משובץ ישירות לוידאו שהנינג’ה מקליט ב-Prores. חסכון שעוזר 🙂

אז איך ה-H6?

אפשר לאמר שה-H6 הוא גירסה “בוגרת” יותר מה-H1 או H1n של Zoom. יש כניסה ל-4 מיקרופונים עם חיבור XLR או מיקרופונים עם חיבור 3.5 מ”מ. אתה מקבל בקופסא 2 חיבורי מיקרופון (האחד הוא L,R מוצלב, השני Sphere להקלטה “סביבתית”) ובאחד המחברים יש לך גם Line In אם אתה מעוניין לחבר אינסטרומנט כלשהו בחיבור 3.5 מ”מ ואם אתה רוצה לחבר יותר מ-4 מיקרופונים XLR, יש תוסף שניתן לרכוש בתשלום שמאפשר לחבר עוד 2 מיקרופונים (אבל במקרה כזה – עדיף לך לקפוץ לדגם Zoom F6).

מבחינת הכפתורים – כמו תמיד במיטב המסורת של Zoom, הכפתורים פשוטים, נגישים ולמי שמבין טיפה בתחום (באמת טיפה, אני לא מומחה) – קל מאוד להתמצא. יש כפתורי PAD -20DB פר ערוץ “לחתוך” ב-20 דציבלים כלים/מיקרופונים שמנפיקים אודיו “יותר מדי חזק”. יש גם 6 כפתורים כדי להחליט מאיזה ערוץ להקליט (L, R, 1,2,3,4) ויש מסך צבעוני עם 2 כפתורים שקצת מזכיר ניווט בתפריטים בצג מחשב וכמובן כפתורי ויסות עוצמה פר ערוץ (יש ל-4 הראשיים, השאר – דרך התפריט)

מבחינת הקלטה – אפשר להקליט הכל כערוץ אחד או כערוצים נפרדים (אך עדיין – כקובץ אחד), יש תמיכה ל-Phantom עם מתחים שונים (12, 48), יש מיקסר שניתן לכוון את כל ה-EQ פר ערוץ, ובקיצור – כמעט כל דבר שתרצו ותצטרכו כדי להקליט מבחינת אפשרויות – יש במכשיר. “כמעט” – למעט 32 ביט Float המאפשר בעצם להימנע מ”פיקים”.

יש במכשיר חיבור Line Out שיכול לעזור לצלמים שמשתמשים במקליטי וידאו חיצוניים ולא מחפשים להקליט פר ערוץ. בעזרת השימוש בחיבור הזה, ניתן לחבר למקליט וכלל לא להשתמש בפונקציית ההקלטה של ה-H6 (כך אני עובד עם המכשיר). דבר נחמד שיש ב-H6 לגבי ה-Line Out הוא היכולת לקבוע את כמות הדציבלים שהמכשיר המקליט יקבל, בין אם צריך “לחתוך” או “להוסיף”.

עוד דבר שיכול לעזור לאלו שמשתמשים בתוכנות קוד פתוח (Audacity) או תוכנות כמו CuBase (בין אם הגירסה LE החינמית או הגירסה המסחרית) – הוא האפשרות לחבר את המקליט ישירות למחשב דרך ה-USB ולקבוע במכשיר האם החיבור ישמש כ-Storage או שישמש כממשק אודיו, ואז כ-Mixed (כל הערוצים) או Multi Track, וכך, בשימוש פונקציה זו, ה-H6 יכול להפוך בעצם לממשק אודיו ובכך לבצע את רוב הפעולות – במחשב, בתוכנות כמו אלו שציינתי לעיל. שימו לב – לגבי מיקרופונים הדורשים Phantom – תצטרכו להחליט אם הם יקבלו את החשמל מה-PC או מהמקליט (חיבור ה-USB “יגזול” מהמחשב 5V DC, ואפשר (ורצוי) לחבר מטען מיני USB [כן, חבל שהם לא התקדמו ל-USB C או לפחות למיקרו USB] אם אתם משתמשים במיקרופונים שצריכים כח).

לסיכום: ממעט ההתנסות שהיתה לי עם המכשיר עד כה, המכשיר עושה את העבודה בצורה מעולה, נותן להקליט במגוון פורמטים, עם או בלי UP/DOWN MIX לערוצים, והוא קל מאוד לשימוש, ולא דורש מומחיות בנושא אודיו. רכשתי אותו כך שיהיה לי קל בהמשך הדרך לשלוף מיקרופונים ולקיים ראיונות עם אנשים שונים או לבצע פודקאסטים – בקלות, ואת זה ניתן לעשות עם המכשיר. האם הוא שווה את המחיר? (1500 שקל בערך בארץ) – לדעתי, כן, במיוחד אם מנסים להשוות מכשיר של Tascam באותו מחיר (DR-60D שמאפשר רק 2 חיבורי XLR, אין מיקרופונים כ-Plugins כמו מה ש-ZOOM נותנים עם ה-H6 והמסך נראה הרבה יותר טוב).