סקירה: אופה לחם Morphy Richards דגם 48296

בשנים האחרונות ניתן לראות בחנויות ובאתרי מכירות אונליין שונים – יותר ויותר מכשירים שאמורים לעשות לך את החיים יותר קלים, במגוון תחומים: אתה לא חייב לרכוש לך מצלמת DSLR בכמה אלפי דולרים, הא לך מצלמת זום קומפקטית שתוציא תמונות מעולות, גם למי שאין מושג ירוק מה זה מהירות צמצם, ISO או F Stop, פשוט כוון ולחץ. גם בתחומים כמו אבטחה קיימים פתרון “אוטומטיים” כאלו – כמה עשרות דולרים למצלמה, מספר הגדרות פשוטות שכל הדיוט יכול להגדיר, וזהו – המצלמה תצלם ותתריע כאשר יש חשד לפריצה (או כאשר החתולים שלך מחליטים באמצע הלילה לשחק תופסת או לרדוף אחרי זבוב תועה, כולל קפיצות ססגוניות באויר).

בתחום המזון יש לנו כמובן את מכשירי טיגוון האוויר (Air Fryer), טכנולוגיה ישנה שזכתה לעדנה בשנים האחרונות בזכות חברות כמו Ninja שלקחו משהו עתיק, הלבישו לו בקר מודרני כולל (בחלק מהדגמים) חיבור WIFI ואפליקציית מובייל, ובשם כיסוח הקלוריות (ומאוחר יותר כל יצרן זריז שהעתיק) השוק הוצף במכשירים כאלו. תחום נוסף שאליו נכנסו בשנים האחרונות מכשירים “חכמים” – הוא תחום אפיית הלחמים והעוגות: אתה כבר לא צריך לעמול על הכנת בצק, בדיקת התפחה, לישה, לשים בתנור ולקוות שלא תפספס מבחינת זמנים. לא, כל מה שעליך לעשות זה לקחת את התבנית של המכשיר, לזרוק את כל החומרים פנימה, להכניס את התבנית, לבחור תוכנית, משקל המאפה, צבע המאפה, ו”התחל”. זהו. המכשיר יודיע לך בסידרת צפצופים מתי זה מוכן.

בשבועות האחרונים, עקב מצב הוירוס בארץ, מצאתי את עצמי רוכש מספר מכשירים למטבח כדי לשפר את כישורי הבישול והאפיה שלי (עד לפני זמן לא רב, חוץ מחביתה פשוטה, כל מאכל שהייתי מכין היה יכול לזכות את האדם שיאכל בטופס 17 + אמבולנס לבית החולים הקרוב), ואחד המכשירים שרכשתי היה של מורפי ריצ’ארדז. החברה לא ממש נותנת שמות מובנים למכשירים אלא מספרים, אז תכירו: 48296. המכשיר עצמו קל מאוד להבנה, התפריטים על המדבקה בעברית והחוברת הפעלה מסבירה בצורה לא רעה (אם מתעלמים משגיאות הכתיב ועוד כמה משפטים תמוהים) איך לעבוד עם המכשיר.

ניסיתי לעבוד עם המכשיר ולאפות מספר לחמים לבנים פשוטים, לחמים עם אגוזים וגרעינים שונים – וזה הצליח, פחות או יותר… אם אפשר לקרוא לטעם ומרקם בצקתיים “הצלחה”. בימים האחרונים לעומת זאת, כשניסיתי להתקדם מעט שלבים להכין דברים כמו לחם מלא, לחם שיפון וכו’ – המכשיר החליט שזה רעיון מעולה שהלחם יצא במרקם של ספוג רטוב ובגובה של 3-4 ס”מ, מחצית מהגובה הרגיל. ניסיתי ללכת “על המיליגרם” לפי חוברת המתכונים המצורפת, לפי הוראות של אימי היקרה וגם לפי הוראות באינטרנט. עם יותר שמרים, פחות שמרים, יותר בצק, פחות בצק, יותר מים, פחות מים (כן, ניסיתי לא מעט דברים) – התוצאה חזרה על עצמה ולפי החוברת הבעיה היא לא במכשיר, אלא בך, לקוח יקר.

אבל הבעיה הכי גדולה שלי במכשיר כזה ובמכשירים אחרים שאינם בתחום הבישול והאפיה – היא ה”נעילה” של המכשיר. יש לך 12 תוכניות וזהו. אתה לא יכול לדלג שלבים בתוכנית, אתה לא יכול להאריך/לקצר בזמן שלב ספציפי, אתה לא יכול לקבוע טמפרטורה, ובקיצור – אתה לא יכול לקבוע דברים ידנית מעבר לבחירה בתפריטים ואופציות קבועות מראש. לא טוב? זבש”ך.

לא כל המכשירים כך. רכשתי לפני כשבועיים מכשיר Air Fryer של חברת Tefal. המכשיר “עמוס” בתוכניות שונות להכנת מאכלים שונים, אבל המכשיר גם מציע לך לקבוע את הדברים בצורה ידנית וסופר פשוטה: כוון את הטמפרטורה, את משך בישול, אם תהיה הפסקה באמצע (אם צריך להפוך או לערבב) וזהו, לחץ Start והמכשיר עושה את העבודה, מבלי לבחור שום Preset.

נחזור לאופה הלחם. מבחינה טכנית, הקמצנות בהשקעת בניית המכשיר ניכרת לכל מי שיש לו עין טכנית. יש סיכוי שהמאפה הנחמד שאתה אופה, יקבל בסוף גם “מתנה” בדמות להבי לישה שיהיו תקועים בלחם (החברה נותנת מעין חתיכת ברזל להוציא את זה) – כי נורא קשה להוסיף רצועה ומכניקה למשוך את הלהבים החוצה לאחר הלישה. אותו דבר גם לגבי הוספת 2-3 נורות LED לתצוגה – חס ושלום, זה יעלה 2 סנט תוספת עלות למכשיר ועוד לא דיברנו על משהו פשוט כמו סוללה והגדרות שעון (תוספת של 8 סנט לסוללת CR2032 שיתווספו לעלות המכשיר). אין הגדרות לשעון ואם תרצה להתחיל בזמן מסוים, תחשב בראש ותלחץ בהתאם.

אז האם הייתי ממליץ לאחרים על המכשיר? למי שאין סבלנות לנסות שוב ושוב – לא. למי שיש סבלנות, יכול להיות שכן, אבל בכל מקרה הייתי ממליץ לחפש מכשיר שנותן להכניס ידנית את הפרמטרים הכי חשובים ובכך לעקוף את התפריטים: זמן עבודה, טמפרטורה, כמו תנור רגיל, ואולי עם מכשיר כזה אפשר יהיה להגיע לתוצאות טובות גם כאשר שאר הפונקציות האחרות נותנות תוצאות זוועתיות:

ציון (מ-1 עד 10): 5 וחצי.

“בכסף הזה היה אפשר לרכוש מחשבים עם לינוקס”

ראיתי לא מעט מקרים שבהם אנשים מתלוננים על כך שגופים ממשלתיים מוציאים תקציבים על רכישת חומרה (כמו מחשבים) עם Windows, על כך שמשרד האוצר שוב ושוב כמו שעון חותם עם מיקרוסופט על רשיונות לתוכנות שונות – במקום לעבוד עם לינוקס ומוצרי קוד פתוח.

והאמת – אני הייתי גם מהמתלוננים הללו, וכתבתי לא מעט פוסטים על כך.

אבל החיים, כמו תמיד, מלאים בהפתעות, וכפרילאנס יצא לי למצוא את עצמי בלא מעט מקרים מייעץ לאותם גופים לגבי רכישה של חומרה, תוכנה, רשיונות וכו’, ואז ראיתי את הדברים בצורה שונה לגמרי בהשוואה לאיך שראיתי את הדברים כאיש לינוקס.

אז בואו נתחיל בעניין רכישת מחשבים, הנה ההודעה באתר החדשות של ערוץ 7. ניקח את המספרים ונחלק: 50 מיליון ל-30,000 מחשבים, יצא לנו בערך 1,666 שקל למחשב, הווה אומר שהמחשב הזה יהיה מחשב מותג, והוא ממש לא יהיה חזק. מה שכן, המחיר הזה כן כולל רשיונות Windows ואופיס. אחד הדברים החשובים לזכור, הוא שכשרוכשים כמות כזו של מחשבים, עלויות הרישוי של Windows ואופיס אינן כה גבוהות ואני בספק אם המחיר שישולם עבור הרשיונות פר מחשב יעברו את ה-150-200 שקלים.

נניח ויבוא מאן דהוא ויאמר “אל תרכשו את האופיס ו-Windows, החברה שלנו תתקין על כל המחשבים הללו הפצת לינוקס + Libre Office והממשלה תקבל מהחברה שרותי תמיכה, הכל תמורת מחיר FIXED שיהיה זול בהרבה מרכישת אותם רשיונות”. נשמע רעיון לגטימי, לא?

אם היו שואלים לדעתי לגבי עיסקה כזו עם אותה חברה, תשובתי היתה פשוטה וקצרה: לא.

מדוע? מהסיבה הפשוטה שלצערי רוב אנשי הלינוקס שחושבים שזה רעיון מצוין להתקין לינוקס על כל מחשב דסקטופ – מפספסים, והוא: עניין התמיכה. מה עושים כשהמחשב לא מוכן להשמיע מוסיקה ברמקולים או שהוא עושה בעיות בתצוגה והבעיה קשורה לדרייבר? אפשר לפתוח באג על זה, שיהיה בהצלחה. חברות רוצות יותר, הן רוצות פתרון לבעיות פה ועכשיו והן רוצות זאת מיצרני החומרה. יצרני החומרה (גם אלו שמוכרים מחשבים עם הפצת לינוקס כאופציה) לא יטפלו בתקלה והן תעברנה את התקלה ליצרן הפצת הלינוקס, והוא יהיה מוכן לטפל בבעיה .. רק אם רכשתם רשיונות פר מחשב לאותה הפצת לינוקס, והרשיונות הרשמיים שנמכרים אינם זולים: הם מתחילים ב-199$ לשנה ואם קניתם כמות – המחיר יורד ל-100$ לשנה. יכול להיות שהמחיר יהיה יותר זול אבל הוא לא יהיה יותר זול ממה שמיקרוסופט מבקשת על אותה כמות מחשבים.

ואז מגיעה הבעיה השניה: תאימות. חברות אוהבות שהמחשבים שלהם מריצים תוכנות שאותן חברות משתמשות ומכירות. כן לאופיס, לא ל-Libre Office, ולך תסביר למשתמשים למה Libre Office נראה ומתנהג כאילו מדובר באופיס 97 כולל באגים של המרת מסמכי אופיס בעברית מאופיס ל-Libre Office, ועוד לא דיברתי על שלל התוכנות האחרות שיותקנו על המחשבים שלא קיימות ללינוקס או שקיימות ואין חברה מסחרית שתומכת בהן במקרים של באגים, מפת דרכים לגבי האפליקציה וכו’ וכו’.

ולכן, טענותיי הן:

  • הפצת לינוקס לא נותנת יתרון כלשהו על מכונות דסקטופ לארגונים ממשלתיים – בכל הקשור לכסף לדוגמא.
  • על מנת לקבל תמיכה מיצרן הפצת לינוקס, יש לשלם רשיון פר מכונה, ומחירי הרשיונות יהיו יותר יקרים מהרשיונות שמיקרוסופט מבקשים.
  • יש בעיה מהותית של תאימות של תוכנות שכל גוף רוצה להריץ, ואף אחד לא מעוניין להריץ 2 תוכנות שונות בארגון שעושות אותו דבר.
  • עקומת הלימוד תהיה הרבה יותר מורכבת מאחר שכולם לומדים להשתמש במערכת אחת וקשה פתאום להתחיל ללמד אחרים מערכת אחרת.

ומה עם כרומבוקים/כרומבוקסים?

גוגל השקיעה לא מעט ביצירת הפצת לינוקס קניינית שמגיעה אך ורק עם מחשבי כרומבוק/כרומבוקס (למי שרוצה להתקין Chrome OS לא רשמי על מחשב ישן – יכול להשתמש בגירסה הזו) והמחשבים שנמכרים עם מערכת זו הם מחשבים עם משאבים צנועים (מעבדי Celeron, I3, לפעמים מעבדים מבוססי ARM) עם 4 ג’יגהבייט זכרון וכמות אחסון פעוטה של 16 או 32 ג’יגהבייט.

מערכת Chrome OS בנויה רובה ככולה לעבוד עם ה-Eco System של גוגל, מה שאומר שחייבים לרכוש מנוי חודשי פר משתמש ורוב התוכנות שניתן להריץ הן או אפליקציות Web או אפליקציות אנדרואיד (עובד ככה ככה), כך שאפליקציות קיימות של הארגון – לא ירוצו. עם כרומבוק, לצערי – המחיר יצא הרבה יותר גבוה פר מחשב, מאשר רכישה חד פעמית של המחשבים + רשיונות של מיקרוסופט ל-Windows ו-Office.

לסיכום: לינוקס יכול להתאים לי, יכול להתאים לך לשימוש הביתי שלך, ויכול להתאים להרבה אנשים שמוכנים לשבת וללמוד כדי להכיר לינוקס, אבל לינוקס לא מתאים כמערכת הפעלה חלופית לארגונים, הואיל ותמיכה היא דרישה מספר אחת של אותם ארגונים והם רוצים תמיכה ישירות מיצרן הפצת הלינוקס ואז יש לשלם מחיר שדי מוריד כל חסכון שהיה מושג ללא רכישת הרשיונות של מיקרוסופט. גם עניין תאימות אפליקציות משחק תפקיד רציני שדי מבטל שימוש בלינוקס על דסקטופ בארגונים.

שידור וידאו ללא השקעה מאסיבית

כשעברתי מלהיות שכיר – לעצמאי, הקמתי עסק שהיה רובו ככולו קשור לשרותי Hosting של מכונות וירטואליות ואירוח אתרים. אחת הבקשות שקיבלתי שוב ושוב במסגרת העסק דאז, היתה מצד כל מיני גורמים דתיים שרצו לשדר וידאו משיעור תורה, אירוע דתי גדול וכו’ – לקהל גדול בחוץ, בארץ ובעולם. להזכירכם, בזמנו (בסביבות 2010) לא היה שידור חי דרך יוטיוב (או כל אתר אחר) בחינם.

אף אחת מהפניות לא הסתיימה בעיסקה, מהסיבה הפשוטה שבאותו זמן, בשביל לשדר וידאו חי לקהל גדול, היית צריך לשכור שרתים, להריץ עליהם תוכנה לשידור וידאו (כמו Wowza) או תוכנות כמו FMS של אדובי, השכרת רוחב פס רציני מספקי האינטרנט, וכמובן שבזמנו בארץ לא היה שום CDN רציני שתמך בשידורי וידאו במחיר נורמלי, כך שאף אחד לא רצה לשלם את המחיר הכרוך בכך, למעט גופים גדולים שהקימו לעצמם את הפתרונות שהם רוצים.

משנת 2013 דברים החלו להשתנות, יוטיוב החלה לתת אפשרות לשדר וידאו (בהתחלה היה ניתן לשדר שידורים די קצרים), ב-2015 זה התרחב גם לפייסבוק ומאוחר יותר דרך רשתות אחרות (אינסטגרם ועוד) וכיום הגענו למצב שאם אתה נמצא בחוץ ואתה רוצה לשדר בשידור חי לחברים כמה יפה היום בחוץ, כל מה שאתה צריך זה את הטלפון הסלולרי שלך, אפליקציית פלטפורמה חברתית כלשהי או יוטיוב, כמה קליקים – ותוך שניות ספורות אתה באוויר, ו-ב-ח-י-נ-ם. (ביוטיוב אתה צריך שהערוץ שלך יהיו לו 1000 מנויים כדי לשדר ישירות מהטלפון, אבל זה כבר עניין אחר).

עד לפני שנים ספורות, על מנת לשדר ממצלמה כלשהי אל האינטרנט, היית צריך למצוא דרך לחבר את המצלמה אל המחשב (אם לא היה מדובר במצלמת Webcam אלא מצלמת DSLR לדוגמא), להריץ תוכנת קידוד (Encoder) ולהזין את פרטי פלטפורת השידור (יוטיוב, פייסבוק וכו’) אל תוכנת הקידוד שתשדר את הוידאו אל הפלטפורמה. הקהל שלך היה מקבל ממך קישור לאותה פלטפורמת שידור וכולם היו מתחברים לפלטפורמה על מנת לצפות. הבעיה המרכזית היתה שצריך מישהו טכני שישגיח ויכיר את תוכנת הקידוד כדי לטפל בבעיות כמו חוסר סינכרון בין אודיו לוידאו, לא שומעים, בעיות שידור לפלטפורמה וכו’.

בשנים האחרונות, מספר יצרניות מצלמות אקשן (Go Pro, Xiaomi, DJI ואחרות) החלו לשלב בתוך המצלמה – אפשרות לשדר דרך טלפון או כל חיבור WIFI – אל הפלטפורמות. היתרון של שידור ממצלמות כאלו על פני שידור של טלפון היה קודם כל עניין האיכות (עדשה רחבה, רזולוציות וכמות פריימים), כמו כן, מדובר בדבר יעודי לצילום ולא עוד משהו שיכול לקבל פתאום שיחות או לקרוס תוך כדי צילום וכו’. כל אותם מכשירים ומצלמות מממשים שימוש בפרוטוקול RTMP כדי לשדר את הוידאו. כיום ניתן להשיג שבבים חדשים במחירים מאוד נמוכים (וללא צריכת חשמל גבוהה כלל) כדי לשלב במכשירים שונים שידור RTMP החוצה לשירותים שונים – ציבוריים או קנייניים של חברות – וחברות בהחלט רוכשות ומטמיעות זאת במוצריהן.

כיום, ב-2020, אנחנו יכולים להשתמש במצלמות אקשן זולות כחלק משידור מרכזי אחד. אם נחזור שוב לדוגמא של שידור שיעור תורה, הרצאה של מרצה וכו’, אפשר להשתמש במצלמת וידאו רצינית מול המרצה ומצלמות אקשן אחרות יפוזרו בחדר ויוצבו בצורה גבוהה (לתת לדוגמא מבט פנורמי) – וכולן ישדרו אל מחשב אחד (המצלמה היוקרתית יכולה להיות מחוברת דרך HDMI או דרך כבל רשת, תלוי בסוג המצלמה) שמריץ תוכנה כמו XSplit או OBS לדוגמא, ואותה תוכנה תשמש מעין “Mixer” לשדר ממצלמה אחת או ממספר מצלמות או שהתוכנה תחליף כל כמה שניות בין המצלמות (אין גבול לדברים הללו) ואותה תוכנה תשדר את התוצאה החוצה אל פלטפורמת השידור, וכך יכול כל גוף לשדר בזול ובאיכות טובה החוצה.

אם נתייחס למצבנו כרגע, כשכולנו מצווים להישאר בבית, ובמידה ויש צורך לשדר וידאו החוצה לקהל רחב בצורה חד כיוונית (עם אפשרות לתת לקהל להגיב בצורה טקסטואלית) – לא צריך להשקיע יותר מדי ולא צריך ZOOM. מצלמת Go Pro Hero 8 או +Yi 4K או DJI OSMO Action (שימו לב שיש לה מספר באגים שיתוקנו בקרוב) יכולים בהחלט להספיק מבלי לקרוע את הכיס (זו לדוגמא עולה 815 שקל פה בארץ). מצלמות כאלו בדרך כלל יתנו איכות וידאו טובה, צילום רחב, והגדרות פשוטות כדי להתחבר לפלטפורמת שידור.

בפוסט הבא (יקח זמן לפרסם אותו הואיל ואין ציוד בארץ וקשה להזמין מחו”ל) אסביר לגבי שימוש במספר מצלמות מקצועיות ושידור החוצה ברזולוציה של 4K.