כמה מילים על אחסון גיבוי בענן (חלק 2/2)

בחלק הראשון של המאמר הסברתי בקצרה על אחסון גיבוי בענן, מדוע הפתרונות שבישראל אינם מומלצים ומה הפתרונות שכן מומלצים – המבוססים על טכנולוגיית S3 שאותה המציאה אמזון.

מהו אותו S3 של אמזון? S3 הם ראשי תיבות של 3 S (כלומר: Simple Storage Solution). אמזון עצמה לא מרחיבה בפירוט איך זה בנוי, אך מתחרים שהצליחו לעשות Reverse Engineering לטכנולוגיה, מדברים על כך שמדובר במערכת אחסון שמשתמשת מצד אחד בדיסקים זולים, אך מצד שני, הגיבוי עצמו נמצא במספר ארונות שונים בצורה משוכפלת מספר פעמים. השרידות של S3 היא מדהימה – 99.999999999% עם זמינות של 99.99%, כך שהסיכוי שהתוכן שתעלה יעלם עקב תקלת דיסק/בקר – הוא אפסי.

באחוסן רגיל כשאתה מבקש שיוסיפו לך אחסון, בד"כ מוסיפים לך דיסק קשיח וירטואלי שבנוי על איזו מערכת SAN כלשהי או מערכת אחרת שאותו ספק אחסון משתמש בה (הספקים הגדולים משתמשים בדברים שהם in house – ולאו דווקא פתרונות כמו Netapp, EMC וכו') וגם אחסון זה משוכפל עם שרידות של 99.999%. החסרון שלו לעומת זאת הוא המחיר – 10 סנט לג'יגה בייט אם זה מאוחסן על SSD או 5 סנט אם זה מאוחסן על דיסק מכני. אחסון זה אינו גודל אוטומטית ויש צורך לבצע תהליך מיגרציה כשעוברים בין דיסקים (אפשר כמובן לעקוף ופשוט לבצע Linking ברמת File system אבל זה לא פתרון מומלץ כל כך …)

S3 לעומת זאת – זו חיה אחרת לגמרי.

מערכת S3 היא מערכת שמורכבת בראש משמות של "דליים" (Buckets) כאשר בתוך כל דלי אתה יכול "לשפוך" כמות בלתי מוגבלת של קבצים, החל מקובץ קטן של 1 בייט (אם כי הוא יתפוס בעצם 3 קילובייט כי 2 קילובייט נוספים הולכים על Meta Data), ועד לקבצים בגודל 5 טרהבייט פר קובץ.

מבחינת אבטחה – לכל אובייקט אתה יכול להגדיר ACL (כלומר Access Control List), ואותו ACL יכול להשפיע על הקובץ או על קבצים אחרים או על כל הדלי. אם אתה משתמש במספר חשבונות ב-AWS של אמזון (או Cloud Platform של גוגל) עם IAM, תוכל להגדיר את המשתמשים המתחברים לפלטפורמה כקבוצות ולהחיל הרשאות לקבצים ב-S3 שהם יכולים לגשת ו/או לדלי שהם יכולים לגשת.

אחד הדברים המעניינים ב-S3 זו העובדה שאין מערכת קבצים ב-S3. הכלים של ה-S3 יכולים "להבין" שהכנסת קבצים, אבל הרשאות ברמת File System או דברים כמו תיקיות, Links – פשוט לא קיימים ובשביל שהם יהיו קיימים, יש צורך לבחור במימוש שאתה מעוניין על ה-S3.

מימוש כזה כמובן יכול להתבצע ע"י המפתחים בחברה שלך שיכולים להחליט שסוג X יהיה בעצם Directory וכו' אבל זהו ממש קנייני משלכם.

בגוגל לדוגמא ישנו כלי שניתן על ידיהם שנקרא gsutil. כלי זה יודע להעלות ולהוריד קבצים באופן מאוד יעיל והוא בין הכלים היחידים שיודע לקחת קובץ, לפצל אותו למספר חלקים כדי שניתן להעלות אותו/להוריד אותו במהירות ובסופו של דבר יהיה קובץ יחיד, וכך גם להעלות/להוריד קבצים רבים במכה אחת.

שימו לב: ישנם מימושים שונים למשהו כמו File System על S3 ופתרונות מתחרים מגוגל ומיקרוסופט. במקרה של ה-gsutil של גוגל לדוגמא, אין לי צורך ליצור מחיצות עם פקודה, מספיק שאכניס לוכסן קדמי (/) והוא ידע שמדובר בתיקיה, כך שאם אני מעלה קובץ בשם my-docs/cv.doc, הוא יצור "תיקיה" בשם my-docs ובתוכה ישים את הקובץ cv.doc אבל שימוש במימוש אחר יראה את my-docs כקובץ ולא כתיקיה, כך שלא אוכל להיכנס לתוך my-docs ולכן חשוב מאוד לבחור מערכת מימוש מתאימה.

להלן מספר צורות מימוש:

  • מערכת gsutil – היא אינה מאפשרת לעשות mount ל-bucket אך היא מתאימה להורדה ולהעלאה של קבצים מתוך כל סקריפט שתכתוב ללא צורך בהרשאות root
  • מערכת s3fs – מערכת זו מאפשרת ליצור משהו קרוב ל-file system לינוקסי אך אין לינקים, ואין משתמשים. אפשר להגדיר את s3fs לאפשר לאחרים לקרוא/לכתוב/למחוק/לשנות עם אופציית allow_others, אך לא ברמה של משתמשים בודדים/קבוצות שונות.
  • מערכת s3ql – זו המערכת שנותנת לך תוצאות הכי קרובות לדיסק פיזי מבחינת הרשאות כתיבה ו-file system רגיל עם כל האפשרויות. יחד עם זאת, אם מתנתק הקשר בין השרת שלך ל-S3, תצטרך לבצע fsck ל"דלי" בדיוק כמו שמתנתק דיסק פיזי מהמכונה. הוא גם מהיר מאוד מבחינת ביצועים.

מי משתמש ב-S3? חברות רבות ופרוייקטים רבים, החל מ-Apache Hadoop וחברות כמו Dropbox, Tumblr, Pinterest, wikihow ועוד רבים אחרים.

יתרון נוסף מחוץ לעניין של אחסון גיבויים, הוא האפשרות לאכסן אתרים סטטיים, כך שאם אתה בונה מיני אתר פרומו למוצר מסויים, אתה יכול להמיר אותו ל-HTML סטטי ולאחסן אותו בדלי ב-S3 ולאפשר שיתוף פתוח שלו, ללא צורך בשרת Web כלשהו, מכיוון שאובייקטים ב-S3 נגישים דרך HTTP ללא בעיה ובצורה טבעית.

S3 עם כל יתרונותיו אינו מתאים לדברים אחרים כמו לארח עליו אתרים דינמיים, או להשתמש בו כדיסק מהיר. מהירות זה לא הצד החזק של S3 בשום מקרה.

לסיכום: S3 של אמזון (או Cloud Storage של גוגל או Azure Blob Storage של מיקרוסופט) מציעים את אותו דבר: אחסון בלתי מוגבל כשהתשלום בפועל הוא על האחסון שאתה משתמש בו (פר ג'יגהבייט – 0.26 סנט בגוגל, 0.3 באמזון) + עלות תעבורת הורדה (תעבורת Upload היא בחינם). מכיוון שהתקשורת בארץ אל חו"ל היא יקרה ואיטית, מומלץ להעלות הקבצים בלילה או אם מדובר בג'יגהבייטים – בסופ"ש. מכיוון שמדובר עם אחסון בעל שרידות יוצאת דופן, אפשר להיות רגועים מהחשש שהחומר גיבוי ימחק. מבחינת השימוש עצמו ב-S3 – כל סקריפט פשוט יכול להעלות את הגיבוי וכלי גיבוי ל-Enterprise כמו Netbackup כבר כוללים תמיכה ל-S3. למען השקט ניתן כמובן להצפין את הקבצים טרם שליחתם.

מיקרוסופט מציגים: ריקוד תימני עם חלונות 10

מיקרוסופט הציגה אתמול את Windows 10 ("חלונות 10") עם דגש על לקוחות ה-Enterprise, היכן שהיא מרוויחה את רוב הכספים.

למי שמעוניין לצפות בוידאו ההכרזה – הנה הוא לפניכם:

 

צפיתי בהדגמות, קראתי סקירות ודעות של כתבים שונים, ואני רוצה לאמר מספר מילים.

אין ספק שמיקרוסופט ביצעה כאן "צעד תימני" – צעידה קדימה מבחינת איחוד פלטפורמות, אבל הליכה לאחור מבחינת תפריט Start ועוד מספר דברים. הסיבה להחזרת תפריט ה-Start ידועה:השינוי בין חלונות 7 ל-8 היה שינוי ענקי שלקוחות עסקיים רבים לא ידעו איך "לאכול" אותו. תפריט ה-Start שליווה את Windows עוד  מימי ה-Windows 95 (וה-NT 4.0) נעלם לחלוטין. אנשים ראו אייקון למטה מצד שמאל, לחצו וחשבו שיקבלו תפריט ובמקום זה הם קיבלו מסך עם אייקונים ענקיים ורק מהסתכלות קרובה היה ניתן למצוא אייקון קטן של חץ למטה שלחיצה עליו היתה נותנת את האייקונים של התוכנות ב"ערימה" מבהילה. היה כמובן ניתן להתחיל לכתוב את שם האפליקציה ולקבל מצד ימין את תוצאות החיפוש במחשב, אבל נוח – זה לא היה. גם עניין ה-Charms למיניהם לא היה ברור להרבה אנשים, במיוחד לאלו שהתקינו על ה-PC שלהם ואין להם מסך מגע – תגרור את העכבר לצד ימין למטה ותקווה שזה יופיע, וזה גם יופיע לך בדיוק בזמן שתלחץ על האייקונים ליד השעון לפעמים.

ישנו גם העניין של אפליקציות מה שנקרא בעבר "מטרו" – אפליקציות על מסך מלא. היכן הכפתורים להקטין את האפליקציה? למזער? ומה אני עושה שיש לי שיחת סקייפ ואני במצב Desktop? רבים תהו מדוע צריך לעבור ממצב של אפליקציה בחלון לאפליקציה במסך מלא, והרעיון של "חצי חצי" (להראות 2 אפליקציות על מסך) לא ממש תפס. גם מצב הדסקטופ על מסכי מגע לא כל כך תפס, במיוחד כשהחלק העליון של חלונות אפליקציה היה צר והיה מאתגר מבחינת אצבעות לתפוס ולגרור, לסגור, למזער וכו'.

כתוצאה מכל הפיאסקו הזה, חברות המוכרות מחשבים ל-Enterprise חזרו להציע ללקוחות חלונות 7 כאופציה ברכישה, ו-HP לקחה החלטה רצינית להציע שורת מחשבים לעסקים רק עם חלונות 7, גם DELL ושאר יצרניות העתיקו את ההחלטה וגם הם הציעו אותו דבר. במיקרוסופט החלו לראות שיותר ויותר לקוחות או שרוכשים מחשבים עם Windows 7 או שלא משדרגים בכלל ונשארים עם רשיונות של 7.

השינויים שמיקרוסופט ביצעו בחלונות 10 מהווים שיפור משמעותי לעומת המצב ב-8. סוף סוף אפשר להקטין את האפליקציות שתפסו מסך מלא ועתה גם ניתן (אם האפליקציה תומכת בכך) לשנות את גודל האפליקציה כך שהיא תציג תצוגה שונה – העתקה בוטה מה-Touchwiz שקיים במכשירי הגלקסי S4 ומכשירי ה-Note של סמסונג. מיקרוסופט הוסיפו גם דסקטופים נוספים, כמו שקיים במק ולינוקס כבר שנים רבות (מי יודע, אולי הם יעתיקו את הרעיון של KIO Slaves מ-KDE בהמשך..)

במיקרוסופט החליטו שהם מאחדים את הממשק של Windows 10 כך שהוא יקבל 2 צורות – הקלאסי שקיים ב-7 + Tiles (כשיש עכבר ומקלדת) ומצב כמו שקיים ב-8 (פלוס מספר שינויים) כשמדובר במכשיר עם מסך מגע בלבד. למפתחים דווקא לא הולכים להיות חיים יותר קלים, והם עדיין יצטרכו לפתח מספר Layouts לגודלי מסך שונים ולמעבדים שונים. מזכיר משהו? כן, פיתוח אפליקציות לאנדרואיד. (אם כי כמובן כל מפתח Windows יוכל לציין שהכלים שמיקרוסופט נותנים הם הרבה יותר טובים ממה שגוגל נותנת).

האם אסטרטגיה זו תצליח? סביר להניח שכן וכפי הנראה חלונות 10 יצליח להעביר משתמשי חלונות 7 ומטה רבים – לחלונות 10.

אין ספק שמיקרוסופט תצטרך GUI חדש בהמשך הדרך (ואולי פחות להעתיק את אנדרואיד? (כמו … כפתור "אחורה" בחלונות 10 במצב טאבלט?)), אבל מיקרוסופט תצטרך לחשוב איך לשנות מבלי לעצבן את המשתמשים הקיימים שאינם טכניים מיקרוסופט החליטה לאחרונה שהם ישחררו כל שנה-שנתיים גירסת Windows והם יכולים בהחלט לשפר, אבל עדיף להשאיר גם מצב "7 קלאסי" או משהו קרוב לכך למשתמשים שעדיין מעוניינים בתפריט ההתחל וכו'.

כמה מילים על אחסון גיבוי בענן (חלק 1/2)

הערת עריכה
הטקסט במאמר זה מדבר אך ורק על אחסון גיבוי ולא על שרות גיבוי

cloud backup

לרבים מאיתנו יש כל מיני תכנים שנמצאים על שרתים שונים. לחלק יש אולי שרת קטן שמתארח כ-VPS אצל ספק כלשהו, לחלק אחר יש אתרים קטנים (בלוג, אולי אתר קידום עצמי), ואחד הדברים הכי חשובים שאנחנו צריכים לדברים אלו – הם גיבויים. אחרי הכל – שרתים נפרצים, חברות נופלות, דיסקים נדפקים ושאר צרות מתרחשות, והגיבוי – זה הדבר שיכול להציל אותנו.

יתרון גדול שיש בימים אלו לתחרות – הוא המחיר הנמוך שאתה יכול להשיג אחסון לגבות את התוכן שלך. גוגל, לדוגמא, מציעה תמורת 10$ לחודש – 1 טרהבייט אחסון (במסגרת Google Drive). גם מיקרוסופט, Dropbox ואחרים חתכו מחירים וניתן לראות טבלה מעודכנת כאן.

כל אותן חברות מציעות Client ידידותי למשתמש שברגע שאתה מתקין, הוא מיד מתחיל להעתיק את כל התמונות, מסמכים ומוסיקה שלך לענן ולבצע בעצם סינכרון. כך הן מנסות "לנעול" את המשתמש (במיוחד מיקרוסופט עם Windows 8 ו-OneDrive). עוד לא הגענו לשלב שבו שרות אחת חוסם שרות מתחרה על אותו מחשב, אבל אני לא אתפלא אם זה יצוץ "במקרה" בעתיד. (הערה: בשרות הזה אני בהחלט ממליץ להשתמש כדי לגבות דברים אישיים שלך כמו מסמכים, תמונות, מוסיקה, ותכנים אישיים שנמצאים ב-My Documents שלך. המאמר כלל אינו מכוון לאחסון גיבויים כאלו או בשיטה שאותם שרותים משתמשים).

בלינוקס המצב מעט שונה: ישנן אפליקציות להתחבר לכל אותם שרותי ענן, אך אותן אפליקציות (למעט מעטות מהן) אינן מנסות לסנכרן את הנתונים שלך אלא בסך הכל לתת לך "כונן" נוסף שאליו תוכל לזרוק קבצים ותיקיות.

הפתרונות הנ"ל נוחים, בתור התחלה, אולם כאשר הגיבוי שלך שוקל יותר מכמה מאות מגהבייט ונע לכיוון הג'יגהבייט פר גיבוי, חבילות החינם לא יעזרו הרבה (במיוחד שחברות מסויימות נותנות כמות גדולה של אחסון בחינם – אך רק לשנתיים. אחרי שנתיים – תשלם על כל האחסון).

מנסיוני, אני דווקא מציע לבצע גיבויים לא לאחסונים הללו, אלא לאחסון היותר "עסקי" – גיבוי בענן  בטכנולוגיה כמו S3 של אמזון או Cloud Storage של גוגל או Azure Block Blob Storage של מיקרוסופט (הם כולם אותה טכנולוגיה), וזאת ממספר סיבות:

  1. מבחינת מחירים – אינך משלם מחיר FIXED לאחסון שאתה לא משתמש ברובו אלא הינך משלם רק על מה שאתה משתמש בפועל.
  2. ישנם הרבה יותר כלים מקצועיים לגיבוי גם ב-Windows וגם ב-Linux/BSD לאחסונים אלו
  3. אתה יכול לאחסן עם אותו כלי גיבוי (לפחות בלינוקס) לשרותים שונים ולאזורים גיאוגרפיים שונים, אם לדוגמא אינך רוצה לאחסן באזור של הדוד סם
  4. באחסון כמו Cloud Storage של גוגל, ניתן לקבל קישור ישיר פשוט (שלא עובר דרך JS כדי להסתיר את המקור) של הקובץ. כך לדוגמא ניתן לשתף קישור של קובץ ISO וניתן אפילו לעשות Boot ב-IPMI עם קישור כזה (תאר לעצמך מצב שאתה צריך ISO דחוף עכשיו כדי להפעיל שרת…)
  5. אינך מוגבל בגודל האחסון, כך שסקריפט/אפליקציית גיבוי שלך לא יכשל לפתע רק כי נגמרה לך החבילה.
  6. זה זול. גוגל לדוגמא גובה 0.026$ פר ג'יגהבייט, אמזון גובה 0.030$ פר ג'יגהבייט, ושוב – התשלום באחסון הוא על הכמות שאתה מנצל.
  7. עלויות תעבורה – מכיוון שאנחנו מדברים על גיבויים, אין לנו עלות ממשית על תעבורה כי הכל יוצא מהשרת שלנו אל הענן ועל תעבורה נכנסת – לא משלמים.
  8. שרידות הרבה יותר גבוהה.

כפי שאתם שמים לב, אני מתייחס רק לאחסון גיבוי בענן שנמצא בחו"ל ולא בארץ והסיבה לכך פשוטה: מה שכאן מוצע בארץ הוא שרות שמבחינה טכנית הוא הרבה יותר נחות בהשוואה למה שמוצע בחו"ל. כאן בארץ שמים שרתים ודיסקים עם RAID או קופסת NETAPP, גובים מחירים מטורפים – וזה האחסון שתקבל. מה יקרה אם מחר נופלת התקשורת לאותו Data Center? יבטיחו לך שיש שרידות, אולם כמו שראינו רק לפני חודשים ספורים – הבטחות לחוד ומציאות לחוד. לעומת זאת, כל הטכנולוגיה של S3 מדברת על Multiple Data Center ועל כך שהחומר נמצא במספר מקומות במקביל, ולכן אינני ממליץ על האחסון ה"עסקי" של בזק או ספקים מקומיים אחרים.

בחלק הבא אסביר לגבי אסטרטגיה מומלצת לגבי אחסון גיבוי דרך מערכת לינוקס, מה מומלץ ומה לא.

מפלצות ה-D-SLR

קרדיט תמונה: DPREVIEW

לאחרונה התחלתי לעשות את הצעדים הראשונים שלי במצלמות רפלקס דיגיטליות (D-SLR). אפשר לאמר שאני די "ירוק" כשזה מגיע ל-D-SLR ספציפית, אך יש לי נסיון עם מצלמות יותר נמוכות מסוג ה-Super Zoom למיניהן כמו של קאנון, פנאסוניק ואחרות. אחד היתרונות הכי גדולים של ה-D-SLR זו האפשרות להתפתח הרבה יותר ממצלמות הסופר-זום ש"כולאות" אותך לעדשה מסויימת, פורמט תמונה JPG (רק הדגמים החדשים שהתחילו לצאת לאחרונה החלו לאפשר לצלם גם ב-RAW), ואיכויות תמונה בינוניות עם המון "גרעיניות" (grain). יש עוד חסרונות כמו חיי סוללה די קצרים, מסכים לא כל כך מרשימים וכמובן – אין את כל ה-Accessories שקיימים ואפשר לחבר ל-D-SLR.

במקצועי, אני איש מערכות הפעלה Linux, ובלינוקס – מורכבות זה שם המשחק. רוב העבודה נעשית ע"י מקצוענים דרך ה-Command Line, בלי סביבה גרפית, כי כך הוא עולם היוניקס מאז ומתמיד. ישנן סביבות גרפיות, אך בד"כ כשצריך להקים או לנהל שרתים – הכל נעשה דרך Command Line (שוב, ע"י המקצוענים. אלו שלא ממש מקצועיים – מחפשים להם כל מיני "פאנלים" גרפיים כדי ללחוץ על כפתורים, והתוצאות … בהתאם). מדוע אני טורח לציין זאת? כי בשבילי כלי או מערכת מורכבת היא לא דבר שקשה ללמוד.

רכשתי את ה-Nikon D7001. זו כמובן לא מצלמת D-SLR מה-High End, אין לה זכרון ענק, אין לה חיישן Full Frame ותכונות רבות הן מקוצצות (כדי ש-Nikon יוכלו למכור דגמים עם פונקציונאליות מלאה יותר במחיר גבוה יותר). מה שיש – זה ערימות של כפתורים שצריך ללחוץ כדי לקבל תגובה מסויימת ובחלק מהמקרים – ללחוץ ולסובב חוגה כלשהי. ממש כמו Shift/CTRL./ALT במקלדת. גם מבחינת תפריטים במצלמה, הדברים מסובכים לעילא ולעילא למשתמש שלא הכיר בעבר שום מצלמת D-SLR. שוב, ניתן ללמוד זאת, אבל התחושה היא שמי שבנה את זה הם מהנדסים שמבינים בהנדסת אנוש בערך כמו שהחתולים שלי מבינים. זה כמובן לא רק במצלמה הזו אלא בכל מצלמת D-SLR. לפעמים נדמה לי כי החברות גובות מחיר יותר גבוה ככל שהן מוסיפות כפתורים…

נעזוב לרגע את מצלמות ה-D-SLR ונעבור למה שיש לכולנו בכיס – סמארטפונים.

זה לא סוד שטלפונים בשנות ה-1990-2005 בערך היו מורכבים לתפעול. רוב הציבור לא ידע ממש להפעיל את המכשיר שברשותו חוץ מלהוציא/לקבל שיחות ולשלוח/לקבל SMS. דברים כמו סינכרון ספר כתובות, פגישות, הגדרות שאיבת/דחיפת אימיילים, טעינת שירים וקבצי מדיה אחרים היו מסובכים למשתמשים הפשוטים ורובם פשוט לא עשו זאת כי זה היה מורכב מדי. היכן שכן הדברים בוצעו – במכשירים כמו סידרת E של נוקיה או בלאקברי או Windows Mobile – הדברים נעשו בעזרת התמיכה או אם זה היה טלפון של החברה – דרך מחלקת ה-IT. כתוצאה מכך היה ניתן לראות כל מיני מקרים שאנשים העבירו את ה-SIM שלהם ממכשיר אחד לשני ולפתע כל אנשי הקשר נעלמו (כי בברירת המחדל אותם טלפונים שמרו את זה לזכרון FLASH במכשיר, לא לכרטיס SIM שהיה בין כה מוגבל בכמות האותיות ומספרים פר שם). חברות הוציאו תוכנות עזר ל-PC (זוכרים Nokia PC Suite?) אך כמו כל דבר שנבנה ע"י מהנדסים שלא מבינים הרבה ב-UX, התוכנות האלו במקרים רבים לא הצליחו לעזור הרבה למשתמש הקצה, ולך תסביר לחבר איך לעבור ממצב שבו המכשיר חושף את עצמו כ-USB Storage לעבור למצב USB אחר (כמו במקרים של מכשירי סמסונג).

ב-2005 בערך החלו השמועות שאפל הולכת להוציא טלפון, ובאינטרנט הופיעו כל מיני Mock ups למיניהם. יעברו עוד שנתיים עד שאפל תוציא מכשיר. באותו זמן, בפינלנד, הציגו מהנדסי נוקיה לחברי ההנהלה מכשיר חדש כמעט ללא מקשים עם מגע אצבע (ולא בטכנולוגיית ה-resistive שהשתמשה בציפורן שלך או בסטיילוס), עם 3 כפתורים למטה ומסך שתופס את רוב השטח. במכשיר רצה גירסת לינוקס שנוקיה בנו ושינו (מבוססת Debian) והפעולות היו הרבה יותר פשוטות והכי חשוב – אינטואיטיביות. המכשיר לא תאם לשום מערכת הפעלה אחרת שהיתה לנוקיה באותו זמן (סימביאן סדרות 40 ו-60). ההנהלה השמרנית החליטה שאנשים לא ירצו טלפון שכולו יהיה מסך מגע והפרויקט בוטל. מאוחר יותר הם יחזרו לממשק הגרפי, אך הוא ירוץ תחת המערכות הפעלה הישנות.

שנתיים עברו, אפל הציגו את האייפון, ולהפתעת הנהלת נוקיה וחברות אחרות – אנשים כן רצו מכשיר כזה, גם כשחיבור האינטרנט שלו היה איטי מאוד (2G בדגם הראשון והשני), עם בעיות קליטה ושלל בעיות נוספות. אפל מכרה מיליוני מכשירים, גוגל הצטרפה לחגיגה עם שלל חברות יצרניות מכשירים, וכיום נוקיה כפי שהיתה כבר אינה קיימת. כיום היא חטיבה של מיקרוסופט, ומיקרוסופט מוצאת את עצמה כיצרנית כמעט בודדה ביצור מכשירי ה-Windows Phone. רק בשבוע שעבר הודיע אחד היצרנים הגדולים ביותר בסין (Huawei) כי מבחינתם יצור מכשירים מבוססי Windows Phone הסתיים. הם מעתה רק עם אנדרואיד, וגם תוכניות שהיו להם להשתמש במערכת של סמסונג (Tizen) – ירדו מהשולחן.

כיום הטלפונים החכמים הרבה יותר קלים לשימוש מכל מכשיר שהיה בשוק מלפני שנים ספורות. אנדרואיד היה בהתחלה גם טלפון מורכב מאוד לשימוש אך החל בגירסה 4.0 גוגל שינתה את ההגדרות והממשק כך שיהיה הרבה יותר קל לשימוש, כך שהיום אפשר לראות אנשים שאין להם ממש הבנה במחשבים מתקינים אפליקציות ומשנים הגדרות מבלי "לפחד" או להסתבך כבעבר. זה עדיין לא הדבר הכי קל – אך נעשתה כברת דרך ארוכה להקל על המשתמשי קצה.

נחזור למצלמות ה-D-SLR.

כפתורים במיקומים מוזרים, חוגות שינוי פונקציה, חוגות תת-שינוי פונקציה, מסכים עם טכנולוגיה ישנה, חוסר זכרון RAM וכו' – אלו תופעות שקיימות גם במצלמות High End מאוד יוקרתיות ואלו דברים שכיום נראים ארכאיים. את רוב הכפתורים והחוגות ניתן להעיף ולשלב את הפונקציונאליות במסך עצמו בתפריטים אינטואיטיביים. אחרי הכל, אם אתה רוצה לעבור למצב שליטה בצמצם (Ev) או בתריס (Shutter), אתה צריך תפריטים שחלקם זהים וחלקם שונים, מדוע לא לאחד מה שצריך עם פונקציות נפרדות בהמשך האיחוד? או לדוגמא המסך שגם בדגמים הכי גבוהים של מצלמות ה-D-SLR הוא LCD די פשוט, לא IPS ובוודאי שלא AMOLED או בכלל OLED. השתיים האחרונים יכולים לחסוך חיי סוללה, אפשר לראות היטב גם בתאורת יום ללא הזדקקות למוניטור חיצוני. צמצום כל המנגנוני הכפתורים יכול גם לאפשר הכנסת סוללות יותר גדולות כך שלא יהיה צורך כל כך ב-Grip שמן כשאתה מצלם ביום צילומים בחוץ.

גם מבחינת המעבדים של המצלמות, הגיע הזמן לשינוים. ניקון לדוגמא מתפארת ב-Expeed שלה וכמה דברים הוא יכול לעשות ובמהירות. קאנון כמובן לא נשארת מאחור והיא מתגאה במעבדי ה-DIGIC שלה, אך עם כל הכבוד למעבדים אלו, מעבדים כמו Snapdragon 600 או מעבד A7 או Tegra-4 (כלומר לא המעבדים האחרונים) הרבה יותר חזקים ממה שיש גם במצלמת ה-D-SLR הכי יקרה, והמגבלה היחידה עד כה היתה ב-API של מערכות ההפעלה הסלולריות. קצת בשביל הפרופורציה: מכשיר אייפון 6 יכול לצלם כיום 240 פריימים לשניה וידאו ב-1080P. נקסוס 7 עם האנדרואיד החדש יכול לצלם 30 פריימרים RAW לשניה ברזולוציה של יותר מ-4K (כ-8 מגהפיקסל). תשוו את זה ל-60 פריימים ב-1080P שהמצלמה הכי חזקה של קאנון מצלמת. כמובן שהאיכות D-SLR תהיה הרבה יותר גבוהה מכל סמארטפון בגלל כל המכניקה, עדשות, גודל חיישן וכו'. גם מבחינת צילום תמונות ב"התפרצות" – הכמות היא יחסית זעירה (15 ב-RAW במצלמות קצה גבוה) למרות שליצרניות יעלה משהו כמו $20 כדי להוסיף 4 ג'יגהבייט RAM כדי לאפשר לצלם 30 פריימים, אבל הן מסרבות להכניס זאת.

עכשיו נסו לדמיין מה היה קורה אם היינו מכניסים סמארטפון לתוך מצלמת D-SLR…

כל יצרני מצלמות ה-D-SLR, סופר-זום, P&S יודעות שהן צריכות שינוי רציני והן עושות צעדים מהוססים מאוד, לא שיש להן הרבה ברירות. בשנתיים האחרונות נכנסה יצרנית אחת מאוד עקשנית לשוק מצלמות ה-Super Zoom, אותה יצרנית שידועה בכך שהיא מחסלת תחרות רצינית. בטח שמעתם עליה, סמסונג. הם התחילו להוציא מצלמות, כאשר האחרונה שבהם היא המצלמה מימין (שגם נמכרת בארץ ביבוא רשמי של סמסונג), ה-Galaxy K Zoom. מצד אחד יש לה זום אופטי X10, היא יכולה לצלם 1080P ב-60 פריימים לשניה, אבל כפי שאתם יכולים לקרוא בסקירה – חיי הסוללה שלה חלשים והתוצאות צילום שלה בסטילס – לא אחידות. מה שסמסונג כן עושה ואחרים לא עושים – הוא להוציא מכשירים חדשים כל מספר חודשים עם שיפורים בהשוואה לדור הקודם – עד שזה יתפוס. כך הם עשו עם ה-Note (שכולם בהתחלה צחקו עליו), וכך הם עושים עם מצלמת טלפון (שהיא הרבה יותר מצלמה מטלפון). התשובה של ניקון לדוגמא, היא ה-CoolPix S800c שגם היא מבוססת אנדרואיד, וכפי שניתן לקרוא כאן, זו לא מצלמה שהייתם רוצים לקנות לאחד מבני המשפחה – גם איכות התמונה לא משהו, גם גירסת האנדרואיד איטית, והסוללה נגמרת במהירות.

השאלה עכשיו הן מה אותן חברות יעשו..

אפל, לדוגמא, מאוד מעוניינת בשוק ה-Low End של ה-D-SLR בתור התחלה. כפי שאנו יודעים, אחד הדברים שיש ב-D-SLR (או כל SLR) זה האפשרות להחליף עדשות, אז איך בדיוק תחליף עדשה באייפון? או, בשביל זה אפל הוציאה פטנט על חיבור עדשות חיצוניות. חיבור כמובן לא יספיק אם יש לך חיישן פיצי מסכן בהשוואה ל-D-SLR מקצועי, אבל תסמכו על אפל שהם ישנו את החיישן ודברים אחרים, ואם אפל שם – אז תהיו בטוחים שגם סמסונג עובדים על כך. אחרי הכל, יש לסמסונג חטיבת צילום הרבה יותר גדולה ממה שיש לאפל, כך שסביר להניח שנראה מסמסונג משהו בעתיד הקרוב.

זה יקח לפחות שנתיים-שלוש, אבל שוק הסופר-זום ובכלל שוק ה-Point & Shoot ימותו בגלל אפל וסמסונג. אחרי הכל, אם יש לך מצלמה טובה מספיק בסמארטפון, לשם מה תסחב איתך מצלמה נוספת? (אלא אם אתה צלם מקצועי או צלם חובב עם D-SLR שהולך לאירוע על מנת להשתתף ולצלם אותו) ועל כך אותן חברות בונות. ניקון וקאנון בשלב זה "מגמגמות" – קאנון רק בשלב השמועות, ניקון עם ה-S800C. סוני גם נמצאת באותו מצב, אם כי בסוני דווקא עושים צעדים כדי להתממשק לסמארטפונים (סידרת ה-QX) והיא בהחלט עושה שינוים בקצה הגבוה (ה-A75 שזו מצלמה ללא מראה אך עם חיישן פריים מלא בגוף דק מאוד ושניתן להחליף עדשות), אך שאר המצלמות שלה דומות למתחרות עם אותה סיבוכיות. מי תהא מהן הראשונה לבצע את השינוי המסיבי? מי תמצא את שווי השוק שלה מתדלדל במהירות? את זה אנחנו כנראה נראה בשנים הקרובות. תזכרו – בעבר אף אחד לא דמיין שחברות צילום כמו קודאק ופולארויד ימותו, כיום הן כבר בר מינן, כל זאת בגלל שהם לא צעדו קדימה בזמן.

האם כדאי לרכוש עתה שעון חכם?

Market_Share_Smartwatch_Industry_2013לאחרונה החלה "התקפת" שעונים מחכמים מכל יצרן חומרה כמעט. זה התחיל הרבה לפני שגוגל הוציאו את Android Wear. חברות כמו Pebble הוציאו שעון שזכה להתלהבות גדולה בפרוייקט מימון ההמונים שלו, המשיך עם Nike, Fitbit ואחרים וכעת מגיעים השחקנים הגדולים כמו גוגל, אפל ובקרוב – גם מיקרוסופט תוציא משהו (כרגיל, הם מאחרים).

רבים שואלים – האם כדאי לרכוש שעון שמריץ Android Wear של גוגל? או אולי להמתין לתחילת השנה ל-Apple ולשעון החדש שלה?

לעניות דעתי – התשובה, במקרה של גוגל ואפל – היא שלא כדאי לרכוש אותם עכשיו, גם אם יש לך את הכסף לכך, וברשותכם אסביר.

עניין השעונים החכמים הוזכר במאמרי דעה רבים זמן רב. כל ספר שדיבר על העתיד דיבר על שעון חכם שנותן לך מידע חשוב, יודע לסייע לך בכל מה שקשור לבריאות, וכן – גם מראה לך את השעה ותכונות נוספות. מי שזוכר, כצעירים – היתה סידרה שנקראה Knight Rider שהכוכב שלה היה מדבר עם האוטו שלו דרך שעון ממוחשב (מי חשב שאי פעם נגיע למצב שנוכל להגיב ל-Whatsapp בדיבור עם השעון שלנו?). בשנת 2013 – שווי השוק של שעונים חכמים היה 700 מיליון דולר והוא היה מחולק לפי הגרף משמאל.

חברות רבות ניסו לקיים את החזון הזה. הנה לדוגמא תמונת אב-טיפוס של שעון מבוסס לינוקס שב-IBM עבדו על כך לא מעט. ניתן היה כבר אז לבנות שעון, אך הסוללה לא החזיקה יותר משעה, הממשק היה מזעזע, וכל הרעיון נפל.

בזמן שחברות כמו Pebble הוציאו שעון חכם עם תצוגת E-Ink (תצוגת שחור לבן שאינה מצריכה תאורה, אך מצד שני זמן עדכון המסך הוא איטי כך שלא ניתן לצפות באנימציות מורכבות וכו') שמחזיק שבוע, חברות מחשבים רבות כבר עבדו ב-R&D שלהם על שעון ומדי פעם חברות שונות הוציאו שעונים חכמים כדי לבדוק את השוק. חברת Sony הוציאה בעבר שעון חכם שכולו Android (לא Wear) ונחלה כשלון. גם מוטורולה הוציאה שעון מאוד מוגבל וגם הוא לא הצליח.

השעונים שיוצאים כיום הם מוצרים שהעבודה עליהם לקחה בין שנתיים לשלוש, כלומר הטכנולוגיה שבתוך השעון היא בת שנתיים אם לא יותר בחלק מהמקרים. בחלק אחר (כמו במקרה של LG G Watch R העגול עם מסך ה-P-Oled) – הטכנולוגיה הבשילה רק לפני מספר חודשים והחברה מיד הכניסה אותה לשעון למכירה. במקרה של מוטורולה עם ה-MOTO 360 כש-iFixit פירקו את השעון לגורמים, ראו שהמעבד הוא מעבד ישן מ-2011 במקום מעבד משנת 2012 שדווקא יודע לחסוך בחיי סוללה.

התוצאה: השעונים כיום המבוססים על מערכת ההפעלה מבוססת של אפל או של גוגל מחזיקים בין יום (ללא פעילות אינטנסיבית) עד 2-3 ימים מקסימום (במקרה של סמסונג עם ה-Galaxy Gear Live). השעון של אפל, לפי כל מיני מקורות, מחזיק "מקסימום" עד הלילה וכל לילה חייבים להטעין אותו, נכון להרגע.

בניגוד לטלפון הסלולרי שמתוך הרגל אנו מטעינים אותו כל לילה, אנשים רבים רגילים לישון עם השעון על זרועם, מה שאומר שבמקרים רבים אנשים ישכחו להטעין אותו, ובבקר הם יתעצבנו לגלות שהשעון שלהם הפך לברזל/פלסטיק יקר ולא שמיש עד שיטעינו אותו, כך שאנשים מצפים לשעון שיחזיק לפחות מספר ימים אם לא יותר ולא ישבוק חיים באמצע היום או יום אחד בלבד.

לפיכך, היצרנים חזרו מזמן אל התכנונים שלהם, והם יצטרכו לשנות כמה וכמה דברים:

  1. לאמר "שלום" יפה לכל מסך מבוסס LCD או כל מסך עם תאורה אחורית. OLED, SuperAmoled או כל מסך בתצוגה שלא דורשת תאורה אחורית כלשהי.
  2. הם יצטרכו למצוא (או לתכנן בעצמם) מעבדים חדשים שלוקחים בין רבע לשליש תצרוכת חשמל מהמצב כיום. היצרן הראשון שיוצא SOC שכולל כמעט את כל מה שיש בלוח אם של שעון חכם כולל RAM וצריכת חשמל נמוכה במיוחד, יזכה ברכישות רבות מאותם יצרני שעונים.
  3. הם יצטרכו למצוא דרך איך להכניס סוללה יותר גדולה מבלי לעבות את השעון יותר ממה שהם כרגע. אנשים מסוגלים לסבול עובי של 8-9 מ"מ, לא 15 מ"מ.

ואם כל זה לא הספיק, גוגל ואפל כבר דוחפות תכונות נוספות למכשיריהם. אפל כבר הודיעה שתוכל להאזין למוסיקה ללא טלפון, גוגל הוסיפה גם GPS שיהיה מובנה בשעון (אחרי הכל ה-GPS שבתוך הטלפון כשהוא בכיס אינו קולט תמיד את הלוויינים, שעון שנמצא על היד – דווקא כן) ו-Android Wear 2.0 נמצא ממש מעבר לפינה והוא ישחרר בחלקים מחודש הבא.

אז השעון החכם שתוכלו לרכוש עתה לא יחזיק הרבה זמן מעמד (בכל מובן). אם אתה טיפוס "מאמץ מוקדם" אז בוודאי כבר הזמנת או שתזמין את השעון המועדף עליך, אולם כל אחד אחר שרוכש מכשיר טלפון חכם לשנתיים לפחות (לדוגמא) – עדיף שלא יתפתה למבצעים (סמסונג כבר מכינה מבצע עם ה-Note-4) וימתין לפיתוחים חדשים כמו דור שני (או במקרה של סמסונג – דור עשירי לפחות, הם כבר שחררו 6 שעונים!).

עתיד המצלמות בסמארטפונים

לפני מספר ימים התחלתי לחפש לעצמי מצלמה דיגיטלית חדשה. אינני צלם מקצועי, אך אני מכיר את הבסיס. אני צריך את המצלמה לצלם כל מיני תמונות כשאני עושה סקירות וסתם לצלם תמונות מעניינות בחוץ אם אני נתקל בכל מיני דברים מעניינים ואני מעוניין במשהו שהוא יותר איכותי ממה שיש לי בטלפון (נקסוס 5). לא חיפשתי לעצמי DSLR מפלצתית אלא משהו שקרוב מאוד ל-DSLR או מצלמת סופר זום ממש טובה.

מצאתי כל מיני מצלמות מעניינות, אבל משהו אחד מאוד הפריע לי: מי שמכיר אותי, יודע שבכל מה שקשור לציוד שהוא שלי פרטי, אני "קונטרול פריק" במובן שאני אוהב לשלוט בכל אספקט של הציוד ולהכיר אותו כמה שאני יכול, ואם זה אומר לפתוח את הציוד – בשמחה ולעזאזל האחריות (בין כה על רוב הציוד שיש לי האחריות פגה אחרי … 10 דקות מהרגע שאני מגיע הביתה איתו).

וזה בדיוק מה שהפריע לי עם המצלמות סופר זום. אתה יכול לצלם תמונה ב-20 מגה-פיקסל, אבל וידאו? 1080P בקידוד שנקבע, באחד הפורמטים שנקבע ולא פיקסל או פריים אחד יותר למרות שרוב המצלמות יכולות לצלם ביותר פריימרים לשניה את הוידאו או מצב Burst יותר גבוה, אבל היצרנים חוסמים זאת ופותחים זאת בדגמים יותר גבוהים וכך הם מרוויחים על אותה חומרה בשם דגם אחר – יותר.

בשוק הסמארטפונים המצב עד כה הוא אותו דבר. אתה יכול לצלם תמונות מרהיבות וגדולות, אבל כשזה מגיע למצב צילום Burst לדוגמא, תקבל מקסימום 10-15 תמונות והוידאו – במקרה הטוב 1080P למרות שאין ממש מגבלת חומרה לצלם יותר פריימים. מה שכן יש, אלו מגבלות מערכת הפעלה, וכאן העניין נמצא גם ב-iOS וגם באנדרואיד.

המצב הזה – הולך להשתנות ממש בקרוב.

בצד של אפל – רק חלק מהטלפונים יוכל להנות מכך (מכשירי אייפון 5 ומעלה), ואילו באנדרואיד – כל מכשיר שיהיה לו עדכון (רשמי או לא) לגירסת האנדרואיד החדשה שתשוחרר חודש הבא – יוכל לצלם בצורה הרבה יותר טובה.

על מה שקורה ב-iOS 8 בכל הקשור למצלמה תוכלו לקרוא כאן

באנדרואיד מה שקורה הוא שגוגל החליטו לבנות את ה-API מאפס ולזרוק את כל מה שהיה מקודם. עד כה, ה-API באנדרואיד איפשר שליטה מאוד מצומצמת במצלמה והמפתחים לא יכלו להשתמש בכל הפוקנציות שלה. היו מספר מצבי צילום קבועים (וידאו, HDR, סטילס) ומעט מאוד הגדרות. כל זה משתנה באנדרואיד החדש ומעתה יש מצב יחיד של סטילס, כאשר האפליקציית צילום תאפשר למשתמש להגדיר כל פיפס אפשרי, החל מ-White Balance ועד מהירות צילום, רזולוציות איזה שהוא רוצה, צילום מקבילי (סטילס ווידאו ברזולוציה יותר נמוכה – ביחד).

אחת הדוגמאות שגוגל נתנה, היא בנקסוס 5. המכשיר כולל מצלמת 8 מגהפיקסל שהתמונות שיוצאות עם האפליקציה שמגיעה איתה כיום היא לא משהו ממש לרוץ ולהתגאות בו (הגרעיניות מטורפת וקשה מאוד להגדיר הרבה פרטים כמו בהירות וכו' באותה אפליקציה), ישנה אפליקציה כמו Camera FV-5 שעולה 10.4 שקלים, אבל היא שווה כל שקל והתמונות שהיא מוציאה הרבה יותר חדות, אבל עדיין – שום אפליקציה לא יכולה לעקוף את מערכת ההפעלה. לאחר העדכון, המצלמה יכולה לצלם 30 פריימים בשניה ברזולוציית 8 מגהפיקסל, ובמילים אחרות: רזולוציה של 4K (לא סטודיו) ב-30 פריימים ללא דחיסה (RAW).

כמה זה פרקטי עם נקסוס 5? לא הרבה, כי המכשיר לא כולל כניסת כרטיס מיקרו SD ואי אפשר להכניס כרטיס עתיר אחסון (כמו זה), אבל צילום HDR ודברים אחרים – יהיו בהחלט אפשריים עם שיפור ענק בהשוואה למצב כיום.

גוגל כמובן אינה מייצרת מכשירים, אך יצרני המכשירים כבר מטמיעים את האנדרואיד החדש שיצא, ומפתחים כבר עובדים על הפונקציונאליות החדשה, כך שבמכשירים הקיימים תוכל להתקין אפליקציה צד ג' ואיתה תוכל לצלם וידאו ברזולוציות 4K ב-Bit rate הרבה יותר גבוה ממה שהיצרן נותן לך (יש GPU במכשיר אז איתו ניתן לדחוס לאיכות גבוהה את הוידאו ולא מה שסמסונג לדוגמא נותנת כרגע – איכות בינונית במטה ברזולוציית 4K וגם ברזולוציות אחרות). תוכל כמובן לצלם ב-RAW ולייצא מהמכשיר קבצי DNG שתוכל לשפר אותם עם Light room של אדובי, מבלי לסבול את הדחיסות האגרסיביות שיצרן הטלפון בחר להשתמש בהם.

לסיכום: אני מבחינתי ירדתי כרגע מהרעיון לרכוש מצלמה דיגיטלית חדשה. אנדרואיד L ו-iOS ישפרו את מצב הצילום בסמארטפונים (וכן, גם בטאבלטים) בצורה חדה. כיום, מכשירים כמו סמסונג S5 ואייפון 5S מציגים יכולות צילום מעולות (נמתין לראות תוצאות של S6 ו-Note-4) והם יקבלו שיפור משמעותי כבר בחודשים הקרובים, ואני מאמין שיצרני ציוד משלים לצילום לסמארטפונים (כמו עדשות או פלאש) ירוויחו הרבה יותר (אפל כבר הוציאה פטנט להברגת עדשות לסמארטפונים/טאבלטים עתידיים, אין לי מושג איך אישרו לאפל פטנט על זה).

הולך להיות מעניין…

דעה: על האייפונים החדשים והשעון של אפל

[rev_slider iphone6]ההכרזה האחרונה של אפל איששה את השמועות שרצו במשך זמן רב: אפל החליטה להעתיק את המתחרים בכל הקשור לגודל הטלפון, והיא מציעה 2 גדלים – אייפון 6 עם מסך בגודל 4.7 אינטש ו-אייפון 6 פלוס בגודל 5.5 אינטש, והאמת – רק השבוע שוחחתי עם חבר טוב שמכור למוצרים של אפל, וכשהוא ראה לפני יותר משנה את הגלקסי Note-2 שהיה לי (שגם הוא בגודל 5.5 אינטש) הוא ציין כי "זה מכשיר יותר מדי גדול, בחיים לא הייתי רוכש דבר כזה" ונכון לרגעים אלו, הוא מנצל כל קשר שלו כדי להשיג את האייפון 6 פלוס. פתאום הגודל כבר לא מפריע לו. אולי בכל זאת סמסונג צדקו כשהם המציאו את הקטגוריה של Phablet?

מכשירי האייפון החדשים של אפל נראים בהחלט מעולה, כפי שאתם רואים, ואפל בהחלט מובילה בכל עניין העיצוב, ואין שום ספק – הלקוחות של אפל ינהרו לרכוש את המכשיר (נכון לרגעים אלו, דגמי ה-6 פלוס אזלו ויש Backlog עד לחודש הבא), אין לי ספק בכך, אך כ-גיק שאוהב להתעסק בדברים הטכניים והחומרתיים, אני חש שאפל די "מנפחת" דברים מעבר לכל פרופורציה. הנה מספר דוגמאות:

  • אפל מציינת כי באייפון 6 יש את הצ'יפ M8 שלא רק יודע למדוד היכן בדיוק אתה (דבר שקיים באנדרואיד עוד מגירסה 4.3, ללא צ'יפ מיוחד), אלא גם כשאתה עולה מדרגות, רץ או הולך. קצת מצחיק לשמוע זאת מבחינה טכנית, הואיל וכל סמארטפון יכול לדעת שאתה מטפס או הולך בעזרת אלגוריתם פשוט שמודד את ההטיה של הפלאפון.
  • אפל מציינת שמעבד A8 החדש מהיר ב-25% וה-GPU שלו מהיר ב"עד 50%". את המספרים אפל לא מגלה (וכבר היו מקרים שאפל פשוט "ניפחו" מספרים) אז נמתין לתוצאות סקירות מקצועיות. בכל מקרה, גם המתחרים כמו Qualcomm, סמסונג, אינטל, nVidia ואחרים לא מפגרים מאחור ואפשר לראות זאת בתוצאות הביצועים שלהם כבר כיום, ורובם עברו את ה-A7 והמעבדים של הדור החדש ישוחררו כבר באוקטובר עם השקת אנדרואיד L.
  • אפל מציינת שהמכשירים שלה דקים דקים. מישהו כנראה צריך להכיר לאפל כמה יצרנים סיניים כמו Lenovo, Huawei, Gionee, Xiaomi שמייצרים מכשירים מאוד דקים. כך לדוגמא מכשיר ה-Gionee Elite S5.5 עוביו – 5.55 מילימטר! בל נשכח שככל שהמכשיר דק יותר, הוא יתחמם יותר, במיוחד כשהמכשיר מתאמץ בזמן פעילות כמו הרצת משחקים, שיחות וידאו, צפיה בסרטים ועוד.
  • טכנולוגיית המסך של האייפון 6 שופרה במעט (אפל, כרגיל, מנפחת זאת ללא כל פרופורציות) אך עדיין הם משתמשים ב-IPS שקיים עוד מהזמנים של ה-IPAD-2. מסכי סופר AMOLED ובכלל מסכים מבוססי OLED כבר זמינים בשוק בהפרש מחירים של דולרים בודדים. חטיבת הפאנלים של LG לדוגמא (הם ספקי משנה של אפל, סמסונג הספק הראשי) מוכרת כמעט כשנה מסכי OLED עם תוספת מחיר של דולרים בודדים בהשוואה למחירי פאנלי IPS וזה חוסך סוללה בצורה רצינית ונותן את התצוגה הכי טובה שיש. מדוע אפל לא משתמשת במסכים אלו לטלפונים וטאבלטים שלה? שאלה מצויינת. מה שכן, נראה שאפל עם האייפון 6 פלוס נכנעה בעניין ה-Aspect Ratio והוא חוזר להיות כמו המתחרים: 16:9.

בסופו של יום, אין ספק שהמכשיר של אפל הוא מכשיר טוב, אבל מבחינה חומרתית, הוא בעצם מדביק את הפער בהשוואה למתחרים. מבחינת מערכת ההפעלה בטלפון, אפל גם מדביקה (חלקית) את הפער – יש Widgets, אפשר להחליף מקלדת, יש NFC ועוד דברים רבים שקיימים באנדרואיד ורק עתה הם מגיעים ל-iOS. יש כמובן אינטגרציה הרבה יותר הדוקה בין האייפון/אייפד ל-OS X שזה מעולה, אבל בצד השני, באנדרואיד, לא יושבים שלובי ידיים – גוגל נמצאת במצב שלא ממש מעניין אותה מערכת ההפעלה Windows (רוב המפתחים שלה בין כה משתמשים ב-מק) אבל היא כן משקיעה בכרום OS ולאחרונה הראתה גם שהיא עובדת על אינטגרציה של נוטיפיקציות ואפליקציות אנדרואיד – שירוצו תחת כרום OS.

ומאייפונים נעבור לשעון של אפל.

אפל הציגה את השעון שלה והוא מוצג יותר כצעד מנע, הואיל והוא לא ימכר עד שנה הבאה (ובכך אפל מקווה שאנשים יוותרו על הרעיון לרכוש את ה-MOTO 360). באפל טוענים שהם עבדו על השעון הזה במשך ה-3 שנים האחרונות ואין ספק שמבחינה ויזואלית מערכת ההפעלה נראית טוב, אך כשזה מגיע לברזלים, אפל החליטה להחזיר רעיון ישן – את הגלגלת והכפתור. זוכרים אייפודים ישנים? (לפני שהם נהיו העתק של אייפון רק ללא אפשרות לקבל/להוציא שיחות) אז זה חוזר, וכאן אני תוהה: מה לכל הרוחות אפל חשבו? סיבוב כפתור צדדי אינו נוח. קחו את השעון ביד שלכם, האם כשאתם מכוונים אותו לשעון קיץ או חורף אתם מורידים אותו מהיד ומכוונים או משאירים אותו על היד ו"מרימים" אותו תוך כדי לחיצת האצבעות על הזרוע?

אפל מדגישה כי לא לכל יד מתאים שעון בגודל קבוע ויש ידיים קטנות שצריכות שעון קטן. מבחינת תצוגה, אין שום בעיה טכנולוגית כיום להדפיס פאנל באותה רזולוציה בשעון של אפל על מסך בגודל ציפורן ממוצעת, אבל הבעיה הגדולה שאפל ניצבים מולה, בדיוק כמו המתחרים והיא עניין הסוללה, ומה לעשות ששעון קטן גם יהיה עם סוללה קטנה, מה שאומר שיהיה צורך לטעון יותר מפעם אחת ב-24 שעות וזה – ממש לא נוח. היו כמובן שמועות על טעינה אלחוטית, מה שהתברר כלא נכון ואפל פשוט משתמששים בטריק של המק והטעינה היא עם מגנט. מהבחינה הזו שיטת ההטענה של ה-MOTO 350 יותר נוחה, אתה פשוט שם את השעון על משטח אלכסוני וזהו.

בסופו של יום, אפל הציגה את דגמי הטלפון והשעון שלה וזה מה שימכר ב-2015. החידושים של אפל ברוב המקרים הם יותר סגירת פערים מאשר חידושים מדהימים, לדעתי. אפל ממשיכה במריבות המשפטיות שלה מול סמסונג (הם סיכמו ביניהם לרדת מהתביעות מחוץ לארה"ב) וכל מכשיר חדש שסמסונג מוציאה, אפל רצה לבית המשפט בטענות שהוא מפר פטנטים שלה, אבל אפל לא שמה לב כל כך למתחרים החדשים שלה – שהם דווקא הסינים שמעתיקים כל פרט מאפל. תסתכלו על המכשירים של Xiaomi כמו ה-Mi4 שמי שלא מבין באנדרואיד ו-iOS עלול בהחלט לחשוב שזה אייפון, והוא נמכר במחירים הרבה יותר נמוכים ממה שאפל או סמסונג מבקשים והמפרט שלו מאוד מרשים. אולי הגיע הזמן שאפל תחשוב באמת על רעיונות חדשים ונועזים במקום להיות Me Too מאוד מעוצב.

כמה מילים על Apple Pay

לפני מספר ימים הכריזה אפל, כמקובל מדי שנה בספטמבר, על שורת החידושים שהיא מציגה ללקוחותיה. אני בהזדמנות אכתוב פוסט המתייחס למכשירי האייפון ולשעון. הפעם אני רוצה להתייחס למשהו קצת שונה, ל-Apple Pay. הנה הוידאו מההכרזה (החלק של ה-Apple Pay מסתיים בדקה 55:34).

ב-3 שנים האחרונות, חברות האשראי מנסות לדחוף את הצרכן להשתמש בפתרונות ללא-מגע (Contactless), וכרגיל, כשמדובר בבנקים ובחברות אשראי, כל הטעויות נעשות, כולל פה בישראל.

גוגל מנסה ב-3 שנים האחרונות לדחוף פתרון של תשלום עם הטלפון הסלולרי שלך. הפתרון מבוסס על Paypass (שבארץ חברת ישראכרטמייצגת אותו ובנק לאומי, בנק פועלים ומשתמשים בו), אבל הבעיה המרכזית היא שחברות הסלולר לא מעוניינות שהמשתמש יקבל חיים קלים ומאובטחים כמו שגוגל יודעת לבצע, ולכן מכשירים שנמכרו דרך ספקי סלולר כמו Verizon או AT&T נחסמו להתקנת Google Wallet, שהוא הפתרון שגוגל למכשירי NFC וגם לאייפון (כפתרון חלקי). חברות האשראי לא רצו לעבוד עם גוגל (למעט Master Card), כי גוגל רצתה שהמידע ללקוח יהיה שקוף עבורו, כך שהלקוח יקבל היסטוריית רכישה של מה הוא רכש, מתי, והיכן, כך שאם פתאום תראה בחיוב החודשי חיוב של 250$, תוכל לגשת ל-Google Wallet ולראות בדיוק את הפרטים המדוייקים ולא כמו המצב כיום שלעיתים שם העסק שונה לחלוטין מהשם שמופיע בחיוב ואתה מגרד בפדחתך כדי להיזכר מה היתה הרכישה.

בחודשים האחרונים גוגל מצאה פתרון חדש: כרטיס חיוב (Debit Card) של גוגל שאתה מקבל ואליו אתה מעביר כספים מכל כרטיס אשראי אחר או מחשבון הבנק שלך – ואיתם אתה רוכש מוצרים בכל חנות שיש לה Paypass כל עוד למכשירך יש NFC, ורכישות אוןליין יכולות להיות מבוצעות הן עם הכרטיס חיוב של גוגל או כרטיס האשראי הרגיל שלך. פתרון עקום קצת, אבל זה הפתרון שגוגל יכלה להגיע עם חברות האשראי.

iphone-4s-citi-life-mastercard-paypass-sticker-1בארץ, חברת ישראכרט העדיפה להתעלם מכך שלרוב המכשירים שמבוססים אנדרואיד כבר יש NFC והם הלכו על פתרון מדבקה. הסתכלו בבקשה על התמונה מימין – אתם הייתם מוכנים להדביק מדבקה של חברת אשראי על הטלפון שלכם (ולהסיר אותה אם המכשיר הולך לתיקון!)? אני מאמין שלא. גרוע מכך – לפתרון זה אין הגנה כלל וכלל בעת רכישת מוצר, כלומר אני יכול לגנוב למישהו את הטלפון עם המדבקה, להיכנס לחנות ולהשתמש ב-Paypass ללא צורך בשום סיסמא או קוד כלשהו!

אז כן, טים קוק צודק במה שהוא אומר.

אבל הוא שוכח חלק חשוב מאוד – וזה החלק של אפל.

טכנולוגיית NFC קיימת יותר מעשור. מכשירי נוקיה ישנים כמו ה-6131 הכילה רכיבי NFC וזה היה ב-2006. אדי קיו בוידאו מדבר על כל מיני הצפנות, Unique ID ועוד דברים והם קיימים זמן רב בשוק. אפל יכלו להכניס NFC עוד מאייפון 3, בדיוק כמו שסמסונג הכלילה NFC עוד מאז הגלקסי S3, גם LG וגם HTC, סוני, ואחרות הכלילו את הטכנולוגיה הזו במכשיר. גוגל הוסיפה תמיכה רשמית עוד מאז שיצא הסמסונג NEXUS S – וזה היה ב-2010!

אז אפל רק עכשיו מועילה בטובה להוסיף NFC וכמובן שזה יהיה זמין רק לאייפון 6/6 פלוס ורק ל-IOS-8 אחרי עדכון.

אז מה עם כל הטרראם שאפל מבטיחים בוידאו מבחינת הגנות? כן, הגנות יהיו בדיוק כמו שאפליקציית Google Wallet מגינה, אבל אפל משתמשת בדיוק בפרוטוקול 14443-4 שהוא חלק מ-תקן ISO 14443, במילים אחרות – זה עובד על Paypass, כמו גוגל, וזה עובד גם על Paywave של ויזה. בזמן שאפל מדברים על Secure Element חומרה שקיים באייפון 6, גוגל הוסיפו ב-Kitkat חלק שנקרא Host based Card Emulation, שמאפשר גם למכשירים ישנים שיש להם NFC – לעבוד גם עם Paywave וגם עם Paypass בשעה שמשתמשי אפל עם מכשירי 5/5S ומטה יאלצו .. להדביק מדבקות אם הם רוצים לשלם Contactless.

האם הצעד של אפל יקדם נמרצות אפשרות תשלום כזו? לא ממש, לפחות לא בזמן הקרוב עקב כמות מכשירים שתהיה קיימת בשוק. אם אפל היתה עובדת עם גוגל, אז המצב היה אחר, אבל כרגיל באפל, אם זה לא הומצא בקופרטינו – זה לא קיים.

דעה: על המורה, תמונות, אייפד והמון צביעות

ipad-erotic
(תמונת אילוסטרציה)

בימים האחרונים פורסמו מספר כתבות (כמו זו) על מורה מאשקלון שהגיעה לבית הספר עם האייפד שלה ובטעות השאירה אותו בכיתה לאחר שיצאה. התלמידים שראו את האייפד נכנסו, מצאו בו תמונות אירוטיות (או עירום) שלה והם הורידו את התמונות והפיצו אותם. ניתן היה לחשוב שהנהלת בית הספר תעניש את התלמידים, אך לא, היא באה בדרישה למורה להתפטר.

מבחינה טכנולוגית, אחת הבעיות הגדולות בכל מה שקשור לטאבלטים וסמארטפונים היא עניין הסנכרון. באנדרואיד בברירת המחדל אם אינך מפעיל את הגיבוי האוטומטי לגוגל+ או לשרות אחר, התמונות שלך נשארות במכשיר שבו הן צולמו (וכמובן, אם נעלם או ניזוק המכשיר – הלכו גם התמונות, אם לא ביצעת גיבוי). אם לדוגמא יש לך טאבלט אנדרואיד ומכשיר טלפון מבוסס אנדרואיד ועל הטאבלט אין את גוגל+, אף אחד לא יראה את התמונות שלך בטאבלט. באפל לעומת זאת, כשאתה מפעיל את פונקציית ה-Photo Stream, המערכת מייצרת אוטומטית עותקים של התמונות שמאוחסנות מקומית בכל הציודים שלך, כלומר אם צילמת תמונות באייפון (מה שקרה עם המורה), יראו אותם גם באייפד באופן אוטומטי.

בבלוג זה, רוב הקוראים הם אנשים טכניים שמבינים את עניין הסנכרון, אך מה לעשות ורוב האנשים שרוכשים את מוצרי אפל (ובמקרים רבים מכשירים מבוססי אנדרואיד) אינם מבינים את הטרמינולוגיה, הסיכונים, ההגדרות וכו'.

מבחינת התמונות – לכל אחד מאיתנו יש היכן שהוא תמונה או תוכן כלשהו שלא נרצה שאחרים יראו. בת זוג יכולה לשלוח תמונה סקסית שלה לבן זוגה לדוגמא ואין שום בעיה עם כך. במקרים רבים אחרים, אנשים המעוניינים להכיר בנות (או ההיפך) שולחים תמונות שהם די לא-צנועות שלהם בצ'אט של פייסבוק, בסקייפ או בכל תוכנת מסרים אחרת.

בינתיים התפרסמו להם מאמרי דעה, כמו זה של אייל סגל שכתב מאמר שהוא לעניות דעתי מלא בצביעות (שלא לדבר על אי הבנה בטכנולוגיה, כמו העניין ה"פעוט" שהתמונה צולמה בכלל באייפון שלה!) ולצערי רבים תומכים בדעתו מבלי להבין שמי שאשם כאן הם אותם תלמידים שחיטטו ללא רשות ופשוט גנבו את התמונות והפיצו אותם. הנהלת בית הספר צריכה להעניש אותם ולא את המורה שאינה בקיאה בטכנולוגיה. אני בספק אם היא מבינה את עניין הסינכרוניזציה ואם היא היתה מודעת לכך, בטוחני שהיא היתה מבטלת מיידית את האפשרות הזו. האם המורה חטאה בכך שהיא הצטלמה? לא, אלו תמונות פרטיות שלה והיא לא הפיצה אותם לציבור. מי שהפיץ – הם התלמידים והם צריכים להיענש.

אם יש משהו שחברות טכנולוגיה כמו אפל ואחרות צריכות לעשות, הן להפיק קטעי וידאו שיהיו נגישים דרך המכשירים כדי שיסבירו למשתמשים החדשים מה הם הפונקציות, מה מומלץ מבחינת אבטחת מידע, מה לא מומלץ ומהם הסיכונים. אני בספק אם זה יעשה (למרות שההשקעה בכך מאוד קטנה), ולכן אני ממליץ לכל אחד ואחת שרוכשים מכשיר והוא/היא אינו/ה איש/ה עם הבנה עמוקה בטכנולוגיה – לשבת עם מישהו טכנולוגי שמבין כדי ללמוד את המכשיר ובמיוחד את הגדרות האבטחה.

אנדרואיד מגיע לכרום OS

chrome-androidעדכון 13.9 – הסבר יותר מפורט איך כרום OS יריץ אפליקציות אנדרואיד.

כרום OS היא מערכת שנמכרת בתוך מחשבים זולים (בין 200-300 דולר) והמכירות, כפי שציינתי בעבר, בהחלט נאות. יש לך במערכת דפדפן מלא ודברים מינימליים אחרים, מה שאומר שמבחינת תחזוקה ומבחינת עקומת הלימוד – אין הרבה מה לתחזק ומה ללמוד, אתה מתחבר עם שם המשתמש והסיסמא שלך בגוגל וזהו, אתה יכול לגלוש בדיוק כמו שאתה גולש ממחשבך הרגיל.

אבל הבעיה הכי גדולה של כרום OS הם האפליקציות. ישנן אפליקציות Web פה ושם וישנם הרבה אתרים שמשחררים "אפליקציות" שהם לא יותר מאשר קיצור דרך לאתר (כמו שמיקרוסופט עושה עם Office Online בחנות של גוגל). יש כל מיני אמולטורים ומשחקים פה ושם – אבל קשה להתווכח עם המציאות – כמות האפליקציות היעודיות לכרום OS היא קטנה.

בשנה שעברה אנדי רובין, האיש שהיה ה"בוס" בכל מה שקשור לאנדרואיד, החליט לסיים את תפקידו הנוכחי ולעבור בגוגל לתפקיד שעניין אותו יותר – רובוטים (עוד תחום שגוגל משקיעה בו המון ואני מאמין שבהתחלת שנה הבאה יוצג משהו) ומי שלקח את הניהול של אנדרואיד (בנוסף לתפקידו הנוכחי כמנהל כרום) הוא סונדר פיצ'אי, ובפניו ניצבה החלטה לא קלה: יש לגוגל 2 מערכות הפעלה. אנדרואיד שמניבה רווחים נאים מאוד לגוגל, וכרום OS שנועדה לזנב במיקרוסופט מלמטה. שתי מערכות ההפעלה אינן תואמות אחת לשניה ואין להן משהו טכני משותף (חוץ מהליבת לינוקס, אבל גם בזה הליבות שונות מהותית מבחינת מה מקומפל פנימה ומה לא). מבחינה טכנית, אי אפשר לבוא ו"לזרוק" מערכת הפעלה אנדרואיד לתוך כרום OS – כי אז המשתמשים יקבלו מערכת מאוד איטית שלא ממש טובה בתמיכה של מקלדת ועכבר ללא מסכי מגע.

בכנס גוגל I/O הסביר סונדר מה הם הולכים לעשות בנידון. הנה וידאו:

 

כפי שאתם רואים בהדגמה, אפליקציות כמו EverNote, Vine, Flipboard רצות בצורה יפה מאוד על כרומבוק.

אבל כפי שהסברתי מקודם – אי אפשר לזרוק מערכת הפעלה של אנדרואיד לתוך כרום OS, צריך לזכור שבתוך מחשבי כרומבוק ישנם מעבדים חלשים וכמות הזכרון הסטנדרטית היא 2 ג'יגהבייט ובנוסף המערכת כבר מריצה את כרום OS, אז רק Boot של אנדרואיד די "יהרוג" את הכרומבוק, שלא לדבר על כך שמשתמש יצטרך לחכות לפחות דקה וחצי עד שהאפליקציה תעלה.

בקטע הזה, גוגל אינה מרחיבה מה היא עושה.

גוגל שחררה היום 4 אפליקציות ראשונות שהן מבוססות אנדרואיד ורצות על כרום OS. הנה דוגמא איך אצלי על כרום OS אפליקציית Vine נראית (מימין כשהמצלמה באפליקציה מצלמת אותי):

Screenshot 2014-09-11 at 20.42.37

מבחינת שימושיות, אני יכול לדווח כי האפליקציה רצה מאוד מהר ובצורה חלקה. יש פה ושם באגים (שמנסים לכתוב שם משתמש ולמחוק – הוא מוחק את כל שם המשתמש ולא אות), אבל בסופו של דבר, זה רץ בצורה מרשימה. מבחינת האפליקציה עצמה, היא מופיעה בדיוק כמו שאר האפליקציות ב-Launcher והמשתמש הרגיל לא יוכל להבחין שמדובר באפליקציית אנדרואיד.

אז איך בעצם גוגל עושה זאת? עבדכם הנאמן החליט קצת לחטט קצת לעומק…

על מנת להסביר באיזה טריקים גוגל משתמשת, אכיר לכם אפליקציה שמשתמשי לינוקס מכירים שנקראת Wine. מה שאפליקציית Wine עושה בסופו של דבר הוא בעצם להריץ אפליקציות של Windows אבל במקום לתת לאפליקציה את מה ש-Windows דורשת, היא מספקת ל-API את אותו דבר רק מתוך לינוקס. כך לדוגמא, כאשר אפליקציה רוצה לגשת למסך ולצייר לוחם עם חרב שרוצה להשמיד חייזר תוך שימוש ב-DirectX שרץ על כרטיס המסך, Wine נותנת את אותו דבר דרך המערכת הגרפית של לינוקס (שהיא Xorg). מכיוון שלמפתחי Wine אין את קוד המקור של Windows, הם מנסים כמה שיותר לאלתר וחברה כמו Codeweavers עובדת קשה כדי לגרום לאפליקציות כמו אופיס לרוץ בצורה טבעית לגמרי ללא איבוד מהירות על לינוקס ללא צורך ברכישת רשיון Windows.

וזה מה שגוגל עושה עם אנדרואיד על כרום OS רק בצורה שונה: גוגל פשוט מקמפלת את אנדרואיד ומשתמשת בספריות ה-PNaCL כדי לקמפל את אנדרואיד להרצה כ-Native App, מה שאומר שאפליקציות ירוצו מאוד מהר.

גוגל עדיין לא סיימו עם הפרויקט, זה יקח עוד כמה חודשים טובים, אבל ההתחלה נראית טוב.

מבחינת מפתחי אפליקציה, להם לא מחכה עבודת שינוי קוד מאסיבי. יכול להיות בחלק מהמקרים שיהיה צורך בשינוי ויזואלי (שוב, כי אין מסך מגע) ומפתחים יכולים לקחת את אותה הזדמנות ולשנות דברים, אך גוגל כרגע עובדת לאט ובזהירות. מפתחי אפליקציות יכולים למלא טופס קטן אם הם מעוניינים לעבוד עם גוגל להוציא את האפליקציה שלהם לכרום OS (יש לי תחושה שגוגל כבר מוצפים בבקשות).

לסיכום: כיום, לפי Appbrain ישנם יותר מ-1.3 מיליון אפליקציות לאנדרואיד. לאחר שגוגל תסיים את הפרויקט, פתאום תהיה סיבה טובה לרכוש כרומבוק. מבחינת מפתחי אפליקציות מסחריות, ישנו שוק נוסף של משתמשים שיכולים להשתמש באפליקציות שלהם והם יכולים להרוויח עוד. משחקים ותוכנות שהיו זמינים רק לטלפון או לטאבלט יהיו זמינים גם לכרום OS, ואז – כרום OS באמת יחטוף ממיקרוסופט פלח נוסף בשוק ויהיה הרבה יותר פופולרי.