מחבר: דורין זביוס

לעיתים קשה לי להשתחרר מהתחושה הזו שבמדינה שלנו כיום ב-2017, אנחנו עדיין מתנהגים כאילו המדינה קמה רק לפני שנה והמדינה צריכה כל שקל כדי לשרוד, ובמיוחד מרגישים את הדברים האלו כשרוצים לרכוש דברים. אם תרצה לרכוש לדוגמא טלויזיה בגודל 55" ומעלה, תצטרך לשלם עוד עשרות אחוזים מכס למרות שההבדל במחיר בין 55" ל-50" הוא קטן ומדובר במאות דולרים בודדים. העניין הרבה יותר בולט כשזה מגיע לרכבים – במחירים שרכבים נמכרים בארץ, אפשר לרכוש בארה"ב ובאירופה רכבים הרבה יותר יוקרתיים. מדוע המדינה ממשיכה עם מדיניות המסים הזו? כי ככה האוצר רוצה, וכך יהיה.

עד לפני שנים ספורות הייתי מעשן סיגריות Winston אדומות, שנחשבות לחזקות מאוד. אהבתי לעשן ואני מודה – לא היה קל להפסיק. ניסיתי סיגריות אחרות, יותר "קלילות" ועוד לפני שסיימתי את הסיגריה הראשונה הייתי זורק את הקופסא וחוזר אל ה-Winston. אני מניח שזה מוכר לרבים מהקוראים שמעשנים סיגריות. קל להתחיל – קשה להפסיק.

הדרך היחידה שהצלחתי להפסיק עם הסיגריות היתה עם סיגריה אלקטרונית. הסיגריה האלקטרונית הראשונה שרכשתי היתה של eGo. סיגריה אלקטרונית ראשונה וכמובן שעשיתי המון טעויות, נוזל היה נשפך לי על ימין ועל שמאל בהתחלה וכשלמדתי איך לעבוד איתה, גיליתי מהר מאוד שאם מעשנים איתה בקצב שעישנתי סיגריות רגילות (קופסא-קופסא וחצי ליום) – הסוללה נגמרת מאוד מהר, אי אפשר להחליף סוללה, חבר את זה למטען USB ו-ת-ח-כ-ה עד שהדבר הזה יטען. לא הבנתי עדיין בחוזק, PG, VG, מה זה RBA, RTA, התנגדות Ohm ושלל מושגים אחרים – אבל זו היתה ההתחלה, ועם כל הבעיות, שמתי לב כי אני כבר .. שבועיים לא עישנתי ולו סיגריית טבק אחת! יותר מזה – אחרי בערך חודשיים לא היתה לי בבוקר ליחה מכוערת שחנקה אותי, יכלתי לאחר חודשים ספורים לנשום ולמלא את ראותיי באויר מבלי להשתעל, האצבעות והלשון כבר לא היו צהובות יותר!

אחד הדברים המעולים בסיגריה אלקטרונית – היא האפשרות לרדת בצריכת הניקוטין. תלוי בסיגריית הטבק שאתה מעשן, כל סיגריה מכילה בין 12 ל-20 מ"ג ניקוטין (כפי שתוכלו לקרוא כאן). במקרה שלי, סיגריות ווינסטון ארוך הכילו 18 מ"ג וקצר 16 מ"ג. זיכרו – מדובר פר סיגריה ולא פר קופסא. לשם השוואה – בנוזל לסיגריה אלקטרונית המקסימום שיש (ושיעלם בקרוב עקב הוראות האיחוד האירופאי) זה 24 מ"ג פר מיכל 15/30/50/100 מ"ל. זה המקסימום ומכאן ניתן לרדת ל-18,12,6,3 וכמובן שיש נוזלים ללא ניקוטין, כך שהמעשן יכול לרדת בקצב שלו בכמות צריכת הניקוטין. האקסטרא הכי גדול של סיגריות הוא כמובן עניין הטעם – בסיגריה רגילה, הטעם זוועתי אבל זה מה יש. בנוזל לסיגריה אלקטרונית יש עשרות טעמים – מפירות, עוגות, קינוחים ועד לטעמים של סיגריות, סיגרים, מנטול ודברים אחרים, כך שיש גם טעם מעניין בפה כשמעשנים סיגריה אלקטרונית.

בקיצור – סיגריה אלקטרונית היא כלי שעוזר לרדת מסיגריות טבק ועוזר להוריד את הנזק מסיגריות. אני לא טוען שסיגריות אלקטרוניות הם דבר בריא, אבל בהשוואה לסיגריות הטבק – הנזק מסיגריות אלקטרוניות נמוך בהרבה. אפילו ממשלת אנגליה מודה בכך.

את משרד הבריאות הישראלי זה כמובן לא עניין. ברגע שסיגריות אלקטרוניות תפסו תאוצה והחל יבוא שלהן ארצה, משרד הבריאות אסר יבוא שלהן (אני ממליץ לקרוא על הערך "סיגריה אלקטרונית" בוויקיפדיה העברית שמספר את הסיפור). מדוע? כי ככה בא להם! "זה מזיק!" קבעו במשרד הבריאות והתעלמו מכך שזה כלי בדרגה מס' 1 שעוזר להיגמל מעישון סיגריות טבק. לשמחתנו – בג"צ זרק את האיסור מכל המדרגות וכיום ניתן לרכוש בחנויות מסודרות (כמו Green Smoking) את הסיגריות, סוללות, נוזלים וכל מה שקשור לנושא. קיימות כמובן מספר חנויות נוספות בארץ.

בניגוד לסיגריות האלקטרוניות שמבוססות על שימוש בנוזלים ובהם PG (פרופילן גלוקול – שמשומש בתוספי מזון) ו-VG (גליצרול צמחי – מה שנותן את הטעמים) ואופציונאלית ניקוטין – נכנסה סיגריה חדשה לישראל, אלקטרונית אך שונה מהסיגריות האלקטרוניות האחרות בכך שהיא משתמשת בטבק וה"סיגריה" בעצם היא כמו סיגריית טבק רגילה, רק שהפעלתה מחממת את החומר ובעצם המשתמש נושם אדי טבק. לסיגריה קוראים IQOS (הנה סקירה והשוואה לסיגריות אלקטרוניות אחרות), ובניגוד לסיגריות האלקטרוניות שמשרד הבריאות התנגד בנמרצות, ה-IQOS נכנס לארץ בלי שום בעיה וללא כל האזהרות וההגבלות החלות על סיגריות טבק רגילות, למרות שמדובר בסופו של דבר ב"רכיב תולדה". איך היצרן (פיליפ מוריס) עשה זאת? לפי השמועות – ע"י תרומות לכל מיני גופים שקשורים למפלגתו של שר הבריאות.

עכשיו במשרד הבריאות מתעוררים לגבי ה-IQOS אבל שוב – משרד הבריאות רוצה "להעניש" את אלו שמעשנים סיגריות אלקטרוניות. איך? עם מסים ומכסים.

זה מאוד אירוני שמשרד הבריאות שופך לא מעט כספים על תוכניות גמילה דרך קופות החולים, אבל שיש סוף סוף כלי שעוזר להיגמל מסיגריות – את זה משרד הבריאות רוצה להעניש ב"מכה בכיס" של המעשנים שמנסים ורוצים להיגמל מסיגריות הטבק!

חומרי הסיגריות האלקטרוניות הם חומרים שקיימים בארץ שנים רבות. קחו לדוגמא את ה-PG: אם הייתם בכל מיני מסיבות במועדונים – שאפתם גם שאפתם חומר PG שמכונת העשן מפזרת בנדיבות באויר המועדון. זה בדיוק אותו PG! לגבי ה-VG – אם אכלתם מוצרי מזון עם תוספים, אז גם בלעתם VG וכפי שאתם שמים לב – אתם עדיין חיים, רק שכמות ה-VG בנוזל לסיגריה אלקטרונית רוב הזמן הוא מיעוט (בד"כ זה 70% PG ו-30% VG. אם רוצים עשן יותר סמיך (מה שנקרא "ענן עשן") – אחוז ה-PG עולה ואם אתם רוצים יותר טעם – ה-VG עולה). לגבי הניקוטין – גם בנוזלים הכי "חזקים" – במיכל של 15/30/50/100/200/500 מ"ל – יש מקסימום 24 מ"ג ניקוטין, כלומר במיכל שלם יש מה שיש בסיגריה אחת! אז על מה בדיוק להוסיף מכסים ומסים? על חומרים שקיימים פה שנים ושהחומר הכי מזיק נמצא בכמות כה מועטה בנוזל??

כל מי שמעשן סיגריות אלקטרוניות יוכל לאמר לכם: בסיגריה אלקטרונית כמות העישון יותר קטנה. בסיגריה רגילה – מדליקים ומעשנים עד שהיא נגמרת. בסיגריה אלקטרונית לעומת זאת, כמות ה"שאכטות" יותר קטנה (תלוי במשתמש) ויש יותר רווח זמן בין "שאכטה" ל"שאכטה". אני יכול להעיד כאחד שעישן קופסא עד קופסא וחצי ליום – שכמות הנוזל היומית שאני משתמש בסיגריה האלקטרונית שלי היא בערך 5-6 מ"ל ובקבוק של 30 מ"ל בדרך כלל מספיק לי לשבוע. מבחינת מחיר – בקבוק נוזל עולה בין 30-60 שקל (תלוי בפירמה). סיגריות ווינסטון עולות בערך כ-30 ש"ח לקופסא, כך שבהשוואה כספית – במחיר של קופסא אחת, אני רוכש נוזל לשבוע ובדרך אם הייתי משתמש במקסימום ניקוטין (24 מ"ג) הייתי מכניס כמות ניקוטין של סיגריה וחצי בשבוע. גם חסכון לריאות, וחסכון ענק בכיס! (אגב, כיום עברתי ל-3 מ"ג ניקוטין, כך שזה כאילו כמו סיגריה וחצי לחודשיים).

אינני מצפה ממשרד הבריאות לעודד שימוש בסיגריות אלקטרוניות לכל האזרחים, אבל כן הייתי מצפה ממשרד הבריאות להצהיר (ולרדת מעניין המכסים והמסים) כי אם מישהו מעשן סיגריות טבק, מומלץ לו לנסות לעבור לסיגריה אלקטרונית. יש עשרות סוגים, בין הפשוטים ביותר לבין ה"חיות" שכוללות 4 סוללות וכל לחיצה על שחרור אדים מפעילה מתח אדיר של 200-260 וואט (אל תנסו את זה עם נוזלים הכוללים 24 מ"ג ניקוטין אלא אם אתם מעוניינים בביקור במחלקת ריאות בבית החולים!). סיגריות אלקטרוניות נמכרות במחירים שמתחילים בסביבות ה-100 שקלים ועולים עד ל-500-600 שקלים ל-KIT עצבני. כדאי להתחיל עם קיטים פשוטים ועם נוזלים בטעמים או נוזלים בטעמי סיגריות (ללא טבק או אדי טבק) ואם אתם רוצים להצליח במעבר – אל תתרכזו בסיגריה עצמה כמו שאינכם מתרכזים בסיגריית טבק, עשו דברים אחרים תוך כדי שאתם מעשנים ואולי תצליחו להיגמל.

בהצלחה 🙂

קראתי את המאמר של דולב רביד לגבי השימוש שלו באובונטו כמערכת דסקטופ בעבר, על הנסיון החוזר שלו, על האכזבה בגלל דרייבר ועוד כמה דברים. אני שמעתי תלונות כאלו לא מעט פעמים ממשתמשים חדשים בלינוקס ורציתי לכתוב פוסט עדכני שמתייחס לנקודת השימושיות – ולינוקס.

נתחיל – בהיסטוריה..

לינוקס כקהילה היא קהילה מאוד קולנית ודעתנית. מי שחושב שהויכוחים הפוליטיים בין ימין לשמאל בארץ הן דבר אגרסיבי – לא ראה "מלחמות" בין אנשי לינוקס שונים בתוך פרויקטים, ב"מלחמות" בין פרויקטים מתחרים ועוד. דרמות, צעקות, Flames וכו' – יש ויש. לא צריך ללכת רחוק, אפשר לראות איך האיש שהמציא את לינוקס (לינוס טורוולד) מתייחס לפעמים לאנשים שונים ששולחים לו Pull Request לקוד ואם הוא לא אוהב איך שזה נכתב – הוא דופק את השיימינג של הלייף.

במהלך השנים, בלינוקס כשזה הגיע לדסקטופ, קהילות שונות חטפו את מחלת ה"חדשת". רשיון של ספריה לא מתאים? יאללה – נשכתב את הכל מחדש במקום לטפל בבעיה עם יצרן הספריה. כך קיבלנו את GNOME, כשריצ'ארד סטולמן ממש לא אהב את רשיון ה-QT (זו הספריה שעליה נבנתה KDE – אחת המעטפות הגרפיות הרציניות ללינוקס אי שם בשנות ה-90). אחרים שלא אהבו את GNOME פיתחו סביבות דסקטופ אחרות, כמו LXDE, Enlightenment (שאגב, עובדות מעולה עד היום אם תתקינו אותם, אבל הם לא ממש בנויות למשתמשים מאוד חדשים, במיוחד לא Enlightenment שפשוט אוהב להתעלל במשתמשים שלא מכירים טוב לינוקס!).

נוסיף למיקס הזה את אובונטו של קנוניקל – חברה שהחליטה שהיא פשוט שמה פס על הכל. היא לוקחת את דביאן, ומתחילה לבנות את הדסקטופ בעצמה מבלי לשתף אף יצרן לינוקס אחר בעבודה/פרויקט/באגים/הפצה וכו'. גם הם החליטו שלעזאזל KDE ו-GNOME, הם יבנו את UNITY, ומאוחר יותר עלה להם התאבון והם החליטו (אם כי עוד לא הכניסו כברירת מחדל) להכניס שרת תצוגה חדש בשם MIR למרות ששאר יצרני הפצות לינוקס החליטו ללכת על פרויקט בשם Wayland – שעובד לא רע עם GNOME ו-KDE.

רק שקנוניקל, כחברה די חדשה, לא למדה לקח ממה שהפצות יותר ותיקות כמו SuSE ו-Red Hat כבר למדו ממזמן: כשזה מגיע לקהילת הלינוקס ולדסקטופ, פתאום רוב מוחלט של המשתמשים מאוד מהססים לשלם על הפצה כזו, או בעברית פשוטה: אנשים קמצנים, מה שאומר שבכל מה שמגיע לדסקטופ לינוקס – אין שום רווח פיננסי בזה. אנשים צועקים שהם רוצים, אבל לא ממש מוכנים לשלם על זה. אז גם SuSE וגם רד-האט הורידו את ההשקעה בדסקטופ למינימום: רד-האט מחזיקה כמה מפתחים שעובדים על FreeDesktop (ש-GNOME הוא חלק ממנו), ו-SuSE מחזיקה כמה מפתחים להמשיך לפתח ולתחזק את KDE. כל השינויים נמצאים כמובן בחוץ וכל הפצה בונה את החבילות שלה לגירסת לינוקס שלה גם עם KDE וגם עם GNOME, כאשר כל הפצה משנה פה ושם כמה דברים קטנים, ואותן יצרניות משחררות הפצות משתנות (אחת לכמה חודשים או Rolling Release במקרה של SuSE של OpenSuSE, ו-Fedora במקרה של רד-האט).

קנוניקל גם משחררת את ההפצה שלה כל כמה חודשים, אולם כמות הטסטים והתיקונים שהם מבצעים להפצה – קטנים מאוד בהשוואה ל-2 ההפצות האחרות (או להפצות כמו Arch, Gentoo), ודברים בסיסיים כמו שמירת חתימות ואי שבירת חבילות – לפעמים פשוט לא קיימים אצלהם! עכשיו לאחרונה נודע שהחברה (לאחר שהבעלים מארק שאטלוורת' החליט לקחת את המושכות ניהול בחזרה ליידיו) החליטה לזרוק את סביבת הדסקטופ שלה (Unity) לפח החל מגירסה 18. למה? ככה. תסתדרו עם GNOME ולעזאזל לכל אלו שהתרגלו ל-Unity. בניגוד לקנוניקל – אף הפצת לינוקס לא "זרקה" סביבת דסקטופ החוצה! רד האט עברו לפני שנים רבות ל-GNOME אולם בזמן ההתקנה המשתמש יכול בהחלט לבחור להשתמש ב-KDE או בכלל להוריד SPIN (שזה קובץ ISO של ההפצה הרגילה רק עם דברים נוספים כברירת מחדל) של KDE ולגמור עניין, ובשאר ההפצות הדבר זהה פחות או יותר.

כשזה מגיע לעניין קלות שימוש, ללינוקס יש דרייברים ל-98% מהדברים (ותאמינו לי, אני מנסה הרבה חומרות על לינוקס) ואני לא מדבר רק על שרתים אלא גם על סורקים, מדפסות, מצלמות, ג'ויסטיקים, רמקולים ועוד 1001 דברים. הדברים מובנים בפנים ואין צורך בשום התקנה של הדרייברים כשמחברים ציוד (למעט עניין כרטיסים גרפיים ששם ברוב המקרים יש דרייברים שהם קוד פתוח אך ללא כל הפונקציונאליות ודרייברים שהם קוד בינארי סגור שכוללים את כל הפונקציות וכל הפצה נותנת הוראות שונות איך לשנות לדרייבר זה או אחר). הבעיה הכי גדולה היא שבמקרים אין דרך אחידה לשנות הגדרות וכל סביבה גרפית עם הדרכים וההגדרות שלה, וגם אז – יש "חורים" רציניים גם כיום! רוצים לדוגמא "להפוך" את הוידאו שמצלמת ה-Webcam מצלמת? חפשו בגוגל איך. רוצים לכוון רגישות? ב-KDE יש הגדרות, ב-GNOME תחפשו וב-Unity שבאובונטו לא שמעו על זה – ואלו רק 2 דוגמאות מתוך דוגמאות רבות.

מדוע? כי "קהילת מפתחי הלינוקס" (כמה שאפשר לקרוא לזה כך) פרוסה על כל מיני סביבות. אנשים רבים הגיעו בשנים האחרונות ללינוקס בגלל אובונטו, אבל הם הגיעו ל-Unity שעכשיו הולך למות. הם לא הגיעו ל-KDE או GNOME ששם הם יכלו לסייע הן בקוד או בדיווח באגים ובכך לשפר את 2 הסביבות, כך שכל ה"דם החדש" – הלך. בנוסף, כפי שציינתי לעיל – מכיוון שאין כסף בלינוקס בדסקטופ – אף אחד לא משקיע ברצינות בדסקטופ. במקרים של מיקרוסופט ואפל הם מקבלים כסף בצורה ישירה או עקיפה על המאמצים לבנות דסקטופ (באפל הם מרוויחים רווחים אדירים פר מק וחלק מהכסף הולך ל-R&D על MacOS) אז שווה להם להשקיע על דסקטופ אחיד וטיפול בבאגים.

עם כל מה שכתבתי – אני האחרון שאמליץ למישהו לנטוש דסקטופ לינוקס. כל המערכות שלי (למעט אחת לצרכי הקלטה ועריכת וידאו – ואני אוהב את Premiere Pro!) הם CentOS, Fedora וכמה מערכות VM הם אובונטו שרת (גם הבלוג הזה שאתם קוראים עכשיו רץ על שרת שמריץ אובונטו 16 LTS, כך שאין לי איזו "שנאה עיוורת" לאובונטו או קנוניקל) והסיבה היא שב-22 שנה האחרונות אני משתמש כמעט כל הזמן בלינוקס, אז אני עושה את רוב הדברים דרך Terminal וזו בדיוק הנקודה שאנשים שרוצים לעבור ללינוקס צריכים לקחת בחשבון: אתם רוצים לעבור ללינוקס ולהשתמש ברצינות? תצטרכו בלא מעט מקרים לפתוח טרמינל ולכתוב פקודות או אפילו לכתוב סקריפט וגם לדעת לקרוא שגיאות ולהבין מה הם, להבין מה זה Services ועוד המון דברים, ומדובר בהשקעה רצינית. פוחדים מטרמינל? לכו למק או Windows. לינוקס גם יכול להיות מעולה אם אתם רוצים לעשות דברים מאוד בסיסיים כמו גלישה ועבודה דרך ה-Web אבל אז במקרה כזה אני ממליץ לכם להסתכל על כרומבוק או להתקין מערכת כמו Chrome OS.

לינוקס כיום הרבה יותר מתאימה לרוץ על שרתים מצד אחד, ועל ציוד משובץ (Embedded) מצד שני. דסקטופ – לא ממש הצד החזק שלה, אלא אם אתה הטיפוס שמוכן להשקיע.

לסיכום: מערכת הפעלה אינה דת. לינוקס יכול להתאים לי אבל לא להתאים לכל מיני חברים שלי וזה בסדר גמור! כיום Windows 10 ו-MacOS האחרונים בהחלט יציבים ואפשר לעשות איתם עבודה מעולה עם יציבות מצוינת. אם אתם רוצים להשתמש בלינוקס לדברים גדולים ומורכבים או לבצע דברים במקביל – יכול להיות שתצטרכו את הטרמינל ואם זה מפחיד אתכם, אל תיכנסו לזה. בנוסף, תמיד כדאי לחפש פתרונות נוספים לבעיות שאתם נתקלים בהם – אני לא "אפרוץ" טלויזיה כדי להריץ עליה לינוקס בשביל לראות סרטים, אני אשקיע 40$ על כרומקאסט או מכשיר שמריץ Android TV.

כרומבוקים נמצאים איתנו כבר כמה שנים והם תופסים להם יותר ויותר נפח שוק – במיוחד בתחום בתי הספר בארה"ב ובאירופה. הסיבות לכך די פשוטות: המכשירים זולים, הניהול המרכזי די קל, אין צורך בביצוע עבודה רצינית אם כרומבוק נשבר/התקלקל, פשוט מחליפים, מבצעים Login וממשיכים הלאה.

בשנה האחרונה יותר ויותר חברות החליטו לעבור ממצב "לסמן ✔ ברשימת המחשבים שאנחנו מציעים לשווקים" ליצירת כרומבוקים שעולים הרבה יותר מה-200$ ומצד שני איכות המכשירים יותר טובה, והם פחות נראים כמו חיקוי מחשב נייד שקנית ב-Ali express בעודף מ-50$. איכות הבניה יותר טובה, כבר לא שמים מסכי TN (אלו המסכים שכשמסתכלים מהצד, התמונה המוצגת בעלת צבעים מעוותים) אלא IPS, אין יותר 16 ג'יגהבייט אחסון מקומי אלא 32 או 64 ג'יגהבייט, ומבחינת RAM – הסטנדרט היום הוא 4 ג'יגהבייט.

גוגל מתחילה לצאת בקרוב עם מושג חדש שנשמע אותו בחודשים הקרובים (כולל סלוגן, קמפיין פרסומי, פרסומות וכו') שהכותרת שלו תהיה: Apptop (כאן תוכלו לראות את הסימן הרשום שגוגל ביקשה).

מה זה בעצם Apptop? גוגל רואה שרוב העולם משתמש כיום בסמארטפון ובטאבלט (הרבה יותר בסמארטפון) כדי לגלוש, לצרוך מידע ושירותים ועוד. אנשים לא זורקים את המחשבים שלהם מהחלונות, אבל סביר להניח שאם תהיה עכשיו בסלון או עם חברים ותרצה מידע מסוים, המכשיר הראשון שתשלוף כדי לקבל מידע – יהיה הטלפון שלך אם אתה בחוץ, או טאבלט אם הוא זמין ליידך. אנשים רוצים את האפליקציות שלהם זמינים במכשירים שלהם במקום לרוץ למחשב כדי להשתמש בשירותים, ובמקרה של גוגל – מדובר במכשירים מבוססי אנדרואיד.

לכן גוגל עובדים במרץ כדי לשלב גירסת הרצה (runtime) של אנדרואיד בתוך כרומבוק. מדובר בפרויקט שהוא ממש לא קל (אל תשכחו שרוב האפליקציות מותאמות לא רק לצג מגע, אלא גם לריצה של אפליקציה אחת בחזית, ולקינוח – רוב האפליקציות ובמיוחד הכבדות שבהן – בנויות ל-ARM ואילו רוב הכרומבוקים – מבוססים מעבדי אינטל, כך שיש צורך בביצוע אופטימיזציות רבות כדי שהכל ירוץ בצורה טובה על כרומבוק מבוסס אינטל, שיהיה אפשר להריץ מספר אפליקציות במקביל).

כך שרעיון ה-APPTOP בעצם יהיה: במקום שתקנה טאבלט לבית או מחשב נייד/נייח לילדים שישמש למשחקים וגלישה, קנה APPTOP. כל אפליקציות האנדרואיד שלך ירוצו בצורה מיטבית על המכשיר, יש צג מגע, המסך מסתובב 360 מעלות (ובמקרה של סמסונג יש אפילו סטיילוס) וכמובן שיש את הדפדפן של כרום OS שנותן לך את אותם פונקציות כמו הדפדפן בדסקטופ, כולל תוספים, ניהולי סיסמאות, חוסמי פרסומות ושאר ירקות.

גוגל כמובן אינה היחידה שרוצה לכבוש את השוק. גם אפל מסתכלת ובוחנת כל מיני רעיונות. הציור מימין הוא חלק מבקשת פטנט שאפל הגישה לפני זמן לא רב, רק שאפל כנראה מעדיפה לנסות ללכת על שיטה שיצרנים רבים ניסו בעבר ונכשלו (מוטורולה, HP, PALM ועוד כמה הם רק דוגמאות ספורות לכך) – ה"מחשב" במקרה של אפל אינו יותר מאשר קופסא עם מסך, מקלדת סוללה ועוד כמה רכיבים שאינם יכולים לבצע כלום (כלומר: "קופסא טיפשה") ללא המכשיר עצמו שבעצם משמש כ"מח" שכולל את שאר החלקים החשובים.

איך בעצם יראה ה-Apptop פיזית? הוא יראה במבט ראשון כמו מחשב נייד רגיל, אולם אם תשימו לב בדגמים השונים של הכרומבוקים החדשים, תוכלו לראות שהרמקולים הוזזו הצידה (לא מתחת למחשב אלא בצדדים), כפתור ה-Power גם נמצא בצדדים וכל החיבורים החיצוניים הוחלפו בחיבורי USB-C (כולל טעינה, חיבור למסך חיצוני ועוד) והמסך מגיע עם תמיכת מגע, כך שתוכל להשתמש ב-Apptop הן כלאפטופ, והן כ"טאבלט" בגדלים של 12 אינטש ומעלה וכמובן יש תמיכה למצבי Landscape ו-Portrait. מבחינת אחסון, הם יהיו עם 64 ג'יגהבייט אחסון ו-4 ג'יגהבייט זכרון.

המכשירים הללו כבר החלו להופיע בשוק. סמסונג יצאו עם דגם אחד (Samsung Chromebook Plus – בתמונה לעיל) וחודש הבא הם יצאו עם דגם Pro (ההבדל היחידי: ב-Plus מדובר על מעבד ARM, ב-Pro מדובר על מעבד Core-M3 של אינטל ותוספת מחיר של $50). אסוס יצאה עם ה-C302 (מבוסס אינטל), וחברות כמו HP ו-Acer כבר משווקים דגמים עם המפרט החדש.

אבל גוגל לא עוצרת כאן. גוגל פוזלת גם לכיוון יותר גבוה – שוק המפתחים. אם נסתכל במפרט שתיארתי לעיל, זהו מפרט "בדיחה" למפתחים. היכן בדיוק תתקין אפליקציות מקומיות, קומפיילר ואת הקוד שהמפתח כותב? גוגל רוצה קטגוריה חדשה (שבשלב זה היא לא מפרסמת רשמית עליה כלום) שמזכירה את הכרומבוק Pixel – רק שהפעם היא לא תלך לבד אלא עם יצרנים: מחשב נייד עם מעבד i5 או i7, עם 8/16 ג'יגהבייט זכרון ועם SSD של 256 ג'יגהבייט (או יותר). הרמז הראשון לכך שהתקבל נמצא בקוד של כרומיום OS (זו הגירסת קוד פתוח של כרום OS) – גוגל עובדת על כך ש-Android Studio (שהוא צרכן משאבים לא קטן!) ירוץ טוב על כרום OS, והוא יהווה בעצם "מקדם מכירות" לדגמים יותר "גבוהים" של כרומבוקים. אם גוגל תצליח לשכנע את הציבור לרכוש את הדגמים הגבוהים, היא תוכל ללחוץ על שותפים להתחיל להמיר אפליקציות דסקטופיות לכרום OS.

לסיכום: שוק הכרומבוקים משתנה. המחירים מתחילים עתה ב-400$ מצד אחד אולם המפרטים נהיים יותר ויותר רציניים. אפליקציות של אנדרואיד על כרום OS יהוו Boost רציני מאוד למכירות של כרומבוקים ושימוש בהם מעבר להיותם "דפדפן וזהו". שוק התוכנות שעדיין מנגיש את עצמו ללקוחותיו בתצורת אפליקציה להתקנה על WIndows/Mac יוכל לנצל את ההזדמנות "לערוק" לפלטפורמה יותר פתוחה (וכרום OS שיופיע עד סוף השנה יכלול לא רק אנדרואיד בגירסה עדכנית אלא גם טכנולוגיות כמו WebAssembly להרצת קוד בצורה טבעית על המעבד, Vulkan לגרפיקה ועוד ועוד) ובכך להרוויח מלקוחות חדשים או לקוחות קיימים.

אין ספק, זמנים מעניינים מחכים לנו 🙂

שנתיים עברו מאז שעברתי מעישון סיגריות Winston אדום לסיגריה אלקטרונית ואכן יש שיפור מדהים: אין אצבעות צהובות, אין לשון צהובה, לא מרגישים שנשמתך יוצאת בבוקר שאתה מתעורר ומכייח כאילו אין מחר.

עברתי בשנתיים האחרונות בין סיגריות אלקטרוניות שונות, החל מ-eGo וכיום אני יותר מפריד בין ה-KIT לבין ה"ראש". כיום יש לי Cuboid 200 (גירסת 3 סוללות) והיום קיבלתי את ה-TFV12 של SMOK. ה-TFV12 נחשב ל"קצה הגבוה" ולא סתם – מדובר על אטומייזר ש"מכסח" את האחרים עם לא פחות מ-12 סלילים ויכולת עבודה עד 350 וואט. בתוך הערכה קיימים גם קונפיגורציות אחרות כמו 4 סלילים וסליל אחד רציני עם פיית אוויר אימתנית.

כל הסקירות ביוטיוב נתנו למפלצת החדשה ציונים מעולים עם אזהרה – זה לא לכל אחד והם צודקים בהחלט: אם אתה חושב לרכוש ולהשתמש בנוזל עם 18 או 24 מ"ג ניקוטין, אתה תהרוג את עצמך! נסה לדמיין שאתה לוקח שאכטה מ-6 סיגריות במקביל! הריאות שלך, סביר להניח – לא יעמדו בכך, ולכן – אם החלטת ללכך על ה-TFV12, קנה נוזל עם 0 או 3 מ"ג ניקוטין, מקסימום 6 מ"ג (גם עם 6 מ"ג זה קשה, מנסיון).

מבחינת המכשיר עצמו, אם יש לך מכשיר שמקבל 2 סוללות, חבל אפילו לטרוח לרכוש את האטומייזר הנ"ל. אתה צריך קיט עם מינימום 3 סוללות, עדיף 4 סוללות. ה-TFV12 מאוד "אוהב" לעבוד בעוצמות של 100-200 וואט בחוזקה, כלומר עם קיט של 3 סוללות, ועישון של כמה שאכטות כל שעה, אתה תראה את עצמך מחפש שקע חשמל לטעינה עוד באותו יום. (לכן עדיף אם כבר, לקנות ערכה של מטען מהיר ו-3 או 4 סוללות נוספות).

כשאתה רוכש את האטומייזר, הדבר הראשון שאני ממליץ לך לעשות זה לפרק אותו ולהרכיב אותו מחדש. קיבלתי את האטומייזר ודליפות הנוזל הופיעו תוך דקות ספורות. גרוע מכך – מילאתי עד למחצית את המיכל, השארתי אותו בבית, יצאתי לסידורים במשך כמחצית השעה וכשחזרתי – המיכל היה ריק. לכן – אני ממליץ לפרק, להרכיב הכל מחדש ולוודא שהחלק התחתון (עם חור בצורת מלבן) מהודק חזק לגומיה האדומה התחתונה.

איך החוויית עישון עם גירסת ה-12 סלילים? סוף הדרך! עשן סמיך, ותוך כמה שאכטות החדר שאתה מעשן בו יהיה ערפילי לחלוטין! אין טעם של שריפה, ומרגישים בהחלט את הטעם של הנוזל (במיוחד בנוזלים של KILO).

לסיכום: SMOK הוציאו ראשונים את האטומייזר עם 12 סלילים. אני מאמין ששאר המתחרים לא ישארו מאחור וגם הם יוציאו גרסאות כאלו וכולי תקווה שהם יתכננו את האטומייזרים בצורה יותר אטומה מראש.

המכשיר והאטומייזר נרכשו ב-Green Smoking. תודה לאורן על הסיוע.

בימינו, לא חשוב מה המקצוע שלך או הוותק והידע שיש לך, אם אתה רוצה לעבוד במשרה כלשהי, תצטרך בד"כ לתת 2 דברים (השני אופציונאלי אך הוא לעיתים קרובות נדרש)

• קורות חיים
• ממליצים

לגבי קורות החיים, אם תשאל חברים או רכזות כ"א, הם ידגישו לך את חשיבות בהירות קורות החיים, הדגשת נתונים שאתה רוצה להדגיש, שיהיו תמציתיים ועוד ועוד. רוב האנשים מודעים לכך. בעניין ממליצים – בד"כ כשעוברים ראיון ראשון או שני, מתבקש המועמד לתת פרטי התקשרות עם ממליצים שאיתם החברה המראיינת תיצור קשר לשאול שאלות שונות. (משהו נוסף שמקובל בארה"ב ולא ממש בארץ הוא עניין מכתב ההמלצה מהמעסיק הקודם, אם כי לא שמעתי עד כה בארץ שחברה כלשהי ביקשה דבר כזה ממועמד)

בעקרון, ככל שהמשרה הפנויה שאליה חברה מחפשת מישהו שיכנס וימלא אותה – יותר בכירה, החברה המראיינת רוצה לדעת יותר על המועמד. פעם היו שולחים מועמדים כאלו למבחנים פסיכוטכניים ולבדיקות בטחוניות, אך כל מי שקורא חדשות שומע לאחרונה על מקרים רבים של אנשים שהיו בתפקידים בכירים ועברו את כל הבחינות ובכל זאת הם נתפסו מועלים בתפקידם, מואשמים בענייני שוחד, הונאה, גניבות וכו', וחברות מחפשות דרכים נוספות לדעת על המועמדים ולמנוע סיטואציה כזו בעתיד.

אחד המקומות המועדפים (בינתיים בחו"ל, לא מכיר מקרים בארץ) זה חשבון הפייסבוק שלך. החברה רוצה לדעת מה אתה חושב, איך אתה מגיב לחברים, האם יש לך כל מיני נושאים שהם עבורך Favorite, למי אתה עושה לייק, אחרי מי אתה עוקב ועוד ועוד. קחו לדוגמא את הממשל האמריקאי: פקידים בממשל האמריקאי החלו לבדוק פרופילים של פייסבוק כדי לדעת על דעות פוליטיות של אנשים המבקשים להיכנס לארה"ב.

אחת הטכנולוגיות שיכנסו בעתיד לשוק היא ה-AI (כלומר Artificial Intelligence), כלומר בעתיד (הקרוב) תהיה תוכנה או שרות שהלקוח יכניס את פרטי המשתמש (כן, תצטרך לתת שם משתמש וסיסמא כך שגם הפוסטים שהגדרת "פרטי" יהיו חשופים לבודק/ת), וה-AI יעבור על הפוסטים ויחפש מילות מפתח, למי עשית לייק (מבחינת קטגוריה – נניח אם עשית לייק ליצרן משקאות אלכוהוליים, קבוצות פוליטיות שונות, תחביבים מסויימים וכו' וכו'), מה היו תגובותיך לדברים שונים ולבסוף המערכת תבנה מעין "עץ" של מילות מפתח/נושאים שונים וכמות הפעמים שציינת את אותם נושאים ולסיום יהיה מעין "סיכום" אוטומטי שיוצג לבודק/ת ומשם יוחלט האם להיענות לבקשתו של הפונה או לדחות אותה.

נחזור לראיונות עבודה לבכירים. נתאר לעצמנו שהחברה רכשה מנוי על שרות כזה והמועמד יצטרך לתת פרטי התחברות לפייסבוק שלו. כעת לחברה יש הרבה, הרבה יותר מידע שהוא אותנטי לחלוטין ללא שום סינון – של המועמד והמידע הזה יכול להכריע. דמיינו בכיר שמתנהג בצורה נימוסית ביום יום בעבודה, אבל כשזה מגיע לנושאים פוליטיים, הוא "אש ותמרות עשן" והבכיר אינו בורר את מילותיו ומקלל בחופשיות (Flame) או מתבטא בגסות רוח. אתה ואני יכולים להסכים שזו צורת ההתבטאות שלו בנושאים הקרובים לליבו מבחינה פוליטית (נניח פינוי ישובים), חברה לעומת זאת תחשוב אחרת – מה אם המועמד יגיע עצבני לחברה ויחליט החלטות נמהרות שיגרמו נזק לחברה? מכאן ועד פסילת המועמד – המרחק קצר, כמאמר הפתגם: Better safe than sorry.

רבים מעדיפים לשכוח או להתעלם – אך חשבון הפייסבוק שלך הוא אוצר בלום של מידע עליך. לייקים יכולים לרמוז עליך דברים שאתה אוהב, תגובות מראות את ה"אני האמיתי" שלך, ופוסטים שלך מראים את המצב רוח שלך. זהו מידע שגופים רבים מאוד אוהבים לשים את ידיהם עליו (במיוחד אם מדובר באנשי צבא שנותנים דרור לפיהם ושוכחים שזה פייסבוק ולא מקום פרטי וסגור) ומבחינה בטחונית גם חמאס וגם חיזבאללה (וגופי ביון אחרים) מנסים להשיג ללא הפסק, וכן – גם חברות שמראיינים בכירים, כך שהכנסת בדיקת חשבון הפייסבוק לתהליך בדיקת מועמדים תיכנס בעתיד. זה לא שאלה של "אם", זו שאלה של מתי.

מה אפשר לעשות בנידון? תלוי בסיטואציה:

• אם יש לך המון פוסטים שכתבת בפייסבוק, ורובם "צבעוניים", אולי יהיה כדאי לסגור את החשבון ולפתוח אחר, ובחשבון האחר לעשות את הכרטיס "משעמם". ערס חתך אותך בכביש וכמעט גרם לך לתאונה? ספר לחברים על כוס בירה במציאות, אל תעלה את שלל ה"מחמאות" לפייסבוק.
• אם רוב הפוסטים שלך מקצועיים – עבור וודא כי תגובותיך הן מקצועיות ולא נגררות לפן האישי (כן, מאוד מפתה לקטול מישהו שמציג את עצמו כ"מקצוען" בשעה שהמקסימום שניתן להגדיר אותו זה "חובב").
• רד מהרעיון לסמן פוסטים מסויימים כ"פרטי" – שאתה נותן גישה לפייסבוק שלך עם שם משתמש/סיסמא אז הכל גלוי, כולל הפוסטים והשיחות שלך, לייקים, תגובות וכו'.
• יש לך שיחות "אחוקים" עם חברים? מחק היסטוריה.
• רכילות – דבר נחמד, אך יש לא מעט שלא כל כך יאהבו את הרעיון. שקול מחיקה.

והנקודה הכי חשובה: לא חשוב אם אתה כותב פוסטים/תגובות ומשתף חברים בלבד, זכור: החשבון הוא ה"פרצוף" שלך ואינך יכול לדעת אף פעם מתי חברה תתנה קבלה לתפקיד ב"הצצה" לחשבון הפייסבוק שלך בעתיד.

לפני שנים ספורות, כשהייתי שכיר, הייתי מתראיין מדי פעם לעבודות בכל מיני חברות, בדיוק כמו רבים וטובים בתחום. מתאמים זמן, אני מגיע, מתקיים ראיון עם המנהל/ת, לעיתים הראיון "מתרחב" קצת ומביאים את האיש המקצועי שישאל שאלות מקצועיות ואתה כמרואיין אמור לתת תשובות. אתה יכול גם לשאול שאלות אולם יש שאלות שכמובן לא תקבל עליהם תשובה בהתחלה (כמו .. משכורת)

בד"כ כמה ימים לאחר הראיון, אם יש עניין בך ואתה כנראה המועמד המתאים, תזומן כנראה לראיון נוסף שבו כבר ידברו איתך על המשכורות, תנאי העסקה, תחומי אחריות וכו'. אם לעומת זאת לא נמצאת מתאים, אז בחלק קטן מהחברות תקבל מייל (או מכתב פיזי) כוללני ש"אנחנו שומרים את קורות החיים שלך" (הם לא), וכמובן "לא נמצאת מתאים". רוב החברות, אגב, כלל לא טורחות לענות למועמד לגבי המשרה אם הוא לא נמצא מתאים. לא שמעת מאיתנו? תמשיך הלאה.

כפרילאנסר, בד"כ אין את הבעיה הזו. חברה מעוניינת לשכור את שרותך? הם יוצרים איתך קשר, אין ראיון עם איזו פקידת כ"א, יש בד"כ ראיון מקצועי, ובד"כ זה ימשיך להנהלה לסכם דברים כמו כספים, תקופת עבודה, מהיכן היא תבוצע (בית או אצל הלקוח) ולפעמים גם חותמים חוזה. התהליך עצמו – הרבה יותר קצר מהשכרת שכיר.

אם אני, כפרילאנסר, מעוניין להמשיך לקבל פרויקטים או עבודות מאותו מקום עבודה, אני חייב לבדוק תמיד פידבק. האם הלקוח מרוצה? האם יש איזו בעיה? (ואם כן, לפתור אותה מיד), וגם לבדוק מהצד שלי האם הלקוח משלם בזמן את הסכומים המסוכמים ובאופן כללי לוודא שמערכת היחסים היא תקינה. אחרי הכל, כפרילאנסר, האדם יחיד שאתה יכול לסמוך עליו – הוא עצמך ואתה צריך להיזכר מ"מלכודות" שונות.

נחזור לעניין ראיונות עבודה לשכירים: רק לפני ימים ספורים פגשתי חבר. הבחור מתכנת מוכשר עם ידע מעולה בתחומים שהוא עובד ונסיון רב. הוא פנה למספר חברות (מאחר שהוא מעוניין לעזוב את מקום העבודה הנוכחי שלו) לגבי משרה חדשה, הוא זומן לראיונות, התראיין, אך .. לא קיבל שום תשובה.

וכאן בדיוק נמצאת הבעיה של חברות רבות: חוסר פידבק.

כששכיר מגיע להתראיין, הוא מגיע ממקום של "חסר". הוא יכול לדעת בכלליות מה מקום העבודה דורש, אך את הפרטים המדוייקים הוא יוכל אולי לקבל בזמן הראיון. כך לדוגמא חברה יכולה לזמן לראיון מישהו מומחה ל-Windows אך הוא לא יוכל לדעת שהחברה מעוניינת הרבה יותר בידע הטכני שלו ב-Networking (כי יש להם "חור" רציני בידע מקצועי בתחום הזה בחברה). יש עוד דברים רבים שאי אפשר לדעת (כמו כימיה לדוגמא בין מי שיהיה המנהל לעובד) ורק בראיון ניתן לדעת זאת.

אך חוסר הפידבק מהחברות גורם דווקא "פגיעה" באותו עובד פוטנציאלי. אותו עובד שהתראיין ולא קיבל תשובה (או קיבל תשובה שלילית) כלל אינו מודע מדוע הוא לא התקבל. הסיבות לכך יכולות סיבות לגטימיות לחלוטין, כמו לדוגמא מצב שמישהו התראיין אולם הבחור הבא שהתראיין גילה הרבה יותר בקיאות בנושאים שעליהם מרואיין המועמד, והם החליטו לשכור אותו. לעומת זאת, לעיתים אי הבנה פשוטה יכולה לגרום לחברה לפסול את המועמד וזאת מבלי לתת לו אפשרות להבהיר את העמדה שלו או לנסות לתקן את הרושם.

וכך נשאר המועמד השכיר עם סימני שאלה. האם הידע שלי אינו מספק? האם עניתי לא בצורה נכונה לשאלה כלשהי? האם משהו שגוי בקורות החיים שלי? והשאלה הכי חשובה: כיצד אני יכול לתקן את הדברים כך שאגדיל את סיכויי למצוא עבודה כשכיר במקום עבודה אחר?

לו היה איזה שהוא פידבק מהמראיינ/ת, דברים היו יכולים להיראות אחרת לגמרי. לו היתה החברה מוציאה אימייל פשוט המסביר מדוע הם לא קיבלו את אותו מועמד או האם הם ראו בעיה כלשהו – אז המועמד היה יכול לתקן את הבעיה ולהודות למראיין על הטיפ. חוסר התקשורת הזו לעיתים גם יכול לפגוע בסיכויי החברה לקבל מועמדים טובים אם ה"שם" של החברה נפגע. אישית אני מכיר כמה חברות שהרכילות עליהם זה שעדיף להתראיין במקום אחר ולא אצלן – וחבל.

לכן ההמלצה שלי לחברות: תנו פידבק. פידבק רציני ומפורט יכול לגרום למועמדים לתקן את הבעיות שהמועמדים לא מודעים אליהן ויכול להיות שתקבלו עובדים יותר טובים. אחרי הכל, אם הערתן למועמד שיש לו בעיה X הוא יכול לתקן אותה ואז מועמד כזה יכול להיות מועמד טוב לקבלה לעבודה וה"מאמץ" בשביל לתת פידבק הוא שורה או 2 של פירוט הבעיה שבגינה הוא אינו מתאים.

מוגש כחומר למחשבה 🙂

ה"הפתעה" האחרונה (לא ממש הפתעה, יש ביוטיוב הדגמות של זה גם מלפני 10 חודשים) ממיקרוסופט בכל הנוגע ל-Windows היתה גירסת Windows 10 ל-ARM עם תואמות X86 (לא ה-64 ביט) כך שתוכלו להריץ אפליקציות 32 ביט לאינטל על מעבדי ARM.

במבט ראשון, ההישג נראה מרשים. הנה הדגמה:

כפי שאתם רואים – אפשר להריץ אפילו פוטושופ של אינטל על Windows 10 בגירסת ARM. כפיים!

אבל כדאי לצנן מעט את ההתלהבות..

הרעיון המקורי של מיקרוסופט היה להוסיף תאימות בינארית לאפליקציות X86 ב-32 ביט, הואיל וחברות תוכנה כמעט ולא כותבות אפליקציות בפורמט שמיקרוסופט מעדיפה (UWP). יש מאות אלפי תוכנות ל-X86, ואין הרבה ל-UWP. קצת קשה למכור מחשב עם Windows 10 שרץ על ARM, שלא לדבר על מכשיר סלולרי שמריץ Windows Mobile 10 כשאין לך את המאגר הענק של אפליקציות שרצות על אינטל, במיוחד שמיקרוסופט מדגישה את תכונת ה-Continuum שכרגע נראית ומגיבה פחות טוב מאשר לחבר טלפון או טאבלט (iOS או Android) למוניטור חיצוני, אז מיקרוסופט הוסיפה משהו שמזכיר את ה-Rosetta שאפל הוסיפו במעבר מ-PowerPC למעבדי אינטל. זה לא אמולציה, לא VM אלא "תרגום בינארי" דינאמי שהוא מספיק חכם להפנות חלקים ניכרים ישירות ל-API של מיקרוסופט ולחלקים אחרים (מסך – DirectX, וכו'). כך לדוגמא מיקרוסופט הדגימה את פוטושופ שזה בהחלט דבר מרשים, אבל כשמסתכלים מתחת למכסה מבינים בעצם שמי שעושה את העבודה זה .. OpenGL הטבעי ש-Qualcomm כתבו ממזמן, ו-Qualcomm כתבו דרייבר שיודע להתחבר ל-DirectX כמו כל GPU שקיים בשוק. ה-Word שהודגם אגב, הוא אותו Word שרץ על Windows RT רק בגירסה של 2016.

מאז ההדגמה התפרסמו לא מעט כתבות באתרים הטכנולוגיים, כותבי המאמרים פינטזו על מחשב נייד מבוסס  10 Windows עם חיי סוללה ארוכים יותר, משקל יותר קל וכו', כי הנה – עוברים ל-ARM, וזה מה שיש לך בטלפון ובטאבלט, אז זה יהיה קל במשקל עם סוללה יותר ארוכה.

זה נכון, אך בצורה חלקית.

אינטל הוציאו עד לשנה האחרונה את משפחת ה-Atom X (ה-Atom X5 וה-X7). מבחינת ביצועים, המעבדים הללו נתנו Fight מכובד לכל מעבד של Qualcomm בכל מה שקשור ל-GPU וקצת פחות במה שקשור לחיי סוללה. לא היו לך 10 שעות סוללה, היו לך 9 שעות (עם בהירות של 50% בערך) – עדיין מרשים, לא? יצרנים סיניים ניסו להציף את השוק עם טאבלטים זולים (עם/בלי מקלדת – בכולן מקלדת די גרועה ו-TrackPad סיוט!) תוך שילוב של 2 מערכות הפעלה (Android ו-Windows 10), אבל אף אחד מהיצרנים הגדולים לא "קפץ" על המעבד הזה, כל אותם יצרנים גדולים העדיפו ללכת על מעבדים החל מ-Celeron (משפחת J) ובהמשך לסידרת ה-M שנתנה ביצועים מעולים וחיי סוללה לא רעים כלל – אבל המחיר של המעבדים היה הרבה יותר גבוה מה-Atom X.

ואז אינטל החליטה להרוג טוטאלית את משפחת ה-Atom X (ולחברות שרצו משהו קרוב – הם הופנו לסדרות N ו-J). מדוע? כי פשוט המכירות היו מאכזבות גם כשאינטל עשתה הכל כדי לסייע ליצרנים הסיניים, ויצרנים גדולים לא רצו את המעבדים הללו.

מבחינת המעבד שמיקרוסופט הולכת להשתמש בו הן למחשב והן לטלפון, מדובר ב-Snapdragon 835, שהוא מעבד ARM מהיר (ללא שום חלק חומרתי שקשור ל-X86 או שהמחלקה המשפטית של אינטל היתה שולחת ל-Qualcomm מכתב מנומס "לרדת מהעץ", אינטל מאוד קשוחה בקטע הזה). מבחינת Qualcomm – שחרור מחשב עם ARM מתוצרתם זה דבר מבורך, שכרוך בסיכון נורא קטן – הם לא מייצרים מעבדים (סמסונג מייצרת את המעבד עבורם) וההזמנות לייצור הולכות לפי דרישות של חברות שמעוניינות לשלב את המעבד (מינימום כמות של 50K, לסקרנים מביניכם), כך שהסיכון מבחינת Qualcomm להשתתף בדבר החדש של מיקרוסופט – הוא אפסי והם בשמחה משתפים פעולה עם מיקרוסופט (חבל שמיקרוסופט לא יצרו קשר גם עם nVidia – יש להם מעבד ARM שנמצא בשלבים אחרונים של Taping שמגיע לביצועים של Intel i5 ומבחינת GPU הוא הרבה יותר חזק מכל מה שאינטל מציעים בכלל!).

אז אם מחר המחשב הזה יצא, ואתם תרצו לרכוש, מה בעצם תקבלו? אתם תקבלו … נטבוק, כן – שוב נטבוק. מדוע? כי מבחינת התואמות הבינארית ה-Windows יוכל להריץ אפליקציות X86 רק ב-32 ביט, כלומר כל התוכנות X86 יכולות לרוץ בטווח זכרון של 3.5 ג'יגהבייט (ברוטו – תנכו מזה את ה-Windows ARM עצמו, תוסיפו את הזכרון שמערכת התרגום לוקחת, תוסיפו אנטי וירוס ודברים קטנים שאתם צריכים – וסביר להניח שתישארו עם 2.5 ג'יגה) כלומר אם אתם חושבים להריץ מספר אפליקציות במקביל וכולן X86, המחשב "יחנק" די מהר. גם אם יצרנים יוציאו מחשב עם 8 ג'יגהבייט זכרון, עדיין אותן אפליקציות X86 יכולות להשתמש רק ב-3.5 ג'יגה הראשונים ותו לא. כמו שאמרתי – נטבוק.

חלק מהעיתונאים באותם אתרים טכנולוגיים חוזה "מוות" לכרומבוקים, וזו טעות גדולה מ-3 סיבות עיקריות:

1. מוסדות לימוד (שהם הקהל העיקרי שרוכשים את הכרומבוקים) מאוד אוהבים את ה-אפס תחזוקה של כרומבוקים. נדפק לך הכרומבוק? נשבר? קנה חדש, הוצא מהקופסא, חבר לחשמל, חבר ל-WIFI, בצע Login ותוך דקות ספורות תוכל להמשיך את מה שעשית עם הכרומבוק הקודם כאילו לא קרה כלום. נסו את זה עם מכונת Windows.
2. כרומבוק לא מתיימר להחליף מכונות Windows. הוא מעולה בהרצת אפליקציות ווביות ובגלישה, ובהרצת אפליקציות Android. זה הכל. אף אחד לא מנסה למכור לך אשליה שעם כרומבוק תוכל להריץ Photoshop CC או שתוכל לעשות עבודות כבדות של עריכת מדיה עליו.
3. רבים לא יודעים, אך אינטל מכרה את מעבדי ה-Atom X5 בפחות ממה שמעבד Snapdragon עולה, כך עדיין ניתן למצוא מיני PC שעולה 70-80 דולר, וזה לא יקרה עם מחשב מבוסס Snapdragon: מחיר המעבד (BOM) הוא יקר יותר, יש צורך בדיסק הרבה יותר גדול ממה שיש לכרומבוק ממוצע (32 ג'יגה), וצריך גם לשלם מחיר מלא של רשיון ל-Windows (במיוחד אם הדיסק הוא יותר מ-32 ג'יגהבייט או שהמסך הוא מעל 10 אינטש), כך שהמחיר הסופי יהיה גבוה הרבה יותר בהשוואה למחיר ממוצע של כרומבוק.

לסיכום: מחשב נייד עם מעבד ARM שמריץ Windows 10 זה דבר שיכול להיות נחמד מאוד, רק שאי אפשר לעשות איתו הרבה עם מגבלות ה-4 ג'יגה זכרון והתרגום הדינמי כשמריצים אפליקציות X86. אישית הייתי שמח לרכוש אחד כזה ותוך 5 דקות לפרמט אותו ולהתקין עליו הפצת לינוקס כלשהי (Qualcomm תורמים לא מעט קוד כדי שהכל ירוץ חלק על המעבדים שלהם) – במקרה כזה יהיו לי הרבה יותר אפליקציות לינוקס שונות שאני יכול להריץ, הוא קל במשקל והבטריה סוחבת 10+ שעות, אבל זה הכל תלוי במחיר (אני מחכה כרגע שסמסונג תוציא סוף סוף את ה-Samsung Chromebook Pro שלה). מחיר של 450+$ למחשב נייד ARM מבוסס Windows לא ימכור חזק, ומחשבים ב-200$ עם 2 ג'יגה זכרון יהיה חבל בכלל לקנות דבר כזה.
ועוד לא הזכרתי את העניין ה"פעוט" שכמעט הכל היום עובר לענן וכמעט הכל משוחרר בצורה של Web App אבל לא נקלקל את החגיגה למיקרוסופט 🙂

אפל הכריזה לאחרונה על שלישיית מחשבי Macbook Pro חדשים שיהוו שדרוג לגרסאות קודמות. ב-2 גרסאות יש את ה-Touch bar החדש, מסך יותר חדיש, דיסק SSD שעובד ב-NVMe במהירות (תאורתית) של עד 3 ג'יגהבייט לשניה וכמובן, כמיטב המסורת, אפל החליטה להקפיץ קצת מחירים בדרך. שיהיה.

אישית, אינני משתמש מק (גם לא האקינטוש) ואני לא אדבר פה בפוסט זה על מערכת הפעלה ואפליקציות. אני יותר אתרכז ברשותכם ב"בפנוכו".

כשמפרקים את המקבוק פרו 13 (ללא ה-Touch Bar) כפי ש-iFixit עשו ב-Tear Down אפשר לראות כמה דברים מעניינים:

נתחיל במשפחת המעבדים. אפל מציגה את המחשב הזה כ"המילה האחרונה" בטכנולוגיית המחשוב הנייד מתוצרתה, אולם למען האמת, לקוחות אפל מקבלים כאן מעבד משנה שעברה ממשפחת ה-Sky Lake. האשמה אינה מוטלת על אפל, מי שאשם פה יותר זה אינטל שמשחררת כמות מאוד קטנה של המעבדים החדשים (שם קוד: Kaby Lake) אך יחד עם זאת, אם אפל היתה ממתינה עוד 2-4 חודשים – היא היתה יכולה לשווק מחשבים ניידים עם המעבדים החדשים, אבל הם החליטו שלא לחכות ולשחרר מחשבים עם המעבדים משנה שעברה.

מהמעבד נמשיך לזכרון: ה-Sky Lake תומך בזכרון מסוג DDR3 וגם DDR4. האחרון הוא זכרון מהיר יותר אבל "אוכל" יותר חשמל. אפל, שרצתה להציג את המחשב שלה כיותר חסכוני בחשמל, החליטה להישאר עם DDR3 רק שבדרך היא דפקה את המשתמשים הכבדים שלה, אלו שמוכנים לשלם לא מעט על המחשב הנייד החדש וכך קורה שהמחשבים החדשים הללו מסוגלים לעבוד עם מקסימום זכרון של 16 ג'יגהבייט (לשם השוואה – Kaby Lake עם DDR4 יכול לעבוד עם עד 64 ג'יגהבייט זכרון, פי 4!). החסכון בחשמל, אגב, למי שמסתקרן, הוא משהו בסביבות ה… 12% פחות או יותר, תלוי בסיטואציה, אפליקציות מופעלות, בהירות מסך וכו'.

אפל גם החליטה בדרך להעיף את כניסת ה-SD Card. מדוע? כי לדעת אפל (דעה די מוצדקת, לדעתי) "הטכנולוגיה ישנה" ולדעת אפל – מצלמות רבות מגיעות היום עם מודול של WiFi. הבעיה המרכזית היא שכרטיסי SD נמצאים בכל המצלמות כולל היוקרתיות ביותר והעבודה עם כרטיס SD היא הרבה יותר נוחה מאשר עם WIFI (מה לעשות שרוב מודולי ה-WIFI עובדים בתדר 2.4 ג'יגהרץ בלבד, ואם הצלם מצלם כמות גדולה ב-RAW באופן מהיר [burst] והצילום נעשה בשטח רווי ראוטרים שמשדרים WiFi, מהירות ההעברה תהיה א-י-ט-ית). האמת היא שמבחינת מקום, אפל יכלה בהחלט להנדס את הרמקולים הימניים ולהוסיף כניסה מלאה של כרטיס SD אבל הם החליטו שלא בא להם, אז הם ויתרו. אפל במקרה זה יכלה לקבוע סטנדרט חדש למדיה ניידת כמו הסטנדרט החדש של UFS 2.1 שבהחלט עונה לצרכים של צלמים מקצועיים (מהירות קריאה וכתיבה סופר מהירה, היצרן יכל לחסוך בזכרון במצלמה והמשתמש יכל לקבל במצלמה 15-30 FPS במצב Full Frame בגלל שיש UFS 2.1) והסטנדרט הזה גם תואם אחורה ל-SD מבחינת תושבת ולוגיקה, אבל היי – אפל החליטו שלא מגיע למשתמשים את זה – וזהו.

אותו דבר קרה עם כל הכניסות. תשכחו מחיבור חשמל Magsafe למחשב הנייד, כניסת Thunderbolt, Display Port, USB 3 ועוד. אפל מבחינתם עוברים עכשיו ל-Thunderbolt-3 עם חיבור פיזי של USB-C. במחשבים שאינם Macbook Pro אפל פשוט מציבה ללקוח עובדה פשוטה: פורט יחיד, תשבור את הראש, לך תקנה מפצלים לכניסות שונות או דונגלים. אפל החליטו להרחיב את ההתעללות גם ללקוחות המקצועיים. רוצה לחבר ציוד קיים שלך למקבוק פרו החדש? קדימה, שלוף כרטיס ותרכוש דוגנלים לא במחיר זול (זה מתחיל ב-25 דולר לכבל של מטר לחבר את האייפון שלך לדוגמא).

לשם השוואה ניקח חברה אחרת שיש לה המון לקוחות מקצועיים כמו Lenovo ומשפחת מחשבי ה-Thinkpad (סדרות X, T, W). האם לנובו מטמיעה טכנולוגיות חדשות? בהחלט, רק שהיא לא מבטלת כניסות ידועות. תמיד תמצא כניסת HDMI, Display Port, USB-3, ובדגמים האחרונים גם USB-C (ובחלק מהמקרים אפילו Thunderbolt). רוצה לחבר עוד דברים מבלי להעמיס על הכניסות הקיימות, דברים כמו מסכים חיצוניים, דיסקים חיצוניים ועוד? בשמחה – יש לך Dock עם מגוון כניסות נוספות. ראיתם פעם את אפל מציעה Dock? אל תצחיקו את אפל.

אפל מציגה את עצמה כחדשנית, "אמיצה" ושלל סופרלטיבים אחרים. אין ספק שהמחשבים שלה מבחינה ויזואלית מאוד יפים עם מערכת הפעלה מכובדת, אבל אפל צריכה גם להתחשב בלקוחות הקיימים שלה שרוצים לשדרג מחשבים. אותם לקוחות במקרים רבים רוכשים ציוד נוסף ומשתמשים בו, ופתרונות של דונגלים מתנדנדים הם פתרונות שלעניות דעתי הם פתרונות גרועים. האם זה משנה למישהו שהמחשב הנייד דק או עבה יותר ב-1.2 מילימטר? לא שידוע לי. חדשנות היא דבר טוב ומבורך, אבל התעללות בלקוח זו דרך לגרום להם לחשוב שוב על הרכישה וכפי שזה נראה, אפל כבר מבינה שהפעם היא הלכה קצת רחוק מדי והיא מציעה הנחות (עד סוף השנה בלבד). אפל יכלה לנצל את הוצאת המחשבים החדשים להכניס טכנולוגיות חדשות בנוסף ל-USB-C אבל נראה שעובי המחשב הוא הדבר הכי חשוב לה. פונקציונאליות? פחות.