בואו נדבר קצת על נתוני אשראי

בשנים האחרונות, ישראל, כמו שאר מדינות מפותחות, התקדמה והקימה בבנק ישראל מערכת של נתוני אשראי. מערכת זו אוספת מידע פיננסי על כל אזרח ממוסדות שונים, החל מבנקים, חברות אשראי וגופים נוספים. בנתונים האלו משתמשות אותן חברות פיננסיות בבואן לתת קו אשראי או הלוואה או מוצרים נוספים ללקוחותיהם, הפרטיים והעסקיים.

בנק ישראל, “בטוב ליבו”, מעניק לאזרח הקטן אפשרות להוריד פעם בשנה בחינם דו”ח נתוני אשראי. הדו”ח הזה יראה לאזרח אלו הלוואות הוא לקח, אלו מסגרות אשראי הוא ניצל בחשבונות ובכרטיסי האשראי שלו, מצבים כספיים של הוצל”פ ועוד מידע שהתקבל על הלקוח מגופים שונים, כלומר – המידע עצמו ב-99% מהמקרים לא יחדשו משהו בצורה משמעותית ללקוח. מעבר לכך, בדיקה פשוטה באפליקציות של הבנק וחברות האשראי תתן תמונה הרבה יותר מפורטת ועדכנית על מצב חשבונות הלקוח (בבדיקה שלי שמתי לב שהדו”ח של בנק ישראל אינו עדכני, גם אם עברו מספר שבועות מאז שכיסית חוב או הלוואה או שנטלת הלוואה חדשה, לדוגמא).

כאן מגיעה סיטואציה מעניינת: נניח, לשם הדוגמא התיאורתית, שאני מעוניין להלוות מיליון שקל לעסק שלי לצרכי הרחבה (אני לא). נניח שאני אפנה ל-5 גופים פיננסיים להתעניין בהלוואה. כל הגופים יתחברו לאתר של בנק ישראל ויקבלו את אותו מידע שאני קיבלתי, וכאן אנו נראה משהו מעניין: כל גוף בתשובתו יציע משהו אחר – האחד יציע 100K, השני יציע 500K, השלישי יציע 750K והרביעי יציע 400K והחמישי לא ירצה להלוות כלל.

איך זה שכל גוף פיננסי מציע סכום אחר? סביר להניח שכל אחד מהגופים מסתכל על הנתונים בצורה אחרת: יכול להיות שהמערכת המנתחת את הנתונים של גוף מסויים, תראה שביצעתי בשנים קודמות מספר הלוואות ששולמו בזמן או שנפרעו לפני הזמן והיא “תעלה” את הדירוג הפנימי שלי באותו מושג. יכול להיות שגוף אחר יראה שכמות החסכונות שיש לי בגופים השונים קטנה משמעותית בהשוואה לכמות החובות שלי ואז המערכת של אותו גוף אחר “תוריד” את הדירוג הפנימי שלי.

בכדי להדגים את הדברים, אספר משהו פשוט: לפני מספר שנים החלטתי לסיים מוקדם מספר חוזים שיש לעסק שלי עם כמה לקוחות, הואיל וההכנסה מאותו לקוח היא זעירה או שמגיעה למצב של הפסדים. מטבע הדברים, הייתי צריך להחזיר כספים על מנת לסיים מוקדם את אותם חוזים, בהתאם לכתוב בחוזה. ה”מחיר” לעסק היה שבמשך מספר חודשים, ההכנסות היו קטנות מאוד. באותו זמן, נכנסתי מתוך סקרנות לאפליקציית “קפטן קרדיט” כדי לראות מצב שהמערכת שלהם מדרגת אותי. לא אלאה אתכם בפרטים – המספר לא נראה טוב.

חלפו מספר שנים והיום בדקתי את מצבי באותה אפליקציה. כמה מוזר – הדירוג שלי נשאר אותו דירוג, בלי שהתווספה אפילו נקודת זכות אחת. מוזר, כי בניגוד לעבר, ביררתי לאחרונה בבנקים שונים אפשרות הלוואה, ובניגוד לעבר – כל בנק שפניתי אליו, שמח להציע לי הלוואה של 6 ספרות, שזה די שונה ממה ש”קפטן קרדיט” הראה (למרות שלאפליקציה היתה גישה למידע עדכני).

וכאן בדיוק הדבר שאיני מוצא: מה בעצם אני צריך לעשות, על מנת להעלות את “ערך השווי” של נתוני האשראי? כל אחד יוכל לאמר לך שאתה צריך לשלם הוראות קבע, לא לחרוג ממסגרות אשראי שהבנק ו/או חברת האשראי ו/או המוסד הפיננסי העניקו לך (ועדיף שתהיה רחוק מאוד מניצול קו האשראי. כן – גם זה משפיע), לשלם צ’קים, משכנתא, וכדאי שגם תחסוך כמה שקלים כל חודש. את כל זה גם אימי היקרה יכולה לאמר לי.

אבל מהו החלק שיותר מעניין את המוסדות הפיננסיים, אותו X או Y שיכול להעלות את ערך השווי? סתם דוגמא: שמעתי שבארה”ב אם מישהו לדוגמא רוצה לרכוש נדל”ן ויש ברשותו את האפשרות לשלם על הנדל”ן במזומן, יהיה עדיף לו לקחת הלוואה או משכנתא ולשלם בתשלומים, מכיוון שכך, הקרדיט שלו יגדל. האם זה רלוונטי בישראל? אם לא, אלו נקודות ודברים יותר חשובים לאותן מוסדות פיננסיים על מנת לשפר את הדירוג? ומדוע הדברים אינם מפורסמים כך שכל אזרח שמעוניין, יוכל לשפר את דירוג האשראי שלו?

לסיכום: אני חושב שבנק ישראל, הבנקים וחברות האשראי, צריכים להיות יותר שקופים עם לקוחותיהם/ן ולעניות דעתי, כדאי להם לפרסם יותר מידע קונקרטי כיצד לשפר את דירוג האשראי – לאלו המעוניינים בכך, ולא להסתפק בפרסום נקודות מאוד כלליות.

(ולמי שתוהה מדוע אני מתעניין בהלוואות: אינני מחפש לבצע הלוואות, אבל הבדיקות הללו מאפשרות לדעת אם במקרה שתצוץ הזדמנות להתרחב [ובקרוב יצוצו מספר הזדמנויות כאלו, אינני יכול להרחיב על כך כרגע] – אם אוכל לגייס סכומים כאלו או אחרים לעסק).

הצד הלא-ממש-נחמד של סמארטקארד

לפני כחודשיים, פרסמתי בבלוג זה מאמר די חיובי על כרטיסי הסמארטקארד שמשווקת רשות הדואר. הכרטיס, למי שאינו זוכר – כולל שלושה ארנקים: שקל, ליש”ט ויורו, אפשר להטעין מכל מקום (גם לא דרך החשבון שלך), אפשר להמיר כספים פנימית בין הארנקים, אפשר לראות מיידית אם חיובת, על ידי מי – וכמה.

עד פה הכל טוב ויפה.

אתמול גיליתי את הצד הפחות נחמד. בדקתי בלילה דרך האפליקציה של סמארטקארד את התנועות האחרונות, ולהפתעתי גיליתי חיוב שלא ביצעתי על סך 140 שקלים, וכאן מתגלה ההבדל הענק בין חברות האשראי המקומיות לבין אלו החיצוניות שרשות הדואר עובדת עימם.

נניח שיש ברשותי כרטיס של אחת מהחברות המקומיות: ויזה כא”ל, לאומי קארד (MAX), ישראכרט. נניח שאני עובר על רשימת החיובים ואני מוצא אחת מוזרה. הנוהל, למיטב ידיעתי – הוא אותו נוהל אצל כולן: אתה מרים טלפון לחברה שמנפיקה את כרטיסך, עובר תהליך זיהוי ואז אתה מציין איזו עיסקה לא ביצעת. הנציג מצידו השני של הקו יכול לתת לך יותר פרטים לגבי העסק עצמו: שם מלא של העסק, כתובת, וגם טלפון. אתה יכול לבקש ביטול עיסקה מהסיבה שאתה לא ביצעת זאת, אולם אם לסוחר יש הוכחה שאתה כן ביצעת את העיסקה, אתה תחויב בסכום העיסקה + 30 שקלים, כך שעם הפרטים שאתה מקבל אתה יכול לבדוק בעצמך אם כן בוצעה העיסקה ואם לא – ליצור שוב קשר ולבטל סופית את העיסקה. במידה ואתה מודיע כי כרטיסך אבד או נגנב – הוא יחסם מיידית, ללא קשר לעיסקה.

בסמארטקארד לעומת זאת – הם יכולים לקבל הצטיינות בבירוקרטיה ובדרכים לייאש את הלקוח.

ראשית, כאשר אתה יוצר קשר עם הנציג/ה לגבי עיסקה שאין לך מושג לגביה, הפרטים שתקבל הם בדיוק הפרטים שמופיעים באפליקציה. לא תקבל שם עסק מלא, לא טלפון, לא כתובת. בנוסף – מהרגע שהתלוננת על עיסקה שאתה לא ביצעת – כרטיסך מיידית מבוטל, גם אם כלל לא ביקשת זאת. אתה מעוניין בכסף? אוקיי, הנציגה תשלח אליך אימייל עם רשימת התנועות האחרונות שבוצעו בכרטיס וטופס PDF שעליך למלא בעברית ולשלוח לאנגליה. באנגליה הטופס שלך יתורגם לאנגלית ובקשתך תיבדק. כל התהליך יקח חודשיים שלושה ואם יוחלט שאתה צודק, חשבון הבנק שלך יזוכה בסכום. הבעיה המרכזית: מה עושים כשמדובר בעיסקה שבוצעה פה בארץ, איך מאנגליה יבדקו זאת…

בקיצור – בכל הקשור לסמארטקארד, נראה שבדואר ישראל לא ממש ישבו למו”מ מול חברת הכרטיס חיוב על דברים כמו החזרי חיובים במקרים שהם בוצעו תוך כדי הונאה/גניבת מספר וכו’, ועם הביקורטיה הזו שהם מעבירים לקוחות, המלצתי היא לא לקחת כרטיס כזה מהדואר.