סקירה: סמארטקארד של רשות הדואר

אחת לזמן מה אני בודק מה מצב שוק כרטיסי ה-DEBIT בישראל ובחו"ל, ומדי פעם אני רוכש אחד ומנסה. הפעם החלטתי לבדוק את ה-"סמארטקארד" של רשות הדואר, כרטיס Debit הכולל בתוכו שלושה "ארנקים": שקל, יורו ו-ליש"ט.

תהליך הרכישה היה ארוך מעט ברשות הדואר. הפקידה vדפיסה שאלון ומספר מסמכים שעליהם הייתי צריך פשוט לחתום (אף אחד לא מבקש ממך לענות לשאלון). לאחר מכן הייתי צריך לכתוב באנגלית לפקידה את שמי, הכתובת שלי, כתובת האימייל שלי ומספר הטלפון, לשלם 45 שקל וסכום להפקדה (אי אפשר לרכוש את הכרטיס ללא הפקדה ראשונית, מינימום 100 שקילם). לאחר כל הטקסיאדה הזו אתה מקבל מעטפה ובתוכה מסמך, כרטיס Debit ומדבקה (שצריך להדביק אותה על חלק לבן בדף) הכוללת קוד סודי. עד כאן – הכל טוב.

בדיקת דף עמלות העלה כי העמלות, בהשוואה לכרטיסי Debit חיצוניים אינן גבוהות (אבל מישהו בהחלט עוד לא למד לעצב דף עם טבלה באתר הכרטיס בדואר). אפשר להטעין את הכרטיס בדואר אולם לפי העמלות, רשות הדואר מעדיפה שפשוט תבצעו העברה בנקאית, והם מוכנים להנמיך את העמלה בשתי עשיריות האחוז לשם כך. על מנת לדעת מה מספר החשבון הוירטואלי שאליו תעביר סכומים שיופקדו בכרטיס, עליך להיכנס לדף הזה, להקיש את המספר הסידורי של הכרטיס (המספר מופיע למטה משמאל בכרטיס ומתחיל ב-200), 4 ספרות, קוד שמופיע על המסך, לאשר הצהרה, ללחוץ "שלח" ואז תקבלו את מספר החשבון וסוג הארנק שאליו. שימו לב: בתחתית הפרטים אמור להופיע "מטבע ברירת המחדל". הרישום באותה שורה אינו נכון והוא לא משתנה. על מנת להפקיד לארנק מסוים בכרטיס, יש להיכנס לאתר הכרטיס ושם לבחור את הארנק שיהיה ברירת המחדל לתשלום. הכסף יופקד רק לאותו ארנק בהעברה בנקאית. אתם כמובן יכולים להמיר בין שקלים/יורו/ליש"ט – אבל יש עמלה על כך. אגב, אם רק רכשתם את הכרטיס זה עתה, היכנס ללינק לעיל ובחרו בהרשמה. אתם תצטרכו את זה.

מבחינת מגבלות, באתר הדואר יש סלט שלם. בחלק מהמקומות מופיעים סכומים ישנים וקטנים מאוד. נכון להרגע, הדף הזה מציג את המספרים הנכונים: אתה יכול להפקיד מקסימום 5000 יורו בכרטיס, 6000 שקל בהעברה בנקאית אחת, עד 45,000 יורו בשנה, עד 1000 יורו משיכת מזומנים ביום, ועד 1500 יורו ביצוע עסקות ביממה. הכרטיס שתקבלו בדרך כלל פעיל למשך 4 שנים (זה כתוב על הכרטיס), אם לא משתמשים בו במשך שנה אז יש עמלה של 12 שקלים.

אחת המגבלות שאינן מופיעות בתיעוד באתר הדואר הוא "סעיף מסעדות/תחנות דלק/בתי מלון" והנה סיפור שקרה לי הערב: הגעתי לפגישת עבודה אצל לקוח, והלקוח היה עסוק. ראיתי בחדר האוכל שיש מכונת שתיה שמקבלת כרטיסי אשראי. החלטתי להשתמש בכרטיס הסמארטקארד בקניה הראשונה כדי לרכוש בקבוק שתיה קטן. המחיר שהופיע במכונה: 6.5 שקלים. העברתי את הכרטיס, בחרתי את המשקה, קיבלתי אותו והלכתי להמתין שהלקוח יסיים התחייבויות קודמות.

מכיוון שהתקנתי את האפליקציה של הכרטיס על הסמארטפון שלי, החלטתי לבדוק אם רואים את העיסקה. אכן ראו, רק שבמקום לגבות 6.5 שקלים, גבו ממני 30.7 שקלים! איך לכל הרוחות גובים סכום כזה על בקבוק קולה זירו חצי ליטר? הרמתי טלפון לחברה (משום מה המספר הישראלי שלהם לא מופיע על הכרטיס אלא רק מספר שנראה כאילו זה בחו"ל) ואז הבנתי שהסכום נגבה ממני כ"בטחון". מדוע לכל הרוחות צריכים לגבות ממני כמעט פי 5 על "בטחון"? כי מכונות שתיה נופלות בסעיף של בתי מלון/תחנות דלק שבהם הספק גובה פי כמה וכמה, והכסף חוזר אליך לאחר מספר שבועות! מסקנה: רואה מכונת שתיה ואתה צמא? תעביר כרטיס ישראלי רגיל או שתלך לסופר לקנות שתיה!

אז למי מיועד הכרטיס הזה? כיום, חברת אמזון מתחרה בחברות האשראי הישראליות ומבקשת את העמלה הכי נמוכה שאתם רוכשים מוצרים ממנה (לא חשוב באיזה חנות של אמזון, האמריקאית או האחרות) ולכן מומלץ לשלם בשקלים וכרטיס כזה יכול להתאים. ככלל, אני ממליץ לא להשתמש בכרטיס שהבנק הנפיק לך (או כרטיס חיצוני שחברות אשראי ישראליות הנפיקו לך) מאחר וכיום יש יותר ויותר הונאות אשראי וגניבת מספרים (תראו מה קרה באירן). נכון, כרטיסים מבוטחים, אולם אם אינך עוקב בצורה קבועה, אתה עלול למצוא שבכרטיסך בוצעו מספר פעולות ולוקח זמן עד שמקבלים כספים בחזרה, ולכן עדיף לרכוש כרטיס כזה, להטעין בהעברה בנקאית סכום מסוים ועם זה להשתמש (יש גם כרטיס ויזה נטען דולרי של חברת Payoneer הישראלית. אגב, ל-Payoneer יש גם כרטיס שעובד בשקלים, אבל העמלות שהם גובים – מופרזות בטירוף לפי בדיקה שערכתי).

לסיכום: כרטיס הסמארטקארד של רשות הדואר בשיתוף חברת Mastercard הוא כרטיס די טוב שיכול לסייע בשליטה על הוצאות רכישה, יכול להפחית את הסיכון בגניבה, ועוזר בדברים כמו "חגיגה" על האובליגו שלך ואפשר להטעין את הכרטיס בקלות מכל חשבון בנק (גם אחרים יכולים להעביר אליך כסף אל הכרטיס דרך מספר חשבון הבנק הוירטואלי למיטב ידיעתי).

סטטוס כרטיסי Debit בישראל – 2018

אם ישנו משהו שמדינת ישראל אינה אוהבת (תודות לבנקים וללוביסטים של הבנקים) זה אנשים שאוהבים את העצמאות שלהם מבחינה פיננסית, אנשים שלא אוהבים לשלם ריביות רבעוניות וחודשיות ופר-שורה ועמלות מכאן עד הודעה חדשה (שמחירן כמובן פי כמה וכמה מהעלות של הבנק). המדינה אוהבת שאתה "בסיסטם" ואם לדוגמא חשקה נפשך בכרטיס אשראי אז אתה יכול להגיע לבנק ולקבל כרטיס חיוב (לא, מה שהבנק נותן לך אינו כרטיס אשראי בהגדרה הרשמית) או לפנות לויזה כא"ל או ללאומי קארד ולקבל כרטיס אשראי, הכל כמובן תלוי בהיסטוריה הפיננסית שלך (כן, יש מספר גופים שעוקבים אחר התנועות הפיננסיות שלך, למרות שיש חסיון על חשבון הבנק שלך, המערכת מחוררת ככברה). כאן בארץ קשה עדיין למדינה לקבל עובדה שמישהו רוצה להתנהל על סמך הכסף שהוא מפקיד לכרטיס וזהו, מבלי לשלם עמלות שורה, עמלות רבעוניות ועוד. אחרי הכל, בשביל רשויות המדינה, זה שאתה משתמש בחשבון בנק מקל עליהן את העובדה שאם אתה חייב כספים, אפשר לעקל לך את הכספים במספר הקלקות אצל הפקידות ברשויות השונות, נוסיף את העובדה שהבנקים מתעלמים לחלוטין מהטקסט שכתוב במסמך העיקול (הרשות מבקשת לשמור בצד סכום מסוים, שום דבר מעבר, הבנק לעומת זאת כשיש צו עיקול יחזיר לך צ'קים ויכול להיות שגם יחסום לך כל כרטיס אשראי או הוראת קבע. למה? "כי יש צו עיקול", גם כשיש לך יותר כסף ממה שהצו עיקול מציין). בקיצור, אם אתה לא מאלו שמחביא שטרות מתחת למזרן, מומלץ שיהיה לך כרטיס טעון למקרה חרום.

אז איך ניתן להשיג את העצמאות הזו בכל זאת?

עד לפני חודשים ספורים, התשובה היתה "לא ניתן" (כלומר תמיד ניתן לפתוח חשבון ע"י קרוב משפחה וכו' אבל אני מדבר על דרכים כשרות ובלי לתחמן). רוצה כרטיס חיוב? בדואר מוכרים כרטיס חיוב חד פעמי (בעבר זה נקרא "ויזה נטען שקלי", כיום זה נקרא .. Gift Card). הבעיות עם הכרטיס הזה? ניתן לטעון אותו עד סכום של 1000 שקלים ובנוסף אתה תיתקע עם הסכומים הקטנים שנשארו בו. מה תעשה כשנשאר נניח בכרטיס 12 שקלים? לא הרבה..

כרטיס נוסף שהדואר הוציא הוא "ויזה נטען דולר" של חברת payoneer הישראלית. אתה יכול להטעין את הכרטיס בסכום מירבי של עד $2500, הכרטיס מבוטח כך שאם הוא נגנב, אתה תקבל את כספך בחזרה. הקוץ בכרטיס זה? הוא טוב לחו"ל, לא לארץ, אלא אם בא לך לשלם עמלה של 2.5% על כל עיסקה שתבצע בשקלים.

כרטיס נוסף שהדואר הציע היה כמו ויזה נטען בדולר, רק ליורו, אולם משיחות עם עובדי דואר הבנתי שהכרטיס בוטל עקב הענות חלשה.

בחודשים האחרונים חתמו חברת דואר ישראל וחברת Cash Passport (חברת בת של מאסטרקארד) על הסכם חדש ובמסגרתו הדואר יציע לציבור את כרטיס ה"סמארטקארד". בתוך אותו כרטיס יהיו 3 "ארנקים" – שקל, יורו וליש"ט, כאשר אתה יכול להטעין כל אחד בנפרד (כל אחד יכול להטעין עבורך את הכרטיס. אתה מקבל מס' חשבון וירטואלי ולמחרת הכסף נטען בכרטיס אלא אם אתה מטעין בדואר ואז זה מיידי). לכאורה, הכרטיס נותן מענה לאזרח הישראלי – אתה יכול להטעין בשקלים את הכרטיס שוב שוב, אבל כמו תמיד, לא כדאי להתלהב. דף העמלות באתר הדואר מבהיר כמה נקודות לא ממש מעודדות, כגון:

  • מעוניין למשוך מזומן עם הכרטיס מכספומט? עד פעמיים בחודש זה בחינם. אחרי זה – זה יעלה לך 5 שקלים.
  • חושב לאכול במסעדה ולשלם? אולי לקנות עם זה שתיה? כדאי שלא תוציא את הכרטיס, הואיל ו-Cash Passport יגבו ממך עמלה מפלצתית של 15%. רוצה למשוך מזומן בכרטיס באיזה כספונט שנמצא בפיצוציות? נוסף על העמלה של הכספונט, תיאלץ להיפרד מ-12 שקלים נוספים.

בקיצור, זהו כרטיס חרום, לא כרטיס לשימוש שוטף (ואגב, אם אתה רוצה לשלם בדולר, תצטרך גם לשלם עמלות המרה לדולר).

בעבר היתה "רפורמת כרטיסי האשראי", אולם רפורמה זו לא נגעה בנקודה חשובה הקשורה לכרטיס חיוב נטען רב פעמי לאזרח הישראלי ולא לעמלות החודשיות שנגבים מאזרחי ישראל. תציצו לרגע בארנק שלכם. כמה כרטיסים יש לכם? אם יש לכם כרטיסים בנקאיים או כרטיסים חיצוניים, העמלה שתשלמו על הכרטיס רק כי יש לך כרטיס הוא בין 12 ל-30 שקלים לחודש, גם אם לא עשית שום שימוש בכרטיס! (אגב, אם יש לך כרטיס זהב או פלטינה, הכרטיס חינם רק בשנה הראשונה. שנה שניה והלאה – חגיגות עליך!) עדיין בישראל אין כרטיס נטען שקלי רב פעמי עם עמלות נמוכות והדבר מוגבל בצורה מלאכותית. קחו לדוגמא כרטיס נטען חד פעמי שקלי – אין שום בעיה שתמשכו כספים איתו ותרכשו איתו באינטרנט בשקל או בדרך (קיימת עמלת המרה אם קניתם במטבע שאינו שקל), ובעבר חברות כמו כא"ל הציעו כרטיסים כאלו שנטענו בצורה רב פעמית אולם בשנים האחרונות כל החברות ביטלו אפשרות זו וועדת הרפורמה אפילו לא התייחסה לכך.

לסיכום: ישנה התקדמות מסויימת בכל הקשור לכרטיסי חיוב אולם עדיין העמלות פשוט גבוהות מדי. אזרח המעוניין בכרטיס חיוב עצמאי שאינו קשור לבנק כלשהו ושאינו מעוניין ב"מערכת יחסים" עם חברת אשראי – לא צריך לדעתי לשלם עמלות כאלו גבוהות על דברים פשוטים כמו תשלום במסעדות וכו'. מדוע בממשלה לא נותנים לאזרחים את האפשרות הזו ומדוע מאפשרים לחברות האשראי להתחמק מלתת שרות כזה? על חברות השידור בכבלים ובלווין כפו לתת חבילות בסיס, מדוע לא לכפות זאת על חברות האשראי הישראליות?

אז איזה כרטיס RAID לרכוש?

בפוסט הקודם דיברתי על כרטיס MegaRaid של LSI מבוסס מעבד 9220/9240 שגם נקרא M1015 של IBM, ויש לו שמות נוספים לפי החברה המשווקת (אינטל, HP, DELL, LENOVO ואחרים משווקים אותו בשמות שונים). אני ממליץ אותו לאלו שמעוניינים להרים שרת עם מערכת ZFS, מכיוון שהכרטיס הזה מצד אחד נותן חיבור אמין ויציב בין הדיסקים למערכת, ומצד שני הוא לא "מתערב" ממש בהעברת נתונים, והמקסימום מבחינת RAID שהוא יכול לעשות זה RAID-1/10. הוא יכול לבצע גם RAID-5/6 אבל אז כל העבודה נופלת על המעבד במחשב, בדיוק כמו RAID תוכנה. ב-ZFS זה יתרון, במערכות מבוססות RAID תוכנה אחרות – זה לא ממש יתרון.

ZFS זה טוב, אבל יש מצבים שאי אפשר (או לא מעוניינים) להשתמש ב-ZFS. אם לדוגמא אתם רוצים להשתמש בשרת Windows כשרת קבצים, או מערכות File System אחרות כמו EXT4 או XFS. במערכות הקבצים הללו מאוד מומלץ שיהיה כרטיס RAID אמיתי שידע לא רק לבצע את ה-RAID (שוב – החל ב-RAID 1/10 וכלה ב-5/50/60), אלא גם ידע לדווח לכם על שגיאות בדיסקים במקרה של תקלה.

אז איזה כרטיס אני ממליץ? תסתכלו בתמונה – ניחשתם נכון, אני עדיין ממליץ על הכרטיסים המבוססים LSI. הם הכי נפוצים בשוק עם התמיכה הכי רחבה שיש, תהיה מערכת ההפעלה שתהיה – הכרטיס נתמך עם כל הפונקציות שלו.

אבל איזה דגם לרכוש? פה זה כבר תלוי בכם. הנה מספר דוגמאות:

  • אם כל הדיסקים יושבים בתוך השרת (או "שרת") – אז כרטיס שמסתיים ב-8i (ה-i זה internal וה-e זה external) עם מעבד 9260 יכול לתת לכם את כל פונקציות ה-RAID בחומרה (צ'יפ 9240 עושה RAID 1/10 בחומרה, אבל שאר מצבי ה-RAID נעשים על המעבד שלכם, לא על הצ'יפ של הכרטיס) ואפשר לחבר אליה עד 8 דיסקים SAS או SATA. אם יש לכם רק 2-3 דיסקים ואתם לא מתכוננים להתרחב, אתם יכולים לרכוש את גירסה 4i שאפשר לחבר עד 4 דיסקים. ההבדל במחירים בין 4i ל-8i זניח ולכן אני ממליץ ללכת על 9260 8i.
  • אם לעומת זאת אתם חושבים להכניס קופסת JBOD חיצונית שבתוכה ישבו הדיסקים ואת הקופסא אתם רוצים לחבר לשרת – אז חפשו כרטיסים 9260 עם אחת האופציות כמו 8e או 4e, הבעיה בד"כ בחיפוש כרטיסים כאלו שקל למצוא – אבל הם יקרים, כמה אלפי שקלים לכרטיסים חדשים. במקום זה הייתי ממליץ לכם לתחמן קצת ולקנות מתאם כמו זה בתמונה מימין – זה עולה בערך 100 שקל (כאן לדוגמא) כך שאתם מחברים את הכרטיסון הזה אל הכרטיס בקר שלכם מבפנים עם כבל SFF 8087 (רכשו כבל קצר של SFF 8087 מ-2 הצדדים) וכבל SFF 8088 בין הכרטיסון לקופסת JBOD. עם החיבור הזה אתם יכולים גם לשרשר בין מספר קופסאות JBOD לשרת.
  • סוללה – הפסקות חשמל קורות ורוב מערכות ה-RAID לא ממש יודעות לעמוד טוב בהפסקת חשמל (אם ה-UPS לא עבד לדוגמא). עם ZFS יש לו פתרון משלו, אבל במקרה של מערכות קבצים אחרות – סוללת גיבוי על כרטיס הבקר תעזור לסנכרן את המידע ברגע שהחשמל יחזור.
  • זכרון נדיף (FLASH) או זכרון RAM כתוסף לכרטיס על מנת להאיץ ביצועים – ותרו. בפוסט הבא נדבר על פתרון הרבה יותר רציני לגבי האצה.

אם אתם קונים שרת יד שניה (אני מדבר על שרת פיזי ולא PC שעשה "גיור" להיות שרת), סביר להניח שיש לכם כבר כרטיס RAID בתוכו. בדקו מה הפונקציות שקיימות והאם יש צורך ברכישת כרטיס RAID חלופי. ספקים רבים עושים טריקים (כמו עם הכרטיסים הנ"ל) על מנת לאלץ אתכם לרכוש "כרטיס אחות" על מנת לקבל פונקציה מסויימת והכרטיסי "אחות" האלו לא ממש זולים.

חשוב לזכור: ישנם כרטיסים רבים שמאפשרים חיבורים של SAS או SATA אולם כרטיסים אלו אינם כרטיסי RAID, הם מאופיינים בכך שהם זולים מאוד (בערך 200-400 שקל). אם אתם רוצים לחסוך ויש לכם JBOD חיצוני – קנו כרטיס 8i, את המתאם בתמונה למעלה מימין וחברו בין כל הציודים. זהו פתרון שמתאים לבית או לעסק קטן. אם מדובר בחברה רצינית, אז תפסו שיחה צפופה עם אחד הסמנכל"ים הטכניים ורכשו כרטיס RAID רציני מבוסס 9280 עם פורטים פנימיים וחיצוניים.

בפוסט הבא נדבר על דיסקים ואיך לקבל ביצועים גבוהים גם עם דיסקים SATA פשוטים.