סקירה קצרה: קורא כרטיסים SanDisk ImageMate PRO USB 3.0

אם יש משהו אחד שמתסכל אותי ברמות בכל הקשור לייבוא של וידאו, זה יהיה עניין יבוא הוידאו מהמצלמה. בין אם יש לך מצלמה שעולה 300$ או מצלמה של 4000$, מהירות החיבור דרך ה-USB שלה הוא פטתי, במיוחד אם אתה חושב בטעות לצפות בתוכן דרך המחשב: זה אפשרי, אבל אם יש לך יותר מכמה עשרות קליפים על אותו כרטיס זכרון, תתאזר בסבלנות.

לכן, אחד התהליכים הראשונים שכל צלם מקצועי רציני עושה בכל הקשור לייבוא הוידאו (או התמונות) – זה להוציא את הכרטיס מהמצלמה ולהשתמש בקורא כרטיסים חיצוני או בקורא כרטיסים המובנה בלאפטופ (אם זה לא לאפטופ מק מה-4 שנים האחרונות). אפשר כמובן לייבא דרך חיבור ה-USB, אבל אז תתכונן למהירות קריאה שנעה בין 10 ל-25 מגהבייט, ואם הקלטת קבצים שכל אחד מהם שוקל כמה ג'יגהבייטים או עשרות ג'יגהבייט – תתאזר בסבלנות.

רוב קוראי הכרטיסים הזולים בשוק הם .. זבל של דבר. רובם כוללים מימוש חלקי של מפרט ה-SD, וכך יוצא שגם כרטיסי SD יוקרתיים יקראו באותם קוראי כרטיסים מאותה מהירות של חיבור USB למצלמה: 10-25 מגהבייט לשניה, ולכן בדרך כלל אני ממליץ לאנשים מקצועיים לזרוק את הדברים האלו או להשאיר אותם למקרי חרום בלבד.

sandisk card readerבמקום זה אני ממליץ לרכוש את קורא הכרטיסים של Sandisk, ובשמו הידוע: SanDisk ImageMate PRO USB 3.0. אפשר לרכוש אותו ב-IVORY לדוגמא ב-95 שקלים. הקורא הזה עובד בחיבור USB 3 ומנסיוני, מהירות קריאת הקבצים קפצה פי 4-5 מקוראי דיסקים זולים והגיעה למהירות של 80-100 מגהבייט לשניה (המהירות כמובן תרד, אם אתה כותב את הנתונים לדיסק מכני). הקורא הנ"ל תומך בכרטיסי SD (כולל SDXC, כלומר הוא יודע להתמודד עם הפינים הנוספים שקיימים בכרטיס), מיקרו SD וגם כרטיסי CF (לא CFast או CF Express!).

לסיכום: אם אתה מצלם הרבה, סטילס או וידאו, רכוש לך קורא כזה והיפטר מהקוראים האחרים. המכשיר שווה כל שקל!

הצד הלא-ממש-נחמד של סמארטקארד

לפני כחודשיים, פרסמתי בבלוג זה מאמר די חיובי על כרטיסי הסמארטקארד שמשווקת רשות הדואר. הכרטיס, למי שאינו זוכר – כולל שלושה ארנקים: שקל, ליש"ט ויורו, אפשר להטעין מכל מקום (גם לא דרך החשבון שלך), אפשר להמיר כספים פנימית בין הארנקים, אפשר לראות מיידית אם חיובת, על ידי מי – וכמה.

עד פה הכל טוב ויפה.

אתמול גיליתי את הצד הפחות נחמד. בדקתי בלילה דרך האפליקציה של סמארטקארד את התנועות האחרונות, ולהפתעתי גיליתי חיוב שלא ביצעתי על סך 140 שקלים, וכאן מתגלה ההבדל הענק בין חברות האשראי המקומיות לבין אלו החיצוניות שרשות הדואר עובדת עימם.

נניח שיש ברשותי כרטיס של אחת מהחברות המקומיות: ויזה כא"ל, לאומי קארד (MAX), ישראכרט. נניח שאני עובר על רשימת החיובים ואני מוצא אחת מוזרה. הנוהל, למיטב ידיעתי – הוא אותו נוהל אצל כולן: אתה מרים טלפון לחברה שמנפיקה את כרטיסך, עובר תהליך זיהוי ואז אתה מציין איזו עיסקה לא ביצעת. הנציג מצידו השני של הקו יכול לתת לך יותר פרטים לגבי העסק עצמו: שם מלא של העסק, כתובת, וגם טלפון. אתה יכול לבקש ביטול עיסקה מהסיבה שאתה לא ביצעת זאת, אולם אם לסוחר יש הוכחה שאתה כן ביצעת את העיסקה, אתה תחויב בסכום העיסקה + 30 שקלים, כך שעם הפרטים שאתה מקבל אתה יכול לבדוק בעצמך אם כן בוצעה העיסקה ואם לא – ליצור שוב קשר ולבטל סופית את העיסקה. במידה ואתה מודיע כי כרטיסך אבד או נגנב – הוא יחסם מיידית, ללא קשר לעיסקה.

בסמארטקארד לעומת זאת – הם יכולים לקבל הצטיינות בבירוקרטיה ובדרכים לייאש את הלקוח.

ראשית, כאשר אתה יוצר קשר עם הנציג/ה לגבי עיסקה שאין לך מושג לגביה, הפרטים שתקבל הם בדיוק הפרטים שמופיעים באפליקציה. לא תקבל שם עסק מלא, לא טלפון, לא כתובת. בנוסף – מהרגע שהתלוננת על עיסקה שאתה לא ביצעת – כרטיסך מיידית מבוטל, גם אם כלל לא ביקשת זאת. אתה מעוניין בכסף? אוקיי, הנציגה תשלח אליך אימייל עם רשימת התנועות האחרונות שבוצעו בכרטיס וטופס PDF שעליך למלא בעברית ולשלוח לאנגליה. באנגליה הטופס שלך יתורגם לאנגלית ובקשתך תיבדק. כל התהליך יקח חודשיים שלושה ואם יוחלט שאתה צודק, חשבון הבנק שלך יזוכה בסכום. הבעיה המרכזית: מה עושים כשמדובר בעיסקה שבוצעה פה בארץ, איך מאנגליה יבדקו זאת…

בקיצור – בכל הקשור לסמארטקארד, נראה שבדואר ישראל לא ממש ישבו למו"מ מול חברת הכרטיס חיוב על דברים כמו החזרי חיובים במקרים שהם בוצעו תוך כדי הונאה/גניבת מספר וכו', ועם הביקורטיה הזו שהם מעבירים לקוחות, המלצתי היא לא לקחת כרטיס כזה מהדואר.