שימוש ב-NVME SSD RAID לעריכת וידאו מקצועי

במשך שנים רבות צלמי וידאו עובדים בשיטות שונות על מנת לצלם וידאו, לערוך, לקודד ולשחרר אותו. בדרך כלל הוידאו יוקלט ישירות לכרטיס SD, או XQD או כרטיס אחר, לאחר מכן הכרטיס יועבר אחר כבוד למחשב נייד/נייח והתוכן יועתק בעזרת קורא כרטיסים אל הדיסק הקשיח במחשב או אל דיסק קשיח/SSD חיצוני המחובר למחשב. משם תבוצע עריכה, קידוד והעברת החומר המוכן ליעדו.

בחלק מהמקרים, אצל עורכים יותר מקצועיים, קיים מכשיר DAS המחובר דרך SFF-8087 או דרך Thunderbolt למחשב. המכשיר מכיל מספר דיסקים מכניים והעריכה נעשית ישירות מול אותו מכשיר בסטודיו של העורך. היתרון בשיטה זו – אין צורך בערימת SSD חיצוניים פר צילום/פרויקט, מספיק אחד כדי להעביר את הוידאו מהשטח (אם צלם חיצוני או חברת צילום חיצונית מצלמת והעורך הוא מישהו אחר שיושב במקום אחר) אל מכשיר ה-DAS.

הבעיה הגדולה כיום היא שקבצי וידאו הולכים וגדלים גם במצלמות סמי מקצועיות. מצלמות כמו GH5 או Sony A7 R4 ומצלמות מקצועיות כמו Canon C300, או RED או ARRI למיניהן – מקליטות וידאו באיכות יותר ויותר גבוהה וכל שניה של וידאו תופסת יותר ויותר שטח, ואנחנו מדברים רק על וידאו, לא אודיו, לא Assets, לא אפקטים ושום דבר אחר, כך שמגיע מצב שגם SSD חיצוני טוב מתחיל להיות איטי – והמצב לא הולך להשתפר (נכון, קיים קידוד H.265 HEVC, אבל לא מומלץ להקליט איתו וידאו כי קידוד כזה יותר מתאים ל-Delivery מאשר לעריכה). הבעיה מתגלית בחומרתה לא רק בזמן ה"טיול" ב-Timeline, אלא במיוחד בקידוד הוידאו – ה-Encoder יסיים את הקידוד אך יקח עוד דקות ארוכות עד שהתהליך יסתיים מכיוון שצריך להעתיק את הנתונים מהמחשב המקומי ל-DAS (כן, גם אם בחרת לקודד ישירות ל-DAS, המחשב קודם מבצע את הפעילות בדיסק המקומי).

אחד הפתרונות הטובים הקיימים לבעיה כזו הוא שימוש ב-RAID NVME. זהו כרטיס ריק שלתוכו אנחנו מכניסים מקלות SSD NVME בחיבור M.2. עד 4 כרטיסים כאשר כל כרטיס מגיע עד גודל 2 טרהבייט. את הכרטיס נגדיר כ-RAID-0.

מטרת ה-RAID אינה ליצור אמצעי אחסון קבוע לתוכן המדיה שאנחנו רוצים לערוך ולקודד, אלא לשמש כאמצעי אחסון מקומי שאליו אנחנו נעתיק את הפרויקט מהמקום הרגיל שבו אנחנו מאחסנים פרויקטים (DAS לדוגמא), ובתוכנות העריכה שאנחנו נשתמש, אנחנו נפתח את הקבצים מאותו RAID מקומי. לאחר שסיימנו עם הפרויקט, אנחנו נזיז את הפרויקט מה-RAID המקומי בחזרה אל ה-DAS.

היתרון בשיטה זו הוא עצום. לא חשוב איזה חיבור יש לך לאחסון חיצוני גדול (סטורג', DAS) – ה-RAID המדובר נותן ביצועי מהירות של עד 15 ג'יגהבייט לשניה. סתם לשם השווה: אם יש לך DAS של 4 דיסקים, תקבל אולי מהירות של 800 מגהבייט לשניה, כך שההבדל התיאורתי במהירות הוא כמעט פי 20.

ה-RAID שאני מתאר יכול להיות עד גודל 8 טרהבייט, אבל כל מי שקנה פעם SSD NVME M.2 יוכל לאמר לכם שמחירי המקלות לא זולים. התשובה לכך פשוטה: לא חייבים ישר לרוץ ולרכוש את המקלות של 2 טרהבייט פר מקל. אפשר לדוגמא להתחיל עם מקלות SSD של סמסונג מסידרה 970 Evo Plus בגודל חצי טרהבייט. כל מקל כזה עולה 600 שקלים ב-KSP/IVORY, והכרטיס לעיל עולה 250 שקלים כולל משלוח מאמזון. ההרכבה וההגדרות די פשוטות, אולם צריך מחשב נייח די עדכני ודי חזק עם לפחות 2 כניסות PCIe 3 X16 ותמיכה ב-BIOS ב-PCI bifurcation. אם המחשב הנייח שלך הוא בן שנתיים-שלוש ויש לו 6-8 ליבות, סביר להניח שתוכל להטמיע פתרון כזה. אני מקווה בשבועות הקרובים להעלות וידאו כיצד להגדיר זאת.

פתרון זה, כמו שציינתי, הוא למחשב נייח/תחנת עבודה. מה עם מחשבים ניידים? לצערי חיבור Thunderbolt 3 לא מספק מספיק רוחב פס לעשות את הטריק הזה. (ה-RAID הזה משתמש בכל רוחב הפס של PCIe 3.0 X16).

משהו חשוב: ה-RAID הזה לא מחליף אחסון מקומי למערכת הפעלה (אלא אם יש לכם מחשב נייח עם מעבדי Skylake X או מעבדי Threadripper), כך שאם יש לכם מעבד 6-8 ליבות מהדור השביעי ומעלה, עדיין תצטרכו את הדיסק הקשיח המקומי או SSD המקומי שיש לכם במחשב על מנת לעבוד עם מערכת ההפעלה והאפליקציות.

לסיכום: השיטה שהצגתי קצת לא קונבציונאלית, אבל היא יכולה לעזור רבות כשיש תוכן רב שנמדד בטרה בייטים של מידע לפרויקט אחד. השיטה לא מאיצה את מהירות הקידוד, אך היא בהחלט מאיצה את זמן הגישה לקבצים ולנקודות זמן השונות בוידאו/אודיו/תכנים אחרים. אפשר להתחיל בקטן ולגדול בהמשך, ולא צריך תוכנות מיוחדות בשביל להקים זאת.

סקירה: DJI Osmo Pocket

רכשתי לפני זמן מה עבור אחד הפרויקטים הנסיוניים שלי את ה-DJI Osmo Pocket ואת ה-DJI Osmo Action. כרגע אינני יכול להרחיב לגבי הפרויקטים ולכן פוסט זה ידבר על ה-Pocket.

ה-Pocket היא מצלמה חדשה בשוק שמצטרפת לשוק ה-Extreme, למצלמות המיועדות לצילום רכיבות אופניים, גלישה בים ודברים רבים נוספים. בניגוד למתחרים, יש לה ראש מסתובב של 270 מעלות והיא יודעת לעקוב אחרי אובייקטים שהיא מזהה או שמגדירים לה. היא מצלמת ברזולוציות עד 4K ועד 60 פריימים לשניה באיכות של 100 מגהביט, ולמקצועיים – היא מאפשרת צילום עם Cinelike-D ל-Color Grading ויש לה יציבות מרשימה בזמן הצילומים (אין רעידות) – כלומר בכל מה שקשור לצילום וידאו, היא עושה פחות או יותר מה ש-Go Pro ומה ש-Osmo Action עושים, רק שאין צורך ב-Gimble כדי לקבל את כל התנועתיות ומעקבים. היא קטנה מאוד ונכנסת לכף היד.

מבחינת ממשק משתמש, ישנן 2 צורות לנהל ולהגדיר את המצלמה: דרך המסך הקטן (שקצת בעייתי למי שיש אצבעות גדולות) ודרך חיבור המכשיר לטלפון סלולרי. לצערי אין דרך לנהל את המצלמה דרך PC או מק.

ניהול דרך המסך הקטן נותן לך את האפשרויות הבסיסיות: בחירת רזולוציה, מעקב אחרי המצולם, צילום סטילס, וידאו, ועוד ועוד – הדברים היחסית בסיסיים. אם רוצים יותר מכך, אז יש צורך להתקין את תוכנת DJI MIMO על הטלפון הסלולרי שלך, לחבר דרך חיבור מיוחד (המסופק) את המצלמה לטלפון הסלולרי שלך ולהגדיר כל דבר אפשרי, החל מהרמה הבסיסית ועד מהירות צמצם, ISO, EV ועוד ועוד. לא חסרות אפשרויות הן לצלם המתחיל והן לצלם המקצועי שמבין במושגים ובתחום. האפליקציה בטלפון הסלולרי מאפשרת לך לראות "שידור חי" ולצלם ישירות מהטלפון הסלולרי (כל עוד המצלמה מחוברת) – שזה כמובן הרבה יותר נוח מלהסתכל על מסך בגודל של 2 ס"מ בערך. אפשר כמובן גם להגדיר דברים בטלפון הסלולרי כשהמצלמה מחוברת, ולאחר מכן לנתק את הטלפון מהמצלמה ולהתחיל לצלם מהמצלמה, ההגדרות יזכרו.

מבחינת אחסון – המצלמה משתמשת בכרטיסי מיקרו SD, ואם רוצים להקליט וידאו ברזולוציית 4K עם 60 פריימים לשניה – ניתן להשתמש בכרטיסים גדולים של 256 ג'יגהבייט.

האם מצלמה כזו יכולה להחליף מצלמות DSLR (כל פורמט)? לא. אחד החסרונות של ציוד צילום לטיולים הוא חסרון העומק. המצלמה עובדת כ-Fixed, כלומר אין אפשרות להתקרב או להתרחק מהמצולם, אלא אם תעשה זאת פיזית, כך שדברים כמו אפקט בוקה (רקע מטושטש בכוונה) לא אפשריים במצלמה כזו.

לאחר שהשתמשתי במצלמה ושיחקתי איתה, אני יכול לאמר מספר דברים:

היתרונות:

  • היא מעולה לצילום וידאו – כל עוד יש תאורה כלשהי, בתאורה ביתית רגילה היא לא ממש מרשימה אלא אם יש לך תאורה טבעית מבחוץ או שהדלקת מספר נורות נוספות.
  • קל לתפעל אותה – לחץ על הכפתור השחור להפעלה, לחץ על הכפתור האדום להקלטה ובסיום ההקלטה לחץ שוב על הכפתור האדום. המצלמה מספיק אוטומטית כדי להגדיר דברים בסיסיים ורוב הפונקציות הבסיסיות זמינות במסך הקטן ללא צורך לחבר בכל פעם את הטלפון הסלולרי.
  • פונקציית מעקב אחר מצולם היא לא רעה בכלל, כל עוד אין דברים עם צבעים קרובים שדומים למצולם – אם אתה מצלם חתול ג'ינג'י ליד עצים, המעקב במצלמה יתחרפן.
  • כמעט ואין צורך מקום מיוחד בשבילה, היא יכולה להיכנס (לא כולל הראש) בכף ידו של אדם בוגר.
  • יש לה ברשת עשרות Accessories לחבר אותה לכל דבר שניתן להעלות על הדעת – החל מחצובה, לתיק גב, לקסדה, לחזה ועוד. יש גם עדשות ND לרכישה לימים שבהם השמש מקשה על צילומים.
  • המחיר שלה כיום בארץ הוא זול – 1549 שקל ב-IVORY או KSP וזה יוצא יותר זול מלרכוש מאמזון (תוסיף על כך מכס ומסים).

החסרונות:

  • היא מתחממת – לא חום שלא ניתן להחזיק ביד, אבל היא בהחלט מתחממת, במיוחד בצילומי וידאו 4K ב-60 פריימים.
  • היא לא ממש מתאימה לצילומי סטילס. אם יש לך טלפון מהקצה הגבוה (אייפון 10 לגרסאותיו, פיקסל 3/3A, גלקסי Note 9, סמסונג 10 לגרסאותיו, One Plus 6T ומעלה ועוד ועוד) – עדיף יהיה לך לשלוף את הטלפון הסלולרי שלך ולצלם.
  • קשה להגדיר מעקב דרך המצלמה בלבד. יש 3 מצבים שלעיתים מבלבלים.
  • לא ניתן להחליף סוללה, והסוללה המובנית קטנה (אבל אפשר לחבר אותה למטען נייד ולהמשיך לעבוד).
  • אין לה יציאת HDMI החוצה.
  • המסך עבור הרבה אנשים – קטן מדי.
  • המיקרופון שלה גרוע ואין לה רמקול. רוצה להקליט אודיו? רכוש את המתאם ל-3.5 מ"מ של DJI (רק הוא עובד עם המצלמה) וחבר מיקרופון חיצוני (דש או אחר).

לסיכום: DJI הוציאו מכשיר חדש שמשלב גם מצלמת אקסטרים וגם Gimble לצילום חלק בחוץ. זו נישה חדשה ו-DJI מנסה את השוק. המכשיר ללא ספק – הוא דור ראשון. מה ש-DJI צריכה לעשות לדעתי, זה לשנות כמה דברים מאוד מהותיים: החלפה לסוללה נשלפת והרבה יותר גדולה, החלפת מיקרופונים, אפשרות צפיה גם ללא כבל בטלפון הסלולרי, הגדלת המכשיר ואולי אפילו אפשרות להחליף עדשות, להגדיל את כמות הפריימים לשניה שהיא מסוגלת להקליט (זה יהיה כרוך בהחלפת מעבד והגדלת המכשיר עצמו).

האם הייתי ממליץ לרכוש אותה? למי שמרבה לטייל, הייתי ממליץ לרכוש אותה אולי כמצלמה נוספת. אם מצד שני אתה הולך לטיול שבת רגלי או טיולים די קצרים, ה-Pocket בהחלט יכולה לעניין אותך. גם לאלו שאוהבים צילומים מאולתרים אני יכול להמליץ אותה כי היא קטנה וניתן לשלב אותה ב-1001 דרכים. צפו לדוגמא בקליפ הבא וראו איך הצלם המוכשר מצלם פרסומת לבית של 20 מיליון דולר עם ה-Pocket בלבד.

נקודות לגבי שרתים לבניה עצמית

אמרה ישנה שמגיעה מ-וודי אלן אומרת: "אם אתה רוצה להצחיק את אלוהים, ספר לו על התוכניות שלך".

כפי שכתבתי בפוסט קודם בסידרת ה-My Labs: אני מעדיף לבנות את ה-LAB שלי בעזרת מחשבים עם מעבדי דסקטופ של AMD מסידרת Ryzen 7 2700. יש לך 8 ליבות ו-16 נימים, עד 64 ג'יגהבייט זכרון, ו-2-3 מכונות כאלו אמורות להספיק לכל LAB קטן..

אמורות.. חשבתי לעצמי..

ואז הגיעו כמה הצעות מעניינות. מצד אחד הרעיון שלי לגבי VDI זול (שמצריך מעבדים כמו Xeon E5 V4), או בקשות לגבי בניית סטורג' מבוסס 100 דיסקים 3.5", בקשות לגבי סטורג' משולב במתודת Scale Out, וירטואליזציה HCI במחיר זול, הקשחת חומרה, וגם בקשות כמו ניטור אפליקציות שונות ב-Scale out ב-Scaling של כמה עשרות Nodes אך לא במובן של אם "זה רץ", אלא מה ההשפעה מבחינת Latency, זמנים וכו'.

המכנה המשותף לרוב הדברים שכתבתי לעיל? אף אחד לא מממן אותך כמעט בכלום, אולי עוזרים לך להשיג ציוד מסוים אבל לא יותר מכך. הכל צריך לבוא במימון משלך ואם אתה מצליח להשיג תוצאות מרשימות – נכנסים למו"מ על מחירים, שעות, ציוד שהלקוח ירכוש וכו', כך שבשלב הראשון, אני צריך להיות יצירתי ברכישת ציוד ובנייתו. לא יותר פשוט לעשות זאת בענן? לא, כי חלק מהדברים מצריכים חומרה יעודית, וענן עולה כסף, גם כשהמכונות כבויות, ורוב הדברים שהזכרתי יקח להקים אותם חודשים, מה גם שחלק מאותן חברות ממש לא רוצה לשמוע על PoC בענן.

אז להלן כמה נקודות שהתחלתי לעבוד עליהן ואני משתף אותן פה לראשונה, אתחיל בבעיות שמצאתי עם שרתי מותג ישנים:

  • שרתי מותג בתצורת 1U או 2U ישנים הם אסון מבחינה אקוסטית כשמתחילים להרחיב אותם. קחו כל שרת 1U ותוסיפו כרטיס או 2. לא חשוב מה הכרטיסים שתוסיפו. ברגע שתפעילו את הכרטיסים ותפעילו מחדש את השרת, תראו איך המאווררים עולים בכמה דציבלים טובים מבחינת רעש, גם אם יש קירור ממזגן או שהמעבדים לא עושים כמעט כלום. הכרטיסים חוסמים חלק מהקירור, שבב ה-BMC שאחראי על ניהול כל הקירור וה-PWM של המאווררים – מחליט על דעת עצמו להעלות ברמה את מאמצי הקירור (למרות שאין ממש צורך. שרת יכול לעבוד יופי גם אם הטמפרטורה בשרת היא 25 מעלות לדוגמא). בשרתים 2U הבעיה פחות קיימת – עד שאתה מכניס כרטיסים של 40 ו-56 ג'יגהביט (לדוגמא: מסידרת ConnectX של Mellanox) – ואז שוב הדצבילים עולים. זו, אגב, אחת הסיבות מדוע שום ספק ענן ציבורי רציני לא רוצה להשתמש בשרתים כאלו – הם בנויים ברמת Engineering של "כיסוי תחת" מושלם, למרות שהציוד יכול לתת יותר ולעבוד בטמפרטורות יותר גבוהות (מה שחוסך לספק הענן כסף בקירור).
  • אחת הבעיות הנוספות בשרתי מותג היא שהטכנולוגיה ישנה למרות שטכנולוגיה חדשה יותר היתה קיימת בעת יצור השרת. קחו שרתים כמו R610 ו-R620 (או G7 ו-G8 של HPE) ותגלו שרוב תושבות ה-PCIe (אם לא כולם) הם PCIe 2.0 ולא PCIe 3.0. רוצה לחבר JBOD ב-SAS 12G? זה פשוט או שלא יעבוד או שיעבוד לאט כי השבבים של LSI ו-Adaptec לדוגמא דורשים PCIe 3.0.
  • בעיה נוספת שאינה נמצאת רק בשרתי מותג היא עניין הזכרון: אם אין לך מקלות זכרון DDR3 ECC כשכל מקל הוא 32 ג'יגהבייט, תוכל להכניס מקסימום 16 מקלות של 16 ג'יגהבייט ולקבל מהירות של 1333 מגהרץ. כל מקל נוסף שתכניס בתושבות הזכרון הפנויות – ומהירות הזכרון של כל השרת יורדת ל-1033 ואם אתה ממלא את כל התושבות (18 או 24, תלוי בלוח אם) – זה ירד גם ל-800 מגהרץ עלובים, כך שמקסימום הזכרון שניתן להשתמש בלוח אם עם מעבדי Xeon E5 V1 או V2 במהירות זכרון מקסימלית – היא 256 ג'יגהבייט זכרון עם מקלות של 16 (מחירי המקלות של 32 ג'יגהבייט זכרון עדיין גבוהים).

מהבעיות – נעבור לפתרונות:

  • מבחינת לוחות אם, אני מעדיף לעבוד עם Supermicro. הם מייצרים לוחות מעולים שידידותיים לשינויים. כך לדוגמא ניתן להוסיף תמיכת NVME לתוך ה-BIOS, גם כש-NVME לא היה קיים בזמן יצור הלוח. אפשרי גם להתקין Coreboot (בחלק מהמקרים, לצרכי אבטחה) במקום ה-BIOS הרגיל, וכל הציוד הקיים על הלוח נתמך גם בהפצות לינוקס ישנות ללא צורך בחיפוש אחר מודולים ודרייברים, כולל שינוי מהירויות מאווררים, שליטה על ה-IPMI ללא צורך להיכנס ל-BIOS וכו'.
  • אחת הנקודות שחשוב לשים לב בבחירת לוח אם – זה הגודל שלו. אפשר למצוא לוחות מעולים של Supermicro אך שהם בגודל EE-ATX. בניגוד לרושם הראשוני, הגודל במקום רבים מופיע כ-Extended EATX ואנשים לא שמים לב לכך (כולל הח"מ) ולוח כזה לא נכנס לשום מארז שרת (וגם לא ברוב מארזי ה-Tower, אלא אם בא לכם להצטייד במקדחה לחורר דברים, לחתוך פלסטיקים וכו' וכו'), ולכן אם רוצים לרכוש לוח אם כזה, כדאי לבחור ATX או E-ATX בלבד.
  • בחירת מעבדים – הנה נקודה שנשמעת די טריוויאלית אך היא אינה כה פשוטה שמסתכלים מקרוב. בלוחות SuperMicro מסוג X8D או X9D אפשר להשתמש ב-Xeon E5 V1 (שלא כתוב עליו V או V1) ובמקרה של X9D אם תכנון הלוח (כתוב כ-Revision על הלוח) הוא מגירסה 1.20 ויש BIOS אחרון – אפשר להשתמש ב-Xeon E5 V2. בלוחות X10D אפשר להשתמש במעבדי Xeon E5 V3 או Xeon E5 V4 עם זכרון DDR4 ECC. אתם לא מחפשים כח עיבוד רציני? אפשר או לרכוש לוחות עם האות S במקום D (ה-S מציין לוח מעבד יחיד ו-D מציין זוג מעבדים) ואז מכניסים מעבד אחד או שאפשר לרכוש 2 מעבדים כשבמעבד מצויינת האות L (הכוונה Low Power).
  • מעבדים וטכנולוגיה – סביר מאוד להניח שכל מי שרוצה לרכוש שרתים, ירצה להריץ עליהם פתרון וירטואליזציה כלשהו, ואין שום בעיה להריץ vSphere על כל המעבדים, החל מהדור ראשון ועד הנוכחי, אבל אם רוצים להשתמש בטכנולוגיית וירטואליזציה כמו SR-IOV (פוסט על הנושא בבלוג העסקי בקרוב) – חייבים מעבד Xeon E5 V4 ומעלה. אפשר לנסות על Xeon E5 V3 אבל המימוש קיים בערך ב-60-80% מהמקרים, תלוי בלוח, ב-BIOS וכו'.
  • מבחינת מארז ללוח אם לשם בניית השרת – ישנם לא מעט מארזי 3U זולים שניתן לרכוש מ-eBay והם יחסית קלים במשקל כך שלא יהיה צורך לשלם סכומי עתק על המשלוח. עם מארזים כאלו ניתן להשתמש בקירור יותר קונבנציונאלי למעבדים, ניתן להשתמש במאווררים 120 מ"מ שקטים וניתן להשתמש בספק ATX רגיל (מי שמעוניין יכול כמובן להכניס 2 ספקי Flex ATX לשרידות), ואם הולכים על מארז 4U, אפשר להשתמש בפתרון קירור עם רדיאטור בגודל 120 מ"מ לכל מעבד ולהשאיר את המאוורר האמצעי לקרר את את הלוח, זכרון וכו' – זה בהחלט מספיק.
  • מעבדים – ניתן למצוא מעבדים זולים מהסידרת Xeon הראשונה, V2 וגם חלק ממעבדי V3 (אלו עם ה-4 ליבות). מעבר לכך – המחיר קופץ. פתרון די פופולרי שקיים הוא לרכוש מעבדים מאותה משפחה מסידרת ES שהם בעצם Engineering Samples. חשוב לציין: אלו מעבדים שאין להם כיתוב שם רשמי על המעבד (כתוב מספר כלשהו ו-Confidential) ובחלק מהשרתים (במיוחד בשרתי מותג) הם לא יעבדו. המהירות שלהם תהיה פחותה מהמהירות הרשמית בהשוואה לדגם הרשמי ויכול להיות (סיכוי מאוד קטן) למצוא בעיית תאימות כלשהי באפליקציות מסויימות (לא נתקלתי בבעיה כזו). אין שום אחריות למעבדים כאלו מצד אינטל. גם כאן, Supermicro הם היחידים שאני מכיר שכל ה-ES עובדים בלי בעיה על לוחות האם של החברה. אפשר לקחת פחות סיכון ולרכוש את ה-QS שהם בעצם שוחררו זמן ממש מועט לפני היציאה הרשמית של המעבד, ושם מהירות השעון היא כמו המעבד הרשמי ואם היו באגים, המיקרוקוד שקיים ב-BIOS כבר מטפל בבעיה. בכל מקרה אני לא ממליץ לאף חברה לרכוש מעבדים דוגמאות ES או QS.

עוד דברים שיכולים לעזור:

  • חושב לעבוד במהירות 10 ג'יגה? (לפחות מהסטורג' שלך למכונות). במקום לחבר Point to point, יש Switch של חברת MicroTik ב-2 גרסאות. יש גירסה של 8 פורטים ו-16 פורטים, חיבורי +SFP. ה-8 פורטים עולה כמה מאות שקלים וה-16 פורטים עולה בסביבות ה-1300 שקל, כך שתצטרך לרכוש כרטיסי רשת וכבלי DAC/TwinAX. חשוב לשים לב – אם אתה עובד עם vSphere אז לא לרכוש כרטיסי רשת ישנים של Chelsio (הם לא נתמכים ואין VIB שנותן להם תמיכה).
  • מחירי UPS צנחו וכיום ניתן לרכוש UPS של 1000VA ולחבר אותו ל-3 מכונות למקרים של הפסקות חשמל קצרצרות (חצי דקה עד דקה גג, תלוי בעומס של המכונות שלך) או כמיישר מתח. מחיר של UPS כזה הוא בסביבות 400-500 שקל (תלוי היכן קונים).
  • אם אתה מתעקש לקחת שרתי מותג ורוצה מקסימום שקט, קח שרת 2U ואל תכניס בו דיסקים (למעט 1 או 2 ל-OS ואם זה ESXI – אז תשתמש ב-Disk On Key בחיבור שקיים לך על לוח האם). אחד הדברים ששמתי לב בכל הקשור לאיוורור – הוא שאם יש דיסקים, המאווררים חייבים ליצור לחץ סטטי גדול מאוד כדי להכניס מספיק אויר לקירור. אם אין דיסקים, לא צריך לחץ סטטי חזק והשרת יותר שקט.

בקרוב אציג וידאו חדש: איך לבנות JBOD טוב ובזול, ללא צורך בזכרונות, מעבד, לוח אם, והכי חשוב – שקט.

כמה מילים על UPS

מי שקורא את הבלוגים שלי (זה הנוכחי והבלוג היותר עסקי) אולי קרא בעבר שאני לא בדיוק חובב UPS. חלק מהאנשים כתבו שאני "אנטי UPS" למרות שאני לא, והייתי רוצה לנצל את הפוסט הזה כדי להסביר את התצורה שלי, היכן UPS עוזר והיכן .. לא כל כך.

עד לפני חודשים ספורים ב-LAB שלי כל המכונות היו שרתי מותג ושרת האחסון מבוסס לינוקס+ZFS היה מכונת Core i5 פשוטה עם 32 ג'יגה זכרון ודיסקים. אם היתה מתרחשת הפסקת חשמל והחשמל היה חוזר לאחר זמן מה, כל השרתים היו מופעלים מיידית, אך מכיוון שלשרתים לוקח זמן רב להגיע למצב שהם מטעינים את ה-OS, הזמן ה"פנוי" הזה היה די והותר עבור מכונת ה-i5 לעלות, לבדוק שהכל תקין מבחינת ZFS, לייצא את ה-NFS ושאר שרותים, כך שכשהשרתים היו מתחילים לעלות, כל השרותים שהם זקוקים להם חיצונית – היו זמינים להם. את ה-UPS עצמו לא הייתי צריך כי רוב הזמן המכונות הוירטואליות היו סטטיות "ריקות" שמריצות Hypervisor (כך ש-reboot פתאומי לא היה ממש משנה משהו) ומכונות ה-VM היו עולות בין כה מחדש, כך שב-99% מהמקרים הפסקת חשמל לא היו ממש מזיקות לי. כל המערכת כולה, החל מהרגע שהחשמל חזר ועד שהכל למעלה – עולה תוך 10 דקות בערך.

UPS באופן עקרוני יכול לעזור במצבים מסויימים. אם יש לך מכונת דסקטופ עם GPU יוקרתי וביצעת Overclock לדוגמא למעבד ו/או לזכרון, המכונה תעבוד 24/7 ותצרוך הרבה יותר חשמל מהמצב הרגיל, מה שאומר ש-UPS של 1000VA (וולט אמפר) יחזיק לך אולי דקה או 2 גג. אתה יכול להגדיר את ה-UPS כך שלא יעשה כלום או שיתחיל את תהליך הכיבוי או להריץ סקריפט משלך כשאין חשמל. כמה זה עוזר? תלוי. יש מקרים ש-Windows לדוגמא בעת כיבוי מציג חלון שאומר שאפליקציות X,Y,Z פתוחות והחומר לא נשמר, מה שדי מבזבז את הזמן שנשאר בסוללת ה-UPS. בלינוקס ובמק המצב יותר טוב והמערכת כשמקבלת פקודת כיבוי מתחילה לכבות את השרותים במקביל עד לחלק ה-poweroff שמורץ ואז המכונה תיכבה מעצמה בצורה חלקה ללא נזקים.

בזמן האחרון ה-LAB שלי קיבל תפנית חדה ועד סוף חודש הבא (תלוי בשירותי השליחויות בחו"ל, מכס וכו') יתווספו ל-LAB שלי עוד 5 שרתים באורח קבע ושרת האחסון שלי יוחלף בשרת עם מעבד Xeon מרובה דיסקים ו-SSD. שרת כזה לא עולה תוך 45 שניות כמו השרת הנוכחי וכששרתי הוירטואליזציה השונים לא מקבלים שרותי NFS ו-iSCSI בזמן boot – הם גם לא מפעילים את המכונות הוירטואליות שאמורות לרוץ עליהם, ולכן מה שאצטרך לעשות בעצם זה לחבר את ה-UPS ל-Raspberry Pi ולדגום את ה-UPS. אם יש הפסקת חשמל, הוא ישלח פקודות דרך ipmitool כדי לכבות את המכונות ושרת הקבצים כמכונה אחרונה. חזר החשמל? הסקריפט ירוץ הפוך (שרת קבצים קודם כל, בדיקת שרותים, ולאחר מכן הפעלת שרתי הוירטואליזציה).

אז למי ששואל אותי לגבי עמדתי בעניין UPS – כן, אני ממליץ לכל אחד, במיוחד שזה עולה רק בסביבות ה-400 שקל ויכול להציל אותך מהפסקות חשמל קצרצרות (כמו שיש כאן באזור). למי שיש LAB לעומת זאת, אני ממליץ לעשות חישובי צריכה ולקנות את ה-UPS בגודל המתאים (אם יש לך נסיון בלינוקס אז אתה לא חייב את הגירסה עם הכרטיס רשת. יש בלינוקס את NUT ואתה יכול לעשות איתו את הכל ופשוט לחבר את ה-UPS לאיזה מכשיר Raspberry Pi או תואם). אני לא אהבתי כל כך UPS כי אני אוהב לחיות מבחינת טכנולוגיה "על הקצה" ואוהב לעשות Stress לציוד שברשותי (ושהינו בבעלותי) ולבדוק אם המערכת חיה גם אחרי אירועי הפסקות חשמל, חום וכו', אבל גם אני עכשיו עם UPS 🙂

כמה מילים על ה-Samsung Galaxy Fold

מכשיר ה-Galaxy Fold של סמסונג שיתחיל להימכר החל משבוע הבא (אין לי מושג אם הוא ימכר בישראל) הזכיר לי כמה דברים שחשבתי לשתף אותם, במיוחד לכל אלו שאין להם שום בעיה להוציא 2000$ (לפני מע"מ) על צעצוע חדש.

בואו נחזור 3 שנים אחורה. באחת מהתערוכות המקומיות ביפן הציגה חברה יפנית מסך גמיש. לחברה קוראים Sharp והם היו בין הראשונים שהציגו מסך שמחובר למכונה שגוללת את המסך הלוך ושוב. זמן לא רב אחר כך הציגו סוני, LG וסמסונג מסכים גמישים. עניין התצוגה הוא דבר חשוב עבור חברות כדי להציג קידמה והצדקת השקעה ב-R&D.

מצד שני – אם תיקחו מהנדס מהחטיבות האלו לשאול כמה הדבר הזה שמיש – כולם היו אומרים לך משהו פשוט: התצוגה עובדת מעולה, אבל לא יכולה לעמוד בתנאי שימוש יומיומיים מחוץ למעבדה או חדר נקי (במובן של חברות יצור שבבים).

סמסונג החליטה לפני כשנתיים בערך להתחיל למכור את המסכים הגמישים שלה גם למתחרים, ביניהם Xiaomi, Huawei ואחרים. זה לא משהו מיוחד, סמסונג מתחרה במוצרים הסופיים, אבל שמחה למכור לך כמעט כל ציוד שהם מייצרים, כולל סוללות, זכרונות, מסכים ועוד.

בואו נסתכל על המסך: המסך הפנימי של ה-Galaxy Fold והמסכים של המתחרים, בנויים בדיוק באותה שיטה – המסך מורכב משכבות, מסך OLED שמודפס, כאשר הדיגיטייזר (מה שדוגם את האצבעות שלכם) – מעליו, ומעל ישנה שכבת פולימר שמודבקת. בניגוד לטלפון הרגיל שלכם – אין זכוכית למעלה ואין תאורה אחורית (כמו במסכי IPS וחלק מהמסכים האחרים). אותה שכבה פלסטיק – היא זו שנועדה להגן על המסך ואם מנסים לקלף אותה – המסך פשוט יפסיק לעבוד כי כשמקלפים, הורסים את ה-OLED, והמסך מתחיל להבהב, חלקים ניכרים יוצגו כשחור או יהבהבו והפתרון היחיד הוא להחליף את כל המסך, סיפור יחסית די קל ב-Fold (לפי תמונות שפורסמו ב-Weibo) אבל יקר להחריד.

במציאות היומיומית, כשפותחים את הטלפון במגוון מצבים ובמקומות שונים – הטלפון יספוג חלקיקים שונים, החל מחול, פירורים ושאר דברים, והם פשוט ישרטו את שכבת הפולימר במקרה הטוב, או יכנסו בקפל של המכשיר במקרה הרע (מאוד. ברגע שזה נכנס, זה עניין של שעות עד שהמסך הפנימי יפסיק להגיב) ובניגוד לזכוכית – כאן ניגוב לא יעזור ושריטות יהיו עניין של ימים ספורים בודדים עד שיתרחשו, השכבה פשוט דקה מאוד.

במכשירים של המתחרים לעומת זאת, המצב יותר גרוע: גם Xiaomi וגם Huawei נתנו הצגה מוקדמת של המכשיר, ובניגוד למכשיר ה-Fold של סמסונג, כל המסך של המכשירים שלהם הוא Oled עם שכבת ציפוי פולימרית, הווה אומר: תכניס לכיס, והוא ישרט, כך שכבר בשעות הראשונות אחרי שתתחיל להשתמש בו ולהכניס אותו לכיס – "תזכה" לערימת שריטות שאי אפשר לתקן.

במילים אחרות: אם אתה קונה את המכשיר ב-2000$, זו תהיה אחת ההשקעות שתצטער עליה מאוד מהר.

בשביל ש-OLED גמיש יצליח, יש צורך בפיתוח של שכבה חלופית לפולימר, שכבה שתעמוד בשריטות, ושההדבקה תהיה הרבה יותר חזקה (יש כבר תמונות של ה-Fold שבה השכבה הפולימרית מתחילה להתקלף מעצמה, שזה אומר – עניין של שעות עד שהמכשיר יהיה מושבת!).

בעיה אחרת שפחות קשורה לחומרה ויותר קשורה לתוכנה – היא שתוכנות רבות פשוט לא יודעות לעבוד במצב Tablet וכתוצאה מכך אם פותחים את המכשיר והאפליקציה מוצגת, תקבלו תצוגה של 2 פסים גדולים שחורים אנכיים – ואת האפליקציה באמצע. לצערי גוגל אינה כמו אפל שמוודאת שאפליקציות שמיועדות לטאבלט – מופרדות מהאפליקציות לטלפון, וזו התוצאה. גירסת אנדרואיד הבאה (Q) תתמוך באפליקציות ובמעבר ממצב טלפון לטאבלט באופן אוטומטי, אבל עדיין אין תמיכה רצינית לפונקציונאליות הזו.

לסיכום: סמסונג רצתה להיות הראשונה עם מכשיר מתקפל בעל מסך גמיש. סמסונג יצאה עם המכשיר והיא חוטפת את כל הריקושטים האפשריים. Huawei תצא כמדומני בחודש הבא עם המכשיר שלה ו-Xiaomi כנראה תוציא מכשיר מתקפל בהמשך השנה. ימים יגידו איך הקהל יתייחס למכשירים ואיך הם ישרדו. הטכנולוגיה, לעניות דעתי, עדיין אינה מוכנה לשימוש יומיומי ובוודאי שאינה שווה השקעה של אלפי דולרים (מי בדיוק האיש המבוסס שרוצה להשוויץ במכשיר יקר מאוד .. ושרוט?). מצד שני – אין ספק, המכשיר והחידוש של מסך OLED גמיש – מאוד מלהיב אנשים כך שאני מאמין שיהיו השקעות רציניות בטיפול בבעיות שיצוצו במכשירים בגירסה הראשונה.

כמה מילים על Stadia, שרות המשחקים החדש של גוגל

גוגל הכריזו אתמול על שרות חדש שיחל לפעול במהלך החודשים הקרובים בארה"ב ובאירופה (לא, בישראל זה לא הולך לפעול בשנה שנתיים הקרובות מכיוון שאף ספק ענן שפוי לא משקיע בתשתית פה בארץ הקודש..).

לשרות הזה קוראים Stadia ולמי שלא ממש קרא את החדשות או ראה את ההכרזה ביוטיוב, הנה כמה מילים על השרות ממה שכבר הוצג לציבור:

שרות Stadia יאפשר למשתמשים לשחק משחקים דרך הדפדפן. בהתחלה כמובן דפדפן כרום (ואחר כך דפדפנים אחרים יתמכו, אם כי דפדפן Edge עובר לאותה טכנולוגיה של כרום אז גם הוא יתמך, לא רשמית כנראה). המשתמש יוכל להיכנס ללינק ומבלי להתקין שום דבר, הוא יוכל לבחור את המשחק ולשחק אותו מבלי להוריד מאומה. בנוסף יהיה אפשר לשלוח לחברים לינק למשחק ספציפי וגם לקטע מסויים במשחק עצמו. עוד משהו נחמד – תוכלו לראות ביוטיוב שידור חי של משחק ואז להצטרף כשחקן נוסף באותו משחק (אם המשחק תומך כמובן ב-Multi Player). התמיכה אינה רק בדפדפן כרום אלא גם בטלפון הסלולרי, בטאבלט, בכרומבוק וגם על מסך הטלויזיה הגדול שלכם. במקרים שלציוד אין תמיכת Touch או מקלדת/עכבר, ניתן יהיה לקנות ג'ויסטיק מיוחד שיתחבר ל-WIFI ומשם ישירות אל שרתי גוגל למשחק עצמו כך שההשהיה אמורה להיות מאוד מינימלית. מבחינת מערכות הפעלה – כולן נתמכות (כל עוד משתמשים בדפדפן כרום תחת אותה מערכת הפעלה).

מכאן, נעבור ל"מאחורי הקלעים".

גוגל מדברת על כך שתוכלו להתחיל לשחק תוך 5 שניות מרגע שלחצתם על לינק למשחק ובתוך ה-5 שניות המשחק לא רק יתחיל, הוא יעבוד ברזולוציה עד 4K, ב-60 פריימים לשניה ו-HDR (תירוץ מעולה לשדרג את הטלויזיה בסלון! כמובן שמפרט HDR הוא דבר פתלתל כמו נחש, אבל לזה אתייחס בפוסט אחר). תהיה כמובן אפשרות לרדת לרזולוציית Full HD במדינות שבהן הספק אינטרנט סופר כמות ג'יגהבייט תעבורה בחודש וקונס על חריגה – או שהמכשיר אינו תומך ב-4K.

אחד הדברים המוזרים שלא ראו בהכרזה זה את החברות המשתתפות או אלו משחקים יהיו זמינים, וגם לא עניינים פיננסיים (האם אתה "קונה" את המשחק והוא זמין לך אונליין לכל החיים +  גירסה להורדה למחשב, או שמדובר על מנוי במחיר Fixed לכל חודש?). את הקטע הפיננסי גוגל יצטרכו לפתור עם אולפני המשחקים, אבל לגבי זמינות משחקים – כאן הדברים שונים מעט ממה ש-nvidia לדוגמא מדברת במשחק ה-Geforce Now שלהם, והנה משהו שפורסם לגבי Stadia אבל לא פורסם לגבי Geforce Now: אי אפשר יהיה לקחת משחק של PC ולהריץ אותו על הענן. זה לא שזה בעיה להריץ Windows 10 על הענן, זה עניין הרשיונות שצריך לשלם למיקרוסופט, משהו שלא רק שיעלה את המחיר לצרכן הסופי, גם ספקי הענן לא מעוניינים בכך, ולכן – יהיה אשר יהיה, הדברים שאולפן משחקים יצטרכו לשנות במשחקים שהם ירצו שירוצו בענן הם:

  • להמיר את המשחק לרוץ על לינוקס. עם Geforce Now יהיה אפשר "להתחמק" בכך שיבוצעו שינויים על מנת שהמשחק ירוץ תחת Wine, אולם ב-Stadia המשחק (כנראה) יצטרך לרוץ לגמרי באופן טבעי על לינוקס, בלי אפליקציות "המרה" כמו Wine.
  • יהיה צורך לבעוט החוצה כל זכר ל-DirectX או OpenGL. ב-Stadia עובדים אך ורק על ספריית Vulkan. כאן, יכול להיות שאולי ב-Stadia כן יסכימו להשתמש ב-Wine עם ספריית DXVK אולם לספריה זו יש חוסר רציני בתמיכה ב-DirectX12, אז שוב (וזו ספקולציה שלי) – יהיה כנראה צורך להמיר את המשחק להשתמש בספריות Vulkan.
  • אופטימיזציה "רצחנית" מבחינה גרפית למשחק. גוגל לא פירטו מה ה-GPU שיהיה בתוך אותם שרתים שיריצו את המשחקים, אך הם נתנו מספר פרטים שתוך דקות ספורות רבים מהקהילה הטכנית הצליחו לזהות מה ה-GPU יהיה מבוסס עליו: Vega 56 של AMD. ההבדל הגדול הוא שמשחקים יוכלו לדרוש מספר GPU שיעבדו יחד עבור אותו משחק. סביר להניח שה-CPU וה-GPU יהיו מאוחדים במעבד אחד (כמו בפלייסטיישן 4 ו-XBox One). מכיוון שגוגל יחד עם AMD יוציאו "תחנת עבודה" למפתחי משחקים – סביר להניח שנדע פרטים מדוייקים יותר בקרוב.

במילים אחרות: בשביל שמפתחת משחקים תוכל להציע דרך גוגל את משחק X, הם יצטרכו לבצע עבודה שאינה פחותה מעבודת המרה של משחק לפלייסטיישן (פחות או יותר) עם אופטימיזציה לשמירת מהירות רציפה של 60 פריימים בשניה ב-Full HD וב-4K (ומאוחר יותר ב-8K עם 120 פריימים לשניה!)

האתגר הטכני הגדול ביותר שיהיה קיים – הוא לגוגל עם התשתית שלהם. גוגל נותנת כיום איכות צפיה מעולה ביוטיוב ובסרטים (דרך Google Play), אבל במקרה דנן מדובר על תהליך תקשורת דו כיווני שהההשהיה אמורה להיות מילישניות בודדות. גוגל יכולים לתת את זה, אבל הבעיה בדרך כלל יותר קשורה לספקי האינטרנט (שמאיטים מהירות), תצרוכת ביתית (בהצלחה עם השרות אם מישהו בבית צופה בנטפליקס ומישהו אחר צופה בשידור חי ב-Twitch או יוטיוב) ועוד, וגוגל תצטרך להתמודד גם עם זה.

כפי שציינתי לעיל – גוגל אינה היחידה שהולכת להציע את השרות הזה. nVidia הולכים להציע את Geforce Now ולפי השמועות, מיקרוסופט הולכת להציע משהו דומה (רק עם הרצת משחקים של ה-XBox) וכולם הולכים להציג את מרכולתם השנה או תחילת שנה הבאה.

התובנות שקיבלתי מה-LAB שלי

בפוסט זה אנסה לעדכן לגבי מספר תובנות שקיבלתי וכמו כן לענות לגבי שאלה עבור אלו שפנו בקשר לשרת עבור תרגולים.

אתחיל עם התרגולים: כפי שפרסמתי לא פעם בבלוג זה ובבלוג העסקי שלי, אני ממליץ לכל אחד, בין אם הוא רק השתחרר מהצבא ובין אם הוא בן 40+ – לשדרג את הידע המקצועי. השוק תחרותי, מתקדם מהר ואם אין לך את הידע העדכני בתחומך או בתחומים "שכנים" – תתקשה להשיג עבודות משתלמות (פיננסית) בעתיד, ובגלל זה אני גם ממליץ בד"כ להקים מכונה יעודית שתשמש כשרת ביתי לצורך הקמת מכונות וירטואליות שיריצו מערכות הפעלה שונות.

אני לא ממליץ לרכוש שרת ישן יד שניה (אלא אם יש לך מחסן שהוא מאוורר) בגלל הרעש והחום שהוא מפיק, במיוחד בקיץ הישראלי החם (אפשר כמובן להתקין מזגן, אך עלות התפעול השוטף מבחינת חשמל אינה שווה זאת, אם מדובר באירוח 1-2 שרתים מקצועיים בבית/מחסן).

מה שאני כן ממליץ זה לבחור את אחת מהאופציות הבאות:

  • לקחת מחשב דסקטופ שקיים אצלכם, למלא אותו בזכרון (במידה וצריך), להתקין עליו כרטיס רשת (אני ממליץ על כרטיס המבוסס על שבבים של אינטל), לרכוש SSD זול ולהתקין לדוגמא ESXi (יש צורך בכרטיס הרשת הנוסף מכיוון ש-ESXi אינו תומך בכניסות רשת שנמצאים על לוח האם).
  • לרכוש מחשב מבוסס AMD Ryzen 7 (כמו ה-2700) ולמלא אותו בזכרון בהתאם לתקציבכם, SSD זול, כרטיס רשת – ולהתקין ESXI. במקרה הזה תקבלו פי 2 יותר ליבות בהשוואה למעבדים של אינטל ותמיכה ב-עד 64 ג'יגהבייט זכרון.

כל אחד יכול כמובן לבחור לעצמו סוגי מאווררים שונים, קירור מים וכו', כל הדברים הללו הינם אופציונליים והכל כמובן תלוי בשיקולכם.

מכאן – נעבור לתובנות.

בקיץ האחרון היו לי מספר שרתים 1U ו-2U של חברות כמו Dell, HPE, IBM. כולם שרתים ישנים (מעבדי E5-2620 דור ראשון ושני) – והיו לי בין 3 ל-8 מכונות, תלוי בחודש ובדילים שהשגתי, מה שמכרתי ועוד. הסביבה שבא נמצאו השרתים היתה ללא מזגן ולפעמים נכנסו גם קרני שמש.

הבעיות בעבודה בשיטה כזו הן פשוטות: או שאתה מתקין מזגן ומפעיל אותו 24/7 (בעייתי אצלי, האזור שהם נמצאים הוא אזור פתוח) או שאתה סובל מהרעש של המאווררים שמנסים לקרר את השרת (גם אם ניצול המעבדים נע על אחוזים בודדים). היו לי מספיק לילות שהייתי צריך לישון עם דלת חדר השינה סגורה. אם אין לך UPS (אני בכוונה לא עובד עם UPS, פרטים על כך בפוסט קרוב) – המצב יותר גרוע אם השרתים לא נמצאים בחדר סגור וחלה הפסקת חשמל – ההפעלה מחדש של השרתים תפעיל את המאווררים למקסימום מהירות למשך מספר דקות, מה שירעיש את כל הבית.

מחשבים – בין אם דסקטופ ואם מדובר בשרתים, יכולים לפעול בלי שום בעיה גם אם בסביבתם הטמפרטורה נעה בין 30-36 מעלות צלזיוס. דווקא במערכות דסקטופ ניתן לבנות את עקומת ה-RPM של המאווררים כך שיפעלו יותר לאט או יותר מהר בטמפרטורות מסויימות (פונקציה זו קיימת בתצורה סופר-בסיסית בשרתים תחת שמות כמו ECO, Silence וכו' אך מבלי להגדיר/לשנות מספרים).

ולהלן תובנותיי:

  • כל עוד מדובר במכונה שלא יבוצע לה Overclock ואין בה כרטיסי GPU, אפשר יהיה להרכיב לה 3-4 מאווררים (2-3 מקדימה בתצורת PULL, מאוורר מאחורה בתצורת PUSH), יחד עם המאוורר שמגיע עם המעבד – מכונה כזו לא צריכה מיזוג או תנאים מיוחדים (יש לי 2 מכונות דסקטופ כאלו שעובדות כך כבר 6 שנים).
  • מתוך הנחה (ולאחר בדיקות) שניצול ה-CPU אינו עובר את ה-60-70% – אפשר להתקין פתרון קירור של Noctua מסידרת ה-Low Profile (כל עוד יש את האיוורור שציינתי לעיל), כך שהמכונה תהיה שקטה גם בקיץ.
  • במידה ובונים מכונה ורוצים עליה שליטה מרחוק עוד ברמת הכיבוי/הפעלה – מומלץ לרכוש לוחות אם עם IPMI. במקרה של אינטל – קשה מאוד למצוא לוחות כאלו שמקבלים מעבדי דסקטופ, ומעבדי Xeon הם יקרים ולכן ניתן לוחות אם שתומכים במעבדי Xeon ישנים יותר (אני ממליץ E5 V2 ומעלה) או שניתן לרכוש לוח כזה עבור מעבד Ryzen מודרני.
  • שרתים מוכנים – ישן, אך לא ישן מדי: מאוד מפתה לרכוש שרת ישן בן 6-7 שנים בכמה מאות או ב-1000-1500 שקל כשכמעט הכל כלול (מעבדים, זכרון, רשת – אין דיסקים), אולם לא ניתן בשרתים כאלו להוסיף ציוד כמו SSD NVME, כרטיסי רשת מרובי כניסות וכו', וכמו כן מבחינת ביצועים – מעבד דסקטופ מודרני זול "בועט" בכל Xeon דור ראשון או שני (כשמדובר על אותה כמות ליבות ולפעמים כשב-Xeon יש כמות ליבות כפולה). ראו, אגב, הערותיי למעלה אם אתם חושבים להקים "LAB" שבעצם מבוסס על מכונה אחת.
  • אם אין לך בעיה שהמערכת לא תעבוד זולת שרותים בסיסיים בהפסקת חשמל ושכל המידע שלך בשרת האחסון לא יזוק כתוצאה מהפסקת החשמל – לא חייבים UPS. פוסט ופרטים על כך – בקרוב.
  • אפשר לבנות שרתים שקטים גם בתצורת 2U. וידאו ופרטים על כך – בקרוב.

הקיץ הזה אני אצטרך כפי הנראה (בהתאם לפרויקטים שיכנסו) מספר שרתים, שרת ה-ZFS העיקרי שלי יוחלף למשהו הרבה יותר מאסיבי (320 ג'יגה זכרון, 20 דיסקים קשיחים, Optane SSD ו-2 מעבדי Xeon וכנראה תקשורת במהירות 40 ג'יגה) ותהיה גם מערכת ניהול חכמה למקרים של הפסקת חשמל והפעלת שרתים עם שרותים בסיסיים שיפעלו ללא תלות בחשמל רציף. הכל יוקלט בוידאו ויפורסם ביוטיוב, פוסטים חדשים יופיעו בנידון וגם הקוד לניהול ישוחרר באופן חופשי ב-GitHub. אתם מוזמנים להירשם לבלוג (או לעקוב אחר הפייסבוק שלי או ערוץ הטוויטר שלי), ואני אשמח לקרוא את תגובתכם.

על Windows ומעבדים מעל 16 ליבות

בשנים האחרונות אנחנו רואים יותר ויותר מעבדים חדשים מ-AMD עם יותר ויותר ליבות במחירים מאוד מפתיעים, הן לתחנות עבודה והן לשרתים. להלן 2 דוגמאות:

  • מעבד AMD Threadripper 2990WX עם 32 ליבות ו-64 נימים עולה 1700$ (מיועד לתחנות עבודה)
  • מעבד AMD EPYC 7551P עם 32 ליבות ו-64 נימים עולה $2700 (מיועד לשרתים בעלי תושבת מעבד יחידה)

לשם השוואה: המעבד לתחנות עבודה ושרתים הכי זול עם 16 ליבות מאינטל (Xeon SP Gold 6130) עולה נכון להיום $1932. ההצעה הזולה ביותר מעל 16 ליבות של אינטל היא מעבד Xeon Gold 6140 וכיום מחירה הוא $2500, כך שבמחיר של מעבד אחד מאינטל אפשר לקנות מעבד עם כמות כפולה של ליבות לתחנות עבודה, ובתוספת של 200$ אפשר לרכוש מעבד לשרת עם כמות כפולה של ליבות (בהשוואה ל-6140 של אינטל).

אם נרצה להקים מכונה כזו להריץ מכונות וירטואליות, לא חשוב איזה פתרון וירטואליזציה נבחר (למעט Hyper-V) – המעבדים של AMD יתנו תוצאות מצוינות וסקירות שונות הראו זאת. אם נרצה להשתמש במעבדים כאלו כתחנות עבודה מבוססות לינוקס, כל עוד יש לנו את העדכונים האחרונים להפצת הלינוקס שנבחר – הכל ירוץ מצוין.

אך מה יקרה אם נרצה לקנות מכונה כזו להריץ אותה כתחנת עבודה או כשרת Windows (לא וירטואלי)? צפו לביצועים נמוכים ב-30-50% בהשוואה ללינוקס עם אותם מעבדים.

כשאינטל שחררה את משפחת Xeon SP, אינטל הציגה בגאווה כמה המעבדים לשרתים (אז לא היה Threadripper) שלה הרבה יותר מהירים ממעבדי EPYC של AMD. סקירות עצמאיות הוכיחו שאינטל פחות או יותר צודקת (יש מספר מבחנים די תמוהים של אינטל ועל כך הופיע פוסט ב-Anandtech). רוב הסוקרים ציינו כי הבעיה של הביצועים קשורה לארכיטקטורת ה-NUMA של AMD.

שנתיים חלפו מאז ש-AMD הוציאה את משפחת מעבדי EPYC לשרתים. AMD הוציאה באותו זמן את משפחת ה-Threadripper דור ראשון (עד 16 ליבות) ואת משפחת ה-Threadripper דור שני (מבוסס על ארכיטקטורת +ZEN). עם הדור השני, AMD הוציאה את המעבדים 2970WX ואת 2990WX -האחד עם 24 ליבות והשני עם 32 ליבות. ההבדל בין מעבדים אלו לבין המעבדים ממשפחת EPYC – היא שמעבדי Threadripper משתמשים ב-4 ערוצי זכרון ולחלק מהליבות אין גישה ישירה לזכרון, בשעה שמעבדי EPYC מקבלים גישה ל-8 ערוצי זכרון.

המחיר הזול גרם ללא מעט אנשים להתעניין לראשונה במעבדים עם 24 ו-32 ליבות ולא מעט אנשים רכשו אותם. המעבדים עובדים מצוין אולם מי שבחן אותם על Windows קיבל "הפתעה" – גם כאן, Windows הציג ביצועים נמוכים ב-30-50% בהשוואה ללינוקס (הבעיה אינה קיימת בדגמים כמו 2950X שהם עם 16 ליבות).

ואז מספר אנשים מקצועיים החליטו לחקור מדוע הביצועים ב-Windows יותר איטיים. בהתחלה האשימו את המעבדים בכך שלא כל הליבות מקבלים גישה לזכרון, אולם אז מספר אנשים לקחו מעבדי EPYC שאין שם את הבעיה בעניין הליבות והזכרון – והתוצאות נשארו בעינם, Windows פשוט יותר איטי בהרבה.

יש בחור בשם וונדל מ-Level1tech שלקח את הנושא ברצינות, ויחד עם עוד מספר אנשים – החליטו לבדוק את העניין, ו-וונדל הוציא וידאו על כך (אזהרה: הוידאו מאוד טכני). להלן הוידאו:

למי שראה את הוידאו ולא הבין: הבעיה נמצאת עם ה-Windows Scheduler, ה"מתזמן" של Windows שמקים תהליכים (Processes) על ליבות שונות לפי העומסים שלהם, ועם המעבדים המוזכרים לעיל וכמות הליבות הגדולה, ה-Scheduler של Windows – "מתחרפן", ומה שיותר גרוע – מיקרוסופט לא עושה סימנים שהיא עובדת על תיקון הבעיה, ומה שהכי גרוע – זה קורה בכל גרסאות ה-Windows, כולל Windows Server.

אחד הדברים שוונדל מזכיר בוידאו זה אפליקציה בשם Coreprio שעוזרת למגר חלק מהבעיה. ב-Phoronix מנהל האתר בדק כמה זה עוזר. התוצאה: בחלק מהמקרים זה עוזר במעט, בחלק הרבה, אבל עדיין – ישנה בעיה שמצריכה שינוי קוד פנימי ב-Windows ע"י מיקרוסופט.

לכאורה ניתן להחליט משהו פשוט: לא רוכשים מעבדים של AMD אם מריצים Windows כמערכת הפעלה מרכזית "על הברזל", ואני יכול בהחלט להבין החלטה כזו, אולם הבעיה המרכזית אינה רק במעבדים של AMD. גם אינטל הולכים להוציא מעבדים חדשים עם אותה ארכיטקטורה כמו של AMD (הם יתחילו להופיע תחת משפחת Cascade Lake שתצא השנה). הבעיה היותר גדולה שקיימת בצד של מיקרוסופט היא תמיכה במעבדים מעל 16 ליבות ולא חשוב מי היצרן (גם אינטל). הסיבה שאף אחד לא התלונן עד כה? אף חברה שרוכשת שרת עם מעבדים מעל 16 ליבות לא מריצה ישירות Windows "על הברזל". עם Scheduler יותר טוב, גם מעבדים של אינטל ירוויחו מכך.

לסיכום: אין מנוס מלציין משהו פשוט. מיקרוסופט נרדמה בעמידה. מיקרוסופט עם Windows 2019 בהחלט מעוניינת שתריצו Kubernetes וקונטיינרים, אבל אם נסתכל לדוגמא במבחנים של Phoronix על מכונה עם 40 ליבות שמריצה Windows Server בגרסאות שונות ("על הברזל") מול הפצות לינוקס שונות – לינוקס ברוב המקרים פשוט "בועט" ב-Windows, גם כשלא מדובר כלל במעבדים של AMD. מישהו שם צריך להתעורר.

כמה מילים על טלויזיות חכמות

שנים רבות לא היתה טלויזיה בביתי. לא היה לי צורך באחת מכיוון שאת כל התכנים שאני צורך – אני צופה בהם דרך האינטרנט (זרימה או הורדה) על הצגים של המחשב שלי. לאחרונה, עקב התעניינות של לקוח פוטנציאלי מסוים לגבי אפליקציות מאובטחות שירוצו על SMART TV (ללא אינטרנט), החלטתי לחקור את העניין קצת יותר ולרכוש טלויזיה כזו כדי שאוכל לבצע עליה ניסויים (כולל הרכבת לוח קטן לתוך הטלויזיה).

מבחינת מחירים – רוב מחירי הטלויזיות החכמות בארץ הם די נמוכים, אם כי עדיין גבוהים ב-20 עד 40% (ואלו שמעל 65 אינטש – ביותר מ-50%) בהשוואה לחו"ל, ומכיוון שבישראל (תודות ליאיר לפיד) משרד האוצר בטוח שאתה מיליונר – אם אתה קונה טלויזיה מעל 55 אינטש (למרות שבד"כ אתה יכול להשיג טלויזיה כזו באיכות לא רעה בכלל במחיר של 3000 שקל – לפני המכס) – אז התמחור עצמו די מעוות בקצה העליון.

אחד הדברים המצחיקים שקורים הוא שמחירי אותם טלויזיות יותר זולים מ-צגים למחשב. קחו לדוגמא את הטלויזיה שרכשתי – 49 אינטש של סמסונג, דגם Samsung UE49NU7172 4K שאפשר לראות אותו כאן ב-ZAP. כל הסוחרים מציגים את מחירי המסך במחירים של 3000 שקל ומעלה. אני רכשתי את המסך מחברת י. שלום במחיר של .. 2190 שקל כולל מע"מ. קניתי את זה כאדם פרטי, לא כסוחר, לא ביקשתי הנחות. זה המחיר שהוא ביקש ששאלתי מה המחיר, זה המחיר שקיבל. (מדוע יש פער מחירים כזה? תיכף אסביר). במחיר הזה אם תחפש צגים עם רזולוציה גבוהה (לא 4K, נניח 2560X1440) – תוכל למצוא אולי מסכים בגודל 27 אינטש (למעט הדגמים של לנובו שעולים בערך 1000 שקל, אבל אם זכרוני אינו מטעני, יש לא מעט מתלוננים באתרים שונים על הדגמים הללו). מה שאני קניתי מציג רזולוציה של 4K ב-60 הרץ. נכון, אני לא ממליץ לאף אחד לערוך וידאו עם מסך כמו שרכשתי או כל צג טלויזיה (הצבעים "חדים" מלאכותית, מסך כזה נותן מספרים מביכים ב-sRGB, Adobe RGB, DCI P3 וכו') וגם יש צורך במרחק יותר גדול מהמסך למשתמש (כל מיני מספרים רצים בחוץ, אבל מצאתי ש-1.5 מטר בין המסך למשתמש זה מרחק די טוב), אבל החוויה שונה לגמרי בהשוואה לשימוש בצג 27 אינטש ומטה עם רזולוציה גבוהה (יש כמובן גם מסכי מחשב עם רזולוציות 4K בגדלים עד 27 אינטש, אבל אז צריך לבצע DPI Scaling – כלומר הגדלת האותיות, ואז האפליקציות נראות כמו עם רזולוציה של Full HD בערך). זה לא שאני ממליץ לזרוק צגי מחשב לטובת מסכי טלויזיה (אירוניה: בשנות ה-80 רק לבעלי כיס עמוק היה מחשב עם צג יעודי, שלא לדבר על צג צבע!, השאר היו מחברים את המחשב ל…טלויזיה) – אבל מה שאני כן יכול לאמר הוא שהחוויה בהחלט שונה ושווה (וכן, את העריכת וידאו שלי אני יבצע על מסך הטלויזיה אבל בדיקת הצבעים, חדות וכו' – אני אעשה על המסך השני, ה-27" של Dell, שעולה בסביבות ה-4000 שקל).

נחזור לעניין המחיר: סוחרים רבים מוכרים בארץ לדוגמא את הטלויזיות של סמסונג עם כיתוב "יבואן רשמי". לך בכרטיס אשראי זה עולה 20-30% יותר בהשוואה לטלויזיות סמסונג מיבואנים מקבילים כמו י. שלום, תמוז ואחרים. האם שווה לשלם עוד 20-30%? טכנאי התקנות ואותם סוחרים שמוכרים מיבואן ראשי בהחלט יאמרו "כן". אני יאמר "לא" מהסיבה הפשוטה: בין אם אתה קונה טלויזיה SMART בגודל 32 אינטש ומעלה (כולל 75, 80 אינטש) – הטלויזיה פנימית היא אותה טלויזיה, כלומר יש פאנל (ששונה בין הדגמים כמובן), יש ספק כח שטוח, ויש לוח אם. כשיש תקלות, הטכנאי מגיע ומחליף את הלוח אם. כבר חלפו להם הימים שהטכנאי היה צריך לבדוק מתחים ולשבת שעה כדי לבדוק דברים. היום הטכנאי מגיע, פותח, מחליף לוח, בודק שזה עובד, סוגר את הטלויזיה, שם אותה על המתקן בקיר – והולך. כל התהליך לוקח 20-30 דקות (ברוטו). לכן, כשאתה בודק אם לרכוש טלויזיה SMART, בדוק אם יש לך שרות טכנאי עד הבית בתקופת האחריות. כמדומני שכולם נותנים אחריות 3 שנים, אך יש כאלו שנותנים טכנאי עד הבית בחינם שנה ראשונה ו-200 שקלים לביקור בשנתיים לאחר מכן. לכן כדאי לבדוק אם זה שווה לכם לשלם 30% בהשוואה ליבואן מקביל.

ועוד עניין חשוב: אל תחברו את מסך הטלויזיה לאינטרנט! לא חשוב מי יצרן הטלויזיה, ברוב המקרים אבטחת המידע היא ברמה של בדיחה ובקושי מגיעים עדכונים. רוצים לראות נטפליקס, סרטים/סדרות שהורדתם וכו'? קנו לכם סטרימר כמו Amazon Fire TV, nVidia Shield TV, Roku, Apple TV או מכשירים של ספקים כמו יס, הוט, פרטנר. כל המכשירים שהזכרתי מקבלים עדכוני אבטחה ואבטחת המידע שלהם סבירה ומעלה (רק אל תנסו לבצע root למכשיר כמו FIre TV, אחרת המכשיר באותו רגע שובק חיים, יש בתוכו דבר שנקרא eFuse).

לסיכום: מסכי טלויזיה כיום הינם זולים בהרבה מבעבר. הם כמובן מתאימים לסלון בבית, אולם אם יש צורך במסך גדול למחשב כמסך נוסף (לצפיה בוידאו), פתרון מסך טלויזיה הוא פתרון לא רע בכלל. בתור "צג" עיקרי – מצריך שינוי בחדר כך שהמשתמש ישב מעט יותר רחוק (ותשכחו מכל מיני "נוסחאות" של מינימום 4 מטר, או גודל המסך באינצ'ים כפול 3 – המסכים בנויים באותה שיטה שצגי מחשב בנויים: פחות או יותר אותה טכנולוגיה, רק ש"הפיקסלים" יותר גדולים. אנשים יושבים מול צמד מסכי מחשב בגודל 32 אינטש או צגים בגודל 42-49 אינטש ובמרחק של מטר ולא קורה כלום), כך שמסך טלויזיה כזה יכול להיחשב כפתרון לא רע. מבחינת אבטחה לעומת זאת, מסך הטלויזיה מגיע עם אבטחת מידע גרועה מאוד, ולכן לא מומלץ לחבר אותו לאינטרנט.

לבנות מחשב בזול

ישנם לא מעט מקרים שצריך להחליף בבית מחשב. רבים מנסים לדחות את הקץ בכך שמוסיפים SSD – שזה עוזר, עד גבול מסוים, אבל לפעמים המערכת פשוט "עייפה" – המעבד איטי, כמות הזכרון קטנה (וקשה למצוא זכרון נוסף, שלא לדבר על מקרים שצריך להחליף את כל הזכרון כי התושבות מלאות בזכרון קטן יותר), הדיסק הקשיח זוחל/נגמר – ובקיצור, אחת ל-3-5 שנים – מומלץ להחליף מחשב.

לאלו שלא מבינים בהרכבת מחשב בעצמם, אני אמליץ ללכת לחנות מחשבים ולרכוש, במקום לקנות חלקים ולעשות נזקים לציוד. העניין אינו כה מסובך אבל יש כאלו שאין להם את החוש הטכני לכך, שזה בסדר גמור (גם לי אין חושים בהרבה דברים אחרים). לעומת זאת, אלו שהרכיבו מחשב או 2 בחייהם – פוסט זה הוא בשבילם, מכיוון שהפוסט מזכיר דברים טכניים רבים.

גילוי נאות: רוב הקישורים שאביא כאן הם קישורי Affiliate באמזון, כלומר אם אתם קונים, אני אקבל איזה סנט שחוק לכיווני.

את רוב החלקים המוזכרים כאן אני ממליץ לקנות באמזון ולא בישראל, לא בגלל קישורי ה-Affiliate אלא בגלל סיבה אחרת: בארץ, בכל הקשור להחלפת ציוד (במיוחד ברשתתות חנויות מחשבים), מהרגע שפתחת את הצלופן או קרעת את המדבקה ואתה רוצה להחליף, יוצאים מתוך הנחה שפירקת את הציוד, שפכת 2 בקבוקי קולה משפחתית, סגרת ואתה רוצה להחליף. כל ציוד שנפתח ואתה רוצה להחליף – עובר ל"בדיקה" באיזו מעבדה כלשהי, ורק אם המעבדה מאשרת, תקבל ציוד זהה בלבד. מה קורה אם לדוגמא החלטת לקנות דיסק קשיח ורק כשהוא הגיע, פתחת את האריזה וראית שמהירות הדיסק קטנה מדי ואין לך בעיה להשלים את הסכום, רק שיחליפו לדיסק אחר? תשכח מזה! בקיצור – בכל הקשור לשרות לקוחות לגבי ציודי מחשב בארץ למשתמשים פרטיים – אנחנו עדיין תקועים בשנות ה-90.

באמזון לעומת זאת, רוצה להחליף? אין שום בעיה. תארוז, תשלח, תקבל חדש כמו שאתה צריך. אף אחד לא מפעיל יחידת שב"כ לבדוק אם אתה מרמה אותם, והאמון בלקוח – מלא. בגלל זה הם מקבלים ציונים בשרות לקוחות שוב ושוב. הלוואי עלינו בישראל.

בעקרון המפרט הטכני שאתן כאן הוא למחשב מהקצה הנמוך, עם 2 גרסאות מעבדים (המעבדים שאני ממליץ הם של AMD, המעבדים של אינטל עלו באחרונה ב-10-25% עקב חוסר מלאי ובעיות יצור של אינטל שהחלו לפני חודשיים). האחד מתאים לאלו שמשתמשים באופיס, גלישה באינטרנט ומשחקים בדפדפן, והשני יותר מתאים לאלו שרוצים לשחק משחקי מחשב רגילים. כל הציוד שאזכיר כאן ניתן לשדרוג כך שאפשר לשדרג את המחשב בהמשך ולהגיע גם לביצועים של תחנת עבודה בינונית.

אגב, הקישורים שאתן כאן מתאימים כמובן גם לאלו שיש להם מחשב והם רוצים אולי לשדרג חלק כלשהו ואולי המחיר יתאים להם. כל המחירים כאן הם בדולרים ותצטרכו להוסיף משלוח לארץ ומע"מ.

בואו נתחיל.

מעבדים
בעקרון, אני ממליץ על 2 סוגי מעבדים:

  • מעבד Athlon 200GE. השם אולי מוכר לותיקים אך זהו אינו מעבד עם הארכיטקטורה הישנה. AMD פשוט החליטה להשתמש בשם Athlon למעבדי בגיזרת ה-Value. מעבד זה מכיל 2 ליבות ו-4 נימים, הוא רץ במהירות 3.2 ג'יגהרץ, ויש לו 5 מגהבייט זכרון מטמון. הוא גם כולל בתוכו יחידת עיבוד גרפית עם 3 יחידות עיבוד (CU), כלומר המעבד גם נותן לנו פתרון לתצוגה. זהו מעבד שמתאים יותר למשתמשים שרוב הזמן גולשים בדפדפן, אופיס, ודברים משרדיים אחרים. עלות: 60$
  • מעבד Ryzen 2400G: זהו מעבד ה-Ryzen 5 של AMD שכולל GPU בתוכו שמשתווה בערך לכרטיס GTX 1050 של nVidia. מעבד זה מתאים לאלו שרוצים להריץ משחקים על מסך עם כמות פריימים טובה ברזולוציות עד 1920X1080. המעבד כולל 11 יחידות גרפיות (CU), כ-4 ליבות ו-8 נימים והוא רץ במהירות של עד 3.9 ג'יגהרץ (למעוניינים, אפשר לבצע Overclock). מחיר: 159$

זכרונות
אחת הבעיות הגדולות ביותר במחשבים שמורכבים בארץ, היא שמי שמרכיב את המחשב לא מבין אפילו מה זה זכרון DDR. לאלו שלא מכירים – כשמדובר בזכרון DDR, אז כל זכרון שמוכנס, צריך להיות ב-2, כלומר אם אנחנו רוצים 8 ג'יגהבייט, אנחנו צריכים להכניס 2 מקלות של 4. אפשר להכניס מקל אחד של 8 אבל אז המהירות יורדת כדי למעבד אין אפשרות לחלק את העבודה של הזכרון ל-2.

שימו לב: הזכרונות שאני מציע הם במהירות 2400 מגהרץ, כלומר מהירות בסיסית. יש הרבה יותר מהירים אבל המחיר מטפס.

במקרה הזה ההצעה שאני ממליץ עליה היא זכרון של Corsair Vengeance LPX 8G– אלו 2 מקלות של 4 ג'יגהבייט זכרון המחיר: 80$ (סתם שתדעו, המחיר הכי זול למקל יחיד של זכרון 4 ג'יגה בארץ הוא 200 שקל, ופה אתם מקבלים KIT של 2, אז תעשו חשבון כמה אתם חוסכים). אם אתם רוצים 16 ג'יגהבייט זכרון, אז ה-KIT הזה של Patrior עולה 140$. לדעתי – שווה.

לוח אם:
מכיוון שמדובר במחשב לילדים, ניקח לוח אם פשוט מבוסס Chipset מסידרה A320 של AMD. הלוח שאני ממליץ עליו הוא GIGABYTE GA-A320M-S2H. הלוח הזה כולל כל מה שתרצו למחשב: יש כניסות VGA/DVI/HDMI, יש כניסת רשת 1 ג'יגהביט, יש תושבת M.2 להכנסת מקל אחסון, יש 4 כניסות SATA-3, יש תושבת PCIe X16 להכנסת כרטיס גרפי בהמשך, וגם 2 תושבות PCIe X1 להכנסת ציודים אחרים (כרטיס רשת יותר טוב?) – בקיצור, כל מה שצריך מלוח אם למשתמש ביתי. המחיר: 50$.

הערה: המאוורר מגיע בתוך הקופסא של ה-CPU. יש מאווררים שונים ל-Ryzen ול-Athlon, והחומר הטרמי נמצא בקופסא.

SSD
אם יש משהו שצריך כיום בכל מחשב, גם בסיסי, זה SSD. זה גם יוריד את התחושה שהמחשב "עגלה" (במקרה של דיסק מכני עמוס נתונים), וגם יאיץ את ה-Boot ועליית משחקים ואפליקציות. ה-SSD שבחרתי הוא של ADATA. הוא לא מתחרה בביצועים של סמסונג ואחרים, והוא נמצא אי שם באמצע מבחינת ביצועים.

על מנת שלא להעביר כבלים של SATA ואחר כך להתבלבל מה הדיסק הראשוני ומה השני ב-BIOS, בחרתי בגירסת המקלון M.2, כך שכל מה שצריך זה להכניס לתושבת, להבריג – וזהו. 2 ההצעות הם M.2 SATA, לא NVME.

דיסק קשיח
במקרה של דיסק קשיח, לפעמים 500 ג'יגהבייט של SSD יכול בהחלט להספיק, אולם לפעמים עדיף לרכוש גם דיסק קשיח מכני. המחירים זולים ואפשר לאכסן יותר מידע, ואם משתמשים בתוכנת Macrium Reflect החינמית ב-Windows – אפשר לגבות אחת לשבוע את ה-SSD לתוך הדיסק הקשיח, גיבוי זה תמיד טוב.

לגבי דיסק קשיח, ההמלצה שלי היא על דיסק 2 טרהבייט של Seagate 2TB BarraCuda – הוא גם מהיר (7200 RPM), והוא גם זול: 60$.

ספק כח:
אחד הדברים החשובים במחשב הוא ספק כח טוב. אני ממליץ על EVGA 500 W1. אני משער שרבים יאמרו ש-500W זה מוגזם, אבל לעניות דעתי כדאי לחשוב קדימה, למצבים שבהם יהיה צורך להוסיף GPU למשחקים רציניים (כי הילד רוצה). המחיר, בכל מקרה, זול: 33$.

מארז למחשב
בסופו של דבר, צריך להכניס את את למארז, וכאן אני דווקא פחות ממליץ על אמזון. מבדיקה שעשיתי, גם אם תבחרו מארז זול, המשלוח יהיה יותר יקר מרכישה בארץ. אם מדובר במחשב לילד עם Athlon שאתם לא הולכים להוסיף לו GPU בקרוב, אז KSP מוכרים בארץ גנרי ב-159 שקל שכולל ספק כח צנוע גנרי. לעומת זאת, אם המחשב יורחב בעתיד, כדאי או לקנות מארז ללא ספק ולרכוש את הספק באמזון, או לחפש עיסקת חבילה שכוללת ספק 500W ומארז טוב, ומכיוון שיש הרבה סוגי מארזים, אז זה עניין של טעם ותקציב.

מאווררים:
בד"כ כל מארז מגיע עם 2 מאווררים (אחד מקדימה למטה ואחד מאחור למעלה), ויש מקרים שלא מגיעים מאווררים. איוורור במחשב הוא חשוב מכיוון שמחשב מוציא חום וצריך לשאוב אויר מבחוץ ולהוציא את האוויר החם. אפשר לרכוש מחנות המחשבים (אם אין במארז מאווררים) 2 מאווררים למחשב, אולם אם רוצים שקט אז אני יכול להמליץ על המאווררים ARCTIC F12 Silent שעולים $9 לחתיכה או Noctua 120mm שעולים אמנם כפול (כמעט $20), אבל הם הכי שקטים והכי אמינים שיש כיום בשוק. כלל אצבע: עדיף שיהיו 2 מאווררים מקדימה (בתצורת PULL) ואחד מאחור (בתצורת PUSH). למי שלא מכיר מה הכוונה PUSH/PULL, הוידאו הזה יסביר מה הכוונה.

סך הכל מחירים:

  • מחשב בסיסי (אופיס/ילדים, ללא GPU): המחיר (ללא משלוח ומע"מ): 411$.
  • מחשב לילדים/עבודה בסיסית/משחקים: $600.

הערות:

  • יהיו לא מעט אנשים שיעדיפו לקנות מקומית את הכל מכאן, ולחסוך משלוחים וכו', שזה לחלוטין לגטימי, אולם כדאי לזכור שעל דברים כמו SSD, מעבדים, זכרון וכו' – המחירים בחו"ל דינמיים ובארץ הם בקושי זזים למטה.
  • הפרטים הקטנים: הלוחות אם שמייבאים לארץ, במקרים רבים חסר בהם דברים. כך לדוגמא אני ציינתי בפוסט זה לוח מבוסס A320 Chipset. מה שמייבאים לארץ (בדקתי ב"זאפ") זה את הגירסה ללא M.2 (ובמחיר הרבה יותר גבוה מ-50$). גם מחירי המעבדים בארץ לא ממש מתעדכנים ו-AMD מורידה מחירים תכופות. אגב, מעבד ה-Athlon שהזכרתי? אין בארץ כרגע. הוא יהיה זמין בעוד חודש או חודשיים.
  • לחברות ועסקים שרוצים לקנות מחשבים לעובדי החברה: מחשבים שהם מבוססי Ryzen עולים בין 100-150$ פחות ואתם מקבלים יותר ליבות.
  • אם אתם רוצים ללכת על מעבדי אינטל: באינטל מציעים חבילה הכוללת "SSD" בגודל 16-32 ג'יגה ללא תשלום נוסף (כביכול, זה כבר מגולם במחיר המעבד). ממליץ לוותר מכיוון שהתועלת של SSD כזה מול כל SSD אחר בגודל של 250 ג'יגה – לא קיימת. עדיף לרכוש SSD או כ-M.2 או כ-SATA רגיל.
  • תוכנה שמאיצה את הביצועים בכך שהיא מעבירה אוטומטית חלקים מדיסק ישן ל-SSD ובכך מאיצה את ה-Boot: רוב התוכנות המסופקות עם היצרנים (אני לא מדבר על התוכנה להעתיק מדיסק קשיח קטן ל-SSD) הן תוכנות די גרועות. אני ממליץ על תוכנה בתשלום של 30$ שנקראת Primo Cache וגירסת נסיון שלה ניתנת להורדה כאן.
  • מערכת הפעלה Windows 10 עולה לרכישה כקופסא כ-500-600 שקלים בארץ ואופיס עולה 600-700 שקל. טריק "אפור" שיש הוא לרכוש את התוכנות ב-eBay בדולרים ספורים. מיקרוסופט לא תזנק עליכם עם שוטרים אם תרכשו, אבל יכול להתרחש מצב שבהמשך הדרך מספר הרשיון שלכם פתאום יפסיק לפעול (אתם יכולים לפנות למי שקניתם ב-eBay, סביר להניח שהוא יתן לכם מספר חדש).