ה-LAB הבא פרק 8: רשת 10 ג'יגהביט?

כשאנחנו בונים LAB לבית שלנו, אחת הנקודות החשובות היא חיבוריות בין אמצעי האחסון (NAS ברוב המקרים) לבין השרתים שלנו. אחרי הכל, לא חשוב איזו מערכת הפעלה השרתים יריצו, צריך לחבר אותם ל-NAS כדי להעביר נתונים, להתקין מכונות VM או קונטיינרים, להעביר נתונים וכו'. יש לנו בעצם 2 "רשתות" – הרשת האחת היא בין השרתים ל-NAS, והשניה היא בין השרתים (והשלישית זה תקשורת כניסה/יציאה לאינטרנט). בד"כ אנחנו נשתמש במתג (Switch) כלשהו כדי לחבר את הכל כך שכל מכונה תקבל כבל תקשורת אחד במהירות 1 ג'יגהביט או שנחבר מספר חיבורים פיזיים ב-Teaming כדי לקבל מהירות יותר גבוהה מ-1 ג'יגהביט.

נשאלת השאלה: האם אנחנו צריכים מהירות יותר גבוהה מ-1 ג'יגהביט? הבה נראה:

נתחיל ב-NAS שלנו (לא חשוב איזו מערכת הפעלה או איזה File System יש על ה-NAS). סביר להניח שהוא יכלול לפחות 4 דיסקים ומעלה. בואו נסתכל לדוגמא על דיסקים Red Pro של Western Digital (המתחרים נותנים את אותם נתונים). לחצו על התמונה להגדלה:

כפי שאתם יכולים לראות, דיסק קשיח שמעביר כמות נתונים גדולה ברציפות, מעביר אותם במהירות החל מ-164 מגהבייט לשניה ועד 240 מגהבייט לשניה במקרה של דיסק 10 טרהבייט. סביר להניח שנשתמש ב-RAID כלשהו (או RAIDZ ב-ZFS) כך שאם נעביר קובץ שמתחיל אפילו בג'יגהבייט אחד, מהר מאוד נגלה שצוואר הבקבוק שלנו הוא חיבור הרשת. אם תסתכלו אצלכם בעבודה, החיבור בין ה-SAN לשרתים כלל אינו מבוצע על כבל רשת נחושת אלא על סיב אופטי במהירות 8 ג'יגהביט ומעלה (או בחיבור SFF-8088 או SFF-8640, תלוי בסטורג'). מכיוון שלרובינו לא יהיה SAN בבית נצטרך בעצם למצוא דרך לבצע חיבור מהיר בין ה-NAS לבין השרתים. יש כמובן את שיטת ה-Teaming לחבר מס' כבלי נחושת Ethernet ביחד ליצור רוחב פס של 4 ג'יגהביט, אבל ישנו פתרון יותר טוב ומה שחשוב – יותר אמין.

לשם כך נצטרך 3 כרטיסי רשת 10 ג'יגהביט +SFP כאשר 2 מהם עם כניסה יחידה וכרטיס אחד עם כניסה כפולה. כאן לדוגמא אפשר לקנות 2 כרטיסים וזה יעלה בסביבות ה-240 שקלים (יכול להיות פחות), וכאן יש לנו כרטיס עם כניסה כפולה במחיר של 208 שקל (כדאי לדבר עם המוכר, הוא ישראלי). כדי לחבר בין הכרטיסים, מומלץ להשתמש בכבל DAC (כלומר Direct Attach Cable) בין ה-NAS לשרתים, נצטרך לפחות 2 כבלים (אם יש לך 2 שרתים) או יותר (אם יש לך יותר). כאן אפשר לרכוש חבילה של 10 כבלים (באורך 2 מטר) מסוג TwinAx Copper במחיר של 660 שקל + משלוח. אם לעומת זאת אתה רוצה לרכוש בבודדים, אתה יכול להציץ כאן ולרכוש ב-20$ כבל באורך 3 מטר. לאחר רכישה והתקנה, כל מה שנשאר לעשות זה להגדיר חיבוריות 10 ג'יגה, הגדרת Jumbo Frames ולהגדיר ב-DNS כתובת IP שונה כדי שקבלת/שליחת קבצים במכונות תהיה דרך ה-10 ג'יגהביט ולא דרך ה-1 ג'יגהביט.

לסיכום: חיבור 10 ג'יגהביט אינו כה יקר בין המחשבים והשרתים ל-NAS (יוצא בסביבות ה-600 שקל פלוס מינוס) והיתרון הגדול בחיבור כזה הוא מהירות תעבורת הנתונים ללא צורך במתג 10 ג'יגהביט וללא צורך בידע רציני כיצד להגדיר זאת. אם לדוגמא אתם עובדים עם "מדף" או עם JBOD שמחובר לשרת כלשהו, אז מחברים כרטיס כניסה כפולה לשרת ומגדירים את הכל כרגיל.

חושבים לקנות מחשב נייח לילד?

אנחנו בשנת 2018, כמעט לכל ילד ברחוב יש טלפון סלולרי, אולי טאבלט בבית, ויכול להיות שיש גם איזה מחשב נייח בבית, שלפעמים הילדים רבים לגבי שימוש בו ולכן חושבים לרכוש מחשב נייח חדש.

ילדים, מה לעשות, לא מחפשים רק לגלוש באינטרנט ובאתרים, אלא הם מחפשים גם לשחק משחקי מחשב עתירי גרפיקה, וכך במקרים רבים מחשבים בסיסיים עם מעבד גרפי מובנה של אינטל אינם מספקים. מה לעשות, אינטל וכל מה שקשור לגרפיקה – לא ממש מובילים בביצועים זה זמן רב, ולפיכך בד"כ גם רוכשים כרטיס גרפי טוב וזול. הבעיה? מחירי כרטיסים גרפיים עלו בשנה האחרונה בעשרות עד מאות אחוזים עקב דרישה גוברת של "חופרי מטבעות" דיגיטליים וכרטיס גרפי בסיסי שעלה בעבר בסכום של 100-150$, נמכר כיום ב-180-220$. יש משפחות שהוצאה כזו היא אינה הוצאה רצינית אולם משפחות ברוכות ילדים לדוגמא – הוצאה כזו היא בהחלט הוצאה משמעותית.

חברת AMD הוציאה בעבר את מעבדי ה-Ryzen שלא ממש התחרו בדור האחרון (Coffee Lake) של אינטל מבחינת ביצועים במשחקים, אבל המחיר היה יותר נמוך מהמעבדים של אינטל. הבעיה המרכזית היא שאם רצית לקנות מחשב מבוסס AMD, היית חייב לרכוש גם כרטיס גרפי יעודי כי המעבד לא כולל שום יחידה גרפית.

הדברים השתנו בחודש האחרון ו-AMD הוציאה את מעבדי ה-Ryzen 3 2200G ו-Ryzen-5 2400G. המעבד הראשון הוא מעבד בסיסי עם 4 ליבות ו-4 נימים (כלומר אין Hyperthreading או כפי ש-AMD קוראים לזה: SMT), והוא עם 8 ליבות GPU לגרפיקה של משחקים, גלישה וכו' וכו'. מחירו בחו"ל הוא 99$. לעומתו מעבד ה-Ryzen 5 2400G כולל 4 ליבות, 8 נימים, ו-11 ליבות GPU ומחירו הוא $130, כלומר אם קונים, עדיף לרכוש את ה-Ryzen-5 2400G.

מבחינת גרפיקה למשחקים ודברים כאלו, המעבד בכל הסקירות הפגין ביצועים מאוד יפים (אפשר לקרוא על כך כאן לדוגמא) כשמריצים משחקים עד רזולוציה של 1920X1080 (כלומר 1080P) עם איכות גרפיקה בינונית (שבינינו, זה מספיק בהחלט לילדים). אם משווים זאת לכרטיס גרפי יעודי, הביצועים נעים בין GT 1030 (שעולה 380 שקל לפי ZAP) לבין GT 1050 (שעולה בין 680 ל-1000 שקל לפי ZAP). בסכום הזה אתם יכולים לקנות דיסק קשיח יותר גדול למחשב שתרכשו לדוגמא.

אבל לפני שרצים לקנות מחשב מבוסס Ryzen 5 2400G, כדאי לשים לב שעל קופסת הלוח אם (אתם מקבלים את זה יחד כשאתם רוכשים את המחשב) יש את המדבקה כמו זו:

הסיבה לכך פשוטה: לוחות אם רבים יצאו בשנה שעברה עם תמיכה למעבדי ה-APU של AMD כמו ה-Ryzen 5 2400G, אבל המעבדים לא היו מוכנים בתצורה הסופית וכשהם שוחררו היו מספר שינויים שמחייבים שדרוג BIOS לפני הכנסת מעבד כזה לתושבת לוח האם. לוחות אם שאין להם את המדבקה עם הכיתוב "AMD Ryzen Desktop 2000 Ready" אינם מעודכנים ויש צורך במעבד אחר של AMD על מנת לעדכן את הלוח, ואם יש את המדבקה, אז הלוח עבר עדכון והוא מוכן לעבודה מלאה עם המעבדים החדשים של AMD.

בהצלחה.

ה-LAB הבא פרק 6: כדאי לארח בחוות שרתים?

הפוסטים בסידרת ה-LAB הבא מקבלים כמות צופים נכבדה ובחלק מהמקרים יש תגובות מחוץ לבלוג. 2 תגובות מסוג שונה היו טלפונים שקיבלתי מ-2 חברות אינטרנט גדולות בארץ לארח שרתים. "בשביל מה לך הרעש והפסקות חשמל? בוא תארח אצלנו" הציעו הנציגים..

אז האם כדאי לארח שרתים בחווה? אחרי הכל זה נשמע מפתה: אתה צריך IP אמיתי אחד כדי להתחבר פנימה והחוצה לאינטרנט, והשאר אתה מבצע את הכל עם כתובות פנימיות ואם יש לך 2 שרתים ואתה רוצה להתחבר ביניהם, אתה צריך כבל רשת מוצלב, לא סיפור גדול.

בשביל לענות על השאלה הזו, צריך לדעת מה אתה בעצם עושה עם השרתים והעלות של החשמל. נצא מתוך הנחה שאירוח 1U בחוות שרתים ידועה עולה 400 ש"ח + מעמ בערך.

נניח ויש לך שרת אחד, נניח שאתה מריץ עליו ESXI + VCSA/VCENTER, השאר מכונות VM שלך. הדבר הכי חשוב לדעת: אלו מעבדים וכמה אתה מאמץ את המעבדים – את זה תוכל לדעת מתוך הגרפים של ה-vCenter שלך. אם אתה משתמש במעבדים דגם L של Xeon – אז צריכת החשמל שלך תהיה בערך כמו של PC במאמץ דרגה בינונית (כלומר 40-50% CPU עמוס), כלומר סביר להניח שחשבון החשמל שלך יהיה בערך 100-150 שקל תוספת. מעבדים דגם E ודגם X צורכים פי 2 חשמל (כמעט) ולכן חשבון החשמל שלך, סביר להניח שבמאמץ דרג בינונית – ההפרש עם השרת יגיע בסביבות ה-300-400 שקל, ואז אם יש לך רק שרת אחד, עדיף אולי לאכסן אותן בחוות שרתים.

לעומת זאת, כאשר יש לך יותר שרתים, אפשר לפזר את העומס על השרתים השונים ואז צריכת החשמל שלך תהיה פחותה. להלן דוגמא של אחד מהשרתים שרכשתי כשרצים עליו (כרגע) 10 מכונות VM והוא עם מעבדים L5640 עם 64 ג'יגה זכרון. הגרף הוא של השבוע האחרון (לחצו להגדלה):

כרגע 2 השרתים שרכשתי מראים את אותה צריכת חשמל, כך ש-2 השרתים שלי ביחד צורכים סה"כ כ-200 וואט (הגרף מייצג שרת אחד וזה הקו הכחול, הקו הכתום הוא הגבול העליון שהספק יכול לתת). לא בדיוק מרקיע שחקים מבחינת חשבון חשמל :). סביר להניח שהצריכה תהיה הרבה יותר גבוהה אם אכניס מעבדים מסידרת E או X, אבל אני מעדיף לקחת מעבדים יותר איטיים עם יותר שרתים מאשר מספר שרתים יותר קטן עם מעבדים יותר חזקים – כשה-Idle שלהם עוקף בקלילות את ה-100 וואט. (רוב המכונות שלי "רעבות" לזכרון, פחות למשאבי CPU), כך שטכנית אם אמשיך בצריכה הנוכחית, בחשבון דו חודשי יתווסף לי לתשלום 160 שקלים ומכיוון שצריכת החשמל של המכונות נמוכה, ולא יוצא הרבה חום, אני לא צריך להפעיל מזגן.

אז אם אתה קונה 4 שרתים עם מעבדי X או מעבדי E5-2670 ומעלה (סה"כ 8 מעבדים) – אז יכול להיות שצריכת החשמל שלך תהיה גבוהה. מחיר קילוואט שעה בארץ הוא 55.29 אגורות, חלק לפי הצריכה הממוצעת (כלומר אם אתה צורך נניח 200 וואט לשעה, אז התשלום יהיה 11.058 אגורות לשעה), תכפיל ב-720 שעות לחודש, תכפיל ב-2 – וזו תהיה תוספת המחיר שתצטרך לשלם (אם צריך מזגן או סטורג', סוויצ' (שבין כה לא לוקח הרבה חשמל), תחשב ותוסיף) – ואז תוכל לדעת אם שווה לאחסן בחווה או לא. כלל הזהב הוא: נסה חודשיים בבית, תראה את החשבון שמגיע, תראה את החישוב שלך ואז תחליט.

היכן זה ממש לא משתלם? אם כל מכונה שלך היא בגודל 2U, אז תצטרך לשלם 700-800 שקל לחודש, ובשום מקרה שום שרת למגיע לצריכת חשמל של 1400-1600 שקל (בהשוואה לחשבון חשמל שהוא דו חודשי).

לסיכום: הרעיון לאחסן בחווה שרתים של LAB ביתי נשמע רעיון מפתה: אין צורך בארון שרתים, אין רעש, אין צורך במזגן בשביל זה. אבל כשחושבים מראש על דברים כמו מעבדים עם צריכת חשמל נמוכה וארון זול (מומלץ עם דלת זכוכית ולא דלת מחוררת שמוציאה את כל הרעש ועם 2 מאווררים מלמעלה) – אז רעיון האירוח מתאדה לו כשחושבים על המחיר שתצטרכו לשלם. במקרים רבים תרצו לבנות לעצמכם אולי שרת שקט (נניח שרת סטורג') ואז תצטרכו מארז 3U או 4U – ואירוח מכונה זו בלבד תעלה לכם 1050-1200 שקל לחודש, ואצלכם בבית – כמעט כלום. לכן מומלץ להרים את הדברים בבית, להריץ למשך חודשיים ולראות כמה חשמל צרכתם (ברוב מערכות ה-IPMI כמו iDRAC, IMM, ILO ניתן לראות זאת) ואז להחליט.

ה-LAB הבא: על צריכת חשמל

במסגרת המאמרים על ה-LAB הבא, שמעתי לא מעט טיפים על הוספת תמיכת תלת-פאזי בביתי בשביל השרתים ואני מעוניין להפריך את המיתוס הזה בהזדמנות זו.

בואו ניקח מחשב דסקטופ רגיל. אנחנו נמצא בו מעבד של AMD או אינטל עם צריכת חשמל של עד 65 או 90 וואט (ללא Overclocking) זה ה-TDP שהוא ממוצע. מעבד כמו אינטל i7-6700K בעומס יצרוך 116 וואט. בחלק מהמקרים שיש שם גם כרטיס גרפי יעודי למשחקים וכו', צריכת החשמל שלו תהיה בין 100-300 וואט (ה-300 במקרים של VEGA מ-AMD, במקרים של nVidia זה בד"כ מגיע גג בצריכה מקסימלית ל-250 וואט). שאר הציודים במחשב לא ממש צורכים הרבה. מאוורר (גם בפעילות מלאה) צורך 0.6 וואט ודיסק קשיח צורך בין 5-9 וואט.

כלומר ספק כח של 300-500 וואט יכול בהחלט להספיק ל-PC רגיל. (שוב, בלי Overclocking)

מכאן נעבור לשרתים: שרת בעקרון בנוי פחות או יותר כמו PC רק בתצורה הרבה יותר "הדוקה" מבחינת אינטגרציה, זרימת אוויר, רכיבים וכו'.

אם נסתכל על החלק שצורך את הכי הרבה חשמל, מדובר כמובן במעבדים. הבה ניקח מעבד פופולרי בשרתים כמו ה-Xeon E5-2620 V4 בזוג. אם תסתכלו על הדף הזה, תראו שהמקסימום צריכה של כל השרת מגיע ל-368 וואט. שוב, ספק 500 וואט יספיק פה לחלוטין.

כל העניין של חיבור תלת פאזי הוא מהסיבה שאנחנו רואים את זה בחוות שרתים. ארון 42U עם 20 שרתי 2U, או 40 שרתי 1U (או הרבה פחות אם השרת הוא עם U יותר גבוה) אז כן – צריכת החשמל עולה ועולה ואז באמת צריך חיבור תלת פאזי.

אבל בבית, מה בדיוק נקים? 2-4 שרתים? ברוב המקרים זה יהיה 2-3), זה יהיה כמו להפעיל 5 מחשבי PC בתצורת Desktop. נוסיף לכך את העניין שמדובר ב-LAB וברוב המקרים מה שנריץ לא יתפוס באופן קבוע את המעבדים בצריכת 100% אלא יותר לכיוון ה-20-40% כך שצריכת החשמל עצמה לא תהיה גבוהה.

בלוח החשמל שלנו יש לנו מתג ראשי שמקבל כמות מסויימת של אמפר (בחלק מהמקומות זה 24, בחלק 32 וכו' – צריך לשאול את חברת חשמל לגבי הבית שלך), והמתגים המשניים יכולים להעביר X אמפר לאותם נקודות להם מחוברת נקודת המשנה (בד"כ זה 10 או 16 אמפר, תלוי במתג המשני). כשמתכננים LAB, כדאי לחשב צריכה פר שרת (Amp = Watt/Volt) וכמובן יש לקחת בחשבון ציודים אחרים שמחוברים לאותו מתג משני, כך שאפשר בהחלט להגיע למצב שלא צריך להגיע לקניית הרחבה לחיבור תלת פאזי.

נקודה נוספת חשובה: סוג המעבד. מעבדים כמו Xxxxx (כמו X5670) ומעבדי E5 צורכים לא מעט וואט, אבל אפשר גם ללכת על מעבדי L עם מעטפת צריכת חשמל נמוכה (65 וואט). החסרון: המהירות נמוכה ב-1 ג'יגהרץ לערך ממעבד E5, כך שאם אתה מוכן לאיטיות קלה, תוכל לחסוך בחשמל.

לסיכום: כל עוד מדובר במספר קטן של שרתים (שוב – משהו כמו 2-5) ואין בנקודת המשנה שום ציוד שצורך וואט גבוה באופן רציף – אפשר להקים LAB מבלי להרחיב חיבור לתלת-פאזי.

ה-LAB הבא: פרק 5, בחירת File system ורשת (חלק ראשון)

בפרק הקודם הזכרתי את עניין קנית JBOD או הקמת שרת קבצים, חיבור ב- +SFP. הפעם נרחיב קצת יותר לגבי אותו חיבור, אבל נתחיל במשהו פשוט. להלן צילום מסך מתוך מכונת VM עם Windows 10 בשרתים שלי:

מה שאתם רואים זה הרצת תוכנת בדיקת מהירות דיסק בשם CrystalDiskMark 6 והתוצאות … לא נראות מי יודע מה, בלשון המעטה. דיסק SSD פשוט ב-400 שקל יתן ביצועים פי 5 מזה ואם תבדקו בתשתית שלכם בעבודה, הביצועים יהיו הרבה יותר גבוהים. (מדוע? כבר אסביר).

נכון להרגע, מכונת ה-ZFS שיש לי היא מכונה די צנועה:

  • מעבד I5 דור שלישי
  • 16 ג'יגהבייט זכרון
  • 4 דיסקים, 2 דיסקים של 2 טרה ו-2 דיסקים של 4 טרה, והם ב-Mirror. הדיסקים כולם של Western Digital מסידרת RED (לא RED PRO) – טעות שעשיתי…
  • 2 דיסקים SSD ממש ישנים בגודל 256 ג'יגה של SANDISK, הם משמשים ל-Cache ול-Log

בקיצור – מכונה מהסוג המאוד נמוך.

ובכל זאת, מה שאנחנו רואים פה, הוא שלמרות שהציוד בקצה המאוד נמוך, המכונה נותנת תוצאות מרשימות. 1 ג'יגהביט בקריאה וכתיבה Sequence, כלומר צוואר הבקבוק איננו מכונת ה-ZFS, אלא התקשורת בינה לשרתים, כלומר לא חשוב איזה מכונה תקנה או תקים, כל עוד היא מחוברת בתקשורת 1 ג'יגהביט, זה מה שתקבל. אפשר כמובן לעשות Teaming ל-2 או 4 חיבורי רשת (לא מומלץ, מקבלים לא מעט נפילות, תלוי בציוד, כבלים) ולקבל תוצאות יותר טובות, אבל עדיין בהשוואה להטמעת ESXI בחברה גדולה – התוצאות יהיו נמוכות יותר.

אז איך נגיע לביצועים טובים מבלי לקחת משכנתא?

נתחיל בתקשורת. בין אם בחרנו להקים שרת קבצים או שרת קטן ולהצמיד לו JBOD, אנחנו צריכים תקשורת מהירה פנימה והחוצה משרת הקבצים לשאר השרתים. לא ניכנס לענייני Teaming כי זה פתרון שאינו אמין כל כך ואנחנו יכולים בין כה לקבל מהירות יותר גבוהה מבלי להשקיע עשרות אלפי שקלים.

האפשרויות שלפנינו הן (אם נצא מתוך הנחה שיש לנו 2 שרתים שמריצים VM/קונטיינרים ושרת קבצים יחיד או שרת עם JBOD):

  • קניית 3 כרטיסי רשת: כרטיס אחד עם זוג פורטים 10GB בחיבור RJ45 ו-2 כרטיסים עם פורט RJ45 במהירות 10 ג'יגה. הכרטיס עם זוג הכניסות ישב בשרת הקבצים ומשם נחבר כבל רשת CAT6 (או 6E) לכל שרת בכרטיס רשת 10GB החדש שרכשנו והתקננו.
  • אופציה נוספת היא רכישת 3 כרטיסי רשת כמו מקודם, רק שהפעם במקום RJ45 אנחנו נקנה כרטיסים שהם +SFP שתומכים ב-Copper (או TwinAx) ונבצע את אותם חיבורים. היתרון? כבלי +SFP הרבה יותר חזקים והחיבור הרבה יותר טוב מ-RJ45.
  • אפשרות נוספת היא כמו האופציה הקודמת, רק עם סיבים אופטיים. אפשר לקנות כרטיסים עם חיבור אופטי (או כרטיסי CNA שמתאימים לעבודה גם עם אופטי וגם עם כבלי Copper). בנוסף לכרטיס ולכבלים יש צורך לרכוש Transceivers על מנת לחבר את הסיבים אליהם ואז לחבר לכרטיס. יש צורך בידע כיצד להגדיר את החיבורי סיבים.
  • אפשרות נוספת וקצת יותר מורכבת היא Infiniband. יש לרכוש כבלים מיוחדים וכרטיסים יעודיים לכך, ויש צורך בידע כיצד להגדיר זאת למערכות הפעלה אחרות.

מבחינת מחירים, כל האופציות שנתתי כאן הם פחות או יותר אותו מחיר (בהבדלים של 100-250 שקל) ואני ממליץ לערוך קצת סקירות שוק ב-eBay לפני קניה.

אם יש לנו יותר מ-2 שרתים שיריצו VM/קונטיינרים, אז אפשר להוסיף לשרת הקבצים עוד כרטיס עם זוג פורטים או לרכוש מלכתחילה כרטיס מרובע פורטים. אם לעומת זאת ה-LAB שלך הוא רחב וכולל 8-10 שרתים פיזיים, כדאי בהחלט לחשוב על Switch לאותו סוג חיבור שאתה רוצה לעבוד איתו.

את כל החיבורים מגדירים כנקודה לנקודה ועדיף להגדיר זאת כ-Subnet אחר מה-Subnet הרגיל שאתם משתמשים על מנת שכל הפעולות הקשורות לדיסק יבוצעו דרך התקשורת המהירה בלבד.

וכאן שוב נחזור לעניין ה-Storage ובמיוחד ל-File system: שום NAS מוכן שתקנו (למעט אלו של iXsystems) לא יתנו ביצועים כמו ש-ZFS נותן. ZFS משתמש ב-RAM וב-SSD בצורה מאוד חכמה ובשעה שפתרונות סטורג' "ביתיים" משתמשים ב-SSD לשם האצת כתיבה/קריאה, ZFS משתמש קודם כל ב-RAM, בשיטת הטרנזאקציות ולוגים ועוד (אפשר לקרוא על כך כאן) ולכן אם אתם רוצים להקים כמה שרתים ועליהם עשרות VM או קונטיינרים, ZFS מתאים לכך הרבה יותר, חוץ מהעובדה שהרבה יותר קל ליצור איתו Snapshots שכוללים לדוגמא את כל מכונות ה-VM או קונטיינרים או תיקיות מסויימות והמערכת יוצרת אוטומטית snapshots יעילים וקטנים לפי מה שמגדירים אותה (אצלי לדוגמא יש snapshots כל רבע שעה, כל שעה, כל יום, כל שבוע, כל חודש וכל רבעון, וכל מה שיש לי ב-ZFS זה דיסקים של 6 טרה, ותתפלאו, כל ה-snapshots לא תפסו הרבה מקום ויחסית קל מאוד לשחזר קובץ/קבצים או תיקיה/תיקיות בעזרת פקודות shell פשוטות מאוד).

בנוסף, מכיוון ש-ZFS עושה המון שימוש ב-RAM כ-Cache רמה ראשונה (רמה שניה, L2 מבוצעת על SSD) – כמה שיותר זכרון שתתנו לו, הביצועים יהיו יותר גבוהים ועם שרתים יד שניה המחירים לא כאלו גבוהים. אם לדוגמא שרתי R610 שרכשתי, אם אכניס להם זכרון שירוץ במהירות 1 ג'יגהרץ אך עם 192 ג'יגהבייט זכרון, עלות הזכרון כולו (12 מקלות של 16 ג'יגהבייט) תעלה לי … 2000 שקלים, שזה פחות או יותר המחיר של .. 32 ג'יגהבייט DDR4. אגב, על R710 (ה"אח" היותר גדול של R610 – אותו דור) אפשר להלביש 288 ג'יגהבייט זכרון מאפס (כלומר ללא המקלות הקודמים ב-3130 ש"ח (פלוס משלוח ומסים לארץ). שוב, לשם השוואה – 64 ג'יגה זכרון DDR4 עולה יותר מ-5000 שקל.

בפרק הבא נדבר על רשתות, VLAN, ציוד מומלץ וכו'.

ה-LAB הבא פרק 4 – בניית Storage חלק שני

בפוסט הקודם דיברתי על בניית Storage ל-LAB שלכם, ודיברתי יותר על תוכנה (OS וכו') מאשר חומרה. הפעם אשלים את הפערים לגבי חומרה.

טכנית, הפתרון הכי פשוט ל-LAB קטן זה לקחת שרת 1U, למלא אותו בדיסקים, להקים בשרת VM, ולייעד חלק מה-Datastore שיהיה שרת iSCSI/NFS/CIFS וכו'. זה לא יתן את הביצועים הכי טובים (בכל זאת, אתם לא יכולים למפות את הכרטיס RAID ל-VM כי המערכת משתמשת בו, אלא אם תפרידו פורטים של SAS מהכרטיס RAID הפנימי לטובת כרטיס RAID אחר) – אבל כשהתקציב מצומצם וצריך משהו פה ועכשיו – זה יכול להיות פתרון.

אבל יש עוד פתרונות.

אחד הפתרונות הפופולריים הוא קניה של JBOD (כלומר Just a Bunch Of Disks, יש גם הסברים אחרים ל-JBOD). בעקרון JBOD הוא דבר די "טיפש" שאינו מכיל מחשב X86 בתוכו אלא בקר יעודי שכל תפקידו הוא להתחבר לחיבורי המיני SAS ב-Backplane (חיבור עם כבל SFF 8087) ולהוציא אותם החוצה, כך שאם יש לך לדוגמא ב-JBOD כ-3 שורות של 4 דיסקים לדוגמא, תצטרך לחבר 3 כבלי SFF-8088 (בתמונה מימין) בין ה-JBOD לבין המכונה שתריץ ה-OS שיתן שרותי קבצים.

ישנם קופסאות עם JBOD עם כרטיסים יותר חכמים שמוציאים את כל תעבורת הדיסקים שלכם על SFF-8088 יחיד ויש עוד כניסה שמאפשרת שרשור מתמשך של קופסאות JBOD (כך ניתן לשרשר עד 1024 דיסקים SATA או SAS), כך שבסופו של דבר, שרת 1U שמריץ פתרון וירטואליזציה, כרטיס RAID עם כניסות חיצוניות שממופה ל-VM – ותוכלו להרים יופי של פתרון שרת קבצים.

ויש כמובן את הפתרון שהרבה יעדיפו – לרכוש מארז 2U גנרי לשרת כמו Chenbro, iStarUSA, NorcoTek ואחרים, להכניס שם לוח אם דסקטופ עם מעבד פשוט וכמות זכרון צנועה וכרטיס רשת, לדחוף דיסקים ולבנות שרת קבצים כמכונה יעודית או לרכוש פשוט שרת 2U יעודי יד שניה. החסרון ברכישת שרת יעודי יד שניה זה שאתה עלול למצוא את עצמך עם ביצועים מופחתים ב-50%, הואיל ושרתים רבים הם ישנים ועדיין עובדים עם SATA 2, כלומר מחצית מהמהירות של SATA-3. במקרים כאלו אם מחליטים לרכוש שרת כזה, קנו כרטיס RAID יעודי וחברו אותו ל-Backplane במקום כרטיס ה-RAID שנמצא בשרת, רק תוודאו שהוא תומך ב-SATA-3.

לסיכום: ה-LAB שלך יכול לתת ביצועים טובים או גרועים – תלוי בפתרון Storage שתבחר להקים/לרכוש. אם בחרת לדוגמא להכניס דיסקים מכניים 2.5 אינטש של לאפטופים (כי מצאת בזול) – יהיה מצב שה-VM יעלו לאט וכל פעולה שדורשת שימוש בדיסקים תהיה איטית בגלל שמהירות הדיסקים הזו היא איטית יחסית (5400 סיבובים לדקה מול 7200 בדיסק טוב). לעומת זאת, אם תבחר דיסקים קשיחים במהירות 7200 RPM ותוסיף דיסק או 2 SSD שישמשו כ-Cache, הביצועים שלך יהיו (יחסית) טובים. נכון, זה רק LAB ביתי, אבל חוק מרפי אומר שלפעמים כשאתה בדיוק צריך לבדוק משהו ועכשיו – ביצועים טובים מאוד יעזרו לך.

ה-LAB הבא פרק 3 – בניית Storage

בפרק השלישי אנחנו נדבר על Storage. אם יש משהו שאנחנו צריכים ל-LAB – זה Storage. זה יכול להיות משהו קטן וצנוע, וזה יכול להיות 4 שרתים ב-Cluster שמריצים CEPH עם כרטיסים של 10 ג'יגהביט או GlusterFS עם 3-4 שרתים שיתנו לנו מה שאנחנו צריכים. בקיצור – הטווח רחב.

אז לפני שנשלוף את כרטיס האשראי, נרוץ ל-eBay ולאמזון לרכוש ציוד – צריך לבדוק מה הצרכים שלכם. אם לדוגמא אתם רק רוצים לבנות איזה NAS קטן לארח קבצים (ISO, סרטים, סדרות, כמה VMDK קטנים וכו') אז כל מה שאתם צריכים זה לוח אם עם מעבד בינוני (מעבד i5 או i7 מלפני דור או 2), 8-32 ג'יגה זכרון, וכמובן – דיסקים קשיחים. לצרכים כמו שתיארתי לעיל, ערימת דיסקים קשיחים מכניים + כונן SSD יספיקו. אם לעומת זאת אתם רוצים להריץ את כל ה-VM/קונטיינרים שלכם דרך NFS או iSCSI, אז נצטרך משאבים יותר רציניים כמו SSD מכובד (סידרת ה-PRO של סמסונג היא בחירה מעולה, גם Crucial MX300 זו בחירה טובה). אם לעומת זאת אתם רוצים לחבר את כל המכונות (ויש לכם יותר מ-20 מכונות VM רצות) לאותו Storage בחיבור 10 ג'יגהביט (RJ45 או +SFP) – אני ממליץ על 2 כרטיסי Intel Optane 900P בגודל 280 ג'יגה בתצורת RAID-0 שישמשו כ-Cache.

שאלת השאלות כמובן היא – מה להתקין מבחינת OS? יש לכך כמה תשובות:

  • אם אתה לא אוהב לינוקס/שונא לינוקס/לא מכיר לינוקס/פוחד מלינוקס – אתה יכול להתקין את XPEnology של Synology. גירסה זו אינה מקבלת תמיכה רשמית (ולא תמיד היא עובדת על מעבדי AMD בלי לבצע כמה שינויים) – אבל אתה מקבל את מה ש-Synology מוכרים: יצירת RAID, ווליומים, הרמת קונטיינרים ומכונות וירטואליות, שיתוף קבצים ותיקיות, שימוש ב-SSD כ-Cache ועוד ועוד. למעוניינים לראות איך להתקין את זה, כאן הוידאו שמדגים ומסביר בקצרה.
  • אם אתה מחפש לבנות NAS יותר רציני (עם חיבור ל-Active Directory, עם iSCSI יותר רציני, עם ביצועים יותר גבוהים וכו') ואתה לא רוצה להתקרב ללינוקס – FreeNAS יכול להיות פתרון מעולה בשבילך. חשוב מאוד – מכיוון ש-FreeNAS מבוססת על FreeBSD ו-FreeBSD לא מתעדכן תדיר כמו פדורה ואובונטו, אז עדיף להשתמש בלוח אם ומעבד דור או 2 אחורה ולאו דווקא משהו חדש שיצא לפני כמה חודשים (אחרת המערכת אפילו לא תפעל).
  • אם לעומת זאת, אתה רוצה ביצועים מאוד גבוהים ואתה מכיר לינוקס טוב והסטורג' שלך הוא מכונה אחת, לך על ZFS שרץ על לינוקס. תקים מכונת אובונטו 16 LTS (הגירסה לשרת, לא לדסקטופ), תתקין עליה ZFS ותתחיל להגדיר דברים. לא מכיר ZFS טוב או בכלל ויש לך סבלנות? קנה את הספר הזה ותתחיל ללמוד אותו.
  • רוצה לא רק ביצועים ויציבות אלא גם שרידות חומרה? הקם 2 שרתים, תתקין עליהם ZFS ומעל זה הקם לך GlusterFS. לאחר הקמת ה-GlusterFS (הוא לא מצריך מעבד עם 16 ליבות ו-128 ג'יגה זכרון. מעבד עם 4 ליבות, ו-8 או 16 ג'יגה זכרון יספיקו) תוכל להקים שרותים כמו NFS, iSCSI ו-CIFS כדי לשתף. על מנת לקבל שרידות, יהיה צורך להתקין חבילות Corosync ו-PaceMaker שאיתן תוכלו להגדיר VIP. מומלץ להשתמש בגירסת GlusterFS 3.8 (ב-3.10 ו-3.12 יש בעיות שמטופלות בימים אלו). אה … המערכת תהיה Active/Active 🙂

אם אתם משתמשים ב-Storage שלכם למערכות VM/קונטיינרים/Open Stack וכו' – גיבוי יהיה חשוב לכם. במקרה כזה, קנו שרת יד שניה, מעאפן ככל שיהיה, הכניסו בו דיסקים ו-SSD, תתקינו איזו מערכת מההמלצות למעלה, ותייצאו ממנו SHARE ב-NFS (או CIFS) ותגבו לשם, ולמי ששואל – Veeam עובד עם זה מעולה, מנסיון.

אחרי שהקמתם את ה-Storage שלכם, דחפו למכונה (אם אין) כרטיס רשת עם 2 או 4 כניסות (חוץ מהכניסה שאתם משתמשים כרגע) ויצאו את ה-Share פר כניסה או פר זוג (Teaming וכו'). לשם כך תצטרכו מתג טוב שיודע לתמוך טוב ב-VLAN, Tagging, 802.11q ושאר ירקות. איזה? אין לי המלצות קונקרטיות, שאלו חברים 🙂

לסיכום: אם אתם מקימים LAB כדי ללמוד דברים חדשים על מנת לשפר את הקריירה והידע המקצועי שלכם, כדאי לכם מאוד להקים Storage מקומי ולא להשתמש באחסון המקומי בתוך השרתים. לכל חברה שתלכו שמכבדת את עצמה – יש פתרון Storage כלשהו ועדיף שתלמדו איך ליישם פתרונות עם Storage דרך כניסות רשת נפרדות, איך משתמשים ב-Multipath וכו' וכו'.

ה-LAB הבא פרק 2 – שרתים יד שניה

בפוסט הקודם שלי דיברתי על אלו שרתים אני רוצה. יצא לי בימים האחרונים להסתכל על כמה מכירות של שרתים יעודיים יד שניה ב-eBay ובארץ ואני הולך לרכוש 2 שרתים, והחלטתי לשתף כמה טיפים בבחירה, החלפת ציוד פנימי ועוד.

בחברות בד"כ, השרתים שנרכשים נמצאים בחדר יעודי או בחוות שרתים. כל הרעש שהם מפיקים – לא מזיז לאיש. יש דלת, יש מזגן בחדר והכל עובד פיקס (טוב, תיאורתית לפחות. תנסו פעם להכניס לחדר כזה 4 שרתים כשבכל אחד מהם 8 מעבדי Xeon, נראה איך המזגן בחדר יקרר…).

אבל כשזה מגיע לבית ואין איזה חדר פנוי/ממ"ד לאחסן, לשים מזגן ולסגור את הדלת – מתחילה הבעיה במיוחד בשרתים בגדלים של 1U. לשרתים האלו יצא שם של מנועי סילון מבחינת רעש שהמאווררים עושים.

מדוע המאווררים האלו יוצרים רעש כזה חזק? מכמה סיבות. לשם הדוגמא, ניקח שרת של DELL, ה-R710. נתחיל עם צלעות הקירור (לחצו להגדלה).

אם תסתכלו מקרוב על צלעות הקירור, תראו שהם מאוד צפופים. לשם השוואה, אם תסתכלו על כל פתרון קירור עם צלעות וקירור אויר, תראו שהרווח בין הצלעות הרבה יותר גדול. הסיבה לצפיפות היא שישנם הרבה יותר צלעות, מה שעוזר לחום לעלות בהדרגה ולא במכה אחת. נוסיף לכך שבמקרה של שרתים רציניים יש צורך לקרר את הכל, החל מהדיסקים הקשיחים (גם SSD), נמשיך בזכרון, במעבד כמובן, ברכיבים השונים וכלה בכרטיסים שנמצאים בסוף השרת (במיוחד אם יש לכם GPU רעב לוואטים רבים). במאווררי מחשבים רגילים, עצם יצירת הרוח היא פונקציה מספקת כדי לקרר את הציוד. בשרתים לעומת זאת, המאווררים צריכים לרוץ במהירות של עד פי 4-5 (כלומר עד בערך 20,000-25,000 סיבובים לשניה – RPM). מדוע? כי המהירות הזו יוצרת לחץ סטטי של אוויר שנמדד ב-CFM (כלומר Cubit Foot/Minute). במילים אחרות, המאווררים יוצרים מעין "מנהרת רוח" שנכנסת מהחורים היכן שנמצאים הדיסקים (ולכן אפשר להרגיש לפעמים דיסקים "קפואים") והאוורור יוצא בתפזורת מהצד השני. כל הספקים גם מוסיפים פלסטיק בשרתים יעודיים שמחלק את האוורור בין 2 המעבדים בשרת כך שהאוורור יספק את הציוד ב-2 החלקים בשרת.

בקליפים רבים ביוטיוב ניתן לראות אנשים שמחליפים מאווררים אלו במאווררים של Noctua לדוגמא. אלו מאווררים מאוד שקטים, אך זהו אינו פתרון. מאוורר של Noctua מסוגל במקרה הטוב להוציא 5000 RPM, רבע ממה שמאוורר טיפוסי של שרת 1U יכול להוציא כך שהוא אינו יכול ליצור את אותו לחץ סטטי הדרוש לקירור המעבדים ושאר הציוד בשרת. פתרון כזה כן יכול להתאים אם יש לכם מתג או נתב שמרעישים, במקרה הזה – ההחלפה היא מומלצת ויהיה לכם שקט.

נקודה חשובה נוספת היא בבחירת המעבדים בשרת. אם חשקה נפשכם בהכנסת המעבדים הכי חזקים לשרת (כמו ה-E5 2699 V4), תצטרכו לקחת בחשבון חיים מחוץ למטוס בואינג 747 גם כשהשרת לא עושה מאומה. מעבד כזה לוקח 145 וואט, נכפיל ב-2 (2 מעבדים) והרי לנו מפלצת שצריך לקרר אותה כל רגע וכל שניה, כאן המאווררים לא ממש יוכלו "לנוח" ולרדת לרמה סבילה של רעש לבן. לכן – כדאי לבדוק מה ה-TDP (מעטפת צריכת חשמל) של כל מעבד. כמה שיותר נמוך, המאווררים יצטרכו פחות לעבוד ואתם תוכלו לחיות בבית בשקט. בד"כ מעבדים של 60 וואט הם אידיאליים אולם ניתן גם לקחת מעבדים עם TDP של 90 וואט.

עניין נוסף הוא הדיסקים בשרת. ברגע שאין לכם דיסקים בשרת, יכנס הרבה יותר אוויר (אין דיסקים שחוסמים חלק מכניסת האוויר) לשרת והוא יתקרר הרבה יותר מהר, מה שיוריד את מהירות המאווררים ויתן שקט, ולכן אם אתם לדוגמא חובבי VMWare, השתמשו ב-Disk On Key (או בכרטיס SD שישב בשרת) כציוד ל-Boot ללא כמות גדולה של דיסקים (אפשר להכניס SSD או 2 ב-RAID-0 שישמשו כ-Read Cache עבור ה-vSphere) והקימו לכם שרת גדול (4U) עם דיסקים מכניים ו-SSD שישמשו כ-Storage שאותו תשתפו כ-NFS, CIFS, iSCSI לשאר השרתים (ואם יש לכם תקציב, הקימו עוד אחד כזה עם דיסקים יותר איטיים שישמשו לגיבוי). זיכרו: לא חייבים דיסקים בכל שרת ואפשר לעשות BOOT מ-PXE (תכירו את iPXE שנותן הרבה יותר מ-PXE רגיל).

אם אתם רוצים לחסוך בצריכת חשמל וגם לקבל שקט, תצטרכו לבנות לכם שרתים וכאן מומלץ לעבוד עם מארזים בגודל 4U (או 3U, תלוי בצרכים). במארזים כאלו ניתן להכניס 2 מאווררים שקטים של 120 מ"מ, 2 מאווררים מאחורה (בתצורת PULL כדי שישאבו את האויר מהמכונה ויוציאו אותו החוצה) ופתרון קירור רגיל מבוסס אויר למעבד שתבחרו. כל המאווררים לא לוקחים צריכת חשמל רצינית (בערך 0.6 וואט פר מאוורר) כך שהמכונה אולי תהיה גדולה, אבל צריכת החשמל שלה תהיה נמוכה משמעותית מצריכת חשמל של שרת יעודי רגיל.

בפרק הבא: על הקמת NAS טוב.

ה-LAB הבא שלי

מי שקורא את הבלוג הזה בוודאי קרא בעבר על ה-LAB שלי. למען האמת, עד היום היו לי בערך 3 LABS שהורכבו ממחשבים שונים, חלקם היו PC רגילים עם מפרט נמוך, בחלק מהזמן ה-LAB היה מורכב משרתים של HPE ובשנתיים האחרונות היה לי מיקס של מכונות החל ממיני PC ו-Raspberry Pi ועד צמד שרתים עם 8 מעבדי Xeon בכל מכונה (הושאל ע"י לקוח לטסטים עבורו).

אחד הדברים שאני מתכנן לבצע בשנת 2018 זה להקים LAB חדש מאפס, לעשות קונסולידציה (לוותר על הנתב שלי ולאחד את זה עם דברים אחרים), לעבור לפלטפורמה אחידה ואם יהיו פרויקטים רווחיים – להקים Storage חדש (כמובן שמבוסס ZFS) ושכל המכונות יהיו במבנה שרתים (1U, 2U).

אבל לפני שעושים את הדברים האלו, חשוב לדעתי לבדוק מהי הסביבה שכל זה ישב. אם מאן דהוא שוכר/רכש בית של 2 קומות ומעלה עם חיבור חשמל גדול ועתיר אמפרים/וואט, אז הוא יכול לרכוש לעצמו כמה שרתי מותג יד שניה, NAS כמו Synology, להוסיף נתב, להקים את הכל בארון 20U/40U, לאחסן את זה בממ"ד, להקים כמה נקודות AP בבית, אולי להוסיף מזגן (במקרה הצורך, בהתאם לטמפרטורות) ולסגור עניין. משם עושים את כל ההגדרות דרך SSH/RDP/דפדפן מבלי לסבול מהרעש של המכונות.

אני מצד שני חי בדירה שכורה בבניין די ישן. מצב החשמל אינו משהו (אם ידידתי שגרה איתי מפעילה פן וב-2 חדרים פועל מזגן – החשמל נופל) ואין פה שום ממ"ד וזה ישב בסלון, כך שלקנות שרתי מותג לא רלוונטי אם אני רוצה לישון בלילה. גם מעבדי זוללי חשמל כמו Xeon או Threadripper הם בעייתיים כי חשבון החשמל יקפוץ חופשי לאזור ה-2000 שקלים לחשבונית ו-NAS מוכן בד"כ לא ממש יעזור לצרכים שלי.

אז מה הולך להיות לי ב-LAB הבא: (התכנון כמובן אינו סופי ודברים עוד ישתנו)

  • מבחינת מעבדים – כל המכונות (למעט נתב) יהיו מבוססים Ryzen 7-1700. הסיבה? מעטפת חשמלית נמוכה (65W) יחד עם 8 ליבות ו-16 נימים. לינוקס רץ על זה מעולה, וגם vSphere 6.5U1 תומך ב-Ryzen.
  • מבחינת שרתים – 3 מכונות, 64 ג'יגה זכרון, דיסק SSD של 250 ג'יגה פר ESXI (לשימוש כ-Cache). יהיו 2 שרתי vSphere כ-Cluster שיופעלו מ-Disk on Key ועוד מכונה שתריץ לינוקס "על הברזל" כדי להריץ עליה דברים שמצריכים וירטואליזציה כמו VirtualBox (פרויקטים כמו MiniKube, MiniShift ועוד)
  • מבחינת תקשורת – יש לי כל מיני רעיונות בראש. התקשורת המרכזית תהיה על 1 ג'יגהביט אך התקשורת בין ה-ZFS למכונות הוירטואליות תהיה ב-10 ג'יגהביט. מבחינת מכונה שתשמש כנתב אני כנראה אבנה זאת מ:
    • קופסא 2U (או 3U) עם לוח רגיל ומעבד i3-7100T (מעטפת 35W) או לוח עם מעבד ATOM C3XXX. למי ששואל מדוע צריך מעבד כזה – 2 חיבורי VPN, אפליקציה כמו Suricata או כל פתרון IPS/IDS, ניתוב 10G, והמעבד נצרך במלואו.
    • 2 כרטיסי רשת – 1 עם 4 פורטים של ג'יגה והשני 4 פורטים של 10 ג'יגה +SFP כך שאוכל לחסוך רכישת נתב +10G SFP (כן, יש יד שניה זולים כמו של Quanta, תצרוכת החשמל שלהם בשמיים).
  • מבחינת Storage – בהתאם לתקציב ורווח, אני אקנה מארז 2U ל-12 דיסקים 3.5", פלוס 2 דיסקים SSD + מקל M.2 PCIE שישמש ל-SLOG ו-ZFS שנותן את כל השרותים שירוץ על אובונטו LTS או פדורה.
  • הכל ישב בארון 20U עם 2 דלתות ואולי מאוורר פנימי, בהתאם לצורך.

הפוסט הזה הוא פוסט ראשון בסידרת פוסטים. בפוסטים הבאים אני אתאר מדוע בחרתי את אותם דברים (או דברים אחרים), מה האלטרנטיבות והיכן ניתן לחסוך כספים.

מעבדי השנה

הערה: יש עוד 3 וחצי חודשים עד שמסתיימת השנה, אך מכיוון שראש השנה חל בקרוב ומשפחת מעבדים חדשים לא עומדת לצאת בקרוב – אז החלטתי לדרג את המעבדים מוקדם 🙂

כשזה מגיע למעבדי X86-64, שנת 2017 בהחלט תירשם כשנת מפנה, הן עבור AMD והן עבור אינטל. 2 החברות הוציאו משפחות מעבדים שונות השנה והצרכן – רק הרוויח מכך (פחות או יותר, על כך בהמשך).

נתחיל עם AMD:

חברת AMD הוציאה השנה מעבדים המבוססים ארכיטקטורה חדשה שלהם, ה-ZEN. לפני ZEN, חברת AMD הוציאה מעבדים הכוללים מעבד גרפי (ובקיצור: APU) שביצועיהם לא ממש הרשימו אך המחירים שלהם היו מאוד נמוכים. עם ZEN המעבדים של AMD קיבלו תפנית רצינית ולראשונה AMD הציגה משפחת מעבדים בשנת 2017 החל מ-Ryzen 3 ועד Ryzen-7 שהצליחו להתחרות בכבוד במעבדים של אינטל בכל מה שקשור לעבודה בריבוי משימות. AMD לא הצליחה להגיע לביצועים יותר גבוהים ממעבדי אינטל בכל הקשור למשימות שמשתמשות בליבה אחת (Single Threading) אך AMD העמידה אתגר מעניין לצרכנים: שלם פחות, קבל יותר ליבות ממה שאינטל נותנת לך. התוצאה? הסתערות המונית של צרכנים שהחליטו לנצל את המחירים היותר נמוכים ע"מ לשדרג את המכונות שלהם.

גם בתחום השרתים AMD השתמשתה בפלטפורמת ה-ZEN שלהם וגם כאן, לראשונה לאחר 5 שנים, AMD הוציאה משפחת מעבדים לשרתים (ה-EPYC) עם מחירים מאוד מפתים וביצועים מעולים ברוב המטלות – בהשוואה למעבדי דור 4 ו-5 של אינטל. גם כאן, לראשונה, לאינטל יש תחרות וחברות גדולות מאוד כמו מיקרוסופט ו-Ali Baba החליטו לרכוש הרבה מאוד מעבדים לעננים הציבוריים שלהם מ-AMD.

ואז.. צצה ההפתעה של AMD, הפתעה ש-AMD בעצמה לא תכננה..

אם תשאלו כל יצרן מעבדים, לוקח בין שנתיים ל-3 שנים ליצור מעבד. ב-AMD לעומת זאת מספר מהנדסים החליטו לפתח להם פרויקט צד קטן. הם לקחו את תכנון מעבדי EPYC, לקחו את ה-Chipset מסידרה X370 שיועד ל-Ryzen והם החליטו "לשחק" קצת…

  • הם העיפו את כל מה שקשור לניהול המערכת מה-EPYC.
  • הם בנו את ה-X370 מחדש כך שיתמוך בתושבת העצומה של המעבד החדש
  • הם הפעילו תמיכה בעד 1 טרהבייט זכרון ECC
  • הם שינו את תמיכת הזכרון ל-QDR
  • הם ביטלו 2 חתיכות סיליקון מהתוכנית של ה-EPYC.

התוצאה? משפחת מעבדים חדשה, ה-Threadripper שנבנה ב-3 חודשים ובדגם בקצה הגבוה נותן לצרכן 16 ליבות, 32 נימים, 64 נתיבי PCIE, עד 1 טרהבייט זכרון ECC (כולל תמיכה בזכרון שאינו ECC), ובמחיר שרבים לא ציפו לו – 999$, הרבה פחות מהתחזיות שציפו למחיר של 1500-2000$. ההפתעה היותר גדולה (ש-AMD כלל לא דיברה עליה) התגלתה רק לפני מס' ימים: רבים הניחו ש-2 החתיכות סיליקון שאינם עובדים ב-Threadripper הם סתם סיליקון ללא טרנזיסטורים, אבל אז אחד המומחים לפריקה של מעבדים רכש מעבד Threadripper ופירק לו את הצורה והתוצאה שהתגלתה – שהסיליקונים הללו הם פשוט סיליקונים פגומים, כלומר אם AMD תרצה מחר להוציא מעבדים לדסקטופ עם 24 או 32 ליבות – הם פשוט יכולים להנמיך במעט את מהירות השעון, ולשנות מס' דברים קטנים במעבד – ויש להם דגמים חדשים.

AMD השנה תציג גם את מעבדי ה-Ravenridge, אלו המעבדים החדשים (סידרה 2500U) של AMD שמיועדים למחשבים ניידים. הם יהיו יותר חסכוניים בסוללה בכ-50% בהשוואה לדור קודם של AMD, הם יהיו מבוססי Ryzen עם 4 ליבות והם יכללו GPU מסידרת VEGA בתוך המעבד. התוצאות הראשונות שדלפו הראו שיש ל-AMD במה להתגאות. מחשבים ניידים מבוססי RavenRidge יצאו לקראת קניות חג המולד.

בקיצור: בכל הקשור ל-AMD, שנת 2017 תירשם כשנה בהחלט מוצלחת (בכל הקשור לכרטיסים גרפיים… קצת פחות, אבל זה כבר עניין לפוסט אחר).

מכאן נעבור למתחרה הכחולה הגדולה: אינטל.

את שנת 2017 אפשר לסכם לגבי אינטל כשנה שאינטל ירתה לכל הכיוונים. אין לי שום בעיה עם זה שאינטל הוציאה מעבדים לכל הסגמנטים בשוק, הבעיה מתחילה בכך שחלק מהמעבדים הם תמוהים וחלק אחר – מתחרה במעבדים אחרים .. של אינטל.

בתחילת השנה הגיעו מעבדי Kaby Lake לשוק, ולמען האמת – לא היו חידושים כה סוערים וגם במבחני הביצועים לא נרשמו התלהבויות. תוספת של 10% במקרה הטוב. אינטל נאלצה להשתמש בגימיקים כמו תמיכה ב-4K עם דפדפן Edge ב-Netflix, והוצאת מקלון SSD מסוג Optane שפועל רק עם Kaby Lake על מנת להאיץ דיסק קשיח (פתרון לא משהו, במיוחד שדיסק SSD בגודל 128 ג'יגהבייט יכול לבצע את אותה מטלה במחיר זהה רק עם יותר Cache).

בהמשך השנה אינטל הוציאו 2 משפחות מעבדים לדסקטופ: ה-Sky Lake X וה-Kaby Lake X. נתחיל ב-Kaby Lake X: עד היום, אף אחד לא מבין מדוע אינטל הוציאו חלק מהמעבדים הללו (כמו 7640X ו-7740X). הם נחותים מה-Kaby Lake בכך שיש להם פחות נתיבי PCIE ואין להם יחידת עיבוד גרפי פנימית, מה שמכריח את הצרכן לקנות GPU. מיטב הסוקרים לא מצאו תשובה מדוע אינטל הוציאו את אותם מעבדים. יחד עם זאת, אם הצרכן מוכן לחיות עם המגבלות, ישנם מעבדים בסידרה כמו 7800X עם 6 ליבות ו-7820X עם 8 ליבות.

במקביל אינטל, כפי שציינתי, הוציאו את ה-Sky Lake X, ועם מעבדים אלו (ולוח אם שמבוסס על Chipsets כמו X299 ו-Z270) אינטל לראשונה הוציאו סדרת מעבדים חדשה שמאפשרת לצרכן לרכוש מעבדים עם יותר מ-4 ליבות מבלי למכור כליה (ע.ע. 6950X ב-1700$). המעבדים הללו (שנקראים Core-i9) הגיעו עם מספר ליבות שנע בין 6 ליבות (7800X) וכלה ב-18 ליבות (7980XE) ואלו מעבדים שאינטל בהחלט יכולים להתגאות בהם בכך שהם נותנים ביצועים (כמעט) בכל סוג של מטלה. הבעיה היחידה שלהם – היא תמחור. במחיר של מעבד 10 ליבות כמו 7900X, אפשר לרכוש Threadripper שנותן הרבה יותר. בינתיים, בשלב זה אינטל לא מורידה מחירים.

חשבתם שגמרנו עם Kaby Lake? טעיתם. אינטל הציגה לאחרונה את ה-Kaby Lake Refresh. אלו מעבדים שמיועדים למחשבים ניידים בסידרה 8 של אינטל. החידוש העיקרי – אינטל החליטה לתת קצת יותר לצרכן והפעם יש 4 ליבות ו-8 נימים במקום 2 ליבות ו-4 נימים. מחשבים ניידים עם המעבדים הללו יוצאים בימים אלו.

כשזה מגיע לשרתים, אינטל החליטה להוציא את המעבדי Xeon-SP (שם קוד: Purley) ב-4 משפחות: ברונזה, כסף, זהב, ו-פלטיניום. כל אחד מהצבעים מתאים לצרכים שונים. אם הייתם רגילים לדוגמא ל-Xeon E5 עם 8 ליבות ו-2 מעבדים, הסתכלו על משפחת הברונזה. המעבדים הללו יקרים בהרבה מהמעבדים הקודמים מדור 4 ומבחינת ביצועים – הם נותנים ביצועים טובים אולם יש לא מעט מבחנים שבהם דווקא מעבדי EPYC מובילים.

בקיצור: אינטל בהחלט הוציאה השנה מעבדים לכל הסגמנטים בשוק, ומדובר במעבדים טובים עם ביצועים מעולים, אך יש תחרות מול AMD ואינטל עדיין לא ממש מתייחסת אל התחרות.

אם הייתי נותן דירוג לחברות, הייתי נותן 9 ל-AMD ו-7.5 לאינטל. להלן הסיבות:

  • ל-AMD מגיע הציון 9 בשחרור המעבדים החדשים ובהוכחה לשוק שהם בהחלט רלוונטיים. הם הוכיחו את זה גם מבחינת תמחור שלראשונה מאפשר גם לאנשים עם תקציב קטן (בסביבות ה-500$) לרכוש מחשב עם ביצועים יפים ועם כמות נאה של ליבות. הנקודה שהורדתי היא בגלל ש-AMD לא ממש עבדו טוב מול יצרני הלוחות מה שהוביל לאנדרלמוסיה שלמה בכל הקשור לתמיכה בזכרונות וגם לא היתה מספיק עבודה מול יצרני תוכנות ומשחקים על מנת לבצע אופטימיזציה של התוכנות ומשחקים.
  • ל-אינטל אני נותן ציון 7.5: המעבדים שלהם מעולים, אך ישנם מספר בעיות:
    • התמחור שלהם במקרים רבים כלל אינו לוקח בחשבון את המתחרים הירוקים (AMD). מחיר של $2000 על מעבד 18 ליבות? מדוע?
    • ההגבלות שאינטל מטילה על המעבדים החדשים שוב מגחיכים את אינטל. תשלם $2000 על מעבד וכמות הזכרון המקסימלית היא 128 ג'יגהבייט, אין תמיכה ב-ECC, אין תמיכת RAS. כמו כן, מדוע להוציא מעבדים ללא יחידת GPU פנימית כשמדובר בקצה הנמוך של Kaby Lake X?
    • הקמפיין לשיווק ה-Xeon SP עם ההשוואות ל-AMD נראה כאילו הוא נכתב ע"י ילד בכיין ולא ע"י גוף מקצועי, במיוחד בכל הקשור להשוואות ולסלוגנים על המתחרים – וחבל.

לסיכום: שנת 2017 היא השנה שגם אינטל וגם AMD יצאו לקרב לשכנע אותך הצרכן שהגיע הזמן לשדרג את ה-PC שלך ו-2 החברות מציעות לך שורה של מעבדים שאחד מהם סביר להניח שיתאים לתקציבך. בשנה הבאה אנחנו נראה מאינטל את ה-Coffee Lake (המעבדים לקצה הנמוך לדסקטופ ששם יהיו יותר ליבות) וה-Ice Lake (שיחליפו את ה-Sky Lake X). מהצד של AMD אנחנו נראה יותר מעבדים למחשבים ניידים (RavenRidge) ומעבדים חדשים עם פלטפורמת Zen-2 המשופרת.

מי אמר שתחרות זה רע? 🙂

שנה טובה לכולם.