מחשבות על סיגריה אלקטרונית, משרד הבריאות ומסים

לעיתים קשה לי להשתחרר מהתחושה הזו שבמדינה שלנו כיום ב-2017, אנחנו עדיין מתנהגים כאילו המדינה קמה רק לפני שנה והמדינה צריכה כל שקל כדי לשרוד, ובמיוחד מרגישים את הדברים האלו כשרוצים לרכוש דברים. אם תרצה לרכוש לדוגמא טלויזיה בגודל 55" ומעלה, תצטרך לשלם עוד עשרות אחוזים מכס למרות שההבדל במחיר בין 55" ל-50" הוא קטן ומדובר במאות דולרים בודדים. העניין הרבה יותר בולט כשזה מגיע לרכבים – במחירים שרכבים נמכרים בארץ, אפשר לרכוש בארה"ב ובאירופה רכבים הרבה יותר יוקרתיים. מדוע המדינה ממשיכה עם מדיניות המסים הזו? כי ככה האוצר רוצה, וכך יהיה.

עד לפני שנים ספורות הייתי מעשן סיגריות Winston אדומות, שנחשבות לחזקות מאוד. אהבתי לעשן ואני מודה – לא היה קל להפסיק. ניסיתי סיגריות אחרות, יותר "קלילות" ועוד לפני שסיימתי את הסיגריה הראשונה הייתי זורק את הקופסא וחוזר אל ה-Winston. אני מניח שזה מוכר לרבים מהקוראים שמעשנים סיגריות. קל להתחיל – קשה להפסיק.

הדרך היחידה שהצלחתי להפסיק עם הסיגריות היתה עם סיגריה אלקטרונית. הסיגריה האלקטרונית הראשונה שרכשתי היתה של eGo. סיגריה אלקטרונית ראשונה וכמובן שעשיתי המון טעויות, נוזל היה נשפך לי על ימין ועל שמאל בהתחלה וכשלמדתי איך לעבוד איתה, גיליתי מהר מאוד שאם מעשנים איתה בקצב שעישנתי סיגריות רגילות (קופסא-קופסא וחצי ליום) – הסוללה נגמרת מאוד מהר, אי אפשר להחליף סוללה, חבר את זה למטען USB ו-ת-ח-כ-ה עד שהדבר הזה יטען. לא הבנתי עדיין בחוזק, PG, VG, מה זה RBA, RTA, התנגדות Ohm ושלל מושגים אחרים – אבל זו היתה ההתחלה, ועם כל הבעיות, שמתי לב כי אני כבר .. שבועיים לא עישנתי ולו סיגריית טבק אחת! יותר מזה – אחרי בערך חודשיים לא היתה לי בבוקר ליחה מכוערת שחנקה אותי, יכלתי לאחר חודשים ספורים לנשום ולמלא את ראותיי באויר מבלי להשתעל, האצבעות והלשון כבר לא היו צהובות יותר!

אחד הדברים המעולים בסיגריה אלקטרונית – היא האפשרות לרדת בצריכת הניקוטין. תלוי בסיגריית הטבק שאתה מעשן, כל סיגריה מכילה בין 12 ל-20 מ"ג ניקוטין (כפי שתוכלו לקרוא כאן). במקרה שלי, סיגריות ווינסטון ארוך הכילו 18 מ"ג וקצר 16 מ"ג. זיכרו – מדובר פר סיגריה ולא פר קופסא. לשם השוואה – בנוזל לסיגריה אלקטרונית המקסימום שיש (ושיעלם בקרוב עקב הוראות האיחוד האירופאי) זה 24 מ"ג פר מיכל 15/30/50/100 מ"ל. זה המקסימום ומכאן ניתן לרדת ל-18,12,6,3 וכמובן שיש נוזלים ללא ניקוטין, כך שהמעשן יכול לרדת בקצב שלו בכמות צריכת הניקוטין. האקסטרא הכי גדול של סיגריות הוא כמובן עניין הטעם – בסיגריה רגילה, הטעם זוועתי אבל זה מה יש. בנוזל לסיגריה אלקטרונית יש עשרות טעמים – מפירות, עוגות, קינוחים ועד לטעמים של סיגריות, סיגרים, מנטול ודברים אחרים, כך שיש גם טעם מעניין בפה כשמעשנים סיגריה אלקטרונית.

בקיצור – סיגריה אלקטרונית היא כלי שעוזר לרדת מסיגריות טבק ועוזר להוריד את הנזק מסיגריות. אני לא טוען שסיגריות אלקטרוניות הם דבר בריא, אבל בהשוואה לסיגריות הטבק – הנזק מסיגריות אלקטרוניות נמוך בהרבה. אפילו ממשלת אנגליה מודה בכך.

את משרד הבריאות הישראלי זה כמובן לא עניין. ברגע שסיגריות אלקטרוניות תפסו תאוצה והחל יבוא שלהן ארצה, משרד הבריאות אסר יבוא שלהן (אני ממליץ לקרוא על הערך "סיגריה אלקטרונית" בוויקיפדיה העברית שמספר את הסיפור). מדוע? כי ככה בא להם! "זה מזיק!" קבעו במשרד הבריאות והתעלמו מכך שזה כלי בדרגה מס' 1 שעוזר להיגמל מעישון סיגריות טבק. לשמחתנו – בג"צ זרק את האיסור מכל המדרגות וכיום ניתן לרכוש בחנויות מסודרות (כמו Green Smoking) את הסיגריות, סוללות, נוזלים וכל מה שקשור לנושא. קיימות כמובן מספר חנויות נוספות בארץ.

בניגוד לסיגריות האלקטרוניות שמבוססות על שימוש בנוזלים ובהם PG (פרופילן גלוקול – שמשומש בתוספי מזון) ו-VG (גליצרול צמחי – מה שנותן את הטעמים) ואופציונאלית ניקוטין – נכנסה סיגריה חדשה לישראל, אלקטרונית אך שונה מהסיגריות האלקטרוניות האחרות בכך שהיא משתמשת בטבק וה"סיגריה" בעצם היא כמו סיגריית טבק רגילה, רק שהפעלתה מחממת את החומר ובעצם המשתמש נושם אדי טבק. לסיגריה קוראים IQOS (הנה סקירה והשוואה לסיגריות אלקטרוניות אחרות), ובניגוד לסיגריות האלקטרוניות שמשרד הבריאות התנגד בנמרצות, ה-IQOS נכנס לארץ בלי שום בעיה וללא כל האזהרות וההגבלות החלות על סיגריות טבק רגילות, למרות שמדובר בסופו של דבר ב"רכיב תולדה". איך היצרן (פיליפ מוריס) עשה זאת? לפי השמועות – ע"י תרומות לכל מיני גופים שקשורים למפלגתו של שר הבריאות.

עכשיו במשרד הבריאות מתעוררים לגבי ה-IQOS אבל שוב – משרד הבריאות רוצה "להעניש" את אלו שמעשנים סיגריות אלקטרוניות. איך? עם מסים ומכסים.

זה מאוד אירוני שמשרד הבריאות שופך לא מעט כספים על תוכניות גמילה דרך קופות החולים, אבל שיש סוף סוף כלי שעוזר להיגמל מסיגריות – את זה משרד הבריאות רוצה להעניש ב"מכה בכיס" של המעשנים שמנסים ורוצים להיגמל מסיגריות הטבק!

חומרי הסיגריות האלקטרוניות הם חומרים שקיימים בארץ שנים רבות. קחו לדוגמא את ה-PG: אם הייתם בכל מיני מסיבות במועדונים – שאפתם גם שאפתם חומר PG שמכונת העשן מפזרת בנדיבות באויר המועדון. זה בדיוק אותו PG! לגבי ה-VG – אם אכלתם מוצרי מזון עם תוספים, אז גם בלעתם VG וכפי שאתם שמים לב – אתם עדיין חיים, רק שכמות ה-VG בנוזל לסיגריה אלקטרונית רוב הזמן הוא מיעוט (בד"כ זה 70% PG ו-30% VG. אם רוצים עשן יותר סמיך (מה שנקרא "ענן עשן") – אחוז ה-PG עולה ואם אתם רוצים יותר טעם – ה-VG עולה). לגבי הניקוטין – גם בנוזלים הכי "חזקים" – במיכל של 15/30/50/100/200/500 מ"ל – יש מקסימום 24 מ"ג ניקוטין, כלומר במיכל שלם יש מה שיש בסיגריה אחת! אז על מה בדיוק להוסיף מכסים ומסים? על חומרים שקיימים פה שנים ושהחומר הכי מזיק נמצא בכמות כה מועטה בנוזל??

כל מי שמעשן סיגריות אלקטרוניות יוכל לאמר לכם: בסיגריה אלקטרונית כמות העישון יותר קטנה. בסיגריה רגילה – מדליקים ומעשנים עד שהיא נגמרת. בסיגריה אלקטרונית לעומת זאת, כמות ה"שאכטות" יותר קטנה (תלוי במשתמש) ויש יותר רווח זמן בין "שאכטה" ל"שאכטה". אני יכול להעיד כאחד שעישן קופסא עד קופסא וחצי ליום – שכמות הנוזל היומית שאני משתמש בסיגריה האלקטרונית שלי היא בערך 5-6 מ"ל ובקבוק של 30 מ"ל בדרך כלל מספיק לי לשבוע. מבחינת מחיר – בקבוק נוזל עולה בין 30-60 שקל (תלוי בפירמה). סיגריות ווינסטון עולות בערך כ-30 ש"ח לקופסא, כך שבהשוואה כספית – במחיר של קופסא אחת, אני רוכש נוזל לשבוע ובדרך אם הייתי משתמש במקסימום ניקוטין (24 מ"ג) הייתי מכניס כמות ניקוטין של סיגריה וחצי בשבוע. גם חסכון לריאות, וחסכון ענק בכיס! (אגב, כיום עברתי ל-3 מ"ג ניקוטין, כך שזה כאילו כמו סיגריה וחצי לחודשיים).

אינני מצפה ממשרד הבריאות לעודד שימוש בסיגריות אלקטרוניות לכל האזרחים, אבל כן הייתי מצפה ממשרד הבריאות להצהיר (ולרדת מעניין המכסים והמסים) כי אם מישהו מעשן סיגריות טבק, מומלץ לו לנסות לעבור לסיגריה אלקטרונית. יש עשרות סוגים, בין הפשוטים ביותר לבין ה"חיות" שכוללות 4 סוללות וכל לחיצה על שחרור אדים מפעילה מתח אדיר של 200-260 וואט (אל תנסו את זה עם נוזלים הכוללים 24 מ"ג ניקוטין אלא אם אתם מעוניינים בביקור במחלקת ריאות בבית החולים!). סיגריות אלקטרוניות נמכרות במחירים שמתחילים בסביבות ה-100 שקלים ועולים עד ל-500-600 שקלים ל-KIT עצבני. כדאי להתחיל עם קיטים פשוטים ועם נוזלים בטעמים או נוזלים בטעמי סיגריות (ללא טבק או אדי טבק) ואם אתם רוצים להצליח במעבר – אל תתרכזו בסיגריה עצמה כמו שאינכם מתרכזים בסיגריית טבק, עשו דברים אחרים תוך כדי שאתם מעשנים ואולי תצליחו להיגמל.

בהצלחה 🙂

האם לינוקס כמערכת דסקטופ – שימושית?

קראתי את המאמר של דולב רביד לגבי השימוש שלו באובונטו כמערכת דסקטופ בעבר, על הנסיון החוזר שלו, על האכזבה בגלל דרייבר ועוד כמה דברים. אני שמעתי תלונות כאלו לא מעט פעמים ממשתמשים חדשים בלינוקס ורציתי לכתוב פוסט עדכני שמתייחס לנקודת השימושיות – ולינוקס.

נתחיל – בהיסטוריה..

לינוקס כקהילה היא קהילה מאוד קולנית ודעתנית. מי שחושב שהויכוחים הפוליטיים בין ימין לשמאל בארץ הן דבר אגרסיבי – לא ראה "מלחמות" בין אנשי לינוקס שונים בתוך פרויקטים, ב"מלחמות" בין פרויקטים מתחרים ועוד. דרמות, צעקות, Flames וכו' – יש ויש. לא צריך ללכת רחוק, אפשר לראות איך האיש שהמציא את לינוקס (לינוס טורוולד) מתייחס לפעמים לאנשים שונים ששולחים לו Pull Request לקוד ואם הוא לא אוהב איך שזה נכתב – הוא דופק את השיימינג של הלייף.

במהלך השנים, בלינוקס כשזה הגיע לדסקטופ, קהילות שונות חטפו את מחלת ה"חדשת". רשיון של ספריה לא מתאים? יאללה – נשכתב את הכל מחדש במקום לטפל בבעיה עם יצרן הספריה. כך קיבלנו את GNOME, כשריצ'ארד סטולמן ממש לא אהב את רשיון ה-QT (זו הספריה שעליה נבנתה KDE – אחת המעטפות הגרפיות הרציניות ללינוקס אי שם בשנות ה-90). אחרים שלא אהבו את GNOME פיתחו סביבות דסקטופ אחרות, כמו LXDE, Enlightenment (שאגב, עובדות מעולה עד היום אם תתקינו אותם, אבל הם לא ממש בנויות למשתמשים מאוד חדשים, במיוחד לא Enlightenment שפשוט אוהב להתעלל במשתמשים שלא מכירים טוב לינוקס!).

נוסיף למיקס הזה את אובונטו של קנוניקל – חברה שהחליטה שהיא פשוט שמה פס על הכל. היא לוקחת את דביאן, ומתחילה לבנות את הדסקטופ בעצמה מבלי לשתף אף יצרן לינוקס אחר בעבודה/פרויקט/באגים/הפצה וכו'. גם הם החליטו שלעזאזל KDE ו-GNOME, הם יבנו את UNITY, ומאוחר יותר עלה להם התאבון והם החליטו (אם כי עוד לא הכניסו כברירת מחדל) להכניס שרת תצוגה חדש בשם MIR למרות ששאר יצרני הפצות לינוקס החליטו ללכת על פרויקט בשם Wayland – שעובד לא רע עם GNOME ו-KDE.

רק שקנוניקל, כחברה די חדשה, לא למדה לקח ממה שהפצות יותר ותיקות כמו SuSE ו-Red Hat כבר למדו ממזמן: כשזה מגיע לקהילת הלינוקס ולדסקטופ, פתאום רוב מוחלט של המשתמשים מאוד מהססים לשלם על הפצה כזו, או בעברית פשוטה: אנשים קמצנים, מה שאומר שבכל מה שמגיע לדסקטופ לינוקס – אין שום רווח פיננסי בזה. אנשים צועקים שהם רוצים, אבל לא ממש מוכנים לשלם על זה. אז גם SuSE וגם רד-האט הורידו את ההשקעה בדסקטופ למינימום: רד-האט מחזיקה כמה מפתחים שעובדים על FreeDesktop (ש-GNOME הוא חלק ממנו), ו-SuSE מחזיקה כמה מפתחים להמשיך לפתח ולתחזק את KDE. כל השינויים נמצאים כמובן בחוץ וכל הפצה בונה את החבילות שלה לגירסת לינוקס שלה גם עם KDE וגם עם GNOME, כאשר כל הפצה משנה פה ושם כמה דברים קטנים, ואותן יצרניות משחררות הפצות משתנות (אחת לכמה חודשים או Rolling Release במקרה של SuSE של OpenSuSE, ו-Fedora במקרה של רד-האט).

קנוניקל גם משחררת את ההפצה שלה כל כמה חודשים, אולם כמות הטסטים והתיקונים שהם מבצעים להפצה – קטנים מאוד בהשוואה ל-2 ההפצות האחרות (או להפצות כמו Arch, Gentoo), ודברים בסיסיים כמו שמירת חתימות ואי שבירת חבילות – לפעמים פשוט לא קיימים אצלהם! עכשיו לאחרונה נודע שהחברה (לאחר שהבעלים מארק שאטלוורת' החליט לקחת את המושכות ניהול בחזרה ליידיו) החליטה לזרוק את סביבת הדסקטופ שלה (Unity) לפח החל מגירסה 18. למה? ככה. תסתדרו עם GNOME ולעזאזל לכל אלו שהתרגלו ל-Unity. בניגוד לקנוניקל – אף הפצת לינוקס לא "זרקה" סביבת דסקטופ החוצה! רד האט עברו לפני שנים רבות ל-GNOME אולם בזמן ההתקנה המשתמש יכול בהחלט לבחור להשתמש ב-KDE או בכלל להוריד SPIN (שזה קובץ ISO של ההפצה הרגילה רק עם דברים נוספים כברירת מחדל) של KDE ולגמור עניין, ובשאר ההפצות הדבר זהה פחות או יותר.

כשזה מגיע לעניין קלות שימוש, ללינוקס יש דרייברים ל-98% מהדברים (ותאמינו לי, אני מנסה הרבה חומרות על לינוקס) ואני לא מדבר רק על שרתים אלא גם על סורקים, מדפסות, מצלמות, ג'ויסטיקים, רמקולים ועוד 1001 דברים. הדברים מובנים בפנים ואין צורך בשום התקנה של הדרייברים כשמחברים ציוד (למעט עניין כרטיסים גרפיים ששם ברוב המקרים יש דרייברים שהם קוד פתוח אך ללא כל הפונקציונאליות ודרייברים שהם קוד בינארי סגור שכוללים את כל הפונקציות וכל הפצה נותנת הוראות שונות איך לשנות לדרייבר זה או אחר). הבעיה הכי גדולה היא שבמקרים אין דרך אחידה לשנות הגדרות וכל סביבה גרפית עם הדרכים וההגדרות שלה, וגם אז – יש "חורים" רציניים גם כיום! רוצים לדוגמא "להפוך" את הוידאו שמצלמת ה-Webcam מצלמת? חפשו בגוגל איך. רוצים לכוון רגישות? ב-KDE יש הגדרות, ב-GNOME תחפשו וב-Unity שבאובונטו לא שמעו על זה – ואלו רק 2 דוגמאות מתוך דוגמאות רבות.

מדוע? כי "קהילת מפתחי הלינוקס" (כמה שאפשר לקרוא לזה כך) פרוסה על כל מיני סביבות. אנשים רבים הגיעו בשנים האחרונות ללינוקס בגלל אובונטו, אבל הם הגיעו ל-Unity שעכשיו הולך למות. הם לא הגיעו ל-KDE או GNOME ששם הם יכלו לסייע הן בקוד או בדיווח באגים ובכך לשפר את 2 הסביבות, כך שכל ה"דם החדש" – הלך. בנוסף, כפי שציינתי לעיל – מכיוון שאין כסף בלינוקס בדסקטופ – אף אחד לא משקיע ברצינות בדסקטופ. במקרים של מיקרוסופט ואפל הם מקבלים כסף בצורה ישירה או עקיפה על המאמצים לבנות דסקטופ (באפל הם מרוויחים רווחים אדירים פר מק וחלק מהכסף הולך ל-R&D על MacOS) אז שווה להם להשקיע על דסקטופ אחיד וטיפול בבאגים.

עם כל מה שכתבתי – אני האחרון שאמליץ למישהו לנטוש דסקטופ לינוקס. כל המערכות שלי (למעט אחת לצרכי הקלטה ועריכת וידאו – ואני אוהב את Premiere Pro!) הם CentOS, Fedora וכמה מערכות VM הם אובונטו שרת (גם הבלוג הזה שאתם קוראים עכשיו רץ על שרת שמריץ אובונטו 16 LTS, כך שאין לי איזו "שנאה עיוורת" לאובונטו או קנוניקל) והסיבה היא שב-22 שנה האחרונות אני משתמש כמעט כל הזמן בלינוקס, אז אני עושה את רוב הדברים דרך Terminal וזו בדיוק הנקודה שאנשים שרוצים לעבור ללינוקס צריכים לקחת בחשבון: אתם רוצים לעבור ללינוקס ולהשתמש ברצינות? תצטרכו בלא מעט מקרים לפתוח טרמינל ולכתוב פקודות או אפילו לכתוב סקריפט וגם לדעת לקרוא שגיאות ולהבין מה הם, להבין מה זה Services ועוד המון דברים, ומדובר בהשקעה רצינית. פוחדים מטרמינל? לכו למק או Windows. לינוקס גם יכול להיות מעולה אם אתם רוצים לעשות דברים מאוד בסיסיים כמו גלישה ועבודה דרך ה-Web אבל אז במקרה כזה אני ממליץ לכם להסתכל על כרומבוק או להתקין מערכת כמו Chrome OS.

לינוקס כיום הרבה יותר מתאימה לרוץ על שרתים מצד אחד, ועל ציוד משובץ (Embedded) מצד שני. דסקטופ – לא ממש הצד החזק שלה, אלא אם אתה הטיפוס שמוכן להשקיע.

לסיכום: מערכת הפעלה אינה דת. לינוקס יכול להתאים לי אבל לא להתאים לכל מיני חברים שלי וזה בסדר גמור! כיום Windows 10 ו-MacOS האחרונים בהחלט יציבים ואפשר לעשות איתם עבודה מעולה עם יציבות מצוינת. אם אתם רוצים להשתמש בלינוקס לדברים גדולים ומורכבים או לבצע דברים במקביל – יכול להיות שתצטרכו את הטרמינל ואם זה מפחיד אתכם, אל תיכנסו לזה. בנוסף, תמיד כדאי לחפש פתרונות נוספים לבעיות שאתם נתקלים בהם – אני לא "אפרוץ" טלויזיה כדי להריץ עליה לינוקס בשביל לראות סרטים, אני אשקיע 40$ על כרומקאסט או מכשיר שמריץ Android TV.

כרומבוק (2017): לאן מתקדמים מכאן?

כרומבוקים נמצאים איתנו כבר כמה שנים והם תופסים להם יותר ויותר נפח שוק – במיוחד בתחום בתי הספר בארה"ב ובאירופה. הסיבות לכך די פשוטות: המכשירים זולים, הניהול המרכזי די קל, אין צורך בביצוע עבודה רצינית אם כרומבוק נשבר/התקלקל, פשוט מחליפים, מבצעים Login וממשיכים הלאה.

בשנה האחרונה יותר ויותר חברות החליטו לעבור ממצב "לסמן ✔ ברשימת המחשבים שאנחנו מציעים לשווקים" ליצירת כרומבוקים שעולים הרבה יותר מה-200$ ומצד שני איכות המכשירים יותר טובה, והם פחות נראים כמו חיקוי מחשב נייד שקנית ב-Ali express בעודף מ-50$. איכות הבניה יותר טובה, כבר לא שמים מסכי TN (אלו המסכים שכשמסתכלים מהצד, התמונה המוצגת בעלת צבעים מעוותים) אלא IPS, אין יותר 16 ג'יגהבייט אחסון מקומי אלא 32 או 64 ג'יגהבייט, ומבחינת RAM – הסטנדרט היום הוא 4 ג'יגהבייט.

גוגל מתחילה לצאת בקרוב עם מושג חדש שנשמע אותו בחודשים הקרובים (כולל סלוגן, קמפיין פרסומי, פרסומות וכו') שהכותרת שלו תהיה: Apptop (כאן תוכלו לראות את הסימן הרשום שגוגל ביקשה).

מה זה בעצם Apptop? גוגל רואה שרוב העולם משתמש כיום בסמארטפון ובטאבלט (הרבה יותר בסמארטפון) כדי לגלוש, לצרוך מידע ושירותים ועוד. אנשים לא זורקים את המחשבים שלהם מהחלונות, אבל סביר להניח שאם תהיה עכשיו בסלון או עם חברים ותרצה מידע מסוים, המכשיר הראשון שתשלוף כדי לקבל מידע – יהיה הטלפון שלך אם אתה בחוץ, או טאבלט אם הוא זמין ליידך. אנשים רוצים את האפליקציות שלהם זמינים במכשירים שלהם במקום לרוץ למחשב כדי להשתמש בשירותים, ובמקרה של גוגל – מדובר במכשירים מבוססי אנדרואיד.

לכן גוגל עובדים במרץ כדי לשלב גירסת הרצה (runtime) של אנדרואיד בתוך כרומבוק. מדובר בפרויקט שהוא ממש לא קל (אל תשכחו שרוב האפליקציות מותאמות לא רק לצג מגע, אלא גם לריצה של אפליקציה אחת בחזית, ולקינוח – רוב האפליקציות ובמיוחד הכבדות שבהן – בנויות ל-ARM ואילו רוב הכרומבוקים – מבוססים מעבדי אינטל, כך שיש צורך בביצוע אופטימיזציות רבות כדי שהכל ירוץ בצורה טובה על כרומבוק מבוסס אינטל, שיהיה אפשר להריץ מספר אפליקציות במקביל).

כך שרעיון ה-APPTOP בעצם יהיה: במקום שתקנה טאבלט לבית או מחשב נייד/נייח לילדים שישמש למשחקים וגלישה, קנה APPTOP. כל אפליקציות האנדרואיד שלך ירוצו בצורה מיטבית על המכשיר, יש צג מגע, המסך מסתובב 360 מעלות (ובמקרה של סמסונג יש אפילו סטיילוס) וכמובן שיש את הדפדפן של כרום OS שנותן לך את אותם פונקציות כמו הדפדפן בדסקטופ, כולל תוספים, ניהולי סיסמאות, חוסמי פרסומות ושאר ירקות.

גוגל כמובן אינה היחידה שרוצה לכבוש את השוק. גם אפל מסתכלת ובוחנת כל מיני רעיונות. הציור מימין הוא חלק מבקשת פטנט שאפל הגישה לפני זמן לא רב, רק שאפל כנראה מעדיפה לנסות ללכת על שיטה שיצרנים רבים ניסו בעבר ונכשלו (מוטורולה, HP, PALM ועוד כמה הם רק דוגמאות ספורות לכך) – ה"מחשב" במקרה של אפל אינו יותר מאשר קופסא עם מסך, מקלדת סוללה ועוד כמה רכיבים שאינם יכולים לבצע כלום (כלומר: "קופסא טיפשה") ללא המכשיר עצמו שבעצם משמש כ"מח" שכולל את שאר החלקים החשובים.

איך בעצם יראה ה-Apptop פיזית? הוא יראה במבט ראשון כמו מחשב נייד רגיל, אולם אם תשימו לב בדגמים השונים של הכרומבוקים החדשים, תוכלו לראות שהרמקולים הוזזו הצידה (לא מתחת למחשב אלא בצדדים), כפתור ה-Power גם נמצא בצדדים וכל החיבורים החיצוניים הוחלפו בחיבורי USB-C (כולל טעינה, חיבור למסך חיצוני ועוד) והמסך מגיע עם תמיכת מגע, כך שתוכל להשתמש ב-Apptop הן כלאפטופ, והן כ"טאבלט" בגדלים של 12 אינטש ומעלה וכמובן יש תמיכה למצבי Landscape ו-Portrait. מבחינת אחסון, הם יהיו עם 64 ג'יגהבייט אחסון ו-4 ג'יגהבייט זכרון.

המכשירים הללו כבר החלו להופיע בשוק. סמסונג יצאו עם דגם אחד (Samsung Chromebook Plus – בתמונה לעיל) וחודש הבא הם יצאו עם דגם Pro (ההבדל היחידי: ב-Plus מדובר על מעבד ARM, ב-Pro מדובר על מעבד Core-M3 של אינטל ותוספת מחיר של $50). אסוס יצאה עם ה-C302 (מבוסס אינטל), וחברות כמו HP ו-Acer כבר משווקים דגמים עם המפרט החדש.

אבל גוגל לא עוצרת כאן. גוגל פוזלת גם לכיוון יותר גבוה – שוק המפתחים. אם נסתכל במפרט שתיארתי לעיל, זהו מפרט "בדיחה" למפתחים. היכן בדיוק תתקין אפליקציות מקומיות, קומפיילר ואת הקוד שהמפתח כותב? גוגל רוצה קטגוריה חדשה (שבשלב זה היא לא מפרסמת רשמית עליה כלום) שמזכירה את הכרומבוק Pixel – רק שהפעם היא לא תלך לבד אלא עם יצרנים: מחשב נייד עם מעבד i5 או i7, עם 8/16 ג'יגהבייט זכרון ועם SSD של 256 ג'יגהבייט (או יותר). הרמז הראשון לכך שהתקבל נמצא בקוד של כרומיום OS (זו הגירסת קוד פתוח של כרום OS) – גוגל עובדת על כך ש-Android Studio (שהוא צרכן משאבים לא קטן!) ירוץ טוב על כרום OS, והוא יהווה בעצם "מקדם מכירות" לדגמים יותר "גבוהים" של כרומבוקים. אם גוגל תצליח לשכנע את הציבור לרכוש את הדגמים הגבוהים, היא תוכל ללחוץ על שותפים להתחיל להמיר אפליקציות דסקטופיות לכרום OS.

לסיכום: שוק הכרומבוקים משתנה. המחירים מתחילים עתה ב-400$ מצד אחד אולם המפרטים נהיים יותר ויותר רציניים. אפליקציות של אנדרואיד על כרום OS יהוו Boost רציני מאוד למכירות של כרומבוקים ושימוש בהם מעבר להיותם "דפדפן וזהו". שוק התוכנות שעדיין מנגיש את עצמו ללקוחותיו בתצורת אפליקציה להתקנה על WIndows/Mac יוכל לנצל את ההזדמנות "לערוק" לפלטפורמה יותר פתוחה (וכרום OS שיופיע עד סוף השנה יכלול לא רק אנדרואיד בגירסה עדכנית אלא גם טכנולוגיות כמו WebAssembly להרצת קוד בצורה טבעית על המעבד, Vulkan לגרפיקה ועוד ועוד) ובכך להרוויח מלקוחות חדשים או לקוחות קיימים.

אין ספק, זמנים מעניינים מחכים לנו 🙂

סקירה: SMOK TFV12

שנתיים עברו מאז שעברתי מעישון סיגריות Winston אדום לסיגריה אלקטרונית ואכן יש שיפור מדהים: אין אצבעות צהובות, אין לשון צהובה, לא מרגישים שנשמתך יוצאת בבוקר שאתה מתעורר ומכייח כאילו אין מחר.

עברתי בשנתיים האחרונות בין סיגריות אלקטרוניות שונות, החל מ-eGo וכיום אני יותר מפריד בין ה-KIT לבין ה"ראש". כיום יש לי Cuboid 200 (גירסת 3 סוללות) והיום קיבלתי את ה-TFV12 של SMOK. ה-TFV12 נחשב ל"קצה הגבוה" ולא סתם – מדובר על אטומייזר ש"מכסח" את האחרים עם לא פחות מ-12 סלילים ויכולת עבודה עד 350 וואט. בתוך הערכה קיימים גם קונפיגורציות אחרות כמו 4 סלילים וסליל אחד רציני עם פיית אוויר אימתנית.

כל הסקירות ביוטיוב נתנו למפלצת החדשה ציונים מעולים עם אזהרה – זה לא לכל אחד והם צודקים בהחלט: אם אתה חושב לרכוש ולהשתמש בנוזל עם 18 או 24 מ"ג ניקוטין, אתה תהרוג את עצמך! נסה לדמיין שאתה לוקח שאכטה מ-6 סיגריות במקביל! הריאות שלך, סביר להניח – לא יעמדו בכך, ולכן – אם החלטת ללכך על ה-TFV12, קנה נוזל עם 0 או 3 מ"ג ניקוטין, מקסימום 6 מ"ג (גם עם 6 מ"ג זה קשה, מנסיון).

מבחינת המכשיר עצמו, אם יש לך מכשיר שמקבל 2 סוללות, חבל אפילו לטרוח לרכוש את האטומייזר הנ"ל. אתה צריך קיט עם מינימום 3 סוללות, עדיף 4 סוללות. ה-TFV12 מאוד "אוהב" לעבוד בעוצמות של 100-200 וואט בחוזקה, כלומר עם קיט של 3 סוללות, ועישון של כמה שאכטות כל שעה, אתה תראה את עצמך מחפש שקע חשמל לטעינה עוד באותו יום. (לכן עדיף אם כבר, לקנות ערכה של מטען מהיר ו-3 או 4 סוללות נוספות).

כשאתה רוכש את האטומייזר, הדבר הראשון שאני ממליץ לך לעשות זה לפרק אותו ולהרכיב אותו מחדש. קיבלתי את האטומייזר ודליפות הנוזל הופיעו תוך דקות ספורות. גרוע מכך – מילאתי עד למחצית את המיכל, השארתי אותו בבית, יצאתי לסידורים במשך כמחצית השעה וכשחזרתי – המיכל היה ריק. לכן – אני ממליץ לפרק, להרכיב הכל מחדש ולוודא שהחלק התחתון (עם חור בצורת מלבן) מהודק חזק לגומיה האדומה התחתונה.

איך החוויית עישון עם גירסת ה-12 סלילים? סוף הדרך! עשן סמיך, ותוך כמה שאכטות החדר שאתה מעשן בו יהיה ערפילי לחלוטין! אין טעם של שריפה, ומרגישים בהחלט את הטעם של הנוזל (במיוחד בנוזלים של KILO).

לסיכום: SMOK הוציאו ראשונים את האטומייזר עם 12 סלילים. אני מאמין ששאר המתחרים לא ישארו מאחור וגם הם יוציאו גרסאות כאלו וכולי תקווה שהם יתכננו את האטומייזרים בצורה יותר אטומה מראש.

המכשיר והאטומייזר נרכשו ב-Green Smoking. תודה לאורן על הסיוע.

Exit mobile version