קצת על הבדלים בין כבלי USB Type C

אחת הטכנולוגיות המדהימות בתחומי מחשבים שנכנסה לחיינו לפני מספר עשורים – היא טכנולוגיית התממשקות USB עם ציוד מסוגים שונים. זו הטכנולוגיה שסוף סוף "הרגה" חיבורים שונים שהיה צריך להתמודד איתם, החל מחיבורי ה-PS/2, חיבורים סריאליים, חיבורי מדפסות, וחיבורים אחרים (זוכרים SCSI??).

אבל, כמו תמיד, כשבונים מפרט לטכנולוגיה ע"י מספר חברות ובאמצע נכנסים אינטרסים, לחצים ו"כיפופי ידיים", יוצא סלט איום – כמו הסלט שקשור לשמות החיבורים, מהו "דור" החיבור ועוד. כך אפשר לדוגמא למצוא שיש USB 3.1 אבל בעצם יש ל-3.1 שני דורות, Gen 1 ו-Gen 2 כאשר Gen 1 יכול להעביר נתונים במהירות עד 5 ג'יגהביט ו-Gen 2 מאפשר להעביר נתונים במהירות מדהימה של 10 ג'יגהביט, אבל … אם אין כיתוב מדויק מהו החיבור עצמו בציוד או בלוח האם, ואם אין לך את הכבל המתאים – זה פשוט לא יעבוד.

וכאן מתחילה הבעיה המהותית: כבלי USB Type C נראים זהים אחד לשני. עם Thunderbolt לדוגמא אפשר להבדיל בקלות בגלל סימון הברק שקיים על החיבורים בכבל ובחיבור במחשב. עם USB, המקסימום שתמצא אולי, אולי, זה סימון קטן של "10" שמציין שמדובר ב-USB 3.1 Type C Gen 2, אבל גם את זה לא תמצא במחשבים ניידים רבים.

אז לפני שאנחנו נכנסים לתוך הסלט הזה, חשוב לדעת קודם כל מה אנחנו מחפשים ומה ניתן למצוא כיום בשוק ברוב הזמן.

נתחיל בכבל USB Type C פשוט שניתן לרכוש בכל חנות מחשבים (שימו לב, כבל כזה כולל חיבור Type C בשני הצדדים). כבל כזה בדרך כלל יוכל להעביר מידע במהירות של עד 10 ג'יגהביט (תלוי אם ה-Port שאנחנו מחברים אותו תומך בחיבור Gen 2 מינימום) ויכול להעביר עד 60 וואט (W) חשמל מספק הכח. בחלק מהמקרים – מספרים אלו יצנחו מטה אם אנחנו מנסים לגרום לכבל להעביר גם מתח וגם נתונים (המספרים דינמיים, אבל מבחינת חשמל זה יכול לצנוח ל-9 וואט ולגבי מהירות נתונים – 5 ג'יגהביט ומטה). נקודה חשובה כשרוכשים כבל כזה היא אורך הכבל: ככל שהכבל יותר ארוך, מהירות העברת הנתונים תצנח למעט אם מדובר בכבל הכולל שבב בתוך חיבור ה-USB Type C בכבל עצמו – על כך אתייחס בהמשך פוסט זה.

אם אנחנו מעוניינים לחבר ספק כח בחיבור Type C אל המחשב הנייד, חשוב לבדוק כמה וואט (הכפלה של וולט X אמפר) הספק מציע. אם הספק מציע מעל 60 וואט, נצטרך כבל Type C PD – כבל זה יוכל להעביר עד 100 וואט, אך מבחינת העברת נתונים, המהירות בכבל כזה היא מהירות של USB 2.0 (כלומר – עד 480 מגהביט ברוטו).

אם אנחנו רוצים גם להעביר יותר מ-60 וואט וגם מהירות נתונים גבוהה, ישנן מספר חברות שמציעות כבלים כאלו (כמו UGREEN ואחרים), אך הכבלים הזולים מגיעים באורך כבל קצר – עד כמעט מטר (ברוב המקרים זה 80 ס"מ) ובדרך כלל הם יקראו בפשטות 100W PD USB C Cable (הנה דוגמא), כפי שאתם יכולים לראות בלינק – הכבל באורך 1 מטר אך הוא מסוגל להעביר וידאו 4K, נתונים במהירות 10 ג'יגהביט וחשמל 100W. כבל כזה יכול להתאים למקרים בהם רוצים לחבר מסך בחיבור Type C ללאפטופ קרוב. צריכים כבל באורך 1.80? יש את הכבל הזה, או את הכבל הזה, אך כפי שניתן לראות – אין מבחר רב, ולכן, בהתאם לצרכים – כדאי לרכוש גם כבלים קצרים (לתקשורת מהירה) וגם כבלים יותר ארוכים (טעינה עוצמתית).

בכל הקשור לכבלי USB Type C והעברת נתונים במהירות מעל 10 ג'יגהביט (USB 3.1 Gen 1 מעביר 5 ג'יגהביט, Gen 2 מעביר 10 ג'יגהביט, ו-USB 3.2 2X2 מעביר 40 ג'יגהביט) – כאן, לצערי, המצב יותר מורכב ומטעה – כבלים רבים המציינים כי הם מסוג USB 3.2 2X2 עם יכולת העברת נתונים במהירות 20 ג'יגהביט – הם לא יותר מכבלים שיכולים להעביר עד 10 ג'יגהביט (הנה דוגמא) ולכן אם אתם מחפשים כבל כזה (מתוך הנחה שהציוד שלכם אכן תומך במהירות 20 ו-40 ג'יגהביט) – יהיה מומלץ להסתכל על כבלים של Thunderbolt (ברוב המקרים זה יהיה תואם במהירויות הנ"ל, אך בכל מקרה כדאי לבדוק עם היצרן/המשווק של הציוד).

עניין חשוב נוסף הוא תמיכה בפיצול ב-USB Type C. יש לא מעט מפצלי USB שמוציאים מתוכם שלל חיבורים שלא קיימים במחשב הנייד (מספר חיבורי USB Type A, כניסה לכרטיסי SD, מיקרו SD, חיבור HDMI, חיבור Display Port ועוד). מפצלים אלו הם מעולים, אולם בדרך כלל כדאי לבדוק את הנקודות הבאות:

  • את חיבור החשמל למחשב הנייד יש להעביר דרך המפצל ולא ישירות למחשב הנייד. כך, ציוד אחר שמחובר ל-USB במפצל יקבל את החשמל הדרוש, וגם המחשב הנייד יקבל את צרכיו מבחינת חשמל.
  • אם צריך לחבר יותר ממסך אחד וברזולוציית 4K עם 60 פריימים לשניה דרך חיבור USB Type C – עדיף לחבר אותם ישירות מהמחשב למסך, הואיל וצריכת הנתונים שלהם גבוהה ורוב המסכים כיום עדיין לא תומכים בצורה מלאה ב-DSC (דחיסת העברת נתונים בין המחשב למסך), ואם ישנם מספר מכשירי USB הצורכים תעבורת נתונים גבוהה – נקבל תופעה של Frame drops.
  • אם יש למחשב חיבורי USB Type C ו-Thunderbolt, עדיף לחבר את המסך ישירות דרך ה-Thunderbolt.

לסיכום: פוסט זה נגע "על קצה המזלג" בעולם המורכב של USB ובמיוחד Type C. לא כל כבל USB Type C יכול להתאים למטרות שלנו ולא כל פרסום שיווקי על כבלים כאלו הוא נכון. אם אתם מחפשים מעל הכל חיבורים להעברת נתונים מאוד מהירה (מעל 10 ג'יגה) אני ממליץ לכם לחפש פתרונות של Thunderbolt, ואם אתם מחפשים לחבר סוגים שונים של ציוד לצורך טעינה ותצוגה – הסתכלו בפרטים שכתבתי לעיל.

במזל טוב, VVC Codec הוכרז, מה זה אומר?

לאחרונה התבשרנו כי ה- Joint Video Experts Team (JVET) הכריז על Codec חדש, ה-VCC, או בשם היותר פופולרי H.266. תכנון ה-Codec במכון Fraunhofer הסתיים וכבר בחורף הקרוב יצא קוד אב-טיפוס לפענוח וקידוד תכנים בתוכנה (על לינוקס) – בעזרת Codec זה.

מה זה בעצם אומר?

כשזה מגיע לתכנון ושימוש ב-Codecs, יש לא מעט Codecs שקיימים בשוק. רובם לא מוכרים לאלו העובדים בתחום האודיו/וידאו אך בהחלט מוכרים בעולם התוכנה והחומרה. קחו לדוגמא Codecs כמו DIRAC או AV1 או או SNOW (אלו רק דוגמאות ספורות ל-Video Codecs) או OGG, Flac, Vorbix, CELT, OPUS, Speex (כולם Codecs ל-Audio) מוכרים לכם? כמה השתמשתם בהם? ברוב המקרים התשובה תהיה "לא משתמשים" – אולם אם אתם משתמשים ב-Whatsapp, Messenger, ותוכנות וידאו צ'אט אחרות – שם בהחלט נעשה שימוש בחלק מאותם Codecs שציינתי. ה-Codecs היותר מוכרים נמצאים בשימוש מתמיד בעולם הוידאו/אודיו המסחרי לשידור תכנים בזרימה.

החלק הבעייתי ביותר לכל Codec הוא אדפטציה ושימוש בו, הן מבחינה טכנית והן מבחינה "פוליטית".

בואו ניקח לדוגמא את ה-Codec הידוע H.265 (או כפי שהוא יותר ידוע – HEVC): הוא יצא לשוק ב-2013, אך האימוץ שלו בשוק היה מאוחר, הוא ומי שבעצם גרם לחברות "לברוח" מאימוץ שלו הוא הגוף שאחראי על רישוי ה-Codec כולל פטנטים וכו', ה-MPEG LA. כשה-Codec יצא, התנאים לשימוש בו היו מטורפים לחלוטין מבחינת סכומים לתשלום פר מכשיר/פר תוכנה שתשתמש ב-Codec, ומחירים מטורפים ליצרני מצלמות – הצליחו להניא את רוב ה"לקוחות הפוטנציאלים" משימוש באותו Codec למשך מספר שנים, עד שה-MEPG LA ירד מהעץ, ואז החל אימוץ של ה-Codec ע"י רוב החברות.

עוד Codec שמתחיל לתפוס תאוצה הוא ה-AV1. בניגוד ל-H.265, כאן הלקוחות הפוטנציאליים (יצרני ציוד, טלויזיות וכו' וכו') לא יצטרכו לשלם תמלוגים על שימוש ב-Codec זה, אך התחרות מול H.266 הולכת להיות מעניינת. בשני המקרים מדובר על Codecs תחרותיים שיודעים לחסוך בתעבורת נתונים – אך כולם מחכים לראות אלו גופים גדולים יעמדו מאחורי ה-Codecs, וכרגע – רוב החברות המסורתיות (יצרני מצלמות וטלויזיות לדוגמא) עומדים מאחורי שני ה-Codecs אולם גוגל נותנת יותר דגש ל-AV1 בשעה שאפל נותנת יותר גב ל-H.266, כך שיקחו כמה שנים טובות עד שנוכל לדעת מי ניצח במלחמת ה-Codecs הספציפיים הללו.

מה לגבי שימוש ב-Codecs הללו בעריכה? (הרי בסופו של יום, אם יצרני מצלמות יאמצו את ה-H.266, מצלמות בקצה התחתון והבינוני פשוט יקליטו רק ב-Codec זה) – כאן בדרך כלל הבעיה מתחילה להתעורר: משאבי עיבוד. Codecs כמו H.264/H.265 נתמכים על הסיליקון של כרטיסי ה-GPU ומעבדים שונים (בטלפון, מעבדים למחשבים, טלויזיות, טאבלטים וכו') ובכך ניתן להציג וידאו מקודד באותם Codecs שהשבבים תומכים – מבלי לצרוך יותר מדי חשמל (עניין חשוב במכשירים כמו טאבלטים וטלפונים), אולם ברגע שה-Codecs אינם נתמכים בצורה טבעית – יהיה צורך לפענח/לקודד את הוידאו עם המעבדים עצמם ובעזרת תוכנות ללא כל "סיוע" של המעבד, וזהו דבר שהוא לא רק איטי, הוא גם צורך משאבים מרובים, ולכן כל יצרני תוכנות עריכת וידאו אינן תומכות ב-Export ב-Codecs שאין להם תמיכת חומרה – עד שיוצאים פתרונות הכוללים תמיכה באותו Codecs כמו כרטיסים גרפיים חדשים, ומעבדים חדשים ל-PC, סלולר וכו'.

ומה קורה כיום?

כיום, כל יצרני החומרה השונים תומכים ב-H.264, H.265, וב-VP9 של גוגל (למעט אפל). כיום, התמיכה הולכת וגודלת (בקצב איטי) ל-AV1. סמסונג ו-LG הכריזו כי בטלויזיות ה-8K שלהם תהיה תמיכה לניגון וידאו AV1, חברת MediaTek הכריזה על מעבד Dimensity 1000 שיתמוך ב-AV1 עם ניגון עד 4K ב-60 פריימים לשניה ואילו חברת Chip&Media החליטה להתעלות מעל כולם ולהציע תמיכה וניגון קבצים בקידוד AV1 עם רזולוציה של 4K עד 120 פריימים לשניה (שימושי? לא חושב). הכרזה חשובה נוספת יצאה מחברת Amlogic על 3 מעבדים חדשים שיכללו תמיכה ב-AV1. הסיבה לחשיבות ההכרזה – כמעט כל יצרני מכשירי אנדרואיד TV (בטלויזיה עצמה או כסטרימר) כוללים את השבבים של Amlogic. ישנה גם חברות שהחלו להזרים וידאו ב-AV1 לחלק ממכשירי האנדרואיד, אולי שמעתם עליהן: נטפליקס ו-יוטיוב. (אתם יכולים לצפות בערימת קליפים שמקודדים ב-AV1 כאן. שימו לב שהרזולוציה המקסימלית של הקליפים היא 1080P). אתם יכולים גם להשוות בין HEVC ל-AV1 כאן.

הבעיה? אין חומרה שתומכת ב-AV1.

תמיכה ב-AV1 (פריסה בלבד) תהיה במעבדים בדור הבא של אינטל (Tiger Lake) וכפי הנראה שתמיכת חומרה ב-GPU תהיה בכרטיסי RTX 3XXX שיצאו כפי הנראה לקראת סוף השנה ותחילת השנה הבאה, ורק אז נראה תמיכה את תחילתה של תמיכה בקידוד קבצי AV1 בתוכנות עריכה (מי שמתעקש ורוצה להוציא AV1 כיום מתוכנות כמו Premiere Pro, יצטרך קצת להפשיל שרוולים ולעקוב אחר ההוראות כאן כיצד לחבר בין Premiere Pro ל-FFMPEG ומשם לקודד כ-AV1 (שימו לב שהמקום היחידי שמקבל קבצים כאלו זה יוטיוב וגם אז – עד 1080P, וצריך מעבד די חזק לעבד את הוידאו).

לסיכום: ל-Codec לוקח לפחות 2-4 שנים עד שדברים מתחילים לזוז להיכן שהוא, ולא חשוב אם יש לו גב מסחרי כמו MPEG-LA או Codec שעומדת מאחוריו גוגל וחברות רבות הצטרפו ואין צורך בתשלום תמלוגים. H.266 נשמע נחמד, אבל זו בדיוק גם הפינה של AV1 (לחתוך ב-50% תעבורה של H.265) ולכן אני מאמין שיהיה מאבק, ובכל מקרה לא נראה תמיכה משמעותית לאף Codec מבחינת חומרה לפחות עד השנה הבאה.

רכישת מחשב לעריכה – הנקודות היותר טכניות

בחודש שעבר פרסמתי את הפוסט הזה שדיבר בכלליות על רכישת מחשב, וציינתי מספר נקודות שכל רוכש צריך לדעת לפני הרכישה. אני רוצה בהזדמנות זו להודות לקוראים ששלחו אליי אימייל והשאירו לי הודעות לגבי הפוסט.

הפוסט הנוכחי יהיה יותר טכני (אנסה שלא להיכנס יותר מדי לעומק, כדי שקוראים שאינם גיקים יוכלו להבין את הדברים פחות או יותר) ויתעסק יותר בכיוון ביצועים, פרמייר פרו 14.2 ו-Davinci Resolve 16.2 (אני פשוט אתייחס לזה בקצרה כ-ריזולב).

מבחינת חומרה, נתחיל במעבד. ראיתי בפורומים שונים הצעות שונות שכמעט כולן כוללות מעבדי אינטל דור תשיעי או אפילו דור עשירי. אל תרכשו את מעבדי אינטל. רבים מנסים להשוות את המעבדים הנ"ל למעבדי AMD מבחינת מהירות שעון, אך השוואה זו אינה נכונה הואיל ומעבדים אלו בנויים בצורה שונה לחלוטין ומהירות שעון של כל חברה היא משהו אחר. היתרון למעבדי Ryzen 3xxx של AMD בכל הקשור לעריכה (אודיו, וידאו) קשור ב-Cache שיש בתוך המעבד: מכיוון שתוכנות עריכה/יצוא/יבוא/קידוד מאוד "אוהבות" Cache – המעבדים של AMD נותנים ביצועים גבוהים יותר מהמעבדים של אינטל. היתרון היחידי נכון להיום למעבדי אינטל מבחינת עריכה – זה בתוכנות פוטושופ, שם היתרון של אינטל נע בין 4-7 אחוזים בהשוואה למעבדים עם כמות ליבות זהה של AMD. היתרון הזה, אגב, הולך (לפי השמועות) להימחק כבר בגירסא הבאה של פוטושופ, מכיוון שהם מעבירים עוד ועוד חלקים ל-GPU ויתרון מהירות השעון של אינטל כבר לא יהווה יתרון גדול.

אלו מעבדים כדאי? תלוי בתקציב. אני יכול להמליץ על 3 מעבדים:

  • Ryzen 3600X – מעבד עם 6 ליבות ו-12 Threads, עם 32 מגהבייט זכרון מטמון. המחיר שלו בארץ נע בסביבות ה-920 שקלים. לשם השוואה, i5-9600K מגיע עם 6 ליבות, 6 Threads וכמות זכרון המטמון היא .. 9 מגהבייט.
  • Ryzen 3800X – מעבד עם 8 ליבות ו-16 Threads, השאר אותו מפרט, המחיר בערך – 1600 שקל. המעבד המתחרה של אינטל – 1700 שקל. כמות זכרון המטמון במקרה של אינטל עולה ל-12 מגהבייט.
  • Ryzen 3900X – מעבד עם 12 ליבות ו-32 Threads. כאן עדיף לבדוק מחירים ממי שקונים מכיוון שבאתרים כמו ZAP המחירים אינם נכונים (מוצג מחיר בסביבות 2000, אפשר להשיג ב-1800 שקל). כמות זכרון המטמון מוכפלת ל-64 מגהבייט.
  • Threadripper 3960X, 3970X, 3990X – שלושת המעבדים הללו מתאימים יותר למי שצריך מכונה חזקה (או מפלצת, אם בוחרים ב-3970X או 3990X שמתאימה יותר לעריכה של RED ברזולוצייה מקסימלית ובדחיסה מינימלית). המעבדים בעלי 24, 32, ו-64 ליבות בהתאמה והמחירים (בדולרים בחו"ל): 1400$, 2000$, 3900$. מבחינת תחרות – הם לא משאירים שום סיכוי לשום מעבד עם כמות ליבות זהה (לאינטל אין מעבדים עם יותר מ-28 ליבות) – גם כאן, כמות זכרון המטמון מאוד נדיבה, מה שמאוד עוזרת לביצועים של התוכנות השונות.
  • 3950X – מעבד ה"מפלצת בקופסא". מעבדי ה-Threadripper מצריכים השקעה לא קטנה "מסביב" – איוורור לא כל כך זול, לוח אם יקר וכו'. ה-3950X לעומת זאת מאפשר לקבל ביצועים גבוהים, אך יחד עם זאת אינו מצריך השקעה כה גדולה באיוורור ולוח אם (מומלץ לוח אם מבוסס שבב X470 או X570) והוא עולה בערך 3600 שקל. משהו אירוני: אינטל מוכרת מעבד i9-10980XE שכולל 18 ליבות (ומבקשת על המעבד כ-5100 שקל בערך), אבל כמעט בכל המבחנים – ה-3950X עוקף אותו, כולל בפרמייר.

אין צורך לרכוש מיד את המעבדים מהקצה הכי גבוה, אפשר להתחיל באמצע, ללכת לפי התקציב, ובהמשך להחליף במעבד יותר חזק (עבודה של 5 דקות) מבלי להחליף את שאר הציוד.

ממעבדים – נעבור לאחסון. לצערי, גם פה לא מעט סוחרים מציינים מהירות קריאה של SSD NVME, רק שהם לא טורחים לציין כי גם SSD NVME שעולה 100 שקל יתן מהירות קריאה גבוהה. המבחן האמיתי הוא במהירות כתיבה וכמות כתיבה רציפה במהירות גבוהה. אם לדוגמא נערוך קובץ שמקודד ב-Proress LT בגודל 10 ג'יגהבייט (לדוגמא) – ב-SSD שרק יודע לקרוא בצורה מהירה, ברגע שנבצע שינויים (למרות שבפועל אין שינוי אמית לקובץ), האיטיות תגיע בגלל הכתיבה, ולכן יש צורך ב-SSD NVME טוב ומהיר, במיוחד אם יש לכם בפרויקט המון שכבות והרבה קבצים שאתם עובדים עליהם בתוך Timeline יחיד או רבים במקביל. מבחינת המלצות, אני ממליץ על סידרת ה-PRO של סמסונג כמו ה-970 PRO, או על ה-970 EVO Plus לדוגמא. בפרויקטים המורכבים ברובם מקבצי H.264/H.264, דיסק SSD SATA יספק, אבל אם מדובר על קבצים מקודדים ב-Cinewave/DNX/ProRes (לא חשוב איזה פרופיל) – אני ממליץ להוסיף למחשב SSD NVME מהדגמים הנ"ל ואת קבצי המדיה באותם דיסקים ולערוך משם.

נקודה חשובה נוספת: מהירות קידוד. אדובי יצאה בפרמייר 14.2 בהכרזה כי מהירות הקידוד שלה עתה בגירסה החדשה הרבה יותר מהירה, והאמת? זה נכון..

חלקית.

על מנת להבין מה הקידודים שנתמכים בקידוד מהיר (הן בפרמייר והן בריזולב), כדאי להציץ במפרטים הטכניים של כרטיסי ה-GPU הן של חברת Nvidia והן של חברת AMD. שם תוכלו לראות כי המקודדים היחידים שהם נותנים ברמת חומרה הם: H.264. HEVC/H.265 ו-VP9 – בפרופילים שונים, כאשר הדור הבא של הכרטיסים יתמוך כנראה גם במקודד AV1. כלומר אם הקבצים שקיבלת לעריכה הם BRAW (של בלאק מג'יק), או Prores או DNxHD/DNxHR או Cinewave או RED – העזרה של ה-GPU תהיה מינימלית הואיל ול-GPU אין חומרה שיודעת לפרוס את הפריימים ולכן יש כאלו שמשתמשים ב-CUDA ו-OpenCL כדי לכתוב קוד לפרוס ולעבוד עם הקודקים הללו (בריזולב) ואילו באדובי רוב העבודה הזו נופלת על המעבד, ולכן מעבדים כמו 3900X, 3950X או Threadripper (במיוחד ה-3970X) "אוכלים" את העבודה הזו בקלות. בכל מה שקשור ל-RED – הם יצאו עם תוסף שמקל את העבודה, אבל 3970X ובמיוחד 3990X עושים את העבודה בצורה יותר טובה ויעילה. אפל פתרו זאת עם חומרה (כרטיס After Burner בעלות של $2000, רק אם יש לך מק-פרו) שהם פיתחו וכוללת שבב FPGA עם קוד משלהם, רק שדבר זה תומך רק ב-Prores, אפילו לא ב-RED או כל מקודד ביניים אחר.

ולכן, אם רוצים לייצא קבצים בקידוד ביניים (Prores, DNX וכו') – גירסת פרמייר החדשה תתן פחות או יותר את אותן תוצאות כמו גירסה 14.0 או תוצאות יותר גרועות בכמה שניות. ההאצה היחידה – זה רק אם אתם מייצאים או עובדים בקבצים בקידוד H.264/H.265 בפרופילים השונים.

כשהסקירות לא ממש נכונות לגבי מכשירים שונים

יוצא לי לא מעט פעמים לשמוע מאנשים (או לקרוא בכל מיני אתרים) חוויות ו"סקירות" של אנשים על כל מיני מכשירים שהם רכשו או שהם שמעו מאנשים אחרים – והם מעבירים הלאה. הדוגמא הכי נפוצה היא לגבי מכשירי טלפון כמו של סמסונג, שאנשים רבים מעלים טקסט באתרים כמו ZAP ובמקומות אחרים – כמה המכשירים נתקעים, איטיים, לא מגיבים טוב ואפליקציות קורסות להם.

רכשתי היום את המכשיר שבתמונה משמאל: מכשיר Mi Box S של חברת שיאומי. המכשיר הוא סטרימר מבוסס אנדרואיד TV – בלי כל מיני תוספות ויזואליות או ממשק משתמש שונה (באנדרואיד TV, בניגוד לאנדרואיד רגיל, גוגל די קשוחה ולא מאפשרת לבצע הרבה שינויים, אפילו לא במפרט הטכני, ולכן המפרט הוא ממש חלש – 2 ג'יגהבייט זכרון, 8 ג'יגהבייט אחסון). את המכשיר קניתי עבור פוסט חדש שאפרסם בקרוב.

אחד הדברים ששמתי אליהם לב בכל מיני אתרים כמו Reddit ופורומים אחרים – זה שאנשים קוטלים את המכשיר על ימין ועל שמאל, במיוחד לאחר עדכון גירסת אנדרואיד ששחררה גוגל (כן, מכשירי הסטרימינג שמבוססים על אנרואיד TV [ולא על אנדרואיד רגיל] מעודכנים ישירות על ידי גוגל בלבד, לא על ידי יצרן הקופסא/טלויזיה, אם כי מי שבונה את הדרייברים/מודולים זה יצרן השבב ויצרן הקופסא בודק אותם, והכל עובר לגוגל – לחתימה ושחרור).

העניין הוא שאנשים התקינו את גרסאות הבטא של אנדרואיד 9, ושם בהחלט היו תקלות, אבל היה ניתן לחזור אחורה (אם כי זה קצת היה מורכב). אנשים פשוט "מהתלהבות" התלוננו תחת כל עץ רענן ופשוט התעלמו מכך שזה בטא. כמובן שאם הם היו קוראים לדוגמא את התוכן הזה, אולי הם לא היו רצים להתקין את הבטא, הואיל וגוגל עצמם אישרו שיש בעיית Bluetooth כללית. כיום, אגב, לאחר העדכון, מומלץ לעשות לקופסא Reset או לחלופין להסיר כל ציוד Bluetooth שחובר לקופסא ולבצע Pair מחדש לציוד. היתה לי בדיוק התופעה הזו וזה מה שעשיתי – והפלא ופלא, הכל עובד בצורה תקינה וחלקה.

הדברים נהיים יותר גרועים מבחינת "סקירות" ו"המלצות" כשמדובר על טלפונים. אנשים משום מה חושבים שטלפון אמור "לטוס" גם אם התקנת עליו עשרות משחקים, תוכנות דוחפות פרסומות, תוכנות שמרגלות אחריך וכו' – והם מתפלאים איך טלפונים חדשים לגמרי שבקושי עובדים כמה ימים – נתקעים, עובדים לאט וכו', וכאן הבעיה: אף אחד לא מסביר לאותם אנשים שלא חשוב כמה זכרון וכמה אחסון יהיו במכשיר החדש, אם תתקין חצי מהאפליקציות שקיימות בחנות גוגל בטלפון – המכשיר בסופו של דבר יזחל, ואנדרואיד עדיין לא יודע לנהל טוב זכרון כשרצים 100 אפליקציות במקביל.

בשביל לבדוק ברצינות מכשיר סלולרי או טאבלט, חשוב לשים לב לכמה דברים:

  • יצרן ידוע – מכשירים סיניים זולים ללא שם הם אולי זולים ומפתים במחיר, אבל ברוב המקרים הם עתירי באגים מבחינת אנדרואיד ובדרך כלל כבר לאחר כמה חודשים שהמכשיר יצא לשוק, היצרן לא יטרח אפילו לנסות לתקן את הבאגים, וכך תקבלו מכשיר שבאמת לא חשוב מה תעשו – תלוי בבאגים, המכשיר יפעל טוב או שאפליקציות יעופו, או שתהיה חוסר יציבות. לכן, גם אם רוצים מכשיר זול וסיני, קחו מכשיר עם שם: שיאומי, הוואוואי, ZTE, OnePlus, Oppo. אלו חברות שמתקנות באגים אחרי שהמכשיר יצא, וברוב המקרים גם שנה אחרי.
    אם אתם רוצים מכשירים של יצרנים מוכרים אך זולים – אז כולם מציעים מכשירים כאלו, כולל חברות כמו סמסונג, LG ואחרים. פשוט תסתכלו מה הדגמים ואז חפשו אותם בזאפ.
  • בעת ההפעלה הראשונית של המכשיר וכניסה עם שם משתמש/סיסמא שלכם בגוגל, המערכת תציע לכם להתקין כמעט את כל האפליקציות שלכם ממכשיר קודם. אל תעשו זאת. תתחילו לעבוד עם המכשיר ותראו איך הוא מגיב. אם הכל תקין אחרי כמה שעות – כנסו לחנות של גוגל, בתפריט עם ה-3 קווים מאוזנים בחרו ב"האפליקציות שלי", בחרו ב"ספריה" ואז תבחרו כמות קטנה של אפליקציות: וואטסאפ, דברים כאלו שאתם רוצים וזקוקים להם (אל תשכחו במכשיר הישן לבדוק שיש גיבוי, ואם לא – צרו גיבוי במכשיר הישן כשה-SIM עדיין בתוכו). אל תתקינו עוד 30-50 אפליקציות במכה, תתקינו עוד 5-8, תנו לזה יום ותראו איך הדברים עובדים, והמשיכו כך תוך תשומת לב להתקין רק מה שצריכים, רבים מתקינים כמויות זבל אדירות ושוכחים להסיר את האפליקציות.
  • העדיפו מכשיר כמה שיותר "נקי" או "קרוב לנקי" מבחינת האנדרואיד. מכשירים כמו Xiaomi ואחרים שנותנים את החוויה של אנדרואיד מבלי שהם מוסיפים ממשק משלהם וממשקים אחרים, אלו בדרך כלל המכשירים עם יציבות פחותה (במיוחד ה-MIUI של שיאומי או EMUI של Huawei). אני ממליץ להסתכל על המכשירים של גוגל כמו ה-Pixel 2, Pixel 3a, ו-Pixel 4a שאמור לצאת כבר בקרוב במחיר של 350$. אלו מכשירים שבדרך כלל גם יתנו יציבות יותר טובה.

לסיכום: לא מעט "סקירות" של כל מיני אנשים (ולצערי גם לא מעט סקירות שאמורות להיות מקצועיות) עושים צעדים שגויים ומטעים (עם או בלי כוונה) לקוחות פוטנציאליים המתעניינים במכשיר זה או אחר. תמיד כדאי קצת לעשות "עבודת בילוש" ולראות אם החברה שאתם מעוניינים במוצר שלה משחררת עדכונים, תיקונים וכו' ולא רק להתייחס לתלונות של "האוזניות כבר לא מתחברות לי" (שבמקרים רבים מדובר על משתמש אידיוט שלא יודע אפילו לקרוא את חוברת ההפעלה שמגיעה עם האוזניות).

בהצלחה ברכישה 🙂

כמה מילים על המק-פרו החדש

בשעה טובה, אפל החלה למכור את מחשב ה-Mac Pro שלו ציפו אנשי מקצוע רבים. עד כה, אפל הסתפקו בלמכור מחשבים ניידים שהיו יחסית די טובים, אבל הביצועים שלהם – לא בדיוק משהו לרוץ ולהתגאות בו (זה השתנה בגירסת המקבוק פרו 16 אינטש).

מחשב הדסקטופ האחרון שאפל הוציאו (מה שרבים קראו לו – Trash can עקב צורתו) היה יותר פתרון Stop Gap. כמות ההרחבות שהיה ניתן להכניס באותו מחשב היתה מזערית – או דרך Thunderbolt או דרך USB 2. ניתן היה להחליף כרטיסי GPU אולם לא היה למה להחליף (אפל פשוט לא בנו משהו אחר ואפל עדיין ב"ברוגז" עם nVidia, אז תשכחו מפתרונות שעוקפים בביצועים את הפתרונות של AMD) ובקיצור – שש שנים שאפל לא הוציאו מחשב דסקטופ מקצועי למקצוענים.

עד שהגיע המק-פרו.

כפרילאנסר שאחד התחביבים העיקרים שלו הוא לחטט ולהכיר כל מה שאפשרי במחשבים (לא חשוב איזה) אני חייב לציין שהמהנדסים באפל עשו עבודה מאוד משמעותית ומה שיותר חשוב, מאוד מקצועית.

אחד הדברים הראשונים שאפשר לראות כשפותחים את המק פרו, זה הלוח אם, ואפל לא רק שלא העתיקו מאף אחד, הם פשוט התחילו מאפס והם עשו שם מספר דברים מעולים:

  • הם התחילו בשינוי מיקום הזכרונות. אין יותר זכרונות בשני צידי המעבד, הכל נמצא במקום אחד (בצידו השני של המק, רעיון מקורי!), עם מדבקות מסודרות שמראות היכן להכניס מקלות זכרון (נו, זה Xeon) וכיסוי (שמקבל איוורור). שינוי כזה מחייב הוספת שכבות שמייקרים את לוח האם, אפל מק-פרו בין כה לא נמכר בזול, אפל הכניסו זאת במחיר הסופי.
  • שינוי מהותי בתפיסת קירור כל החלקים במחשב. לא עוד מאווררים שמתאימים לשרתים שמרעישים בעת עומסים רציניים, אין צורך במאווררים לכל GPU וכו'. שלושה מאווררים גדולים ושקטים מקדימה (בתצורת Pull) ואחד מאחורה (בתצורת Push). הבעיה היחידה: אין שום פילטרים, המחשבים הללו הולכים לאכסן כמות לא קטנה של אבק שקשה לנקות מכרטיסי ה-GPU.
  • כל תושבות ה-PCIe "הפכו צד" והם נמצאים עתה בצידו הימני של לוח האם. בדרך אפל החליטו גם להוסיף חיבור MPX – במקום לחבר שני כבלים של חשמל מספק הכח, כרטיסי ה-GPU יקבלו את החשמל דרך לוח האם, גם זה מייקר את לוח האם, עוד שכבות…
  • אפל הוסיפו משהו יחודי ונחמד – מתג נעילה של תושבות ה-PCIe. ב-PC רגיל, אתה נועל את הכרטיס עם ברגים, אפל לא אוהבת ברגי פיליפס לנעילת כרטיסים.
  • שני כניסות Ethernet של 10 ג'יגהביט.
  • שבב PLX להכפלת כמות נתיבי ה-PCIe (והם לקחו את שבב מתגי ה-PCIe היקר!)
  • כרטיס After Burner להאצת עיבוד וידאו מ-4K ומעלה בקידודי Pro res שונים (לא ממש עוזר למשתמשי מצלמות RED, אלא אם מצלמים באותו Codec).

החסרונות:

  • תצורה מיוחדת לכרטיסי ה-GPU – כפי שציינתי, הם מקבלים חשמל מלוח האם ולא דרך כבלים עם חיבורים של 8 פינים. החסרון המשמעותי: שום כרטיס GPU מעולם ה-PC לא יעבוד עם מק פרו מכיוון שאין לך מאיפה לקבל תוספת חשמל לכרטיסי ה-GPU.
  • כמות יציאות Thunderbolt קטנה, די מפתיע למען האמת.
  • מקלות SSD יעודיים של אפל שנעולים פר מק-פרו. לא ניתן להעביר אותם למחשבי מק אחרים אם יש תקלה במק-פרו אחד ורוצים להשתמש במק-פרו אחר.

ואז אנחנו מגיעים לנקודה של המחיר: אפל לא מנסה להתחרות מול תחנות עבודה של היצרנים השונים, היא "כורה" נישה לעצמה, והמחיר בהתאם. גלגלים למחשב עולים $400 ומקלות זכרון עולים בין 600 ל-800 דולר יותר מזכרון ECC רגיל שניתן לרכוש מכל מקום, מקלות ה-SSD נמכרים במחירים של SSD ל-Enterprise (אם כי לזה יש הצדקה מסויימת, הם כוללים בקר קנייני של אפל ושבבי Flash נבחרים של סמסונג והביצועים שלהם באמת גבוהים) ומחשבים כאלו דורשים את חבילת ה-Apple Care Plus. אפל, בזמן ההצגה הראשונית של המחשב בכנס WWDC הראתה שהמחשב יהיה יותר זול מהמתחרים – אבל הוא בפירוש לא.

האם שווה לרכוש את המק-פרו? הבחירה פשוטה: אם אתה "נעול" על Mac OS, אתה רוצה תחנת עבודה ולא מחשב נייד, והמחשב משמש כל היום לעבודות ומכניס כספים – אז בהחלט, זו השקעה שווה. אם לעומת זאת אתה משתמש בפרמייר או ב-Davinci Resolve או ב-AVID על PC, התשובה היא "לא": AMD הוציאה לאחרונה את ה-Threadripper 3970X שעוקף בביצועים כל Xeon של אינטל (ועולה מחצית ממחיר המעבד Xeon עם מקסימום ליבות מ-אינטל), יחד עם כרטיס RTX 2080 – אתה תקבל ביצועים יותר גבוהים (כרטיס ה-After Burner ב-מק פרו בא לענות על חולשות ביצועים בכרטיסי ה-GPU של AMD בכל הקשור לוידאו).

לסיכום: אפל הוציאו תחנת עבודה מעולה ויקרה להחריד, ובאולפני עריכה משופעים בכספים היא בהחלט תתקבל בברכה. יחד עם זאת, אם באותם מקומות משתמשים בתחנות עבודה PC, יש אלטרנטיבות יותר זולות עם ביצועים יותר גבוהים.

מדוע מכשיר הסמארטפון שלי זוחל?

לא מעט אנשים נתקלים בסיטואציה הבאה: יש להם מכשיר סמארטפון (טלפון חכם) בן 3-4 שנים (לפעמים פחות מכך) והמכשיר היקר שנרכש מתחיל להתנהג בצורה מוזרה. לוחצים על משהו, הוא לא מגיב או מגיב לאט מאוד. הטלפון מצלצל וכשמנסים להחליק אצבע כדי לענות, לוקח לו שניה או שתיים כדי "לקבל" זאת ולתת לשיחה לזרום. זה לא קשור למכשיר מסוים וזה יכול לקרות במכשירים מבוססי אנדרואיד וגם באייפונים.

מדוע זה קורה, ומה ניתן לעשות בנידון?

כדי להבין מדוע זה קורה, נחזור מספר שנים אחורה לימים בהם היו מכשירים כמו המכשיר משמאל (נוקיה 3310). בהשוואה לכל סמארטפון שקיים כיום, המכשיר הזה נראה כיום "נכה" לחלוטין. כמות הפונקציונאליות שהיתה לו היתה אולי מאית ממה שכל סמארטפון מודרני נותן כיום והוא נתן את הדברים הבסיסיים ביותר: קבלת והוצאת שיחות, הודעות SMS, מצלמה סופר בסיסית וגרועה (בהשוואה לכל סמארטפון היום), וכמובן … סנייק. טלפונים משופרים יותר הציעו מסכים צבעוניים, מוסיקה פוליפונית ואפילו ניגון של קבצי MP3!

בסופו של דבר, המכשירים הללו, עם כל המגבלות שלהם, עבדו בצורה יוצאת מן הכלל למטרה היעודית שלהם ואם שכחת לטעון אותם בלילה אז לא היית צריך לדאוג, הם היו מחזיקים גם מספר ימים ללא טעינה. המכשירים עצמם נתנו עבודה מעולה במשך מספר שנים מזמן הרכישה בלי בעיות מיוחדות.

אנשים היו רגילים בדיוק לדברים הללו, בדיוק כמו הטלויזיה, המיקרוגל, המקרר ומכונת הכביסה שלכם: אתם לא מחליפים אותם כל שנתיים שלוש, ורוב האנשים מחזיקים את המכשירים האלו 5 שנים ומעלה.

ואז הגיעו הסמארטפונים (ולא, אפל לא היתה הראשונה. נוקיה היתה קודם עם מערכת הפעלה Symbian S60) שעודדו להתקין אפליקציות. אייפון ואנדרואיד לקחו את זה קדימה והציעו הרבה יותר ממכשירי הסלולר הפשוטים: רוצה פונקציונאליות מסויימת? תתקין אפליקציה וזהו. וכאן בעצם מכשירי הסמארטפון מתחילים להתנהג כמו ה-PC: אתה מתקין אפליקציות, האפליקציות תופסות משאבים שונים, מריצים דברים שונים ברקע ואם אתה לא איש טכני עם ידע טוב, ה-PC שלך יתחיל להתנהג כמו "משוגע" לפעמים, וזה גם הגיע לסמארטפונים ושוב – גם באייפון וגם במכשירי אנדרואיד (וכן, גם ב-Windows Phone/Mobile).

האפליקציות כיום דורשות לא מעט זכרון, הן מריצות שרותים רבים ברקע, ומכשירים בני 3-4 שנים אינם מכילים הרבה זכרון, כך שאפליקציות עדכניות על מכשירים כאלו – די מבטיחים תוצאה ברורה: המכשיר יזחל, לא יגיב, יקרוס, ושלל צרות אחרות.

אם ניקח לדוגמא את המכשיר מימין (גלקסי Note-4), מכשיר שרבים מחשיבים כמודרני למרות שעברו 3 שנים מאז שהוא יוצר. המכשיר כיום עם אפליקציות מודרניות רבות יכול בהחלט להגיע למצב של "זחילה" (למרות שיש לו מעבד לא רע ו-3 ג'יגהבייט זכרון) בגלל אפליקציות כמו פייסבוק ואפליקציות נוספות שמתקינות חלקים נוספים שכל מטרתם היא לזרוק לך הודעות על מבצעים ושאר הודעות מטרידות (ניו-פארם, 365, סופר-פארם, קופות חולים שונים ושאר אפליקציות שטורחות להזכיר לך שממש עכשיו יש מבצע שאם לא תרכוש – אלוהים יעניש אותך!). כל הדברים הללו צורכים זכרון כל הזמן וגורמים להאטת המכשיר.

אז מה עושים בנידון? הנה כמה דברים, נעבור מה"קל" אל "הכבד":

  • מסירים אפליקציות. כנסו לסמארטפון שלכם והתחילו להסיר אפליקציות לא נחוצות. האפליקציות שציינתי לעיל? רובן חסרות תוכלת (אני מדבר על אפליקציות ישראליות) וכל מטרתן היא להציף אתכם בפרסומות. במקרים רבים בגלישה לאתר תוכלו לקבל את אותם פונקציונאליות ולכן כדאי להסיר אותן. מקסימום תוכלו להתקין אותם מחדש בעת הצורך.
  • מחפשים גרסאות Lite של אפליקציות. פייסבוק לדוגמא היא תוכנה שאוכלת סוללה וזכרון בלי חשבון, אז חפשו Facebook lite בחנות האפליקציות, כנ"ל לגבי Whatsapp ותוכנות אחרות. הסירו את האפליקציה הקיימת (אם לא ניתן להסיר – ניתן לבטל אותן מלרוץ (הוראות לדוגמא כאן) ואז התקינו את גרסאות ה-Lite.
  • עשיתם את הכל ולא עזר? הגיע הזמן לאפס את המכשיר (כאן תוכלו לראות כיצד לבצע זאת במכשירי אנדרואיד). שימו לב לנקודות הבאות לפני איפוס:
    • תצטרכו את שם המשתמש והסיסמא שלכם ב-GMAIL כדי להתחבר לשרותי גוגל השונים.
    • תמונות וסרטים – הם ימחקו, ולכן כדאי לפני הכל להתקין Google Photos (או "תמונות גוגל" בעברית) ואז לגבות את התמונות (עזרה לכך תמצאו בלינק הזה) כדי שהכל ישב בענן (כך שגם אם קורה משהו – התמונות והסרטונים שמורים).
    • אם יש ברשותכם מכשירים כמו של סמסונג, תוכנת Samsung Kies תוכל לסייע לכם בכל הקשור לגיבוי המכשיר ל-PC ושדרוג קושחה שלו. התוכנה זמינה גם בעברית. אם יש לכם מכשירים אחרים, החברות האחרות יצרו תוכנות דומות, תוכלו לגבות איתם את כל התכנים שבמכשיר ישירות ל-PC.
    • לאחר האיפוס, יתכן ותצטרכו להתקין אפליקציות שונות, בחרו רק את מה שאתם צריכים. יכול להיות שתצטרכו להזין שם משתמש וסיסמא בתוכנות שונות בהתאם לשרות שהתקנתם.

עשיתם את כל הכל כולל איפוס ולא עזר? נצטרך לעבור לכלים יותר כבדים. בשלב הבא הדברים שאתאר יבטלו אחריות למכשירכם (אם עדיין קיימת אחריות). אם המכשיר שלכם ניתן לכם מהעבודה או שאתם מקבלים שרות ממקום העבודה שלכם לגבי המכשיר – אל תבצעו זאת.

למכשירי מסארטפון רבים (וטאבלטים) מבוססי אנדרואיד ישנן מערכות הפעלה אלטרנטיביות שגם מבוססות אנדרואיד. יתרונן בכך שהם רזות מאוד ומכילות רק את הפונקציות ההכרחיות. כאן לא תמצאו במערכת אפליקציות כפולות (כפי שסמסונג עדיין נוהגת להתקין במכשיר – 2 אפליקציות מייל, 2 אפליקציות יומן, 2 דפדפנים וכו' וכו') אלא רק הדברים ההכרחיים בלבד, ומשם אתם נכנסים לחנות של גוגל (ה-Play Store) ומתקינים מה שאתם רוצים (אפשר גם להיכנס במחשב לקישור הזה כל עוד אתם משתמשים באותו שם משתמש וסיסמא ל-GMAIL ולהתקין אפליקציות משם והם יותקנו על המכשיר אוטומטית ללא צורך בחיבור כבל או חיבור אחר למעט חיבור סלולרי לאינטרנט או WIFI).

לשם ביצוע עבודה זו, יש צורך ב"פריצת" המכשיר על מנת להחליף תוכנת שחזור (Recovery) ומשם להתקין מערכת הפעלה אלטרנטיבית כמו Lineage OS ואחרות. אם אינכם מכירים את הנושא, אל תנסו לבצע זאת בעצמכם – אתם עלולים להשבית טוטאלית את מכשירכם! פנו לחבר או טכנאי (אני מאמין שחנויות רבות ישמחו לעשות זאת עבורכם בתשלום כלשהו) שיבצעו זאת עבורכם.

יתכן וגם אחרי כל הפעולות הללו המכשיר לא יעבוד כנדרש. דוגמא נפוצה היא מכשירי ה-Note-4 שגם אחרי החלפת מערכת ההפעלה – הסוללה נגמרת תוך שעות ספורות גם אם תחליפו סוללה. אלו באגים (תקלות) שקשורים לרכיבים פנימיים ובמקרים כאלו אין ברירה אלא להחליף מכשיר סלולרי. לשמחתינו, כיום ישנם מכשירים כמו של חברת Xiaomi לדוגמא, שאינם עולים הרבה (שימו לב, באתרים כמו ZAP חנויות רבות מציעים מחירים מפתים מאוד, אולם במקרים רבים אתם תקבלו מכשיר ללא מטען מקורי, ללא אריזה מקורית ואחריות מאוד "חפיפניקית", ולכן אם אתם קונים מכשירים של Xiaomi, דירשו אחריות מקורית של חברת המילטון, היבואנית הרשמית ולא אחריות של החנות!) בסכומים מ-750 ועד 2000 שקלים. מנסיון אישי – מכשירים אלו בהחלט מספיקים לאנשים שאינם טכניים וגם קלים לשימוש – במיוחד לאלו שמגיעים ממכשירי אייפון.

לסיכום: מכשירי סמארטפון במוקדם או במאוחר יעבדו לא כמו שצריך. לקידמה הזו שקיימת כיום יש מחיר ורובם לא רוצים לחזור למכשירים עם המקשים הפיזיים והפונקצינאליות המאוד מוגבלת. יחד עם זאת ניתן לטפל בבעיות אלו וברוב המקרים אין צורך להוציא אלפי שקלים מחדש על מכשיר חדש ונוצץ, ואם רוצים לשמור המכשיר לאורך זמן, כדאי לעבור עליו מדי פעם ולבצע "נקיון אביב" מבחינת אפליקציות מיותרות. אם זה לא עוזר – אתם יכולים לראות לעיל את הצעדים שיכולים לסייע לכם.

מחשבות על המקבוק החדש

כל מי שעוקב אחרי התפתחויות המחשוב האישי, יודע שאפל ממציאה מחשבים שנראים לא פחות מ-מהממים. בשעה שחברות מתחרות במקרים רבים מגרשים את המעצבים עם מטאטא מחוץ לשולחן הדיונים, באפל זה בדיוק ההיפך, ואת האמת – רואים את זה כמעט על כל מוצר שלהם, כך שאם עיצוב המחשב חשוב לך מאוד – אתה בוודאי תרכוש (במחיר ממש לא זול) את המחשבים של אפל.

אפל דוחפת את המשתמשים שלה בלי יותר מדי להתחשב בכל מיני "תאימויות אחורה". פעם לדוגמא היה Firewire – היום זה מת. זוכרים מתאם לאייפון של 30 פינים? מת. אפל כמובן לא תנטוש אותך לאנחות עם מוצר שיצא רק לפני שנה, הם ימכרו לך מתאם כלשהו במחיר פרימיום. בדרך כלל החיבורים של אפל (למעט ה-USB) קנייניים וסגורים לציבור. כך לדוגמא חיבור ה-lightning הוא חיבור קנייני לחלוטין של אפל. חברות לא יכולות ליצור ציוד מבלי לקבל אישורים ולשלם תמלוגים לאפל. גם חיבורים סמי-סטנדרטיים כמו Thunderbolt שאפל משתמשת בהם כמעט בכל מחשב (חוץ מהמקבוק החדש) נעשו אמנם בשיתוף פעולה עם אינטל, אבל בתחום ה-PC נדיר עדיין למצוא לוחות-אם עם החיבורים (מה גם שזה מצריך שינויי UEFI מאוד גדולים [והם גם סגורים – אפל לא רוצה לפרסם מה שהם שינו], דבר שאף חברה שכותבת UEFI לא מוכנה לעשות אלא אם ישלמו להם על כך – ולבינתיים אין ממש דרישה).

המקבוק החדש של אפל דוחף את החברה לקו חדש של מוצרים שמזכיר בעצם מוצר אחר פופולרי של החברה – את ה-iPad. גם שם יש לך חיבור יחיד (שסביר להניח שבגירסה הבאה ישונה מ-lightning ל-USB Type-C) וחיבור אוזניות. אפל מבחינתה נותנת לך במקבוק החדש חיבור יחיד של USB Type-C וחיבור אוזניות. אין כניסת כרטיס SD, אין חיבורי מסך, אין כלום. מדוע? כי בחזון של אפל, המשתמש שישתמש במחשב הזה, לא יצטרך שום חיבור נוסף למעט אולי חשמל ואולי להכניס איזה ציוד USB מזדמן (שהמשתמש כמובן יצטרך מתאם עבורו אם לציוד אין יציאת Type-C). אם למשתמש יש מסך חיצוני של אפל, דיסקים חיצוניים וכו' – הוא יצטרך לרכוש לעצמו מתאם או מתאמים. אחרי הכל – אם אתה חובב אפל, אתה לא יכול להיות "קמצן" – אתה צריך להוציא כמה עשרות דולרים על חיבורים שונים…

האם אפל יכלו להוסיף חיבורים למחשב זה? בוודאי. אין שום בעיה מבחינת הרווח להכניס עוד חיבור כמו מיקרו HDMI 2 (נקרא גם HDMI Type-D) ליד האוזניות, לדוגמא. גירסה 2 ששוחררה לא מכבר יודעת לתמוך גם ברזולוציית 4K כולל אודיו עד 32 ערוצים ללא צורך בדחיסה כולל תמיכה עד 1536Khz לתמיכה בכל איכות צליל אפשרית. לא רוצים HDMI? אחלה, יש גם תקן VESA של Micro DisplayPort שפיזית הוא יותר קטן ממיקרו HDMI (רק 0.35 מ"מ!) שתומך גם ברזולוציות של 5K, 6K ו-8K עם אודיו ועם כל הטרראם. אבל אפל החליטה שלא.

אחד הפספוסים לדעתי שחבל שאפל לא הכניסה במקבוק החדש, זה תמיכה בתקן WigiG. בתמיכה בתקן זה, מחשב כמו מקבוק (אם היה לו תמיכה בזה) באמת שלא היה צריך שום דבר חוץ מחשמל (שאפשר להעביר כמובן על ה-USB Type-C). אתה רק מקרב את המחשב למתאם WiGig וזהו – כל החיבורים שיש במתאם מצטרפים למחשב שלך, בין אם מדובר בעוד 2-3 מסכים, חיבור LAN, דיסקים, USB ועוד. כך משתמש כזה היה צריך להגיע, להפעיל את המחשב, ומיד הוא יכול להשתמש בכל הציודים החיצוניים. אינטל הכריזה לפני חודש וחצי בערך על ציודים שתומכים בתקן הזה בגירסה 1.1.

אז למי מחשב כזה "נכה" מבחינת חיבורים מתאים? למחשב הזה אין כח עיבוד רציני (יש לו את ה-Core M במהירות הכי נמוכה שיש) כך שתשכחו מעיבוד וידאו או כל דבר רציני לעשות איתו. זה מחשב שיכול לשמש אולי מנהלים, בלוגרים, כתבים. האם שווה עבורם להשקיע 1000$ במקבוק הזה? לעניות דעתי – עד שאפל לא תוסיף פורטים, התשובה היא לא.

ומה עם המתחרים? כל חובב אפל יכול לספר על איך המתחרים מיהרו להעתיק את המקבוק AIR של אפל, שזה נכון – חלקית. נכון, הם העתיקו (אחרי "דחיפה" מאוד רצינית מצד אינטל שהיתה מוכנה לממן את הכל), אבל הם לא העתיקו את ה"דיאטה" של הפורטים. כל מחשב נייד PC כולל לפחות חיבור HDMI אחד ולפחות 2 פורטים USB וחיבור אודיו וכניסת כרטיס SD וחיבור חשמל. במקבוק AIR הראשון להזכירם – יש חיבור חשמל, וחיבור USB יחיד. בגרסאות יותר מאוחרות הם הוסיפו חיבור USB, מיני DisplayPort וכניסת כרטיס SD.

אז כיום למתחרים יש דרך הרבה יותר קצרה להשתוות לאפל ואף להוביל. קחו לדוגמא את המחשב הנייד בתמונה מימין – זהו ASUS XenBook UX305. הוא יותר דק ממקבוק (12.5 מ"מ), ושוקל טיפה יותר ממנו (1.2 קילו). אפשר לרכוש אותו בזול במחיר של 700$ בגירסת מסך FULL HD או במחיר יותר גבוה עם רזולוציית 4K, עם SSD מגודל 128 ג'יגה עד 512 ג'יגה, כך שתוכל להשתמש בציוד הקיים שלך מבלי לקנות ערימת מתאמים – ויש לך מספיק כניסות במכשיר עצמו.

עוד דגמים מתחרים – Yoga Pro 3 של לנובו או ה-XPS 13 המצוין החדש של DELL.

אז נכון – לאף אחד מהמתחרים אין בדיוק את אותו מפרט כמו המקבוק החדש, ואני משער שכבר בחודשים הקרובים המתחרים יוציאו מוצרים שיתחרו במקבוק ובמחיר הרבה יותר זול, רק שאף אחד מהם לא יעשה למחשב שלו "דיאטת פורטים".

אני מאמין שימי המקבוק הנוכחי וה-AIR לא יהיו רבים, אולי יהיו להם עוד דגם אחד, והסיבה לכך היא שאפל מנסה למשוך את המשתמשים שלה לענן לעבודה כמעט מלאה. נכון, קשה לערוך וידאו בענן (בשביל זה יש מק-פרו), אך הרבה מאוד דברים כבר ניתן לעשות בענן, ואם כבר המשתמשים רגילים לעבוד בענן עם ה-iPad וה-iPhone, מדוע לא להעביר אותם לגמרי ל-ARM? אז כמובן, מעבד A8X שיש כיום לאפל לא מצליח אפילו לגרד ביצועים של מעבד Core של אינטל, אבל גרסאות עתידיות עם יותר ליבות ויותר זכרון מטמון – יוכלו לתת ביצועים לא רעים  ומה שהכי חשוב – זמן סוללה הרבה יותר רציני. אני לא אתפלא אם המקבוק הראשון שיבוסס על ARM יוכל לתת לך 18-30 שעות עבודה בלי יותר מדי מאמץ (הלוח עצמו קטן מאוד, אין צורך איוורור, אפשר לשים סוללה יותר גדולה).

לסיכום: אין לי שום דבר נגד מק או משתמשי מק. יחד עם זאת, אני לא הייתי ממליץ להם לשדרג לגירסה החדשה (מ-AIR למקבוק). ההבדל בחיי הסוללה הוא אולי שעה יותר, ואתה מפסיד את כל החיבוריות לציודים אחרים (אלא אם תתחיל לרכוש מתאמים ותתחיל להסתובב עם מפצלי USB..). תן לאפל להוציא גירסה שניה שתהיה עם יותר חיבורים ובמחיר זול יותר, ואז תחשוב על מעבר. בסופו של דבר אפל תהיה הראשונה לעבור לארכיטקטורת ARM ואז כולם יצטרכו להחליף מערכת, חבל להחליף כל שנה – שנה וחצי.

מפלצות ה-D-SLR

קרדיט תמונה: DPREVIEW

לאחרונה התחלתי לעשות את הצעדים הראשונים שלי במצלמות רפלקס דיגיטליות (D-SLR). אפשר לאמר שאני די "ירוק" כשזה מגיע ל-D-SLR ספציפית, אך יש לי נסיון עם מצלמות יותר נמוכות מסוג ה-Super Zoom למיניהן כמו של קאנון, פנאסוניק ואחרות. אחד היתרונות הכי גדולים של ה-D-SLR זו האפשרות להתפתח הרבה יותר ממצלמות הסופר-זום ש"כולאות" אותך לעדשה מסויימת, פורמט תמונה JPG (רק הדגמים החדשים שהתחילו לצאת לאחרונה החלו לאפשר לצלם גם ב-RAW), ואיכויות תמונה בינוניות עם המון "גרעיניות" (grain). יש עוד חסרונות כמו חיי סוללה די קצרים, מסכים לא כל כך מרשימים וכמובן – אין את כל ה-Accessories שקיימים ואפשר לחבר ל-D-SLR.

במקצועי, אני איש מערכות הפעלה Linux, ובלינוקס – מורכבות זה שם המשחק. רוב העבודה נעשית ע"י מקצוענים דרך ה-Command Line, בלי סביבה גרפית, כי כך הוא עולם היוניקס מאז ומתמיד. ישנן סביבות גרפיות, אך בד"כ כשצריך להקים או לנהל שרתים – הכל נעשה דרך Command Line (שוב, ע"י המקצוענים. אלו שלא ממש מקצועיים – מחפשים להם כל מיני "פאנלים" גרפיים כדי ללחוץ על כפתורים, והתוצאות … בהתאם). מדוע אני טורח לציין זאת? כי בשבילי כלי או מערכת מורכבת היא לא דבר שקשה ללמוד.

רכשתי את ה-Nikon D7001. זו כמובן לא מצלמת D-SLR מה-High End, אין לה זכרון ענק, אין לה חיישן Full Frame ותכונות רבות הן מקוצצות (כדי ש-Nikon יוכלו למכור דגמים עם פונקציונאליות מלאה יותר במחיר גבוה יותר). מה שיש – זה ערימות של כפתורים שצריך ללחוץ כדי לקבל תגובה מסויימת ובחלק מהמקרים – ללחוץ ולסובב חוגה כלשהי. ממש כמו Shift/CTRL./ALT במקלדת. גם מבחינת תפריטים במצלמה, הדברים מסובכים לעילא ולעילא למשתמש שלא הכיר בעבר שום מצלמת D-SLR. שוב, ניתן ללמוד זאת, אבל התחושה היא שמי שבנה את זה הם מהנדסים שמבינים בהנדסת אנוש בערך כמו שהחתולים שלי מבינים. זה כמובן לא רק במצלמה הזו אלא בכל מצלמת D-SLR. לפעמים נדמה לי כי החברות גובות מחיר יותר גבוה ככל שהן מוסיפות כפתורים…

נעזוב לרגע את מצלמות ה-D-SLR ונעבור למה שיש לכולנו בכיס – סמארטפונים.

זה לא סוד שטלפונים בשנות ה-1990-2005 בערך היו מורכבים לתפעול. רוב הציבור לא ידע ממש להפעיל את המכשיר שברשותו חוץ מלהוציא/לקבל שיחות ולשלוח/לקבל SMS. דברים כמו סינכרון ספר כתובות, פגישות, הגדרות שאיבת/דחיפת אימיילים, טעינת שירים וקבצי מדיה אחרים היו מסובכים למשתמשים הפשוטים ורובם פשוט לא עשו זאת כי זה היה מורכב מדי. היכן שכן הדברים בוצעו – במכשירים כמו סידרת E של נוקיה או בלאקברי או Windows Mobile – הדברים נעשו בעזרת התמיכה או אם זה היה טלפון של החברה – דרך מחלקת ה-IT. כתוצאה מכך היה ניתן לראות כל מיני מקרים שאנשים העבירו את ה-SIM שלהם ממכשיר אחד לשני ולפתע כל אנשי הקשר נעלמו (כי בברירת המחדל אותם טלפונים שמרו את זה לזכרון FLASH במכשיר, לא לכרטיס SIM שהיה בין כה מוגבל בכמות האותיות ומספרים פר שם). חברות הוציאו תוכנות עזר ל-PC (זוכרים Nokia PC Suite?) אך כמו כל דבר שנבנה ע"י מהנדסים שלא מבינים הרבה ב-UX, התוכנות האלו במקרים רבים לא הצליחו לעזור הרבה למשתמש הקצה, ולך תסביר לחבר איך לעבור ממצב שבו המכשיר חושף את עצמו כ-USB Storage לעבור למצב USB אחר (כמו במקרים של מכשירי סמסונג).

ב-2005 בערך החלו השמועות שאפל הולכת להוציא טלפון, ובאינטרנט הופיעו כל מיני Mock ups למיניהם. יעברו עוד שנתיים עד שאפל תוציא מכשיר. באותו זמן, בפינלנד, הציגו מהנדסי נוקיה לחברי ההנהלה מכשיר חדש כמעט ללא מקשים עם מגע אצבע (ולא בטכנולוגיית ה-resistive שהשתמשה בציפורן שלך או בסטיילוס), עם 3 כפתורים למטה ומסך שתופס את רוב השטח. במכשיר רצה גירסת לינוקס שנוקיה בנו ושינו (מבוססת Debian) והפעולות היו הרבה יותר פשוטות והכי חשוב – אינטואיטיביות. המכשיר לא תאם לשום מערכת הפעלה אחרת שהיתה לנוקיה באותו זמן (סימביאן סדרות 40 ו-60). ההנהלה השמרנית החליטה שאנשים לא ירצו טלפון שכולו יהיה מסך מגע והפרויקט בוטל. מאוחר יותר הם יחזרו לממשק הגרפי, אך הוא ירוץ תחת המערכות הפעלה הישנות.

שנתיים עברו, אפל הציגו את האייפון, ולהפתעת הנהלת נוקיה וחברות אחרות – אנשים כן רצו מכשיר כזה, גם כשחיבור האינטרנט שלו היה איטי מאוד (2G בדגם הראשון והשני), עם בעיות קליטה ושלל בעיות נוספות. אפל מכרה מיליוני מכשירים, גוגל הצטרפה לחגיגה עם שלל חברות יצרניות מכשירים, וכיום נוקיה כפי שהיתה כבר אינה קיימת. כיום היא חטיבה של מיקרוסופט, ומיקרוסופט מוצאת את עצמה כיצרנית כמעט בודדה ביצור מכשירי ה-Windows Phone. רק בשבוע שעבר הודיע אחד היצרנים הגדולים ביותר בסין (Huawei) כי מבחינתם יצור מכשירים מבוססי Windows Phone הסתיים. הם מעתה רק עם אנדרואיד, וגם תוכניות שהיו להם להשתמש במערכת של סמסונג (Tizen) – ירדו מהשולחן.

כיום הטלפונים החכמים הרבה יותר קלים לשימוש מכל מכשיר שהיה בשוק מלפני שנים ספורות. אנדרואיד היה בהתחלה גם טלפון מורכב מאוד לשימוש אך החל בגירסה 4.0 גוגל שינתה את ההגדרות והממשק כך שיהיה הרבה יותר קל לשימוש, כך שהיום אפשר לראות אנשים שאין להם ממש הבנה במחשבים מתקינים אפליקציות ומשנים הגדרות מבלי "לפחד" או להסתבך כבעבר. זה עדיין לא הדבר הכי קל – אך נעשתה כברת דרך ארוכה להקל על המשתמשי קצה.

נחזור למצלמות ה-D-SLR.

כפתורים במיקומים מוזרים, חוגות שינוי פונקציה, חוגות תת-שינוי פונקציה, מסכים עם טכנולוגיה ישנה, חוסר זכרון RAM וכו' – אלו תופעות שקיימות גם במצלמות High End מאוד יוקרתיות ואלו דברים שכיום נראים ארכאיים. את רוב הכפתורים והחוגות ניתן להעיף ולשלב את הפונקציונאליות במסך עצמו בתפריטים אינטואיטיביים. אחרי הכל, אם אתה רוצה לעבור למצב שליטה בצמצם (Ev) או בתריס (Shutter), אתה צריך תפריטים שחלקם זהים וחלקם שונים, מדוע לא לאחד מה שצריך עם פונקציות נפרדות בהמשך האיחוד? או לדוגמא המסך שגם בדגמים הכי גבוהים של מצלמות ה-D-SLR הוא LCD די פשוט, לא IPS ובוודאי שלא AMOLED או בכלל OLED. השתיים האחרונים יכולים לחסוך חיי סוללה, אפשר לראות היטב גם בתאורת יום ללא הזדקקות למוניטור חיצוני. צמצום כל המנגנוני הכפתורים יכול גם לאפשר הכנסת סוללות יותר גדולות כך שלא יהיה צורך כל כך ב-Grip שמן כשאתה מצלם ביום צילומים בחוץ.

גם מבחינת המעבדים של המצלמות, הגיע הזמן לשינוים. ניקון לדוגמא מתפארת ב-Expeed שלה וכמה דברים הוא יכול לעשות ובמהירות. קאנון כמובן לא נשארת מאחור והיא מתגאה במעבדי ה-DIGIC שלה, אך עם כל הכבוד למעבדים אלו, מעבדים כמו Snapdragon 600 או מעבד A7 או Tegra-4 (כלומר לא המעבדים האחרונים) הרבה יותר חזקים ממה שיש גם במצלמת ה-D-SLR הכי יקרה, והמגבלה היחידה עד כה היתה ב-API של מערכות ההפעלה הסלולריות. קצת בשביל הפרופורציה: מכשיר אייפון 6 יכול לצלם כיום 240 פריימים לשניה וידאו ב-1080P. נקסוס 7 עם האנדרואיד החדש יכול לצלם 30 פריימרים RAW לשניה ברזולוציה של יותר מ-4K (כ-8 מגהפיקסל). תשוו את זה ל-60 פריימים ב-1080P שהמצלמה הכי חזקה של קאנון מצלמת. כמובן שהאיכות D-SLR תהיה הרבה יותר גבוהה מכל סמארטפון בגלל כל המכניקה, עדשות, גודל חיישן וכו'. גם מבחינת צילום תמונות ב"התפרצות" – הכמות היא יחסית זעירה (15 ב-RAW במצלמות קצה גבוה) למרות שליצרניות יעלה משהו כמו $20 כדי להוסיף 4 ג'יגהבייט RAM כדי לאפשר לצלם 30 פריימים, אבל הן מסרבות להכניס זאת.

עכשיו נסו לדמיין מה היה קורה אם היינו מכניסים סמארטפון לתוך מצלמת D-SLR…

כל יצרני מצלמות ה-D-SLR, סופר-זום, P&S יודעות שהן צריכות שינוי רציני והן עושות צעדים מהוססים מאוד, לא שיש להן הרבה ברירות. בשנתיים האחרונות נכנסה יצרנית אחת מאוד עקשנית לשוק מצלמות ה-Super Zoom, אותה יצרנית שידועה בכך שהיא מחסלת תחרות רצינית. בטח שמעתם עליה, סמסונג. הם התחילו להוציא מצלמות, כאשר האחרונה שבהם היא המצלמה מימין (שגם נמכרת בארץ ביבוא רשמי של סמסונג), ה-Galaxy K Zoom. מצד אחד יש לה זום אופטי X10, היא יכולה לצלם 1080P ב-60 פריימים לשניה, אבל כפי שאתם יכולים לקרוא בסקירה – חיי הסוללה שלה חלשים והתוצאות צילום שלה בסטילס – לא אחידות. מה שסמסונג כן עושה ואחרים לא עושים – הוא להוציא מכשירים חדשים כל מספר חודשים עם שיפורים בהשוואה לדור הקודם – עד שזה יתפוס. כך הם עשו עם ה-Note (שכולם בהתחלה צחקו עליו), וכך הם עושים עם מצלמת טלפון (שהיא הרבה יותר מצלמה מטלפון). התשובה של ניקון לדוגמא, היא ה-CoolPix S800c שגם היא מבוססת אנדרואיד, וכפי שניתן לקרוא כאן, זו לא מצלמה שהייתם רוצים לקנות לאחד מבני המשפחה – גם איכות התמונה לא משהו, גם גירסת האנדרואיד איטית, והסוללה נגמרת במהירות.

השאלה עכשיו הן מה אותן חברות יעשו..

אפל, לדוגמא, מאוד מעוניינת בשוק ה-Low End של ה-D-SLR בתור התחלה. כפי שאנו יודעים, אחד הדברים שיש ב-D-SLR (או כל SLR) זה האפשרות להחליף עדשות, אז איך בדיוק תחליף עדשה באייפון? או, בשביל זה אפל הוציאה פטנט על חיבור עדשות חיצוניות. חיבור כמובן לא יספיק אם יש לך חיישן פיצי מסכן בהשוואה ל-D-SLR מקצועי, אבל תסמכו על אפל שהם ישנו את החיישן ודברים אחרים, ואם אפל שם – אז תהיו בטוחים שגם סמסונג עובדים על כך. אחרי הכל, יש לסמסונג חטיבת צילום הרבה יותר גדולה ממה שיש לאפל, כך שסביר להניח שנראה מסמסונג משהו בעתיד הקרוב.

זה יקח לפחות שנתיים-שלוש, אבל שוק הסופר-זום ובכלל שוק ה-Point & Shoot ימותו בגלל אפל וסמסונג. אחרי הכל, אם יש לך מצלמה טובה מספיק בסמארטפון, לשם מה תסחב איתך מצלמה נוספת? (אלא אם אתה צלם מקצועי או צלם חובב עם D-SLR שהולך לאירוע על מנת להשתתף ולצלם אותו) ועל כך אותן חברות בונות. ניקון וקאנון בשלב זה "מגמגמות" – קאנון רק בשלב השמועות, ניקון עם ה-S800C. סוני גם נמצאת באותו מצב, אם כי בסוני דווקא עושים צעדים כדי להתממשק לסמארטפונים (סידרת ה-QX) והיא בהחלט עושה שינוים בקצה הגבוה (ה-A75 שזו מצלמה ללא מראה אך עם חיישן פריים מלא בגוף דק מאוד ושניתן להחליף עדשות), אך שאר המצלמות שלה דומות למתחרות עם אותה סיבוכיות. מי תהא מהן הראשונה לבצע את השינוי המסיבי? מי תמצא את שווי השוק שלה מתדלדל במהירות? את זה אנחנו כנראה נראה בשנים הקרובות. תזכרו – בעבר אף אחד לא דמיין שחברות צילום כמו קודאק ופולארויד ימותו, כיום הן כבר בר מינן, כל זאת בגלל שהם לא צעדו קדימה בזמן.

האם כדאי לרכוש עתה שעון חכם?

לאחרונה החלה "התקפת" שעונים מחכמים מכל יצרן חומרה כמעט. זה התחיל הרבה לפני שגוגל הוציאו את Android Wear. חברות כמו Pebble הוציאו שעון שזכה להתלהבות גדולה בפרוייקט מימון ההמונים שלו, המשיך עם Nike, Fitbit ואחרים וכעת מגיעים השחקנים הגדולים כמו גוגל, אפל ובקרוב – גם מיקרוסופט תוציא משהו (כרגיל, הם מאחרים).

רבים שואלים – האם כדאי לרכוש שעון שמריץ Android Wear של גוגל? או אולי להמתין לתחילת השנה ל-Apple ולשעון החדש שלה?

לעניות דעתי – התשובה, במקרה של גוגל ואפל – היא שלא כדאי לרכוש אותם עכשיו, גם אם יש לך את הכסף לכך, וברשותכם אסביר.

עניין השעונים החכמים הוזכר במאמרי דעה רבים זמן רב. כל ספר שדיבר על העתיד דיבר על שעון חכם שנותן לך מידע חשוב, יודע לסייע לך בכל מה שקשור לבריאות, וכן – גם מראה לך את השעה ותכונות נוספות. מי שזוכר, כצעירים – היתה סידרה שנקראה Knight Rider שהכוכב שלה היה מדבר עם האוטו שלו דרך שעון ממוחשב (מי חשב שאי פעם נגיע למצב שנוכל להגיב ל-Whatsapp בדיבור עם השעון שלנו?). בשנת 2013 – שווי השוק של שעונים חכמים היה 700 מיליון דולר והוא היה מחולק לפי הגרף משמאל.

חברות רבות ניסו לקיים את החזון הזה. הנה לדוגמא תמונת אב-טיפוס של שעון מבוסס לינוקס שב-IBM עבדו על כך לא מעט. ניתן היה כבר אז לבנות שעון, אך הסוללה לא החזיקה יותר משעה, הממשק היה מזעזע, וכל הרעיון נפל.

בזמן שחברות כמו Pebble הוציאו שעון חכם עם תצוגת E-Ink (תצוגת שחור לבן שאינה מצריכה תאורה, אך מצד שני זמן עדכון המסך הוא איטי כך שלא ניתן לצפות באנימציות מורכבות וכו') שמחזיק שבוע, חברות מחשבים רבות כבר עבדו ב-R&D שלהם על שעון ומדי פעם חברות שונות הוציאו שעונים חכמים כדי לבדוק את השוק. חברת Sony הוציאה בעבר שעון חכם שכולו Android (לא Wear) ונחלה כשלון. גם מוטורולה הוציאה שעון מאוד מוגבל וגם הוא לא הצליח.

השעונים שיוצאים כיום הם מוצרים שהעבודה עליהם לקחה בין שנתיים לשלוש, כלומר הטכנולוגיה שבתוך השעון היא בת שנתיים אם לא יותר בחלק מהמקרים. בחלק אחר (כמו במקרה של LG G Watch R העגול עם מסך ה-P-Oled) – הטכנולוגיה הבשילה רק לפני מספר חודשים והחברה מיד הכניסה אותה לשעון למכירה. במקרה של מוטורולה עם ה-MOTO 360 כש-iFixit פירקו את השעון לגורמים, ראו שהמעבד הוא מעבד ישן מ-2011 במקום מעבד משנת 2012 שדווקא יודע לחסוך בחיי סוללה.

התוצאה: השעונים כיום המבוססים על מערכת ההפעלה מבוססת של אפל או של גוגל מחזיקים בין יום (ללא פעילות אינטנסיבית) עד 2-3 ימים מקסימום (במקרה של סמסונג עם ה-Galaxy Gear Live). השעון של אפל, לפי כל מיני מקורות, מחזיק "מקסימום" עד הלילה וכל לילה חייבים להטעין אותו, נכון להרגע.

בניגוד לטלפון הסלולרי שמתוך הרגל אנו מטעינים אותו כל לילה, אנשים רבים רגילים לישון עם השעון על זרועם, מה שאומר שבמקרים רבים אנשים ישכחו להטעין אותו, ובבקר הם יתעצבנו לגלות שהשעון שלהם הפך לברזל/פלסטיק יקר ולא שמיש עד שיטעינו אותו, כך שאנשים מצפים לשעון שיחזיק לפחות מספר ימים אם לא יותר ולא ישבוק חיים באמצע היום או יום אחד בלבד.

לפיכך, היצרנים חזרו מזמן אל התכנונים שלהם, והם יצטרכו לשנות כמה וכמה דברים:

  1. לאמר "שלום" יפה לכל מסך מבוסס LCD או כל מסך עם תאורה אחורית. OLED, SuperAmoled או כל מסך בתצוגה שלא דורשת תאורה אחורית כלשהי.
  2. הם יצטרכו למצוא (או לתכנן בעצמם) מעבדים חדשים שלוקחים בין רבע לשליש תצרוכת חשמל מהמצב כיום. היצרן הראשון שיוצא SOC שכולל כמעט את כל מה שיש בלוח אם של שעון חכם כולל RAM וצריכת חשמל נמוכה במיוחד, יזכה ברכישות רבות מאותם יצרני שעונים.
  3. הם יצטרכו למצוא דרך איך להכניס סוללה יותר גדולה מבלי לעבות את השעון יותר ממה שהם כרגע. אנשים מסוגלים לסבול עובי של 8-9 מ"מ, לא 15 מ"מ.

ואם כל זה לא הספיק, גוגל ואפל כבר דוחפות תכונות נוספות למכשיריהם. אפל כבר הודיעה שתוכל להאזין למוסיקה ללא טלפון, גוגל הוסיפה גם GPS שיהיה מובנה בשעון (אחרי הכל ה-GPS שבתוך הטלפון כשהוא בכיס אינו קולט תמיד את הלוויינים, שעון שנמצא על היד – דווקא כן) ו-Android Wear 2.0 נמצא ממש מעבר לפינה והוא ישחרר בחלקים מחודש הבא.

אז השעון החכם שתוכלו לרכוש עתה לא יחזיק הרבה זמן מעמד (בכל מובן). אם אתה טיפוס "מאמץ מוקדם" אז בוודאי כבר הזמנת או שתזמין את השעון המועדף עליך, אולם כל אחד אחר שרוכש מכשיר טלפון חכם לשנתיים לפחות (לדוגמא) – עדיף שלא יתפתה למבצעים (סמסונג כבר מכינה מבצע עם ה-Note-4) וימתין לפיתוחים חדשים כמו דור שני (או במקרה של סמסונג – דור עשירי לפחות, הם כבר שחררו 6 שעונים!).

Exit mobile version