מכשיר ה-Galaxy Fold של סמסונג שיתחיל להימכר החל משבוע הבא (אין לי מושג אם הוא ימכר בישראל) הזכיר לי כמה דברים שחשבתי לשתף אותם, במיוחד לכל אלו שאין להם שום בעיה להוציא 2000$ (לפני מע"מ) על צעצוע חדש.
בואו נחזור 3 שנים אחורה. באחת מהתערוכות המקומיות ביפן הציגה חברה יפנית מסך גמיש. לחברה קוראים Sharp והם היו בין הראשונים שהציגו מסך שמחובר למכונה שגוללת את המסך הלוך ושוב. זמן לא רב אחר כך הציגו סוני, LG וסמסונג מסכים גמישים. עניין התצוגה הוא דבר חשוב עבור חברות כדי להציג קידמה והצדקת השקעה ב-R&D.
מצד שני – אם תיקחו מהנדס מהחטיבות האלו לשאול כמה הדבר הזה שמיש – כולם היו אומרים לך משהו פשוט: התצוגה עובדת מעולה, אבל לא יכולה לעמוד בתנאי שימוש יומיומיים מחוץ למעבדה או חדר נקי (במובן של חברות יצור שבבים).
סמסונג החליטה לפני כשנתיים בערך להתחיל למכור את המסכים הגמישים שלה גם למתחרים, ביניהם Xiaomi, Huawei ואחרים. זה לא משהו מיוחד, סמסונג מתחרה במוצרים הסופיים, אבל שמחה למכור לך כמעט כל ציוד שהם מייצרים, כולל סוללות, זכרונות, מסכים ועוד.
בואו נסתכל על המסך: המסך הפנימי של ה-Galaxy Fold והמסכים של המתחרים, בנויים בדיוק באותה שיטה – המסך מורכב משכבות, מסך OLED שמודפס, כאשר הדיגיטייזר (מה שדוגם את האצבעות שלכם) – מעליו, ומעל ישנה שכבת פולימר שמודבקת. בניגוד לטלפון הרגיל שלכם – אין זכוכית למעלה ואין תאורה אחורית (כמו במסכי IPS וחלק מהמסכים האחרים). אותה שכבה פלסטיק – היא זו שנועדה להגן על המסך ואם מנסים לקלף אותה – המסך פשוט יפסיק לעבוד כי כשמקלפים, הורסים את ה-OLED, והמסך מתחיל להבהב, חלקים ניכרים יוצגו כשחור או יהבהבו והפתרון היחיד הוא להחליף את כל המסך, סיפור יחסית די קל ב-Fold (לפי תמונות שפורסמו ב-Weibo) אבל יקר להחריד.
במציאות היומיומית, כשפותחים את הטלפון במגוון מצבים ובמקומות שונים – הטלפון יספוג חלקיקים שונים, החל מחול, פירורים ושאר דברים, והם פשוט ישרטו את שכבת הפולימר במקרה הטוב, או יכנסו בקפל של המכשיר במקרה הרע (מאוד. ברגע שזה נכנס, זה עניין של שעות עד שהמסך הפנימי יפסיק להגיב) ובניגוד לזכוכית – כאן ניגוב לא יעזור ושריטות יהיו עניין של ימים ספורים בודדים עד שיתרחשו, השכבה פשוט דקה מאוד.
במכשירים של המתחרים לעומת זאת, המצב יותר גרוע: גם Xiaomi וגם Huawei נתנו הצגה מוקדמת של המכשיר, ובניגוד למכשיר ה-Fold של סמסונג, כל המסך של המכשירים שלהם הוא Oled עם שכבת ציפוי פולימרית, הווה אומר: תכניס לכיס, והוא ישרט, כך שכבר בשעות הראשונות אחרי שתתחיל להשתמש בו ולהכניס אותו לכיס – "תזכה" לערימת שריטות שאי אפשר לתקן.
במילים אחרות: אם אתה קונה את המכשיר ב-2000$, זו תהיה אחת ההשקעות שתצטער עליה מאוד מהר.
בשביל ש-OLED גמיש יצליח, יש צורך בפיתוח של שכבה חלופית לפולימר, שכבה שתעמוד בשריטות, ושההדבקה תהיה הרבה יותר חזקה (יש כבר תמונות של ה-Fold שבה השכבה הפולימרית מתחילה להתקלף מעצמה, שזה אומר – עניין של שעות עד שהמכשיר יהיה מושבת!).
בעיה אחרת שפחות קשורה לחומרה ויותר קשורה לתוכנה – היא שתוכנות רבות פשוט לא יודעות לעבוד במצב Tablet וכתוצאה מכך אם פותחים את המכשיר והאפליקציה מוצגת, תקבלו תצוגה של 2 פסים גדולים שחורים אנכיים – ואת האפליקציה באמצע. לצערי גוגל אינה כמו אפל שמוודאת שאפליקציות שמיועדות לטאבלט – מופרדות מהאפליקציות לטלפון, וזו התוצאה. גירסת אנדרואיד הבאה (Q) תתמוך באפליקציות ובמעבר ממצב טלפון לטאבלט באופן אוטומטי, אבל עדיין אין תמיכה רצינית לפונקציונאליות הזו.
לסיכום: סמסונג רצתה להיות הראשונה עם מכשיר מתקפל בעל מסך גמיש. סמסונג יצאה עם המכשיר והיא חוטפת את כל הריקושטים האפשריים. Huawei תצא כמדומני בחודש הבא עם המכשיר שלה ו-Xiaomi כנראה תוציא מכשיר מתקפל בהמשך השנה. ימים יגידו איך הקהל יתייחס למכשירים ואיך הם ישרדו. הטכנולוגיה, לעניות דעתי, עדיין אינה מוכנה לשימוש יומיומי ובוודאי שאינה שווה השקעה של אלפי דולרים (מי בדיוק האיש המבוסס שרוצה להשוויץ במכשיר יקר מאוד .. ושרוט?). מצד שני – אין ספק, המכשיר והחידוש של מסך OLED גמיש – מאוד מלהיב אנשים כך שאני מאמין שיהיו השקעות רציניות בטיפול בבעיות שיצוצו במכשירים בגירסה הראשונה.