בעניין פוסטים חדשים בבלוגים

קוראיי היקרים רגילים לראות לא מעט פוסטים ממני בבלוג זה, ובבלוג העסקי שלי, אולם במחצית השנה האחרונה הבחינו רבים כי כמות הפוסטים צנחה משמעותית, והחלו להופיע וידאו קליפים.

אני חש כי אני חייב הסברים לגולשים היקרים ולהסביר מה קרה, מדוע, ומה הולך להיות בהמשך.

קצת הסבר לגבי הבלוג המקצועי: הוא לא כוון מעולם להיות פרסומת ישירה של "חץ ביז" במובן של כל פוסט "דוחף" אותך לשכור את שרותי העסק שלי, אלא להיות שיתוף נטו של דברים/טכנולוגיות שאני עוסק בהם באותו זמן ואני מוצא שפוסט בנושא יכול אולי לעניין את הקוראים, ולכן – מעט לאחר שאני מסיים את הפרויקט או אותו משהו שהתעסקתי איתו, אני כותב את הפוסט ומשחרר. אני לא חושב על הדברים יותר מדי ולא משקיע יותר מדי בפוסט, כי אני מעדיף להנגיש את הפוסט בצורה כללית של Overview ומי שרוצה – יש לא מעט חומר זמין בנושאים הנ"ל ברחבי האינטרנט.

הבלוג האישי הוא יותר לדעות אישיות שלי וגם לנושאים טכניים שאין להם שום נגיעה לעסק שלי – דעות, סקירות של חומרה, התנסויות בתוכנות ומערכות שונות וכו'. גם שם, אני מעדיף לכתוב משהו שהוא די כללי מאשר להיכנס ל"בפנוכו" ולשעמם למוות גולשים מזדמנים.

הבעיה שלי מתחילה בי – לי קצת קשה גם להתנסח בצורה נאותה ונכונה וגם לכתוב פוסט שוטף מבלי "להסתובב סביב הזנב". קרו לי לא מעט מקרים שכתבתי פוסט שלא ממש רואים בו התחלה/אמצע/סוף, ולא נעים לי לגלות זאת לאחר שפירסמתי את הדברים וקראתי מחדש את הפוסט יותר מאוחר.

מצאתי לעומת זאת, כי הרבה יותר קל לי כיום להתבטא בצורה הויזואלית בוידאו, תוך כדי תרגול דיבור בצורה קצרה ועניינית, והכי חשוב – אני יותר שומר על התחלה/אמצע/סוף. אני פשוט ומקליט את עצמי, מתקן תוך כדי הקלטה, ולאחר מכן אני עורך, חותך חלקים שלא צריך בעריכה, ומעלה ליוטיוב. כל התהליך לוקח לי פחות או יותר זמן כמו כתיבה ועריכה של פוסט, ולפיכך – התחלתי להעלות יותר ויותר קליפים לערוץ האישי העברי, והערוץ היותר טכני/עסקי/לועזי שלי (קחו את הזמן, תעשו Subscribe 🙂 ).

חלק מהאנשים לא כל כך אהבו את המעבר שלי לוידאו, מכיוון שהם מעדיפים לקרוא טקסטואלית את הפוסט וחלק אהבו את הקליפים, וכאן אני רוצה להסביר נקודה חשובה: אני רוצה להנגיש את התוכן שאני משתף לכמה שיותר אנשים, אבל אינני יכול גם להכין קליפים (ושוב – זהו דבר שדי עוזר לי אישית באימון על התנסחות והעברת מסרים) וגם לכתוב פוסטים טקסטואליים ארוכים. מבחינת הקליפים עצמם, למי שלא יודע, רוב מוחלט של הקליפים אינו מצריך צפיה, הואיל ואני מצלם בפורמט של Talking head – כך שהגולש יכול ללחוץ Play על הוידאו, ולעבור ל-TAB אחר או להמשיך את עבודתו. הוא פשוט ישמע את הפוסט ממני.

ולכן החלטתי לעשות משהו פשוט: אני אפרסם את הקליפים כאן בבלוג, ואני אוסיף מספר פסקאות המסכמות את הפוסט עם קישור לוידאו. (לגבי כתיבת/הוספת תרגום – אני מתנצל בפני המעוניינים, אבל פשוט אין לי את המשאבים לכך. אם מישהו/י רוצה לתרגם ולשלוח לי קובץ להעלאה ליוטיוב – אשמח להעלות).

אני משער שאנשים סקרנים לדעת איזה פורמט יותר "תופס" – הטקסטואלי או החזותי, והתשובה היא: אותו דבר. לא ראיתי קפיצה משמעותית במעבר לוידאו, ופוסטים טקסטואליים שפרסמתי פה לאחרונה קיבלו פחות או יותר את אותה כמות גולשים. היתרון הגדול של יוטיוב מבחינת סטטיסטיקות, היא הצפיה בזמן אמת בכמויות שגולשים לקליפ, כמות זמן שנשארים ופילוחים שונים, דבר שה-Jetpack בוורדפרס לא ממש מצטיין בו (אם כי אני בטוח שיש 1001 תוספים שיתנו את המספרים הנ"ל).

לסיכום: אינני הולך לעבור לעולם הוידאו ולזרוק לחלוטין את הבלוגים הטקסטואליים ואינני הולך לזרוק את יוטיוב ולחזור חזרה לעולם הבלוגים הטקסטואליים. אנסה לעשות כמיטב יכולתי, אבל אינני יכול לשחרר 2 גרסאות מלאות (וידאו + טקסט) לכל פוסט.

מקווה שהדברים יתקבלו בהבנה. תרגישו חופשי להגיב.

חודש הגאווה, טרנסג'נדרים וימין שלא מבין

למי שלא שם לב, אנחנו נמצאים בחודש הגאווה. במשרד החוץ תלו את דגל הגאווה בהוראתו של שר החוץ יאיר לפיד (ובכך גרמו לאיתמר בן גביר להתחרפן קלות.)

המאמר שלי לחודש הגאווה הזה ידבר על טרנסג'נדרים/ות והסבל שנגרם להם/ן מבורות או מטמטום, קשה עדיין להחליט…

ישנם בארץ ובעולם לא מעט צעירים ובוגרים, צעירות ובוגרות – ששינו או משנים או רוצים להתחיל לשנות את מינם/ן למין השני. לכל מי שעובר/ת את התהליך, ברור להם/ן שזה הולך להיות הגהינום עלי אדמות, לא רק מבחינה הורמונלית, ניתוחים וכו' – אלא גם מבחינת סביבה, עבודה, יחס מהחברה וכו'. אחרי הכל, גם במקומות שמקבלים טרנסג'נדרים/ות ומתייחסים אליהם/ן יפה, תמיד יהיה הקרציה/האידיוט שיתן יחס גרוע, משפיל, מביך. לא חסרים כאלו.

כעת נציץ אל ארה"ב, מדינה שדוגלת בזכויות שונות לכל מיני סקטורים – מיעוטים, להט"ב, שמרנים וכו'. יש בארה"ב לא מעט מדינות שהעבירו חוקים שבהם עושים הכל כדי לגרום סבל לטרנסנג'נדרים/ות. שימוש בשרותי המין השני? (כלומר בשרותי נשים למי שעברה שינוי מזכר לנקבה) – חס ושלום! הטרנסג'נדרית היא בוודאי איזה גבר עם ליפסטיק וביגוד נשי שמחפש להטריד נשים (טוב, הרפובליקנים לא ממש מבינים שיש דבר כמו Cross Dressing שזה לא טרנסג'נדר/ית ששם מדובר על גברים לכל דבר ועניין שלפעמים אוהבים להתלבש כמו נשים, אך אין להם כוונה לשנות את מינם או לחיות כאשה לכל ימי חייהם) ולפיכך טרנסג'נדרית סובלות לא מעט – והכל בחסות אותה מדינה.

לאחרונה הועלתה טענה חדשה ישנה עם דרישה שלא לאפשר לטרנסג'נדריות להתחרות בענפי ספורט כאשה … כי … "הוא היה גבר ומבנה הגוף שלו נותן לו יתרונות על פני נשים טבעיות"… לצערי נראה כי זה גם מגיע ארצה ומתחילים לשמוע את זה מכל מיני גופים בימין.

אז בואו נהרוג את הטיעון הדבילי הזה שיכול להיות מופרך ע"י כל אנדוקרינולוג מתחיל.

כשבחור מתחיל תהליך לשינוי מין מזכר לנקבה, הוא מקבל באופן קבוע, 2 סוגי כדורים: כדור שחוסם את הורמוון הטסטוסטרון (Blockers, כמו Endrocure) והורמונים נשיים (כדורים כמו Estrofem ויש עוד כמה וכמה תחליפים), כך שאם אותה טרנסג'נדרית היתה עושה כושר לפני התחלת שינוי המין, ההתפתחות הגופנית שלה תואט בגלל ההורמונים, וככל שהזמן עובר, מצב ההורמונים בגוף שלה יהיה, ברמת המאקרו, פחות או יותר כמו של בחורה רגילה (עד לשינוי התחתון בו הגוף יפסיק להפיק טסטוסטרון שבין כה נחסם). יוצא מכך כי אין יתרון ממשי לטרנסג'נדרית בטיפול הורמונלי ארוך על פני בחורה רגילה, כך שהטענה מהצד הימני של המפה הפוליטית היא פשוט טענה מגוכחת שמגיעה מפוביה לכל דבר שאינו סטרייט.

שוחחתי לאחרונה עם מספר טרנסג'נדרים/ות וביקשתי מהן/ם לציין איך המצב בארץ מבחינתם/ן. מסיכום השיחות, ניתן לאמר שהמצב בישראל משתפר, בהשוואה למדינות שונות (ועדיין, אירופה מובילה) – יש יותר קבלה מצד אלו שאינם בקהילה, אך יש עדיין מקום לשיפור: עדיין יש לא מעט מקומות שמסרבים לקבל טרסנג'נדריות לעבודה, ויש עדיין קושי רב לצעירים ולצעירות לעבור את תהליך שינוי המין במימון המדינה ועדיין יש לא מעט שיסוי נגד חברי הקהילה מצד גורמים דתיים וחרדים.

כמה מילים על "זכות" ועל "אחריות"

אני רוצה להתחיל בדוגמא תאורתית: נניח ואני נשוי, עם 4 ילדים, 2 כלבים, חתול ודג זהב. נניח שבת זוגי עובדת, ואני עובד, המצב הפיננסי שלנו לא בשמיים, אבל איך אומרים – "מסתדרים".

יום אחד אני רואה באפליקציה של הבנק הודעה מוקפצת שאני יכול ללוות כאן ועכשיו 50 אלף שקלים בשניות ספורות! אני לוחץ על ההודעה, ממלא את הטופס אונליין ואכן תוך רגעים ספורים מתווספים לחשבון המשותף שלנו 50 אלף שקלים! אני מושך במזומן חלק מהסכום ומשתמש בכרטיס חיוב כדי "לחגוג" בקניות של מותרות, (אני כמובן לא שוחחתי עם בת הזוג על כך).

סביר להניח שמי שיקרא את הטקסט הזה, יחשוב ובצדק כי אני אדם חסר אחריות, לא ממש חכם שלא חושב קדימה ומוכן לסכן את משפחתו תמורת שטויות "נוצצות".

אבל בואו נעזוב לרגע את עניין חוסר האחריות, הטמטום והטיפשות לעשות צעד כזה, ונתמקד ברמת הפיקסל הבודד בדבר קטן ומהותי? האם זוהי זכותי לקחת את אותה הלוואה מהבנק? מבחינה טכנית, התשובה היא "כן" (כל עוד אני מוגדר כמורשה חתימה בחשבון וכו', אבל שוב, לא ניכנס לפרטים הללו, זו רק דוגמא תיאורתית).

וכאן בדיוק הדבר שצריך לזכור – כמעט בכל דבר של "זכות" – מוצמד לכך חלק של אחריות. זכותך המלאה עכשיו לקום ולהתפטר בגלל הבוס המעצבן או בגלל תנאים שלדעתך אינם הולמים עבורך, אבל יש עליך אחריות לדאוג לגבי משפחתך (אם אתה בעל משפחה) ולגבי תשלומים שאתה צריך לשלם בהמשך החודש, חודש הבא – משכנתא, מסים, וכו', ובמילים פשוטות – מימוש הזכות שלך להתפטר יכול לגרום לצרות אם לא תיקח את כל הדברים בחשבון לפני שתגיש את מכתב ההתפטרות.

מבחינה טכנית, אני די בטוח שאני לא מחדש עד כה שום דבר לקוראים, כולם מבינים את עניין הזכות ומה שנכרך אחרי מימוש הזכות, אולם בתקופה האחרונה, בכל הקשור לחיסונים, אפשר לראות משהו מעניין – אנשים שצועקים בקולי קולות על זכותם לא להתחסן, ולרבים יש סיבות שונות לבחור ולממש את הזכות הזו.

העניין הוא, שלרבים מאותם אלו שצועקים לגבי זכותם לא להתחסן, העניין הלוגי של אחריות הקשורה לאותה זכות – לא מתחבר אצלם, ורבים מתפלאים על החלק שמגיע בעקבות מימוש אותה זכות: הצורה בה אחרים מסתכלים עליך, ובהתאם – איך מתנהגים איתך, או – איך מתייחסים אליך.

זוכרים את עניין ההלוואה שהזכרתי בתחילת הפוסט? איך בדיוק המשפחה, חברים ואחרים שישמעו על כך יתייחסו אליי? כ-דביל מושלם, אידיוט, אדם שלא כדאי להפקיד שום דבר שצריך אחריות! וכך בדיוק אחרים יתייחסו לאלו שבוחרים לא להתחסן.

הסיבה לכך פשוטה: כ-עם אנחנו בעצם כרגע "עם חצוי" – יש את אלו שחוסנו, ויש את אלו שבחרו לא להתחסן (לא ניכנס לאלו שלא יכולים להתחסן ודווקא בימים אלו יש הוראות חדשות לגביהם, פרטים בקופות החולים). המחוסנים לא מבינים ולא מסכימים על הבלתי מחוסנים – וההיפך. בסופו של יום, המחוסנים מסתכנים על הבלתי מחוסנים כ"פצצה מתקתקת" שיכולים פוטנציאלית להדביק אחרים שלא יכולים להתחסן (תינוקות וצעירים עד גיל 16 לדוגמא) אבל כן יכולים להידבק ולחלות מהוירוס, והפער הזה רק הולך וגדל: בסופו של יום, אותו בלתי מתחסן צריך לקחת בחשבון שהוא עלול להפסיד כמה קשרי דם ובפועל לקבל "נידוי" מכל מיני אירועים משפחתיים (אם לדוגמא כולם במשפחה חוסנו, חוץ מהעקשן שלא מתחסן) וכאן אנחנו נכנסים לסיטואציות שאינן קשורות ישירות למחלה, אלא לפער הגדול שנוצר בין המשפחה לבין אותו עקשן, דבר שלא נסגר כל כך מהר, ורבים מהבלתי מתחסנים מתחילים או חווים אותו כיום.

בפוסט זה לא באתי לנסות לשכנע בלתי מחוסנים – ללכת להתחסן (עבדכם הנאמן התחסן ואף קיבל תעודה, וישמור האל לגבי אבטחה של התעודה.. כי אין אבטחה), אבל אני חושב שאפשר להציע לבלתי מתחסנים מספר נקודות פשוטות למחשבה:

  • לא לכרוך את ה"מסביב" עם החיסון. לדוגמא – כל ההתנהגות הממשלתית, משרד הבריאות, אכיפה סלקטיבית, חוזים תמוהים, סודיות ל-30 שנה ועוד נקודות שונות, אינן משפיעות או משנות את החיסון או מרכיביו. במילים אחרות – כן, זה מעצבן, אבל אל תכרוך את זה עם החיסון עצמו.
  • השאלות הטכניות – אנחנו שפני נסיון? מה עם ההשפעה לטווח ארוך ושאר שאלות – כולן נענו במספר גרסאות ובמספר שפות. יש מענה באתרים כמו משרד הבריאות, מכון ויצמן ובעוד אתרים (קצת גוגל, לא להתעצל!) בגירסה פשוטה ומובנת לאנשים שאין להם ידע מקצועי, ויש גם אתרים אחרים (באנגלית) עם הסברים מקצועיים. לפעמים (וזה צעד לא קל לעשות, לחלק מהאנשים) צריך להתנתק מכל מיני רבנים ומכל מיני קבוצות עם דעה אחידה – כדי לחפש מידע אחר, ואולי גם לשאול במקומות יותר מקצועיים ויותר ניטרליים את השאלות שמטרידות אותך בקשר לחיסון. זכור – רוב מוחלט של השאלות נענו, הקבוצות המתנגדות לחיסון מפזרות שקרים לעוסים שוב ושוב, ואילו במקומות אחרים תמצא רוב הזמן מידע עדכני.
  • אחריות הפוכה: אותו בלתי מתחסן יכול לחטוף את הוירוס, גם אם הוא יגן על עצמו בצורה מקסימלית. הקניונים נפתחים (עם צפיפות תורים גדולה וסביר להניח שלא ישמרו שם על מרחק של 2 מטר בין הקונים), יש סופרמרקטים שגם שם לא נשמר מרחק, ובקיצור – אם אינך מחוסן, הסיכוי שתידבק מבלתי מחוסנים אחרים – לא קטן. השאלה פשוטה: אתה באמת רוצה לעבור את הסיוט הזה, ואת הבידוד? סתם תהיה..

לסיכום: יש לכל אחד זכות להתחסן או לא להתחסן, אבל חשוב לזכור שלכל זכות יש דבר מוצמד שנקרא "אחריות" שאי אפשר להתחמק ממנה, כלפיך וכלפי אחרים, ולכן כדאי, לעניות דעתי, להקדיש פה ושם כמה דקות כדי להכיר את הדברים מעט יותר לעומק, ולא להסתפק בטיעונים חלולים או מעוותים או שקריים.

הערת אגב לגבי הלוואות: לא חשוב כמה אתם צריכים כסף פה ועכשיו, אף פעם אל תיטלו הלוואה דרך האפליקציה (לא חשוב אם זו אפליקציה של הבנק, או חברת אשראי). צרו קשר עם הבנק או חברת האשראי והתווכחו על העמלות והריביות, אתם רק תרוויחו מכך.

התרשמות מסוני ZV-1

לפני מספר שבועות רכשתי את הסוני ZV-1. ראיתי את הסקירות עליה והחלטתי שגם לי יתאים אם תהיה לי מצלמה קומפקטית, איכותית, שאפשר להכניס אותה לכל תיק ולשלוף בעת הצורך. כי עם כל הכבוד, טלפונים סלולריים עדיין לא נותנים את אותה פונקציונאלית של מצלמת Point & Shoot כמו ה-ZV-1.

מאז שרכשתי את המצלמה, השתמשתי בה לצרכים שונים, החל מצילום וידאו, השתתפות בשיחות זום, צילומי "דוגמנות" של החתולים שלי ועוד, ורציתי לשתף עמכם את חוויית השימוש במצלמה.

לאלו המקצוענים שקוראים את הבלוג הזה ורוצים לדעת איך המצלמה, אומר כך: קחו מצלמה של סוני מסידרת האלפא (כמו A6500), החליפו לה מסך לגירסה מסתובבת, הקטינו אותה פיזית ברוחב ב-2 ס"מ בערך ובגובה ב-0.6 ס"מ לערך, ובדרך גם תקטינו את הכפתורים. נוריד רזולוציית צילום וידאו מרמה מקסימלית של 4K ב-60 פריימים ל-4K ב-30 פריימים. כמובן שלא נכניס 10 ביט בשום מצב, ואת החיישן נשנה למה שקיים בסידרת ה-RX האחרונים. את חיי הסוללה נקצץ קשות (פתאום סוללת ה-FW50 לא כזו גרועה…) וכמובן שאין שום אפשרות להחליף עדשה.

עם מה נשארנו? עם מצלמה די טובה!

מבחינת וידאו, יש לנו כל מה שצריך לרמה ההתחלתית עד בינונית. יש IBIS לא רע בכלל (כמובן שזה במחיר של Crop סימלי), יש פוקוס אוטומטי מעולה (והרבה יותר מהיר ממה שקיים גם ב-A6600, אגב) ואפשר להקליט עד 75 דקות עד שהסוללה נגמרת (אפשר להקליט יותר, אם מחברים Power Bank לחיבור ה-USB – כך ניתן לצלם יותר משעתיים, מנסיון). פרופילי תמונה (כולל S-LOG3, HLG וכו') קיימים וניתנים לשימוש, אם כי ב-8 ביט בלבד (בניגוד ל-A6100 שסוני הורידו את הפונקציונאליות הזו בדגם הנ"ל). מבחינת Bit rate – ב-4K אפשר להגיע מ-60 עד 100 מגהביט, ב-Full HD ניתן להגיע בין 16-100 מגהביט, ומבחינת כמות פריימים לשניה – ניתן להגיע עד 120. בקיצור – אם מצליחים להסתדר עם הטווח הקצר של העדשה (24-70 מ"מ עם F/1.8-2.8) – אפשר להגיע לאחלה וידאו. יכול להיות שתצטרכו להיות קצת יצירתיים…

מבחינת סטילס – זה קצת פחות מה-A6000 למיניהם, כאשר החיישן הפעם הוא 20 מגה-פיקסל, אך עדיין ניתן לצלם תמונות מדהימות, במיוחד שמייצב התמונה עובד מעולה ו"סולח" לידיים שאינן כל כך יציבות. אם אתם מצלמים בחוץ, תשמחו לדעת שהמצלמה כוללת כבר ND שעושה עבודה לא רעה (הוא די בסיסי, תשכחו מ-רמות של ND, זה לא C70 של קאנון). למי שעוקב אחר דף הפייסבוק שלי, התמונות שהעליתי בימים האחרונים – צולמו ב-ZV-1. מכיוון שסוני די "כיסחה" כפתורי Custom, תצטרכו להגדיר את הכפתורים שתרצו מחדש, אם אתם רוצים דברים כמו Exposure Lock (או AEL) ודברים נוספים שרגילים אליהם ממצלמות אחרות. מה שאני כן יכול להזהיר לגביו – הוא ה-Auto ISO – המצלמה "משתוללת" בערכים וקופצת בחופשיות בין 1000, 1600, 3200 ועוד, מה שגורם לתמונות להיראות מאוד גרעיניות, ולכן כדאי אולי להגדיר את ה-ISO ידנית, ואם אפשר – לצלם ב-RAW כך שניתן יהיה לסדר בפוסט את החשיפה, אם צריך.

עם כל הדברים הטובים – היו גם כמה דברים .. לא כל כך טובים:

  • אם אתה מחבר את המצלמה לחצובה, שכח מהחלפת כרטיס SD או סוללה. צריך לנתק מהחצובה כל פעם כדי לשלוף את הסוללה או את הכרטיס.
  • הכפתורים קטנים – אם יש לך ידיים גדולות ואתה חושב לרכוש את ה-ZV-1 (מחיר בארץ, אגב, 2850 שקל כולל מע"מ) – כדאי שתבדוק בחנות אם זה נוח לך.
  • אם אתה רוצה להשתמש במצלמה כ-Webcam לשיחות זום/סקייפ, רכוש לך דונגל לוכד HDMI (כזה עולה 17$ פלוס משלוח, יש לי 2 כאלו, הוא לא נותן איכות שידור וידאו מטורפת, אבל זה בהחלט מספיק לשיחות וידאו), חבר ב-HDMI את המצלמה ותקבל איכות הרבה יותר טובה ממה שסוני נותנים עם הקושחה החדשה שלהם למצלמה זו (עם הקושחה מקבלים 720P, בין 15-30 פריימים לשניה).
  • אם אתה רוצה לצלם לאורך זמן, הצטייד ב-Power Bank, חבר דרך המיקרו USB וצלם. זה מחזיק יפה גם שעתיים, שלוש ומעלה.
  • אם אתה רוצה להשתמש במצלמה זו למטרה שסוני הגדירו אותה (Vlogging) – קח בחשבון שתצטרך להרחיק אותה באופן משמעותי ממך (תצטרך להפעיל Steady shot, זה crop, וה-F/1.8 הוא רק במילימטרים הראשונים בלבד). זו אחת התלונות העיקריות של רוב סוקרי המצלמה הזו.

לסיכום: רבים האנשים שרכשו את ה-ZV1 ואהבו את המצלמה (לא מעט מאותם אנשים הם גם בעלים של מצלמות A6XXX, A7, A9) ויש בהחלט סיבות לכך. אפשר להוציא ממנה תמונות סטילס ווידאו מעולות, אם רק קצת משקיעים בתכנון הצילום. יחד עם זאת, אני ממליץ לנסות אותה בחנות לפני שמחליטים לרכוש, ולבדוק אם היא מתאימה לידיים שלכם (כבעל ידיים לא ממש קטנות, אני נאבק ללחוץ על הכפתורים הקטנים). מבחינת מחיר – לדעתי המחיר שווה בהחלט.

בואו נדבר קצת על נתוני אשראי

בשנים האחרונות, ישראל, כמו שאר מדינות מפותחות, התקדמה והקימה בבנק ישראל מערכת של נתוני אשראי. מערכת זו אוספת מידע פיננסי על כל אזרח ממוסדות שונים, החל מבנקים, חברות אשראי וגופים נוספים. בנתונים האלו משתמשות אותן חברות פיננסיות בבואן לתת קו אשראי או הלוואה או מוצרים נוספים ללקוחותיהם, הפרטיים והעסקיים.

בנק ישראל, "בטוב ליבו", מעניק לאזרח הקטן אפשרות להוריד פעם בשנה בחינם דו"ח נתוני אשראי. הדו"ח הזה יראה לאזרח אלו הלוואות הוא לקח, אלו מסגרות אשראי הוא ניצל בחשבונות ובכרטיסי האשראי שלו, מצבים כספיים של הוצל"פ ועוד מידע שהתקבל על הלקוח מגופים שונים, כלומר – המידע עצמו ב-99% מהמקרים לא יחדשו משהו בצורה משמעותית ללקוח. מעבר לכך, בדיקה פשוטה באפליקציות של הבנק וחברות האשראי תתן תמונה הרבה יותר מפורטת ועדכנית על מצב חשבונות הלקוח (בבדיקה שלי שמתי לב שהדו"ח של בנק ישראל אינו עדכני, גם אם עברו מספר שבועות מאז שכיסית חוב או הלוואה או שנטלת הלוואה חדשה, לדוגמא).

כאן מגיעה סיטואציה מעניינת: נניח, לשם הדוגמא התיאורתית, שאני מעוניין להלוות מיליון שקל לעסק שלי לצרכי הרחבה (אני לא). נניח שאני אפנה ל-5 גופים פיננסיים להתעניין בהלוואה. כל הגופים יתחברו לאתר של בנק ישראל ויקבלו את אותו מידע שאני קיבלתי, וכאן אנו נראה משהו מעניין: כל גוף בתשובתו יציע משהו אחר – האחד יציע 100K, השני יציע 500K, השלישי יציע 750K והרביעי יציע 400K והחמישי לא ירצה להלוות כלל.

איך זה שכל גוף פיננסי מציע סכום אחר? סביר להניח שכל אחד מהגופים מסתכל על הנתונים בצורה אחרת: יכול להיות שהמערכת המנתחת את הנתונים של גוף מסויים, תראה שביצעתי בשנים קודמות מספר הלוואות ששולמו בזמן או שנפרעו לפני הזמן והיא "תעלה" את הדירוג הפנימי שלי באותו מושג. יכול להיות שגוף אחר יראה שכמות החסכונות שיש לי בגופים השונים קטנה משמעותית בהשוואה לכמות החובות שלי ואז המערכת של אותו גוף אחר "תוריד" את הדירוג הפנימי שלי.

בכדי להדגים את הדברים, אספר משהו פשוט: לפני מספר שנים החלטתי לסיים מוקדם מספר חוזים שיש לעסק שלי עם כמה לקוחות, הואיל וההכנסה מאותו לקוח היא זעירה או שמגיעה למצב של הפסדים. מטבע הדברים, הייתי צריך להחזיר כספים על מנת לסיים מוקדם את אותם חוזים, בהתאם לכתוב בחוזה. ה"מחיר" לעסק היה שבמשך מספר חודשים, ההכנסות היו קטנות מאוד. באותו זמן, נכנסתי מתוך סקרנות לאפליקציית "קפטן קרדיט" כדי לראות מצב שהמערכת שלהם מדרגת אותי. לא אלאה אתכם בפרטים – המספר לא נראה טוב.

חלפו מספר שנים והיום בדקתי את מצבי באותה אפליקציה. כמה מוזר – הדירוג שלי נשאר אותו דירוג, בלי שהתווספה אפילו נקודת זכות אחת. מוזר, כי בניגוד לעבר, ביררתי לאחרונה בבנקים שונים אפשרות הלוואה, ובניגוד לעבר – כל בנק שפניתי אליו, שמח להציע לי הלוואה של 6 ספרות, שזה די שונה ממה ש"קפטן קרדיט" הראה (למרות שלאפליקציה היתה גישה למידע עדכני).

וכאן בדיוק הדבר שאיני מוצא: מה בעצם אני צריך לעשות, על מנת להעלות את "ערך השווי" של נתוני האשראי? כל אחד יוכל לאמר לך שאתה צריך לשלם הוראות קבע, לא לחרוג ממסגרות אשראי שהבנק ו/או חברת האשראי ו/או המוסד הפיננסי העניקו לך (ועדיף שתהיה רחוק מאוד מניצול קו האשראי. כן – גם זה משפיע), לשלם צ'קים, משכנתא, וכדאי שגם תחסוך כמה שקלים כל חודש. את כל זה גם אימי היקרה יכולה לאמר לי.

אבל מהו החלק שיותר מעניין את המוסדות הפיננסיים, אותו X או Y שיכול להעלות את ערך השווי? סתם דוגמא: שמעתי שבארה"ב אם מישהו לדוגמא רוצה לרכוש נדל"ן ויש ברשותו את האפשרות לשלם על הנדל"ן במזומן, יהיה עדיף לו לקחת הלוואה או משכנתא ולשלם בתשלומים, מכיוון שכך, הקרדיט שלו יגדל. האם זה רלוונטי בישראל? אם לא, אלו נקודות ודברים יותר חשובים לאותן מוסדות פיננסיים על מנת לשפר את הדירוג? ומדוע הדברים אינם מפורסמים כך שכל אזרח שמעוניין, יוכל לשפר את דירוג האשראי שלו?

לסיכום: אני חושב שבנק ישראל, הבנקים וחברות האשראי, צריכים להיות יותר שקופים עם לקוחותיהם/ן ולעניות דעתי, כדאי להם לפרסם יותר מידע קונקרטי כיצד לשפר את דירוג האשראי – לאלו המעוניינים בכך, ולא להסתפק בפרסום נקודות מאוד כלליות.

(ולמי שתוהה מדוע אני מתעניין בהלוואות: אינני מחפש לבצע הלוואות, אבל הבדיקות הללו מאפשרות לדעת אם במקרה שתצוץ הזדמנות להתרחב [ובקרוב יצוצו מספר הזדמנויות כאלו, אינני יכול להרחיב על כך כרגע] – אם אוכל לגייס סכומים כאלו או אחרים לעסק).

בדיקת התאמה לעבודה מקצועית: Sony Xperia Pro

לפני מספר ימים פנה אליי מישהו (שהוא כנראה חתיכת קומבינטור) שביקש ממני טובה קטנה: הוא הלווה לי מכשיר טלפון Sony Xperia Pro (אין לי מושג מאיפה הוא השיג את זה, במיוחד שזה לא יצא רשמית למכירה באותו זמן) לכמה שעות והוא ביקש ממני לבדוק האם המכשיר יכול לשמש כמוניטור חיצוני טוב למצלמות סוני כמו A7S-III. במידה וכן, הוא ירכוש מספר מכשירים.

המחיר של המכשיר: 2500$. היחודיות של המכשיר – יש לו כניסת HDMI IN (כלומר .. יש כניסת מיקרו HDMI..)

כמכשיר טלפון, המכשיר הוא בדיוק אותו מכשיר Xperia 1 II, רק שהפעם ביצעו לו את השיפורים הבאים:

  • יש יותר אנטנות ל-5G כך שהוא יכול להחזיק תקשורת 5G בצורה יותר יציבה (הגירסה של המכשיר שהלוו לי לא התחברה לשום 5G בארץ, כך שאינני יכול להעיד על איכות התקשורת)
  • העיפו את הטעינה האלחוטית
  • הוסיפו תוכנת צפיה ב-HDMI, כולל שידור דרך FTP (כנראה שבסוני אף אחד לא שמע ש-FTP זה הדבר הכי גרוע מבחינת אבטחה)

בשביל לחבר את המכשיר למסך, תצטרך כלוב, כך שאם אין למצלמה שלך כלוב, צור קשר עם Smallrig. כמו כן כדאי להצטייד בכבל HDMI למיקרו HDMI איכותי אם אתה רוצה לצפות (ולשדר דרך הטלפון) קבצי 4K.

אחרי כל הטרראם הזה, הפעלתי את הכל ו… זה היה מדהים! מסך OLED ברזולוציית 4K טבעית בטלפון פשוט נתן תוצאה איכותית מדהימה של הוידאו. בהשוואה למסכים חיצוניים אחרים כמו של SmallHD או Atomos – המכשיר של סוני נותן HDR מלא ב-1000 NITS (כמובן שלמתחרה כמו SmallHD יש מסך כמו 703 UltraBright On עם 2200 NITS כך שהמכשיר של סוני לא ממש יכול לתת מענה מול הפתרונות בקצה הגבוה של המתחרים).

מכאן – האכזבות מתחילות.

מכשיר הטלפון יכול לשדר דרך FTP או שידור חי לשרותי סטרימינג שונים (יוטיוב, Twitch ואחרים) אבל התוכנה והטלפון עצמו אינם כוללים את הפונקציונאליות שמסכים חיצוניים מתחרים נותנים, כמו False colors, גרפים שונים לכיוונון הצבע ועוד – ואלו דברים שמקבלים גם ממסכים זולים כמו Atomos Ninja, כך שזה מאוד מוזר שסוני לא הכלילה את הדברים הללו באפליקציה.

הבעיה השניה והיותר מהותית – זה שהחיבור HDMI והאפליקציה, לא נותנים שום דבר שהטלפון יכול לתת, הווה אומר – מגע. אתה לא יכול לנגוע בטלפון ולגרום למצלמה עצמה להתפקס בנקודה שנגעת, וכמו כן אתה לא יכול להשתמש בכלל בתפריטים של המצלמה על הטלפון. סוני פשוט לא הוסיפו קוד בקושחת המצלמות להעביר ב-USB את כל המידע על מגע ממסך הטלפון אל המצלמה.

בנוסף – באגים, המון באגים. אם השידור הוא הפרנסה שלך, זה לא הפתרון.

לסיכום – הרעיון של המכשיר הוא רעיון נחמד, אבל סוני צריכים קודם כל לדאוג לנקודות האחרות. לא חשוב אם מדובר במצלמות פשוטות מסידרה A5XXX/A6XXX, או A7C או משפחת A7S/A7R – סוני עדיין מקובעים עם ההגבלות על מסכי מגע: כשאתה מגדיר שאתה רוצה את ה-INFO על מסך חיצוני, כל אפשרוית המגע במסך האינטגרלי של המצלמה – מבוטלות. אם סוני רוצים למכור ברצינות את הרעיון של טלפון כמסך חיצוני – הם צריכים גם להשקיע בעדכון קושחת המצלמות ובאפליקציית הצפיה כדי לתת לאנשים מקצועיים את מה שהם צריכים, חוץ מאשר פונקציית סטרימינג/FTP פשוט – בשביל זה 300$ יפתרו את הבעיה עם ATEM MINI של בלאק מג'יק.

שורה תחתונה: האם שווה לרכוש את הטלפון? לא.

צילום ואימוץ טכנולוגיה

רכשתי לאחרונה את העדשה החדשה של Tamron למצלמות APS-C של סוני. זו העדשה הראשונה שיצאה מחברת Tamron שמאפשרת טווח רחב (17-70, לפני חישוב MFT) ועם F-STOP של 2.8, עם תמיכה לאוטו-פוקוס, עם יצוב תמונה – וכל זה במחיר של 3299 שקל. בשבילי – הפונקציונאליות הזו והמחיר הזה, גרם לי להיות בין הראשונים בארץ לרכוש זאת מהיבואן המקומי. (אגב, אם אתם חושבים לרכוש את העדשה הזו עבור מצלמת סוני מסידרה A5XXX-A6XXX ואתם נוסעים [לא בזמן קורונה] הרבה לארה"ב – עדיף לרכוש אותה משם, הואיל ושם מקבלים אותה עם 6 שנות אחריות לארה"ב).

בזמן שחקרתי את הנושא אם לרכוש את העדשה הזו, נזכרתי בכמה שיחות ובכל מיני דברים שצלמים ותיקים כתבו (בין אם צלמי וידאו או סטילס). אחד הקליפים שראיתי בנושא הוא של מרקוס רות'קרנץ, שמספר על הזמנים בעבר שלא היה דיגיטל, שאפשר היה לראות תוצאות של צילום על פילם רק למחרת, ועוד כל מיני דברים. הנה הקליפ, למי שרוצה לראות:

מרקוס הוא אדם מדהים עם לב זהב שתורם בערוץ שלו מצלמות כמעט כל הזמן, והוא גם ממשיך לרכוש ציוד זול ויקר, והוא מראה גם איך הוא מוציא איכות טובה של וידאו ותמונות ממצלמות די זולות, כאשר המוטו המרכזי שלו הוא – אתה לא חייב את הציוד הכי יקר כדי להוציא תמונה או וידאו איכותי, וכדאי מאוד להשקיע ב-Creative מאשר רק ב"ברזל".

יהיו רבים שיסכימו איתו לגבי ההצהרה לעיל, וגם אני ביניהם, אבל עם הבדל אחד ענק: אימוץ טכנולוגיה הוא אינו דבר רע.

צילום ב-4K הוא כמובן שאינו חובה, אבל יש טכנולוגיות רבות שיצאו בשנים האחרונות שכדאי מאוד לאמץ אותם, בין אם מדובר בסטילס או וידאו. קחו ןלדוגמא את עניין הצילום ב-RAW (סטילס) או LOG (וידאו): ב-2 המקרים, הצילום בפורמטים הנ"ל מאפשרים להוציא תמונה הרבה יותר טובה, גם אם היא צולמה בתנאים גרועים. מרקוס לדוגמא (והוא אינו היחיד) מתעקש לצלם ב-JPEG, שזו דרך מצויינת "לחסל" אפשרות שיפור תמונה לאחר שצולמה.

נקודה אחרת שאפשר לראות ממש "2 מחנות" (אחד בעד ואחד נגד) הוא עניין האוטו-פוקוס. יש כאלו שנשבעים לא להשתמש ומצהירים שאין בכך צורך בשעה שהמחנה השני לא ירכוש מצלמה שאין לה אוטו-פוקוס מעולה (סוני או קאנון, למעט ה-R5 שהוא גרוע בפוקוס בוידאו. מנסיון!). אני במחנה של ה-אוטו-פוקוס מסיבה אחת פשוטה: כשאין לי (ואין לי) משאבים לשכור צלם, אני רוצה להתרכז יותר בהכנה וצילום תוכן ולא לדאוג שאינני בפוקוס או לחטוף עצבים מפוקוס "נושם"' ולכן – בשבילי מצלמות של פאנאסוניק היא מצלמה די גרועה לצילום וידאו (היא ממש גרועה באוטו-פוקוס) ולעומת זאת מצלמות כמו ZV1 ו-A6300 של סוני שיש ברשותי – מעולות. ההתנגדות ל-אוטו-פוקוס של אחרים כיום, נראית לי למען האמת די מוזרה: צלם נשלח לצלם ראיון עם 2-3 מצלמות. מה עדיף – מצלמה ש"ננעלת" על העין של המרואיין ונותנת פוקוס מעולה לאורך כל ההקלטה, או בדיקה מתמשכת בין כל המצלמות שהכל נמצא בפוקוס, כל זמן הצילום?

יש לי כבוד גדול לאנשים שיודעים להסתדר גם עם עדשות ידניות ללא פוקוס אוטומטי שמשתמשים איתם לצילום אירועים, טיולים וכו'. כיום יש הצעות מצויינות של עדשות רוסיות ואחרות שנמכרות במחירים זולים מאוד, כל עוד אתה הצלם ואתה מצלם אחרים, אבל כשזה מגיע לרכישת מצלמות ועדשות באלפי דולרים, יהיה כדאי, לעניות דעתי, אשכרה להשתמש בפונקציונאליות של הציוד כאילו אנחנו ב-2021 ולא ב-1960.

סקירה קצרה: געגוע בין השורות

יצא לי לקרוא לאחרונה את הטור הזה ב-YNET על "רווקת השבוע" של הטור, אלמוג בר, ואחד הדברים המעניינים שקראתי שם – זה שאלמוג סופרת.

נו, סופרת צעירה, יש את הספרים בגירסה דיגיטלית – אני שמח לעודד יצירה ישראלית, אז רכשתי את הספר האחרון בשמו המעניין "געגוע בין השורות", והנה כמה דברים שחשבתי על הספר לאחר שקראתי אותו.

  • אם מישהו חושב שהספר הוא בעצם "ספר פתוח" על הסופרת, כדאי שינמיך ציפיות כבר מעכשיו. ניתוח קליל של הטקסט בספר מראה שיש סיפורים מהצד הגברי, סיפורים מהצד הנשי, ולא מעט סיפורים ויראליים. אני לא חושב שזה דבר רע, אבל חשוב לזכור שזו אסופת סיפורים, לא בדיוק "יומני היקר".
  • מי שראה את הסידרה "היהודים באים" בוודאי נתקל במושג "עם של קקות", ואני מתכוון לגברים שבחבורה. יש לא מעט גברים שמתנהגים כמו בבונים, שאוהבים ללכת על דברים בעייתיים (להיות עם מישהי, אבל חס ושלום עם טייטל של "בקשר"), שאוהבים לשלוח הודעות דביליות וחסרות טאקט (מישהי שבורת לב מפרידה, ואז האינפנטיל שולח לך הודעה של "מתגעגע") ועוד – ובנות צריכות לקחת זאת בחשבון
  • אבל גם בצד הנשי יש צורך לקחת בחשבון שרגש ושכל אלו 2 דברים שלא תמיד (אם בכלל) הולכים ביחד. אני יכול להמר שבכ-90% ממערכות היחסים שהסתיימו – היו סימנים מוקדמים לכך שהקשר הולך להיות בעייתי במקרה הטוב, או להסתיים במקרה הפחות נעים. אם בן הזוג אינו מתנהג כתמול שלשום, וגם אם הוא מכחיש זאת – כדאי לבדוק את הדברים לעומק, אם הקשר חשוב לך.
  • לפעמים כשאני קורא ספרים, אני מנסה לחשוב על איזו שאלה (או יותר) הייתי שואל את הסופר. במקרה הזה הייתי רוצה לשמוע מאלמוג – אלו לקחים היא הפיקה ממערכות היחסים הקודמות? מה באמת היא מחפשת כיום מבחינת קשר, והאם היא הפעם כן תשים לב לסימנים כשיופיעו (אם יופיעו) עננים אפורים מעל קשר מתהווה?

לסיכום: סיפורים נחמדים. הרבה אי אפשר ללמוד מהם (אוקיי, יש סיפורים שבא לצרוח על המספר, ובמקרים אחרים לתהות מה עובר עליו/ה), ואני חושב שבהחלט שווה להשקיע בספר הדיגיטלי 35 שקל.

פוסט תגובה על המלצות מערך הסייבר (שירביט)

זזמערך הסייבר הלאומי, הגוף שאמור לרכז את כל עניין אבטחת המידע הממשלתית – פירסם מאמר ובו המלצות לציבור הישראלי בעקבות הפריצה לחברת שירביט.

מי שקורא את הבלוג הזה, יודע שאני לא ממש מחבב את מערך הסייבר ובמיוחד לא את המלצותיו שנראות כאילו הועתקו מהמלצות שפורסמו לפני יותר מעשור, מבלי להתחשב כלל בטכנולוגיות חדשות ובנהלים/המלצות חדשות שפורסמו מאז, ולכן החלטתי לטובת הציבור לעבור על ההמלצות שפורסמו, להגיב עליהם ולפרסם מספר נקודות נוספות עבור אלו שמחפשים לקבל אבטחה קצת יותר רצינית לגבי חשבונותיהם וכו'.

  1. סעיפים 1-3 – ההמלצה הראשונה של מערך הסייבר היא "ההמלצה למי שיודע שצילום תעודת הזהות שלו זלג היא ההמלצה למי שיודע שצילום תעודת הזהות שלו זלג היא להנפיק תעודת זהות חדשה חכמה". כפי הנראה במערך הנכבד שכחו שפרטי זהות כבר דלפו ממזמן עוד מאירוע של דליפת פנקס הבוחרים בגלל הליכוד (וכמובן שאף אחד לא נענש על כך, כנראה שרשות הגנת הפרטיות אינה אקטיבית), כך ששם פרטי, שם משפחה, תאריך לידה ומספר זהות של רוב (אם לא כל) האזרחים – כבר בחוץ. בממשלה, אגב, עדיין לא נתנו את הדעת על כך למרות שעברו 10 חודשים מאז האירוע.
    לגבי הנפקת תעודת זהות חלופית – יש לי 2 הערות:
    1. עדיין לא ידוע מה קורה לגבי טביעות האצבע והמאגר הביומטרי. בפעם האחרונה ששמענו על כך – הגיבוי שלו יושב לו בבזק בינלאומי, כך שכשמספרים לכם שהמאגר "מאובטח" – אני לא ממליץ להאמין לסיפורים הנ"ל.
    2. יש אחד, אולי שמעתם עליו – מבקר המדינה, ויש לו כמה מילים לאמר על התעודת זהות החכמה. ציטוט חלקי: ""התעודה לא מגשימה את תכליתה בנוגע לחיזוק תהליך האימות וההזדהות, ויש למשטרה אחוזי כישלון גבוהים בשימוש בה"". אפילו המשטרה, חסידה לא קטנה של התעודה, מציינת כי ישנם אחוזי כשלון גבוהים.אז תסלחו לי, ההמלצה הזו אינה רצינית. אינני חושב שפיתוח (עתידי) של אפליקציה כזו יעזור הרבה במובן הזה, ויקח זמן רב עד שמשרדי ממשלה, בנקים וגופים אחרים יאמצו את עניין האותנטיקציה העתידית החדשה. כבר היינו בסרט הזה בעבר. לא צריך ללכת רחוק – אתר GOV.IL לדוגמא – עדיין משתמש בעניין תאריך הנפקת תעודת זהות וההוראות לא להשתמש בתאריך ההנפקה כבר נמסרו בשנה שעברה. מישהו עשה עם זה משהו? לא.

שאר ההמלצות:

  • לא ללחוץ על לינק אלא להעתיק אותו ידנית. המלצה לא ממש חכמה!. אם פורץ מאן דהוא שולח לינק למשתמש תמים לכתובת http://1.2.3.4/CrackYourPC.html והלינק לדוגמא נחסם על ידי תוכנת המיילים (כמו Outlook), העתקה של הלינק באופן ידני לדפדפן תפעיל אותו ולכן לא מומלץ להעתיק לינקים באופן ידני.
  • "אין לתת פרטים לגורם המחייג אליכם גם אם יש לו מידע שכביכול קיים בחברה כיוון וייתכן שמדובר במתחזה" – ובפעם המי יודע כמה: הן המשתמש הפרטי והן הארגון צריכים לצאת מתוך הנחה שפרטים ימסרו.
  • סיסמאות ארוכות/מורכבות – אולי כותב המאמר לא השתמש בדפדפן מעודכן זמן רב, אולם כל הדפדפנים המודרניים, כמו Firefox, Chrome, Edge כבר כוללים מנגנון הן ליצירת והן לשמירת סיסמאות מורכבות. עדיף לוותר על ה"יצירתיות" של סיסמאות מורכבות על ידי משתמשים.
  • עניין אמצעי אימות נוסף – אכתוב עליו בהמשך פוסט זה.
  • בדיקת חיובי אשראי: אתם מוזמנים לשוחח עם כל נציגת חברת אשראי שתשמח לספר לכם שרוב הישראלים מתקשים לגבי חיובי אשראי רק כשיש חיובים מבהילים ב-2/10/15 לחודש, עד אז, מי שגנב כסף מהכרטיס – כבר מזמן העביר את הסכום למקום מבטחים (אם כי חברת האשראי תחזיר את הכסף, לאחר תהליך מייגע).
    בעניין זה, אם כבר, לדעתי נחוצה התערבות מצד הרגולטור לחייב את הבנקים וחברות האשראי לשלוח כברירת מחדל (Opt Out) הודעות SMS/פוש על כל חיוב מעל 100 שקלים, גם אם הם נעשו בשקלים ובישראל.

בעניין אמצעי אימות נוסף: לא מעט אתרים מאפשרים אמצעי אימות נוסף כמו משלוח OTP דרך SMS, אולם דרך זו היא בעייתית הואיל ומסננים שונים (תוכנת True Caller לדוגמא) מעבירים הודעות כאלו ל-SPAM והלקוח שאינו מבין בטכנולוגיה סתם יתעצבן שאינו מקבל הודעות. בנוסף -בלא מעט מקרים ישנה בעיה עם מערכת העברת ה-SMS ולמשתמש כלל לא מגיעה ההודעה עם המספר, ולעניות דעתי – זהו פתרון די בעייתי שיש להעדיפו רק כאפשרות אחרונה.

פתרונות יותר טובים אך לא מסובכים יכולים להיות:

  • ברמה ההתחלתית (במקומות שאין מידע מסווג/אישי/פיננסי) – שימוש ב-TOTP כאשר המשתמש יתקין אפליקציית Authenticator (לגוגל, למיקרוסופט יש כאלו, ויש את Authy שמאפשר גישה הן מהטלפון והן מהדפדפן) ויזין את המספר כשהאפליקציה מבקשת זאת.
  • למקומות בהם יש צורך באבטחת תקשורת יותר גבוהה, שימוש במתודות שונות המכוסות תחת FIDO2 Alliance ושימוש במפתחות פיזיים כמו Yubikey המשתמשים ב-Challenge & Response ללא / בתוספת שימוש בסיסמאות בהקשה ידנית. כיום יש מפתחות שניתן להפעיל דרך NFC או חיבור USB באותו Dongle ובנוסף, חברת Yubico שחררה את אפליקציית Yubico Authenticator לכל מערכות ההפעלה לדסקטופ, כך שניתן להשתמש ב-TOTP עם הגנה נוספת של ה-Yubikey.

ארגונים, לדעתי, צריכים להגדיר את הדברים כבר "אתמול", אבל גם במערכת הפיננסית צריכים להכניס דברים כאלו לשימוש והם עדיין לא הוכנסו. כלקוח של בנק לאומי ובנק דיסקונט, אני עדיין יכול להיכנס לחשבונותיי ולעשות פעולות באמצעות סיסמא בהתחברות מבלי לבצע כל הזדהות נוספת במכשיר סלולרי או כל ציוד אחר וזהו דבר די חמור שלדעתי יש לטפל בו בדחיפות. למשתמשים הפרטיים, לעומת זאת – אני ממליץ לכל הפחות להתקין אפליקציות Authentication ולהגדיר איתה MFA לשרותים השונים ואם הבטחון חשוב לכם, לרכוש את המפתח הזה, וכך – גם אם פרטיך דלפו, הפורץ לא יוכל להשתמש בהם לביצוע פעולות.

סקירה: מסך 55" של Xiaomi (דגם Mi TV 4s)

אחד הדברים הטובים שמתרחשים בעולם הטכנולוגיה שאפשר לברך עליו בכל הזדמנות – הוא עניין החידושים שכתוצאה מכך, הלקוח מקבל מוצר יותר איכותי ובמחיר יותר זול מבעבר. אם יש משהו שאפשר לאמר על מסכי הטלויזיה של חברת שיאומי – זה שסוף סוף הלקוח שאינו מבין גדול בטכנולוגיה, צבעים, HDR, סטנדרטים ועוד – מקבל מוצר כלל לא רע בסכום שנע בין 1700 ל-1900 שקלים.

רכשתי את המסך מדגם L55M5-5ASP דרך שופרסל. המסך הגיע לאחר יומיים מרגע ההזמנה. הרכבתי אותו והתחלתי לבדוק את ההגדרות, ולהלן התרשמותי:

מבחינת תצוגה, מסך זה מכיל פאנל מסוג VA. פאנל זה נחשב לפאנל שמציג צבעים בצורה די טובה, עם רמת ניגודיות די גבוהה, גווני שחורים כהים ועוד. החסרון של פאנל זה לעומת זאת קשור בזווית הצפיה – אלו שצופים בצורה ישירה במסך, יזכו לראות תמונה מעולה, ואילו אלו שצופים מהצדדים, יראו יותר גוונים אפורים כהים במקום גוונים שחורים לדוגמא. (אגב, בארץ משום מה כותבים שהמסך הוא "LED". הוא לא, זו התאורה האחורית, לא הפאנל).

מבחינת שימושיות והגדרות – שיאומי, כמו חברות רבות אחרות, משתמשות ב-Android TV מההתחלה ועד הסוף. המסך תומך בכל הכניסות הסטנדרטיות (כבלים, אנטנה, לוויין, 3 כניסות HDMI כולל תמיכה ב-ARC וגם 2 כניסות USB 2.0 – נחמד!), ומערכת האנדרואיד יודעת לסרוק את התחנות ולהציג מעין "קיר" שעליו מופיעות התחנות והתוכניות משובצות על אותו "קיר" יחד עם תוכן אונליין כמו נטפליקס, אמזון פריים, יוטיוב ועוד. ההגדרות במסך הן פשוטות (לפעמים פשוטות מדי, הווה אומר: חסרה פונקציונאליות, על כך – בהמשך) ולמי שיודע להסתדר בקלות עם הטלפון שלו, יוכל להסתדר בקלות עם הטלויזיה הזו.

כמו שכולם יודעים, ישנה תחרות עזה בין היבואנים שמייבאים מסכי טלויזיה שונים ולכן קשה לדעת מה לבחור, וכאן חשוב לזכור משהו אחד: מיהו הצופה? אם הצופה הנכבד לא מבין בעניין של רוויית צבעים, הוא "מתלהב" מאיכות הוידאו שמוצגת בחנות החשמל ו"כזה הוא רוצה" – אז אותו צרכן נכבד יכול לעצור את החיפושים ולרכוש את מסכי הטלויזיה של שיאומי בהתאם לגודל מסך שהוא מעוניין (יש מספר יבואנים בארץ, כולל היבואן הרשמי, לא מצאתי יתרון לאף אחד מהם, וכששוחחתי עם 2 חברות לגבי תקלות/באגים – לא ניתנה שום עזרה רצינית). כשמנסים להשוות את המסכים של שיאומי מול מסכים מתחרים באותו מחיר, מוצאים מסכים בני שנתיים ויותר עם איכות צבעים זהה או נמוכה יותר.

מי שמחפש תמיכה ב-HDR יוכל למצוא זאת גם בטלויזיות של שיאומי, אולם חשוב לזכור ש-HDR הוא תקן די רחב, ומסכים שונים מציגים תמונה באיכות שונה. אל תצפו לקבל ממסך של שיאומי תמונה כמו שתקבלו ממסכי סמסונג, LG או סוני היוקרתיים. יש תמיכה, האיכות היא בינונית פלוס והיא מופעלת אוטומטית בשידורי וידאו אונליין שמשדרים HDR.

מבחינת האנדרואיד שמגיע עם המסכים – מדובר באנדרואיד 9 (כן, כולם מחכים ששיאומי תשדרג לאנדרואיד 10) ויש תמיכה מלאה לחנות, תמיכה מלאה בעברית, ואפשר להתקין אפליקציות וגם פה ושם כמה משחקים נחמדים שניתן להתקנה לשחק עם השלט (לא כדאי "להשתולל" יותר מדי – למכשיר יש 8 ג'יגהבייט אחסון ו-2 ג'יגהבייט זכרון, זה לא טלפון אנדרואיד מודרני), ואם חשקה נפשכם לצפות בתכנים אונליין שאינם משודרים בארץ – אתם במרחק קצר מהתקנת VPN דרך החנות, ותוך דקות ספורות תוכלו לצפות באמזון פריים או נטפליקס ממדינות אחרות (לגבי אמזון פריים – פעם עובד לי, פעם לא…)

עד כאן – הנקודות הטובות. עכשיו מגיע החלק של נקודות קצת פחות טובות…

שיאומי בדרך כלל עושים עבודה די טובה בכל הקשור לחומרה – הן מבחינת טלפונים והן מבחינת ציוד רב אחר שהחברה מוכרת, אולם כשזה מגיע לתוכנה… הייתי ממליץ לחברה להיות קצת יותר בקשר עם הלקוחות ולתקן באגים בתכיפות יותר גבוהה. להלן מספר באגים שגיליתי, חלקם יכול להיות Deal Breaker וחלקם לא ממש:

  • תמיכת SPDIF – אם חשקה נפשכם לחבר את מסך הטלויזיה למקרן הקול (Soundbar) שלכם דרך סיב אופטי, או למערכת הגברה אחרת שברשותכם, תגלו מהר מאוד בעיה "קטנה" – הווליום שהיציאה הזו מספקת – מאוד מאוד נמוך. לא מצאתי לכך פתרון ישיר.
    פתרון עקיף: חבר כבל HDMI מכניסת HDMI2 אל HDMI OUT במקרן הקול שלך. זה יפעיל את פונקציית ARC (כך שכיבוי המסך יכבה גם את מקרן הקול) והחיווי במקרן הקול שלך יהפך ל"TV ARC". איכות הקול תהיה מעולה וגבוהה.
  • לא ניתן לשנות הגדרות HDR: אם תנגן סרט או קליפ שמוקלט ב-HDR, המסך יעבור להגדרות HDR עם צבעים מאוד חזקים וחמים. אפשר לשנות את ההגדרות, אולם לאחר שתנסה לנגן סרט/קליפ אחר שגם הוא HDR – ההגדרות יחזרו שוב להגדרות ברירת מחדל. הבאג קיים לאחר העדכון שיצא בתחילת החודש למסכים.
  • ביטול Motion Smooth – גם כאן, כשהמסך עובר למצב HDR הוא מפעיל Motion Smooth שמשווה איכות של "אופרת סבון" לוידאו (המערכת מנסה "להחליק" את הפריימים). אפשר לבטל, אבל שוב – ניגון של סרט/קליפ אחר ב-HDR – וזה חוזר לסורו.

לסיכום: האם הייתי ממליץ לקוראים שמחפשים לרכוש מסך טלויזיה לרכוש את המסך הזה? אם דיוק צבעים אינו פקטור חשוב – אז כן, בהחלט. אם לעומת זאת עומק צבעים, בהירות ודברים אחרים בנושא חשובים לאותו מתעניין – עדיף לחפש מסך אחר.